פורום שווה לכל נפש

שלום יש לי שאלה מיוחדת שמדאיגה אותי ומביכה אותי.....שאני וחברה שלי במגעים אינטימים אני אוהב שהיא משחקת לי אם התחתון ומכניסה לי אותו לחריץ של הישבן מותחת לי אותו למעלה והוא הופך להיות כמו חוטיני זה מדליק אותי......האם זה משהו לא נורמלי או סטיה לא נורמלית....אני מקווה שאני לא חוצפן כי זה שאלה קצת גסה אבל פשוט אני מודאג ואין לי למי ליפנות תודה וסליחה.

שלום, אני שייכת לקופ"ח 'כללית' ונודע לי שניתן כיום לעשות דברים דרך האינטרנט כמו קביעת תורים וכו' רק שאין לי מושג איך זה עובד. אשמח לקבל אינפורמציה בנידון.

גם אני בכללית והעיניין מאוד פשוט. היכנסי לאתר שלהם, החדירי סיסמא וקוד ולפנייך יהיו פרוסים כל שעות הפעילות של הרופא המטפל לאורך כל השבוע (אחרי הפעם הראשונה האתר זוכר את הרופא המטפל ומעלה אותו אוטו'). כך 24 שעות ביממה את יכולה לתאם תור מתי שנוח לך. דרך אגב, ניתן לקבל עוד שירותים כמו תוצאות בדיקות וכו'. במקום לפרט לך עוד, צרפתי לך לינק של האתר, היכנסי ובידקי. רוב בריאות ואושר! http://www.clalit.org.il/he-IL

שלום רב דר אני בן 32 אין לי שום בעיה רפואית או טראומות כלליות בדרך כלל בריא . אני סובל מפחד צעום מאוד מאנשים שכינים שלנו הפחד גורם לי לדפיקות לב מאוצות ואפילו מרגיש שמתעלף מעוצמת הפחד . האנשים האלה אחד מהם הוא הייה בכיתה שלי כשהינו קטנים. וכול הזמן אחרי סיום יום לימודים חוסם לי את הכביש ומתחיל להפחיד ולאים עלי . עכשיו אנחנו גדולים אבל סובל מאוד מאוד מפחד עצום מהם ובעיקר הוא. אפילו אם אני שומיע כול רם אצלהם או רעשים כמעט קורס מרוב הפחד עד עכשיו זה מטריד אותי ומחמיר . מבקש עזרה דחופה והסבר וכיוון .

ביום ב' 21 למאי יתקיים טיול אופניים בפארק הירקון. נידרש ידע בסיסי ברכיבה, ינתנו אופניים וקסדה+ ביטוח. היוזמה נעשית בשיתוף עמותת שכולו טוב. המטרה היא ליצור קבוצה של רוכבים הנפגשת אחת לשבוע לרכיבה באיזור המגורים ואחת לחודש יציאה אל הטבע לרכיבה. אפשרי להצטרף אל הרכיבה ב 21 במאי גם באופן חד פעמי, רק כדי להתנסות. לרכיבה יתרונות רבים: פעילות גופנית היא טובה לנפש, מפגש חברתי, יציאה אל הטבע. כולם מוזמנים. לפרטים נוספים ניתן ליפנות אל יוני 052-5373861 להתראות

ככה סתם ? בלי כדורים ? שוק חשמלי ? איזה לובוטומי ?

שלום אני אם לילד בן שנה יש לי ילד אחד חמותי אמרה לי שבגלל הגבות הדקות שלו הוא לא יהיה כל כך חכם זו לפי דעתי סתם אמונה טפלה.. אבל המחשבה הזו לא מפסיקה להעסיק אותי ובזמן האחרון אני שמה לב יותר ויותר לילדים חכמים מאוד שאני מכירה ושיש להם גבות עבות מה עושים? האם יש אמת בדבריה? תודה רבה

ביתי בת ה-13 החלה לפתח מחשבות טורדניות בנושא אלוהים ומלאכים. הנושא "תוקע" אותה לא מעט ולעיתים לשעות (אם כי כמעט תמיד רק בבית) .חוששת מעונש על פגיעה באל וכו' (אנו חילונים יש לציין) . על פניו בבית הספר לא מבחינים בדבר. הנושא מקשה עליה את הלבוש, כניסה הביתה ,למיטה ורחצה ופגע גם ביחסיה עם חברותיה . הנ"ל מסרבת בתוקף להגיע לטיפול וטוענת שתוכל לטפל בכך עצמאית ...אך אנו בספק כמובן .שוחחנו איתה ארוכות (הנ"ל פיקחית במיוחד ומתנסחת באופן רהוט ) תוך הבעת יאוש ותוך נסיון לשכנצא אותה להתעלם מהחששות אך ללא הועיל . האם לקחת אותה בכוח לאבחון וטיפול?

אני מטופלת על ידי פסיכיאטר, אך אנני מרוצה מהטיפול. לצערי, אין רופאים מומחים בקופ"ח מכבי שבהם אני אוכל להעזר. אני אשמח לקבל ממך המלצה על רופא פסיכיאטר מומחה פרטי באיזור המרכ - שפלה אשר יסייע לי. אני סובלת בעיקר מעצבנות, קסיסת ציפורניים, חוסר שקט, אי נחת כבר תקופה ממושכת והטיפול שניתן לי עד היום לא מסייע לי.

בעלי אחרי צינתור, אני לא יודעת איך להתמודד יותר. כבר חצי שנה הוא אחרי והוא יושב בבית, בקושי עושה משהו, לוקח כדורים נכד כאבים, מסרב להרפות מהארוע לב שהיה לו. מבחינתו כל רגע זה יכול לקרות שוב והוא לא רוצה לעזור לזה לקרות כדבריו. אניט לגמרי איתו, אני פשוט רוצה שיירגע, שיחזור לו הביטחון בבריאותשלו, זה פשוט לא קורה...

זה מצב קשה לך אבל בעיקר לו. אני מכירה את המצב מקרוב. לנו הגיע נס מלמעלה. במקרה מישהו המליץ לנו באינטרנט על שירות חירום פרטי. אחרי בירור נרשמנו לשח"ל. מה הקשר את שואלת. הם מנהלים מעקב רפואי שוטף בעזרת מכשירים משוכללים למדידת אקג לחץ דם משקל ועוד והכול מרחוק. הוא הופך להיות אדון לעצמו, תמיד יודע מה המצב, תמיד יכול להתקשר ולשאול שאלות. שווה להתעניין. בבקשה: www.shahal.co.il רפואה שלמה.

אני באמת מופתע, חשבתי שמדובר רק בשירות של אמבולנסים ולא הבנתי מה הם מציעים, זה ממש משנה את התמונה. תודה על המידע מילה. שוטטתי באתר שלהם ומצאתי שם סרטון מעניין, אני מצרף אותו בקישור: http://www.shahal.co.il/objects/telemedicine.wmv

הסיפור שלי הוא כך ...היכרתי מישהי דרך חבר שהיא לא ממש נראית הכי טוב וזה קצת מפריע לי ..אבל מצד שני האופי שלה ממש מתאים לי גם מבחינת ראיה לעתיד ומחשבה נכונה ...היא בחורה כזאת עם אופי חזק שלא מתביישת ומדברת על הכל בקלילות ובכינות וזה ממש עושה לי טוב ..עד לרגע זה אני לא מרגיש כימיה כזאת שמושכת אותי אליהה השאלה שלי אלייך היא האם להמשיך ולדבר איתה ולא ממש להתייחס ליופי שלה בצורה עקרונית או להפסיק עם זה ..? בבקשה תעני לי ואהיה מודה לך מהלב..

אני כל הזמן פוחדת שמדברים עלי ושאנשים נגדי ושאנשים חושבים שאני טפשה עוד ועוד מלא דוגמאות, מאז שאני זוכרת את עצמי אני כזאת. למשל עד אמצע-סוף כתה י' הייתי בטוחה שכל העולם מובנה בשבילי כדי שאני לא אזהה שאני משהי עם צרכים מיוחדים, לדוגמא חשבתי שבי"ס והישוב שאני גרה בו וכל מיני והתיכון, מובנים במיוחד עבורי כדי שאני לא אזהה שאני לא רגילה וכדי שאני אחשוב שאני נורמלית לחלוטין, למשל הציונים וכל מיני כאלו נותנים לי ציון מסוים ולא משקף (לדעתי) ולאחרים נותנים ציונים נגיד פחות גבוהים משלי כדי שאני אחשוב שאני נורמלית (לפני ט' היה זמן ארוך שחשדתי שמדובר בניסוי כלשהו [עלי בתור חריגה], נסיתי לצותת לאנשים כי הייתי בטוחה שהם מדברים עלי) ובכל מקרה הייתי בטוחה שכל הארץ בערך מובנת עבורי ובשביל שאני 'לא אגלה'. בכל מקרה אז מה שקרה לי בעבודה השנה זה ששוב היה לי כזה דבר והייתי בטוחה שהשרות לאומי הוא מסגרת 'מיוחדת' עבורי ושאני בעצם מוגבלת שבאה להשתקם ממקום השרות (אני עובדת עם אנשים מוגבלים: פיגור, נפשי, שיקומי) במקום להיות בת שרות ולעזור לאחרים. והייתה לי מין התפרצות כזאת על אחת העובדות (כאילו היא חושבת שאני אחת מהחוסים, מהמטופלים) בואי נגיד שבזמן שאני כותבת לך את השורות האלו אני עדין לא משוכנעת בעצמי שזה לא נכון מה שחשבתי אז ועכשיו. אני כותבת לך עכשיו כאילו אני כבר יודעת שחשבתי משהו שהוא לא נכון אבל אני לא מבינה את זה באמת, הבנת למה אני מתכוונת? יש לנו בישוב שתי אחיות עם פיגור מבוגרות ממני בכמה שנים, ואני כל הזמן חושבת ההאם רואים אותי כמו שרואים אותם?? אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל אני מתמוטטת כשאני חושבת על זה ככה. אם זה רליש לנו בקביוץ שתי אחיות עם פיגור מבוגרות ממנו בכמה שנים, ואני כל הזמן חושבת ההאם רואים אותי כמו שרואים אותם?? אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל אני מתמוטטת כשנאי חושבת על זה ככה. היייש לנו בקביוץ שתי אחיות עם פיגור מבוגרות ממנו בכמה שנים, ואני כל הזמן חושבת ההאם רואים אותי כמו שרואים אותם?? אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל אני מתמוטטת כשנאי חושבת על זה ככה. תודה רבה על הקריאה ועל הפורום הזה בכלל, מרים

