מגרש המשחקים של סבא

מקובל לחשוב שמגרשי משחקים נועדו לילדים, אך מגמה חדשה ברחבי ישראל מאפשרת גם למבוגרים ליהנות משימוש ממגרש משחקים. המשחק הוא כלי לגיטימי לאורך כל מעגל החיים ויש לו תרומה קריטית לשיפור מיומנויות חיים, בריאות, יכולות קוגניטיביות, כישורים תפיסתיים וקשרים חברתיים.

השהות במרחב הציבורי, כפי שתואר בכתבה הקודמת היא חיונית לכל אדם. כיום, בחיבור שנוצר בין המרחב הציבורי לבין מגרש המשחקים, ניתנת לאדם המבוגר ההזדמנות ליהנות משני העולמות.

חוקרים מדגישים שבני אדם "מתוכנתים" להשתמש במשחק במהלך חייהם, תחילה להכרת העולם הסובב אותנו, לאחר מכן ליצירת קשרים עם הזולת, בניית תהליכי למידה, חיזור, התמודדות ביחסים בין אישיים בעבודה וביצוע העבודה עצמה. במקרה של האדם המבוגר, המשחק יכול לשמר יכולות קוגניטיביות, במיוחד כאשר הוא דורש אינטראקציה חברתית ופעילות גופנית כגון ריקוד. כמו כן, למשחק תפקיד חשוב בשיפור מצב הרוח, תחושת הערך העצמי והבריאות.

מי שלא משחק מדוכא

"מחסור במשחק" (play deprivation) הוא מצב שבו האדם יכול לחוש בדיכאון ואף לפתח תחושה של חוסר מעש. מתוך כך, קיימת כיום הסכמה בין חוקרים שמשחק אינו מילה גסה ואינו בזבוז זמן. ארגון הבריאות העולמי הגדיר השתתפות בפעילויות יום יום כחיונית לאנשים עם מוגבלויות. באחרונה אף נטבע המונח "park participation", המדגיש את החשיבות של שימוש בפארקים ציבוריים להגברת ההשתתפות בפעילות משמעותית במרחב הציבורי.

החשיבה של שימוש במרחב הציבורי ופארקים רק לצורך שיפור הכושר והורדה במשקל היא חשיבה מוטעית. ניתן לקיים מגוון רחב של פעילויות חברתיות במרחב הציבורי שיכולות לעודד רוחניות, יצירת זיכרונות ופיתוח קשרים חברתיים.

תובנה זו הובילה לבנייה של מרחבים ציבוריים המותאמים לצרכים של אנשים מבוגרים אשר מטרתם לעודד אינטראקציה חברתית באמצעות גינות, משחקים כגון שח-מט ופינג-פונג ומרחבים לתרגול יוגה, טאי-צ'י וריקודי עם. מרחבים אלו הם בעלי פוטנציאל גדול יותר מאשר המרחב הביתי שבו האדם סגור וצופה כל היום בטלוויזיה. היציאה לטבע למסע חושי במקום יפה ומעודד יכולה לתרום רבות לאדם המבוגר היושב כל היום בביתו וצופה בקירות.

בעת התכנון של המרחב הציבורי, על המתכננים להתייחס ליכולות שונות של האדם המבוגר, בדיוק כפי שהם מתייחסים לפיתוח של גנים לילדים בעלי יכולות שונות. מכיוון שאין תוכנית אב לתכנון מרחבים מסוג זה, על אדריכלים, מרפאים בעיסוק ותושבים להיות שותפים לתכנון המותאם לצרכי הקהילה. מרפאים בעיסוק חיוניים בתהליך לעריכת האינטגרציה בין מרכיבי אדם (יכולות מוטוריות, סנסוריות ואינטלקטואליות), עיסוק (משחק) וסביבה (המרחב בו מתקיימת הפעילות). למרפאים בעיסוק היכולת לנתח את הפעילות ולאפיין את צרכי האוכלוסייה.

החזון של הרשויות ואנשי המקצוע צריך להיות מוכוון לבניית סביבה שבה תושבי הקהילה, מילדות ועד לגיל המבוגר, כולל אנשים בעלי מוגבלויות מוטוריות או אינטלקטואליות, יוכלו להשתתף וליהנות. בניית המרחב המשותף יכולה לעודד פעילות בין דורית במקום שהיכולות והעוצמות של הילד פוגשות את היכולות והעוצמות של אביו ושל סבו. מפגשים כאלה חיוניים להתפתחות הילד, לעידוד אינטראקציה עם ההורים ולחיבור הסבים והסבתות למעגל המשפחתי הן במשחק זה לצד זה והן במשחק משותף.

הכותב הוא מנהל הריפוי בעיסוק בבית החולים השיקומי "בית בלב" בבת ים, מקבוצת מכבי שירותי בריאות

בואו לדבר על זה בפורום שיקום וגריאטריה.