פורום שווה לכל נפש

שלום אני מעוניינת בחומר אקדמי אם יש על יחס החברה לחולי נפש במסגרת קורס בחטבת קרימינולוגיה בברכה ושבוע טוב

גבר מסויים המכיר אותנו (אותי ואת בעלי היטב), מזמין אותנו למסיבה בביתו לאירוע מסויים.. כשהוא פוגש את בעלי יש ביניהם שפה משותפת, וכשהוא פוגש אותי - רק מפלרטט איתי לזמן קצר ולא יותר מיזה. אין לי כימיה איתו ואין לי תקשורת עם אשתו. בעבר הרחוק, הזמין אותנו לביתו גם לאירוע מסויים, הרגשנו מאד לא נעים, בעיקר אני, כי הזוג הזה התייחס אלינו כאילו היינו אויר.מה גם לא הכרנו אף אחד מהמוזמנים. כעבור זמן קצר, ברחנו הביתה. ברור כשיצא לי לפגוש אותו, הוכחתי אותו, התנצל והבטיח להבא להתנהג כמו שצריך ושלא עשה בכוונה כי הם היו באיי. הפעם יש להם שוב אירוע. בעלי מאד רוצה לבוא ולכבדו כי הוא מקושר אליו וגם לא נעים לי לשלוח את בעלי לבד. אני לא מבינה מה גורם לאדם להזמין אותנו לביתו, לאירוע שעושה מבלי שיש לנו קשר הדוק??. רק בגלל שיש לו שפה משותפת עם בעלי??? מה מניע אותו להזמין אותנו???? והזמין קומץ קטן של אנשים... .שאלותי: לאור כל הנ"ל למרות פגיעתי בעבר ולמרות שאין בינינו קשר הדוק (רק מתוקשר לבעלי) האם עלי בכל זאת לבוא לביתו ולכבדו באירוע? ב. מה נראה לך (למרות שאינך מכירה אותו), מה גורם לאדם להזמין אותנו לאירוע, רק בגלל שמתוקשר עם בעלי?! או שמעוניין להראות למוזמנים שיש לו חברים נאים????? . סתם ממניעים אינטרסנטיים????? ....הרבה תודה.

אני חוששת שהמצב חמור, הבית שלהם ממש מפגע, ג'וקים, זבל וזבובונים בבית, ריח נורא, בחצר חתולים, עכברים, פגרים של ציפורים בתוך כלובים, פשוט נורא. ניסיתי להתגבר על כך, אבל אני לאחרונה אני מאוד כואבת ופגועה מכך שהחפצים האלה יותר חשובים להם מבעלי, והם מוכנים לוותר עליו רק לא על החפצים. בנוסף חמי הוא אדם מאוד אלים מילולית כלפי בני המשפחה שלו, וחמתי נמצאת במעגל אלימות מילולית שנים רבות כל כך שהיא כבר רגילה ואפילו מצדיקה אותו כשהוא תוקף מילולית אחרים (אולי כי אז הוא עסוק באחרים במקום להשפיל אותה, אולי, אני לא יודעת). אני מאוד כואבת בגלל היחס שבעלי מקבל, למרות שגם האחים שלו סובלים, אני יכולה לדאוג לבעלי ולא לכולם (ישנו ילד בן 12, תחילה דאגתי גם לו, אך הרמתי ידיים, מסכן). האם יש דרך שאוכל לתמוך בבעלי להתמודד עם התופעה? הוא הולך ומתרחק מהוריו בגלל החמדנות שלהם לחפצים רקובים, וקשה לי לקרב בינהם לנוכח העובדה שאני די מזועזת בעצמי מהמצב. האם יש קבוצות תמיכה לתופעה הזאת? איך אני יכולה לעזור לקשר שלהם ולהסתיר את הביקורת שמעוררת בי התופעה הזאת? תודה רבה

זמן רב אני מתלבטת בסוגיה אם לפנות לשירותי הרווחה בעיר, בפרט בתקופה שהילד היה ללא מסגרת לימודים, אך אני חוששת לעשות זאת, לא אצליח להישאר בעילום שם מצד אחד, ומצד שני חמי כפי שאמרתי מאוד חם מזג, מה אם יתרגש כשיגיעו לביקור בית ויקבל התפקף לב חלילה? מה אם יתקוף אותם פיזית ויגיע לכלא? למיטב הבנתי קרה בעבר פעם או פעמים שהתרגש והיה קרוב להתקף לב. לא זו בלבד שזה יגרום יותר צער לכולם אלא שאפילו בעלי לא יסלח לי אם חלילה זה יגיע למצב כזה, מה גם שנשאלת השאלה אם יש באמת את הכלים במחלקת הרווחה לטפל בהפרעה כזאת.

מה ההגיון שבטיפול דינאמי רק מדברים ואמור לחול שנוי? אדם בוגר ישנה את אורחות חייו כי יודע את המקור בעבר? הרי ההווה כ"כ שונה. מה יוצר בטיפול, בהרגשה והמציאות משהו אחר?

יש לי בבית נערה בת 20 נכות בביטוח לאומי 75 אחוז שנימצאת בבית לבד בדיכאון מתמשך איך אני עוזר לה בקורס או שיקום מיקצועי יש לה יכולות למידה אורי 0527436898

כמה זמן לוקח לאשר תעסוקה נתמכת למישהו שכבר היה לו פעם את זה ?

בשנה האחרונה איבדתי עבודה שהשלמתי איתה ופתאום מפטרים אותי מצד אחד זה טוב זה נתן לי אפשרות ללמוד. מצד שני איבדתי כאילו מקום בחיים ופרנסה יציבה שהייתה למרות כל העצבים שהיו לי בעבודה. לקראת הסיום בגלל הפחד שלי התמכרתי לקריאה וכך אני בורחת מהמציאות אני יכולה להתחיל לקרוא ב5 בבוקר ולסיים ב2 ,3 בלילה כל טוב ויפה אך זה התחיל לפגוע לי בלימודים או שזה תירוץ בשבילי לא לעשות דברים חשובים ואז אני נכנסת לעוד דיכאון וקוראת עוד יותר אני לא מדברת לא עם הקרובים ויכולה להשאר כך כל היום. לאחרונה נוסף לכל זה שאני מחפשת תירוצים לא לצאת מהבית. יש לי קושי ליצור מערכת יחסים אינטימית עם מין השני במקום לצאת אני קוראת וזה כאילו משלים את הצרכים, אבל כאילו (אני קוראת רומנים רומנטיים), כאילו ולאחרונה אין לי מספיק כוח לצנזר את עצמי כמו שהיה לי בעבר למרות שבעיה ביחסים מול מין השני התחיל לי מגיל מאוד צעיר. לא מבקשת הרבה אני רוצה למצוא בעצמי כוח לצאת מדכאון בו אני נמצאת. לאחרונה יש לי יותר מגרנות מבעבר ואני לוקחת עוד יותר תרופות שגם הם מוצאים ממני כוח. האם יש שיטות, צעדים ראשונים לצאת מזה. אינני יכולה לחלוק עם אף אחד את המצוקות שלי כי מרובם אני מתביישת או בורחת מהם. פעם אחרונה ירדתי מהפסים לפני זמן רב ואז מצאתי כוח בעצמי עכשיו מתקשה ולא יודעת למה. מבקשת עזרה לרצות לחיות. תודה מראש. אינני רוצה להשתמש בתרופות, בעבר קיבלתי זה החריף את מצבי וגרם להתקפי מיגרנות מאוד חזקות עד שלא יכולתי ללכת

שלום לך, בהנחה כי יש לי מודעות עצמית גבוהה ואני יודעת שיש לי דימוי עצמי נמוך שגורם לי להזדקק לחיזוקים מהסביבה כדי להרגיש שווה ולא דחויה- מה עלי לעשות עם עצמי, אייך לעבוד עם עצמי כדי להעלות לי את הדימוי העצמי כדי שארגיש שווה בפני עצמי גם בלי שהסביבה תאשר זאת. האם עלי להסתכל במראה ולומר לעצמי כמה שאני יפה וחכמה? סליחה אך זה קצת מרגיש לי פטתי. תודה

