פורום הפרעות אכילה - תמיכה

לא כניסיון התאבדות, בעצם אני לא יודעת מה הייתה הכוונה שלי באותו הרגע.. פשוט היה לי רגע של טירוף אז התחלתי לעשות לעצמי מלא חתכים עם סכין על היד. כנראה שזה היה כדי להשכיח את הכאב הנפשי בכאב פיזי..אני לא יודעת.

ב"ה אכילה כפייתית כנראה בחווייה שלך לא משקפת את המצוקה שלך את רוצה שיישימו לב ומפצעים וחתכים אי אפשר להתעלם. משומן אנשים כבר רגילים להתעלם שווה לבדוק אם הפסקת אז יופי אם את מתכננת שוב אל תכנסי לזה. זה ממכר וזה גם מושך הרבה אנרגיות רעות לשדה ההילה שלך. אז היזהרי!

שלום. שמי הילה, בת 17, משקל 63, גובה 1.66. אני חושבת שאני אכלנית כפייתית, אני כ"כ מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. כל שבוע אני מנסה דיאטה חדשה, אבל אני לא מצליחה לעבור יום אחד בלי לקבל בולמוסים. הייתה תקופה קצרה לפני שנתיים בערך שהיו לי גם הקאות,הייתי שותה כדורים טבעיים ותה טיבטי הגורמים ליציאות. עכשיו אני שותה סירופ מסויים ששמו נובולקס שקיבלתי מהרופאה(שהוא טבעי לחלוטין, בלי צמחים ובלי כימיים), מכיוון שכבר אין לי יציאות טבעיות, בעקבות השימוש ב"משלשלים הטבעיים". אני מטופלת ע"י פסיכולוג אך לא היו לנו עדיין שיחות על העניין הזה. אני לא כ"כ אוהבת את הטיפולים האלה אבל בסך הכל היוזמה ללכת לשם הייתה שלי, כי לאמא שלי אפילו לא אכפת מהמצב שהגעתי אליו.אני כל פעם "מרמזת" לאמא שלי שאני צריכה עזרה יותר אינטנסיבית(אפילו הוצאתי לה דברים מהאינטרנט על אכילה כפייתית וכו' והיא רק רפרפה בהם כאילו קראה מתכון של עוגת גבינה ושמה את זה מיד בצד.)רק לפני חודשיים סיפרתי לה על ההקאות שהיו בעבר אבל היא לא שמה על זה. היא רק אומרת לי "זה שטויות, את סתם מכניסה לעצמך דברים לראש". היא כל הזמן אומרת לי מה לאכול ומה לא. גם היא בעצמה שותה את כל הדברים שציינתי למעלה ובקושי אוכלת(נראה לי שהיא בסוג של אנורקסיה).נמאס לי מהיחס שלה, אני לא מסוגלת יותר להתמודד איתה,כל פעם שאני אומרת לה "את לא מבינה מה אני עוברת, תעזבי אותי" היא ישר עונה לי "מה את עוברת?את סתם מכניסה לעצמך שטויות". לא מספיק שאני במצב הרגיש שלי היא רק מתעלמת מזה ולוחצת עליי בנוגע לזה שאם אני אוכלת גלידה היא ישר תגיד "למה את אוכלת את זה?זה איזה 80% שומן אח"כ אל תבואי בטענות שאת משמינה" היא לא מבינה כלום. זאת מבחינתי התעללות נפשית(בעברי היא גם הייתה מכנה אותי פרה, תראי איך את משמינה,כל היום רק אוכלת" זה כ"כ כואב לי.. אני כבר לא יודעת למי לפנות, כי עם אמי זה כמו לעמוד על פסי רכבת באור יום אבל נהג הרכבת מסרב לראות אותך. לא טוב לי, אני בקושי יוצאת ובקושי מוכנה להסתכל על עצמי במראה, אני כל הזמן מדוכאת ואין יום שעובר בלי בכי שקורע אותי מבפנים. אני חושבת שאני צריכה טיפול יותר אינטנסיבי, אני מרגישה שאני עדיין עומדת במקום עם הטיפולים הפסיכולוגיים וקשה לי כ"כ. מה לעשות??? בבקשה תעזרו לי! אקווה לתשובה בהקדם, תודה רבה!

ב"ה אני מרגישה שאת יפה בכל אופן עזבי כרגע את הקשר עם אמא. התמקדי בטיפול כי אמא ממה שאת מספרת היא כמו טריגר נשמע לי שאת עושה את זה כדי לומר לה משהו טיפול זה דבר קשה לא קצר ולא בטוח ולא ידוע ואי אפשר לצפות איזה ילדה תצא משם אבל הוא חשוב אל תלחיצי את עצמך לגבי דיאטה אם את לא מצליחה זה אומר שהצפיות שלך הן באמת בלתי אפשריות לכן התמקדי בתהליך של שנה וכל פעם תרדי קצת. נאמר קילו בחודש עד שאת מגיעה למשקל שהוא נכון לך ואם לאתלחיצי את עצמך את גם תהיני ולא תרגישי שאת כבולה לזמן התכווצות שאף אחד לא היה מצליח לעמוד בו. אני כמעט בטוחה שאת מצפה לרדת בחודש אחד 5 קילו... טעיתי. את מצפה עכשיו להיות 10 קילו פחות.. נכון? אז זהו . זה בלתי אפשרי! תאכלי דברים שאת אוהבת אבל מעט. תחלקי לך את זה על פני יום שלם תכירי אתהמזונות המפצים תכירי את המזונות האסורים ותלמדי וותרגלי להפוך את כולם למותרים במידה. תאמיני שאת יכולה ותרבי לשתף על הרגשות שלך ולא על הסימפטומים שלך לכי לחוג יצירה משהו שיעזור לך לבטא את עצמך שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך. זה יעזור לך יחזק אותך. עדכני אותי המון אהבה

ב"ה לבעיית העיכול שלך נסי לקחת לאיזשהי תקופה "סליצאה גסטרו".. ניתן להשיג את זה בבתי טבע. זה מצויין וזה עשוי מאוד לעזור.

כן, זו התעללות. כל ילדותי הייתי משאירה לאמא מכתבים- אמא אני אוכלת יותר מידי, אמא- יש לי הפרעת אכילה, אמא ואמא ואמא- זעקתי. אמא לא הבינה, עד ששקלתי 44 והתמוטטתי בצבא. מאז היא הבינה. ולא עוצמת עין כל הלילה. הייתי אכלנית כפייתית. ואז החלטתי שאוכל רק ירקות- אבל זה לא שינה- גם ירקות אכלתי בסיטונאות- קילוגרמים של ירקות! כמויות עצומות! וגם הקאתי. אני מצטערת אם זה טריגר- אבל את יכולה לספר את זה לאמא שלך- אבל אל תצפי שזה יעזור, אמא לא קוסמת. היא בת אדם וקשה לה לשאת את הבעיה שלך. תפני ליעוץ, טיפול- זה לא עובר וזה הורס את החייים. עד שמתים. מניסיון. תהיי חזקה

לא הגבתי להודעה שלכן מכיוון שהיה לנו וירוס במחשב. תורה רבה על התגובה. זה הדברים הרגילים שאתה שומע, אבל כל פעם מחדש זה איכשהו מעמיד על הרגליים. אני אשתדל לעשות כל מה שאני יכולה כדי לשמור על עצמי ו"להשתקם". תודה על הכל!!שיהיה לכן לילה מקסים.

שלום לכולם! זו לא הפעם הראשונה שאני נכנסת לאתר זה, אך מזמן לא ביקרתי כאן. ובכן כפי שרובכן יודעות להיגמל מבעיית הבולימיה כמעט בלתי אפשרי אלא אם כן מישהו ישגיח עליך עם אקדח 24 שעות ביממה. אני רוצה לשתף אתכם במצב שבו אני נמצאת היום, מצב שמאוד מדכא ומעציב אותי. אני בולימית ( משמע אוכלת ומקיאה ) ויחד עם זאת אני עולה במשקל ותופחת מיום ליום. העלייה במשקל גורמת לי להפוך לפרה ענקית חסרת אנרגייה וזה מתחיל להפריע לי בעבודתי , מזה אני חוששת יותר מכל ( מאחר ואני עובדת עם קהל של ילדים). מה שקורה שאני מוצאת את עצמי ללא כוחות מול כיתה שרוצה שאלמד אותה. אני יודעת שפעם הייתי אוכלת ומקיאה אך המטאבוליזם שלי היה בריא ומהיר ולא העליתי במשקל, אך לאחרונה שמתי לב שלמרות ההקאות לאחר זלילה מרובה אני רק עולה במשקל והיציאות לשירותים פחתו לפחות פי שתיים מהרגיל. בקיצור בנות יקרות אני נמצאת על סף שברון פיזי וגם נפשי ואני יודעת שצריך לעשות משהו אבל אין בי מספיק אנרגיה בכדי להתחיל לחיות נכון או לפחות לעשות קצת ספורט. אני גמורה אחרי עבודה וכל מה שאני חושבת עליו זה איך לאכול מלא ( להקיא)ולישון אני מקווה שמישהי מכאן תוכל לעזור לי תודה מראש מאחלת לכן שנה בריאה ומאושרת לכולכן מרי ( שם בדוי)

ב"ה את נמצאת במצב שאת צריכה טיפול תרופתי כי את מתארת השתוללות כימית שאני לא כל כך בטוחה שעכשיו יכולה להיות לך שליטה עליה ואני לא כל כך בטוחה שזה לא הזמן לשקול טיפול רציני ומסגרת תומכת כי את לא תוכלי לצאת מזה לבד. אולי תנסי לפרקי זמן קצרים להחליט שאת אוכלת נכון כמו יום יומיים ורק אם את מצליחה תמשיכי אם את נופלת תמשיכי להקציב לך עוד יום עד שתתרגלי ועד שזה יהפוך חלק ממך לחזור לאט לאט לשליטה. זה לא יקרה ביום אחד. אני מבינה את הלחץ שלך אבל זה לא ילך. את צריכה לקבל החלטה ואת יודעת מהי. עדכני אותי המון אהבה הילה

ששלום אני בכיתה י"ב וחברה הכי טובה שלי,כבר יותר מ-5 חודשים בולמית.היא מקיאה ישר אחרי שהיא אוכלת ואני גיליתי את זה רק לפני 3 חודשים.בהתחלה ניסיתי לדבר איתה אבל שום דבר. זה משהו שכל החברות שלה(מחוץ לביה"ס) עושות וזה נראה לה מאוד נורמלי למרות שהיא יודעת את הסיכנוים. היא הרזתה המון,(והיא גם לא הייתה שמנה). לפני כמה ימים היא נתקפה ב"דלקת גרון מסתורית" שגרמה לה להקיא דם כל הזמן ולאחר כמה זמן היה לה גם חום וכאבי כטן וראש. מה אני צריכה לעשות בנדון.הבנתי שבולמיות זה מאוד מסוכן. בתודה,נ'

ב"ה היא אמרה דלקת גרון אבל זה קלאסה פגיעה שקורת בד"כ בזמן הקאות ושהגרון באמת אח"כ מאוד כואב ולעיתים מתפתחת דלקת. אני מציעה לך לערב עובדת סוציאלית שתזמן את ההורים שלה בדחיפות. היא יכולה למות מזה ברגע שיהיה לה דם שחור שנוצר למעשה משילוב של חומציות בקיבה ומדם שיכול להיות מפצע בקיבה או מהוושט היא בסכנת חיים ונשמע שכבר עכשיו היא בסכנה הדם הוא תוצאה של מאמץ בזמן הקאה וזהממש מסוכן! עדכני אותי בהצלחה

שנה טובה לכולם, יש לי בעיה ואני זקוק לעצות מכן לחברה שלי יש היסטוריה עשירה של הפרעות אכילה, גם היום למרות שהיא השמינה יש לה בעיות עם עצמה ועם הגוף שלה. היא תמיד חושבת שהיא שמנה ולא נוח לה עם עצמה, אבל היא לא עושה שום דבר בקשר לזה כי הדרך היחידה שהיא מכירה זה הרעבה, הקאה או ספורט בלי הגבלות. למרות שהיא מאוד משתדלת מאוד לא לחזור למצב הקודם יש לה נקודות שבירה בהם היא מקיאה או מגבילה את עצמה באוכל (רק סלט). תעזרו לי בבקשה להבין אותה, אני לא רוצה לאבד אותה כי היא יקרה לי מאוד אבל היא לא חולקת איתי את כל הנושא (למרות שהיא לא מסתירה ממני כשהיא עושה משהו רע כמו להקיא), ואני לא אוכל לעזור לה בלי להבין את הבעיה לעומק. אני ממש מנסה להבין אותה, ואני מנסה להעלות את הבטחון העצמי שלה בגוף שלה.. היא מאוד סקסית ויפה לדעתי אבל אני לא חושב שהיא מבינה את זה. איך אני יכול לעזור לה? ואיך אני יכול לתמוך בה הכי טוב? בבקשה תעזרו לי

תראה, אל תשפוט אותה... זה קשה נורא גם ככה, אל תגלה סימנים של סלידה ממה שהיא עושה, ברור שאתה יכול להגיד לה מאהבה שחבל שהיא עושה כך וכך, שזה באמת מזיק וזה לא שווה כלום- דבר שני אתה צריך להבין- אם היא מקיאה, זה בגלל שהיא קודם הרבה יותר ממה שהיא תכננה. והאיכלה הזו היא בדרך כלל "פיצוי אוראלי על חסך מנטלי"- בזה אתה יכול לעזור לה, לתפוס אותה רגע לפני שהיא תאכל משהו שהיא תתחרט עליו- תוציא אותה מהבית או תעשה איתה משהו כיפי שהיא לא תחשוב על אוכל כל הזמן... תחיה איתה, תאכל איתה ארוחות צהריים, תן לה לאכול "רק סלט" אבל תגיד לה שכף אחת של אורז ועוד חתיכת שניצל לא יכולה להזיק- אפילו תוכלו אח"כ לעשות הליכה או משהו ביחד.. בכל מקרה- תקבל את זה שלא נוח לה עם הגוף שלה, תחמיא לה תמיד על איך שהיא נראית- אבל בכנות, אחרת זה כאילו שאתה משקר לה... ואז זה רק עושה יותר גרוע... תראה, אומנם אנחנו חולקות הפרעת אכילה זהה, אבל זה כלל לא אומרת שאנחנו מגיבות אותו דבר לסביבה ולדברים שונים, אז זה בערבון מוגבל כל דבריי כאן- ושוב, אתה מקסים. כל הכבוד על ההבנה. אני יודעת שהרפעת אכילה יכולה מהר מאוד להתיש חברים. שנה טובה

ב"ה וואוו איזה אומץ יש לך נשמע שאתה מישהו ממש איכותי אם הכנסת את עצמך לכזו מערכת יחסים. הגעתי למסקנה שחיבורים עם מופרעות אכילה הם לא מקריים כלל וגם לך יש שיעור בהכלה. לעניניינו להבין? זה עמוק מאוד וכמה שזה ישמע אבסורד זה בכלל לא קשור באוכל או במראה חיצוני האוכל. הגוף. המשקל הם כולם שעיר לעזעאל... משהו להעניש. משהו מוחשי שאפשר לשלוט בו בעוד שבחיים השליטה לא תמיד מצליחה ולא תמיד אפשרית ומה קורה כשנסגרים מהעולם? מה קורה כשהציפיות לא מתממשות ומה קורה כשהחלומות והשאיפות הם כולם בגדר פנטזיה בלתי אפשרית? אז זהו שאחת עם הפרעות אכילה מאמינה כל מה שהיא רואה אפשרי וניתן להשגה והיא תלחם בכל הכוח שלה להשיג את מה שהיא רוצה והיא תשיג ותלך עם זה לקבר (שם הפיוטיות של העניין) והיא תשקר. היא תגיד שהכל בסדר. והכל יכול להראות נפלא בחוץ ורקוב למדי בפנים היא לא תספר באמת על העולם שלה בפנים כי היא תחוש בושה עליו. גועל. סלידה. היא תחווה את הביקורת שלך עוד לפני שבכלל פצחת פה והשמעת קול היא כבר תחליט שאם היא תתעת עם השדים שלה אתה לא תאהב אותה. אבל זו הביקורת שלה - לא שלך אגב זה יכול לקרות אבל זה לא אומר שזה נכון להסיק מכך מסקנות שווא בעוד שכל הדיבורים האלה הם בבחינת חתול בשק וחתול די עצבני. שורט ואומלל. כשתגע באמת היא תבעט בך כי היא לא מסוגלת לראות נכשל במראה והאמת משקפת סוג של נכשלות - בריחה מהחיים. אתה עדיין מתאר מצב של הפרעות אכילה והיא לא יצאה מזה. אם היא לא בטיפול אני מציעה לדבר איתה לשקול לחזור למסגרת תומכת כי מנסיון זה רק יכול להתעצם ולוקח הרבה מאוד זמן עד שהפרעת אכילה עוברת מהמרכז לרקע. אני מציעה לך שתשאל שאלות ספציפיות מה פירושו להבין אותה? מה קרה שלא היה ברור? אני אשמח לענות לך ולכוון אותך המון אהבה ושנה טובה

