פורום שווה לכל נפש

אני לא יודעת למה אני עושה את הדברים האילו זה בדרך כלל קשור ברצון לקנות דברים שאני לא יכולה להשיג כרגע כמו גניבה של תווים לקניית מזון וכ'ו מהי המחלה שיש לי????? בבקשה אני נואשת זה יכול לעלות לי בחיי הנישואין.... או בילדים שלי....

שלום אחותי בת 60, חיה בארה"ב התגרשה לפני כמה שנים ומנהלת עמותה שאמורה לעזור לאנשים במצוקה באזור מגוריה. היא יצאה מהנישואין עם די הרבה כסף ורכוש. עד כאן הכל נראה טוב ויפה, אך לצערי מהלך חייה האחרונים עשתה שגיאות רבות מתוך אהבתה לבני אדם, הכניסה זרים לביתה ולעוד בית שרכשה להשקעה. אפשר לומר שהיא מסבסדת את האנשים האלו (כרגע חיים עוד ששה בביתה). היא מסבסדת הרבה מפעילות העמותה מכיסה הפרטי ונאלצה להוציא הרבה כספים על מנת לשפץ נזקים באחד מבתיה שניזוק ע"י אנשים שהכניסה לביתה. כיום חיים בביתה עוד שישה אנשים , שלא לדבר על חיות נוספות בבעלות האנשים האחרים. בלאגן נוראי כפי שילדיה מתארים לי. כשאחותי היתה בארץ לאחרונה, לקחנו אותה לשיחה (אני ואחותי השניה) והצגנו לה את הבעיתיות בחייה וסגרנו על תוכנית הבראה שבו היא תפנה את האנשים מביתה עד הראשון באוגוסט לכל היותר. כמו כן תסגור את חנות העמותה ותבצע כמה פעולות מסוימות. ההתנהגות של אחותי היא מאד כפייתית ושקרנית כי היא מבינה שחייה לא טובים, אך אין לה את הלב לבצע את האקט הסופי. להוציא את האנשים מהבית עד שלא ימצא להם פתרון סופי לדיור. בינתיים היא נאלצת לנקות אחריהם, לנקות שתן של כלבים לא שלה, לממן נזק שנגרם לה למכונית שדייר אחר נהג. אני ואחותי השניה מאד מוטרדים ממצבה וכבר לא יודעים כיצד לפעול. כל מה שכתבנו בהסכם ביננו כשהיתה בארץ עדיין לא התקיים פסיק אחד. קיבלתי יעוץ מאיזה בת דודה שחושבת שאנו צריכים להתייחס אליה כילדה קטנה ולאיים עליה שהיא לא מוזמנת אלינו לארץ אם היא לא תמלא אחרי ההסכם שסגרה איתנו. אחותי מאד אוהבת לבוא לארץ פעם בשנה והאולטימטום הזה יכול לפגוע בה. קשה לי לתאר אותה מעבר לזה, אך אין ספק שההתנהגות שלה מאד כפייתית. האם יש פתרון? האם אפשר באמת להשתמש באולטימטום כנגדה מבלי שהיא תיפגע יותר מידי. ואולי זה בסדר שהיא תיפגע ?

היחידים שיכולים ללוות אותה הם שלושת ילדיה (שתי בנות בגילאי 30 פלוס ובן בן 27 ). הייתי אפילו מסתכן ואומר שהגרוש שלה הוא האדם המתאים ביותר ללוות אותה, כי הוא הצליח לסבול את השגעונות שלה 30 שנה ולמנוע ממנה לשפוך כספים לכל עבר. הילדים שלה טרודים בחייהם ומאד מאוכזבים ממנה וזאת מכיון שהיא לא ממש ממלאה את תפקידה כסבתא. הבת הגדולה לא מוכנה להביא את ילדיה לביקורים אצל אחותי עקב המצב הזה. הבת האמצעית מתלוננת שהיא לא מפוקסת בזמן הביקורים אצלה ועסוקה בהצלת העולם. הקשרים של אחותי איתי ועם אחותי היו טובים במשך השנים והיא מבינה שיש לה בעיה והיא מבינה שהאנשים צריכים לצאת מביתה, אך העניין מתעכב כי מסיבות שונות שקשורות בכך שהאנשים האלו לא מצאו עדיין פתרון דיור. אחת מהם היא אשה חולת נפש שניסתה גם להתאבד לפני כשנתיים וצריכה להיכנס למוסד מיוחד אך ממתינים . יש עוד אספקטים בתכנית ההבראה שהיא בכלל לא מתייחסת אליהם ואני פוחד שלבסוף היא תהפוך למקרה סעד. לשאלתך, אני חוזר. איני יודע אם יש מישהו שיוכל ללוות אותה. אני יכול לבדוק את העניין הזה.

אחרי הרבה גניבות בבית שלי ,פלאפון , כסף , ידעתי שהבת שלי גנבת , לא רק מבית שלי אלה בכל מקום שהיא הולכת ( בבית דוד , דודה ....) , היא בת 15 , אני דואגת עלייה , מצאתי איתי 5 פליפונים ........... האמת אני לא יודעת איך להתנהג ?? מפחדת לדבר לאביה הוא עצבני ???

פשוט אני חושב ממש ברצינות להתאבד במוצש דיברתי עם בחורה באתר מסוים שיחה מעבר לנורמה דיברנו גם בטלפון והשתדלתי מאוד לא ממש לזרום ודיברתי ממש מעט על דברים לא צנועים אבל בכל זאת היום 4 ימים אחרי אני לא מפסיק לחשוב על מה שאמרתי ומפחד להשוות אותה לבחורה שאכיר המחשבות מאוד מטרידות ומאימות למה גברים מסוימים למשל חבר שלי גרם להפלה והוא חי בשלווה ובשקט ואני רק מדיבור קטן בטלפון נהיה כך דכאוני מה עושים האם זו בעיה יש לציין שאובחנתי כאו סי די האם זה יעבור או שלנצח זה ישאר קרה לי לא פעם אבל הפעם זה כבר כמה ימים יש לציין שהיו לי כבר שיחות יותר מורכבות שנגמרו בלי דכאון

5האם ישנם תרופות חדשות לחולי הסכיזופרניה להכרוניים שבניהם?

אבי אשר לוקה בסכיזופרניה מתגורר יחד עם אמי (אשר חולה גם היא), מצבו קשה יותר משלה (מתאשפז כפעם בשנתיים בשל הדרדרות)- מתנתק לעיתים תכופות יותר מהמציאות, מדבר לעצמו וכ'... אבי רגיל מזה שנים ללכת למסעדה השכונתית, לאחרונה התחלפו הבעלים ואלו טוענים שאבי מבריח משם את הלקוחות. על כן אתמול 3 גברים תפסו אותו ברחוב, נתנו לו מכות נמרצות ואיימו עליו שהם עוד יושיבו אותו בכסא גלגלים. הם יודעים שהוא חולה אך ככל הנראה אינם מבינים את מצבו, אני מזועזעת וחוששת מאד (תלונה במשטרה כנראה לא תועיל ואף תחמיר את התנהגותם)- אולי עדיף לאבי להתגורר בהוסטל? מה ההליכים? איך מתקדמים מכאן? תודה מראש- סיגל