שלום, כרגע אני עומדת להתחיל עבודה חדשה אך עומדות בפני שתי עבודות על הפרק ואיני יודעת במה לבחור. מבחינת מהות העבודה יש בהם אלמנטים משותפים אך הן גם שונות זו מזו. אני לא יודעת במה לבחור. מצד אחד אני יותר נוטה לעבודה א' כי מקום העבודה יותר יוקרתי ומכובד וגם העבודה נראית לי יותר מענינית והשעות יותר נוחות לי אך מצד שני בעבודה ב' המשכורות והתנאים הרבה יותר טובים מאשר עבודה א'. יש לציין כי עבודה א' תאפשר לי ללמוד בערב תואר שני מה שיהיה לי קשה עם עבודה ב'. אני לא יודעת מה לעשות. האם ללכת למה שיותר נוח לי או למה שיותר יכניס לי כסף. עוד בעיה עם עבודה ב' היא שאמנם השכר גבוהה אך אני יכולה להיות "תקועה" באותו תפקיד 3 שנים עד שאראה יכולת לעבור לתחום אחר. ואילו עבודה א' אמנם לא כה שונה במהותה וגם שם אוכל להתקדם כעבור שנה וחצי , שנתיים אך זו עבודה שתאפשר לי יותר מרחב כלומר, עם עבודה זו אוכל להנות יותר משאר היום,תאפשר לי לעשות דברים שאני אוהבת, ללמוד עוד, וכד'. בקיצור, איני יודעת מה לעשות כי השכר בעבודה ב' גבוהה בהרבה מעבודה א' אך אני שואלת את עצמי האם כסף זה מה שחשוב? נכון שלשכר משמעות רבה אך האם שווה בשביל עוד 3000 שח בחודש לקבור את עצמי באותו תפקיד 3 שנים, ולבצע עבודה שתשחוק אותי, להיות יותר לחוצה בעבודה (כי התפקיד בעבודה זו מצריך המון המון לחץ) או שהכסף יהיה אמנם יותר נמוך אך לפחות יהיו לי גם חיים מחוץ לעבודה. יש לציין כי שכר הינו היבט מאוד חשוב עבורי כי אני מכלכלת את עצמי לבדי ואין לי הורים או משפחה שיכולים לעזור לי. כמו כן אני בת 28 ורווקה. אשמח לעצה.

אני בחורה בת 27 ואשמח לשתף אותך בדבר מה שמציק לי ולשמוע את דעתך כמו כן ממה זה נובע ומה אני יכולה לעשות. שמתי לב כי אני זקוקה כל הזמן ליחס/תשומת לב של אנשים ואם לא אז אני מרגישה דחויה, לא נערצת, שלא רוצים אותי, שנמאסתי על אנשים, ותוהה מה כבר עשיתי. אתן דוגמא: הגיע בחורה חדשה לעבודה אצלנו ויצא לה לדבר איתי מס' פעמים ומאז נראה כאילו התידדנו ונעשינו חברות לעבודה. מטבע הדברים היא הכירה עוד אנשים ולכן יוצא שכעת היא לא מקדישה לי את כל זמנה בכל פעם שהיא רואה אותי אלא היא נגשת גם לאחרים ומדברת ומתיעצת גם איתם כך שכיום אני לא היחידה שהיא מכירה. ברור לי שזה הכי לגיטימי בעולם שהיא תרצה לדבר גם עם אחרים ולהתידד עם עוד אנשים ושזה שהיא לא נגשת ישר אלי כמו בהתחלה לא אומר שהיא פחות אוהבת אותי, דוחה אותי, שנמאס לה ממני או משהו כזה. אך מה לעשות שבחוויה שלי אני מרגישה דחויה, שכאילו נמאס לה ממני, שאני כבר לא מעניינת אותה ולכן אני תוהה מה כבר עשיתי. לכן יוצא שאם לא מתייחסים אלי כל הזמן ולא משתפים אותי, נגשים אלי, מבקשים את החברה שלי- אז אני מרגישה דחויה. עוד דבר שקורה לי זה למשל, אם יש לי חברה שהיא רק שלי ופתאום אותה חברה הכירה חברה נוספת שלי (כי למשל הכרתי בינהם) ואז אותה חברה התידדה עם החברה השניה בזכות זה שאני הכרתי בינהם (גם אם זו היתה הכרות רגעית ופתאומית כי למשל יצא שנפגשנו ברחוב) אז אני מרגישה באסה כי אני רוצה שאותה חברה תהיה רק שלי ושלא תכיר חברות אחרות שלי ותהיה חברה שלהן. כאילו שמפריע לי שהן פתאום חברות אחת של השניה ולא חברות רק שלי. קיצור, נראה לי שהבנת את מה שעובר עלי ואני רוצה ייעוץ מה לעשות בעניין ולדעת ממה זה יכול לנבוע כי זה כבר שנים שאני מרגישה כך- אותה הרגשה רק בגרסאות שונות ואני שמה לב שזה ממש מפריע לי כי גם אם ברציונל אני מבינה שתחושות אלו אינן נכונות אלא רק תחושות סוביקטיביות שלי אין לי ספק שאני משדרת ומקרינה את אלו החוצה ופה אני יכולה לפגוע בעצמי. תודה

עירית שלום, אימי, בת ה-72, סובלת ממחשבות שווא, היא אינה מטופלת (לא פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית) בגלל שהיא מסרבת בכל תוקף לקבל כל טיפול שהוא. מחשבות השווא שלה מתבטאות בהאשמת בני משפחה קרובים לה (לרבות אותי) בפגיעה מכוונת בה ובביתה. דוגמאות: מלכלכים לה בכוונה את הרצפות בשמן... שופכים לה אבק בתוך הבית... גונבים את בגדיה, משתמשים בהם ומחזירים אותם במצב גרוע ובריח כביסה רע... מוציאים לה מצעים מהארון, משתמשים בהם ומחזירים (במצב רע כמובן)... זורעים הרס בבגדיה ובנעליה... מחליפים לה את השמפו/קרם פנים/אבקת כביסה ומכניסים לאריזה חומר שונה... והרשימה עוד ארוכה מאוד... כל הסבר הגיוני נתקל בקיר אטום. בכל פעם המצפן מכוון לבן משפחה אחר בתקופה האחרונה, המצפן מכוון אלי. הפסקתי (לצערי) לדבר איתה למשך שלושה שבועות. היום היא התקשרה וביקשה "לפתוח את הנושא" היא רוצה להאשים אותי בשיחה ב-4 עיניים בכל הפגעים שאני גורמת לה ולבקש אותי "לחדול ממעשי". שאלתי, עירית, היא איך עלי להגיב בזמן השיחה ב-4 עיניים. אי אפשר להגיד "זו לא אני" אי אפשר לבוא אליה ב"טיעונים הגיוניים" אי אפשר להגיד גם "זו אני" מה דעתך עירית? איך צריך לנהוג איתה? איך להגיב? ועוד שמדובר באמא (שהכאב שלי עליה גדול מאוד) ולא באדם זר. תודה נטע

רבה על התשובה. הטיפול בטיפות בלי ידיעתה נראה לי הכי טוב, כי במקרה שלנו באמת אין ברירה אחרת. אציע לאבא שלי להתייעץ עם פסיכיאטר ולקבל את הטיפות האלו בשבילה.

קראתי את שאלתה של נטע ותשובתך, האם יש לך ניסיון בטיפול במקרים כאלה ואם כן האם אפשר להקים קשר אתך לטיפול כזה?

שלום רב, אני בת 27, יש לי חבר תומך, משפחה אוהבת, ואפשר לומר שבגדול אני מרוצה מחיי סיימתי ללמוד תואר ראשון ונרשמתי כבר לתואר שני ואני עובדת בעבודה שבה אני מרוויחה יותר מבני גילי הסובבים אותי. הבעיה היא שלאחרונה איני מבינה אם החסרונות בעבודתי עולים על היתרונות שכרגע גורמים לי להישאר במקום העבודה. היתרונות הם שמקום העבודה מאוד קרוב לבית, התחום מעניין אותי, המשכורת טובה והבוס אדם מאוד הוגן וקשוב. החסרונות הם שאני עובדת לבד כל היום והבעיה היא שכבר מספר חודשים יש "תקופה מתה" שבה אין הרבה תעסוקה ואני מוצאת את עצמי רוב היום יושבת ללא מעש וחושבת על כמה יהיה לי טוב במקום אחר בו יש פעילות קבועה וחברים שמקיפים אותי. אני אדם חברתי ואולי זו הסיבה להרגשתי. בנוסף, בחודשים הראשונים לעבודה היה הרבה מה לעשות והרגשתי מאוד מסופקת, והיום כבר לא... חשוב לציין כי אני יודעת שזו תקופה שתימשך עוד מספר חודשים ואחריה כמו שאני רואה את זה תהיה עבודה רבה לא יודעת אם לפנות למקום עבודה אחר או לבלוע את הרגשתי לזמן הקרוב ולחכות בגלל היתרונות הרבים שציינתי אשמח לשמוע חוות דעת

אני אל יודעת כבר מה לעשות אפחד לא מבין אותי ואני בחודשים האחרון כל כמה דקות בדיכאון ונהיית עצובה ונפגעת מכל דבר מהר!אני לא יודעת מה יעזור לי אבל לי זה נראה שאי אפשר לצאת מזה ובטח שלא בזמן הקרוב אני יודעת בוודאות שהכול לטובה וככה ה' רוצה אבל קשה לי אני לא יודעת מה לעשות אם כל המצב רוח הזה כבר אנשים לא מבינים אותי ואני חושבת שאני גם מתחילה לא להבין את עצמי לא יודעת מה גורם לי להיות כ"כ עצובה ברוך ה' אני חיה ויש לי משפחה מדהימה וחברות והכול מסתדר ברוך ה' שימשיך כך אבל זה משהו בלב משהו שבאמת קשה להסביר ולי בכלל קשה כל ההרגשה הזאת היא פשוט לא נגמרת כל כמה דקות זה קורה שוב ואני יודעת שזה נראה כזה "זה יעבור" זה גיל ההתבגרות"זה זה זה זה אפחד לא באמת מבין כמה עצב יש בתוכי וקשה ליייייייי אני לא יודעת מה לעשות כבר!!

