פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום אהוד, אני ובעלי כבר תקופה דיי ארוכה נמצאים בלופ ביחסים. אחרי ניסיון בטיפול זוגי (שהופסק באמצע), ותחושה שאנחנו חוזרים שוב ושוב לנקודה הקשה בנינו ולא מצליחים להגיע לפתרון. לפני כמה ימים היה לנו שוב ריב גדול אחריו דיי הפסקנו לתקשר. אני כבר תקופה דיי ארוכה דיי ויתרתי על הלינק הרומנטי שיש בנינו ומתוך כך המעט שהיה דיי הצטמצם לאפס. אתמול בבוקר עשינו שיחה בה הסברתי לבעלי שאני לא מצליחה לגדול לידו. וכך אי אפשר להמשיך. אני חושבת שהוא הריח "סכנה" ושלח לי מייל ענייני(וגם אימפולסיבי מעט) בו הוא חושב שכדאי שנפרד, הוא יחפש דירה ויפנה לעו"ד. אני אתמול לא ישנתי בלילה, זה היה לי קשה מדיי. אני חושבת שזה בריא לעשות פרידה, אחריה או שנצליח לגשר על פערים ולחזור או שלא. יש לנו שני ילדים מקסימים וקטנים (5,2). אני רוצה לעשות הכל עם המון רוך ורגישות כלפיהם. איזה מסר אתה מציע להעביר להם, איך להתנהג איתם בתקופה הקרובה. מאחר ואני כן חושבת שזה דינמי וכן האיש יכול לחזור הביתה אחרי זמן מה, וגם יש אפשרות של פרידה, אבל אני חושבת שזה לא בהכרח הסוף. תודה על ההקשבה.

שלום רב ילדי בן ה-4 רגיש מאוד ועדיין מתקשה מאוד להיפרד בצורה יפה בבוקר. כל בוקר מלווה בבכי וצרחות בפרידה בגן. אנחנו נכנסנו לגן חדש השנה אבל אנחנו נמצאים כבר בסוף נובמבר ועדיין אין שינוי. אוסיף ואציין שבבית הוא בוכה על כל שטות,דיבור בכייני ...במיוחד כשאני אומרת לו תשובה שלילית למשהו שהוא מבקש. תודה על העזרה

לא יש לו אחות בת שנה ושמונה חודשים מסתדר עם אבא מצויין. אבא מאוד חם, אוהב מכיל ולרוב פחות קשוח ממני מולו

שלום, רציתי לשמוע את חוות דעתכם. אני בת 43 רווקה, בן זוגי בן 44 גרוש + ילדה בת 14. לא גרנו יחד מבחירה של שנינו, היינו יחד 5 שנים. נפרדנו לפני כשבועיים ביוזמתו,5 שנים שניתן לומר שבהן הסתדרנו טוב. והוא הרעיף אהבה גדולה. בחור מקסים. במהלך השנים הללו, טרם הכרתי את ביתו, גם כשרציתי הוא טען, שהוא ניסה כמה פעמים לשכנע אותה והיא לא היתה מוכנה בשום אופן להכיר אותי, ומכאן ששבתות כמעט שלא בילינו יחדיו מהסיבה שהילדה היתה איתו כל שבת, אל תשאלו אותי איך זה שהאמא וויתרה על הילדה בשבתות, אבל אלו הסדרי הראיה שהם קבעו מלכתחילה מאז הגירושים, הילדה אצלו כל שבת ובמהלך השבוע אצל האמא. יש לציין שהוא היה בחור מדהים, אוהב ומעניק ללא גבולות. (עלי העיב מידי פעם העניין שהבת לא היתה מוכנה להכיר אותי כי זה מנע מאיתנו לעשות דברים יחדיו בשבתות וחגים, ועיצבן אותי עוד יותר שהוא לא פותר את העניין אולי בייעוץ מקצועי איך לעשות זאת נכון) לפני כשבועיים הוא ביקש פסק זמן (מבחינתי פרידה) היות וסיפר שהעובדת הסוציאלית מבית סיפרה של הבת קראה לו לשיחה ונאמר לו בשיחה שיש ירידה משמעותית בלימודים, שהבת אינה אוכלת (אני לא יודעת אבל אולי מדובר בסוג של אנורקסיה אבל לא בטוחה), מגיעה עייפה מאוד לבית ספר, והוא מבחינת הילדה הדמות הדומיננטית והמגוננת, וכנראה יש לה חרדה שיעזוב אותה, או שמרגישה שהוא לא מספיק איתה ,לי בעצם אין מושג מה חומרת הבעיה עם הילדה, אך הסביר שכעת הוא חייב להקדיש את כל כולו בביתו, וזה אומר בתקופה זו ייקח אותה כל יום אליו, לדבריו הוא לא רוצה לעשות לי עוול ושאהיה מתוסכלת מהמצב, או שאהיה איתו כשהוא מוטרד ולא מצליח לשמח אותי, הוא בחר בנתק מוחלט בטוענה שלא רוצה להפריע לי בחיים גם אם אחליט לצאת עם אחרים, היות וביתו תצטרך בתקופה זו להיות אצלו כעת יום יום. מספר ימים לאחר הפרידה היות והנושא הציק לי מאוד ונשארתי עם סימני שאלה, רציתי לאמת את הנושא שאכן הסיבה לרצון שלו להיפרד זה ביתו ולא דברים שנוגעים אלי שגרמו לו להחלטה הזו. באותה שיחה אמר הוא שהוא אוהב אותי ושלא אתעסק בכלל בניתוחים לגבי, והסיבה היא נטו ביתו היות וצריך להקדיש את כל כולו, ואמר ש:"אם אנחנו נצטרך להיות ביחד אנחנו נהיה בסוף". אני מרגישה שליבי נשבר, ומאוכזבת מאוד שלא בחר להתמודד עם הקושי יחד איתי, גם אם זה אומר שאצטרך לוותר ולראות אותו מעט מאוד, גם שיחות טלפון אין ביננו כעת, פשוט נתק. מה אתם חושבים ? אשמח לשמוע את חוות דעתכם. איריס

שלום אהוד, תודה על התגובה, שאלת לדעתי, אז דעתי היא כזו, שאם כבר פסיכולוג כותב לי שהוא לא בטוח שהבחור טוב כל כך, הייתי מצפה גם להסבר מדוע הוא חושב כך? מה לדעתו כן היה צריך להעשות, המצב הנוכחי כמו שאתה יודע שהבחור הוא גרוש עם ילד, אז מן הסתם בכל מקרה גם ללא קושי של הילדה, הוא לא יכול להיות איתי בכל השבתות ובכל החגים ובכל הזדמנות, ואני בטוחה שאתה גם מודע לכך, אבל הייתי מצפה להסבר לפחות לגבי החלק הראשון של הודעתך מבלי להפיל פצצה וללכת......... תודה.

שלום, אני בן 32 ונשוי+1 בן 3 ובתקופה האחרונה אישתי נוהגת לצאת לאותו פאב קבוע מידי חודש בערך עם 2 חברות רווקות עד השעות הקטנות של הלילה.היום היא סיפרה לי שהמון גברים מתחילים איתה מפלרטטים איתה ואפילו יש מקרים שיש כמה גברים שבאים לרקוד איתן.נכון זה מחמיא אבל האמת שזה קצת מציק איך עליי לנהוג?!?

כאשר בתי בת ה- 9 מתקלחת היא משתמשת בשפופרת של המים ע"מ לענג את עצמה . איך להגיב ?

היא מניחה את השפופרת עם זרימת המים מול איבר המין . בשעות היום היא לא נוגעת באיבר המין .

