פורום שווה לכל נפש

הפורום יעסוק בתחומים הנוגעים לבריאות הנפש, כגון: התמודדות עם מחלת נפש, דיכאונות, יחס החברה ועוד
2348 הודעות
2129 תשובות מומחה

מנהל פורום שווה לכל נפש

ליאת שלום לדעתי אימון בחדר כושר זה מצויין. אני לא יודעת מדוע את עייפה, האם את חושבת שזה משהו נפשי? אפשר להתייעץ עם רופא המשפחה ולהמשיך ולבדוק במקביל להעסיק את עצמך ביותר תוכניות למרות העייפות בהצלחה עירית

זאת תשובה לליאת שכתבתי אותה בטעות כשאלה עירית

21/02/2011 | 11:54 | מאת: נועה

האם ישנן תרופות לנטרול רגשות והאם יש סיכון בלקיחתן.

נועה שלום יש תרופות נוגדות דיכאון, האם לזה את מתכוונת? רגשות שקשה לנו איתם יש לכולם, השאלה היא על מה מדובר עירית

16/02/2011 | 18:36 | מאת: חוששת

אני רווקה ופשוט אני חושבת על העתיד ..

שלום אני מבינה את החשש, לא יודעת על מה לענות את לא שואלת אם את רוצה התייחסות יותר מקיפה, אני צריכה פרטים בהצלחה עירית

16/02/2011 | 12:11 | מאת: מיואש קצת

שלום רב, אבקש עצתך איך לפעול. הסיפור בקצרה: אנו זוג בני 30, נשואים כשנתיים. בתחילת היחסים הקשר שלנו עם הורי היה טוב מאוד עם מפגשים תכופים.אנוכיבדנו אותם והם כיבדו אותנו. לאחר חצי שנה בערך עברנו דירה ואישתי הזמינה אתמשפחתי הגרעינית ואת כל המשפחה של אמא שלי (לומר דודים וסבים מצד אמא ). יום לאחרהארוחה שהייתה מאוד נחמדה ונעימה ביקשתי מאמא שלי שתרים טלפון לאישתי להגיד לה תודה שאירחה אותנו כי הרגשתי שזה יכול לקרב בין היחסים שהרגשתי שטיפה מתקררים מסיבה לאברורה (לדעתי היה אופרוריה לאחר החתונה לשני הצדדים ולאחר מכן החלה דעיכה)אמא שלי צעקה עלי בטענה שאין היא צריכה להתקשר אליה אלא היא צריכה להתקשר ולהגיד תודה שבאו! אישתי לא ידעה כלל שהתקשרתי ואני פשוט העברתי את זה כי לא רציתי לריב עם אימי. לאחר מכן היה אירוע אחר, אחי (בן 17 אז ואחותי בת 25) ישנו אצלנו בליל שישי אכלו איתנו וארחנו אותם נפלא. לאחר הארוחה החל ויכוח סוער ביני לבין אישתי כאשר הויכוח איבד שליטה ואישתי הלכה מהבית בטענה שהיא לא יכולה להיות שם איתי. לפנות בוקר בערך ב7 אישתי חזרה ואמרה שהיא רוצה שנדבר אבל בגלל שהיא מאוד טעונההיא רוצה שהאחים שלי יעזבו את הבית על מנת שנוכל לנהל את הדיון בינינו בלי מפריעים. חיכיתי עד 7.30-8 בערך והערתי אותם ובקישתי פרטיויות יש לציין שהם ילדים גדולים והיה ברשותם רכב.הם התרצו והלכו לאחר מכן הם סיפרו להורי שבדיוק היו בחול והורימאוד כעסו. לאחר מכן היו מספרים אירועים הדומים לאירוע הראשון שלמעשה ביקשתי מאימי להתקשר לאישתי ולשאול אותה לדוגמא מה היא רוצה לאכול בערב פסח שהוזמנו אליהם, שוב על מנת לייצר קירבה שלאחר אותו אירוע היה חסרה. מכאן הגיע הקש ששבר את גב הגמל, אישתי ואני נאלצנו לעבור טיפול פוריות בעקבות בעיה שהיתה בזרע שלי (כרקע אנירק אומר שהבעיה בזרע נבעה מהשתלת מח עצם שעברתי שנתיים לפני כן - אישתי אגב הכירה אותי שהייתי חולה ולמרות הכל קיבלה אותי והלכה איתי כל הדרך החל מבית החולים ועד שהרימה אותי על הרגליים) בעקבות הטיפול שעברה ומאחר שאף אחד מהצד של אישתי לא ידע(לא רצינו לשתף אותם בתהליך כי הוריה מבוגרים מאוד) אישתי הרגישה שאין לה תמיכהואמרה לי אף אחד מהמשפחה שלך לא התקשר לשאול לשלומי ומה אני עוברת, אני כמובן הרמתיטלפון לאימי וביקשתי ממנה שתרים טלפון לאישתי ותשאל אותה איך היא מרגישה, הרי זה המינמום שיכולה לעשות וגם רציתי למונוע מצב שבו לאישתי יש טענות להורי.. כאשר אמרתילאימי את המשפט תרימי טלפון לאישתי היא החלה לפתוח את הפה בצורה מאוד קשה, ואמרה שאישתי אישה רעה והחלה ממש לומר אליה דברים לא נעימים כל זה משולב בצעקות ובאימרות, "למה אני צריכה בכלל להתקשר אליה?". אישתי שלצערי שמעה חלק מהדברים הייתה בהלם ומכאן החל פיצוץ שלא נגמר עד עתה- היה ניתוק במשך 3 חודשים כאשר אימי זועמת מצד אחד ואישתי לא מוכנה כלל לשמוע מהורי. אני רק אוסיף בקצרה שברוך השם שהטיפול נקלט .לאחר נכן הלכנו אל הורי הביתה וסיפרנו להםעל מנת שאולי זה ימיס את הלבבות ונוכל לחזור לקשר סביר. הורי פשוט דיברו בצורה כלכך לא יפה ואמרו לאישתי שהיא מגעילה אותם ושהם לא מוצאים בה שום דבר טוב, למעןההגינות אני רק אומר שאישתי אמרה לאימי שהיא אישה רעה ואני אמרתי להם שהם אגואיסטים. מאז היחיסים לא מתאוששים.. אני אספר רק היבט נוסף קצר בנוגע להיבט כספי, אישתי מגיעה מבית מבוסס היטב ושההורים עוזרים באופן שוטף לילדים. הורי לאעשירים אבל יש להם יכולת קטנה, אישתי היתה מסיבה את תשומת ליבי לעיתים רחוקות שלהורים שלי ממש לא אכפת אם אנו צריכים משהו ומעולם למעשה לא שאלו אותנו אם אנו צריכים עזרה כספית. אמרתי לה שהם ככה והיא צריכה לקבל אותם ובנוסף הם הבטיחו לנוסכום כסף שנקנה דירה והם יביאו לנו אותו, היא לאורך כל הדרך טענה שאין סיכוי שהם יביאו והם פשוט רק רוצים להתחמק ולא לתת ולא אכפת להם..בסופו של דבר כאשר נזקקנו לכסף לקניית הדירה הורי לא יכלו לתת לנו את הכסף כי נכנסו למצוקה ולמעשה זאת כמונבואה שהגשימה עצמה. כרגע המצב הוא שהורי שונאים ממש את אישתי ואישתי קמה מסיוטים בלילות בגלל הורי ואומרת שהם פגעו בה ממש קשות. שני הצדדים נותנים משפטים כמו אישתך תצטרך לעבוד מאוד קשה על מנת שתתקבל בבית שלנו ואישתי אומרת שהורי יצטרכו באמת להוכיח שאכפת להם ממנה או לפחות ממני על מנת שהיא תוכל לקבל אותם. כרגע יש נתק אני מדבר איתם פעם בשבוע וזהו אישתי לא מוכנה לשמוע עליהם וטוענת שהרסו לה את החיים. מה דעתך אני ממש מיואש? האם עלי לנסות לחנך אותם, כלומר להתנתק מהם עד שיבינו שהם צריכים לעשות משהו שיחזיר את האמונה של אישתי בהם? או שמא עלי לקבוע לאישתי עובדה שהם ככה ולשמור על קשר איתם גם המצב של פגיעה בשלום הבית שלי ? אישתי לוקחת קשה כל פעם שאני מדבר עם הורי כי חושבת שזאת ממש בגידה מה אני אמור לעשות ? המון המון תודה

20/02/2011 | 09:49 | מאת: עירית וגנר

למיואש קצת שלום לדעתי אתה צריך להפסיק לחנך, הרי זה לא הביא את התוצאה הרצוייה הבקשות מאימך להתקשר לאישתך, רצוי להסביר לאישתך שאתה מבין את הפגיעה ואתה תומך בה ויחד עם זאת אתה לא יכול להתנתק מהוריך ולכן מקיים איתם קשר . דבר נוסף שאתה יכול לעשות הוא לבקש להיפגש ולדבר עם הוריך ולהגיד להם שזאת האישה שבחרת והם אמורים לקבל אותה גם אם הם לא אוהבים אותה, עוד מעט יהיו להם נכדים והם ירצו קשר איתם ולכן חשוב להשלים ולקיים קשר מינימלי גם אם לא באמת אוהבים הרבה הצלחה, אשמח לשמוע האם זה הצליח עירית

13/02/2011 | 18:18 | מאת: ליאת

עירית שלום רב , אני בחורה בת 20 כל הזמן עייפה אני ישנה בין 8 9 שעות בלילה וכבר בשעה 9 בערב אני עייפה . עובדת בסה"כ 5 שעות ככה שזה לא עייפות מהעבודה פניתי לרופא משפחה עשיתי בדיקות דם הכל תקין יש איזה טיפול כמו ויטמנים או כל דבר אחר שיכול לעזור לי ?

