מודעות עצמית

שלום, תקופה ארוכה אני חשה בכאבים בגב התחתון בצד שמאל לעיתים גם בצד ימין הכאבים הם בסגנון של דקירות חדות זה מקרין כאבים לאזור הרגל באזור האגן ,ממה נובעים הכאבים ?אני לא שמנה ,אני משתדלת להרבות בהליכה,ולאחרונה התחלתי פילאטיס,האם לזה קוראים כאבי גב ,כי לא סבלתי מכאבי גב אף פעם ,אני בת 57 בריאה בדכ ללא תריפות משתדלת לאכול בריא בעלת מודעות עצמית , התופעה די מטרידה אותי.

מגיל מאוד מאוד צעיר, אני זוכר שנמשכתי לבנות בצורה מאוד חזקה, מבחינה מינית ורומנטית. כיום אני בן 20 וממש לא מזמן, שמתי לב שאני נמשך מינית לבנים (אך לא רומנטית) ובמקביל, המשיכה המינית לבנות ירדה באופן משמעותי.(הרומנטית לא) חשוב לציין שאין לי שום בעיה עם המשיכה לבנים, אך אני מרגיש ריק וחוסר, עכשיו כשהמשיכה המינית לבנות ירדה, אחרי הכל, זה חלק גדול מהזהות שלי, חוויתי עם זה חוויות ואני מתגעגע להרגשה הזאת. (יש לציין כי היא עדיין קיימת, אך ברמה מאוד נמוכה) רציתי לדעת האם זה אפשרי להחזיר את המשיכה המינית שלי כלפי נשים שהייתה לי פעם. לדוגמא דרך טיפול מקצועי..

האם אפשר דרך טיפול מיני להבין את הסיבה לשינוי הזה? כלומר האם זה נזילות מינית, או הבחנה מוקדמת, או ביסקסואליות.

מה הטעם ללכת לטיפול מיני אם המטרה של הטיפול איננה שינוי הנטייה המינית? בשביל להכיר את עצמי ולהתחבר אל עצמי, אני יכול גם לכתוב יומן ולהביע בכתב את התחושות המאוויים הצרכים היצרים התשוקות והרגשות שלי... ומדי פעם לעיין בדברים שכתבתי על עצמי... אם המטפל המיני לא יודע להסביר מה גרם לשינוי בנטייה המינית, ואיך ניתן לשנות בחזרה את הנטייה המינית, מה הטעם ללכת למטפל הזה? אם המטפל לא יודע למה הנטיות המיניות שלי התהפכו, במה הטיפול שלו מועיל לי?? לא חבל על הזמן והכסף שלי? אפשר גם לשוחח עם חברים ובני משפחה, כדי לא להרגיש לבד בהתמודדות הפסיכוסקסולוגית הארורה הזו. בשביל זה לא צריך מטפל. בשביל זה צריך אדם שמסוגל להקשיב מבלי לגבות כסף עבור ההקשבה. אז איפה התרומה המקצועית-מדעית של המטפל הסקסולוג בכל העניין הזה? במה המטפל מועיל בכלל לאדם שמתמודד עם נטיות מיניות הפוכות? אולי הטיפול מועיל לפרנסה של המטפל יותר משהוא מועיל לנפש של המטופל?

יצא לי לחשוב על זה לא פעם ולא פעמיים, מה הם בעצם המתודות בהם משתמשים מומחים ופרופסורים בנושא בריאות הנפש? לפי מה שהבנתי, הכלים הספציפיים שבהם ישתמשו אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש יהיו תלויים בצרכיו הייחודיים של הפרט ובמצב בריאות הנפש המטופל. לדוגמא: טיפול תרופתי, טיפול בשיחות, טיפול בחשיפה, ועוד...

