פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
איזה אהבל אחד, שמן מכוער עם משקפיים עבות ועגולות, בקיצור החתול מפינוקיו, הבן שלו היה בזמנו עם הבת שלי בגן... שמעתי שהתגרשת הוא אומר לי, כן אני עונה לו, גם אתה קראת בעיתון? אז בואי נצא לבלות הוא אומר לי במבטא פולני, נשבעת מבטא פולני... אני ; לא לא מתאים לי... הוא; למה בגלל שאת ניראת יותר ממני... אני; לא בגלל שאני עייפה, ארבעה ילדים אתה יודע.... הוא; אז תישלחי אותם בחמש בערב לשחק בגינה, ונלך לסרט... אלוהים שיקח אותי איך יש לי את הכשרון הזה לסחוף אחרי את כל עלובי החיים... ונוסף לכל ירד איתי באותה תחנה... ואמר לי תחשבי על זה... אז אמרתי לו שמשוגע אחד הספיק לי, וברחתי מהר...
העלתי קבס עד לסוף קרבי והשתעשעתי עד לבלי די על כי הפכת את הקוקוריקו לכרעי תרנגולת וכרבולת- של כפרות :-) אני עדיין בסרט תורכי באנדרלמוסיה עם כל המשפחולוגיה של מיודענו. וליאור כאמור אינה זמינה לי במייל ואינה מגיבה:-( סביר כי בשל תקלה אומללה..... אני לאחר 3 לילות רצופים נטולי שינה למעט 3 שעות גלובל........ אני אצה רצה לישון......לאגור כוחות לניקיון של מחר ולתענית............ גמר חתימה טובה וצום קל (זה לא רק עניין של משקל:-))
התיאור שלך מצחיק .. אגב יש מונח שנקרא טעויות ייחוס זו טעות בחשיבה ובהסקת מסקנות. נשים נוטות יותר לטעויות ייחוס שבהן הן מייחסות לעצמן התנהגויות לוקות בחסר של האחר. כך גם את מייחסת לעצמך את התנהגותו של עלוב החיים הנ"ל. טעות עליבותו סגנונו הירוד והגסות הכללית שלו אינם שייכים לך. אהבתי את התגובה שלך בסוף... את משהו משהו.... קבלי את העובדה שהוא ניסה להזמין אותך לצאת איתו כמחמאה ועברי הלאה לשלב הבא במשחק...
בנות- אף עפ"י שאנחנו לא מרגישות כך... גמר חתימה טובה ונקווה לשנה חדשה וטובה יותר
שנה של התגשמות כל משאלותיכם- לטובה ולברכה. שפוכה(תרתי משמע:-)
מתוך שיר של תמיר אלקיים "יש ימים שאדם מרגיש שהעולם כבד על הכתפיים, שכל דבר אותו מתיש ועוד מעט יפול אפיים וגם באור הכי גדול, יראה שחור מול העיניים. יש לילות שאדם נודד בלי אהבה ובלי יד מלטפת, ללא מלה שתעודד והבדידות אותו עוטפת עד שהלב כל-כך כבד והתוגה רוחו אופפת." דמעה שרק בוכה
דמעה יקרה, כל כך נכון... כל כך מבינה על מה השיר ומכירה את ההרגשה... מכירה יותר מידי... הלוואי שיבוא היום ונדע רק ימים יותר טובים
נמאס לי מעצמי ומהיללות שלי..נמאס לי מהבכי..נמאס לי מאי היכולת שלי להבין בלב שיהיה בסדר..היא תחזור...לא רוצה יותר להיות אני... דמעה
כל כך בטבעיות ובפשטות כתבת את זה לא רוצה יותר להיות אני. את בטוחה? מה זה האני הזה שאת מתכחשת לו? ומי כן היית רוצה להיות? יש מישהו שאת חושבת שהיית מעדיפה להיות בעורו במקומו? באמת?