ליאת שלום להערכתי צריך לדעת מה מקור העייפות, ויטמינים עוזרים רק אם יש חסר של ויטמינים. מה את עושה במשך היום חוץ מהעבודה, ואיך מצב הרוח שלך? דבר שאפשר תמיד להמליץ עליו והוא עוזר להרגשה יותר טובה ואנרגטית זה ספורט, כל ספורט שאת אוהבת אפילו הליכה מהירה או ריצה. אם תכתבי יותר פרטים אני אנסה לעזור באופן יותר ספציפי. בהצלחה עירית

14/02/2011 | 13:03 | מאת: ליאת

היי עידית שלום רב , שכחתי לציין שהתחלתי דווקא להתאמן בחדר כושר שלוש פעמיים בשבוע .. באותו רגע שאני מתאמנת אני ערנית לאחר שעה אני מרגישה יותר עייפה .. חוץ מהעבודה אני לא עושה עוד משהו מיוחד

13/02/2011 | 11:40 | מאת: תמי קויפמן

שלום לכולם, וכמובן, לך עירית, יקירתי. בראשון לציון עומד להפתח בימים הקרובים מרכז ייעוץ לבני משפחה של מתמודדים. מרכז יה"ל. טלפון להתקשרות: 037164474 מייל:[email protected] המרכז מקיים הרצאת פתיחה לבני משפחה, למתמודדים ולאנשי מקצוע, ביום רביעי 9/3/11 בבית זורבבל, רחוב צבי לבונטין 15 ראשון לציון, שם ההרצאה: כולנו ביחד וכל אחד לחוד - מעגל של שיקום משפחה, מתמודד, מערכת. נשמח לראותכם בין אורחנו, הרשמה מוקדמת רצויה ביותר, בברכה, תמי

בהצלחה עירית

11/02/2011 | 20:15 | מאת: הילה

שלום אני בחורה צעירה יחסית בת 26 ,אני עומדת לסיים תואר ועוד אין לי עבודה, יש לי זוגיות חדשה יחסית אבל אני עוד גרה עם ההורים אני חולה מזה כמה שנים בהתקפי חרדה. לאחרונה החרדות שלי התגברו והפכו להתקפים קשים יותר בעלי גון אובדני, פעמיים אפילו ניסיתי להתאבד אבל הצלחתי לעצור את עצמי לפני שהמצב הדרדר לפני שנה הייתי בטיפול פסיכולוגי שעזר רק עד גבול מסוים וכן במהלך תקופה ארוכה הפסיכיאטר נתן לי צפרלקס 20 מלגרם שעזר ולכן היום רק רופא המשפחה אחראי עלי אני מפחדת שעם ישלחו אותי לאשפוז לא אוכל להשיג יותר עבודה ואני לא יודעת האם יש דרך לטפל בחרדות שאני עוברת יש עלי המון לחץ בעיקר בחיפוש העבודה, ואני מוצאת שחרדות שהיו מחזיקות אצלי רק חלק מהיום כרגע מגעים למצב שלפעמים הם משתלטות גם על יום שלם ואני כבר לא יודעת מה לעשות

הילה שלום אני לא יודעת האם את צריכה אישפוז, גם אחרי אישפוז אפשר למצא עבודה, אבל נראה לי שלפני שחושבים על אישפוז חשוב להתייעץ שוב עם פסיכיאטר על התרופה האם היא מתאימה ועל המינון של התרופה ובנוסף ללכת לטיפול התנהגותי קוגנטיבי. בהצלחה עירית

16/02/2011 | 13:56 | מאת: הילה

אני מאוד מקווה שלא אצטרך אישפוז אני מחפשת בנתיים פסכיאטר חדש מפני שעברתי למרכז והפסיכאטר הקודם שלי גר בצפון אני מקווה למצוא בקרוב תוכלי להסביר מעט מהו טיפול התנהגותי קוגנטיבי?

10/02/2011 | 17:33 | מאת: רונית

אני נוטלת תרופה "פריזמה" שזה סוג של פרוזאק, רופא המשפחה שלי ציין זאת בטופס הירוק. כאשר הגעתי לעשות תאוריה,אמרו לי שאני צריכה ללכת למשרד הרישוי על מנת שיבדקו האם אני כשירה לנהיגה ורק לאחר שיחתמו אוכל לשוב ולעשות את התאוריה. השאלה שלי היא, האם קיים סכוי שעקב כך שאני נוטלת את התרופה יכולים להחליט שאינני כשירה לנהיגה???! אנא תעני בהקדם היות והנושא מאוד מטריד אותי . תודה מראש.

רונית שלום הרבה מאד אנשים לוקחים תרופות מהמשפחה הזאת ובודאי שזה לא עושה אותם לא כשירים לנהיגה מאחר וזה נרשם בטופס הם יכולים לבדוק את כשירותך לנהיגה על ידי מבחן שבודק כשירות נראה לי שתעברי אותו כמו רוב האנשים, חוץ מאלה שיש להם בעיה בשיפוט המציאות והם בדרך כלל לוקחים תרופות מסוג אחר. הרבה הצלחה אשמח לשמוע את התוצאה עירית

09/02/2011 | 20:44 | מאת: חוששת

שלום לך ונגר עירית! אני בת 21 ואני חוששת מהתהליך של ההריון שיגדל בתוכי תינוק וכל התופעות שנילוות לכך,( אני יודעת שניתן להמעיט בהן בדרכים שונות אבל אני נירתעת מכך ומתהליך ההנקה), כך שאני חושבת לפעמים שאני לא יביא ילדים או שאני יביא ילד אחד. ולפעמים כל התהליך הנ"ל ניראה לי טיבעי . אני לא יודעת כבר מה לחשוב?!! תודה לך.

חוששת שלום אני מבינה את החשש, חשוב להבין האם זה אקטואלי האם יש לך בן זוג ואתם חושבים על ילד, או שזה משהו שאת חושבת עליו לעתיד זהו תהליך טבעי אבל יש בו דברים שמפחידים עבור חלק מהנשים אם זה משהו שעומד לקרות בקרוב, כדאי להתייעץ עם מטפל שיעזור לך להתמודד עם הפחד. בהצלחה עירית

07/02/2011 | 16:24 | מאת: עידו

שלום, מהי השיטה שהוכחה כיעילה ביותר עבור אספנות כפיתית מסוכנת של משתקמים בקהילה? תודה

עידו שלום השיטה היעילה היא טיפול התנהגותי קוגנטיבי בשילוב עם טיפול תרופתי בהצלחה עירית

06/02/2011 | 15:05 | מאת: מישהי

שלום... למה אני חושבת הרבה על המוות לא מצליחה לישון בלילה מרוב המחשבות ויש לי כאבים נורא בלב ובחזה זה ממש מדאיג אותי אני ממש בדיכאון רוצה לצאת מזה אבל לא יכולה תמיד חושבת שהיום הולכת למות בשינה אני עצבנית מאוד אין לי חשק לאף אחד מיואשת אני אמא בת 25 מפחדת על הילדה שלי שתגדל בלי אמא הרבה הרבה מחשבות לא יכולה יותר בבקשה מישהו יעזור לי בבקשה..

מישהי שלום מאד חשוב לטפל במצב את מתארת דיכאון וחרדה, יש טיפול יעיל או תרופתי, רופא המשפחה יכול לתת, או פסיכולוגי מומלץ בגישה ההתנהגותית קוגנטיבית מאד חשוב שתטפלי בעצמך גם בשביל הבת שלך אשמח לשמוע מה החלטת לעשות בהצלחה עירית

13/04/2011 | 00:24 | מאת: בנ"י

את כותבת כאן וכמה פעמים "ניתן לפנות לרופא המשפחה", אני לא כל כך מבין הלא צריך פסיכיאטר? ולדעתי גם בתרופות לדכאון צריך משנה זהירות כי הם יכולות לגרום להיפך למצב רוח מרומם והיי. [תרופות כמו קלונקס זה באמת יותר קל. אולי לזה התכוונת.

שלום רב עירית, אני חדש בפורום זה ומברך את חבריו עד לפני כ 3 וחצי שנים הייתי בקשר חברי עם מישהי במשך 5/6 שנים..ידידות קרובה ושלמדתי ממנה..חברה שמאד אהבתי.... היחסים נקטעו דיי במפתיע מצידה, ובצורה לא ממש יפה(סינונים והיעלמות ממני, בעוד שהיא שומרת על קשר עם ידידים משותפים אחרים שלנו)...ממש היה נדמה כאילו עבר ביננו חתול שחור... אציין גם כי תקופה קצרה לאחר היעלמותה נוצר ביננו איזשהו ריב טפשי שגרר הרבה האשמות ומילים לא יפות מצידה כלפי... אחרי תקופה של כחצי שנה , שבה לא דיברנו, עמדתי לטוס לתקופה ממושכת בחו"ל, ושלחתי לה מכתב בו ביקשתי סליחה על הטעויות שלי במערכת היחסים, ואמרתי לה שלדעתי אנו צריכם לדבר, בין אם זה כדי לסיים את היחסים בצורה יפה ובטעם טוב, ובין אם כדי לחדש את הקשר...היא הגיבה למכתב זה ואמרה שהיא לא רוצה לחזור לקשר עמי אך חושבת שזה חשוב שנסיים את היחסים בצורה יפה..דיברנו שעות בטלפון וסיימתי את השיחה בכך שאמרתי לה שמבחינתי הכל פתוח... למרות טענתה כי היא רוצה לסיים את הקשר, המשיכה להתכתב איתי מצידה, אפילו כאשר הייתי בחו"ל.. (גם בתקופת הנתק שלנו , דאגה להשאיר סימני חיים מדי פעם, וכשהייתי מנסה לחדש את הקשר, שוב הייתה נעלמת). לאחר תקופה שבה קיבלתי את הרושם שיש שיפור משמעותי ביחסים ביננו(יותר מחצי שנה של התכתבויות , בעודי בחו"ל), עמדתי לחזור לארץ והצעתי לה שנפגש... תגובתה הייתה שהיא סגרה את הדלת של היחסים שלנו, והיא לא רוצה לחזור לעבר, אך יחד עם זאת ציינה כי היא אוהבת להתכתב איתי ותשמח אם נמשיך במסגרת ההתכתבות... היא גם איחלה לי מזל טוב ליום ההולדת שחל באותה תקופה... אחרי תקופה שחשבתי איך להגיב, עניתי לה שאני לא יודע איך העניין הזה של להמשיך להתכתב ולא להתראות יעבוד מבחינתי(כי זה מרגיש לי מוזר), אך שאני מבטיח לנסות.... מאז עקבותיה נעלמו.... אין לי מושג למה הקשר נותק מלכתחילה, ההשערה שלי היא שבמהלך הקשר שלנו התפתחתי מאד לעצמאות (לעומת חוסר בטחון בתחילת היחסים ביננו)... הרגשתי גם הרבה פעמים חוסר פרגון מהצד שלה, וחוסר תמיכה(למרות שהיא מאד אהבה אותי)... חברים שלי טוענים שמהסיפור נדמה להם אף שהיו לה רגשות רומנטיים/משיכה כלפיי, וכאשר התחלתי לצאת עם אנשים(אני הומוסקסואל), וכאשר התחלתי להתיידד עם עוד בנות, התעוררה בה קנאה... אני יודע בוודאות שהיא חושבת שאני מושך, מה שמעורר בי את החשד שאולי יש דברים בגו... עניין ההתאהבות נשמע לי קצת מופרך.... האופציה האחרת פחות נעימה לי, כי האופציה השנייה היא שפשוט "ירד לה ממני" והיא הפסיקה לאהוב אותי, ונמאס לה מהקשר איתי. בכל אופן, אני שרוי במצב שבמשך 3 וחצי השנים שאנחנו בנתק, היא עולה לי דיי הרבה למחשבות, ומתוך הנקודה שאני יודע שהקשר ביננו לא יוכל להשתקם או בכלל להתקיים יותר אף פעם (בעולם אידאלי הייתי רוצה בכך)... הייתי רוצה לדעת איך להפסיק את המחשבות עליה ולעשות קלוז'ר...זו ידידה שבאמת אהבתי.. כיום אני בזוגיות ממושכת ומאושרת, ויש לי המון ידידי וידידות נפש, לכן הייתי כבר רוצה לסגור את הפינה הזו.. הייתי רוצה לפתח קור וניתוק כלפיה, כמו שאני בטוח שהיא הצליחה כלפיי...אני בטוח שהיא לא חושבת עליי... האם זה נכון למחוק תמונות משותפות שלנו ומתנות עבר?(למרות שאני לא מסתכל על תמונות שלנו, אני יודע שהן שם...) איך להפסיק עם הפיתוי להסתכל על תמונות שלה בפייסבוק, ולקוות להתקל בה(כדי כמובן להפגין נונשלנטיות )... אנסח את עצמי מחדש...איך אני מגיע למצב שאני זוכר אותה בצורה נעימה בלבד, משוללת מרגש, ומפסיק להתעסק בה(היא לא ראויה לכך לדעתי).. אני לא מחפש לשנוא אותה, אני מחפש להיות משולל רגש כלפיה. בכל אופן אני צריך ואודה על כל ייעוץ... יום מקסים(:

