טיפול בדלקת מפרקים ספחתית
דלקת מפרקים ספחתית מתפתחת אצל 10% מחולי פסוריאזיס. חיוני להתחיל בטיפול מיידי כדי למנוע נזק בלתי הפיך למפרקים - וניתן גם לשקול טיפול ביולוגי חדשני
אחד מכל עשרה חולים בספחת (פסוריאזיס) עלול לפתח דלקת מפרקים ספחתית, אך קשה לאתר את אלה מהם הסובלים מספחת קלה מאוד. הלוקים במחלה עשויים להשתייך לכל הגילאים: מילדים ועד קשישים; כמו כן, אין נטייה מגדרית מסוימת ללקות במחלה.
ישנם מקרים בהם החולה אינו מודע כלל וכלל לעובדה שהוא סובל מספחת, משום שמדובר בנגע עורי קטן מאוד, שהוא אינו מייחס לו חשיבות, או שהוא אינו מדווח עליו לראומטולוג, וזאת על רקע חוסר המודעות לקשר האפשרי שבין הנגע העורי לבין דלקת המפרקים.
מהם התסמינים האופייניים לדלקת מפרקים ספחתית?
כמו בכל דלקת מפרקים, התלונות הבולטות הן על כאב ונפיחות במפרק אחד או יותר. חשוב לדעת שדלקת ממושכת במפרק עלולה, בסופו של דבר, לגרום למפרק לנזק בלתי הפיך ואף לגרום לעיוות המפרק.
האם ניתן להצביע על קבוצת סיכון המועדת לסבול מהמחלה?
חולים עם ספחת באזור הציפורניים והקרקפת מועדים יותר לחלות בדלקת מפרקים ספחתית. דלקת המפרקים עלולה להופיע עם הופעת מחלת העור או שנים רבות לאחר הופעתה; בחלק קטן מהמקרים, דלקת המפרקים מקדימה את מחלת העור. 
כיצד מאבחנים דלקת מפרקים ספחתית - ומהם תסמיניה הבולטים?
האבחנה של דלקת מפרקים ספחתית היא לעתים ברורה, כאשר מדובר בחולה עם ספחת ידועה, המופיע עם כאב ונפיחות בולטים במפרק אחד או יותר. הבעיה האבחנתית היא אצל חולה עם תלונות על כאבים באזורים שונים בגוף, אשר אינם מקושרים ישירות למחלת העור שלו. הקושי באבחון נובע גם מהעובדה שאין בדיקת דם ספציפית המאבחנת את המחלה, ובצילומי המפרק, השינויים האופייניים מופיעים רק בשלב מאוחר. על כן, האבחנה היא בראש ובראשונה על פי תשאול המטופל ובדיקתו. האבחנה המשלימה תכלול בדיקות מעבדה וצילומים אשר תרומתם משנית.
מה ההבדל בין דלקת מפרקים ספחתית לבין דלקת מפרקים שגרונית?
מדובר בשתי מחלות עם מהלך שונה ועם מאפייני אוכלוסייה שונים. בראש ובראשונה, לדלקת מפרקים ספחתית יש קשר לספחת אצל החולה עצמו או אצל קרוב משפחה. לדלקת מפרקים שגרונית יש מאפייני מעבדה שאין מוצאים בדלקת מפרקים ספחתית. לכן, מבחינה זו קל יותר לאבחן אותה. 
מהם דרכי הטיפול בדלקת מפרקים ספחתית?
הטיפול משתנה בהתאם למהלך המחלה אצל כל חולה וחולה. הטיפול יכול לנוע מהזרקה מקומית למפרק באופן חד פעמי, דרך נוגדי דלקת המוכרים באוכלוסייה ועד לטיפול בנוגדי דלקת המוכרים כיום כטיפולים ביולוגיים. בקבוצה זו קיימות כיום מספר תרופות: יומירה, אנברל, סימפוני ורמיקייד. הטיפול ניתן בצורה מדורגת - ועל פי תגובת החולה לטיפול.
מטרת הטיפול היא הקלה קצרת טווח של הסבל הנובע מהכאב במפרקים, כמו גם מניעה של נזק עתידי למפרק כתוצאה מהדלקת. כיום הטיפול נחלק בין תרופות המשנות את מהלך המחלה, הניתנות דרך הפה - ובין תרופות ביולוגיות הניתנות בהזרקה. ההחלטה על הטיפול היא בהתאם לצורכי החולה ועל פי שיקולי הרופא הראומטולוג בשיתוף המטופל. על פי רוב הטיפול יעיל וכרוך במעט תופעות לוואי.
האם מדובר במחלה כרונית או במחלה שניתן להירפא ממנה?
מדובר במחלה כרונית אולם מהלך המחלה שונה מאוד מאדם לאדם. חלק מהחולים סובלים מהתקפים לעתים נדירות, ואצל אחרים המחלה מתקדמת במהירות וגורמת לנזק משמעותי, אם לא מטפלים בה. המפתח למניעת נזקי המחלה הוא טיפול מוקדם. כיום הטיפול כרוך בנטילה של תרופות לאורך שנים. אין דרך להירפא על ידי טיפול חד פעמי.
ד"ר עודד קמחי הוא מומחה בראומטולוגיה.
סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors.
בואו לדבר על זה בפורום מחלות מפרקים.
