פורום שווה לכל נפש
מנהל פורום שווה לכל נפש
שלום עירית! יש לי בעיה חמורה של יחסי אנוש לקויים, אם זה ביחסים ביני לבין עמיתיי בעבודה ואם זה ביצירת קשר עם בני זוג. בעיה זו גורמת לי למצב רוח ירוד, גוזלת ממני המון אנרגיה ופוגעת באיכות החיים שלי. אני עסוקה כל הזמן בלנתח מה כל אחד אמר ולמה, מתעסקת בעיקר ולא בטפל, נוטה להעלב מכל דבר, רגישה מאוד. (הרגשה של פרנויה מסוימת). אשמח לקבל תגובה ממך וגם אם תוכלי להפנות אותי לגורם שיכול לעזור לי לפתור את הבעיה. תודה מראש.
לאנג'ליקה יש מספר אפשרויות, ללכת לטיפול, או לקבוצה ליחסי אנוש. עירית
כן תשישות נפשית,פשןט עייף מרגיש שחי מכלום,כבר לא צעיר ילדים ,מרגיש ריק,לא אדם מאושר ,לא מעט ממורמר ,מתוסכל ,ניתן לציין שמצבי הכספי בכי רעעעעעעעעעעעעעע לא יכו להרשות לעצמי ממש כלום ,קיום וגם זה לפעמים חסר
לבני אני רוצה לעזור לך, יש מעט מדי פרטים, אבל על מנת לקבל סיוע וייעוץ לא צריך כסף ניתן לפנות לקופ"ח, למרפאה לבריאות נפש באיזור המגורים שלך, או לשירותי הרווחה העירוניים, בודאי שאפשר לעזור לך, וחבל לא לקבל את העזרה. אתה יכול לכתוב לי יותר ואז אולי יהיה לי עוד רעיון. עירית
אמא שלי אלמנה מזה 24 שנים היא בגיל 76 לאחר ניתוח לב . יש לה סכרת . לחץ דם גבוה/נמוך.תפקוד ראות לא תקין .החליפה ברך ימין וכיום צריכה להחליחף את ברך שמאל. בעיות בחוליות הצואר בקיצור אישא לא בריאה וגרה לבד . בזמן האחרון היא היא מראה סימנים שהיא מוכנה לעבור לעולם אחר. היא לא נוטלת את התרופות מדברת לעצמה מראה סימני יאוש לא מוכנה לפגוש אנשים שהיא מכירה כשהי מדברת אז היא מאוד ממורמרת על זה שהיא גרה לבד ואין מי שיארח לה חברה. למרות שיש לה 9 ילדים וכ-35 נכדים ונינים . אמא שלי מתאימה להגדרה של אישה תשושת נפש. מה צריך לעשות על מנת שהיא תוכר ככזאת על מנת לאפשר לנו להביא לה עובדת זרה שתגור איתה ותסעד אותה.
לבני אני רוצה לעזור לך, יש מעט מדי פרטים, אבל על מנת לקבל סיוע וייעוץ לא צריך כסף ניתן לפנות לקופ"ח, למרפאה לבריאות נפש באיזור המגורים שלך, או לשירותי הרווחה העירוניים, בודאי שאפשר לעזור לך, וחבל לא לקבל את העזרה. אתה יכול לכתוב לי יותר ואז אולי יהיה לי עוד רעיון. עירית
כן מצבי רוח משתנים ,לא מעט כעסים ,מרירות ,עצבות ,תיסכולהמון מצבי רוח רוח מחשבות לא מעט מרגיש בודד למרות שנמצא במערכת יחסים,כן בודד חברים ממש אין,מוכרח לציין שאני אדם פתוח חם ויודע לאהוב ,איש שיחה שנון כן, משווא להכיר אנשים איש אחד
לאיש אחד אם הבעיה היא להכיר אנשים, אפשר להרשם לחוג או לקב' לאימון ביחסי אנוש, לנושא מצבי הרוח, השאלה היא הם זה משהו שקרה לאחרונה או יותר קבוע, ניתן לטפל בנושא, אבל לא ברור לי כמה זה קיצוני ומפריע, אם זה מאד מפריע ניתן לטפל בתרופה או בפסיכאותרפיה קוגנטיבית. עירית
שלום אני כותבת כאן מתוך תסכול מוחלט, במטרה למצוא אולי נחמה או עזרה באיך להתמודד. אני סטודנטית, גרה עם חבר שלי, אנו יחד שלוש שנים כמעט, ובסה"כ טוב לי. לפני כמה חודשים הרגשתי שאני מתחילה להתאהב במישהו אחר, מהלימודים (נקרא לו ס'), אבל התעלמתי מזה כי הרי יש לי חבר וטוב לי איתו... אבל זה לא עזב אותי. זה הגיע למצב שהבנתי שאני ממש מאוהבת, ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על ס'. החלטתי לספר ל-ס' מה אני מרגישה, בידיעה שהוא אינו פנוי לקשר, ובתקווה שהדחייה מצידו תפסיק אצלי את המחשבות האלה. ואכן זה מה שעשיתי, כתבתי לו אימייל בו סיפרתי לו שאני מאוהבת בו וחושבת שהוא מדהים, ושאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו... הוא החזיר לי אימייל: "אני נשוי באושר, עם ילדים, ואני מתנצל אם נתתי לך את התחושה שאני מעוניין בקשר אחר- אני לא. אני מאחל לך בהצלחה בהמשך ושתתאהבי פעם במישהו שיוכל לאהוב אותך בחזרה." כמובן שבמקום לקלוט שהוא ממש לא בעניין ולעזוב אותו לנפשו (מה שתיארתי לעצמי מהתחלה), אני לקחתי את זה ממש רע וזה קרע אותי ועשה אותי כל כך עצובה, פשוט התחלתי לבכות, ממש לא יכולתי לתפקד באותו יום. מאז עבר כבר יותר מחודש ונתתי לזה את הזמן לדעוך ולהעלם לי מהראש, כי אני באמת מנסה להוציא אותו מהמחשבות שלי (הרי יש לי חבר!) אבל אני עדיין לא מצליחה! אני חולמת עליו בלילות, אני מפנטזת עליו לפעמים כשאני שוכבת עם חבר שלי, אני בוהה בו כל פעם שאני רואה אותו בלימודים... ונמאס לי! אני לא יודעת מה לעשות, למה אני לא מצליחה לשכוח ממנו? אני מרגישה שהוא הדבר המושלם בשבילי, ואני לא מבינה למה זה ככה כשבעצם יש לי חבר כבר שלוש שנים ואנחנו גרים יחד והכל טוב ביננו... איך עוברים הלאה?!....... תודה מראש לכל התומכים.
אצלי כל הזמן מתחוללות פנטזיות מהסוג הזה, זה תמיד עושה לי טוב, מזרים לי את הדם טוב יותר בעורקים, ומחדש אותי ! מדוע צריך להיתאמלל ולבכות,צריך פשוט לזרום הלאה !
לאכזבה מה שקורה הוא שתמיד מה שלא מושג הוא נחשק מאד, וככל שהוא יותא לא מושג הוא יותר נחשק, החבר שלך הוא כבר שגרה, וזה שהקשר איתו לא יכול להתממש קוסם. אבל יש מציאות וחבל להפסיד קשר טוב. עירית
זה מה שתמיד אומרים שה"דשא אצל השכן ירוק יותר,או טוב יותר" לדעתי טוב שזה כך זה מה שמתסיס את החיים ולעתים עושה אותם איכותיים ומענינים יותר,ו/או לחילופין "מים גנובים ימתקו" (בפנטזיות מהסוג הזה השיגרה והשעמום לא מורגשים) אך צריך לדעת להיתמודד לחיות נכון
זה מה שתמיד אומרים שה"דשא אצל השכן ירוק יותר,או טוב יותר" לדעתי טוב שזה כך זה מה שמתסיס את החיים ולעתים עושה אותם איכותיים ומענינים יותר,ו/או לחילופין "מים גנובים ימתקו" (בפנטזיות מהסוג הזה השיגרה והשעמום לא מורגשים) אך צריך לדעת להיתמודד לחיות נכון
אני מאוד מבינה אותך, עלייך להיות מפוקסת... ואפילו להנות מהפנטזיה, ולהבין שזו רק פנטזיה... גם אני נשואה באושר עם ילדים! ו...כן! גם לי יש פנטזיה שכנראה לא תתממש לעולם, המצב אצלי קצת שונה כי הבחור גילה לי את אהבתו כלפי... וגם הוא נשוי עם ילדים, אבל שנינו מבינים שלא יקרה שום דבר , ולכן גם לא נסחפים, כל פגישת עבודה מתחילה בחיבוק ארוך ונשיקה........וכך זה גם מסתיים.. אין מה לעשות, החיים מזמנים לנו כל מיני מצבים ועלינו לדעת להתמודד מולם בצורה בוגרת.. בידידות!
לגולשת החמודה, שלום רב,נהנתי מתגובתך הלבבית,כי זה הגיע גם אלי לאימייל הפרטי שלי, אני בדרך כלל מפוקסת,כי רק כך אפשר באמת להנות מהפנטזיות בכלל ומהחיים בפרט, כנ"ל אני נשוי+ילדים נראה שאני נמצא בסטאטוס זהה לסטטוס שאת שיקפת כאן על עצמך, אני בכל אופן נהנה מכל האופף אותי בצורה הטבעית ביותר,ללא מגבלה כל שהיא אך בזהירות במסגרת תרבותית, וחוזר הביתה כאשר אני מסופק ורווי עד תום ! תהני בנחת, וכל טוב לך....
אמא שלי יצאה לפני כחצי שנה לפנסיה לאחר כ-20 שנה כמורה. מאז היא יושבת בבית ולא עושה הרבה, מה שהביא כנראה לדיכאון עמוק אצלה. היא טוענת שהיא מרגישה ריקנות וחוסר רצון לעשות כלום. כמו כן היא נהייתה רגישה לכל דבר קטן החל מרעש הכי קטן ועד דברים הכי טיפשיים שיש מעצבנים אותה. היא שלילית ופסימית לגבי כל דבר שמציעים לה כדי לצאת מהדיכאון. היא ניסתה ללכת לפסיכולוגית ,אבל לא הצליחה להיפתח ולכן היא שוקלת להפסיק -היא מרגישה זה לא עוזר לה בכלל. מה צריך לעשות? אנחנו (משפחתה) אובדים עצות... האם נכון ללחוץ עליה יותר חזק שתעשה משהו: כגון פעילויות שיצויאו אותה אולי מהמצב (היא רוב הזמן מסרבת לכל הצעה מאיתנו-בטענות טיפשיות ותינוקיות. אשמח מאוד לעצה! תודה מראש
לשי יש תופעה כזאת שיוצאים לפנסייה ואין מסגרת ואז מרגישים רייקנות ונכנסים לדכאון, יכול להיות שכדאי לפנות לפסיכיאטר לבקש תרופה שתעזור לה לצאת מהמצב, אבל גם חשוב למצא משהו שהיא תסכים לעשות לנסות הליכה משותפת ברגל, פגישה עם חברה, המידה וזה לא מצליח, צריך להתחיל מהטיפול התרותפי ואז יש סיכוי ישתיהיה לה יותר מוטיבציה. עירית
לשי יש תופעה כזאת שיוצאים לפנסייה ואין מסגרת ואז מרגישים רייקנות ונכנסים לדכאון, יכול להיות שכדאי לפנות לפסיכיאטר לבקש תרופה שתעזור לה לצאת מהמצב, אבל גם חשוב למצא משהו שהיא תסכים לעשות לנסות הליכה משותפת ברגל, פגישה עם חברה, המידה וזה לא מצליח, צריך להתחיל מהטיפול התרותפי ואז יש סיכוי ישתיהיה לה יותר מוטיבציה. עירית
עוד מילדות אני נתקל בתופעה חוזרת בזמן השינה והיא התעוררות מחלום וחוסר היכולת להבדיל בין החלום למציאות . לדוגמא בילדותי חלמתי על יד שזורקת חפץ כלשהו מהחלון, קמתי מהמיטה, ירדתי במדרגות ויצאתי מהבית, חיפשתי את החפץ בין השיחים וכשלא מצאתי שבתי הביתה. אני רוצה לציין שבזמן ה"טיול", שמתי לב לפרטים שונים והייתי מודע למה שקורה סביבי, למשל הבחנתי באחי שישן על הספה בסלון. מספר שניות לאחר שקורים מקרים מסוג זה, אני מבין שחלמתי ואני חוזר לישון. מקרים מסוג זה מלווים אותי בדחיפות משתנה עד היום. אשמח לתגולקבל אינפורמציה על בעיה זו, האם היא מוגדרת ברפואה, אופן טיפול ועוד.
