פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום אתמול קרה מקרה חמור בעיניי והייתי רוצה המלצה כיצד להתמודד עימו. יש לי בנים בניי 14.5 ו 12, אתמול בערב בעלי אירח חברים בבית ואני לא הייתי. מאיזשהי סיבה הוא עלה לקומת השינה וגילה כי בחדר של בן ה12 שוכבים יחדיו שני האחים- אחד על השני, מתנשקים (בפה!) ומתחככים אחד בשני. בעלי היה המום, כשראו אותו קפצו מיד והגדול רץ לחדרו. בעלי לא יכל להתעכב לשיחה ארוכה כיוון שהיו לו אורחים וגם לא ידע כיצד להתמודד עם זה אך שאל כ"א בנפרד אם זה נראה לו תקין וציין בפניהם שזה חמור. ה'קטן' טען שהייתה לו 'הזיה' והגדול התנצל ואמר 'שהיה חרמן'. אנחנו ממש מבועתים, יש לנו גם בן נוסף בן שש ואנחנו מאוד מודאגים. מה עלינו לעשות????? תודה מראש.

בתי בת 18 חוששת מאד מהגיוס..קשורה מאד אלינו ..היא השלישית והקטנה..יש לי בן נשוי ובת בת 24 בבית...היא ממש ממש בפחדים..כיצד אוכל להקל עליה?

שלום רב, בתי בת שלוש וחודשיים בת יחידה בינתיים, ילדה טובה ומקסימה עם מזג נוח ורגוע. בחודשים האחרונים החלה תופעה (שמתגברת בשבועות האחרונים) שכשהיא אינה מרוצה ממשהו שאני אומרת לה שצריך לעשות או שאסור היא מרביצה לי. יש לציין כי מדובר בהנפת יד עדינה ויחידה לעברי, לא משהו זועם במיוחד, אפילו לפעמים עם חיוך שובבי שבודק את התגובה שלי, אבל לי חשוב להבהיר לה שאסור להרביץ ואני מגיבה בכעס, שולחת אותה לחשוב, מציעה שתבקש סליחה, מסבירה שלא נעים ושיש לה אפשרויות אחרות להביע את עצמה. לאחרונה היא התחילה להביע גם במילים ("זה מעצבן" או "את מעצבנת אותי" ו"אני לא אהיה חברה שלך"..) את זה יותר קל לי להכיל ואני לא מתרגשת מזה. אומרת שאני מבינה אותה, היא עייפה ולא מתחשק לה, אך בכל זאת צריך ללכת להתקלח, מבטיחה לעזור לה וכד'.. אך במקביל היא ממשיכה גם עם הנפות היד וזה קורה יותר מבעבר. אין לי ספק שזה קשור לתגובה שלי, אבל ככל שזה קורה יותר זה מכעיס אותי יותר ואני מרגישה שאני ממש נעלבת (!), לא מצליחה לשלוט בזה. יש לציין גם שבתי מאוד קרובה וקשורה אלי ורק איתי זה קורה. היא לא מרביצה לילדים בגן וגם לא לאף אחד אחר במשפחה. אני נעזרת בבעלי כשהוא נמצא (הוא לוקח את המושכות ומטפל בזה בצורה יותר רגועה), אך לא תמיד הוא נמצא. יתכן שאני צריכה להפסיק להתייחס לזה בכלל (האמנם?), אבל קשה לי גם לסגת מכל הדרמות שעשיתי סביב זה עד כה :). לא מוצאת את האמצע. אשמח לעזרה והכוונה..

נראה לי שהייתי צריכה לשמוע את זה :)

אשתי ואני החלטנו להיפרד. במרץ אנחנו טסים עם שתי הבנות לחו"ל לטיול בת מצווה. (17+13 ) מתי להודיע שאני עוזב את הבית לפני הטיול או אחרי הטיול.

ההחלטה על הטיול התקבלה טרם הפרידה. אנחנו ביחסי חברות טובים מאד וחשוב לנו לצאת לטיול הזה עם הבנות זה משהו שתוכן הרבה זמן מראש ולא היינו רוצים לאכזב את הבנות. אנחנו לא יודעים מתי לבשר להן את הבשורה. מצד אחד אם זה יהיה לפני הטיול זה אולי יעכיר את האווירה שלהן בטיול, מצד שני אחרי הטיול , זה יראה להן מוזר ואולי תיהיה להן הרגשה שלא סיפרנו להן את האמת מראש. לכן ההתבלטות

שלום. אני גרוש ואב לשניים. הילדים במשמורת משותפת. היחסים עם האם לא טובים כלל, למרות שאנחנו כבר 7 שנים גרושים ומצליחים פחות או יותר לתקשר סביב נושא הילדים. אבל אנחנו לא מסכימים על כלום. זה מאוד קשה, בעיקר לילד בן ה-12 שמרגיש שהוא נקרע בין שני הורים שכל אחד רוצה ממנו משהו אחר. לכן, אני בד"כ מנסה מאוד לא להתערב במה שקורה בבית של הגרושה, ולהתמקד במה שקורה אצלנו בבית. אבל, גרושתי לא שולחת את הילד לביה"ס, לפחות פעמיים בשבוע, ולעיתים יותר. כשהוא ישן אצלי, הוא קם בבוקר והולך לביה"ס. כשהוא ישן אצלה, הוא לא. תמיד יש משהו: הוא הרגיש לא טוב, כאבה לו הבטן, הוא לא ישן טוב בלילה..... הילד במצב מאוד מדורדר בלימודים. יש לו קשיי למידה, ואני לא כל כך יודע מה לעשות?! יש עצה?

חברתי הטובה נשואה ואם ל-3 ילדים . אמא שלה סבתא צעירה אשר מטפלת במסירות בילדים שלה,( נכדיה). חברתי מעריכה מאוד את מסירות האם בטיפול בנכדים, אבל תמיד משום מה,יש ויכוחים וכעסים קשים בין חברתי לאמא שלה. בפעם האחרונה למשל ,היה ויכוח על תוכנית להכנת ארוחת ערב שהבת תגיע מהעבודה והאוכל יהיה מוכןעל ידי האם.(הסבתא של הנכדים). וכך היה : הסבתא במאמצים רבים תוך טיפול בנכדים הכינה ארוחת ערב חמה,לבקשת חברתי. ומכיוון שהאוכל היה צריך להתבשל עוד 20 דקות,חברתי מיהרה ולא אכלה. האם המתוסכלת מאוד כעסה,על שחברתי הכניסה אותה ללחץ בהכנות הבישולים,וזמן קצר לפני סיום הבישול , לא הסכימה להמתין ולאכול כפי התוכנית. בכול פעם קורים להם ריבים באותו נושא ,אם בהכנת כריכים שבסוף נותרים חסרי דורש על שולחן המטבח מחוסר רצון לברתי להמתין 5 דקות עד להכנסתם לאריזתם, מרות שחברתי תמיד דורשת שיכינו לה כי היא עם תינוקות ואין לה פנאי להכין. כעת יש כעס גדול מצד הסבתא ולדעתי היה יכול להימנע , אם חברתי הייתה מעט סבלנית וממתינה לארוחה מבלי לגרום ללחץ ולכעסים מיותרים על אמה.(חברתי תמיד מבקשת ,ואח"כ טוענת בכעס שמה שביקשה לא מוכן בלוח הזמנים שלה,צועקת על האם וממהרת להסתלק, ולא נוגעת בכלום ממה שאמה טרחה להכין עבורה. כיצד האם צריכה לנהוג כיום ? מכיוון שאמרה שהיא שוקלת לא להיות בקשר עם הבת הצעקנית, ולא להמשיך לטפל לה בילדים(נכדיה).

שלום, ביתי בת 4.5 מזה חצי שנה מאוננת, זו לא "נגיעה" זה בפרוש אוננות, אם התנשמויות והנאה מהעניין. הבעיה היא שהיא עושה את זה כל הזמן כשהיא מול הטלויזיה, היא מתחבאת מתחת לשולחן "שלא יראו אותה", היא לא מודעת שהאחים/אבא/חברים גם נמצאים (שוכחת את עצמ?)וכשאני מעירה לה היא עונה "אני לא משחקת בפיפי", דיברתי איתה והסברתי לה כל שצריך וזה ממשיך... אני לא רוצה ליצור נזק ואם זאת אני לא יודעת מה נכון או לא נכון.... אני מרגישה שאני מתחילה לייצר אנטי אליה מתסכול... איפה הילדה שלי ולמה זה קורה? היא בת אחרונה אחרי שני בנים (1 ו- 8) האחרים שלה לא נחשפו לפונגרופיה, אין בבית מתירנות מינית... נושא זה לא חשוף בבית וכו'... (נורמטיבי לחלוטין...) אז מה לא בסדר???