סמי שלום אני לא יודעת האם אפשר לשלוט בזה שישאר רק החלק הנעים אבל אני חושבת שכדאי לך לא להסתכל בתמונות שלה, אפילו למחוק אותה מהפייסבוק, רחוק מהעין עוזר להתרחק רגשית מאחר והיא לא רוצה קשר, ולא חשוב מה הסיבה כדאי לך לנסות להתרחק רגשית על ידי התרחקות מדברים המזכירים אותה. בהצלחה עירית

02/02/2011 | 11:18 | מאת: תמי

בעלי מאובחן כנראה כחולה סקס כפייתי (לא הצלחתי לשוחח עם הפסיכולוגית שלו, ואין לי גישה לפורומים של סקס, אנו חרדים), הוא יצא עם כמה נשים מחוץ לנישואין, זה כמובן מאד מפריע לי, בפעם האחרונה שתפסתי אותו, הוא החליט לטפל בעצמו. אני מבינה שהגורמים לכך הם בעיות שנוצרו כבר מהילדות, יש לו כפייתיות בהרבה נושאים, כמו סיגריות, לקיחת חובות וכו', האם יש לי למה לחכות, או עדיף לפרק עכשיו את הנישואין? (יש לי ילדים...)

תמי שלום אני מבינה אותך שזה מאד מפריע, אבל הוא הולך לטיפול שזה אומר שהוא מנסה לשפר את המצב ואני לא מכירה אותו ואת חומרת הבעייה , כך שאני לא יכולה להגיד לך האם כדאי להיפרד בעיקר שיש גם ילדים. את יכולה לבקש ממנו שתיהיה פגישה אחת משותפת עם הפסיכולוגית שלו כדי שתוכלי לשאול אותה מה דעתה. עירית

01/02/2011 | 10:31 | מאת: תלמידה

אמא שלי חברת פייסבוק עם המחנך שלי. יש ביניהם שפה משותפת, פתוחים אחד עם השני.אני והחברים שלי גם חברי פייסבוק שלו. לפני כשבועיים חל יום הולדתו, והתלמידים מבית ספרו שהם חברי פייסבוק שלו אחלו לו מזל טוב, וגם אני כמובן בירכתי אותו. והתגובה שלו היתה: ,תודה רבה, "תודה תלמידתי היקרה". "תודה תלמיד יקר וחמוד". וכד'. אמי גם הרגישה צורך לאחל לו מזל טוב, בירכה אותו כמובן, אך איני מבינה מדוע כשהיא כתבה לו "לדוד היקר" וכו' הוא לא ענה לה שרה היקרה, או כל מיני מילות תואר או חיבה ליד שמה, אמי הרי כתבה לו "דוד היקר", מדוע הוא רק ענה לה: "תודה רבה. מרגש. אין מילים". זו היתה תגובתו. האם מראה שקריר אליה? מדוע לא יכול לכתוב לה כפי שכתב לי ולשאר התלמידים שהם חברי הפייסבוק שלו: "שרה היקרה", או מילי מלות חיבה ליד שמה?? מה זה מוכיח? פשוט הפייסבוק שלה היה פתוח וגיליתי זאת, אז לא יכולתי להתאפק ושיתפתי אותך כי סיקרן אותי העניין ומה דעתך?

תלמידה שלום נראה לי שזה לא אומר הרבה, וזה גם העניין של אמא ואם היא מקבלת את זה אז הכל בסדר עירית

31/01/2011 | 17:09 | מאת: אבי שומר

אני נוהג במשך 60 שנה.מזה כשנתיים אני מטופל בטרגין במינון יומי של 30 מ"ג ואוקסיקונטין במינון יומי של 20 מ"ג.כשבקשתי את חתימת רופא המשפחה על הטופס הרפואי לחידוש הרשיון, הוא סרב לחתם כי טען שהחוק לא מאפשר לו לחתום למי שלוקח תרופות נרקוטיות.מאחר ולםי ההתויות נאמר "שהתרופה עלןלה לפגום בעירנות בחולים מסוימים" ומנסיון העבר שלי אני לא מושפע מתרופות הגורמות לתרדמת אני מבקש להבדק אם אני כשיר לנהיגה.אני מבקש פרטים אם כן והיכו.מענה דחוף בבקשה.

צריך לפנות לרשות הרישוי, אבל אני לא יודעת מה תיהיה תשובתם אני מקווה שיתנו לך להמשיך ולנהוג עירית

זה במשרד התחבורה עירית

שלום עירית; במסגרת עבודת סמינריון שאני עושה באוניברסיטה על מתנדבים ברשת, הייתי שמחה אילו מצאת מספר דקות לענות על שאלון בנושא. לדעתי תרומתך תהיה חשובה מאוד למחקרי. מכיון שלא ניתן לצרף קבצים בפורום, הייתי שמחה לקבל כתובת מייל לשלוח אליה את השאלון. אודה על שיתוף הפעולה. תודה רבה. טלי.

טלי שלום כתובת המייל שלי היא [email protected] עירית

שלום רב, שמחה למצוא אתכם: מהו בבקשה בדיוק "התקף פסיכוטי" ? מהו תסמיניו? *********** עברתי לפני כחצי שנה שינויים רבים שאינם בשליטתי. חשתי כמו נפילה בתוכי. נפל עלי פחד גדול אז. ************************************* הלכתי לפסיכיטר שהעלה חשש להתקף פסיכוטי ומבקש בידקת סי טי מוח. אנא התיחוסתותכם הרגישה. כרגע: בדיקות הדם שלי תקינות כולל א. ק.ג. ****************************** אשמח לשמוע פרטים על הזיפרקסה 5 מיליגרם. האמת שמשתמשת מזה שבועיים ועליתי כבר קילו. ********* דואגת עד מאו דמעליה במשקל כולל שינוי ברמות סוכר ושומן וכדומה. אנא, גלו את אוזני. מודאגת מאוד. מצפה ומקווה לתשובה מקצועית וברורה. בכבו רב והרבה תודה. אורנה למות רלציין שהאחות במרפאה צעקה עלי כבר יותר מפעם שיש לי "מחלה בראש". נדהמתי עד מאוד !! אעריך דעתכם בעניין.

אור שלום התקף פסיכוטי מאופיין בכך שהשיפוט של המציאות לא תקין מעבר לכך יכולים להיות סימפטומים שונים בעוצמות שונות כל מקרה לגופו, לכן חשוב ללכת לפסיכיאטר והוא יודע מה לעשות ולהדריך אותך זיפרקסה נחשבת לתרופה טובה נותנים אותה הרבה ויש ניסיון רב איתה, כך שנראה לי שאת בידים טובות, צריך סבלנות לוקח זמן עד שהתרופה מועילה היטב. הרבה הצלחה עירית

13/04/2011 | 00:28 | מאת: בנ"י

התעלמת משאלתה הנוקבת בדבר השינוי [המיידי] בעליה במשקל. גם אני כלוקח זיפרקסה סובל מכך מאד וזה לא רק ההשמנה אלא בעיות כלוסטרול ועוד. מאידך, אין באמת מה לענות על כך. כנראה שזה עדיף מאשר יסורי הנפש! אבל זה בהחלט לא פשוט.. הלוואי יום אחד ימצאו פתרון.

