פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בת 41 אמא ל 2 ילדים מדהימים 11 ו8 מודה ומתוודה הם כל חיי!!! נישאתי לפני 12 שנים הנישואים היו קשים מההתחלה! בעלי הוא הבן הקטן של אמא מתוך 6 ילדים האחרון שנשאר בבית והיה עדיין מחובר בחבל התבור. עברתי מרורים ממנו ומשפחתו עליי לציין שכל מי שמכיר אותי יודע שאני בעלת שמחת חיים אדם שמח במיוחד אוהבת לבלות והיו לי המון חברים ומחזרים ועשיתי מה שרציתי מתי שרציתי ואיך שרציתי.... בהחלט נהנתי מהחיים! אחרי שנולד הילד הראשון החלטתי שנגמר לי ואיך יכול להיות מצב שאני בזוגיות לא מאושרת קשה לי ואין לי עם מי לדבר כי גם חברים/חברות אין לי. החלטתי שאני עוזבת וכאן הייתה תפנית בעלי התחנן על חייו הוא ביקש שנלך לטיפול וכך היה.... היינו בטיפול קרוב לחצי שנה, אפילו המטפלת הייתה בשוק ממערכת היחסים שלנו ושל משפחתו. הוא קיבל על הראש והבין שעשה טעות , לקח לי זמן לקבל אותו בחזרה כי כבר הרגשתי עם עצמי שאני ממש כבר לא שם וזה משהו שצריך לבנות מחדש. החלטנו לעבור דירה קצת יותר רחוק מאמא שלו אבל לא לא בעיר אחרת ואז התחילו בעיות מסוג אחר....... אקצר נכנסנו להריון ילד שני נוסף למשפחה והמצב עדיין היה עגום! היום לאחר 12 שנות נישואין אני יודעת שאני בן אדם אחר.. מריר לא מאושר לא סומכת על אף אחד, קשה לי לבטוח באנשים, יש בי רייקנות גדולה כאילו חור עצום נפער בי, אני מרגישה שאין משהו שיכול לרגש אותי יותר. אני בודדה ועצובה שנים שלא קיבלתי חיבוק נשיקה אהבה... רייק לי. אתמול החלטתי שאני עושה מעשה לאחר שגיליתי שבעלי עושה דברים מאחורי גבי( שזה לא משהו חדש) ויש איזה התנהלות עם אחיות שלו מאחורי גבי.... זרקתי אותו מהביית!!! עכשיו אני בדירה שכורה עם 2 ילדים אני יודעת שהחיים שלי מעכשיו יראו אחרת אין כסף ואין לי עבודה... אין לי ממש עם מי לדבר או לבקש עזרה אבל ההרגשה הכללית הרבה יותר טובה. אני זקוקה לחברים/חברות , להכוונה . הסברתי לילדים בערך מה הולך לקרות... הם לקחו את זה קשה והיום ההתמודדות שלי היא לוודא שהילדים שלי ירגישו נאהבים ואהובים ושלא יחסר להם. אני קצת הממומה ממה שקורה ומרגישה קצת מנותקת מהעיניין.....עזרה!!!

נשואים כ 4 שנים. לאחרונה התחילו אצל אישתי שאלות ותהיות על טיב יחסינו הזוגיים. עברנו המון קשיים שלא קשורים אחד לשניה אלא ריבים במשפחות קשיי עבודה ועוד, ופתאום לאחר שיש שקט יחסי בגזרה נוצרה אצל אישתי הצורך לעלות כל מיני שאלות, התחושה היא שהיא כאילו בסוג של תהליך עצמי של חיפוש ושאלות מה טוב בשבילה. חשוב לי לציין שאנו מאוד מאוד אוהבים אחת את השנייה, יש בנינו תקשורת מעולה,ערבות הדדית, דאגה ולמעשה הכול. הטענה העיקרית של אישתי היא באובדן התשוקה, תחילה היא אמרה שמדובר על משהו פיסי (השמנתי והיא אמרה לי שזה מפריע לה - כרגע אני בדיאטה ועושה ספורט ויורד במשקל) ולאחרונה היא טוענת שיש משהו ביחסים בנינו שמרגיש לה כאילו היא אמא שלי או אחותיאו אישתי, כלומר היא אומרת שהאהבה שלה אלי היא עצומה רק שהיא לא בטוחה שהיא האהבה הנכונה. בנוסף היא כל הזמן מציינת שהיא פתאום מרגישה לא במקום שלה, היא מחפשת תיקופים סימבולים כמו שירים מסוימים ואחרים למציאת המציאות שהיא רוצה.. עוד דבר שמאפיין את כל אחד מאיתנו הוא שאני מוכן לשמור על הנישואים בכל מחיר ואילו היא עם יד קלה על ההדק, כלומר מאז הוא מתמיד היא אמרה שאם משהו לא הולך צריך לשנות (אני חושב שזה משהו שמאפשר לה למתוח את הקווים איתי... בידיעה שאני אלחם). היא החלה טיפול פסיכולוגי אישי לפני חודש וחצי וכרגע המטפלת אמרה לה שנדרש טיפול זוגי אצל מטפל אחר כלומר אוביקטיבי אנו שנינו מוכנים לטיפול הזוגי, לפי מה שהיא אומרת היא רוצה שהטיפול יצליח ואני כמובן רוצה לשמור על שלמות המשפחה. אגב גם לי מפריעים מספר דברים אבל אני מבין שאין מושלם ומקבל אותם. דבר אחרון לפני השאלות, אישתי אדם שבאופיו ממצה מאוד מהר, מעולם היא לא הצליחה להחזיק זוגיות יותר משנה ואילו איתי היא כאמור מספר רב יחסית של שנים... מספר שאלות ברשותך: 1.האם ניתן לעשות סוג של פיין טיוניניג לאהבה כלומר להפוך אותה לאהבה יותר של גבר לאישה? 2.האם טיפול זוגי יכול להועיל? 3.האם סקסולוג יכול לעזור - אגב השאלות והתהיות אצלה החלו במקרה או שלא במקרה אחרי שקראה את 50 גוונים של אפור ( התחושה שלי כאילו נפתחו לה העינים, כלומר היא גילתה שיש משהו מאוד מרגש). 4.האם לדעתך העובדה שפתאום יש שקט מסביבנו ולמעשה נגמר האתגר גורם לה לעלות שאלות כאלו והאם ניתן לאתגר אותה באופן ייזום ? בכל מקרה המון תודה,

בני. בן 4.5 התחיל לבוא בכל לילה לבוא לישון במיטה שלנו , יש לנו תינוקת בת 5 חודשים בבית וכשהיא נולדה הוא היה מקנא קצת ( לוקח את המוצץ שלה , יושן בעריסה שלה ) , כשאנחנו מחזירים אותו למיטה שלו הוא שוב חוזר אלינו ואנחנו כבר מותשים ועייפים ובסוף משאירים אותו ,עד הבוקר , יכול להיות שהוא שוב מקנא ( התינוקת אצלנו בחדר ואין אפשרות להעביר אותה לחדר אחר ) , מה לעשות ?

בני בן 6 בכיתה א הוא ידוע במשפחה ילד שובב הבעיה שהוא איטי בכתיבה בבית ובבית ספר לפי דברי המורה שכל שיעור צריכה להזכיר שמו או בגלל הפטפוט עם התלמיד היושב לידו או לפעמים ללא סיבה כך אני מאוד סובלת מזה בבית יושבת לידו בזמן כתיבת שיעורי בית וכל הזמן מזכירה לו לכתוב לפעמים לוקח 6 שעות עד שמסיים יש לי עוד 3 ילדים בבית לא רק הוא ולוקח ממני הרבה זמן נסעתי לדבר איתו הרבה פעמים על זה וזה לא עוזר וכל פעם אומרת לו אם תסיים מהיר תקבל מתנה וגם לא עוזר באמצע כתיבה עוזב ומתחיל לרוץ בבית כך אני מרגישה בזה אנרגיה אם אני לוחצת ואומרת לו לא לקום מתחיל לשחק באצבעות דיברתי איתו בקשר לריצה כל הזמן בבית הוא אומר לי לא יכול לא לעשות זה כבר אין לי כוח התייעצתי עם המורה אם יש צורך לאבחון היא אומרת לא נראה לי שיש לו בעית קשב כי הוא מקבל ציונים טובים לא יודעת עד כמה זה נכון אוהב רעש בבית במשחקים לפעמים צועק בקול רם אוהב לשחק בבית ספר עם ילדים שובבים לא אוהב רוגע וזה מאוד מפריע לי בבית זהו אני התייאשתי סליחה על ההודעה הארוכה השאילה אם מדובר בבעיה אם כן למי לפנות ומה לעשות נא תשובה מהירה תודה מראש

שלום רב, אני נשוי מזה 17 שנה. אשתי עשתה עלייה בגללי ויש לנו 2 ילדים גדולים- 13 ו12. לפני כ10 שנים עמדנו על סף גירושים ובסוף החלטנו להישאר ביחד ולנסות לתקן את המצב. לאחרונה היחסים עלו על שרטון דבר שיצר מצב של זוג ש"חיי" ביחד אך כל אחד לחוד. אנו ישנים בנפרד והמצב הוא שאני הצעתי לקחת פסק זמן (פרידה) והיא תחזור להורים שלה בחו"ל יחד עם הילדים למשך שנה ואני אגיע לביקורים מידי פעם בגלל העסקים שלי בחו"ל. חשוב לציין שאנו לא שונאים אחד את השני אלא מבינים את המצב. חשוב לציין שהילדים יהיו בסביבה תומכת ואוהבת וגם השפה אינה מחסום עבורה. האם לאחר פסק זמן כזה נוכל לחזור? האם גירושים עדיפים? תודה מראש