א. תודה על התשובה המהירה ב. אתה יודע, ככשאלתי אותה, מדוע היא עושה את זה, היא ענתה לי "כי משעמם לי"... הייתכן? האם מספיק שאסיח את דעתה מהעניין באמצעות משחק או גירוי אחר, זה יפתור את הבעיה? האם עצם האוננות והתדירות בגיל הזה היא נורמאלית?? ולמה למרות שאני מבקשת היא לא מפסיקה? אני מרגישה שהיא לא מתנהגת כמו ילדה בת 4.5 וזה כואב/משגע/מטריף אותי... ומתי ו/או אוכל לדעת שהמצב/התנהגות שלה היא כבר לא בגדר הנורמאלית??? כי מדברייך אני צריכה להוציא את האוויר החוצה ולחוש הקלה שבעצם ההתנהגות הזו נורנטיבית, האם כך הדבר???

הי,אני במערכת יחסים 13 שנה עם גבר נשוי שחי חיים כפולים.מהקשר נולדה לנו ילדה שכיום בת שלוש וחצי.עד כה היחסים היו מעולים אבא -ילדה וכללו ביקורים.הנושא עדיין בסוד במשפחה שלו.לאחרונה החליט חד צדדית לנתק את הקשר בשל קושי לחיות חיים כפולים.הילדה מגיבה לא טוב...חודש כבר לא ראתה אותו היאבשואלת ובוכה את אבא את אבא....מבקשת המלצה מה לומר לילדה והאם לשתף האבא במצוקות שלה?הרי מילד לא נפרדים....

בני בן 40, גרוש ללא ילדים. סובל מבעיות רפואיות שלא מפריעות לחיים תקינים אך בעטיים לקה בדיכאון ובחרדה ומטופל בתרופות אנטי דיכאוניות שעוזרות לו מאוד והוא עובד, לומד וחי חיים מלאים. אני מאוד דואגת לו וכנראה לא מצליחה להסתיר זאת למרות שאני מנסה. הוא חש בדאגה שלי ואני מרגישה שזה מאוד מפריע לו וגורם לו להסתיר ממני כל מיני דברים. הוא אמור לעבור אחת לשנה בדיקה מסוימת שאני מלווה אותו אליה והשנה הוא מסרב להגיד לי מתי הבדיקה כדי שלא אתלווה אליו ולא אדאג. אבל אני יודעת שאין מי שילך איתו לבדיקה, שמחייבת מלווה,ולכן אני מאוד דואגת. מה עלי לעשות? להניח לו להסתדר לבד? להתעקש? אני מודעת לעובדה שאני מאוד דאגנית וכל דבר קטן גורם לי למתח וקשה לי להסתיר זאת. אשמח לעצה.

שלום רב, יש לי ילד תאום בן 11 שבשנתיים האחרונות הוא מאוד עצבני, כל שאלה פשוטה גורמת לו להתעצבן וכל הגוף שלו בסטרס, הרבה פעמים שמדברים איתו הוא מגיב בעצבים ובבכי וכל חלקי הגוף מתחילים להתכווץ ולהיחלץ, נראה כי לילד לא טוב וכל קשר עם בני המשפחה גורמת לו להתעצבן, הוא לא משתף אותנו במה שקורה בית הספר , היא היה בטיפול ריגשי וזה לא עזר גם המורה שלו אומרת שהכל בסדר בבית הספר אבל נראה לנו לא תקין שילד בגילו בוכה הרבה וכל יום וגם יש לו בעיה עם רגישות ומגע, שהוא מתעצבן על אחיו הוא לא רואה בעיניים ונראה שאין לו רגישות בידיים, חשבתי ל,קחת אותו לטיפול אבל כמו שציינתי .הטיפול האחרון לא עזר ולא יודעת מה מתאים לו , מה דעתך? רק חשוב לציין כי אצל כל מעי שניפגש איתו בחוץ (בני משפחה) מתים עליו ולא מודעים לעצבים שלו כלל וגם לא יודעת אם עוזר אבל הוא לא נפגש עם חברים, נאמר לנו שהוא סוליסט אבל בכל זאת התנהגותו מדאיגה ואני רוצה שיהיה לו טוב

יש לנו בן יחיד ממנו נולד נכדנו הראשון לפני כ-10 ימים. אני סבתא מאד מתלהבת ורגשנית. בני פנה אלי ואמר כי הוא מבין את ההתלהבות והרצון שלי אבל לדבריו הוא מפחד שמרוב התלהבות אעשה משהו לתינוק. נשברתי לרסיסים מהאמירה, לא מבינה איך ולמה חושב כך. מה עלי לעשות? בבקשה..זקוקה ליעוץ בדחיפות.

מסכימה איתך ואין כל בעיה להיות קשובה אך אני מרגישה שהולכת על ביצים ולא ממש יודעת איך לנהוג. כלתי מתנהגת יפה מאד, מיידעת אותי ומרשה לי להחזיק את הילד ובכל זאת, אני מרגישה "בחוץ". מרגישה סבתא שניה, הרי הראשונה זו אמא שלה ואני מבינה את הסיטואציה ובכל זאת. יתכן כי אני צריכה ללמוד את מקומי ולקבל זאת.

כתלמיד הוא בסדר, לוקח ריטלין , בכיתה חייב להיות "ליצן הכיתה" ולפעמים נענש על כך. בבית מסבירים לו ובסבלנות ויושבים איתו על לימודים, אך למרות שיודע שההתנהגות או התגובה או הטון מרגיזים, יעשה זאת בכל זאת, אנחנו ממש מיואשים , מסבירים ומדברים ומראים לו הרבה אהבה אך הוא בשלו ימשיך לעשות את שמתחשק לוגם אם זה מרגיז.

אהוד תודה על ההערה, אנו משתדלים פחות או יותר להיות סביב גישה זו, אך זה מפריע בבית הספר, בבית משתדלים להתעלם ולדבר , כמו כן יש עונשים של ביטול דברים שהוא אוהב (אוהב בעלי חיים, טניס). בתיקווה זה יעזור.

שלום אני אמא לילדה בת 11 ורציתי לדעת איך אני מתמודדת עם ההתנהות החצופה שלה. שהיא כועסת היא מתחצפת ועונה, ולא מוכנה לבצע את חובותיה בבית, טורקת דלתות, עושה ברוגז עם כולם. בחיים היא מקבלת את כל מה שהיא רוצה, קונים לה, עושים לה, מתחשבים בה, לא חסר לה יחס ואהבה. שהיא נרגעת וחוזרת לעצמה אני מנסה לדבר איתה ולהסביר לה שהתנהגות כזו שגויה והתחצפויות שלה לא מקובלות ועושה הרושם שהיא מבינה אולם כל זאת עד לקריזה הבאה שהיא מקבלת. (עלי לציין כי אני ובעלי מפרקים את החבילה ונמצאים בתהליך גישור אולם הילדים עדיין לא יודעים כלום- אני מניחה שהם חשים את האווירה בבית) לעומת זאת, אח שלה שגדול ממנה בשנתיים (13), יותר רגוע ומקבל ומבצע את חובותיו בבית. היא מתייחסת גם לסובבים אותה בזלזול וחושבת שכולם צריכים לעשות מה שהיא רוצה. (כולל חברות, סבתא) אני משתדלת לזרום איתה ולהיכנס לראש שלה אולם אני גם עומדת על שלי ועל הגבולות שלי וזה גם מביא לכעסים והתמרדות מצידה. האם עלי לגעת לה בדברים שחשובים לה (חוגים, מחשב, טלוויזיה)??? לפעמים לא יודעת איך להתמודד ומרגישה שאני עומדת להחטיף לה מצלצלת אחת על מנת שתתאפס. היא תלמידה טובה בלימודים (שגם על זה צריך לשבת לה על הראש) בבתים אחרים היא מנומסת ומקסימה לו רק היו רואים כיצד היא מתנהגת בבית. מה עלי לעשות? כיצד עלי לנהוג?? אני משתגעת

נכדי הראשון, בן שנתיים וחצי, החל להכותני בכל פעם שאני מתקרב אליו או שהוא קרב אלי ביוזמתו בריצה בכדי להכותני. זה החל לפני כחודשיים. כמו-כן, הוא צועק בכל פעם שאני מדבר אליו. אציין, שלמיטב ידיעתי נכדים אוהבים מאד את סבא וסבתא, כיוון שאלה מעניקים להם אהבה אין סופית. לפיכך, אני מופתע. אציין גם שמעולם לא הרמתי עליו את קולי או כעסתי עליו אלא אך ורק הרעפתי עליו נשיקות ואהבה. זה יחלוף אך אני נעלב ומוטרד ומתבייש מפני בני המשפחה. האם תוכלו לנסות לנתח סיבות לתופעה ולייעץ לי כיצד להגיב ומה ליזום? תודה.