אח שלי הגדול הוא בן 36 והוא גר עם אמא שלנו בת ה- 62 בבית שלה, אין לנו עוד אחים , אבא שלנו הלך לעולמו לפני פחות משנה ולאמא שלי לא נשארה אף משפחה והמשפחה של אבא שלי מנדה אותנו. הוא סובל מסכיזופרניה קשה שאובחנה אצלו בסביבות גיל 21 והוא עדיין מטופל בהרבה כדורים פסיכיאטריים .הוא היה כבר בשלושה אישפוזים בבית חולים פסיכיאטרי ובמחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים כללי וגם כיום הוא מלווה על ידי פסיכיאטר בתדירות תכופה יותר של פגישות פנים אל פנים מ - אחת ל- 3 חודשים . אומנם יש לו תעודת בגרות עם ציונים מכובדים אבל אחר כך הוא שוחרר על רקע נפשי מקד"צ ( קורס קדם צבאי ) בגלל שהוא פחד מאחריות שהוא צריך לקחת על המטוסים, היו לו אפיזודות קצרות בתחום הלימודים הגבוהים בהם הוא נחל כשלונות צורבים, יש לו בעיה בזיכרון וברמה מופחתת בהבנת הנקרא , הוא הולך לעבודה במפעל שיקומי תמורת 7 שקל לשעה מתי שבא לו והנה אתמול הוא חזר לפני הזמן ממנה בגלל כאבים פיזיים למרות שהוא לא עובד כרגע כל השבוע שם והוא עובד שם בקושי 3.5 שעות כולל ההפסקה, כשהוא שם הוא כמעט ולא עובד אלא רק מדבר עם העובדת הסוציאלית שם, נראה שהוא עושה טובה לאמא שלי שהוא שם , הוא לא מגולח כבר שנתיים , הוא רק שומר על התספורת ועל ריח גוף , הוא לא יודע לקנות בסופר למרות שהוא היה חמש פעמים שם בעבר עם ההורים שלי ואחד החונכים שהיו לו בעבר ( כי לדבריו לא נעים לו לשאול איפה נמצא כל מוצר בסופר כי זה לדעתו לא שפוי למרות שבמקומות אחרים הוא לא מהסס לבקש עזרה כשצריך ) אבל הוא לא ביישן, יש לו גם כיום חונך אבל לא פסיכולוג , אין לו סבלנות יותר לקנות במאפייה ובחנות כלי הבית שליד הבית או לנקות את הרצפה במטבח ובסלון ולהתעסק עם המדיח כלים ( דברים שהוא כן יודע לעשות ), הוא יושן כמו מלך 12 שעות רצופות בלילה מ- 22:00 - 10:00. הוא לא מסתגר בבית , ובטח שלא בחדרו, הוא תקשורתי והוא מסוגל להיות חברותי , אבל אין לו בת זוג או שום קשר כייפי עם בחורה - אין לו בכלל ניסיון מיני , הוא לא עשה שום אקט במיטה ואפילו עירום הדדי עם בת הוא לא חווה עדיין אבל לא נראה שזה מטריד אותו למצוא לעצמו מישהי כי גם יש לו את הקווים האדומים הנוקשים שלו של לא לשלם על מין גם אם הוא יהיה על ערש דווי ( יש לו לפחות פה מודעות עצמית - הוא אומר מי כבר תרצה אותי במצבי ) , יש לו מגבלה זמנית באחת הרגליים שמצריכה טיפול פיזיותרפי פעם בשבוע אבל כשאין לו את המגבלה ברגל הוא גם עושה פעילות גופנית ( פלוס מינוס ) , אבל הוא לא מוכן לנסות אפילו לעבור בדיור עם אנשים בגילו כי למרות שכל מי שהוא יקר לו כל הזמן אמר לו שיהיו לו חיים טובים בדיור אז הוא מתעקש לא לעזוב את הקן של כי לשיטתו הוא לא לא יסתדר שם והדיירים שם יתעללו בו כמו שאנשים לא בריאים נפשית התעללו בו באישפוזים הפסיכיאטריים , למרות שאין לו אבחנה של בעיית הסתגלות לשינויים. הכי חשוב בעיניו זה 24/7 עם אמא , לפני 11 שנה הוא בעצמו אמר פעם לאמא שהוא מרגיש שהוא ברמה רגשית של ילד בן 5. אמא שלי מתהפכת כמו סטייק לגביו - פעם היא רוצה שהוא ימשיך לגור איתה ופעם הוא מעלה גם לה את הפיוז ולא אכפת לה להישאר לגור לבד עם הכלב החמוד " כי לדבריה הוא לא גורם לי בכלל לטירחה לעומתו ". אני סוחב עבורו מצרכים אבל אני לא נעלב מזה שהוא אוכל ושותה ממה שאני מזיע בסחיבתו למרות שזה גורם לי לחשוב כאילו אני הסמרטוט שלו לא פחות ולא אגנוב לו את הירושה של אמא בעוד כ- 30 שנה, אבל הוא בעצמו אמר לי שהוא לא יידע מה לעשות עם עצמו כשהיא תלך לעולמה ואני לא נותן לה לצערי יותר מ- 35 שנה לחיות כי ממוצע תוחלת החיים של ההורים שלה שמתו הוא 77, ואפילו שאבא שלה נפרד מהעולם לפני יותר מ- 30 שנה ואמא שלה בתחילת העשור הקודם בתקווה כמובן שהיא תחייה לנצח. וכמו שאני מריח את זה במוקדם או במאוחר הוא יילחם בשוטרים, עובדי מדינה, פסיכיאטרים או כל גופים טיפוליים אחרים שיחליטו להוציאו מבית האמא ולהעבירו לדיור. הוא כנראה חי בפנטזיות ובעולם שכולו טוב - הוא חושב שאמא שלנו תחייה לנצח הוא צחצח שיניים בקולי קולות נמאס לי ממנו כמו מצנון .הוא לפעמים גם עוקב אחרי מה שאני עושה. הוא בורר באוכל - רק היום הוא עשה לנו טובה שהוא אכל את העוף ולהבדיל ממני שאני יכול לאכול בכוח ובסבל כשאין לי תיאבון אז כשהוא לא רעב הוא שותה רק כוס שתייה אחת של משקה ללא סוכר ( בדרך כלל ). פעם אמרתי לו בוא תראה מה כתוב על הפועל עכו הוא אמר לי " מה אכפת לי הפועל עכו ? ". האם לנסות להוציא אותו מהבית כי לשיטתי ככה אני מציל אותו גם אם הסיוט יהיה רק עוד 40 שנה ( כשכנראה אמא כבר לא תהייה בין החיים ) ועל הדרך אני מביא לעצמי לשקט עד יום מותי או להשאיר את הסטטוס קוו ? יש לי חסד נעורים לתקופה שהיינו יותר סימפטיים אחד לשני אבל אני אומר " עד כאן ! "