שלום רב , אנא אמא לשלוש בנות (11,7,2.3). לאחרונה אני חשה שבתי בת השנתיים מצליחה להתיש אותי. היא אינה מקבלת סירוב ומיד פורצת בבכי ונמרחת על הארץ (וכמובן שלא רק בבית..) מה שגורם לי להתעלם ולהמשיך בעינייני . היא חוטפת לאחיותיה כל דבר שהיא מעוניינת בו וזה אומר לא פעם שהן אוכלות משהו שהיא כבר הספיקה לסיים , בהיחבא שמא יאלצו לוותר לטובתה. היא לא נרטעת ממרות לא שלנו ולא של הגננות בגן , היא פשוט מישירה מבט "בלבן של העיין" שלנו וממשיכה בדרכה. אנחנו מנסים לחשוב על דרכים "לקנות" אותה בכדי לגרום לה לעשות כדברינו או למצוא נקודות תורפה בכדי לשלול ממנה כ"עונש" אך ללא הועיל . היא מגלה אדישות לכל ניסיון .יש לציין שאנחנו מגלים את מרכז הקושי במיוחד בשעת השינה שאורכת כמעט שעתיים של סיפורים ,השכבת במיטה אינספור פעמים בערך שניה אחרי שאנחנו יוצאים מהחדר... ואז איומים שנזרוק לה את המוצץ או שנסגור את הדלת בחדר ושום דבר לא עוזר גם אחרי שאנחנו באמת סוגרים את הדלת למס' דקות או לוקחים ממנה את המוצץ היא ממשיכה לקום מהמיטה , לדבר , לבקש פיפי , בקבוק ואחרי שעתיים היא פשוט מתעייפת תוך כדי שאני עומדים על סף הדלת כשומרים שלא תרד מהמיטה. כמובן שלסופר אי אפשר ללכת איתה , ולבתים אחרים ממש לא , וכל דבר שהיא מתבקשת לעשות החל מלצחצח שיניים , לשבת ליד השולחן , לאפשר להלביש אותה בבוקר, לשטוף ידיים וכו' מתקבל בתשובה שנאמרת בקור רוח "לא בא לי". חייבת לציין ששתי בנותיי הגדולות לא התמרדו עד כדי כך ובטח שלא באופן שלא יכולתי להבהיר מי בעל הדעה וקובע כללים בבית ובאמת יאמר לזכותי ששתיהן ילדות מנומסות , ממושמעות ,ומאושרות... מה אני עושה ? בתודה מראש לכל המשיבים...

אני אבא ל2 ילדים הגדול3 וחצי והקטנה קצת שנה וחצי..האמא שלהם עזבה לחו"ל להתגורר עם משפחתה ונטשה את הקן המשפחתי..מדי פעם אני מכריח את הילדים לשוחח איתה בסקייפ כדי שיראו קצת את האמא שלהם . אני אב חד הורי במשרה מלאה ומזהה הפרעות אצל ילדי הבכור לפני שאימם עזבה סיכמנו שפעם בשנה באחד מהחופשים נשלח את הילדים לחו"ל ופעם אחת היא תגיע לביקור לראותם..השאלה החשובה שלי היא: האם זה נכון להמשיך ולערב את אימם בחיי הילדים? האם יהיה נכון לשלוח אותם לאנשים שהם לא מכירים כולל אימם לתקופת החופש? האם אולי יהיה נכון לנתק כל קשר עם האמא ע"מ שלא יכנסו לתסבוכת נפשית? צריך לציין שלאמא אין שום כוונה לחזור היא מסוג האנשים הקרים לילדיהם ואין לה שום חוש אימהי. בבקשה תשובה וייעוץ מכל מי שמבין תודה רבה

שלום לך, אנו הורים לילדה בת שנתים ולילדה בת 5 חודשים. לאחרונה, הילדה בת השנתיים החלה בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות. אם אני או אשתי אומרים לילדה לא בנוגע למשהו (אנחנו מאוד בוררים את המלחמות שלנו איתה ולא על כל דבר אומרים לא), אז היא מתחילה להכנס להתקף בכי שאין אפשרות להשתלט עליו. אני מדבר על בכי של למעלה מ-30 דקות וצרחות. היא מסמנת שהיא רוצה להתקרב אלי וכשאני בא להרים אותה היא בורחת. אתמול זה קרה שוב, לאחר שאסרתי עליה לגעת במכשיר הטלפון, והיא בכתה במשך 35 דקות ובסוף גם הקיאה מרוב הבכי. אנחנו הורים מאוד אוהבים וחמים וגם הילדות, שתיהן, אוצר גלום אך התופעה שהחלה לאחרונה גורמת לי ייסורי מצפון שמא טעיתי בהתעקשות שלי מולה. בסופו של דבר, היא נרגעה לי בידיים לאחר שתיית בקבוק. האם אני טועה? האם חלילה יש במעשים האלו נזק פיזי (בכי לאורך זמן?) אודה לתשובתך ולהדרכתך. דני

בתי לא שרתה בצבא מטעמים רפואיים, חזרה בתשובה ושוב בשאלה ושוב בתשובה אני לא יודעת אם יש קשר וזאת לאחר לימודי קבלה, מסרבת בכל תוקף ללמוד, לעבוד, מתבודדת ללא חברים, מסרבת לגשת לרופא או פסיכולוג/ ספיכיאטר איך אוכל לעזור לה להתקדם ולהתפתח, להכיר מישהו לבנות משפחה משהו... והכי חשוב לצאת מהבית ולהתחיל לעבוד, עזרו לי בבקשה

אנחנו ההורים מטופלים אצל פסיכולוגית, מה בין מה שציינתי ולתשובתך? אין בדברייך כל ייעוץ מהותי

בני בן 11.5 בעל ADHD נוטל ריטלין כאשר פג זמן הריטלין הוא הופך להיות מאוד עצבני ביום שבת הוא לא נוטל ריטלין והכל בסדר . בנוסך יש לו התקפי צחוק לא פשוטים גם כשכועסים עליו הוא מתחיל פשוט לצחוק ללא הפסקה דבר שיכול להוציא אותי מדעתי.לדוגמא הוא למד למבחן וביקש עזרה כאשר ניגשתי להסביר לו במקום להקשיב הוא התחיל לצחוק ללא הפסקה אשמח לקבל עצה ועזרה תודה אושי

בני לוקח ריטלין בערך מגיל 9 הוא התחיל עם ריטלין SR ועברנו השנה לריטלין LA 20 מ"ג ולא הוא לא קיבל טיפול פסיכולוגי הוא עבר איבחון ונוירולוג המליץ על ריטלין.

שלום. קןראים לי אסתר. אני אמא לילד בן שנה. הילד נמצא המעון על יום משעה 7 עד 16. היום בפעם הראשונה לא אספתי אותו בזמן ואיחרתי. הוא נשאר הילד האחרון. הגננת חיכתה לי בחוץ עם הילד. כשהגעתי הוא בכה, כנראה כשראה שלא אוספים אותו. אני חוששת שמחר כשאביא אותו למעון הוא יבכה ויחשוב ששוב לא נאסוף אותו או שאנחנו נוטשים אותו... האם החששות שלי מוצדקות או לא???

שלום ברצוני לשתף אותך בבעיה ששמתי אליה לב אחרי 5 חודשים שהתחתנו,אשתי היא לא אישה טיפשה זה ברור לי,ואפשר גם לומר שהיא חכמה,הדבר שמפריע לי בה יותר מכל זו הילדותיות שבה,שמתבטאת בפחד מציבור או אפילו להיחשף,לדוגמא טיילנו ליד הים ופגשתי בחבר טוב והיא נשארה מאחור ולא באה להכיר את חברי,או אפילו אם יושבים בבית של ההורים שלי היא בקושי מדברת וגם אם כן,יוצאים לה מהפה משפטים פתתיים ובנאלים שגורמים לי להרגיש בחוסר נוחות משווע,היא נפגעת מדברים קטנים היא מדברת כמו ילדה קטנה ,על אף ששוב יש לה שכל וחכמת חיים/ נשים,וזה דבר שנורא קשה לי לחיות איתו,אף פעם אני לא מרגיש שאני חי עם אישה,אלא אני מגדל ילדה, האם יש דרך לטפל,האם זה תסמינים אלו ניתנים לאבחון?? זה דבר שהורג אותי ומייסר אותי.....

שלי 25 שלה 22

בני בן ה3 כרגע עבר לחדר משלו ומיטה חדשה - מיטת ילדים. הוא מאוד אוהב את המעבר אבל החל להתעורר בלילה , ומפחד לישון ולחזור לחדרו. מה ההצעה להתנהגות כאן? והאם נכון להתחיל בביצוע גמילה מחיתולים בלילה בשלב זה? ראוי לציין שהוא עובר שינויים רבים בחייו כרגע כגון: אמו שעומדת ללדת בחודש הקרוב, סבו וסבתו שעזבו את דירת ההורים אחרי שנתיים של מגורים משותפים.

