קשה בבית

שלום רב,אני בת 20, ואיתי בבית גרים אמא ואבא, אחותי החיילת 19, ותאומים בן ובת בני 17. אני פונה בבקשה לעזרה או ייעוץ. אימי היא אדם לא פשוט לחיות איתו. ככה אני מרגישה, גם אחיות שלי וגם אבי. היא רוב הזמן חולה במחלות כרוניות, אין לה שמחת חיים, היא לא יוצאת כלל, אלא אם כן זה אירוע משפחתי שהיא מרגישה בו מחוייבת. יש לה חברה אחת טובה שהיא שכנה שלה, ואת בת דוד שלה שאיתה היא מדברת המון!. מזה שנה היא לא עובדת כי חלתה מאוד. אנו בבית מנסים לתמוך בה ככל האפשר בזמני מחלה, אך גם כשהמחלה חולפת המרה השחורה נותרת. הקשר בין אמא לאבא הוא איום, אין בינהם תקשורת כלל, אלא אם הם צריכים משהו אחד מהשני. הם טורחים לגדף זה את זו באוזנינו(הילדים). בנוסף, נראה שהוריה של אימי, סבא וסבתא שלי, הם כל עולמה של אימי. הם תמיד היו בעדיפות ראשונה. הטיפולים הרפואיים שלהם והטיפול בהם תמיד במקום ראשון, לאורך כל השנים. אבא שלי תמיד הבחין בכך וטרח להעיר על זה, אך ללא הועיל. בקיצור מה שאני רוצה להגיד, שקשה לי ולכל המשפחה לחיות ככה. יש לציין שהיא תמיד שם בעת צרה, וצרה של כל אחד. היא לא מחמיצה הלוויות, אזכרות, וניחומי אבלים! וגם אם אנחנו הילדים שלה צריכים עזרה היא תהיה שם תמיד. אך זה לא מספיק!! היא נוטה לדכא את הרוח ולא לרומם! עוד, עם אבי אנחנו בקושי מתקשרים, הוא לרוב עובד. אשמח לקבל ייעוץ קל לגבי ניווט הדברים...