תודה רבה על התגובה! זאת בעיה נפוצה? את חושבת שזה יכול להחמיר? (זאת בעיה מתמשכת?) תודה רבה!

אישה הנשואה כ-30 שנה סובלת מחסך אדיר. אינה מסוגלת לפרק את החבילה.מאוהבת עד כלות נשמתה בגבר נשוי שנתן לה בעבר תשומת לב והיא יודעת שאין להם סיכוי יחדיו.... . לפתע באחד הימים קיבלה דלקת עיניים חריפה פלטה ואמרה לי:" חבל שלא התעוורתי הייתי נגעלת מהיסורים". מה דעתכם?

שלום עירית.אני בנאדם רגיש,טוב לב,פחדן,ופרנואיד.....אני מאושר מהחיים אוהב את החיים יש לי משפחה חמה חברה שאני אוהב ואפילו מתכנן להתחתן בקרוב ולהקים ביית.....בשנים האחרונות אני מרבה לבדוק כמה פעמים אם נעלתי את הביית,סגרתי את האוטו,אם הרישיון נהיגה והויזה בארנק....בקיצור בודק דברים שכעיקרון חשוב אבל בצורה מאד מוגזמת......בחצי שנה האחרונה...התחילו אובססיות של פחד לפגוע באנשים שאני אוהב....אני יתן לך דוגמא נגיד שאני יושב אם החברה שלי לראות סרט....רצים לי משפטים רעים בראש ואיחולים מגעילים כמו "את סתם מגעילה"המשפט הזה רץ לי בראש אני מרגיש כהילו הוא עומד לצאת מהפה ואני מנסה להשתלט ולהחליף אותו ב....את הנסיכה שלי....אני מוטרד מאד ואני אוהב אותה וזה מתסכל אותי אני אפילו סיפרתי לה פחות או יותר את הבעיה היא הבינה.......אבל זה תמיד חוזר בעוצמות שונות....עירית האם זה חמור אני פוחד שבגלל שאני עסוק במלחמה אם האובססיות והמחשבות בסוף אני יפגע בה ויפלט לי איזה משפט מגעיל מאלה שרצים לי בראש...מה נראה לך שיש לי האם זה חמור....מה יש לי עירית תעזרי לי האם זה יכול להיות או להתפתח למחלת נפש לאן זה יכול להחמיר....האם זה יכול פתאום להעלם מה יש לי תעזרי לי אני מאושר בחיים האובססיות האלה זה כמו קרציה שלא עוזבת זה מתחיל להפחיד אותי...הבנתי ממך שאובססיות מחליפות חרדה ובעצם אין לי חרדות אבל יש אובססיות....אני הודה לך אם תעזרי לי ותעני לי תשובה מכל הלב מה קורה לי בראש?תודה וסליחה על האורך של ההודעה.

בהצלחה.

איזה אתר? http://www.mytherapy.co.il

http://www.mytherapy.co.il שיהיה לך המון בהצלחה!

בסד 5109 לגברת דוקטור עירית וגנר שלום, בעלי כמעט 70 לא עובד כ6 שנים עקב פרקינסון סוכרת לחץ דם גבוה התקפי לב סטנטים בחזה אלצהיימר כאבי פרקים וכ וכ הוא ניצול שואה מוכר עי' הלשכה הוא עסוק כל השנים בחיטוט ואיסוף זבל בגדים יישנים ברזלים כלים למיניהם וכל הזמן חוזר והולך ומביא דברים מהזבל עקב חוליו וחוסר כוח הוא כבר לא מנסה לסדר שם דבר וחפצים בחדרו נערמים עד שכמעט לא ניתן לעבור וכך בחצר חוטי ברזל קומקומים יישנים לוסטרות ברזלים צינורות צמיגים יישנים תיקים שניזרקו נעליים יישנות וכ וכו ממה הוא סובל לדעתך והאם ניתן איך שהוא לרפא אותו ? בתודה ובברכה ממתינה לתשובה אורנה

נשואה כ-30 שנה.עם הבהרה מצד הבעל שאינו מסוגל לקרוא בשמות חיבה, רק מראה בדרכים אחרות לעיתים רחוקות, הוא טיפוס סגור ואינו מקרין חום. מעולם לא כינה אותי בשם נוריתלה או דומה לזה. שלשום הסתגר באמבטיה והרים טלפון לידידתו מילדות, משהו דחף אותי להאזין למספר שניות מאחורי הדלת, ולפתע מה אני שומעת?"שריתורש מה העניינים"? פתאום הוא כן יכול לפנק במילות חיבה אחרות? היכן 30 שנה ועד היום, מאז נישואינו הוא מעולם לא פינק אותי במילים כי אמר לי שהוא לא מסוגל, וזה לא הוא?. אולי יראה בעיניך שטותי, אך בעיני הרגשתי כעין בגידה, ורמאות, איך מסוגלים לפנק אחרות ואותי לא? שאני אשתו?, אגב, עם אחרים הוא מסוגל לדבר שעות ויש לו יכולת הקשבה, ואיתי כעבור 5-10 דקות מקרין שהוא פתיל קצר, מהר שבע, זה ממש עצוב ומקומם. גם באירועים משפחתיים , אני לא מציקה לו, לא פטפטנית, הוא לפתע קם מכסאו והולך לחפש לדבר עם אחרים ואותי עוזב זמן רב לבד, ועיני רואות גברים ונשים יושבים אחד ליד השני ואני צריכה לשבת עזובה על הכסא. ודיברתי איתו לא פעם שזה פוגע בי, אני לא צריכה לשבת לבד, אני באתי איתו לבילוי לא לחפש לדבר עם אחרים. וגם כמה אפשר לשוחח עם אחרים, הרי הוא בעלי הוא אמור לכבדני. וזה ודפוס זה חוזר על עצמו מאירוע לאירוע שאני חוזרת עם דיכאון. אלא אם כן אני אענישו ואתן לו ללכת לבד לאירועים, אך בעצם אני גם מענישה את עצמי כי אני גם רוצה לענות. מה עושים? ומה יש לך לומר על הנושא הנ"ל? תודה רבה.

שלום לך עירית. הכאב הנקודתי הוא: שאיך זה מיום נישואינו הוא מעולם לא אמר נוריתלה או נוריתוש או כל שם חיבה (פה זה העניין העקרוני לא מדוע לא מפנק אותי בשם), וגם הבהיר לי שהוא לא מסוגל בכלל לכנות בשמות חיבה וכך קיבלתי את זה והשלמתי והעיקר שהסתכלתי על הדברים החיוביים שבו. אך איך זה אחרי עשרות שנים של נישואים פתאום אוזני שומעות פינוקים לידידה שלו? אז מי יודע אולי כל השנים הוא כן יודע לפנק במילים אך את אחרות בלבד חוץ מאשתו שזאת אני?, דיברתי איתו, הוא מכחיש שכינה אותה בשם חיבה. לא נעים לו בטח להודות, הכי גרוע כואב לי ששיקר. ששאלתי אותו מדוע לאחרים אתה לא מקרין שאתה כבר חסר סבלנות, אתה לא פתיל קצר, ואיתי אתה כן? מה ענה? שלא נעים לי לאחרים לסגור אתה הפה ומתוך נימוס מקשיבים? אז עניתי: אז תתנהג עם אשתו כפי שאתה מתנהג עם אחרים בבקשה, האם אישה היא מובנת מאליו???? . האם זה מראה על סתם תינוקיות מצידי או אני בהחלט צודקת שמעולם לא פינק אותי בשמות ופתאום שמעתי שפינק מישהי כשהדלת היתה נעולה.?, בשאלתך לגבי היחסים המיניים- הם תקינים לחלוטין, בשאר הדברים הוא בסדר גמור, אולי אני רכושנית כלפיו, אובססיבית???? תודה על המענה שלך וחג שמח .