אופיר האני הזה שאני לא רוצה להיות זה האני החלש..שמרחם על עצמו..האני שמרגיש נטוש.. מה שלומך? דמעה
שטח ההפקר \ עלי מוהר ובחוץ השמיים מתכסים בעננים, והרוח עוברת בין הים והבתים, והשמש יורדת ושום אור אינו עולה, והחדר באופל מתמלא, ובשקט בלי נוע לבדי אני יושב, מילדות השעה הזאת נוחתת בכאב,כי לא יום ולא לילה, זהו שטח ההפקר, והלב מסרב להשתחרר. הו הלוואי שהיית איתי פה, לא היא איננה ושוב לא תבוא, והזמן שחלף מאז כאילו לא חלף, בחלון מתנועע למולי אותו ענף, תאריך מתחלף אבל בחוץ אותו הסתיו, ולרגע האז הוא העכשיו, הו את איתי כמה טוב שאת פה, לא היא איננה ושוב לא תבוא, ובחוץ השמיים כבר כהים וחמורים, ובערה נדלקים כבר האורות בחדרים, ואני שעייפתי את האור פה מעלה, מסלק את החושך והולך... מילות השיר הזה עוזרות לי לעבד את היתמות שלי, חושבת שתראי בהם מקומות משלך... מאחלת לך רק טוב, שקט ושלווה. ליאור
יש בה עולם ומלואו. מי יוצר את החושך? ומי יוצר את האור? ולאור יש נוכחות משל עצמו שמת לב? כשיצאתי מאשפוז שמתי לב לזה. כל ההריון רציתי להיות בים ביולי אוגוסט שיא החום ואני לפחות שעה ביום סופגת אור. הרגשתי איך הוא מבעבע לתוכי ממש דרך העור. יש שיטת טיפול כזו טיפול באור השנה פשוט הרגשתי כמה שזה נכון....
מובילה את הטיפול לשם, פוחדת לגעת מצד אחד, מצד שני מאד רוצה להבין לדעת... יתמות מהסוג שלי כשיש הורים חיים, היא קשה מנשוא..
רק רציתי שתדעי שקראתי דמעה
להפגין יכולת תפקוד גבוהה ולהרגיש נטולת כוחות להיות מוקפת אנשים מבחוץ ולהישאר לבד מבפנים להקרין אור ולהימצא בחושך קורסת ולא מסוגלת לעצור את עצמי כמו כדור שלג מתגלגל שגדל, צובר תאוצה מאבד חלקים בדרך וממשיך בדרכו עד ש... מתרסק ברגע שנתקל בעמוד מזדמן...
תחושה צובטת, משביתה ומצמיתה וכה מוכרה. קחי נשימה עמוקה, תרפי. והעיקר תחייכי ודעי:כי "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" כי סגולה היא ידועה הנהש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"! קבלי חיבוק לצורך המשך השיחוק והליהוק:-) ((((((((((((((((((((((((((שחף)))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ומאחלת לך לצאת מבועת ה"מאכלת"- האוכלת ונוגסת לך בכל חלקה טובה שנה טובה יקרה.