שלום פעם ראשונה שאני פותחת דבר כזה.פתחתי את זה לא מזמן בפני חברה שלי אבל רק עכשיו אני ממש רוצה להתייעץ זה ממש מפריע כבר. אני בת 23 ילדה מאוד יפה! שהייתי ילדה הייתי ביישנית אבל שגדלתי והכרתי את עצמי ובמיוחד בצבא עלה לי הביטחון. השתחררתי מהצבא ועשיתי מועדפת ושסיימתי התפטרתי מהעבודה כדי לעשות פסיכומטרי. אני חייבת למיין שכנראה מהלחץ העור שלי הפך לאקנתי. תמיד היו לי פנים חלקות. שהשתחררתי גם השתחררתי עם חוסר איזון הורמונלי. והרגשתי בדכיאון כל הזמן. אבל עכשיו כרגע אני ממש חסרת ביטחון. אני מרגישה שאני הולכת וצוחקים עליי בפנים. אני לא מבינה למה. מה יש לי לא בסדר? ואני יוצאת עם גברים. והם דווקא מחמיאים לי. אבל שאני בסביבת בנות הן תמיד צוחקות ואני מרגישה שמשהו לא בסדר בפנים שלי ואני מורידה את הראש. ופה זה לא בגלל ביישנות זה בגלל שאני חושבת אולי אני נראית מצחיק? אני חייבת לציין שאני קצת לא מזהה את עצמי. למרות שההורים אומרים שאני נראית אותו דבר. אני לא מרגישה ככה אני בת 23 מרגישה כמו בת 40. אני גם מתעסקת בעצמי הרבה. יכול להיות שזה בגלל שהתפטרתי והייתי הרבה בבית? אני נואשת נמאס לי כבר. אני כמעט חצי שנה ככה. אני יוצאת למקומות אני שומעת בנות צוחקותואני ישר מסתובבת לראות אם זה עליי. אולי אני מדברת בקול חזק מידי.? לא יודעת לא יודעת מה לא בסדר. אולי הכל בסדר וזה בראש? זה ממש פוגע בי. אני חייבת להגיד שגם שבמועדפת היו בנות שהתחברתי אליהן אבל תמיד הן היו מרכלות וכולם יודעים שהן היו צוחקות ומדברות על כולן מאחורי הגב. במיוחד אחת שהייתה צוחקת תמיד תמיד.. ואת שומעת את הצחוק שלה בכל העבודה ואני יודעת על בטוח מאנשים מסויימים שהרבה פעמיים הנושאים היו עליי. יכול להיות שזה מה שגרם לי להרגיש ככה. כי גם ב3 חודשים האחרונים בעבודה בגלל ההתנהגות שלה התחלתי להסתגר שוב. אני לא כזאת הייתי ככה שהייתי ילדה למה זה חוזר? אני מקווה שתוכלי לעזור לי אני אשמח לתשובה

רק חשוב לי לציין, רבים מאיתנו חושבים 'צוחקים עלי' מדברים עלי וכו' בפרט כשאין דימוי עצמי טוב. אז את הנקודה הזאת, תדעי שזה נורמלי, ואל תאשימי את עצמך למה אני עסוקה ב'חושבים עלי'. בסדר?

אני חושבת שחסרה לי פה תשובה מלאה לא? ואני מקווה שאני לא לבד בזה. סשוט יצא לי קצת עור אקנתי בפנים וירד לי הביטחון לאפס בגלל הדבר הזה! פעם הייתי חסרת ביטחון ואז עלה לי הביטחון בטירוף. התגברתי על הביישנות שהייתי ילדה. אבל אחרי הצבא זה חזר רק בגלל עור הפנים, אני יודעת שזה רק בגלל זה ושיחזור לי העור לקדמותו שוב יעלה לי הביטחון. רק שאני שנתיים סובלת מזה ורק שאני מתאפרת זה מוסתר. ועולה לי שוב הביטחון עם האיפור. תודה על ההקשבה:)

שעוסק בתביעות נכים

שלום רב ברצוני לשאול האם מישהו יודע או שמע על המרכז הטיפולי "מצפן". זהו מרכז פרטי עם צוות טיפולי פסיכאטרי ופסיכולוגי. האם יש למישהו המלצות/אזהרות? הסיבה לשאלתי היא שחבר טוב שלי מחו"ל שלח את אימו למרכז הזה בארץ, לטיפול פרטי לאחר שהאשפוזים בארץ המוצא לא הועילו(סכיזופרניה). מאחר והם אינם אזרחים היא לא יכולה פשוט להתאשפז במערכת הציבורית. מאחר ולא מצאתי הרבה מידע בנושא המרכז הזה, אשמח לשמוע את דעותיכם/מה שמעתם וכיוב'. תודה רבה

אני בן 27 ולפני שבוע אובחנית כסובל מאו סידי קיבלתי פלוטין ולצערי אין במלאי ביום חמישי האחרון גלשתי לתומי באינטרנט ולפתע ראיתי תמונה של זוג מתנשק ולפתע קפצה לי בתוך התמונה בדמיון כמובן תמונה של צדיק ומאז כל זוג שאני רואה ברחוב ובטלויזיה אני שוב רואה את הדמות אני מרגיש רגשות אשם איומות מה עושים איך נפתרים מהמחשבה זה פשוט גורם לי לרצות להתאבד

שלום רב, אני מטופלת בכדורים בשם רמרון מזה כמה שנים. לפי כחצי שנה התחילי לו כאבי ראש חזקים פרונטליים. עשיתי את כל הבדיקות כולל סיטי ראש, עיניים, אף אוזן גרון וכן ל הבסיקות הכלליות והכל תקין. שאלי את הרופא אם להפסיק את הרמרון כי אולי הכאבים הם כתוצאה ממצב נפשי. הוא אמר לי להמשיך אז המשכתי. לפני כשבועיים הרגשתי כאב ראש עצום ובד בבד התחיי להזיע זעה קרה, זרמים בגפיים וחולשה איומה. זה נמשך כיומיים אז הופניתי לבי"ח. בבי"ח לא מצאו שום דבר חריג ומסרו שאני בריאה ואין לי כלום. אני ממשיכה עם הרמרון אבל המצב נהיה גרוע יותר כל בוקר אני מרגישה חולשה, זיעה קרה וזרמים בגפיים. הדבר שמרגיע אותי לכמה שעות זה ואבן. אולם זה לא הפתרון. אני יודעת שזה מצב נפשי ואני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה לציין שאני רגישה מאד לכדורים אני מאד רזה והתופעות לוואי של הכדורים מאד משפיעים עלי. איני יודעת איזה כדור לקחת ואיך לטפל במצב. אנא, עזרי לי. אני פשוט מיואשת ולא מסוגלת לתפקד. (אני בת ששים וחמש ואין לי שום מחלות חוץ מאוסטראופוזיס). תודה לך מגי

לגב' עירית וגנר שלום קבלתי את התגובה שלך. הכלתי לרופא לייעוץ וכנראה לא הרופא הנכון. הוא אמר לי להפסיק את התרופה שאני לוקחת "רמרון" ואחרי שהפסקתי המצב היה הרבה יותר חמור. האם אני יכולה לפנות אליך לטיפול? אני גרה בתל-אביב. האם יש אפשרות כזאת? אני כבר ממש לא מתפקדת ואיני יודעת מה לעשות. מצפה לתשובתך המהירה. תודה, מגי