שלום רב, בני בן 4 בן יחיד,אני ואביו גרושים מאז שנולד היחסים ביני לבין אביו גרועים וכמעט ואין תקשורת למעט אסמסים קורקטיים בנושא שעות ביר\קור וכו לאחרונה החל בני ללון אצל אביו ומאז בכל פעם שאני אוספת אותו ממנו בני נסער מאוד,בוכה ומתייפח ומסרב להתקרב אליי ,אומר לי שהוא לא אוהב אותי,לא מתגעגע אליי ולא רוצה לבוא אליי אני מרגישה שבכל פעם שאני ואביו במחיצתו הוא מרגיש צורך לבחור צד, אני מגדלת אותו לבד מאז שנולד והיחסים ביננו מאוד קרובים וחמים אך מאז שהתחילה הלינה והביקורים התארכו המעברים מאביו אליי הפכו קשים וטעונים ריגשית מאוד עבורו ולוקח לו המון זמן להסתגל חזרה לחזרה אליי והביתה והוא נסער מאוד . אשמח לשמוע מה דעתך שכן הדבר עצוב לי מאוד ואני רוצה מאוד לעזור לו ולהקל עליו,תודה:)

שלום רב שמי ברק ואני טיפוס חרדתי מאוד ונוטל כדורים בשל כך ליפני כחודשיים נולד לי ילד וסף החרדה שלי עלה ועקב כך יצרתי לחץ נוראי סביב התינוק במשך כחודשיים ימים. אתמול היינו עם התינוק בטיפת חלב והרופא אמר כי רואים שהתינוק חרדתי ובסטרס כי הוא בוכה המון (זה למעשה סיבת הביקור שלנו אצלו ) לקחתי את הדברים בצורה קשה והחלפתי כדורים ועכשיו הכל טוב יותר וחזר לנורמה שאלתי האם יצרתי כבר נזק בתינוק ??? הפחד שלי שיהיה לזה השלחה עמוקה לנפשו ואישיותו האם נכון כי החודשיים הראשונים לחיים ניקבעת האשיות ונפש הילד. אשמח לתשובה כי אני מאוד חרד שעשיתי נזק בילתי הפיך????? אודה לך מאוד אם תחזור אלי עם תשובות לשתי השאלות תודה ברק

לפני חצי שנה פתחתי עסק ונאלצתי להיות שעות רבות מחוץ לבית ובעלי לרוב היה עם הילדים. לפני העבודה הייתי אמא במשרה מלאה ומעורבת מאוד בחינוך של הילדים בגנים הן בפן הלימודי והן בפן החברתי וכך זה גרם ביטחון לילדים שתמיד הייתי בקרבתם . הבת הקטנה שלי בת 5 הייתה מאוד אהובה ומקובלת בגן ותמיד היו סביבה חברות שרצו תמיד להיות בקירבתה ומאז שהתחלתי לעבוד לא יצא לי לקרב אותה עם חברותיה כי לא יכולתי להזמין אלי הבייתה וגם לא ניפגשה עימם הרבה בגן המשחקים כפי שבעבר נהגתי לשבת עם האמהות בגינה. כעת אני שמה לב שביתי נוטה לבכות הרבה ולדרוש הרבה תשומת לב מעבר לכך היא נהייתה שקטה מאוד יחסית למה שהייתה ויש לה הרבה מצבי רוח משתנים אבל היא נראית פחות מאושרת ממה שהייתה ומעבר לכך חברתה הטובה מצאה לה חברה אחרת והיחסים החברתיים שלה רעועים היא נוטה להיות שקטה במשחקים עם החברות למרות שהם משתוללות והיא מחפשת להיות מידי פעם לבד ולא להתערבב איתם הרבה גם אם לפעמים הם קוראים לה היא מסרבת להגיע. וכמובן שיש מצבים שהיא גם נהנת לשחק איתם,אבל עדיין מציק לי שגם התרחקו ממנה וגם היא מתרחקת חברתית כעת אני עוזבת את העבודה כי היה לי מאוד קשה נפשית והתחלתי להפגש שוב עם האמהות בגן המשחקים ושוב אני מזמינה חברות שלה לבית אבל עדיין זה לא זה ואני די מודאגת ששנה הבאה בכיתה א הילדה תהיה בודדה ,אני יודעת שאני קיצונית עם המחשבות שלי אבל אני מרגישה שעלי לשקם שוב את היחסים שלה עם החברות,ואני לא רוצה ללחוץ עליה אני תמיד מתעניינת עם מי היא שיחקה בגן ובגינה אני איימתי עליה שאם לא תשב בקבוצה עם חברותיה אז נלך הבייתה. אני כבר נואשת ולא יודעת אם אני פועלת כשורה או שעושה יותר גרוע . האם יש סיכוי שהמצב יחזור לקדמותו ואיך עושים זאת? בבקשהתייעצו לי גם ככה יש על מצפוני כל ההדרדרות הזאת. תודה מראש טלי

בבית עם חברות מהגן ובבית היא משחקת איתם בכייף ובגן היא לא משתתפת איתם היא טוענת שאוהבת לשחק לבד בארגז החול האם זה נורמלי? גם זה יכול לחלוף? הבת שלי תמיד הייתה מוקפת חברים ומקובלת לכן העניין מוזר לי. יש לציין שאח שלה באותו גן איתה והוא מאוד פופולרי תמיד היה ועדיין נשאר. כמובן שאני לא משווה בניהם אבל עדיין זה מציק לי.

שלום, בן זוגי מבוגר ממני ביותר מ-20 שנה. יש לו ילד בהורות משותפת קודמת שנמצא אצלינו חצי מהזמן. יש לנו ילדה בת שנתיים וחודש. בן זוגי לא רצה ילד נוסף, ואף שהסכים לבסוף, הוא כנראה נוטר לי. הוא לא עזר בחודשים הראשונים, וגם היום הוא לא שותף מלא. עם זאת, כשהוא עם הקטנה הם מסתדרים מצויין והיא קשורה אליו. התרחקנו מאוד, והוא רוצה להפרד, לצערי לא מעוניין בטיפול. מול הילדים לא רבים כמעט בכלל. כואב לי על הילדה, הקשורה לשנינו ומאושרת. הקטנה חכמה להפליא ומאוד מפותחת לגילה, מדברת שוטף ומבינה הכל פחות או יותר. שאלותי: האם הגיל שלה בעייתי במיוחד? אם אפשר לסחוב עד גיל 3, האם יהיה לה יותר קל או להיפך? האם יש תשובה ברורה לכך? 2. אאלץ לעבור דירה עם הילדה. אבחר לגור קרוב לאב ולא להעביר אותה גן בזמן הקרוב. האם כדאי לנסות לארגן שיגרה עם מפגשים מרובים ככל האפשר אם האב? האם לראות את אבא לשעה שעתיים אחרי הגן ואז ללכת היתה לאמא זה מבלבל או טוב דבורה? 3. מה מומלץ לגבי שינה אצל ההורה השני? היא תישן אצלי רוב הזמן, בבית חדש. דווקא את הבית המוכר לה היא תעזוב. האם כדאי לתת לה לישון אצל אבא בבית הישן? או להרגיל למקום שינה אחד, בבית החדש? סליחה על האורך ותודה.

