פרידה קרובה ממטפלת משמעותית

הי.. אני בת 23, בגיל 9-11 עברתי פגיעה מינית ע"י קרוב משפחה. בלשון המעטה זה דפק אותי. התקפי חרדה, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית.. אחרי לא מעט טיפולים כושלים הגעתי סוף סוף למטפלת מושלמת מטעם מרכז לנפגעות.. אני איתה כבר שנה.. וביוני הטיפול שלנו יסתיים, כי היא מסיימת את ההתמחות שלה שם ואין לה אפשרות להמשיך. זה שובר לי את הלב. אני מרגישה ממש כועסת עליה מתוך הרגשה של נטישה (שזה אחד האלמנטים שמלווים אותי מאז הפגיעה) והיא מנסה להסביר לי שזאת לא נטישה אלא תהליך בריא של פרידה שאני צריכה לחוות, ואחווה בפעם הראשונה. אבל אני לא מסוגלת. אני מרגישה שאני רוצה לברוח עכשיו, לסיים עכשיו את הטיפול בתנאים שלי כדי לא לחוות את הכאב שאני יודעת שעומד לבוא ביוני. זה מרגיש כאילו אני יושבת מולה בפגישות עם דד ליין. כל מה שעובר לי בראש זה "יש לך רק עוד 4 חודשים לא משנה על מה תדברו זה לא יעזור לך כבר". יש בי גם רצון ככ עמוק לשמור איתה על קשר, אמרתי לה גם פעם שמרגיש לי שאם היינו מכירות במסגרת אחרת יכולנו להיות חברות.. ברור לי שזה לא יקרה, זה לא מקובל. וגם זה שובר לי את הלב. אני ככ אוהבת אותה, היא הבן אדם הראשון שהצליח להוריד אצלי את החומות, לאפשר לי להיפתח, לסמוך, להתחיל לעבד את הטראומה... ולדעת שזה עומד להילקח ממני, זה מכניס אותי להתקפים, אני נעשת מגעילה אליה בפגישות ממש מהתסכול, מדברת איתה על זה כמובן ומשתפת בכל התחושות, אבל כשאני לבד בבית והנושא קופץ למחשבות (הוא לא ממש יוצא משם כן) אני מרגישה ממש שאני נכנסת להתקף, כאילו העולם חרב עליי ושוב נוטשים אותי ואשאר לבד ולא יהיה מי שאכפת לו ושידאג לי.

היי יקרה, מצער לשמוע מה שעברת... לגבי המטפלת הפרידה קשה כשהיא כפויה ואין ברירה. אני בטוחה שתעברו תהליך פרידה שיכין אותך..היא תמיד תשאר בליבך ואת בליבה לפי מה שאת מספרת... ממליצה להעתיק מה שכתבת כאן ולהעביר לה. בנוסף להעתיק את מה שכתבת ולכתוב בפורום פסיכולוגיה קלינית, שם יש מענה מקצועי. בהצלחה.