פורום שווה לכל נפש

הפורום יעסוק בתחומים הנוגעים לבריאות הנפש, כגון: התמודדות עם מחלת נפש, דיכאונות, יחס החברה ועוד
2349 הודעות
2131 תשובות מומחה

מנהל פורום שווה לכל נפש

06/03/2005 | 17:39 | מאת: לילי

שלום למשיבים, איני יודעת אם כאן הפורום המתאים, אבל... אני מוטרדת נפשית ומודאגת מאוד. ברצוני לדעת מה זה וגיניסמוס. מהן הסיבות לכך. אילו תופעות מאפינות את הוגיניסמוס ולמה.. מהו הטיפול. ומה הסיכוי לצאת מזה. אציין כי אני מאוד חוששת ומודאגת דבר שמביא אותי לחוסר מנוחה. אודה מאוד על תשובתכם המקצועית מאת מומחה רפואי מתאים. תודה, לילי.

09/03/2005 | 00:22 | מאת: אירית שלו

אם את רוצה תשובה מפורטת בידי מומחה בתחום, כדאי לפנות לפורום של סקסולוגיה או רפואת נשים. אני יכולה לאמר לך שוגניסמוס זה כיווץ גדול של הנרתיק, דבר שאינו מאפשר חדירה. ישנם כאבים אחרים בנרתיק שבזמן חדירה הם מורגשים ולזה יש שם וסטיבוליטיס. אם את סובלת מכאבים ולא מכיווץ וחסימה, אז נפתחת קבוצה, בחיפה ,במרכז הקליני הבינתחומי של אוניברסיטת חיפה , קבוצת נשים להתמודדות עם כאבים בזמן קיום יחסי מין. אני אחת מהמנחות, את מוזמנת לכתוב אלי לאימייל. [email protected] בכל מקרה , אין ספק שזה דבר שמצריך טיפול ואני ממליצה לך לפנות בהקדם האפשרי בברכה אירית

06/03/2005 | 13:02 | מאת: היא-לי

שלום, אני די מיואשת.. לפני כשלוש שנים איבדתי את אבי בפתאומיות. הוא נפטר מהתקף לב בגיל צעיר ובבריאות מעולה. היה בריא, בכושר , לא עישן.. ללא הצדקה, בכלליות. עקב כך, ומעבר לאבל הנורא ולהתמודדות היומיומית הקשה מנשוא פיתחתי פחד ממחלות וממוות. כל דבר קטן, כל כאב- הייתי בטוחה שיש לי התקף לב או סרטן או משהו שיהרוג אותי מייד. הייתי הולכת לחדרי מיון, עושה את כל הבדיקות האפשריות ופשוט לא חיה. היום זה קצת יותר טוב, אבל עדיין יש לי בראש קול קטן שמפחיד אותי כל פעם שכואב לי משהו ואני בטוחה שזה משהו נורא ואיום. אצלי ואצל בן זוגי ואצל משפחתי. הבעייה היותר גדולה היא ששיגעתי את בן זוגי עם ההתנהגות הזאת( גרנו ביחד והוא זה שבא איתי לחדרי מיון ושהיה איתי ותמך בי שנה וחצי של בדיקות ובכי). מבחור שמח ומאושר, הרסתי את חייו ועכשיו אני רואה גם אצלו את הפחד שלי.. שכואב לו משהו הוא נלחץ ובטוח שיש לו משהו... אי אפשר לחיות ככה ואני מבקשת עזרה, בבקשה- כבר לא אכפת לי מעצמי אבל איך אני יכולה לגרום לו לחזור לעצמו? אני לא יכולה לחיות עם האשמה הזאת, שהוא ככה בגללי, שהעברתי אותו את כל הסבל הזה. אנחנו בני 24 ואני מרגישה שאנחנו כמו זוג זקנים. בבקשה, תעזרו לנו.

09/03/2005 | 00:17 | מאת: אירית

מהדברים שאת אומרת, האובדן של אביך השפיע עלייך בצורה חזקה. ואפשר להבין זאת. השאלה היא כיצד עברת את האבל עליו, האם סיימת להתאבל, האם את מרגישה שמותר לך להמשיך לחיות? אולי כדאי לנסות ולהבין משהו על משמעות החיים והמוות. אני רק רוצה להגיד לך שאת לא אשמה במה שקורה לבן זוגך, אל תקחי עליו אחריות כזו. את לא העברת אותו בכוונה את הסבל הזה. את עברת את הסבל הזה והוא היה שם איתך, מתוך בחירה שלו. כדאי לך לטפל בעצמך וכדאי לו לטפל בעצמו ואז תחזרו להיות צעירים. בהצלחה אירית

05/03/2005 | 09:29 | מאת: דורין

שלום רב. ברצוני לשאול או לקבל מידע בנוגע לחרדות מהן אני סובלת מזה 11 שנים לערך. בעבר טופלתי ע"י פסיכולוגית קלינית שעזרה לי להתגבר באופן חלקי, נעזרתי בדיקור סיני<לצערי שלא בידי מומחה הסתבר בדיעבד>, ומזה כל השנים הנ"ל אני נוטלת כדורים לרפיון שרירים בשם "קלונקס" 0.5 מ"ג. רופא המשפחה ממשיך ומנפיק לי אותם, ואינני מבקרת אצל פסיכיאטר מאז. החרדות שלי כיום מופיעות לעיתים רחוקות יותר, או בימים שלפני הווסת, אך דרך דימיון מודרך למדתי כיצד להרחיקם ולהתמודד איתן. אשמח מאוד לדעת על טיפולים מתקדמים יותר, או שונים בתכליתם על מנת לנסות ולהפטר מהחרדות שלי ולא לחיות איתן לעד. תודה מראש. בכבוד רב, דורין

06/03/2005 | 00:31 | מאת: אירית שלו

נשמע לי שאת מתמודדת בצורה טובה עם החרדות. יכול להיות שיש מקום ללמוד מדיטציה או עבודה עם תנועה. אולי כדאי גם לבקר אצל פסיכיאטר ולהתעדכן מה קורה בתחום התרופתי.

10/03/2005 | 21:16 | מאת: דנה

האם את יכולה לפרט קצת יותר - דוגמאות מוחשיות לדמיון המודרך?

04/03/2005 | 22:58 | מאת: כריסטינה

האם ההפרעה היא גנטית? האם היא יכולה להיות קיימת ולא להתפתח בסביבה נכונה שלא תגשים את הנטיות המולדות? מדוע בעלי הפרעת אישיות גבולית נוטים לדכאונות קשים ולהתקפי פאניקה יותר מאנשים שחוו חויות פוסט טראומטיות? האם ניתן לתפקד ולנהל אורח חיים תקין כבעלי הפרעת אישיות גבולית? למה האבחנה חמקמקה ולא ניתנת לכימות ומדד מדויק? מהם דרכי הטיפול היעילים להפרעה וההתמודדות? האם היא ניתנת למיגור כליל? אבקש המלצות לספרים בעברית שכל הספר נסוב על ההפרעה המדוברת. שבת שלום כריססטינה המדוכאת.

09/03/2005 | 11:30 | מאת: סופיה

כריסטינה, שלום.לפי שידוע לי זו אינה הפרעה גנטית ההפרעה נוצרת בעקבות הזנחה והתעללות,האדם הוא בעל מנת משכל נורמלית והוא אינו מוגדר כסובל ממחלת נפש,אך הסיכוי הוא גבוה יותר שתתפרץ לו מחלה. לרוב הבעיה של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית היא כי האינטלגנציה שלהם גבוה יותר האנטילגנציה הרגישית שלהם כלפי עצמם, כלומר הם עלולים להתפרץ בבכי או בזעם כמעט מכל דבר.הם סובלים מחרדת נטישה ויש להם נטייה להתמכריות, אימפולסיביות,מצבי רוח ומתקשים ליצור קשרים. ההפרעה ניתנת לטיפול באמצעות פסיכותרפיה לרוב במצבים אלו כדורים אינם עוזרים. (מניסיון) ישנו בספר של יורם יובל "סערת נפש" פרק אחד ולדעתי גם הספר:" כאב עד כלות" מדבר על ההפרעה,הספר נערה מופרעת, סוזנה קייסון ,ידיעות אחרנות(זהו הספר לפיו עשו את הסרט נערה בהפרעה.)מה דעתך על גואן הארווד? הוצאת ידיעות אחרונות. ספרים אלו הם בעיקר סיפורים על החיים עם ההפרעה ולא חומר עיוני,את יכולה לפנות להוצאת הספרים בית עלים או אח הם מוצאים בעיקר ספרי פסיכולוגיה. יקירה שהייה לך המון בהצלחה מקווה שאת פחות מדוכאת מיום שבת והימים שלך קלים יותר. אספר לך פרט קטן על עצמי לפני כשנתיים גם אני הובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית עברתי בין פסיכיאטרים רבים ולקחתי טיפול תרופתי היום אחרי כמעט שלוש שנים של טיפול אני מרגישה שהתקדמתי אני מרגישה טוב,נכון יש נפילות אבל הן פחות קשות. מתפללת בשבילך שתרגישי טוב. סופיה (תעדכני אותנו מה קורה)

11/03/2005 | 03:29 | מאת: כריסטינה

סופיה. יש תקווה? ניתן לצאת מעמק הבכא? באילו אמצעים נקטת ואילו מאמצים השקעת על מנת להתאזן ולתפקד חרף ההפרעה? תודה לך על השיתוף פעולה.

13/03/2005 | 11:05 | מאת: אירית שלו

כריסטינה שלום השאלות שלך כל כך אמיתיות נראות כמי שכל כך רוצה להתמודד עם ההפרעה . הפרעה שמפריעה לך לחיות כפי שהיית רוצה ולממש את היכולות והפוטנציאל שלך. יש מספיק מקומות בהם את יכולה ולהמשיך ללמוד על התופעה ואני רואה שנמצאה גם חברה בפורום שיכולה לעזור לך מתוך נסיונה האישי . אני רוצה לעודד אותך להמשיך, לחקור ולטפל בהפרעה הזו מתוך מגמה להפחית את ההפרעה שלה לחיים שלך. אני בטוחה שיש בך כל כך הרבה דברים יפים, המחכים להזדמנות לצאת לפועל ולהתממש, תמשיכי ללכת בדרך, אל תתייאשי. כל יום שבו את מתמודדת ומטפלת בעצמך מוסיף עוד שלב בדרך לסילוקה של ההפרעה. האם היא תעלם לעולם? אני לא בטוחה שהיית מוותרת עליה לחלוטין, הרי גם בתוך הסבל יש נקודות קטנות של הנאה וחיוביות. אני בטוחה שאם הייתי פוגשת אותך, הייתי רואה אדם מקסים, יצירתי, חכם ולא בהכרח הייתי יודעת מה מתחולל פנימה. אז קחי את הדברים הטובים ותמשיכי בדרך... מחזקת את ידייך אירית

20/06/2005 | 15:49 | מאת: מיה

אחותי בת 24 היא מדהימה בחכמתה וכשרונה אבל היחסים איתה של כולם תמיד סוערים. רגע נפלא ומהר יש ריב. היא שתלטנית, תמיד צודקת והאוירה איתה קשה. גם עם זרים היא בעימותים כי כל דבר מכעיס אותה. היא בטיפול פסיכולוגי אצל מטפלת טובה אבל כלום לא זז. היא תמיד מאשימה אותי או הורי וכו'. גם בעבודה היא לא ממש מחזיקה מעמד. איך להתנהג איתה? כמה אפשר להבין, להבליג, לקבל?