28/01/2011 | 00:36 | מאת: לי

לפני 3 שנים לערך אחי הגדול (סטודנט שנה שניה להנדסה בן 25) התחיל מערכת יחסים עם זוגתו כיום ,בת 30 במשך כל הזמן הזה המשפחה שלי לא אהבה את הבחורה,בעיקר כי היא אינה משפחתית (גם אחרי 3 שנים),לא מתחברת איתנו ולא עושה למען אחי כלום ,רק רוצה שהוא ישרת אותה. אחי הגדול מאוד רגיש ואוהב אותה מאוד והוא ידוע כאחד שלא יודע לבצע החלטות (בכלל בחיים) ולא רואה באיזו מערכת יחסים הוא נמצא. כיום הם חיים יחד בעיר מרוחקת ממקום לימודיה (כי הוא לומד שם). כבר זמן רב שהיא מקטרת שהיא מעוניינת בהתחייבות ורוצה חתונה. היא מצידה לא עושה שום מאמץ בבית,בהתקרבות למשפחה או ביחס אליו (פרט למיניות). הוא מכין את האוכל למרות לימודי ההנדסה העמוסים ביותר (כאמור 4 שנים),מנקה ועושה המון למענה והיא מצידה יותר במילים ופחות במעשים,שובה אותו אחריה. הוא מתרחק מהמשפחה ונמצא קצת בדיכאון מהמשפחה שמנסה להראות לו שהוא טועה. שיהיה מובן שאנחנו לא מלחיצים אותו ומדברים איתו בשפה מאוד בוגרת ורגישים לכך שהוא אוהב אותה מאוד. אנחנו כבר מקבלים את זה שהוא רוצה חתונה ולא מתערבים לו בהחלטה,ועם זאת העיתוי באמצע תואר ראשון שעושים רק פעם אחת בחיים לא מתאים לחתונה לטעמנו. אין לו את האפשרות הכלכלית (וגם לנו אין לתת לו כרגע) והוא מודע לכך. לפני יומיים חברתו הציבה לו אולטימטום אחרי לחצים חוזרים ונשנים שהיא רוצה התחייבות (כבר אמרתי שהם גרים יחד?) וטבעת או שהיא אורזת והולכת. אחי כמו שאמרתי מאוד רגיש וממש שרוי בדיכאון,נקרע בין אהבתו אליה לבין מה שהמשפחה אומרת לו. אני אוהבת את אחי מאוד ודואגת למצבו. הוא בתקופת בחינות עמוסה והיא כלל לא מתחשבת בו. אני לא מבינה איזו עוד התחייבות היא צריכה הרי הם כבר גרים יחד כמעט שנה,חיים חיי זוגיות צמודים ביותר (כבר שנה שלא ראיתי אותו לבד אלא רק איתה) וכשהיא נכנסה למערכת יחסים איתו היא ידעה מראש שהוא צעיר ממנה ושהוא צריך ללמוד וסיים את התואר. הוא רק מחזק אותה ומראה לה כוונות רציניות ולה כלום לא מספיק. אשמח לעזרה,מה לדעתכם כדאי לייעץ לו כדי שיקשיב ויתעורר מהמצב? האם המשפחה טועה שהיא לוחצת? אנחנו לא סתם רוצים את הטוב ביותר עבורו אלא באמת באובייקטיביות חושבים שהוא (כמו כל אדם כמוהו ובגילו) עושה טעות אם יבחר להתחתן איתה מלחץ שהיא מציבה לו ומאולטימטום. האם בחורה שיודעת שיש לה חיים שלמים בקרוב עם בן זוגה תסכים לעזוב אותו אם לא ייתחייב לה במיידי? זה קשר בריא? אשמח לדעות ובמיוחד לעזרה,כדאי לערב פסיכולוגית לאחי? מה עושים? סליחה על האריכות ותודה מראש. ניסיתי להיות אובייקטיבית כמה שניתן ולא לערב את רגשותיי.

28/01/2011 | 20:28 | מאת: איריס

תראי, אני חושבת שקצת הגזמת בתאורים שלך על אחיך הוא כן מקבל החלטות וזו עובדה שהוא החליט להשאר איתה...(אגב יכול להיות שההחלטה הזו נובעת כדי להוכיח לכם שהוא מסוגל) יחד עם זאת אני מבינה שהיא ממש מגעילה ושאתם לא מתכוונים לתת למצב הזה להתמשך...אני מציעה גישה אחרת למצב, אולי אם תתמכו בקשר הוא ירשה לעצמו לספר מה עובר עליו והקושי שהוא חווה עם חברתו ואז להראות לו שבגלל שאתם תומכים בקשר רצוי שהם ילכו לטיפול זוגי ע"מ שהם "יחיו יחד בשלום" ואני בטוחה שהמטפלת שלהם כבר תעשה את שאר העבודה... הוא פתאום יראה תמונת מצב אובייקטיבית ואולי יבין איפה הוא חי אך בזמן שהוא מתפקח היא תרפה מהלחץ כי היא תחשוב שאתם בעד מערכת היחסים ביניהם וכבר לא תהיה לחוצה לקחת אותו לחופה.

26/01/2011 | 08:14 | מאת: dani

שלום יש לי צלקת על המצח ובעיה עם הלסת הקדמית. אני לא מסוגל להסתכל לאנשים בעיניים. אני התחלתי להסתגר ואני לא מדבר עם אנשים. ואם כבר אני מדבר עם אנשים אני לא מתנהג כמו שאני רוצה וכמו שאני מכיר את עצמי במיוחד עם בנות אני אשמח אם תגיבו

דני שלום אתה לא כותב את גילך וממתי אתה מסתגר אני מבינה שאתה עסוק מאד במה שאתה חושב שלא בסדר עצלך, יכול להיות שהאחרים בכלל לא מתייחסים לכך כמוך והיו שמחים להיות איתך בקשר. מה שקובע בעיקר , זאת ההתייחסות שלך לנושא תנסה ללכת להיפגש עם אנשים עם המחשבה הזאת, אם זה לא מספיק עוזר, אני ממליצה על טיפול התנהגותי קוגנטיבי שיעזור לך להתמודד ולשנות את הגישה כך שתוכל ליצור קשר ולממש את המטרות שלך. הרבה הצלחה אשמח לשמוע איך זה מתקדם עירית

27/01/2011 | 22:06 | מאת: dani

אני בן 17 ואני התחלתי להסתגר מאז שהחלטתי לעבור טיפולים לסדור השיניים שכולל גשר ועוד.(כחודשים אני מסתגר) המצבי רוח של משתנים באופן קיצוני או שאני שמח או שאני בדיכאון כבד. אני מנסה להתנהג בטבעיות אבל אני מרגיש שאנשים בוחנים אותי כל הזמן במראה ואיך שאני מתנהג

26/01/2011 | 01:44 | מאת: רינת

אני בת24 נשואה פלוס בת .. כל פעם אני תולשת הרסים שלי לא מבינה למה זה קורה לי אתם יכולים לעזור לי בבקשה זה ממש דחוף אי אפשר לשלוט בעצמי

רינת שלום את מתארת תופעה מוכרת הנובעת כנראה מחרדה כלשהי יש טיפול שעשוי לעזור לך להתגבר על הדחף לתלישת הריסים הטיפול הוא או תרופתי או התנהגותי קוגנטיבי ולעיתים גם עושים את השילוב בניהם מטפלים התנהגותיים קוגנטיביים אפשר למצא באלפון באתר של איט"ה הרבה הצלחה עירית

27/01/2011 | 17:55 | מאת: רינת

תודה על העזרה

נמאס לי שלא מעריכים אותי בעולם אני רוצה עבודה עם כבוד ולא משהו שישפיל אותי ואני רוצה חיים רגילים כמו לכולם עבודה קבועה ומשפחה משלי ותואר ביום מהימים אבל אני מרגישה שהחרדות שלי משתלטות עלי וקשה לי לתפקד בחיי היומיום אולי אני בדכאון מסויים לא יודעת

גטלולית שלום אנטי מבינה שאת סובלת ורוצה שינוי, וגם שיש לך חרדות, אני ממליצה לפנות למטפל התנהגותי קוגנטיבי, זה טיפול המתאים לחרדות ולדיכאון שיתן לך כליים להתמודד ולתפקד בחיי היומיום הרבה הצלחה עירית

23/01/2011 | 00:52 | מאת: מעינו13

שלום רב! במשך 15 שנות חיי האחרונות אני חולה במאניה דפרסיה קשה. לצד זה הקמתי משפחה ב"ה עם בעל ושלושה ילדים. חזרתי בתשובה. אני מטופלת במקומות שונים. דואגת לעצמי למשפחתי ולבית, ובעיקר מנסה לשרוד בתוך העולם הזה. במשך השנים פגשתי הרבה אנשים חולים במחלות נפש שונות , שכותבים או מציירים. הייתי מעוניינת לאסוף כתבים שונים מכמה שיותר אנשים וכן גם ציורים ולהרכיב מכל זה יחד ספר. אםיש בידכם משהו שיכול להתאים לספר כמו כתב יד או ציור אנא שלחו לי לכתובת : מעין נחמיאס רחוב המחתרות 353/7 ירושלים או למייל :[email protected] תודה מראש מעין. רוצה שהעולם יכיר צד נוסף שלנו.

מעינו שלום אני מעריכה מאד את ההתמודדות שלך, בודאי אפשר ללמוד ממך, מקווה שאנשים יענו להודע שלך, במידה ולא את יכולה לפנות לעמותת אנוש שיש לה קשר עם מתמודדים רבים הטלפון הוא 035400672 בהצלחה עירית

19/01/2011 | 15:56 | מאת: משה

שלום עירית אני חולה סכיזואפקטיב כבן 40 ובעל משפחה מאזור המרכז שאלתי כיצד ניתן ואם מי צריך לצור קשר על מנת לעבוד עם חולים אחרים בתשלום או בהתנדבות בחונכות או כדומה. באפשרותי להביא המלצות.