לרון אצל ילדים אני מכירה את התופעה שמתעוררים וממשיכים כאילו להיות עוד בחלום, לגבי טיפול השאלה כמה זה קורה וההשלכות של זה, על פי זה מחליטים האם צריך טיפול. אני לא יודעת מספיק על התופעה אצל מבוגרים, אפשר להתייעץ עם פסיכיאטר במידה וזה מפריע באופן משמעותי. עירית
שלום לכולם , אובחנתי כחולה מניה-דיפרסיה ע"י פסיכיאטר בעקבות קשיים תפקודיים שמלווים אותי תקופה ארוכה מחיי ,ולא מתאפשר לי להישאר זמן רב בעבודה קבועה ואפילו לא לעבוד בכלל תקופות ארוכות ,והמחלה מוכרת בתור מחלה שמקשה מאוד על התפקוד ויצירת קשרים חברתיים ותעסוקתיים . השאלה שלי היא האם יש סעיף בחוק שמגן על חולים במחלה זו ואם כן אז כיצד ניתן לקבוע אחוזי נכות במצב זה או כל מדד אחר על מנת לקבל סיוע כלכלי כלשהוא מן המדינה , כי לפי הגדרות הסימפטומים של מחלה זו ,ניתן לחזות מראש בעיות כלכליות ובעיות חמורות אחרות אשר יכולות להביא אדם למצבים קיצוניים אשר לא ניתן לצאת מהם אלא אם מקבלים סיוע כלשהוא מגורם מטפל . בתודה מראש, ניר
לניר אפשר לפנות לביטוח הלאומי לנכות כללית, ואז אם יש בעייה לעבוד אפשר לקבל קצבה בנוסף אפשר לקבל גם סיוע בשיקום מקצועי על מנת לעבוד בעבודה מתאימה, ואז יש יותר סיכוי להצליח. עירית
אני בן 31 נכה צה"ל מוכר על בעיות גב תחתון ובעיה נפשית ובעיה אורולגית קשה. מטופל אצל רופא גב שהמליץ על ניתוח ואני מפחד לעשות.מטופל על ידי רופא אורולג שגם המליץ על ניתוח להוצאת השתן דרך הבטן כי לא יכול להשתין .ומטופל על ידי רופא נפשי כתוצאה ממצבי הכללי שנתן לי כמה סוגי תרופות שאני מקבל כול יום. כול הרופאים הנ"ל המליצו שאני אי אפשר לעבוד ואיני בר שיקום וגם ניסיתי ולא הצלחתי .וכולם בפה אחד עם הועדה של משרד הבטחון אמרו שאני לא הולך לשום מקום בענין עבודה .וגם סובל מבעית הסתגרות קשה מאוד. הענין כבוד הרופא שאני נשוי ויש לי אישה וילדה ואני כול הזמן בבית בחדר ובכלל לא יוצא כי גם מאוד קשה לי ומצד אחר זה מאוד כואב לי שאני בבית ואשתי ובמיוחד הבת שלי שרואה אותי כול הזמן בבית ובפנים שלה ולא יוצא לשום מקום .זה פשוט הורג אותי גומר אותי .אפילו פעם שאלה אותי אבא למה הדוד שלי הולך לעבודה ואתה לא אז היזעתי וכמעט התפרצתי ןהתחלתי לבכות בחדר שלי . מבקש מכבודך תדרוך מה לעשות במצבי הזה עם אשתי ומיוחד הבת שלי . ואיך אני אצליח לשרוד ולחיות עם כול הסבל הזה בחיי היום יום שלי . ואודה לך מכול הלב על כול עזרה .
לאבי אני מבינה שהמצוקה גדולה בגלל השילוב של בעיות פיזיות ונפשיות, ברור לי גם הקושי לעבוד בעבודה רגילה במצב כזה. אם אתה מסוגל פיזית לצאת מהבית למספר שעות תבקש מעובדת השיקום שלך לתפנה אותך לעבודה מוגנת או למועדון, או אפילו לעשות משהו בהתנדבות, אז תצא קצת מהבית זה יהיה טוב עבור כולכם. בנתיים עד שזה יסתדר תצא אפילו לשבת כמה דקות בבית קפה חשוב לחזור לצאת מהבית אפילו אם זה לא למטרות של עבודה. תכתוב לי מה דעתך על זה ואני אנסה להמשיך ולייעץ לך. עירית
שלום רב האמת זה נשמע טוב אבל אם הייתי יכול לצאת מהבית מבחינה נפשית הייתי מזמן עושה את זה אפילו איך שאמרת אם לא למטרת עבודה או התנדבות לפחות לבית קפה . הבעיה היותר קשה שאני סובל פחד מהאנשים מהסביבה כמה שיותר להסתגר אני אסתגר . מצד אחד ההסתגרות זה בגלל עניין הנפשי שיותר נוח לי ומצד אחר ההסתגרות היא פוגעת בענין המשפחה והאמת אני לא יודיע כלום . אפילו ניסיתי לצאת למקומות שאין אנשים ושקיטים ביערות ליד ואדי לים ולבד להיות . אבל לא יודיע יש לי הרבה כאבי לב ולחץ נפשי גם כן. אם יש משהוא עוד לעזור אני אודה לך ואם לא גם מודה לך על זה שניסית.
או שהנכות להפרעת אישיות היא תמיד זמנית וצריך לחזור כל שנה לועדה רפואית?
ליוסי הנכות היא זמנית כל עוד חושבים שיכול להיות שינוי במצב, זה לא תלוי בסוג ההפרעה אלא בהערכה של סיכויי השיפור. עירית
שלום, אני בהריון, וממעטת לשתות קפה, רציתי לשאול האם משקה השוקו מכיל קפאין ? תודה, שיר
לשיר ככל הידוע לי שוקו מכיל מעט קופאין. עירית
לשיר ככל הידוע לי שוקו מכיל מעט קופאין. עירית
לשיר ככל הידוע לי שוקו מכיל מעט קופאין. עירית
עולם יפה.עולם קסום.עולם עדין ושבריר.עולם של פיות ושדונים.עולם פסטורלי.עולם שלי.עולם שרק שניים מכירים.עולם של שניים.עולם של ילדות.עולם של ילדים.עולם צבוע בירוק פסטל.עולם צבוע בתכלת.עולם צבוע בכל צבעי הקשת.לכל עולם כזה צבע משלו.ועצים משלו.ופירות משלו.לכל עולם פרי בטעם אחר.זה מתוק וזה חמוץ.עולם שרק שתינו מכירות.עולם של אמא וילדה.זורם בו נהר שמימיו תכולים-ירוקים.מתעופפים בו פרפרים בשלל צבעים.צומחים בו עצים שנותנים צל ופירות מתוקים למאכל.פירות מלאים בסוכר ובטעם.זה העולם של שתינו,רק של שתינו.אף אחד מלבדנו לא מכיר אותו.ואנחנו לא רוצות שאף אחד יכיר.זה עולם ומלואו.עולם מלא בכיף ובשמחה.עולם מלא בחיבוקים.חיבוקים גדלים בו על העצים ונושרים מהם אחד אחד.יש מהם בשפע.כל אימת שצריך אפשר לקבל אחד.יש חיבוקים גדולים ומחממים,יש חיבוקים עדינים שמרגיעים,יש חיבוקים בתוספת נשיקות קלות על הראש,אותם אני אוהבת במיוחד.יש חיבוקים חזקים שמוחצים אותי ומבטיחים לי שאני לא לבד.שיש לי את אמא.כמה טוב שיש לי את אמא.איך הייתי יכולה בלעדיה? אני אוהבת את העולם שלנו.זה עולם של שניים.שלי ושלה.אנחנו יכולות להיכנס אליו בכל מקום ובכל מצב.זה לא מסובך מדי להיכנס,צריך רק ששתינו נהיה ביחד.קרובות או בלב או בנפש.לפעמים כשאנחנו רחוקות זו מזו מרחק פיזי,אני נכנסת לעולם שלנו ופתאום מגלה שגם היא שם."מה את עושה פה?",אני שואלת אותה אז בהתרגשות שמחה,והיא תמיד עונה לי "התגעגעתי לבת שלי אז נכנסתי לעולם שלנו".כמה כיף לי לפגוש אותה ככה סתם,מדי פעם,בהפתעה.אני נכנסת לעולם הזה כשאני צריכה קצת שקט מטרדות היום יום.מהבעיות שלי,מהמחשבות שלי.אני נכנסת ותמיד מוצאת בו שלווה.מוצאת בו חיבוק.מוצאת בו רוגע.ברגעים של עצב כשכבר אין לי כוח לכלום אני מזכירה לעצמי שיש לי את העולם שלנו,שלי ושל אמא,ונרגעת.כל הבעיות מתגמדות לפתע כשאני נזכרת בעולם שלנו.העולם הזה ממלא אותי אנרגיות ורצון כל פעם מחדש.גם על העולם הזה,כמו על כל עולם ביקום,לפעמים יורד החושך.לפעמים יורד בו גשם ויש בו סערות חזקות.לפעמים נורא קר בו.לפעמים מתחוללות בו סופות.אבל תמיד,כמו בכל עולם,אחרי הגשם צומחות בו פטריות והשמש יוצאת,ושוב נעים בו,בעולם שלנו.הוא נהיה חמים ונעים כמו תמיד.אפשר להיכנס אליו שוב ולהנות ממה שיש לו להציע לנו.הוא לא עולם מושלם,כמו כל עולם בעולם.אבל הוא רק של שתינו.וזה מה שחשוב. אלוהים-למה אין לי עולם כזה? למה? אני כל כך רוצה.כל כך צריכה חיבוק.