הוא יזם. אני הצעתי חזור והצע טיפול, אך הוא לא מעוניין. צברנו הרבה כעסים, אני סביב חוסר העזרה שלו עם הילדה, והוא סביב זה ששכנעתי אותו להסכים לילד, וסביב מיליון דברים אחרים. הדינמיקה נראית חסרת תקנה - אני פייסנית, אך הוא טיפוס קשה - עקשן, סבור שהוא תמיד צודק. בעבר הייתי מצליחה לסלוח בעצמי על עקשנותו ולפייס אותו. אך מאז הלידה אני יותר עסוקה, עייפה, וכועסת בעצמי. והוא בשלו, תמיד צודק, אין שום אפשרות לדיון או לפשרות. שנינו עייפנו, אך היוזמה שלו. לולא הילדה לא הייתי חושבת על כך שנייה נוספת, על אף שזו היתה אהבה גדולה. מאז הלידה אני מרגישה שהוא לא סובל אותי. כשהייתי מבקשת עזרה הוא היה יורד עלי ואומר לי שכל אישה ואם מסוגלת להסתדר יותר טוב ממני. בהריון כשכאב לי הגב הוא חשב שאני מתפנקת. אני מרגישה ממנו עוינות, ומדי פעם מקבלת ממנו תגובות אכזריות מילולית. בקיצור, קשה, אני מרגישה מאוד לבד. מבחינתי מאוד רציתי שזה יעבוד וגם עכשיו הייתי מוכנה ללכת לטיפול, אבל העקשנות שלא קשה גם למטפלים. הלך איתי פעם אחת לפסיכו' לפני שנה, ואמר שהוא שובת, והכל תלוי בי ואם אצליח להפגין כלפיו מספיק אהבה. אני כנראה לא מצליחה לבדי להפיח אהבה בעצמי ובו, ואין פרטנר לדיון, תקשורת מקרבת וכו'. לבסוף, לבדי אוכל אולי לבנות פרק ב' עם זוגיות יותר שלמה, ואולי לממש חלום למשפחה של ממש. איתו, משפחה זה לא. גם כך הוא המשיך להקפיד על הפרדת רכוש מוחלטת, חשבונות וכו'. קרה שניסיתי לעזור לו לצמם הוצאות, דבר שהוא מעוניין בו, וקיבלתי תגובה מיידת של 'תתעסקי בעניינים שלך'. הוא אינו מאמין במשפחות ואינו מאמין בלעבוד על יחסים. מצטערת שוב על האורך. מכל מקום, אני מניחה שאם נאמרה המילה פרידה ממצדו, זה רציני והוא עומד מאחורי זה. אחזור על שאלותי - נניח שאנו מסוגלים להמשיך עבור הילדה, אבל לא לנצח, האם עוד מספר חודשים או שנה יעזרו במשהו? האם פרידה בגיל שנתיים היא קשה יותר מבגיל 3?

שלום אוהד.. שמי נעה ואני בת 14, אני מניחה שאתה חושב כרגע מה ילדה בת 14 מחפשת כאן.. אבל אני חייבת להתייע. איתך ולשמוע דעה ניטרלית.. אבא שלי ואמא שלי מתגרשים, ובחיים לא חיינו חיים רגילים אבא שלי הוא בן אדם נורא עשיר, שניסה ומנסה להחביא את זה במשך המון שנים.. כלומר כל יום הוא היה לוקח אותי והיינו קונים באלפי שקלים, אבל היתי צריכה לבכות ולהתחנן בשביל שזה יהיה הסגנון חיים שלי..ההורים שלי בתהליכי גירושים מלג בעומר. אם אבא שלי לא היה שם עלי כשהם היו ביחד, אז עכשיו אני פשוט לא קימת. לא אכפת לי מה עובר עליו הוא פשוט לא אבא לא אכפת לו מהצרכים שלי ומה שאני מרגישה בעקבות זה שהוא עזב הוא לא עונה לי ונזכר בי פעם בחודש בשביל להתקשר אלי ולהקליט אותי נמאס לי מהסגנון חיים הזה ואמא שלי ממש מנסה שאני אפגוש אותו ולנסות שיהיה לי קשר בריא עם אבא שלי אבל זה פשוט לא יכול לקרות, כל פעם שאנחנו נפגשים אני חוזרת בוכה אם הייתי מתחילה לרשום על כל המקרים שהיה לי איתו.. ההתעללויות הנפשיות הכבדות, ההרבצות זה שהזמנתי לו משטרות, הקללות שהוא היה מקלל אותי ואת אמא שלי שעברה סרטן..איך בן אדם מסוגל לעמוד מול אשתו ולהגיד לה אהבת אותי יותר כשהיית קירחת?אמן שלא היית מבריאה.. אני ממש לא יודעת מה לעשות כי אין אפשרות להפוך את הקשר ההזה לנורמלי דיברתי איתו המון פעמים ניסתי הכל באמת שכן.. אני באמת אשמח אם תענה כי זה ממה חשוב לי נמאס לי כל היום להיות בדיכאון ולחשוב על זה שפשוט אין לי אבא..

הרבה סבל את חווה סביב המשבר של ההורים אבל כלם ניפגעים ממנו.את נשמעת בוגרת ומזהה את הצורך להיעזר. אשמח לעבור איתך ימים קשים אלו. אני פסיכוטרפיסתית שעובדת עם בני נוער. אם תירצי חנה רוזנברג 0545580949

שלום בני בן 6 (כיתה א), בכור אח לילד בן 3.5 . בני ילד מאוד אינטיליגנט וקולט מהר מאוד דברים . בתקופה האחרונה הוא פשוט מתחצף כמעט לכל דבר בדבריו כגון :"את תעשי" ,"איזה מעצבנת" ,חוזר אחרי , צועק כשלא מקבל מה שרוצה , צריך לבקש ממנו משהו 20 פעם ואז אולי יעשה , בקיצור התנהלות לא פשוטה .. כאשר אומרים לו שלא כך מדברים אז הוא אומר "לא ידעתי ...." כך גם המורה אומרת שכאשר היא אומרת לו שאסור אז הוא מגיב שלא ידע .. חשוב לי לציין שזה ילד שכן מבין ושכן קולט כל שתשובה כמו :"לא ידעתי" לא נשמעת לי כל כך אמיתית. בימים האחרונים אנו מונעים ממנו לשחק במחשב שזהו משהו שהוא מאוד אוהב אך הוא עדיין לא מפנים ולא מבין מה בהתנהגותו לא בסדר ופשוט ממשיך להתנהג אותו דבר למרות שמאוד רוצה לשחק במחשב . מה עלי לעשות ?

שלום רב הבן שלי סובל מהיפוטוניה בינונית הוא מטופל בהתפתחות הילד ובמחלקה מטבולית בית חולים רמבם בן שנתיים וחצי עדיין לא הולך לאחרונה גלינו שאיבר המין שלי תמחד בזיקפה אפילו בשינה למרות שגם לא יושן טוב רצוף כל הליה עשינו לו את כל הבדיקות ע"מ לגלות האיחור המטב אך עדיין ללא חדש האם יש קשר בין זיקפה הפין שלו להתפתחות ואם יש צורך בבדיקות לעומק לאן לפנות ותודה רבה

אנחנו זוג נישוים טריים לשנינו יש ילדים מנישואים ראשונים. לפני החתונה בעלי לא ראה את הילדים שלו במשך יותר מחצי שנה ועכשיו מייד לאחר שהתחתנו הוא התחיל לראות אותם ולהעביר כמעט כול זמן אפשרי איתם. זה יוצר בינינו הרבה וויכוחים ומריבות. מבחינתו הכול בסדר והוא אומר שאני סתם מתעצבנת. אני לא יודעת מה לעשות?

אין לי בעיה שהו יבלה עם ילדיו. אבל הוא מבלה איתם כול זמן פנוי מייד אחרי העבודה הוא ישר לוקח אותם אפילו לא אוכל ואני רואה אותו רק שעה אולי ביום לא נראה לי שזה נורמאלי

יש לי בילדה בת שש היא מאוננת לפחות ארבע פעמים ביום במהלך הגן ליד כל הילדים בבית היא פחות עושה את זה הכננת אומרת שהיא עושה זאת במשלך היום ליד הילדים היא יודעת שאסור לה לעשות את זה ליד כולם ולמרות זאת אין לה שליטה על כך יש לציין שהיא לא שמב ידים בפות אלה מותחת את הרגילים והידים היא קוראת לזה התהמלות טוענת שיש לה פיפי והחא לא רוצה ךלהספיק לשחק לכן היא עושה זאת הגננת אומרת שיש כאן בעחה חמורה אודה לתשובתכם מה עלי לעשות ואיך להתנהג עם הילדה נ.ב אני כועסת עליה מאוד שרני תופסת אותה מאוננת ליד אנשים

הגננת בגן קוראת לזה אוננות הגננת אומרת לילדה שזה משהו שאסור לעשות ומבקשת ממני לדבר עם הילדה הרבה על הנושא

שלום אהוד הילדה כל פעם נשכבת על הריצפה מותחת את הידיים והרגלים היא משמיעה קולות מדי פעם הילדה טוענת שיש לה פיפי והיא לא רוצה ללכת לשרותים הגננת טוענת שזה סוג של אוננות האם זה נורמלי שילדה בגיל שש מאוננת ליד כולם ? יש לציין שבבית היא מעט לא עושה את ה"מתיחות" האלה בבית וליד המשפחה

אני גרושה, אמא ל-2 מתבגרים הנמצאים במשמורתי. שנה שעברה ילדי החסירו הרבה ימי לימודים בגלל מחלות חורף, והשנה אני מעוניינת לחסן אותם נגד שפעת, אך אביהם מתנגד. מה אומר החוק בנושא?