משה שלום אתה צריך לפנות למשרד הבריאות לועדת סל שיקום באיזור המגורים שלך, אפשר גם דרך עובדת סוציאלים אם יש כזאת המכירה אותך או דרך פנייה לעמותות העוסקות בנושא כמו עמותת אנוש טלפון 035400672 בהצלחה עירית

יפספס הזדמנות כי אין לי זוגיות ואני לא ממש מתאמצת למצוא אחת השאלה היא האם לעשות ילד לבד או לא לעשות או לחכות עד שכן תהיה לי עבודה קבועה אני מרגישה ריקנות גדולה ואני רוצה משהו או מישהו שימלא אותה

שולמית שלום ללדת ילד לבד זאת החלטה גדולה, ברור שאת צריכה להתפרנס , וזה יכול להיות או באמצעות עבודה, או שיש לך כסף שלך או שיש לך מי שעוזר לך ויהיה מוכן לעשות זאת גם בהמשך. אני חושבת שרייקנות זאת לא סיבה מספקת לעשות ילד. נכון שילד עשוי למלא רייקנות, אבל את צריכה לבדוק שיש לך את האפשרויות להעניק לילד מה שהוא זקוק לו רגשים וכלכלית. עירית

אני בת 29 וכבר מרגישה שהשעון הביולוגי שלי מתקתק רוצה שיהיה לי ילד

שולמית שלום אני לא כל כך מבינה מה השאלה אני מבינה שאת רוצה ילד, אומנם יש לך עדיין זמן, את צעירה אבל זה גם עניין של הרגשה ובחירה אשמח לענות לך אם תשאלי משהו או תכתבי מה ההתלבטויות שלך עירית

12/01/2011 | 15:53 | מאת: גלית

עירית שלום, אני סטודנטית בת 23 ויש לי בעיה שאני לא יודעת להסביר אותה ולטפל בה אבי ואימי רבים מאז שהייתי יןלדה בצורה קשה,מטיחים האשמות זה בזו ,ממש אלימות מילולית לכל דבר.אימי תלותית,ישירה וכוחנית בדיבור שלה ולא בוחלת בשום אמצעים ומאז שהייתי קטנה לא ענתה על הצרכים הרגשיים שלי רק על החומריים כך שגלתי עם צורך עז מאוד באהבה שלעולם לא נענתה על סיפוקה ע"י גבר. אבי הוא סוג של יס מן. מאוד חלש מול אימי עם כי משכיל מאוד בהרבה תחומים. התפקוד שלו כאב היה כבדרך אגב,אין לו נוכחות בבית והוא מרובע מאוד בדעותיו,מיושן והקשר שלי איתו ,לצערי דל מאוד. אין לו את התכונות של הגבר המאצ'ו,הגברי האבהי בבית אלא יש לו קול ענות חלושה.הוא ממוצא אשכנזי ואימי טריפוליטאית.אימי הפוכה ממנו בהשכלתה והשוני התרבותי או החינוכי שכל אחד בא ממנו מקשה על קונסנזוסים במשפחה על דברים קטנים כגדולים. חייתי בתווך הזה ביניהם המון שנים ואני כבר מחכה לצאת מהבית. כרגע אני סטודנטית כפי שציינתי ואין לי אמצעים כלכליים לעשות זאת או שאני פוחדת מידי לצאת מאזו רהנוחות שלי. מעין "עצלנות" או אדישות . חיי החברה שלי דלים אבל דווקא באוניברסיטה אני פלפלית ומאוד מוחצנת,כיפית ו"זורמת" בגישתי לחיים. הפער בין האני הממשית למי שאני באמת בתוך תוכי או מי שאני שואפת להיות הוא עצום וגורם לי למתח פנימי. הכי חסר לי זה הרגש,אין לי חיי אהבה למרות שרבים מתעניינים בי אני לא מצליחה לייצר אינטימיות עם אף אחד והכל נקטע בשלבים הראשונים. אני מובכת וקונטרולית מלאה בפחדים וגורמת לעצמי להרס עצמי. אני מרגישה שיכלתי עם טיפול נכון לעבור את השנים הכי יפות שלי בצורה כל כך הרבה יותר מספקת ועכשיו אני רק מרחמת על עצמי ומה שניהיה ממני. לא בתוכה שאני אחסר למישהו אי פעם. המון עצב שנאי לא מצליחה לחלוק ברגושתיי עם מישהו\מישהי כי אני מודעת מידי למצבי ופוחדת להחישף מרוב חומות שיצרתי לעצמי. הייתי בפגישה אחת מול פסיכולוגית שלקח לי יותר משנה בכלל להשתכנע ללכת. בכיתי המון באותה פגישה ומאז לא חזרתי . לא בטוחה שסוג הטיפול הזה מתאים לי כי אני מאוד רגישה ולוקחת ללב דברים. לשבת מול פסיכולוגית מעצים את התחושבה שאני חלשה וצריכה טיפול וקשה לי עם זה. מה אפשר לעשות על מנת לשפר את חיי? תודה רבה,וסליחה על האורך..

גלית שלום אני חושבת שייעוץ פסיכולוגי זאת הדרך הנכונה לטפל במצב, גם אנשים חזקים שיש להם בעיה הולכים לטיפול, לעמוד מול המציאות ולהכיר בקשיים שלנו, מעיד על כוחות ולא על חולשה ובדרך כלל זאת הדרך הנכונה על מנת לשפר את חייך ההמנעות מלהכיר בכך לא תעזור לך , על מנת לפתור בעיה צריך להכיר בה ולהסכים להתמודד איתה, חשוב שתדעי שזה מעיד על כוח, הרבה אנשים הולכים לטיפול פסיכולוגי ונעזרים זאת ממש לא בושה, להפך זה מה שאת יכולה לעשות עבור עצמך. בהצלחה עירית

12/01/2011 | 15:38 | מאת: ל'

רציתי לדעת האם אח ואחות קטנים (בת 9 ובן 7) שמתגופפים ביניהם מתנשקים אך לא מבצעים יחסי מין של חדירה עוברים על גילוי עריות? מה ניתן לעשות? אני מעבירה הרצאה בנושא עריות והייתי שמחה להבהרה על גילוי עריות שאינו כולל חדירה והאם אכן מוגדר ככזה מה ההשפעות שיהו יכולות לגרום לילדים לעשות זאת. תודה מראש!

ל שלום ילדים בגיל הזה לא מקיימים יחסי מין, זה חריג ביותר אני לא יודעת מה הכוונה במתגפפים, האם זה מיני או יחסי חיבה? בדרך כלל מדברים על גילוי עריות כאשר פער הגילאים יותר גדול אבל בכל מקרה לא אמורים להיות יחסים מיניים בין אח לאחות. עירית

14/01/2011 | 00:51 | מאת: ל'

דיברתי על יחסים מיניים,נשיקות,אוננות וכדומה אם כי ללא חדירה. תודה רבה על עזרתך הנכה ויום נעים.

04/01/2011 | 01:18 | מאת: אורנה

שלום רב לכם, קיבוצי הופרט באכזריות לא הצלחתי להשתלב בעבודה במערכ' שרציתי להוציא עבודה חלקית במכבסה תעשיתית בשטח הקיבוץ. אני אישה עדינה מאוד ולא יודעת / בנוייה להתמודד עם עולם העבודה שבחוץ על כל מרכיביו. *************************** חויתי משבר ענק!! איך יוצאים ממענו? ילדיי הבגירים נבוכים / מפוחדיםהתרחקו ממני מאוד. אני חושבת שהם זקוקים לעזרה ע"מ לדעת כיצד להתמודד עם המצב / איתי. אביהם גורס ש"קודם אטפל בעצמי" ורק אח"כ לקרב אותם. בעייני זו טעות איומה!!!!!!!!!! אנא, כתבי לי מהר מאו דאיך להתנהל? מה סוג הטיפול לו זקוקה, (רק אם אין ברירה אשלב פסיכיטרייה (כרגע משתמשת בתכשיר הומאופטי) ממש חירם עני לי. תודה!!

אורנה שלום שינויים זה דבר קשה, אני מבינה שהשינוי בקיבוץ הביא למשבר שלך האם אתם יכולים להסתדר כלכלית כרגע גם אם אין לך עבודה מקיפה זה עשוי לעזור לך להירגע ולהפנות את המשאבים הרגשיים שלך להתמודדות עם המשבר אני מאד ממליצה לפנות לטיפול רצוי התנהגותי קוגנטיבי אבל אם זה לא זמין , אז טיפול פסיכולוגי שונה, בדרך כלל יש בקיבוצים מקשרת שניתן לפנות אליה ולהעזר במציאת מטפל מתאים. לנושא של האם צריך טיפול תרותפי, אני מבינה שאת רוצה להימנע מכך ויכול להיות שזה לא הכרחי, אני לא יודעת מה מצבך ולכן לא יכולה להביע דעה בעניין, אבל חשוב לציין שכאשר המצב הוא כזה שמצריך טיפול תרופתי כדאי לקבל זאת, זה עשוי מאד לעזור ולהביא אותך למצב שיאפשר לך להתחזק ולצאת מהמשבר יותר מהר. מאחלת לך שתרגישי טוב אשמח לקבל עידכון בהצלחה עירית

שלום. רציתי לדעת אם יש למישהו המלצה על רופא- פסיכיאטר מצויין. עדיף ממין זכר ובאזור המרכז... אם מישהו יכול להמליץ לי בעקבות ניסיון אישי זה יהיה מצויין. תודה רבה

מקווה שמשהו יענה וימליץ מניסיונו האישי לי אסור להמליץ על פסיכיאטר מסויים, זה נחשב למעשה לא אתי בהצלחה עירית

02/01/2011 | 07:14 | מאת: פלוני

לפני יומיים שתיתי בערך בסביבות 6-7 סוגי כדורים שונים שכל כדור היה 500 מג של אנטיביוטיקה של כל מיני סוגים .. ועוד כמה סוגים של כדורים .. לא יכול יותר באלי למות לא יודע איפה לכתוב את זה כתבתי אצלך את זה.. שתיתי בערך בסביבות ה60 כדורים .. ושתיתי מספר שעות לפניכן בערך חצי בקבוק של וודקה 750מל עשיתי אמבטיה עד הסוף נכנסתי לבפנים וחיכיתי שהכדורים ירדימו אותי או משהו ואני יטבע או משהו.. לא קרה לי כלום לא נרדמתי ולא כלום הכדורים לא עשו לי כלום ואמרו לי שאם לוקחים כדורים כלכך חזקים זה מסוכן ומסוגל לגרום לך לדברים שיהרגו אותך.. אני כבר מותש מהחיים ואין לי כוח לכלום אני רק רוצה לדעת למה לא קרה לי כלום מהכדורים

פלוני שלום אני מאד מבקשת שתפנה למטפל או לרופא המשפחה יש הרבה דרכים בהם אפשר לעזור לך, אתה צריך עזרה ויכול לקבל אותה, בבקשה תכתוב לי שפנית למשהו כרגע אתה מרגיש לא יכול יותר אבל יש דרכים לעזור לך ואז תרגיש אחרת אני מחכה לשמוע שפנית לבקש עזרה עירית

מה האלטרנטיבה? מישהו יכול להמליץ על כדורים או משהו אחר שיעשה את העבודה מהר ועם הכי פחות כאבים? האם כדורי שינה זה טוב? כמה צריך כדי להצליח במשימה? http://www.youtube.com/watch?v=xIIqYqtR1lY

צריך ללכת לטיפול אצל פסיכיאטר , ולשתף פעולה עם הטיפול ויש סיכוי טוב שתרגיש יותר טוב זה הפיתרון וחשוב לעשות זאת יתכן ואז תיראה את החיים בצורה אחרת אז אסור להרים ידיים אני רוצה לחזק אותך לבחור בדרך החיים המון הצלחה עירית

02/01/2011 | 07:09 | מאת: פלוני

פלוני שלום דבר נוסף שאני רוצה להציע לך הוא לפנות לעמותת סהר דרך האינטרנט גם הם יכולים לסייע לך בנוסף לפנייה לרופא המשפחה או כצעד ראשון שעשוי לעזור לך להרגיש שיש מי שישמע אותך ויעזור לך להתמודד. אני יודעת שאתה יכול לעשות זאת מקווה שתבחר בדרך הזאת עירית

17/12/2010 | 19:15 | מאת: יורם

אני רוצה להתנצל מראש אם זו לא הבמה, אך יש בידי 2 חבילות ציפרלקס עם מרשם מרופא המשפחה שלי. בינתיים עברתי תרופה לוייפאקס ולכן נותרתי עם 2 חבילות ציפרלקס שלמות ואין לי מה לעשות איתן. מי שרוצה את החבילות+המרשם מהרופא שתיראו שאני בנאדם אמין ולא איזה שקרן שייצור עימי קשר לאימייל [email protected] אני מקווה שלא אצטרך לזרוק אותם לפח אם אפשר לעזור למישהו אחר שזקוק להם. ושוב פעם אני מבקש סליחה אם זו לא הבמה. יורם.

