יחסים מורכבים מאוד עם אמא

שלום לכולם. זאת פעם ראשונה שלי פה אבל מבקשת עצות/הדרכה בקשר ליחסים שלי עם אמא שלי . אני בת 32 נשואה לאדם מוצלח מצב כלכלי טוב, אמא ל2 ילדים, רופאה מתמחה שעובדת מאוד קשה עושה תורניות של 26 שעות לומדת למבחני התמחות ועברתי בהצלחה .. עוד שנה אני מסיימת את המבחן האחרון ואהיה מומחית, מוערכת ואהובה גם בעבודה וגם במשפחה המורחבת ורק אמא שלי כל הז-מ-ן יורדת עליי.... זה משהו שאני חווה כל חיי ( אני הבכורה ) חוסר פירגון, ותמיד ביקורת.. כמה שאני לא מוצלחת כאמא , עצלנית כאישה לא אוהבת לעבוד.. יש לי מללא דוגמאות אבל שתבינו את המצב.. לדוגמא: הבן שלי חולה.. אז אמרה לי שאני יאבד את הילד כי אני לא מטפלת בו ( אני רופאה !!! והדבר הזה שאמרה כל כך הכעיס אותי שפשוט אמרתי לה ביי ולא הקשבתי יותר ) , בתחילת ההתמחות עבדתי מאוד קשה ( כמו בכל עבודה חדשה ) והיא ירדה עליי שלילדים שלי אין אמא אני אמא מזניחה.. רבתי עם כל המחלקה שיתחשבו בי הורדתי תורניות ל3 בחודש ( שזה ממש מעט ) ירדה עליי שאני עצלנית לא אוהבת לעבוד " מה את עושה סך הכל 3 תורניות " " הבית שלך צועק הצילו " ( ובאמת שהבית שלי בסדר גמור והילדים גם והכל לבד אין לי עוזרת ) אם אני מספרת לה סתם שלא הספקתי להגיע לעשות גל בציפורניים ( כי אני עמוסה ) את אישה מוזנחת.. בחתונה שלי היא לא רצתה לראות את השמלה שלי ואמרה "אני יודעת שהיא סתם.. אני מכירה את הטעם שלך"... ועוד מלא מלא דברים על כל דבר ובכל הזדמנות ! פעם הייתי מבליגה כי אני אדם חסר ביטחון אבל ככל שגדלתי והתחלתי לקבל פירגון מהסביבה התחלתי להתקומם ואמרתי לה שתפסיק להוריד אותי אני לא כזאת גרועה !! ברור שנהיה ריב ענק לא מדברות עכשיו , כל המשפחה עשתה עליי חרם כי אני חוצפנית וכפוית טובה, רעה ולא מכבדת.. אף אחד לא מבין שבאמת זה מציק לי ונמאס לי מזה .. בא לי לשמוע פעם אחת פירגון והערכה וזה לא מחוצפה או רוע.. בא לי פשוט לבכות מהמצב הזה ולא יודעת מה לעשות.. עצות בבקשה...

למה לעזור לה לא לכעוס עליה?? השאלה הנכונה יותר היא היכן היא יכולה למצוא מקום בו מותר יהיה לה לבטא את הכעס שלה להרגיש אותו ולהרגיש כמה הוא לגיטימי ולא להיפך.. אם כבר- רק זה ישכך את הכעס שלה עם הזמן.