רציתי לשאול איך בנאדם מפתח חרדה שמתחילה לגרום לאובססיות זה חייב להיות ארוע טראומתי מהעבר או שגם אדם שלא חווה טראומה יכול לפתח חרדה שמתחילה לגרום לאובססיות?ויחסית חרדה שהופכת לאובססיה זה משהו שיכול ממש להרוס את החיים או שכיום ניתן להתגבר על התופעה......אשמח אם תעני תודה רבה.

עירית הבנתי מזה דחפים תודה על התשובה.....אם יש לי מין דחף להגיד משהו שאני לא רוצה הדחף הזה יכול לגרום לזה שאני יגיד את מה שאני לא רוצה?זה מה שמפחיד אותי.

שאלתי על פרחי בך והבנתי שאני יכול לנסות רציתי לדעת איזה סוג של פרחי בך מתאימים לאובססיות וטורדנות כפייתית....והאם זה לא מזיק בכלל טבעי ללא תופעות לוואי ללא מרשם?תודה עירית.

לפני כשנתיים וחצי אובחנתי כחולת מאניה דפרסיה ואושפזתי בבי"ח... נתנו לי תרופות שהוציאו אותי מהמצב המאני אבל הכניסו אותי לדכאון.. לא יכולתי עם הדכאון והפסקתי עם התרופות על דעת עצמי.. לאחר כחצי שנה יצאתי מהדכאון.. התחלתי להרגיש יותר טוב .. אבל אח"כ שוב נכנסתי למצב מאני.. והתחלתי שוב לקחת כדורים על דעת עצמי.. ושוב נכנסתי לדכאון.. שממנו אני לא מצליחה לצאת... בבוקר אני לא רוצה לקום מהמיטה.. אבל קמה בכוח.. יושנת הרבה שעות.. לא מצליחה לישון לילה ברציפות.. לא עוסקת בכלום אין לי חשק ללמוד או לעבוד.. לא מאמינה בעצמי.. . אין בטחון עצמי.. ויש בעיקר מחשבות על התאבדות.. לא יודעת מה לעשות.. התאבדות זה לא פתרון. .. אבל.. אני לא רואה עתיד.. אני חיה בלי לעשות כלום כל היום.. וזה מחרפן.. זה לא חיים.. אני רק רוצה כבר לצאת מהדכאון הזה שאני סובלת ממנו כבר שנה.. וזה נראה לי הרבה יותר זמן מזה.. לא אוכל להמשיך כך הרבה זמן.. ואני רק רואה עוד נסיון התאבדות בדרך.. (ניסיתי כבר להתאבד פעם אחת) בבקשה אם יש עצה.. אשמח לקבל אותה..

היי עירית.רציתי לשאול מזה דחפים רגשיים,רגשות תוקפניים,פחד לפגוע באנשים שאנחנו אוהבים האם זה מתשתייך.....ואם לא איך את מגדירה את התופעה הזאת האם זה הפרעה נפשית ומה דרכי הטיפול.....תודה מראש.....כל הכבוד שאת עוזרת לאנשים.

עירית יש לי כל מיני מחשבות מטרידות יכול להיות בגלל שאני נכנס לפורום ושואל יותר מידי שאלות ומחכה לתשובות אני מלחיץ את עצמי עוד יותר וזה גורם למחשבות להתחזק או שלהפף זה יכול רק לעזור?

שלום רציתי לדעת אם פרחי בך יכולות לעקל על חרדות וטורדנות כפייתית?

מדובר בילדה בת 11 שסובלת מכאבי ראש וסחרחורות [בנסיעה זה כמעט תמיד]האם כדאי לנסות פרחי באך?? אבא מודאג

האם הם יכולים לעזור לתוכי שמורט נוצוות ,תודה

בעל שהוא קצת מעל 45 אמור להגיע הביתה בשעה 3 אחה"צ. אני מגיעה בשעה 5. הוא חוזר כעבור 3-4 שעות בטענה שהוא לא אוהב למצוא בית ריק ממילא אני לא בבית. הוא חוזר שעה אחרי מבלי לקבל אף תמורה על כך. אומר שמעביר את הזמן בפטפוטים עם עובדים/ות וגולש קצת באינטרנט. לי באיזשהו מקום זה מפריע. הוא בעל שעוזר בבית ואבא נפלא. האם להניח לו לעשות כרצונו למרות שזה מאד כואב לי ושיחזור באיחור?, האם יש סיבה לחשוד???. כשהוא חוזר מעבודתו, מדבר איתי כ-5 דקות, אחר צונח על מיטתו רואה טלויזיה ונרדם, וכך זה יום יום. תודה.

גם בעלי היה כך עד שהבנתי שיש לו מישהיא

נשואים 28 שנים. האיחור מפריע לי. מה פתאום גבר נשאר 3-4 שעות אחרי הזמן בחינם במקום עבודתו. שאלתי אותו אם אין לך לחץ בעבודה מה אתה שם? ענה: "קצת מפטפט עם העובדים/ות, גולש קצת באינטרנט, מעביר את הזמן עד שאת חוזרת מהעבודה.". נורא מוזר בעיני, וקשה לי לקבל את זה. הוא טוען שלא נעים לו למצוא בית ריק בזמן שחוזר מהעבודה וממילא אני באותו זמן לא בבית. נכון שעם אחרים הוא מרבה בדיבור ואיתי ממעט, אולי עם אחרים יש לו שפה משותפת? לא יודעת.יתכן. כשהוא חוזר מעבודתו, מדבר איתי כ-5 דקות, ואחר שוכב במיטה ורואה טלויזיה. אי אפשר להגיד שלא מעניק לי אהבה, הוא אוהב מאד לעזור לי בבית ואבא נפלא.אך אני לא שקטה עם זה שהוא נשאר בערך 3 שעות אחרי הזמן במקום עבודתו בלי שום תמורה. הוא אמר לי בטון תקיף: "אל תדאגי אין לי שום פילגש". הגבתי: "לא אמרתי לך את זה, אך קשה לי להשלים שאתה נשאר אחרי הזמן". תגובתו: "אין לי מה לעשות כשאף אחד לא בבית". האם לקבל את מה שאומר, או שזה תרוץ מטומטם.?. חשבתי אולי כאילו להתנקם בו, ולהתחיל ללכת בערב לכל מיני חוגים ולחזור מאוחר הביתה, הבעייה שאני חוזרת גמורה מהעבודה. מה דעתך, האם לבלוע מים ולתת לו לחזור מתי שרוצה העיקר שהוא עוזר,דואג ואבא נפלא או לעשות לו פרצוף כשחוזר מאוחר, כי אני רואה שממילא זה לא עוזר, אני חסרת אונים. תודה על העיצה, אני במצוקה.

שלום עירית.יש לי אובססיה לבדוק אם הביית נעול כמה פעמים........לבדוק אם המפתחות של האוטו במקום שלהם אם הויזה בארנק ואני חוזר על הבדיקות הללו כמה פעמים......בחודשים האחרונים פיתחתי עוד אובססיה.....שאני שולח הודעות sms לחברה שלי אני בודק כמה פעמים וקורא את ההודעה כמה פעמים בחשש שאולי רשמתי משהו שיפגע בה למרות שאני יודע שאני לא יעשה את זה וזה סתם בראש שלי.....והאובססיה החדשה שבזמן האחרון תוקפת אותי זה פחד מלפלוט משפטים מעליבים או איזו קללה לחברה שלי ולאנשים שאני אוהב.....מהדהדים לי בראש משפטים שיכולים לפגוע ולהעליב.....ואני מרגיש מין דחף לא מוסבר והרגשה שאני עומד להגיד את זה.....למרות שאני בטוח שאני לא יעשה זה ואני יודע שזה מחשבות לא הגיוניות.....אמרו לי שזה יכול להיות דחפים ורגשות תוקפניים.......חשוב לציין שהתגברתי על כל האובססיות אני כבר לא בודק דברים פעמיים.....אבל האובססיה של פחד לפלוט משפטים או לבדוק אם לא רשמתי בהודעה משהו מעליב לחברה שלי שולטים כרגע במוח שלי......מה נראה לך שיש לי מה הבעיה שלי?מה הטיפול המתאים?והאם זה קשור לחוסר ביטחון עצמי וחרדה חברתית.......בתודה מראש...שמואל...

שלום לך קודם את לא לבד יש ולא מעט היום במצבך,לפני הכול לשאול עם עדיין אהבה קיימת ולפני שעושים צעדים לעשות נכון וטוב שהילדים לא יפגעו ריגשית אשמח לומר לחזק ולהיות לעזר יאיר [email protected]

שמחתי לתשובתך אבל יש לי בוגרים ואני לבד כול הזמן ומריגשה בודדה בעולם ואין מי שיואב ויחבק אותי בזמן הזה אף אחד

לא יודעת כיצד לעודד או לעזור לבני שסובל מסכיזופרנייה..והתחיל עכשיו רק בנטילת תרופות..ממש לא יודעת למי לפנות...אולי יש איזו שהיא תמיכה טלפונית.כך שאוכל להסביר את עצמי יותר טוב.. תודה מראש...