יורם שלום רצון לעזור זה תמיד דבר טוב, אם משהו צריך את התרופה אני מקווה שיפנו אליך עירית

15/12/2010 | 22:26 | מאת: ענת

יש לי אח שגר בארה"ב נשוי ואב למשפחה מרובת ילדים. הוא מסודר מאד כלכלית בתפקיד בכיר. בשנים האחרונות יחסיו עם אשתו היו עליות ומורדות. טוען שהיא תמיד קרה. ולאחי יש צרכים כמו כל גבר והבין יבין. ליד מקום עבודתו פגש בבחורה צעירה, חלה ביניהם התפתחות, אהבה, והיא נמשכה אליו מאד, בגיל יכולה להיות הבת שלו. לצערי הרב, התפתה, זה התגלה לאשתו. לאשתו היה קשה לעזבו, גם תלויה בו מאד כלכלית, הם חיים ברמה גבוהה, לבסוף, הבחורה ניצחה ולכדה אותו ברשת. אחי התגרש מאשתו, שכר דירה, כמובן ממשיך לדאוג לאשתו ולילדיו ולא מחסיר מהם מאומה. חבל שלא הסכים ולא הלך בתחילת הדרך לייעוץ זוגי, הדבר היה נמנע. היום זה מאוחר. אני מאז היותי קטנה מאד מאד קשורה אליו, והוא חי שם בסביבות 30 שנה. שמעתי זאת רק לפני מספר ימים וחשבתי שחרב עולמי. לא ידעתי כל הזמן ולא היה שום רמז שהוא לא מאושר. שכר דירה וחי עם בחורה ועוד בשביל לנקום באשתו הכניס את הבחורה להריון. הבחורה סירבה להפיל כי רצתה ילד ממנו, היא אובססיבית אליו. אחי נקרע, כי באיזשהו מקום מרגיש חרטה, מתגעגע לאשתו ומצד שני לא יכול להעיף את הילד שנולד, כי הוא בשר מבשרו. נודע לי שאשתו רוצה להמשיך הלאה את חייה. איני יודעת מדוע אולי אני מגזימה, נכנסתי לדיכאון רב, בוכה כל היום, אני בשוק טוטלי. מתנהגת כמו אחת באבל חלילה. איני יודעת מה לעשות, אני גרה כאן והוא חי שם, וכואב לי על כל מה שקרה. אני חסרת אונים, ואני חושבת על זה יומם וליל, זה לא נתפס, כי כל הזמן ידעתי שהם היו כמו וחיו כמו זוג יונים וחיי מלכים. אשתו היתה כמו מלכה. לא יודעת בדיוק מה קרה שם, הם לא מספרים, ואני נקרעת. כמובן, שזה שאני יהיה מדוכאת זה לא יעזור להם כלום. אך איני יודעת מה לעשות, קיבלתי את זה קשה. אני כל השנים מאד מאד קשורה אליו, אני גם אחותו התאומה.זאת משפחה אינטלגנטית, ילדים משכילים מאד, מתורבתים ולא חסר להם מאומה. מרגישה כמו רעידת אדמה. מה יש לך לומר על כל זה??? הרבה תודה.

ענת שלום אני מבינה שמאחר ואת מאד קשורה לאחיך אז קשה לך לקבל שקורה לו משהו כזה קשה, החיים הם מורכבים, ולמרות שאולי אחיך מתחרט, זה בודאי גם ענה על צרכים שלו, והוא גם נהנה מהקשר עם בחורה צעירה שכנראה הלהיבה אותו השאלה היא מדוע התגובה שלך כל כך קיצונית, אני מבינה שהוא יקר לך ושזה קשה לך, אבל זה לא ברמה של אסון, החיים ממשיכים ולמרות מה שקרה יכול להיות לו גם טוב בהמשך השאלה הנוספת היא מה קורה בחייך, האם את מרגישה שאת ממצאת את החיים, שיש דברים שמשמעותיים לך בחייך. אני מתארת לעצמי שלאחר שתעכלי את מה שקרה, תוכלי להכניס זאת לפרופרצייה המתאימה. בהצלחה עירית

09/12/2010 | 19:40 | מאת: רמי

כשלוש או ארבע שנים אני נפגש עם חונך מסיבות שעיקרן חברתיות. עברתי כמה חונכים בד"כ מסיבות אובייקטיביות, מלבד פעם אחת בה ביקשתי להחליף חונך כי לא התאים לי. הסיבה שביקשתי להחליף חונך (והיא נכונה לא רק לאותו חונך אלא לעוד כמה) היא הרגשה של חוסר רצינות, חוסר בגרות, הרגשה של "כלאחר יד" מצידם, הרגשה של חוסר השקעה בתוכן הפגישה, הרגשה ש"העיקר שהזמן יעבור" וכדו'. החונכים רובם ככולם היו סטודנטים, שהרגשתי היא שזו עבורם עבודה בשביל הכנסה נוספת, או שזו עבורם עבודה זמנית, ואפילו מעין "סטאז'" והתנסות עם אנשים הנזקקים לסיוע נפשי ועוד. רובם ככולם צעירים מתחת לגיל השלושים, (או טיפה יוטתר, אבל זה ממש לא שינה כלום) חלקם ממש לא בוגרים, ולא אחת הרגשתי שאני תורם להם יותר מאשר הם תורמים לי (ואפילו שמעתי זאת מהם!) שאלותי: מדוע זכייני החונכויות מתייחסים בחוסר רצינות לשרות זה ומפעילים אנשים הרואים בכך עבודה צדדית וזמנית "להעביר את הזמן ולהרויח עוד כמה גרושים" מדוע לא מעסיקים אנשים יותר בוגרים שיראו בכך עבודה עיקרית ששווה להשקיע בה ברצינות? מדוע מאפשרים מתן שרות ברמה כה ירודה? מדוע אין הכשרה רצינית של החונכים? (ככה התרשמתי שהם רק עוברים איזה מין "הכשרונת" לא רצינית) האם יש איזה ארגון המפעיל חונכים רציניים יותר ולא כאלה כמו שהזכרתי קודם? (גם אם אינו זכיין של משרד הבריאות והשרות יהיה כרוך בתשלום) מי המפקח על שרות זה אליו אפשר להתלונן (לא על זכיין ספיציפי אלא על טיב השרות בכלל) האם מישהו כבר התריע על טיב השרות, האם מישה ו מרגדיש את מה שכתבתי? תודה על התייחסות

רמי שלום הכתובת לתלונות שלך היא משרד הבריאות הם אמורים לפקח על השירות, וחשוב שדעתך תשמע, ניתן לעשות זאת דרך רכזות סל שיקום. לנושא של שירות פרטי, אפשר לחפש דרך האינטרנט או דרך מודעה לסטודנטים בביס' לעבודה סוציאלית, השאלה היא האם כדאי לשלם על שירות שאתה זכאי לו דרך משרד הבריאות. הרבה הצלחה עירית

09/12/2010 | 15:27 | מאת: שלי

הי אני לקויית למידה בת 28 ולא מסתדרת לצערי בעבודות- יוצא שכל הזמן לא מרוצים ממני ויש טענות כלפיי(החלטות שגויות,חוסר יכולת לעשות קישורים נכונים ומהירים,ראייה מרחבית ומערכתית וכו').אני לא יודעת אם זה רק בגלל לקות הלמידה שלי,ניסתי להחליף עבודות אך זה מתבטא בכל עבודה מחדש ומתרגם כביכול לחוסר- מעורבות ואחריות. מה ניתן לעשות?

שלי שלום אני לא יודעת האם למדת מקצוע מסויים והאם את מנסה עבודות שמתאימות לך, יתכן שכדאי לך ללכת לאיבחון מקצועי על מנת לדעת מה מתאים לך, ואיך ניתן להתגבר על הקשיים, אני משערת שיש עבודות שהן יותר מתאימות לכישוריך ויש דרכים ללמוד מיומנויות ספציפיות שיעזרו לך להתמודד במקום עבודה מתאים. בהצלחה עירית

06/12/2010 | 15:22 | מאת: עודד

היי, אני מעוניין בפסיכיאטר לצורכי יעוץ, אבחנה והכוונה. מחפש באיזור הרצליה. תודה.

עודד שלום אני לא יכולה להמליץ על פסיכיאטר מסויים זה נחשב ללא אתי בנוסף זה עניין של כימייה במידה רבה, ולכן קשה מאד להמליץ אפשר למצא פסיכיאטר דרך האינטרנט בהצלחה עירית

01/12/2010 | 08:46 | מאת: פלוני

שלום, במקום עבודתי העבירו חלק מהעובדים לקיוביקלס. מאז המעבר אני מרגיש תחושת דכדוך בכל פעם שאני מגיע לעבודה. הישיבה בתוך תא קטן, שמבודד אותי מהעולם ואת העולם ממני לא תורמת למצב רוח. אני מרגיש שהפרודוקטיביות שלי ירדה משמעותית, והפכתי להיות קצר רוח גם לעבודה וגם לשאר העובדים. האם את מכירה את התופעה? מה אפשר לעשות בנושא במידה והמעסיק לא נותן לי פתרון? תודה ויום טוב

פלוני שלום במידה ואתה בטוח שזאת סיבת הדיכאון, תנסה לחשוב מה בישיבה במקום קטן וסגור או מבודד עושה לך רע, אם זה הבידוד, אפשר לעשות הפסקות, להתאורר לדבר עם אנשים, לשתות קפה. אם שום דבר לא יעזור והעבודה קשה לך, כדאי ללכת למטפל התנהגותי קוגנטיבי וללמוד כלים להתמודד עם המצב, או לבקש מרופא המשפחה טיפול תרופתי. בהצלחה עירית

07/12/2010 | 07:08 | מאת: פלוני

לא הייתי לוקח ממך עצות לגינון...

