דמנציה ודיכאון: צמד, לא חמד
הגיל השלישי עלול להביא איתו דמנציה ואחת התופעות הנלוות לדמנציה היא דיכאון. מתברר כי יש קשר דו-סטרי בין הדיכאון לבין הדמנציה. האם וכיצד ניתן לטפל?
דמנציה הינה שם כולל לקבוצת מחלות המתאפיינות בירידה בתפקודי המוח ובהידרדרות מנטלית וקוגניטיבית. אלצהיימר היא הנפוצה ביותר בקבוצת מחלות זו, ואחריה נמצאת דמנציה וסקולרית, המתייחסת לכל מחלות הדמנציה הנגרמות מנזק בכלי הדם המובילים למוח. העמותה לחולי דמנציה ואלצהיימר מדווחת על כ- 120,000 חולים בישראל, כאשר המחלה שכיחה במיוחד מעל גיל 65, בקרב בני הגיל השלישי.
חת התופעות הנלוות לדמנציה היא דיכאון. האם דיכאון גורם לדמנציה? להיפך? או גם וגם? כיצד מגלים את התסמינים? איך מטפלים בכך? ד"ר אלי ורטמן, מומחה בנוירולוגיה ומנהל מרפאות "מרחב" לשינויי זיכרון, התנהגות ותפקוד בגיל המתקדם, עושה סדר בשאלות השונות.
כיצד דיכאון גורם לדמנציה?
"אנשים בעלי נטייה לדיכאון קליני הם בעלי שכיחות גדולה יותר להופעת דמנציה. כנראה שקיים קשר בולט בין דיכאון לאלצהיימר ופגיעת כלי דם: הפרעות לב, לחץ דם, סוכרת, שומנים בדם, עישון, מאפיינים של אורח חיים, דיאטה, חוסר בפעילות גופנית. כל אלה קשורים לאלצהיימר, ודיכאון נכנס אף הוא לגורמי הסיכון הללו. ניתן לראות זאת בשלב היותר מוקדם והראשוני של הדמנציה".
"בכל אפיזודה של דכאון, במהלך חייו של אדם, ישנה עלייה של 14% להתפתחות של דמנציה במשך החיים, לעומת התפתחות במצב רגיל. דיכאון בגיל הזקנה שכיח מאד ומלווה לעיתים גם עם מחלת אלצהיימר. אם הדיכאון מגיע באמצע החיים, בסוף החיים נראה יותר תופעות של דמנציה וסקולרית. דיכאון יכול להיגרם על ידי פגיעות בכלי דם. במקרים אלו, נפגעים אזורים במוח, הקשורים לדיכאון ופגיעות קליניות ביכולת ניהולית, ורבלית וכדומה. כל אלה גורמים לדמנציה. דכאון פוגע במנגנון של טיפול בסטרס, ואז ישנה רגישות פחותה לסטרואידים. זה גורם להשפעה על הקטנת גודל היפותלמוס: זהו אזור במוח, שאם הוא נפגע, הוא גורם לשכיחות במחלת אלצהיימר".
כיצד מחלות דמנציה גורמות לדיכאון?
"עצם נוכחות הדיכאון שכיחה במחלות דמנציה ואלצהיימר. חולי דמנציה עלולים להיתקל בתופעות התנהגותיות כגון חרדה, אי שקט, דכדוך, מצבי רוח עולים ויורדים. אצל אדם העומד מול שכחה, תופעות אלו הן מאד שכיחות. התגובה הנפשית, לאחר קבלת ה'בשורה' על דמנציה, גורמת לבעיית דכאון. חלקם מודעים לכך וחלקם לא".
"כאשר החולה הוא דמנטי יותר ובשלבים מוקדמים של המחלה, אין לו יכולת לבטא ולדבר על התופעות של הדיכאון. הסביבה הקרובה צריכה לאתר את זה ולטפל בדיכאון ובמצבי הרוח המשתנים. אפשר לראות זאת בהתנהגות הכללית של החולה, הכוללת ירידה ביוזמה, אי שקט נפשי, פרצי בכי בלתי מוסברים, אנשים שנעשים פתאום כבויים וכדומה".
"יש להבדיל בין דיכאון לבין אפתיה, שגם היא חלק מתופעות הלוואי של הדמנציה ומופיעה לא רק בשלבים המתקדמים של המחלה. לפעמים זה קורה אפילו מוקדם מאד. פעמים רבות לא מדובר בכלל בדיכאון, אלא בתופעות של הפרעות שינה ואי ספיקת לב, המלווים בהתנהגות פסיכיאטרית".
כיצד מתגברים על הדיכאון?
"אם מדובר בשלבים הראשונים של המחלה, ניתן לתת נוגדי דכאון, יחד עם ייעוץ פסיכולוגי או סוציאלי. בשלבים המאוחרים, הטיפול הוא רק בתרופות".
לסיכום, שמצבי דיכאון מתמשכים בגיל מבוגר קשורים לסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר, אך גם להיפך. חולי דמנציה עלולים לפתח תופעות של דכאון. איתור הבעיה בזמן מצד הסביבה הקרובה, יכולה לגרום לאבחון מוקדם מצד הגורמים המטפלים, לטיפול בבעיה ובעקבותיה להעניק לחולה אורח חיים טוב יותר.
בואו לדבר על זה בפורום דיכאון - אבחון וטיפול.