חן חן ותודה רק היום ראיתי תשובותייך תודה את אישה חמה וטובת לב כאילו ראיתי את הנולד ואני עדיין כאן !!!

היי לגברת וגנר!! באמצא פברואר כתבתי לך על המוסד המתעלל ולאחר שבוע ימים קבלתי שבץ מוחי אושפזתי 3 ימים בבית חולים ואני כל הזמן חושב שזה רק בגלל הביטוח הלאומי!! אני עובר ייסורים ובדיקות מוח לרוב ובמזל גדול מלמעלה כנראה אני עדיין חי וקיים ונושם והולך על שתיים!! קבלתי שיתוק בחצי גוף השמאלי והיום המצב הרבה יותר טוב מהשיתוק שזה הפך להיות רק חולשה בכל הצד השמאלי אני הולך המון כדי לעשות לעצמי תרגילים כדי שלא ירדם שוב הצד השמאלי !! הג"ב וגנר מה עוד יש לך להציע לי תודה וסליחה !! אגב יש לי המלצה לאישפוז יומי בבית החולים אברבנל ליד מקום מגורי ובשבוע הבא כנראה אתקבל לאיבחון, !

איך עושים תעסוקה נתמכת למי שלא נמצא במסגרת שיקומית והיה לו פעם אישור לזה ?

שלום רב, מה שלומך עידית? מבקשת עצתך בדחיפות. ילדיי בגירים. כולם עובדים מאוד קשה. בונים את עצמם. שאלתי: האם עליהם לסייע לי להכין את הסדר? האם עליהם להתפנות להביא את אימי? בתי עובדת מאוד מאוד קשה עד שעות מאוחרות וגם אין לה כל זיקה לעניני מטבח. בניי כנ"ל. אימי מתעקשת שמישהו יבוא לקחתה, אחרת לא תבוא. מסרבת להבין שעובדים קשה טוענת שחינוך לא נכון. ******** אשמח להקשיב לעצתך. בכבוד רב! עידית.

תודה עירית. כל העניין, שיש אומרים שזה "חינוך לא טוב, ושאח"כ לא ידעו לסייע" מה דעתך? / זה בהחלט אפשרי, לא? **חשוב לומר שכחברי קיבוץ, עד לפני שנה חגגנו במשותף כך שהחג בחדר הינו די טרי.

שלום עירית. רציתי לשאול האם קיים ליקוי קוגניטיבי שפוגע אך ורק בהתנהלות פיננסית. זאת אומרת: כמו שיש דיסלקציה, דיסקלקוליה וכד', האם ישנה גם "דיסקלקוליה פיננסית" או משהו מעין זה? מדובר באדם מבוגר, משכיל, שאין לו כלל תאוות בצע ולא "עיניים גדולות", טוב לב, אחראי, וחכם כמעט בכל נושא, כולל מתמטיקה. אבל בעינייני כספים הוא גרוע יותר מילד בכיתה א'. פשוט עושה "שטויות" שאי אפשר להאמין שאדם כלשהו, אפילו טיפש, יעשה אותן. למותר לציין שלא היה לו מעולם כל רווח מה"שטויות" הנ"ל. מדובר על לקיחת הלוואות ללא צורך וכד'. זה נראה שהוא פשוט סובל מ"דיסקלקוליה" אבל רק בעינייני כספים ששייכים לו. כאילו הוא אינו מצליח, או מנוע מסיבה לא ברורה, לבצע פעולות חשבון בכל הנוגע לכספים ששייכים לו. (ברור שישנם לא מעט "צדיקים" שמנצלים את המצב). אגב, הוא בטוח שהוא עשה את הכל, תמיד, על הצד היותר טוב, ושלא היתה אפשרות להתנהל טוב יותר. רק כשמוכיחים לו לפרטי פרטים עד כמה לא הגיונית היתה ההתנהלות שלו הוא בסופו של דבר שם לב ומסכים. רציתי לשאול אם קיים דבר כזה או דומה לזה בספרות הרפואית. תודה.

לפני מספר שבועות חיתנתי בשעה טובה בת. מספר חברות התקשרו אלי לאחר האירוע ואמרו שהיה מאד שמח, פשוט מטריף. מה גורם למספר אנשים שפגשו אותי לאחר האירוע ולא אומרים מילה אחת. שהיה יפה וכו', איך אפשר לשתוק?. אני באופן אוטומט מפרגנת לבעלי השמחה לאחר האירוע.אם יצא לי לפגשם: האם לשאול אותם איך היתה החתונה בכדי למשוך אותם בלשון שידברו?? האם להוכיחם?,מדוע אנשים שותקים לאחר אירוע כה מרגש, שמח ולא מגלים התייחסות. מתנהגים כאילו לא היה לי אירוע. איך להתנהגם עם טיפוסים כאלו, ממש מאוכזבת מהם כי אני לא כזאת... . תודה.

שלום עירית! אני סטודנט בן 26 לקויי למידה שמתקשה מאוד בעניין התעסוקתי (עד היום עובד בעבודות זמניות, לא מוצא כיוון על מקצוע/תחום שיתאים לי בחיים),המליצו אולי לנסות לפנות לפסיכולוג תעסוקתי שיוכל לעזור לי בעניין אבל כמו שאת יודעת יש הרבה מאוד פסיכולוגים כאלה ואני לא רוצה סתם ליפול על משהו שאני לא יודע עם יוכל לעזור לי ולכן אשמח עם את תוכלי להמליץ לי על פסיכולג כזה באיזור המרכז שגם המחירים שהוא לוקח יהיו סבירים ולא אסטרונומים כמו שרוב הפסיכולוגים לוקחים היום אז אשמח לתגובה ותודה מראש!!! אורן.

שלום עירית, מבקשת לשאלך לדעתך: אבי נכה צה"ל. בערב שבת, חלק מילדיי הבגירים מבקשים לבקרו. אני אישית נוהגת לבקרו מדי ערב שבת כבר זמו רב בהתאם לצו מצפוני / ערך כיבוד אב ואם עליו גדלתי. ???????????? לאחרונה ילדיי כתבו לי ואמרו בע"פ שלא נוח להם לבקר את סבא שאני נמצאת, והוסיפו שאם אבוא, יקומו וילכו, או שפשוט אתחשב בהם, ואגיעע לאבי במועד אחר. ______________ עירית, לי פנייתם לא ממש נראית סבירה. נהפוך הוא: אמרתי לבני שהייתי שמחה אילו כל אחד שרוצה מאיתנו היה בא באופן חופשי ובלתי מותנה באחר. להתקבץ יחד בשמחה. כמו רוב האנשים. איני רוצה "להתקפל" ולא להגיע בערב שבת. חשוב לי מאוד, לשמח אבי ********************* וגם את ליבי. אשמח להקשיב לדעתך. בעייני בקשתם אפילו לא מוסרית. ממתינה ותודה לך . גם לי עצמי כבתו