בתי בת 3 6 חודשים הולכת לגן משעה 8:00 עד שתיים אחרי צהריים המורה מתלוננת על תפקודה בגן שהיא ביישנית לא חברותי אם אחד מהילדים התקרב אליה לשחק איתה כן משחקת איתו אבל היא אין לה יוזמה כזאת להתקרב מילדים לשתף אותם אם מי שהוא הפריע לה מתחילה לבכות בשקט לא פונה למורה בנושא כזה להתלונן בתחילת השנה כל פעם בבוקר הולכת לגן עם בכה המצב נמשך שבוע בביקורים אצל חברים היא נשארת דבוקה אלי ללא שום דיבור או תנועה חשבנו בהתחלה הגן יפטור הבעיה אבל כבר אנחנו בסוף השנה ואין שינוי שכחתי להגיד שהיתה 3שנים במשפחתון עם 5ילדים למשך 3שנים המשפחתון עד שעה 2:00 כאשר אני בעבודה בבית אין מלים מספרת סיפורים מתעקשת על דברים עם ויקוחים לא מוותרת לאף אחד בבית מה דעתך על זה מה אפשר לעשות למי לפנות אם מדובר בו בבעיה או זה נורמלי עובר תודה מראש

שלום, אני אמא לשתי בנות, הגדולה בת 3.5 שנים והשניה בת 3 חודשים. בתי הגדולה היא ילדה מקסימה, נבונה ועצמאית מגיל מאוד קטן. מגיל מאוד קטן היתה חברותית, מעולם לא היתה בעיה במעבר בין הגנים ,בעלת רצון ללמוד (רצון שבא ממנה,כלומר ביוזמתה),וכו'. הילדה תמיד היתה מאוד פעילה ואקטיבית(דבר שאפילו שימח אותי,אומנם לנו זה גורם להוריד קילו או שניים אך בעיניי זה מעיד על ילדות בריאה). בערך ב7 חודשים אחרונים התנהגותה החלה להתדרדר בצורה קיצונית (ייתכן וזה קשור לכך שהייתי כבר בהריון מתקדם).אומנם תמיד היתה דעתנית והבעלת אופי ואישיות מעולם לא עשתה טרור כפי שעושה היום: 1.צועקת וצורחת ללא כל סיבה נראית לעין (חשוב לציין שאני ובעלי מעולם לא צעקנו בבית, היא לא שומעת קללות או טונים גבוהים). 2.על מנת לגרום לה לעשות משהו צריך לחזור מספר רב של פעמים על הבקשה ולעתים גם זה לא עוזר. 3.ההשכבה סיוט (עד גיל שנתיים וחצי היא ידעה שאסור לרדת מהמיטה ויהיה מה , במידה וזקוקה לנו קוראת ונגיע (שירותים,מים וכו'). לעיתים היה לוקח לה זמן להירדם, אך העסיקה את עצמה לבד במיטה (שרה שירים, סיפורים וכו')וידעה שמהחדר לא יוצאים כי כבר מאוחר. כעת לגמרי התהפכה, צורחת, יוצאת מהחדר לא מסכימה לחזור, אנחנו מחזירים, יוצאת שוב , צועקת, צוחקת וממש מתחצפת. 4. כל החלטה הכי קטנה (אוכל, בחירת לבוש וכו' ) זה משא ומתן שלם. 5.את אחותה רואים שמאוד אוהבת ,שואלת מתי תגדל שיוכלו לשחק, כל פעם כשמישהו נכנס מדגיש שזו אחותה וכשתגדל היא רוצה שישנו יחד. יחד אם זאת רואים שמקנאה , לעתים מנסה למשוך אותה ביד/רגל, להפריע בזמן הנקה וכו'. אני מרגישה שאני אובדת עצות, מה שהכי מטריד אותי שהחלנו לאבד סבלנות, פתאום התחלתי לתפוס את עצמי צורחת עליה ומאבדת עשתונות, ואחר כך מרגישה כל כך רע עם עצמי, איזו דוגמא אני מהווה לדבר הכי יקר שיש לי?!הרי מדובר סה"כ בפעוטה ואיני מצליחה להגיע אליה....

ודבר נוסף ששכחתי לציין, כעת כאשר נכנסה לגן עירייה, התחילה להביא מילים לא יפות לגן (כמובן לא קללות גסות אך סגנון דיבור לא מכובד שמבחינתי לא מקובל). ניסיתי להסביר לה בפשטות שמתאימה לגילה, שאצלנו בבית לא נהוג לדבר כך ושלא נעים לנו לשמוע כאלה דברים. לא עזר. האם כדאי להתעלם לחלוטין וזה יעבור מעצמו או להתעקש כל פעם מחדש (אני מבינה שלפעמים היא פשוט עושה דווקא).אני לא מבינה מדוע מנסה למשוך תשומת לב שלילית אם מקבלת תשומת לב חיובית ללא שום קשר (אני מקפידה מדי פעם לצאת איתה לבד להצגות, ג'ימבורי ,בריכה, זמן איכות בלי הקטנה). נ.ב- בעלי אבא מאוד מעורב מגיל 0.

שלום רב, בני כמעט בגיל שלוש ויש לנו תינוק כמעט בן שנה בני מעולם לא לקח מוצץ. קבלת הבן הקטן הייתה יחסית בסדר. לאחרונה הגדול התחיל לקחת מוצצים שזרוקים בבית ובעיקר של הקטן. אני מנסה להחביא ולא לתת לו אבל הוא מתעקש ואני ממש לא יודעת כיצד לנהוג. כמו כן הוא החל לשים מדי פעם אצבע בפה, והוא טוען שכך עושה חבר מהגן. כיצד עלינו לנהוג? תודה רבה.

תודה רבה על תשובתך. אני גם חשבתי באמת להתעלם מזה. שאלתי היא כאשר הוא לוקח את המוצץ של הקטן האם גם להתעלם או להגיד לו שכשהקטן יבקש אז שיתן לו?  

שלום, אני עוברת לגור עם בן הזוג שלי לעיר אחרת נסיעה של חצי שעה, הסדרי הראיה עם הגרוש שלי והילד הוא פעם בשבוע וסופש אחת לשבועיים , אחרי שסיפרתי לו שאני עוזבת הוא אמר שהוא לא יכול לקחת אותה באמצע שבוע בגלל הנסיעה ובסופש שבוע שהיא אצלו שאני יביא לו אותה חצי דרך , אמרתי לו שאם אוכל לעזור בשמחה לא יכולה להבטיח לך דבר כזה. מה עושים במצב כזה?

הילדה שלי ממש לא מפריעה לי להפך, רק רציתי לדעת האם האבא יכול לעשות לי בלגן בגלל שאני לא מוכנה להתחייב שאני אעזור לו בנסיעות. האם הוא יכול לחייב אותי לעשות את זה כי הוא טוען שאני חייבת.

שלום רב, אתמול נכנסתי לאמבטיה בכדי להביא לביתי מרכך לשיער , ופתאום גילתי שביתי גילחה את שער הערווה שהיה לה על איבר מינה, אומנם לא היה לה הרבה שיער אך מה שהיה לה היא הורידה הכל.היא לא שיתפה אותי בכך אני באותו הרגע שאלתי אותה מתי עשתה זאת ולמה היא פשוט לא ענתה. מה עושים במקרה כזה? ממה חוששים? ואיך מגיבים לזה האם מענישים או לא ? אודה לעזרה לין

שלום רב, תודה על התייחסותך הילדה בת 9 וחצי

שלום. בעלי ואני מעוניינים לנסח אמנת חוקים משפחתית הכוללת את החוקים הבאים כדי לעודד יחסי כבוד בין הילדים : 1. בבית שלנו משוחחים ומתפשרים - לא מרביצים ! 2. בבית שלנו מכבדים רכוש פרטי – לא נוגעים במגירה פרטית או לוקחים חפץ פרטי ללא רשות. 3. בבית שלנו ההורים לא מתערבים ביחסים בין הילדים – הילדים מסתדרים ביניהם.4. בבית שלנו לא מדברים במילים מכוערות. כל החוקים הללו אמורים לבטא שינוי מהותי שאנו רוצים לעשות. יש לנו שלושה ילדים בן 7, בת 5 ןבן 4. בננו הבכור אינו מכבד את אחיו הצעירים, מנסה להשתלט כל הזמן, מציק המון, לוקח חפץ אישי בטענה שהחלפנו פעם וזה שלי, לא מכבד כשבאים חבריהם ומפריע, משתמש בקלות בידיו – לא מרביץ בצורה רצינית אבל דוחף, מזיז, בועט לא מעט ועל כל דבר קטן. יש לנו גבולות בבית, תפקידים לילדים, לו"ז דיי קבוע ודרישה לכבוד כלפיהם וכלפינו. אנו מעודדים ומעריכים התנהגויות חיוביות אף קטנות, משתדלים להתעלם ממה שאפשר וכמובן משתדלים שיישא בתוצאות התנהגותו. לדוגמא לאחרונה לא הצטרף לבילוי משפחתי בהתראה מראש שזה עלול לקרות כי יומיים רצופים הציק לאחיו ללא הפסקה או איבד זמנית זכויות שלו כבוגר בגלל התנהגות כוללת שאיננה כזאת. אנו רוצים שלא להתערב ביניהם בידיעה שהתערבות פוגעת ביחסים ביניהם אבל חוסר הכבוד שלו ללא התערבות יאפשר לחוקי הג''ונגל לשרור בבית וזה לא נראה לנו הוגן אז האמת היא ההתערבות היא מתמדת...כבר לקחנו חלק בקבוצת הורים. אנו מאוד מעוניינים לדעת לדעתכם בשתי שאלות ספציפיות : 1. האם לא להתערב משמעו בכלל, לחלוטין גם אם יש חלופת מילים מכוערות, חטיפת חפצים מהיד או לקיחה ללא רשות ? אם כן – מה יכולה להיות הסנקציה לחוק השני ואיך אפשר להטיל סנקציה אם אנחנו מגיעים לעמדה של אי התערבות ביניהם ? 2. מה יכולה להיות הסנקציה על הכאה ? במקרה אלימות הדדית, אנו יודעים שיש להפריד ולומר שלא מרביצים מבלי לנקוט עמדה שיפוטית אבל אם אחד פגע באחר – האם הרחקה ל-5 דקות לחדר היא סבירה ? ואם זה נמשך ל-15 דקות ? 3. מה יכולה להיות הסנקציה על אמירת מילים מכוערות או שאולי הצעתכם היא להתעלם בין אם נאמרות הורים או בין הילדים ? ושאלה אחרונה - מתי אתם מציעים ללמד תורות, החלפות ויתר דרכים להתפשרות אם אנו לא אמורים להיות מעורבים בסיטואציות וויכוח. יש לציין שהשתתפנו בקבוצת הורים ואף לתקופה היינו בייעוץ אישי להדרכת הורים. תודה רבה מראש !!! תשובה תעזור לנו מאוד.

