פורום שווה לכל נפש

היי אני בת 34 ובחודש באחרון אני עוברת טיפולי שינים קצת קשים, היות ואני היסטרית מרופא שיניים אני פוחדת מאוד ולא רגועה, קשה לי להתרכז בעבודה ובלילה יש לי נידודי שינה שמלווים בחרדות, לתקופה קצרה זו אני משתמשת בכדור לוריון שמרגיע אותי, כדור אחד נאמר ביום, לפעמים רק פעם ביומים, אני יודעת שבסוף הטיפולים אני לא יצטרך יותר (משהו כמו שבועים - חודש) האם אני יכולה להתמכר לתרופה?? האם זה יגרום לי נזק?

אני מעונין בסדנא לטיפול בכעס (התפרצויות בלתי נשלטות, אחת לכמה זמן בעיקר כלפי אשתי ובנושאים יחסית שוליים שלא אמורים לגרום לכעס) באזור השרון. אשמח לקבל כתובת או טלפון אליהם אוכל לפנות בהקדם האפשרי. בתודה

שלום לך נסה לפנות למרכז לטיפול במשפחה של מקום מגוריך ולהתעניין שם. אני לא מכירה סדנה פרטית כזו. בברכה אירית

בני בן החמש מזה חודשיים מכחכך בגרון, נגשתי לאף אוזן גרון והכל נמצא תקין, קבלנו סירופ - להקלה, מצד שני רופאת המשפחה ציינה כי זהו סימן למצוקה נפשית, (טיקים) אנא אמרו לי האם זה נכון ואם תכלו לפרט ומה פתרון

שלום לך קיימת אפשרות שהכחכוחים על רקע רגשי,אבל לא הייתי מסתפקת רק בחוות דעת אחת, הייתי מציעה לך לעשות בדיקות מקיפות נוספות, להתייעץ עם עוד רופא ובמקביל לחפש גם סיבה למצוקה בחיי בנך. אפשר גם לשוחח איתו, מה מפריע לו בגרון? מה הוא מרגיש בפנים? ובכלל לשוחח איתו, מה קורה בגן? לשוחח עם הגננת. אולי בתוך המשפחה חלים שינויים. את צריכה לעשות עבודת חיפוש גם ברמה הרפואית וגם ברמה הרגשית ואז למצוא את הפתרון. מעבר לכך ניתן לפנות להומאופתיה קלאסית, יכול לעזור גם ללא שיודעים את הסיבה המדוייקת בברכה אירית

שלום, אני פונה אל הפורום הזה כי אני חושבת שעלי לפנות לעובדת סוציאלית. אני בת 30, עובדת במשכורת מינימום וחיה בבית של הוריי, עם אחותי בת ה 27. אני משתדלת להחזיק בעבודה, למרות שדי קשה לי לתפקד, אני על כדורים פסיכיאטרים, שלא תמיד עוזרים לי. בבית, אנו סובלות עד היום מהתעללות מילולית, מהשפלות וכו', למרות שאנחנו עוזרות ככל שבידינו לכלכלת הבית. אני הייתי אמורה לנסות מסגרת אישפוזית, אבל לא רציתי להשאיר את אחותי לבד, כי ההתמודדות קשה. אני גם לא יודעת איך יהיה כלפי שוק העבודה אחרי "רזומה" כזה. אנחנו חייבות לצאת מהמלכודת, אך מאוד מיואשות ולא יודעות איך. תוכלי לעזור לנו בהכוונה או במידע? מתחננת לכל פיסת מידע

היי עירית אני בת 34 אם לשני ילדים, שמחת חיים ומוקפת חברים, הבעיה היא שלאחרונה אני מאוד חלשה נפשית, אם יש לי איזה שהוא כאב לא מוסבר המחשבות מתחילות לרוץ, אפילו בדיקות שגרתיות אני פוחדת לבצע, זה קורה אחת לשבועים שמשהו מעורר לי חרדה ואז יום שלם אני לא רגועה, אני רוצה להיות חזקה, לחשוב מחשבות חיוביות להנות ממה שיש לי, ולא לפחד אם כואב משהו לקבל הכל בשיקול דעת, איך עושים את זה?? מה קורה לי?? האם יש סדנאות?? ( אשמח גם לקבל הודעות מאנשים שמרגישים כמוני)..

שלום.. מחפשת אנשים שמוכנים להתראיין על חרדות בנושא דייטים, פחד לצאת לבליידייטים ואיך מתמודדים איתו. הכתבה היא עבור "לאשה" תודה שירלי פרקש [email protected]

האם emdr היא סוג של היפנוזה? מה ההבדל בין השיטה הזו להיפנוזה? אם emdr לא עזר לי גם היפנוזה לו תעזור?

שלום לך בשביל אנפורמציה מדוייקת, כדאי לחפש חומר דרך גוגל. את יכולה לכתוב EMDR ולקבל אנפורמציה. אני יודעת שקיים הבדל בין שתי השיטות אבל תצטרכי לברר. ודרך אגב האם התמדת בטיפול של EMDR? בברכה אירית

אני אור טל עושה מחקר בנושא מה הקשר בין המצב הבריאותי של הגוף לבין הרגש ותוכלו לעזור לי מאוד אם תענו לי על השאלון בתודה מראש אור טל בבקשה תענו לי על השאלון: 1. האם בעבודתך נתקלת במקרים של מחלה פיזית ברקע ריגשי? 2. אם כן, איזה סוג של מצב ריגשי? 3. לאיזה סוגים של בעיות זה יכול לגרום? 4. אתה יכול לתת לי דוגמאות אנונימיות? (נא לציין גיל) 5. איזה רגשות מרפאות ואיזה רגשות פוגעות? בתודה מראש אור טל

1. האם בעבודתך נתקלת במקרים של מחלה פיזית ברקע ריגשי? מה פירוש הביטוי "מחלה פיזית ברקע ריגשי" ? מחלה פיזית כתוצאה מרקע רגשי? אם זו הכוונה, אז התושבה היא כן. אם מודעים לכך ואם לא, כל מחלה מתחילה מהנפש. וזו רק אחת הסיבות שאי-אפשר להפריד בין גוף ונפש. 2. אם כן, איזה סוג של מצב ריגשי? כל מצב רגשי או נפשי מהדהד גם בגוף. ככל שהמצב הרגשי טעון או קשה יותר הביטוי הגופני יהיה בהתאם. 3. לאיזה סוגים של בעיות זה יכול לגרום? לכל הבעיות שאת מסוגלת לזהות כשאת מסתכלת סביבך. 4. אתה יכול לתת לי דוגמאות אנונימיות? (נא לציין גיל) אין צורך. תתבונני על סביבותייך. 5. איזה רגשות מרפאות ואיזה רגשות פוגעות? רגשות מרפאים ולא 'מרפאות'. עקרונית, רגש שנתפס אצלך כחיובי תורם לך ורגש שאת רואה בשלילה גורע ממך. כמובן שיש הרבה חריגים לכלל זה, כמו רגשות שאת נהנית מהם אבל הם במפורש שליליים ולכן גם גורמים נזק, לדוגמה התחושה המתלווית לצריכת סמים.

שלום אורטל : שמי שי ואני נטורופט מנהל קליניקה פרטית בחדרה : כשהרוח והחושים נפגשים. מטפל בתזונה ,שיאצו ,אפלקסולוגיה ,רייקי ,פרחי באך . ועכשיו לשאלות: א.כן לחלק הרגשי יש חשיבות רבה וראיתי את זה בטיפול במחלות קרון וקוליטיס ,תסמונת המעי הרגיז ,כאבי צואר ,כאבי ראש ,מיגרנות ,אלרגיות,הזעת יתר ,תתפעילות של בלוטת התריס. ב.המצב הרגשי הוא בעיקר : פחדים שגורמים לפחוסר שקט לפעילות יתר של מערכת העיכול ,לפעילות יתר של בלוטת האדרנל ,כעסים ,רגשות אשמה ,אכזבות . ג.היתה תשובה בשאלה 1 ד. מטופלת בת 26 רווקה אשר היגיע אלי עם כאבי צואר וצואר תפוס בעייתה הייתה שהיא לא הרפתה ורצתה כל הזמן את השליטה אצלה וחוץ מזה היא לא יכלה לקבל אהבה זה הביך אותה יותר קל לה לתת מאשר לקבל. ה. רגשות מרפאים הם: אהבה ,נתינה , הרפייה . רגשות שליליים: כעס ,שנאה ,פחד . מקווה שעזרתי אשמח לשמוע ממך בעתיד בכל דבר שתרצי ממני שי איל (נטורופט)

להלן התשובות שלי:: 1. האם בעבודתך נתקלת במקרים של מחלה פיזית ברקע ריגשי? = כן אצלי הייתה לי תקופה של התקפי חרדה שהשפיעו עלי (מן הסתם) פיזית 2. אם כן, איזה סוג של מצב ריגשי? חרדות 3. לאיזה סוגים של בעיות זה יכול לגרום? חולשה, עייפות, הרגשת עילפון, חולשה בזרועות, בחילות, שלשולים, חוסר/עודף תיאבון, חוסר תקווה, חוסר ריכוז, סחרחורות, צורך באוויר ועוד ועוד 4. אתה יכול לתת לי דוגמאות אנונימיות? (נא לציין גיל) אני בת 26 !! וחוויתי תקופה ארוכה מצבי חרדה שהשפיעו עלי פיזית 5. איזה רגשות מרפאות ואיזה רגשות פוגעות? סליחה אבל לא הבנתי את השאלה :)

שלום, אני בת 24. אני סטרייטית (היה לי חבר שאהבתי תקופה ארוכה עד לפני חודש) מאז שאני נערה הייתה לי נטייה (אם אפשר לקרוא לזה כך) "להתאהב" בבנות גדולות ממני. היו אלה סך הכל 3 - בוסית בעבודה (גיל 15), מורה (אישה) בתיכון, מרצה (אישה) במכללה ועכשיו אפילו רופאה שלי (שאני עושה אצלה טיפול אינטנסיבי). אפשר לראות שכולן בעלות סמכות מסויימת. סיימתי לא מזמן קשר ארוך עם בן זוג אבל בימים אלה אני מרגישה שאני ממש מאוהבת ברופאה שלי, מעין הערצה אבל יותר מזה. יש מידה מאוד מאוד מאוד קטנה של משיכה מינית אבל אני חושבת שבפועל לא באמת הייתי רוצה לעבור עם אחת מהמוזכרות משהו מיני (אני לא באמת יכולה להימשך לנשים לדעתי). ממה זה נובע? האם זה חריג ואמור להגיד לי משהו? תודה