בוקר טוב , מה עושים במצב כזה ... ?! אם הרופאים בסוף האבחנות שלהם המתסכלות והמכאיבות אומרים שאני סובל ממכיהאהזן כמובן חוץ מהאבחנות הרפואיות האחרות ... זה ממש הכזיב אותי , ובכך אני לא מאמינה בשום מילה או טיפול שהם נותנים... זה אולי מתוך כעס , אכזבה ,או אפילו האבחנות השגויות שלהם או שלא מבוססות על מדע רופאי ... ככל שאני שואלת למה זה ? איך זה קורה ? איפה הולך הדם... ?... למה קשה לי לנשום ? למה כואבת הבטן ? למה הדופק 160 והחום עולה בליה ל 39.5 ? אין תשובה ואין תשובה ----ואם יש וולא בקיצור רב ולא לעניין , אפילו מדברים מחוץ לחדר - כי בקיצור לא יודעים למה זה קורה ? הבעיה הרופאית היא כך : התחילה לפני כשלוש שנים עם כאבי בטן עליונה והקות דמיות - אחרי שנה מההקות עברת כריתה חלקית של הקיבה בגלל כיבים מדממים .. ההימוגלובין היה בהתחלה יורד ל 4.5 היו נותים מנות דם אבל ללא שיפור משמעותי במצב הדם ... לפני שנה חזרו הירידות בהימוגלובין ל 6 נותנים מנות דם - עולה ואז אחרי כשבוע זה יורד ואז אצטרך להתאשז וקבלת עוד מנות - וכך החיים שלי ... טיפול ללא אבחנה...\ נכון שעברתי מרבית הבדיקות האפשריות ( גסטרו' , קולו' , קפסולה , מיפוי ע"ש מקל , CT רובן תקינים ולא מראים דימום כלשהו , אפילו מבחינה גיולוגית הכל תקין , וגם כן אורולוג מבחינתו תקין ...\ בגלל שהבדיקות לא מראות סיבה להירידות בהימוגלובין - וכל פעם אני מתלוננת שקשה לי לינשום למרות שהסיטואציה תקינה 98-100% , קושי בהליכה , לחץ בחזה ודפיקות לב , כאבי ראש , סחרחורת .... לא יודעת אפילו אם מותר לי להתלונן במצב כזה ... כי אם מתלוננת הינה האבחנה שלהם סאני סובלת ממיכהאזן (איך הגיעו לזה לא יודעת?!!!) אולי כי אין באמת רופאים שיודעים לאבחן ולטפל בבעיות ... אני בנתיים לא מאמינה לשום מילה ממה שהם אומרים , אפילו בתקופה האחרונה אני קורעת מולם את מכתי השחרור או הבדיקות ... תגידו שאני משוגעת ולא אחראית ... בנתיים זה לא יכבת לי ... מרגישה שבבה"ח הכל מזויף , אבל התרופות או מנות הדם ועירויי הברזל מזוייפים - כי הם לא עושים את העבודה שלהם... אני מודה שאני בדיכאון קשה ואפילו חמור יותר מדי ... למה מה אתם מצפים ממני ? כבר מספיק לי !!! לא נראה לי שכך אני צריכה לחיות ! אפילו לפעמים מרגישה שעדיף למות ולא לסבול אני וגם המשפחה שלי מהמצב הזה ... למה לחיות כך ?! מה יש בחיים האלא חוץ מכאבים ותסכול אחרי תסכול ... חוץ מהתנהגות הרופאים כלפי - הם מרגישים שאני לא יודעת כלום - אבל את האמת כל מילה ומילה נכנסת באוזן ולא יוצאת אפילו מאחורי הדלת ... אני בוכה והם לא רואים את הדמעות שלי !!! צועקת ואף אחד לא שומע אות ... כבר מספיק... כן מספיק ... ועוד פעם מספיק זאת לא החיים שציפיתי לה . ולצערי צריך להפסיק אותה מיידית ... עדיף לי ולמשפחתי ...אולי אנוח קצת - לישון ולישון עד אין סוף ...

למה לטפל בנפש ולשכוח הגוף שהוא הכי חשוב "בינתיים" אם אין לי כוח , חלשה , סובלת מכאבים ... אז עדיף לטפל בהם ... אבל בכל זאת נמאס לי מלחפש פתרונות ותרופות למצבי ... נו , מספיק לי .... עדיף לסיים הכל וללכת ... כי זאת לא החיים שאני מצפה לה ! ומכיוון כך , אז עדיף לגמור אותה במהירות ! כן הכי מהיר שיש מספיק סבל וכאב

בס"ד אני תלמידת תואר ראשון בחינוך מיוחד, וכותבת עבודה על ילדים שאחד מהוריהם הוא פגוע נפש, עבדתי במהלך השנתיים האחרונות עם נער שאביו חולה במאניה דיפרסיה, האם ידוע לך על מחקרים בנושא או חומר כתוב אחר? תודה רבה

הסיפור שלי הוא שאני נשוי פלוס ילד והיחסים עם אשתי סבירים מידי פעם ויכוחים וכו; ומה שקורה בתקופה שאני בשנתים האחרונות התחלתי לחשוב על אחותה שנראית ממש טוב וכמובן שאף אחד לא יודע מזה ובזמן האחרון אני לא מפסיק כמעט לחשוב עליה ואני מרגיש אליה משיכה מינית מאוד חזקה אני יודע שמצב זה כלל איננו רצוי אך אני לא יודע כיצד להתמודד עם כך אשמח לקבל תשובה;תודה

שלום אני ישראל שכתבתי למטה בקשר למשבר עם הבחורה ....ויצא לי להיפגש עם כמה בחורות מאירופה,צרפת,רוסיה ,אוקראינה,גרמניה יש לי תחושה שהן מאד מקובעות,מרובעות,קשות,נוקשות, שכול ויכוח קטן מוביל למילחמה מאידך ישראליות יותר זורמות, מבינות, .... ובגלל הבדלים אלו ישראלי מוצא עצמו נבהל מול הנוקשות האירופאית הזו למשל הבחורה הרוסיה ביקשה מימני לתת לבת שלה שנמצאת בירושלים לטיול 20 .שח..כטובה אני עזבתי הכול ,יצאתי בחום,לכיוון מושבה גרמנית ששם צריך האוטובוס של הטיול להגיע ,עליתי למעלה אליה,היא עמדה מול כול חברותיה לא רציתי לבייש אותה ואמרתי...כמה ? בלארג`יות והיא היתביישה,אמרתי 40 60 תגידי ...ונתתי 60 האימא היתקשרה אליי,וממש כעסה.....ואמרה לי למה נתת 60 אתה לא מקשיב אמרתי לה שחשבתי שאת אמרת 20 כי היתביישת ,וגם לא רציתי לבייש את הילדה מול חברותיה אני מקבל טלפון מהילדה בטיול,שאימא מבקשת שאבוא לקחת את הכסף רק מנטאליות רוסית כבדה ....כי ישראלית או רוסיה שעלתה בגיל צעיר הייתה מחייכת .... לא מספיק שהלכתי בחום וטרחתי,אני מקבל תגובה קשה וביקורתית האם זה נכון מה שאני אומר .....לא היתכוונתי על רעות לב,דיברתי על נוקשות ....ולכן אני מפחד עכשיו מהבחורה הרוסיה הזו למרות שהיא טובת לב,חכמה,יפה מאד...הנוקשות מפחידה אותי,שאולי בעתיד בגלל אי הבנה קטנה יהיה מריבות ,וככה נחיה בברוגז על כול אי הבנה קטנה ,במקום לשבח אותי שהלכתי בחום לתת הלוואה לבת שלה, היא עוד טורקת לי את הטלפון בפרצוץ "נו..אתה לא מבין כלום מה שמדברים איתך"? עכשיו אפילו אם היא תרצה ותבקש להיתחתן איתי....אני מפחד ,האם אני טועה או לא?

שלום רב אני בחור בין 36,עזבתי מקום עבודה לאחר 9שנים כי לא היה לי לא סיפוק ולא התקדמות ומשכורת נמוכה,הבעיה היא שאני נאלץ למצוא את עצמי הולך לראיונות ומועמד לעבודות שאני בכלל לא רוצה.(נרשמתי לאיזה קורס בלימודי ערב), החיפוש המתמיד הזה מאוד מייאש.אני רוצה לקום בבוקר וללכת לעבודה למען עצמי,כדי להתפתח וכדי ליזום דברים וגם להרוויח.בעבר נוכחתי שכאשר אני אוהב לעשות משהו והוליך לי יש לי מוטיבציה ומרץ מאוד גדולים,ובאותה נשימה כישלון מכניס אותי לפסיביות גדולה. גם בנושא הזוגי אני מחפש בת זוג אבל לא ממש הולך לי אומנם בתקופה האחרונה זה משתפדר כלומר יש יותר דייטים. אבל עדיין זה רחוק מהרצונות שלי. בעבר הייתי אצל פסיכולוגית וזה ממש לא עזר,גם אימון לא כל כך. מה ניתן לעשות? בכבוד רב רוני