שלום רב. אני גבר בן 52. עושה ספורט,אוכל בריא,שוקל 70ק"ג עם מודעות עצמית לכל מה שקשור לאורח חיים בריא. המתוק היחיד שאני אוכל זה 2 קוביות שוקולד מריר בבוקר כל יום. מאז שאני זוכר את עצמי מדד הסוכר אצלי בדם היה בין 93-100 ובדרכ כמעט תמיד בסביבות 95. לפני חודש המדד יצא 110 וה-A1C יצא 5.4. מן הסתם קצת הדאיגה אותי העליה במדד הסוכר ל-110 והיום לאחר חודש עשיתי שוב בדיקה חוזרת ושוב יצא בול 110. השאלה שלי-קודם כל איך זה יכול להיות שהמדד פתאום קפץ ל-110 עם כל אורח החיים הבריא שלי? שאלה שניה-מה אני אמור לעשות עם כרגע עם המצב הזה? רופאת המשפחה שלי אומרת שכל עוד ה-A1C תקין(5.4)אין מה לעשות ואין לכך טיפול.האומנם???

תודה על תשובתך המהירה. מה ז"א שלפעמים זה קורה? מבחינת דיאטה,אני לא בדיאטה פשןט אוכל בריא. הפחמימות היחידות שאני אוכל הם מן הצומח ומבחינת ספורט אני עושה הליכה מהירה 5 פעמים בשבוע של 10ק"מ. מה עוד אפשר לשפר?