26/06/2005 | 14:38 | מאת: לילך

04/03/2005 | 22:57 | מאת: כריסטינה

האם ההפרעה היא גנטית? האם היא יכולה להיות קיימת ולא להתפתח בסביבה נכונה שלא תגשים את הנטיות המולדות? מדוע בעלי הפרעת אישיות גבולית נוטים לדכאונות קשים ולהתקפי פאניקה יותר מאנשים שחוו חויות פוסט טראומטיות? האם ניתן לתפקד ולנהל אורח חיים תקין כבעלי הפרעת אישיות גבולית? למה האבחנה חמקמקה ולא ניתנת לכימות ומדד מדויק? מהם דרכי הטיפול היעילים להפרעה וההתמודדות? האם היא ניתנת למיגור כליל? אבקש המלצות לספרים בעברית שכל הספר נסוב על ההפרעה המדוברת. שבת שלום כריססטינה המדוכאת.

לכריסטינה הפרעת אישיות גבולית יכולה להיות כתןצאה מנטיה גנטית בשילוב עם מה שקורה לאדם במשך חייו, זה לא תמיד זהה, כל מקרה לגופו, הנטיה לדכאון ולחרדה היא חלק מההבעיה, חשוב לפנות לקבל טיפול יש גישות טיפוליות שונות, אני מאמינה שיש יותר מגישה טיפולית אחת המתאימה לטיפול בהפרעה, ניתן לתפקד יש אנשים המתפקדים למרות שהם סובלים מההפרעה. אני לא מכירה ספר בעיברית בנושא, יש מעט חומר בפרקים בפסיכותרפיה, הסרט נערה בהפרעה הוא בנושא. בודאי באינטרנט אפשר למצא חומר.

01/06/2005 | 19:29 | מאת: גיל

יש לי חברה עם הפרעת אישיות גבולית אני מאוד אוהב אותה אבל קשה לי לחיות איתה האם אני צריך לדבר איתה על הבעיה ולנסות לטפל בבעיה ביחד?

24/10/2009 | 00:40 | מאת: רבקה

כיצד להתמודד עים בת שאובחנה עים הפרעת אישיות גבולית ומסרבת בתוקף ליטול תרופות

02/03/2005 | 21:28 | מאת: avik54

בישראל פותח מכשיר לטיפול לא תרופתי וללא תופעות לואי ביתר לחץ דם ובסטרס.יעילות הטיפול הוכחה ב-7 ניסויים קלינים בישראל ובארה"ב.השיטה הוצגה בערוץ 2 ע"י פרופסור גרוסמן מנהל מחלקה פנימית בבי"ח שיבא.אשמח למסור מידע נוסף וחומר מדעי:ד"ר אביחי 050-5204546

03/03/2005 | 10:32 | מאת: ניסן

רציתי לדעת האים אפשר לקבל עוד פרטים על הטיפול

06/03/2005 | 00:29 | מאת: אירית שלו

חשוב לבדוק טוב טוב.... לפני שהולכים לטיפול חדשני או למטפל. טיפול חדשני וטוב, אין צורך לפרסם אותו בפורום קטן. בדרך כלל העיתונים ומקומות רציניים יפרסמו אם אכן טיפול כזה יעיל, אז אנא היו זהירים בבחירת הטיפולים...

13/03/2005 | 14:17 | מאת: ד"ר אביחי ב.

נכון שהציבור הרחב ברובו אינו מכיר את מכשיר הרספרייט לטיפול ביתר לחץ דם וב-stress אך יעילותו ניבחנה והוכחה ע"י אחדים מהרופאים המובילים בתחום.מדובר בפריצת דרך משמעותית.זהו המכשיר הראשון מסוגו שזכה לאישור המחמיר של מינהל התרופות האמריקאי(f.d.a.)לטיפול משלים ב- stress,relaxation AND hypertensionסטרס,הרפיה ויתר לחץ דם.מכשיר הרספרייט הוכנס לשימוש במרפאות רפואה משלימה בבתי החולים שיבא ואסף-הרופא.כמו כן הרספרייט בשימוש בבי"ס לרפואת שיניים של אוניברסיטת ת"א במרפאה המיוחדת למתרפאים חרדתיים בהנהלתה של פרופסור אלי.כמו כן הוכנס המכשיר לרשימת הציוד הנימכר למבוטחי קופ"ח כללית ולבסוף:חשיפה בערוץ2 אצל פרופסור קרסו!למידע נוסף:050-5204546 ד"ר אביחי ואשמח להשיב. . .

01/03/2005 | 02:40 | מאת: יוני

לאירית שלום..... מכיתה ט אני נמצא במושג הזה שקוראים דיכאון עם עליות וירידות , כאשר כיום בגיל 22 , אני נמצא בתקופת השפל הגרועה ביותר בחיי..... ב3 השנים האחרונות התחלתי לאט לאט לאבד את הריכוז שלי יותר ויותר שלדבר מתווספים התקפי חרדה מאוד גדולים שהביאו למצב שאני בקושי רב מצליח לקרוא עיתון או ספר ולאנרגיה נמוכה שתרמה לכך שקשה לי להתמודד בסיטואציות חברתיות ולבילבול במילים/גימגום בזמן שאני מדבר.... לא הייתה לי את הילדות הכי שמחה וגם המשפחה לא הכי תומכת שבעולם , וכבר שנתיים אני בלי חברה וכמו כן הייני מובטל. בנוגע לחברה , ניתקתי קשר עם הידידים שלי כי הקשרים לא נראו לי כל כך אמייתיים . החשד שלי , שטראומה שקיבלתי בצבא , כאשר הלחיצו אותי בכמה סיטואציות יותר מדי לפינה, וכמו כן הפרפקציוניזם שלי באיסוף ותירגום מידע חדשותי מאנגלית לעברית (אני מאוד אוהב את תחום התקשורת והרבה פעמים התעסקתי בנושא באופן חובבני) , הם אלו שתרמו בין השאר למצב שאני נמצא בו היום. אני בטיפול אצל פסיכיאטרית והכדורים שהיא עוזרת פשוט לא עוזרים נגד החרדה המשתקת(ושונו כמה וכמה כדורים) וכמו כן בטיפול בשיחות עם פסיכולוגית . אני לא רואה נקודת אור בזמן הקרוב , ואני שואל , האם יש לך עצה בנושא לאור זאת שפעם הייתי אדם שאפשר היה לכנותו שרמנטי ומלא אנרגיות יחסית? המצב שלי נהיה כל הזמן יותר גרוע והאנרגיות שלי נחלשות במקום שהטיפול הקיים יעזור . אני מודע לזה שהרצון שלי להוכיח את עצמי ולעצמי כל הזמן , גם אם זה מעבר ליכולתי כיום , תורם ללחץ ולמעגל הקסמים שאני נמצא בו . זאת הרגשה נוראית לא לחוש שליטה על החיים שלך ויותר מזה , קשה להשלים עם זה.השאלה היא הכיצד אני מצליח לצבור אנרגיות בבטריות ולהיפתר פחות או יותר מבעיות הריכוז והחרדה הקשה ?

01/03/2005 | 14:00 | מאת: אירית

אתה מתאר מצב לא פשוט שדורש ממך השלמה מסויימת, לפחות לבנתיים, על מנת שתוכל להתגבר ולצאת ממנו. מאחר ואתה מטופל, אני מניחה שיש לך מקום להעלות את המחשבות הללו אצל המטפלות שלך. מהדברים שלך עולה כי אתה שבוי בתוך דימוי מסויים של איך הדברים צריכים להיות ואני מציעה לך לנסות ולבנות דימוי שתואם יותר את המצב שלך כרגע ולא לחשוב שזה לכל החיים. מעבר לזה ישנן גם שיטות טיפול אלטרנטיביות העובדות עם תנועה של הגוף (דבר שיכול להביא אנרגיה), שיטות של מדיטציה והתפתחות רוחנית. יכול להיות שהשילוב של כל הדברים הללו ישפר את מצבך. אתה צריך לבנות לך משמעות בחיים שאינה מוכתבת על ידי החברה שבחוץ אלא משמעות פנימית שתכוון אותך ( זה לא קל, אבל אפשרי) בברכה אירית

28/02/2005 | 22:55 | מאת: sara

האם הרגשה של מחנק בגרון וכאילו הוא נהפך לאבן נובע ממתחים? אני סובלת מזה כבר כמעט שנה ובזמן האחרון זה כמעט בכל שעות העירות.

לשרה המצב שאת מתארת יכול לנבע ממתחים, כך זה נראה, ליתר ביטחון כדאי גם לפנות לרופא משפחה על מנת לודא שאין בעיה אחרת. גם הנושא של מתח רצוי לטפל, לבדוק מה הסיבות, אם יש, ולטפל ,הדרך כלל טיפול התנהגותי קוגנטיבי מתאים . עירית

לשרה המצב שאת מתארת יכול לנבע ממתחים, כך זה נראה, ליתר ביטחון כדאי גם לפנות לרופא משפחה על מנת לודא שאין בעיה אחרת. גם הנושא של מתח רצוי לטפל, לבדוק מה הסיבות, אם יש, ולטפל ,הדרך כלל טיפול התנהגותי קוגנטיבי מתאים . עירית

02/03/2005 | 19:08 | מאת: שר

לעירית, תודה על התשובה. מבחינה רפואית אין לי בעיה. מאוד קשה להצביע על נקודה מסויימת שגורמת לתופעה זו, היו לי תקופות בחיים הרבה יותר מתוחות מהמצב כיום, שלכאורה היה יותר מתאים שזה יקרה אז. האם אין איזה שיטה או תרגילים לשחרר את האזור המתוח?

27/02/2005 | 16:39 | מאת: גלית

שלום רוב חיי היה לי ocd ברמה קלה שלא הפריעה לי. ליפני שנה המחלה היתגברה מאוד . מילחמה עצמית במחלה עזרה קצת אך פיתחה דיכאון וחרדות. מבדיקת דם שעשיתי מתברר שרמת ויטמין ה b12 אצלי היא 124 ליפני שנה זה היה 150 האם יש קשר בין הדברים ועד כמה נמוך זה 124 תודה מראש גילה

28/02/2005 | 23:57 | מאת: אירית שלו

אינני יודעת מהי הרמה התקינה של B 12 . וכדאי לשאול רופא.ייתכן שיש קשר בין רמה נמוכה של הויטמין הזה למצבים נפשיים, אבל... זו לא בהכרח הסיבה היחידה. בברכה אירית

24/02/2005 | 20:18 | מאת: רחל

האם קיימת חרדה משהייה בחו"ל וכיצד ניתן לטפל בה?

28/02/2005 | 23:54 | מאת: אירית שלו

חרדה יכולה "להתלבש" על כל נושא שהוא. הכלי היעיל לטיפול בחרדה הוא טיפול קוגנטיבי - התנהגותי ( המתקיים בדרך כלל עד 12 מפגשים) וניתן לשלב טיפול תרופתי. בברכה אירית

23/02/2005 | 10:07 | מאת: חן

שלום, אני בחורה בת 19 ואני סובלת ממשהו שאני לא יודעת להגדיר. אולי זה פחד ואולי זה סתם מחשבות שיש לי. אז ככה, כבר כמה שנים טובות קורה לי שכשאני מתקלחת בעמידה במקלחת (ולא בישיבה באמבטיה) אני מדמיינת כאילו יורים לי כדור בין שני השדיים. זו נקודה מאוד רגישה אצלי, אסור לגעת לי שם כי אני ישר מתקפלת, לא מסוגלת שנוגעים לי שם, ואם נוגעים אני ישר מפסיקה לנשום ונכנסת להיסטריה. חשוב לי להגיד שזה נמשך כבר כמה שנים ושזה ממש כאילו זה באמת קורה וזה קורה לי כל מקלחת. ועכשיו אני בשרות לאומי ובדירה שלנו אין אמבטיה ולכן זה קורה לי כל יום. יש לכם מושג ממה בדיוק אני סובלת? למה זה קשור? למה זה קורה לי? ואיך אפשר לטפל בזה? אין לי בכלל כסף ללכת לטיפול. בבקשה תחזירו לי תשובה בהקדם. תודה רבה ויום טוב לכולם! חן.