רציתי לדעת מה הגישה לגביי השארת ילדה בת שנתיים אצל סבתא/דודה לשני לילות, הדילמות הן כאלו: 1. מעולם לא עזבנו אותה ללילה. 2. היא בדיוק עוברת גמילה מחיתולים אז אני מפחדת שזה יגרום לנסיגה.

סבתא היא גם המטפלת:-) אבל בגלל זה נורא קשה לי להשאיר אותה אצלה ללילה כי התחושה שהיא נשארת "בגן" אחרי שעות העבודה.

אני בשוק ולא יודעת איך להגיב. ביתי בת 3 וארבעה חודשים מתלוננת מדי פעם ששורף לה בפות. בכל פעם אני שואלת אם מישהו נוגע שם, ומסבירה לה לא לגעת בידיים לא נקיות, ומסבירה לה שלאף אחד אסור לגעת חוץ מלאמא ואבא, והגוף שלי רק שלי, ולכל אחד יש את האיברים הפרטיים שלו ואף אחד לא נוגע באחר. היא בוגרת ומבינה ותמיד אומרת שאף אחד לא נגע. היום היא שוב התלוננה ששורף לה, שאלתי מיד וקצת בתוקפנות - מי נגע שם והיא מיד אמרה שם של ילד בגילה בערך מהגן. ילד שהיא אף פעם לא ציינה כחבר או כמישהו שמשחקת איתו. שאלתי מתי זה קרה אמרה שמזמן (לא בטוחה שיודעת להעריך), כמה פעמים אמרה 5, גם בע"פ וגם הראתה עם היד (לא בטוחה שנכון אבל לצערי מניחה שיותר מפעם פעמיים). הסברתי שוב כמה אסור לאף אחד לגעת והיא אמרה אני אמרתי לו לא אבל הוא רצה. שאלתי אם זה היה כואב אמרה שלו והראתה מה הוא עשה נראה שנגע בעדינות. שוחחתי עם הגננת שהופתעה מאד לשמוע וגם ציינה שהם ממש לא חברים בגן, היא אמרה שתשוחח שוב עם כל הילדים ותסביר שכל אחד גופו ברשותו בלי להזכיר איברים פרטיים כדי לא לגרום למי שלא בכיוון בכלל להתעניין, ותפנה מבט ישיר אל הילד ואז הוא יבין. היא לא תאמר לו ישירות כי זה כמו האשמה. קצת התעקשתי שיש סיבה להאשמה ושכן תיקח אותו הצידה ותגיד לו שלא נוגעים לאף אחד באיברים הפרטיים ובכלל. ביתי לא נראית כמי שחוותה חוויה קשה ולכן אני חוששת לדבר על זה יןתר מדי אבל מה בכל זאת לעשות ? לפנות להורי הילד ? מה זה נקרא סקרנות ? תקיפה מינית ? נורמטיבי ? חריג ? אותי זה מזעזע... בא לי לגשת בעצמי לילד ולהסביר לו שאסור לו לעשות זאת.. לא הגיוני נכון ? תודה. מיואשת.. בת 3.. מה יהיה ?

ביתי בת השש נגיה באיבר המןצנע של ילדה מהגן אני לא יודעת אם זה משהו שחוזר על עצמו או באיזה דרך זה נעשה פשןט גיליתי את זה דרך הילדה השנייה אני לא יודעת אם גם לביתי זה נעשה איך אוכל לבדוק את הנושא ובאיזו דרך לגשת. לדבר עם ביתי??חייבת עזרה!!!

שלום, אני בת 35, נשואה + 1 ובהריון, יש לי הורים מקסימים ומפנקים יחד עם כל הטוב יש גם קצת רע אולי קצת הרבה כי היחסים שלי איתם משתנים כל הזמן ולמלווים בעליות וירידות. הם יכולים להיות מאוד קטנוניים לדוגמה: הבן שלי שיחק עם איזשהוא מגנט שהיה על המקרר בבית שלהם ואמי מיד אמרה לי שאני אגיד לו לעזוב את זה, אני מצדי לא הבנתי מה הבעיה והיא אמרה בטון כועס שהוא שובר את זה ואיך לא אכפת לי ומיד משם התלקח ריב שהרס את כל המפגש המשפחתי ואני עדיין בשלי לא נראה לי הגיוני על כל שטות לא לתת לו לשחק. מנק' מבט שלי כיצד לחנך את בני - אני לא אוהבת להגביל ולסרב כמובן הכל במידה וכשצריך לשים גבולות אז בודאי שכן כלומר יכול להיות שבמקרה זה היה בגלל השקפות שונות הבעיה, שזה קורה לעיתים קרובות כמובן כל פעם בתחום אחר ואי אפשר לחיות כך. אני אישית גם בן אדם חסר סבלנות ולא אוהבת שמבקרים אותי ומתקטננים איתי על כל שטות זה משגע אותי. אני לא יודעת כבר כיצד לנהוג והיחסים בינינו מתדרדרים עד כדי הפחתה במפגשים ושיחות טלפון שהיו פעם הרבה יותר. אשמח לעצתכם כיצד לשפר את יחסיי עם הוריי. תודה

לגיטימי שיהיו השקפות שונות. כדי שיהיה אפשר לחיות ולהיות ביחד כדאי ללמוד לכבד כל אחד את ההשקפה של השני. זה בדיוק ההפך מלנהוג בחוסר סבלנות. להתייחס לפניה של אמא שלך כבקשה ולא כביקורת ו/או קטנוניות. במקרים שאת מרגישה שהיא מבקרת אותך, כשזה בבית שלך, תסבירי לה מה ההשקפה שלך. כשאני חסרת סבלנות לאמא שלי, אני מזכירה לעצמי שלא הייתי רוצה שהבן שלי יתנהג ככה אלי. זה בדרך כלל עוזר. אולי יעזור גם לך להיות סבלנית יותר. הורים מקסימים ומפנקים זה נכס. כדאי להתאמן על סבלנות כדי להנות מהטוב. כל טוב, הדס עין דור הקסם בהורות

שתעזוב את הבית ותתן להורים את השקט שלהם !!!!

שלום רב, אנו הורים ל-2 ילדים בן שנתיים ובת 3.8 , מעוניינים לצאת לחו"ל לשבוע ימים ולהשאיר את הילדים אצל הסבתא, מה אתה מייעץ לנו לעשות? והאם זה יכול לפגוע בילדים בעתיד. תודה מראש,

שלום אהוד, לקחת אותם איתנו זה כידוע פרויקט והיערכות שמכבידה על הנופש, מה עוד, שזה לא יהיה נטו נופש עבורנו, אלא, יותר התעסקות עם הילדים, למה התכוונת שזה יפגע? ואיך אפשר למזער? תודה מראש ,

בתי בת 5 התחילה להתעוררת בלילה מגיע אלינו לחדר שינה אומרת שהיא לא יכולה להרדם ,אני לא מאפשרת לה לישון איתנו, בטענה שכל אחת יושן במיטה שלו ומחזירה אותה בחזרה ,שואלת אותה מה קרה היא פשוט אומרת שהיא לא מצליחה לישון ושאני יעזור לה היא רוצה שאני ישן איתה או יעשה לה עיסוי גב עד שתרדם אני עושה לה יוצאת מחדר אבל היא לא נרדמת היא מייללת קוראת אמא אמא (יש לי עוד ילד בגיל שנה שישן בחר סמוך שאחרי כל הדיבורים האלו גם מתעורר ) בקיצור כולם כועסים בעלי אמר לה שהיא מתנהגת כמו תינוקת ולכן למחורת לא תראה טלויזיה וכו' השאלה איך לעזור לה ?

בתי בת 6 בוכה מכל דבר קטן ועל כל שטות מה שלא היה בעבר , היא בתי הבכורה ואני כל הזמן מסבירה לה שהיא כבר גדולה ורק תינוקות בוכים מה כדאי לי לעשות ?

שלום. אני נשוי פעם שנייה כאשר מהנשואים הקודמים יש לי 2 ילדים ומהחדשים ילד אחד . הנשואים הקודמים התפרקו לא באשמתי , אני לא יזמתי אותם והם נגרמו ויוזמו ע"י גרושתי . במשך השנים גרושתי גידלה את הבנות וכיום הן בנות גדולות לאחר צבא , אחת נשואה והשנייה לא . אשתי החדשה מתיחסת מאוד מאוד יפה לשתי בנותיי , מכבדת אותם , מתענינת בהן , הבית שלנו תמיד פתוח עבורם ולקראתם , הן תמיד מוזמנות וחשוב לי לציין שאשתי אף פעם לא הסיתה או ניסתה להסית אותי נגדם (במיוחד בנושא כספים ולהפך) . אחת הבנות זו הלא נשואה פגעה בי ובאשתי לאחרונה בצורה כזו שלא ניתן לעבור לסדר היום מבלי שהיא תתנצל לפני ולפני אשתי , בעבר בלעתי ועברתי לבדר היום על הפגיעות בי ממנה אבל הפעם היא הגזימה וירקה לבאר שממנו היא שותה , ניסיתי לשוחח איתה ולהבהיר לה שזו אשתי באם תרצה או לא תרצה אבל היא בשלה , כנראה מרחמת על אימה שנמצאת במצב כלכלי וחברתי לא קל אבל כל זה לא באשמתי . מה לדעתכם עלי לעשות : 1. לנתק מגע בשלב זה ממנה ?, כי בכל המקרים הקודמים אני יזמתי פגישה איתה , בלעתי , נחנקתי ושתקתי ועברתי לסדר היום על מנת לא לפגוע ביחסים . 2. להמתין שהיא תתקשר על מנת לשוחח על הנושא (מה שלדעתי לא יקרה - השיחה) ? 3. או ליזום איתה פגישה כבעבר ? למרות שהיא פגעה בי ובאשתי קשה מאוד וזה לא קל עבורנו לעבור לסדר היום כי לא עשינו לא דבר ולא אשתי אשמה בגרושים של הורייה . פנייה שלי כרגע לא ילמד אותה איך להתנהג והיא תתנהג כך גם בעתיד ללא טיפת כבוד אלי ואל אשתי . מה המלצתכם עלי לעשות ? תודה

להתקשר ולהיפגש עם הבת. לשים את הכעס והעלבון בצד ולהקשיב לה, להקשיב למצוקה שהיא נמצאת בה. גם אם אתה לא אחראי למצוקה הזו וזו לא אחריותך לפתור אותה. אחרי שתקשיב, תבהיר לה שאתה לא מוכן לקבל את ההתנהגות שלה כלפיך וכלפי אשתך. אל תבלע ותחנק כבעבר, ספר לה בכנות איך ההתנהגות שלה פוגעת בכם, בלי לגרום לה ליסורי מצפון, אלא כדי שתדע מה הן תוצאות ההתנהגות שלה.