לילדה המכנה את עצמה אבודה האמת אני לא ממש מבינה מה את שואלת, אני מבינה שיש כמיהה לדמות אם נוכחת תומכת מחבקת, התיאור שלך מעיד על עולם פנימי עשיר ויצרתיות רבה, על רגישות ויכולות רגשיות רבות , למרות החוסר זה בודאי גם בעל ערך רב. קשה לי להתייחס באופן יותר ספציפי, אני לא יודעת בת כמה את, ומה מצבך המשפחתי, האם יש קשרים חברתיים וכו'. אם את רוצה תשובה אז תכתבי שוב בתוספת פרטים אלה. בכל אופן התיאור מרגש. עירית
לילדה המכנה את עצמה אבודה האמת אני לא ממש מבינה מה את שואלת, אני מבינה שיש כמיהה לדמות אם נוכחת תומכת מחבקת, התיאור שלך מעיד על עולם פנימי עשיר ויצרתיות רבה, על רגישות ויכולות רגשיות רבות , למרות החוסר זה בודאי גם בעל ערך רב. קשה לי להתייחס באופן יותר ספציפי, אני לא יודעת בת כמה את, ומה מצבך המשפחתי, האם יש קשרים חברתיים וכו'. אם את רוצה תשובה אז תכתבי שוב בתוספת פרטים אלה. בכל אופן התיאור מרגש. עירית
שלום לך דוקטור, כבר שנים רבות שאני גונבת מכל הבא ליד: בגדים, קוסמטיקה, אוכל ומה לא... בלישתהיה לי שליטה על זה. פשוט כשאני נכנסת לסופרמרקט או לסופרפארם ורואה שאפר - מכניסה לתיק, גם אם אנילא ממש צריכה משהו. האם זו מחלה? מה אפשר לעשות? אני פשוט פוחדת שיתפסו אותי.. תודה. מיכלי
היי מיכלי, אינני דוקטור, אך עד שמנהלת הפורום כאן תענה לך ייקח עוד הרבה זמן, כפי שהדברים כאן מתנהלים. ידוע לי מקריאה רבה שדחף לגנוב, כמו זה שאת סובלת ממנו, נקרא קלפטומניה. אם אינך גונבת מתוך רצון לרווח כלכלי כלשהו או מתוך מצוקה, זוהי מחלה. לפני שתמצאי את עצמך מאחורי סורג ובריח על כל המשתמע, עצתי לך שתפני לפסיכולוג/פסיכיאטור ותתייעצי לגבי קבלת טיפול. יש טיפול תרופתי יעיל ואפשר לשלב אותו בשיחות. כל טוב!
סמדר יקרה, תודה על התשובה המהירה והכנה. אכן זה בדיוק הפחד שלי - שיתפסו אותי ויעמידו אותי למשפט. ובעצם לא יהיה לי מה להגיד כי אני לא גונבת בגלל שאין לי מה לאכול או ללבוש. פשוט לא עומדת בפיתוי... אבל גם אין לי אומץ לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג ולספר את הדברים. כאן זה לגמרי אנונימי אז יותר קל לי. אבל אני אנסה. כל טוב ושבת שלום וחג אורים שמח! ועדיין אני מחכה גם לתשובת מנהלת הפורום. מיכלי
למיכלי זה מצב של כפייתיות, שאת לא שולטת בכך מרגישה שאת מוכרחה לגנוב רצוי מאד לטפל בנושא זה על ידי טיפול פסיכולוגי. בהצלחה עירית
לארנה מתנצלת עירית
יש לי בעיה מאז שהיתה לי חברה והיתה האהבה הראשונה שלי מאז שנפרדנו לפני שנה ומשהו מאז אני לא מדבר עם בנות ולא כלום וכל הזמן אני לבד פעם ב.. יוצא עם חבר כי היו לי חברים וכולם התפרקו כל החבורה וכל אחד לדרך שלו.. ואני נשארתי לבד כל אחד מצא את החברים שלו .. ואני נשארתי לבד יש לי חברים בודדים לא חבורה כמו פעם ובקושי הולך איתם גם.. ואין לי ידידות ולא כלום מה אני יכול לעשות בחיים האלה?? אף פעם לא היו לי ככה ידידות כמו שיש לכל בן אדם נורמלי למה החיים שלי בזבל ככה? למה כל פעם אני מגיע לאותו מצב?? שאני לבד? וגם .. אני מרגיש כזה לבד בעולם לא יודע למה ואף אחד לא אכפת לו ממני למה זה ככה למה זה הגורל שלי כאילו אין בחורות שמתעניינות בי או משהו כל הזמן זה ככה למה זה הגורל שלי? להיות לבד כל החיים
לאלמוני אני מבינה שהרגשתך קשה, אבל אני מציעה לך לבדוק האם באמת הכל כל כך שחור היתה לך חברה, זאת אומרת שהיתה בחורה שרצתה אותך, וזה גם אומר שיכולות להיות עוד בחורות שרוצות. נראה לי שאתה רואה את העולם בצבעים שמרמזים על דיכאון מאד כדאי לבדוק את זה, על ידי פנייה לרופא משפחה או לפסיכולוג, ניתן לעזור וצריך לנסות למצא את הפיתרונות המתאימים. בהצלחה עירית
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=855729&passok=yes של חברה אשר מיררה את חיי וגמלה לי רעה תחת טובה???! וגורמת לי למתח וסטרס מיותר כאשר המעגל עודנו פתוח וטרם נסגר?!
לשירז אין מספיק פרטים, אני מבינה שחברה איכזבה אותך, וגורמת לך מתח, השאלה היא האם זה משהו שניתן לברר איתה, או לחילופין לותר על החברות, כתבי יותר פרטים ואז אוכל לענות תשובה מתאימה. עירית
אני מבקשת עצה כי מאד קשה לי, בעלי עבר לפני כמה שנים ארוע מוחי מאז למרות שהוא מתפקד לא רע הוא החליט שהוא חולה ולא רוצה לעשות כלום לא עובד מוזנח לא מעניין אותו כלום והוא בטוח שאני חייבת לעבוד לפרנס לנהל את הבית ולעשות הכל ולשרת אותו הוא שקרן כרוני שום דבר אמת לא יוצא מפיו, יש לי ילדים מבוגרים ביקשתי מהן שידברו אתו כי אני לא יכולה יותר אבל הם אומרים שאני צודקת אך מסרבות לדבר אתו אני מתמוטטת ולא יודעת מה לעשות.
לשרונה יש מספר פרטים חשובים שיכולים לכוון אותך, האם הרופא אומר שהוא לא כשיר לעבוד או לפחות לשרת את עצמו, אולי בעקבות המחלה הוא גם בדיכאון, חשוב להתייעץ עם רופא המשפחה או עם הנורולוג המטפל בו, מאחר ולדיכאון יש טיפול. שאלה נוספת חשובה היא איך הוא היה לפני שחלה, ילדיך לא רוצים להתערב, קשה לנקוט בצעד ולתמוך באחד מההורים ולכן אולי לא הם הכתובת. אני גם לא יודעת בת כמה את ומה את מוכנה לעשות כדי לחיות יותר טוב, האם חשבת גם על אפשרות להפרד או שזה מחוץ לתחום. לסיכום אני ממליצה כדבר ראשון לבדוק האם הוא בדיכאון ומה לדעת הרופא יכולותיו במצבו. עירית
היי עירית, קראתי את תגובתך והיא בעצם התגלמות המשפט "היה חכם, לא צודק". לצערי, עוד טרם תגובתך רבתי קשות עם בני. אני פונה אלייך שוב, אולי כדי לשפוך מעט את הלב בפני מישהו שאינו מעורב. לפני כמה ימים בני השתמש באלימות מילולית קשה והפעם גם באלימות פיסית כלפי גרושתו. כל זה התרחש לעיני הילדה. היות וכפי שכתבתי כבר, אני בקשר איתה, נודע לי על כך מיד. היא שקלה לפנות למשטרה וחזרה בה. לא העזתי לייעץ לה מה לעשות או לנסות להשפיע עליה. היא פשוט נרגעה והחליטה הפעם לא לפנות למשטרה. כעסי על בני הוא עצום. אני מאד מתוסכלת מהמצב וכאדם אני גם מזדהה עם גרושתו. אני מסתובבת בתחושה קשה שאני אמא גרועה שאיננה מסוגלת להבין את בנה או להרגיש איזשהו רגש של רוך ואהבה כשהוא מתנהג באופן מפלצתי כל כך. מה לא בסדר בי? איך זה שיש כל כך הרבה אמהות לילדים שהם ממש פושעים ומצליחות להזדהות איתם ולהיות להם לגב? אחרי אותו אירוע ביקשתי מבני שיגיע לארוחה בשבת עם נכדתי. קיבלתי תשובה פסקנית שבלי חברתו אין סיכוי שיגיע. כעסתי על זה, ביחוד כשכמה ימים קודם לכן ביקשתי שיתן לזה קצת זמן. מרגע זה נגררתי למריבה קשה איתו, תוך שאני מטיחה בו שהאלימות שלו גורמת נזק עצום לילדה ובפעם הבאה הוא ימצא את עצמו באזיקים. מלחמת עולם טלפונית שהסתיימה בניתוק מצידו. כרגע הוא אינו מוכן בכלל לדבר איתי יותר. אני יודעת מנסיון שהניתוק הזה יימשך זמן מה ויחלוף. לא זאת הבעייה. הבעייה היא שאני מסתובבת עם רגשי אשם קשים שאינני מצליחה להזדהות עם בני ולו במעט. כמעט בכל תחום יש לנו חילוקי דיעות. קשה לי להשתנות ולקבל אותו בדיוק כמו שהוא. אני שוב שואלת - מה עושים???? ברור לי שאין פתרונות אינסטנט, אך אני במלכוד נוראי - אולי יש לך עיצה טובה? תודה על תשומת הלב!
לאורנה חבל שאת מרגישה אשמה, לפעמים אמא לא מזדהה עם בנה מאחר ויש חוסר התאמה אישיותית בינהם, או כמו אצלך שבנך עושה דברים שמאד קשה לך איתם, כמו להיות אלים ולעשות דברים שלדעתך מזיקים לילדה, גם כאשר יש קשר דם קרוב זה לא מכסה על הכול בעיקר כאשר התנהגותו סותרת את עקרונותיך. אבל מאחר הוא בכל זאת בנך אז אני מבינה שאת רוצה לשמור על קשר כלשהו איתו, מצד שני יש לך עקרונות כמו להזמין אותו בלי חברתו, אז לצערי זה כנראה לא יצליח. האפשרויות הנראות הכי ראליות כרגע הם או זמנית לותר על קשר , או להיות בקשר רק טלפוני במידה והוא יסכים, או לחילופין להזמין אותו עם חברתו למרות הרגשתך. אני יודעת שזה מצב מאד קשה ואין פיתרון אופטימלי. אבל בכל זאת יש בחירה שאת יכולה לעשות. להרגיש אשמה אין על מה וזה גם מאד לא יעיל. עירית
בני נפרד לפני כשלושה חודשים מאישתו. הם הורים לתינוקת בת שנה וחצי. הרקע לפרידה הוא אלימות מילולית קשה מצידו וחוסר יכולת לנהל תקשורת הוגנת (לא רק איתה,גם עם בני משפחה אחרים). כל הצעה לקבל טיפול נדחתה על ידו בבוז. בשנה האחרונה סירב לעבוד וחי על חסכונות. גם זה יצר מתחים בלתי נסבלים. השהות בבית 24 שעות ביממה לא תרמה ליחסים הטובים, בלשון המעטה. לפני כחודש הכיר בחורה ו"התאהב" בה מיד. הוא עבר לחיות איתה ביחד והם עושים כבר תכניות לעתיד. הוא נמצא כרגע ב"היי" רגשי, לא מתעניין במיוחד בילדתו הקטנה, בקושי מגיע לבקר אותה ומתייחס יחס מחפיר לגרושתו. מערכת היחסים שלי עם כלתי לשעבר מצויינת, מאז ומתמיד. אנחנו מאד קרובות, נפגשות הרבה, מה שמאפשר לי גם לראות את נכדתי בכל פעם שאני חפצה בכך. בני דורש ממני לקבל את חברתו החדשה כבר עכשיו ולהזמין אותה לארוחות משפחתיות. קשה לי מאד עם זה. ההגיון אומר שאם לא אעשה את זה אני עלולה לאבד אותו, לפחות עד שאסכים. הרגש לא מאפשר לי עדיין לקבל מישהי חדשה, למרות שברור שאין לה שום קשר לעניין. הסברתי לבני שאני זקוקה לזמן, הוא לכאורה הבין אך ניתק מגע. כשאני מתקשרת אליו הוא די עויין. גם חוסר היחס שלו לילדתו הקטנה מהווה עננה כבדה על יחסי איתו. הרשיתי לעצמי להביע ביקורת ואני נתקלת בקיר אטום. היכן אני טועה? האם הבקשה שלי להתחשב ברגשותי היא מופרזת? האם עלי לקבל את הקפריזות של בני בכל תנאי? יש לי תחושה קשה שגם מערכת היחסים עם חברתו החדשה תתפוצץ בעתיד על רקע חוסר יכולתו לשלוט בעצמו, כמו שקרה עם גרושתו. אינני מאמינה בכושרו לנהל מערכת יחסים נורמלית בלי שיקבל טיפול. גם חוסר האמונה הזה שלי מפריע לי לקבל חברה חדשה בסבר פנים יפות, כמו שהיא ראויה לו. מה עושים????