לחן אני לא יודעת האם זה מוקד החרדה היחיד, בכל אופן הדרך להתמודד עם בעיות כאלה אם זה אכן חרדה היא לא לברוח מהן אלא להחליט שאת נכנסת למקלחת ואת מזמינה את זה ואומרת לעצמך שזה בסדר שזה קורה הרי הזמנת את זה כך תרגישי יותר בשליטה. אולי זה שאין אמבטיה זה טוב מאחר וזה מכריח אותך להתמודד , הרעיון הוא להחשף לגורם המפחיד ולא לברוח ממנו. מקווה שזה יעזור עירית

22/02/2005 | 05:59 | מאת: אלמוני

אני מבקש לדעת האם יש ממש בכל העניין? כלומר האם יש ביסוס מדעי שאמנם הטיפול משיג תוצאות כלשהן? אבקש תשובה מבעל מקצוע בנושא בריאות הנפש.

28/02/2005 | 23:52 | מאת: אירית שלו

סליחה על האיחור בתשובה. מהדברים שאני יודעת על הריברסינג, השיטה בכללותה אין לה ביסוס מדעי, כלומר היא לא הוכחה בכלי המחקר הרגילים. יחד עם זאת השיטה מכילה טכניקות מסוימות המבוססות על הוכחות מדעיות הקשורות לנשימה. ישנם אנשים שהתנסו בשיטה ועברו חוויה חיובית ואחרים עברו חוויה שלילית, לכן חשוב מאד להתייעץ לפני שעושים זאת ולקבל המלצות טובות לגבי המטפל. כיוון שמדובר בחזרה לאחור לשלבים מאד קדומים, דבר שאינו מתאים לכל אדם, בכל מצב ולא כל מטפל יכול לעשות זאת. יחד עם זאת כאשר היא משפיעה לטובה, מדובר בחוויה משמעותית. מידע זה שמסרתי, אינו מספיק ולכן חשוב לשאול אנשי מקצוע המצויים בטכניקת טיפול הזו.

21/02/2005 | 22:05 | מאת: אילנית

אני מחנכת כתה ה' ואתמול ילדה מכתתי הותקפה בהתקף חרדה לא נורמטיבי המתבטא בהזיות היא ראתה כביש ואת ילדי הכתה מוטלים שם שותתי דם וגם אותי והוריה, כמו כן היא רעדה כשהזתה כי מחבל בא לתקוף אותה, באיזה שהוא שלב היא גם לא זיהתה חלק מחבריה וצעקה כי הם יניחו לה וחששה כי יתקיפו אותה (לתדהמתם הגדולה). כל העת לוו אותה יועצת בית הספר והפסיכולוגית וכמובן אנוכי. אמה ספרה לי אמש על אירוע טראומטי שארע לפני כחודשיים בו הותקפה האם לנגד ביתה ע"י שכן עבריין. גם סבא הותקף על ידו ואושפז בבית חולים. ארוע זה עלול לתרום במידה משמעותית להתקף זה..אולם שאלתי היא מהם ההשלכות לאירוע שכזה?. האם הדבר עלול לחזור? כיצד מומלץ לטפל באירוע שכזה? וכו' אודה לכם על שיתוף הפעולה. אילנית

21/02/2005 | 23:34 | מאת: אירית שלו

אין ספק שהאירוע הזה הוא בהחלט חריג במיוחד בגיל כזה. לי זה נשמע כמו התקף פסיכוטי, אבל אני מסייגת את דבריי בכך שאי אפשר לאבחן בצורה כזו וזה גם לא תפקידי. האבחנה כאן חשובה וכמובן הטיפול. אי אפשר לדעת, היום מהן ההשלכות של ארוע כזה (השאלה היא למי התכוונת השלכות על הילדה, על הכיתה או עלייך ). בשלב הזה חשוב להפנות את הילדה לטיפול מקצועי ואת אמורה לקבל מאותו גורם מקצועי, הנחיות כיצד לנהוג. נשמע לי שגם עלייך עבר משהו לא קל ושווה שתשוחחי עם מישהו על כך, על מנת לשחרר גם את הקשיים שעברו עלייך בחשיפה לארוע כזה. שווה גם לערוך שיחה עם ילדי הכיתה ולאפשר להם לאוורר את החוויה , אולי כדאי לעשות זאת בליווי של היועצת (הכל בהתאם לצורך) שיהיה כל טוב אירית

17/03/2005 | 11:15 | מאת: א

האם הרגשה הולכת ובאה של סחרחורות קלות או יותר נכון-הרגשה כאילו הסחרחורת עומדת להגיע-אילו סימנים של חרדה?

20/02/2005 | 13:41 | מאת: אביבית

שוב שלום, כתבת לי שאוכל לבוא אלייך לייעוץ: האם זה מפגש חד פעמי או סדרה? היכן זה מתבצע ואיך אפשר לאתר את הטלפון שלך? ב-144 ישנן כמה שלו אירית וליד אף שם לא מופיעה - "תרפיסטית"

20/02/2005 | 13:50 | מאת: אירית שלו

שלום אביבית את יכולה אפשר לבוא לייעוץ חד פעמי שבו אני שומעת על הבעיה , כיצד טיפלת עד כה ופורשת בפנייך אפשרויות שונות לטיפול. ניתן לבוא למספר מפגשים עד שאת מוצאת את הטיפול הנכון עבורך וניתן להמשיך אצלי בטיפול. תכתבי לי לאי מייל ואכתוב לך את מספר הטלפון שלי, תתקשרי ותשאלי את כל השאלות שאת רוצה [email protected] אני לא מופיעה ב 144 בברכה אירית

18/06/2005 | 18:40 | מאת: אורית

שלום לך,אביבית אני יכולה להמליץ לך בחום על 2 ספרים של סאנאיה רומן: הראשון - לחיות מתוך שמחה השני - עצמה אישית דרך מודעות כמובן שאת צריכה לבדוק אם את מתחברת אליהם. רק טוב, ובהצלחה

20/02/2005 | 13:00 | מאת: רוני

לכב' ד"ר שלו שלום . לפני כשנה האזנתי לתוכנית בנושא רפואה ברדיו ברשת א ' של קול ישראל . בשידור התוכנית התראיין פרופסור או ד"ר רם דרג שאת שמו איני זוכר , אך אותו רופא סיפר על הצלחה במעל ל % 90 בטיפול בחוסר חשק מיני אצל האשה ע"י תרופה מקבוצת התרופות הפסיכוטיות שאת שמה של התרופה גם איני זוכר,אך מה שזכור לי שלקיחת תרופה זו במינונים קטנים מאוד גורמת לתגובה הפוכה ,כלומר מעוררת לחשק מיני והגברת הפרשת ההורמון האחראי לחשק המיני . שאלתי לכבודה של ד"ר שלו : -מי הם המומחים המטפלים בשיטה זו ויודעים את המינונים הנכונים . -היכן ניתן לפנות אל רופא המטפל בשיטה זו .ואם ניתן לקבל את הטובים מבניהם . בכבוד רב רוני

20/02/2005 | 13:57 | מאת: אירית שלו

רוני שלום קודם כל אינני דוקטור (למרות שלאתר קוראים דוקטורס). אני אשת מקצוע עם תואר אקדמאי. בנושא הגברת החשק המיני, אינני מכירה את התרופה הזו ושווה להתייעץ בפורום השייך לסקסולוגיה או לפסיכיאטריה. אבל בחרת להביא לכאן את הבעיה ולכן שווה לחשוב על אפשרויות נוספות לפני שמגיעים למרכיב התרופתי. חשק מיני הוא דבר שמורכב הן מכימיה במוח והן ממצבים פזיולוגיים ונפשיים כמו כן הוא קשור למערכת יחסים בין בני הזוג או הפרטנרים. כאשר קיימת בעיה שאינה ניתנת לפתרון עצמי (על ידי קריאת ספרים, העלת המודעות )כדאי לפנות לסקסולוג/ית ועל זה תוכל לקבל המלצות בפורום של סקסולוגיה בהצלחה אירית

19/02/2005 | 16:28 | מאת: ר

שלום רציתי להתייעץ בקשר למצבי הנפשי . כבר תקופה ארוכה אני מרגיש מבולבל לגבי מי אני באמת אני אחרי צבא כרגע סטודנט אני חי חיים תקינים לחלוטין יש חברה שאני אוהב מצב כלכלי משפחתי טוב אבל הכל טוב רק כלפי חוץ ,אני מרגיש מבולבל לגמרי לגבי עצמי אני חש שהערכה העצמית שלי לא מספיק טובה אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי לפעמים ברמה מוגזמת ומחשבות לא חיוביות פשוט משתלטות עלי, לפעמים אני יושב עם עצמי ומנסה לשנות זאת אבל נראה שזה השתרש בי חזק וקשה לי להתנתק מתחושות אלו . לאחרונה פניתי לטיפול לפני בערך כ-8 חודשים הטיפול היה יעיל בתחילה אבל בגדול אני מרגיש שזה לא ממש זה ואני מבסס את זה על פי השינויים שחלו בי בתקופת הטיפול . עד לאחרונה הדחקתי את המחשבה שאני חי ככה כבר זמן רב אבל אני סה"כ פוגע בעצמי אני יודע שאני חי באופן הזה זמן רב . אני מרגיש עצבות לעיתים קרובות ואני באמת רוצה לשנות את זה אני בסה"כ צעיר והכל לפני אבל אני חושש שמצבי הנפשי עכשיו ישליך על עתידי כאשר אהיה במסגרת דורשת יותר האם להמשיך בטיפול הפסיכולוגי או שאולי אני צריך לשנות את דרך הטיפול אני ממש צריך את עזרתכם אודה לכם אם תענו לי בהקדם תודה

20/02/2005 | 11:57 | מאת: אירית שלו

ר יקר לפעמים אין ברירה וחשוב ללכת לטיפול. אתה מתאר מצב שבו לא חשוב מה הם התנאים החיצוניים, אתה מרגיש לא טוב עם עצמך בעוצמה גבוהה . לכן אני ממליצה לחזור לטיפול, לתת זמן לטיפול כי שינויים עמוקים לא קורים בבת אחת. ולשקול אפשרות של אבחון על ידי פסיכיאטר, כדי לבדוק אפשרות של חוסר איזון כימי. שיהיה לך כל טוב אירית

18/06/2005 | 18:35 | מאת: אורית

שלום לך, ר ברשותך אתן לך עצה: לפי דעתי אתה צריך טיפול קבוצתי עם אנשים על מנת שתוכל לחוות יותר את הדברים. זה עוזר יותר, כי אתה מתמודד בשיתוף פעולה ומקבל יותר "כלים" בהתפתחות שלך. רק טוב, ובהצלחה

19/02/2005 | 15:00 | מאת: איביבית

שלום, שמחתי "לגלות" את הפורום הזה. (אני בת 33 נשואה +1) אז ככה, לפני חמישה חודשים הובחנתי כסובלתמהתקפי חרדה ונטלתי כדורים נוגדי חרדה ודכאון. הפסקתי אותם מיוזמתי ובגדול אני מרגישה בסדר, כמובן שי שמים שיותר וימים שפחות.כאחת שמאוד מאמינה בקשר שבין גוף ,נפש ורוח ,רציתי לדעת איך אני יכולה לטפל בעצמי ולאו דווקא בתרופות יותר עבודה על הרוח ,על הנפש .היכן יש מקומות כאלה ואפילו ,בנוסף,גם ספרים שעוסקים בנושא ופותחים בפני הקורא חלון שמבעדו נכנסת שמש . סליחה שהארכתי.מחכה לתשובה בקוצר רוח.תודה.