תודה, שדה ניר אבל זאת בדיוק הבעיה אני לא מסוגלת להרפות, לא מצליחה ורוב הזמן מחייכת... :)
שחף יקרה כמה מוכר....אני רק עכשיו..מאז האישפוז..מרשה לעצמי להגיד ולהראות איך אני מרגישה באמת..להגיד לאנשים סביבי שרע לי..לבקש שיתנו לי מקום..אפילו להגיד לאנשים לא לבוא לבקר אותי כי באותו הרגע אין בי כוחות לדבר או לראות אף אחד. גיליתי שאני מרגישה טוב עם הכנות החדשה הזאת.. שחף תנסי להקרין קצת מהאור המופלא שאת מקרינה החוצה פנימה..לפינות החשוכות בנשמתך...ואני שולחת לך מכאן קרן אור בהירה ומלטפת שתאיר לך את החשיכה.. מחבקת http://geoggeol.wku.edu/awulff/475dv/MoreFun/lavalite.jpg דמעה
קודם כל תודה לך על קרן האור המקסימה, דמעה יקרה אשתדל לקחת אותה היום איתי בכיס לכל מקום :) צריכה לחשוב על מכנסיים עם כיסים עמוקים, שלא תחמוק... ולחק מהאנשים אני כן אומרת איך אני מרגישה. אבל לרוב זה יוצא בקטע של לספר עם חיוך, בלי לערב רגשות... רק מציינת עובדות... וחלק מהזמן אני אפילו מאפשרת לעצמי לשקוע במיטה... אבל זה חלק מאוד קטן מהזמן ומיד אחרי זה אני קמה ומתחילה לפעול אפילו לא מצליחה להניח לעצמי לישון מספיק שעות (חוץ מיום שישי האחרון כמובן :) ) ואולי זה מה שנכון לעשות... להרפות לשעה ושוב לקום וללכת? אבל אני כל כך עייפה שכל הזמן מרגישה שאני עושה דברים שהם מעבר לכוחות שלי כל הזמן דוחפת את עצמי קדימה ואז נשברת ולא מרגישה שאני מאפשרת לעצמי מספיק לעשות את מה שנכון לי... וכששואלים אותי מה שלומי, בצורה אוטומתית עונה שבסדר, אפילו לאנשים שאין שום סיבה לשים מולם מסכות...
אתמול חשבתי על זה כמה שהמגע עם רוב האנשים מתיש ומייבש אותי. פה אני מרגישה אחרת. אולי כי פה הכותבות מתקלפות מהמסכות ומדברות אמת מהבטן החשופה. נכון שבמציאות היומיומית חייבים לחייך ולהגיד יפה שלום ובוקר טוב ולתפקד רגיל אבל אני משתדלת לזכור שאחרי כל חיוך של מישהו יש סיפור שלם שרק מחכה להתגלות. אגב, רילקה כתב ספר מהמם זכרונותיו של אורגה נדמה לי שזה השם קראתי בו במקרה בנערותי והרגשתי המומה חשופה לגמרי יש שם קטע שהוא מתאר אשה שנפלה לה המסכה פתאום ברחוב והיא נותרה בפנים חשופות....אחפש את הקטע בנט ואביא אותו.
http://www.goodbuddynotes.com/images/thank_you_cats.jpg תודה דמעה
http://www.shasta.com/glennda/graphics/extras/Floral%20Butterfly%20Extra%20Tags/mypleasure_Floral%20Butterfly_GP.jpg העונג כולו שלי :) שחף
עד מתי?... עוד יום של הרגשה מזופטת, נשבר מהכל
נואשת חמודה, את במקום הנכון, כולנו פה בהתרסקות תורנית. לפעמים גם כולן ביחד... תחזיקי מעמד... גמורה מעייפות... הולכת לישון...
מודעת ומודה על המקום ועליכן שיגמר כבר... מחר יום חדש, אולי... אולי יותר טוב הולכת גם לישון לילה טוב
מבטיחה נאמנה כי עד החתונה הכל יעבור!:-) ובתקווה אופטימית ועממית יותר: הזמן הוא מרפא לצרי וחולי הנפש. ולולי נחמה זאת כי אז אבדנו בעוניינו ובתסכולנו. השם שלך מזכיר ומסגיר לי תקופות מורבידיות ומלנכוליות בעבר הלא רחוק שלי בהם לנצח את מכשול- החיים בעצמם היווה את עיקר המטלה היום יומית שלי - הסיזיפית לאין ערוך. האם את יכולה להצביע על מקרה מסוים או "טריגר" הרה גורל? או שהתחושה הכללית שלך מייאשת ומתשת? מאחלת לך שנה שבה יתהפך לך הגלגל והגורל. שנה של תקווה, אושר ועושר, נחמה וארוכה
לצערי מקרה, מעברי... יש ימים טובים אך גם יש ימים שזה חוזר... כן, עד החתונה זה יעבור אך בשביל זה צריך למצוא ולאהוב מישהו... ואת זה כבר שנים שאני רוצה אך לא מסוגלת
יקירה... מה שלומך הבוקר.... האם קרני האור פוגגו מקצת מההרגשה הלא טובה.... תנסי להסתכל קדימה לראות את התקווה האופטימיות.... אל תאמרי נואש... כאן בשבילך אידה
יש ימים ויש ימים.... תחושת הבדידות, חוסר האהבה היא בוודאי הגורם העיקרי, חוסר האהבה של גבר בחיי, אהבה שמשפחה וחברים לא יכולים לחפות עליה ולהחליפה... אני רוצה גם כזאת אבל מפחדת לתת למישהו להתקרב ולגעת... לגעת בנשמתי ועוד יותר לגעת בגופי.... רוצה אבל מרגישה שאני לא מסוגלת.... מה דפוק אצלי? למה אני כזאת? למה אני לא יכולה להיות כמו כולן?....