היי עבדתי כ-7 שנים כמעט רצופות(עם החלפת מקומות עבודה) -מקומות שלא ריצו אותי ולא תאמו את כישוריי.לכל מקום נכנסתי תוך ידיעה שזה לא בשבילי אך בשל לחץ חברתי "חייבים לעבוד" וכלכלי פשוט השתלבתי. מקום ראשון שעבדתי בו נסגר, מקום שני מנהלת לא נורמלית (מוכח),מקום שלישי היה לי רע והמנהל דרש שאהיה לבושה כמו דוסית כי רובם דתיים לא התאים לי כמובן, מקום 4 עם מוניטין ושם ותנאים מעולים אבל הלחץ בו הייתי שרוייה היה עד כדי שגעון וגם משם ברחתי... כעת אני בצומת דרכים- חייבת למצוא עבודה אך בפנים לא באמת רוצה. בעבר בתק' ביניים הייתי נכנסת להסטריה אם הייתי בבית ללא מעש והנה כעת אני נהנית להיות בפיג'מה כל היום ולא לעשות כלום!! פשוט כיף לי. כמובן שעומדת מאחורי זה סיבה אמיתית שהיא בריחה מאותה מציאות קשה של התמודדות בחוץ. מה שמקשה עליי זה הידיעה ששוב אהיה ערה מאוד לביקורת האחר,וארגיש שאיני טובה, ואשן מוקדם כי מחר עובדים..בקיצור,כשאני במסגרת עבודה אמנם "טוב" לי כי אני כמו כולם אבל קשה לי עם עצמי כי אני תמיד חייבת להיות עם יד על הדופק.. מבחינת "מה יגידו" "איך אהיה" ואם יאהבו אותי... יש לי בעייה נוספת שאיני מבינה איך זה משתלב יחד - מצד אחד כל סיפורי חוסר הבטחון הללו ומצד שני בחברה זרה אני מרבה לדבר להיות במרכז לנסות לעניין את כולם להיות אובר נחמדה להיות השולטת והמובילה שאני לפעמים עוצרת ואומרת :תראי כמה שטויות את מכניסה לראש שלך...את חזקה ואת פשוט לא מאמינה לזה" כי לא כל אחד ובטח לא דימוי נמוך מסוגל לשלהב קהל ולעורר אותו... מכל הניסיון (שלא מכוון) להראות הנה אני פה מתקבל בסופו של דבר בחורה שמתערבת בכל דבר,ומחטטת ומתעניינת בכל דבר שזז.אנלא עושה זאת מחטטנות אלא כנראה מעודף רצון להיות שייכת.שכולם יספרו לי את מה שעובר עליהם ויהיו פתוחים ושתהיה איזושהיא הרמוניה...ככה נראה לי שהעולם צריך להיות. מאחר ואני מבינה שאין זה כך לא בעבודה ולא בחיים אני הופכת לאינטרסנטית ואז הגלגל מתהפך ואני מצטיירת כבחורה מניפולטיבית ואולי דווקא כזו שרצוי להתרחק ממנה מקווה שהשאלה שמשתמעת מכאן ברורה. מדוע אנלא מצליחה להישאר הבחורה החברמנית והטובה?? למה אני מנסה להתחמק תמיד מידיעה שאני מניפולטיבית בסופו של עניין? אנלא עושה את זה מרוע זה פשוט מתבקש!חוצמזה עם כל ההוכחות שיש לי נוכחות, לטוב או לרע ,אני עדין מרגישה פחד מעבודה חדשה ובכלל מכל ניסיונות הקבלה הזו שיהיו בהם דחיות ואתאכזב אני מרגישה בכל מגע חברתי במבחן-שעליי להתאמץ כדי שיקבלו אותי וכנראה האמת החבוייה שלי היא לא בדיוק אותו פרצוף גלוי ולכן אני מתפוצצת מבפנים. למה אני לוקחת את זה כ"כ קשה? למה אני מרגישה שלהיות "אני" פשוט לא יהיה מקובל? ולכן אני נלחמת בהצגה של מישהי נחמדה וטובה יותר. זה כ"כ קשה עד שבעצם עבורי לחפש עבודה עכשיו זו משימה שאינה פשוטה ולכן אני דוחה את הקץ. אני תמיד מרגישה לא אמיתית וביקורתית כלפי עצמי שנראה לי שכולם רואים את זה ולכן אני נעלמת. אולי אני באמת אדם רע? ולכן אני לא אוהבת את עצמי וכך אני מבינה רואה אותי החברה? אוף רע לי עם המחשבות הללו? האם אני מכניסה למוח שטויות? אני מאמינה בתוך תוכי תמידדדדדדדד שכל תחושה שלי היא האמת הנצחית ולכן קשה לי לערער אותה. ובקיצור,האם אתה ממליץ לי לנוח "מהשגעון" ולחפש עבודה בשלב מאוחר קצת? אני חוששת שאחרי הטרומה של העבודה הקודמת פשוט אכנס למקום החדש עם חולשה כלשהיא. אני תמיד צריכה שהכל יהיה על משטח חלק לפני המשימה הבאה- ילד-כשאהיה שלמה(לעולם לא) עבודה-כשיהיה שקט נפשי בית- כשיהיה כסף יש לציין שאיני בשנות העשרים.. למה הכל כ"כ כבד לי?? למה דבר שאנשים עושים בשלוף לי לוקח שנים לביצוע? אני לא יוצלחית ואדישה כנראה לחיים מחשש לאכזבה. אין לי שום תשובה אחרת. אשמח לשמוע ממך.

סליחה מראש על האורך אני פשוט חייבת להקיא הכל – לא שזה יעשה משהו אבל לפחות אנסה אני כבר לא יודעת איך להוציא את זה, איפה להוציא את זה והדברים אולי יראו קצת מבולבלים אני הולכת לאיבוד לא מוצאת את עצמי בשום מקום, מרגישה תמיד תמיד תמיד לא שייכת אם כי לא מראה זאת כלפי חוץ כיום בת 28 רווקה עם חוסר ביטחון שמלווה אותי מילדות לא הייתי מעולם מקובלת בחברה צל כבד מאוד כנראה שאני סוחבת איתי עד היום עד כמה שזה ישמע הזוי . אבל אלו השנים שאמורות להיות היפות ביותר עם זכרונות יפים ......... זהו שלא. מכיתה ב או ג ועד י"ב – הזכרונות פשוט סיוט שהייתי מוחקת מהחיים שלי . הצבא עבר בסדר, גדלתי בבית רגיל לחלוטין אך כנראה כבר מאז ידעתי להסתיר דברים ותמיד לשאלה "איך היה היום" באה התשובה "בסדר" לא ראו וכנראה לא הראתי את מה שבאמת מתחולל בפנים כבר אז הסתרתי מהסיבה שאסור להראות שמשהו לא בסדר – ככה חשבתי – לא זכור לי שחונכתי כך אני לא יודעת איך פתאום כל הדברים צפים לי עכשיו –זה לא קרה לי בטיפולים אני פשוט רושמת את מה שהמוח שלי משדר לי כרגע וזה לא קורה לי כל יום גם בעבודה אני מרגישה תמיד חסרת ביטחון אם כי עושה אותה על הצד הטוב ביותר שאני יכולה, אני עובדת עם אנשים מקסימים, חבר'ה טובים שכלל לא מודעים למתחולל בתוכי – שחקנית הא ? מן הסתם הפכתי לצינית בחיים – כפגיעה עד מאוד שספגה המון עלבונות וזלזול וצחוקים בעבר , למדתי לצחוק על עצמי עם לא מעט הומור שחור. אני כל כך רגילה להיפגע מאנשים שאני כבר לא מצפה לכלום מאף אחד ולצערי, גם לא מחברים קרובים. כשמתחיל משהו טוב אני תמיד מחכה ל BOOOM הגדול שיבוא ויפיל אותי והבוווום הזה אכן מגיע אם כי במינונים שונים מאחד לשני כאחת שגדלה בבית דתי (כיפה סרוגה) חינוך דתי (רק בנות) והיום אני כבר לא (מהצבא) אני כבר לא יודעת למה או למי להאמין (המשפחה מקבלת אותי כמו שאני ולא נידו אותי כמו בכל מני סיפורים ששומעים) כלפי חוץ, עם חברים וכו' אני משדרת אמנם שמחת חיים אך בתוך תוכי מרגישה פחד אלוהים שמלווה אותי כל הזמן, אני מרגישה דברים בפנים שאני לא מצליחה לבטא אותם החוצה, לא יוצאת הרבה כלל בגלל החוסר ביטחון ואיך שאני נראית (המשך יבוא..........) קשרים זוגיים – האאאאאאא (קריאת ביטול) הצחקתם אותי – אף אחד לא רוצה מצורעת .... המשך יבוא בעניין להתבטא אני מצליחה בעיקר על הכתב, במידה ואני צריכה לבטא את המתחולל בתוכי אני נתקעת , הרבה דברים שאני רושמת על הכתב לא יוצאים לידי ביטוי בשיחה שגרתית ולכן גם טיפולים פסיכולוגים לא ממש צלחו, אני עצורה, כבויה, חנוקה, מדברת מהראש ולא מהלב או הרגש כי אני לא יודעת רגש מהו, אני מרגישה שחוסמת אותי חומה מאוד כבדה עם הרבה מאוד מנעולים שהקוד אליהם מאוד מורכב לפיצוח אני לא מכירה פסיכולוג שירצה להתכתב איתי - (אולי אמציא שיטת טיפול חדשה ) הייתי אצל פסיכולוגים, דיברתי שם אבל לא ממש הייתי נוכחת – מישהו אחר נכח שם במקומי – הצל שלי או הרוח שלי או אני לא יודעת מה שלי אבל אני .... לא הייתי שם תמיד אחרי שהגעתי הבייתה או אפילו בדרך עלו לי דברים שלא העלתי בשיחה, רק כשאני לבד עם עצמי אני מצליחה לבטא את התחושות ולחשוב בצלילות דעת (נקרא לזה ככה) על הצד הטוב ביותר – בכתב כמובן. קשרים זוגיים היו לי אך מעטים הם, פניתי גם בעבר לפורומים למיניהם (כאילו שמישהו יעזור לי שם) בניסיון להוציא ולהקיא את הגוש שיושב לי שנים על גבי שנים בגרון וגדל וגדל כמעט בלי אוויר לנשימה אני מלאת מסיכות ושקרים (מרמה את עצמי סה"כ) ציינתי בעבר על בעיית עור שקיימת בגוף לא אסטתית ומפריעה מאוד !!!!!!!!!!!!!!! לחיות חיים נורמלים – נפשית בעיקר נפשית הקושי הוא גדול מנשוא , זה רק הולך ומחמיר ואני כבר לא יודעת ולא מוצאת את הדרך להתמודד – בא לי לצרוח אבל אין קול , בא לי לבכות אבל אין דמעות, הגוש יושב לי כמו משקולת ששוקעת ושוקעת לקרקעית הים והוא עמוק ואין מציל באיזור או משהו להיאחז בו. כשאני מדברת על הבעיה (שכביכול מציקה עד מאוד) אני מרגישה שהסיפור הוא לא שלי אלא של איזו כתבה שקראתי בעיתון. אני מרגישה אפס, חיה אפס, נושמת אפס, ושואפת ל........... ניחשתם נכון לאפס, מתקפלת מכל דבר ותמיד חייבת לרצות את כולם (כדי להישאר "בסדר עם כולם") מרגישה לא מעניינת ומשעממת ושנמצאים איתי רק כי לא נעים עד כדי כך שמרגישה אפס וחסרת ביטחון בעיקר מבחינת המראה שלי גם ליד קרובי משפחה בגילאים נמוכים בהרבה משלי שנראים חכמים יותר, יפים יותר ומלאי ביטחון ושמחת חיים בהרבה יותר ממני אני לא מוצאת את עצמי אפסו כוחותי