20/02/2005 | 11:53 | מאת: אירית שלו

ברוכה הבאה אציע לך כמה דברים פשוטים מאד. ללכת לסטימצקי, לקחת שעה או שעתיים ןפשוט לעיין בספרים, עד שאת מתחברת לאחד הספרים ומרגישה שזה הספר שאת רוצה להמשיך ולקרוא. להתחבר לאתר "באופן טבעי" שמדבר על נושאים רבים ומגוונים בחיינו המורכבים, אני בטוחה שתמצאי שם למה להתחבר פעילות גופנית, חשובה ביותר- שוב ההיצע מגוון מאד, חשוב שתבדקי למה את מתחברת (הליכה, חדר כושר, פילאטיס, יוגה, טאי צ'י ועוד. כמובן שיש אפשרות לפנות לטיפול הוליסטי וגם כאן האפשרויות מגוונות. בגלל מוגבלות המדיום שנקרא מחשב, קשה להכנס לפרטים ולראות מה מתאים לך, אז את מוזמנת לבוא לפגישת ייעוץ איתי. שיהיה בהצלחה\ואת מוזמנת לשוב ולכתוב אירית

ישנם אנשים רבים שנחשפים לשפעת לדוגמא חלקם נדבקים וחלקם לא מדברים רבות על העולם המודרני שמביא איתו שלל מחלות אבל מהו הרגע שהאדם מתחיל לחלות מה הקשר בין מחלות למערכות יחסים ומה הקשר לעין הרע והאם אתם מאמינים בניגוד לרופאים שלפי דעתי בשום פנים ואופן לא מסוגלים לקבל את זה שגם בן אדם חולה לגמרי יכול להבריא לגמרי ללא תרופות אלא על ידי המון אמונה אהבה שינוי תזונה וסביבה בריאה של חופש אשמח לקבל ספרים בנושא פילוספיה ומחלות על כל ההבטים חברתיים ביולוגים וכו בתודה מראש

18/02/2005 | 16:24 | מאת: אירית שלו

שאלות מאד מעניינות. ורבות התשובות להן. ברור שאנו לא יודעים בדיוק מדוע אדם כזה או אחר יידבק ברגע נתון מסויים, במחלה כזו או אחרת. רבות נכתב ונחקר על הקשר בין גורמים אישיותיים , מצבי לחץ שונים, לבין בריאות וחולי. התשובה איננה נמצאת רק בידי הרופאים. לרפואה יש ידע מסוג מסויים מאד (ידע חשוב), אך זה אינו הידע היחידי בעולם או הבלעדי. ישנם מקורות רבים של ריפוי ולעיתים מה שהרפואה המערבית הקונבנציונלית אינה מרפאה, יכולה לרפא האהבה , האמונה , תזונה ועוד. היום יודעים גם על פי מחקרים שלכל אחד מהמרכיבים שציינת יש השפעה על המצב הבריאותי. רבים הספרים שנכתבים בנושא. אשמח אם קורים וכותבים של הפורום ימליצו כל טוב אירית

אני בחורה בת 31 חליתי בחיידק ומאז לא קמתי כאבי שרירים וגידים וחולשה מוגברת המעי הרגיז בערה בגוף כולם אמרו לי בראש פסיכולוגי לאן לא הלכתי אפילו לפסיכיאטר אני מוכנה הכל רק שיהיה פתרון ואז נאמר לי פיברומיאלגיה זו תופעה שלא יודעים מהיכן היא מגיע עדיין במחקרים ויש רופאים שאפילו לא מקבלים אותה והמומחה שבדק אותי מהר לעבודה אחרת תהיי נכה ואני לא מסוגלת לזוז הכאב חזק מנשוא רגע מה קורה פה מה אני אשמה שחליתי במשהו שאין לו פתרון מהיר ומעשי הראש מתפוצץ הולכת למומחים נכנסת לפורומים אבל רגע מהיכן הכוחות מהיכן.

ליבי איתך. אכן זו מחלה מורכבת הן מבחינת האבחון הן מבחינת ההתמודדות והריפוי. יש עמותה לחולי פיברומיאלגיה ושם הם מרכזים את האינפורמציה ואת אפשרויות הטיפול והתמיכה שניתן לקבל. את בטח לא אשמה שאת חולה. לא מדובר פה באשמה. כאשר המחלה נעה בין הגבול הפיזי לגבול הנפשי, יש הרבה עיסוק בשאלה מה החלק שלי בעניין. אבל אל תקחי את זה למקום של אשמה. את זקוקה להרבה תמיכה, טיפול ועזרה ואני מאחלת לך שתצאי מהמחלה. בברכה אירית

אחותי חלתה בפברומאלגיה לאחר טראומה קשה שעברה ונאמר לה רק שבגלל הטראומה היא חלתה ושזו מחלה של שרירים,עצמות והנפש וכל מה שמשטמעה. מאז שנודע לאחותי על המחלה היא מבטרת לעצמה יותר מידי פעמים ובכל תחום {פשוט יש לה תרוץ לכל דבר}. חשוב לציין כשקיבלה את הבשורה היה לה מעוד קשה כמעת כאילו מסרו לה שתיהיה נכה או משהוא דומה. היום "בגלל המחלה " היא חיה בדיר חזירים מ מ ש, היא כל הזמן טוענת בעבודה שהיא חייבת לצאת לשרותים כי בגלל המחלה היא לא יכולה להיתאפק,חסרת שקט נפשי "בגלל המחלה" לטענתה ולטענתי היא פשוט לא התגברה על הטראומה... יש לי עוד המון דוגמאות אך אני לא רוצה להאריך בפניה זו אני בעצם רוצה להשיג עוד מדע על המחלה כדי לדעת האם אני מגיבה נכון לאחותי כאשר אני מנסה להקטין את המחלה וליפעמים בגלל זה אחותי חושבת שאני מזלזלת בה ולא מתנהגת ברגישות.וגם כדי להעביר לה עוד אינפורמציה {אולי זה יקל עליה} וגם אם יש צורך להעמיד דברים על דיוקם. אני ממש אודה לכם עם תעזרו לי לעזור לאחותי. שילשום ציינו את יום השנה הרביעי לפטירתו של בעלה {וזו בעצם הטראומה} ואני חושבת שבגלל מדע לא נכון שקיבלה על המחלה היא לא יוצאת מהטרואמה ומתחושת האובדן ה ב א מ ת גדול. לפני סיום אני מבקשת להוסיף שאני לא שופטת אותה ורק מנסה לעזור. אני מקווה שתחזרו אלי מהר וכך הוחל לעזור לה

17/02/2005 | 10:28 | מאת: חגית

אני נימצאת בהריון בשבוע ה-15, האם אפשר להשתמש בשמן עץ התה לריפוי פטריה בציפורניים הרגל?

18/02/2005 | 16:31 | מאת: אירית שלו

כדאי לפנות לפורום המתאים לטיפול ארומותרפי או שמנים אתריים.

23/03/2005 | 16:47 | מאת: s

האם מישהו יודע כמה שמן עץ התה עולה? והאם הוא עוזר נגד חצקונים?

16/02/2005 | 00:17 | מאת: למה לא

שלום לכולכם, השבוע נפתח מכון חדש:"מכון למה לא"-מוקד ארצי להכרויות לכל הגילאים, עבור הסובלים מקשיים ובעיות נפשיות. (סכיזופרניה,מאניה דפרסיה,פוסט טראומה והלם קרב,הפרעות אישיות וכד') השירות ניתן על ידי גורמי מקצוע מתנדבים! ולכן השירות ניתן ב ח י נ ם!!! הטלפון הינו:02-6446908 האמייל:[email protected] א נ א א י מ ר ו ל כ ל א ח ד ש זה י כ ו ל ל ס י י ע ל ו !!! השירות ניתן על ידי אנשים אנושיים ונדיבי לב...

14/03/2005 | 00:14 | מאת: סופיה

היי לך למה לא,לדעתילפתוח קבוצת הכריות לסובלים מהפרעות נפשיות זהו רעיון מוטעה ולא נכון.הרי אנחנו פגועי הנפש בדיוק כמו כולם ולא צריך להבדיל אותנו ולהסגיר אותנו בפני העולם, אנחנו לא חיות מסוכנות.

08/02/2005 | 22:53 | מאת: תומר

ראשית תודה על התשובה המהירה... אבי אכן משתף פעולה עימי לאורך כל הדרך... את ההפניה לביו פידבק הוא קיבל לאחר ששוחח עם פסיכולוג ועם רופאת המשפחה. לא נערכו לו כל בדיקות פיזיות עד כמה שידוע לי. היום הוא הלך לראות פסיכיאטרית שאיבחנה אצלו "הפרעה" רגילה של חרדות גיל מעבר. אולם לא הסבירה את המפנה הפתאומי יחסית. בכל מקרה היא נתנה לו תרופה לאיזון הסרטונין. מתשובתך אני מבין כי נדרשות בדיקות כל שהן את יכולה להיות ספציפית יותר? ושוב תודה כל השת"פ!

11/02/2005 | 23:48 | מאת: אירית שלו

אינני יכולה להיות ספציפית לגבי הבדיקות כי זו לא תחום ההתמחות שלי. מה שאמרתי שצריך, לדעתי לציין בפני הרופאה את האופן הפתאומי וסמיכות הארועים שאחריהם הגיעו החרדות ולהעלות את ההשערה שייתכן וקיים חוסר איזון כימי שמצריך בדיקות הרופאה צריכה לדעת איזה בדיקות . יכול להיות שהתרופה שאביך קיבל תעזור לו ובכך הוא יחזור לעצמו. אולי כדאי לחכות משהו כמו חודש וחצי כדי לראות כיצד התרופה משפיעה עליו ואז להחליט מה ההמשך, אולי לא יהיה צורך להמשיך ומצבו ישתפר. מאחר והוא מאד מטופל, הייתי ממליצה לחכות ולראות כיצד הטיפולים האלה משפיעים. שיהיה רק טוב אירית

08/02/2005 | 21:12 | מאת: socrates

אני לא יודע מה להגיד, אז אתייחס רק אל העובדות(התוצאות..). אני בן 19 וחצי, בכתה י"ב (נשארתי כתה וגן), בינתיים עשיתי את כל הבגרויות. אבל בהמשך לא יודע אם אעשה בגרות מלאה. אני לא מגיע לשיעורים, רק לבגרויות. אני לא יוצא מהבית. אני לא עובד, לא עושה כלום כל היום. הייתי בטיפול פסיכולוגי אחרי שנשארתי כתה(אמא רצתה..), אבל נאלצתי להפסיק כי העלות של הטיפול הייתה יקרה מידי. זהו.