שלום, מאז שגילינו שאמי חולה בסכיזופרניה אני שואלת את עצמי המון שאלות אבל כשהתבגרתי מעט והבנתי שהמחלה הזאת עוברת בתורשה השאלות הפכו להיות מטרידות ולכן אני אשמח אם תוכלו לעזור לי, אלו שאלות שיושבות בלבי כבר המון זמן.. -האם יש לסכיזופרניה סימנים מוקדמים או שהיא פורצת פתאום באמצע החיים מבלי להזהיר? -האם יש דרך למנוע התפרצות של מחלה כזאת? אני בת כ 30 ויש לי כבר 2 ילדים, לפעמים אני חושבת על הילד השלישי אבל עולה בי המחשבה שאולי אחרי לידה יותר חשופים למחלות נפש (הורמונים וכ') האם יש קשר? - הבת שלי הקטנה (בת 8 ) ילדה מדהימה עם הפרעות קשב וריכוז והיפר אקטיביות והיא זקוקה לריטלין, האם מלקיחת ריטלין כחלק מהתופעות יכולה להתעורר מחלת נפש שכזאת? אני מקווה שהשאלות שלי לא מוזרות מדיי אבל אני ממש אודה על תשובה

פוטרתי מעבודתי לאחר עשרות שנים לאחר שחליתי פיזית ובשנה האחרונה הפכתי גם לדכאוני עם חרדות ואני נוטל הרבה תרופות. בני התגייס לא מזמן והוצב ביחידה מאוד רחוקה מהבית וזאת למרות שהגשנו בקשה לאפשר לו לשרת קרוב לבית כדי שיסייע לנו ככל האפשר, הבן עוזר לנו המון ובלעדיו קשה לנו לתפקד. האם לדעתך אם אשלח אישור מרופא לבסיסו של בני על מצבי הדכאוני יכול לסייע להעברתו לבסיס יותר קרוב לבית? תודה רבה על כל תשובה. שבת שלום.

יש לי בעיה עם הבחורה היא חשדה בעינין הגיל שלי,ושאלה אותי היא ידעה שאני בן 33 סיפרתי לה את האמת ,היא בת 27 ואני 38 היא באה לירושלים,ובדרך כשהלכנו היא בכתה ,היא טענה שכול הישראלים שקרנים היא רצתה ללכת הבייתה,אבל בפועל המשיכה איתי,והלכנו למיסעדה היא הייתה קרה ,אבל אני אמרתי בדיחות וסיפורים ,וגם אמרתי לה שאדרבא עכשיו אני אפייס אותה בכול מידי פעם צחקה וחייכה ...אבל היה ניכר שמאד ניפגעה שתי שבועות של קשר חם שהיא ממש אהבה אותי ,לא נתנו לה להיפרד מיד היא באה לביתי,כי היה קר בדרך,ועשיתי לה תה,היא שאלה למה אני לא שותה איתה דיברתי על זוגיות וציפיות והיא שמעה בקשב וכו' בתחנה מרכזית היא חייכה ואמרה אני אתקשר מחר כשהיא הייתה באוטובוס היתקשרתי לשאול לשלומה,והיא דיברה כ18 דק' ואמרה שקר לה למחרת היתקשרתי לעבודה שלה ,והיא אמרה שהיא עסוקה אבל בפועל דיברה כ10 דק' עד שאני ניפרדתי...היתקשרתי בצהרים שוב,והיא דיברה יפה,רק כשאמרתי אני אוהב אותך,היא לא החזירה.."גם אני" כרגיל אני מבין שהיא ניפגעה ,אבל מאידך אם היא הייתה רוצה להעיף אותי אז היא הייתה אומרת בפשטות ...לא ניראה לי מאידך אני לא מעוניין להמשיך בקשר ריגשי איתה,אם בפועל הקשר נידון למוות ....ובעצם ניראה בפועל שהיא לא מעונינת,והיא מדברת איתי מתוך נימוס ורחמים עלי מה דעתך,ומה כדאי לעשות ,האם להיתקשר כול יום 6 פעמים ... אני מאד נימשך לעדינות והלב הטוב שלה ,היא לא שחצנית לא כעסנית,רק רגישה ומאד צנועה הלבושה ודרישותיה ישראל

שלום עירית, כהמשך לשיחתנו. הפסקת לימודים גבוהים כי הבנתי שהם תןבעניים מדי עבורי. מחפשת דרכי בעולם העבודה : מצד אחד רוצה להתחיל לעבוד יש משרות בגני ילדים כסייעות , מטפלות, מצד שני, כאילו "כבר לא מתאים לי" ומיציתי בתחום. ********** שוקלת אולי ללכת לתהליך אימוני לחפש מה נכון לי כרגע, מצד שני, שואלת עצמי : האם יתכן להיות תלוייה בגורם אחר? להיות תלויה בו במקום להקשיב לעצמי? מה עדיף ? מה פחות מזיק: ללכת לכל עבודה גם אם כבר לא מעניינת אותך או לעבור תהליך אימוני ששולח אותך לכל מיני משימות לאורך תקופה , עם תקווה שתגלה עצמך מחדש..? קצת מבולבל, אך המצב אליו נקלעתי בעקבות הפסקת הלימודים בבחינת בלתי נסבל!! אנא תשובתך האנושית. תודה!פתח בחלון חדש הדפסת ההודעה הוספת תגובה

שלום 1-למרות שאני אדם בעייתי ומתוסבך, בחסדי האל יתברך שמו,כניראה שמצאתי חן בעיני נערה מתוקה ,גרושה עם 2 בנות ,היא רוסיה ,היתגיירה ושומרת מצוות היא אוהבת אותי בגלל אישיותי (היא לא יודעת שאני שחקן ותחמן,ובעל תואר שני בחנפנות) ואני משרה בה ביטחון ... אני אימפולסיבי וחסר סבלנות, והיא שקטה ועדינה ,ואיטית ,...קמה מאוחר בבוקר...הכול באיזי ואני טיפוס של הכול מיד ועכשיו .... היא פחדה מיזה ,ואני אמרתי שהאהבה תעזור לי להיתמתן ...וגם חיוך,וליטוף בפני,וראשי שיבואו מימנה....שמרגיע אותי נפשית מאד 2-הבנות שלה בפנימיה ,ובאות מידי פעם ...הן מאד יפות הבעיה שלי כזאת מה אומרת לגבי שני הטבעים השונים ביני לבחורה ומה לגבי הבנות שכאדם אימפולסיבי אני תמיד מחבק מנשק...וכאן אני מפחד שאולי הן יקבלו את החמימות שלי בצורה שלילית ... מה התובנות שלך בעינינים כאלו,ומה דעתך ... 3-עוד נקודה שהבנות הינן לא יהודיות כי לא היתגיירו ,ויש בעיות בשבת,כשרות, צניעות הלבוש בבית .... תלמידך האוהב ישראל

שלום לך, מאז היותי בתיכון אני זוכרת את עצמי מתחברת לדמות סמכותית ספציפית (בתיכון - רכזת שכבה, צבא- קצינה, אוניברסיטה- מרצה). הכוונה היא למשהו תלותי, מחפש קרבה כל הזמן, לעיתים חושבת עליהן באופן אובססיבי - אני יודעת שזה לא בריא...מה זה אומר עליי? כמובן שמדובר בקשר בכל תקופה בחיים שלי עם דמות נשית אחת. הבנתי שקשרים עם דמויות סמכותיות נוגעות לאבא אז מה זה אומר שהדמויות נשיות בעצם? - זה קשור לקשר לא בריא עם האמא?לקשר לא בריא בין אמא לאבא-כזה שביטל את אבא ושם את אמא במרכז? תודה מראש על התייחסותך...מעריכה!

ממי אני אמור לבקש טיפול שיקומי מאסיבי כפי שכותבת הפסיכיאטרית מאברבנל!!