שלום יש לי בעיה של מועקות רבות ועצב,הסיפור שלי הוא כזה אני נשואה+ילדה בת 9 הנני בת 39 ,הזוגיות שלי על הפנים למרות זאת ניסיתי להביא אח לביתי ללא הצלחה ,מזמן רציתי לעזוב את בעלי ולא עשיתי זאת כיוון שאין לי הורים ולא אחים אין לי דירה משלי ולא עבודה מסודרת ,בעלי רוצה לפרק את החבילה וזה מה שפחדתי ממנו תמיד למרות שהיה לי רע. יש לי פחדים בנוגע למצב הכלכלי אני עובדת כרגע כמחליפה ואין לי קביעות וגם משכורת נמוכה בסביבות 2000 ש"ח .אני דואגת לעתיד שלי ושל הבת שלי אני רוצה שלביתי יהיו אחים ואני גם דואגת לגבי גבר בגיל כמעט 40 קשה למצוא מישהו גברים רוצים צעירות אני מרגישה מאוד לבד ,אחה"צ אין לי כ"כ לאן לקחת את הבת שלי אין איזו משפחה קרובה או חברות קרובות אני מרגישה ממש לבד ועצוב. אחד החלומות שלי זה להכיר מהר מישהו להתחתן ולהביא עוד ילד אני רוצה משפחתיות שיהייה שמח לי ולביתי בסך הכל מהפחד שלי פגעתי בעצמי כי אם הייתי עוזבת את בעלי לפני 5 שנים בערך(אנו נשואים 10 שנים) אז היום יכולתי להיות נשואה עם עוד ילדים הייתי אז צעירה יותר בכל זאת 35 זה לא 40. אני מרגישה כל יום מועקות משהו רע מאוד בפנים שאי אפשר להסביר זה יותר ממועקה ממש מפחיד עצוב לי מאוד אני מרגישה שאני צריכה מישהו שיגן עלי שיתן לי חום ואהבה וגם כלכלית אני מאוד פוחדת מה יהייה איתי ,הלוואי ורק טוב.

ועובד ע"פ טיפול התנהגותי דיאלקטי לילדה שלי בת 26 אודה על כל פיסת אינפורמציה.

נערה בת 23 סובלת מגימגום.לא קבוע.אבל כשהגימגום חוזר היא מפסיקה לחיות.לא בקשר עם חברות הפסקה מהעבודה והלימודים.כרגע היא בדיכאון קשה ואפתית.ומביע רצון למות.ומסרבת לטיפול.מה עושים? tnt std,/

אני מסכים עם המילים של עירית "ללמוד לחיות עם הגמגום" אבל בהקשר אחר, ז.א. גם כשהיא תלך לטיפול ותתאמן להעיז ולנסות בדיבור כדי שלבסוף לא תגמגם. אבל דבר בסיסי ילמדו אותה, לא לפחד מגמגום! כשאתה פחות עסוק בלפחד מהדבר אז אתה יכול לשלוט בו! ולכן, לדעתי הדכאון שלה כעת כי היא מאד מפחדת מהגמגום, במובן של 'אני דפוקה' 'אני ביישנית' וכו' ודבר הזה גורם לדכאון, יותר מהגמגום עצמו שאולי גורם להסמקה וכדו'. לכן צריך לחזק את הדימוי העצמי, לפני הטיפול הספציפי בגמגום, וכהורים להרעיף אהבה ומחמאות.

מי מתעסק עם עבודה נתמכת למישהו שלא נמצא במסגרת

בפורום שיקום לנפגעי נפש תוכלי לקבל תשובה.

לפני כמה ימים הייתי בקניון,גנבתי משהו מחנות ונתפסתי. המוכרת החליטה לא להזמין משטרה ורק לקחת ממני פרטים ושוחררנו הביתה, כלכך פחדתי שהיא תתקשר להורים שלי ומהתגובה שלהם, כי אני ילדה טובה, אני לומדת ומשקיעה,ממושמעת ואף פעם לא הסתבכתי עם החוק או משהו דומה. מאז אותו יום אני לא מצליחה לשכוח את המקרה ועולים לי פלשבקים לראש כל הזמן, אני לא מצליחה להירדם בלילות וקשה לי להתנהג נורמלי ליד חברים. אני רוצה לחזור להיות נורמלית. בבקשה תעזרי לי.

אם תוכלי קצת לכוון אותי יותר... אני לא מבינה אם ללכת לטיפול ואם כן אז למי לפנות? פסיכאטר/פסיכולוג\רופא משפחה? האם טיפול תרופתי כזה הוא תלותי-לכל החיים/ממכר? האם זה יפריע לי להתקדם אח''כ לתפקידים חשובים? האם יתכן שאני סובלת מ APD ואם כן איך מאבחנים/מטפלים? תודה רבה

סבתי היתה במוסד לחולי נפש שנים רבות ואימי ברחה לחול עכשיו סבתי נפטרה ואני רואה שהמדינה לקחה חצי מהרכוש לה זה כך?

שלום לך עירית אני מנסה להגדיר לעצמי את מצבי וחשבתי שאולי תוכלי לכוון אותי לאן ואם בכלל לפנות. אני כבת 38 נשואה + 5 ילדים האמת שלא רצינו כ''כ הרבה אבל יש לי בעיות בריאות שלא אפשרו לי ליטול גלולות והילדים באו עם התקנים... כיום אני עובדת קשה כי בעלי לא מרויח הרבה ואני מצליחה מאד בעבודתי. בעלי מעריך מאד ועוזר הרבה עם הילדים. הבעיה שבגללה אני פונה היא שאני כבר שנה או יותר(הזיכרון שלי ממש קצר)אני ממש פקעת עצבים. זה מתבטא בצעקות והתפרצויות על הילדים ועל בעלי.שום דבר לא מוצא חן בעייני אני מחפשת כל הזמן אשמים ומבקרת הכל באופן חולני. אין לי כח בבית כמעט לכלום ואני מרבה לחלום. אם מישהוא מטריד את מנוחתי אני מאד קצרה ולא נחמדה. גם כשאני מחליטה לעשות STOP ולהתנחמד, להחמיא וכ''ד -אני ממש לא מצליחה וזה עובר מהר מאד למשפטים חסרי סבלנות (וחסרי תרבות) בוא נומר שבעלי מתמודד עם זה אך כואב לי מאד על הילדים אני מרגישה שאני ממש קוטלת אותם-יש לי 2 בנות מתבגרות ואני רואה בעינהן את הפגיעה וההתרסקות כשאני מדברת אליהן. הבת הקטנה שואלת כל הזמן אם אני אוהבת אותה\אם אני כועסת עליה. אני משליטה סדר ומשמעת בצעקות ובפקודות (כמו בצבא) קשה לי מאד לאהוב!!! אני מרגישה שאני אוהבת רק את עצמי. אין לי קשר רגשי עמוק לאיש- גם לא להורי אותם אני מבקרת כהרגלי. האמת שיש עוד הרבה מה לכתוב אך אני לא רוצה להלאות. אם תוכלי לעזור לי והגיד אם יש פיתרון ובאיזה תחום- אודה מאד