ביתי בתה 8 בהתחלה כמו כל ילד שמגלה את מיניותו הייתה נוגעת הרבה באבר המין שלה והייתי מסבירה לה שזה לא נעים ולא מקובל והיינו מדברותעל כך ולאט לאט זה נעלם עכשיו הבעיה גדולה יותר ניתקלתי בשתי מיקרים בהם ביתי ביקשה מילדותקטנות מימנה להוריד את המכנס והתחתון ולנשק את הטוסיק אחת של השניה ... כעסתי מאוד והסברתי ואז זה קרה שוב עם ילד של חברה שהיא הלכה איתו לצד ושנהם הורידו את המכנס והתחתון ושאני שואלת אותה למה היא עושה את זה אין לה תשובות

בני. בן 14 ולפני שנה עברנו דירה והוא התרחק מכל החברים שלו,בכיתה החדשה הוא רכש מספר חברים אך חוץ מלראות אותם בבית הספר הוא לא ניפגש איתם ויושב. כל הזמן עם המחשב ,חוץ. מהאימוני כדורגל שיש לו במהלך השבוע בזמנו הפנוי הוא כל הזמן במחשב..זה ממש מטריף אותי ואני מנסה להגביל אותו בשעות מחשב אבל זה גורם להרבה מריבות ולא ממש פותר את הבעיה,מה עושים?איך גורמים לילד להבין שקשרים חברתיים מאוד חשובים בגיל הזה ואחרי כל כך הרבה שיחות איתו הוא אומר שהוא לא יודע למה הוא לא רוצה להיפגש עם חברים.. מאוד נוח לו עם הלבד הזה ולי ולבעלי זה מאוד מפריע..אשמח להצעות איך לנהוג..

שלום רויטל, אפשר בהחלט להבין את הדאגה הרבה שיש לך לבנך ואת החשש לכך שהוא מבלה זמן רב עם המחשב, לבד ולא יוצר מספיק קשרים חברתיים. אני מבין שאת מחפשת דרך לסייע לו להרחיב את הקשרים והפעילויות החברתיות שלו אך לא ממש מצליחה לפתור את הבעיה. ראשית את ראויה להערכה גדולה על כך, שלמרות שקשה לך עם הנושא, את מצליחה לראות היכן הוא כן מתחבר מבחינה חברתית – כמו שאת מספרת שהוא רכש מספר חברים במסגרת ביה"ס, לוקח חלק באימוני כדורגל. חשוב לפרגן ולהתעניין (עד כמה שניתן עם מתבגר) בחלקים אלה. בדרך זו ניתן לחזק ואף להרחיב ההתחברות החברתית והפעילות מחוץ למסך המחשב. כמו כן יתכן שמתוך התעניינות זו תגלו נקודות חברתיות נוספות בהם הוא לוקח חלק. נתחיל בהסתכלות על אופן ההתמודדות עם הבעיה המוצגת עד כה. הגבלת שעות המחשב או סנקציות אחרות מובילות למאבק ולריחוק. מנקודה זו אתם מקטינים את הסיכוי לכך שבנכם בכלל ירצה להקשיב לתובנות שיש לכם כאנשים בוגרים ומנוסים. הסברים רציונאלים - לגרום לילד להבין שקשרים חברתיים מאוד חשובים בגיל זה – אני משער כי בזמן שאתם עושים מאמץ להראות לו את ההיגיון, בחלק מהמקרים בנכם אומנם נוכח בשעת ההסבר אבל אפשר לראות שהוא סגור והמידע שאתם מנסים להעביר אליו עף לצדדים או נופל על השטיח. במקרים אחרים יתכן והוא מרגיש לא בסדר, חריג, שהצורך להיפגש עם חברים לא קיים אצלו, מצב שעיכול לפגוע בביטחון העצמי שלו ובנאמנות לרצונותיו וצרכיו. כשקראתי את המשפט לגרום לו להבין, חשבתי לעצמי מה זה אומר. אם את צריכה לגרום לו להבין, זה מעמיד אותו במקום ,שהוא לא מבין והרי לבנך אין בעיה שכלתנית או בעיה של הבנה. הוא מבין את מה שאת אומרת לו, אך מחזיק בדעה משל עצמו, בצורך משל עצמו. יתכן והוא חווה אותך מנסה לכפות עליו את דעתך ואז זה מעורר אצלו התנגדות, גם כשהכוונה שלך נובעת מתוך דאגה גדולה ורצון להגן. אני רוצה לתת לך כיוון חדש להתמודדות עם המצב. חשוב להבין שאת ובנך מסתכלים על העולם מזוויות שונות לחלוטיןוזה בסדר. מבחינתך המצב שיש לבנך שעות מחשב רבות ולא מספיק קשרים חברתיים מוגדר כבעיה ומבחינתו מצב זה הינו בסדר לחלוטין, "נוח לו לבד" ולכן הוא לא מנסה להתמודד עם בעיה שלא קיימת. אני מבין שאתם כהורים מאמינים שלמרות שהוא לא רואה את הבעיה, אחריותכם כהורים, כאנשים בוגרים ומנוסים להראות לו את הדרך ולעזור לו להתמודד. אז איך אם כן מראים לבנכם את הדרך? אני רוצה להיעזר בדימוי של מגדלור על מנת להמחיש לכם את התשובה. תפקידו של המגדלור הוא לסייע לספינות להגיע לחוף מבטחים. חשוב לציין שהוא לא מאיר על הספינות את האור אלא מאיר את עצמו וזאת על מנת לא ליצור מצב של סנוור ולנווט את הספינות לחוף. חשוב לזכור דבר נוסף שהמגדלור יכול רק לסמן היכן נימצא החוף אך הבחירה אם להגיע לחוף או לא נמצאת אצל הספינות עצמם. בדומה למגדלור, לנו כהורים יש את האחריות להוביל את ילדינו לחוף מבטחים אך לא תמיד את השליטה המלאה לעשות זאת. אנו כמו המגדלור אחראים להאיר את עצמנו. כלומר, אם נתבונן במקרה הנוכחי להאיר את עצמנו פירושו להתבונן פנימה, לבדוק היכן הנושא החברתי הזה פוגש אותי, איזה מודל חברתי אנחנו כהורים נותנים לילד – איך נראים חיי החברה שלנו , האם יש מקום לשפר אותם, עד כמה אנחנו מבלים מול המסכים השונים בבית (טלוויזה, מחשב, אי פון), האם יש לנו זמן פנאי, ואם כן, האם אנחנו מרוצים מהאופן שבו אנחנו משתמשים בזמן זה.?. אלו הם רק חלק מהשאלות שניתן לבחון. אני מאמין שברגע שאת ובן זוגך תתחילו לבחון את העניין בניכם ואף תתחילו לפעול באופן מעשי לשיפור חיי החברה והפנאי שלכם. יש סיכוי טוב שהדוגמה האישית תאיר לבנכם את הדרך ותאפשר לו לבחור אם הוא רוצה ללכת בה. שיהיה בהצלחה שלומי כהן

שלום ד"ר יש לי אחות בת 39 רווקה שעובדת אך לא מוכנה לעזוב את הבית. יש לי הורים מבוגרים שהיא מפריעה להם מאד. היא עובדת בלילות , חוזרת ב4 בבוקר ומתחילה לאכול וללכלך כלים. הולכת לישון וקמה באחת בצהריים. יש לה גם כל מיני הפרעות כמו לשטוף כל היום ידיים, לאכול כמה שיותר ארוחות, היא חושבת באובססיה רק על אוכל. בנוסף מדברת לא יפה. היה לה חבר רציני שרצה שתיא תלך לגור איתו, מה שאומר שהא צריכה קצת לנקות את הדירה שלו כחלק מהשתתפות שלה בדירה. היא לא הסכימה לזה ונפרדה ממנו. היא מסרבת לעזוב את הבית. מה אפשר לעשות?( הם מפחדים להוציא אותה מהבית כי מה יגידו עליהם) תודה מראש

בוקר טוב חיכיתי הרבה זמן לתשובתך. הוריי אומרים שהיו בשיחה אחת אצל פסיכולוג והפיתרון היחידי שתעזוב את הבית ושאין לו יותר מה להגיד להם. הם צריכים כלים להתמודד עם זה, כי היא לא מפסיקה לאכול ארוחה של לפחות חצי שעה כמובן עם לכלוך , וחצי מהיום נמצאת במקלחת, יש לה עוד בעיה של נזלת כרונית, אז ביום היא מחסלת כ3 ניירות טואלט, אני גם גרה איתם, אך עוזרת להם במה שאפשר. אתה יכול להמליץ על פסיכולוג כלשהו? תודה

התגרשתי לפני 5 חודשים, היחסים עם הגרוש לא טובים, לא מדברים רק בהודעות ובמיילים. כתב לי שהוא לא רוצה לראות אותי וגם לילדים הוא אומר אותו דבר. הוא כתב לי שהוא רוצה שאפסיק לבקר את הילדים כשהם אצלו כי זה מבלבל אותם.בשבוע אחד הם נמצאים אצלו 4 ימים רצוף ומאוד קשה לי שלא לראות אותם.הביקורים שלי הם קצרים חצי שעה לכל היותר, אני מביאה להם גם בגדים . הגרוש שלי גר אצל אימו וכשהוא לא נמצא בבית אני מגיעה אליהם.