אני גרושה עם 3 ילדים עצמאית ועובדת שעות רבות.. לפעמים יוצאת כשעדיין הילדים לא התעוררו.. וגם חוזרת אחרי שישנים.. יש לציין כי יש לי בייביסיטר קבועות ובבקרים ובלילות הוריי נמצאים איתם... האמת שאין לי הרבה ברירות מאחר ולא מקבלת עבורם מזונות כלל!!! איך אפשר למזער נזקים? אני כמובן אכולת יסורי מצפון!

דווקא כעצמאית יש לך יותר גמישות בשעות. אם הילדים ידעו מראש באיזה יום הם יוכלו להיות איתך, זה מאוד יקל עליהם בימים שהם בלעדיך.

שני בתים וילד, נראה לי יתאים לפורום הזה. עוד לא סיימתי לקרוא אותו, אבל מרותקת, גם לומדת.

למי שצריך: http://www.schocken.co.il/?CategoryID=192&ArticleID=1156

אני נשואה בסך הכול שבוע לבעלי השני יש לי ילד בן 2 מנישואים ראשונים ולו יש 2 ילדים בני 5 ו 9 מנישואים ראשונים הילדים שלו חיים עם אימם בעלי לא ראה את ילדיו במשך חצי שנה אחרונה ועכשיו אחרי החתונה הוא שום חזר להיות איתם בקשר ( גרושתו לא היתה מאפשרת להם להיפגש) הילדים שלו לא יודעים שהוא נשוי בשנית ושיש לנו משפחה חדשה הוא רוצה להביא אותם לבית שלנו לסוף שבוע. אנחנו לא יודעים איך ומה לעשות כדי לא לפגוע בשלושת הילדים ועל כול הנושא הזה יש לנו הרבה ריבים וויכוחים. אשמח מאוד לקבל עזרה. תודה מראש

אני חשבתי על לפנות לפסיכולוג אך לא נראה לי שבעלי ירצה

בני בן 9 כיתה ג אינו אוהב להכין שעורי בית.אשתי מתקשה בצורה קיצונית עם המצב הזה והיא מגיעה איתו לכעסים בלתי נסבלים,כמה שאני מסביר לה שהילד יכין את שעורי הבית בלי כעס מצדך אינו עוזר וגם מאשימה אותי שאני לא מתנהג כמוהה.אנא את עזרתך יעץ לי כיצד לנהוג

גלבוע שלום, אני בת 44 אמא ל 2 ילדים בגילאים- 4 שנים והבכור בן 5 וחצי (בשנה הבאה יעלה לכיתה א'). מחר אני אמורה להתחיל במישרה עד לשעה 13:00 זאת לאחר מס' חודשי אבטלה בהם אני מתלבטת בין מישרה מלאה כבעבר עד לשעה 16:00 (וילדים שיבלו בצהרונית...) לבין מישרה מקוצרת -עד לשעה 13.00 מתוך שיקול להיות זמינה בשנה הבאה לילד בחזרתו מביה"ס-שיעורי בית וכו' . ההתלבטות נובעת בין לקחת חלק משמעותי בפרנסת הבית דבר שיאפשר כלכלית להעניק לילדים יותר בצד החומרי וגם לחסוך לימים שיבואו לבין מישרה מקוצרת שבתכלס מה שיקרה בפועל ובכנות זה-ישיבה על שיעורי בית ואח"כ ילדים שמתפנים לצפות במחשב / טלויזיה. אני ממש ניקרעת בין השניים, בעת קריאת המאמר לעיל והמלצותיך התחזקה בי המודעות לחשיבות הימצאותי עם הילדים אבל שוב יש את עניין המיצוי העצמי שלי אמנם אני לא אשת קריירה אך ברזומה שלי יש בהחלט מה להציע לשוק. איך פותרים ההתלבטות? להתיחסותך בהקדם אודה.

מודה לך על תשובתך. עתה אני ובעלי ליד המחשב ישובים ורגועים .... (-:

שלום, בני בן 3, ולאחרונה אני מוצאת את עצמי לא מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלו, הילד גדל ללא אבא ולכן פונק ע"י כל הסביבה שלו (הורי,אחיי,הצוות בפעוטון,ועוד.....). בזמן האחרון מיד כשהוא רואה אותי כל בקשה שלו מלווה בבכי, כשאני מדברת איתו הוא מתעלם מדברי,אינו מקשיב ונוטה לעשות בדיוק להיפך ממה שאני אומרת. אני מוצאת את עצמי כועסת מאוד ובוכה המון מחוסר אונים. מה לעשות???

שלום, בתי בת ה7 היא בת שניה אחותה בת 11 השנה היא עברה לבית ספר חדש והיא מאד מרוצה ושמחה... אין לה בעיה בלימודים אך יש לה בעיה עם המראה שלה היא חושבת שהיא לא יפה למרות שהיא יפה וכל בוקר לפני בית הספר אני והיא עומדות באמבטיה רבע שעה עושות קוקו ושוב אני עם המסרק כי הקוקו לא יפה וכן יפה .... ובין לבין היא צורחת ועצבנית מאד... מה שקורה שהיא יורדת להסעה עצבנית ! מה עושים איתה? איך פותרים את עניין הקוקו הצעתי לה להסתפר והיא לא רוצה היא רוצה שיער ארוך , הצעתי לה שתנסה לעשות לבד קוקו כי אולי היא תעשה יפה יותר ממני... וגם לזה היא לא מוכנה האם כדאי ליסוע לשבוע שהיא תשאר עם בעלי ואז אולי היא תתחיל להתמודד עם הקוקו שלה ? מה נכון לעשות אשמח לקבל עזרה תודה מראש, לי

שלום. אני בת 36. ההורים שלי גרושים שנים רבות, ואני נותרתי לגור עם אימי. לאורך שנים אבא שלי התייחס אלי כאל שלוחה של אמא שלי. ולכן כנראה החליט לא להעביר לי כסף. למרות שלא הצלחתי להסתדר בחיים מבחינה כלכלית. משך שנים הוא העביר כספים לאחותי, וגם כיום כשלא חסר לה כסף. מה שמעורר אצלי קנאה. בשנים האחרונות הוא אף התחיל להעביר כספים לאנשים זרים לגמרי, כמו למשל לפיליפינית שלו, לשכן שלו, לאח שלו. רק לא לי. כדי שאני אקבל משהו, אמא שלי צריכה לדבר עם אחותי, שתגיד לו שייתן לי. רק אז הוא נזכר שאני קיימת. ורק בזכות שיחות כאלה של אחותי, הוא כן נתן לי כמה דברים כמו רכב שרצה להיפטר ממנו. (מה שגרם לי להוצאה כספית ניכרת לאחרונה). בזמן האחרון פשוט נמאס לי מההתנהגות הזאת, והחלטתי לצמצם את הקשר איתו לרמה של שיחה פעם בחודשיים. השאלה היא האם הכעס שלי מוצדק. האם הורה חייב לתת כסף לילד שלו. כי מדי פעם כשאני חושבת על זה, זאת נראית לי סיבה ממש אגואיסטית למריבה. קפיטליסטית. איך אפשר לבוא למישהו ולדרוש ממנו כסף ? הרי זה שלו ולא שלי. כל פעם כשאני מדברת איתו או רואה אותו באיזה אירוע, הוא מתרברב בפניי שיש לו המון כסף, והוא קנה את זה ואת זה. שהוא נותן כסף לאחרים. ולמה אני לא לוקחת משכנתא. ומעבר לנתינה לאנשים זרים, הוא נותן בעיקר לאחותי שגרה בבית גדול ומעוצב, אבל משחקת את עצמה חסרת כל. ובינתיים כשאבא שלי סופר את המיליונים, אני שוקעת בחובות כלכליים. מה אני אמורה לעשות עם כל זה ? תודה פתח בחלון חדש הדפסת ההודעה הוספת תגובה