מרגישה את הנפילה בדרך... אני בורחת בכל הכח... האינטנסיביות של החיים משגעת אותי... החזקה מבקשת שלא אחמיר עם עצמי... איך אפשר לא להחמיר עם עצמי?????? יש אנשים בעולם, סוג כזה של אנשים כמוני למשל, שהחיים שלהם כמו אפקט הדומינו, אני נופלת כולם אחרי.....ואסור ליפול... גם מעידה חד פעמית לא מתקבלת בברכה... כח בבקשה אל תעזוב אותי.... אני מבחינתי לא ארפה ממך כח!!!!
((((((((((((((ליאור))))))))))) דמעה
תודה דמעה הנפלאה שלי. כל כך מעריכה אותך על כך שגם ברגעים הקשים בהם את נמצאת, את מוצאת את הכוחות לחזק את האחרים... את יודעת דמעה חשבתי על דרך מסוימת שיכולה להקל עלייך מעט את הפרדה מהמטפלת שלך אצלי היא מאד עובדת... אם יש למטפלת שלך משיבון, את יכולה להשאיר לה הודעות, ממש לדבר אליה... ואם יש לה אפשרות היא תחזור אלייך. אתמול בבוקר נפגשתי עם החזקה, ועלו בשיחה תכנים בלתי נסבלים בעוצמות שלהם... וכל היום התהלכתי בתחושות קשות עד כדי כך שלא יכולתי להרדם...התקשרתי אליה מאוחר בלילה, בכיתי לשפופרת את כל הכאב שלי... ואת יודעת את יכולה להשאיר תגובה קצרה, ואני עוד הודעה... ועוד הודעה... ועוד הודעה... ועוד הודעה... עד שניגמרו לי המילים... יאמר לזכותה שהתקשרה בבוקר דיברה איתי הרגיעה, נתנה כוחות להמשך היום... השבוע... אני מתחילה לחבב אותה??? לא נכון, אוי אלוהים לא ממש לא!!!
מקווה כי כבר חזית ונוכחת בתקומה שלאחר הדרמה האיומה! התהליך שאת מצויה בו כעת קרוי: רגרסיה בשירות האגו דהיינו : "ירידה לצורך עליה". והוא חיוני ורציני ומוכיח כי הטיפול אפקטיבי ופרודוקטיבי. תחזיקי מעמד נשמה שלי ותצברי משאבים של חיוניות ומלאי בלתי מוגבל של מחסניות כוח! זקוקים לך בכל החזיתות!
חזרתי עכשיו מהפגישה על המטפלת..מחר היא נוסעת..עצוב לי... דמעה עזובה
יקירתי! אני איתך....