לאורנה אני מבינה שקשה לך לקבל חברה חדשה, את גם צודקת באבחנתך לבנך זקוק לטיפול, אבל אם חשוב לך הקשר איתו כדאי לנסות להזמין את חברתו מדי פעם גם אם לא תיצרי קשר רגשי עמוק איתה, אלא כהליך פורמלי למראה שאת לא מחרימה אותה וכך גם שומרת על הקשר איתו. ברור שיש גבול למה שאת צריכה לקבל ממנו, אבל אני מבינה שאת יודעת שיש לו בעיה. מקווה שבעתיד הוא יפנה לטיפול , לצערי לפעמים צריך להיות עוד יותר רע ורק אז פונים לטיפול. עירית
לאורנה אני מבינה שקשה לך לקבל חברה חדשה, את גם צודקת באבחנתך לבנך זקוק לטיפול, אבל אם חשוב לך הקשר איתו כדאי לנסות להזמין את חברתו מדי פעם גם אם לא תיצרי קשר רגשי עמוק איתה, אלא כהליך פורמלי למראה שאת לא מחרימה אותה וכך גם שומרת על הקשר איתו. ברור שיש גבול למה שאת צריכה לקבל ממנו, אבל אני מבינה שאת יודעת שיש לו בעיה. מקווה שבעתיד הוא יפנה לטיפול , לצערי לפעמים צריך להיות עוד יותר רע ורק אז פונים לטיפול. עירית
לאורנה אני מבינה שקשה לך לקבל חברה חדשה, את גם צודקת באבחנתך לבנך זקוק לטיפול, אבל אם חשוב לך הקשר איתו כדאי לנסות להזמין את חברתו מדי פעם גם אם לא תיצרי קשר רגשי עמוק איתה, אלא כהליך פורמלי למראה שאת לא מחרימה אותה וכך גם שומרת על הקשר איתו. ברור שיש גבול למה שאת צריכה לקבל ממנו, אבל אני מבינה שאת יודעת שיש לו בעיה. מקווה שבעתיד הוא יפנה לטיפול , לצערי לפעמים צריך להיות עוד יותר רע ורק אז פונים לטיפול. עירית
ערב טוב, שמי רוני, אני בת 39, ואני מבקשת לקבל המלצה על רופא/ה פסיכיאטרי/ת פרטי/ת מאזור המרכז, ברצוני לקבל טיפול תרופתי נוגד דיכאון. אודה לכם אם תוכלו לתת לי שם/מספר שמות ופרטי התקשרות של רופאים/ות מתאימים/ות ע"פ המאפיינים הבאים: * מאזור ת"א, רמת-גן, רמה"ש, הרצליה, רעננה, כ"ס * בעל אוריינטציה רפואית, קרי: אינו מתנה מתן טיפול תרופתי נוגד-דיכאון בקבלת עזרה פסיכולוגית/ פסיכותרפית בו-זמנית * מקצועי ומומחה בתחומו (ועם זאת, לא שחצן ומתנשא), קשוב למטופליו, אמין ודיסקרטי אשמח אם תוכלו לשלוח אליי את כל הפרטים לכתובת המייל: [email protected]. אני מודה לכם מראש, רוני
לרוני עניתי לך לאימל שלך עירית
אשמח לקבל המלצה על רופא מתמחה בירושלים לכירורגיית פה ולסת- לעקירה כירורגית של שיני בינה שמתחתן שן כלואה.
במקרה עברתי כאן וראיתי את הבקשה שלך. מנסיון אישי הייתי מליץ לך לפנות למרכז סיינטולוגי הקרוב אלייך (יש בת"א ויש בחיפה)לשם טיפול "שורש" בבעיה שלך, במקום טיפול בסימפטומים באמצעות תרופות פסיכיאטריות שאינן פותרות את הבעיה לאורך זמן למיטב ידיעתי . אם תרצי פרטים תגידי. בברכה ע.
אני הייתי רוצה לשאול איך אפשר לגשר במלחמה שיש לי בייני לבין עצמי. המוח שלי חושב על דברים אחרים והלב רוצה דברים אחרים. ואני עכשיו במצב של יאוש. אני חייה המון שנים עם בעל שלא יוזם לא מדבר לא מפרגן.והכל על הראש שלי. וכל השנים היה לי את הסבלנות להבין ולקבל. המוח אומר לי שאני צריכה להמשיך להבין ולקבל כמו כל השנים אם אני רוצה לחיות בשקט בלי עצבים, כי זה מה יש. אבל הלב פגוע מאד מכל הפעמים שנפגעתי ממנו על חוסר יוזמה או פירגון ועל זה שתמיד תמיד הוא שוכח ממני. הוא דורש תשומת לב ולא מוכן להקשיב למוח. עכשיו אני נמצאת במצב של חוסר חשק ויאוש ודי נמאס לי כבר מהמאבק הזה. הראש עכשיו תמיד כואב מהמחשבות והלב תמיד דופק חזק מהעצב. תיעצי לי בבקשה!!! אני אובדת עצות!!!
לדעתי המוח מאד חשוב אבל כנראה לאי אפשר גם להתעלם מהלב, את רואה שזה לא עובד, דבר נוסף הוא האם המוח שלך עובד לטובתך, מי אמר שלקבל התעלמות וחוסר פירגון זה בהכרח הדרך הנכונה, אבל כאן נכנסת אינפורמציה נוספת שאני לא יודעת. כמו האם יש לך אפשרות להפרד מבחינה רגשית וכלכלית כמה ילדים יש לך באיזה גילאים וכו', ללא האינפורמציה הזאת קשה לייעץ. כדאי ללכת להתייעץ , או שתכתבי לי את הפרטים החסרים עירית
יש לנו שתי ילדים הגדול בן 13 והילדה בת 9. הם ילדים רגישים מאד. ואני פוחדת שהם לא יעמדו בפרידה. הילד עם דימוי עצמי נמוך תמיד מחפש את הקרבה של שנינו והילדה עם התפרצויות זעם קשות ותלויה מאד ביציבות של המשפחה. אני בשבילם גם האבא וגם האמא כדי שהם לא ירגישו חוסר. אני כבר התעייפתי מלהיות הכל ולא לקבל כלום. גם מסביב אף אחד לא יודע את הקושי שיש לנו. אנחנו חיים בהצגה גדולה. לכן גם מאד קשה להפרד כשמסביב חושבים שהכל בסדר.
אכזבה גדולה
שי לא הבנתי ממה אתה מאוכזב, אשמח שתפרט עירית
כמובן שי אני ואחרים מאוכזבים שבפורום כה חשובאת נכנסת לענות תשובות פעם בשבועיים מה ההתממות שלך ? התשובה שלך לא נעימה.
קראתי מאמר שאומר שקפאין פוגע בנפש, האם שוקו מכיל הרבה קפאין ופוגע באמת בנפש? כי אני שותה ליטר ליום!! תודה...
אורן שתיית קפה מרובה גורמת לאי שקט כאשר יש נטייה לכך , זה יכול להיות קשור גם להפרעת חרדה, לא ידוע לי על נזק אחר. עירית
היש סיבה כשפונים לאדם בשאלה אז הוא עונה תשובה תוך כדי ריחוף ואף תשובה שגויה?לדוגמה שואלים אותו היית אתמול בסרט? ולו יקח קצת זמן לענות תוך כדי השתהות קלה ולאחר מכן יאמר"לא" ומיד לאחר מכן יתקן את עצמו ויאמר סליחה "כן" ויתנצל על שענה כך. יש לציין שזה יכול לקרות לעיתים קרובות, אותו אדם נמצא בתקופה "רגילה" למדי ללא שינויים/או מצבי רוח מסויימים.מה גורם לכך?
זאת בעיה של ריכוז כדאי ליבדוק את זה
שלום רב היתה לי מורה מדהימה למת"מ,היה לי איתה קשר טובה וההבנה מרובה. הרגשתי שהיא באה ללמד ועושה זאת עם כל הנשמה,הרגשתי שהיא מלמדת בשביל שנינו נצליח ביחד במטרה. אחרי 5 שנים של לימוד משותף (היא המורה שלי מהחטיבה). החליפו לי מורה, החליפו לפני שנה וחצי,עד עכשיו לא התרגלתי והשלמתי עם המצב. והמורה החדשה היא טיפוס מבוגר יותר,היא קרה,פחות פתוחה ולא מבינה אותי כלל. היא גם צועקת ואף משפילה ברמה נמוכה-אך עבורה זוהי פגיעה ממך עמוקה. אני טיפוס שאוהב חום ואהבה-כמו כולם, לא?! כמן כן זה מוריד לי את רמת הבטחון העצמי ובחומר והמוטיבציה. הבעיה ממש החמירה,כאשר היתה הבגרות בקיץ ונכשלתי!!! קיבלתי 49,תמיד כל הציונים שלי היו בסדר. אנילא טיפוס שלא שמקיע,אני תלמידה מצייטנת והשיעורי בית שלי היו תמיד בסדר. כעת אני אמורה לעשות בגרות חורף ולא הולך לי בתרגול-זה ממש מבאס אותי. אני כבר בקושי מאמינה שבכלל אוכל להצליח. מאד חסר לי יחס מהמורה החדשה,יחס של אחדות שאני לא לבד במערכה. כעת אני טובעת לבדי. אני מבקשת ממך בבקשה תעזרי לי.... אני יודעת שזה אולי נשמע תינוקי,אך נותרתי ללא ברירה. ניסיתי לשכנע את עצמי,שאין מה לעשות וזה המצב,וצריך להתמודד ולא לבכות-אבל זה משפיע על הצלחה של במקצוע. נ.ב אני טיפוס שמסתדר עם אנשים,ואין לי כל בעיה עם שאר המורות. מחכה לתשובתך בקוצר רוח... תודה רבה !!!
