הורמונים - סוכנים בשירות המכונה האנושית

פורסם באתר וינגייט, לאתר לחץ כאן

עיסוק בפעילות גופנית סדירה מעניק לנו תועלות רבות. חלק מהתועלות בא לידי ביטוי במישור הבריאותי, חלקן במישור האסתטי, חלקן בהיבט הפיסיולוגי וחלקן בהיבט הנפשי. את השפעתה של הפעילות הגופנית על כל אחד מן ההיבטים שהוזכרו ניתן לחוש ולמדוד באמצעים שונים. את השיפור האסתטי נוכל לאמוד באמצעות המאזניים הביתיים או באמצעות סחיטת מחמאות מן הסביבה. במישור הבריאותי, נצפה לירידה בריכוזי השומנים בדם, לירידה ברמת הסוכר ולירידה בערכי לחץ הדם (למי שסובל כמובן מערכים חריגים). שיפור הכושר הגופני ועימו עלייה ברמת התפקוד היומיומית יעידו על השיפור הפיזיולוגי המקווה - ואילו השלווה והרוגע שישתלטו על חיינו יעידו קרוב לוודאי על התועלת הנפשית.

קטגוריה נוספת, אולם לא כל כך מורגשת, היא השפעתה של הפעילות הגופנית על המערך ההורמונלי בגופנו. ההורמונים הם שליחים כימיים המיוצרים בגוף ומשפיעים כמעט על כל האספקטים הקשורים בתפקודה של המכונה האנושית.

הורמון הוא חומר המיוצר על-ידי בלוטה אנדוקרינית - בלוטה שמייצרת הורמונים ומפרישה אותם ישירות אל זרם הדם, לדוגמה: בלוטת יותרת המוח, יותרת הכליה, בלוטת התריס. ההורמון מיוצר בחלק אחד של הגוף, מופרש אל מחזור הדם ונישא אל איברים או רקמות אחרות בגוף שם הוא מבצע תפקיד מסוים. דוגמאות של הורמונים הם: קורטיקוסטרואידים (הורמונים המופרשים מקליפת יותרת הכליה), הורמון גדילה (מבלוטת יותרת המוח), אינסולין (מהלבלב) ואנדרוגנים (מהאשכים).

הורמון גדילה

הורמון שמיוצר בבלוטת יותרת המוח, ממריץ צמיחה של עצמות ארוכות בגפיים ומגביר יצירת חלבונים. הגברת ייצור החלבונים תורמת להתפתחותם של השרירים. בנוסף, הורמון הגדילה משפיע על חוזקן של העצמות, גידים, רצועות ורקמת הסחוס. הורמון הגדילה מקטין את השימוש בגלוקוז ומגדיל את השימוש בשומן כמקור אנרגיה בזמן הפעילות הגופנית. השימוש המוגבר בשומן כמקור אנרגיה תורם להפחתת מסת השומן בגופנו.

פעילות גופנית אירובית, בעיקר פעילות אירובית עצימה כמו אימון הפוגות, תורמת להגברת ההפרשה של הורמון הגדילה מבלוטת יותרת המוח. נמצא שככל שהפעילות האירובית ארוכה יותר כך עולה גם הפרשתו של ההורמון.

אנדורפינים

האנדורפינים היא קבוצה של חומרים כימיים המיוצרים באופן טבעי במוח. הם משמשים לשיכוך כאבים ולשיפור מצב הרוח. בנוסף, הם מפחיתים את התיאבון, יוצרים תחושה של אופוריה (תחושת ה- High של הפעילות הגופנית) ומפחיתים מתח וחרדה.

ריכוזי האנדורפינים בדם עולים עד לפי חמישה מריכוזם במנוחה בעקבות פעילות גופנית אירובית ארוכה ומתונה. ריכוזים גבוהים של אנדורפינים נצפים לאחר פעילות אירובית מתונה עד עצימה הנמשכת יותר מ- 30 דקות. אימוני הפוגות אירוביים תורמים אף הם לעלייה משמעותית בריכוזם של האנדורפינים בדם.

לאחר מספר חודשים של אימון גופני סדיר הגוף מפתח רגישות יתר להשפעתם של האנדורפינים. המשמעות היא שהפעילות הגופנית גורמת לך לחוש את ההתעלות בעוצמות גבוהות יותר עבור אותה רמת הפרשה של ההורמון. בנוסף, ריכוזם של האנדורפינים בדם נשאר גבוה לאורך זמן רב יותר. תגובה זו מאפשרת לך להתאמן לאורך זמן רב יותר (הפחתת תחושות הכאב בזמן המאמץ) וליהנות מתחושת ההתעלות שלאחר האימון לאורך זמן רב יותר.

טסטוסטרון

הורמון המין הזכרי העיקרי שמיוצר על-ידי האשכים ובכמויות קטנות על ידי השחלות. הורמון חשוב ביותר עבור גברים ועבור נשים. הטסטוסטרון חשוב ביותר בשמירה על נפח/כוח/טונוס השרירים, מעלה את קצב חילוף החומרים הבסיסי (מטבוליזם), מקטין את מסת השומן בגוף ומעלה את הביטחון העצמי. ריכוז הטסטוסטרון אצל הנשים נמוך פי 10 מזה שאצל גברים אולם הוא בעל חשיבות רבה בקביעת עוצמת התשוקה המינית ועוצמתה של האורגזמה. ייצור ההורמון אצל נשים הולך ופוחת כאשר האישה מתקרבת לגיל הבלות ואילו אצל הגברים נצפית ירידה בייצור ההורמון בשנות ה- 40 לחיים.