שלום אני לא חושבת שאתה אבוד, בודאי קשה לך ואתה במצוקה אבל יש תקווה אפשר למצא טיפול במרפאות ציבוריות וזה לא עולה כסף,כדאי לך לחפש את הצדדים הטובים אצלך ואני בטוחה שיש גם אם כרגע קשה לך לראות, ועובדה ועשיתה את הבגרויות עד היום ולכן אתה יכול להמשיך ולמצא דרך לעשות גם את השאר. בהצלחה עירית

08/02/2005 | 20:03 | מאת: אורה8

שלום רב, בעת האחרונה שמתי לב, שלאט לאט חוג ידידותי מצתמצם.ואני מנסה לבדוק האם אני אשמה? אתןו שתי דוגמאות 1ידידתי באה אלי הביתה נגשה לטלפון שלי ללא רשות החלה לטלפן בו בזמן שהפלפון שלה היה ברשותה. לשאלתי לפשר הדבר ענתה שבטלפון של בזק זה פחות יקר.אחכ" טענה שאני קמצנית קמה והלכה לא עצרתי בעדה,מאותו זמן נותק הקשר . יש לצין שכל פעם שבאה נהגה כך.אני הרגשתי שהיא נצלה אותי. למי הצדק.? )2}נפרדתי מחבר אחרי שנים רבות של חברות.חברתי ניהלה איתי יחסי חברות, וגם עם חברי לשעבר . {אחרי הפרידה} לא היתי כועסת עליה אלמליא לא הסתירה עובדה זו ממני, אלא שנודע לי מגורם שלישי . למי הצדק? .

11/02/2005 | 23:53 | מאת: אירית שלו

אינני שופטת. אינני יודעת למי הצדק, אני רק מבינה ממך שכואב לך לאבד את ידידותייך, אז כך שגם אם צודקת, העובדה שהן עזבו או התרחקו מפריעה לך. ביחסים בין אנשים, לא תמיד מדובר בצדק . מדובר בנתינה מדובר באמון בהדדיות. האם איכויות אלו היו ביחסייך אם הידידות? אם לא , אז טוב שהן כבר לא ידידותייך. אם זה היה אז חבל וכדאי למצוא דרך להתקרב בחזרה. שיהיה בהצלחה אירית

08/02/2005 | 18:32 | מאת: אבישי

שלום רב יש לי שאלה שהתשובה עליה מאוד תעזור לי הבעיה היא שאינני מוצא תשובה מקצועית וממקור מוסמך כולי תקווה שאתם תוכלו לעזרו לפטור את הבעיה הזאות השאלה היא - מה זה בדיוק מבחן ר.מ. או בלועזית RM? רצתי לדעת איזה סוג של מבחן זה ראיון אישי אם פסיכולוג או פסיכאטר? מבחן פסיכולוגי או פסיכוטכני? או משהו אחר כדומה למבחן שציינתי

לאבישי מצטערת לא מכירה את המבחן הזה עירית

07/02/2005 | 23:30 | מאת: תומר

יש לי בעיה קשה ואני מבקש עיצה דחופה! אבי בן 58 היה איש יצירתי, יציב, חכם ובטוח בעצמו. סובל מסכרת מבוגרים B TYPE , מזה 5 שנים כולל עודף משקל קל וטופל בדיאטה בהתאם וכדורים לאיזון הסוכר. לאחרונה, בעקבות דיאטה ופעילות ספורוטיבית אינטנסיבית של הליכות יומיומיות. הוא הפסיק את לקיחת התרופות בהוראת הרופאה מאחר ומצב הסוכר בגופו התאזן. במקביל הוא החל יורד במשקלו באופן דראסטי והוא היום אדם רזה ובריא פיזית. אולם, התנהגותו והרגשתו הנפשית התערערה מעט. מאדם חזק הנושא במשרה בכירה בארגון בו הוא עובד ומנהיג המשפחה, הוא הפך כמעט באחת לאדם בעל רגישות יוצאת דופן בחריפותה, חרדות מן העתיד לבוא ללא פרופורציה למציאות, צורך אופססיבי לשוחח על מצבו עם בני המשפחה והרגשה כללית של אי וודאות כלפי עצמו מתמודד עם חייו בעתיד. האירוע קרה לפני כ-3 חודשים, מאז השתנו חיי אבי. כאדם אינטליגנטי המודע למצבו, הוא פנה לייעוץ פסיכולוגי שלא איבחן דבר מיוחד, פרט לכך שהוא פשוט כנראה חושב יותר מדי. לאור זאת הוא פנה לטיפול אצל מטפל "ביו פידבק", שנתן לו תרגילי נשימות כטיפול ראשוני, אני המלצתי לו לסור גם לפסיכיאטר שיבחן את מצבו. הערכה שלי לאור סמיכות השינוי הנפשי לירידה במשקל, פעילות הגופנית והפסקת התרופות כי הוא סובל מחוסר איזון כימי מסוג כלשהוא. אולי תסמינים אנדו קרינים או אחרים. אינני מומחה, אודה לכם אם תוכלו לעוץ לי ספציפית מה לעשות לאיזה בעלי תפקידים ומומחים לפנות ואם יש כאלה כאן אז אשמח לקבל את התייחסותכם. בתודה מראש,

08/02/2005 | 12:30 | מאת: אירית שלו

. בהחלט יכול להיות צדק בהשערתך על חוסר איזון כימי מאחר ואתה מתאר התרחשות דרמטית וקיצונית, על רקע זה ,בשלב הראשון הייתי ממליצה לפנות לרופא המשפחה לתאר לו את המצב כפי שאתה רואה ולערוך סדרה של בדיקות. חשוב מאד בשלב כזה לעבוד בשלבים ולהתעקש עם הרופאים על בדיקות. אחר כך יש לחשוב על אפשרויות נוספות. אם אתה מעוניין להוסיף עוד אנפורמציה אשאל אותך כמה שאלות כתבת "הארוע קרה לפני שלושה חודשים" איזה ארוע?? מדוע הוחלט ללכת לטיפול של ביופידבק? האם אביך מתייעץ ומשתף אותך, או שאתה צופה מהצד וחרד בעצמך? אתה לא חייב לענות על השאלות, ואפשר שתענה רק לעצמך בהצלחה אירית

07/02/2005 | 18:46 | מאת: אביטל מממ

שלום! רציתי לפנות לגבי אימי, אימי נמצאת מגיל מעבר, והדבר מלווה בדיכאונות ממושכים, אני מאוד מעוניינת להפנות אותה לטיפול פסיכולוגי, רק שאיני יודעת למי לפנות, הודה לך מאוד, אם תמליצי לי על פסיכולוגית באזור נתניה ורצוי שתיהיה אישה.

08/02/2005 | 12:32 | מאת: אירית שלו

18/02/2005 | 16:32 | מאת: אירית שלו

קלרה יוכטמן, היא פסיכולוגית מנתניה. תמצאי את המספר במודיעין 144 בהצלחה אירית

07/02/2005 | 14:59 | מאת: רוי

יש לי ילדה מקסימה בת שלושה חודשים אנחנו מסתדרות עשר אני מתה עליה רציתי בה הלידה היתה קצת מפחידה השאריו לי חתיכה מהשיליה והפחדים שלי והחלומות שלי בתחילה אם היו היו סביב הפחד מהגרידה זכרונות מהחדר לידה זה הפסיק לפני כחודש. ופתאום כבר יומים שלי חלומות על הילדה אתמול חלמתי שהילדה נשרפה מהתנור קמתי בהיסטריה יומים קודם חלמתי שאני יוצאת עם הילדה לקניות ושוכחת אותה ושוב קמתי בהיסטריה בחיפוש אחריה האם זה נורמלי החלומות האלו האם יש חשש לדיכאון אחרי לידה כי סה"כ אני מתפקדת היטב ולא בבאסה. אשמח לקבל תשובה.

לרוי את כנראה רגישה יותר אחרי הלידה וגם קצת חרדתית, אם כל היתר בסדר ואת מתפקדת היטב ולא סובלת במשך היום, אין צורך לעשות משהו, נראה לי שזה יעבור, במידה ויש דברים נוספים אפשר התייעץ. עירית

04/02/2005 | 14:27 | מאת: שירי

שלום... הייתי רוצה לדעת מה הסיכויים של אדם החולה סרטן הדם במצב בינוני לצאת מהמחלה? בינתיים עדיין צריך 3 פעמים בשבוע תרומות דם.. תודה רבה.. שירי

08/02/2005 | 12:35 | מאת: אירית שלו

לצערי אינני יכולה להעריך סיכויים של אדם חולה לצאת ממחלתו. כדאי לפנות לרופאים בשאלה זו. אך אני מניחה שכבר עשית זאת וכרגע את מתמודדת עם החרדה ואי הוודאות של המחלה. חשוב לשמור על אופטימיות, חשיבה חיובית, טיפול טוב והרבה אהבה ותמיכה מחזקת את ידייך אירית

03/02/2005 | 22:15 | מאת: חדשה כאן

אני סובלת מדיכאון קל וקיבלתי פריזמה במרשם, אולם חלפו שבועיים וחצי ואני עדיין נתקפת דיכאון (בעיקר בבקרים ) לעתים. ידוע לי שאחרי חודש אמורה התרופה להשפיע- אבל בכל זאת- האם לא אמור לחול שיפור כבר עתה?

פרוזק זאת אכן תרופה שלא עוזרת מיידית תוך חודש צריך להרגיש בשיפור משמעותי, במידה ואת לא מרגישה רצוי לחזור לרופא המטפל עירית

11/10/2009 | 23:45 | מאת: איילת

האם התרופה פריזמה גורמת לנשירת שיער?

04/10/2005 | 12:12 | מאת: דנדוש

אני מאובחנת האו.סי.די. ומטופלת בתרופה "פריזמה" כשבועיים לאחר כמה זמן התרופה אמורה להשפיע. תודה ושנה טובה ומתוקה

03/02/2005 | 13:22 | מאת: שרית

שלום לרופא ולמי שיש נסיון אני משתמשת היום בציפרלקס עקב חרדות קהל בשבועיים הראשונות הרגשתי מאוד טוב בלי חרדות לאחר שבוע כבר חזרו החרדות בהדרגה אני לוקחת כדור אחד ליום. יש לציין שהתופעות לוואי הם השמנה והרבה עייפות כל היום (אני סובלת כבר שנתיים מהחרדות וזה מונה ממני לא לצאת הרבה במקומות של אנשים. תודה רבה.

05/02/2005 | 18:46 | מאת: שרית

08/02/2005 | 12:41 | מאת: אירית שלו

תמיד כדאי לחזור לרופא ולהתלונן בפניו. אם את מרגישה שהוא אינו מתייחס כראוי כדאי לחשוב על החלפת רופא. במקביל הייתי ממליצה להתחיל טיפול נפשי, מאחר ולתרופות אין את כל התשובות והפתרונות, עדיין יש מרכיב נפשי, התנהגותי, רגשי שאינו קשור לכימיה של המוח והתרופות אינן מספיקות. טיפול משולב הכולל התייחסות למרכיב הגופני ( כמו תרופות, הומאופתיה ועוד) והתייחסות למרכיב הנפשי דרך שיחות הוא טיפול מעולה אם תוצאות טובות. מאד ממליצה אירית

01/02/2005 | 16:57 | מאת: פרופ' רובי דר

דרוש/ה מטופל/ת לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ב- OCD! טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קצר-מועד (כ- 13 פגישות) יינתן ללא תשלום ע"י פרופ' רובי דר, ראש המגמה הקלינית באוניברסיטת תל-אביב. פרופ' דר מתמחה במחקר ובטיפול בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. הטיפול יערך בחדר טיפול באוניברסיטה, וייצפו בו (בחדר אחר) סטודנטים לפסיכולוגיה קלינית. אנשים הסובלים מ- OCD מוזמנים לקבל פרטים נוספים אצל פרופ' רובי דר ([email protected] 03-6408624)

11/06/2005 | 01:43 | מאת: מיטל

שלום רב, אני חונכת מזה שנתיים אישה כבת 47 הסובלת מהפרעה זו ומטופלת תרופתית (גרה בת"א). אני פונה בשמה. אשמח אם תיצרו עימי קשר להמשך פרטים. מיטל - 052-2426118

01/02/2005 | 00:33 | מאת: ממש מודאגת

שלום אירית, אני בחורה בת 23, יש לי שאלה בנושא שממש מטריד אותי כבר תקופה. אני טיפוס חרד,ממש בדר"כ זה מתבטא בהיפוכנדריה. כל תקופה מסויימת שקצת מאופינת בלחצים ועבודה קשה,אני מתחילה לסבול מסחרחורות,דופק מהיר(גם במנוחה),עצבנות ובעיקר מחשבות רעות. עשיתי ועדין עושה כל מיני בדיקות דם מקיפות..הייתי רוצה בבקשה לדעת ,האם מצב נפשי באמת יכול לגרום לבעיות פיזיות? והאם לגיטימי לרדת במשקל במצב שכזה? תודה ויום נפלא.