שלום, בני בן 7 לומד בכיתה ב. מאוד אינטלגנטי וחכם יחסית לגילו, למד לקרוא לבד בגן חובה, וכו'. מפחד בצורה הסטרית מחיסונים ובדיקות דם. לא עבר שום ארוע תראומטי שקשור לזה לפני כן. עכשיו קיבלו הודעה על חיסון - לא נרדם כל הלילה מבכי שהוא לא רוצה ולא מסכים וזה כואב וכו'. שנה שעברה לא הסכים לעשות חיסון, הינו צריכים להחזיקו בכח אני ואחיות... לא רוצה לעבור את זה השנה, מה עושים? איך לדבר איתו?

שלום רב, יחסי עם אמי מאז ומתמיד היו טעונים. כיום (אני בת 25) אנו עושות מאמצים משותפים לשפרם. מתוך הניסיונות והמגעים, שכמובן חושפים עצבים רגישים, הבחנתי ברצון שלי לעשות "דווקא" לאמי. אינני בטוחה מדוע? האם אני מחפשת את תשומת ליבה (הרי שאני מקבלת ממנה תשומת לב במנות גדושות בתקופה זו)? האם אני מבקשת אישור חוזר, מעמידה אותה במבחנים, לראות עד כמה היא 'רצינית' או עד כמה אוכל לסמוך עליה? האם אותו'דווקא'נובע מכעס והוכחה של אימי על מעשים מן העבר? אשמח לזווית ראייה/עצה/הכוונה. תודה, נועה:)

מיותר לציין שאולי עוד יותר מאמי, נפגעת אני מההתרסה והזלזול המתמיד שלי כלפיה. בקיצור, אשמח לכל עזרה שהיא לדפוס כאוב זה.. נועה

שלום, בני בן 5.5 ויש לי בת בת 2.4 , מאז גן עירייה שהיה בני בן 4 הייתי לוקחת אותו לימי הולדת של ילדים מהגן וחלק מההורים היו משאירים את ילדיהם לבד וחלק לא, אני הייתי מאלו שלא הולכים בהתחלה זה היה כי חשבתי שהילד קטן מדי להשאירו לבד כי הרי הורי ילד היום הולדת לא בדיוק מסתכלים על כל הילדים ובני מאוד שובב ומשתולל ,אך מאז גיל 5 רציתי להשאירו לבד אך תמיד הייתי נשארת כי בתי גם נהנתה מההפעלה וכך יצא שעד היום לא השארתי אותו לבד ביום הולדת . כיום שאני רוצה להשאירו לבד גם כי רוב ההורים הולכים וגם כי הוא כבר ילד גדול בוגר ועצמאי , הוא אינו מוכן בשום אופן מתחיל לבכות ולרדוף אחרי אם אני זזה מטר , ביום הולדת האחרון כיון שלפני שהגענו אמרתי לו שאני רוצה ללכת שהוא ישאר ואבוא לקחת אותו אחר כך ,מתחילת הארוע הוא לא רצה לשבת עם כל החברים והיה צמוד אלי שלא אעזבו, חשוב לי לציין שבני ילד עצמאי , שובב מאוד אהוב ומקובל בגן וזאת מפי הגננת שאומרת לי שהוא המלך של הגן . איני מבינה עקב כך את הפחד שלו שאעזוב אותו ביום הולדת כי זה ממש סותר את התנהגותו בגן עם כל החברים . כמה שאמרתי לו שאמא אף פעם לא תעזוב אותו ושאני יבוא שיגמר היום הולדת (שהוא מבין זאת כמובן שאני יחזור ) הוא לא מוכן בשום אופן להשאר לבדו. האם עקב זה שהייתי נשארת הוא כביכול התרגל ולכן מתנהג כך? אודה לעזרה ולהנחיה איך אוכל להפר את הפחד שיש בו . בנוסף אציין שבשבועיים האחרונים הוא התחיל גם לבכות בגן שרוצה את אמא בוכה קצת ונירגע, אודה לעזרה מדוע פתאום יש את השוני שנבוא פתאום לגן בנוסף לימי הולדת ? תודה רבה

שלום, זקוקה לעצה כיצד להכין את בנינו בן השנתיים וחצי לנסיעה שלנו לחו"ל לשבוע. הוא כרגע בתקופה שקשה לו להיפרד בבוקר בגן. מקריאה שלי באתרים השונים ההנחיות היו כלליות בלי קשר לגיל הילד, ואני רוצה להיות בטוחה שאנחנו מתאימים את זה לגילו ויכולת הבנתו. בתודה מראש :)

שלום דניאל, מי הנוסעים לחול? אהוד גלבוע

היי, אנחנו ההורים. נוסעים לשבוע.

אני אמא לילדה בת שנתיים.לפני כשבעה חודשים התגרשתי. הילדה גרה איתי ורואה את אבא שלה לפחות שלושה ימים בשבוע. בזמן האחרון היא בוכה כל הזמן שהיא רוצה את אבא ואומרת שאבא הוא חבר שלה ומבקשת ממני ללכת. קשה לי מאוד להבין ולהכיל, אני לא מבינה מאיפה זה נובע. מה לעשות?

שלום טלי, אין מה להיפגע מהילדה. חשוב להגיד לה שגם את אוהבת אותה והיום אתם תהיו ומחר היא תלך אליו. האם היא נמצאת אצלך גם 3ימים? מה את עושה כאשר היא נמצאת אתך? אהוד גלבוע

הילדה ישנה אצלי שישה ימים בשבוע, לילה אחד ופעמיים אחה"צ היא נמצאת אצלו. מטבעי אני פעלתנית ולכן בכל פעם אנחנו עושות דברים שונים, חי בר, ים, קפיצה בטרמפולינה, משחקים בבית ועוד.. אני משתדלת לעניין אותה כל הזמן, אך נראה שהוא עושה משהו טוב יותר, כמה אבסורד שזה נשמע... אני לא יכולה להימנע מלחשוב על כך שאני משהו לא בסדר. באופן כללי היא מתנגדת לכל מה שאני אומרת כמעט, כל דבר זה "לא", וסירוב.... אולי אני מעניקה פירוש כבד מדי לדבריה של תינוקת בת שנתיים? בנוסף, אני יוצאת עם בחור חדש שאוהב אותה מאוד. הוא נמצא איתנו בבית די הרבה, האם יש משהו שעליי לשים אליו לב במיוחד או להתנהג כרגיל?

התגרשתי לפני 8 חודשים, גירושים טובים יחסית... אנחנו גרים קרוב זה לזו דבר המאפשר לנו לבלות יחד עם הילדה שלנו, בת השנתיים. אנחנו מקפידים לבלות יחד (שנינו) עם הילדה לפחות פעם בשבוע כדי שהיא תראה שהיחסים בינינו טובים אך לאחרונה אמרו לי שזה עלול לבלבל אותה, הרי אבא ואמא כבר לא יחד. האם נכון הדבר? האם עדיף שלא נסתובב יחד שלושתנו ולכל אחד יהיה את הזמן שלו איתה?

תודה לך על המידע, זה חוסך לי, כאם חד הורית, זמן וכסף יקר. אני מעריכה את זה מאוד. שאלה נוספת: בגן היא מרביצה די הרבה, חוטפת צעצועים מילדים וכשאומרים לה משהו היא מיד מנשקת. האם ההתנהגות מקובלת בגיל הזה? (הגננות טוענות שכן) כיצד עליי להתנהל? אני מסבירה לה פעמים רבות שאסור להרביץ כי זה לא נעים, אך ההתנהגות חוזרת.

שלום, יש לי ילדה בת שנה וארבע, ואני ממש חוששת שהיא מפתחת חרדות נטישה. ברוב הזמן היא נמצאת איתי ועם בעלי, אין לה בעיה ללכת לגן והיא גם לא בוכה שאנחנו משאירים אותה שם. אבל כשאנחנו רוצים להשאיר אותה עם אחד מבני המשפחה היא ממש בוכה, לדוגמא, אמא שלי היתה אצלנו השבוע והיא רצתה לקחת אותה לגן שעשועים וברגע שהיא הבינה שהיא יוצאת בלעדי היא התחילה לבכות ולצרוח, אני רוצה לציין שהיא מכירה את אמא שלי ומאוד אוהבת אותה. אני לא ויתרתי לה והיא הלכה איתה, אבל לאורך כל הזמן שהם היו שם היא לא הייתה מרוצה. איך אני צריכה להתנהל במצבים כאלה? אני ובעלי רוצים לסוע לחו"ל עוד מעט לכמה ימים ואני רוצה להתחיל להרגיל אותה להישאר אצל סבא וסבתא, מה עושים?

תודה רבה על ההתייחסות, אני גם חשבתי על האופציה של לקחת אותה איתנו, אם נדחה את הנסיעה יש משהו שנוכל לעשות?

