אנדוקרינולוגיה וסוכרת

גולשים יקרים, הפורום נועד לקבלת מענה לשאלות רפואיות בנושאי אנדוקרינולוגיה וסוכרת ולא להתארגנות זו או אחרת, עם כל זה שאני באמת מבינה לליבכם ולסבלכם. כפי שכבר כתבתי, הנושא ידוע ומוכר ונדון במשרד הבריאות ואיידע אתכם במידה ואדע משהו חדש. אודה לכם על פניה בנושאים אלו בלבד חג שמח ובריא. ד"ר נירית אבירן

לחבצלת שלום רב, את יכולה לחפש ברשת באמצעות מנוע חיפוש GOOGLE למשל. אני מצרפת כאן תוכן כתבה שכתבתי לבטאון של קופת חולים מאוחדת בעברית. אולי זה יספק. חידושים באבחון וטיפול של מחלות בלוטת התריס. ד"ר צופיה איש-שלום, מומחית לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת. מנהלת היחידה למטבוליזם העצם והסידן במרכז רפואי רמב"ם. מחלות של בלוטת התריס הן מחלות שכיחות באוכלוסייה. הן פוגעות בנשים יותר מאשר בגברים (ביחס של 1ל- 5 או 3 ) . מחלות בלוטת התריס יכולות לנבוע משינוי בצורה ובמבנה הבלוטה ומשינוי בתפקוד הבלוטה ולעיתים משילוב של שני הדברים. שיטות מעבדתיות יעילות וזמינות משמשות היום לאבחון מחלות אלה השלבים מוקדמים. הבעיה השכיחה ביותר שמתגלה בבלוטת התריס הנה קשרית בבלוטת התריס. מדובר בגוש שמתגלה בבלוטה. גודל הגוש נע בין מילימטרים אחדים לבין מספר סנטימטרים. הגושים הקטנים, שגודלם מילימטרים אחדים, מתגלים בד"כ באופן מקרי בעת בדיקת אולטרהסאונד של הצוואר למטרה אחרת, כגון בדיקת כלי הדם של הצוואר או בבדיקת סורק ממוחשב - CT , שנועדה למטרה אחרת. בד"כ הגושים בבלוטה הנם שפירים, אך כ- 15% מהגושים האלה מתגלים כממאירים. כאשר מתבצע אבחון מוקדם של גידולים אלה וטיפול ניתוחי מתאים, לא נפגעת, לרוב, איכות החיים ותוחלת החיים של הסובלים מהם. ככל שהגוש קטן יותר כך קטנה הסבירות להיותו ממאיר. קשריות, שגודלן מ- 8 מ"מ ומעלה, נבדקות באמצעות ניקור במחט עדינה. בפעולה זו נשאבות קבוצות של תאים וחומר נוזלי מתוך הגוש ונבדקות לאחר מכן בבדיקה מיקרוסקופית. במרבית המקרים מאפשרת הבדיקה להבדיל בין גידול ממאיר לשפיר. בעבר נהוג היה לבצע מיפוי של בלוטת התריס כדי להבדיל בין קשרית שפירה לממאירה. תצפיות ומחקרים במשך שנים רבות הוכיחו שכ- 80 % מהקשריות הן קשריות "קרות" או "פושרות" במיפוי, אך רק 20% מהן ממאירות בסופו של עניין, סוכם שמיפוי בלוטת התריס זו בדיקה לא יעילה ולא מדויקת לאבחון ממאירות בבלוטת התריס ואין צורך לבצעה פרט למקרים מיוחדים לפי שיקול דעת של אנדוקרינולוג. הציבור ששמע על הבדיקה בעבר עדיין מבקש אותה. אם הקשרית מאובחנת כממאירה, מתבצע ניתוח בו נכרתת בלוטת התריס בשלמות. כחודש לאחר הניתוח ניתן טיפול ביוד רדיואקטיבי. החומר הרדיואקטיבי מתרכז בתוך שרידי בלוטת התריס שלא נכרתו בניתוח והורס אותם. בכך קטן הסיכון להישנות הגידול ולהתפשטותו. רקמות אחרות אינן קולטות יוד והיוד שלא ניקלט בבלוטת התריס מופרש בשתן מבלי להשפיע באופן משמעותי על רקמות הגוף. חולה נטול בלוטת התריס אינו מסוגל ליצר