בוקר טוב, ליתר דיוק אני אם יחידנית, בני נולד מתרומת זרע. אפרט קצת יותר על בני: בני ילד מאוד מאוד רגיש, מבחינה שכלית הוא מעל לממוצע לגילו, מבחינת רגשית הוא קצת ילודתי (אולי קצת באשמתי). מרוב שרציתי לגונן עליו. הוא מאוד מאוד קשור אלי.אבל מצד שני הוא ילד מאוד חברותי, תמיד מנסה להתחבר לילדים אחרים. גם כאשר ילד מהכיתה לא רוצה לשחק איתו הוא תמיד אומר לי "אימא לא נורא ההפסד שלו". הקשיים שפירטתי בהודעה הקודמת החלו כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים. בלילה לפני לכתו לישון הוא היה בוכה (לפעמים אף מקיא) ואומר לי שהוא מאוד יתגעגע אלי בבית הספר. בחופשת הקיץ הוא היה די צמוד אלי, בבקרים נסענו ביחד לקייטנה (צמודה לקמום עבודתי),חזרנו הביתה ביחד והמשכנו לכייף אחצ"ה. ובשבועיים האחרונים יצאנו לחופשה משפחתית. מיזה 3 לילות לפני לכתו לישון לפעמים הוא בוכה שהוא מתגעגע אלי בבית הספר ולפעמים מתלווה לזה הקאה. אתמול בלילה הוא לא בכה הוא רק הקיא. אני מנסה להראות שאני לא מתרגשת, עדיין אין לי מושג אם זו מניפולציה או לא. אני עם היד על הדופק ומנסה לשים לב לסממנים אחרים. מצטערת על אורך ההודעה. ניסיתי לספר עליו בקצרה. מקוה שקיבלת תמונה ברורה יותר. אודה לך אם תוכל לייעץ לי בשלב רגיש זה כיצד עלי לנהוג. דניאלה

דניאלה היקרה, ליבי איתך, קשה מאוד עם הילד הראשון, וגם להיות לבד. היות ואני הייתי במצבך, הייתי ממליצה לך להפגש עם מרפאה בעיסוק, או להפגש עם היועצת של בית הספר, שתערב פסיכולוגית.העצות של הרופא טובות לטווח הרחוק. וילדך צריך עזרה עכשיו.ילדי היה בטיפול שנתיים כי גם הוא היה סופר רגיש.אל תתביישי לבקש עזרה.יש כ"כ הרבה ילדים במצב של ילדך.תעזרי לו עכשיו,כי ככל שיעבור הזמן הוא יתחיל לפתח אגרסיות כדי להתמודד עם הרגישות שלו וחבל.

שלום רב, איך מדברים ומסבירים לילדים לפני תהליך גירושין?הילדים מאוד מחוברים גם לאם וגם לאב ומבינים שיש משהו באוויר אבל לא יודעים מה זה בדיוק. איך מסבירים להם?איך מרגיעים אותם?

הבת שלי בת 3.9 ובסופ,ש האחרון גמלנו אותה ממוצץ (יש לציין שזה בא מאיתנו ההורים). עם הכרות מעמיקה עם הילדה ונסיון הגמילה מהחיתול אני יודעים שהיא לא תבקש להגמל ולכן החלטנו לעשות את הצעד. הבעיה היא שעכשיו שהיא הולכת לישון היא אומרת שנורא קשה לה להרדם והיא מתגעגעת למוצץ..... ועכשיו הפיתרון שלה זה מציצת אצבע:(... אני נורא חוששת מזה וחשבתי למרוח לה אפילו מרה בשביל למנוע אבל אני לא בטוחה ואני ממש אובדת עיצות. אתמול אפילו ישבנו לידה במיטה 10 דקות ואחרי שיצאנו היא נרדמה עם אצבע בפה... מה עושים? תודה רבה!

אהוד שלום, הנני אם חד הורית לבן יחיד בן 7, ( בני עלה השנה לכיתה ב'). שבוע לפני תחילת שנת הלימודים. מידי ערב לפני לכתו לישון הוא היה פורץ בבכי ואומר לי שכאשר הוא יחזור לבית הספר הוא מאוד יתגעגע אלי. כל ערב מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותו ולהסביר לו שאחהצ"ה אנחנו נפגש ונעשה ביחד דברים כיפיים. עלי לציין שבמשך חופשת הקיץ הוא היה מאוד צמוד אלי. את מרבית היום בילנו ביחד. תחילת שנת הלימודים החלה די רגוע, הוא שמח לפגוש את חבריו משנה שעברה. אבל יומיים אחרי הוא חלה והוא שוב נשאר עימי יומיים בבית. והשבוע גם כן, הוא חש ברע ומצאתי את עצמי איתו שוב בבית. היום, לפני לכתו לישון, הוא שוב פרץ בבכי שהוא מאוד מתגעגע אלי כאשר הוא בבית הספר. הבנתי שאסור לי לשתף איתו פעולה ועלי להיות פחות רגשית. הסברתי לו שמותר לו להתגעגע אלי, ושגם אני מתגעגעת אליו כאשר אני בעבודה. ליטפתי אותו ויצאתי מהחדר. ניסתי לא להזין את"הבכי הדרמטי". ואז הוא אמר לי שהוא חש ברע, כואב לו פה ושם, ואז הוא קם להקיא. (ככל הנראה מהתרגשות יתר). שכחתי לציין שבבית ספר לא פעם הוא מכין לי מכתבים שבהם הוא מביע את רגשותיו אלי והוא מאחל לי דברים טובים בחיים. דבר נוסף שקרה היום, הסתכלנו על תמונות בר מצווה של המשפחה ואז הסברתי לו מה זה. ופתאום הוא פרץ בבכי שהוא לא רוצה שיעשו לו בר מצווה, כי הוא פוחד שהוא לא יקרא טוב את הנאום כאשר הוא יעלה לתורה וכו..... כל ניסיונותי להסביר לו שיש עוד הרבה שנים ועד אז הוא ידע לקרוא בלי שגיאות, עלו בתוהו הוא בכה בכי דרמטתי שלא ידעתי מה לעשות איתו. אני חייבת לציין שאני מרגישה עצבות, כי אני לא יודעת מה קורה לו, האם זה טבעי שהוא ירגיש כך כלפי, מדוע דברים עתידיים כל כך מלחיצים אותו? שכחתי לציין שהמורה שלו אומרת שמבחינה שכלית הוא מעל לגילו, הוא ילד מאוד חכם, אבל לא פעם היא ציינה מולי שמבחינה רגשית הוא קצת ילדותי. עדיין אני חסרת אונים מול כל פרצי הרגשות שלו. אין לי מושג כיצד עלי לפעול. אולי אני אשמה בזה שכל כך גוננתי עליו, האם זו תוצאה של ילד יחיד שכל עולמו זו אימו וההיפך . אודה לך אם תוכל להנחות אותי כיצד עלי לפעול. האם זה אמור לחלוף? כיצד לנהוג נכון מבלי להחריף את המצב. בברכה, דניאלה

דניאלה שלום, בקצרה, הצורך של בנך לעמוד בציפיות גורם לו לחוסר יכולת למצות בהנאה את המוגש לו ולכן התופעות הנ"ל. לטפל בדבר שכזה במערכת חינוך הישגית הוא עניין מאוד ממושך ודורש שינוי חשיבה של ההורים והסובבים. (לדוגמא המורה המחנכת). אם תרצי לשוחח יותר לעומק על הנושא, אשמח. משה 050-6592838

שלום. אח של בעלי נוהג לגעת בבתי באופן שאינו מקובל עליי כולל מישוש הגוף. למרות שהערתי על כך, הוא ממשיך לעשות זאת. בעלי לא תומך בי בנושא זה עקב יחסיו ההדוקים עם אחיו. אני זקוקה לקבל כלים להתמודדות. למי עליי לפנות?