ריכוזי הטסטוסטרון בדם עולים בתגובה לאימון גופני הן אצל גברים והן אצל נשים. העלייה בריכוזו של ההורמון מתחילה לאחר כ- 20 דקות של אימון והיא נשארת גבוהה למשך שעה עד שלוש שעות לאחר סיומו.

אסטרוגן

אחד מקבוצת ההורמונים המופרשים על-ידי השחלות ואחראים להתפתחות מינית תקינה של האשה. האסטרוגנים מיוצרים בעיקר על-ידי השחלות; כמויות קטנות מיוצרות על-ידי קליפת יותרת הכליה, האשכים והשליה. האסטרוגן הביולוגי הפעיל ביותר הוא ה- 17 בתא אסטרדיול. הורמון זה מגביר את פירוק השומן מן המאגרים ומאפשר את ניצולו כמקור אנרגיה. האסטרדיול מעלה את קצב חילוף החומרים הבסיסי, משפר את מצב הרוח ותורם להגברת החשק המיני. הורמון זה נמצא בריכוז גבוה בדמם של נשים אולם קצב ייצורו על-ידי השחלות הולך ופוחת עם הקרבה לגיל הבלות.

ריכוזי ההורמון עולים כתוצאה מפעילות גופנית והם נוטים להישאר גבוהים במשך שעה עד 4 שעות מתום האימון.

תירוקסין

אחד ההורמונים המיוצרים והמופרשים על-ידי בלוטת התריס. התירוקסין מסייע בוויסות תהליכי השחרור והאגירה של האנרגיה בגוף. רמות גבוהות של ההורמון גורמות להגברת קצב חילוף החומרים של כל אחד מתאי הגוף. העלייה במטבוליזם גורמת לך להרגיש יותר אנרגטי ועל-ידי כך להוציא יותר קלוריות. מכאן חשיבותו של ההורמון בתהליכי ההפחתה במשקל.

ריכוזי התירוקסין בדם עולים ב- 30% במהלך הפעילות הגופנית ונשארים גבוהים במשך שעות אחדות לאחר מכן. מה שקובע את פרק הזמן בו ריכוזי ההורמון בדם יישארו גבוהים תהיה עוצמת האימון ומשכו. ככל שעוצמת האימון תהיה גבוהה יותר וככל שהוא ימשך זמן רב יותר כך יישארו ריכוזי ההורמון בדם למשך זמן רב יותר. פעילות גופנית סדירה תורמת לעליית ריכוזי התירוקסין גם בשעת מנוחה.

אפינפרין (אדרנלין)

הורמון המופרש על-ידי ליבת בלוטת יותרת הכליה. ההורמון מכין את הגוף למצבי לחץ, משפיע על זרימת הדם, על השרירים ועל חילוף החומרים של הסוכרים. השפעתו מגבירה את פעולת הלב, את קצב ועומק הנשימה, את קצב חילוף החומרים ואת כוח כיווצם של השרירים.

האדרנלין מגביר את קצב הפירוק של הגליקוגן מן השרירים ומן הכבד וכן את קצב פירוק השומן מתאי השריר. כמות ההורמון המשתחררת מבלוטת יותרת הכליה תלויה במשך המאמץ ובעצימותו.

אינסולין

הורמון שמיוצר בלבלב על ידי תאי בתא הנמצאים באיי לנגרהאנס. האינסולין חיוני לוויסות רמת הסוכר בדם. גבוה של גלוקוז בדם מגרה את הפרשת האינסולין. מחסור בהורמון זה יגרום למחלת הסוכרת.

אינסולין נחשב להורמון אנאבולי משום שהוא מעודד כניסה של סוכר, חומצות אמיניות וסוכר אל התאים. ככל שהארוחה גדולה יותר, או ככל שהיא מכילה יותר סוכרים פשוטים, כך עולה הפרשת האינסולין. מסיבה זו מומלץ לאכול ארוחות קטנות במספר מוקדים ביום ולהגביל את צריכתם של פחמימות פשוטות ושל סוכרים מעובדים.

ריכוז ההורמון בדם מתחיל לרדת לאחר כ- 10 דקות של פעילות אירובית וממשיך לרדת במהלך כ- 70 דקות של הפעילות. פעילות גופנית משפיעה על רגישות האינסולין במצב מנוחה. כלומר, על מנת לווסת את רמת הסוכר בדם נדרשת כעת הפרשה קטנה יותר של ההורמון.

גלוקגון

הורמון המיוצר ומופרש על-ידי הלבלב. ההורמון מעודד שחרור של גלוקוז אל זרם הדם ופועל למעשה הפוך מפעילותו של האינסולין. כאשר ריכוזי הסוכר בדם נמוכים מדי, עולה הפרשתו של הגלוקגון. הגלוקגון פועל על מאגרי הסוכר בכבד ותורם לעליית ריכוזו של הסוכר בדם. בנוסף, הוא גורם לפירוק שומן ולניצולו כמקור אנרגיה. הגלוקגון מופרש בדרך כלל לאחר כ- 30 דקות מתחילתה של הפעילות הגופנית לאחר שריכוזי הסוכר בדם מתחילים לרדת.

בואו לדבר על זה בפורום אימון וכושר גופני

מולי אפשטיין הוא ראש מדור שירותים מדעיים לספורטאי הישג במכון וינגייט