אם תוכלי קצת לכוון אותי יותר... אני לא מבינה אם ללכת לטיפול ואם כן אז למי לפנות? פסיכאטר/פסיכולוג\רופא משפחה? האם טיפול תרופתי כזה הוא תלותי-לכל החיים/ממכר? האם זה יפריע לי להתקדם אח''כ לתפקידים חשובים? האם יתכן שאני סובלת מ APD ואם כן איך מאבחנים/מטפלים? תודה רבה

שלום, יש לי בעיה שאני מרגישה את עצמי מאוד בלתי מאורגנת, זה גם בעבודתי כמזכירה, וגם בביתי בעבודות הבית ובתחביבי, איך והאם ניתן לעבוד על נושא זה באופן כל שהוא לשיפור ותיקון המצב? תודה תמרה

מי מתעסק עם תלונות על חב' שיקום ב בעיניינים שלא קשורים ליחסים עם הסגל

שלום עירית בשנה האחרונה אני סובלת מסוג של הזיות ומחשבות טורדניות שמובילות לחרדות שמלוות אותי כמעט לאורך כל היום, יש ימים שזה חלש יותר ויש ימים שממש מרבית היום אני בחרדה, אין לי דבר שממש מפחיד או מלחיץ אותי, היום הפחד מהפחד זה מה שמוביל אותי למחשבות בעיקר, אני מפחדת מלהגיע למצב של שיגעון. בהזיות אני כאילו רואה את הסביבה בקטן יותר או בגדול יותר, אני מנסה לתפקד כמה שיותר נומראלי, אבל אני מרגשיה שהחרדות משתלטות עלי, דוגמא לכך שאני לא מסוגלת לנהוג מבלי לעבור התקף חרדה, אני אשמח לשמוע מה דעתך בנושא ואיך אני יכולה להפטר מהמחשבות

הבת שלי היתה שבוע שעבר בועדה רפואית של ביטוח לאומי לגבי נכות נפשית היא קיבלה 20 % אך מ1/1/10רציתי לברר מה זה אומר אם תוכלי לחזור אלי אין להמשיך לטפל מה שחשוב לי זה שיקום האם זה כלול בזה

איך מתמודים אם בנאדם עקשן וקשה שכול דבר חושב שצודק וצריך להגיד לו אמן .? וזה מקטע של אגו ?? והוא מלא טעיות בלי תהליך של חשיבה מוקדמת וזה מוביל לפיצוצים?

בעלי הוא:נורא מפונק רגיל שכול דבר שרוצה מקבל גדל עם כפית של זהב בבפה והכול כאן ועכשו אחרת צועק לחוץ יותר מידי ולוחץ עלי גם מפחד מה יגידו ומה יחשבו נוטה לתת מעצמו כדי שיהיה טוב לאחרים חוץ לעצמו ולאישתו לא אוהב שחופרים לו לוקח את הדברים בדרך הקשה והכי מעצבן שלא לומד מטעיות ולכן קשה לא לקבל אחריות על מעשיו שנעשים באמפלסביות ללא חשיבה קודמת וזה גורר הרבה מריבות וויכוחים תמים נורא מאמין בכול מה שיגידו לו לפעמים לא מכבד אם חופרים לו אני טיפוס הגיוני מאוד והוא הההפך ההפך עובד לרוב עם הרגש ללא חשיבה מוקדמת ולכן אני קוראת לזה אגו כי הוא לא מוכן להבין שיש פה מישהו שברוב המיקרים צודק ודואג שיהיו כמה שפחות טעיות והוא חושב והוא צודק ועושה בלי סוף טעיות אז למה שלא יבין שאני צודקת ולא יגיד לי כול הזמן את צודק מה אני יעשה הוא יודע שטועה ועדין לא מוכן להעביר אלי את השליטה והמושכות

שלום יש לי דאגות אני בחור צעיר לצערי לא הייתי בצבא ואין לי מקצוע אבל הדבר שאני מתקשה זה למצוא עבודה מאחר ואין לי ניסיון תעסוקתי זה מקשה עלי לכתוב קורות חיים יש לי ידע בכמה דברים אבל אני לא יודע אם זה יוסיף לקורות חיים בעיני מעסיק כמו שירות לקוחות וכד? אני מרגיש שיש לי יכולות שאני מודע אלהם יותר ויותר ורצון ומוטיבציה אני רק צריך הזדמנות כדי להוכיח יכולות אלו בעיני מעסיק כך שבזמן זה אני מנסה למצוא עבודה יותר ויותר קשה שהזמן עובר ואני ללא הכנסה וזה נותן לי דאגה ,שמלווה אותי כל יום ,שמתי אני אמצא מסגרת, איך לעזור לעצמי למצוא עבודה מהר. הייתי באבחון תעסוקתי לא ממש עזר לי במציאת עבודה אבל נתן לי להבין מה מתאים לי אשמח לעצה טובה תודה

רציתי להתייעץ לגבי אפשרויות של טיפול. מה ניתן לעשות עם מחשבה טורדנית שאין לה קשר לכלום היא פשוט עולה לי לראש ו"מורידה" אותי, ביטחון עצמי תחושות פיזיות של חולשה ועצבות. המחשבה עצמה קשורה לארוע של חוסר הבנה עם חבר, תקל שקרה כבר לפני שנתיים . ניסיתי ליישר את ההדורים בשיחות. לי זה לא הועיל אני שב ומציף את הפגיעה ללא קשר לזה שכמעט ואנני פוגש בו היום. הארוע רציונלית אננו ארוע טראומטי או קיצוני, פשוט חוסר הבנה.

שלום, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית ואני עושה סמינריון בנושא תחושת הבדידיות בקרב נפגעי נפש והרצון לציצור קשרים חברתיים האם את מכירה מאמרים,סרים המברים על הנושא? אשמח לעזרה תודה!

אינני יודע, אבל יתכן שאצל 'נפש אל נפש' וכן 'סיפורי נפש' וכמובן אצל צביאל רופא, יש קצת חומר. כך אני משער כי הם מנסים לקדם את זה.

חברי הקבוע צילם אותי בעבר עם חברותי ותייג אותי בפייסבוק שלי בדף הפרופיל. למרבה הפלא, לא ברור לי מדוע, האקס שלי לשעבר ראה את תמונתי על ה"קיר" תייג את אותו תמונה בדף הפרופיל של הפייסבוק שלי. הרי חברי כבר תייג אותי, אז אולי הפריע לאקס שלי לראות אותי על ה"קיר" שזה גם מופיע אצלו, מדוע בעצם הוא שלח את תמונתי לפייסבוק שלי ותמונת הפרופיל שלו לצד התמונה ששלח לא היה הוא פשוט צילם אותי ליד זה כאילו שלא ידעו שהוא שלח, אבל בעצם ראיתי בחלק העליון (בכותרת) של הפייסבוק שהוא שלח. מה זה בעצם אמור להביע? מייד מחקתי את התמונה כמובן כי אין לי צורך בשתי תמונות זהות. מה גרם לו לראות אותי על ה"קיר" ומייד לשלוח לי לדף הפרופיל שלי? מוזר בעיני. תודה .

כשאני לא נחשף לשמש. כל הגוף , צוואר, גב פנים תקוע לי וכבד. וכל תנועה שאני עושה אני שומע קליקים כואבים. כמו כן יש חריקות בתנועת הצוואר. הגוף קפוא. לאחר חשיפה לשמש של איזה 20 דקות , הגוף נרגע ומשתחרר לי כאילו לא היה כלום. בזמן החשיפה השרירים דופקים בכל הגוף ,הם נהיים רכים עד שישנה הקלה. זה כל פעם חוזר הכיווצים כשאין חשיפה ושוב ההרגשה לא טובה. זה תמיד משתחרר ומתחזק בחשיפה לשמש. גילי 16 מה זה?