תודה רבה על התשובה בת 5 וחצי. ליטופי גוף הם בעיקר המטרידים אותי אולם יש דברים נוספים שנראית לי קיצוניים ביחסו אליה. יש אפשרות לשוחח עמך בנושא? או שתפנה אותי למישהו מומחה בתחום?

נכדתי הבכורה בת 6 עלתה לכיתה א'. עוד מינקותה היא ילדה חולמנית, מבריקה וחכמה. ידעה קרוא וכתוב עוד לפני כיתה א'. הבעיה בהיותה חולמנית היא שאינה מתארגנת ועומדת בזמנים הנדרשים על מנת להגיע לבית הספר או לכל מטלה שעליה לעשות בבית . היא מתעוררת בבוקר בעזרת שעון מעורר כשעה וחצי לפני שיוצאים מהבית. כל ההתארגנות שלה היא כאילו מצולמת בהילוך איטי. גם לאחר הערות הוריה שהולכות ומחריפות עם הזמן המתקצר עד לצעקות רמות. הכל הולך באיטיות. הוריה אינם יודעים מה לעשות. לציין כי יש עוד 2 ילדים הקטנים ממנה בבית וכולם מתארגנים בזמן. היא היחידה השבויה בעולמה הדמיוני. שקועה בשרעפים. היא אינה עושה זאת על מנת להכעיס או מתוך הפגנתיות. תוכלו לסייע?

בתשובה לשאלתך. הוריה מאד מוטרדים מכך. בנוסף, מאד חורה להם שהבוקר נפתח באוירה זו. הם היו רוצים לשלוח את הילדה בנעימות לבית הספר.

שלום רב יש לנו ילדה בת 2.7 ואני בהריון חודש 5. עד היום אני שוכבת ליד הבת שלי באותה מיטה עד שהיא נרדמת. גם בשנת צהריים וגם בלילה.לגבי זה השאלה שלי, איך אני מלמדת אותה להירדם לבד. ועוד דבר. ילדה מאוד קשורה אליי יותר מאבא. אם שנינו בסביבה היא לא מוכנה שאבא יעשה משהו עבורה. אם זה להאכיל אותה או לקלח אותה או להלביש. בכל דבר היא רוצה רק את אמא. הבעיה גם שבעלי גם לא מתאמץ כדי לשנות משהו בנושא. איל אוכל לשנות את המצב בעצמי? תודה

שלום רב אהוד, כדי לא ללכת להתייעץ עם פסיכולוג קליני..................... אני מכירה ברמה המקצועית שלך כפסיכולוג בכיר ופונה ושואלת את מוצא פיך. מהו בבקשה? לתשובתך המקצועית והישירה אודה. בכבוד רב. ותודה כמובן.

יש לי ילדה 3בת 5 שמרביצה לי כשאני לא מרשה לה לראות טלויזיה מה עושים ??איך מתנהגים במצב כזה??

יעל שלום, על מנת שהתשובה תהיה רלוונטית יש לוודא ראשית שילדתך לא עדה לחילופי מהלומות תכופים בקרב בני המשפחה האחרים. הייתי מגביל את שעות הצפייה בטלוויזיה ומתמיד בכך כמה ימים לפחות, וכאשר הילדה מרביצה, הניחי קלות את ידיך על ידיה ואמרי לה ברוגע ובהחלטיות 'בבית הזה לא מרביצים'. כמובן שהמחסור שייוצר צריך יהיה להתמלא הייתי ממליץ על זמן משחק/סביבת משחק מגרה, חצר עדיף, או אירוח של ילדים של שכנים או חברים. אם תרצי לשוחח יותר לעומק, אשמח. בברכה משה 050-6592838

הילד בן חמש שנמצא בתהליך גרושים של הוריו ,יש לו מידי פעם התפרצויות של כעס ובוכה מכל דבר וזה קורה כשהילד חוזר מאביו הביתה , מה הדרך הנכונה לנהוג איתו? ואיך אפשר לעזור לו לעבור את התהליך בצורה קלה יותר. תודה.

אני הסבתא שלו והילד מאוד קשור אלי אני רואה אותו כל יום ואנחנו עושים דברים שכייף לו משחקים ,יוצאים לטיולים והוא ילד שמח וחכם לכן השינויים במצב הרוח שלו כשהוא חוזר מאביו הם קיצוניים בכי כעס וקללות והדרך שאני מתמודדת עם זה היא להשאר רגועה ומנסה לפייס אותו עד שהוא נרגע . הבת שלי ואני מודאגות ומחפשות את הדרך הטובה להתמודד ולעזור לו.

שושי שלום, בגיל כזה, הילד נוטה לחשוב כי הגירושים הם בגללו. אף כי הדבר לא נכון. בנוסף, עצם תהליך הגירושים שהוא קשה לכולם, משפיע בצורה טבעית על הילד, וניתן להבין את תגובתו. על מנת להקל עליו, יש להשפיע עליו ביטויי חיבה יותר מהרגיל ובשיחות עימו להבהיר לו שאבא ואמא יאהבו אותו והרבה תמיד. ממש במילים אלו. יש להימנע מדיבורים שליליים אחד על האחר בנוכחות הילד.אם תרצי לשוחח יותר לעומק על הנושא, אשמח. משה 050-6592838

שלום רב למומחים, אני אישה בשנות ה50+ אשר לאחר שנים רבות שחויתי אלימות פסיכולוגית/טירור פסיכולוגי כלפיי מצד בן זוגי/בעלי -- ומצב בריאותי הנפשי התדרדר מאוד בזמנו- החלטתי להרחיקו מעלי סופית!!!! מעבר לכך שמצבי הנפשי השתפר פלאים , ממש עבר מקצה אחד לרעהו, שמחת חיי ושלוות נפשי שבו אלי. אני עובדת בגן פרטי, מתפרנסת בכבוד ומצליחה מעל ומעבר!!! ילדיי כיום בגירים, מגיל 22 - 35. שאלתי: כיצד עלי לספר להם על החלטתי לקחת גורלי/חיי לידי? כלומר שאני בכוונה הרחקתי אביהם מחעלי, וכל הקשור? **2 נקודות חשובות: בן זוגי אינו מודע לתפקודו המתעלל /הטירוריסט, ולכן הכחיש/מכחיש כל קשר לאלימות נפשית. בנוסף, לילדיי קשה להשלים /להסכים עם כך שאביהם השליט טירור פסיכולוגי בבית, טירור שהיה סמוידר"כ מהילדים. הוא התרחש רוב הזמן בארבע עיניים. ביני לבינו. סבלתי מאוד מאוד!!! כולל לא הצלחתי לישון בלילות. **כרגע כאמור---זרקתי אותו מעלי, וכולי פורחת!!!!!!!!!!! לסיכום: מה וכיצד להציג החלטתי הנחושה לילידנו הבגירים אם כי עדיין מאוד ילדים בנפשם? מה לתאר באוזנם/ מה לא? עד כמה לתאר את ביטויי האלימות הסמויה מהם סבלתי? אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. בכבוד ותודה. רננה

היי אני בחור בן 22, משוחרר מעל שנה מהצבא אחרי פסיכומטרי וחושב על לימודים. אפשר לומר שיש לי בעיה אחת כרגע בחיים- אבא שלוחץ עליי להתחיל ללמוד עכשיו. אני לא מעוניין בלימודים אקדמאיים בשלב זה אך זה לא מתאים לו והוא גוער וצועק כמו כל דבר אחר שלא מסתדר עם תכנוניו. הוא אדם מאד מיושן ואפשר לומר שקשה מאד להסביר לו אחרת, אימי טוענת שהפעם זה מחשש שלא אלמד במכללה כלל. מחוסר ברירה ולחץ נרשמתי ללימודים לאוקטובר הקרוב, אך אני מעוניין למרץ דחות זאת ולא יודע כיצד להסביר לו את זה כדי שיבין ובלי צעקות. אפשר לומר שהאופי הקשוח שלו די הרס את ההתפתחות של האופי שלי שכן קשה לי להתעמת עימו. זה גם פוגע ביחסים עם החברה שלי מכיוון שהיא לא רגילה לשמוע על התנהגות כזו ושקשה לי לעמוד על שלי מולו. אשמח לעזרה. נב אני רק רוצה להדגיש שהוא מעוניין לפרנס את לימודיי אך אני מסרב בטענה שאני אחראי על חיי מלבד קורת הגג שהוא מספק לי נכון לעכשיו