לשאלתך האם קרו שינויים.לא.לא מעבר דירה,לא שינוי גן,אין אח/ות חדשים.לאור פניות של הגננת אליי כי הילדה מהווה מטרד לילדי הגןעם הפיפי,ושילדה בגן נדבקה בדלקת בשתן,הסברתי שלילדה אין דלקת בשתן מאחר ועברה בדיקת תרבית לפני שבועיים ויצא תקין.הוחלט יחד עם הגננת לערב את פסיכולוגית מטעם העירייה על מנת שתגיע לתצפת על הילדה במהלך שהותה בגן.אמרתי לגננת שאני מקווה שלא כועסים על הילדה וקניתי פיפי פרס כדי שיחזקו אותה בכל פעם שהיא הולכת לנוחיות.ואכן תדירות ההחלפות ירד מ-5 פעמים לפעם אחת והיו ימים שאפילו החלפה אחת לא היתה.האם יש טעם בכל זאת לערב את הפסיכולוגית?לתשובתך אודה.(הילדה בת 4 היום).

שלום יש לי ילד בן 4.5 ילדי מקסים שהשנה עבר לגן עירייה . לצערי מספטמבר האחרון הילד השתנה בקיצוניות הוא מסרב ללכת לגן הוא בוכה המון בכי כעוס מאוד מרביץ ונושך . לפני הכניסה לגן הוא היה ילד עדין מאוד ושקט שוחחתי עם הגננת ולדבריה אכן קשה לו ההסתגלות בגן החדש הוא " לא מוצא את עצמו " הוא הגיע לגן לבד ללא חברים מהגן הקודם ששם היה מגיל 3 חודשים אשמח לקבל את עזרתך [דרך אגב ניסנו הרבה דברם פעילות בגן ביחד איתנו , הזמנת חברים וכ"ו]

שלום רויטל נראה לי שהילד שלך זקוק לעזרה בהסתגלות לגן. השאלה האם אתם יכולים להיות אתו בגן כמה שעות בכל יום, ולתת לו להיות בגן מעט שעות בכל פעם, כמו שעושים בהתחלת שנה? אהוד גלבוע

שלום.אנחנו הורים לשני ילדים בני 5 ו-3.אנחנו מאוד לא מסתדרים לאחרונה ואני חושבת שבעקר בגלל איך שחינכנו את הילדים או שלא חינכנו... הכוונה שעם הולדת הילדה הרעפנו אהבה יחס ותשומת לב ולאט לאט עם הולדת האח הנוסף ועם הזמן אנחנו רואים ששגינו כי הכל הה בהרעפה יתר הבוקר מתחיל עם קיטורים...כמעט כל דבר נגמר בבי ובשללה..הרבה התנגדויות... אצל הילדה אנחנו רואים סמני ביישנות ואיני יודעת אם לייחס לזה בעייה ממשית או בעיה הנובעת מפינוק. הקטן מוציא אותנו מדעת - כמעט תמיד מקטר ובעיקר כשאנחנו בבית אם נמצא אצל זרים בקושי שמועים התעקשוות סתמיות הוא לא מתייחס לדברים שנאמרים לו כך שאין לי מושג איך בכלל מציבם כך גבולות אצל הגדולה עוד מילא אני אומרת "אם...אז.... והיא יחסית מקבלת בהבנה אך אצלו אין כמעט דבר שלא מתחיל ונגמר בקיטור לצין כי התחלנו להתווכח הרבה מרוב לחץ סבב נושא הגידול והחיים בכלל כך שאן ל מושג מאיפה להתחיל מתיקון הזוגיות או מתיקון החינוך ואיך בעצם מתחילים ?? ממה ??? אני מתחילה לכעוס כשדברם יוצאם מפרופורצייה ואז המצב בכלל יוצא משליטה כי אני הופכת לעצבנית מאוד וזה אפלו מהתעקשות של בחרת בגדם שהיא רוצה רק מה שהא מחליטה למרות שדברם נסגרים בלילה לפני השינה בבוקר כאילו לא קבענו דברים... מאוד קשה להיות לי להיות מחליטה וקובעת גם בחיי האישיים ואני מבינה כמה הרס יש לזה בחינוך.. אשמח לכל עזרה המבולבלת

ביתי כיום בת 4,נגמלה מטיטולים בגיל 2.5 , לפני 4 חוד' חזרה לעשות פיפי במכנסיים בתדירות גבוהה.עשיתי לה בדיקת תרבית שתןויצא תקין.היא אוהבת ללכת לגן לא מובן מדוע עושה זאת.כשאני שואלת אותה מדוע לא הלכה לשרותים, היא צוחקת.נורא מתסכל. אבקש את עזרתך ועצתך.תודה.

אהוד שלום, ישנו ילד בגן בן 5 שכאשר הוא מרביץ/חוטף משחק לילדים אחרים בחצר הגננת מבקשת ממנו להיכנס לגן וכשהיא תחליט היא תגיד לו לצאת. לפעמים היא אומרת לו לשבת על ידה בחצר וגם כשהיא תחליט הוא יחזור לשחק) הילד בקביעות אחרי דקה שתיים יוצא מהגן וחוזר לשחק, היא רואה את זה ושוב אומרת לו שיכנס לגן ,זה יכול לקרות כמה פעמים 4-5 פעמים. זה לא קורה רק בחצר זה יכול להיות במפגש כאשר הגננת מבקשת לא לדבר ובכלל בכל סדר היום בגן, שאר הילדים התרגלו להצבת הגבולות או כשמעירים להם פעם אחת הם מיישמים את העונש וחוזרים לפעילות הרגילה. יש לציין שעכשיו אנחנו כבר באמצע השנה, והוא עדיין לא התרגל לגבולות שהגננת מציבה בגן. מה עושים? האם הילד לא מבין הוראות פשוטות או שהוא מצפצף על הגננת? (האם אומרת שהילד מבין הכל אבל הוא פשוט לא עושה)

שלום אמש גיליתי שבת אחותי, בת 12, נוהגת לגעת וללטף את איבר המין של בתי, בת 7 ו-10 חודשים (יש לי עוד בן גדול בשנה וזהו). הילדה גילתה לי במקרה ומתוך השיחה (חצי תחקיר אבל בעדינות) גיליתי שזו לא פעם ראשונה וזה קרה כבר כמה פעמים; בת אחותי ביקשה מבתי לגעת באיבר מינה בתואנה ש"היא רוצה נורא להרגיש פות חלקה ולא עם שערות כמו שלה"; בתי דיווחה כי זו לא הייתה חוויה כואבת אלא נעימה. אני בשוק! אני בהלם! אני זועמת! בתי ילדה מדהימה..רגישה וחכמה ומסוגלת כ"כ לדבר על רגשותיה ואת זה שמרה בסוד זמן רב. בתי גם נורא סקרנית ואוהבת ל"הציץ" בבני דודיה מתלבשים ולראות את גופם העירום מתוך סקרנות. כ"כ, בתי מאד סקרנית לגבי מיניות בכלל, נוהגת לאונן (לפחות פעם ביום ואני אומרת לה שזה בסדר גמור רק שתעשה זאת בפרטיות שלה בחדר שלה ולא מרשה בכל מקום בבית). אבל מה שנעשה כאן הוא חציית גבול אדום! הסברתי לבתי שהיא בסדר גמור אבל מה שהבת דודה עשתה הוא לא בסדר ושמותר לבתי להגיד לא ושהיא חייבת לשמור על הגוף שלה כי זה פרטי שלה (וזה משהו שממילא כבר אנו אומרים להם מגיל מאד קטן). בתי נורא בכתה ואמרה שהיא ילדה גדולה ויכולה לשמור ממני איזה סודות שהיא רוצה.. אבל מהיכרותי עם בתי, יש לה צורך בולט לרצות..בייחוד כאלה שהיא, בעולמה הפרטי, מייחסת להם חשיבות רבה וגדולה..גדולה ממנה. אני בטוחה שזה לא כאב וכו' אבל זו לא הייתה חוויה נעימה לבתי שכן לא היא יזמה את המגע ולכן זה לא נבע מרצונותיה. אני עמוסה ברגשות וזעם וכאב ומבקשת עזרתך כיצד להנחיל לבתי תחושת ערך עצמי..הערכה עצמית...קבלה ואהבה עצמית ועוצמה כדי שתוכל לעמוד על שלה ולאהוב את עצמה ולא ל"מכור את עצמה בשני שקל" מול עמדות שהיא מאפיינת כחשובות לה (לאו דווקא כוח אלא שהיא נורא אוהבת, שהיא רוצה לרצות ולא רוצה להעליב או לפגוע או לצאת "קטנה" וכו'). בבקשה עזרה.