אני נשואה 22 שנה ולאחרונה בעלי בוגד בי והחליט שככה הוא רוצה שין לו כלום אלי יותר או שאני יתגרש או שכול אחד יעשה את החיים שלו הוא יוצא מבלה חברה פה ושם ואני כולי אכולה עברתי הרבה משבריים קשים בחיי יש לי שני ילדים בוגרים בבית ואני לא יודעת מה לעשות עם לאזוב אין לי לאן ועם להתגרש אז גם מימה החיה אנה עיזרו לי

אני מקווה שמה שאני אומר יעזור קצת למרות החוסר ניסיון שלי. דבר ראשון, לפי דעתי את צריכה להתגרש ממנו...כי אין שום סיבה מוצדקת שתמשיכי לחיות חיים שגורמים לך סבל לצידו של בן אדם שפוגע בך. אני מבינה את הפחד שלך להיות לבד..אבל את לא תשארי לבד..יש משפחה ויש חברים וכמובן שיש לך את הילדים שלך שאני בטוחה שייתמכו בך.חוץ מזה תהליך הגירושין כולל חלוקת רכוש וכסף ככה שוודאי לא ישאירו אותך חסרת כל. ואני אחזור ואומר..אם המצב שאת נמצאת בו גורם לך לסבל..יש לך דרך לצאת ממנו לחיים מאושרים..זה מלחיץ ותהליך ארוך וקשה..אבל אחרי שתראי איך החיים שלך משתנים את תהיי מאושרת.סמכי עליי. אם יש מישהו בעולם שאת צריכה לחיות בשבילו..זו את:]

כשגבר הגר בסמוך לביתי שנינו באותו גיל (45) נשואים. בכדי לגרום לי להביט בו כדי שיאמר לי שלום הוא חדל מלהשתמש בשמי, הוא החל לשרוק, ואז באופן אוטומט אני מסובבת את ראשי לשמע השריקות, ושוב זה אותו אדם רק בכדי לומר לי שלום. מה שריקות אמורות להביע הרי אני לא בני 16???. תודה.

שלום רב. פשוט כי עד כמה שאני מכירה, מעולם לא תפשתי אותו שנוהג כך לנשים/בחורות. לי מעולם לא שרקו אלא רק קראו בשמי, אני באותו רגע משום מה מרגישה זולה, כמו אחת מהרחוב. ואנו אחרי הכל אנשים לא צעירים כל כך, ודי אינטלגנטים.תקני אותי אם אני טועה ואולי לא אמורה להרגיש כך.מצד שני, בשנות ה-50 זו היתה דרך חיזור של נערים. אני מופתעת שבגיל הזה שורקים רק בכדי להסב את תשומת ליבי לומר שלום????. אולי אני לא מבינה למרות "גילי המופלג" את עולם הגברים. אולי משום שלא היה לי בעבר ניסיון עשיר עם גברים. כלל וכלל לא!!! . במידה וזה ימשיך ולא אהסס, אשאל אותו מדוע הוא נוהג לשרוק לאחרונה?, אך בכל זאת מה לדעתך זה יכול להביע? רב תודות לך - חווי.

שלום אני אמא לילד מקסים שהוא בן 16 לאחורנה גילו אצלו קיבנת קלה הרופא אמר לו שהוא כלומר בני אחראי לגיבנת כי הוא לא ישב נכון במשך תקופה ארוכה ולכן יש לו גיבנת .מאז בני כל היום אוכל את עצמו כועס על עצמו כי לפני זה לא הייתה לו גיבנת אני לא יודעת איך להרגיע אותו בבקשה עם תוכל ללת לי עצה אשמח מאוד

פיתחתי אובססיה פחד מעיוורון האם כתוצאה מהמחשבות הללו זה יכול להתממש או שזה סתם בראש שלי........במשפט אחד פחד ומחשבות על עי וורון יכולות לגרום לעיוו רו ן תודה רבה.

איננו מכירות באופן אישי, אך מאוד הצטערתי לשמוע, הלוואי ויש באפשרותך להתחרט...

כותבת לך עו"ס בארגון, רכזת דיור מוגן. בכל מקרה שיהיה בהצלחה! נ.ב כתבתי לך לא מזמן תחת השם סקפטית.

אודה באם תגיבי להמשך תשובתי אליך ב-25.2- רב תודות לך מקרב לב - שולמית.

שלום, יש לי אחות שעושה צרות צרורות למשפחה, כיום אני בת 34 והיא בת 50 אבל עוד בהיותי ילדה סבלתי ממנה רבות. היא החליטה שאני מזוהמת ומכוערת ולכן יש להתרחק ממני והרחיקה את ילדיה ממני. בכל פעם שהורי ניסו לברר את העניינים איתה לא רק לגבי אלא לגבי שאר התנהגותה היא הגיבה בצורה דרמטית באיומים שאם שוב יבואו אליה בטענות לא יראו את ילדיה יותר, ופרצה בבכי ובצעקות. הורי מרחמים עליה, והרגשתי שפשוט נוצלתי כל פעם שהיא הזדקקה לעזרה רצתי לעזור לה לייעץ ומה לא. והיא המשיכה להפיץ עלי שמועות ולהרחיק כמובן אנשים במשפחה שיש לה השפעה עליהם וכמובן שהם חסרי השכלה. כיוון שמוצאי הוא מעדות המזרח אז התנהגותה נראית בסדר. היא מעולם לא פנתה לייעוץ פסיכולוגי , אני יודעת שהיא סובלת מחרדות רבות, היא למשל חוששת לעלות לבד במעלית וכו'. כואב לי שע"י מניפולציות כגון אלו ע"י סחטנות רגשית, ומכיוון שהורי גם מבוגרים כעת הם נכנעים להתנהגות הזו. ומאפשרים לה לנהוג ככל העולה על רוחה. היא למשל ביקשה מהורי לא לבקר אותה מפני שאין לה זמן תביני האישה לא עובדת ובנותיה מעל גיל 20. היא טוענת שמכיוון שהיא מסוכסכת עם משפחתו של בעלה , אז החליטה שגם משפחתו שלבעלה לא יבקרו וגם הורי לא יבקרו. אך היא עדיין מנצלת את הורי ומגיעה ומבקשת מהם לארח אותה ולהזמין אותה לארוחות הורי מעל גיל 70 . היא עוד ביקשה מהורי שאחשוב שאני בת יחידה ואין לי אחים . וכך אתנהג. ביום הולדת של בני בן השנה הזמנתי אותה לביתי ניסיתי לדבר איתה והיא התחילה לצרוח ולקלל בני הקטן התחיל לפחד ולבכות , אך זה לא הפריעה לה להמשיך לצרוח ולתרוק את הדלת בחוזקה. מאז החלטתי להפסיק את הקשר איתה. אבל כואב לי מאוד שיש לה יכולת להשפיע על אנשים חלשים ולהתנהג בצורה מופרעת כזו בלי לשלם את המגיעה לה. בבקשה עזרי לי. תודה לך.

ניסיתי וניסיתי, אבל הדרך היחידה שבה טוב לי זה לבד. ואני שלמה עם זה. אין לי חברים. אני סטודנטית בת 27 וגרה לבד. כל סביבת בני אדם גורמת לי לאיבוד אנרגיה מאסיבי, שאחריו לא רק שאני מרגישה רע, אלא גם צריכה לישון. אני ישנה אחרי יום לימודים איזה שעתיים שלוש, רק כדי להירגע מכל האנשים שראיתי. הייתי בטיפול פסיכולוגי ארוך (טיפול פסיכותרפיסטי של שיחות), במשך 5 שנים, ללא כל הצלחה. ניסיתי גם להחליף מטפלת, אך ראיתי שהטיפול לא מוביל לשום התקדמות, להפך. אני חזרתי לנקודת ההתחלה - שטוב לי לבד, מאשר בסביבת אנשים. הבעיה מתחילה בתקופת הבחינות. עכשיו לאחר חודש של חופשת בחינות, אני תשושה לחלוטין ממחשבות טורדניות כי אין לי עם מי לדבר. אני נוטה לפנות לחפש סטוצים כדי להעיר את עצמי מהאדישות הזאת שעוטפת אותי ושאני שוקעת בה. ואין לי פיתרון לתקופה הזאת, שבה אני יוצאת משליטה עצמית. יש לציין שאני אובחנתי לפני שנתיים כחולה בדיכאון קליני, ולוקחת תרופות שעוזרות לי בדרך-כלל, אך לא במצבים של חופשת בחינות שבהם פיסית אין לי אף אחד לדבר איתו, ודי ברור לי למה אני מטפסת על קירות מרוב עצבים. אני די מיואשת באופן כללי, כי בעצם ככה ימשיכו להיראות החיים שלי, שלא היו שונים במיוחד ממצב זה עד גיל 23. בין גיל 23-25, ניסיתי שוב להכניס אנשים לחיי, אבל באמת שניסיתי ולשווא. אין שום קומפלקס של חברות או ידידות עם בני אדם, שלא גורמת לי להרגיש רע בנוכחות האדם השני, כתוצאה מכך שאני די מעלימה את עצמי בנוכחות אחרים, ורק מרצה את רצונם, כדי שיהיו בחברתי. אני טיפוס שמתמזג בקלות, ומאבד את עצמו בקלות בסביבת אנשים. אני לא מפסיקה לחשוב, אם זה הסוף? אם יש לי את התשובות לכל השאלות? אם ככה יראו חיי, ואיך לחיות חיים ללא דיבורים במשך שבועות? כאמור אני לא עובדת, כי אין לי אנרגיה גם ללמוד וגם לעבוד. בדיוק כמו שאין לי אנרגיה גם ללמוד וגם להוציא על התיידדות עם אנשים, שמעייפת אותי מאוד. אני טיפוס עם מחשבות אובדניות. וגם ניסיתי בעבר להתאבד. אבל התרופות מונעות ממני לגלוש לתחום הזה, למרות שזה בלתי נמנע בתקופת הבחינות והחופש מהמסגרת נטול כל גבולות וסדר. אני בעצם לא מצפה שתתני לי פה איזו נוסחת קסם, כי אני יודעת שאין לך, פשוט אין לי עם מי לחלוק את הכאב שרובץ עכשיו וגורם לי לסבל.