אני בת 19 וחצי משוחחרת צבאית על נפשי. אני בדכאון קליני כל כמה חודשים בערך ואז יש לי סוג של אופוריה הלכתי לאבחון פרטי היא טענה שיש לי דכאון מגו'רי ופוסט טראומה ושאולי זה תהליך של ביפולאריות או סכיזופרניה משהו כזה. אני מרגישה שיש לי בי פולארי עכשיו יש לי וועדה בקרוב האם הוא יאבחן בי פולארי אם אומר דבר שכזה? אגב אבי היה גם מאובחן במאניה דיפרסיה

מה לעשות שבן זוגי כבן 28 חושב שהכול מגיע לו גדל עם כפית של זהב בפה ממש מפונק ותמיד הוא חושב מהבט ן ללא חשיבה מוקדמת כלל איך אפשר לגרום לו תחשוב קצת הגיונית כי הוא ימבה טעיות אני מרגישה כול פעם שאני אומרת לו משהו או מעירה לו זה פוגע לו באגו מה אני הגבר מה את חושבת שאת אומרת בהרגשה שלי לפחות זה נראה ככה וזה יוצר אנטי מצידו נראה כך כמצב אוטומטי ללא חשיבה של כדאיות בכול מיני מצבים בחיים איך עלי להתמודד עם זה ? באילו דרכים ? אני ממש מתבעסת מזה גם עכשו שאנחנו נשואים אמא שלו נותנת לו להיות כזה תלוי ולא עצמאי לא מספיק מפותח לפעמים אני מרגישה שאני חיה עם ילד וזה מתיש אותי בקטע הזה אנחנו ההפך הגמור לגמרי אין לי כסף לטיפול וגם לא יודעת מה לעשות איך מתמודדים עם זוגיות מורכבת שכזו

אני חייבת להבין עניין מסוים שפוגע גם בי באופן לא פחות נוראי מאשר בחברתי. א. בכיתה ט' זה כנראה התחיל. אולי לפני כן. פשוט שאנחנו קקבוצה של ארבעה חברות קרובות לא הכרנו את אותה חברה לפני כן. בכל אופן היא התחילה לחקות קצת דמות מטלנובלה מסוימת. התחילה להתאפר כמוה, התלבשה,רקדה. זה היה נראה כמו אופי טיפוסי של נערה מתבגרת המעריצה דמות מהטלויזיה. ב. בכיתה י', קצת לאחר שאבא של חברה שלי התחתן, חברתי ראתה סרט שהוא חלק מסידרת סרטים וספרים. היא הפכה לגיבורה הראשית של הספר במלוא מובן המילה. היא קראה את סדרת הספרים (המונה יותר מארבע מאות עמודים לכל ספר) לפחות ארבעה פעמים. היא הייתה הדמות, היא חיה את האופי של הדמות. החל בנעליים, בבגדים, במשפטים, בעקרונות של הדמות, בדרך החשיבה, שהייתה מנוגדת לאדם שהכרתי בכיתה ט'. חברה שלי חיקתה אותה באופן מושלם, קצת לא נורמאלי. ג. בכיתה י"א, היא המשיכה עם אותה דמות אבל הפסיקה כאשר הכירה דמות מדרמת נעורים אמריקאית. היא רצתה להידמות לה, חיקתה אותה, שוב, היא הייתה גם באופי שלה - הדמות עצמה. באופן מושלם. ד. בחופש בין כיתה י"א ל- י"ב, כאשר אימא של חברתי נסעה לארצות הברית בכדי לקיים מערכת יחסים עם חבר שלה המתגורר שם ובעוד שחברתי התגוררה קרוב לשנה עם סבה וסבתה, היא מצאה דמות חדשה. או אידיאולוגיה חדשה להידבק אליה. היא החליטה שהיא צמחונית, שבתה דיאטת רעב, עשתה ספורט באופן בלתי נורמלית. היינו בטוחות שהיא אנורקסית, דיברנו עם יועצת באופן אנונימי פנינו לפורומים שונים. אבל היא לא. גילינו כי היא שאבה תשומת לב מהחברות שלה, גילינו זאת על ידי כמה סיבות,זוהי לא סתם השערה. היא לא ירדה אפילו קילו אחד מאז שהתחילה את ההתעסקות הקדחנית עם המשקל. ד. עם הזמן האידיאולוגיה חלפה. היום אני ניצבת בפני דמות חדשה. ולי קצת נמאס להבין מה קורה. הדמות הזו שונה כל כך מהדמויות האחרות. שוב, חברה שלי לא מחקה רק את הצורה החיצונית אלא גם את המחשבות, הדברים האהובים על הדמות. הכול. דיברנו איתה כמה וכמה פעמים אם היא שמה לב שהיא מחקה דמויות. היא תמיד מבטיחה שזאת היא ורק היא. והיא תמיד מתכחשת לדמות הקודמת. איך זה פוגע בי? כחברה אני מעוניינת לעזור לה, להבין אותה. האם זו מחלת נפש? הפרעה? מה זה? כבר התייאשתי מלנסות למצוא פתרון. תודה.

אבל בעדינות, והכי חשוב אם את רוצה להמשיך את החבירות עמה תבוא עליך הברכה

אוקי. מה כה יפה, כה טוב בחיים המזורגגים האלה, מה? לראות אנשים אחרים - שמחים, מאושרים, נהנים, מצליחים, מתבגרים, מתגברים, מקדמים את החיים למען השאיפות והמטרות. אז מה זה נותן לי- קנאה, אכזבה, כאב לב. מה כולכך טוב בחיים האלה, שאתה תקוע כל החיים בבועה קשיחה שלא ניתנת לניפוץ. וכל הסובב אותך כבר לא פה. ואתה נשארת עם דיכאון, עם אבטלה, עם שברון לב מספר 145 לפני המק"ט. אז כל מה שנשאר לחכות לגיל 30, כי אני פאקינג לא רחוק מזה, להמשיך להיות מובטל כל החיים שלי, לחיות בעבר- כי אולי ורק אולי- יש זיכרון אחד שבו הייתי חזק?..בספק. אז ניקח את הכדורים המחורבנים האלה- אחד בבוקר, אחר בערב. תענוג. למה נולדתי, לא ביקשתי לא רציתי, ובטח שלא כך! אין לי כלום בחיים, אף שום כלום, לא מקצוע, לא עתיד, לא השכלה, לא חברים, לא חברה, "משפחה מאודדד מאודדד תומכת", לא כסף בשביל לקנות את הסיגריות שאני צורך בשרשרת. לא כלום..אז פאק- "יהיה בסדר" "תחשוב חיובי" "הכל לטובה" "אתה עוד צעיר" ועוד שלל אמירות שאני כולכך כולכך אוהב. אז כבר לא אכפת לי מה הסביבה חושבת, מה אתם חושבים, מה המקצוענים בתחומם חושבים, אני שונא את כולם, שונא כל אדם שאי פעם עזרתי לו, כל קשר רומנטי שאי פעם הייתי בו, כל בחורה שאי פעם שכבתי איתה, כל מקום עבורה שסירב לי בצביעות. ....בקיצור לא יודע מה המטרה של ההודעה הזאת. אין מטרה, אני אקל על מנהלי הפורום- אל תגיבו- חבל על הטרחה שלכם, על הזמן. וכן זה בזבוז זמן.