לתלמידה אני יודעת שלעיתים קרובות הקשר עם המורה משפיע על ההצלחה בלימודי אותו מקצוע. יחד עם זה את מוכשרת ומצליחה בדרך כלל, אז אל תקחי את זה לכוון של אי ההצלחה שלך בעתיד במקצוע מת"מ. אני בטוחה שאת יכולה להצליח ושתמצאי את הדרך לעשות זאת. אם היחס של המורה ממש בגדר הלא תקין ניתן להתלונן למנהל, במידה וזה לא קיצוני כל כך, קחי זאת כהתנסות לחיים, ותגידי לעצמך שזה תלוי בך ולא בה, ואת תצליחי למרות הקושי, אפשר להפיק מכך הרבה לחיים בהמשך. המון בהצלחה עירית
שלום האם כדורי סרוקסאט נחשבים לכדורים מהדור החדש
לויוי כדורי סרוקסט נחשבים לתרופה מודרנית ויעילה, זה מהמשפחה של פרוזק הנקראת ssri . עירית
אתר קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל: http://aci.selfip.org אנשי ספקטרום (א"ס) הם אנשים בעלי מצבי ספקטרום אוטיסטי - אוטיסטים, אספים (אנשים בעלי תסמונת אספרגר) PDD, וכו'. פורום אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל: http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=15669
בהצלחה לכם עירית
שלום עירית הנני נערה בת 21 מבית דתי לאומי תושבת המרכז ,הורי אנשים נאורים בעלי תואר אקדמי אך מאד "מרובעים" בכל מה שקשור בנושא של "בינו לבינה" . לאחרונה הכרתי בחור בן גילי אף הוא דתי ,אני חשה כלפיו אהבה עזה ,מדובר בפרק זמן של חצי שנה , לאחרונה החלטנו לשכור דירה משותפת למרות שזה נוגד את השקפת עולמה של היהדות של מערכת יחסים טרום החתונה . הורי מאד מאד מתנגדים לרצוני זה חרף נאורותם והדבר מגיע ממש "לפיצוץ" ולברוגז . איני יודעתבאם אתמכירה את מהלך העיינינם של העולם הדתי ברם קיים פער עצום בין נושא ההכרויות של העולם החרדי שם נפגשים בני הזוג בפרהסייה ללא כל מגע לבין העולם של הדתי הלאומי עליו אני נמנית -בעולם זה "נעשים" מעשי אהבה "אסורה " בחשאי. איני רוצה להיות חסודה אך לא רוצה לפגוע ברגשות הורי אך לא בחופשי האישי. תודה ושבת שלום
לרינת אני מבינה את הקונפליקט , קשה מאד לדעת במצב זה מה לעשות, אבל יש מספר כוונים שניתן לחשוב עליהם, המידה בה ההורים שלך מתנגדים האם כתוצאה מצעד כזה הם ינתקו את הקשר איתך, והנושא השני הוא עד כמה הקשר עם החבר יציב וחשוב לך, האם אתם חושבים בעתיד להנשא, האם יש דרך אחרת לעשות צעדים יותר הדרגתיים. מה שצריך לכוון אותך הוא לא לשבור לחלוטין את הכלים מאחר ואת זקוקה גם להוריך גם אם ברגע זה הם לא במוקד מבחינתך. עירית
שלום. אני יוצאת זה 3 חודשים עם בחור מקסים שסיפר לפני כחודש שיש לו בעיה רפואים כלשהיא. מדובר במחלת הנפילה, או חשש למחלת הנפילה, משהו שהתחיל בגלל לחץ ולאו דווקא תורשתית. אני מתלבטת המון מה לעשות לגבי העניין. האם זאת מחלה שיכולה לפוע בתפקוד היום יומי? האם זה משהו שיכול לעבור בעוד תקופה מסויימת? האם יש סיכוי שהמחלה תחזור? מה קורה בזמן שלא לוקחים תרופות? האם זה דבר שעובר בתורשה? דיברנו על העניין מספר פעמים, אף פעם לא על העובדה שזה עלול לפגוע בקשר... הוא העלה את העניין שהוא יכל לחלות בזה אחרי הנישואים וכדומה, יש צדק קטן בדבריו... קשה לי מאוד עם העניין הזה, כי יש בבחור שלי כל כך הרבה דברים טובים.. אבל אני כל כך חוששת... אשמח אם אפשר להפנות אותי לגורמים שמכירים את הנושא ויוכלו לתת לי תשובות. תודה! רינה.
לרינה במידה והקשר רציני , בקשי אותו שיקח אותך לרופא שלו שבודאי ידע לענות על כל שאלותיך, חומר כתוב ניתן למצא , אבל זה לא יענה על שאלותיך, מאחר ויש עוצמות שונות וביטויים שונים למחלת הנפילה. עירית
זאת שוב אני, שאחותי התאומה נהרגה באשמתי. ניסיתי לשמוע לעצה שלך לדבר עם מישהו. לא הייתי מסוגלת לדבר. האשמה תקועה עמוק אצלי. אני מרגישה שאחותי כועסת עלי ומסתכלת עלי והיא מענישה אותי. מאז אני מקיאה המון. ואפילו פעם אחת ביום ההולדת שלי( שלנו) התעלפתי והייתי בבית חולים. כולם חושבים שקשה לי כי אחותי נהרגה, אבל הם לא יודעים שאני אשמה. אני הולכת ומידרדרת. לא מסוגלת ללמוד לא מסוגלת לדבר על זה עם המשפחה. אני רק מרגישה את אחותי כל הזמן מסתכלת עלי. מאז המקרה חוץ מלרשום על זה כאן. לא הוצאתי את זה מהבטן. לא מצליחה!!!! אני מתפוצצת. אאאאאאאאאאאאאאווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף.
אחותך לא מסתכלת עליך, כל התחושות והרגשות האלה באים כתוצאה מתחושת האשמה, את לא באמת אשמה, את רק מרגישה כך, את חייבת לדבר על כך כי אז אולי תשתחררי מעט, כבר הענשת את עצמך מספיק, זה לא תורם לאף אחד, הנה כתבת את זה כאן ולא קרה שום דבר רע להפך, אני מבינה אותך. אם את לא יכולה לדבר אז תכתבי את זה להורים או לאדם קרוב אחר. עירית
ליכתוב על זה בפורום פסיכיאטריה אם זה מענין אותך יש שם אנשים נחמדים שיבינו אותך וגם בפורום פסיכוטרפיה ועוד משהוא אולי טיפול באומנויות יכול לעזור לך כי שם את לא צריכה לדבר על זה ואת מוציאה את זה בדרך אחרת בהצלחה והלוי שלא תרגישי השמה ושתהיה לך רפואת הנפש והגוף .אמן ואמן קרן
רציתי לדעת מה הכונה במשפט הבא-mzjor depression-recerrent
לדני הפירוש הוא אבחנה של דכאון, אני לא יודעת מדוע אתה שואל, בכל מקרה בדכאון אפשר וצריך לטפל, בתרופות או בשיחות, בכל אופן חשוב וכדאי לטפל מאחר ויש פיתרון למצב, הקושי הוא שבתוך המצב לעיתים יש מחשבות לא טובות , ואז יש יאוש, זה חלק מהדכאון, וזה משתנה. עירית
היי..אני לא בטוחה שזה קשור לפה אני מנסה אם לא אז אתם יכולים להפנות אותי .אז ככה - אני לומדת עיתונאות ותקשורת ,כחלק מהמגמה המורה נתן לנו לעשות כתבת תחקיר .והנושא שבחרתי הוא למה יש משיכה למזרח הרחוק ולתאילנד בפרט . לפי דעתי זהו נושא רוחני משהו שקשור לנפש וזה נראה לי נושא פסיכולוגי לכן אני צריכה דעה פסיכולוגית /סוציולוגית ..לכן אם אתם יכולים לעזור לי ..אני ממש אודה לכם. שוב,אם זה לא קשור תוכלו להפנות אותי למקום הנכון תודה מראש ,קארין .
לקארין שאלתך לא ממש קשורה לעיסוקנו בקשיים ובעיות נפשיות, נראה לי שאת יכולה לבדוק בכוון של תורות המזרח ומדוע הם מושכות, אפשר לשאול צעירים שנוסעים למזרח מה מושך אותם. בהצלחה עירית
שלום לפני 3 שנים חליתי בלוקמיה וטופלתי בטיפול י כימותרפיה שגרמה לנסיגת המחלה(וחבל-כך אני מרגיש כעת). מאז חיי אינם חיים,אני כל הזמן מחליף תרופות (בהמלצת רופאים שהם כמובן יודעים הכל הכי טוב..).חודש לאחר ששבתי לעבודה והבייתה מהאישפוז בגין הלוקמיה,התחלתי להרגיש תחושות דיכאוניות והפסקתי לתפקד כרגיל,הן בעבודה(הייתי "מבריז" חופשי) והן בביית(כגון,להתחמק מלקחת את הילד הקטן לגן ו/או אי -עשייה של שאר החובות שהיו מוטלות עלי).לתקופה של כ-14 חודשים הייתי מאוזןעם טיפול ברסיטל 40 מ"ג ליום והרופאים חושבים שהייתי אז במאניה.ואז,עקב עלייה במישקל וקשיים בתפקוד מיני החלטתי שצריך לעשות משהו.פניתי לרופאת המשפחה, שהמליצה לי על פרוזק.מס' ימים לאחר נטילתו,התחלתי להשתולל בביית ולא ללכת לעבודה,הייתי פשוט יללן ובלתי ניסבל.החלפתי לציפרלקס וגם זה לא עזר.הלכתי פעמיים(כל ביקור 1200 ש'!)לפרו' וייצמן שאמר לי שמבחינתו אין מניה לחזור ל"רסיטל" ,אבל זה כמו פיאט מול מרצדס(הכוונה לציפרלקס).עקב כל הבלגן הזה,אישתי עזבה אותי ואושפזתי לשנה בבית חולים גהה במחלקה סגורה כשגם שם כל כמה שבועות/חודשים "מנסים על השפן" תרופות אחרות ו/או יותר טובות.(גם) שם ניסיתי(כן,בבית החולים) להתאבד מס' פעמים ותמיד תפסו אותי - וחבל לצערי באותה תקופה גם הפסקתי את תקפקיד הרגיל בעבודה,תפקיד שנילוו אליו הטבות כגון רכב,נסיעות לכנסים בחו"ל וכו'. ).מאז חיי אינם חיי.הלכתי לאין ספור מתקשרים,אסטרולוגים,נומרולוגים ו"להבדיל" פסיכיאטריים ו/או כל מיני מומחים בתחומים שונים ומגוונים ומאומה לא היטיב את מצבי ,אלא רק את מצבם הכלכלי של אלו שפניתי אליהם.. .איבדתי את הקשר שלי עם הילדים(בהיעדר קשר עם אישתי הם לא שויים,את חיי ה"קודמים" ואיני יכול להשיבם.יש רצון ללכת לישון ולא להתעורר.ההורים שלי כבר עייפו ממני ואינם מסוגלים להבין אותי ו/או לעזוב אותי לנפשי.אבא שלי אפילו אמר לי שאם אפנה לתוכניות טלויזייה בענייני הוא ינתק איתי קשר והוא בהחלט מתכוון לזה.אמא שלי פשוט אומרת לי ש"אתה לא רוצה" ואבא עוד מוסיף ש"אתה פשוט עצלן". מה ללעשות ?אילו עצות אתם נותניםך לי ? אני משווע לעזרה/תמיכה/סיוע בדחיפות ובאהבה רבה נא הוכיחו לי כי יש לי פתרון.כל מה שאני רוצה (ואני יודע שכעת זה לא ריאלי)זה לשוב הבייתה ולמה שהייתי קודם-איך עושים את זה?? גירסא להדפסהשלח לחברים
היי דיברתי איתך בטלפון היום, אז אני לא אחזור על אותם הדברים עירית
לפני חודשיים אחותי התאומה נהרגה. ואני מרגישה שזה בגללי,. ישבנו בחצר הבית זה היה ביום שבת. באיזשהו זמן התגרתי בה והתחלתי לרדוף אחריה והיא רצה לכביש בטעות ו..... אני לא מצליחה להתגבר על זה אני כל הזמן מרגישה שאני גם צריכה למות כי אני אשמה בהכל. אני לא מסוגלת לדבר על זה עם ההורים כי גם ככה קשה להם. אנחנו אמורות להיות בנות 17 ב 20 לאוקטובר. ואני לא מסוגלת להגיע ליום הזה לבד. אני לא יודעת לחיות בלי אחותי. אני כל הזמו מרגישה שאני צריכה להענש. ושכל דבר יגיע לי. אני נשברת. אני לא אחזיק מעמד. ככל שמתקרב היום אני יותר שבורה.והוא מתקרב מהר .