קראתי את מה שרשמת, ולא יכולתי שלא לראות חלקים ממני ,משתקפים מתוך המסך. אחריי שגרתי עם שותפים בשנים האחרונות,הגעתי לתובנה שהאנרגייה שהם גוזלים ממני,היא כלכך גדולה,והתוצר הלוואי שלה הוא שהרגש אצלי משתנה,ואני נהייה יותר עצוב. אני לא חושב שלגור לבד זה חיסרון,ההפך. אני רק רואה את כל היתרונות שבכך-יותר זמן להשקיע בלימודים,בהתפתחות הנפש שלי. רציתי לכתוב עוד ועוד ,אבל נראה לי שהמגילה שאמורים לקרוא מחר,לא מספיק גדולה בשביל להכיל את כל המשפטים. אני כלכך מזדהה איתך,והייתי שמח אם יכולנו להמשיך לדבר ,בMAIL? ממני השפן של אנרגייזר.

שלום רב אני בת שלושים. מזה זמן רב אני מרגישה כאילו אין לי בשביל מה לחיות. יש לי בעל מקסים ורק בשבילו נראה לי שאני חיה.. אני לא כל כך מצליחה להיכנס להריון כי יש בעיות. אבל מעבר לזה, גם כשהכל בסדר תמיד משהו חסר לי. תמיד אני מרגישה שהעולם במה וכולם שחקנים בשביל כלום. לריק. לשווא ואני מנחמת את עצמי שאם לא נכנסים להריון חוסכים מעוד בן אדם לחיות בסבל וכו' (למרות שאני מאוד רוצה להיכנס להריון ב"ה) אבל הכל נראה לי סתמי.. הבנתי שצריך למלאות תחומי עניין בחיים ולחיות בסיפוק. אז ניסיתי לקרוא קבלה.. אני מאוד אוהבת חיות אז אני תורמת וכו'.. מציירת קצת. אבל שום דבר שום דבר לא נותן לי ממש סיפוק. שום עבודה שום תחום שממש אני אגיד. וואוו יש משמעות לחיים. וכך אני חיה לי מיום ליום בעזרת סרוקסט שעוזר לי "לצוף" ולהישאר חייכנית ושפויה. אבל אני ריקה. ואני מתה להתמלאות ולא יודעת איך.

שלום ... אני מדבר עם מישהי במסנגיר שאני לא מכיר והבחורה התאהבה בי בצורה ממש רצחנית אמרה לי שאני הכל בשבילה וזה לא היה שקר אני בטוח בזה..מצד שני אני לא מצליח להתאהב בה ורוצה להתנתק ממנה משום שהיא מפחידה אותי מאוד .. אני אישית לא מכיר אותה ולפי מה שהיא מספרת שאני מוכר לה מאוד ..פשוט הכל היה בצורה ספונטנית שזה התחיל בצ"ט והמשכנו במסנגיר ..איך אוכל להתנתק ממנה והאם מה שאני עושה זה נכון ..או שצריך לדבר איתה עוד ולהסביר לה את המצב מהצד שלי ... ??????????????????????????.

אודה באם תתייחסי למכתבי בנושא: " בטחון עצמי פתאומי" - תודה רבה.

שלום רב. בהמשך לתגובתך, האם זה לא מראה על איזשהי בעייה. איך אישה אחרי 40 שנה פתאום משתנה מקצה לקצה ,אני מרגישה כעין "התאבדות", אני עד עתה שרוייה בהלם, איך עשיתי את זה, אני מרגישה כמו אחת שהיתה בצינוק 40 שנה ופתאום יצאה מהצינוק החוצה, האם זה נורמלי כל התנהגותי הנ"ל וזה לא מרפה ממני, אני מרגישה כאילו עברתי טראומה אך במובן החיובי. לעיתים, אני מרגישה שאני אולי באמת לא נורמלי, שכל החיים הייתי ביישנית, עצורה וכד' ולפתע ביום בהיר אחד הרגשתי שפשוט נשבר לי ורציתי נורא להשתנות , ולהרגיש מקובלת בחברה, והאם הצעד הדרסטי שעשיתי מקיציניות אחת לשנייה זה לא מראה על בעייה בכל זאת כלשהי, הנושא הזה לא מרפה ממני, אני בשוק מעצמי. ואני עדיין לא מרגישה שזאת אני, כאילו התחפשתי, כעין שחקנית, מצד אחד אני מרוצה ומצד שני אני מרגישה שזה לא אני, האם זה יכול להיות משהו חד פעמי ואחזור לאותו שולמית שהייתי או שאולי באמת אדם יכול ביום בהיר אחד להשתנות מקצה לקצה. האם יש לי בעייה, האם זה נורמלי אצלי כל כך להשתנות? מקווה שהבהרתי היטב את דברי. ברצונ לשמוע תשובה כינה ולא כעין עדוד בשביל לעשות לי טוב.. רב תודות. - שולמית.

תודה.

אז ככה, אני בן 22 סיימתי צבא לפני מספר שבועות, הייתי קצין ביחידה קרבית, נפצעתי במלחמה האחרונה ולכן לא יכולתי להמשיך, כרגע אני מובטל, מאז ומתמיד הייתי בודד וחסר מסגרת חברתית, מלבד תקופת הצבא שבא הייתי מלא בעשייה והמסגרת החברתית הצבאית מאוד מובנית, עכשיו השתחררתי, אני מדוכא רוב הזמן, אני לא עושה כלום כל הזמן (למרות שאני אומר לעצמי שאני צריך לעשות, זה לא קורה...), אני הומו בארון (אף אחד מלבדי לא יודע את זה, למרות שכולם מתארים לעצמם....) ולכן אני לא "מסתכן" במציאת אהבה. אני מתוסכל מהחיים שלי ובלי לרצות עוברת לי כל הזמן המחשבה על התאבדות (אגב זה משהו לא חדש, תמיד חשבתי על לתקוע לעצמי כדור בראש, עכשיו המחשבה תכופה יותר), אני לא יודע מה לעשות, אני לא בטוח שאני רוצה לקבל איזשהו טיפול ואין לי אף אחד לחלוק איתו את הדיכאונות שלי. אני במצב דיי רעוע- תעזרו לי.

אז ככה, אני בן 22 סיימתי צבא לפני מספר שבועות, הייתי קצין ביחידה קרבית, נפצעתי במלחמה האחרונה ולכן לא יכולתי להמשיך, כרגע אני מובטל, מאז ומתמיד הייתי בודד וחסר מסגרת חברתית, מלבד תקופת הצבא שבא הייתי מלא בעשייה והמסגרת החברתית הצבאית מאוד מובנית, עכשיו השתחררתי, אני מדוכא רוב הזמן, אני לא עושה כלום כל הזמן (למרות שאני אומר לעצמי שאני צריך לעשות, זה לא קורה...), אני הומו בארון (אף אחד מלבדי לא יודע את זה, למרות שכולם מתארים לעצמם....) ולכן אני לא "מסתכן" במציאת אהבה. אני מתוסכל מהחיים שלי ובלי לרצות עוברת לי כל הזמן המחשבה על התאבדות (אגב זה משהו לא חדש, תמיד חשבתי על לתקוע לעצמי כדור בראש, עכשיו המחשבה תכופה יותר), אני לא יודע מה לעשות, אני לא בטוח שאני רוצה לקבל איזשהו טיפול ואין לי אף אחד לחלוק איתו את הדיכאונות שלי. אני במצב דיי רעוע- תעזרו לי.