סליחה מראש על האורך אני פשוט חייבת להקיא הכל – לא שזה יעשה משהו אבל לפחות אנסה אני כבר לא יודעת איך להוציא את זה, איפה להוציא את זה והדברים אולי יראו קצת מבולבלים אני הולכת לאיבוד לא מוצאת את עצמי בשום מקום, מרגישה תמיד תמיד תמיד לא שייכת אם כי לא מראה זאת כלפי חוץ כיום בת 28 רווקה עם חוסר ביטחון שמלווה אותי מילדות לא הייתי מעולם מקובלת בחברה צל כבד מאוד כנראה שאני סוחבת איתי עד היום עד כמה שזה ישמע הזוי . אבל אלו השנים שאמורות להיות היפות ביותר עם זכרונות יפים ......... זהו שלא. מכיתה ב או ג ועד י"ב – הזכרונות פשוט סיוט שהייתי מוחקת מהחיים שלי . הצבא עבר בסדר, גדלתי בבית רגיל לחלוטין אך כנראה כבר מאז ידעתי להסתיר דברים ותמיד לשאלה "איך היה היום" באה התשובה "בסדר" לא ראו וכנראה לא הראתי את מה שבאמת מתחולל בפנים כבר אז הסתרתי מהסיבה שאסור להראות שמשהו לא בסדר – ככה חשבתי – לא זכור לי שחונכתי כך אני לא יודעת איך פתאום כל הדברים צפים לי עכשיו –זה לא קרה לי בטיפולים אני פשוט רושמת את מה שהמוח שלי משדר לי כרגע וזה לא קורה לי כל יום גם בעבודה אני מרגישה תמיד חסרת ביטחון אם כי עושה אותה על הצד הטוב ביותר שאני יכולה, אני עובדת עם אנשים מקסימים, חבר'ה טובים שכלל לא מודעים למתחולל בתוכי – שחקנית הא ? מן הסתם הפכתי לצינית בחיים – כפגיעה עד מאוד שספגה המון עלבונות וזלזול וצחוקים בעבר , למדתי לצחוק על עצמי עם לא מעט הומור שחור. אני כל כך רגילה להיפגע מאנשים שאני כבר לא מצפה לכלום מאף אחד ולצערי, גם לא מחברים קרובים. כשמתחיל משהו טוב אני תמיד מחכה ל BOOOM הגדול שיבוא ויפיל אותי והבוווום הזה אכן מגיע אם כי במינונים שונים מאחד לשני כאחת שגדלה בבית דתי (כיפה סרוגה) חינוך דתי (רק בנות) והיום אני כבר לא (מהצבא) אני כבר לא יודעת למה או למי להאמין (המשפחה מקבלת אותי כמו שאני ולא נידו אותי כמו בכל מני סיפורים ששומעים) כלפי חוץ, עם חברים וכו' אני משדרת אמנם שמחת חיים אך בתוך תוכי מרגישה פחד אלוהים שמלווה אותי כל הזמן, אני מרגישה דברים בפנים שאני לא מצליחה לבטא אותם החוצה, לא יוצאת הרבה כלל בגלל החוסר ביטחון ואיך שאני נראית (המשך יבוא..........) קשרים זוגיים – האאאאאאא (קריאת ביטול) הצחקתם אותי – אף אחד לא רוצה מצורעת .... המשך יבוא בעניין להתבטא אני מצליחה בעיקר על הכתב, במידה ואני צריכה לבטא את המתחולל בתוכי אני נתקעת , הרבה דברים שאני רושמת על הכתב לא יוצאים לידי ביטוי בשיחה שגרתית ולכן גם טיפולים פסיכולוגים לא ממש צלחו, אני עצורה, כבויה, חנוקה, מדברת מהראש ולא מהלב או הרגש כי אני לא יודעת רגש מהו, אני מרגישה שחוסמת אותי חומה מאוד כבדה עם הרבה מאוד מנעולים שהקוד אליהם מאוד מורכב לפיצוח אני לא מכירה פסיכולוג שירצה להתכתב איתי - (אולי אמציא שיטת טיפול חדשה ) הייתי אצל פסיכולוגים, דיברתי שם אבל לא ממש הייתי נוכחת – מישהו אחר נכח שם במקומי – הצל שלי או הרוח שלי או אני לא יודעת מה שלי אבל אני .... לא הייתי שם תמיד אחרי שהגעתי הבייתה או אפילו בדרך עלו לי דברים שלא העלתי בשיחה, רק כשאני לבד עם עצמי אני מצליחה לבטא את התחושות ולחשוב בצלילות דעת (נקרא לזה ככה) על הצד הטוב ביותר – בכתב כמובן. קשרים זוגיים היו לי אך מעטים הם, פניתי גם בעבר לפורומים למיניהם (כאילו שמישהו יעזור לי שם) בניסיון להוציא ולהקיא את הגוש שיושב לי שנים על גבי שנים בגרון וגדל וגדל כמעט בלי אוויר לנשימה אני מלאת מסיכות ושקרים (מרמה את עצמי סה"כ) ציינתי בעבר על בעיית עור שקיימת בגוף לא אסטתית ומפריעה מאוד !!!!!!!!!!!!!!! לחיות חיים נורמלים – נפשית בעיקר נפשית הקושי הוא גדול מנשוא , זה רק הולך ומחמיר ואני כבר לא יודעת ולא מוצאת את הדרך להתמודד – בא לי לצרוח אבל אין קול , בא לי לבכות אבל אין דמעות, הגוש יושב לי כמו משקולת ששוקעת ושוקעת לקרקעית הים והוא עמוק ואין מציל באיזור או משהו להיאחז בו. כשאני מדברת על הבעיה (שכביכול מציקה עד מאוד) אני מרגישה שהסיפור הוא לא שלי אלא של איזו כתבה שקראתי בעיתון. אני מרגישה אפס, חיה אפס, נושמת אפס, ושואפת ל........... ניחשתם נכון לאפס, מתקפלת מכל דבר ותמיד חייבת לרצות את כולם (כדי להישאר "בסדר עם כולם") מרגישה לא מעניינת ומשעממת ושנמצאים איתי רק כי לא נעים עד כדי כך שמרגישה אפס וחסרת ביטחון בעיקר מבחינת המראה שלי גם ליד קרובי משפחה בגילאים נמוכים בהרבה משלי שנראים חכמים יותר, יפים יותר ומלאי ביטחון ושמחת חיים בהרבה יותר ממני אני לא מוצאת את עצמי אפסו כוחותי

כל כך מבינה לליבך, חשוב לי להתחיל ולומר את לא לבד, הרבה מן הפרצופים השמחים והמצליחים בסביבתך באים הביתה ומתמודדים עם אותן מצוקות. יחד עם זאת אני כותבת לך על מנת לעודד אותך, אני יצאתי מן החושך אל האור בזכות שיטת האימון שלמדתי וכיום אני מעבירה לאנשים אחרים. בניגוד לשיטות "קסמים" והבטחות קודמות שחוויתי, כאן הדרך היא הרבה פחות קלה אך הרבה יותר עמידה. האימון העניק לי את היכולת לשלוט על חיי באופן מלא, להבין את מה שקורה לי באופנים שונים ומתוך התבוננות שמובילה קדימה ולא אחורה. במידה וזה מעניין אותך, אשמח להוסיף פרטים:[email protected] בכל מקרה תדאי, לכל מצב יש מוצא רק צריך למצוא ולהקפיד לחפש, בהצלחה!!

מצטערת תיקון טעות בכתובת המייל: [email protected]

שלום לך אני חייבת לומר שאת אכן מתבטאת בצורה מדהימה בכתב, ריגשת אותי מאוד! חלק מהדברים שאת כותבת עליהם כמו תופעת הבום, כשקורה משהו טוב חייב להגיע משהו רע - אצלי זה היה במקום של הייתי חייבת להזמין את הרע בכדי לקבל פרופורציות על מה טוב. אני גם נראתי נורמלית לכולם, פרט לקרובים אלי ביותר ועם השנים ולאחר לידת בני השני הדברים התפרקו לחלוטין, בעצת חברה פניתי לפסיכיאטר מדהים בשם שי גרינשטיין ברמת השרון גבול הרצליה והוא הציל אותי ע"י מרשם לכדורים בשם לוסטרל, שידועים כחברים הטובים שלי. לא מדובר כדורי פלא או בשינוי אישיות אלא בקצת שקט נפשי שנותן אופצייה להתמודד עם מה שיש לנו על המדף היום יומי. לכולנו מגיע אושר ואפשר למצוא כל אלטרנטיבה, אם מדובר בטיפול נפשי בכדורים, בשיחות או ע"י מטפלים אלטרנטיבים (גם בזה התנסתי והדבר עזר לי מאוד) אל תרימי ידיים, תילחמי על עצמך

שלום לך הכאב שלך מהדהד מכל מילה שאת כותבת וכך גם הקושי. הלב נפתח אלייך ברצון לתת לך משהו טוב. ההתייחסויות שקיבלת מאלה שחווים דברים דומים, כמו גם האפשרות וההמלצה לטיפול היא מאד חיובית, קחי את הדברים ותעשי איתם צעד אחד. קיבלת המלצות משתי נשים שהצליחו למצוא דרך להתמודד, בבקשה תנסי, אל תוותרי. צריך המון סבלנות לטיפול, צעד אחרי צעד, בונים עוד קצת ועוד קצת. שיהיה לך בהצלחה מאחלת לך שתתחילי לאהוב קצת את עצמך אירית

ערב טוב לך וחג שמח! אני ממש מקווה שאת קוראת את התגובה שלי. ממש נגעת בליבי! קשה לי לומר שאני מבינה אותך כי תמיד יותר קל מהצד לומר שמבינים. קשה להבין עד שלא נמצאים באותו מקום! בכל אדם יש משהו מיוחד (ואת זה אני יודעת בוודאות!) אני בטוחה שגם בך יש (גם על פי הדברים שסיפרת על עצמך)! איני מטפלת או תועמלנית של שיטה כלשהיא או איזו תרופה אבל אשמח אם תכתבי לי באופן אישי ואני אשתדל לעזור! מעבר לכך, יש לי שני משפטים חשובים לומר לך: 1. תהפכי את הפחד ל..... דחפ!! 2. תזכרי שדברים טובים קורים לאנשים אופטימיים!! שיהיה לך ערב מקסים ושוב, אשמח אם תפני אליי [email protected]

שלום רב אני פונה עקב דאגתי הרבה לאימא שלי. אימא שלי בת 45. היא חולת אפילפסיה ולאחרונה החלה לחוש כאבים בחלקים שונים של הגוף. כשאני אומרת לאחרונה אני מתכוונת לשנה האחרונה. ביקוריה אצל הרופא המשפחתי והרופאים המומחים מושבים בתגובת "אין לה כלום". פעם אחת, אצל רופאת המשפחה שלנו, היא אובחנה כלוקה בדיכאון קליני. אימא עד עצם היום הזה מסרבת לקבל את האבחנה הזו, למרות שכל הסימפטומים שתארה אכן תואמים, בהם נדודי שינה, מצבי רוח קיצוניים, בכי ללא סיבה, כאבים וכדומה. לפני כשבוע אימי נטלה את הכדורים למניעת התקפים בכמות כפולה מזו שהיתה צריכה לקחת. כאשר היא סיפרה לי על כך, נדלקה אצלי נורה אדומה, והתחלתי לחשוב שאימי מאסה בחיים. אימי היתה פעם אישה שמחה ותוססת. כיום היא שקטה מופנמת וכואבת. היא איננה מעוניינת לדבר איתי על כך, ואני חוששת שמא היתה ביום מן הימים תדרדר את עצמה למקום שאין ממנו חזרה. מקווה ומתחננת לעזרה. אינני רוצה לאבד אותה מיכל

www.alexanderisrael.org

שלום לך אני חושבת שחששותייך אכן מוצדקים ויש מקום להתערב ולנסות להביא אותה לקבל טיפול. אולי לשתף אדם קרוב נוסף (חברה שלה או מישהו מהמשפחה) וביחד תוכלו לשכנע אותה, לקבל טיפול. היא זקוקה להרבה תמיכה, למישהו שהיא יכולה לשוחח איתו בחופשיות וכמובן גם טיפול תרופתי. אפשר להראות לה מאמרים בנושא של אפילפסיה ודכאון וגם להפחיד אותה קצת מההשלכות הצפויות, אם היא לא תיקח טיפול. שיהיה בהצלחה אירית

אדם קרוב זקוק לדעתי לטיפול פסיכולוגי וכמובן אינו רוצה בו ומתכחש לצורך. יש לציין שאינו עובד ונמצא כל היום בבית ומתעסק במחשב . מה הדרך להביאו לטיפול. תודה

שלום לך לשוחח איתו, לראות אם הוא מקשיב או "ננעל". אם הוא "ננעל" אין טעם לשוחח איתו. להביא לו חומר לקרוא שרלוונטי אליו ולקושי שלו. האם הוא חושב שיש לו קושי כלשהו? האם משהו מפריע לו בחיים? אולי מיחושים פיזיים, מצב בריאותי, כל זה יכול לעזור למצוא דרך לשכנע אותו. אבל אגיד לך עכשיו את האמת. אם אדם לא רוצה ללכת לטיפול, הוא לא יילך. יש אנשים שלעולם לא יילכו לפסיכולוג ואולי באמת זו לא הדרך עבורם.... חבל לקלקל יחסים בנסיון לשכנע אדם ללכת לטיפול פסיכולוגי, אלא אם התנהגותו פוגעת בך, ואז צריך לעשות שיקול מה את צריכה לעשות בהקשר הזה. בהצלחה אירית

לאירית שלום רב ראשית תודה רבה על התשובה המהירה. היכן אפשר למצוא חומר תמציתי ע"מ לתת לאותו אדם לקרוא אולי יבין מזה מה להחליט לעשות?