לשבורה ברור לי שאת לא אשמה בכך שאחותך נהרגה, הרי זה לא היה מכוון, שיחקתם והשתובבתם וזה קרה, ברור שלא היה לך יכולת לדעת מראש שכך יקרה, אני גם יודעת שלא קל להפתר מרגשי אשמה. אבל רגשות אשמה לא אומרות שאכן יש כאן באמת אשמה , יש הבדל גדול בין הרגשה לבין העובדה. אני גם מאד מבינה את הקושי העצום, להערכתי חשוב שתפני ותקבלי עזרה של מטפל שיעזור לך לעשות עיבוד לאבל ולמצא את הדרך להמשיך בחיים, זה מאד קשה, אבל אפשרי וזאת הדרך הנכונה, כרגע את חושבת שאת לא יכולה להתגבר, אבל אני מאמינה שאת כן יכולה, אבל כרגע קשה לך לראות זאת. חשוב לדבר על זה ולהעזר. עירית
לפני הרבה שנים (7) נפרדתי ממישהו איתו הייתי 6 שנים הפרידה היתה קשה וכואבת ואני עדיין מרגישה באובדן. הוא התחתן כבר ובנה לעצמו חיים אחרים ואילו אני התקדמתי מיקצועית אבל לא הצלחתי להתגבר על הפרידה. יצאתי עם הרבה בחורים מאז אבל עדיין לא הצלחתי ליצור קשר משמעותי. מה עושים ?
מנסים ללכת ליעוץ על מנת לבדוק מה קורה ומדוע את לא מצליחה ליצור קשר, בודאי יש יותר מאדם אחד אותו אפשר לאהוב, חשוב להבין מה מפריע לך ליצור קשר חדש משמעותי, יכול להיות שאת חוששת להתקשר בגלל החוויה הקשה שהיתה, זה רק ניחוש מאחר ויש גם אפשרויות אחרות, כדאי לבדוק. בהצלחה עירית
שלום, לאחי יש שלושה ילדים. הוא ואשתו עובדים במשרות בכירות (שניהם אקדמאים) שעות ארוכות וחוזרים רק בערב כששלושת הילדים נמצאים בבית אחרי ביה"ס ללא תעסוקה. הילדה הגדולה משתלבת חברתית אך לא לומדת ועושה בעיות בביה"ס. האמצעי בדיכאון, כל הזמן מול המחשב והטלוויזיה וכשאנחנו או הוריי או אורחים אחרים מגיעים לביתם הוא מסתגר ויוצא רק כדי לאכול וגם זה בקושי - הוא כמעט ולא אוכל כלום . הבנתי שהוא מתנהג כך באופן רגיל לא רק כשבאים אורחים. מדי פעם הוא הולך לחברים או לפעילות חברתית. הקטנה לא מתחברת עם בני/בנות כיתתה, רודה באביה וזה ממלא כל בקשה שלה ללא תנאי וגבול, יש לה טיקים בפנים וכל צורת התקשורת שלה עם אחיה היא בריבים או מכות. היא תמיד צריכה להיות במרכז ולקבל את מלוא תשומת הלב ואם זה לא קורה היא בקריזה. אני רוצה לציין ששלושתם ילדים אינטיליגנטים מאוד, שלא ממשים את קצה הפוטנציאל שלהם. ההורים לא מתעניינים בהם בכלל - לא בשיעורים, לא במה שקורה להם בביה"ס, לא בחברים, ולא בצרכים הבסיסיים - אוכל, בגדים, מחלה, הבעת רגשות וכו. כשאנחנו מפנים את תשומת ליבם של אחי ואשתו לעניין הם מתעלמים כאילו הכל בסדר. הילדים היו פעם באיזשהו טיפול בית ספרי שלא הניב תוצאות כלל, בעיקר בגלל שהוריהם שללו כל איש מקצוע שבא במגע עם הילדים. השאלה היא, מה אנחנו, שרואים את התופעות האלה מקרוב ומאוד מודאגים - מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילדים ולהורים האלה?
לרקפת נראה לי שהכי חשוב להבהיר להורים שהם צריכים להשקיע בילדיהם, זאת אחריותם ואני לא בטוחה שאתם יכולים לעשות במקומם, אני גם חושבת שהם זקוקים ליעוץ כיצד להתנהג עם הילדים. אתם יכולים לבלות איתם להזמין אותם אליכם, לא לרחם עליהם ולשים גם גבולות כשצריך. אבל החינוך והשינוי שצריך לעשות בבית הוא בידי ההורים. עירית
שלום רב בת 58 נשואה וסבתא לנכדים.סובלתמידי פעם ממשברים נפשיים, ממצבי רוח,חוסר שימחה,לחץ בלב.טיפוס לחוץ ומתוח.קשה לי במיוחד לבטא רגשות כלפי בני משפחתי לנשק לחבק וזה גורם לי להרגיש נורא ואיום ואף למצב נפשי לא טוב למרות שאני רוצה לעשות זאת זה לא יוצא ממני אני חשה שזה יוצר ריחוק ממני.גם כשאני שימחה מדברים/אירועים שקשורים לקרובי אני חשה כי ההתרגשות לא יוצאת עמוק מליבי למרות שאני כן מסוגלת להפגין הרבה שמחה ןגאוה מהדברים אבל רגש לא.אם אני מנסה לנתח אני קושרת זאת בילדות שלי -אמא שמטופלת בתינוקות מעבירה אותי לסבתי שגרה בסמוך לגדל אותי והיא עצמה עסוקה בגידול איחי ומבלי לקחת כל חלק בגידולי שלי ואני לא זוכרת חיבוק או נשיקה מאמא.אני גודלת ונמצאת עם סבתי עד ליום מותה כשלי אז מלאו 18 שנה.מה עושים....??????????????????
לר.ר יש כמה אפשרויות: אפשר לנסות ללכת לשיחות טיפוליות בקופ"ח , או במרפאה לבריאות נפש, ואפשר לבקש טיפול תרופתי מרופא המשפחה או יותר טוב מפסיכיאטר. בכל אופן לא להתייאש ניתן לעזור, יש הרבה אנשים הסובלים מתופעות דומות עירית
עירית !!!למה את לא מגיבה למה שרשמתי למטה אני כבר מיואשת מחכה לתשובה!!!!! לא יכולה יותר!!!!!!!!!!
האם את מתכוונת לצורך הדחוף לצאת מהבית, אני מבינה את המצוקה, ויש דרכים לצאת מהבית, כמו למצא דירה לא יקרה עם חברה או אפילו מספר חברות, אני לא יודעת האם את עובדת האם זה יכול להיות פיתרון עבורך. לצערי אני לא מכירה מגורים שניתנים חינם, יש מקומות כמו בית אשנטי בת"א , בדרך כלל גרים שם אנשים עם בעיות אישיות מאד קשות, ואני לא חושבת שזה מתאים ויעזור, לכן ניסיתי להציע לך דרך שונה לראות את מה שאבא שלך אמר נראה לי שזה היה נגד אימך וגם כאשר מאד כעסים לעיתים אומרים דברים לא רציונלים שלא ממש מתכוונים אליהם, אם את מסוגלת כדאי לדבר עם אביך על כך אולי תשמעי דברים מרגיעים, ואם לא אז צריך לחפש דרך לצאת מהבית , גם אם זה אומר לעבוד בכל עבודה שאת יכולה למצא, בנוסף אם את מרגישה שהמצוקה קשה מאד, חשוב ללכת למספר שיחות טיפוליות, אפשר דרך קופ"ח, על מנת להרגע ולהתארגן. עירית
שלום, אימי חולת פיברומאליגיה והרופאה המליצה לה על טיפול קוגנטיבי למבוגר, האם תוכלו להפנות אותי למקומות שעורכים טיפול כזה? תודה מראש, יובל
ליובל יש טיפול פרטי או דרך קופ"ח או מרפאות לבריאות נפש, הטיפול הוא לא למחלה אלא אולי לדיכאון או חרדה הנלווים לכאבים עירית
אני לא יודעת מה קורה לי. נדמה לי שאני חצוייה לשניים וכל אחד רוצה משהו אחר. אני נשואה כבר 16 שנה עם ילדים בעייתיים, אבל הם לא הבעיה איתם אני יכולה להסתדר. אני נותנת מעצמי הכל לכולם, כולל ימי הולדת ותשומת לב לכל מי שנמצא סביבי. ונהנית מזה מאד. אבל כשזה מגיע אלי אף אחד לא נותן לי את תשומת הלב שאני מצפה שיתנו לי. אפילו מזל טוב קטן ליום הולדת אני לא מקבלת מבעלי.אם אני ייזום התקרבות מכל צורה שהיא אז לא תהיה לו בכלל התנגדות.אבל ממנו לא מגיע שום צעד אחר. בשביל בעלי אני לצידו רק בשביל סקס ודאוג לדברים מסביב , אוכל ניקיון וכו'. אני יזמתי גם טיפול אצל ייעוץ זוגי. ששם בכיתי לו מול העיניים ואמרתי בדיוק מה קשה לי. ומה כואב לי. במשך כל הזמן שאנחנו נשואים היו הרבה פעמים כעסים כאלה שאחרי זה הכל נרגע וחזר לעצמו. עכשיו אני לא מצליחה להשתחרר מהכעסים שקבורים בתוכי. והם רק הולכים ומצטברים. מצד שני, אני מאד רוצה שינוי. והלכנו ליעוץ הזה. ובעלי עכשיו מנסה להתקרב בצורה כל כך מלאכותית. שאני או יותר נכון הגוף שלי לא מסוגל לקבל ולהתרכך. ואני נרתעת ומסתייגת. אני נמצאת במצב של יאוש בלתי נסבל עם מחשבות איומות, על חוסר רצון להמשיך לחיות ככה, עם חלומות מפחידים על זה. למה זה קורה ככה ,מצד אחד אני מאד צריכה קירבה ושינוי ומצד שני כשזה קורה אני לא מסוגלת לקבל את זה כי אני מרגישה שזה עומד להסתיים בכל רגע ושהוא לא עושה את זה מכל הלב אלא רק כי אמרו לו. קשה לי עם זה. הגעתי למצב שכשהילדים הולכים בלילה לישון נוצר שקט מעצבן כזה ומתח. במשך היום אנחנו איכשהוא מדברים על דברים של היומיום. אני כבר לא מסוגלת ליצור התקרבות והוא לא יוזם מצידו.(אני הבערתי לו לפני המון זמן שאם אין בנינו דברים אחרים חוץ מסקס, אז גם זה לא יהיה).אני לא יודעת מה לעשות. בבקשה עזרה כי אי עובדת עצות ולא יכולה לסבול את זה יותר.רוצה למות
אני לא יכולה להמשיך יותר. בבקשה תגיבי לי ותתני לי תשובה מה לעשות. אני מתמוטטת!!!!!!