היי אתה נשמע לי בחור מקסים ואמנם אני לא איש מקצוע אבל חבל לוותר בקלות כזאת על החיים שיכולים להיות נפלאים. אתה בעצמך אומר שבמבא ביו לך הרבה חברים וסדר יום מלא. תן לזה צ'אנס ואל תתייאש כל כך מהר. אני בעצמי הומו והשד לא נורא כל כך במיוחד היום שזה נושא פתוח שכלם מדברים עליו וזה לא כזה ביג דיל. אם תרצה לדבר איתי ולחלוק איתי את רגשותיך אז בכיף. והעיקר - אל תתייאש ותהיה חזק... אתה תעבור את התקופה הזאת ותראה שהחיים וורודים בהרבה ממה שהם נראים לך כרגע... בהצלחה

שלום... אני גבר שנקלעתי למצב לא נעים עם אחת מהבחורות שהיא בעצם החברה של החבר הכי טוב שלי ...היא התקשרה אליי וסיפרה לי עד כמה היא מאוהבת בי ושהיא לא יכולה להמשיך עם החבר שלה משום שהוא ממש שקוע בלימודים ואין לו את הזמן המתאים בלהיות איתה ושהיא בעצם גילתה אחרי כמה שנים איתו שהם לא מתאמים רק היא ממשיכה איתו כי אני בתמונה ..ותמיד כשבכל פעם אנו נפגשים אני מבין מהעניים שלה עד כמה היא רוצה להיות איתי ולרוב הזמן היא מדברת ברמזים רק אני משחק אותה תמים כאילו שלא מבין מה מתרחש מסביבי..בשביל שלא לעשות בלגן....בבקשה תגידו לי מה לעשות בבקשה ...

שלום רב. אני בסביבות גיל 40, מטבעי מאז ומתמיד טיפוס ביישני, לא כל כך מחוברת מבחינה חברתית. יש לי מעט חברות, אך מסתפקת בהן, כי אני גם עסוקה וגם איבדתי אמון באנשים מאחר ונכוויתי בעבר.אני טיפוס מאד מאד רגיש. מאז ומתמיד יש לי פוביה מקהל, מאנשים בכלל. לפתע, אחרי עשרות שנים, נשבר לי להיות ביישנית, והוצאתי את כל כישורי לאור. הופעתי בפעם הראשונה בחיי בהרצאה לפני קהל די גדול, עבדתי על עצמי שלא אתרגש.... ולמרבה הפלא זה עבד, והיתה הצלחה גדולה. אני עדיין שרוייה בהלם, איך הייתי מסוגלת להרצות בלי להביט על הכתוב, פשוט הכל בע"פ לפני קהל, והרגשתי וראיתי באולם שריתקתי אותם. זה הרים לי לא מעט את בטחוני העצמי. הרגשתי צורך לשתף, ומבחינת נסיונך, מה דעתך על הנ"ל. אני והאנשים שמכירים אותי מקרוב, פשוט בשוק אחד גדול ממני.אני מופתעת מעצמי וכן הקהל שהיה נוכח.

רציתי לומר שאני דומה לך מאוד, ולפני שנה בערך לא היתה לי ברירה ונאלצתי להרצות לקהל גדול, ולמרות הפחד בן שלושים השנה, כשעמדתי והתחלתי לדבר אל המיקרופון הסתבר שעשיתי זאת היטב ולא רק שהצלחתי לדבר, אלא גם סיפרתי בדיחות והקהל נהנה. הייתי מופתעת מאוד, כך שאני מזדהה מאוד עם מה שסיפרת.

שלום. זאתי הפעם הראשונה שלי בפורום ולא הייתי כול כך בטוח איפה אני אמור לרשום את ההודעה הנל, אז בבקשה סילחו לי עם טעיתי :) אני בחור בן 25, לא הייתי מעולם בטיפול פסיכולוגי ואף פעם לא רמזו לי שיש לי צורך בכך אך לאחרונה אני מתחיל להרהר האם מצבי הנפשי באמת יציב תמיד מגיל צעיר הייתה לי אובססיה להיות מצטיין, וזה התבטא בכול דבר שעשיתי (ספורט,לימודים,משחקים,תחרויות), אני זוכר מילדותי שתמיד שהייתי מרגיש מנוצח או נחות (כמו שהייתי מסתכל על זה) היה לי הרגשה מאוד רעה הייתי מרגיש שאני לא שווה כלום וחצי בן אדם, והיתה נכנסת בי אבססיה להתעלות על עצמי לדוגמא: כשמי שהוא היה מקבל ציון יותר גבוהה ממני במבחן, היה לי הרגשה מאוד רעה מעצמי, והייתי משנן את החומר יומם וליל כדי להוציא ציון יותר גבוהה ממנו במבחן הבא עם הזמן הבעיה הזאת החריפה, וכיום אני מוצא את עצמי עסוק ברוב שעות היום בשבוע במחשבה על איך להתעלות על אנשים כאלו ואחרים, לפעמים אני עוצר לרגע ומסתכל על הכול וזה ניראה לי כהדבר הכי חשוב בעולם, הסיבה שבשבילה אני חיי תחושת הכישלון מאוד קשה בשבילי וממש ממוטטת אותי, אני מפחד לקבל כישלון רציני בעתיד שממש יקרע אותי לשניים האם ההתנהגות שלי נורמאלית? האם עוד אנשים חיים בצורה כזאת? האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי? תודה מראש

אני בחורה רווקה בת 33 , אינטיליגנטית, יש לי עבודה מעניינת, אך לצערי אי אפשר לחיות ממנה באופן סביר. כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיכאון. נעזרת בכדורים ונמצאת גם בטיפול. אך נראה שכלום לא עוזר. תחושת הייאוש מהעולם הזה כה גדולה, אני מרגישה כבזבוז מוחלט, לכאורה יש לי נתונים בסיסים טובים. אך לא מצליחה למנף אותם. בזמן האחרון אני חוזרת מהעבודה (שטפו טפו טפו מקווה ששם אמשיך לתפקד טוב)ומסתגרת בדירה המגעילה שלי. לוקחת כל מיני דברים שירגיעו אבל אני יודעת שאלו לא החיים שאני רוצה. כל דייט שיש לי גם אם הוא נחמד, אני פוסלת בסוף ולא בא לי להיפגש יותר , אני בטוחה שזה קשור לתחושת האכזבה הנוראית מסיום קשר משמעותי לפני כשנה. בקיצור - המון בעיות אני לעיתים קרובות מייחלת למות ההורים כדי שאשוחרר מהסבל הזה. ואני לא רוצה לקחת יותר כדורים, עכשיו החלטתי זאת, גם על דעת עצמי וגם בגלל שהפסכיאטר הפסיק לקבל מטופלים מקופ"ח פתאום, . (גם אם אקבע תור אצל אחר זה יהיה עוד לפחות חודש). אני מתנצלת מראש שייתכן ולכל עיצה שלך, עירית או של אחרים תיהיה תשובה נגדית. פשוט, רציתי מעט ונטילציה ולא רק אצל הפסיכולוגית (שנראית לי טובה אבל אני מרגישה כמו מקרה אבוד) לילה טוב לכולם

אני כל הזמן לבד לא יוצא מהבית אפילו לא לילות שישי כל הזמן אני לבד כל החברים שהיו לי ניתקו קשר לא אני הם מצאו חברים אחרים ורק אני לא מצאתי למה אני במצב הזה למה אני לבד כל הזמן למה לכולם קל למצוא תחברים שלהם ולי לא מה אני אמור לעשות אני כל היום בבית לבד אפילו שישי לא יוצא מה אני אמור לעשות בחיאת אפילו אין לי בחורה ידידה לדבר איתה כמו לכל בן אדם רגיל ועוד אני בן 20 כולה כל החיים לפניי כן כן תגידו את זה אבל אין לי טעם לחיות אין לי כבר מה לעשות אני אבוד בחיאת תעזרו לי תנו כיוון משהו למה זה הגורל שלי למה לי אין מזל לכולם כן יש? למה הבדידות הזאת????????????? למה? זה הגורל שלי למה??????????מה יש לי כולה 2 חברים בחים כולם נעלמו נישארתי לבד חוץ מלהתאבד לא חושב על משהו אחר מי ישים עלי בחיאת מי? תיראו מה אני עושה כל היום מתלונן בחיאת תראו על מה שאין לי אם לא זה מה אני אמור לעשות? אפילו אני עצמי מתפדח מהמצב שאני נמצא מה אני אמור לעשות? להתאבד? זה פיתרון

קראו טוב את המילים של השיר הזה ככה אני מרגיש שאי אפשר יותר להמשיך במצב הזה :( יום רודף יום בלי כל טעם ואני עדיין כאן מחפש דרכים אליה והכל כמו נעלם בדרכים לבד פוסע אך כולם ללא מוצא והלב רוצה אליה מיותר ובגללה לא רוצה לקום בבוקר אין לי חשק גם ללילה אין לי כוח להמשיך עוד דיי נימאס לי דיי רוצה לקום בבוקר אין לי חשק גם ללילה אין לי כוח להמשיך עוד דיי נימאס לי דיי אור השחר שוב הפציע ומאיר את כל ימיי בלילות אני שוקע אל עולם עצוב וקר איך אדע לאן אגיע אין לי סוף או התחלה וחסרו לי מילותיה סוף עצוב לאהבה לא רוצה לקום בבוקר אין לי חשק גם ללילה אין לי כוח להמשיך עוד דיי נימאס לי דיי לא רוצה לקום בבוקר אין לי חשק גם ללילה אין לי כוח להמשיך עוד דיי נימאס לי דיי

גם אני הייתי כמוך מגיל 16 עד גיל 20 וכשהתבגרתי קצת יותר (עכשיו אני בת 30).. החרדות החברתיות פחתו והקשרים החברתיים התרחבו. לדעתי ככל שעולים עם הגיל יותר קל. ולא להיפך. אז אל תתייאש. אם אני יצאתי מזה בטוח גם אתה יכול היום קל לי יותר להתחבר לדבר וכו'.. כבר מגיל 22 נהיה יותר קל

מה אני אמור לעשות שאין חברים ואין ידידות ואין מה לעשות בחיים חוץ מ להתאבד?????????????