שלום אני שגיא בן 19. מאז היותי בן 15 אני חש בחילה בכל פעם שיש משהו לא שגרתי כמו: בחינות, יציאה עם חברים, בילוי משפחתי וכו'... שמתי לב שעם השנים הבחילה וההקאה (ברוב המקרים זה נגמר בהקאה) ניהיו כבר חלק מתהליך ההתרגשות שלי.. ואני פשוט מצפה מעצמי להקיא, בעצם אני כבר מתרגש מהספטום עצמו ולא ממה שאני אמור להתרגש.. מין פחד מההקאה. מה שגורם לי להכנס ללחץ ולהקיא. על מנת לפתור את הבעיה הייתי בטיפול פסיכולוגי, הרפיה וגם הומאופתי אך אף אחד מהם לא אראה לי אור ואני עדיין באותו המקום. (עדיין בטיפול המאופתי ועדיין חש בחילות) רציתי לברר, האם יכול להיות שזו בעיה פיזית? האם יכול להיות שחסר לי איזהו ויטמין בגוף? או כל דבר אחר שיכול לגרום לסמפטום זה? אני כבר מיואש ואשמח אם תייעצו לי מה לעשות... אני לא רוצה ליטול תרופות כימיות כי אני לא חושב שזה הפתרון.. ואני לא רוצה להיות תלוי בהם כל חיי.

שלום אני שגיא בן 19. מאז היותי בן 15 אני חש בחילה בכל פעם שיש משהו לא שגרתי כמו: בחינות, יציאה עם חברים, בילוי משפחתי וכו'... שמתי לב שעם השנים הבחילה וההקאה (ברוב המקרים זה נגמר בהקאה) ניהיו כבר חלק מתהליך ההתרגשות שלי.. ואני פשוט מצפה מעצמי להקיא, בעצם אני כבר מתרגש מהספטום עצמו ולא ממה שאני אמור להתרגש.. מין פחד מההקאה. מה שגורם לי להכנס ללחץ ולהקיא. על מנת לפתור את הבעיה הייתי בטיפול פסיכולוגי, הרפיה וגם הומאופתי אך אף אחד מהם לא אראה לי אור ואני עדיין באותו המקום. (עדיין בטיפול המאופתי ועדיין חש בחילות) רציתי לברר, האם יכול להיות שזו בעיה פיזית? האם יכול להיות שחסר לי איזהו ויטמין בגוף? או כל דבר אחר שיכול לגרום לסמפטום זה? אני כבר מיואש ואשמח אם תייעצו לי מה לעשות... אני לא רוצה ליטול תרופות כימיות כי אני לא חושב שזה הפתרון.. ואני לא רוצה להיות תלוי בהם כל חיי.

שלום לך אם מעולם לא עשית בדיקה פזיולוגית לגבי ההקאות והבחילות , הייתי מציעה לך לעשות. תמיד כדאי לשלול גם מרכיב פזיולוגי. אבל טוב שאתה מטפל בעצמך ותמשיך כך, לעיתים לוקח זמן עד שרואים תוצאות. בברכה אירית

מאז נולדה ביתי השנייה לפני 4 וחצי שנים, אני מרגישה שחל בי שינוי. החלו לי כאבי גב, עברתי סדרת בדיקות ארוכה, שתן, כליות עד שלבסוף גילו לי בעיה קלה בעמוד השדרה. מאז ועד היום, מדי כחצי שנה, מופיעים אצלי כאבים במקומות שונים בגוף, פעם בבטן, פעם ביד. ואז מתחילות המחשבות בראש לרוץ, מה יש לי? ותמיד אני מגיעה למחשבות שיש לי סרטן. הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית, שהגדירה זאת כ"קנסר מאניה". במקביל ראשי אינו רגוע, כל היום רצות לי מחשבות בראש, כל דבר מדאיג אותי, דברים שיגרתיים כמו ביקור אצל רופא שיניים לביתי, הופך עבורי לסיוט. לאו דווקא מפחד, אלא מההתמודדות היומיומית. בעבודה אני משמשת בתפקיד ניהולי בכיר, ומובילה צוות של כ-60 איש. אף אחד לא מודע למצבי. בבית אני מגדלת 3 ילדים, ולא קל לי. רוב הזמן אני לבדי עימם ונטל הבית והילדים מוטל עלי, כי בעלי עסוק מאוד בעבודתו ורבות בחו"ל. יש לי ימים של חוסר סבלנות ושל משבר. ימים של נמאס מהכל, אי חשק לעבוד, שוב אותה רוטינה בעבודה ובבית. אני מרגישה מותשת נפשית, ומאוד לבד בהתמודדות. לאחרונה אני סובלת מכאבים בעצמות החזה, מעין "קליק" ותחושה של תזוזה. הכירורג טוען שזה שחרור של סחוס, ושלח אותי לבדיקת סי.טי. בעלי טוען שהכל בראש ואין לי כלום. בתת מודע שלי אני חושבת על זה. אך במציאות, אני כולי מפוחדת איך אעשה את הבדיקה הזאת ומה יש לי? אני חוששת מהתדרדרות במצבי, ומה באמת יקרה אם יש לי משהו? מה לעשות? האם באמת הנפש יכולה "להמציא" כאב? להגביר אותו?

מאז נולדה ביתי השנייה לפני 4 וחצי שנים, אני מרגישה שחל בי שינוי. החלו לי כאבי גב, עברתי סדרת בדיקות ארוכה, שתן, כליות עד שלבסוף גילו לי בעיה קלה בעמוד השדרה. מאז ועד היום, מדי כחצי שנה, מופיעים אצלי כאבים במקומות שונים בגוף, פעם בבטן, פעם ביד. ואז מתחילות המחשבות בראש לרוץ, מה יש לי? ותמיד אני מגיעה למחשבות שיש לי סרטן. הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית, שהגדירה זאת כ"קנסר מאניה". במקביל ראשי אינו רגוע, כל היום רצות לי מחשבות בראש, כל דבר מדאיג אותי, דברים שיגרתיים כמו ביקור אצל רופא שיניים לביתי, הופך עבורי לסיוט. לאו דווקא מפחד, אלא מההתמודדות היומיומית. בעבודה אני משמשת בתפקיד ניהולי בכיר, ומובילה צוות של כ-60 איש. אף אחד לא מודע למצבי. בבית אני מגדלת 3 ילדים, ולא קל לי. רוב הזמן אני לבדי עימם ונטל הבית והילדים מוטל עלי, כי בעלי עסוק מאוד בעבודתו ורבות בחו"ל. יש לי ימים של חוסר סבלנות ושל משבר. ימים של נמאס מהכל, אי חשק לעבוד, שוב אותה רוטינה בעבודה ובבית. אני מרגישה מותשת נפשית, ומאוד לבד בהתמודדות. לאחרונה אני סובלת מכאבים בעצמות החזה, מעין "קליק" ותחושה של תזוזה. הכירורג טוען שזה שחרור של סחוס, ושלח אותי לבדיקת סי.טי. בעלי טוען שהכל בראש ואין לי כלום. בתת מודע שלי אני חושבת על זה. אך במציאות, אני כולי מפוחדת איך אעשה את הבדיקה הזאת ומה יש לי? אני חוששת מהתדרדרות במצבי, ומה באמת יקרה אם יש לי משהו? מה לעשות? האם באמת הנפש יכולה "להמציא" כאב? להגביר אותו?

שלום לך קודם כל את מתארת חוויה רגשית מאד לא פשוטה, של תחושת בדידות, עומס ופחד מאד גדול מפני מחלות. אני מניחה שזה מאד קשה לך. הנפש אינה "ממציאה" כאב. אבל היא יכולה לגרום לכאב להופיע בגוף. תחושת כאב היא תחושה סובייקטיבית, שקשורה למערכת העצבים וכל אדם מגיב אחרת לגירוי העיצבי הזה. לך מאד קשה מבחינה רגשית וכנראה שאין לך דרכים אחרות לבטא את אותו קושי וכנראה את מבטאה אותו דרך הכאבים האלה. למרות שהכאבים הם ממשיים, הטיפול הוא מורכב והוא לא טיפול שמתייחס רק לכאב הפיזי הספציפי, אלא טיפול שמתייחס לכל מכלול הביטוי שלך ודרך התקשורת שלך עם עצמך ועם העולם. אני מאחלת לך שתמצאי טיפול הולם ושתוכלי לפתור את המצוקה הרגשית בה את נתונה אירית

www.alexanderisrael.org

מנהלי פורום יקרים, פורום תודה על תשובתך, על ההתייחסות. אני במשקל יתר (97 ק"ג) ובכלל לא עצמי מאז התרופות. לא מעניין אותי כלום ואין לי כוח לעשות כלום. הייתי אדם עם המון אנרגיות. אני כל היום יושבת וצריכה לנוח אני גם לא מזהה את עצמי יותר. לפני התרופות סבלתי מדיכאון חריף מאוד, אובדנית ועם התקפי חרדה קשים. לפני מספר שבועות החלטתי להפסיק עם התרופות, כי אני לא מזהה את עצמי יותר, ואין טעם להשאיר אדם אחר בחיים, כי האישיות שלי "מתה" כבר, גם אם הגוף עדיין חי. כעבור כשבועיים שלושה התחילו התקפי דיכאון חזקים, בכיתי כל הזמן ורק רציתי לגמור עם הסבל, בכל דרך, אך בגלל התקפי שנאה עצמית, מאוד השתוקקתי לאובדנות בדרך אלימה. אני לא מתיימרת לומר שאני אדם נורמלי. כדי לא לסבול אני נוטה לקחת 3 כדורי שינה במהלך היום, כך שאני קמה בצהריים למשמרת ערב (לעבודה), כשאני חוזרת, אוכלת ולוקחת עוד אחד כדי לישון, ובד"כ כשאני מתעוררת עוד אחד, כדי לא להיות ערה. בתוך תוכי אני יודעת שאני לא רוצה לחיות, כשהסיבה לא חייבת להיות פסיכיאטרית גרידא, אני יודע שבחיי היומיום אני עוברת התעללות נפשית קשה. שאלתי היא, האם ישנה דרך לשמור על האישיות, להמשיך להיות אנרגטית, להתעניין בדברים, בלי להיות אפטית, רובצת ושמנה, ומאידך לחיות ללא דיכאון וחרדות? ניסיתי את רוב סוגי התרופות, פריזמה הביא אותי להתקפי פאניקה איומים, ואני מתחילה להאמין שאין תרופה שיכולה להתאים לי. אני כרגע בפסק זמן שבין הונלה לאדרונקס. אני לא מחפשת משהו שישאיר אותי בחיים בכל מחיר לא משנה מה הנזק... מודה מאוד, דנה

שלום לכולם, אני מעוניינת לעשות קולון הידרותרפיה במקום שיש בו רופא, לכל המקומות שהתקשרתי נאמר לי שאין רופא אלא מטפלת מוסמכת. אשמח אם תוכלו להמליץ לי על מקום באזור המרכז (תל אביב)? תודה מראש, נירה

נירה שלום, אני טופלתי במרכז ד"ר דיין בניקוי המעיים.(קולוניק) זהו מרכז רפואי שכמובן הכל נעשה בפיקוח רפואי. ממליצה, ד"ר דיין -בינימין מטודלה 39 תל אביב 03-6496888 בהצלחה, טלי

נירה יקרה שלום, אני מכירה מישהי מיוחדת ומדהימה (בכלל היא הומיאופתית ועוד.) שמה דיטה דניאל 5165923 ת"א בהצלחה!

חי. גיליתי פתאום שבגיל 34 אחרי 12 שנים במקצוע אני ממש לא במקום.לצערי מצב הכלכלי לא מאפשר לי להתחיל ללמוד עכשיו.במשפחה מרימים גבע "כולם עובדות גם את יכולה להמשיך".מתלבטת האם ללכת לכיוון החלטה רציונלית -פחות לחשוב ולהמשיל בשיגרה, או להתעמץ ולשנות משהו.

