אין אונות: סיבות רבות, טיפולים מוצלחים

לאין אונות יש בדרך כלל סיבה גופנית כגון מחלה, פגיעה באזור או תופעות לוואי של תרופות. ההארעות של התופעה עולה עם הגיל: היא פוגעת בחמישה אחוזים מבין הגברים בשנות הארבעים לחייהם, ובבין חמישה עשר עד עשרים וחמישה אחוז בגיל שישים וחמש. אין אונות ניתנת לטיפול בכל גיל, ועם השנים, המודעות לאפשרויות הטיפוליות עולה בקרב הגברים.

מנגנון הזקפה התקין מתחיל את פעולתו כאשר גירויים עצביים נשלחים מן המוח אל הגופים המחילתיים העוברים לאורך אבר המין הזכרי. כתוצאה מגירויים אלו, מתמלאת הרקמה הספוגית של גופים אלו בדם אשר מצטבר בהם ומביא להארכתם ולהקשיתם.

כל פגיעה לאורך מנגנון הזקפה עלולה לגרום לאין אונות: הסיבה השכיחה ביותר לאין אונות היא פגיעה במבנים שלאורך הפין כמו עורקי הדם, השריר החלק ורקמת החיבור. כך, כשבעים אחוז מהסיבות להפרעה קשורים למחלות רקע כמו סוכרת, מחלת כליות, אלכוהוליזם, טרשת נפוצה, טרשת עורקים (הצרות חלל העורק), ומחלות כלי דם. גם ניתוחים (כמו למשל ניתוח לכריתת הערמונית / פרוסטטה), עלולים לגרום לפגיעה עצבית באזור. פגיעות ופציעות באבר המין, שלפוחית השתן, חוט השדרה, והאגן עלולים לפגוע בעצבים, בשריר החלק, בעורקים וברקמת החיבור של הגופים המחילתיים.
בנוסף, תרופות רבות עלולות לגרום לאין אונות כמו: תרופות מסוימות נגד יתר לחץ דם, אנטי היסטמינים (נגד אלרגיה), נוגדי דיכאון, תרופות מרגיעות ומיישנות, מדכאי תאבון ועוד.

עוד בנושא:

טיפול תרופתי באין אונות

אין-אונות, יש טיפול

היום מקובל לחשוב כי בין עשרה לעשרים אחוז ממקרי האין אונות, קשורים לגורמים פסיכולוגיים שונים כמו, למשל, לחץ נפשי, חרדה, אשמה, הערכה עצמית נמוכה ופחד מפני תפקוד ירוד במיטה. עם זאת, בקרב כשמונים אחוז מהסובלים מאין אונות, יש מעורבות כלשהי של גורמים נפשיים אלו, בדרך כלל כתוצאה משנית של הבעיה הגופנית.

סיבות נוספות לאין אונות הן עישון, הגורם להפרעה בזרימת הדם העורקית והוורידית, ובעיות הורמונליות שונות, כמו למשל הפרשה לא מספקת של טסטוסטרון (ההורמון הגברי).

פירמידת הטיפול באין אונות מתחילה מהטיפולים היותר פשוטים ואם טיפולים אלו אינם מסייעים, ממשיכים הלאה לפתרונות מורכבים יותר. כך, דבר ראשון יעשה ניסיון להפסיק תרופות הגורמות לאין אונות.

אם זה לא עזר, יש ניסיון לטפול נפשי והתנהגותי (גם כיוון שגורמים אלו מחריפים בעיות מינוריות קודמות). בהמשך יעשה ניסיון טיפולי במכשיר וואקום (ראו בהמשך), תרופות דרך הפה, תרופות בהזרקה מקומית ואם כל אלו לא עזרו, השתלת תותב לאורך הפין.

הטיפול הנפשי מתמקד בשיטות להפחתת החרדה בזמן המגע המיני, לעיתים בשיתוף עם בת הזוג. שיטות אלו עשויות להוריד את הלחץ הנפשי כאשר הסיבה לאין אונות היא גופנית.

הטיפול התרופתי כולל את התרופה ויאגרה הנלקחת דרך הפה, כשעה טרם המגע המיני. התרופה גורמת להגברה בזרימת הדם אל הגופים המחילתיים שלאורך הפין. בניגוד לתרופות בהזרקה מקומית לפין, ויאגרה אינה גורמת לזקפה ספונטנית באם אין גירוי מיני.

גברים רבים משתמשים בהזרקה אל אבר המין של תרופות הגורמות להזרמת דם אליו, כמו פאפברין, פנטולאמין ואחרות. מההזרקה עלולות להיגרם תופעות לוואי כמו זקפה שאינה מפסיקה לאורך זמן רב ועלולה לגרום נזק לאבר המין, וצלקות לאחר הזרקות רבות.

מכשירי הוואקום מביאים לזקפה על ידי יצירת לחץ שלילי מסביב לאבר המין, מה שמביא להגברת זרימת הדם אליו. לאחר השאיבה והשגת הזקפה, מולבשת טבעת סביב בסיס הפין בכדי למנוע מהדם להתרוקן וכך נשמרת הזקפה שהושגה.

קיימים שלושה סוגי ניתוחים להשבת זקפה: האחד, להשתלת תותב חצי גמיש לאורך הפין שבעזרתו נמצא הפין כל הזמן במצב הקרוב לזקפה. גרסה אחרת של ניתוח זה היא השתלת תותבים המכילים נוזל בתוכם והשתלת משאבה קטנה מתחת לעור באזור שק האשכים. על ידי הפעלת המשאבה מוזרם נוזל אל תוך התותבים ואלו גדלים ומקשים ומאריכים את הפין. היתרון כאן הוא שכשהמשאבה אינה מופעלת, אבר המין נמצא במצב טבעי יותר.

סוג אחר של ניתוח מבוצע כשהסיבה לאין אונות היא חסימה בזרימת הדם העורקית אל הפין. אז מבוצע שיחזור של כלי הדם או מעקפים סביב החסימות.

סוג שלישי של ניתוח מבוצע על מנת לחסום את זרימת הדם בוורידים המנקזים את אבר המין. בניתוח קושרים את הוורידים הללו ומביאים בכך לירידה בדליפת הדם מאבר המין בזמן הזקפה.