אוטיזם - איתור וטיפול

אחד הפחדים הרווחים אצל הורים הוא גילוי פתאומי שילדם סובל מהפרעות בתקשורת הבין אישית והידיעה שאינו משתלב חברתית ואינו צפוי לעשות זאת באופן דומה לחבריו בשל כשלים תפקודיים מולדים. אחת ההפרעות "המפחידות" האלו היא אוטיזם. לפחדים אלו מצטרף נתון סטטיסטי קיים המדגים כי שכיחות ההפרעה האוטיסטית לדרגותיה השונות היא אחד לכל מאה ילדים בעולם המערבי, כולל ישראל, ושכיחות זו רק הולכת וגדלה.

הבעיה העיקרית בהקשר של אוטיזם היא שבגיל הרך קשה להורים להבחין באופן חד משמעי בהתנהגות בין אישית חריגה של הילד. לעניין זה ניתן להוסיף את העובדה שיש לאוטיזם דרגות חומרה שונות, גם בהתפתחות של ההפרעה וגם בכלל, פרט שגם הוא מקשה על פנייה בזמן לאבחון וטיפול מתאימים. האבחון בגיל צעיר, שנתיים לערך, למרות שהוא מורכב ומסובך, חיוני בעיקר בשל העובדה שביצוע יעיל שלו וטיפול בזמן אולי לא יביאו להבראה מלאה, אבל בהחלט יגרמו להטבה, לעיתים משמעותית, שתאפשר שילוב של הילד במערכות חינוך רגילות בהמשך חייו.

אוטיזם הוא הפרעה בתקשורת הבין אישית שגורמת לקשיים ביצירת קשרים חברתיים המצופים מהילד בהתאם לגילו. הפרעה זו עשויה לכלול קשיים בשפה ובדיבור, קשיים בהבנת סיטואציות חברתיות וקשיים התנהגותיים נוספים. זיהוי האוטיזם נעשה בפרמטר עיקרי, והוא כאשר חשים שהתנהגות מסוימת של הילד מונעת התפתחות תקינה וסבירה לגילו. מספר דוגמאות לכך:

ילד שמשחק באופן מחזורי מספר רב של פעמים בדיוק באותו אופן, למשל, בניית מגדל מקוביות והפלתו, בצורה זהה, בתדירות מחזורית גבוהה ובמשך זמן ארוך ללא הפרעה.
ילד שנמנע מלשחק עם ילדים או אנשים ומעדיף משחק עצמאי רוב הזמן.
איחור בהתפתחות השפה והתקשורת. ילדים עם אוטיזם מראים איחור משמעותי בהבנה בהבעה של השפה. בחלק מהמקרים יש לילד שפה משלו, שאינה מפותחת בהתאם לגילו, או שהוא מדבר הרבה עם עצמו.
ילד שמרוכז במשחק מסוים או בפעולה מסוימת וכל נגיעה בו גורמת לו לתגובה בלתי שגרתית כמו צרחות או קיפאון.
באופן עקרוני, מדובר בילד שההורים יתארו כילד שחי בעולם משלו.

אוטיזם אינו פיגור - רבים טועים וחושבים שאוטיזם הוא סוג של פיגור שכלי. אולם, פיגור שכלי נבדק על ידי מבחנים מסוימים לבחינת רמת המשכל (IQ) של האדם. מפגר מוגדר כאדם שרמת המשכל שלו נמוכה מ-70. ילדים שסובלים מאוטיזם יכולים להיות מאובחנים כבעלי מנת משכל תקינה לגילם, במידה שההערכה נעשית במבחנים המותאמים לקשיים השפתיים והחברתיים שלהם. עם זאת, חלק מהילדים שסובלים מאוטיזם סובלים גם מפיגור, וגם בקרב ילדים עם פיגור יש שכיחות של אוטיזם, אך לא כל ילד מפגר הוא אוטיסט ולא כל ילד אוטיסט סובל מפיגור. בסוגים מסוימים של אוטיזם רמת המשכל יכולה להיות אפילו גבוהה מהממוצע בתחומים מסוימים.

אבחון האוטיזם נעשה על פי קריטריונים שנקבעו על ידי פסיכיאטרים ונוירולוגים, כגון משחק פרסבטיבי (משחק מחזורי כפי שצוין לעיל), קשר עין לא תקין, קשיים ביצירת קשר עם אנשים ועוד.

מבחינה רפואית, אוטיזם הוא סימפטום שיכול לנבוע מהרבה מצבים רפואיים. לכן, כל ילד עם חשד לאוטיזם צריך לעבור הערכה ובירור רפואי בכדי לשלול סיבה רפואית ספציפית, לדוגמה, אפילפסיה. בנוסף, ידוע על מספר מחלות, חלקן גנטיות, ה"גוררות" אחריהן אוטיזם: תסמונת דאון, תסמונת ה- X השביר ותסמונת RETT. עם זאת, בכל הקשור לאוטיזם, רב הנסתר על הגלוי. לא תמיד ישנו הסבר רפואי למקורה או לסיבות הופעתו. ישנם ילדים, שללא כל סיבה נראית לעין, יפתחו אוטיזם בדרגותיו השונות. מבחינה רפואית, ידוע על מוטציות גנטיות ספציפיות כגורמות לאוטיזם, אך עדיין לא ברור לחלוטין כיצד עובד המנגנון הפיזיולוגי שגורם לכך. למרות ההתקדמות ברפואה, עדיין אצל רוב הילדים הסובלים מאוטיזם לא ניתן להגיע לסיבת מצבם גם לאחר שנעשה כל הבירור הנדרש.

