דימום וסתי כבד: יש מה לעשות

אין בנמצא אישה שלא התלוננה על מחזור הווסת שלה לפחות פעם אחת במהלך חייה. בין אם זה על כאבי הבטן, בין אם על ההורמונים המשתוללים, התשישות, בולמוסי הרעב - כמעט לכל אחת יש אחד מהסימפטומים הללו או יותר כדי להתלונן עליו.

אבל בעוד שאצל רוב הנשים מדובר בתופעות נסבלות ומתונות יחסית, אחוז לא מבוטל מהן סובלות ממחזורי וסת קשים במיוחד, המלווים בדימום כבד ולעתים גם ממושך. מה הוא דימום וסתי מוגבר, מהו המקור לדימום וכיצד ניתן לטפל בבעיה? ד"ר רונית אלמוג, רופאת נשים בביה"ח ליס, עונה על השאלות:

דימום וסתי כבד

כ-10%-15% מכלל הנשים סובלות מתופעה של דימום וסתי מוגבר. ההגדרה הרפואית של דימום וסתי מוגבר היא איבוד של יותר מ-80 מ"ל דם במהלך מחזור אחד. קשה להעריך את כמות הדימום, וההערכה מבוצעת על ידי תיאור האישה (דימום רב המלווה לעיתים בקרישי דם) או על פי הצורך להחליף תחבושות או טמפונים בתכיפות רבה. חלק מהנשים יסבלו בשל כך מאנמיה ומחוסר ברזל, דבר העלול לגרום לעייפות ולהפריע לתפקוד היומיומי. על אף שחלק מהנשים נמנעות מלפנות לעזרה, דימום וסתי מוגבר הוא מצב שמצריך הערכה על ידי רופא הנשים, על מנת לברר מה הסיבה לתופעה ולטפל בה בהתאם.

הגורמים לתופעה:

דימום וסתי כבד עשוי לנבוע משלושה גורמים עיקריים: סיבות הורמונליות, סיבות מבניות הקשורות למבנה חלל הרחם וסיבות אחרות שכיחות פחות. הסיבות בדרך משתנות בהתאם לגיל האישה.

סיבות הורמונליות שכיחות יותר בשתי תקופות - בנערות בגיל ההתבגרות ובתקופה שלקראת גיל המעבר. בגילאים אלה הדימום המוגבר נובע מהפרעות הורמונליות הגורמות להפרעות בביוץ.

בקרב נערות ההפרעות הן בעיקר בגין אי בשלות של הציר ההורמונלי האחראי על הביוץ. בנשים לקראת גיל המעבר, לעומת זאת, הסיבה היא חוסר תגובה של השחלות וירידה ברמת ההורמונים הנשיים שגורמות להפרעות בביוץ.

הפרעה בביוץ גורמת לחסר בהורמון פרוגסטין, האחראי על ייצוב רירית הרחם, והחסר בהורמון עלול לגרום לדימום מוגבר. בתקופת הפריון גם ייתכנו הפרעות הורמונליות על רקע הפרעות בביוץ, כמו בנשים עם שחלות פוליציסטיות למשל.

סיבות מבניות של חלל הרחם, כמו שרירנים (מיומות) ופוליפים, יכולות גם הן להוביל לדימום כבד. שרירן הוא גידול שפיר שמקורו מהדופן השרירית העוטפת את חלל הרחם. במידה שהשרירן פונה אל חלל הרחם, הוא עלול להגדיל את שטח הפנים המצופה על ידי הרירית וכתוצאה מכך עלול להיווצר דימום וסתי מוגבר. פוליפ הוא למעשה עיבוי של רירית הרחם. על פי רוב מדובר בממצא שפיר, אולם גם הוא עלול לגרום לדימום וסתי מוגבר. על מנת לאבחן שרירן או פוליפ יש לבצע בדיקת אולטרסאונד, המבוצעת על ידי רופא הנשים במרפאה.

בנשים בגיל המעבר, כאשר השחלות אינן מתפקדות ואינן מפרישות הורמונים כלל, הווסת מפסיקה ולפיכך כל דימום צריך להיבדק. במידה שמופיע דימום באישה בגיל המעבר, יש לפנות לרופא לבירור על מנת לבצע בדיקת אולטרסאונד - ובמידת הצורך גם ביופסיה של רירית הרחם - על מנת לשלול סרטן של רירית הרחם.