03/02/2005 | 10:01 | מאת: אירית שלו

שלום לך התשובה אלייך עלולה להיות בעייתית, משום שאם אענה לך שמצב נפשי גורם לבעיות פיזיות, זה יחזק את הנטייה שלך להיפוכונדריה. אם אענה לך שלא אז זה לא יהיה מדוייק. ישנם אנשים שההתמודדות עם הרגשות כל כך מאיימת עבורם שמיד הם מפנים את האנרגיה (לא במודע) לבעיות פיזיות כאלה או אחרות ומתחילים להבדק ולחשוש שיש משהו לא בסדר אצלם. בדרך כלל מה שלא בסדר אצלם זה הקושי להתמודד עם רגשות עוצמתיים ורמת חרדה מאד גבוהה.בכל אופן במקרה שלך המצב הנפשי שאת מתארת גורם לך להתמקד בבעיות פיזיות שישנן או אינן ולכן הייתי ממליצה לך לטפל באופן משולב הן בגוף והן בנפש ובשלב הראשון להתמקד בהפחתת רמת החרדה. בהצלחה אירית

31/01/2005 | 22:12 | מאת: אלישוע הומיאופת קלאסי

נפתח פורום חדש בנושא הומיאופתיה קלאסית בלבד. בפורום ינתן מידע אודות אופן התפתחות מחלות ופתרונות על בסיס ההומיאופתיה הקלאסית. להלן הקישור לפורום www.homehope.up.co.il ברוכים הבאים. אלישוע.

03/02/2005 | 10:03 | מאת: אירית שלו

03/02/2005 | 11:26 | מאת: אלי שוע

תודה אירית. ברכות ושפע מכל טוב. בעת הצורך אני לרשותך.

31/01/2005 | 09:57 | מאת: חן

שלום, שמי חן ואני בחורה בת 19. אני פונה אליכם בבקשת עזרה דחופה בשביל חבר שלי שהוא חייל בן 20 וקצת.... הוא מתעצבן מכל מיני דברים כמו רעש של אדם ששותה משהו או אוכל. הוא לא אוכל בננה בגלל הרעש שזה עושה כשלועסים. אם לא עונים לו או מגיבים על משהו שאמר תוך שניה הוא מתעצבן. הוא רוצה לקבל טיפול. השאלה שלי היא אם יש לכם משהו להמליץ עליו. סוג של טיפול, מקום שבו מטפלים במחיר זול עם הנחה לחיילים או בחינם. אשמח מאוד אם תחזירו תשובה מפורטת כמה שיותר מהר. תודה ויום נעים! חן.

לחן בדרך כלל אפשר לקבל טיפול דרך קופות חולים או מרפאות לבריאות נפש מאחר ןחברך הוא חייל הוא יכול לפנות לקבן ולבקש טיפול. עירית

30/01/2005 | 09:13 | מאת: איציק ש.

לעירית שלום לאחרונה נתוודעתי מעט לעולם ה bdsm לאחר שבהדרגה התחוור לי שחברתי רוצה וזקוקה להיות נשלטת מושפלת ומוכה תוך כדי האקט המיני ובהקשר אליו . לאחר ששמעתי במשך הזמן על הנושא , הסתבר לי שזו תשוקה שקיימת אצל לא מעט נשים (כמו אצל לא מעט גברים ) . כמו כן הבנתי שהם יכולים לספק את הצורך הזה ועושים זאת ומגיעים לסיפוק נפשי מכך וחיים עם זה בשלום ובכיף . כך שאני לא מתייחס לזה כאל בעיה אלה כאל תופעה מעניינת ולכן אני רוצה לשאול , מה הרקע הפסיכולוגי שמביא נשים או גברים אלה להזדקק לשליטה , השפלה ולכאב , שבאופן פרדוקסאלי גורמים להם להנאה כל כך גדולה .

לאיציק בודאי שיש גורמים פסיכולוגים לצורך להיות נשלט או מושפל, זאת לא המומחיות שלי ולכן אני לא עונה לך מעבר להתייחסות זאת עירית

27/01/2005 | 20:51 | מאת: מיקי

אני אמא לבת ריאשונה שהיא כל עולמי ביליתי איתה בבית כמעט שנתיים כך בעלי ואני החלטנו ,אנו זוג עם מ"ס חברים אבל לאחר תקופה החברים החלו להתרחק ולא אמרו למה זה בהתחלה לא הפריאה מכוון שאני נתתי את כל כולי לביתי ולא הרגשתי שזה לא בסדר ,כעט ביתי בגן כשבועים אני מתחילה לנסות להחזיר את חיי החברה שלי ומצאתי שזה ממש לא פשוט היום נפגשתי עם חברה והיא אמרה מ"ס דברים שממש צמרו היא אמרה שהיא ועוד חברים משותפים התחילו להתרחק מכוון שרוב השיחות שהינו מנהלים היתי מדברת בעיקר על ביתי וכמובן שאני לא מצאתי לנכון שזה לא בסדר היא בנוסף אומרת לי שאני לא עושה כלום עם עצמי ולכן ישנם אנשים שזה ממש לא מתאים להם שביליתי עם ביתי כשנתיים בבית לעומת חברה משותפת שבקושי היתה בבית עם ילדה הראשון כשלושה חודשים סיפרתי לה שיש לי עוד שתי חברות בדיוק כמוני ואנו לא מרגישות לא בסדר או שהחמצנו משהו להפך אני חושבת שאני השלמתי משהו שהיה חסר לי כל הזמן בקיצור בסוף השיחה היא אמרה שחזרתי לעצמי טוב אז היתי רוצה לדעת מה אני אמורה לחשוב שאולי באמת עשיתי טעות ? או לא ,ואייך אני מחזירה לעצמי את חיי החברה והאישיות שלי ,אני מעונינת לצאת לעבודה והיתי רוצה כמה טיפים כיצד להתנהג ומה לומר ומה לא השמח לתשובה תודה מראש .

28/01/2005 | 10:13 | מאת: אירית שלו

מיקי יקרה תעמדי בגאווה מאחורי בחירתך, כי לא כל האמהות יכולות לעשות כך, ומי שהתרחקו ממך, סביר להניח ,הם אלו שרגשי האשמה שלהם, היו כבדים מאד ולא יכלו לראות אותך מתמסרת אל אמהותך, כפי שמתאים ונכון לך. אל תתני לזה לערער את בטחונך. אם בעבר היו לך קשרים חברתיים ולא הייתה לך בעיה, אז תוכלי לחזור לזה ברגע שתרצי, כמובן שזה לא יהיה ברגע, הדברים קורים בתוך תהליך ויש צורך בהסתגלות מחודשת, לפרידה מביתך, לשינוי בסדר היום לכניסה האיטית של דברים חדשים לחייך, אל תמהרי ואל תלחצי. בנוסף יש אתר שנקרא באופן טבעי, אתר מדהי ששווה לך להכנס אליו, שם תמצאי סביבה תומכת לבחירה שלך ועיצות רבות לכל מה שאת מבקשת שיהיה לך כל טוב אירית

16/02/2005 | 05:01 | מאת: דיה

אני בת58 פעילה מאד עוסקת יום יום בספורט ממלא את חיי בכל פעילות אפשרית מתוך בחירה והנאה וזאת תמיד לאחר שבחנתי את כל הסובב אותי כלומר את משפחתי היקרה שהכל בסדר אתם . נדודי שינה מופיעים אצלי שינויים בשגרה ובכל דאגה חדשה ולו הקטנה ביותר וכמובן גדולה . אני משתדלת לא להעזר בכדורי שינה ומעבירה את הלילה בצפיה בטלויזה. אבל חסרות לי שעות שינה . תודה על ההמלצות להקל על השינה .

18/02/2005 | 16:17 | מאת: אירית שלו

ממליצה לבדוק את הנושא ההורמונלי. ידוע לי כי הורמונים מלאכותיים או חוסר איזון הורמונלי יכול לגרום לתופעות של נדודי שינה. במיוחד אם אינך מציינת שום קושי או בעיה אחרת. ממליצה לך גם לפנות לפורומים נוספים, הקשורים לגיל המעבר. אפשר לבדוק את נושא השינה במעבדת שינה ולראות האם יש איזשהי בעיה. בנוסף, אני חושבת לעצמי, האם את לא נמצאת בפעילות יתר, דבר , שלעיתים, עלול לגרום לבעיות שינה. חשוב מאד לאבחן מה גורם לזה מאחר ורק כך ניתן לדעת כיצד להקל. בברכה אירית

27/01/2005 | 18:00 | מאת: אורן

התגייסתי לצבא, מחוסר רצון למקום קרבי והגעתי למקום לא קרבי. בזמן הטירונות החלו אצלי בעיות ברכיים, זה התחיל ככאבים והמשיך לכאוב ולהתגבר ונוצר קושי הליכתי משמעותי עם הזמן, עברתי את כל התהליכים הרפואיים, וכו וכו כדי למצוא את המרפא ה"נחשק", ז"א הכרה שיש לי משהו וזה נסתיים רק בפהניות לבדיקת סומטיזציה. לפי ממצאי הרופאים יש אי התאמה משמעותית בין תלונותי לבין מה שיש שם-רגישות קלה. משיחה שעשיתי עם פסיכיאטר הוא אומר שאני בעל קווים אינטרוורטיים. אחד הדברים שהביא אותו לזה היו כאבי בטן לא מוסברים משנים קודמות שעברו לי וגם אז הפנו אותי לבסוף לפסיכולוג, שביקשתי להפסיק להפגש עם אחרי 5 פגשיות בערך. עכשיו לדעתי בעניין, אני נמצא במצב שאינני יכול כבר ממש לשים את האצבע במקום, הכאבים התחילו והיה ברור לי כמובן מאליו שזה נוצר ממאמץ, ואכן בזמנו היה לי שם דלקת, אבל נדמה שברגע שהתחילו הכאבים הדלקת ואחר כך השברי מאמץ היו דברים שבאו והלכו בלי שאשים לב מכיוון שהבעיה הייתה שיטתית והחמירה עם הזמן למרות הטפיול שקיבלתי. אינני מאמין שהיה לי ממש נורא במסגרת הצבאית, או החברתית צבאית שאני יכול להעיד עליה כאל מחרידה, היה לי דיי בסדר, קשה, אבל בסדר. כללית מבחינה חברתית אני יודע שאינני מסתדר ושאינני אדם מאושר כלל, ואף מאוד לחוץ מעניינים רבים. אבל בכל זאת תמיד שמרתי על רמת בהירות עצמית שלי שלא לטות לכיוונים שיפגעו בי, לא שתיה סמים וכו, אני אדם דיי מאוזן סה"כ. כשאני עושה פעילות ספורטיבית אני מרגיש חלקים שהם לא בסדר מבחינה פיזית, כאילו ויש אי התאמה כלשהי בברך עצמה, והמפרק והברך חלשות מאוד בזמן עמידה ואני סובל מבעיה של שיווי משקל ובריחה עם קליק של המפרק. הבדיקות שנעשו עבורי תמיד היו במצב של שכיבה ואני עדיין לא בטוח לגבי כל העניין של העמידה. הכאבים לעומת זאת הם כללית הרגשה לא נוחה בשני הברכיים ומדי פעם התקפות של כאבים חזקים למדי. הדבר היחיד שעוזר למעשה הוא לא לשים לב לכל העניין ע"י עשיית דברים אחרים שמעניינים אותי שמספיק חזקים כדי להוציא את שתומת לבי מהעניין, אך כרגע תפקידי בצבא לא ממש מאפשר לי זאת כי הוצבתי בתפקיד משרדי ונוקשה. כרגע אני מעוניין לדעת אם אתה רואה בכך עניין סומטי. תודה על ההיענות אורן

28/01/2005 | 09:18 | מאת: אלישוע הומיאופת קלאסי

אורן שלום. פנה לקבלת יעוץ הומיאופתי קלאסי.