המוסד המתעלל זה הביטוח הלאומי!! (חדש) SABAMOMO 17/02/2010 19:30 היי לכל המומחים ולככל ישראל! ברצוני לשאול את כולם לפני 60 שנה נולד ילד בתל אביב וגדל כמו רוב ילדי ישראל הלך לגן לחדר למד תורה ומצוות ולאחר הלך לבית ספר רגיל סיים הלך לתיכון בגיל 16 התחיל לעבודולשלם לביטוח הלאומי שיהיה כסף לבלות וכמו כן המשיך ללמוד ולעבוד, וכן היה מדריך הנוער העובד והלומד עד הגיוס לצ,ה,ל בצבא עבר קורס מכים היה מש"ק משמעת ולאחר השחרור והמלחמות נהיה עצמאי ועדיין שילם לביטוח הלאומי חודש חודש כמו שחייבו אותו , לימים למד נהיגת אוטובוס ונהיה נהג אוטובוס בשירות הציבור , ביום קיץ בהיר אחד החליק הנהג האוטובוס על מדרגת האוטובוס שלו, ונפגע בשוק רגלו השמאלית וככה התחילו צרותיו וחייו השתנו , הרופא האורטופד , מצץ את דמו, הרופא הכירורג ניתח את רגלו , החובשות שדאגו לחבוש אותו נבהלו ממצב הרגל ושוב קראו לרופא מומחה , שנתן תרופות, ניקה את הפצע ושלח למיון בית חולים בית החולים וולפסון כשראה הרופא האורטופד את הפצעשלא אם אני סוכרתי ונענה בשלילה האדם המלומד לקח אותי למיון השני ושם התחילו שני רופאים מלומדים להתווכח מי מהם יטפל ומי מהם ייתן חוות דעת להמשך טיפול כשהצב היגיע לכדי ג ו ע ל בקשתי הניירת ואמרתי להם לא צריך טיפול מכם כי מכאן רק רעה תצא, ואז נשלח הפצוע חזרה לרופאים של קופת חוליםואז באחד הימים טיפל רופא עור בפצע והשלכותיו ואמר לפצוע לאחר חודש של טיפולים ואי הצלחה כי הפצוע חייב ללכת לפסיכיאטר! כי הנ"ל מפריע לו בטיפול ואתה בדיכאון לכן הטיפול לא מצליח הלכתי לרופא המשפחה שלי לבקש הפניה לפסיכיאטר ורופא המשפחה אמר כי אני לא צריך טיפול פסיכאטרי ואם הרופא המלומד החליט על כך שיכתוב הוא הפניה והוא ישלח אותי לפסיכאטר, וכך היה ובו ביום בפרוטקציה סדרו לי טיפול פסיכאטרי הרופאה המלומדת קבעה OCD ולאחר עוד מספר ביקורים קבעה PTSD ולאחר מכן ראה אותי וועדה של הביטוח הלאומי שקבעה ע"י מיטב הפרופסורים שיש לי נכות של 20 אחוז פסיכיאטרי 10 עור 10 אחוז אורטופדי וחירורגי,לאחר שבועיים ימים מאז קבעה הוועדה של הביטוח הלאומי הם הם הם הביטוח הלאומי ערער על החלטת רופאיו! על החלטת הפסיכיאטר שלו שהם זימנו וקבעו מי יבדוק אותי ! רק אז היכרתי מי זה הביטוח הלאומי הם מנסים להכשיל ולא לעזור הרופאים שלהם שכחו את השבועה שנשבעו בהיותם סטזרים כי להיות רופא זה לע ז ו ר לחולה ולפגוע ולעולם לא להכשיל !ומאז אותו היום של התאונה אני מבקר אצל עשרות רופאים ב5 בתי חולים אישפוזים ניתוחים מקבל עשרות רבות של תרופות שהיום אני משתמש רק במורפיום ציפרלקס בונדרומין, ריספונד וויפאקס , מירו , פראפנאן וואבן , פנרגן , האיסטון , מטופל היום אצל פסיכולוגית מקסימה בית חולים איכילוב מאז החלפתי 6 פסיכיאטרים! 4 עורכי דין מטפלת רייקי , ןצאקארות, אבחון ניורופסיכולוגי ,טיפוליפ בביתחולים אברבנל לחולי נפש אבל אני לא אבל בכל התקופה האחרונה מאז חודש ספטמבר 2009 אף אחד ביטוח הלאומי לא מעביר לידי מידע על מצבי מאות מכתבים סיכומי אישפוזים וחומר של וועדה של מיבטחים שגם שם בדקו רופאים מלומדים והנה היגעתי לסיום לאחרונה קיבלתי אבחנה OBSERVTION- PATIENT UNDER OBSERVATION שאני לא יודע מי אני מה אני האם משוגע או סתם חולה נפש ?או שרוצים לשגע אותי לאחרונה בקשו אנשי הביטוח הלאומי מבית החולים "אברבנל " מידע על הטיפולים שאני עובר שם !! וקיבלו מכתב המסתיים במילים אלה !!הוא בוודאי סובל, ונדרש לו תהליך טיפולי ושיקומי מאסיבי כדי להחלים,(סוף ציטוט) ככה כתבו התובנה למצבי חסרה מעניין מה זה ?

הייתי מבקש ייעוץ כי הפסיכולוגית הממש חמודה שלי עומדת לנטוש אותי ,ואז שוב אני יעמוד בפני צומת שלא אדע לאן פונים,למה אני אומר שהם מתעללים ?? האמיני לא סתם הם נותנים רק מספר מועט של מיפגשים הם מנסים שהחולה "ימות" או שיקרה נס ויחלים מיד , כי כחולה אני עולה להם יותר מאשר מת!!!!!!

שלום רב זה אני ישראל,דיברנו הרבה בעבר 1-אני כרגע בטיפול יום ,יש פעילויות ויש מטפל 2-אני בטיפול אצל אח שהיתמחה בסי בי טי ,והוא די טוב 3- שמתי לב שנפשית קשה לי עם מטפל,לעומת מטפלת ,היא רכה,עדינה אמפאטית לעומת הציניות הגברית,אבל כשהמטפלת מתמחה ולא מקצועית אני מעדיף גבר 4-להזכירך אני הוטרדתי קשות בילדות,ואימא מכה ,ויש לי הפרעת אישיות גבולית וקשב וריכוז,ובעית ויסות רגשות 5-בטיפול בפסיכודינאמי הייתי עם מתמחה 4 חודשים וסתם שרפתי זמן ,קשוחה לפי קרנברג,וללא שום תובנה .... ואני שואל למה זה טוב הגישה הטיפשית הזו ? הרייש את קוהוט האמפאטיה ושם על בסיס האמפאטיה לתת גבולות וללמד תובנות ...למה המערכת כול כך עקשנית ישנה ולא מבינה שקרנברג טוב לגרמניה ולא לאנשים רגישים כמו ישראל...עד היום יש לי צלקת מהטיפול המטופש הזה 6- ואולי באמת הטיפול הפסיכודינאמי פשט את הרגל והדי בי טי ייתפוס את מקומו שלך בידידות ישראל

אני סובלת מזה שכל הזמן אני מגרדת באיזורים שונים בגוף ןלא מצליחה לצאת מזה. מה עושים?

לפני מספר ימים היתה פגישת מחזור של בעלי, שלא ראו אחד את השני 40 שנה, היו הגברים והנשים גם יחד בסוף שבוע במקום מסויים. לא אדם שלמד באותו בי"ס עמד במרכז והיה צריך להכריז את שמו מאחר ואנשים כבר השתנו במראה החיצוני, בכדי להכיר , לזהות ולספר בקצרה על עיסוקו, עיסוק האישה, מספר הילדים ועיסוקים וגם עם יש נכדים. כל בעל אמר את עיסוקו ולאחר מכן מייד הזכיר את האישה ועיסוקה ואחר את הילדים שלו. ובעלי "היקר" יצא דופן בתהנהגותו. כמובן לאחר שהזכיר את עיסוקו, לאחר מכן את הילדים שלנו, מקצועם ומספר הנכדים, ואותי (בניגוד אחרים) הזכיר אחרונה וציין שאני "עקרת בית". נרגשתי שהוא מתבייש במקצועי, כי אחרות בקבוצה היו במקצועות "בכירים יותר" אקדמאיות, פנסיונריות ממקצועות בכירים יותר. אני במקצועי: מטפלת בתינוקות, מעצבת בגדים, בעבר, מזכירת בי"ס ומורה לנגינה. האם זה בושה? האם עבדתי בזנות שבעלי עד כדי כך מתבייש לציין במה אני עוסקת ובכלל להזכיר אותי אחרונה בניגוד לגברים האחרים???. כתוב: "אין עבודה מזה את בעליה", בבית- בעלי מקרין שהוא גאה בי, מבסוט שאני מאד עוזרת כלכלית, כמובן קמצן ביותר במחמאות , אך בשפת הגוף מאד מרוצה ממני, מדוע אי אפשר להחצין אותי ולהתגאות בי גם בפני החברה? רק בגלל שהם בתפקיד רם מעלה????. האם מתבייש בי? אני חושבת שאני צריכה להתבייש שיש לי בעל כזה שלא יודע לשווק את אשתו. האם להיות מטפלת בהרבה תינות- שזה מקצוע מאד מאד קשה, ומרוויחה לתפארת - אי אפשר וקשה להכריז זאת בפומבי? בפני חברי הילדות שלו??. אני מרגישה מאד פגועה, כאילו שבעלי מתבייש במה שאני עוסקת, כאילו לא גאה בי בגלל שתחום מקצועי (לדעתו) קשה להתגאות בו בפני אנשים כל משכילים במקצוע כה מכובד כפי שיש להם, לכן היה לו קשה להגיד שאני כעת מטפלת, אז העדיף להכריז אותי בסוף שאני עקרת בית. רציתי באותו רגע לקום ולאגן על עצמי, על כבודי ולספר לכולם במה עסקתי ובמה אני עוסקת, אך אולי זה היה יוצר פיצוץ ביחסים, ואולי זה היה מגוחך, אז העדפתי לבלוע מים, לשתוק ולהעביר את הערב. בעלי מודע שנפגעתי, אך הוא שלם עם זה שהכריז שאני "עקרת בית". (למרות שיש לי עיסוקים וכישורים רבים שבו אני עוסקת). לא מרגישה שהוא גאה במקצועי כי בהתאם למקצועות האקדמאים של האחרות היה לו קשה לספר במה אני עוסקת. אני מאד מאד פגועה, ואני לא יודעת איך הייתי ואיך עלי להתנהג הלאה.... אני ממשיכה איתו כרגיל, אך בפנים כואבת ופגועה עד עמקי נשמתי. מאד סקרנית לדעת תגובתך. והרבה תודה.