שלום, ביתי בת הארבע מגיבה בהיסטריה לבלגן או אובדן זמני של חפציה. העיסוק בסדר פוגע בסדר היום שלה ומקשה עליה ועלינו לתפקד. יש לציין כי לפני 3 חודשים ילדתי עוד בת ולפני כחצי שנה עברנו דירה. התופעה שלה התחילה לפני כ3 שבועות. למי עלי לפנות ומה לעשות? תודה רבה

שלום רב, בני בן בשבע לא מעוניין ללכת לחברים לבד. הוא תמיד דורש שתהיה נוכחות של אחד מאיתנו ההורים בעת ביקורו אצל חבר. המצב לר תקין מבחינתי, מעמיד אותנו במצב לא נעים מול הבית המארח כיוון שאנו צריכים להיות נוכחים. מה עושים?

הילד שלי בן 10 קיבלתי כב 3 תלונות שהוא התחכך בכוח בשתי ילדות ונישק אותם.לקח ילד בן 5 ונתנן לו למצוץ לו את אבר המין שלו ושכב עליו בכוח והילד הקטן רצה לדבר והוא סגר לו את הפה עם הילד שלא ידבר .מה אני אמורה לעשות במצב כזה?הילד שלי גם מטופל במחלקה נירולוגית שניידר ..תשובה דחוף בבקשה...האם הילד צריך טיפול פסיכאטרי או נירולוגי..עירבתי כבר את המרפא בשניידר אני אובדת עצות ...

אני כבר בת 23 אני גרה עם ההורים אבל אני כבר מרגישה שהגעתי לשלב בחיים שהגיע הזמן לעזוב את הבית הבעיה היחידה זה הכסף.. לא מזמן התחלתי לעבוד בעבודה רצינית אבל אני לא חושבת שאני אצליח להרוויח מספיק כסף בשביל לממן דירה, אפילו עם שותף אני עובדת בשכר מינימום, מה שאומר שיוצא לי בסביבות ה4000 בחודש, מתוכם ילכו בערך 2000 לדירה, ועוד בערך 1000 +- על בזבוזים והוצאות, כאשר כיום ההוצאות הממוצעות שלי בחודש הן בסביבות ה1500 אם לא יותר!!! מה עושים???

שלום , בני בן שנתיים + 4 חודשים, כאשר בחודש האחרון חל שינוי- הוא כל לילה בסביבות 02:00 נעמד במיטתו ומבקש לעבור אלינו למיטה- ולא חוזר לישון עד שזה קורה. רציתי לדעת איך גומלים אותו, ודבר נוסף- מאז שנולד, ועד היום הוא נרדם בעזרת מגע-מחזיק\ מלטף\ לא עוזב לי את הידיים- אצבעות. (הרגל גרוע שלי..) איך גומלים אותי מזה? וזה כמעט כל הלילה ככה!( המיטות שלנו באותו חדר מחוסר מקום)תודה !

שלום רב! בן המקסים שלי הוא בן 4 ויומיים :) הגיל שעוקף אותי בהתמודדות יום-יומית שלו עם תסכולים וסערת רגשות. אני משתדלת עד כמה שניתן לשמור על קור רוח (לאחר שאיפת אוויר עמוקה), להיות שם כדי לעודד, להסביר ולחבק. עם כל זאת מאוד קשה להבין את הגבול בין לעזור להתמודד ולחלוק את הכעסים שלו לבין להצהיב גבולות ברורים. מתי אני אמורה לאפשר לו להירגע לבד ומתי לתת לו להתנחם לצידי? איך לאפשר לו להתמודד עם התסכולים ויחד עם זאת להקנות לו עצמאות וערכים של כבוד לסובבים אותו? למשל הוא כבר יודע להתלבש לבד אבל בהרבה מרקים הוא מתחיל להתבכיין ומבקש שאני אעזור לו בצורה של "אז אני אשים את החולצה ואת תשימי לי את המכנסיים". אני לא מוותרת והוא מתעקש איזה 5-7 דקות עם ווריאציות שונות, בכי כליל ולבסוף עושה זאת לבד. האם אני אמורה להיכנע לו לפעמים? ואם זה יראה לו שכך הוא יכול להסיג את שלו? כשאני עסוקה הוא לפעמים מתעקש לספר לי משהו (וזה אאאארווווך!). אני מסבירה לו שכרגע אני עסוקה וכשאתפנה בשמחה אקשיב לו במלאות צומת לב. הוא מתעקש להסביר/לספר. ואם אני לא יכולה הוא מתעצבן וצועק, נשכב על הספה עם פנים כלפי מטה ("אני כועס") ובדרך כלל זה מסתיים בכך שהוא נותן לי מכה (או לאחותו בת שנתיים(. בוואדי בדרך כלל זה קורה בבוקר כשצריך לצאת מהבית וקיבלנו בוקר-דובדבן. איך להסביר לו שלא תמיד יש זמן וצריך למהר? או מקרה אחר – אבא לא לקח אותו עם אחותו הקטנה לגן ובן שלי נעמד במעלית במרדנות. לקחתי אותו בידיים הכנסתי הביתי וסגרתי את הדלת במקביל שוב מסבירה שהוא יכול בצהריים יחד עם אבא לקחת את אחותו מהגן. קיבלתי מכות, הוא הוריד סריג וחולצה (בבית קפוא, כן?) ונשכב על הרצפה. הכנסתי אותו לחדרו, הפעלתי רדיאטור ו הסברתי שהוא יכול להתקרר ויצטרך להישאר בבית גם פעם הבאה ככה. זעם. הסברתי שהוא יכול לקרוא לי לשוחח כשיירגע. שמתי לו חולצה ויצאתי. סגרתי שער לידי הדלק כי הוא ניסה לצאת.הוא צעק, זעם וזרק בגדים. לאחר כמה דקות הוא נרגע, סידר את החפצים שזרק בבקשתי והמשכנו אללה. אני מרגישה שלסגור אותו בחדר זו סוג של השפלה אבל אני לא יודעת איך עוד יכולתי למנוע ממנו להתקרר... מתינוקות הוא ילד עצמאי ונוח, אבל נסחף בקלות וילד מאוד אוהב – הוא מאוד רגיש, חשוב לו חום והפגנת אהבה. הוא למשל יוצא ממעלית אחרון ושומר שהדלת לא תיסגר – עד לבכי עם משהו נשאר. ויחד עם זאת הוא רגזן לא קטן. כנראה זה בא מאותו מקום. אני מאוד רוצה להיות לצידו וללמד אותו לווסת את רגשותיו ומצד שני לא רוצה שהוא יגדל ילד תלותי שנסחף אחרי אחרים. מאוד אשמח עם תוכלו לנוות אותי בהתלבטויות שלי. חג שמח!

זה גם אחד הדברים בו אנו נלחמים. בזמן האחרון שמתי לב שהמכות שלו מכוונות ממשי - עם אני מלציחה לתפוס את ידו הוא מאין אותה שוב ושוב עד שמצליח, כנראה סוג של "פירוק עצבים". אנו מסבירים שבבית שלנו לא מרביצים ושלא מוגנים לפטף עמו פעולה בצורה זו. אשמח אם תדריך אותי מה אני יכולה לעשות בנדון

בתי בת 20 היא לא עשתה צבא בשל בעיות בריאותיות .היא התחילה ללמוד, והודיע לי הבוקר שאינה רוצה לסיים את הלמודים אלא לנסוע ולהסתובב בעולם. הבעיה הבריאותית מקשה גם עניין זה.....אך היא עומדת בשלה. אני מודאגת מאוד.הבעתי את אכזבתי,ואמרתי שאני לא הולכת לממן את הנסיעה לחול.היא אמרה שלא אכפת לה.... בקיצור אני מרגישה תסכול רב.בבית עוד 2 אחיות והאחות הגדולה, כרגע חזרה מחול,והודיע לי שהיא רוצה לעשות טיול במזרח. מאותו הרגע גם זאת בת ה 20 החליטה שהיא רוצה לעשות טיול. אני לא יכולה להתעלם מהקשר בין שני הדברים.אני מרגישה אכזבה רבה. והעברתי זאת לבתי .תסכול, ותבוסתנות.אני יודעת שזה לא מה שהייתי צריכה להגיד לה. אך זאת תחושתי. מה לעשות כדי שלפחות תסים את הלימודים שהם בסך הכל לאורך שנתיים וכבר רבע מאחוריה.......?

ראשית אני מודה לכם על התגובה וההתייחסות. זה לא ברור מאליו לקבל תשובה דרך אתר אינטרנטי. אני מעריכה זאת מאוד.לגבי התייחסותי לעניין, בברור עם מוסד הלימודים לא ניתן להפסיק את הלימודים ולאחר מכן להמשיך, כיון שזוהי תוכנית כיתתית למספר סמסטרים. ואין אפשרות להפסיק באמצע.אני כן אשתדל לנסות להבין את המניע......אך,גם עם זה יש לי בעיה, כי בתחילת הלימודים היתה שמחה, ו"איזה מזל שמצאנו מה ללמוד....."ועכשיו בא התסכול....ומילים כמו "נמאס לי" ו"אני לא בנויה ללימודים האלה" עולות מדי פעם, וכנגד זה ממש קשה לי....וכאן אני צריכה את עזרתכם. ושוב תודה מראש על ההתייחסות.