תודה על המחמאות אבל אני סך הכל בחור שאוהב את החברה שלו מאוד ולא יודע איך להתמודד עם הבעיות שלה. אני אנסה לפרט קצת את המצב. לחברה שלי הייתה ה"א חמורה, היא הייתה מקיאה, לוקחת כדורים משלשלים וכו' היא סיפרה לי על מספר טראומות שהיא עברה בבחיים (אותם אני לא אפרט כמובן) שאותן אני כמובן קושר להפרעת האכילה. כיום, המצב הוא דיי בעייתי. היא אוכלת אני יודע שהיא אוכלת כי כשאני איתה אני רואה שאין לה שום בעיה לאכול כלום ואפילו הרבה אבל יש המון מצבים שהיא פשוט מפסיקה לאכול, כשאין לה מצב רוח היא לא אוכלת כלום עד הערב וכמו שכבר ציינתי קודם היא גם סיפרה לי על מספר "נפילות" בהם היא הקיאה. אני קושר את הימים ה"לא טובים" שלה עם בעיות יום יומיות ומשברים מקומיים , אבל לצערי היא לא משתפת אותי בהם (רק בדיעבד) ולא מספרת לי שום דבר. אני רוצה שהיא תוכל לספר לי הכל ובצורה הזאת להקל עליה... ואולי אפילו לשפר את ההרגשה שלה כדי שהיא לא תעשה משהו שהיא תצטער עליו, אבל לצערי זה לא קורה. אני משתדל להתקשר אליה הרבה (אנחנו דיי מרוחקים רוב הזמן) ולעודד אותה המון, מחמיא לה בלי סוף (לדעתי היא ראויה לכל המחמאות שאני נותן לה). אולי תעזרו לי להבין... למה היא מענישה את הגוף שלה בכל פעם שקורה לה משהו שלילי בחיים ואיך אפשר למנוע את זה? איך אפשר לגרום לה לבטוח בי יותר בכל נושא האכילה? ובכלל... כל טיפ שתוכלו לתת לי על מנת שאוכל להתמודד עם הה"א שלה יועיל לי מאוד תודה מראש שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולכן/ם

"אלי היקר, למדני להתחיל מחדש - לחדש עצמי יחד עם הבריאה, כפי שבורא אתה כל יום מחדש. הראיני כיצד להשתחרר מאילוצי הרגליי, מכבלי חוסר בטחוני, ומאזיקי חרדותיי המופרכות. למדני, אלי היקר, להתחיל מחדש - לשבור את דפוסי האתמול; לא לומר איני יכול - כשיכול אני; לא לומר אינני - כאשר הנני; לא לומר שתקוע אנוכי - בשעה שחופשי אני לחלוטין." מספר "הנשק העדין" - מבוסס על תורתו של רבי נחמן מברסלב

ב"ה יש בו הרבה חוכמות... :-)

יש לי שאלה... הייתי בטיפול השבוע והיא אמרה לי שהיא כבר לא מוכנה להמשיך ככה ושאני אהיה חייבת להתחיל לחזור לאכול. אבל אני לא יכולה!!!!! לא משנה כמה תגידו לי שאפשר, אני לא יכולה להפסיק!!!! אני אמנם לא אוכלת יותר מדי, בעצם לא אוכל כמעט בכלל. אבל אני לא בתת משקל... מה היא יכולה לעשות? היא יכולה פשוט להגיד לי שהיא לא מוכנה למשיך לטפל בי וזהו? ויש מצב שיכריחו אותי להתאשפז גם אם אני לא קטינה? אני בגובה 1.50 ושוקלת 43. זה בסדר? סליחה על ההפצצות...

אל תתבלבלו....... חחח היא זו לא אני ואני לא היא....

ב"ה אני מציעה שתקראי לך בשם בדוי ולא "נקודות" כי יש כבר אחת ובקשר לשאלותיך... אני שמחה שאת בטיפול את לא חייבת לאף אחד שום דבר ואת לא עושה טובה לאף אחד שאת אוכלת או לא. זה בשבילך ואם היא אומרת לך שאת צריכה לאכול באופן מסויים היא כנראה ערה למצבך ומייעצת לך על פי מה שנראה לה הכי נכון עבורך. זה תלוי בך מה תעשי או מה לא תעשי. את היא זו שמרמה את עצמך ואם את בקבוצת סיכון ויש בעיה ואת כבר בטיפול אז עצתי לך היא פשוט לתת אמון ולזרום עם מה שאומרים לך כי אני מניחה שאת רוצה להרגיש טוב ולהיות בריאה וכולנו יודעות יפה מהן המניפולציות של הפרעת אכילה זו אחרת אז אל תרשי לעצמך ליפול בפח כי כבר בחרת להיות בטיפול . אשפוז? זה דבר מאוד קיצוני. תעשי הכל כדי לא להגיע לזה. זה בידיים שלך המון אהבה חיזוקים וחיבוקים שנה טובה עדכני מה קורה

אם היו שבועיים טובים הצלחתי לאכול מאוזן לא לחטוף מהסיבות הלא נכונות, ירדתי 2 ק"ג וחשבתי שזה יהי פוש ראשון לתחילתם של חיים חדשים. אבל שוב היה שבוע עם קצת מתח וקצת ריקנות והרבה זלילות וחריגות. מחר השקילה ואני פוחדת שהרסתי את כל מה שהשגתי עד כה ואולי אף יותר מזה. שונאת את עצמי ומרגישה שמנה הרבה יותר ממה שאני. יודעת שזה לא נכון אבל בטוחה שזה מה שעוצר לי את כל החיים. נמאס לי, זה מביא לי דכדוך. זו פתיחה של שנה חדשה? ומה יהיה עם כל האוכל של החג וכל השוקולדים. אבוד לי אני פוחדת מהשוקולדים

ב"ה תגעי רק באוכל שאת יודעת שהוא נתפס אצלך כ"מותר" ואז אני מבטיחה לך שיהיה בסדר ולגבי השוקולדים תנהגי אותו הדבר. יש שוקולדים ואת לא נוגעת בהם. פשוטו כמשמעו ואוכלת רק את מה שאת מרגישה טוב איתו ואז תמנעי לך שברון לב וייאוש. אל תלחיצי את עצמך כי לחץ וציפייה מובילים למפלה אז הימנעי. בהצלחה וחג שמח שמח

אני נמצאת בלופ כזה.. של בולמוסי אכילה .. עד שאני מתחילה דיאטה כשאני מצליחה לעלות על המסלול.. או שאני נשארת בלופ הבולמוסים.. ונכנסת אח"כ לדיכאון כי אין לי חשק לצאת.. אין לי בגדים.. אין לי רצון.. אני כל הזמן נכשלת.. איך יוצאים מתוך המערבולת הנוראית הזאת.. אני מתחננת לעזרה.. לא יודעת מה לעשות כבר.. ניסיתי כבר כל כך הרבה דיטות.. שאני ממש מיואשת כבר.. בוכה הרבה.. החיים שלי נקטעו.. לא רוצה לצאת לא רוצה להתלבש.. קשה לי

ב"ה ברגע שתפסיקי לצפות ברגע שתפסיקי להלחיץ את עצמך שהיות תצליחי אז דלתות יפתחו בפנייך ברגע שאת מציבה לעצמך ציפיות שהן בגדר בלתי אפשרי משמע לצפות שביום אחד תאכלי מסודר ולא תקיאי וגם תרזי זה משהו שהוא בבחינת בלתי אפשרי אבל אם תצפי שתגיעי לאזיון מסויים אחרי שנה זה משהו שאפשרי בהחלט ושגם הדרך תהיה קלה יותר. אני בעד לא לתחום גבולות בכלל אלא פשוט לנסות וכשנכשלים להמשיך עד שתצליחי אגב אם את לא נמצאת בטיפול דיאטני אז תכשלי מראש כך שאין טעם לנסות זה משהו שאת צריכה לעשות עם מישהו שמתמחה בנושא וגם טיפולים של פסיכותרפיה או כל מה שתבחרי ברמה אלטרנטיבית אבל זה לא ילך ללא טיפול ועם שאיפות שהן באמת בלתי הגיוניות ליישום. מקווה שהבנת בכל מקרה עדכני מה קורה איתך ועם יש לך טיפול מה קורה עם זה שנה טובה והרבה בהצלחה הילה

תודה רבה הילה עזרת לי להבין שלבד לא אוכל לצאת מהלופ האינסופי הזה.. אני עוד לא נמצאת בטיפול. אבל ממש ברגעים אלה אני חייבת להתחיל לעשות עם זה משהו. אני רק רוצה לקוות שמשהו יקרה מתישהו... פשוט מוטיבציה כבר אין לי כל כך.. ויש לי פחד אפילו לנסות שוב.. מתוך פחד לכישלון.. כי אם זאת לא הצלחה בשבילי זה כישלון וזה מוביל לעוד כישלון גדול יותר. ייקח לי זמן להתאפס על עצמי וככה לעזור לעצמי לצאת מתוך המערבולת. שתהיה לך שנה נפלאה. את עושה עבודה מדהימה.. עוזרת לכך כך הרבה אנשים, תמשיכי כך. צום קל וגמר חתימה טובה. רעות חזן

שתהה לכולנו שנה טובה שנת שלום וברכה שנת שגשוג ופריחה שנה פסטוראלית שנת הגשמות של כל המשאלות של כל החלומות שנה של בריאות שנה של שלווה שנת שפע של אור שנה מלאת אהבה שנה אידיאלית שנה לנשמה שיהיה לכולכם בהצלחה בכל דרך שבה תבחרו שתהיה לנו שנה מדהימה **חמודה**

ב"ה שתהיה שנה טובה שתהיו לראש ולא לזנב שתהיו מלאים ברעיונות עסיסיים שתהיה שנה רגועה אבל מעניינת וגם אם הדרך נראית אינסופית שתמיד תמצאו דרך לצלוח את המכשולים שתמצאו חברים חדשים ולא תפסיקו להיות מופתעים שלא תאבדו את החזון ולא את הדרך שתגיעו גבוה אבל לא תעבדו קשה מידי ושתדעו לפנק את עצמכם שיפתחו בפניכם כל הדלתות שתהיו האור לאחרים גם אם הם קצת שונים ושתהיו תמיד שמחים בקיצור, שפשוט תהיה שנה טובה מכל הלב אני

את יודעת מוזר לי... חשבתי עליך ואני רוצה לספר לך משהו קטן לגביי.. הייתי ילדה מלאה.. וגם אני רציתילהוריד את הבטן ואז רציתי לא רק את הבטן רציתי הכל למחוק את עצמי על פני העולם הזה.. לכן לא תביינ לא נכון אני רק אומרת לך זה מתחיל בזה לכן אני ממליצה לך מה שאני הייתי צרכה לעשות בגילך ולא להתדרדר למצב שאין מחזור אין חיים אין כלום יש אנה מיה והן החברות הכי טובות....- שהרסו את חיי !! הילונת אוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן נשיקות ומליין חיבוקיםם אוהבת אותכן מדהימות דניאלה

אני מבינה אני מבינה שכולכן צודקות.. אבל מה אני יעשה? אולי יש לי הפרעת אכילה.. אבל אני לא חווה את עצמי כזאת.. אני לא מרגישה את עצמי כחולה בדיוק בגלל העבודה שאין לי את ההתדרדרות לאנורקסיה או בולימיה.. בגלל זה אני לא יכולה לעשות כלום.. שתהיה לך שנה טובה והרבה הצלחה **חמודה**

ב"ה כידוע לכם עזבתי לפני מספר חודשים ולא סיפרתי מה הסיבה האמיתית לעזיבתי הבהולה למדי. בספטמבר 2005 חזרו אצלי סימפטומים לא פשוטים של דכאון. בתקופה שהחלטתי לעזוב. היו אלה ימים שלא יצאתי מהמיטה שלושה חודשים בשל דכאון חמור ממש. הרגשתי שאני לא יכולה להיות פה ולעמוד מאחורי מסכה שיקרית שהכל ורוד ונפלא כ"כ וכשאני לא מסוגלת לעמוד מאחורי המילה שלי אני בד"כ מעדיפה לשתוק. היתי על סף אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי והסיבה שלא פניתי לשם היא משום שלא יכולתי לסבול מראות של הפרעות פסיכיאטריות אחרות ודי היתי בטוחה שזה אף יוסיף להחמרת המצב שלי. אחרי התלבטות ארוכה עם הפסיכולוג שלי אם לחזור לפורום או לא אם לשתף או לא מצאנו שנינו לנכון שזה יהיה חשוב עד מאוד לספר ולשתף כחלק בלתי נפרד מהתמודדות ומסע של החלמה שלצערי טרם נגמר עבורי. בגלל הדכאון הפסקתי לאכול איבדתי ממשקלי עד כה 10 ק"ג בחצי שנה שבין היתר דלקת ריאות חריפה היתה טריגר נוסף לחוסר התיאבון שלי ועכשיו לאט לאט אני חוזרת לאכול וזה קשה לי מאוד.אני לא שלדית אבל חזרתי קצת למראה הרזון. אין לי שום שאיפה להיות אנורקטית או רזה שלדית. שונאת את זה!!!! אני מתעבת את זה ואני לא רוצה שהשיתוף שלי יהיה לכם טריגר לומר: "אה הנה עוד אחת שסיפרה על הצלחה ונכשלה...אין לזה סוף" בולשיט! אבל המנצח האמיתי יודע גם לומר שהוא נכשל ואם יש לי מספיק אומץ בכאב רב להתוודות בפניכם אז אני מצפה מכם שתקחו את זה בצורה בוגרת ועניינית. עדיין זוקפת לזכותי שנתיים וחצי נקיות לגמרי מהקאות. וזה לא הלך לאיבוד וגם לא ילך. אני לא ארשה בשום פנים ואופן שהמילים שבחרתי לכתוב פה יהיה דרור לרחמים עצמיים ולפרץ שליליות מצדכם או מצידי כי זה לא יקרה בפורום הזה כל עוד אני נמצאת פה ואני לא מוכנה שלמרות מצבי אני אשתף עם זה פעולה, מעבר לעובדה שזה לא יועיל לאף אחד. אני מרגישה שהיום בזמן הקצר ששבתי לתת את עצמי בתשובות אליכם אני מתמודדת באמת מול משהו שאולי אז לא ראיתי (כי עובדה שזה חזר) ברור שהיו טריגרים אבל את זה אני משאירה לפרטיותי האישית. כאמור למדתי לזהות מה מפיל אותי ועכשיו יותר מתמיד אני בונה את חוט השדרה שלי כדי ששום טריגר בעתיד לא יפיל אותי למצב הזה. זה בא לי בהפתעה ואולי כמו מבחן לבדוק אם אני באמת מחוייבת להחלמה שלי. אז כן ולא בשאיפה שהכן בעתיד יהיה חזק והחלטי. אני בוחנת בתשובות שלי אליכם מה היום אני עושה נבחיי למען החלמתי שקשור בתחום שאלותיכם שאולי יכול לכוון אתכם ואותי כאחד ממקום אחר. אני לא מרגישה פסימית אבל הרגשתי מחוייבת לשתף אתכם כי אחרת לא אוכל לכתוב פה. קחו את זה כמו שזה בלי יותר מידי רוח וצלצולים. אגב. אני לא מתכוונת לספק פרטים על מצבי לכן השאלות מיותרות. בהמון אהבה וברכת שנה נפלאה הילה

אי אפשר להחלים מזה?? הרי היו לך שנתיים "נקיות" ואז זה שוב חזר?? זה יכול לחזור כל הזמן? גם אחרי כל כך הרבה זמן?? זה נשמע ממש מייאש... מאחלת לך רק טוב והמון הצלחה בכל דבר שתעשי **חמודה**

ב"ה זה יכול לחזור אבל זה לא אומר שהחלמה היא בלתי אפשרית עובדה שהרבה שהיו שם יצאו מזה עובדה! חוץ מזה שאני לא ממש מגדירה את עצמי עם הפרעות אכילה מאחר ולי אין כל רצון להיות רזה וזה חתיכת הבדל. אני לא מתעסקת בזה. אני לא חושבת על זה ואין לי שום חזון כזה. הבעיה היא יותר דכאון. חוץ מזה אני כתבתי שם משהו ולא התייחסת אליו אני לא מוכנה לקבל שום ייאוש בתגובה למה שכתבתי או שום הצהרות בנוסח "זה לא ילך.." זה לא יעבוד פה אז כבר עכשיו הימנעי מלכתוב בכיוון. אני פשוט לא אענה לזה. תודה על הברכות אלייך מכל הלב. ים של אהבה ושנה נפלאה