אני איש ללא פנים,אין לי כתובת אני משתכן אצל אישהשלקחה אותי תחת חסותה ןמיכוון שהיא אלמנה לאיכול לרשום את כתובתי על שמה,כך שאין לי כתובת בת.ז כדי שאוכל לטפל בעצמי,אי בן חצי מאה והותר ,לא מצליח להלחזיק מקום עבודה רגעיש מדי איפולסיבי מאוד עייףמיואש ולא יודע לא איכפת לי לאתאשפז ,עייפתי אין לי משפחה הורים לא בחיים לשימחתי לא אחים חבר או מכר וידיד,יש לכן ילדים משני נשים ,ישלציין שבילדותי עברתי חויות מזעזעות אשמח אם תעני לי בטלפון ,מלבד לשים קץ לחיי כבר עשיתי הרבה ודאי ,אנא אני נואש ,אומנם אני חי כמו בכלוב שךל זהב ,אשמח לפרט ,אך נפשית ריגשית אני מת מהלך 0527070853

25/11/2010 | 19:42 | מאת: faice

החיים הם לא פיקניק. תזרום אתם. המשך להתגורר עם האשה, כך לא תחוש שאתה לבד. אפשר להבין שיש לך ילדים , מה איתם?

22/11/2010 | 13:38 | מאת: צביאל רופא

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1839754 לעירית, זה המפעל האחרון שלנו... צביאל

בהצלחה עירית

שלום רב - הבן שלי בן 22, נראה שסובל מהפרעה כל שהיא. למד במסגרת לחינוך מיוחד, סיים 12 ש"ל בהצלחה, סיים שירות צבאי לאחר 20 (~) חודש בשל קושי נפשי. - כל כך הרבה תסמינים והיבטים נפשיים ורגשיים יחד(?) - * אולי מדובר בהפרעת אישיות . * אולי מדובר בהפרעה התנהגותית . * אולי מדובר בהפרעת חרדה . * אולי מדובר בהפרעה במצב הרוח . * ואולי גם בהפרעת הסתגלות . - * ואולי יש עוד היבטים - ואולי זה לא התסמינים הנ"ל. - * ברגע אחד מאדם שמח הוא הופך לאדם מר. * חסר מוטיבציה, ירידה בתפקוד, לא עובד ולא לומד. * נראה מנותק מהמציאות, לא מצליח להיות ממוקד. * קיימת התנהגות של הפרת כללים וחוסר שליטה : - הוא משקר הרבה (כל הזמן) גונב (בקטן) גם מהמשפחה. - חשוב לציין שהוא לא אלים ולא תוקפני (~), מנומס, חברותי מאוד, ללא עבר פלילי, ומנופח בחוש הומור . נדגיש שלמיטב ידיעתנו הבן לא משתמש בסמים,. - * למי פונים, איך מתחילים בברור, מי הגורם המוסמך. * איזה טיפול נכון בשלב זה לבן, שיחות, תרופתי, אשפוז. * איך נכון לפעול בשלב זה, מה הטיפול התומך המתאים ?. - אני מבקשת לקבל את הכוונתך והמלצתך . כל מידע נוסף בנושא הנ"ל התקבל בברכה. - בתודה מראש בברכה

לאמא מודאגת שלום אני מבינה את דאגתך וחושבת שאכן כדאי לפנות ולבדוק מה לא בסדר ואיך הכי טוב לטפל במצב, נראה לי שהכתובת היא פסיכולוג, או פסיכיאטר, כל אחד מהם יוכל להגיד האם טיפול פסיכולוגי הוא המתאים או שצריך גם שילוב עם טיפול תרופתי. בהצלחה עירית

19/11/2010 | 10:41 | מאת: זאב

אני סובל מכל מיני בעיות. הייתי אצל פסיכיאטר. הוא כתב לי: "מבחינת אישיותו יש סמנים של פסיביות וכפייתיות. לא מצאתי סימנים של מחלה פסיכיאטרית או פסיכולוגית." אני תקוע ביחסים בין אישיים. מה זו כפיתיות? מה עלי לעשות? איזה טיפול? האם צריך טיפול תרופתי? אנא עזרו לי.

זאב שלום נראה לי שהפסיכיאטר התכוון שזה משהוא אישיותי ולא מחלה. כפייתיות זה צורך לחזור על דברים או לבדוק דברים, צורך להיות בטוח ובשליטה. אני מייעצת לחזור לפסיכיאטר ולשאול אותו מה הוא מציע לך לעשות מאחר והוא בדק אותך בודאי הוא יכול להציע בהצלחה עירית

18/11/2010 | 18:48 | מאת: ...........

לפני 28 שנים נולדה ילדה חמודה חייכנית אוהבת ומאד אהובה ולה שני מלאכים השומרים מכל צרה אחד שומר על הגוף ואחד על הנפש שלה. והיא היתה מאושרת מחלקת את אהבתה בנדיבות לכל דורש מחייכת תמיד ותמיד שמחה השנים עברו ואחד המלאכים התעייף הילדה ממש חמודה והיא תסתדר בלעדי חשב לעצמו ופרש ולא היה עוד מלאך שישמור על ליבה והילדה לאט לאט הפכה עצובה ודברים רעים התחילו לקרות לא לגוף לא מבחוץ אלה בתוכה ענן שחור עטף את ליבה ודמעות וכאב חדרו לנשמה השנים עברו המלאך לא חזר והעצב החניק והרג כל דבר התקווה השמחה האופטימיות האהבה הכל נעלם והיא נותרה לבדה. הלב כה כאב היאוש כה מחניק ואף אחד לא מבין וכולם רק מהצד מביטים והנה עברו 27 שנה והמלאך השני התעייף גם הוא נלחם ונלחם אך כבר לא היה לו למה הילדה החייכנית היפה המתוקה כבר לא היתה ואז גם הוא נטש אותה ועכשיו גם הגוף כה סובל וכואב ובודד ועזוב ולבד ואין מלאכים ואין עוד תקווה ומה נשאר לעשות לילדה הקטנה שפשוט לא רוצה להיות לבדה???? לא אין לי נטיות התאבדות סתם יום ממש רע והחלטתי לשפוך לא רק את הדמעות גם קצת את הלב כי היום הוא ממש ממש ממש כואב תודה על "ההקשבה"

מצטערת שכואב לך, קראתי, הבנתי את הסבל אני מבינה שאת לא שואלת אלא רק משתפת מקווה שהמצב ישתפר עירית

25/11/2010 | 19:46 | מאת: faice

יש לך כישרון כתיבה מעולה. מאמינה שהשמים יחייכו אליך ושאת חווה דיכי זמני.

תאריך:17/11/2010שעה:00:10שלום, דחוף ביותר: איך מטפלים בתלות בבן זוג? להיות קשור לבן זוג בעייתי מבלי יכולת להיפרד ממנו זה אסון!!!! מה עושים? תודה רבה ענבל.

עינבל שלום אני מבינה שאת לא מסוגלת להיפרד מבן הזוג, אני לא יודעת האם זה מה שאת צריכה לעשות, בכל אופן התחושה שאת תלוייה ולא מסוגלת היא בודאי קשה. נראה לי שהפיתרון הוא ללכת לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך להתחזק על מנת שתיהיה לך היכולת לבחור מה לעשות. בהצלחה עירית

17/11/2010 | 09:41 | מאת: שרון

היי עירית מה נשמע? אני לא מבינה מה הבעיה אצלי.. אני נראית בסדר גמור יש לי הרבה חברים ויש לי בן זוג! אך אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון לא יכולה לתקשר עם חברים שלי אני נכנסת למצב של פחד ובלבול.... ואני כבר ממש לא יודעת מה לעשות!

שרון שלום האם זה קרה ממש בפיתאומיות, לפני כן היה לך נוח בחברת אנשים? האם היה אירוע כלשהו? אם תפרטי אני אשתדל לייעץ בכל מקרה מומלץ לפנות למטפל על מנת לדבר על זה להבין מה קורה לך, ולעזור לך להתמודד עם המצב בהצלחה עירית

09/11/2010 | 22:01 | מאת: אהוד

ברשותי רישין לאופנוע 500 סמ"ק, רישיון עד 15 טון והייתי בצבא מפקד על נהגים, כך שאני בן אדם מאוד אחראי בכבישים. עברתי תאונה (לא דרכים) ואובחן אצלי ptsd ופגיעת ראש, היני נוטל כדורים מירו וואבן באופן קבוע, על אף שאני אמור להפחית בהדרגה, קיבלתי 60% נכות רפואית מביטוח לאומי. השאלה: אם אגיש בקשה לתו נכה האם יכולים לשלול לי רישיון? והבנתי שאם מי שדרגת נכותו 60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לערער את מצבו הבריאותי, האם תוכלו לפרש לי משפט זה?

אהוד שלום זה תלוי באופי הנכות, רצוי לשאול רופא את השאלה הזאת אני יודעת שגם אם לא מחדשים את הרישיון אפשר לפנות לוועדה שעושה מבחני התאמה ואם אתה נמצא מתאים לנהוג אז מחזירים את הרישיון. לדעתי כדאי לשאול את הרופא המטפל לפני שאתה מבקש תו נכה. עירית

09/11/2010 | 00:37 | מאת: דאגה

שלום לך עירית .. יש לי את התופעה של תלישת גבות וריסים מאז גיל קטן היום אני כבר בת 18 זה התחיל לי מגיל 10 אני לא חושבת שמתישהו הבעיה הזאת תחלוף לי.כי יש לי את הבעיה הזאת כ"כ הרבה זמן היו לי כמה תקופות שהייתה לי הפסקה אבל אף פעם זה לא החזיק ממש הרבה זמן,זה נורא כואב לי לראות את זה ככה ונורא הייתי רוצה לשכוח מהדבר הזה ושהוא יחלוף לי כבר.. אבל זה לא מצליח לי כל פעם מחדש אני אומרת שאני לא יעשה את וזה שוב פעם חוזר על עצמו זהו מין דחף שאי אפשר להשתלט עליו אשמח לקבל ממך אולי איזשהי עצה או אולי אם יש תרופה כלשהי לזה או משהו אחר ....