סיבות אחרות ושכיחות פחות עשויות להיות בעיה בקרישת הדם הגורמת לנטייה לדימומים, וגם חוסר איזון הורמונלי הנובע משיבושים בפעילות של בלוטת התריס.

כיצד מטפלים בדימום וסתי מוגבר?

הטיפול תלוי בסיבה וקשור לגיל האישה. כאשר הבעיה היא הורמונלית ניתן לטפל על ידי גלולות למניעת הריון. הגלולות מסדירות את מחזור הווסת, מקצרות את משכה ומפחיתות את הדימום. קיים כיום בארץ מגוון רחב מאד של גלולות למניעת הריון: מרביתן מכילות את שני הורמוני המין העיקריים אסטרוגן ופרוגסטין, חלקן מכילות פרוגסטין בלבד (כמו הגלולות הניתנות לנשים מניקות).

בעולם, ולאחרונה גם בארץ, אושרה לשימוש להתוויה של טיפול בדימום וסתי כבד גלולה למניעת הריון ששמה "קלייר". הגלולה, שהיא היחידה שנרשמה על ידי משרד הבריאות להתוויה זו, ניתנת לנשים הסובלות מהתופעה לאחר שנשללו גורמים רחמיים כמקור לדימום. היתרון בגלולה זו כטיפול בדמם וסתי מוגבר הוא בסוג הפרוגסטין שהיא מכילה, המכונה דיאנוגסט. פרוגסטין זה פועל באופן ממוקד על תאי רירית הרחם, מעכב את שגשוגם ותורם להפחתה משמעותית בדימום הווסתי. מובן שעל מנת להגיע לתוצאה הרצויה, יש להתמיד בשימוש בגלולות.

טיפול נוסף לדימום וסתי כבד, הכלול בסל התרופות בהתוויה זו, הוא ההתקן מירנה התקן תוך רחמי הורמונלי, המפריש כמויות זעירות של ההורמון פרוגסטין לחלל הרחם. ההתקן מפחית את דימום הווסת באופן משמעותי, ובחלק מהמקרים עד כמעט היעלמות של הדימום. ההתקן יעיל לתקופה של חמש שנים.

כאשר הבעיות הן מבניות בחלל הרחם, הטיפול הוא בהתאם. אם קיים חשד לשרירן או פוליפ רחמי, יש לבצע פעולה הנקראת היסטרוסקופיה, במהלכה מוחדר סיב אופטי בגישה נרתיקית, דרך צוואר הרחם, לתוך חלל הרחם. כך ניתן לראות על מסך אם יש בחלל שרירן או פוליפ, ובמהלך אותה בדיקה אף לכרות אותו.

במקרים שבהן האופציות הטיפוליות לא צלחו, ניתן לבצע אבלציה (צריבה) של רירית הרחם. מדובר בתהליך שבו מבצעים צריבה טרמית של הרירית על ידי החדרת בלון לחלל הרחם. הבלון מחומם עד לטמפרטורה בו הרירית נצרבת ונהרסת. פעולה זו מתאימה רק לנשים אשר סיימו ללדת.

פתרון אחרון, המתאים גם הוא רק לנשים שסיימו ללדת, הוא כריתת רחם המבוצעת בגישה לפרוסקופית (יצירת שלושה חורים בבטן, החדרת מצלמה לחלל הבטן וכריתת הרחם ללא פתיחת הבטן) או בניתוח פתוח.

חשוב לזכור כי הטיפול בדימום וסתי מוגבר תלוי בגיל האישה, בגורם לדימום ובשאלה אם האישה רוצה עדיין להרות או שסיימה את התכנון המשפחתי. חשוב שנשים יידעו לפנות לבדיקה על ידי רופא הנשים על מנת לאתר את הבעיה, אם קיימת, על מנת שיוכלו לקבל טיפול שישפר את איכות חייהן במידה ניכרת.

בואו לדבר על זה בפורום גניקולוגיה ופריון.