טירוקסין- הורמון המיוצר על ידי הבלוטה, שאחראי על חילוף החומרים בגוף. ניתן לקבל הורמון זה בבליעה דרך הפה, במנה יומית אחת – תכשיר בשם אלטרוקסין, הוא בעל מבנה זהה לזה של ההורמון המיוצר בגופנו. ניתן להתאים את המינון הטיפולי המדויק תוך מעקב באמצעות בדיקות מעבדה. כמו כן ניתן לאבחן מוקדם השנות של גידול על ידי בדיקת רמת טירוגלובולין- חלבון המיוצר על ידי תאי בלוטת התריס בדם. אם רמתו עולה הדבר מחשיד להישנות הגידול. במסגרת מעקב אחר חולה שסבל מגידול ממאיר בבלוטת התריס, מתבצע לאחר שנה מיפוי כל הגוף ביוד רדיואקטיבי. בעבר הדבר חייב הפסקה של הטיפול באלטרוקסין למשך חודש ימים. הדבר הסב סבל לחלק מהמטופלים שנאלצו לעשות זאת. היום קיימות גם שיטות מעקב חדישות אחר ההצלחה הטיפולית בגידולים. בשיטות אלה ניתן לבצע מיפוי כל הגוף מבלי להפסיק את הטיפול התרופתי באלטרוקסין, לאדם שעבר כריתה שלמה של בלוטת התריס. כדי לעשות זאת החולה מקבל בהזרקה הורמון TSH , שיוצר השיטות הנדסה גנטית, אשר מגביר את קליטת היוד בתאים שמוצאם מבלוטת התריס: גידוליים או שפירים. תת פעילות של בלוטת התריס זו מחלה שמתפתחת עקב חוסר יכולת של בלוטת התריס לייצר את הורמון הטירוקסין. המחלה פוגעת בשכיחות גדולה יותר בנשים מאשר בגברים. עלולה לפגוע בכל גיל, אך שכיחותה עולה לאחר גיל 40. החולים עלולים לסבול מתסמינים שונים ומגוונים שהם ייחסו בד"כ למערכות אחרות כגון עייפות וירידה בהישגים בלימודים, אי סבילות לקור, כאבי שרירים, עליה במשקל, נשירת שיער מוגברת , עצירות, דימום ניכר במחזור, מצב רוח ירוד ובעיות פוריות. קשישים הסובלים ממחלה זו עלולים להפגין ירידה בתפקודים מוחיים. ירידה זו הפיכה בד"כ כאשר החולה מקבל טיפול באלטרוקסין. המחלה נגרמת בד"כ על ידי תהליך דלקתי מתמשך שפוגע בבלוטה. נוגדנים שמיוצרים על ידי מערכת החיסון תוקפים את הבלוטה וגורמים להרס הדרגתי שלה. לא ניתן למנוע או לעצור תהליך זה, כאשר הוא מתרחש. המחלה הנה תורשתית ולעתים מספר בני משפחה סובלים ממנה. היום ניתן לאבחן מוקדם וביעילות תת-פעילות של בלוטת התריס, על ידי ביצוע בדיקת דם -TSH . הטיפול במחלה הנו קל ונוח. כדורי אלטרוקסין מכילים את ההורמון שהגוף מייצר . התרופה ניתנת במנה יומית אחת בד"כ בבוקר בצום וניתן להתאים את המינון שלה לכל מטופל/ת בצורה מדויקת ויעילה. בד"כ לאחר שבוצעה התאמה של המינון הטיפולי הוא נשאר קבוע. המינון משתנה במצבים מסוימים כגון: שינוי במשקל, התחלה או הפסקה של שימוש בתכשירים הורמונליים ( גלולות למניעת הריון או טיפול הורמונלי שנשים לאחר גיל המעבר), הריון וכד'. חולים מחפשים לעתים פתרונות על ידי תכשירים מתחום " הרפואה הטבעית" לבעיה. אין פתרונות מוכחים ויעילים בתחום זה . פעילות יתר של בלוטת התריס הנה בעיה שכיחה שפוגעת יותר בנשים. המחלה גורמת לפגיעה חמורה בתפקוד . היא גורמת למגוון רחב של תופעות : "דפיקות לב מהירות" , ירידה במשקל , עייפות, רעד, עצבנות , אי סבילות לחום, הפסקת