שלום לך, מה גרם לזה שאתה לבד? למה החברים שהיו לך כבר לא איתך? אני בטוח שכמו שחברים עזבו במקומם יבואו חדשים. אולי כדאי שתנסה דרך האינטרנט למשל , או דרך מכון כושר ת קבוצות התנדבות וכיו"ב להשיג לך חברים חדשים. מה דעתך?

לאחר שנים רבות, לפני כחצי שנה, חשבתי שסוף סוף מצאתי את עוזרת הבית האידאלית. אחראית ומגיעה בזמן. חרוצה ויעילה. רואה כל דבר בעצמה ולא צריך לבקש ממנה כל דבר, ואפילו נחמדה ומסדרת הכל בצורה מדהימה. לפני כחודש התחלתי לחשוד שהאידיליה לא מושלמת, כששמתי לב שנראה שמפלס המלאים בבית יורד בקצב מהיר מדי. לאחר מעקב והנחת סימנים, הבנתי שהעוזרת פשוט לוקחת קצת דברים לעצמה. לא מדובר על דברים יקרים - גלילי ניר טואלט, קופסאות סרדינים ודברים דומים. השווי הכספי של מה שהיא סוחבת אינו משמעותי, והייתי שמחה להעלות לה את השכר, אם הייתי יודעת שהבעיה היא השלמת שכר. מצד אחד אני ממש הייתי רוצה להשאיר אותה - מעולם לא היתה לי עוזרת כל כך טובה. מצד שני אני מניחה שגניבה היא סימפטום רציני לחוסר אמינות, ושבשלב הבא יכולים להיעלם גם דברים גדולים יותר, ולכן נראה נכון לפטר אותה בלי להסביר לה את הרקע. האם סחבנות מסוג זה היא אכן משהו לא נשלט ? האם באמצעות שיחת הבהרה ניתן לפתור בעיה כזו ? מה לדעתכם עלי לעשות ?

שלום רב, נודע לי שניתן להשיג משקפי אור לטיפול בדיכאון חורף. הם מיוצרים בבלגיה ונקראים: "לומינט". האם תוכלו להגיד לי היכן רוכשים משקפיים אלה או אחרים שעושים את אותה הפעולה? תודות מראש. ס'

לצערי אני לא יודעת, אפשר לחפש באינטרנט עירית

זה דומה, אבל עדיין אי אפשר להזמין את זה. http://www.re-time.com/ וגם פה http://www.dellpharmacy.com/services/lighttherapy.htm

עבר המון זמן מאז ששאלת על המשקפיים הללוו , מעניין אותי אם כבר מצאת ויש איך להשיג אותם אשמח לדעת אני מעוניין במשקפיים כאילה ואני לא מצליח למצוא שום מידע עליהם תודה

לפני שבוע הזמנתי משקפי "לומינט" (luminette) באתר Ebay. בלי בעייה. בהצלחה!!!

גולשים יקרים, הבחור זקוק לעזרתכם אב לשני ילדים קטנים קטנים מוכר כנכה ביטוח לאומי הפגיעה הנפשית החלה בטירונות לאחר חצי שנה של התעללות נפשית ופסיכולוגית ונתגלתה רק עכשיו . לאחר מפגשים רבים עם עורכי דין אשר דרשו סכומי עתק שאין לו יכולת לעמוד בהם סוף סוף נמצא עו"ד יואב צח מחיפה שדורש רק 10,000 ¤. הבחור זקוק בדחיפות ל 1000 ¤ ראשונים על מנת לממן את ההוצאות הראשוניות של המשפט אגרות וכד , כל שקל יכול לעזור לגייס את הסכום .כולו . אודה לכם אם תרימו תרומותיכם החל מ- 1 ש"ח כל אחד ככל יכולתו . כמו כן אנו מחפשים את החייל שמנע ממנו התאבדות בטוחה לעדות בבית משפט שם החייל לא זכור , זכור שהחיל הגיע לגולני מהצנחנים , מחזור פברואר 1983 בסיס בזק . בתקווה ובתודה , אנשי מב"מ : מתמודדים בעד מתמודדים . ניתן להפקיד בכל סניף דואר : סניף 001 בנק הדואר מס' 09 חשבון3581348 ניתן לשמוע את ההקלטה של השידור בכתובת הבאה רדעו FM 103 http://www.103fm.co.il/103.html "עד היום אני מתעורר עם כאבי בית החזה" בעת שירותו הצבאי בגולני תפס המאזין טרמפ ונפצע בתאונת דרכים ומאז נותר נכה, אבל עוד קודם הוא חווה התעללות קשה ביותר בצבא וכך נותרו בו צלקות נפשיות קשות ביותר שטרם הגלידו . הפסיכיאטר אילן רבינוביץ` מייעץ מה לעשות כדי לא לשקוע בדיכאון ובזיכרונות העבר הקשים צוות התוכנית- מפיקה: ליאת קול, עוזר הפקה: סער פלסנר, תחקירנית: לי שיפמן הכהן, טכנאים: כרמית יהודה, עורך העמוד: עמיאל יהונתן

שלום הבן שלי בן 12 בימים האחונים הוא סובל מטיקים (מצמוצי יתר) בעיניים ועיוותים בפה לאיזה רופא צריך לפנות על מנת לטפל בזה ? האם זו בעייה נפשית?

שלום. בעלי ואני נשואים 11 חודש ולפני כן יצאנו שנה (שנינו בני 35). יחסינו התחילו בטיול משותף בחו"ל שם נתקלתי בנורה האדומה הראשונה. נהגנו לצחוק אחד עם השני תוך תקיעת אצבע בגרון כאילו "אני הורג/הורגת אותך". באחד הימים שבהם כעס מאוד עליי, על דבר מה, תקע את האצבע שלו בגרוני עד כמעט חנק. בחורה עם בחור בשום מקום אי שם בעולם ... אפשר לתאר מה עבר עליי ...טראומה. (בקושי הכרנו אז חודש). חזרתי ארצה. התלבטתי. שוחחנו. האמנתי שיהיה בסדר. אחרי כשנה התחתנו. החל מחודשיים לאחר החתונה החלו הצרות. אנו חיים בדירה קטנה ונורא חמה בקיץ. אז בקיץ - כשהוא היה מרים עליי קול בגלל "דבר לא בסדר" שעשיתי או לא - "העברתי אותה" על מנת לא ליצור חיכוכים נוספים ובשם ההרמוניה. עבר הקיץ - הגיע חורף. והנה התופעה חוזרת - כל יום שישי בצהרים - בקביעות - בעת סידור והכנת הבית לשבת - צעקה חזקה (לא משנה על מה - תמיד יימצא דבר מה...) - אנו בשכונה קטנה ושקטה שקטה - כך שהביזוי כפול - פעם אני מוענשת על ידי פגיעה ועלבון מולו ופעם מול השכנים ששומעים - פשוטו כמשמעו - הכל. היו גם צעקות בימות השבוע פה ושם בגלל דברים שכן / לא עשיתי "כמו שהוא דרש". ופעם צעק עליי אחיו שגר בשכנות אלינו - על דבר מה - ב 11 בלילה ברחוב. אחיו ענק ענק בגודלו הפיזי והוא ממש שאג - מאז לא ישנתי יומיים (אגב בעלי היה בחו"ל ואני ישנתי לבד- בבית פרטי קטן) אז אפשר לתאר מה עברתי. טאומה נוספת. 8 חודשים לא עניתי. כבר 3 חודשים אני מראה בתקיפות שאני לא מוכנה לעבור לסדר היום ושאפשר כל דבר לאמר גם בנועם. בשבוע שעבר אמר לי "כוס אוחתק" על שקניתי בחמישה שקלים יותר ממה שהוא קנה - חב' של סבונים. הוא מסרב לשתף פעולה "אם תהיי אשמה אני אמשיך לצעוק". וממשיך לבזות אותי. במקביל אני לא מצליחה להכנס להריון. אני מאמינה שגם בגלל זה - מה יהיה הלאה מול ילדים ??? אנא עיזרו לי חשבתי על כמה אפשרויות : 1. לפנות לבת דודתו שהינה אישה מאוד עדינה ומשכילה ולספר לה. כמו כן לדודו הרב שהשיא אותנו. 2. לפנות לארגוני נשים. 3. להתגרש. מה דעתכם ? אני כבר באמת לא מוכנה לסבול את זה יותר ויש לי תחושה שזה רק יחמיר. אנא עיזרו לי. אני במצוקה איומה. תודה מראש.