לפני כחודש וקצת התחלתי להרגיש חולשה בגוף וחוסר שווי משקל יש לי כאבים מאחורי הראש מעל לצוואר וכאבים בשרירי הרגליים צד שמאל יותר לפעמים קיים גם טשטוש בעינים יש לציין שאני מפחד מאד ואין לי מנוחה כל הזמן אני חושב מה יש לי עשיתי בדיקות דם למינהם ונאמר לי שהכל תקין היתי אצל פסיכיאטר והוא אמר לי שאני סובל מדיכאון וחרדה ונתן לי טיפול תרופתי של רסיטל אני לוקח את הכדור כבר שבועיים וקצת וכמו שאומרים יום ככה יום ככה אבל אני חושב שיש שינוי בשווי משקל השאלה שלי היא?האם הסימפטומים נורמאלים ומה לעשות אם הכדורים לא יעזרו

שלום לך כידוע לך , השפעתם של כדורים מסוג זה, מגיעה לשיא רק אחרי שישה שבועות. כלומר, אחרי שבועיים אין עדיין השפעה שמורגשת. אני מציעה לך , לחכות עוד כמה שבועות ואז לפנות שוב לפסיכיאטר. אם אתה מאד מוטרד אז פנה אליו כבר עכשיו. בברכה אירית

יכול להיות שהסימפטומים שאתה מתלונן עליהם הינם תוצאה של חסרים תזונתיים. לכן מומלץ לגשת לתזונאי/נטורופת שיבדוק את איכות תזונתך ושיציע את השינוים הדרושים. במקביל לנטילת התרופות רצוי לקחת גם תוספי מזון לחיזוק מערכת העצבים, אבל רק בהמלצת איש מקצוע.

היי דר' רציתי להתייעץ איתך בקשר לאחי הבכור. אנחנו משפחה בעלת 8 נפשות+הוריי. אחי הבכור כבן 40 נמצא כעת במצב נפשי לא טוב ומאושפז בבי"ח לחולי נפש. כרגע הוא גרוש ואין לו ילדים, אך כשהיה נשוי נפגע קשות מאישתו כאשר גילה שהיא בוגדת בו. בנוסף לכך יש לו בעיה כנראה של עקרות. ב- 14 השנים האחרונות הוא חי עם אישה שיש לה 2 ילדים ואת הילד הקטן הוא גידל יחד איתה מהיום שהוא נולד (ממש כמו הבן שלו). אחי הוא אדם מאוד מאוד עצבני, אפשר לעצבן אותו ממש בקלות וזה גם מוסיף הרבה לבעיה. אחי כל הזמן היה רב עם חברתו ובעבר הוא היה מכה אותה וגם נכנס לבית הכלא ולבי"ח לחולי נפש. כעת, לאחר מריבה נוספת עם הבת של החברה, הוא מצא את עצמו שוב פעם בבי"ח לחולי נפש לאחר שאמר למשטרה שהוא לא מודע למה שהוא עושה (הוא איים על הבת וצעק עליה). אחי הוא אדם מאוד חלש ובעל לב זהב, אך באותה מידה ממש הוא מתעצבן בקלות. השאלה שלי היא, כרגע הוא נוטל תרופות במח' הסגורה (אני לא ממש יודעת את שמם) ונראה ממש מרחף ואדיש לחלוטין, רציתי לדעת מה ניתן לעשות במצב זה: האם הטיפול הניתן לא יכול להזיק לו בעתיד, והאם כדאי שימשיך בעתיד גם לקבל טיפול פסיכאטרי. האם, כאשר הוא ממשיך לרצות להיות בקשר עם החברה מה ניתן לעשות כדי לשכנע אותו שהקשר פוגע בו כל הזמן (החברה תלויה בו מבחינה כלכלית כיוון שהיא לא עובדת וילדיה נמצאים בפנימיה). לדעתי, אחי מאוד אובססיבי לקשר עם אישה וגם כשלא רצתה אותו הוא ממש כפה את עצמו עליה, ובנוסף הוא חוזר אליה תמיד אפילו אחרי שהוא נפגע ממנה. איזה סוג של טיפול הוא צריך לדעתך?

שלום לך בהחלט מצב מורכב. אני מאמינה שהוא יצטרך להמשיך בטיפול התרופתי, לפי איך שאת מתארת אותו ואת עברו. את רוצה לשכנע אותו לא להמשיך בקשר עם האישה, אז תצטרכי לנסות לשכנע אותו. אני לא בטוחה שזה יעזור, אבל כל מה שאת יכולה זה לדבר איתו, אין לך שום אמצעים אחרים. אולי את יכולה לנסות לשוחח עם הצוות במחלקה, שינסו לשוחח איתו על כך, אם הזמן מתאים. מה שחשוב, שאחרי השחרור, הוא יהיה בהמשך טיפול הן של תרופות והן של שיחות, כדי שהוא יוכל לשקם את חייו. מקווה שעזרתי לך אירית

אני תלמידה,ואני אחת שלא מתקשרת עם כל אחד,יש לי חברה מאוד טובה כבר כמה שנים ואיתה הקשר פורח אבל אני רוצה להיות בקשר עם המורה שלי,בקשרי ידידות, לא נעבר! לא לכיוון הרומנטי פשוט להיות בקשר האם זה מצב תקין? כי בכל זאת מורה זאת מורה אולי זה בא מחוסר חברות,ולכן יש צורך בבנתינת אהבה וקבלה ולכן אני פונה למי שיותר זמין,כי עם הבנות קשה לי לתקשר הן נורא ילדותיות. בתודה מראש

אני לומדת בבית ספר חצי דתי,כייון שאני רוצה לחזורבתשובה והמשפחה נגד והבנות בכיתה הן לא בראש הזה ורק מהמורות כיבכול יש תמיכה,אולי זה גם גורם

לתלמידה, אין רע בקשר עם מורה, כאשר יש שמירה על גבולות לדוגמה המורה יכולה לייעץ לך לגבי נושאים שונים גם כאלה הקשורים בחזרה בתשובה, כמובן בתנאי שזה מתאים גם למורה. קשר עם מורה אינו תחליף לקשר עם חברות. לא ברור מה הקר עם הורייך, ייתכן שאת מחפשת דמות של מבוגר שאפשר להתייעץ איתו ולסמוך עליו. טוב שיש לך גם חברה טובה ייתכן שאת יכולה לדבר גם איתה על הנושא. עירית.

שלום לך התלמידה היא בדיוק כמוני בקטע הזה. תודה רבה לך,הרגעת את נפשי.

שלום רב אני בת 16 ויש לי פחדים ודכאונות ממחלות. אני לפעמים מדמינת שיש לי כל מיני מחלות כתוצאה מכך יש לי חוסר תאבון בחילות זה בעיקר בבקרים הידים שלי קרות אני מאד אפטית אני מתעוררת מוקדם בבקר ולפעמים כמעט לא ישנה בלילה כל הזמן אני חושבת על עצמי ביקרתי אצל הרופא עשיתי בדיקות הכל תקין ב"ה .זה עודד אותי אבל אני מפחדת מהדיכאון הבא . יש לי יובש הפה, דופק חזק וזה נמשך כבר 3 שבועות ואני לא מצליחה להשתחרר מכך. לפעמים זה ברמה גבוה ולפעמים אני קמה כך בבקר עם דיכאון ובחילות במשך היום אני מתעודדת מצליחה להיות יותר שמחה לשוחח עם חברות לאכול וכו.אבל למחורת בבקר הכל חוזר שוב. לפני יומים התחיל לי כאבי גב וגרון הרופא אמר לי שיש לי אולי שפעת אבל אני לא יכולה לנשום ולאכול כי כאב לי הגרון.אני מתחילה לפחד שיש לי מחלה שלא מגלים אותה עדין. אני לא הולכת לבית הספר ואני כל היום בבית וזה יותר מדכא אותי . אני אשמח מאד עם משהו יכולה לעזור ? אני פשוט בדיכאון קשה ?אני מרגישה חולה בגוף בנפש .לא יודעת מה לעשות עם עצמי?תעזרו לי בבקשה תודה מראש.

שלום לך במצב כמו שאת מתארת, יהיה מאד קשה לעזור דרך האינטרנט. את צריכה לפנות לאיש מקצוע עובדת סוציאלית בלשכה לשירותים חברתיים או לתחנה לבריאות הנפש ושם יוכלו להתחיל ולטפל בבעיות שאת סובלת מהם ולעזור לך. אל תזניחי, תפני בהקדם האפשרי בברכה אירית

שלום ברצוני לשאול, אבי סובל מחסימות מעיים חוזרות. לפני כחמישה חודשים עבר ניתוח וכעת התווצרה שוב חסימה אשר למזלנו,השתחררה בעזרת הטיפול שניתן בבית-החולים לרפואה הקונבנציונאלית אין תרופת מנע לכך. האם ידוע על אפשרות מניעה, עזרה או הקלה ברפואה האלטנרנטיבית?תודה

שלום, אני גרה עם עוד 2 בנים כשותפים בדירת סטודנטים. הבעיה היא שנדלקתי על אחד השותפים. כשאני חושבת מבחינה הגיונית אני לא יכולה להרשות לעצמי שיקרה משהו. זה יגרום ליותר מידי מתחים, אני לא יודעת איך השותף השלישי יגיב ואני בכלל לא מדברת על מה יקרה אם ניפרד. אבל כל פעם כשאני רואה אותו אני פשוט נמסה, בשבוע האחרון קיבלתי את התחושה שהוא גם קצת מעוניין, אני לא יעלה את זה אבל אני לא יודעת איך אני צריכה להגיב אם הוא יעשה משהו. אשמח לשמוע את הדעות של כולם. תודה

שלום למאוהבת, לכי על פי צו ליבך- הוא לא יאכזב אותך. אם את רואה שהוא מעוניין, לכי על זה,אולי עוד תופתעי לטובה. חישבי על עצמך ולא על מה שהשותף השלישי יאמר, הוא לא שייך לסיפור הזה כך שזה ממש לא חשוב מה הוא יגיד וזה לא צריך לעניין אותו. טיפ קטן: כשמגיע לך משהו שאת כ"כ רוצה..קחי בשתי ידיים כדי שלא תצטערי אחר כך על שלא ניסית. רק טוב ובהצלחה, אורית

שלום עירית, אני בן 27 . בחמשת השנים האחרונות אני לא עושה כלום. עבדתי מעט מאוד, אולי כשנה במצטבר במהלך השנים. אני גר אצל ההורים שלוחצים עלי מאוד לעזוב. אני במצב של חוסר מוטיבציה וחוסר תקוות לעתיד. ברקע הפרעת אישיות. מטופל בתרופות , טיפול פסיכולוגי בו התמדתי לא הניב תוצאות. הפסיכולוג המליץ על מכון סאמיט בירושליים, אבל לא יכולתי ללכת כי ביטוח לאומי לא מכיר בבעיית אישיות כבעיה ולא קיבלתי סיוע מהביטוח. הייתי רוצה לנסות להשתלב במכון שכזה, אפילו בתשלום. (הורי ישלמו) ולא יודע למי לפנות. אני ממש מרגיש תקיעות ויודע שרק יציאה מוחלטת מהבית תביא תוצאות. לא מסוגל לעשות את הצעד לבדי, חייב עזרה. מה עושים? למי פונים? תודה

צריך - לא צריכה - התבלבלתי

אני אחות במקצועי וגם אמא לילדים 29 ן 25 . אני ממליצה בחום לפנות לפסיכולוג טוב ואני מקוה שאין לך סתיגמות ודעות קדומות בנושא. זה גם מה שהייתי עושה אם היית הבן שלי. גם אם מדובר בסתם קושי בהסתגלות למצב החדש שמלווה בחוסר ביטחון, פסיכולוג מאוד יעזור לך להתמודד, ולחזק אותך, ואין שום סיבה לסבול ולא לקבל עזרה ולחכות עד שהבעיה תיתפח וכל הבבעיות מכל הסוגים אם לא ממגרים אותם כשהם קטנות הם תופחות כמו בצק שמרים טוב בטמפרטורה מתאימה. בהצלחה ותמשיך בינתיי וגם במקביל להעזר בכל תמיכה שאתה יכול לקבל משפחה, חברים, קבוצת תמיכה, פורום וכו אך חשוב מאוד שזה יהיה בנוסף לפסיכולוג ולא במקום. אני מאחלת לך חיים יפים וטובים והכי חשוב תוהב את עצמך.