היי הילה, תודה רבה על השיתוף הכנה והאמיץ שלך . אני קוראת פסיבית בפורום כבר מעל שנתיים ומרגישה שנעזרתי בתשובותייך לאחרות רבות . אני תמיד אומרת ש " זר לא יבין זאת "ולכן ממשיכה לחפש אנשים שעברו את מה שאני עוברת כבר עשור שני בחיי . אין לי עניין לקרוא על אנשים בתוך המחלה , תמיד הם נשמעים לי כל כך שטחיים עם האובססיה לרזון ובכלל אם לאמר את האמת , יש משהו מאוד משעמם וצפוי כשהמחלה פעילה . בקיצור נמאס לי מעצמי ומאנשים שנשמעים כמוני . בך יש משהו שונה , כמו שאמרת את לא סובלת כרגע מהפרעת אכילה אבל וזה אבל גדול , את בהחלט מבינה כל כאב וכל קול שזועק מתחתית הביוב של המחלה . אני בת 34 וביליתי את מירב שנותיי אצל "המומחים" , יקירתי , הם לא מתקרבים ליכולת שלך להרגיע ולנקות את הראש החולה שלנו . הדיכאון היא מחלה של אנשים אינטלגנטיים שלא מפחדים לראות ולהרגיש , להבדיל מהמכחישים. יש תרופות , יש תפילות לבורא עולם , הוא הכניס אותך לזה והוא גם יוציא אותך מזה . אל תדאגי , את הבת האהובה שלו ,עשית כל כך הרבה חסד ומצוות עם בנות אבודות וזה יירשם לזכותך . באהבה וחיבוק גדול קודי

ב"ה את חברה אמיתית. איזה לב יש לך. אני שמחה שזה עזר לך ואני יודעת שעוד יהיה בסדר. הדכאון לא פשוט ואני מקבלת תרופות שהשימוש בהן עבורי גם אינו קל ודי קרובה לזרוק את הכל לעזעזאל כי תופעות הלוואי הן בלתי נסבלות. כמו שאמרתי זה סוג של מבחן. אני דווקא זכיתי למטפלים עם הבנה גדולה מאוד וגם עם יכולת מעשית לכוון אותי בכל משבר. אני יודעת שהרגישות שלי היא גם בין היתר מה שמפיל אותי אבל זו גם זכות גדולה לראות את מה שאני רואה באמצעותה ואני שמחה שאת רואה את זה ואני שמחה שאני יכולה לעזור לאחרים בזכות זה. אני לא בורחת מזה. תמשיכי לקרוא פה. ואם תרצי את יכולה לכתוב לי.מגיע לך. שתהיה לך שנה נפלאה. תודה.

קודם כל רציתי להגיד לך שאני ממש מעריכה אותך על הפתיחות. את שיתפת את כל הפורום בנושא אישי, למרות שלא היית חייבת. דבר שני אני מאוד מעריכה אותך. את ניכנסת לדיכאון וחלית ואפילו ירדתת במשקל אבל הצלחת לעמוד בפני הרזון. אני לא חושבת שיש מישהי עם הפרעת אכילה שמבריאה לחלוטין ובגלל זה אני מבינה (גם מנסיון אישי) כמה קל ליפול למקום הזה בחזרה. אבל את לא חזרת למקום הזה ואני בטוחה שבאותה תקופה זה יכל להוות בשבילך מפלט קל ומשחרר. הלוואי שהייתי יכולה להיות ככה- אבל עובדה שתמיד יש לי משבר (כמו אתמול והיום) ואני פשוט לא אוכלת. אז בכל מקרה חשוב לי שתדעי כמה אני מעריכה אותך ומאחלת לך בהצלחה בהמשך ושנה טובה.

ב"ה זו הסיבה ששיתפתי וכן סיפרתי בתמצית אין כאן עניין של חייבת לא חייבת יש לך טעות יש בנות שיצאו מזה לגמרי והן המודל חיקוי שלי אני מאחלת לך הצלחה מלאה במסע ההחלמה שלך ותודה על האיחולים המון אהבה הילה

שוחחתי עם חברה שעימה לא הייתי בקשר מס' חודשים וגיליתי כי אושפזה כאנורקטית בבי"ח מדובר על בחורה מקסימה,חכמה ונדיבה ואני לא יודעת מה אני יכולה לומר או לעשות על מנת לעזור לה.אני אשמח אם מישהו יוכל להמליץ לי מה לעשות כי אני ממש דואגת לה והיא מאד יקרה לליבי.בבקשה עזרה ותודה מראש

ב"ה היא מקבלת עזרה וזה מה שחשוב מה שיותר חשוב היא התמיכה האוהבת של כולם מהצד לכי לבקר אותה דברי איתה.... את לא תוכלי להיות מטפלת שלה אבל בהחלט חיבוק חם ואוהב שיכול לסייע לה לא מעט המון אהבה בהצלחה

טוב, אחרי מלחמה של תשעה חודשים עם תחושת הכשלון בצבא, החלטתי שזהו. אלך לטיפול. אגמור עם הצבא הזה שרק עשה לי רע. שרק ירדתי לשפלים חדשים בגללו, שלא יכולתי לעשות מה שבאמת רציתי, ויכלתי לעשות כל כך הרבה!! אבל אני פשוט שבר כלי. אז אני הולכת להפרד מהצבא כידידים. מקווה שזה יקרה מהר ולא ימרחו אותי הרבה, כי אני כבר באמת מדימיינת את מודעת האבל שלי והכותרת בעיתון. אולי אז מישהו יבין את אשר סבלתי.

ב"ה שמחה על ההחלטה שלך וכמו שהשנה אוטוטו נכנסת לה מקווה שזו דרך חדשה עבורך. עם המון פרחים מלבלבים שהם יהיו שיא לכל מה שאת מוכנה לעשות למען ההחלמה שלך. המון אהבה יפה שלי מחזיקה לך אצבעות

את יודעת, זה די אירוני.. בדיוק אני מדברת עם הקב''ן שלי היום והוא אומר לי עד כמה הוא גאה בי על זה שאני אשכרא מצליחה לסיים את הצבא המחורבן הזה ושהוא, בתכלס לא היה מאמין. עברתי תקופות לא קלות בצבא בכלל. ואני, בדיוק כמוך, בכיתי לו כמו ילדה קטנה "יש לי כ''כ הרבה כישרון, כ''כ הרבה מטרות על שאני הצבתי לעצמי ולא עמדתי באחת! לא מיציתי את עצמי, לא הגעתי לכלום, זה רק גרם לי להרגיש קטנה ולא מוצלחת!". ואז הוא עצר רגע, נשם, חייך חיוך מטופש כזה. אני מסתכלת עליו במבט חסר אונים של: "היייי! אני בוכה פה את הנשמה שלי! ואתה מחייך לך?" ואז, הוא אמר לי:"תגידי, את לא קשה עם עצמך מידיי? למה את מלקה את עצמך, במקום להסתכל על הצד היפה פה? את כבר עם רגל וגוף בחוץ! את מסיימת את השירות שלך אחרי שהתייאשת לא מספר פעמים. אולי הצבא לא היה בשבילך תמורה מקצועית או מלווה בקורסי העשרה, אבל התקופה ה"ארורה הזאת" למדה אותך שיעור ואף שניים על החיים האלה- על עצמך. תראי, את מודעת למחלה שלך ויש בך רצון ענקי להשתחרר ולהחלים ואני רואה מזה רק טוב. והוא חייך שוב ואמר: צאי מהלחץ! לאן את ממהרת? יש לך את כל החיים לפנייך את רק בת 20. למה את חייבת להספיק את הכל כאן ועכשיו?!". החיים האלו רוצים ללמד אותך שיעורים מאוד חשובים, לפעמים אפילו יותר חשובים מההשכלה וניפוח האי. קיו שלך. תהי קשובה לעצמך ופקוחה לסימנים שנותנים לך. ובלי לחץ. תנשמי.......

את מתקשה עם הצבא בשל סיבה מסויימת. אני לא יודעת מה התפקיד שלך או אם עברת אוט לא עברת קורסים, מה החברים שלך עושים בצבא וכו'. את החלטת להתמודד בצורה מסויימת. את משרתת במקום מסויים. צר לי, אבל גם בין שתי בנות אשר חוות הפרעות אכילה בצירוף שירות צבאי בלתי מספק יש קויי שוני רבים. אני לא רואה הרבה דמיון המקרה שלי למקרים של חברות טובות שלי שיש להן הפרעות אכילה. אני לא רואה הרבה דמיון בין חברים שלי שסובלים בצבא לביני. ואני מצטערת, יכול להיות שלמדת הרבה בצבא, והתחשלת, וכל הכבוד לך- כל הכבוד על שלקחת החלטה לסיים את הצבא כמו גדולה. אני לא חושבת שהתרומה שלי בצבא משמעותית לי- אולי לצבא כן, אבל למדינה אוכל לתרום יותר. גם לאנשים עם תפקיד טוב בצבא יש בעיות. מה לעשות- ככה זה. ואם אני הגעתי למסקנה שבמשך 9 חודשים אני הוכלת בקו ליניארי למטה ולא באשמת המערכת- אלא באשמתי- כנראה יש כאן בעיה. ואני הולכת לטפל בעצמי. בלי עול של מערכת שמקטינה אותי. אני אלך לשירות לאומי ואעשה שם חיל. נפגש בראשות הממשלה. אם אבריא...

טוב, אז אני ממש שמחה לשמוע שאת מודעת לעצמך לרצונות שלך ולמעשים שלך. אני מאמינה שכל אחד מכיר עצמו הכי טוב מכל העולם... הדבר האחרון שארצה לעשות זה להגיד למישהו מה הוא, מי הוא או לאן הוא הולך.. אני לא יודעת לאן מועדות פנייך אבל זה נשמע שהעניין הזה מעסיק אותך יותר מדי - הרבה יותר ממה שצריך - וכאן בדיוק הבעיה.... זה לא אומר שאת אנורקסית או בולימית, אבל ההתעסקות הזו - ואפילו הניסיונות להקיא ולהרעיב את עצמך ( גם אם החלטת שזה לא בשבילך)... כל זה לא נורמלי - אפילו אם זה רק ניסיון לא יוצלח... העניין החשוב זה המחשבות הרבות והמעשים הקטנים... וכנראה שאצלך זה רק בראש אז קחי החלטה מכל מלב עם כל הרצינות.. תחליטי שאת משנה תחום עניין.. תתעסקי בדברים אחרים תהני מהחיים זה הרבה יותר כיף כך... תתעקשי להתמיד בהחלטה הזו ואל תוותרי -- ותראי כמה שיהיה יותר טוב ואופטימי... רק עוד טיפה מנקודה אישית - אני מעולם לא דמיינתי שאגיע למצב שלי - ולפעמים עושים דברים למרות שזה לא כיף ולא טוב... מה את חושבת שאני נהניתי להקיא.. זה לא הענין אני התמכרתי לדרך חיים לא נכונה.. והכל התחיל ממחשבה אחת קטנה. אז אני שמחה שאת בטוחה בעצמך ושולטת בחייך - אבל תעשי טובה לעצמך.. תשני גישה בעניין האוכל והמחשבות .. רק לייתר ביטחון וגם קצת לראות עולם אחר... אם לא לבד אז בעזרת מישהו שאת אוהבת וסומכת עליו.. רעותי - שנמצאת פה מתי שתרצי

ב"ה הכל התחיל ממחשבה למעשה החיים של כולם מתחילים ממחשבה שעוברת למעשה שעוברת לגורל... מכירה את זה??? זה מוכיח את עצמו כל רגע בחיים.

באמת, אני לא רואה את עצמי עוברת יום אחד בלי לחשוב על אוכל דיאטה בטן השמנה ורזון... כאילו, מאז כיתה ז' אני לא מפסיקה לחשוב על זה כל יום כל היום?.. זה קשה גם כשיש בטן.. זה קשה להפסיק פתאום מההרגל הזה בגלל שאני לא חווה את עצמי חולה בין אם אני וכן ובין אם לא.. תודה על הכל **חמודה**

ב"ה זו הפרעת אכילה קלאסית

בתי בת 30,עברה עם החבר לדירה משותפת,בעיר אחרת,תמיד היתה רזה,ואפילו היה לה משבר לפני שנים,כשרזתה יותר מדי,עכשיו באה לבקר אותנו ,אחרי 3 חודשים והגברת ירדה עוד יותר,,הזרועות שלה כמו חוט,ביום הראשון לשהותה אצלנו לא הערתי לה ,היה לה מצב רוח מצוין ,וסיפרה לי חוויות ,למחורת שהיתה צריכה לחזור ,אמרתי לה בשקט ובנעימות שהיא רזתה יותר מדי,פתאום היא כעסה ואמרה שהיא אף פעם לא תבוא אלינו ,ואנחנו חושבים שהיא אנורקסית והיא לא,אמרתי לה בתי בסך הכל דיברתי איתך על עליה במשקל למה את כועסת,ואז הוספתי,אם החבר שלך לא מעיר לך ,הרי אם הוא מלטף אותך אז הוא צריך להרגיש או להזדעזע!מה בעבודה לא רואים לא מרגישים ?איך אפשר,מה שאני יודעת שבתי לא מקיאה ,היא אוכלת רק ירקות ופירות ,היא לא אוכלת פחמימות בכלל,כמו אורז או ספגטי,לחם היא אוכלת ,היא לא אוכלת מתוק בשום צורה לא שוקולד לא גלידה וכולי,היא בחורה מקסימה אקדמאית ,מלאה רצון לעזור לכל אחד בעבודה ,אנרגטית ,איך לעזור לה להבין שהיא רזה מדי,או איך להביא אותה למצב שהיא תדבר איתנו על המשקל שלה ומה שזה כרוך בזה,מדוע היא מתחמקת בכעס ועוזבת את הבית בטריקת דלת?מה את יכולה להציע לי כדי שהחבר שלה ידבר איתנו או ירגיע אותנו,הבעיה שאינני יודעת אם כדאי לצלצל אל החבר ולספר לו שאנו מודאגים מהמשקל שלה ,ואם הוא יכול לעזור לה או שבעצם הוא עוזר לה עכשיו ואנחנו לא יודעים?או שכדאי שהם בתקווה יעזרו אחד לשני ,או מה שביניהם,לא הייתי רוצה להתקשר לחבר ולספר לו ,ואם זה יוודע לביתי היא פשוט תכעס ללא גבולות ,האם לעזוב אותם ולהגיד שהיא גדולה ויש לה שכל והיא תעזור לעצמה,אחרי שהערתי לה?האם יתכן שלא מעירים לה בעבודה ?כמו שהיא טוענת ,איך אפשר לעזור לה,מה עוד שהיא חושבת שהיא כמו פסיכיאטר ו הרבה יותר טובה, אני לא רוצה שהם יריבו ואז היא תגיד לי שהיא רבה איתו בגללינו ,בנתיים היא כועסת וניתקה קשר איתנו,מצפה לעיצות מועילות וחכמות,,,המון תודה ושנה טובה וסשורות טובות

ב"ה זה נשמע כמו סיטואציה בלתי אפשרית במיוחד לאור המרחק ואי הרצון של בתך לשתף פעולה. אני כן היתי מציעה לעקוב אחריה מפורשות יום יום גם אם זה יעצבן אותה ולא להכנע למה שהיא אומרת. צפי להרבה אפיזודות כאלה. כשזה מגיע להפרעות אכילה זו השפה והיא בטח לא תרצה להגדיר את עצמה אנורקטית אבל ככל שאת תביאי אותה למודעות מהצד היא תהיה חייבת לחשוב על זה. שמרי איתה על קשר בכל מחיר והדביקי את המרחק מפני שהמחלה הזו יכולה לעלות בחיים. אגב, סביר להניח שהגוף שלה לא מתפקד כראוי. החלק המתעתע שהיא יכולה להיראות לך שמחה או בריאה כביכול בעוד השכל נרקב מבפנים. לוקח הרבה זמן עד שהעור מתייבש. עד ששיערות צומחות על העור ועד שהמחלה נכרת לעין הן במחינת תוצאות בדיקות הדם. אל תוותרי. תספגי עלבונות כי זה מה שעשוי להציל את הבת שלך ואולי בעקיפין זו תהיה הדרך שלה לשחרר קיטור שבבוא העת היא ממילא תצטרך להתמודד עם המטען הפרטי שלה שלא בהכרח קשור בכם. את צריכה להיות חכמה להבין שלא הכל קשור בך גם אם היא מפנה את זה כלפיך . את צריכה להבין שהיא פוחדת. בלי איתה. בקשי ממנה להפגש. צאי איתה לבילויים. הכירי אותה. התבונני בה ותהיי שם. ברגע שהיא תרגיש אמון ובטחון ממך היא גם תתחיל לשתף אותך אבל קחי בחשבון שזה הולך להיות מסע ארוך וכואב שבהחלט יכול להגיע לתוצאות יפות המסע הזה לא נגמר בשנה שנתיים זה תהליך... את אוהבת אותה לכי על זה ונטרלי את עצמך כי היא תעשה הכל כדי לשבור אותך וזה מבחן . עדכני אותי המון אהבה אני