שלום, אני אמא לשני ילדים קטנים וגרה בסמיכות להורי. אני מנסה לאפשר להורים שלי לבלות עם הילדים לפחות פעמיים בשבוע ואנחנו מגיעים איהם לארוחה אחת לשבועיים בשבת. אבל ההורים שלי מאז ומתמיד טוענים שאני לא מספיק משקיעה בהם ולא מספיק אכפת לי וכל החברים שלהם מבלים יותר עם הילדים ואני שונה בזה שאני "מתקצבת" להם את הזמן כל הזמן וחשוב לי יותר להיות עם חברים ואני מאוד פוגעת בהם ושוברת להם את הלב. אני צריכה לציין שלהורים שלי אין יותר מדי בחיים מלבדנו. לאחי עדיין אין ילדים ואני כל הזמן נקרעת בין הצרכים ה"מוגזמים" שלהם אל מול העובדה שיש לי משפחה משלי לבלות איתה וכן גם חברים ובן זוג להתחשב בו. אני מנסה שלא להגרר לסחטנות הרגשית שהם עושים לי (ממש מאשימים אותי שאני פוגעת להם בבריאות...) אבל גם לי נקרע הלב מזה ואני לא רוצה שיפגעו ולא מוצאת איזון... האם יש דרך לספק את כל הצדדים...?

אני שונאת את עצמי ורוצה למות בגלל מה שעשיתי היום.... ואני מתה מפחד שזה יחזור על עצמו ואסור אסור אסור שזה יקרה!!! אני אמא לפעוט בסביבות גיל שנה+ והוא הדבר הכי חשוב לי בחיים, ועדיין, היום יצאתי משליטה ואחזתי בו ביד כל כך חזק שאחר כך ראיתי שיש לו סימנים סגולים על היד... וסטרתי לו ברגע של איבוד עצמי..... אני לא מאמינה שעשיתי זאת. מתה מפחד שמישהו יגלה. מתה מפחד שזה יקרה לי שוב.... לא מאמינה איך ניצלתי את הכוח שלי מול הילד שלי - בן אדם אחר חסר אונים מולי כי אני גדולה והוא עוד תינוק...... אנא עיזרו לי. אתם חייבים לעזור לי.....

היי יש ילדה שגודלת לתוך בית שהאם נכה בשתי ידייה ובנוסף ניוון שרירים קשה. קיימות התפרצויות כאבים וצעקות. הילדה בת 5 וקצת החלה להרביץ לאמא ואומרת שהיא לא מחליטה עליה מכיווןו שהיא ילדה יחידה ומפונקת ולדעתי האם לא הציבה לה גבולות ומאפשרת לה הכל. (מנסה לפצות אותה על נכותה גם בלוותר בהכל וגםלקנות לה מעל ומעבר לכל ילד אחר בגילה).האם אפשר להציב לה גבולות כרגע? איך מונעים ממנה לא להרים יד על האם? היא לומדת מהאם את ההתפרצויות שלה מה אפשר לעשות בנדון? יש לציין כי האם לא במנטליות של צעקות או עונשים. האבא מרים את קולו והיא נרתעת ממנו.

יש לי ילד בן 8 הקטן בין שלושת הילדים שלי. הוא לא מוכן לעשות שעורי בית אני מושיבה אותו בכח ואז הוא לא מרוכז כאילו עושה לי טובה שאני עוזרת לו בשיעורים, כאשר הוא עושה לבד הוא לא מוכן שאני אבדוק לו כי כמובן שום דבר לא נכון כדי שלא יצטרך לתקן הציונים בהתאם . אני כבר לא יודעת מה להגיד למורה כאשר היא תתקשר להגיד שלא הכין שעורים כמה פעמים ברצף . איך לגרום לו להבין שזה לטובתו . העונשים לא עוזרים הצילו תודה

שלום רב ביתי בת ה 3 ישנה מאז ומתמיד עם אחד ההורים אמנם בחדר שלה, במיטה שלה , אבל עם אמא או אבא החלטנו כי הספיק לנו, אנחנו רוצים לישון יחד כזוג, מה שבנוסף נולד לנו תינוק לפני כשלושה שבועות. מתי אפשר להתחיל את התהליך, וללמד אותה שהיא צריכה לישון לבד ? לאור זה שנולד לה אח קטן, והנושא כרגע רגיש... ואיך עושים זאת, מאיפה מתחילים? אשמח לקבל הדרכה בנושא. אנחנו עשינו טעות שלמדנו אותה לישון איתנו , כי היינו מותשים מהתעוררויות המרובות כשהיא היתה תינוקת, וזה פשוט המשיך יותר מידי זמן. ואני לא רוצה שהיא תשלם את המחיר, איך עושים את זה בזמן הנכון ובדרך הנכונה, מבלי ליצור אצלה פחדים, טראומה וכד תודה מראש אור

מקווה שתקראי... על אף ההרגל הטבוע חזק חזק של שינה עם אחד ההורים וגם כניסתו של האח, עדיין בתהליך הדרגתי תוכלו ללמד אותה לישון לבד. ולא ממקום של חולשה וטראומה אלא ממקום של חוזק ובטחון. בהצלחה

שלום ביתי בת ה6וחצי התרגלה לישון במיטה איתנו ההורים אנו מנסים להסביר לה שלא כל צריך להיות אך היא מסרבת להרדם במיטתה וכל ערב חגיגה שלמה סביב הנושא עד שאנחנו נישברים נותנים לה להרדם במיטתנו ואחכ מעבירים אותה. כמובן שבאמצע הלילה היא מתעוררת ועוברת אלינו שוב . מה עושים? איך ניתן לטפל בנושא בלי לגרום לילדה נזק .

ייתכן גם שיש פער גדול בין שינה אתכם לשינה לבד ויתכן וצריך לעשות זאת בדרך הדרגתית יותר.

היי, ברצוני לקבל ייעוץ והכוונה בנושא הנ"ל, התופעה של גילוח הגבות של ילדתי, בת ה-13 קיימת כבר מגיל 10,בגילאי 10-11 טיפלנו בנושא ע"י פגישות עם פסיכולוגות, הייתה לנו סידרה של 10 פגישות כל פגישה שעה, התופעה המשיכה ON ו-OFF לעולם לא פסקה לגמרי עד עצם היום הזה.ניסיתי לדבר עם הילדה בנושא לא פעם ולא פעמיים לאורך השנים,כאשר הייתה קטנה יותר שיתפה פעולה ולכן הצלחתי לשכנעה אותה לקבל עזרה פסיכולוגית, נכון להיום נושקת לגיל 14 איננה מוכנה להענות לבקשותיי החוזרות והנישנות לקבל סיוע פסיכולוגי, אנא עיזרו לי למצוא פיתרון לבעייה , הינני אובדת עצות,הילדה כועסת, נירגזת,בוכייה ואיננה מוכנה לשום סיוע כזה או אחר. ברור לי כי מדובר בגיל ההתבגרות, לילדה יש אח בגיל 11, הם סה"כ 2 ילדים בבית, לא חסר לה דבר, מצבנו הכלכלית טוב ומעלה , ילדה מאוד כישרונית, חברותית, מקובלת חברתית, ילדה מאוד חיובית ובד"כ חייכנית, אינניי מצליחה להגיע אליה בנושא, אם כרוך בכך שאני יקבל ייעוץ והכוונה בנושא על מנת להצליח להגיע אליה, אשמח לעשות כן נא תגובתכם בהקדם, תודה מראש מירה.

שלום, בני הצעיר בן 13,חברותי,הילדים אוהבים אותו ורוצים בחברתו. לאורך השנים הוא התחבר גם לבנים שעושים מעשי קונדס. לפני כשבועיים בני השתמש במצית ועשה חורים ברשתות שבבית. לאור המקרה דיברנו איתו על הנזקים והוא הציע שיתן מכספו לתיקון הנזק ואכן לקחנו מכספו לתיקון הרשתות. המקרה האחרון שקרה שהסתובב בישוב עם 3 בנים בני גילו,לטענתו אחד הבנים אחז במצית והצית שיחים ותחנת אוטובוס בישוב כשבני היה איתו ועוד נער נוסף בעת המעשה. כיצד להגיב למקרה הנ"ל? מדוע נושא השרפה חוזר? אודה לתשובתך המהירה.

שלום רב, לי ולבעלי יש שתי בנות, בת ארבע וחצי ובת שלוש. הילדה הקטנה יותר היא בעלת אופי לא קל, מצד אחד היא מאד יצירתית, עצמאית, חכמה, אוהבת לבדוק הכל ולהתנסות, ומצד שני היא דעתנית, לא עושה מה שאומרים לה לפחות לא מהפעם הראשונה והשנייה, ובקיצור דורשת לא מעט סבלנות. סבלנות שלבעלי לצערי אין. הוא מאבד את זה מהר ומתחיל לצרוח, על ילדה בת שלוש. דברים בסגנון "תקשיבי לי מהפעם הראשונה; כשאני אומר תאכלי את תאכלי וכשאני אומר תשחקי את תשחקי ועוד. הוא גם מאיים במכות, תודה לאל לזה לא באמת הגענו. כמובן כשהוא מתחיל לצרוח הילדה מתחילה לבכות - יש הרבה כעס ואפילו שנאה בקול. וכשזה קורה הוא צועק "תפסיקי לבכות או שאשים אותך בשירותים" ולפעמים אפילו עושה את זה - עם אור דלוק ודלת פתוחה, אבל זה לא יותר נעים בכל מקרה. בכל פעם שאני מנסה לדבר איתו על זה אנחנו רבים. הוא טוען שהוא לא מאמין ב"שיטות" שלי, ושיהיה איך שהוא אומר. חשוב לציין שהוא בא ממשפחה עם רקע אלים - אמו הייתה נוהגת באלימות פיזית כלפי הילדים. עם זאת הוא עד התקופה האחרונה לא הראה התנהגות כזאת. מה לעשות? איך לשכנע אותו? אני ממש אובדת עצות עד כדי דמעות....