שלום בעלי קיבל הצעה לעבוד באר"ה כ- 3 שנים - מעבר של כל המשפחה. אנו בני 35 , נשואים כ- 5וחצי שנים ילדים: בת 4 וחצי, בן 2 וחצי ןבת 3 חודשים ההתלבטויות רבות מאוד, אני עזבתי את עבודתי אחרי הלידה - לי אין בעיה בעלי יעבוד וירוויח טוב עיקר ההתלבטות היא לגבי הילדים: המעבר בין אנגלית לעברית ומעברית לאנגלית כמו כן הבסיס שנותנים לילד בגנים (א-ב, איך יורד גשם, צבעי יסוד....) עזרי לי ותפקחי את עיני תודה איריס

היי. אני סטודנטית בת 26. סובלת כ-8 שנים מורטיגו, וכן מבלט דיסק בצוואר בשל כך אני סובלת מסחרחרות שבאות בתקופות מסוימות, בעבר לא ידעו מאיפה באות הסחרחורת אבל לאחר בדיקה משמעותית הבינו זה ורטיגו, ורמת החרדה שלי ירדה. אבל, לצערי חשה אני שהסחרחורת מעכבות אותי בחיים: בתקופה שיש לי סחרחורת (לעיתים סחרחורת יכולה להיות לי שעה ואני לא יכולה לקום מהמיטה), לכן פיתחתי לי כל מיני "דרכים" בתקופה הזו כמו הימנעות לצאת מהבית בתקופת הסחרחורת , הימנעות עם מפגש עם אנשים חדשים בכדי שאם ותתרחש לי הסחרחרת- אין לי כוח להסביר לכל אחד שאני לא מרגישה טוב. חשוב לי לציין שאני בחורה חברותית שניראת טוב מאוד אבל בתקופה של סחרחורת אני מרגישה כמו חזרה לאחור ונסגרת. בתקופת שאני מרגישה טוב אני יוצאת ומבלה אבל עדיין מנסה להימנע מדברים שעושים לי לא טוב. בתחילה כולם חשבו שאני בלחץ וחווה התקף חרדה- אבל יש לי חרדה מהבעייה המהותית שלי ואינני מדמיינת אותה. מה עליי לעשות? בתקפה האחרונה אני מרגישה צורך לטוס, להסתובב לבד (מה שהייתי עושה לפני כן בעבר) אבל הפחד משתק אותי שמא אני לא ארגיש טוב ברחוב ואפול(דבר שקרה.)מלימודי אני יודעת שטיפול התנהגותי יכול לעזור לי (קבלת חיזוק מפעולה) אבל הוא תקף למשך זמן מסויים - ברגע שחוזרת לי הסחרחורת כל הניסיונות שלי והחיזוקים הולכים לאיבוד!!!

שלום לך אין ספק שבעייתך הפכה להיות מורכבת יותר מאשר הייתה בהתחלה, או יותר מאשר הכותרת של האבחון - ורטיגו. לכן הטיפול בה צריך להיות טיפול משולב. האם את מטפלת בבעיה בדרך כלשהי? טיפול התנהגותי יכול לעזור , אבל הוא רק חלק ממכלול. חשוב להיות בטיפול כולל. את מוזמנת לבוא אלי לפגישת ייעוץ ואולי אוכל לעזור לך לתכנן את הטיפול שלך. בברכה אירית

אני עושה עבודה על "דימוי גוף ירוד" לא ממש הצלחתי למצוא מידע על המחלה. אני יודה אם תוכלו להפנות אותי למידע (רצוי בעברית) על המחלה

שלום לך, יש המון חומר על זה באינטרנט - תלוי למה אתה משייך את הסימפטום הנ"ל (זה לא ממש מחלה לפי מה שאני יודעת). חפש בגוגל - תקבל שם פירוט בנושא בכל מיני הקשרים. קצת מאמץ!! בהצלחה, אורית

שלום רב אני אשה כבת 51 ובן זוגי מבוגר ממני בשנתיים. הוא חולה במניה דפרסיה ונוטל תרופות שגורמות לו להיות שקט ומופנם בעיקר בחברה. למרות הנתונים הטובים שלו אני מתלבטת אם להמשיך איתו את הקשר. עקב המחלה. מה תוכלי לייעץ לי?

שלום לך הן למחלה והן לתרופות יש השפעות על חייו של האדם. ובתור בת זוגו, את מושפעת גם כן. השאלה היא האם את אוהבת אותו ומוכנה להמשיך איתו את הקשר. אני מחזירה אלייך את השאלה כי אף אחד לא יכול לענות במקומך. יחד עם זאת לכל אדם , גם אם הוא נחשב "בריא", יש המון חסרונות הבאים לידי ביטוי גם בזוגיות, ואני בטוחה שגם לך, אז אם כך , מה קובע אם נהיה בקשר זוגי אם אדם כזה או אחר? לדעתי, מידת הרגש שחשים אליו. וזה צריך להיות המצפן של הההחלטה שלך. אלא אם כן, את מרגישה שאיכות חייך נפגעת בעקבות הקשר הזה, ואז יש מקום גם להפעיל שיקולים נוספים. מקווה שעזרתי לך ולו במעט אירית

המלצת על טיפול המשלב גוף ונפש, הביוסינטזה - זוהי שיטת טיפול בפסיכותרפיה גופנית המבוססת על תורתו של דייויד בואדלה - משוייץ, אני ממליצה לבקר באתר: www.innertouch.co.il יש שם פרטים על מטפלת המתמחה בתחום. מומלץ מאוד!

שלום בהחלט המלצתי על הטיפול הזה,, התנסיתי במספר סדנאות הכשרת מטפלים, של השיטה , ואני ממליצה מאד. בברכה אירית

שלום רב, אמי, מזה כמה שנים, לאחר שוק שהיא קיבלה במקלחת מזרם מים חמים מידי על גופה, מפחדת ממקלחות וכל התהליך בדרך קשה לה. נוסף לכך היא מתוך חרדות וחוסר ביטחון בעיקר, חוזרת על משפטים כמו: אני אוכלת בשעה 18.00, אני לא יודעת מתי להתרחץ, אני לא יודעת מה לאכול, מתי לאכול, מי יכין לי את האוכל, מה , אבא כבר הכין לי את הכדורים? ועוד... שיחות עם עובדת סוציאלית לא עוזרות. היא נחשבת כחולת מאניה דיפרסיה אבל מוכיחה בעיקר דיפרסיה. היא נוטלת כדורים מפסיכיאטר שאמורים לעשות לה טוב. מה לעשות איתה? אשמח אם תענו לי. תודה ורד

שלום לך אני ממליצה לך לשוחח עם אנשי המקצוע שמטפלים בה, לשתף אותם מה קורה בבית ולקבל הדרכה כיצד להתמודד. יכול להיות שניתן לשנות משהו במינון הכדורים או לשנות משהו בטיפול של העובדת סוציאלית. הדרך הטובה ביותר זה להיות בקשר עם אנשים המקצוע המטפלים. שיהיה בהצלחה אירית

תראו יש לי בעיה, ונמנתי מלעזור לעצמי בה הרבה זמן כל סרט שאני רואה, ובכללי מהלילה יש לי פחדים ראיתי סרט אחרון "השדים של אמילי" זה על מישהי עם דיבוק וכאלה כל-כך חשבתי שזה לא נכון עד שהתחלתי לקרוא כתבות וכאלה, דבר ראשון אני רוצה שמישהו פה ירגיע אותי שדיבוקים זה סתם חלומות של אנשים.. בכלמקרה, אני חולם חלומות רעים פה ושם, ותמיד משכנע את עצמי על דברים שלא קיימים, מסתומרת? אני מודע לעצמי מאוד, אבל אחרי סרט או משהו בלילה אני תמיד משכנע את עצמי נגיד שיש מישהו מאחורי הדלת וכאלה, אז אני רוצה לצאת אני פותח אותה בלי בעיה אבל עם בום בלב כזה שעם באמת יהיה שם מישהו שאני פשוט יקבל דום לב על המקום. מהדירה שלנו (דירת גג) שומעים דפיקות מידי פעם בלילה, אני לא מבין מאיפה זה בא ולמה מניח שמהרוחות של הלילה והמדרגות של השכנים (שדומים לשלנו, ותמיד דופקים על הקירות).. בכלמקרה אני לא הוזה או משהו, אבל הפחד הכי גדול שלי שדבר כזה יקרה לי, אני לא שומע קולות שלא שומעים אחרים ובדקתי גם את זה, רק בשביל לבדוק את עצמי אני ילד בן 18 שמאוד מודע לעצמו, אבל פשוט פוחד.. והפחד הכי גדול שלי שהפחד הזה בא ממקום אמיתי, זאתאומרת שבאמת אני מרגיש דברים שאני לא צריך להרגיש ולא רק בגלל הפחד. מישהו יכול לעזור לי בזה? אני פשוט משתגע כבר עם זה.. ובקשר ליעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי, אני בכלמקרה ילך עם זה לפסיכולוג שהיה לי פעם, רק בשביל להרגיע את עצמי טיפה אולי תוכלו לעזור לי פה טיפה תודה רבה

שלום לך אני מאמינה שהרקע לכל מה שאתה שומע או חווה , הוא הפחד והחרדה שמעצימה את הפחד. לא ברור לי למה אתה רואה סרטים כאלה מפחידים בלילה, אם אתה יודע שזה עושה לך לא טוב. נשמע שבמקום לישון או להתרכז בדברים אחרים, אתה מנסה לשמוע ולהקשיב לכל מיני צלילים בלילה. כל מי שמקשיב , בקשב רב, בלילה, שומע הרבה רחשים, ככה העולם, מלא רחשים וצלילים אין שקט מוחלט אפילו בלילה. אין ספק שבלילה הכל מועצם, לכן כדאי לך להסיח את דעתך באמצעות ספר טוב לקראת שינה (לא ספר מפחיד). וכמובן, כמו שאמרת , ללכת לטיפול. בהצלחה אירית

אחי בן 39 רווק ואני מחפשת גורם שיעזור לנו להתמודד איתו. אימי נפטרה לפני 3 שנים, ואחי גר ביחד עם אבי. אחי עובד אך לא באופן קבוע, הוא מתרועע עם טיפוסים מפוקפקים, הוא לווה כסף בשוק השחור ובקיצור מצבו הנפשי רעוע לחלוטין. אין לו גרוש ואין לו כלום. הוא לא מתקשר עם אבי ואנו חסרי אונים כייצד ניצן לעזור לו ? למי אפשר לפנות? האם קיים איזה גורם קהילתי שיכול לעזור ?

שלום רב, מזה כחודש שאני סובלת מחולשה כללית הבאה לידי ביטוי בכאבים בכל אזורי הגוף (מעין סימפטומים של שפעת ללא נזלת). בנוסף במהלך תקופה זו אני סובלת מבעיות עצירות ותחושה לא נעימה בקיבה ובבטן התחתונה המתבטאת בבחילות ועצירויות. בנוסף אני סובלת בעיקר בשעות הלילה מסחרחורות וכאבי ראש ומשינה חטופה. כמו כן, חשוב לי לציין כי מזה חודש שהפסקתי ליטול גלולות נגד הריון לאחר תקופה של שנתיים בהן נטלתי את התרופה "מרסילון". אבקש התייחסותכם ובאם יש לכם איזושהי השערה באשר לגורם לכל התופעות הללו. תודה מראש, עדינה.