לעירית שלום, אבקש את עזרתך, זו לא בעיה נפשית זו בעיה ככל הבעיות.. כל ערב כשמגיע שמונה בערב אחרי יום של תפקוד אני נהיה כל כך עייף. אבל, אני לא יכול עכשיו בשמונה ללכת לישון, אני מושך בכוח את הזמן. אבל לא עושה משהו מוגדר. מאידך, אם אנמנם שעה קלה אחרי זה לא אישן טוב בלילה. גם האמת קשה לי לנמנמם כי אז אני נרדם חזק ושוב קם רק בבוקר. איך מתמודדים עם זה? יש פתרון טוב? אני מאד מודה לך

שלום, לפני כשנתיים אובחן אצלי דיכאון, בטיפול פסיכולוגי שאני עוברת מזה כשנתיים התברר לי שעברתי התעללות רגשית ע"י אימי, הרגשתי שהיא עושה אותי כבשה שחורה בבית, יש לי עוד 5 אחים שאיתם יש לה מערכת יחסים תקינה. היחיד שאיך שהוא עמד לצידי כל השנים האלה הוא אבי. במהלך הטיפול התחוור לי גם שנישאתי לבעלי לא מהסיבות הנכונות, אלא יותר כדי לעוף מהבית בו סבלתי.... היום אני נמצאת במצב שבו אני כל הזמן מחפשת קשרים עם גברים מחוץ לנישואין, סוג של התמכרות.... כל הזמן אני מחפשת גברים, לא ברור לי למה (נישאתי לגבר מקסים שאוהב אותי מאוד, אבל לא מספק אותי מינית), אני בוגדת בו בלי סוף, אך לא יכולה להפסיק לחפש את הגברים האחרים. יש לי מאהב קרוב לשנתיים, אין שם אהבה מצידו, הוא יותר משתמש בי לסיפוק מיני, כל הגברים רואים בי אובייקט מיני, כי זה מה שאני כל הזמן משדרת - מיניות. לא מצליחה להראות דברים אחרים בי..... מרגישה שאני במסלול של הרס עצמי, אני מרגישה מכוערת ומלוכלכת אבל לא מצליחה להיגמל.... מה הפתרון?

בוקר טוב אני מבינה על מה את כותבת אני עוסקת בתחום טיפול רגשי על ידי תמציות ומגע תוכלי ליצור קשר דרך המייל [email protected] בברכה צביה

בוקר טוב אני מבינה על מה את כותבת אני עוסקת בתחום טיפול רגשי על ידי תמציות ומגע תוכלי ליצור קשר דרך המייל [email protected] בברכה צביה

שלום, אני בת 42 16 שנה עבדתי בחברות השמת כח אדם, מזה כ8 חודשים אני יושבת בבית-יש לציין שלא סבלתי דווקא נהנתי, אבל הגיע הזמן לחזור לעבוד-אני לא יודעת במה, אני מרגישה שמיציתי את חברות כח אדם, אני טובה מאוד בעבודה עם אנשים, יש לי יכולת ניהול, אני אסרטיבית, וורבלית, אך עם זאת יש פחד להתחיל דברים חדשים, אני מאוד אוהבת לעזור ולייעץ לאנשים מה עלי לעשות עם עצמי? ברצוני להוסיף שאין לי תואר

נמאס לי מבעלי בכל המובנים. מאז שהתחתנו תמיד אני זו שעושה ונותנת. אני תמיד מוותרת ומבליגה. והוא כועס ומקלל ומנבל את הפה בצורה מחרידה. אני שונאת לשמוע את זה. אני לא יכולה לסבול יותר את זה שהוא לא מכבד אותי. יש הרבה אנשים שמפריעים לנו כמו המשפחה שלו, שתמיד מצדדת בו. הם עכשיו הכניסו לו לראש שהוא חולה כי הוא בלחץ נפשי והוא מאשים אותי שאני זאת שעושה אותו בלחץ. כמה אני יכולה להתכופף ולוותר. באחד מהפעמים הוא אמר מילים מזעזעות ליד אנשים, שהוא שונא אותי ושהוא נגעל ממני. אני אישה יפה ומטופחת כך שכל ההתבטאויות האלו מבישים. אני מרגישה אליו רק שנאה וכעס. עכשיו אני מרגישה שאני במצב לא נכון. הלוואי והיתה אפשרות להיעלם למקום אחר. לא לראות אותו יותר. לא לשמוע ולא כלום. הבעיה שיש לי שני ילדים ממנו. וכואב לי עליהם עד מאוד. הם קטנים. איך מתקנים את המצב העגום הזה? אני חייבת לשנות משהו בי שלא יגרום לו להרשות לעצמו לדבר כך. נראה לי?

אני בן 27 אני מאונן הרבה ובתקופה אחרונה כמה פעמים ביום. אני מרגיש עם זה לא טוב [אינני דתי, ולא מטעמי דת], כי זה לא נורמיטיבי ככה. אני צריך הכוונה, עיצה נכונה. האם יש דרך להתמודד? יש לי עוד שאלה, האם אוננות יתר גורמת לדכאון?

שלום עירית, אני בת 31, נשואה 2 וחצי ואמא לילד בן שנתיים. אני בהריון וצפויה ללדת בעוד כחודש. יש לי שתי בעיות עיקריות עם בעלי. רק לפני מספר חודשים גיליתי כי מצבנו הכלכלי גרוע ושבעלי מסתיר את זה ממני. שנינו עובדים במשרות לא מלאות, אני בעלת עסק קטן ועובדת גם כשכירה, אבל עכשיו לקראת הלידה התמעטה עבודתי. הוא עובד מספר ימים בשבוע באותו מקום עבודה מספר שנים. נוח לו שם ואין לא שום אפשרות קידום או הגדלת משכורתו וזה גם לא מפריע לא. הוא נותן לי לנהל את העניינים הכספיים בבית אבל שאני מעלה את הקשיים ומבקשת ממנו למצוא עבודה נוספת, זמנית או מסרב או מבטיח שיחפש אבל כלום לא קורה כבר הרבה זמן. המצב שלנו מלחיץ אותי מאוד ואני מרגישה שכל החרדות האלו עוברות לתינוק בבטן. אני מודאגת מה יקרה אחרי הלידה. הבעיה השנייה היא חוסר הסבלנות שלו כלפי וכלפי הילד. הרבה פעמים הוא צועק עליו כשהוא בוכה ומתייחס אליו בצורה נוקשה, עד כדי כך שהילד מתחיל לבכות בהיסטריה ולהשתעל. דיברתי איתו על זה המון פעמים וכל פעם הוא מבטיח לי להשתנות אבל גם כאן, כלום לא קורה. זה לא מגיע לאלימות פיזית אבל המצבים האלה קשים וגורמים לי לבכות ולהרגיש חרדה וכעס. אני פוחדת שזה משפיע על הילד לטווח הארוך ומפחדת שגם כלפי התינוק החדש הוא יתנהג כך. אני אוהבת אותו ולא רוצה להפרד אבל לאחרונה מרגישה שאין לי ברירה ואני לא יודעת מה לעשות, מאיפה להתחיל... תודה מראש על ההתייחסות