תודה על תשובתיך,השאלה שלי האם לשתף את החבר שלה,שאני מודאגת ,ושישים לב שתעלה במשקל?או להניח להם ,כי הוא בטח רואה משהו או שהוא לא רואה,מה דעתך?היא לא עונה לטלפונים ,ולכן אי אפשר להיפגש איתה,הרי היא יכולה לשחק בגלל המרחק,אז שוב האם לשתף את החבר,מה שאני בטוחה שאם היא תדע שדיברתי עם החבר היא פשוט תכעס מאוד והיא תהיה היסטרית ,שאינני מעוניינת להרוס לה את היחסים שלה עם החבר,שאולי זה מוביל למשהו טוב בשבילה ,מחכה לתשובה ושנה טובה ושוב תודה תודה

שלום אורלי,אשמח לשוחח איתך .יש לי בת עם הפרעות אכילה,אנא רשמי לי מתי ניתן להתקשר ומספר טלפון.תודה דינה

הי, ממי שלי, נכון את אומנם לא מיישמת אף אחת ממחשבותייך בינתיים.. וטוב שכך--- אני לא מאחלת לאף אחד ךהגיע למצב שכזה.. אז דבר ראשון - הכל מתחיל מהראש.. אני מאז ומתמיד כמוך חשבתי איך אני נראית וכמה אני אוכלת ושאלתי את עצמי אם אני שמנה וכו'.. עד שיום אחד בלי להרגיש הפכתי לבולימית... אנחנו בני אדם יצירתיים ונבונים וכשמשהו מעסיק אותנו בראש ומטריד זה בסופו של דבר ייצא החוצה... אל תגיעי למצב כזה, את עכשיו בקצה הצוק וכל שעלייך לעשות זה לצעוד כמה צעדים אחורה.. אחרי שתיפלי, לטפס למעלה יהיה מאוד קשה... קחי לך דקה או שתיים ותחשבי לעצמך אם זה הגיוני שהנושא הזה מעסיר אותך כל כך הרבה??? תנסי לא לחשוב על זה, תוכלי כשאת רוצה או כשאת רעבה ככה על הדרך. תוכלי כדי לחיות ואל תחיה כדי לאכול... ברגע שבראש שלך המחשבות האלו יפסיקו לרוץ..גם אמא וגם אבא וגם כולם יפסיקו להציק.. כי כמו שאמרתי הכל מתחיל מהראש - וזו לא קלישאה חסרת משמעות זו המציאות.. תנסי קצת לחיות ולחשוב מחשבות חדשות - אולי זה יצליח ויפסיק להטריד.. מבינה מכל הלב רעותי

:-)

:-)

:-)

את בעצם רוצה להגיד לי שאני בדרך להיות אנורקטית?? אז זהו שלא. תראי, אני כבר ניסיתי להקיא, וניסיתי להרעיב את עצמי, ולקחתי משלשלים. אף אחד מהדברים לא עזר-והפסקתי. וזאת בדיוק הסיבה שאני יודעת שאני לא יהיה אנורקטית או בולמית! כי הדרכים האלו לא עזרו לי ככה שהחלטתי לא ללכת בהם.. זה כמו לנסות אוכל חדש- אם אהבת אותו, את תקני אותו מעכשיו והלאה, אבל אם לא אהבת אותו, את לא תקני אותו בכלל.. נכון? זה בדיוק אותו דבר- להקיא לא הצלחתי ההרעבות רק השמינו אותי והמשלשלים גרמו לי סבל. אז למה שאני יילך שוב בדרך הזאת שלא נוחה לי? זאת בדיוק הנקודה-שאני לא! אני לא לא יקיא או ירעיב כי זה לא נוח לי! ובגלל זה אני לא יהיה אנורקסית או בולימית. עכשיו מובן למה אני כל כך לא מסכימה עם אף אחד?... **חמודה**

ב"ה :-)

שזה יעבור?? נמאס לי להרגיש שאני כלכך שמנה................. אני כבר לא יודעת מה לעשות נמאס לי להיות תלויה באנשים שיגידו לי שרזיתי כדי להרגיש טוב עם עצמי.... אני שונאת להיות חולה ככה אבל אני לא יכולה לשלוט בזה!!! עזרה..... :-(

קטקטית אני מבינה אותך כמה את לא יכולה לשלוט ביצור שבתוכך שרוצה רזון רזון רזון עצמות עצמות עצמות ואני שמחה שבכוונתך לקבל עזרה אני יכולה לומר לך שבאיכילוב יש מחלקה מדימה שעוזרת ותומכת וכמובן הילונת (מנהלת הפורום) תתמוך באיכילוב יש שם אחות בשם יהודית והיא מדהימה ואני חושבת שהיא תשמח לעזור לך! בכל מקרה אני פה אם את צרכה עידוד תמיכה או סתם אוזן קשבת שבוע נפלא דניאלה

ב"ה "הילה לכי לצייר, כתבי...זה יעשה לך טוב" וזה מסיח לי את המחשבה לפעמים צריך רצון כדי להסיט את עצמנו ממחשבות רעות לא תמיד אנחנו רוצים להרגיש טוב כמה שזה ישמע דבילי לומר אבל הרע הוא בבחינת מוכר ולכן הוא הכי נוח הכי בטוח ...למי יש כוח לצייר או לכתוב? אבל זו הדרך אני לא יודעת אם ציור מתאים לך או כתיבה אבל את יכולה לבחור תעסוקה אחרת שמעניינת אותך וזה אמור לעזור וגם להשקיט מחשבות רעות כמו לרצות להיות רזה בכל מחיר. המון אהבה בהצלחה אני

טוב, אז ככה לאחר שבועיים שאני מרגילה את עצמי לאכילה נכונה, בלי לטרוף ובלי להקיא בכלל... כך פתאום הגיע לו יום קשה ומלחיץ... בהתחלה בסדר ואז לא התאפקתי... עצרתי את עצמי בשניה ה 101.... דקה אחרי אבל לא ממש הקאתי... זה מאכזב קצת...

זה שהצלחת לעצור את עצמך בשניה אכרונה זה אומר לי המון זה אמר לי שאת אדם חזק אני זוכרת עד שהיה לי סוויצ בראש אני שמעתי רק רעות רעות רעות!!! רעותי מתוקה אני חושבת שאת אדם חזק ויודעת מה ההוא עושה ויש לו שיקולים אני רק יכולה לומר לך שאת אדם מדהים!!! אדם שרוצה לעזור ועוזרת לכצמה בראש לראשונה כדי שהמצה שלא ידרדר וזה שאת חושבת שזה אכזבה אני חושבת שזו התחלה להחיים חדשים אוהבת דניאלה

זה שהצלחת לעצור את עצמך בשניה אכרונה זה אומר לי המון זה אמר לי שאת אדם חזק אני זוכרת עד שהיה לי סוויצ בראש אני שמעתי רק רעות רעות רעות!!! רעותי מתוקה אני חושבת שאת אדם חזק ויודעת מה ההוא עושה ויש לו שיקולים אני רק יכולה לומר לך שאת אדם מדהים!!! אדם שרוצה לעזור ועוזרת לכצמה בראש לראשונה כדי שהמצה שלא ידרדר וזה שאת חושבת שזה אכזבה אני חושבת שזו התחלה להחיים חדשים אוהבת דניאלה

ב"ה תמשיכי להאבק אל תוותרי אם היום נכשל כל רגע הוא רגע חדש אל תשפטי את עצמך אני מחזקת אותך ויודעת שזה כואב אבל זה לא אומר שום דבר צריך לומר תודה על כל יום שעובר בטוב. בהצלחה יפה שלי ים של אהבה אני

אחרי מחשבות אינספור, החלטנו יחד, אני וחבר שלי שהפתרון למצב שלי הוא אשפוז. רציתי להתייעץ איתך לפני שאני מחליטה ללכת על זה את חושבת שזה באמת יעזור? אני מכירה את עצמי, ויודעת שהכל אצלי פסיכולוגי שאם אני יסגור את עצמי במחלקה סגורה למשך זמן מוגבל עם צוות מטפלים והכל אולי אני ארגיל את עצמי לא להקיא לא יודעת, זה בא ממקום נואש. הדבר היחידי שאני יודעת הוא שאני חייבת עזרה ויהי מה ולא פסיכולוגים, נטורופתים, תזונאים או קבוצות תמיכה עזרו לי ופה, טוב, אין לי עוד מה להפסיד, לא? אשמח אם תעני לי בהקדם. לילה טוב.

סתם תדעי שלא כ"כ מהר מאשפזים... ואם כן אז יש אישפוזי יום שזה מ-8:00- 17:00 לא מכירה את הסיפור שלך אבל את צודקת בזה שאין לך מה להפסיד... המון בהצלחה

ב"ה יש הרבה בעיות עם אשפוז ולעיתים זו אלטרנטיבה שבהחלט ניתן לקחת בחשבון כששום דבר אחר לא עוזר ואם את צריכה מישהו שישים לך סטופ אז זה המקום העניין הוא אח"כ ואני בדיוק בשלב הזה הפסקתי להיות שם אז לא אוכל לכוון אותך בעניין. אני בהחלט מחזקת אותך שאם את מרגישה שזה הפתרון אז לכי על זה. אל תהססי. אנחנו יודעים את התשובות. ובאשפוז ברמה ההתנהגותית זה עוזר פלאים אז שווה לנסות. את תמיד יכולה לחתום על מסמך שחרור אם זה לא מתאים לך בדיוק כפי שאני עשיתי באיזשהו שלב. נשיקות המון חיזוקים וים של אהבה אני

ב"ה יש הרבה בעיות עם אשפוז ולעיתים זו אלטרנטיבה שבהחלט ניתן לקחת בחשבון כששום דבר אחר לא עוזר ואם את צריכה מישהו שישים לך סטופ אז זה המקום העניין הוא אח"כ ואני בדיוק בשלב הזה הפסקתי להיות שם אז לא אוכל לכוון אותך בעניין. אני בהחלט מחזקת אותך שאם את מרגישה שזה הפתרון אז לכי על זה. אל תהססי. אנחנו יודעים את התשובות. ובאשפוז ברמה ההתנהגותית זה עוזר פלאים אז שווה לנסות. את תמיד יכולה לחתום על מסמך שחרור אם זה לא מתאים לך בדיוק כפי שאני עשיתי באיזשהו שלב. נשיקות המון חיזוקים וים של אהבה אני

ב"ה יש הרבה בעיות עם אשפוז ולעיתים זו אלטרנטיבה שבהחלט ניתן לקחת בחשבון כששום דבר אחר לא עוזר ואם את צריכה מישהו שישים לך סטופ אז זה המקום העניין הוא אח"כ ואני בדיוק בשלב הזה הפסקתי להיות שם אז לא אוכל לכוון אותך בעניין. אני בהחלט מחזקת אותך שאם את מרגישה שזה הפתרון אז לכי על זה. אל תהססי. אנחנו יודעים את התשובות. ובאשפוז ברמה ההתנהגותית זה עוזר פלאים אז שווה לנסות. את תמיד יכולה לחתום על מסמך שחרור אם זה לא מתאים לך בדיוק כפי שאני עשיתי באיזשהו שלב. נשיקות המון חיזוקים וים של אהבה אני

אני מצטערת שאני מטרידה אותך עוד פעם עם הבעיות שלי... אני חושבת שהבנתי למה אני כל כך מתביישת להגיד לאנשים שאני בדיאטה היום בארוחת צהריים אכלתי קצת כי לא הייתי רעבה אז אבא שלי אמר: "נמאס לי מהדיאטה שלך ומהשטויות שלך.. פתאום סוכרזית..פתאום זה..פתאום זה.. אני לא מבין מילא היית שוקלת 700 קילו.. מילא הייתה לך בטן" אז אמרתי לו: יש לי בטן!!! והוא כרגיל בלי להתייחס: נו באמת תפסיקי עם השטויות שלך.. ואחותי מהצד: "הוא צודק" ואמא שלי מהצד השני: "תאכלי עכשיו הרבה הרבה מהאוכל הזה ואז בערב אל תאכלי כלום..אולי רק פרי" אבא שלי לא רוצה שאני יעשה דיאטה ואמא שלי נותנת לי טיפים להרעבה. יש לי הורים משוגעים.. את אמא שלי אני לא מאשימה היא רק מנסה לעזור לי עם הדיאטה והכל.. אבל אבא שלי!! מה אכפת לו?? ועוד מילא באמת הייתי מרעיבה את עצמי.. אבל אני אכלתי קצת כי לא הייתי רעבה!! לא בגלל שאני בדיאטה! או מרעיבה את עצמי!! וחוצמיזה אם הייתי מרעיבה את עצמי אז בכלל לא הייתי אוכלת ארוחת צהריים הוא לא חושב? נראה לי שהוא חושב שדיאטה זה הרעבה בגלל אמא שלי.. גם אני חשבתי ככה בפעם הראשונה בגלל אמא שלי.. חח אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מאשימה את אמא שלי אבל אני לא..! אני יודעת שהיא רק מנסה לעזור לי.. אבל זה פשוט יותר מדי.. אתמול היא אמרה לי להשתדל לאכול ארוחות ביום. אני לא מסוגלת להרעיב את עצמי!! היא יכולה לחיות על אפרסק- אני לא!! ואני מנסה לשכנע את עצמי לא להרעיב את עצמי כי נגיד שאני לא ייאכל בערב.. מה יהיה אח"כ?.. אני יהיה רעבה ואז אני ייטרוף?? אבל למרות זאת- כשאני מונה מה אכלתי כל היום אני לא רוצה להגיד : אכלתי את זה וזה וזה וזה . אני רוצה להגיד: אכלתי רק את זה ואת זה. וואי גם נמאס לי שכולם מתערבים לי!1 אח שלי אמר לי אתמול: אה את יענו בדיאטה? אמרתי לו: למה יעני?. והוא לא ענה..אז שאלתי אותו עוד פעם והוא לא ענה לי.. מה הם רוצים ממני? למה לכולם יש עין עליי? מה אכפת להם אם אני בדיאטה או לא ומה אני עושה בדיאטה שלי? אם בא לי לאכול גלידה ואח"כ פריכיות אני יעשה את זה ושלא ייתערבו לי או יגידו לי מה לעשות כי זה מעצבן!! ונגיד.. אם אני ייאכל משהו משמין ליידם..ישר ייתנו לי איזו הערה.. אז אני לא יכולה לאכול ליידם... כנ"ל אם אני יפסיק את הדיאטה.. מתערבים לי יותר מדי הילה.. זה נמאס לי. שייתעסקו בחיים הפרטיים שלהם. אחד אומר לי להפסיק את הדיאטה אחד נותן לי טיפים לדיאטה ואחד בכלל לא מאמין שאני בדיאטה! מה אני צריכה לעשות? אם אני ירעיב את עצמי אז אבא שלי ייכעס [[תאמת גם אמא שלי.. עזבי היא מסובכת..]] ואם אני ייאכל רגיל אני ישמין.. מה אני צריכה לעשות או לא לעשות דיאטה בשביל אנשים אחרים??? בקיצור.. אני החלטתי שיותר אני לא יאכל ליד אבא שלי..או שאני לא יאכל קצת ליד אבא שלי.. אמא שלי בכלל לא רואה שאני אוכלת סלט בצהריים.. אם היא הייתה יודעת היא לא הייתה נותנת לי בכלל.. טוב אני מבינה שסיבכתי אותך..אבל תתנחמי בזה שאני יותר מסובכת.. אני לא ייאכל ליד אבא שלי וגם לא ליד אמא שלי. ואני גם לא ייראה להם שאני אוכלת סלט במקום ארוחה. ואולי אני ייקח חלקק מהעצות של אמא שלי.. אבל לרובם אני חושבת שאני לא ייתייחס.. ואולי כן?.. אוףףףףףףף הילההה בא לי למותתתתתתתת

ב"ה נגמרו לי המילים חיבוק וים של אהבה

דיי עם ה"קחי טיפול" הזה..דיי...! מה אני יילך לטיפול מה אני יגיד?? מה? שיש לי הפרעת אכילהה אבל אני לא מרעיבה את עצמי? שיש לי הפרעת אכילה אבל אני גם לא מקיאה?? מה אני יגיד?? שיש לי הפרעת אכילה בראש?? את שמעת על דבר כזה בכלל? ההפרעה שלי לא קיימת מעשיתת!! ל=א ק=י=י=מ=ת ואני לא בהכחשה ולא בכלוםם!! ההפרעה שלי היא לא מיושמת! אני רק חושבת על זהה! כלום חוץ מזהה כלוםם! כלום

אני משמינה מיום ליום. אני כבר נגעלת מעצמי אני אוכלת כל יום כמו חזירה והבטן שלי כבר נראית כמו של אישה בהריון אבל הקקטע הכי עצוב שזה ימשך ויתפח עוד 8 קילו. אני לא יודעת איך אני אמורה לחיות ככה אני ממש מתפדחת להסתובב ברחוב וכל יום אני לובשת את אותה חולצה שהיא היחידה שלא רואיים דרכה את הבטן. אני ממש רוצה לוותר אבל אני פוחדת לדפוק לעצמי את החיים אבל מצד שני אני מרגישה שככה אני דופקת לעצמי את החיים. איך זה אמור לעזור לי אם אני אולי יהיה במשקל יעד אבל יהפוך לאומללה שמתפדחת להיות בציבור ונגעלת מעצמה ומהגוף שלה??? אני כל כך רוצה לוותר אבל אני גם כל כך פוחדת...............