שלום לך דבר ראשון שמומלץ הוא, ללכת לעשות בדיקות כלליות. אולי יש לך וירוס שנקרא "מחלת הנשיקה" או משהו הקרוב לכך.. לכי להבדק. לגבי הפסקת הגלולות, לא נראה לי שזה יכול לגרום לתופעות כאלה. בברכה אירית

שלום לכולם .. ניתקלתי באבחנה "נברוזות" ואני מעוניינת לדעת מה הפירוש ???? תודה מראש....

בשל קלילות דעת אמרתי בפורום מסויים של חבריי לעבודה כי איני מסופקת מחיי המין שלי ושל החבר שלי (3 שנים יחד). אני מרגישה שכולם חושבים על זה כשהם רואים אותי ופתאום זה מקשה עליי לתקשר. החבר שלי עובד באותו בניין ולעתים חבריי רואים אותו. אני מתחרטת על כל שניה והשאלה היא איך אני יכולה לשנות את המצב? ולגרום לחבריי להבין שאולי זה לא כל כך רע

מציעה לך לא לנסות לתקן/להסביר/לנמק או לדבר על כך בכלל! הזיכרון של אנשים בד"כ קצר מאוד ומהר מאוד הכל ישכח. ובכלל, יתכן שחברייך לעבודה כלל לא מתייחסים לדברייך כפי שנדמה לך, ואת הופכת עכבר לפיל. פשוט לא לדבר על כך יותר והכל ישכח...

שלום רב, אינני בטוחה שזה הפורום המתאים לשאלתי, אך אתאר את הבעיה. אני בת 30, כבר מספר חודשים אני מתעוררת/ לא מתעוררת עם עייפות קשה!!!! בבוקר. הקימה בבוקר כרוכה במאמץ עילאי, עד כדי תחושה של כבדות נוראית! שלא חוויתי בעבר, וזאת גם אם ישנתי 9-8-10 שעות והלכתי לישון בשעה סבירה בלילה. אומנם, תמיד הייתי זקוקה לשעות לא מעטות לשינה, אך אף פעם לא חשתי קושי רב כ"כ . אגב לאחר שעברתי את שלב ההתעוררת ואכילת ארוחת הבוקר המצב משתנה(אני לא אדם של בוקר, אך התפקוד נהפך לנורמלי ותקין לאחר שלב זה, ובמשך היום אני מתפקדת ונשארת ערה לפעמים עד השעות הקטנות).אין לי בעיות שינה לפי בדיקות מעבדה שעברתי בעבר. אינני במצב דיכאוני, אך אני בתקופה לא הכי בהירה בחיי(אך תקופות כאלה גם היו בעבר ועדיין לא חשתי קושי כה נוראי). בבדיקות מעבדה התקבל b12 בסביבות 172 וכולסטרול של כ-215. אני מטופלת באלטרוקסיל(תפקוד נמוך) אך הבלוטה מאוזנת כבר שנים רבות. מה יכולה להיות תופעה זאת? חשבתי האם ספורט באופן סדיר יכול לשפר את מצבי? תודה על תשובתך...

שלום לך כדי לאבחן, מה המקור של הבעיה צריך פרטים הרבה יותר מדוייקים. כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה, לגבי בדיקות נוספות שניתן לעשות, כדי למצוא את מקור הבעיה. כמו כן אני ממליצה לך לפנות לרפואה סינית, אולי את צריכה חיזוק מסוים ותוכלי לקבל אותו שם. בברכה אירית

קראתי את שאלתה של תמר, יש לי בעיה דומה ואינני מסוגלת כלל לדבר בחברה אני כבת 50, והדבר מנע ממני תמיד להתקדם בחברה ויצר בעיות רבות אשמח לשמוע רעיונות או אפשרויות טיפול,אין באפשרותי להוציא סכומים גדולים על כך, אולי אפילו איזשהו רעיון במסגרת האינטרנט.אודה לך מאד על כל עצה.

אני מתלבטת בשאלה אולי מישהו יכול לענות לי מה ההבדל בין נפש ורוח מה ההבדל בין ההגדרות.

שלום לך ניתן לכתוב הרבה על העניין. נפש הינה דבר מורכב , אך היא קשורה לגוף קשר הדוק. היא מורכבת מדחפים, צרכים, רגשות, משאלות , פנטזיות ועוד. אבל כולה קשורה לחיים האלו, לגלגול הזה. ויש לה רמת פעילות אנרגטית מסויימת שהיא קצת יותר מעודנת מהפעילות האנרגטית של הגוף, אך כפי אמרתי קשורה אליו קשר הדוק. רוח, מבחינה אנרגטית, רחוקה יותר מהגוף ומהנפש והינה מעודנת יותר ולכן יש לנו קשיים להיות נגישים אליה. היא כוללת את סך כל ההתנסויות של האדם, גם לפני שהוא הפך להיות גוף. היא כוללת מהות רחבה יותר של האדם, פוטנציאל גדול ורחב יותר. את שמה לב שגם השימוש במילים כאן, בנסיון לתאר את הרוח מבחינה גשמית, נעשה פחות מובן באופן שיכלי, ויותר מורכב ואולי גם בלתי מובן . לכן האזנה למילים הללו צריכה להיות משולבת עם הלב .האם את מרגישה חיבור, כאשר מדברים איתך על מה זה רוח? עד כאן בנתיים, כמובן שניתן לאמר עוד הרבה בברכה אירית

שלום, אחי נכלא לאחרונה, לאחר משפט ארוך. אחי חף מפשע והאשמות הן כתוצאה ממעשה נקם כלפיו. מבלי להיכנס לפרטי המשפט הסבוכים, אומר שעליו לרצות תקופה של מס' שנים. הבחור ללא רקע פלילי, מדובר בבחור צעיר, נשוי ואב לשני תינוקות. הבחור עליו אני מדברת מפוחד למדיי ורוחו נשברה. הסיפור המשפחתי הזה ערך לי הכרות קרובה עם מערכת המשפט בישראל ושרות בתי הסוהר. לולא התנהלות הדברים בצוןרה כזאת, הידע שלי לגבי מוסדות אלה היה תיאורטי, ערטילאי ואולי גם אוטופי. אבל המציאות כ"כ כואבת. בישראל ישנן 97% הרשעות (המדינה בה אחוז ההרשעות הוא הגבוה ביותר בעולם) מבין התיקים הפליליים המוגשים לבית המשפט. כילדה רודפת צדק, חלמתי על עיסוק במשפטנות. המפגש האיום עם המציאות ניפץ לחלוטין את האידאלים שהאמנתי בהם. נתגלתה בפני מערכת מעוותת, מושחתת, שרירותית שמבוססת על מאבקי כח ושליטה, אינטריגות וכו'. מין חלוקה גסה של "טובים" ו"רעים". בפרקליטות יושבים להם "ציידי אדם" ובין כינוייהם האחרים "מטחנת בשר". הפרקליטות שואפת לנצחונות, בעוד הסניגוריה הציבורית, כזרוע נאורה של המדינה, מנסה בכוחה המדולדל להתמודד מולם. באחד הדיונים שהתנהלו לאורך השנים, השופטת פנתה אל הפרקליטה והזכירה לה שהרצון הוא לחשוף את האמת ולא לנצח. ובתי הכלא? באתר שב"ס תמצאו תמונות יפהפיות, תיאורים שבינם ובין המציאות אין שום קשר. אני משערת שמרבית הסוהרים לוקים בהפרעות אישיות או אחרות, ע"י עיסוקם הם חשים כוחניים, שולטים באימה, באכזריות יוצאת דופן תוך השפלה נוראית. תגידו לי, במה זה שונה מהשוןאה? הסוהרים הם נתינים (בלי יותר מידי ייחודיות מחשבתית), לא אנשים מבריקים, בד"כ. נתקלתי באוכלוסייה הזאת וחזיתי בזלזול וההשפלה כלפי האסירים וכלפי מבקריהם. הגיהנום אינו ערטילאי, הגיהנום הוא כאן, בתוך המדינה. איזו חוויה מצמררת! אני יודעת שצריך להרחיק אנשים מסוכנים מהחברה. אבל, כבני אנוש לבני אנוש, לא יכלנו למצוא פתרון פחות מבזה? אכזרי?לא הומני? הקלות שבה שולחים אנשים לכלא, על עבירות של מזונות, תנועה..שלא לדבר על אחוז נכבד של חפים מפשע. בבתי הכלא בישראל כלואים בני אדם, ע"י תתי אדם בתת תנאים: בצפיפות נוראית, לכלוך וזוהמה, בהרבה מקרים ללא מיטה, אנשים חלשים ו"נורמליים" נחשפים לחברה עבריינית שמתעללת בהם, מכה אותם..במה זה שונה מהשואה לעזעזאל? נסו לדמיין את חוסר האונים. כמובן שיש גם אנשים תועים, שפשעו והורחקו מהחברה..האם ההשפלה והרמיסה הזאת תהפוך אותם לאנשים טובים יותר? ואילו אנחנו, בחוץ, ערים לתחושותינו, אם רע לנו - מישהו מקשיב לנו, יש הכלה והתייחסות למה שאנחנו מרגישים. אנו חיים בשפע, מזון, ביגוד, בילויים. כ"כ הרבה משאבים כלכליים על מחקר ופיתוח, בניית קניונים, מבנים מפוארים, טיסות לחלל.. בעוד, "אחינו", בני מיננו, נמקים בתנאים תת אנושיים: בצחנה,ברעב, מחסור, נתונים לגחמות של אנשים סוציופתיים שאיבדו מזמן את הרגישות או החמלה כלפי אדם אחר. הגיהנום הוא כאן, לחלקנו, שנקלעו לנסיבות הלא נכונות, או שעשו בחירות שגויות. אבל אין מי שיושיט יד, או הכוונה לצמיחה, ההפך יש מי שירמוס וישבור את רוחך לעולם, או לפחות לחיים אלה. אילנה, שמתביישת להשתייך לבני המין האנושי http://www.justice.gov.il/MOJHeb/Subjects/Maazar.htm http

בת 33 רווקה חסרת ביטחון בהרבה דברים בחיים ללא נסיון בקשרים זוגיים עבר טיפולי (שיחות) שלא ממש עזר דבר נוסף ומוזר - בשיחות טלפון עם אנשים (לקוחות דרך העבודה) אני יכולה להיות נהדרת ואשת שיחה פשוט נפלאה אך כשזה מגיע לשיחה פרונטלית אני פשוט לא מוצאת את עצמי ולא מסוגלת שיסתכלו עלי כשאני מדברת (עם חברים ומשפחה זה לא קורה) טיפולים לא עוזרים לי האם קורסים וסדנאות יכולים להועיל ואם כן אילו קורסים מי יכול להמליץ תודה

בת 33 רווקה חסרת ביטחון בהרבה דברים בחיים ללא נסיון בקשרים זוגיים עבר טיפולי (שיחות) שלא ממש עזר דבר נוסף ומוזר - בשיחות טלפון עם אנשים (לקוחות דרך העבודה) אני יכולה להיות נהדרת ואשת שיחה פשוט נפלאה אך כשזה מגיע לשיחה פרונטלית אני פשוט לא מוצאת את עצמי ולא מסוגלת שיסתכלו עלי כשאני מדברת (עם חברים ומשפחה זה לא קורה) טיפולים לא עוזרים לי האם קורסים וסדנאות יכולים להועיל ואם כן אילו קורסים מי יכול להמליץ תודה

שלום לך ישנם הרבה קורסים וסדנאות. אם שמעת על משהו, את מוזמנת לשאול על משהו ספציפי ואתן את חוות דעתי , עד כמה שאוכל. חוץ מזה, איזה סוג של סדנה את מחפשת? היית כבר בקורס דומה? צריך לפני שמחפשים , לדעת מה מחפשים. אשמח לעזור אירית

שלום אני בן 38 רווק עובד בעבודה שמשעממת אותי והייתי מת לעזוב אבל רק הפחד שלא אמצא עבודה אחרת משאיר אותי שם , אין לי חברה והייתי מת להכיר מישהיא שיהיה עם מישהוא לדבר מכול הלב הבעיה היא שאני לא מוצא את הדרך למצוא כי לא נראה לי שייצא משהוא מכול אתרי ההכרויות שכול פעם שאני מדפדף שם זה נראה לי שמרוב עצים לא רואים את היער הייתי רוצה את העזרה אם מישהוא מכיר שיטה אחרת להכיר ואולי איזו המלצה על משרד שידוכים כלשהוא שהוא טוב .תודה רבה וכול טוב לכולם...