28/01/2005 | 09:51 | מאת: אירית שלו

השאלה שלי אליך, מה אתה חושב שזה? האם לאור הבדיקות והממצאים שלך ושל הרופאים נראה לך שזה סומטיזציה? בוודאי קשה לך לענות על השאלה, כי קשה לקבל שכאב ממשי עבורך , אין לו ממצא פזיולוגי קליני וקשה עוד יותר לחשוב שמשהו בנפש או במוח מייצרים את הכאב. רק אתה יכול לענות לעצמך, תוך כדי איסוף אנפורמציה. אם אתה עדיין לא שלם עם האבחנה אז כדאי שתיגש לרופא נוסף לחוות דעת נוספת עד שתרגיש שמיצית את העניין. זוהי זכותך לשאול שאלות ולא לקבל מיידית את מה שאומרים לך, זה חלק מהתהליך. אם אתה מרגיש שיש צדק בדבריהם , נותר לך רק להתחיל ולהשלים עם המציאות הזו ולהתחיל לטפל בה מהכיוון שנדרש, שזה כיוון הוליסטי המשלב התייחסות לגוף ולנפש (במיוחד בעניין כזה). אני בהחלט חושבת שהומאופתיה קלאסית ביחד עם טיפול נפשי שיעבוד איתך על הנושא הרגשי יכול לעזור אבל קודם צריך לעבור את שלבי האבחון והקבלה של האבחנה. שיהיה לך כל טוב אירית

28/01/2005 | 10:18 | מאת: אירית שלו

אני רוצה להוסיף עוד משהו. אתה כותב שהוצבת בתפקיד משרדי ונוקשה ואני מבינה שהדבר אינו טוב לך. אולי יש לך קושי להודות בזה ולדבר על זה. מה דעתך לנסות לקבל העברה, לחפש אפשרות של קורס בתחומים שמעניינים אותך. כי כתבת שכשאתה עושה דברים שמעניינים אותך, אתה שוכח מהכאב. אז תנסה, אל תקבל את הדברים כגזירה משמיים, זה נכון שהמערכת הצבאית נוקשה אבל לפעמים אפשר להצליח לעבור עם מתעקשים (ואני לא מתכוונתלעשיית צרות). תנסה לדבר אל לב מפקדיך, למצוא חן בעיניהם שירצו לעזור לך. בברכה אירית

26/01/2005 | 11:14 | מאת: :((((

אני בת 18 וסובלת מהזעת יתר שמתבטאת בהזעה מרובה בבית השחי, בכפות ידיים ורגליים, ובפנים. אני סובלת מזה כבר מספר חודשים וגם כעת בחורף במידה יותר פחותה.. הדבר מפריע לי מאוד ואיני יודעת איך אפשר לטפל בזה..אשמח לעזרה!

26/01/2005 | 17:36 | מאת: פני לאנדוקרינולוג!

והוא יעזור לך בפתרון הבעיה

28/01/2005 | 09:20 | מאת: פני להומיאופת קלאסי

כפי שכתבתי.

28/01/2005 | 09:58 | מאת: אירית שלו

שלום לך כמו הכותבים לפני אני מאמינה שצריך לפנות לרופא על מנת לאבחן את הבעיה ומקורותיה או יותר נכון לשלול אפשרויות של מחלות. לצורך הטיפול בהחלט אפשר לפנות להומאופתיה קלאסית או לרפואה סינית. מכל מגוון העיצות והטיפולים חשוב שתדעי קודם כל מה יש לך, שתעשי אבחון מקיף ואחר כך תלכי לטיפול שאת מאמינה בו, תפני לאנשי מקצוע, תבקשי הסבר ומידע כיצד הם מטפלים ואז תבחרי את הטיפול. תזכרי , הגוף שלך בידיים שלך!!! בנוסף כדאי לערב אדם מבוגר ממך שיכול לתמוך בך וללוות אותך בתהליך. אני מבינה שזה מאד מטריד אותך וכדאי לך להתחיל לעשות בעניין שיהיה בהצלחה ואת מוזמנת לשוב ולהתייעץ בברכה אירית

26/01/2005 | 11:14 | מאת: :((((

אני בת 18 וסובלת מהזעת יתר שמתבטאת בהזעה מרובה בבית השחי, בכפות ידיים ורגליים, ובפנים. אני סובלת מזה כבר מספר חודשים וגם כעת בחורף במידה יותר פחותה.. הדבר מפריע לי מאוד ואיני יודעת איך אפשר לטפל בזה..אשמח לעזרה!

09/02/2005 | 20:13 | מאת: שירי

לי יש בעיה בבלוטת תריס, לי יש תת פעילות. אני יודעת שיתר פעילות בבלוטה התסמין שלו זה הזעה. בשביל לדעת האם יש בעיות בתפקוד בלוטת התריס יש לעשות בדיקת דם, ורק כך לעלות על הבעיה. ויש טיפול תרופתי. מקווה שעזרתי. שירי

26/01/2005 | 01:02 | מאת: ורד

האם ידוע לך על תוכנית לימודים לבגרות לבחורים חולים בנפשם. האם זה קשור לסל שיקום. או משרד הבריאות\רווחה. תודה מראש ורד.

לורד השלמת בגרות והשלמת השכלה בכלל זה חוגים הניתנים על ידי משרד הבריאות שמעתי שזה עובד טוב והלומדים רוכשים ידע ועוברים את הבחינות. עירית

24/01/2005 | 15:52 | מאת: נעם

בני בן ה-9 ילדבגדול מקסים, תלמיד מצוין ומקובל בכתה. אבל לצערי הוא מתרגז מהר על חבריו ומכה אותם כתגובה לזה שמציקים לו לטענתו. לפני שנה הוא התפרץ כל כך שעד שהיגעתי לבית הספר הוא לא נרגע. באותו ארוע הוא השתולל כל כך שאף מורה ,וגם לא המנהלת הצליחו להרגיע אותו. באותו ארוע הוא גם פגע גם במנהלת ובמורה. ברצוני לציין שהגעתי לבית הספר הוא היה כולו סמוק ולא רגוע. לאחר ארוע זה הוא התחיל טפול בביו פידבק, היתה הטבה, אבל הוא לא אהב את הטיפול וביקש להפסיקו. השבוע היתה שוב סצנה דומה שילד הרגיז אותו, הפעם האירוע היה במימדים קטנים יותר. בשיחה שלי איתו הוא ביקש עזרה בשליטה על כעסיו. אנא עיזרו לי לעזור לו והציעו לי מה לעשות בתודה מראש נעם

28/01/2005 | 09:17 | מאת: אלישוע הומיאופת קלאסי

נעם שלום. פנה ליעוץ הומיאופתי קלאסי.

28/01/2005 | 10:03 | מאת: אירית שלו

נועם שלום קודם כל ניכרת הטבה במצבו של הילד ולכן הכיוון של הביופידבק הוא כיוון נכון. הביופידבק מבוסס על עקרונות של שיטה התנהגותית ולכן הייתי ממליצה לך לחפש טיפול שנקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי שהוא מאד יעיל במקרים של לימוד שליטה בכעסים. זהו טיפול ממוקד, מספר מסויים של פגישות שאחריו יש תוצאות מרשימות במיוחד בסוגים כאלה של בעיות. כדאי לך להתעניין מי מטפל בשיטה הזו עם ילדים, באזור שלך. בברכה ובהצלחה אירית

24/01/2005 | 10:17 | מאת: אבי

שלום, הייתי מעוניין להבין כיצד צחוק מסייע לבריאות. פאץ' אדמס ראה בכך את העיקר (תפקידו של הרופא הוא לשעשע את החולה בזמן שהוא מבריא). האם ישנם מחקרים שתומכים בכך?

24/01/2005 | 22:20 | מאת: אלכס סטרניק-יוגה צחוק

היי אבי . שמחתי לראות את שאלתך בתור מנחה סדנאות צחוק בשיטת היוגה צחוק. לצחוק אפקט על המערכת החיסונית ע"י כך שהוא גורם לייצור כדוריות דם לבנות מסויימות (nk cells( שהם בולעות וירוסים ותאים סרטניים. הצחוק מדכא ייצור של הורמוני סטרס קורטיזול ואפינפרין שהם מדכאים את המערכת החיסונית וכך חשופים אותנו ליותר זיהומים (אנשים בסטרס מצוננים יותר, יש שכיחות גבוהה יותר לסרטן וכו). הצחוק מגרה שחרו אנדורפינים חומרים משככי כאב ונותני מצב רוח שהם מרפים את הסטרס ואת כלי הדם בעוד קורטיזול מעלה את לחץ הדם. כדאי לך להצטרף למועדוני צחוק ולהתחיל לצחוק ללא סיבה. צחוק לא סיבה משפיע חיובית על הביוכימיה שלנו כמו צחוק מותנה (בדיחה). Dr Lee Berk ערך מחקר קליני על הצחוק וגילה שאנשים שצחוק לאחר סרט מצחיק רמה של חומרים ביוכימיים-אימונולוגיים היתה גבוהה בדמם במשך 12 שעות מסיום התפייה בהשוואה לקבוצת ביקורת. כדאי להכנס למאמר דרך האינטרנט. Norman Cousins כתב את an anatomy of an illness . כדאי להציץ שם. פאץ אדאמס מדבר על אותו רעיון של קשר אמפטי בין רופא לחולה , ליצנות ברפואה כיוו ןשזה נותן לחולה את הדחף להבריא. העקרון הוא שהגוף מושפע מהנפש ולהיפך. אשמח לדבר ולהפנותיך למועדוני צחוק וגם כנס לאתר השיטה: www.laughteryoga.org 052 4343964 לצחוק הרבה אלכס, סטודנט לבריאות הציבור, ממביאי שיטת היוגה צחוק לארץ

שלום אלכס סטרניק. אני מחפשת סדנאות או מועדוני יוגה לצחוק באיזור רמת-גן, גבעתיים. מבקשת לקבל טלפון או פרטים אחרים שיאפשרו לי להגיע למקומות הנ"ל. דרך אגב קראתי על הנושא בחוברת דרך האושר והתלהבתי. בברכה, נורית

24/01/2005 | 02:24 | מאת: טטרין

האם ידוע למישהו על אנשים העוסקים בארץ בתראפיה פרימאלית? בתודה, ט.

30/03/2005 | 19:49 | מאת: גלעד

אני שלחתי מייל לא מזמן לכתובת שבאתר http://www.primaltherapy.com/ ושאלתי זאת, גאנוב(או מישהו החתום בשמו) ענה שאין...