מחזור, נשירת שיער, תנודות קיצוניות במצב הרוח, האצה של תהליך אבוד העצם ואוסטאופורוזיס. מחלה זו נובעת בד"כ משיבוש במערכת ההפעלה של בלוטת התריס. פעילות יתר של בלוטת התריס מאובחנת היום גם כן בנקל על ידי בדיקת TSH ובדיקות TT3 ו- FT4 . גם הטיפול בה יעיל מתבצע באמצעות תרופות ולאחר מכן על ידי מתן יוד רדיואקטיבי שנקלט על ידי הבלוטה. כיום הצטבר ניסיון רב בטיפול ביוד רדיואקטיבי והוא בטוח לטיפול בחולים בכל הגילאים. השימוש בו אסור בהריון בלבד. גם תרופות עלולות לגרום לפגיע בתפקוד בלוטת התריס. השכיחה שבהן היא PROCOR, תרופה המשמשת לטיפול בהפרעות בקצב הלב. אנשים שמטופלים בתרופות אלה, צריכים לבצע בדיקות מעקב אחר תפקוד הבלוטה. בלוטת התריס עלולה לפתח הפרעות בתפקוד גם לאחר לידה. נשים אשר סובלות מתשישות עצבנית, הפרעה בפעילות מעיים ובדופק, בחודשים הראשונים לאחר הלידה , צריכות להיבדק ולא ליחס את מכלול התלונות ללידה בלבד. בתקופת ההריון חשוב לשמור על תפקוד תקין של בלוטת התריס. נשים שסובלות מהפרעות בתפקוד בלוטת התריס בהריון , צריכות להיות במעקב סדיר של אנדוקרינילוג. הורמון בלוטת התריס- טירוקסין חשוב להתפתחות תקינה של מוח העובר. אישה שסובלת מתת פעילות של בלוטת התריס צריכה להבדק באופן סדיר במשך ההריון ובד"כ להגדיל בהדרגה את מינון האלטרוקסין שהיא נוטלת. תת פעילות לא מאוזנת של בלוטת התריס במשך ההריון עלולה לגרום לפגיעה בהתפתחות העובר. לסיכום, היום קיימים אמצעים נוחים , זמינים ויעילים לאבחון ולטיפול בעיות בבלוטת התריס. ערנות של המטופל ופניה בעוד מועד לרופא יכולה לחסוך סבל ולשפר את איכות חיים. בברכה ד"ר צופיה איש-שלום

לחבצלת שלום רב, את יכולה לחפש ברשת באמצעות מנוע חיפוש GOOGLE למשל. אני מצרפת כאן תוכן כתבה שכתבתי לבטאון של קופת חולים מאוחדת בעברית. אולי זה יספק. חידושים באבחון וטיפול של מחלות בלוטת התריס. ד"ר צופיה איש-שלום, מומחית לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת. מנהלת היחידה למטבוליזם העצם והסידן במרכז רפואי רמב"ם. מחלות של בלוטת התריס הן מחלות שכיחות באוכלוסייה. הן פוגעות בנשים יותר מאשר בגברים (ביחס של 1ל- 5 או 3 ) . מחלות בלוטת התריס יכולות לנבוע משינוי בצורה ובמבנה הבלוטה ומשינוי בתפקוד הבלוטה ולעיתים משילוב של שני הדברים. שיטות מעבדתיות יעילות וזמינות משמשות היום לאבחון מחלות אלה השלבים מוקדמים. הבעיה השכיחה ביותר שמתגלה בבלוטת התריס הנה קשרית בבלוטת התריס. מדובר בגוש שמתגלה בבלוטה. גודל הגוש נע בין מילימטרים אחדים לבין מספר סנטימטרים. הגושים הקטנים, שגודלם מילימטרים אחדים, מתגלים בד"כ באופן מקרי בעת בדיקת אולטרהסאונד של הצוואר למטרה אחרת, כגון בדיקת כלי הדם של הצוואר או בבדיקת סורק ממוחשב - CT , שנועדה למטרה אחרת. בד"כ הגושים בבלוטה הנם שפירים, אך כ- 15% מהגושים האלה מתגלים כממאירים. כאשר מתבצע אבחון מוקדם של גידולים אלה וטיפול ניתוחי מתאים, לא