התפתחות בגילוי מוות בעריסה

התקדמות בחקר תופעת מוות בעריסה: חוקרים מאוניברסיטת הארוורד מצאו כי רמה נמוכה של סרוטונין עשויה להסביר מדוע חלק מהתינוקות מתים בשנתם. לדברי החוקרים, מקורו של המום הוא בחוסר בסרוטונין, רכיב בגזע המוח שהאחראי על איזור היקיצה.

תוצאות המחקר יובילו, ככל הנראה, בעתיד לביצוע בדיקות דם אצל תינוקות. הבדיקות יאתרו רמות נמוכות של סרוטונין וימנעו מקרי מוות בעריסה. למרות פריצת הדרך, החוקרים מציינים כי מלבד סרוטונין קיימים מעבירים עצביים נוספים הקשורים בסיכון המוגבר למוות בעריסה ולכן הסיכון עדיין קיים.

"סרוטונין הוא חומר מעורר ולכן הגיוני שכאשר הוא חסר אצל תינוקות הם ישנים חזק מדי, לא מתעוררים מהצורך לנשום וסובלים מאי בשלות של מרכז בקרת הנשימה", אומר ל-doctors פרופ' גיורא פילר, סגן מנהל מחלקת ילדים בביה"ח רמב"ם. "כרגע מדובר בתיאוריה בלבד ויצרכו להמשיך לבדוק את הנושא, אך הציבור צריך להמשיך ליישם את ההנחיות של משרד הבריאות לגבי מניעת התופעה".

ד"ר דני וייסמן, מנהל יחידת הילודים בביה"ח כרמל ומומחה לטיפול נמרץ פגים וילודים, אומר כי יכולים להיות מספר גורמים לתופעת מוות בעריסה: "אני בספק אם פקטור אחד גורם לתופעה. אולם ככל הנראה המחקר יסייע לאתר יותר ילדים שנמצאים בקבוצת סיכון". לדבריו, "השכבת התינוקות על הגב ושימוש במזרונים אטומים הורידו משמעותית את מקרי התמותה ממוות בעריסה. כמו-כן, הנקת התינוק נותנת הגנה מסוימת ומניעת עישון בסביבתו של הילד, בעיקר מניעת עישון של האם מורידה את הסיכון".

פרופ' פילר מציין כי "שימוש במוצץ מומלץ מכיוון שהוא גורם להגנה על התינוק - תנועות המציצה מפחיתות את עומק השינה ומדרבנות את הנשימה. כמו-כן, חשוב לחמם את החדר לטמפ' של 21 מעלות ולא להלביש את הילד בשכבות רבות". עוד הוא מוסיף כי "שימוש במוניטורים ביתיים יכול לסייע ולהתריע על אי בשלות נשימתית".

יש לציין כי תינוק שנולד פג נמצא בסיכון גדול יותר למוות בעריסה. "יש תקופת אשפוז עד שהוא מגיע ל'גיל מתוקן' (הערכת התפתחות)", מסביר ד"ר וייסמן. "בנוסף, לתינוקות בעלי סיכון נותנים הביתה מוניטורים רפואיים ומלמדים את ההורים פעולות החייאה". לדבריו, "הסיכון למוות בעריסה הינו עד גיל שנה, אולם עד גיל חצי שנה הסיכון הגדול ביותר".

בואו לדבר על זה בפורום "בטרם" - לבטיחות ילדים.