בתחילת ספטמבר שעבר השכנה שלנו גילתה שבעלה בוגד בה והיא סילקה אותו מהבית. בתקופה זו היא היתה נסערת ביותר והיתה נכנסת אלינו לפרוק את ליבה וצרותיה. בחלק מהפעמים היא היתה כל כך נסערת ובוכיה שאי אפשר היה להרגיע אותה. לצערי בני בן ה-10 שמע חלק מהדברים למרות השתדלותינו . כעת בחודש האחרון הוא התחיל לפתח פוביה שזה יקרה גם אצלינו. ישבנו איתו בעלי ואני וניסינו להסביר לו שאנו אוהבים והזוגיות בנינו טובה ושאנחנו סומכים אחד על השני אבל זה לא כל כך עוזר. הוא חרד לי כשאני יוצאת לבד (לטקס בבי"ס) ולא מצליח להשתחרר מהחשש הזה. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לו

שלום רב, ניתן לתת לילד דוגמאות מעולם החיות ובני האדם שהתנהגות אחת של אדם או חיה לחברה, לא דומה להתנהגות אחרת. הוא יבין את ההקבלה ואם לא, אפשר לעזור לו להבין (מילולית כמובן). בברכה, משה.

אכן דיברנו איתו והסברנו לו ביחד ולבד אך הוא ממשיך להלחץ כשאני מחוץ לבית יותר מהזמן שנראה לו סביר למרות שבעלי מסביר לו איפה אני ושאין מה לדאוג. אני אנסה את הרעיון שלך ונראה. תודה

שלום אני אב לילדה בת שנה וארבעה חודשים. מעורב מאוד בגידולה מיום היוולדה . מאכיל, מקלח, מתעורר בלילות, מחבק מנשק, מקריא סיפורים ושר שירים וכדומה. בחודש האחרון בתי כלל לא ניגשת אליי, ברגע שאני מתקרב אליה כדי להרים אותה, להאכיל אותה, לשחק איתה, להרדים אותה או קם אליה בלילה , היא בוכה בכי היסטרי ומבקשת כל הזמן את אמא. היא לא מוכנה שאעשה איתה כמעט שום דבר. אני צריך ממש "לעבוד" קשה כדי שהיא לא תתנהג כך איתי. לא היה שום אירוע מכונן שייצר תגובה כזאת מצידה, זה החל ממש פתאום ואשתי ואני ממש לא יודעים מה לעשות נוכח המצב הנוכחי. האם ידוע לך על תופעה מסוג זה בגיל כזה? מה יכולה להיות סיבה להתנהגות כזאת? מה ניתן לעשות כדי להחזיר את המצב לקדמותו? אשמח מאוד לעזרה - המצב מאוד מתסכל. המון תודה .

שלום, אני בעלי לשעבר התגרשנו כשבננו היה בן שנה וחצי בלבד. %Emenu a{text-de4וא עוד לא הבין מה קורה סביבו ולא שאל שאלות. עכשיו,כשהוא כמעט בן 5 הוא התחיל לשאול...למה התגרשנו? כמובן שאמרתי לו שהתגרשנו אחד מהשני ולא ממנו. וזה לא היה בגללו. ושאנחנו תמיד נהיה אבא ואמא שלו ואנחנו אוהבים אות%="שד' העצמאות"E5 הכי בעולם. אבל הוא ממש רוצה לדעת למה. לא מספיקה לו התשובה "לא הסתדרנו יותר". מה אומרים? סתיו ילד מאד נבון ו%

הבנתי מכתבות שקראתי שזה לא משפט שכדאי להגיד לילד קטן....כי אז הוא יחשוב שאנחנו שונאים אחד את השני. יש לציין שאנחנו בקשר טוב והילד ראוה שאנחנו מדברים ופעם גם אמרנו לו שאנחנו חברים אבל לא בני זוג. אז מה אתה מציע?

שלום רב, אנחנו גרושים כבר 3 שנים כמעט הגדולה בת 6 וחצי הקטנה בת 5 ולאחרונה האב עבר לגור עם חבר , אחרי תקופה מאוד ארוכה שגר עם הוריו והבת הגדולה שלי לא רוצה ללכת אליו.... היא אומרת שהיא מתגעגעת אלי, לסבתא היא מוכנה ללכת אבל גם שם היא מתקשרת ובוכה ורוצה שאבוא לקחת אותה ( אחרי שעשיתי זאת מספר פעמים שהן היו אצל האבא בדירתו החדשה). אני לא יודעת מה לעשות אין לי ספק שהן בטוחות אצל אביהן , אייך משכנעים את הילדה ללכת אליו ??

מיכל שלום, דבר ראשון, יש לוודא עם האב שהוא יוצר תנאים נוחים לשהיית ביתך אצלו, כגון: פינה משלה (אם אין חדר), ותשומת לב מספקת ולאורך זמן. אם הוא יתמיד בכך, אט אט היא תרצה להגיע. יש לוודא כי הנך שלמה פנימית עם שהיית הילדות בבית האב, וכן, להקפיד לא לדבר בגנות האב בנוכחות הילדה שהרי הילדים מושפעים מהמילים והמחשבות שלך. אם כל אלו מתקיימים, ניתן בנוסף גם לנסות ולהבהיר לילדתך כי המצב הנתון לא רע בהכרח וניתן להנות בשיטת ה'גם וגם' ולא 'או או'. אם תרצי עצות מעבר לכך, אשמח לשוחח טלפונית, משה 050-6592838

אני גרושה ואמא לתאומים בני כמעט 3, האחד קשור מאוד לאביו,יותר מאחיו ולאחרונה אני מוצאת אותו מדבר עם בובה קטנה בדמות חזרזיר וקורא לה אבא,משוחח איתה ומאחל לה לילה טוב וכו, כשאביו הגיע השבוע לביקור וסיפרתי לו בני היה נבוך מאוד , אשמח לשמוע דעתכן המקצועית,ההגיון שלי כאמא אומר לי שמדובר במעיין פתרון יצירתי ושימוש בדמיון של בני למצוא מעיין "תחליף" לדמות אביו כשהוא לא בסביבה בגלל הקשר הטוב ביניהם,ומין הסתם הוא לא חש צורך באותה בובה כשאביו נמצא פיזית באזור האם הדבר מעיד על משהו בעייתי או חסר של בני בזמן עם אביו?...תןדה מראשש דנה

היי יש לי בעיה עם בעלי בתקופה האחרונה כל דבר שהוא עושה מרגיז אותי אם הוא עושה דבר טוב או רע מרגיז אותי אני תמיד מתעצבנת מכל דבר מתחילה לצעוק זה התחיל לפי כמה שנים שתפסתי אותו בוגד בי כמה פעמים ומאז אני לא יכולה לתת בו אימון כל הזמן אני חושבת שהוא משקר לי בוגד בי מה אני יכולה לעשות אני משתגעת

שלום. שנים הלכנו לאכול אצל חמתי בימי שישי ובזמן האחרון אני מרגיש חוסר נעימות כי כתוצאה מכך שאני אוכל צהרים אצלה בימי שישי אני חייב לה ובכול דבר שלא מוצא חן בעיני אינני יכול להעיר לאשתי או לחמתי . ביקשתי מאשתי להוריד פרופיל ולהוריד את תדירות ההליכה בימי שישי לארוחות צהרים ולצערי היא מסרבת . כנ"ל אשתי לוקחת את אמא שלה כמעט לכל מקום שאנחנו הולכים ויוצאים כולל לים ואין לנו פרטיות כזוג . איך משכנעים אותה להוריד פרופיל בנושא או פשוט להוריד פרופיל ביוזמתי בלבד . שבת שלום תודה

לא הורי נפתרו .