שלום רב אני אמא ל 4 ילדים מ 2 נישואים ...הילדים הגדולים בן 17 ובתי בת ה 18.5 מנישואים ראשונים שהסתיימו בסכסוך גדול (מצידו) לפני 10 שנים. האבא שלהם מסיט ומתעלל בכולנו בצורה פוגעת ומשפילה מדי יום ביומו...לדבריו הוא יהרוס ויפגע בכולנו בגלל שבחרתי להתגרש ממנו והוא אכן דבק במשימה .יש לו הרבה כסף והוא משתמש בכך לזכות באהבה שלהם ,לדוגמא:הוא קנה לילדה אוטו חדש בשווי 160,000 ש"ח לפני חצי שנה והיא מאוד רוצה ג'יפ בשווי 230,000 ש"ח - הוא אמר לה שאם תעבוא לגור אצלו בבית יקנה לה את הג'יפ ....היא אמרה לי שהג'יפ הזה מאוד חשוב לה ועברה לגור אצלו... אני נישאתי מחדש והבאנו עוד 2 ילדים מקסימים, ויש לנו בית יציב ומלא באהבה כבוד וסבלנות -בדיוק ההפך מהאקס. האקס גם הספיק להתחתן ואישתו בהריון אך עדיין כל דיון בסלון שלהם הוא התעסקות בחיי ...אפשר לומר שהוא עדיין אובססיבי מאוד לגבי....הוא מאוד מקשה עלינו,במיוחד עכשיו. הגדולה שלי התגייסה לפני כ 3 חודשים ומאז גרה איתו ...כל יום שעובר הוא סיוט גדול עבורי.יותר קל וזמין לו להתעסק בחיי ולהסיט אותה נגדי. עכשיו אני במצב שהיא לא מוכנה לדבר איתי בכלל ! הדרך היחידה שלי לתקשר איתה היא בהודעות טקסטים שמסתיימות בהודעות פוגעות ורעות מצידה שכבר אין לי מה לומר יותר !!! לדוגמא- אני שונאת אותך ,אם לא תאמרי לי מי אמר לך...אני אספר לאבא ש....היא מאיימת עליי כל יום מחדש פוגעת ומשפילה .... אני רק עונה בהודעות שאני אוהבת אותה בכל מצב ללא תנאים ותמיד אהיה כאן בשבילה ...הודעת חג שמח הסתיימה בזה שלדבריה אני צריכה לזכות בתואר "אם השנה" ....אני עצובה ונואשת ...היא עצבנית וכועסת כל הזמן על הסובבים אותה וכמעט שאינה בקשר עם הבית האמיתי שלה שבו גדלה וחונכה בנועם ודרך ארץ ...האחים הקטנים שלה מתגעגעים אליה ושואלים עליה כל הזמן...מיואשת !!!

תודה על תשובתך המהירה ....ניראה לי שאתה צודק ואכתוב לה רק הודעות באירועים מיוחדים ....חשוב לי לא לעשות טעויות שיעמדו נגדי . אני מחכה לה שתישבר ותשוב הביתה , לדעתך זה יקרה ? האם כדאי להעביר לה מסרים מדויקים לגבי טענות ספציפיים ואירועים שאבא שלה מדביק לי (דרך מישהי חיובית שאפשר לסמוך עליה)?!? האם כדאי לערב גורמים נוספים ניטרליים שמכירים אותנו מקרוב שינסו לדבר לליבה ולהגיון שלה ?!? להראות לה שהיא טועה ולפתוח את עיניה למעשים השליליים של אביה ?!? אביה יודע לשכנע בערמומיות שלו כל דבר - הוא מספר לה שהוא ראה הודעות שכתבתי למורה לנהיגה שלה שאני מעודדת אותו לתבוע אותה על אי תשלום וכו.....הוא הצליח !!!!! אין לי דרך לענות על כך והיא שונאת אותי כל יום יותר לדבריה ..... כל יום מתווסף לי עוד נושא שאבא שלה רומס אותי ללא הזדמנות מצדי להגיב או לספר את האמת ......אני עצובה ומתגעגעת לחבק אותה ולאהוב אותה בבית שלי ..... שוב תודה

שלום אני אמא לשני ילדות בנות 3 ושנה וחודשיים ולכל אחת מהם יש בעיית התנהגות כלשהי, לגדולה שלי בת ה-3 יש בעייה של רתיעה מילדים זרים שהיא לא מכירה למשל שאנחנו לוקחים אותה לפארק אין לה בעייה לשחק כל עוד המתקנים רקים מספיק שיגיע ילד או שתיים היא באה אלי מתיישבת לידי ושאני שואלת מה קרה היא אומרת לי שבא ילד וזה מפריע לה ככה גם בגימבורי ובגן למשל הגננת אומרת שהיא הכוכבת בגן וכולם אחריה ויש לה חברות אז אני לא יודעת איך להתמודד איתה חברתית שאנחנו מחוצ לגן ולציין גם שבתקופה האחרונה היא מכרסמת ציפורניים עד הסוף עד שאין לי מה לגזור לה כבר שלושה חודשים ומה לא ניסיתי דיברתי יפה צעקתי מוציאה לה את היידים מהפה וזה לא עוזר,, ולגבי הקטנה היא גם בגן עד חמש וכשהיא מגיעה הביתה היא לא יורדת לי מהיד עד שהיא הולכת לישון בשבע וחצי שמונה ואם אני ינסה שנייה להניח אותה היא תטיח את ראשה ברצפה בחוזקה ותזרוק את עצמה אחורה וגם אחרי שאני ירים את עצמה היא תמשיך לצרוח ולזרוק את הגוף שלה אחורה בחוזקה ולהשתולל לפחות שתי דקות עד שהיא תרגע לבד כי שום דבר לא מרגיע אותה ואפ מישהו יעצבן אותה הוא יקחו לה צעצוע היא תתנהג אותו דבר ואם היא ליד הקיר היא מטיחה את ראשה בקיר והיא עדיין קמה בלילה שלוש ארבע פעמים כדי לאכול ושהיא קמה היא עוד מתוך שינה מטיחה את ראשה בסורגים של המיטה ואת ההתנהגות הזו לציין היא עושה רק בגן. בכל מקרה אני אמא מאוד מודאגת מהמצב הפסיכולוגי של שניהם אני לא רוצה שיקרה להם נזק נפשי אני צמאה לעזרה תודה רבה

הורים לילדים בגילאים 12-16 אשר ברשות הילד סמארטפון אשמח אם תוכלו להקדיש כמה דקות למילוי אחר שאלון במסגרת עבודת מחקר שלי לתואר ראשון בתקשורת מצורף קישור לשאלון https://docs.google.com/forms/d/1IHd-3YwjPbTwcvUkQ_SBm-t1Kb9QwIi0f8V5BOPTI_s/viewform תודה עינב

היי עינב אני עושה עבודה בלימודים על הגילאים האלה, אשמח אם אוכל לשאול אותך כמה שאלות תודה רבה דור גבריאלי

שלום שמי נטע ויש לי בת מקסימה בת 11 חודשים היא חייכנית ומתוקה וקצב ההתפתחות שלה נפלא כבר עושה צעדים ראשונים אך הבעיה היא שהיא לא מוכנה ללכת לאף אחד אחר מלבדנו ( ההורים) והמטפלת ליד סבא סבתא היא מוכנה לשבת לשחק אך ורק אם אנחנו קרובים ( במרחק שבו היא רואה אותנו וגם אז מעדיפה להתקרב אלינו זה מאוד מקשה כי בעצם אנחנו לא יכולים לזוז ממנה לרגע מה ניתן לעשות פוחדת לגרום לה לחרדת נטישה אך חייבת לציין שהמצב כך די מבראשית ולא משהו שהתחיל בשבועות האחרונים מה עלי לעשות

אנחנו ממש לא מתקשים להיפרד (זאת לא ביתי הראשונה ) , הלוואי וידעתי מה יכולה להיות הסיבה , מוכנים לנסות הכל אני פשוט לא יודעת מה אפשר לעשות בנושא האם להשאיר אותה עם אחד המבוגרים או שלהיות לצידה ולתת לזה לעבור לבד או כשהיא תלך לגן נטע

שלום רב, אנחנו זוג שנמצא במשבר נישואים וזקוקים לייעוץ משפחתי/זוגי. הפנו אותנו ליועצת נישואים והתברר לנו שהיא בעלת תואר ראשון (BA) בפסיכולוגיה מאוניברסיטה מחו"ל שאינה מוכרת ע"י המועצה להשכלה גבוהה ואשר עברה כל מיני קורסים בתחום הייעוץ הזוגי. מאחר וחשוב לנו להגיע למישהי או למישהו רציני שהוא בר סמכא ועבר הכשרה מספקת, רצינו לברר האם זה מספיק מבחינת משרד הבריאות וכו'? תודה מראש על העזרה, איציק

בני בן ה11 סובל מבעיית קשב וריכוז ועבר השנה לכיתה קטנה בדר"כ יש לו מוטיבציה ללמוד וההתנהגות שלו סבירה בימים האחרונים חלה נסיגה גדולה בהתנהגות שלו , הוא מסרב ללמוד ומתחצף לצוות ההוראה בכיתתו כל שיחה שערכנו איתו גם אנחנו הוריו וגם המחנכת לא עזרה? אנא יעץ לנו תודה