23/01/2005 | 23:11 | מאת: יעקב

אני בן 56 לא מעשן,לא שותה אלכוהול ולא קפה ומלפני מספר שבועות אני מתקשה להירדם וחש דופק מהיר בלב מדי פעם, עצבנות, לפעמים הזעה, רעד וחולשה כאילו שהגוף עובד בטורים גבוהים רופא המשפחה שלי שלח אותי לבצע א.ק.ג. שלא הראה שום פעילות שלילית מלבד שהדופק קצת גבוה (85 כאשר הרגיל אצלי היה עד כה 72) ולכן פסק שזה כתוצאה ממתח נפשי, ופטר אותי בטיפול במרגיע (וובן 10מ"ג , 2 כדורים ביום וזה לא עוזר בהרבה להרגיע את הפעילות המואצת של הגוף כאמור, וכדורי שינה עוזרות רק לכמה שעות עם שינה לא רגועה ולא מרעננת) ברשותך אבקש את עצתך מה זה נראה לך ואלו בדיקות כדאי לי לעבור

23/01/2005 | 23:25 | מאת: אירית שלו

קודם כל חשוב לשים לב, האם התרחש שינוי כלשהו בחייך, ארוע שונה או האם אתה מודאג מנושא מסויים המטריד אותך. כי תופעה כזו איננה באה סתם. צריך לראות את ההקשר הגופני והנפשי שבו הופיעו הסימפטומים האלה. אם ברצונך לערוך בדיקות נוספות, גש לרופא בחזרה ובקש ממנו, אבל חשוב גם לבדוק בצורה רחבה מדוע סימפטומים אלו הופיעו דווקא עכשיו ומה הם מבטאים מקווה שעזרתי לך מעט אירית

24/01/2005 | 09:28 | מאת: יעקב

ראשית, תודה על התשובה המהירה,את צודקת, ייתכן וזו הצטברות של טרדות ודאגות , אבל הבעיה היא שעד כה הצלחתי להתמודד איתן, אולי הגיל כבר עושה את שלו. עכשיו בהנחה שכל הבדיקות הרפואיות יהיו תקינות , לאיזה סוג טיפול כדאי לי לפנות בבעיה זו שהיא כשלעצמה מטרידה ומדאיגה, פסיכולוג, פסיכוטרפיסט או פסיכיאטר , סליחה שאינני מתמצא בהבדלים, כמו כן באחת התשובות שלך לבעיה מסוג זה הפנית את השואלת למטפל בשם איציק גואטה מראש פינה , אני תושב הקריות ליד חיפה האם יש כזה מטפל יותר קרוב אלי, ואם לא אני אשמח לפנות אליו בתודה מראש על העזרה והעצות

28/01/2005 | 09:22 | מאת: אם יותר לי

פנה לקבלת יעוץ הומיאופתי קלאסי

23/01/2005 | 15:34 | מאת: ר.ז

שלום.. אני בחורה בת 16...הגעתי למצב שבו אני כבר לא יכולה לשלוט בעצמי. אני פוגעת באנשים סביבי במשפחה שלי... כשהייתי ילדה קטנה עברתי חוויה ממש קשה במשפחה...זה נמשך מספר שנים... ועכשיו אחרי הרבה שנים..כולם במשפחה מתייחסים לזה כאילו לא היה ולא נברא.. הם ממשיכים בחיים שלהם..ואני סבלתי כל כך הרבה..איבדתי באותם הימים את כל התקווה שלי..את האמון באנשים..אני שונאת כשמתקרבים אליי...בבית..אני לא מרשה לאמא שלי לחבק אותי למרות שאני מאוד אוהבת אותה פשוט היא הבן אדם שאז הרס אותי..והרס לי כמה שנים בחיי כילדה בת 6...היא ניסתה להתאבד מולי והאשימה אותי בזה..אבא שלי גם אמר לי שהוא הולך לים לטבוע...ובגיל 6 החזקתי אותו ובכיתי באמצע הרחוב מול כל כך הרבה אנשים שלא ילךך לים..אלא הדברים שהכי השפיעו עליי...אבל היו עוד הרבה מאוד.. עכשיו אחרי הרבה זמן בערך 7 שנים אחרי מה שהיה..אני לא מסוגלת להיות בקשר עם אמא שלי..היא באמצ מתאמצת היא התשנה וכל פעם היא בוכה ושואלת אותי למה אני לא אוהבת אותה...ולפעמים כשהיא רואה שאני שמחה היא אומרת לי "נכון אני אמא טובה?" ומחייכת אבל האמת היא שאני אף פעם לא הרגשתי באמת שיש לי אמא..אני מרגישה שהבעיה היא רק בי.. כל פעם היא מאכזבת אותי..משקרת לי..אני לא בוטחת בה בכלל אני כל פעם פוגעת בה ומזכירה לה את מה שהיה...הגעתי למצב שאני מממש צריכה עזרה של פסיכולוג..אין לי שום כוונה למות אני בן אדם שמאוד טוב לו בחוץ אבל בבית אני מרגישה שאין לי למי לפנות ואבא שלי שאני מאוד אוהבת והוא תמך בי לאורך כל השנים אומר לי עכשיו שאני צריכה לשכוח ולהמשיך לחיות.. מה את מציעה לי לעשות?אך אני יכולה למצוא פסיכולוג?והאם באמת כדי לי לפנות? תספרי לי בבקשה אם את יכולה מה עושים במפגשים עם פסיכולוג וכמה זה עולה בערך.. תודה..אני..

לר.ז הסיפור שלך באמת עצוב אבל את רוצה לחיות ובחוץ טוב לך כך שיש תקווה ואני בטוחה שאפשר לעזור לך. אפשר לפנות לפסיכולוג דרך קופ"ח או מרפאה לבריאות נפש, באופן פרטי זה יקר כ-300 ש"ח לפגישה. לשאלה מה עושים אצל פסיכולוג יש גישות טיפוליות שונות בכל מקרה זה מבוסס על שיחה וזה יכול לעזור לכן כדאי עירית

23/01/2005 | 12:40 | מאת: אורון

שלום! איני מוצא פורום נוירולוגיה ואולי תוכלו להעביר השאלה למומחה המתאים. שאלתי: האם יש קשר כלשהו בין מחלת פרקינסון לבין- 1.תת-פעילות של בלוטת יותרת המוח,ובעקבותיה תת פעילות של בלוטת התריס. 2.עליה של כ-25% בקריאטינין ובשתנן בדם אורון

לאורון לצערי אין לי מושג בנושא מחלת הפרקינסון, צריך לשאול רופא נורולוג בהצלחה עירית

21/01/2005 | 23:41 | מאת: אנג'לה

היי לכולם, אני זקוקה לרעיונות לגבי בחירת שם למרכז קטן שאני פותחת בתוך הבית(הסלון של הבית). אני פותחת מרכז לליווי התפתחותי לתינוקות מגיל 0 עד שנתיים. אני עושה סדנאות להורים יחד עם התינוקות ואנחנו עובדים על כל מה שקשור להתפתחות מוטורית וחושית של תינוקות. הסדנאות מאוד חוויתיות. אני מחפשת שם למרכז וזקוקה לרעיונות מעניינים. המסר שאני רוצה להעביר: התפתחות והתקדמות, קצב, חוויה משוטפת של הורים ותינוקות, בית, אינטימיות, חום, אהבה. כמו כן יהיו כל מיני חוגים כמו הדרכת הנקה, התעמלות לנשים בהריון ואחרי לידה וכו'. חשוב לציין שבמרכז של הפעילויות יהיו סדנאות לליווי התפתחותי לתינוקות. יש לכם רעיונות לגבי השם? אודה לכם מאוד, אנג'לה

23/01/2005 | 09:43 | מאת: לולי

STEP BY STEP צעדים קטנים קטנים גדולים

24/01/2005 | 22:44 | מאת: אנג'לה

כבר יש מרכז כזה ברעננה, אבל תודה בכל אופן. לא ידעתי. אנג'לה

21/01/2005 | 23:39 | מאת: אנג'לה

היי לכולם, אני זקוקה לרעיונות לגבי בחירת שם למרכז קטן שאני פותחת בתוך הבית(הסלון של הבית). אני פותחת מרכז לליווי התפתחותי לתינוקות מגיל 0 עד שנתיים. אני עושה סדנאות להורים יחד עם התינוקות ואנחנו עובדים על כל מה שקשור להתפתחות מוטורית וחושית של תינוקות. הסדנאות מאוד חוויתיות. אני מחפשת שם למרכז וזקוקה לרעיונות מעניינים. המסר שאני רוצה להעביר: התפתחות והתקדמות, קצב, חוויה משוטפת של הורים ותינוקות, בית, אינטימיות, חום, אהבה. כמו כן יהיו כל מיני חוגים כמו הדרכת הנקה, התעמלות לנשים בהריון ואחרי לידה וכו'. חשוב לציין שבמרכז של הפעילויות יהיו סדנאות לליווי התפתחותי לתינוקות. יש לכם רעיונות לגבי השם? אודה לכם מאוד, אנג'לה

26/01/2005 | 08:37 | מאת: אלישוע

אולי תלכי על השם שלך שמבטא את רעיון הגילוי, אנג'לה המגלה. אז תקראי לתינוק שלך "נגלה" negale. ברכות ושפע מכל טוב.

18/06/2005 | 18:51 | מאת: אורית

שלום לך, אלישוע אם עדיין לא מצאת שם למרכז הקטן שלך אז יש לי רעיון: ...."יד ביד"... יד מסמלת חיבור לצ'קרת הלב שלנו. משם אנו מבטאים את האהבה שלנו. כאשר גם נותנים יד למישהו זה מסמל "אני איתך". והסדנא שלך מסמלת את החיבור בין הרך הנולד לאמא שלו. זו דעתי..לשיקולך שיהיה לך רק טוב והמון הצלחה בעסק החדש

20/01/2005 | 21:54 | מאת: ברנתן

למערכת שלום אישתי עברה ניתוח לכריתת כילייה לפני כ- 3 שבועות כשבועיים וחצי לאחר הניתוח היא חשה בטוב מלבד הכאבים הקשורים לניתוח והחלמה רגילה השבוע היתה לה תופעה שקצב הלב עלה בצורה קיצונית והיא החלה להרגיש חולשה כללית על סף עילפון עד כדי כך שהזמנו לה טיפול נימרץ. בבית החולים נעשו לה כל הבדיקות השגרתיות במיון כולל מיפוי ראות ומכוון שלא מצאו כלום שיחררו אותה הביתה. למוחרת בצהרי היום באותה שעה בדיוק התופעות חזרו שוב ושוב פנינו לבית החולים אך הפעם הם אמרו שזה יכול להיות כתוצאה מחרדה עקב הניתוח והמצב הפיזי/נפשי בו היא נמצאת ושיחררו אותה עם כדורים בשם vaben . שאלתי האם תופעות אלו שכיחות לאחר ניתוח מסוג זה ? תודה

23/01/2005 | 11:55 | מאת: אירית שלו

שלום לך ניתוח הינו טראומה עבור הגוף. בייחוד כריתה של איבר שהיה חלק משמעותי בגוף. אך טבעי הוא שהגוף והנפש יהיו בחוסר איזון עד אשר יימצאו את האיזון מחדש. הדבר שלא טבעי , לצפות מאדם שעבר ניתוח לחזור במהירות לתפקוד (כמובן הכל תלוי בסוג הניתוח וכיצד הוא יתנהל) אז תן לאישתך את הזמן, המקום והשקט להחלמה ולמציאת איזון חדש בגופה ובנפשה. כדאי לא להבהל מהתופעות אלא לראות אותן סימן לבריאות וצמיחה מחודשת שיהיה כל טוב אירית