דאגה שלום זאת תופעה מוכרת ויש טיפול יש אפשרות לקחת תרופה שעוזרת להפסיק את הטלישה, לשם כך מומלץ לפנות לפסיכיאטר ויש טיפול התנהגותי קוגנטיבי שעשוי לסייע בהצלחה עירית

07/11/2010 | 21:53 | מאת: רועי

שלום, אני גבר כבן 30 סובל מ-OCD וחרדה למעלה מ-15 שנה וכתוצאה מכך נבלמה ההתפתחות הנפשית והאישית שלי. למעלה משנה אינני מוצא עבודה בתחום שבו למדתי (שגם נפגע מהבעיות הנפשיות). אני גר באיזור הגליל ואינני מרגיש מסוגל נפשית לעבור לדירה באיזור המרכז שם אולי אוכל למצוא עבודה. מצבי הנפשי הולך ומתדרדר בהעדר מסגרת. האם ואיך או דרך מי או מה ניתן למצוא משהו שקשור לדיור שותפים עם בעיות דומות פחות או יותר לשלי ? תודה רבה מראש

רועי שלום אם אתה מתכוון לדיור מוגן, זה מגורים בדירה עם כמה שותפים כאשר יש מעורבות של עובדת סוציאלית לשם כך, במידה וזאת כוונתך, יש צורך בהכרה בנכות מטעם הביטוח הלאומי, ואז ניתן לפנות לועדת סל שיקום שזאת ועדה של משרד הבריאות, והם מאשרים זכאות בדיור קהילתי. בהצלחה עירית

02/11/2010 | 23:08 | מאת: צופית

יש לי אמא מבוגרת כ-80 שנה, בשנה האחרונה היא מוגבלת פיזית וחיה עם בת רווקה בת 46, לבת הזו אין דירה משלה והיא מנסה להעביר את דירתה של האם בטאבו,היתה התנגדות מצד אחיותי הנשואות וכמובן גם ממני, מאחר וזהו רכושה היחיד ואם חו"ח תזדקק לסיעוד ישמש הבית עבורה כבטחון. מרגע זה ואילך החלה אחותי להתנהג כאילו היא בעלת הבית, בערב ראש השנה רצינו לערוך ארוחת חג אצל אמי(כמובן שאנחנו נבשל ונערוך את הארוחה) כמו שתמיד עשינו אך אחותי גילתה התנגדות ואמרה שלא נגיע. למרבה הפלא אימי החלה לשתף פעולה עם אחותי והחלה להאשים את שאר האחיות בכל מיני האשמות. לרגע שכחה את כל השנים היפות שהיו לנו יחד. שאלתי היא האם להרפות ולנתק קשר ממנה למרות שאני מאוד רוצה לומר לה את מה שאני חושבת עליה (ואני מאוד מאוכזבת ממנה). לא פעם הסברנו לה שהיא יכולה לעשות צוואה שתאפש לאחותי לגור בדירה עד שתהיה לה דירה משלה או מגורים אחרים אולי עם בן זוג אבל שהדירה תישאר של כל האחיות. כשאבי נפטר העברנו את הירושה שלו לאמא ללא שום בעיה וקיבלנו ממנה הבטחה שזה יחזור אלינו בבוא העת. כרגע אימי יצרה סכסוך נוראי במשפחה ואני מאוד מעוניית לומר לה את דעתי (בכתב כמובן) שאלתי היא האם נכון לעשות זאת משום שיש לי דברים קשים לומר לה.

צופית שלום יתכן שאימך מרגישה תלוייה באחותך המתגוררת איתה, ויכול להיות שאחותך גם שפיע עליה יחד עם זאת אימך מאד מבוגרת וזה תלוי במה את רוצה להשיג אם זה בעניין הירושה, מה שנראה לי לגיטימי בעיקר מאחר שויתרתם לאמא על החלק של אביך, אז כדאי להתייעץ עם עו"ד, בנושא הרגשי כדאי להיפגש עם אימך ולדבר על היחסים בניכם ולא לעשות זאת בכתב. בהצלחה עירית

07/11/2010 | 20:26 | מאת: צופית

תודה, אבל כוונתי לא היתה הבית, אני מרגישה צורך לומר לאימי מה אני מרגישה, אחרת זה ישב לי בלב לשארית חיי, ומולה אני לא מסוגלת לשבת, בין היתר המכתב גם יגיע לעיני אחותי ואז אני ארגיש הקלה, שוב, מה דעתך?

30/10/2010 | 19:43 | מאת: משי

שלום , אני נשואה 29 שנים (בת 47,בעלי 55) בעלי אדם טוב , חרוץ, אבל בעל אישיות קשה , הוא לא אוהב אנשים!!!! לא אוהב לארח בבית ולא אוהב להתארח, הוא מתרגז כשאני מזמינה אנשים הביתה ,מחמיץ פנים לאורחים, יושב בצד ומתעלם.ממש מביך!!! אני כל כך אוהבת לארח!!! הבית שלי יפה ומאוד "מקבל" אנשים אוהבים!!!!! לבוא אלי , יש לי חברות ומשפחה מקסימה ,למרבה הפלא המשפחה שלי מאוד אוהבת את בעלי, אבל הוא כל הזמן לחוץ וחמוץ,שונא לצאת לבלות עם חברים , לא סרטים ,לא בילויים כלום!!!הדבר היחידי שהוא אוהב זה לשבת כל היום מול הטלויזה ולהרדם , באמצע השבוע , בסוף השבוע ובחגים!!!! אני נחנקת מזה !! אלו הויכוחים העיקריים שלנו. פשוט נמאס לי , אני לא יודעת מה לעשות יותר , איך חיים עם בעל שהוא אנטי חברתי כל כך??????? זה גורם לי לכעוס עליו מאוד!!! לא בא לי להיות לידו פשוט לא סובלת את הנוכחות שלו. אני חייבת לציין שלפני שניים היינו בטיפול והוא "הבין" את הבעיה שלו אבל לא בא לו להשתנות , מה שמעניין אותו זה הוא עצמו והצרכים המיידיים שלו.

משי שלום מאחר והייתם בטיפול זוגי אז לא אציע את זה, אם כי במידה והיו תוצאות אולי כדאי לעשות רענון. מה שאני יכולה להציע לך זה לפתח את הקשרים עם החברות שלך, ולהיפגש איתן בלי בעלך, ולהגיד לו שזה צורך שלך ואת הבנת שאין סיכוי שהוא ישתתף בזה , אז את תדאגי למלא את הצורך הזה בלעדיו, לא הכל צריך לעשות ביחד, אז אם זה חשוב, תעשי את זה לבד, בלי לכעוס עליו, פשוט לדאוג למה שחשוב לך. בהצלחה עירית

02/11/2010 | 22:24 | מאת: משי

הי עירית, תודה על תשובתך, האמת היא שאני משתדלת לבלות עם חברותי , מחוץ לבית, אבל איך "מלמדים" אותו לא להחמיץ פרצוף לאורחים (גם כאלה שבאים במפתיע? כמו משפחה , הורים שלי וכ'), היום באו אלי 2 חברות להן ברחו אחרי שהוא בקושי אמר להן "שלום" ונתן להן להרגיש לא רצויות . קשה לי מאוד להתמודד עם ההתנהגות שלו . אני באמת נמצאת בבעיה .הוא פשוט "מבודד" אותנו חברתית. אני שונאת את זה !!

23/10/2010 | 19:37 | מאת: רונית זיו

שלום אני בת 53 סובלת מדיכאון מזה 5 שנים מטופלת כעת בויפקס 75 מג במשך שנה וחצי,לפני כן ניסתי כדורים אחרים,ציפרלקס,ריסיטל,ועוד כולם לא התאימו לי , כמו כן גם הויפקס בהתחלה לקחתי 225 מג ירדתי ל150 מג ועל דעת עצמי ירדתי ל75 מג מאחר שהשפעה על השינה הייתה לא טובה חלומות שחוזרים על עצמם ועייפות כרונית עם כל מינון שלקחתי . היום אני נמצאת במצב שאין לי חשק לכלום אני עושה רק דברים שאני ממש חייבת כמו ללכת לעבודה, אני חייבת לנוח בצהריים ואז אני לא מסוגלת לקום מהמיטה למרות שכבר נחתי אני מדברת אל עצמי בקומי קומי תשתלטיואני פשוט לא יכולה ואז אני מרגישה עוד יותר רע,רוב הזמן אני נמצאת בחדר שינה, לעיתים כשאני בבוקר נמצאת בבית יותר קל לי להיתגבר ולעשות עבודות ביית(נשואה וילדה בת 25גרה בבית וילד בן 29 בחול)אני מבקשת את עזרתך איך אוכל לקבל חיות ומרץ הבדיקות שלי בסדר ואני מטופלת אלטרוקסיל לבלוטת התירס ואקטיבל לאיזון הורמנלי, ונורמטן ללחץ דם, ניסתי טיפול ברפואה משלימה ולא עזר לי, לא יודעת מה לעשות ממש מיואשת ,

רונית שלום אני חושבת שאת צריכה להתייעץ עם פסיכיאטר, מאחר והורדת את מינון התרופה על דעת עצמך, יכול להיות שזה לא המינון המתאים, בנוסף מומלץ על טיפול התנהגותי קוגנטיבי שיעזור לך לאמץ דפוסי חשיבה יותר מסתגלים ולעשות תוכנית על מנת להיות יותר פעילה. חשוב גם לזכור שאת ממשיכה לעבוד וזה מצויין ומעיד על כך שיש לך כוחות ומה שחייבים את עושה, יתכן ותחליטי על עוד מספר פעילויות שהן חובה אז תצליחי להיות יותר פעילה מאד מומלץ לעשות ספורט אפילו כמו הליכה ברגל, אני יודעת שאין לך חשק, אבל תנסי להתחיל מהליכות קצרות זה חשוב. המון הצלחה עירית