שלום, הבן שלי בתקופה האחרונה התחיל להרביץ ולפעמים לנשוך בגן. הבנתי שזו התנהגות די נפוצה עד שהם מתחילים לדבר ולהביע את רצונם. השאלה שלי אם זה באמת בסדר בגיל הזה להרביץ גם ללא סיבה, סתם לעבור ליד ילד בגן ולתת מכה ומה אני בתור אמא יכולה לעשות חוץ מלהגיד לו שאנחנו לא מרביצים וזה לא נעים. יכול להיות שזה קשור או לא אבל נולדה לו אחות לפני 5 חודשים, אז אולי זה גם תורם לעניין. עד מתי זה בסדר שהוא מרביץ ומתי אני צריכה להתחיל לדאוג. תודה

שלום, מזה למעלה משנתיים עבר לגור איתי ועם הבן שלי, בן זוגי. זו הפעם הראשונה שעובר לגור איתנו גבר. הבן שלי היום כבן 19, חיל טרי. מערכת היחסים והאוירה בבית מצוינים. כבוד, תקשורת לא רעה, הרבה כבוד הדדי והרבה אכפתיות. לפני כחודש חשף בפני הבן שלי שהוא שומע אותנו (אותי ואת הבן זוג) בעת קיום יחסים. עלי לציין שדי הופתעתי כי אנחנו תמיד עם דלת סגורה ושומרים על שקט (לםחות כך חשבנו). לטענתו זה מביך ואף "שורט" אותו. מאז הקפדנו עוד יותר אבל לפנ יכשבוע הוא שוב התפרץ והתנהג בחוצפה כלפי והבנתי שהוא שוב שמע אותנו. אמרתי לו שזה טבעי ויש לנו זוגיות טובה וכו.. אבל הוא לא "קונה" את זה. זה מפריע לו וגורם לו להתנהגות אנטגוניסטית כלפנו. איני יודעת כמה עוד שקטים נוכל להיות.. אבל אני כבר מרגישה שאנחנו נמנעים מלקייפ יחסים בגלל הענין.. אשמח לעצה כיצד נכון לנהוג ומה נכון להגיד לו. תודה רבה

אהוד שלום ותודה רבה להתיחסותך לשאלותך: בני הינו הילד היחיד שילדתי ורק הוא בבית. הוא איתי מלידתו. אין לו חברה. הןא עדיין לא נחשף למערכת יחסים אינטימית עם בנות. לאביו 3 ילדים. אשמח להכוונתך בנושא. תודה וחג שמח

שלום,אנחנו בהליך גירושין. סיכמנו על משמורת משותפת וחילקנו את ימי השבוע וסופו השבוע,חגים וכו. לפעמים,שנינו רוצים להשתתף בפעילויות של הילדים,גם אם לא ביום "שלנו". במיוחד עם הילד הקטן,בן עשר. לפעמים זה קורה פעמיים או יותר בשבוע. אחותי העירה לי שזה עשוי לבלבל את הילדים. הם לא מפנימים את הפרידה . אנחנו בשני בתים שונים אבל מתראים מספר פעמים בשבוע בפעילויות של הילדים.איננו מרבים במילים אך האם זה עשוי להיות מסר כפול? האם זה יקשה עליי להציג בבוא היום את בן הזוג החדש שלי? האם ייתכן שהילד שלנו עדיין לא מפנים את הפרידה (כמה חודשים) וחולה על כך שנחזור להיות זוג? חשבתי להציע כי כל אחד מאיתנו,ישתתף בפעילות ביום שבו הילד נמצא איתו. לא נופיע כזוג,כדי לא להעביר מסר מבלבל. ואם הילד ישאל מדוע,אסביר לו שכך הוסכם. השאלה היא,האם לשוחח עם האקס על כך? ואיך להסביר לו שזה לטובת הילד,שצריך לשמור על גבולות ברורים. מודה מאד על תשובתך!!!

שלום רב! אני בת 19 וסובלת מחוסר הבנה רבה המשפחתי. מאז ומתמיד אמא שולטת על כל צעד שאני עושה בחיי ולא מביאה לי להתפתח בקצב שלי. היא מחליטה עליי לאן אלך והכי חשוב בשלב זה- מה אלמד! לא עשיתי צבא בשל בעיות בריאותיות ונפשיות ואיני יכולה לחשוב אפילו על שירות לאומי מכיוון שהיא כחיים לא תסכים. היא כבר משהו כמו שנה מכריחה אותי ללכת ללמוד את תחום הסיעוד כדי שאני אהיה כמו אחותי הגדולה! כשאני מנסה להתנגד לה היא ממש מתעצבנת ומאשימה את חברה שלי שהיא גוררת אותי למקומות רעים ומשפיעה עליי לרעה. אחרי בית הספר גם בגללה, נאלצתי להתחיל קורסים של פסיכומטרי אותם סיימתי בקושי רב וכמובן ,לא ניגשתי בסוף לבחינה. גם היועצת והפסיכולוגית בבית הספר ניסו לשכנע אותי:החיים נותנים לך לימונים אז תעשי מהם לימונדה! זה מה שעשיתי וכל החודשיים סבלתי מדיכאון נוראי ויום אחד שהיווה את השיא חשבתי שזהו סופי ואני הולכת למות. היא שמה לב למצבי והיתה לצידי אך רק עד סוף התקופה. לאחר מכן היא התחילה ללחוץ מה יהיה איתי ושוב חזרה להחלטות שלה. היא יצרה קשר עם המכללה אך אמרתי להם שעוד לא קיבלתי את תעודת הבגרות והם אמורים ליצור איתי קשר החודש. כל הזמן הזה נורא פחדתי מבואו של חודש מרץ ואני חוששת כי לא אעמוד בכך! אני חושבת הלוואי הם לא יסתפקו בדוח הציונים אלא יצטרכו את התעודה עצמה והלוואי גם בכלל לא אתקבל. איני מוכנה ללמוד בכללי כרגע כי אני שרויה במצב נפשי מאוד קשה ולא מסוגלת לעשות דבר וללמוד בפרט. כל השנים בבית ספר השקעתי כמו מטורפת מפני שרק ככה הצלחתי לשרוד והעובדת סוציולוגית אמרה כי היא גאה בי שבמקום להתדרדר לסמים, אלכוהול וכו אני קברתי את עצמי בלימודים! אך כרגע נגמר לי הכח ואני מפחדת שיהרגו אותי או יזרקו מהבית: האב יכול להיות מאוד אלים אם היא תסיט אותו נגדי וגם היא סובלת מדיכאונות כרוניים ואינה שולטת על מצבה. היא סבורה שרע לי רק בגלל החברות ושאני סתם עצלנית ושהפתרון היחידי הוא כדורים למשך כל החיים דבר שאני מסרבת לו כי הם אינם יעזרו לבעיותיי. גם אחותי סובלת מדיכאונות קשים והיא נמצאת על כדורים חזקים שמונעים ממנה את כושר השיפוט הרציונלי ובנוסף היא ניסתה להתאבד שלוש פעמים ושהתה כחודש וחצי במחלקה פסיכיאטרית היא אם לשתי בנות. בבקשה אשמח לקבל תשובה איני יודעת מה לעשות ואני חושבת על להתאבד! תודה

שלום, יש לי ילדה בת 10 שכל הזמן מתחצפת, עונה, מתעצבנת שלא נותנים לה את מבוקשה זה מתבטא בכך שהיא טורקת את הדלת ומדברת לעצמה בעצבים בחדרה. אתמול למשל לא הסכמתי לה טלוויזיה בערב מאחר והיא לא כיבדה אותי והתחצפה אז היא התחילה לעשות רעשים בטענה שמשעמם לה. אני ובעלי ממש מתוסכלים זו ילדה שלא חסר לה דבר ויותר מזה. יש לי בבית עוד 2 בנים והיא הבכורה, אז אני משתדלת לעשות איתה לבד זמן איכות, לדבר איתה, כל מה שרק אפשר. לצערי יש ימים שאין לי כח להתמודד איתה. אנא ממך את עזרתך הדחופה.

בבקשה תענה לי.....

בני בן השלוש וחצי מצוי בתקופה בה קשה לנו לתמודד עם התנהגותו. כל דבר שמבקשים ממנו הוא איננו עושה (כמו לבוא להתלבש,לאכול,לישון,לסדר את הצעצועים שפיזר , להפסיק לעשות משהו מסוכן וכו'...)ופעמים רבות הוא רוצה לקבוע- מי מלביש אותו, איפה מלבישים אותןו וכו'. גם כשהוא שואל אם הוא יכול משהו (עוגיה/חטיף למשל) ואני עונה לו שלא או שאחרי האוכל, הוא איננו מקבל זאת ועושה סקנדל שלם הכולל בכי צרחות השתוללות מכות וכו'. אני מצליחה לגרום לו לעשות דברים רק ע"י 2 דברים: 1. איום בעונש, כולל עד לעונש עצמו (בלי טלויזיה/ממתקים..) 2.הפחדה כמו- תתקלח שלא תתחיל להתגרד ויהיו לך פצעים, תשתה מיים שלא יתייבש לך הגוף..אם תטפס תיפול ותשבור את האף...בכביש אתה תידרס.. וכו' וכו'... אני מבינה שזו לא הדרך אך לצערי כרגע אלו הברירות היחידות שבידי. היום הוא הגדיש את הסאה עד שהפלקתי לו וצעקתי שאני קובעת בבית הזה ולא הוא , שאני מצפה שמחר הוא יקום ויתנצל על כל מה שהתנהג לא יפה וגם יהיה ילד חדש, שמקשיב להוריו.אני רוצה לציין שאחותו בת שנה וחודשיים רואה את מה שקורה כל יום ואני מפחדת שתלמד ממנו את מעשיו הרעי. מה עושים?? תודה!

אני בהחלט מבינה מה שאתה אומר בראשית דבריך, הרי ברור לי גם בזמן שאני עושה את הדברים כי אני שוגה בדרכי, אולם כפי שציינתי, הדברים נעשים מחוסר ברירה, שכן אני חייבת לגרום לו לעשות כדברי בדברים החשובים. אמנם ציינת מה לא לעשות, אך לא ציינת מה כן- כיצד אתה ממליץ לגשת לילד ולגרום לו להיות ממושמע יותר? לצערי בשל חוסר זמן לא אוכל לגשת להדרכה שהצעת, על כן אעריך ביותר תשובה שלך בנושא.