יש לי 4 ילדים גדולים, הגדולה נשואה עם 2 ילדים. רוב הזמן לא היו מריבות ביניהם, כולם הסתדרו עם כולם. לאחרונה צצה מריבה קשה בין 3 מהילדים, הייתה בעיה קלה עם הבן הקטן (23) שלא רצה ללכת לעבודה, הוא עובד עם אבא (עסק פרטי). הבת הגדולה החליטה היא מתערבת למרות הפצרותיו של בעלי לא להתערב !!! להמתין שהילד ירגע. הוא כבר יחזור לעבודה ואכן זה מה שהיה. זאת לא הקשיבה ובכל זאת התערבה, הוא היה כעוס מאוד בזמן שהתקשרה מה שלא תרם לחילופי המילים הקשות, מאז (חודשיים) הם לא מדברים. הבת הגדולה לא הסכימה לו לדבר,להתקרב לילדים שלה(נכדי) בכל פעם שהיא הייתה באה אליי האווירה לא הייתה נעימה בבית, לא אוירה שאנחנו רגילים אליה. עכשיו- פה נכנסת לתמונה הילדה הקטנה (26) היה יום ששלושת ילדי והנכדים באו לעבודה של בעלי, הבן שלי לקח את הנכד לשחק איתו, אמא שלו ראתה, שלחה את הקטנה לקחת אותו ממנה - מעליב ביותר הבת והנכדים באו אלי לישישי שבת (באותו שבוע הבן שלי היה קצת מצונן) הבת הקטנה ירדה במהירות הבזק להזהיר אותו שלא יתקרב אל הנכד שלא ידבק, אבל מה לעשות? הנכד כבר קפץ עליו משמחה = חיבוקים ונשיקות. זאת מצידה לא הסתפקה, נעמדה מולו (וכמו שאומרים, הסתכלה לו בלבן של העיניים) צווחה עליו שלא יגע בנכד – שוב,מאוד מעליב ופוגע, כמובן שהבן שלי נעלב עד עמקי נשמתו, אמר לה, את לא אמא שלו ולא רשאית לומר לי לא לגעת או לדבר עם הנכד, הילדה הרימה את הקול (מה שלא נהוג אצלי בבית) ובצעקות הטיחה בו קללות והעלבות, מכאן החלה מריבה מאוד רצינית, אני המומה, לא מבינה מהמתרחש, לא ידעתי איך להגיב, פשוט נאלמתי. כמובן,הבת הגדולה צידדה בקטנה ושתיהן רבו איתו, נתתי לרוחות להרגע והלכתי לדבר עם שתי הבנות, הן הקשיבו בהתחלה, אבל אח"כ הן טענו שאנחנו-בעלי ואני עושים אפליה,הטונים עלו שוב, עזבתי את החדר כדי לתת לרוחות להרגע שוב, הבת הגדולה לקחה את החפצים והילדים שלה וחזרה לבית שלה, מאז היא לא מדברת איתי ! שתיהן לא מדברות עם הבן שלי מזה חודשיים, האווירה בבית מכוערת ולא נעימה,,בארוחות שישי הבת הקטנה לא אוכלת איתנו כי אח שלה שם, דיברתי איתה אין ספור פעמים לא עוזר למען האמת אני כועסת על שתי הבנות,יש מתח ולא נעים בבית מה אני אמורה לעשות? אני כמעט בטוחה שיש בלאגאן באיך שכתבתי, אשמח לשאלות כדי להבהיר לכם את התמונה בצורה יותר ברורה תודה

יש לי ילדה בת 5 שנמצאת כרגע בחופשת החנוכה בבית מאז סופ"ש היא לא רוצה לצאת מהבית לאף מקום !!!!! לא לפסטיבלים וכו' באופן החלטי. גם לאחר שמציעים לה "נקנה לך".... ומבקשת להישאר בבית לצפות בטלויזיה עליי לציין, כי במצב "רגיל" הילדה מידי יום בפעילות אחרת (הצגות, קניונים, משחקיות, אפילו בסידורים אם אחד ההורים אם יש צורך)

שלום!! ילדתי בן לפני שלושה (וחצי) שבועות, הבן שלי הגדול בן 3. בשבוע הראשון ללידה היינו שלושתנו יחד (בגלל "עמוד ענן..") שבוע שלם והגדול הייה מקסים.. משהבוע השני חל בו שינוי, הוא נהייה פחות ופחות סבלני, ומה שיותר מטריד זה שהוא פשוט לא מקשיב לי, במיוחד בזמני ההנקה (שהם בערך רוב הזמן..כי כשאני לא מניקה אני נמצאת עם הגדול נטו), הוא עושה דברים מסוכנים או שאני פשוט לא רוצה שיעשה, אני קוראת לו לבואאליי או להפסיק , או לעזוב את מה שהוא מחזיק והוא לא מקשיב! אני פשוט צריכה להפסיק את ההנקה ולקום אליו, ומלווה לזה כעס גדול ובכי, וגם ממני זה לא מוציא אמא סבלנית במיוחד, וזה עושה לי רע שאני צועקת עליו, כי אני לא רוצה שככה יראה/ישמע הזמן שלי איתו, ואחרי שאני כועסת עליו אנחנו מדברי ואני מסבירה לו שהוא צריך להקשיב לי ושאני תמיד אוהבת אותו, והוא אומר שזה לא נכון בגלל שאני כועסת עליו.. טוב, אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יעבור לו?? חשוב לי לציין שלפני שילדתי הוא לא הייה חייל צייתן וממושמע, כן היו לו "יציאות" אבל כבר הרבה זמן שהוא במסלול נורא טוב של הבנה והקשבה, והוא נהייה כל כך נוח ולא דרשות לי הרבה אנרגיות לחינוך שלו כיה וא ברמת הבין את מה שאני אומרת לו והיה לנו כלכך נפלא וכיף ביחד. וכל זה נקטע אחרי הלידה.. הוא לא מקנא בתינוק באופן אלים, הוא אפילו מחבק ומלטף לפעמים, אבל מה שורג אותי זה הדווקא והחוסר משמעת שלו. מה לעשות?? לכעוס עליו? להעניש אותו? אולי כך הוא מקבל תשומת לב שלילית ואני לא רוצה לתת לזה יד.. האם לא להתייחס לזה יותר מידי? אני לא רוצה שהוא יהפוך להיות ילד ללא גבולות.. מה שאני כן משתדלת זה להתייחס אליו הרבה בזמני ההנקה (בעזרת שירים, שיחה או סיפורים) וזמני השינה של התינוק - לשחק איתו ולתת לו הרבה אהבה. אז בבקשה אני חייבת עזרה..

שלום וברכה. בני בן השנתיים ב- 3 לילות האחרונים מתעורר שעתיים אחרי שהוא נרדם ופשוט לא מצליח לחזור לישון בוכה בכי של כאב וצער בלי דמעות..עד הבוקר ..בדקתי את כל האפשרויות.. הוא לא מצונן ומקורר אין לו חום ותולעים בפי הטבעת. הרופא העלה אפשרות של סיוטים אבל זה בספק אצלי. גם במרל"מ לא עלו על כלום! מה יכולה להיות הבעיה? בבקשה תעזור לנו.

שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם כי אני חושבת על פניה ליעוץ משפחתי. יש לי אמא בבית, אבל אני לא יכולה להגיד שיש לי אמא.. אני לא חושבת שהיא מתפקדת כמו אמא..הכל אבא עושה, היא לא עושה כלום, שום דבר. ומבחירה, ופשוט מעבידה את כולם סביבה.. כל היום נותנת הוראות מה לעשות איך לעשות. היא כמעט לא מנקה לא מבשלת לא עושה כלום, רק עובדת וישנה .. אבל כל הזמן יש לה תלונות כנגד כולם - הילדים והבעל..כאילו לא משנה שכולם עושים מה שהיא אומרת עוד יש לה טענות תמיד.. אני מגיעה למצב שאני לא רוצה להיות בבית בגללה, כי לא נעים שם. אני לא רוצה להיות בבית כשאני לבד איתה, היא גם ככה כל הזמן כועסת עלי בלי סיבה, תמיד היא תמצא על מה לכעוס.. יש לה עבודה שהיא אוהבת והיא כל היום מתעסקת בזה, וזה כל עולמה.. חוץ מהעבודה היא בקושי עושה משהו..אני לא מרגישה שאני יכולה לבוא לדבר איתה כי היא תפנה את האצבע המאשימה אליי.