קשה אני מרגיש בודד כל חיי היום אני בן 18 ואין לי חברים קרובים אני מרגיש שכולם שונעים אותי קשה לחיות במצב הזה שאני מסתקל על העבר אני כל הזמן רועה את עצמי לבד בלי חברים אני כל כך רוצה חברה או חברים אמתיים שלא באים אליכה רק בשעות הצורך

שבוע טוב,אני בת 17 וחצי.יש לי בעיה שאני לא ממש יודעת איך לצאת ממנה.כשאני הולכת לישון, אני מדמיינת שהשמיכה זה בעלי שמחבק אותי ומגן עלי..אציין שאני דתיה ואינלי קשר עם בחור וגם לא יהיה לי אלא רק בנישואים.לא קיבלתי הרבה אהבה בילדות ואני זקוקה לזה,הדימיון הזה נותן לי קצת כח להתמודד,אני כבר ככה שנתיים וחצי בערך ובימים קשים אני ממש מחכה ללילה לדמיין שאני ב"זרועות חזקות", מוגנת,בטוחה ושיש מישהו שאוהב אותי.. אני בריאה ונורמלית לחלוטין,אך מתחילה לחשוש שיש לי איזושהי בעיה.אשמח אם תוכלו "לפענח" את בעייתי,תודה רבה!

אין לך שום בעיה. חלום מביא למציאות . יבוא יום והחלום יהיה מוחשי.

שבוע טוב,אני בת 18 בזמן האחרון התחלתי לשים לב שהראש שלי אף פעם לא נח-אני כל הזמן חושבת, דואגת בלי הפסקה כבר קרו לי כמה פעמים שישבתי בשיעור וניסיתי להקשיב אבל הדאגות לא הרפו ממני וראיתי את חברותי נינוחות ושאלתי אותנ-איך אתן לא דואגות? הן לא ממש הבינו את השאלה..אני כל הזמן בלחץ כל דבר נראה לי מאיים הראש שלי לא מפסיק לתכנן,יש לי מועקה בלב,הגוף שלי כל הזמן תפוס.גם כשאני ישנה לא נח לי,מרגישה שהגוף לא נמצא במצב הרפיה,מה זה?תודה.

גם אני חוויתי ממש כמו שאת מתארת. ועד היום יש לי ספיחין מכך. למרבה הפלא, הפתרון יגיע דוקא כשתביני שאם לא תקחי את זה ללב, ולא תחשבי כל הזמן על זה שאת חושבת כל הזמן.. והנפש שלך תזרים יותר אנרגיה מאשר להוציא אנרגיה על איך ומתי אני כבר חוזרת לרוגע והמוח ינוח. דוקא אז המוח ינוח!! את צריכה לא להיות קשוחה עם עצמך. אדרבה תלמדי לפרגן לעצמך. ושוב, אני כותב מנסיון. ואל תחשבי שתביני ותפנימי מש"כ ברגע אחת, לי לפחות זה לקח כמה שנים!. אבל: זו התשובה האמיתית!!

שלום רב, אחי חולה מזה כ16 שנים במחלת נפש מסוג דיכאון וסכיזופרניה , עם שחרורו מהצבא מטופל בביה"ח אברבנאל , ולקוח תרופות שלדאבוני עושות לו יותר גרוע , מידי כמה חודשים התרופות מוחלפות בתרופות אחרות היות וההשפעה היא לא טובה עליו ועדיין לא נמצאה תרופה שמתאימה לו . לדעתי האבחנה שעשו לו מלכתחילה היא אבחנה שאינה נכונה למצבו , האם יש אפשרות לקבל אבחנה נוספת ? ןאם כן למי לפנות ?

במקרה נכנסתי לאתר הזה היום ואני שמח על כך. כמתמודד בעל נסיון אשר אובחנתי כ"סכיזופרני" וטופלתי בתרופות קשות. אך למזלי אחרי ארבע שנים ממש במקרה עזבתי את הרופא [עד אז היה לי תלות בו וכדלהלן] והלכתי לפרופסור שביטל במחי יד את היותי "חולה נפש" ובודאי לא סכיזופרניה שהיא מחלה קשה מאד, ולמרבה הפלא כל אדם שני היום שאושפז יוצא עם תעודת סכיזפורני. כמה מגוחך. היום חיי יפים ואני מתפקד. נכון אני לוקח תרופות אבל במינון נמוך ולא עליהם אני שם את הדגש. את אחיך ספיציפית אינני מכיר, ואולי היו לו תסמינים של מחלה, אך דבר אחד ברור: במקום להחליף כל חודש תרופה [אגב, אפשר לחשוב כמה תרופות יש כבר, עד מתי יהיו ההחלפות? לנו שאיננו פסיכיאטרים והרופא הרי לא מסביר ומשתף, זה נראה מי יודע מה הוא יכול לעשות. שוב, ודאי צריך סיוע תרופתי, אך הכל צריך להיות בפרופורציה]. כיום ידועה גישת השיקום וההחלמה, שיסודה למחוק את הדימוי העצמי "אני חולה נפש" ולבוא לידי תקוה וקבלת תמיכה בדרך השיקום וההתמודדות הנפשית שהיא לא קלה כלל. היסוד הוא: תאמין שגם ה"חולה נפש" יכול להבריא, תחזק את נפשך בתקוה האמיתית כל כך! ובמסלול שיקום נכון אפשר להחלים. ולזה יש היום את "סל שיקום" הכולל עזרה בדיור, עבודה, פנאי, ועוד. אציין לך לאתר לשמ"ה שם יש מאמרים מצויינים על החלמה ותקוה מאת אפרת רייטר, שם גם תראי על ד"ר פטרשיה דגן שהיתה "סכיזופרנית" והיום היא דוקטור! והיא מתארת מנסיונה, איך ש"המחלה" וההסתגרות הם תוצאת הדיכוי והיאוש הפנימי שודאי וודאי שאם מה שמשדרים לך זה שאתה חולה ושתבוא כל פעם לקחת תרופות, איך יהיה לך אמונה ותקוה לעצמך בחיים? תקראי שם באריכות ותהני מאד. כותב אני מתוך ליבי, כאחד שחווה את כל זה, ומצטער על רבים שעוד בתוך החושך, והלא בשביל זה יש את מערכת השיקום היום, וחבל שהפסיכיאטרים לא מספיק משתפים פעולה יד ביד עם השיקום שהוא השלב הקריטי והנכון אחרי התרופות. אינני מכיר את אחיך, אך אין הבדל, שיקום והחלמה הוא נחלת כל בן אנוש גם אם הודבקה עליו התוית [שבודאי תגרום לו דכאון] "חולה נפש". הערה, כיון שציינת שהוא חולה כבר הרבה שנים, הרי שהחלמתו היא יותר מורכבת ובודאי תהיה יותר איטית. זה לדוג' יהיה חלק מההתמודדות להשלים עם המצב הקשה, אך בד בבד לשאוף ולהאמין לגמרי בשיקום וההחלמה.