ב"ה עם המטפלים שלך!!! על איך בדיוק את אמורה לחיות עם כל התחושות והרגשות ומה ברמה המעשית לעשות ביחס למה שכתבת ולא רק ברמה ההתנהגות- תזונתית. בכל אופן זה תהליך ולוקח זמן עד שמגיעים לתחושת נינוחות וגם אז את יכולה לא להרגיש בנוח מידי פעם כמו כל אדם "נורמלי". זה יבוא עם הזמן אל תשברי ואל תאמרי נואש ואל תלחיצי את עצמך מידי כי הלחץ והציפייה גורמים לנפילות. המון אהבה יפה

הייתי רוצה לשתף אותכם בסיפורי אני בת 15 כיום... בגיל 13 הייתי אנורקסית... תודה לאל יצאתי מזה יחסית בשלום. אחרי שנגמרו לי כל הטיפולים של הדיאטנית, פסיכולוגית וכל הבדיקות היומיות ולאחר מכן השבועיות... התחילה לי הבולמיה... בהתחלה לא רציתי להודות בזה... לא בפני אחרים ואפילו לא בפני עצמי! בחצי שנה האחרונה יש לי כאבי בטן נוראים!... ואפילו אם אני לא רוצה להקיא יותר, אפילו אם אני אוכלת בצורה סבירה אני פשוט לא מצליחה לעצור את הקיא. אני פוחדת שהסיבה לכאבי הבטן היא העודה שלא עבר יום אחד אפילו בלי שהקאתי במשך יותר משנה. כמו כן אני מתאגרפת, ובזמן האחרון הכאבים מונעים ממני את האפשרות להתאמן... בגלל זה התחלתי להתיחס לעניין ברצינית רבה יותר! אני לא יודעת למה אני כותבת ומספרת על כל זה, עזרה אני לא רוצה ולא אהיה מוכנה לקבל! רחמים אני גם לא אוהבת...

ב"ה אני מציעה לך לחזור כמה שיותר מהר לטיםול מאחר ובולימיה היא בין היתר ביטוי לרגשות מוחנקים ואי יכולת לעכל באמת את החיים ולכן הדחיה האלימה של כל מה שקורה לך ברמה ההתנהגותית באמצעות הבולימיה. כמה שיותר ביטוי מילולי. כמה שיותר להיות במערכות יחסים. לטעות. להפגע לחוות הם אלה שיצילו אותך בסופו של דבר ויחסנו אותך מפני המחלה. ככל שתלחיצי את עצמך יותר הנפילות לבולימיה ירבו ולא תוכלי לשלוט בזה לכן הימנעי מלהלחיץ את עצמך אם יש לך נפילה פשוט תמשיכי כאילו לא קרה כלום מבלי לשפוט או לבקר את מה שהיה. את כן יכולה להתבונן וללמוד לזהות דרך זה מפיל אותך ולאט לאט לדעת להמנע בזמן מזה. מסגרת טיפולית היא הכרחית וכנראה שהטיפול לא היה יעיל בדיעבד אם בסופו של דבר נפלת לבולימיה. לא היתי ממליצה לחזור למטפלים הישנים, אלא למצוא מישהו חדש. אשמח להפנות אותך המון אהבה עדכני אותי וספרי לי כיצד הבולימיה שלך באה לידי ביטוי

אני באמת משתדלת לא לשים לזה לב, וליחס כמה שפחות חשיבות לעניין... אך זה די קשה! ההתקפים האלה.. או נפילו, או לא יודעת איך לקרוא לזה קוראות לי בדרך כלל כשאני לא רעבה, בגלל הסיפור של האנורקסיה ההורים שלי מקפידי שאני יאכל 3 פעמים ביום בכמויות קטנות... ככה שאני נשארת יחסית רזה כך שהבולמיה לא נובעת מזה שאני רוצה להרזות! כאשר ההורים שלי לא בבית ואני לא רעבה יש לי מין התקפים כאלה שאני פשוט קמה ומחריכה את עצמי לאכול, ואז אני נהיית רעבה יותר ויותר במהלך האוכל, וכך עד שאני לא מקיאה.... את האמת... לפעמים אני אפילו נהנת מזה!..

שלום הבנתי שטלי סבח, האשה שהייתה אנורקסית במשך 11 שנים וכיום יצאה מהמחלה, מסייעת לבנות אנורקסיות להתמודד עם המלחה. האם מישהו יודע כיצד ניתן ליצור עמה קשר? תודה מראש

המטפלת שלי גם הייתה אנורקסית והיום היא מטפלת בהפרעות אכילה. קוראים לה סיגל תמיר והיא מאוד טובה ונחמדה ואני באמת ממליצה עליה. אם בא לך תגידי ואני יביא לך את הטלפון שלה

איך אני יכול לשוחח איתך על בעיית בולמייה שיש לבת שלי מס' הפלאפון שלי הינו: 0506272935 בתודה ויצמן

ב"ה היא מקסימה וזה הטלפון שלה שווה לדבר איתה... 04-6405154 דיברתי איתה על הודעתך ואת יכולה ליצור עימה קשר. המון אהבה חיזוקים וחיבוקים

חבר של בתי בן 21 , משרת ביחידה מובחרת. אני חוששת שהוא סובל מהפרעת אכילה. הוא שרירי אך רזה ולא נוגע לרוב באוכל אתנו ליד השלחן גם כשבתי מכינה דברים כמו אמא שלו. הוא לפעמים יאכל הרבה לחם עם חומוס אבל הוא לא אוכל אוכל מגוון עם כל אבות המזון. לא בשר, עוף, מאכלי חלב (זה כשלעצמו אינו דבר רע בהכרח אבל במכלול) , סלט בקושי. הוא לעולם לא יאכל בבוקר ובשבתות כשהוא אצלנו חוץ פיתה עם חומוס בהגעתו, הוא לא אוכל ליד שלחן השבת ובערך צם כל השבת. הוא שותה שתייה דיאט ואומר ששתייה מסוכרת פשוט מתוקה מדי לטעמו. הוא יושב אתנו אבל חוץ מלחם , לא נוגע באוכל. לדעתי הוא עייף אפילו יותר מרגיל עבור חייל קרבי , משום שאינו אוכל או שותה מספיק. אמו אמרה לי שהיא "לא יכולה לאכול" בבוקר או אם היא עצבנית או מתוחה וכו' והיא מאד רזה. בצבא אני משערת שהוא אוכל כמו שצריך כי אחרת ידיחו אותו מהיחידה. לדעתי הוא כל כך נטול שליטה ביום יום שזאת הדרך שלו לשלוט על משהו. הוא טיפוס מופנם. הוא נאה מאד ולא עסוק כלל במראה שלו , לא מבלה מול המראה, לא מתעניין באיך הוא נראה . כך שלא מדובר פה באיזה פרפקציוניזם במראה. הוא אדם מאד אינטלקטואלי ורציונלי. הוא ובתי חברים 3 שנים. חוץ ממנה הוא אינו משתף איש ברגשות שלו ואני חוששת שכאן יש בעיה שהוא אינו משתף אותה בה ואפילו את עצמו. יכול להיות מצב שבחור ביחידה קרבית בן 21 , לא מעוניין לאכול שבת שלמה ? (בתי אמרה לי שהוא פשוט כזה, גם בבית שלו כך שזה לא קשור לבישול גרוע או טעם אחר אבל המצב החמיר לאחרונה לדעתי). במוצ"ש הוא אוכל שוב פיתה עם מילוי כלשהו. אחרי זה, הוא בד"כ לא רגוע וכעבור כמה שעות, בתי עושה לא מסז' על הבטן. היא אומרת שהוא לא רגוע (וגם היא) כי הוא חוזר לצבא ושוב פרידה אבל אני חוששת שזה זה וגם בעיה בסגנון האכילה. ניסיתי לדבר עם בתי על זה , שלדעתי יכול להיות הפרעת אכילה כאן על רקע לא ידוע - נפשי, רגשי, פיזיולוגי, אפילו גנטי. היא לא רצתה לשמוע אבל הקשיבה בכל זאת ואמרה שהיא תנסה לברר יותר מידע לגבי האם אכן זה חייב להיות סימן של בעיה. אודה על כיוון מצדכם. הוא לא ילך למרפא כלשהו אם הוא לא ישלח על ידי המפקד שלו !

ב"ה תודה על הפניה ועל האיכפתיות שאת מגלה כלפיו. זה נשמע די מורכב ואני לא בטוחה שאני יודעת לזהות מהי ההפרעה שלו. ברור שיש קושי. ברור שיש משהו לא תקין ואם את מציינת התנהגות מלנכולית אז על אחת כמה וכמה. הדרך היחידה היא לברר על המפקד שלו ואיך ניתן לזמן פגישה עימו. לדווח לו על המצב ושיישים לב ויעקוב אחר ההתנהגות שלו עם אוכל. מצבי רוח ובכלל ביחידה אולי לערב קב"ן, כי אם הוא ביחידה שלו הוא מחוייב לזה. נשמע לי שזה דכאון וחוסר טעם באופן כללי לחיים שהביטוי לזה הוא בין היתר בחוסר אכילה וכל מה שאת מתארת. כן הדליק לי נורה אדומה עניין הדיאט והסוכר מה שדי יכול להסגיר שיש לו הפרעת אכילה מסוג הימנעות וצורך בביטחון מסוים ע"י התעקשות לאכול מאכל מסויים בלבד ולא משהו אחר אבל נניח שכן ובכל זאת אם הוא לא יבין שיש לו בעיה ויבקש עזרה בעקבות ההבנה לא נוכל לעשות כלום. אני היתי מציעה לך לדבר איתו מפורשות על הנושא ולראות כיצד הוא מגיב. שתפי אותי לאחר שאת עושה את זה מה עלה בשיחה. פני ישירות למפקד שלו. הוא צריך לדעת ואל תערבי כרגע את אימו כי נשמע לי שגם היא לא ממש מפוקסת או ערה לבעיה. המון חיזוקים בהצלחה עדכני אותי... יום טוב הילה

אני יודעת שככה זה אצל כולם, אבל כבר מתחיל לייאש...

ב"ה מותר להתייאש כל עוד תזכרי לקחת את עצמך בידיים אחרי יום יומיים להתמודד שוב. חיזוק וים אהבה נשיקות הילה

אני מרגישה שאני ממש מתקדמת. יש לי תפריט חדש לעלייה רצינית במשקל ואני עומדת בו (למרות שכואבת לי הבטן....). כבר עליתי 3 קילו ונישארו לי עוד 8 וניראה לי שזה יעבור מהר. אני מרגישה כל כך חזקה. כאילו מתי שרציתי להרזות הצלחתי (למרות שבדרך קיצונית) ועכשיו אני יודעת שאני חייבת להשמין אז אני עושה את זה. אני משתדלת לאכול מאכלים מאוד מרוכזים כמו שוקולד וגבינה צהובה (ברור שבהנחיית דיאטנית.....) ושאני יגיע למינימום אני יוכל כבר לעשות ספורט ולאכול נורמלי ולא כל שעה או כמו במקרה הקודם של בכלל לא. אני ממש שמחה שאני יכולה לספר לך את זה ולמרות שאת בכלל לא מכירה אותי אני מרגישה שאת מלווה אותי קצת. בייייייייייייי

ב"ה אני מחזקת אותך מקווה שהדרך לא תהיה קשה מידי ושתצליחי במשימות ושמעבר לאוכל תאהבי את עצמך וזו למעשה המשימה הכי לא פשוטה אבל אפשרית בהחלט ויש לך את כל החיים בשביל זה. שלא תזדקקי למראה גוף צנום ורזה כדי לקבל את עצמך והכי חשוב שתבריאי מהר. ספרי מתי שבא לך ותעדכני מתי שאפשר. אני מחזיקה לך אצבעות באהבה רבה ממני הילה

זה קורה שפתאום הכל מחליק בין הידיים והעיניים רואות שחור ואין דבר מסביב את עטופה בערפל כבד את לא ניראת ואת גם לא רואה כלום יושבת מקופלת מזמזמת לך שירים עצובים אוכלת ומקיאה רק שיצא רק שלא ישאר מתפללת רוצה את הכוח והשליטה ויודעת שזו אשליה. את נשאבת פנימה למעמקי הזיכרון הליטופים והנשיקות הנגיעות והחוזק שגבר עליך החוסר אונים ואת מבקשת דיי והזיכרון לא מפסיק ואת מתחננת והוא רץ אז לבד מקופלת ואף לא דמעה רק זעקה קטנה קטנה של הנפש ששוברת אותך ואת השתיקה והורסת הכל כל רסיס של אהבה או אושר שוחטת לרסיסים את קיומך ואת מתה אבל חיה ולא ברור לך למה.

ב"ה נשמע לי רע מצמרר היכולת שלך להביע בדיוק רב את תחושותייך והלך רוחך צר לי שאין שיפור אבל אני גם יודעת שאת לא בטיפול ואין לי מושג מה קרה או קורה עם זה מאחר והרבה זמן לא הייתי בפורום ואיך את באמת. אני יודעת שאת בסכנה ואני שמחה רק על דבר אחד. שזה באמת מפריע לך ושאם הית יודעת איך הית מעיפה את זה לכל הרוחות וממשיכה הלאה בחייך. אבל איך?? ואיך זה משהו שמגלים לאט לאט עם הרבה סבלנות לי היתה שנה קשה מאוד עם הרבה נפילות של דכאון וגם השנה נאלצתי להתמודד עם חיפוש ומציאה של דרך כיצד לעזור לעצמי ואם את שואלת אם זה עבד? כל יום הוא רגע חדש וכל יום היא התמודדות אבל זה אפשרי וכל יום את חייבת להחליט לעצמך שלא משנה מה את הולכת להגשים את החזון שלך להשקיט את זעקת הכאב שלך לחיות חיים טובים. אני לא יודעת מה מצב החתכים שלך ומה את עושה עם עצמך היום אבל אני יודעת שזה רע ורק מקווה שאת לא משאירה את עצמך לבד במערכה. מאמינה בך. חיזוקים וחיבוקים וים חסר גבולות של אהבה אלייך אני

אני צריכה עזרה ואני לא יודעת איך להציל אותי מהתקיעות הזאת. יום אחד אני מאושרת עד הגג אוכלת כמו שצריך עושה ספורט, יוצאת מהבית- לא מקיאה! ויום למחרת אני נופלת 10 מדרגות אחורה לדיכאון ושנאה עצמית ומוותרת לעצמי בכזאת קלות. הפסקתי להחביא את המחלה שלי ועכשיו, עכשיו כל הסביבה שלי יודעת אני מטופלת בתל השומר, הולכת לנטורופתית ותזונאית טבעית אני הפסקתי לעבוד כדי להתרכז בהחלמה- ו כ ל ו ם! אני לא ממשיכה לשלב הבא וגם אם זה מרגיש לי שכן אני נופלת 3 שלבים אחורה. לאן ממשיכים מפה?