היי קראתי את התחושות שלך אני חביתי את זה גם מבעלי. לדעתי את צריכה להתבייש בו. לפי הסיפור שלך זאת את שבעצם החזקת את הבית והזוגיות את צריכה להיות גאה בעצמך כי בורא עולם שמח ממך. ותגידי לבעלך שכל  אקדמיות האלו שהבעלים שלהם דחפו אותם לזה הוא לא דחף אותך לזה כי זה היה לו נח ולכן הוא מתבייש בעצמו. תהייה חזקה.

שלום לבני בן 28 יש חברה כחצי שנה,החברה מדברת או לוחצת על חתונה בני אומר שאיננו יכול להתחתן עם הלוואות ומשכנתאות,היות ויש לו סכום כסף שחסך וחוסך בשנות עבודתו,בני גר אצלנו ועל ידי זה הוא חוסך כל אגורה יש לנו בית גדול וזה כיף גדול שבני גר איתנו.הבעיה שהוריה של החברה גרושים האמא גידלה את 3 בנותיה כשהן היו בערך בנות 10,האבא נשוי בשנית ומגדל איתה את בתה של האשה,האמא של החברה אמרה בפרוש שאין לה כסף לתת לבתה ומספיק שהיא גידלה אותם לבד נתנה להם חינוך בגדים ואוכל לאכול,,,אין לה ולאמיתו של דבר החברה נותנת לאמה פעם בחודש חלק ממשכורתה בגלל שהיא גרה עדין אצל אמה,האבא לדבריה של האמא יש לו הרבה כסף הוא פנסיונר,,,והוא אוהב לצאת עם נשים לנסוע לחו"ל וכו'החברה אמרה שתשאל אותו אם הוא יכול לעזור לה לנישואיה .כניראה שהיא שאלה אותו מזמן והתשובה היתה שלילית כי עד עכשיו היא אומרת שהיא עדין לא שאלה אותו,,,אני יוצאת מתוך הנחה כזאת כי היא כל פעם מתקשרת לאביה ושואלת אותו שאלות אחרות,אבל השאלה המתבקשת היא לא תישאל?אני אמא שלא מתערבת מקבלת את כלתי וחתני כמו שהיו ילדי,אני מקווה שכך הם יעידו על ספסל הפסיכולוג,,,אני מתכוונת לילדי האחרים,השאלה שלי האם זה נכון לתת לאמה כסף כל חודש ממשכורתה?האם זה בסדר שאמרתי לה שלבני יש סכום מסוים ואם הוריה היו עושים מאמצים לעזור לה לקנות דירה או לנסות לעזור כמה שאפשר לבני ולה האם זה בסדר מצידי שאמרתי לה אמא שלך גרושה אבא שלך נשוי עם אשה אחרת ואין עזרה לבני אני לא מדברת שווה בשווה אבל משהו משהו אז היא כניראה נעלבה,בני לא שלם עם עצמו כי הוא פוחד שהחברה תיתן לאמה כסף גם יהיו נשואים ,אמה בת 47 צעירה ממני ב10 שנים עובדת חצי משרה יש להם בית בלי חובות מה אני צריכה להגיד לחברה בלי שהיא תעלב שצריך להיות ישרים עם בני ולא לעשות דברים מאחורי הגב כמובן שבעניני כסף עסקינן,בפי שכתבתי בני לא מעונין לחיות עם משכנתא הוא מוכן לעבור עיר רק כדי לקנות דירה קטנה ובלי משכנתא אבל החברה אומרת שהיא לא רוצה לעזוב את אמה?אם אמה לא יכולה לעזור מדוע היא לוקחת ממנה חלק מהמשכורת?האם היא לא יכולה להגיד לבתה מזל טוב אל תתני לי חלק מהמשכורת תחסכי לך ולבעלך לעתיד זה מה שאני יכולה לתת?האמא היא אישה בריאה וצעירה שיכולה לעבוד משרה מלאה ,אני בטוחה שאני נישמעת כמו אחת שדוחפת את האף שלי אבל זה כל כך לא נכון,הייתי מבקשת עיצה איך לדבר עם החברה שלא תיעלב שהמצב כי אני אוהבת לדבר בצורה ישרה ולא לעגל פינות היושר זה הדבר הכי חשוב לבני ולנו אני מחכה לתשובה מהירה ותודה רבה רבה רבה

שלום לך אנו מבינים שהכי טוב זה שלכול אחד תהיה מודעות עצמית גבוה..ועל ידי כך נצא מהדימוי העצמי הנמוך ... מאידך כשסיפרתי שאני עם דימוי עצמי נמוך למטפלת שהייתה לי בהדסה היא אמרה שיש לי מודעות עצמית גבוה,ולכן אני רגיש לאנשים ...אז אם אני עם מודעות עצמית גבוה כדבריה,אז צריך שיהיה לי דימוי עצמי גבוה,וברור לכול שיש לי דימוי עצמי נמוך מאד אני קצת מבולבל בנושא

עירית היקרה אני מבין שמודעות נמוכה שלילית ,וגבוה טובה אז למה לי אמרו שהבעיות החברתיות שלי עם חברה וכו' זה בגלל המודעות הגבוה שלי ....תסבירי לי את הקטע הזה ,אני הרי עם דימוי עצמי נמוך מאד ,ולא מודע לעצמי בכלל ... אולי תעשי לי סדר בנושא

שלום רב. אני בת 45 גרושה + 2. כל חיי חיפשתי דמות של אמא מאנשים סמכותיים, כגון, מורות, מפקדת, בוסית, ותמיד היתה לי דמות תורנית שראיתי בה כאחות בוגרת. (אין לי אחות ולא אמא) בעקבות הגירושים התחלתי טיפול אצל עו"ס במסגרת ציבורית, אני כבר שנתיים אצלה, ומאוד ניקשרתי אלייה. אהבה שיש לי אלייה זה ברמות מטורפות.אני רואה בה אמא. חשוב לציין שגם היא מאוד אוהבת אותי, היא מכריזה זאת כמעט בכל פגישה, היא נותנת לי מעבר לזמן, שעה במקום 50 דק', היא בקשר טלפוני מחוץ לפגישות במצבים קשים במיוחד. היא שם בשבילי. היא מחבקת די הרבה ואומרת שהיא חושבת לא מעט עליי, והיא מאוד דואגת. אני לא מפסיקה לחיות אותה.והיא יודעת שאני רוצה להיות הילדה שלה. למה כל חיי דמויות של נשים ריגשו אותי במובן הריגשי ? במקביל חשוב לציין שאני נמשכת לסקס עם גברים. מעולם לא נמשכצי מינית לאישה רק לגבר, אבל ריגשית נשים עשו לי את זה ולא גברים. מי אני ? למה זה קורה לי ? אני מתביישת לדבר על זה עם המטפלת שלי, מפחדת להבהיל אותה. בבקשה תגיד לי מהו הזהות המינית שלי? החיבוק הנשי ממיס אותי ריגשית, החיבוק הגברי גורם לי לרצות סקס. לא חובקתי ע"י הוריי כלל וכלל. וזה חסר לי. אודה לך על העזרה.