אני בת 27

שלום רב, אני גרושה קצת יותר משלוש שנים ומגדלת את שלושת ילדינו המשותפים. כיום אני חיה עם בן זוגי אותו הכרתי קצת לאחר גירושיי וילדיי. יש לציין שהיחסים בניהם מעולים. כשהתגרשנו, בעלי לשעבר יצא בהצהרות והבטחות שישנה את התנהגותו ואת אורח החיים והיה מוכן ללכת לייעוץ (שבעבר סירב להפצרותיי בכל תוקף)בקיצור היה מוכן להכל העיקר שאחזור אליו. ברגע שהבין שזה לא עומד לקרות הפך עויין עד איבוד פורפורציות. הזמן לא עשה את שלו.. והיות ומעבר לבעיות תשלומים (לא מתחלק איתי בכל ההוצאות שהוסכם עליהם בהסכם הגירושין)הוא גם מסית את הילדים, מדבר עליי סרה באזניהם ללא הרף. אם הם מבקשים שיפסיק הוא מאשים אותם שהם משתפים איתי פעולה וכועס עליהם, החלטתי לנתק עימו קשר, כלומר אין בנינו תקשורת. כל שיחה בנינו מתקלחת היות והוא מתחיל לדבר לא יפה ולקלל. לאחרונה נודע לי מביתי שגם אחיו של אביהם כשם פוגשים בו בשבת אצל הסבתא קורא להם ומספר להם שהוא יודע מדוע התגרשנו (משום שתקופה ארוכה קודם לגירושין יצאתי עם בן זוגי הנוכחי ובגלל זה "זרקתי" את אבא שלהם. כשביתי התקוממה שהיא יודעת שזה לא נכון ושיפסיק, המשיך בשכנועים ובטענות "שהוא יודע דבר". אינני חוששת לביתי הבכורה, אך בני הקטן יכול בנקל להיות מוסת ומוטרד ממידע מרושע וכוזב שכזה. איך מתגוננים מפני זה? תודה מראש. גלית

ראשית תודה על התגובה. לגבי האפשרות השניה, היא לא ישימה, היות ולא הם יוזמים כלל שיחה בנושאים אלו. הגרוש שלי באופן שוטף שוזר במילותיו מילים פוגעניות כנגדי וזה לא נעים להם לשמוע. מעבר לכך מה שהגדיש את הסאה, זה כאשר הם מגיעים לסבתם, אחיו של הגרוש שלי קורא לביתי הבכורה לשיחה ומסית אותה כנגדי. אין כאן שום יוזמה של הילדים שהמשיכו בחייהם כבר מזמן. לצערי בעלי לשעבר עדיין חי את הפרידה אפילו שיש לו כיום בת זוג חדשה.

אהוד שלום, תודה על תגובתך. בעיקרון אני מאמינה בטיפול ובהדרכת הורים אך יחד עם זאת אני מרגישה כי זה מוקדם עבורי, כל שכן שהאלימות של בני הינה התנהגות שרק החלה (כשבוע) וזה הקושי היחיד שלי מולו. אני אנסה להתמודד עם כך בכוחות עצמי, אך כמובן שאם לא אצליח אפנה להדרכת הורים. האם תוכל לתת לי דגשים או נקודות שאוכל להיאחז בהן? אני מדברת עם בני ללא הרף, מסבירה לו שהתהגותו לא נעימה ושהיא פוגעת בי ואני עצובה. אני משיימת לו את רגשותיו ומדגישה כי גם אם הוא עצוב/מתוסכל/ עייף/ כועס.. לא מכים. האם תוכל לתת לי הדרכה כיצד לפעול בעת שהוא מכה אותי? האם להעניש אותו? אינני דוגלת בשיטת עונשים מכיוון שאיני רוצה ללמד אותו כי שימוש בכוח הינו הפתרון, אך אולי אין בפני ברירה? אשמח לתגובתך בנושא.

אהוד שלום, שוב תודה על תגובתך. לקחתי את מה שכתבת לתשומת ליבי ואכן ארכוש את ספרך. חג חנוכה שמח.

שלום רב, במסגרת עבודת סמינריון אנו מחפשים אנשים, (עדיפות להורים לילדים אבל כל אחד יעזור), למילוי שאלון קצר בנושא: "ענישת עברייני מין". השאלון ממוחשב, בלינק: https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dE1UQkNQeE5kaURyQ2lxMEVxZThCWnc6MQ#gid=0 תודה רבה וחג חנוכה שמח

:שלום רב, אני אמא לילד אחד בן שנתיים ו3 חודשים. בני הוא ילד נבון, ורבלי (מדבר כמעט באופן שוטף), רגיש חכם מקסים. יחד עם זאת, כאשר הוא מתוסכל או כאשר הדברים אינם נעשים בדרכו הוא נעשה אלים: מכה אותי באגרופים, צועק, חובט ומשליך חפצים. חשוב לי לציין כי ישנם גבולות ברורים בבית, אינני מתייחסת להתקפי הזעם שלו (השטתחויות על הרצפה וכדומה) אך אני עומדת חסרת אונים אל מול האלימות שהוא מפגין כלפיי וכלפי אנשים אחרים (אבא, סבתא, גננת ועוד..). ניסיתי לשלוח אותו"להירגע" כאשר מתחיל להכות או לצעוק- לפעמים זה עוזר אך לעיתים הוא ממשיך את התקף הזעם וכמובן שאינו מוכן לבקש סליחה.. אני מבינה שכרגע הוא נמצא בשלב "רפרושמור" מבינה שהעמידה על שלו תגרום לו להיות אדם בטוח בעצמו, מבינה שהיכולת להוציא זעם ותסכול הינה חשובה וחשובה גם היכולת שלי להכיל אותו אך אינני מוכנה לסבול אלימות. נראה כי הוא אינו מתרגש כאשר אני כועסת עליו (אני מרימה את קולי ובתגובה הוא צועק עליי בחזרה..), בזמן המקלחת אני הופכת לשק חבטות כאשר "לא בא לו" להתקלח. הגננת הציעה לערוך עימו טבלה שבועית שבה בכל יום שאינו מכה- יקבל חיוך ובסוף השבוע יקבל הפתעה. אני מרגישה כי שבוע (5 ימים) הינו זמן ארוך מידי עבורו ונראה לי שזה נועד לכשלון מראש. האם אתה מציע לערוך טבלה יומית שכזו? אשמח לשמוע את דעתך בנושא ואשמח אם תוכל לעזור לי

שלום רב אני אמא לילד בן 8 ילדה בת 5 ותינוקת בת 4 חודשים . בתי בת ה 5 ילדה יפה וחכמה אך עקשנית ודעתנית, החל משנה שעברה נוצר גרעין חברות בגן וביתי הפכה להיות נותנת את המילה האחרונה : "אתה תשחק עם זה ואתה לא" וכו' . לא ברור לי אם את התופעה לימדה ביתי בגן אך ההערות האלה נלמדו בן כל החברות וכל יום ילדה אחרת הולכת בוכיה הביתה והטלפונים והקשקשת בן האימהות לא פוסקים. השיחות ביננו בנושא לא פוסקות אני מלמדת אותה ומסבירה לה אך צריך להתנהג מה מותר ואסור וכו' אך אני לא מצליחה להביא אותה להתנהג בצורה פחות שתלטנית . האם שיטה של ענישה תעזור או רק תזיק ותגרום לה להפוך להיות אנטי אלי ולחברות שלה בגן ? "כנסי ואל תצאי מהחדר" זה הפתרון ? "אין חברות אחרי צהריים" ? מה לעשות אני מרגישה שהפכתי להיות שוטר ועל כל דבר אני מעירה לה לא בא לי להיות אמא כזאת מה עושים ???

שלום רב יש לי 3 ילדים ואני בחודש השביעי. הבת שלי האמצעית בת 4 בשבוע האחרון מגיבה בהתפרצויוצ זעם לא ברורות בעוצמתן. היא בוכה בצרחות, מקללת אותי, מרביצה ולא מצליחה להרגע מייד. זאת ילדה שמגיעה מהגן והייתה רגילה שנה שעברה לישון צהריים, היא מגיעה לאחר הצהרון מאד מאד עייפה הביתה אך אין אפשרות להשכיב אותה כי זה כבר מאוחר (בסביבות 4 אחה"צ). אני לא יודעת איך להתנהג? אני מנסה לחבק אותה רק כדי שתירגע אך זה גם לא עוזר. אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה בחוסר אונים מוחלט. תודה

שלום רב, אני נמצאת בחודש השביעי להריוני ובקרוב תיוולד אחות לבתי בת השנה וחצי,היא תהיה בת שנה ושמונה כשאחותה תיוולד. אני נוהגת לספר לה שהיא בקרוב תקבל מתנה מאמא והיא שמחה ומוחאת כפיים. האם עלי להכינה באמצעות ספורים או פשוט להניח לזה איך עליי לנהוג לאחר לידה. אשמח למספר טיפים.

ממש הבנתי את הרעיון. אתה אומר לי שעליי להיות מרוכזת דווקא בתינוקת ולא בבכורה? עד כמה בגילאים האלה הם מודעים לבואו של דייר חדש בבית? האם קיימת קינאה בגילאים האלה?