ב"ה תקשיבי המסע להחלמה הוא די מחורבן. ארוך. מייגע. גם כשאת מחלימה את לא תמיד בטוחה שהחלמת ותמיד יש עבודה לעשות לכל אדם. עדיין אני לא לוקחת לך את כאבך בטענה שלכאורה זה לא כואב או מציק אני יודעת בדיוק כמה זה קשה. כואב. מתסכל ואפור בנשמה. לעיתים צריך חיבוק ועידוד ואנחנו כאן כדי לתת אותו. סה"כ אנחנו עוברים את זה ביחד. עוד משהו שגיליתי מההחלמה שבאיזשהו מקום זה לחזור לשלב ינקות לרצות שכל העולם יהיה סביבך. יכיל אותך. יחזיק אותך על הידיים ולגדול מחדש וזה קורה הרבה פעמים בטיפול למרות שיש פער גדול מאוד בין המטפורה למציאות ובחלקיות חייבים להסתפק והיא בהחלט עוזרת ועושה את שלה בשלב מאוחר יותר כך ששום דבר אינו סתמי גם אם לכאורה לא נצפה שום הישג מידי בשטח. אל תוותרי. תמשיכי. אני שמחה על הטיפול שאת מקבלת ולפחות מבחינתי אני שולחת לך חיבוק ענקי ואוהב. אני מאמינה בך ויודעת שתצליחי. נשיקות אני

ילדה מדהימה וחזקה שכמותך... לא בטוחה שאוכל לעזור אבל כמה מילים מתוך הלב... אני כבר שבוע ויום מתמודדת כמו גדולה - מעט זמן, אני יודעת אבל בפעם הראשונה.. את עם הרצון הטוב והכח שלך, עם היכולת שלך להסביר לי במכתב כל כך אכפתי ואוהב, עזרת ונטעת בי כוחות חדשים. אז תיזכרי שיש לך המון המון כח - ותשכחי מהסביבה ה"מטפלת" שלך.. לא הם מי שיעזרו לך, רק את, בכך שתחזירי לעצמך את כח הרצון להתמודד - כמו שהענקת אותו לי!!! סומכת עלייך ויודעת שתצליחי - כי זו את כל כך חזקה ויכולה - יכולה הכי בעולם... אוהבת רעותי

אין לי מה להוסיף כמו כן מילותייך הן קודש וכן לא יחסתי חשיבות למה שנעשה והמשכתי קדימה תודה לך נשמתי! דניאלה שבוע נפלא אני מאחלת לך!

קיבלת את המייל שלי? התגעגעתי אלייך...מה איתך? אוהבת מעיין

ב"ה מותר לך ליפול וכפי שאת יודעת הבנתי את זה יפה השנה ולמרות הכל אני ממשיכה וגם לך אסור לוותר. אז נמשיך ביחד באהבה במייל בפורום להפגש מה שבא לך ועושה לך טוב את יודעת ששום דבר לא קורה סתם ואת תילמדי מזה ותצאי רק יותר מחוזקת מכל מה שאת עוברת ובזה אני דווקא מאוד מאמינה למרות הייאוש והכאב הגדול של השנה האחרונה. אני אוהבת אותך שמרי עלייך מאמינה בך אני

היייייי מה נשמע? הכל טוב? לא כתבתי הרבה זמן.. אני בינתיים בזמן הזה פתחתי בדיאטה חדשה.. זה היה ברור שזה ייקרה מתישהו לא? הענין הוא שזה קרה בגלל חברה שלי..זאת שסיפרתי לך עליה..שכל הזמן מעירה לי.. נפגשנו יום אחד והיא אמרה לי: וואי את חייבת להוריד את הבטן! את חייבת.. את חייבת ככה שעה היא אמרה לי.. כל היום לא הפסקתי לחשוב על מה שהיא אמרה לי וחשבתי: וואלה היא צודקת אז התחלתי בדיאטה. בהתחלה זה הייתה הרעבה [[לא רציתי לאכול הרבה..]] כדי לרדת כמה שיותר מהר והרבה.. אבל הבעיה הייתה שלא הצלחתי ובדיוק אחרי יומיים נשברתי.. ואני לא מבינה איפה כל הכוח רצון שהיה לי אז?? שהייתי מסיימת בשלוש, לא אוכלת כלום כל היום, ואז באה הביתה ואוכלת סלט!! וכלום אח"כ!! וכנראה שאבד לי הכוח רצון הזה.. למרות שאני מאוד רוצה לרזותת!! אבל לא נורא, התחלתי דיאטה חדשה מאתמול ואני מקווה שהיא תצליח.. אמרתי לאמא שלי אתמול שלא תשים לי אוכל כי אני בדיאטה אז היא שמה לי פריכיות עם ירק, היום היא אמרה לי שהיא רוצה לשים לי לחמניה ולא רציתי אז היא הביאה לי ספר גדול של קלוריות והראתה לי כמה זה קלוריות של לחמניה וכמה זה קלוריות של פריכיות.. יצא שקלוריות של לחמניה משביעה עם גבינה\חומוס או לא יודעת מה יוצא פחות מפריכיות יבשות ולא משביעות. זה לא שכנע אותי.. אני לא יודעת למה אבל כשאני אוכלת רגיל.. כאילו נגיד לחמניה..אז אני לא מרגישה שאני בדיאטה.. חוץ מזה.. אני מנסה לשכנע את עצמי לא להרעיב את עצמי.. זה כאילו יש לי צד אחד בראש שאומר לי לאכול כמה שפחות, ואז יש את הצד האחר, ההגיוני, שאומר לי שאם אני ירעיב את עצמי אני יהיה רעבה אח"כ ואז ייזלול מלא וישמין יותר.. אז בינתיים אני אוכלת בבוקר בבי"ס פריכיות בצהריים-סלט ובערב-ארוחת ערב רגילה מלאה ונורמאלית.. חברה שלי הכי טובה שבדיאטה כבר המון זמן שאלה אותי מה אני אוכלת בצהריים ואמרתי לה שסלט.. אז היא הסתכלה עליי כזה בהלם ואמרה לי: "סלט?? טוב.. אם את חושבת שדיאטה זה לאכול סלט.." אני?? ומה איתה? היא בכלל לא אוכלת ארוחת ערב.. רק בוקר, בבי"ס, וצהרים. בלי ערב. אז מה היא מדברת עליי בכלל?? אבל עזבי נראה לי שגם לה יש הפרעה.. טוב הילונת.. אני מקווה שאני יצליח בדיאטה שלי. תאחלי לי הצלחה:-) יום טוב, **חמודה**

ב"ה אז ככה אני די שוקלת אם להתערב או לא מאוד עצוב לי מה שאת מספרת לי אבל אני גם רוצה לשמור את המקום הזה עבורך שתרגישי הכי נוח להפתח ולספר מה עובר עלייך ולכן אני גם נמנעת מלהתערב אבל לא בטוחה שזה נכון. הדיאטה שלך מדאיגה אותי מדאיג אותי שאמא שלך נותנת לך לאכול פירכית וזה מרגיש כאילו היא חושבת שזה ארוחה סבירה למדי ואין בזה שום טעות. מפריע לי שאמא שלך יודעת שאת אומרת לה שאת רוצה לעשות דיאטה והיא לא אומרת לך כלום ביחס לעניין כדי לעצור אותך ולהסביר לך שזה טעות או שכן? כי היא בעצמה רוצה לרזות ועושה זאת בדרכים מאוד לא מקובלות ומאוד לא בריאות כמו להקיא למשל אחרי אוכל. נכון. בהפרעת אכילה תמיד יש מאכלים שמרגישים אסורים ומאכלים שמרגישים מותרים. זה לא מפתיע אותי שלחמניה עבורך נחשבת למאכל אסור ולא משהו שמכניסים בדיאטה למרות שכל דיאטנית תאמר לך שזה חלק מתזונה דיאטטית גם כן. אם תרצי שאני אתערב אני פה. נשיקות ומלא אהבה כי נראה לי שאת זועקת לעזרה ואני לא בטוחה שיש מישהו שפוקח עין ורואה באמת. המון חיזוקים ואהבה ואולי כדאי שתתרחקי מהחברה הזו מה את אומרת? נשמע לי שהיא לא מוסיפה לשלומך ביי ביי אני

אין לך מה להיות עצובה וגם אין לך מה לדאוג.. זה לא שאמא שלי נותנת לי לאכול פריכיתת..היא לא כל כך מודעת.. כאילו, אם אני ייגיד לה שלקחתי לבי"ס פריכיות לא תהיה לה בעיה עם זה..למה שתהיה בעיה?? אין לאמא שלי מה להגיד על הדיאטה שלי כי היא יודעת ורואה שזאת דיאטה מוצדקת.. כל מי שאני אומרת לו שאני בדיאטה אומר: "אה..טוב".. לעומת שנה שעברה שמי שהייתי אומרת לו אני בדיאטה היה אומר: מה את מפגרת? פעם הייתי יותר רזה... תאמת..אני לא יודעת למה אבל אני ממש מתביישת להגיד לאנשים שאני בדיאטה.. אני כמעט ולא אומרת. אני מתביישת לאכול פריכיות או דברים דיאטטים ליד אנשים למרות שאני לא אמורה להתבייש בזה. וד"א.. אמא שלי כבר לא מקיאה בתקופה האחרונהה.. וזאת ממש לא טעות!! שמנים עושים דיאטה.. למה אני לא? עוד משהו, נכון שאני בדיאטה אבל משהתחלתי את הדיאטה יש גלידה שאני אוהבת ואני כל יום קונה אותה.. בטח נשמע לך טיפשי.. אז היום אמרתי לאמא שלי שאני חייבת לאכול את זה וממש בא לי שנרד לקנות את הגלידה הזאת, אז היא אמרה לי: "אי אפשר. כבר שלושה ימים ברצף את אוכלת את הגלידה הזאת והיא נוווראאא משמינה." אח,כ עברנו נושא ואז היא שאלה אותי איך היה הלחם הקל שהיא שמה לי היום לבי"ס.. אמרתי לה שהיה טעים אבל שלא תשים לי יותר גבינת זיתים כי יש בזה 30% שומן. אז היא אמרה: מה את מנסה לעשות רושם שאת בדיאטה? שכל יום את אוכלת גלידה?" אז קצת נפגעתי מזה.. והחלטתי שהיא צודקת ואני לא ייאכל יותר את הגלידה הזאת.. בקשר לחברה שלי.. להתרחק ממנה אני לא יכולה..היא החברה הכי טובה שלי.. אבל מה שכן אני חושבת שגם היא קצת לא בסדר.. כאילו.. היא יותר מדי מגזימה עם כל הדיאטה הזאתת.. בכל שיחה שלנו במקום לדבר על דברים של בנות אנחנו מדברות רק על דיאטה.. דיאטה דיאטה דיאטה.. מה את אוכלת לארוחת צהריים מה את אוכלת בשבת מתי את עושה הליכות זה רק הנושאי שיחה שלנו.. חוץ מזה, אנחנו גם דנות למי יש בטן, למי אין, מי רזה, מי שמנה.. למי גדלה בטן, למי ירדה הבטן, מי רזתה מי השמינה... והחברה הזאת.. היא ממש ממש בדיאטה.. כאילו כבר איזה חודשיים.. ורואים תוצאהה! ירדה לה הבטן וכולם אומרים לה את זה, והיא מזה מרוצה.. היא אומרת שזה מעודד אותהה.. לפני שבועיים היא אמרה לי שהיא מפסיקה את הדיאטה כי כבר אין לה כוח וקשה לה.. ואז באו 2 חברות שלה שלא ראו אותה הרבה זמן ואמרו לה: וווואאיי! איך רזיתת!!! איך ירדה לך הבטן!! ואז פתאום היא נהייתה מממש מרוצההה ואמרה לי: "אני ממשיכה את הדיאטה"!! וזהו. עד עכשיו היא בדיאטה.. עוד משהו, אני כל הזמן מרגישה שהיא בוחנת אותי.. כאילו.. אני בחיים לא יאכל לידה לחמניה.. או גלידה או משהו משמין.. כאילו היא משגיחה עליי שאני בדיאטה.. ואם אני ייאכל משהו כזה היא תסתכל עליי כאילו נפלתי מהחלל.. כאילו איזו ילדה שמנה אני.. טוב הילונת, אני ממש ממש מעריכה אותך ואת הדאגה שלך, אבל באמת אין לך מה לדאוג לי, אני לא מרעיבה את עצמי. אני רק עושה דיאטה. אין לך מה לדאוג או להתערב.. אוהבת המון המוןןןןןןןןןןןןןן **חמודה**

אני בצפון עם פול מחויבויות, המרכז קצת רחוק.. רעות

ב"ה יש שם מרכז טוב ממש לטיפול בהפרעות אכילה נשיקות ליל מנוחה :-)

אני בת 16 גובה 161 ושוקלת 42 כמעט. בשבוע האחרון ירדתי כמעט שלוש קילו אבל היה לי אתמול בולמוס ואני חוששת שעליתי הרבה. הפסיכולוגית שלי וההורים שלי החליטו על אשפוז בשניידר. משהיא יכולה לתת לי פרטים על המחלקה שם? יש חופשות? הם קשוחים? איך הצוות? אני חייבת מידע כמה שיותר מהר!! תודה רבה!

ב"ה כמו בכל מחלקה החוקים נוקשים הרעיון הוא שישמרו עלייך ושעזרו לך לסגל הרגלי אוכל נכונים ושמעבר לזה תרגישי טוב אודות עצמך. אני יודעת שבחודש הראשון אין חופשות אחכ כן וכן יש ביקורים את יכולה ומומלץ להתקשר למחלקה ולבקש שיאמרו לך מה זה אומר. בהצלחה יפה המון אהבה הילה

אני יודעת שזה טיפשי אבל היום החזקתי את הטלפון כמה דקות ולא הצלחתי להתקשר.. זה קצת מרתיע אותי .. תגידי לא כל טיפול מצריך אישפוז נכון? זה נראה לי הדבר שהכי מטריד אותי - - - - למרות שאם אצטרך לעשות את זה אעשה.. רעות בינתייים אני לא מוותרת, מותיאה לאט לאט את המחשבות על האוכל וכמו שאמרת, מתחילה לחיות לחשוב על דברים אחרים, מצליחה לשבת וללמוד ולהיות מרוכזת..

ב"ה יש לזה מחיר ואם את זקוקה לאשפוז אז כנראה שזה השלב שבו אין מנוס וחייבים לזרום עם מה שמציעים. חיזוק וחיבוק ענקי אני

:-(

ב"ה חיבוק ענקי ענקי ומחזק מבינה ויודעת כמה קשה מחר יום חדש אל תוותרי תמשיכי מחר. הכל יסתדר נשיקות אהובה הילה :-)

ב"ה חיבוק ענקי ענקי ומחזק מבינה ויודעת כמה קשה מחר יום חדש אל תוותרי תמשיכי מחר. הכל יסתדר נשיקות אהובה הילה :-)

אני מקווה שתראי את ההודעה הזאת. לא יודעת למה אבל אני לא מרבה לענות להרבה מההודעות פה. אבל את, לא יודעת, הרגשתי פשוט אותו הדבר. המצב שלי בבית מעפן ממש. להורים שלי יש יותר מידיי על הראש והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להוסיף להם את הצרות שלי. אבל מאמי, את צריכה להבין שאת הילדה שלהם והם עשו אותך כדי לדאוג לך. הדאגה צריכה להיות גדולה כי ככל שאת לא מספרת, את מדרדרת יותר ויותר... המחלה הזאת לא מגיעה לך. לא לי, לא לאפאחד. זה שוחק, מעייף, כואב ומדכא יותר הכל. אם את רוצה להמשיך לחייך תעשי לעצמך טובה ותכנסי לאתר הזה. זה מרכז שעוזר בהפרעות אכילה והם אנשים פשוט מדהימים: http://www.nofitcenter.com/Site/nofit_center/main.htm יש שם את כל הפרטים את רק צריכה להתקשר. חוצמזה יש את מרכז להפרעות אכילה בתל השומר שאני מטופלת בו עכשיו שמרים אותך מהבור שאת נמצאת בו ונותן לך כלים להמשיך הלאה: 03-5305101 אם את צריכה עוד משהו, כל דבר אני פה בשבילך.