שלום לך חבל שאתה עובד בעבודה שמשעממת אותך עד מוות. זה מאד לא מומלץ. עזיבה של עבודה, ניתן לעשות בצורה הדרגתית ומושכלת והייתי ממליצה לך לחשוב ולתכנן את זה. אני מאמינה לך שאתה רוצה להכיר מישהי שתתאים לך ופשוט תמשיך לנסות. אולי אתה צריך לשפר מספר דברים בהתנהגות או באופן בו אתה יוצר קשר. יש לי המלצה של מטפל בשבילך שעשה מספר סדנאות בנושא. אם תרצה תכתוב לי לאי מייל [email protected] בברכה אירית

שלום, בתי בת ה 14 מתקשה בשנתיים האחרונות ליצור ולשמור על קשרים משמעותיים עם חברות. הקושי העיקרי שלה הוא הקושי לדבר בחברה של יותר מאדם אחד. היא מאוד חברותית, נפגשת עם קבוצת בנות בגילה, אבל בחלק גדול מהמפגשים היא מתקשה להתבטא בחופשיות, לשוחח על נושאים שמעוררים עניין בקרב החברות. היא ילדה יפה (גם בעיני וגם בעיני כל מי שפוגש אותה), תלמידה טובה, רגישה מאוד ונעימה, רוקדת האופן רציני ועושה כל מאמץ להיות "בסדר" עם כולם, לעמוד על דעתה כשצריך אבל בעדינות רבה. בחודשים האחרונים הופיע אצלה טיק באזור הכתף שלא תורם לתחושתה. היא מאוד סובלת מהמצב. מאוד רוצה להתערות ולהתבטא בחופשיות ואינה מבינה מדוע אינה מצליחה. היא אומרת שהיא חשה שהיא הופכת יותר ויותר מינורית בקבוצת חברותיה וזה מאוד מפריע לה. אני כאמא מנסה להקשיב, ליעץ, לעזור כמיטב יכולתי אבל אינני מוצאת את הדרך שתעזור ותביא שינוי.

תוספת ל "קושי לדבר ולהתבטא.. אודה לך אם תוכלי להפנות אותי לשיטה, כיוון עבודה כל מה שיוכל לעזור לבתי. בתודה

התחלתי לקחת גלולות מרסילון לפני כחודשיים(עכשיו זו חפיסה 2)ולפני כשבועיים התחלתי לחוש בתחושות עצב ודכאון וכיום לא בא לי לעשות שום דבר מה גם שיש לי הרגשה שאני לא מחוברת לשום דבר שאני עושה .רצוי לציין שאף פעם לא הייתה לי בעייה פסיכולוגית או תופעות כאלו.קראתי בהוראות שימוש של הגלולה שאפשר להכנס לדכאון ממנה.מה לעשות והאם זה באמת מהגלולה??אובדת עצות...

שלום לך גלולות עובדות על שינוי מאזן הורמונלי בגוף. להורמונים בהחלט יש השפעה גם על מצב הרוח. אני מציעה לך לפנות לרופא ולהחליף את הגלולות. גם אם הוא יגיד לך שזה לא מזה, ממה שאת אומרת , יש בהחלט חשד סביר שהשינוי בא מהשינוי ההורמונלי. צריך לקחת בחשבון שלגלולות בהחלט יש תופעות לוואי, גם אם הן כמעט ולא מורגשות וגם אם הרופאים מכחישים. אנחנו מצידנו אין לנו הרבה ברירות, אבל כדאי להיות עם היד על הדופק. בברכה אירית

שלום, אני טיפוס מאוד כעסן, שמרבה להתרגז מכל שטות ולקחת הכל ללב ובנסוף גם מאוד מאוד רגישה. יש לציין שאני נשואה אמא לילד בן שנה. אין ספק שהיותי טיפוס רגזן urdai מקשה עליי בחיי היום יום. אני מרבה לשפוט ולבקר את בעלי וכל הזמן מוצאת את עצמי לא רגועה ומ תלוננת המון. הייתי רוצה להיות יותר רגועה, יותר אדישה לדברים ונינוחה עם כולם. שאלתי, האם צמחי פרחי הבאך, יכולים לפתור את הבעיות הללו? כלומר להביא אותי לרוגע ושלווה?!? תודה, בברכה דידי

שלום לך פרחי באך יכולים בהחלט להקל ולווסת מצבים מסויימים, אך לא להעלים לגמרי. כלומר מאדם רגזן, לא תהפכי לאדם שלו ורגוע, אך בהחלט את יכולה למצוא הקלה בטיפול כזה. וכדי להשלים את הטיפול, את יכולה לנסות ולהבין, מה הם הדברים אשר גורמים לך להיות רגזנית, מעבר לטמפרמנט שלך. בהצלחה אירית

בוקר טוב. אני בת 18 וסובלת כבר 8 שנים מהפרעות אכילה שמתבטאות בבולמוסים בלתי נשלטים במהלכם אני אוכלת אוכל בכמויות עצומות עד למצב של כאב בטן ותחושת הקאה. (אבל אני לא מקיאה). מלבד ההפרעה הזאת אורח חיי הוא די בריא (באופן אבסורדי - אני מודעת מאוד לתזונה בריאה) וטוב מכל שאר הבחינות. ולמרות זאת, פעמים רבות המחלה מפריעה לי לעשות דברים שאני רוצה ואוהבת, ולעיתים אף להיפגש עם חברים (קשה לתפקד אחרי דחיסת כמויות אוכל גדולות) וזה מתסכל אותי מאוד. לאחרונה אני מנסה לברר עם עצמי ממה נובעת ההפרעה הזאת וממה הכל התחיל. אבל תהליך הגילוי העצמי הזה הוא מאוד קשה ללא הדרכה או בלי לפעול עפ"י שיטה מסויימת. בנוסף, לשנות הרגלים של 8 שנים זה לא קל. אז אם למישהו יש שיטה להמליץ עליה (בעיקר לשינוי ההרגלים) או כל דבר שיכול לעזור - אני אודה לכם מאוד. (אני לא יכולה להתחיל טיפול עם איש מקצוע מסיבות כלכליות ולכן אני מבקשת המלצות רק לשיטות שניתן ליישם לבד). תודה ויום טוב:-)

שלום לך ניתן לפנות לקבוצות לעזרה עצמית, הנקראת "אכלנים כפייתים" יש שם קבוצה של אנשים המתמודדים עם בעיה דומה ויש להם דרך שינוי הרגלים. מאד מומלץ. כעיקרון, לבד לעשות שינוי, זה לא פשוט, אבל ניתן לקנות ספרים שעוסקים בנושא וללמוד את העיצות שניתנות שם. בהצלחה אירית

לא ממש הבנתי לאיזה פורום אני אמורה לפנות אבל החלטתי לנסות בזה... בכל מקרה, בעיה היא כזאת.. אני בת 20, אמא, אבא יש.. גיל ההתבגרות עבר די קשה... עכשיו אני הולכת להשתחרר, יודעת במה אני רוצה להתעסק הלאה... הכל טוב ויפה חוץ מ... שיש לי בעיה עם העצבים, ואני מרגישה שזה יכול "להתפוצץ"... אני מחייכת הרבה, צוחקת. אבל בפנים אני מרגישה שדי עצוב לי. עדיין לא הבנתי למה. אני מנסה לשכנע את עצמי שלא הכל כל כך רע ובכל מקרה אני מוצאת את עצמי לפעמים פתאום חושבת על כל מיני מקרים או אנשים שפגעו בי או סתם... נוסעת לי באוטובוס למשל... לא חושבת על כלום ופתאום אני מתעצבנת... מתחילה לבכות. יש לי סחרחורות לפעמים. לפעמים לשניה או שתיים אני לא רואה כלום... ידיים רועדות. לפני שבועיים בערך, הלכתי לישון, אחרי שהתקלחתי, ולא יכולתי להרדם, הכל גירד לי והיה לי ממש ממש חם... ככה שעתיים בערך עד שהחלטתי להדליק מזגן ואז נרדמתי. אין לי מושג ממה זה קרה. אבל זה היה די מפחיד. בבוקר קמתי עם עין נפוכה. בקיצור כל הדברים האלה שקוראים לי ממש מפחידים אותי ... הבעיה היא בטח פסיכולוגית, אבל איך אפשר לפתור אותה? בבקשה, חייבת עזרה .. תודה מראש.

שלום לפייר, ראשית כל, אני מבטיחה לך שלא תגמרי בבית חולים לחולי נפש. דבר שני, מציעה לך ללכת לבדוק את נושא העין הנפוחה, אין ספק שזאת אלרגיה שמגיעה ממקום נפשי - את נשכבת לישון טעונה רגשית וזה בא לידי ביטוי בדרך הזאת. האם חשבת ללכת לייעוץ בקשר לבעיית העצבים ומצבי הרוח המתחלפים? נסי את השיטה ההוליסטית שפותרת את הבעיה מהשורש וכך גם תביני למה הכל קורה ואיך תוכלי לפתור אותה. רק טוב, ובהצלחה

השאלה היא איך את רוצה לטפל בבעיה שלך? חשוב לך לדעת מהי הבעיה? חשוב לך לדעת להתמודד עם מצבים מסוימים שקורים לך.? יכול להיות שהשחרור שעומד בפתחף מעלה את סף החרדה והעצבים. מה גם שגיל ההתבגרות יכול עדיין לתת את אותתותיו עוד כמה שנים. כך שהדברים לא נשמעים עמו מחלת נפש , שבגגלה מתאשפזים, אך אולי כדאי לשקול ללכת לייעוץ. בברכה אירית

אני רוצה לדעת למה אני מקבלת עצבים כל כך מהר, לפעמים משטויות. מתעצבנת זה לפעמים גם בכי היסטרי... פשוט בוכה ... ובראש אין שום מחשבות... לטפל בבעיה אני חושבת שצריך עם כדורים, קניתי "Nerven - Drag'ees" . כי לחשוב על הבעיות שלי... להכנס עמוק למחשבות... לא ניראה לי שאני מסוגלת עכשיו.... יכול להיות שאני צריכה פשוט שינוי בחיים? שינויים חיצוניים למשל? או לעבור לגור במקום אחר? משהו חדש? יכול להיות שזה משפיע עלי עד כדי כך?

שלום.... אני יודע שאת אולי לא מתעסקת בתחום הנ"ל אולם לדעתי יש לנפש בעניין זה מקום מרכזי בבעיה. אני בן 21 בן לאמא שעברה אירוע מוחי לפני כשנתיים לערך אני ואחיותיי ניסינו הכל במסגרת האפשרויות המצומצמות מאוד שיש ברשותינו (שהרי כולנו עוד ילדים סה"כ ולא בעלי מקורות). היא מאוד פסימית ואין לה רצון להבריא סה"כ היא אישה בת 48 מאוד צעירה ולא מראה שום סימן חיובי , אנחנו מדרבנים אותה ומנסים להעסיק אותה בכל דרך אבל את האמת היא מייאשת אותנו ואותי אישית. ניסינו לדבר עם בי"הח הסיעודי בו היא נמצאת זהו בי"ח גרף בחיפה על דרך שיפור המוטיבציה והבנתי שאפילו נותנים לה כדורים ל"העלאת המורל" משהו כזה אבל יותר מזה כמעט ואין שיתוף פעולה מצידה. רציתי מאוד לדעת את חוות דעתך בנושא הנ"ל והאם יש דרך לעזור לה דרך שלא חשבנו עליה בתהליך השיקום ובשיקום הנפש בעיקר? בכבוד רב.... פרץ מאור

תודה רבה על היחס והתשובה בכבוד רב מאור