שלום ד"ר, בני בן 4 וחצי שנים. לאחרונה הוא מרבה לגעת באיבר מינו. עד עכשיו זה לא ממש הטריד אותי וראיתי בזה התנהגות מינית תקינה לגילו ופשוט סקרנות בנוגע לגופו. לאחרונה זו תופעה שהולכות ומתרבה, גם בציבור, הוא כל הזמן עם ידיים בתוך המכנסיים. בנוסף הוא מסרב ללבוש תחתונים בטענה שזה לא נח לו והשבוע אף גיליתי חור בתוך הכיס שלו והוא אמר לי שהוא הרגיש אותו כשהוא הכניס את היד כדי לגעת בבולבול... לשאלתי למה הוא עושה את זה ומה הוא מרגיש? הוא עונה שזה נעים לו ושהבולבול שלו גדול יותר. גם כשהוא מתקלח עם אחותו, בת שנתיים, הרבה פעמים הוא דורש ממנה חיבוקים רק של פלג גוף תחתון (שאני ממש לא מרשה להם) ובנוסף לאחרונה הוא פיתח חברות חדשה עם ילדה בגן כשהמשחקים ביניהם כוללים השתוללות רבה של הפלות לרצפה בצורת חיבוקים שגם הם ברובם בפלג גוף תחתון ולרב הוא מפיל אותה עליו. עליי לציין שבגיל צעיר הגעתי איתו לרופא כי חשבתי שאיבר מינו אינו מתפתח, הרופא טען שאין כל בעיה אך הוא עדיין נותר באותו הגודל כמו שהיה כשהיה קטן. ודבר נוסף: אנחנו משפחה דתית כך שהוא לא נחשף לתכנים מיניים. חשוב לי לאפשר לו להיות מודע לגופו ולא לפחד ממנו ויחד עם זאת לכבד את עצמו ואת הסביבה. האם זו התנהגות תקינה לגילו? האם זה מעיד על בעיה מסויימת? תודה רבה

שלום מיכל. סיימתי השנה תואר ראשון בפסיכולוגיה וגיליתי שהנושא של התנהגות מינית חריגה בקרב ילדים בגיל הגן מאוד קרובה לליבי ובנוסף עשיתי עבודת מחקר בתחום. לילד שלך אין הפרעות של מיניות חריגה ממה שקראתי. אני מאוד מסכימה עם אהוד שאת אכן צריכה להעיר לו ולשים לו את הגבול שזה יתרחש רק בבית אך לא למנוע זאת מהילד. נגיעה באיבר מינו זה הדרך שלו להבין את ההתפתחות החברתית, את הזהות שלו והמגדר. התנהגות מינית נחשבת לחריגה ברגע שאת מעירה לילד מספר פעמים והוא לא מפסיק לבצע את אותם פעולות בפומבי, ברגע שהוא מכריח את חברתו בגן לפעולה זאת וזה לא נעשה באופן הדדי וברגע שהוא נוגע בעצמו לשם סיפוק מיני. שיהיה בהצלחה

התגרשתי לפני כשנתיים ויש לי שני ילדים בני 8 ו-5.5. הגירושים היו מכוערים מאוד ועד היום יש הסתה של האם כנגדי. כשאני רוצה לקחת את הילדים, היא מודיעה לילדים שאבא לא יקח! כשאני לא יכול לקחת את הילדים, היא אומרת לילדים שאבא לא רוצה לקחת. בשבת האחרונה הייתי אמור לקחת את ילדיי לפי חוזה והיא לא רצתה לתת לי אותם. בנוסף, אין לי איך ליצור איתם קשר טלפוני, היות והאמא לא עונה לשיחות שלי. גם כשנתתי טלפון לילדתי, הטלפון תמיד לא זמין. מצד אחד לא רציתי לערב משטרה בעניין כדי לחסוך לילדים עוגמת נפש ומאידך הילדים חושבים שאני לא רוצה לראותם בעקבות שטיפות המוח שאימם עושה להם. בנוסף היא גם היסטרית, צורחת לידם ומפחידה אותם ויש לי החשש שיש התעללות נפשית בילדיי. כתוצאה מכך ילדיי פגועים ממני ולא רוצים לדבר איתי. אני מרגיש חוסר אונים ולא יודע מה לעשות ולאן לפנות. אנא עזרו לי.

אבל אישתך ממש מזיקה לילדכם המשותפים עם התנהגות שכזו. חשוב מאד שתהה מעורב בחייהם, בפרט אם מדובר בילדים ממין זכר שזקוקים לדמות גברית להזדהות איתה ואם מדובר באביהם, הכי טוב! אני פשוט לא מבינה נשים שמתנקמות בבני זוגם לשעבר ע"י הילדים. אני מציעה שתשוחח עם חברה משותפת או עם בני משפחתה ע"מ שיעבירו את המסר.

שלום רב, יש לי בן מקסים וחכם עם אוצר מילים רחב מאד והוא פטפטן לא קטן, הגננת וצוות הגן משתוממות בכל פעם מהדמיון שלו ומהמקוריות שלו (למשל בשיחה בריכוז, התשובות שלו לא בנאליות והוא יודע לקשור בין דברים מתחום אחד ולהסיק לגביהם בתחומים שונים) לפעמים יש לי שיחות כ"כ ארוכות איתו שאני אפילו שוכחת שמדובר בזאטוט בן 2.8. אממה, הוא בכיין, צרחן, מפונק ותובעני ביותר. בספטמבר האחרון הוא נכנס לראשונה בחייו למעון, בתחילה היה מכה את הילדים, היום קצת פחות(פיזית הוא נראה גדול יותר, אם כי לא שמן), הגננת מדווחת שהוא מיד גם מחבק אותם. זה נראה לנו שהוא יותר בוכה מאשר לא בוכה. לאחרונה הוא חולה מאד התקררויות, חום וכדו' וכשצריך לקחת אותו למרפאה הוא צורך עוד בחניה (הוא מזהה את הדרך למרפאה, לסבים, לקניון, לגן, לסופר, הוא אפילו יודע את הכתובות) הוא בוכה כשצריך להתקלח, כשצריך להחליף לו, לתת לו תרופה, ללכת לישון, להתלבש, ללכת לגן, כשאני נפרדת ממנו בגן, לרדת/לעלות במדרגות, זה פשוט מתסכל אותנו מאד. הוא בן יחיד ואף נכד יחיד לשתי המשפחות, הוא מפונק מאד ולעתים קרובות מרב תשישות אנו מוותרים לו ואפילו לא מעט. הוא נוהג להגיע למיטה שלנו בלילה ולהישאר עד הבקר ובמהלך הלילה הוא מתעורר לפחות 4-5 פעמים ומבקש מים וטוען בפנינו "סיימתי לישון" הוא עוד לא גמול, וגם כאן, אנחנו תמיד מציעים לו לעשות את הצרכים שלו בסיר, אבל הוא טוען בפנינו "לא! אני רוצה חיתול) האם מדובר בתופעת terrible two סטנדרטית? קשה לנו מאד ובגלל שהוא כ"כ תובעני ההורים לא ממש עוזרים לנו ואין לנו ממש הזדמנות לנוח.

בתקופה האחרונה אני מבררת לגבי הדרכה בנושא הורות (אלוהים, זה המקצוע הכי קשה בעולם) אני מסכימה בהחלט שאנחנו מפנקים אותו מאד ולגבי הצבת גבולות, אנחנו מנסים בכל כוחינו, אבל הנסיונות שלנו להציב גבולות עולים בתוהו, נראה לנו שזה הפעוט העקשן ביותר בעולם, אין לו שום מורא ופחד. יש מכון שאתה ממליץ עליו? אנחנו גרים באזור חיפה..

בני בן 18 תלמיד כיתה י"ב בבי"ס יוקרתי, תלמיד מעולה ומקובל בחברה. בכל פעם שיש מבחן הוא מרגיש לחץ, עצב רב, דיכאון וחרדה קשה וכל זה מונע ממנו להתרכז וללמוד. לאחרונה הוא אמר שהוא מרגיש כאילו אין אפשרות מילוט ואף רמז שהוא מבין אנשים שמתאבדים כי אז בטוח יש הקלה... בצר לי, פניתי ליועצת ביה"ס ששלחה אותו לשיעורים של אסטרטגיה לימודית, אך הוא טוען שלא שם הבעיה ושזה לא עוזר. אני מציינת שמעולם לא עשינו אבחון משום שלא נדרש, ומציינת גם שממבחן למבחן התסמינים הופכים להיות כבדים ומציקים יותר ושהם הופיעו רק בשנה האחרונה. מה לעשות? האם זה דיכאון? האם רק חרדה? האם יש כדור שלא מזיק שניתן לתת לו? עיזרו לי בבקשה, הזמן דוחק!