פלואוריד

פלואוריד הנו מינרל, מלח של פלואור, אשר התגלה עוד בתחילת המאה העשרים שכאשר ריכוזו במי השתייה קרוב לחלק אחד למיליון, יורדת תחלואת מחלת העששת בשיעור ניכר של עד 60 אחוזים בקרב אוכלוסיית צרכני המים.
בעקבות זאת בדקו ומצאו שחדירת הפלואור לגביש האפטיט המהווה מרכיב עיקרי של האנמל בשן הופכת את הגביש לעמיד יותר בפני תקיפה של חומצה.
כאשר הוסיפו למי השתייה באזורים דלי פלואוריד במי השתייה מלחי פלואור לריכוז 1 חל"מ ירדה התחלואה לממדים דומים לזו שנמצאה באזורים בהם יש ריכוז טבעי כנ"ל בקרב ילדים תוך מספר שנים .
ברוב מדינות ארה"ב וחלק ניכר ממדינות אירופה ואוסטרליה הופלרו מי השתייה עם תוצאות מרשימות של ירידה בתחלואת עששת .
ישנן מדינות המספקות את המינון הדרוש של פלואוריד במלח הבישול או במתן טיפות או כדורי פלואוריד לגילאי 0-14 (תקופה שהשיניים מתפתחות) .
בישראל מופלרים רוב האזורים למעט אזור הדרום אשר נמצא בהליכי תכנון לקראת הפלרת מי השתייה.

אפקט ה"הילה " משפיע למעשה על תושבי ישובים שמי השתייה שלהם אינם מופלרים מכיוון שמסופקים להם מוצרים שיוצרו באזורים מופלרים כגון חלב ירקות פירות משקאות בשר ואפילו דברי מאפה ולכן גם שם ישנה ירידה בתחלואת העששת .
כמעט לכל משחות השיניים הוסיפו היצרנים מלחי פלואור במינונים של 300-600 חל"מ ,מתוך הבנה שהחדירה של הפלואור לשכבת השן החיצונית תקטין אף היא את התחלואה ואכן הסתבר שהתחלואה ירדה גם בהשפעת צחצוח במשחה המכילה פלואוריד בריכוז גבוה .כמו כן מריחת השיניים בג'ל פלואוריד השיגה ירידה בתחלואת העששת .

מינון גבוה של פלואוריד במי השתייה או בדיאטה או גם כתוצאה מבליעת משחת שיניים מופלרת , עלול לגרום לתופעה הנקראת פלואורוזיס. המצב זה על השיניים המתפתחות באותה תקופה מופיעים כתמים לבנים (במינון מעל 2 חל"מ ) עד להופעת כתמים חומים מכוערים על השיניים(במינון מעל לנ"ל) .
יש אם כן להיזהר בצריכת פלואורידים. אין הוסיף לדיאטה פלואורידים כאשר המים כבר מופלרים ולהיזהר ממתן משחות עתירות פלואורידים לתינוקות וילדים שאינם שולטים בשטיפת פיהם ועשויים לבלוע את המשחות .
במקרה של הרעלת פלואור (בליעת כמות גבוהה של כדורי פלואוריד או בליעת משחת שיניים בכמות רבה) מומלץ להשקות את הילד בחלב לעודד הקאה ולפנות בהקדם לרופא או לחדר מיון .