בדיקת שמיעה: כיבוש הבלתי אפשרי

לפני כשנה החליט משרד הבריאות לחייב את כל בתי החולים בישראל לבדוק את שמיעתם של הרכים הנולדים במערך הנקרא "בדיקות סינון". עד אז נעשה הדבר במספר מרכזים מועט וביוזמתם של ההורים.

כיצד אפשר לבדוק את שמיעתו של תינוק שזה עתה נולד ואשר מגוון יכולותיו המצומצם אינו כולל את היכולת להגיב ולענות מתי הוא שומע צליל?

לפני כ-30 שנה הצליח מדען בריטי להוכיח במעבדתו שהאוזן הפנימית מורכבת יותר ממה שהיה ידוע עד אז. האוזן הפנימית, אשר בנויה בצורת שבלול, מכילה תאים מיוחדים הקרויים תאי שיער על שום הריסים המרובים בחלקם העליון.

קיימים שני סוגים של תאי שיער שקרויים לפי מיקומם "תאי שיער חיצוניים" ו"תאי שיער פנימיים". תאי השיער הפנימיים הופכים את תנודות גל הקול המכניות לזרמים חשמליים בדומה למיקרופון. המוח מסוגל לזהות את זרמי החשמל הללו כצלילים. התאים הללו נמצאים בתוך איבר מיוחד בתוך השבלול שנקרא איבר על שם קורטי.

התאים החיצוניים רבים פי שלושה מהפנימיים ותפקידם עד לאותה תגלית בריטית לא היה ברור. התברר שכאשר משמיעים צליל לתוך האוזן נוצר בה צליל מעט שונה, אשר אינו הצליל שהושמע. מדובר בצלילים חלשים מאוד אשר אפשר לקלוט אותם בעזרת מיקרופונים רגישים ולהפרידם מהצליל שהשמענו מלכתחילה. אפשר לומר שכאשר מצלצלים לאוזן היא מצלצלת בחזרה. כיום, לאחר מחקרים מרובים, ידוע שהצליל הנוסף נוצר על ידי תאי השיער החיצוניים. תאים אלה הם מעין שרירים זעירים שמסוגלים להתכווץ בתגובה לגלי קול ו"לנגן" על אותם מבני השבלול שמטרתם לקלוט את גלי הקול.

למה הדבר דומה? ידוע כי אפשרי להשתמש ברמקול, שתפקידו להשמיע צלילים, כדי לקלוט צלילים בדומה למיקרופון; או להפך להשתמש במיקרופון כרמקול. תכונה זו של תאי השיער החיצוניים מאפשרת להם להגביר ולחדד צלילים שמגיעים לאוזן הפנימית ולשפר מאוד את שמיעתנו. לכן היא נקראת "מגבר השבלול".

הצלילים שמיוצרים בדרך זו נקראים באנגלית OTOACOUSTIC EMISSIONS (OAE), ובתרגום לעברית: פלט אקוסטי. נפוץ גם הכינוי "הדים קוכלאריים", למרות שאין אלה הדים כלל ועיקר.

תופעה זו קיימת בכמעט כל האוזניים הבריאות. לפי עיקרון זה פותחו מכשירים מדויקים שמסוגלים להשמיע צלילים לאוזן הפנימית בעזרת אוזנייה קטנטנה ולקלוט ולרשום את הפלט האקוסטי שנוצר כתוצאה מכך. לסוגים שונים של צלילים קיימות תגובות שונות בתכונותיהן.

בדיקת OAE היא מעין חלון שמאפשר לנו "להביט" לתוך האוזן הפנימית בצורה אובייקטיבית (כלומר, בלי תלות בתגובותיו הסובייקטיביות של הנבדק). זהו יתרונה, אך בכך טמון גם חסרונה: ליקוי שמיעה שמקורו בפגיעה בעצב השמיעה לא יתגלה בבדיקה זו מאחר שעצב השמע נמצא אחרי השבלול.

לצורך איתור ליקוי בעצב השמע קיימת בדיקה ותיקה יותר המושתתת על עיקרון שונה, הקרוי BERA או ABR. בדיקה זו בודקת את הזרמים חשמליים ולא את הצלילים. כיום נהוג לבצע את בדיקת סינון השמיעה ליילוד בעזרת בדיקת OAE, וכאשר הבדיקה אינה תקינה לבצע גם בדיקת BERA.

בדיקת BERA מבצעים גם בכל מקרה שיש חשד לפגיעה בעצב השמע, כמו אחרי צהבת קשה של יילודים או לכל יילוד שהיה בטיפול נמרץ זמן ממושך.

ד"ר יהודה הולדשטיין מומחה באף אוזן גרון, רופא בכיר ביחידה האוטו נוירולוגית במרכז הרפואי "לין" בחיפה ומנהל מרפאה לאבחון וטיפול במחלות אוזניים וליקויי שמיעה

בואו לדבר על זה בפורום אף אוזן גרון ילדים.