שלום רב, מאד מודאגת מנכדי בן ה-10 אשר נעלב מכל דבר. מהיותו קטן ועד היום כל פעם שאינו מקבל מה שהוא רוצה, או כל קונפליקט או מילה לא במקום גורמת לו להזעיף פנים, להתעצבן, להסתגר בתוך עצמו או לעבור לחדר אחר. הוא לוקה ברגישות יתר והייתי מאד רוצה שיתחזק נפשית, יידע להסביר את עצמו ולהתנהג בצורה בוגרת יותר לגילו. דואגת שאם ימשיך בדרך זו, לא יוכל להתמודד עם כעסיו ועם מה שהחיים מזמנים לו גם כאדם בוגר. אודה על תשובתך.

תודה אהוד על תשובתך, ואשר לשאלתך לגבי ההורים, הם מאד מודעים למצב וישמחו מאד לקבל עצה שתעזור.

בוקר טוב, בני בן שנתיים והולך למעון כבר מתחילת השנה. לצערי הרב, הוא הולך עדיין עם תמיכה ולא בכוחות עצמו מה שמבדל אותו מילדים אחרים בגילו ובגן. הוא נמצא בטיפול פיזיותרפי וכל הזמן מתקדם שלב. האם לעובדה הזו יכולות להיות השפעות על הדימוי העצמי שלו בגיל מאוחר יותר? האם הוא יכול לעבד את הדברים בגילו ולראות שהוא נבדל מאחרים? יש לציין שבסך הכל הוא ילד שמח ורגוע וחביב. תודה ושבת שלום

שלום רב, איך נוהגים בילדה (כמעט בת 3 ) שמסרבת לעשות כל פעולה בסיסית כמו לקום בבוקר, לאכול, להתקלח, לצאת מהמקלחת או להתלבש . הבוקר מפאת הלחץ תמיד נגמר בבכי ולא משנה מתי אני מעירה אותה אני מוציאה אותה ממיטתה, אני מלבישה אותה ומצחצחת את שיניה בכח ובצעקות . ההתנגדות היא גורפת והיא לא נכנעת היא יכולה לבכות במשך שעה ארוכה עד כדי איבוד נשימה . יש לציין שניסיתי כבר הכל , הסחות דעת, תגמול חיובי הפתעות לגן וכו וכו . תודה על העזרה

האם זה משהו שקורה רק לאחרונה? האם היא או את עברתם איזשהו שינוי? ומה לגבי שעות שינה מתי היא הולכת לישון ואיך היא הולכת לישון ברגיעה? מאוד חשוב הרגלי שינה שמשפיעים מאוד על הקימה בבוקר.

את מציינת שאת מלבישה אותה בצעקות ובכוח אז רק שתדעי שבמלחמות האילו הם תמיד יוצאים מנצחים. נכון שאנחנו בלחץ בבוקר אבל אסור להראות להם את זה כי לילדים יש תכונה לעשות לנו דווקא. אולי תנסי בבוקר לשים מוזיקה בטייפ ואז להעיר אותה או לשים לה איזושהי הפתעה ממתחת לכרית. לפעמים גם זה איזשהו שלב בהתפתחות שאין לנו השפעה עליו אבל הוא עובר. אז קחי נשימה ושיהיה בהצלחה.

אני ובעלי החלטנו להתגרש. יש לנו שני ילדים בני 7 ושנתיים וחצי. טרם התחלנו בהליכי הגירושין, ומה שמטריד אותי יותר מכל זה הילדים. כיצד אוכל למזער את הנזק? האם לא ייגרם נזק לילד הקטן שהוא רק בן שנתיים וחצי?! האם מומלץ בגיל כזה שיישן בבית אחר (הבית של אביו) ? הוא מאוד קשור אליי אך מצד שני גם קשור לאביו. ביררתי קצת בנושא דרך האינטרנט, ויש לא מעט דעות שגורסות כי בגיל הרך הנושא מאוד מאוד רגיש, ויכול לגרום למשבר נפשי קשה ואף לרגרסיה. אני מאוד מאוד מוטרדת מכך. עליי לציין כי אני ובעלי מוכנים לשתף פעולה באופן מלא בכל הקשור להסדרי הראייה. אנו רוצים לדעת מהו הדבר הכי הכי נכון לעשות לגביהם? ודבר נוסף: כרגע שנינו חיים באותו הבית. ממש בימים הקרובים בעלי מתכוון לעזוב. אשמח גם לקבל ייעוץ לגבי איך לספר לילד הגדול (בן ה - 7, שהוא ילד מאוד רגיש שחווה בעבר פרידה זמנית שלנו (כשבועיים), אך אביו הגיע לביקורים בבית. אודה לתשובתכם המהירה ואשמח לקבל תגובות ועצות מבעלי ניסיון. בבקשה עזרתכם הדחופה!!

שלום, אני נשואה עם 2 ילדים הגדול בן 5 והקטנה בת שנתיים ושלושה חודשים ואני ובעלי מאוד מתלבטים אם להביא ילד נוסף. הוא יודע שהוא רוצה אך אני קצת פחות . אני די איבדתי את הסבלנות שלי כשהגדול שלי נולד שכן הוא עשה המון בעיות בשינה והיה מתעורר פעמים רבות ועד שהחל לישון לילה שלם נולדה הקטנה שכעת גם היא לעיתים מתעוררת מס' פעמים . מה גם ששניהם מתעוררים מאוד מוקדם קצת לפני 6 בבוקר. אני מפחדת שאני אאבד את עצמי כי אין לי זמן לעצמי רק אחרי שהם נרדמים (בסביבות 20:00), יחד עם זאת אני כן רוצה משפחה גדולה וילד נוסף, בזמן האחרון מתחשק לי תינוק. אני ממש בהתחבטות עם עצמי. גם כלכלית זה מקשה. למרות שאני ובעלי בעבודה טובה. איך אני אדע מה לעשות

גם לי ילדים בגילאי הילדים רק שהבכורה זו בת והקטן זה בן. ואני גם מתלבטת לגבי שלישי. הקשיים שלי הם גילי 41, ההריונות שלי הם מטיפולים, אין לנו עזרה עם הילדים, לי אין עבודה מסודרת אלא רק לבעלי וגם אני מרגישה את הקושי שכל הזמן לטפל בילדים- לקחת אותם לטיפולים, רופאים, חברים, חוגים, לקנות להם, להעסיק אותם וכו' אבל למרות כל הקשיים האילו גם אני רוצה משפחה גדולה בייחוד שאין לבעלי הורים ולי נשארה רק אמא שחולה כל הזמן והאחים לא ממש בקשר ויש להם כבר ילדים גדולים. הילדים שלי אומנם ייצבו את השינה שלהם מאוד מהר וברוך השם אני לא סובלת מזה אבל אי אפשר לדעת איך שלישי יהיה. אני חושבת שצריך לחשוב גם על האיכות חיים שתהיה אחרי שלושה ילדים. אני חושבת שבשביל החלטה כזו את צריכה לקחת בחשבון מס' נקודות- 1. הגיל שלכם. 2. אם את יכולה להכנס להיריון באופן טבעי. 3. אם יש לכם עזרה עם הילדים. 4. לבדוק איזה צורך זה ממלא ילד שלישי 5. האם תוכל להיות לכם איכות חיים עם ילד שלישי 6. לבדוק מה המצב הכלכלי שלכם והשאיפות הכלכליות שלכם ולבדוק אם זה בר מציאות עם עוד ילד. לפי דעתי, זו מלחמה בן הרגש להיגיון אבל מלחמה קשה שחייבים להכריע בה לפני שהזמן יברח. מאחלת לך בהצלחה ובבריאות טובה בכל החלטה שתבחרי ואשמח שתשתפי אותי בהתלבטות שלך. מחכה לשמוע ממך שוב. חג שמח!!!

היי לי, תודה על התשובה. ההתבלטות הכי גדולה שלי היא שבגלל שהילד הגדול שלי מאז שנולד היו לי בעיות שינה איתו הסבלנות להיות איתם ירדה. כי אני כל הזמן עייפה. ואני מרגישה שאני לא אמא טובה כי דיי. אין לי כח כל הזמן להעסיק אותם, למשל בפורים יום ראשון חופשה ואני מתבאסת כי אני לבד עם שניהם ואיך אני אעסיק אותם, ולא יהיה לי דקה לעצמי. ובחוץ מפוצץ בילדים והורים כך שאין לאן ללכת מבלי להתעצבן. הפחד שלי הגדול שאני לא אביא ילד כי בעלי רוצה ולי מתחשק תינוק קטן, הרי הם גודלים ואיתם הצרות. ואם גם הוא לא יישן אני מפחדת להיכנס לדיכאון ועוד יותר לאבד את הסבלנות המועטה שנותרה לי.

שלום, יש לבעלי ולי הזדמנות לטוס לנופש של 5 ימים בחו"ל. יש לנו תינוק שיהיה אז בן שנה וחצי (בעוד 3 חודשים) ואנחנו חושבים להשאיר אותו אצל הסבא והסבתא - בית שיש בו גם דודים ודודות שיהיו וישחקו איתו. הילד מאוד קשור אלי. רצינו לדעת את דעתך בנושא? האם זה בסדר ליסוע או שעדיף לדחות את הנסיעה להזדמנות אחרת? האם זה עלול לפגוע בו לטווח הארוך? הקצר? שניהם? אשמח מאוד לשמוע את דעתך! תודה רבה!

שלום אהוד, תודה רבה על היחס! הבעיה היא שזה נופש מטעם העבודה ואי אפשר לקחת אותו איתנו.. תוכל בבקשה להסביר לי מה עלולות להיות ההשלכות? והאם בגיל גדול יותר שהוא ממש מבין זה לא יותר יקשה עליו? בנוסף, הבעיה היא בחול או בלא להיות לצידו 5 ימים? (נגיד נופש בארץ של 5 ימים בלעדיו זה יותר בסדר?) סליחה על כמות השאלות.. פשוט ממש חשוב לי להבין את העניין.. תודה רבה רבה לך!!