ב"ה בזמנו אביב טיפל בי והוא מקסים ממליצה גם כן בחום רב

בטח שאני אקבל את ההודעה, זה נותן לי מוטיבציה חדשה ועקשנית לשקם את עצמי ולצאת מזה...ניצוץ קטנטן באפלה. אני ממש רוצה לפנות לטיפול, אבל קודם אני רוצה לדעת קצת על אופי הטיפול. איך מתחילים בטיפול, חייבים להתאשפז או שזה מפגשים כלשהם? העניין קצת מפחיד - אבל ברור לי שאי הולכת לעשות את זה.. אני רק רוצה עוד קצת מידע כדי לדעת לאן מועדות פני.. ואגב, זה היום החמישי שלא הקאתי - אף פעם זה לא קרה בשמונה שנים האחרונות. החלטתי שאני עוצרת את עצמי, אוכלת מסודר (ואני אוכלת זה לא שאני מרעיבה את עצמי). מחליטה מה צריך לאכול לפני שאני אוכלת ולא אחרי... ועוד החלטה קטנה שהחלטתי, לא משנה מה אכלתי ואם זה לא נראה לי או לא משנה מה, אני לא מקיאה... זה עובד כבר חמישה ימים.. הלוואי, הלוואי שאצליח להמשיך... זה כיף לא לחשוב על האוכל כל הזמן ולחפש אותו, הראש צלול ומרוכז יותר בדברים אחרים.. מקווה אמשיך להנות מכך ולא אשבר.. רעות

ב"ה תמשיכי ככה בהצלחה ושובע נפלא :-) הילה

הלימודים התחילו לפני 3 ימים. איך זה להתחיל לימודים עם בטן? קשה. מאוד קשה. לראות את כל הבנות של השכבה שלי רזות. לדעת שלא עמדתי במטרה שהצבתי לעצמי בחופש. החולצות בי"ס נצמדות. אני מחכה לחורף. לחולצות הרחבות. יש לי חברה טובה.הכיי טובה שלי. אני חולה עליה. אבל היא כל הזמן צוחקת על הבטן שלי ולמרות שזה נראה לה בצחוק זה ממש פוגע בי אבל אני לא יכולה להגיד לה כי היא חושבת שזה מצחיק גם אותי וזה ממש לא! למשל, כשיצאנו ביחד רציתי לקנתו משהו לאכול..איזו עוגה או משהו ואמרתי לה: וואי אני לא יודעת מה בא לך" אז היא אמרה: די לאכול יא שמנה לא בא לך כלום או אתמול בבי"ס כשאכלתי ארוחה שנייה כי סיימתי ללמוד מאוחר אז היא אמרה: מה את אוכלת יא בטטה?" או שאני מדברת איתה בטלפון והא שומעת אותי אוכלת אז היא אומרת: מה את עוד פעם אוכלת יא שמנה? וזה כל הזמןן ככה זה קורה המוןןן והיא כל הזמן "טופחת" לי על הבטן. היא שהיא אומרת לי כל מיני כמו שמנה או דבה.. שלשום היא גם אמרה לי משהו כזה אז חברה אחרת שלי, רעות, אמרה לה: וואי איזה רעה אז היא אמרה לה: זה בצחוק למה זה נראה לך ברצינות? ואח"כ בטלפון החברה שלי צחקה ואמרה לי: "חחח איך רעות חשבה שאמרתי לך ברצינות היא לא הבינה שאני אומרת לך בצחוק" ואני אמרתי: "אה..כן".. ובגלל זה אני גם לא יכולה להגיד לה שזה פוגע בי.. כי היא כל הזמן צוחקת על זה והיא חושבת שזה בגדר צחוק.. חוץ מזה.. אני כל היום טוחנתת כמו פרה!! אז החלטתי מהיום להפסיק לאכול כשאני לא רעבה, ולהצמד רק לאכול בלי כל השטויות שמסביב. טוב.. אני מקווה שיהיה טוב.. **חמודה**

ב"ה אם החברה שלך אמרה לך כך בטלפון סימן שגם היא די מופרעת בענייני אכילה בכל אופן השתדלי להימנע משיחות על אוכל מראה ומשקל ותתרכזי בדברים אחרים. בהצלחה בלימודים והמון חיבוקים ואהבה הילה

לכבוד דנדין היקרה, לפני כמה חודשים פניתי אליך בקשר לבתי שסובלת מאנורקסיה. את נתת לי כתובת באתר של רופאים פסיכיאטרים ופסיכולוגים ואינני זוכרת את הכתובת של אתר זה. הייתי בקשר אם רופאה שלצערי גם את שמה אינני זוכרת, היתה לי התכתבות איתה כמה פעמים והקשר ביננו נפסק. מאוד הייתי רוצה לשאול אותה שוב כמה שאלות, אבל לצערי אינני זוכרת את כתובת האתר. בתקווה שתוכלי לעזור לי. מאמא שמודאגת מאוד!!!!!!!!!

ב"ה מקווה שתגיב במהרה אני מציעה לך בינתיים לחפש בפורום בהודעות אולי תמצאי בהצלחה והמון אהבה הילה

כתבתי לך הבוקר שאני מבקשת את כתובת האתר שדין דין מסרה לי. נזכרתי בשמה של הרופאה. ד"ר ויץ שולה פסיכיאטרית. אני מקווה שאולי זה יעזור בחיפוש אחר כתובת האתר. בתודה מאמא מודאגת ר.ג.

היי ,אני בת 27 שוקלת 45, אציין שאפילו בכיתה ה' לא שקלתי כך..הייתי מלאה וזה 3 שנים אני במשקל הנוכחי. אני מקיאה כשאני אוכלת קצת יותר מידי( לפחות פעם ביום), אני מודדת כל מה שאני אוכלת.. אני לבד במערכה הזו אף אחד לא חושד/יודע מה קורה איתי... תעזרו לי/תעירו אותי !!!!!!!!

ב"ה נשמע שאת בולימית אולי בתשלובת עם אנורקסיה מה הגובה שלך?. בכל אופן אין הרבה מה להתפלסף. דרוש טיפול בדחיפות! ואת יודעת את זה. אני אשמח להפנות אותך מחכה לפרטים ממך המון אהבה שמרי עלייך הילה

בהמשך לתשובתך..גובהי 1.69 משקלי 46, לא רואה עצמי כרזה למרות היותי כזאת, אני גרה בחולון, אם תוכלי לעזור לי אשמח,ותודה.

אני לא יכולה יותר לאכול כל הזמן אני מרגישה כמו איזה שמנה שכל היום תקועה במטבח. היום דודה שלי גם קלטה שאני אוכלת שניצל רק של 60 קלוריות ואתמול היא ראתה שאני מנסה לא לאכול את הלחם והפרי. אני לא עושה את זה בכוונה אני יודעת שאני צריכה לעלות אבל אני באמת לא מסוגלת לשאת את המחשבה הזאת. נמאס לי שמשגיחים עליי כל הזמן. אני ממש לא יודעת מה לעשות אני לא חושבת שאני יחזיק מעמד עם כל האוכל הזה. מצד שני אני ממש לא רוצה ללכת לאישפוז

מי יקרה אני מבינה מה קורה לך (לי היה עם גבינות וא שניצל אני בתקופה הרעה שלי הייתי חייה על ירקות בקושי )בכל מקרהאל תקחי את זה קשה התקופה הזו תעבור לך ותאמיני לי אני יודעת כמה זה קשה- זה קשה מאוד!! לאכול טיפה יותר אם את רוצה באמת להחלים אני מציעה לך להתחיל להרחיב את הקיבה מה זאת אורמת תתחילי לשתות דברים מוגזים המון וכך יום למחרת במקום לשתות את המשהו המוגז\מיץ\כל שתיה אחרת(כמובן בשביל לעלות במשקל המליצ על אינשור כך את לא אוכלת לי זה עזר המון בהתחלה עד שראיתי כמה טוב לי לא להיות עור ועצמות!!) וכך אח"כ תתחילי לאכול במקום לשתות!! של דניאלה שבוע נפלא אני מאחלת לך!!!

ב"ה אולי עם כל האהבה שתקבלי שם עם כל ההכוונה אולי זה יעזור? אולי זה באמת המוצא האחרון עבורך מה את אומרת??. אגב את יודעת שהרצון למות מאוד קורץ אבל שתינו יודעות ולמעשה כולנו פה יודעים שזה לא פתרון מוצלח. חשבי טוב החליטי ואל תכנעי למחלה שלך היא תעשה הכל כדי להזין עצמה לכן התנגדי בכל הכוח!!!!. המון אהבה בהצלחה הילה

דודים שלי רשמו אותי למטפלת פרטית בסוף. הרעיון של אישפוז נורא הפחיד אותי- ראיתי את המחלקה וזה כמו בית משוגעים. אני ממש לא רוצה להיות שם. המטפלת הזאת מתמחה בהפרעות אכילה והיא ממש עוזרת ומבינה (היא גם הייתה אנורקסית פעם). אני מקווה שזה יעזור לי ואני יעדכן אותך בהמשך

ב"ה יקרה שאת קודם כל כתמים כבר מצביע על כך שיש לך בעיה רצינית של חוסר איזום במלחים ובזרימת דם. אני חושבת שעם כל הכבוד לכאב שלך ועם כל הכבוד לפחד שלך ושל אי הרצון שלך לשתף אחרים. את עכשיו יותר מתמיד חייבת לקבל החלטה. לטפל בעצמך ובין היתר זה אומר לערב גורמים מתמחים בהפרעות אכילה. שמונה שנים בולימיה עם פרטים שאת מספרת זה נשמע רע וזה נשמע הרבה יותר חמור עוד מכפי שאת מוכנה להעיז ולהעלות על הדף. בכל אופן רצית לשמוע.. אני למעשה נגמלתי לחלוטין מבולימיה חיי נראו מעל האסלה שחורים משחור. מסך כוכבים. חולשה ובעיקר ידיעה שעוד שניות ספורות הלב ידום. אז אין הרבה לספר מעבר לעובדה שמה שכן שבר את המעגל היה הנכונות שלי להעזר. לשתף ולטפל בעצמי ברצינות רבה יותר כולל שליטה על הרגלים והצבת גבולות. היכולת לזהות מה מפיל אותי ברגעים קריטים ותרגול של הימנעות טוטאלית מההרגלים שלי בזמן שהטריגרים הם כמו לחמניות חמות וטריות מהתנור ושהדבר היחידי שבא לעשות הוא לטרוף אותן. אז אין קיצורי דרך והשתיקה מחמירה את הבעיה. לכן היתי פונה בדחיפות לרופאת משפחה. לא משמיטה אף פרט בפניה ומעיזה להתחיל תהליך ריפוי. יקירה זה יגמר רע. שמונה שנים זה הרבה זמן ונראה לי שכבר עכשיו אפשר לראות בבדיקות את הנזקים שנוצרו כתוצאה ממה שעשית. אז עדכני אותי אני מוכנה להפנות אותך בהצלחה המון אהבה חשוב שתדעי אפשר לצאת מזה אפשר שזה יהיה ברקע ולא במרכז החיים שלך הילה

הי, תודה רבה מכל הלב.. אני מרגישה ויודעת שהמצב רע ורק הולך ומדרדר.. יש לי את כל הנכונות שבעולם להפסיק וגם להיעזר במי שצריך - אני רק לא מוכנה לשתף את המשפחה, יש להם את הבעיות שלהם ואין לי שום רצון להיעזר בהם. אני גרה רוב הזמן מחוץ לבית ואני רוצה להתחיל טיפול כלשהו.. אין לי מושג למי לפנות אני אשמח מאוד אם תוכלי להפנות אותי אותי בתור התחלה למי שצריך.. תודה רבה רבה, זה עוזר,, ואגב היום בתור התחלה ונכונות לא אכלתי ולא הקאתי ( בדר"כ בשעות האלה זה אחרי סבב אחד לפחות..) ואני מתכוונת להמשיך כך עד שאשבר, בתקווהשלא. תודה הילה מחכה לתשובה

זה ההודעה שלי למעלה, טעיתי בשם המחבר...(הילה מחכה לתשובה)

הי, אני בוהה כבר מזה זמן רב בפורומים שונים, אבל לא יצא לי לכתוב. בת 24, סטודנטית לפסיכ', אירוני ככל שלא יהיה. פעם, בצבא, היתי אנורקסית [שהיתה קיימת ברמה מסויימת מכיתה ח' למעשה, אבל החריפה מאוד בצבא], אני מודה שאני קצת מתגעגעת לימים ההם. 43 על 158 . עדיין לא העזתי ללבוש ביקיני, כמובן. אחרי הצבא קרסתי. כל סדר היום השתבש והאנורקסיה, הפלא זה פלא הפכה לבולימיה. מעולם לא הקאתי- פשוט התמכרתי קשות למשלשלים. ההורים שלי גרושים, האמא עמוק בהפרעות אכילה בעצמה. לפני שנתיים וחצי, התחלתי עם טיפול פסיכולוגי- מרצוני כמובן. הטיפול שעודנו נמשך הביא להמון שינויים חיוביים - מבחינת חיים חברתיים, הרגשה פנימית,חוויתי פה ושם ימים ממש טובים, די מאושרים אפילו. הבעיה היא שהפרעות האכילה פשוט לא נפתרות- היות והלימודים מאוד מלחיצים כל פעם שאני מתקדמת קצת אני נשוגה אחורה, כמו עכשיו למשל. ממוצע 95 עלה לי בלחזור שוב לבולמוסים שכבר לא היו לי שמונה חודשים, וזה כל כך מיאש. אני גרה לבד- עם אחותי כשותפה, שכבר משתגעת ממני. ושוב בלסתי היום. ואני עוד במחזור ומרגישה כל כך נפוחה, ומגעילה. אני חייבת תוכנית פעולה.. מה אני עושה, איך יוצאים מזה. לא רוצה לחיות ככה.. לא רוצה לחיות בכלל למעשה אבל כנראה שאין לי ברירה . מישהו, טיפ קטן להתחלה. איך יוצאים מזה?

ב"ה את צריכה לבדוק יחד עם המטפל שלך כיצד את יכולה ליצור או אפילו לחפש מסגרת קיימת בנוסף לכל מה שאת עושה בעניין ה"א שקשור במניעה מטריגרים שתלמד ותחנך מחדש על גבולות והרגלים נכונים באכילה. אני מציעה לך לפנות לבלה אגמון בפורום כאן בדוקטורס "הרזיה ללא דיאטה" ואולי אפילו להפגש עימה ולהיוועץ בקשר לעניין. כדי שתמתני כמה שיותר את הנפילות שלך יהיה עלייך לתרגל כמה שיותר איזון באכילה וקביעות עם גבולות ברורים וכמה שפחות להכניס שינויים בתדירות גבוהה. לבדוק יחד עם המטפל שלך נקודות שיאפשרו לך לזהות מה מפיל אותך ושבעוד מועד תוכלי להמנע מטריגרים שרק מחכים מהצד לתפוס עמדה ולהפיל. עדכני אותי מה קורה... אבל זה לפי דעתי הדגש שאת צריכה לשים עכשיו בהתמודדות שלך. בהצלחה והמון אהבה שלך הילה

אני כבר שמונה שנים בולימית וזו הפעם הראשונה שאני מוכנה להביע את זה בצורה מילולית כל שהיא. זה הסוד הגדול השמור ביות שלי שאיש אינו יודע. זה מקל לדעת שיש מישהו שמקשיב ואולי יענה ויעזור.. תמיד חשבתי שהצרה היחידה שעלולה לצוץ מבולימיה זה חוסר ויטמינים ולכן הקפדתי על אכילת מזון בריא.. עכשיו לאחר שמונה שנים של הקאות יומיומית, אני מבינה שזה הרבה יותר, זה מטריד, חונק וזה סובב כל דקה בסדר היום - נמאס לי אני רוצה לחזור להיות ילדה רגילה, רוצה לדעת לאכול מה שצריך - כי צריך ולא כי זה נמצא על השולחן, במקרר או אי שם בראש/ במחשבה.. אני מרגישה שזה מזיק, זה אוכל אותי מבפנים, פוגע בבריאות ובמיוחד בראש... כשאני קוראת על בולימיה, יורדות לי דמעות ואני נתקפת חרדה איומה- כי בעצם אני קוראת על עצמי כעת ואולי על עתידי. אני סוף סוף פעם ראשונה בחיי רוצה להיגמל, רוצה להפסיק, אין לי מושג איך , בבקשה תעזרו לי, אני חייבת לצאת מזה זה קשה לי מאוד...

כן, זה נראה קל, אבל ההודאה שזה לא באמת הגיוני היא מזעזעת. ויום אחד אתה קם בבוקר ומבין- שכבר שנים לא עברת שבוע "נקי". ואז אתה חושב איך זה אצל ה"רגילים". ואתה מבין שאתה לא כזה, אתה לא רגיל ונורמלי. ממני לא באה אומנם הישועה, אך אני תרה אחריה גם.

מה הכוונה שטפי דם?

היי, פשוט מופיעים לי כתמים כחולים/צהובים, כמו אלו שמופיעים לאחר שמקבלים מכות... רק שהם מופיעים בתדירות גבוהה וברור לי שזה לא ממכות... וזה ממש מדאיג.. תודה על ההתייחסות

הי, אני בולימית כבר 8 שנים, בת 22 , בצורה יומיומית. לא במקרה הגעתי לפורום - אני כבר לא יכולה להתמודד לבד, המצב כבר לא ממש טוב ואני מחפשת דחוף עזרה. לא מכונה לשתף את המשפחה בשופ פנים ואופן.. ולא מוכנה לשמוע על כך-- המצב רק ידרדר אם ידעו על כך! לאחרונה מופיעים לי שטפי דם (אני יודעת שזה לא ממכות..) , למה זה קשור?? זה ממש מדאיג אותי --אני יודעת שאני עושה נזקים לעצמי ורוצה להפסיק!! אשמח לשמוע קצת מאנשים על כך !! תודה!

גם לי יש את זה. אמרו לי שזה בגלל חוסר שומן. אין לוורידים מה שייגן עליהם למרות שנראה לי שזה סתם שטויות.