שלום, ב-6 השנים האחרונות אני סובל מדכאון עקב נושאים מגוונים ושונים. בעיקר בעיות בדימוי העצמי ופרפקציוניזם מוגזם מעל לכל שיעור. למדתי לקבל את המצב הנורא הזה למרות שהוא משפיע עליי בצורה קשה מאוד - איני מסוגל לייצור קשר עם בנות המין השני, מעולם לא היתה לי חברה ומעולם לא קיימתי יחסי מין על אף גילי (23). בנוסף איני רואה כל טעם לחיים האלו ומחשבות התאבדות הן משהו שבשגרה מבחינתי. כל זאת על אף שאני בחור אינטיליגנטי, בעל מראה ממוצע לחלוטין ומוצלח מאוד מבחינה חברתית. אולם בחודש האחרון חלה החמרה הגורמת לי לחרדה מתמדת שמא אלו ימי חיי האחרונים ושלעולם לא אזכה לראות את האור ולחוש אושר אמיתי. התופעה מלווה בדפיקות לב חזקות, חוסר יכולת להתרכז בעבודה, מצבי רוח קיצוניים ומשתנים וכנ"ל לגבי התאבון. אני חש זר בחברה בה אני חי, מרגיש נחות ומתמלא חרדה כשנועצים בי מבטים. אני נוטה לבכות מספר פעמים ביום, בעיקר לפני השינה. לאחרונה איני שש לצאת מהבית ואני נוטה להסתגר אימת שאני יכול. חברי אינם מבינים אותי כלל, עמיתי לעבודה נראים מודאגים ומשפחתי, כרגיל, אילמת/חירשת/עיוורת לכל בעיה שצצה מכיווני. מעולם לא ביקרתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, על אף שלאחרונה שקלתי זאת. לצערי איני מאמין גדול במערכת הזו, שכן אני מרגיש כי האדם שיושב מולי ושומע את בעיותיי הינו בסה"כ אדם, בדיוק כמוני. דיבורים וניתוחיים קוגנטיביים-התנהגותיים אינם מספיק בכדי לרפא צלקות נפשיות של שנים. העזרה היא בטווח הקצר בלבד, ובטווח הארוך – אלוהים יודע. איני כל כך מוצלח בלשקר לעצמי ואני בטח לא מעוניין לשמוע שקרים מפי אחרים. היריעה קצרה מלהכיל את כל מה שאני חש, אולם חיי אינם חיים ואני חווה סבל עז. אני מפחד למות ומפחד גם לחיות. מצב הביניים הזה מותיר אותי נכה וגורם לי נזק שלטעמי הינו בלתי הפיך וילווה אותי עד יומי האחרון. אני מבקש לשמוע מכם, אולי אתם חשים אותו דבר. אשמח לשמוע כיצד אתם מתמודדים עם בעיותיכם ועם המרוץ האבוד נגד הזמן. הידיעה שאני אולי לא לבד במערכה הזאת היא שאולי תציל אותי ותעזור לי למשוך עוד כמה ימים-שבועות-חודשים, מי יודע. שבת שלום.

עצוב, אני מכירה את ההרגשה שלך, רק שאצלי היא באה והולכת ולא נשארת רצוף לזמן כ"כ ארוך (6 שנים?)....אני רק יכולה לדמיין איזה עול אתה נושא, וחייבת להזכיר לך שתמיד יש אור בקצה, אסור לך להתייאש, אתה חייב להמשיך ולהאבק בהרגשה הזו, ולא להשלים איתה כאילו זו תהיה מנת חלקך עד סוף ימיך. אני יכולה להבטיח לך שיש דברים טובים בעולם ששוה לחיות עבורם, כמו משפחה? המשפחה שיש לך כרגע וזו שתבנה בעתיד? גם אם זה נראה רחוק ולא מציאותי בחיים שלך כרגע, אתה חייב להאמין כי בלי אמונה החיים האלה קשים!! אל תוותר לעולם על האמונה, היא לבד תחזק אותך. תמלא את חייך בדברים טובים שיגרמו לך לאושר גם אם זמני, המציאות לא תמיד טובה, אבל הדבר הטוב זה שאנחנו יוצרים לעצמנו את המציאות.תכניס לעצמך לחיים כמה שיותר אלמנטים שיגרמו לך להיות אפילו קצת יותר מאושר. קח חופש מהחיים, אולי צא לטיול ארוך ש"יתדלק" אותך ויתן לך כוח להמשיך עוד קצת. החיים שוחקים את כולנו, הפואנטה זה ללמוד מה עושה לנו טוב, ולדעת לטפל גם בנשמה שלנו ולא להזניח את עצמנו! אני מאחלת לך רק טוב בעולם הזה, תתחיל להנות מהחיים, כי יש ממה להנות, אתה רק צריך לחשוב טוב טוב מה יגרום לך להיות מאושר, וגם אם תמצא משהו שיגרום לך לאושר גם ל5 דק', זה כבר טוב! שולחת לך כוחות ומתפללת בשבילך.

אני כל הזמן לבד לא יוצא מהבית אפילו לא לילות שישי כל הזמן אני לבד כל החברים שהיו לי ניתקו קשר לא אני הם מצאו חברים אחרים ורק אני לא מצאתי למה אני במצב הזה למה אני לבד כל הזמן למה לכולם קל למצוא תחברים שלהם ולי לא מה אני אמור לעשות אני כל היום בבית לבד אפילו שישי לא יוצא מה אני אמור לעשות בחיאת אפילו אין לי בחורה ידידה לדבר איתה כמו לכל בן אדם רגיל ועוד אני בן 20 כולה כל החיים לפניי כן כן תגידו את זה אבל אין לי טעם לחיות אין לי כבר מה לעשות אני אבוד בחיאת תעזרו לי תנו כיוון משהו למה זה הגורל שלי למה לי אין מזל לכולם כן יש? למה הבדידות הזאת????????????? למה? זה הגורל שלי למה??????????מה יש לי כולה 2 חברים בחים כולם נעלמו נישארתי לבד חוץ מלהתאבד לא חושב על משהו אחר מי ישים עלי בחיאת מי? תיראו מה אני עושה כל היום מתלונן בחיאת תראו על מה שאין לי אם לא זה מה אני אמור לעשות? אפילו אני עצמי מתפדח מהמצב שאני נמצא מה אני אמור לעשות? להתאבד? זה פיתרון

ולוקחים תרופות נגד דיכאון וחרדות. אתם לא מבינים שאתם בדיכאון ואם לא תטפלו בו מיידית יהיה מאד קשה להיפטר ממנו בהמשך. רוצו לרופא קחו כדור או שנים ביום ותרגישו אחרת לגמרי.

ערב טוב, אני מקווה שהנושא שאני מעלה כאן רלוונטי לפורום הזה. יש מעשה לא טוב שעשיתי לפני כ-20 שנה שלא נותן לי מנוחה. אני מתחרט עליו רבות מצטער על כך ועדין האירוע לא נותן לי מנוחה. ברצוני לציין שבעקבות הזמן הרב שחלף אני לא משוכנה במאת האחוזים שהמקרה קרה או שמשום מה אני מדמיין אותו אך אספר עליו בכל אופן... לפני כ-20 שנה כאשר ביצעתי שמרטפות ל- 4 ילדים עשיתי מעשה מגונה באחת הילדות שהייתה בן 2 בערך. נגעתי באיבר מינה באמצעות איבר מיני.ברצוני להדגיש כי מדובר בנגיעה ובשום אופן לא בחדירה. האירוע היה קצר מאד. אני די משוכנע שהיא לא הייתה מודעת לזה, הייתי ,נראה לי, בסביבות גיל 14 או 15 ולא עשיתי זאת מתוך כוונה רעה אלא מתוך שובבות/התנסות חד פעמית. מאז עבר זמן רב ולא ביצעתי מעשים כאלו מאז וכמובן שאין בכוונתי לבצע זאת שוב... בכל פעם שאני שומע/רואה בחדשות או באינטרנט וכיו"ב נושאים הקשורים לאונס/מעשה מגונה וכיו"ב - הדבר מעלה מחדש את האירוע הנ"ל למרות שאינני פדופיל או עבריין מין. אני עובד ומתפקד כרגיל רק שהמחשבות לעיתים לא נותנות לי מנוח ולא כל כך יודע מה לעשות בעניין. אני לא מעיז ולא חושב שכדאי להגיד לאותה ילדה שהיום היא כבר בוגרת על האירוע מכיוון שסביר להניח שהיא כלל לא מודעת למה שארע ואינני רוצה להכניסה לטראומה. אני מצד אחד מחמיר עם עצמי כי המעשה הוא מעשה רע אך מצד שני מנסה לשכנע את עצמי שעבר הרבה זמן , לא עשיתי זאת מאז ושבסה"כ אני אדם טוב ולא עבריין וזה היה מעשה של נער מתבגר. נוסף לזה אני בכלל הומו ולא נמשך לנשים שהופך את המקרה למוזר עוד יותר... מקווה שאוכל לקבל קצת מידע/טיפים מה לעשות בעניין... תודה רבה , אביעד