לצערי תמיד אומרים שיותר טוב לא לצפות לכלום וכך גם לא להתאכזב - מצד שני לדעתי תצטרכי למצוא את האושר שלך בדרכים חלופיות, כי בעלך כנראה לא ישתנה
שלום, אני בן 35 ועובד בהייטק. במהלך עבודתי לא יוצא לי לזוז הרבה מידי ולכן עד לפני 3 חודשים הייתי הולך לחדר כושר שלוש פעמים בשבוע. אני סובל מכולסטרול גבוה ויש לי נטהי להשמנה למרות שעכשיו יש לי קילוגרמים מעטים להוריד. אני מצליח להקפיד על דיאטה, הבריאות חשובה לי והכושר הגופני חשוב לי. בחוש\דשים האחרונים אני לא מצליח להביא את עצמי לחדר כושר. כתוצאה מכך אני משמין, או לא מרזה, ואני לא מרגיש טוב עם זה. אני לא מצליח להבין מה עושה לי לא להצליח לעשות את הדבר הזה שכן היה בסדר העדיפויות שלי וכן הקפדתי לשמור עליו. זה לא עניין של זמן כי תמיד הייתי עסוק ותמיד עשיתי ספורט. יש לי חברה בחודשים האחרונים, והיא כל הזמן מחמיאה לי על מראי החיצוני ואוהבת אותי יחד עם הקילוגרמים העודפים. אומנם אני עסוק איתה יותר מבעבר אך שוב, זה לא עניין של זמן כי כבר היו לי חברות אחרות ועדיין הייתי עושה ספורט. אני לא מצליח להביא עצמי לחזור לכושר וזה מתסכל אותי. אני רוצה להבין למה. הרי אין טעם ללכת פעם אחת בשבוע. בכדי שזה יהיה אפקטיבי צריך ללכת פעמייםורצוי שלוש. אם זה הזמן, ולא בעיה על כסף, ואני כן אדם עיקבי ועקשן - למה פה אני נופל? מה את אומרת ומה את מציעה לי לעשות?
איש, מה שצריך זה בעיקר מוטיבציה. משהו שידחוף אותך, ואם אוהבים אותך ככה, אז בטח לא מוטיבוציוני. לי למשל זה עובד בצורה הזאת- יש לי חדר כושר קטן בבית. השקעה מינימאלית, ופשוט בזמן פנוי, מול טלויזיה וכדומה- אני מדוושת לי. מה גם שאני בודקת אחת לשבוע משקל. זה נותן תחושת סיפוק עצומה כשרואים הבדל, גם של קילוגרמים, או להבדיל, מכנס עולה עליי מצוין וכד'. לגבי חדר כושר, אם זה לא בעיה של כסף- לפעמים עדיף פעם בשבוע מאשר לא בכלל, ואולי ללכת עם מישהו- מישהי. מה אתה אומר?
שלום, אני בת 26 ונשואה זה 4 שנים. בעלי בן 34 ובשנה וחצי האחרונות מערכת היחסים שלנו לא מתפקדת...אנחנו רבים לא מקימים יחסי מין והוא לא מוכן ללגת לייעוץ זוגי...זה הגיע לשלב שאני חושבת על גירושין אבל אני לא יודעת עם מי לדבר על זה, זה ניראה לי כל כך נוראי...אני כל כך מפחדת לפגוע בו ולהישאר לבד פתאום ....נוח לי כרגע אני מתחילה בקרוב ללמוד והוא הגב הכלכלי שלי ...איפה כל זה יהיה אם אני אהיה לבד...אני בת 26 את מי אני אכיר...יהיה עלי כתם....אני אהיה גרושה...אני נורא מפחדת. וככל שעובר הזמן אני מרגישה שאני רוצה להיות בלעדיו. אני צריכה כיוון משהו תודה
לא יודעת עד כמה אני יכולה לייעץ כי את רק את מרגישה את היום יום. הבעיה היא רק ביחסי המין? התקשורת זורמת? תחושת בטחון? (ולא רק כלכלי), את מאושרת? אוהבת? אלו דברים שצריך לחשוב עליהם לעומק, אולי לקחת קצת ספייס ולחשוב. אולי ברגע שתעלי את עניין הגירושים, גלגלים חיוביים יתחילו לפעול, לא יתנו להתגרש בקלות. דבר אחד אישי אני יכולה לתת... להיות גרושה בגיל 26 זה כבר לא משהו חדש ולא משהו שצריך לחשוש ממנו כי העולם כבר הפך לכזה. ואם אין ילדים, את נחשבת רווקה בעיני הרבה אנשים. לגבי לימודים, יש כל כך הרבה עזרה כלכלית, מלגות וכאלו, שאני לא חושבת שתיתקלי בבעיה. אני יכולה לאחל רק טוב...
שלום רב יש לנו במשפחה אדם מאוד עצבני שנדלק מהר מכל שטות במיוחד באירועים שיש הרבה אנשים כמו חתונות וכו וזה גורם צער ענק למשפחה ובמיוחד לאישתו רצינו לדעת איזה טיפול יכול לשפר את המצב?
ל-ג חשוב לדעת כמה זה קורה , האם זה לעיתים קרובות, האם זה במצבים ספציפים, ומה העוצמה, אפשר לקחת טיפול תרופתי במידה וזה בעוצמה גבוהה. או טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגנטיבי שילמד את האדם לשלוט בדחפים, הוא כמובן צריך להיות מעוניין בכך. עירית
שלום לכולם! ברצוני להתייעץ איתכם על מקרה שלי... עברה שנה וחצי מאז אהבת חיי נפרדה ממני.היום סוף סוף עזרתי אומץ והתקשרתי אליה.היו לי המון חברות אחריה אך היא לא יוצאת לי מהראש!חשבתי שהתגברתי אך בכל פעם שאני מסתכל על התמונה שלה אני בוכה...אז החלטתי לנסות לחזור אליה,אולי היא רוצה עכשיו לאחר שנה וחצי.אולי הבינה שאני הכי טוב לה...יש לציין שהפרידה לא קרתה בגללי אלא בגלל לחצים מבית ואובססיביות שלה כלפי,אהבה אותי המון!עדיין למרות כל החברות שהיו לי לא הכרתי מישהי כמוה,מדהימה,שיודעת לאהוב כל כך... אז התקשרתי אליה!בהתחלה לא זיהתה אותי עד שאמרתי לה!השיחה זרמה טוב,התעדכנו,שאלנו שאלות אחד את השניה.עשתה רושם שהיא שהיא מתעניינת במה שאני עושה!עושה רושם שגם אין לה חבר אבל אי אפשר לדעת...אז דיברנו משהו כמו 20 דקות ובסוף השיחה אמרתי לה שאני מאוד אשמח לראות אותה ואם יש מצב שניפגש?אז היא אמרה לי "שנשמור על קשר,נדבר ונראה"...מה זה אומר?מה אני צריך להסיק מזה?שהיא לא רוצה אבל היא לא רצתה לאמר לי במפורש?או שמא היא משחקת איתי משחק?אני כל כך רוצה אותה!מה עושים?איך לפרש את הדברים?עזרו לי...
לאמיר לצערי זה נראה שהיא לא ממש רוצה, ואם אני טועה והיא כן רוצה היא היא כבר תיצור קשר איתך. לד'עתי כדאי לך לנסות להתנתק, למרות הקושי הגדול ולנסות לצאת עם בחורות אחרות.אני יודעת שזה מאד כאב אבל אין ברירה, אי אפשר להיות עם בחורה שלא ממש מעוניינת. עירית
עירית שלום,אני בת 24 בחורה בריאה בדר"כ. אך יש לי בעיה קצת לא נעימה אני כיולה להגיד על עצמי שאני בחורה שמחה אך פתאום יכולים להיות לי מצבי רוח משתנים (כשהייתי קטנה כל הזמן האנשים סביב היו מגדירים אותי מתחלפת כמו מזג אויר...). אני יכולה לשקום בבוקר מאוד מתוסכלת ולהוציא את זה על בן זוגי מה שאני יודעת לשא בסרד אך איני מצליחה להתפטר מזה ולאחר מ"ס שעות להיות אחרת לגמרי ובאה מבקשת סליחה.הרי מערכת יחסים כזו לא יכולהלהמשיך להיות ככה כי גם אני מרגישה לא בסדר עם זה. אני יכולה להיות עם עצמי מ"ס שעות ולפעמים יום יומיים לבד....ולעיתים זה פוגע ביחסים שלנו. אנא אם ביכולתך לעזור לי אשמח. שבוע טוב אורית.
לאורית אני מבינה שזה קשה גם עם עצמך וגם בזוגיות, יש 2 כווני פעולה אפשריים לחפש דרך איך לא להוציא את זה על בו הזוג, להבין שאת כזאת ושזה פנימי שלך ולא קשור בהכרח לזוגיות, ובדוק דרכים לחיות יותר טוב עם התופעה וגם למצן אותה, אני ממליצה לך ללכת לטיפול התנהגותי קוגנטיבי ולנסות לברר את הדברים, כמובן זה גן תלוי בתדירות התופעה ובעוצמה שזה מפריע לך לתפקד. בהצלחה עירית
שלום רב, יש לי שאלה מאוד חשובה שמטרידה אותי לאחרונה ואני אשמח שתעזרי לי ליישב את העניין. אז ככה, אני אדם רציונלי , שמאמין בבחירה של בני אדם ובאחריות שלהם על מחשבותיהם ומעשיהם. לפני כמה ימים שמעתי משיחה והתלחשויות של כמה בני משפחה שמדברים על אדם מסוים שמזהירים מפניו . הם הזהירו מישהי "לא להסתבך איתו " - כדבריהם למה ? הסתקרנתי... ומה אני שומע? שיש לו מין ספר כזה עם לחשים וכישופים והוא יכול לגרום גם למישהי שלא מעוניינת בו , להימשך אחריו, או במילים שלהם : "הוא יכול לגרום לך לרדוף אחריו ולרצות אותו גם אם לפני כן לא רצית כל קשר איתו" אני נשארתי מזועזע אחרי הדברים האלו והאינסטינקט הראשון היה, ככל אדם רציונלי, לדחות את זה על הסף. שהרי אי אפשר להשפיע על בנאדם לעשות דברים בלי רצונו.. האם מדובר באמונה טפלה? האם יש למישהו כוח באמצעות כישוף ולחשים לעשות דברים כאלו? יש תיעודים או איזכורים של דברים כאלו בספרות המחקרית? האם אלו סיפורי בדים? אני מאוד אודה לך אם תיישבי לי את הנושא. יותר מהעניין הצר שתיארתי לעיל, הוא מבטא עניין רחב יותר בשבילי של הגיון מול אמונה טפלה. תודה רבה!