טוב אז ככה השתחררתי מהצבא וכמו כמעט כל מי שבצבא,מעלה כמה קילו...כמה הרבה קילו...ואני רוצה להוריד אותם...בקיצור כבר 3 שבועות אני עושה כל יום שעה הליכה...ואוכלת רק ממתק אחד בשבוע(לא תמיד מצליח)....ומנסה לאכול כמה שיותר מסודר...(אפילו לרוב בלי בוקר, כי אני קמה רק בצהריים),בקיצור עליתי פעם אחת או פעמיים למשקל ואני אפילו לא מרזה אפילו חצי או רבע קילו...אז חשבתי להתחיל לעשות את הדיאטת פחמימות הזאת...שזה בלי פחמימות בכלל...רק עוף,גבינות,ירקות,דג,וכל מיניי כאלה...ועוד עם ההליכה אני מאמינה שאני ירד...אבל אין לי כוח להתחיל שוב דיאטות כי אני סתם התבאס...אבל אני חייבת להוריד את מה שהעלתי...לפחות שבוע אני יעשה ואז יחזור לאכול מסודר..אוף אני לא יודעת מה לעשות...אני חייבת להרזות...:( מעיין

ב"ה העיקר שתשמרי על איזון ושלא תאבדי גבולות ותעשי שטויות את יודעת הגוף יודע לרפד את עצמו בשומן כשהוא מרגיש מורעל אז אל תמנעי מעצמך יותר מידי כי אז יתכן שלא תרזי ואפילו תחלשי ובאשר לשלומי... אני עוד מתמודדת עם דכאון לא פשוט נשיקות והמון אהבה הילה

איזה כייף שכאילו חזרת לפורום...זה סופי?או לבנתיים...? ואוף לא עמדתי בדיאטה בנתיים...אבל אני יעשה הרבה ספורט היום...אבל אני יאסוף כוח...מקווה... אוהבת... מעיין

אוףף אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...אני מרגישה שאני מאכזבת את עצמי...פעם יכולתי להחזיקק כל היום בלי אוכל...ועכשיו אני אוכלת 4 פעמים ביום....ונמאס לי מזה אני כלכך שונאת את עצמי....אני שוקלת 47 אני מטר 67 אני יודעת שזה נחשב קצת אבל אני רואה פרה במראה@!!ומרגישה שעם כל פירור שנכנס לי לפה אני משמינהההה אתם יכולים בבקש להגיד לי כמה אני ישמין עם התפריט הזה ביום? 2 פרוסות לחם קל עם קוטג´/מטבוחה וירקות... ארוחת צהריים כלשהיא....בשר וירקות וקטשופ....סלט חזה עוף....טבעול וירקות...דברים בסגנון הזה... אחר כך....ברנפלקס עם חלב...צלחת די מלאה...ובלילה שוב ברנפלקס עם חלב צחלת מלאה.. כמה אני ישמין מזה??...אני חייבת לציין שאני אוכלת מלללללא מסטיקים ומלא דיאט קולה....התמכרות קשה@!! אמא שלי לקחה אותי לפני שנה למרפאה...והם הגדירו אותי...´´אנורקסית´´ אבל לא אישפזו אותי...הם רצו אבל אמא שלי אמרה שנטפל בזה...לבד..בסוף הפסקנו ללכת לפגישות שם ועליתי מאז קילו וחצי בערך...אבל זהו(עוד מעט בת 18 דרך אגב...) ומאז זה הדברים היחידים שאני מסכימה לאכול...אני לא נוגעת באורז או תפוחי אדמה או פתיתים או חומוס או דברים בסגנון הזה..אני נורא מוגבלת מבחינת מה שאני מרשה לעצמי לאכול..אני לא אוכלת דברים שברמת העיקרון משמינים אבל אני מרגישה שאם אני אוכלת 4 פעמים ביום אני בטוח משמינה כי זה עובר את האלף ומשהו קלוריות..אני לא רוצה עוד לרדת....זאת אומרת זה כל הזמן המטרה שלי...אבל אני יודעת מה יהיה לי...אני רוצה שיהיו לי ילדים בעתי.ד..וזה גם עשה לי תופעות לוואי נוראיות שאני ממש לא רוצה שיחמירו!אני במלחמה מתמדת עם עצמי...נגיד שאני אוכלת על דעת עצמי...בלי שההורים שלי יצעקו עליי את לא אוכלת..אז הם בטח חושבים...איזה שמנה היא אין לה שום בעיות אואני שונאת את עצמי..שאני מאכזבת את עצמי שאני לא אנורקסית אמיתית אני נשמעת כלכך מטומטמת עכשיו...אבל זה המחשבות שמתרוצצות לי בראש כל היום בלי הפסקה....ואני אוהבת שאומרים לי את נראת כמו שלד...את בטח לא אוכלת כלום....ואז אני מריגשהרע שוב כי אני נזכרת..שבעצם אי כן אוכלת..4 ארוחות ביום לא סתם!...אז תכף השומן יחזור לי והם לא יגידו אתזה..ואני חייבת להפסיק לאכול אוף שמישהו יעזור לייי אני שונאת את זה שהתיאבון חזר לי פעם לא היתי מרגישה רעבה..זה היה כולה לפני שנה מה השתנהההה בשנה הזאת למה אין לי את הכוח הזה שובב אוףףףף סליחה על האורך הייתי חייבת לשפוך! לילה טוב מחכה לתגובות כי אני צריכה אותם!!!

ב"ה בד"כ אין לי כותרות כאלה אבל את נשמעת באנורקסיה. ברמה עובדתית את בתת משקל ואת למעשה קצת מתחת לגבול האדום שאסור לעבור. כך ששמנה לא יכול ללכת פה אבל ברור שזה חלק מההפרעה. לא מוצא חון בעיני שאת התפריט את מרכיבה על דעת עצמך ולא מוצא חן בעיני שאת לא בטיפול. אם יש לך קושי לבחור או לדעת היכן או עם מי כדי להיוועץ בעניין אני מוכנה להפנות אותך ולעזור לך בזה אבל זה לא יתכן שתשארי ללא טיפול. רעב היא תגובה טבעית להרעבה ממושכת וזה לא מפתיע אותי שלרעב שלך אין גבול. את עוד יכולה להגיע לבולימיה והאמיני לי זה יותר גרוע מאנורקסיה. בכל מקרה עם כל הכבוד למה שכתבת לא אוכל להתייחס לזה כי היו הרבה שאלות שנובעות מתוך המחלה שלך ולא באמת שאלות שאפשר לענות עליהן ברצינות. אבל את כן ואני כן מודיעה לך שאת צריכה טיפול בדחיפות. אז תחשבי על זה ותודיעי לי מה החלטת. המון אהבה הילה

מה שלומכם בנות יקרות? איך המרגש? אני ברוך ה' בסדר, המצב לא מושלם ואפילו לא מתקרב להיות כזה אבל אני מנסה כל הזמן לשפר את איכות החיים שלי בצל המחלה. נרשמתי לאונ' ובעזרת ה' אני יתחיל ללמוד בשנה הקרובה. אני לא נכנס כל כך הרבה לכאן כי אני משתדל כמה שיותר לצאת מהחיים של "האנורקסיה" ולהתענין בדברים רגילים ולא בקלוריות ובאוכל כל הזמן וליצור קשרים עם אנשים שלא מתעסקים בזה. סתם קוריוז קטן: ביום שני הייתי בחנות ספרים וכמובן ישר ניגשתי למדף של ספרי הרפואה והבריאות ומצאתי שם 2 ספרים על אנורקסיה שעוד לא ראיתי, אחד היה של דניאלה גרין והשני היה "אנורקסיות מספרות על אנורקסיה" (נראה לי שככה קראו לו). פתחתי לראות על מה הספר וראיתי שיש שם סיפורים של חולות ואוטומטית התחלתי לקרוא. פתאום תפסתי את עצמי כי מצד אחד זה מאוד מענין אותי אבל מצד שני זה בעצם מענין את "המחלה" ולא "אותי" לכן לא כדאי לי לקרוא את זה... בסופו של דבר נכנעתי והתישבתי שם על כיסא וקראתי כמעט את כל הספר.... לא קניתי את הספר הזה אבל קניתי ספר על ספורט... טוב... מה אני יכול לעשות... אני משתדל אבל לא כל כך מצליח... ד"ש לכולם דניאלה, מעיין, מולאן, סנופית, 3 נקודות וכל מי ששכחתי [email protected] זה המייל שלי אם בא לכם לספר איך הולך

ב"ה בסוף תהיה לנו ספורטאי מצטיין... נשמע שאתה יותר טוב אני טועה? מקווה שלא המון אהבה אני

היי אני לא יודעת אם את ממש זוכרת אבל סיפרתי לך שהייתה לי את השקילה והמטפלת והדיאטנית שלי אמרו לי שאני חייבת אשפוז דחוף אבל בסוף נתנו לי שבוע נסיון. או קי אז השבוע הזה היה לי ממש קשה אבל אני משתדלת ואוכלת כמה שאני מסוגלת ועליתי כבר כמעט 2 קילו. אז החליטו בסוף לא להשפז אותי ולתת לי הזדמנות. יש קצת בעייה שבגלל כל האוכל שאני אוכלת אני די נכנסתי לדכאון ויש לי סיוטים בלילה אז אני יפגש עם פסיכיאטר ונראה לי שיתנו לי כדורים. אני רושמת ממש כמו רובוט, וככה אני גם מרגישה- אני אוכלת מתוך מודעות ועולה מתוך מודעות אבל אני בכלל לא מרגישה שמחה עם זה. ניראה לך שאני יוכל להתמודד עם זה (יש לי שיחה ומעקב תזונתי פעם בשבוע)? זה תמיד ככה שמנסים להבריא? ויכול להיות שעם העלייה גם תבוא ההחלמה?

ב"ה מצטערת על הכאב אבל זה התהליך ואין שום דרך ללכת אחרת. זה לוקח זמן ובהתחלה אנחנו כמו רובוט והאוכל והכל הם כמו תרופה. אח"כ מתרגלים. מתחילים להרגיש אחרת וזה הופך להיות כבר חלק מהחיים. זה לא קל וזה תהליך ארוך אבל התחושות מובנות והן חלק ממנו. אל תשברי. תמשיכי. מגיע לך לחיות חיים טובים. וזה יקרה עם הרבה אמונה. תקווה. סבלנות. אל תכנעי. יהיו עוד ימים קשים וזה לא אומר כלום פשוט תמשיכי והעיקר תאמיני שאת יכולה. שאת שווה ושמגיע לך הטוב ביותר נשיקות ומלא אהבה אני

להילה ודינדין שלום... אני בת 20 וכבר 8 שנים שאני מקיאה.זה קורה בדר"כ בפסח לקראת הקיץ,או כאשר המצב-רוח על-הפנים.(לא בתדירות גבוהה.) זה התחיל אחרי ששמעתי שהנסיכה דיאנה היתה גם היא בולימית. אז אמרתי לעצמי,אם היא שהיתה מפורסמת לא העלתה חשד בטח שגם אני אצליח להסתיר זאת.אני רוצה כל-כך להפסיק אבל לא מצליחה להתמיד באימון. אחרי כל הקאה אני מרגישה חלשה מאוד,אני סובלת מאפילפסיה דבר שלא תורם להרגשה הכללית. למרות שמעולם לא היה לי התקף,אחרי כל הקאה אני רואה "חושך" בעיניים. מה גם שסף הרגישות אצלי גבוה מאוד,ואחרי כל הקאה עולים בי רגשות אשם רבים מאוד. אני פוחדת שיהיו לי מחלות ושלא אוכל להיכנס להיריון (למרות שהמחזור שלי סדיר). אנא הסבירו לי על התוצאות,ההשלכות והנזק רק כך אני אפסיק. בתודה -מורן-

תשישות וחוסר אנרגיה היעדר מחזור ווסת לאחר שכבר הופיע בסדירות מחזור ווסת לא סדיר סחרחורות כאבי ראש התייבשות עצירות ושילשול קוצר נשימה אי סדירות של קצב הלב דיכאון קרעים בוושת נשירת שיער כאבי בטן ונפיחות בבטן כרסום באמייל השן לחץ דם נמוך כאבים בחזה אולקוס ודלקת בלבלב התרחבות וקרעים במעיים יבלות על פרקי האצבעות אנמיה התקף לב ומוות יש אינספור אתרים בהם תוכלי למצוא מידע אודות המחלה ונזקיה. תקישי בגוגל "בולמיה" ורק תכנסי. אני מקווה שזה יזעזע אותך טיפה ותסתכלי על המחלה הזאת מפן אחר. בהצלחה.

ב"ה בריא זה לא! אני במקומך הייתי משקיעה את מלוא האנרגיה שלי בחיפוש אחר דרכים לשקם את עצמי במקום להרהר בנזקים של זה כי שתינו יודעות שהם רבים וזה לא באמת רלוונטי להחלמה שלך. את בטיפול??? אשמח לשמוע קצת יותר. אפילפסיה ובולימיה זה שילוב קטלני את עוד יכולה לסיים חס וחלילה עם שבץ מוחי. אני אשמח להפנות אותך למסגרת מתאימה. המון אהבה הילה

אני לא בטיפול ואיניני מוכנה להיכנס לשום מסגרת,הייתי בטיפול לפני 7 שנים והמצב שלי רק החמיר כשראיתי את כל המקרים שם. עשיתי הצגה שהכול בסדר כדי להישתחרר משם ולחזור לסורי. אני חייבת שיהיה לי טוב,חייבת תעסוקה חייבת לאזור אומץ ולקחת את עצמי בידיים. אני עושה זאת במשך תקופה (חצי שנה) וחוזרת חלילה. דפוק קצת - אבל מסוכן מאוד. לא מוכנה להיפגש עם פסיכולוגים פסיכיאטרים ושאר חולים. אני מרגישה "לא טוב" רק מעצם המחשבה עליהם.לפני 7 שנים זו היתה התקופה הגרועה בחיי,וכרגע זו התקופה היפה ביותר.אז למה להרוס??חחח אני מקווה שיהיה לי הכח והאומץ. המון תודה על האיכפתיות.ממני...

איך אומרים, לא רוצה לפתוח פה לשטן. אבל כבר יומיים רצופים שלא הקאתי ובשבילי זה הישג עצום! ניסיתי אלפי פעמים להפסיק להתפרע עם האוכל והצלחתי, ונכשלתי אינספור פעמים. שלא תחשבו לא נכון, הצלחתי לא להקיא שבוע, שבועיים חודש אבל הקאתי איך אומרים מבפנים. אכלתי את עצמי, התעסקתי בזה כל היום... לא היה בניסיון הזה שום תועלת כי אמנם ריפאתי את עצמי פיזית אבל הרסתי את עצמי נפשית. היומיים הנפלאים האלה, היו מלאים בשקט פנימי. משום מה. אני בתקופה סוערת, גועשת. צבא, עבודה, מצב כלכלי על הפנים, הורים - בלאגן ובכל זאת. שקט. מה ששונה מבין כל הפעמים הם חיזוקים חיוביים לא לחשוב! פשוט לא לחשוב. להעסיק את עצמי בדברים אחרים. לצאת מהבית, סתם לטייל, סתם לחייך בלי סיבה. והכל נראה כ''כ שונה. אני אצליח! גם אם אני אפול! אני כ''כ מקווה שגם אתן, כ''כ יפיפיות, כ''כ נבונות תצליחו גם אתן- לחשוב אחרת. זה תהליך. זה לוקח זמן. אבל הזמן הזה- שווה את הכל. המשך יום מקסים וחוזק נפשי! אוהבת המון אני

בשבילך... לפני חצי שנה הפסקתי לעשן,אני לא יודעת אם את יודעת מה זה אבל זה היה כיף. הסיגריה מבחינתי היתה חברה להרבה מאוד סיטואציות.לטוב ולרע. כשמכירים בן-אדם חדש,כשיוצאים אחרי סקס ,במנוחה,בלחץ , בכאב וכשסתם שיעמם. לא חשבתי שאפסיק ואפסקתי. איך?-לא בגלל כח רצוני העז ושאר בולשיט.(אני מאמינה בזה אבל תכלס זה עשה לי טוב). הפסקתי כי לא היה לי שקל על התחת.וגם כי אני לא סובלת את הריח. אז וואלה דברים יכולים להשתנות ולא משנה הסיבה - העיקר שניגמל. ולעיניננו...וכמו הסיגריות כך גם ההקאות (ומניסיון) זה ממכר. אמרת דבר חכם מאוד..צריך להתעסק בדברים כל הזמן לא לחשוב על זה יותר מדי ולהיכנס לסרטים. והדבר השני והחשוב גם-כן הוא "לחייך בלי סיבה" ולקבל "שקט נפשי". בהצלחה לי ולך - כי כל יום הוא התמודדות מחדש.

ב"ה אנחנו יודעים שזה לא קל ולעיתים רק מדברים עד שזה קורה באופן ממשי אבל זה נפלא שאת מרשה לעצמך להתחיל דרך חדשה וגם לדעת ולזכור שלא משנה כמה נפילות יהיו. הרעיון הוא שתמיד תחפשי דרכים להרגיש יותר טוב עם עצמך. את אדם ומותר לך לטעות. למדי מזה. אל תפלי בגלל זה. אף אחד לא יאשים אותך. אז אין שום סיבה לנטור טינה לעצמך. המשיכי בכיוון. זה נפלא. בהצלחה ואהבה המון אני.