נפגעת, לרוב, איכות החיים ותוחלת החיים של הסובלים מהם. ככל שהגוש קטן יותר כך קטנה הסבירות להיותו ממאיר. קשריות, שגודלן מ- 8 מ"מ ומעלה, נבדקות באמצעות ניקור במחט עדינה. בפעולה זו נשאבות קבוצות של תאים וחומר נוזלי מתוך הגוש ונבדקות לאחר מכן בבדיקה מיקרוסקופית. במרבית המקרים מאפשרת הבדיקה להבדיל בין גידול ממאיר לשפיר. בעבר נהוג היה לבצע מיפוי של בלוטת התריס כדי להבדיל בין קשרית שפירה לממאירה. תצפיות ומחקרים במשך שנים רבות הוכיחו שכ- 80 % מהקשריות הן קשריות "קרות" או "פושרות" במיפוי, אך רק 20% מהן ממאירות בסופו של עניין, סוכם שמיפוי בלוטת התריס זו בדיקה לא יעילה ולא מדויקת לאבחון ממאירות בבלוטת התריס ואין צורך לבצעה פרט למקרים מיוחדים לפי שיקול דעת של אנדוקרינולוג. הציבור ששמע על הבדיקה בעבר עדיין מבקש אותה. אם הקשרית מאובחנת כממאירה, מתבצע ניתוח בו נכרתת בלוטת התריס בשלמות. כחודש לאחר הניתוח ניתן טיפול ביוד רדיואקטיבי. החומר הרדיואקטיבי מתרכז בתוך שרידי בלוטת התריס שלא נכרתו בניתוח והורס אותם. בכך קטן הסיכון להישנות הגידול ולהתפשטותו. רקמות אחרות אינן קולטות יוד והיוד שלא ניקלט בבלוטת התריס מופרש בשתן מבלי להשפיע באופן משמעותי על רקמות הגוף. חולה נטול בלוטת התריס אינו מסוגל ליצר טירוקסין- הורמון המיוצר על ידי הבלוטה, שאחראי על חילוף החומרים בגוף. ניתן לקבל הורמון זה בבליעה דרך הפה, במנה יומית אחת – תכשיר בשם אלטרוקסין, הוא בעל מבנה זהה לזה של ההורמון המיוצר בגופנו. ניתן להתאים את המינון הטיפולי המדויק תוך מעקב באמצעות בדיקות מעבדה. כמו כן ניתן לאבחן מוקדם השנות של גידול על ידי בדיקת רמת טירוגלובולין- חלבון המיוצר על ידי תאי בלוטת התריס בדם. אם רמתו עולה הדבר מחשיד להישנות הגידול. במסגרת מעקב אחר חולה שסבל מגידול ממאיר בבלוטת התריס, מתבצע לאחר שנה מיפוי כל הגוף ביוד רדיואקטיבי. בעבר הדבר חייב הפסקה של הטיפול באלטרוקסין למשך חודש ימים. הדבר הסב סבל לחלק מהמטופלים שנאלצו לעשות זאת. היום קיימות גם שיטות מעקב חדישות אחר ההצלחה הטיפולית בגידולים. בשיטות אלה ניתן לבצע מיפוי כל הגוף מבלי להפסיק את הטיפול התרופתי באלטרוקסין, לאדם שעבר כריתה שלמה של בלוטת התריס. כדי לעשות זאת החולה מקבל בהזרקה הורמון TSH , שיוצר השיטות הנדסה גנטית, אשר מגביר את קליטת היוד בתאים שמוצאם מבלוטת התריס: גידוליים או שפירים. תת פעילות של בלוטת התריס זו מחלה שמתפתחת עקב חוסר יכולת של בלוטת התריס לייצר את הורמון הטירוקסין. המחלה פוגעת בשכיחות גדולה יותר בנשים מאשר בגברים. עלולה לפגוע בכל גיל, אך שכיחותה עולה לאחר גיל 40. החולים עלולים לסבול מתסמינים שונים ומגוונים שהם ייחסו בד"כ למערכות אחרות כגון עייפות וירידה בהישגים בלימודים, אי סבילות לקור, כאבי שרירים, עליה במשקל, נשירת שיער מוגברת , עצירות, דימום ניכר במחזור, מצב רוח ירוד ובעיות פוריות. קשישים הסובלים ממחלה זו עלולים להפגין ירידה בתפקודים מוחיים. ירידה