לדור בודאי שאין הוכחות ליעילות של כשפים ולחשים למינהם בספרות המחקרית , הגיון מול אמונה טפלה זאת שאלה מורכבת, שהרי אמונה טפלה זה לא משהו שמוכיחים אז כל אחד עם הבחירות שלו במה להאמין, או שזה נובע גם מפחדים, ואז ליתר ביטחון אנחנו לא רוצים להסתבך עם אמונות טפלות וסיפורי כשפים. אולי זה מה שקרה לך כאן, אתה לא מאמין אבל אולי קצת חושש. הרציונלים יגידו לך שאמונה טפלה נוצרת מצרוף מקרים, אבל לא הכל ולא מתמיד אנחנו יצורים הפועלים רק על פי ההגיון, יש רגש שלא תמיד הולך עם ההגיון , יש פחדים וכו' אז קשה לי לתת לך תשובה מוחלטת, תנסה לחשוב מדוע זה הזעיק אותך , זה עשוי להיות מעניין. עירית
אני מודה לך שהשבת לי, אני באמת מנסה לחשוב "למה זה הזעיק אותי" כמו שכתבת, ואני חושב שזה בגלל שגם אני לא רוצה להיות מישהו שנותנים לשתות משהו, וכך גורמים לו להימשך אחרי פלונית... כל מיני דברים כאלו ששמעתי שאם אשה רוצה לגרום לגבר "להשתגע אחריה" שתתן לו לשתות מים עם ...או כל מיני לחשים מספרים עתיקים שגבר יאמר ואשה שהוא מעוניין בה תיפול לרגליו ותרצה בו עד בלי דיי - אלו דברים ששמעתי שקרו - לא בדיתי מליבי. אני חושב שהחשש שלי נובע מאיבוד שליטה והפחד הקמאי מהנסתר והלא ידוע... מה את אומרת? בכל מקרה, מודה לך מקרב לב דור
מזה שנים אני מוצא את עצמי נכנס למתח מסוג כזה, שיוצר אצלי לחץ בצד שמאל של פנים החיך השמאלי התחתון בפה. זה קורה מכל שטות שמפירה את מנוחתי: לחץ קל בעבודה, אי יכולת להצליח להתחיל עם בחורה (אי היכולת לנסות), אכזבה מעצמי שלא התעקשתי על משהו בויכוח קליל, ויתור שלא התאים לי בקביעה עם חברים על מקום מסויים אליו נצא, סתם מחשבות מטרידות וכולי. בבוקר אני קם רגוע בדר"כ אבל במהלך היום, המחשבה הכי קטנה מותחת אותי לכיוון של הלחץ באותו מקום. כשזה מתגבר (זה מגיע לשיאו בערב ומוציא את החשק לכל דבר), נוצר מצב שאני סוגר חזק את הפה ונועל את השיניים מרוב מתח. לא רואים את זה עליי ואף פעם לא היו לי לחצים בחזה. אין לי גם שיער לבן ושום בעיות בריאות אחרות. נראה כאילו הכל נעצר שם ומתרכז שם. מיותר לומר שזה גם מלווה במצב רוח ירוד. אלכוהול לרוב מעביר לי את זה או אפילו אירוע משמח קליל. קל לזה להגיע. יותר קשה לזה לעבור, אבל אחרי לילה, אני קם כאילו כלום. נראה כאילו אני צריך שמשהו יסיח את דעתי כדי שזה יעלם ולו לזמן קצר. מה זה הדבר הזה? איך אפשר לטפל בזה אם בכלל? לפעמים אני חושב שאפילו תרופה פה מיותרת, אלא רק תירגול של הסחת הדעת והרגעה? מה את אומרת? תודה
לאמיר אפשר ללמוד שיטות הרפייה וגם לחשוב איך מקבלים את התופעה, נראה לי שטיפול התנהגותי קוגנטיבי עשוי להיות מתאים, אפשר לנסות תרופות הרגעה טבעיות קלות, ובעיקר לא להתרגש מהמצב , זאת לא הפרעה קשה. עירית
שלום, אני בת 31 (רווקה)וכרגע חזרתי מחופש מדהימה של שבוע בתורכיה, ואותם סימפטומים חוזרים על עצמם שוב- כל פעם שאני חוזרת מחופש: אני בדיכאון, מרגישה מבולבלת, מרגישה שבחרתי במקצוע הלא נכון(במהלך החופש אני אדם מלא אנרגיות שיכול להיות ער 24 שעות לטייל ולרקוד כל היום, בעוד שבמהלך השנה אני הרבה הרבה פחות אנרגתית -בעיקר נפשית, מאחר שעבודתי קשורה בתראפיה והתעסקות עם אוכלס` מיוחדות) כל פעם שאני חוזרת מחופשה , אני תוהה מה עלי ללמוד שוב/עוד(וכבר עשיתי כמה שינויים ואני לאחר 6 שנות לימוד אקדמיות) ובמה עלי להתעסק, כדי שאוכל לחוות את עצמי כל כך מלאה ומאושרת כמו בחופשה,והתחושות הם מאוד קשות(קשה לי להעביר אותם במילים) זה תחושה ששוב חזרתי אחורה לבלבול של לפני הלימודים שאני שוב מרגישה חסרת מסגרת ומבולבלת....אשמח לתגובה ואולי בעצם חופשה היא מדד טוב וזמן למחשבה, אולי באמת אני במקצוע הלא נכון והזמן הזה בחופשה מאפשר לדברים לעלות-לאופי האמיתי לפרוח....תודה על תשובתך
למירי יש הרבה אנשים שאחרי חופשה קשה להם לחזור למציאות ולשיגרה, ויש כאלה שכל תחילת שבוע מרגישים כך לאחר חופשת סוף השבוע, כמובן שיכולות סיבות רבות אחרות, כמו ציפיות מוגזמות שתמיד יהיה טוב והרי ידוע שבכל עבודה יש גם דברים שלא אוהבים לעשות, ואולי גם העבודה לא מתאימה לך, אני פורסת את האפשרויות , ולדעתי רצוי לבדוק מה מהם מתאימה , יכול להיות גם שילוב בין כמה דברים. עירית
שלום נודע לי שבן זוגי התנדב לצה"ל האם לספר להוריו?(הבן חשב בטעות או בכוונה לא ידוע לי עדיין..הוא אמר לי שלא חתם על התנדבות אלא על גיוס חובה.. שהוא חויב ללכת למילואים)ולכן מקבלים את זה ללא ברירה.אני ממש חוששת על חיו,האם לספר להם מוטב כמה שיותר מוקדם???
לרוני לא ממש הבנתי, האם את מתכוונת שהוריו לא יודעים שהוא במילואיים? ואם הם ידעו האם הם יכולים לשנות את המצב כרגע, תעשי בעיקר מה שמרגיש לך נכון מבחינה מצפונית. עירית
שלום. אני נמצאת במשבר כבר המון המון זמן ויש לי בילבול רציני בלב ובמחשבות. נמאס לי ואני כבר לא יודעת מה לעשות. הראש שלי חושב להמון המון כיוונים ואני לא יודעת מה נכון ומה לא. אני בת 39, נשואה כבר 15 שנה עם שתי ילדים עם בעיות, כל אחד והבעיות שלו,והבעל שלי כבר המון זמן לא משתף איתי פעולה ואפילו מקשה עלי את העיניינים בזה שלפעמים הוא מתנהג יותר גרוע מהילדים. אני כבר מאד מאד עצבנית, ולא מצליחה להרגיע את הגוף והנפש. אנחנו נמצאים כבר תקופה מסויימת ביעוץ זוגי שנפסק עקב המלחמה וכבר יותר מחודש לא הלכנו לשם. בעלי לא אחראי לא יוזם שום פעילות, לא עושה כלום לבד. לעומת זאת כל מה שאני אגיד לו הוא יעשה בלי להתווכח אפילו. לפעמים אני מרגישה שאני רק צריכה לפקד על כולם ושיש לי שלוש ילדים במקום בעל. וכל האחריות של הבית נופל עלי, וזה כבר נהייה כבד מאד עלי. נגמר לי כל הסבלנות. כבר היו לי מחשבות על התאבדות. ביעוץ הזוגי המליצו לי על כדורי הרגעה, שהתחלתי לקחת, אבל במקום להרגע הראש שלי התחיל לחשוב יותר מידי וליותר מידי כיוונים. אני יודעת שאם אני יזום התפייסות הכל יהיה בסדר , כי זה כבר קרה מלא פעמים, אבל הגעתי למצב שאני לא מסוגלת לעשות את זה. מצד שני עם אני אתעקש ואחכה שהוא יזום שום דבר לא יקרה. אני מאד צריכה להרגיש שאוהבים אותי ומפרגנים לי ושחושבים עלי.אבל אני בכלל לא מרגישה ככה. אני אתן לך דוגמא שקרה לי לאחרונה, אני בדרך כלל מכינה לבעלי צלחת של אוכל לארוחת ערב שיהיה לו לאכול אחרי העבודה. בזמן המלחמה הוא היה בבית ואני בעבודה, הכנתי קערה של אוכל שישאר לו רק לחלק ולאכול. וידעתי שאני מגיעה מאוחר ואמרתי לו לא לחכות לי. אז הם אכלו לבד והוא אפילו לא טרח להשאיר לי מנה. זה לא האוכל זאת המחשבה, שאפילו לא חשב להכין גם לי משהו, כאילו שאני לא קיימת. אני מרגישה שאני לא שווה ונמאס לי כבר לחיות כמו עבד שרק דואגת לכולם מנקה לכולם מסדרת לכולם ואף אחד לא חושב עלי !!
לנושאים הזוגיים אני לא נכנסת מאחר ואתם בטיפול זוגי, אבל חשוב מאד, זוגיות לא טובה זה דבר מאד קשה וגם ההרגשה שהצרכים שלך לא נענים, אבל להגיע למחשבות אובדניות זה כמו לא לראות את האופציות ולכן יתכן שאת צריכה טיפול פרטני על מנת להחליט מה את באמת רוצה, ובנוסף אם את במצוקה כל כך גדולה יתכן וכדאי להתייעץ עם רופא בנושא של תרופות, לא תרופת הרגעה אלא תרופה נגד דכאון שעשוייה לעזור לך להרגיש יותר עם כוחות ואז יהיה יותר אפשרי עבורך לבדוק מה את רוצה ולראות שיש אלטרנטיבות. עירית
שלום בן זוגי גוייס למילואים לפני 3 שבועות,הוא בן יחיד, להוריו מאוד קשה וכמובן גם לי המצב. אבל הוא בשלו.מנסה להיות גיבור.(רוב הגברים ככה..)איך משכנעים אותו למען השם כנראה הוא לא מבין שהוא בן יחיד וצריך קצת להתחשב בהוריו?כאב לי מאוד לראות את ההתעלמות שלו מהעובדות.(גם לי קשה אבל מסכנים ההורים).מה להגיד לו כדי שיתעורר?? תודה מראש
לטל את צודקת יש הרבה גברים שזה הדפוס שלהם, אני לא יודעת מה טיב הקשר הקשר שלו עם הוריו ומה הם אומרים לו. אני יודעת שבן יחיד יכול להיות חייל קרבי רק בחתימה הוריו, אז אולי הם חתמו על כך בעבר, השאלה היא מה את יכולה להגיד ואיך בעצם את יכולה להשפיע, זה מורכב, לכל אחד יש גם זכות להחליט מה הוא עושה בחייו גם עם זה חוסר התחשבות כלפי הוריו. זה נושא מורכב, את יכולה לפרוס בפניו את הקשיים וההשלכות, והוא יחליט, אני יודעת שזה קשה אבל זאת המציאות, אולי משהו ממה שתגידי יתקבל ואולי גם לא, מקווה בכל מקרה שהוא יחזור בשלום. עירית
לטל את צודקת יש הרבה גברים שזה הדפוס שלהם, אני לא יודעת מה טיב הקשר הקשר שלו עם הוריו ומה הם אומרים לו. אני יודעת שבן יחיד יכול להיות חייל קרבי רק בחתימה הוריו, אז אולי הם חתמו על כך בעבר, השאלה היא מה את יכולה להגיד ואיך בעצם את יכולה להשפיע, זה מורכב, לכל אחד יש גם זכות להחליט מה הוא עושה בחייו גם עם זה חוסר התחשבות כלפי הוריו. זה נושא מורכב, את יכולה לפרוס בפניו את הקשיים וההשלכות, והוא יחליט, אני יודעת שזה קשה אבל זאת המציאות, אולי משהו ממה שתגידי יתקבל ואולי גם לא, מקווה בכל מקרה שהוא יחזור בשלום. עירית
שלום בסדיר הוריו חתמו לו להיות קרבי,אבל בסיום השירות לא הסכימו להעריך חוזה זה ולכן שירת בבסיס לא קרבי.הוא כמובן קיבל זאת כי הספיק לו.במילואים האחרונים שאלו אותו אם רוצה להמשיך להיות עם היחידה שלו כי הם הולכים להיות בשטחים והוא בחר להמשיך להיות עם החברים אפילו שזה נחשב קרבי והפעם הוא חתם ולא הוריו.(מעניין...אפילו שהוא קרוב לגיל 30 אין לו אחים ואחיות למה לא מבקשים גם את הסכמת ההורים????) מה אפשר לומר לו במצב כזה בלי לפגוע בו? תודה מראש