בן , תודה רבה לך על המענה , אחי זה בחור רגיל בסך הכל עם אי הסתגלות לחברה ( כך אופיין בלשכת הגיוס) ששירת בצבא בהתנדבות כנער מק"אם והיה מגיע הביתה אחת לשלושה שבועות , עם שחרורו הוא לקה בדיכאון , (כמו שציינתי מכיוון שזה היה בהתנדבות הצבא אינו מכיר בכך ), ואימי לקחה אותו לטיפול בביה"ח אברבנאל ושם נעשה לו עוול מאוד גדול היות ובעצם לא טיפלו במחלתו אלא הכניסו אותו כמו שאמרת לתוית של חולה נפש . אם יש לך המלצה על פסיכיאטר מסויים אשמח לקבל את שמו וגם אם זה מורכב מאוד לטפל במחלתו כי אני מרגישה את הסבל שלו על בשרי וזה כל כך קשה להיות במצב הזה שאף אחד לא מבין עד כמה.... תודה רבה שירן

היי , דיברנו לפני כחודשיים ואני כבר אובדת עצות , אחי המתין מזה שנה וחצי למגורים טיפוליים בבית החולים נווה יעקב בפתח תקווה , לצערי לאחר המתנה כ"כ הלכנו לבית החולים לראיון קבלה ופשוט הזדעזעתי , המקום אינו מתאים לו , הרמה שלו הרבה יותר גבוהה מרמת האנשים שיש שם. אמרתי לעובדת סוציאלית שמטפלת בו שמקום זה אינו מתאים לו ויעשו לו שוב ועדת סל שיקום על מנת לשקול הוסטל או דיור מוגן , ו היא אמרה שמי שמחליטה על הוועדות סביר להניח שתשלול את זה מראש כי זה מה שהיא רואה לנכון , אני פשוט לא מסוגלת לחשוב שבחור בן 36 צרך להיות במחיצתם של אנשים בני 80 במשך כל היום. פשוט לא יודעת מה לעשות

שלום. שמי דניס, אני בת 26. יש לי שאלה לגבימחשבות כפייתיות. אני סובלת מתחושה משונה בגופי, כאילו ומשהו זז כל הזמן, גם כאשר אני נחה. התחושה היא שמשהו בתחושת הגוף כל הזמן בתנועה והגוף לא יכול להיות נינוח ודומם. האם זוהי מחשבה כפייתית\טורדנית? אם לא, מה עוד זה יכול להיות? תודה רבה

אני כבר שנה וחצי מטופלת ברסיטל 40 מ"ג. היה הטבה במצבי ולאחר שהרגשתי טוב הפסקתי על דעת עצמי לקחת את הכדור. הטיפול ניתן עקב מחשבות כפיתיות. חזרתי לקחת את הכדור לפני שבוע ואין הטבה במצב. רציתי לשאול האם אני אמורה להגדיל את הכמות ל 60 מ"ג

הבן שלי בן 19 לומד במכינה קדם צבאית עובר שנה מלאת משמעות וסיפוק. בסוף השבוע האחרון הוא מתאר מצב בו המחשבות שלו "נתקעו" באיזה מקום גבוה והוא רוצה לצאת "משם" ולא מצליח. הוא חש מוזר וגם חוסר משמעות לחיים ולסביבה ובעצם אין לו כלל אנרגית חיות,בכל נראה לו סתמי. מין "נפילה".(הוא מזהה את השינוי מיום רביעי האחרון) אנחנו ממש לא יודעים איך "לאכול" את זה. שוחחנו איתו שעות בשבת האחרונה אבל לא איתרנו קצה חוט לעלות לנתיב השגרה שהייתה עד לפני מספר ימים... נא עצתך בנושא.במה מדובר וכיצד לנהוג. תודה. אני מקווה שהגעתי לפורום המתאים.

למוטי שלום. אני חש הזדהות [כמובן בצער] למה שאתה מתאר. כך בדיוק התחילה המחלה שלי בגיל ההתבגרות, וסבלתי ממנה שנים לא מעטות. אתה מתאר בעיקר מה שנקרא 'תסמינים שלילים' [הליאות הפנימית בלי חיוניות יחד עם הרגשות מוזרות] זה בהחלט סבל מאד מאד קשה. מה שצריך זה, דבר ראשון ליווי ומעקב שלכם ההורים כמה וכמה פעמים ביום, להרגיש ולהיות איתו, בודאי גם לבוא אליו, ותוכלו לחוש אם זה יותר מצב דכאוני [שעדיין סיבתו לא ברורה] או שהוא קצת נאבד בקשר עם המציאות, כמובן לא פסיכוטי אבל אפשר להרגיש כאן קצה של זה. ברגע שאתם רואים שזה לא הולך לכיוון להשתפר, מיד לפנות במהירות לפסיכיאטר. אני כותב מתוך מה שעבר עלי [כיום אני בסדר גמור] ואולי אני לא צודק. כמו שכתבה עירית אני אשמח מאד לשמוע מה איתו היום, והלוואי יהיו אלו בשורות טובות.

רציתי לעדכן כי טיפלנו בבן דרך רפואה משלימה והסתבר שמדובר בבעיה בתפקודי כבד. עשינו בדיקות דם והתברר שזה נכון. היו מספר ערכים הנוגעים לתפקודי כבד שהיו חריגים . הוכן לו תפריט אכילה (שינוי בתזונה) מתאים ויש תוצאות טובות ב"ה. אפשר לאמר שהבן חוזר לשגרה.

שימחת את נפשי.

אמי כבת 82 , ירדה מהפסים וכתוצאה מכך עוברת אשפוז בכפייה בבית חולים. כבנה ביקשתי להיות אפוטרופוס על גופה ונכסיה. בבית המשפט לענייני משפחה נמסר לי כי נדרש חוות דעת פסיכיאטר ועובד סוציאלי ובלעדיהם בית המשפט לא ידון בבקשה. הפסיכיאטר שלה הסביר כי נדרשת וועדה קודם למתן חוות דעת. עובדת סוציאלית בבית אבות של אמי המכירה אותה ,טוענת כי בית החולים הוא זה שצריך ליתן חוות דעת. בקיצור העסק תקוע. מה עושים ? --

אני תמיד חושב כאליו בראש שלי שמישהו בא לתת לי מכה כביכול שעוברים מאחורי לא משנה מי זה יהיה אני יחשוב שהוא בא לתת לי מכה ושאני בהסח הדעת ולא חושב על זה אין לי את הבעיה ופעם אחת צעקתי על אחותי זה עזר וכאילו לא היה אכפת לי הבעיה תודה לעוזרים

שלום שמי רמי בן משה , אני רוצה לשתף מתמודדים בחוויה שאני עובר בתקופה האחרונה. לפני כחצי שנה הצטרפתי למרכז אמנויות "כנפיים" לקבוצת תיאטרון,העיסוק באמנות מעצים אותי ומביא לידי ביטוי כישורים שהיו חבויים בי כל חיי. לכן החלטתי להקדיש חלק מזמני לקידום וחשיפה של "כנפיים", כדי שהטוב הזה יהיה מנת חלקם של מתמודדים נוספים. "בכנפיים",הרכב מוסיקלי,קב' תיאטרון,סטודיו לאמנות פלסטית,צילום וידאו ועריכה לזכאי סל שיקום וזכאי משרד הביטחון. http://www.kenafayim.org.il חפשו אותנו גם בפייסבוק: כנפיים kenafayim לפרטים נוספים: רמי בן משה 0542538745

האם ישנן תרופות לנטרול רגשות והאם יש סיכון בלקיחתן.