זו הפיכה בד"כ כאשר החולה מקבל טיפול באלטרוקסין. המחלה נגרמת בד"כ על ידי תהליך דלקתי מתמשך שפוגע בבלוטה. נוגדנים שמיוצרים על ידי מערכת החיסון תוקפים את הבלוטה וגורמים להרס הדרגתי שלה. לא ניתן למנוע או לעצור תהליך זה, כאשר הוא מתרחש. המחלה הנה תורשתית ולעתים מספר בני משפחה סובלים ממנה. היום ניתן לאבחן מוקדם וביעילות תת-פעילות של בלוטת התריס, על ידי ביצוע בדיקת דם -TSH . הטיפול במחלה הנו קל ונוח. כדורי אלטרוקסין מכילים את ההורמון שהגוף מייצר . התרופה ניתנת במנה יומית אחת בד"כ בבוקר בצום וניתן להתאים את המינון שלה לכל מטופל/ת בצורה מדויקת ויעילה. בד"כ לאחר שבוצעה התאמה של המינון הטיפולי הוא נשאר קבוע. המינון משתנה במצבים מסוימים כגון: שינוי במשקל, התחלה או הפסקה של שימוש בתכשירים הורמונליים ( גלולות למניעת הריון או טיפול הורמונלי שנשים לאחר גיל המעבר), הריון וכד'. חולים מחפשים לעתים פתרונות על ידי תכשירים מתחום " הרפואה הטבעית" לבעיה. אין פתרונות מוכחים ויעילים בתחום זה . פעילות יתר של בלוטת התריס הנה בעיה שכיחה שפוגעת יותר בנשים. המחלה גורמת לפגיעה חמורה בתפקוד . היא גורמת למגוון רחב של תופעות : "דפיקות לב מהירות" , ירידה במשקל , עייפות, רעד, עצבנות , אי סבילות לחום, הפסקת מחזור, נשירת שיער, תנודות קיצוניות במצב הרוח, האצה של תהליך אבוד העצם ואוסטאופורוזיס. מחלה זו נובעת בד"כ משיבוש במערכת ההפעלה של בלוטת התריס. פעילות יתר של בלוטת התריס מאובחנת היום גם כן בנקל על ידי בדיקת TSH ובדיקות TT3 ו- FT4 . גם הטיפול בה יעיל מתבצע באמצעות תרופות ולאחר מכן על ידי מתן יוד רדיואקטיבי שנקלט על ידי הבלוטה. כיום הצטבר ניסיון רב בטיפול ביוד רדיואקטיבי והוא בטוח לטיפול בחולים בכל הגילאים. השימוש בו אסור בהריון בלבד. גם תרופות עלולות לגרום לפגיע בתפקוד בלוטת התריס. השכיחה שבהן היא PROCOR, תרופה המשמשת לטיפול בהפרעות בקצב הלב. אנשים שמטופלים בתרופות אלה, צריכים לבצע בדיקות מעקב אחר תפקוד הבלוטה. בלוטת התריס עלולה לפתח הפרעות בתפקוד גם לאחר לידה. נשים אשר סובלות מתשישות עצבנית, הפרעה בפעילות מעיים ובדופק, בחודשים הראשונים לאחר הלידה , צריכות להיבדק ולא ליחס את מכלול התלונות ללידה בלבד. בתקופת ההריון חשוב לשמור על תפקוד תקין של בלוטת התריס. נשים שסובלות מהפרעות בתפקוד בלוטת התריס בהריון , צריכות להיות במעקב סדיר של אנדוקרינילוג. הורמון בלוטת התריס- טירוקסין חשוב להתפתחות תקינה של מוח העובר. אישה שסובלת מתת פעילות של בלוטת התריס צריכה להבדק באופן סדיר במשך ההריון ובד"כ להגדיל בהדרגה את מינון האלטרוקסין שהיא נוטלת. תת פעילות לא מאוזנת של בלוטת התריס במשך ההריון עלולה לגרום לפגיעה בהתפתחות העובר. לסיכום, היום קיימים אמצעים נוחים , זמינים ויעילים לאבחון ולטיפול בעיות בבלוטת התריס. ערנות של המטופל ופניה בעוד מועד לרופא יכולה לחסוך סבל ולשפר את איכות חיים. בברכה ד"ר צופיה איש-שלום