יש לי קונפליקט בין השכל לרגש: ברגש ממש לא בא לי לעבור את "הטירונות" של 3 השנים על המטלות השונות, והאינטנסיביות שלהן. מה גם שהתחום יתכן כבר גם כאילו "נמאס" עלי עקב כך. מאידך, 1 ) לוגית יודעת שזו הזדמנות עבורי להגיע למקום אחר בחיים 2 ) יודעת שמסוגלת עקרונית למלא הייטב תפקיד עו"ס.. 3 ) יודעת שבכך אאזן את תקציב המשפחה, ואוכל לעמוד על רגליי. *********************************************************** האם מצליחה להבין באיזה קונפליקט אני נמצאת ? אין משהו ששווה למקום בו מצויה היום, יחד עם זאת ממש לא מרגי ש לי להמשיך לעשות עבודות וכדומה. ********* זוכרת שעלי לבחור. אך איך בוחרים / מכריעים בין שכל לרגש? כי העם אקשיב לשכל .אגיע למקום אחר בחיים ועם הרגש לא ? איך נוהגים ? תודה עידית תשובתך חשובה לי מאוד

יש לי בעית עצבים קשה במצבים מסוימים כאשר אני מול המחשב ולא מתחלף לי סרגל השפה...אחרי 4 פעמים אני נתקף זעם קשה ונותן אגרופים לשולחן ,ומעיף את המחשב וככה אם אני צריך להכניס חוט במחט,שלא מצליח להכיניס בחור...אני משתולל מזעם וזורק את הכול ....וככה אם מישהו מאחורי יושב ודופק בנעליו על כיסאי...ואני מבקש פעם פעמיים להפסיק ,ואם לא הועיל...אני קם ומכניס לו אגרוף לעומת אלו אם אתחלק על בננה,או מישהו יכה אותי.....יהיה לי כעס פנימי ,אבל לא בעוצמת הזעם שבמקרים שלמעלה (מחט וחוט,מחשב ,תיקתוק בכיסא) אני לוקח ליתיום,ואני עם הפרעת אישיות גבולית,וקשב וריכוז מה זה הזעם הזה, מאיפה זה בא,ולמה הליתיום לא עוזר כאן

אני לא יודע אם אני היחיד,אבל כול פעם שאני מבקש עיצה מימך, אני נדהם מהחוכמה שלך,והפשטות של תשובה עם הגדלות שלה ,לפעמים עובדת סוציאלית טובה מדהימה יותר מפסיכולוג שלמד 9 שנים ,ככה היה לי עם עובדת סוציאלית שהייתי אצלה בטיפול קוגנטיבי בהדסה .... אלפי תודות

גיליתי לאחרונה לאחר חשדות רבים שחברה טובה שלי גונבת בעקביות דברים חסרי משמעות , ומשקרת המון. איך ניגשים מבלי להרתיע? איך לומר לה שיש לה בעיה מבלי שהיא תתגונן או תתרחק? האם לערב משפחה?

שלום עירית, צדקת בכל מה שכתבת! הכל ברור ומקובל. (בודאי שכל שאלה היא לגיטימית, כנראה לא הסברתי את זה טוב התכוונתי שתשאלי את עצמך מהיכן זה בא, הכוונה למה באמת מטריד אותך להערכתי וזאת דעתי בודאי אפשר לראות את הדברים גם באופן שונה, החיים בכלל מזמנים לנו לחץ, וזה לא בהכרח רע, לדוגמא עבודה שיכולה להיות משמעותית לנו בדרך כלל יש בה גם לחצים ההכשרה בעת הלימודים זה תלוי איך מתייחסים לכך ברור שיש גם לחץ אבל האחריות נופלת גם על המדריכה גם למבחנים השאלה היא איך מתייחסים העיסוק עצמו ברור שיש בו עומס רגשי אבל אם זה משמעותי לך אז זה מפצה, בשבילי עיסוק משעמם גורם לקושי יותר גדול אני יודעת שיש אנשים שרוצים שלווה בחיים ולעסוק בצד המרגיע והיפה ותמתדלים להתרחק מקושי, נראה לי שאלה לא הולכים ללמוד עבודה סוציאלים, זאת לא ביקורת בשום אופן, כל אחד יכול לעשות את הבחירות שלו. ________________________ נכון, הכל שאלה איך מתייחסים או איך תופסים. ******************************************* הקושי שלי הוא שרוצה מאוד מקצוע זה. יחד עם זאת, עומס המטלות והאינטנסיביות לא ממש נכונים לי. כלומר: הדרך לא מתאימנ לאישיותי,ף עברתי לחצים בחיים, אך פה תדירות המבחנים מאוד גבוהה 0באוניברסיטה הפתוחה עברתי יותר מ20 מבחנים במסלול לתואר ראשון בפסיכולוגיה וחינך וסימתי בהצטיינות! *) במוסד המוזכר ניתן לקחת קורסים בקצה אישי , וזה מאוד ידידותי. ************** כרגע נבצר ממני. מדובר ב"ס והתוכנית מושתלת מראש. בסמסטר החולף נהניתי מאוד, במהלכו. ************************************************ אך כרגע, קשה לי להכנס למשטר מבחנים כמוזכר עם תדירות קטנה ביניהם, ותוך כדי ליש להגיש גם עבודה..) _________________________________________________ הדילמה קשה. זהו מקצוע שאכן רוצה בו אך הדרך לא נוחה לא כל שכן מדובר במשך לימודים ממושך של מס. שנים. מנסה לראות היכן המחיר גבוה יותר: ל "נשוך" שפתיים, ןלהמשיך , או לוותר ולחפש משהו מתאים יותר לא רק לאישיותו אלא שקצב הלימוד יותר ידידותי ? 8****** לא בכל יום מגיעים ללמוד מקצוע זה ומידת התסכול לא נמוכה.. אודה על התיחסותך האמינה . בכבוד ותודה

אני נתקל ברצף של צרות לא נגמרות שזה מתבטא: אין לי אף חבר אחד שאני יכול להגיד הינה חבר שלי מחוץ לחבר מספסל הלימודים, אחים שלא השתנו לרע לפחות כלפי, אני מרגיש בודד,בודד זה יותר גרוע מלבד כי זה מפריע לי מאד הכול ניהיה רע.!! התחושות האלו,לצערי אלו גם עובדות מלוות אותי לאורך כול היום ומפרעיות לי מאד. אשמח אם תציע לי מה לעשות. תודה ד.

הי עירית 1 ) מכבדת אותך בהחלט. אך גם אותי. כל שאלה היא לגיטימית בעייני. ***************************** כתבת לי כך: אורנה שלום אני תוהה מהיכן השאלות האלה החיים בכלל יכולים להפר את שלוות הנפש, ואם את מרגישה שלווה אז למה דבר כזה מעסיק אותך, הרי אם אנחנו עוסקים במשהו שמעניין אותנו באמת ואנחנו מוצאים בו משמעות, זה עושה לנו טוב גם אם זה עיסוק שהינו קשה מנטלית אניאישית לא מאמינה בבריחה מדברים קשים ולכן לא נראה לי שנושא שלוות הנפש יכול להשפיע על הקריירה *************** בעניין הפרת השלוה : מבחנים יכולים להפרה, נכון ? גם האינטנסיביות שלהם. בנוסף, העיסוק עצמו גובה מחיר רגשי / נפשי כלשהוא. וגם ההכשרה בעת הלימודים. **כיצד יש להתמודד באופן הנכון בעיקר ש"רוצה לשמר את שלות נפשי" ? התואילי להתייחס לכך בשקיפות ? אודה להתיחסותך העניינית והמקצועית.

אני מעונין להיות מטופל בשיטת הDBT מה האפשרות להיות מטופל דרך גורם ציבורי ו/או מסובסד לפחות באופן חלקי?

שאלהמחשיבה יותר "מתקדמת" : עבודת העו"ס יכולה לפגוע בשלוות הנפש. רצית לשאול את דעתך הגלויה מאוד: מה דעתך ? אני אדם שניחן באופן טבעי בשלוות נפש. חשה כאילו מפחדת לאבד אותו. אודה לתשובתך הבהירה והאמינה. נקודה זו מאוד מעניינת אותי.

אני בת 32 נשואה פלוס 3 ילדים קטנים, יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה (אוניברסיטה הפתוחה) עד עכשיו לא ניצלתי את התואר אני בחורה מוכשרת ומלאת אמביציה, אני לא רוצה וגם לא יכולה כרגע להמשיך לעוד לימודים, מה את מייעצת לי לעשות ולאן לפנות, תחום הפסיכולוגיה נורא מעניין אותי: איבחון, פסיכולוגים תעסוקתיים, ארגוניים, מיון עובדים וכו' האם יקבלו אותי רק עם תואר ראשון? מה עוד אני יכולה לעשות, כי אני כבר משתגעת בבית...

הי עירית, אנא , תשובתך בנדון חשובה לי מאוד : תחום העו"ס על סקאלה מ 1 עד 10 , עד כמה אופיו ביורוקראטי, טכני ויבש וגם עגום? אעריך מאוד באם תואילי להסביר לי עוד היום.