לא כל ילד המאובחן כאוטיסט יהיה מחויב למסגרות נוקשות וחריגות למשך שארית חייו. כולנו אוטיסטים בצורה זו או אחרת, לכולנו ישנן דרגות משתנות של קשיים ביצירת קשרים חברתיים. הרעיון הוא שקשיים אלו אסור שיפגעו בהתפתחות של הילדים או שייצרו בעיות חברתיות קשות לניהול - לילד או להוריו. בהקשר זה חשוב לציין את הדרגות השונות של האוטיזם:

ברמה הקלה - מדובר בקשיים בקשרים חברתיים או שפתיים קלים אך מורגשים. ילדים כאלה, כאשר מאובחנים ומטופלים כבר בגיל הצעיר, יכולים להשתפר בצורה ניכרת ולהשתלב במסגרות רגילות לחלוטין בהמשך חייהם.

ברמה הקשה - ילדים עם אוטיזם "קלאסי", המתבטא בקושי מהותי ביצירת קשרים חברתיים ובין אישיים, קשיים בהבעת רגשות, הפרעות מהותיות בדיבור עד כדי הימנעות מדיבור, תסמינים קיצוניים של התנהגות חזרתית (נדנוד הגוף למשל), פחד משינויים, מגבלות בקורדינציה, מגבלות ברצף התכנון המוטורי הרגיל של הגוף, בעיות של ויסות חושי (עודף רגישות למגע או אי הרגשה של כאב) ועוד.

בין שתי רמות אלו, קיימות דרגות משתנות של אוטיזם, כגון:

PDD-NOS - Pervasive Developmental Disorder, הפרעה התפתחותית נרחבת - ילדים שרמת התפקוד שלהם נמוכה בגלל האוטיזם. התופעות המאפיינות הן לרוב התנהגות חזרתית בעת משחק, בשפה ובדיבור וברמה האישית.

תסמונת אספרגר - ילדים שלהם רמת תפקוד טובה והבנה טובה של סיטואציות חברתיות, אך עדיין מביעים קשיים בהבנתן. ילדים אלו קרובים יותר לנורמה המקובלת. זהו מצב הנחשב לקל יותר מילדים עם PDD.

אוטיזם בתפקוד גבוה - שונה מאספרגר, אם כי נוטים לבלבל ביניהם. מדובר בילדים שלהם יכולת קוגניטיבית גבוהה מאוד. לעיתים אצל ילידם אלו רמת המשכל גבוהה. עניין זה מתבטא בהתהוותה של יכולת אחת מפותחת מאוד (מתמטיקה, ציור, זיכרון פנומנאלי וכו'), אך בנושאים מסוימים הם מוגבלים הרבה יותר. לדוגמה, שוב, דמות האוטיסט ששיחק דסטין הופמן בסרט "איש הגשם" - גאון מתמטי, שאין לו יכולת התמודדות עם החיים הרגילים. האבחנה של ילדים עם תפקוד גבוה עדיין לא מבוססת מבחינת הקריטריונים הרפואיים וההתנהגותיים, אך קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יקבעו קריטריונים יותר ברורים לאבחנה זו.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, אוטיזם יכול להופיע, או נכון יותר - להתהוות, גם אחרי מצבים טראומתיים קשים. לדוגמה: תאונת דרכים שגרמה לטראומה נפשית אצל הילד ויצרה דפוסי התנהגות שלא ניתן להם טיפול מתאים. במקרה זה, הילד עלול "להיכנס למצב אוטיסטי", שיהיה בלתי הפיך. מדובר בילדים שיש להם מלכתחילה נטייה להפרעה תקשורתית והטראומה "זירזה" את התהליך. בחלק מהמקרים מדובר במצב נפשי רגשי עם מרכיבים אוטיסטים.

הטיפול באוטיזם הוא טיפול רב-מקצועי ומערכתי הכולל אבחון אצל נוירולוג ילדים, התאמת מסגרת חינוכית מתאימה. בנוסף, ישנם ילדים הסובלים ממחלות אופייניות כגון אפילפסיה, מחלות גסטרואנטרולוגיות שונות, הפרעות פסיכיאטריות או קשיי התנהגות שעבורן נדרש לעיתים טיפול תרופתי. חלק חשוב מאוד ואפילו עיקרי בטיפול הוא מתן הדרכה וייעוץ להורים תוך ליווי תהליך הטיפול בילד על ידי גורמי המערכת השונים, כגון מערכות החינוך, הרווחה ועוד.

בעניין זה ההמלצה להורים לטובת איתור הבעיה ואבחונה היעיל היא בעיקר להיות קשובים: הסתכלו על המשחק של הילד, נסו ליצור קשר עין וראו כיצד הילד מגיב לעניין, כיצד הוא צוחק, מה מידת ההנאה שלו ממשחקים עם אנשים נוספים, האם הוא יוזם משחק עם בני גילו או משפחתו. גם אם אתם לא בטוחים לגמרי - פנו לאיש מקצוע. התחילו מרופא הילדים המכיר את הילד, ובהמשך, אם עולה הצורך, לרופאים מקצועיים מתאימים נוספים. כאמור, אבחון מוקדם וטיפול מקצועי רב-מערכתי יעיל הוא הדבר המשמעותי ביותר בכל הנוגע לאוטיזם.

ד"ר מוחמד מחאג'נה הוא מנהל המכון להתפתחות הילד של המרכז הרפואי הלל יפה.

בואו לדבר על זה בפורום אוטיזם - תמיכה.