תודה אסתר יקרה...אני מרגישה שעוצמת הפחד והכאב שבי חסרת פרופורציה לחלוטין בהתחשב במציאות אבל אני לא מצליחה להרגע... דמעה מפוחדת
נהווה לך משענת זמנית, אם לא תתנגדי! אני בטוחה שאת חזקה דיו ומאמינה בך ללא סייג- שתתגברי ותעברי זאת בהצלחה כבירה כמו גיבורה! לבינתיים מתירים לך להתאבל. אך כמובן שלאחר מכן להסתגל
זאת התחשוה שקמתי איתה הבוקר... מתוך השיר "בלעדיך" של גידי גוב "כששוב עצוב בחוץ והסתיו ללב לחוץ בלעדייך ואני רוצה בך ואת כל כך רחוקה לא רוצה להיות לבד עכשיו אני קורא לך ואת לא עונה את עזבת, הלכת מכאן. כי בלעדייך כל העיר הזאת ריקה והרחובות בה יתומים. ברגע של געגועים ברגע של דממה אקרא לך - שובי אל העיר הזאת עכשיו אלי." דמעה שרוצה שיהיה כבר נובמבר:(
תסתכלי אחורה על התקופה הזאת ופשוט לא תאמיני כמה שהזמן עבר מהר :) בוקר טוב לך ושיהיו לך היום המון כוחות לעבור את היום... שולחת לך הרבה אור... עם כוח סוס אחד (יספיק?) http://www.brophysirishsetters.com/ainsworth2002/ainsworth2002/Images/74.jpg וכמובן גם אי אפשר בלי חיבוק :) אז קבלי... http://www.heartfeltgreets.com/raccoonsraccoons.jpg אוהבת שחף
אז עזבתי תפסיכאטריה ועברתי להפרעות אכילה ועוד חודשים רבים נשארו לי בבית חולים ואין כוחות ומפחיד והכל הפוך ואין מילים.......
טוב לשמוע ממך!!! נעלמת לגמרי... שיהיה לך המון המון בהצלחה בדרך החדשה שאת מתחילה עכשיו!!! אני מבינה שמפחיד וקשה... אבל כל התחלה היא מפחידה במידה מסוימת זהו טבען של התחלות... ואני מאמינה בכל לבי שכשתצאי משם תהיה לך סיבה טובה להיות גאה בעצמך על כל הדרך שעשית באומץ לב כל כך גדול!!! מאחלת לך להסתגל בקלות ככל הניתן למקום החדש ולתנאים החדשים!! אוהבת שחף
דרך חדשה לשנה חדשה
את מדהימה אותי עם הכוחות שיש בך....שולחת לך חיבוק עוטף...ומאחלת לך המון הצלחה במאבק נגד השדים... http://www.tenderlovingcards.com/bighug.jpg דמעה
חשוב לי לדעת מה קורה איתך ואצלך. למה את מתכוונת עזבת את הפסיכאטריה? אם ממתינים לך חודשי אשפוז נוספים את אמורה לקבל טיפול במהלך החודשים האלו... נדמה לי שהחיים עם הפרעת אכילה דומים לחיים עם התמכרות שיש לשלוט בה לנטרל אותה לא לתת לה לנצח רגע אחרי רגע של מודעות ומאמץ. או שאני טועה?
אבל ראיתי את מה שכתבת הלילה... אין דבר יותר משחרר מבכי.. אין דבר יותר מרפא מלהרגיש שאת לא לבד יותר... ואולי התחושה הזאת יכולה לפתוח עבורך פתח למשהו חדש?.. אולי בעקבות החוויה הזאת תוכלי לאפשר לעצמך להיות לא לבד גם מעבר לפורום? כי הרי ללהיות לא לבד בעולם האמיתי יש הרבה יותר כוח מרפא מאשר ללהיות לא לבד בעולם הוירטואלי... להרגיש לא לבד עם האנשים הקרובים לך או בטיפול... זה הרבה יותר עוצמתי ונותן הרבה יותר כוחות ותקווה! העולם הוירטואלי אינו יכול להוות תחליף לעולם שמעבר למסך המחשב, הוא יכול להוות רק תוספת... רק כלי עזר נוסף... ואני שמחה להיות כאן בשבילך :) שחף
תודה לך מתוקה, על שאת כאן למעני כשאת בכלל לא מכירה אותי, על שאת תומכת ומקשיבה זה באמת המון
יש שיר שהולך ככה "רוצה לרקוד רוצה לשיר לפרוש כנף לעוף מעל העיר" השיר שלי הולך כך "רוצה לצעוק רוצה להפסיק להרגיש לפרוש כנף לעוף הרחק..."
השיר שלך מוכר לי עד דמעות :'( מקווה שהבוקר יביא איתו הרגשה אחרת עבורך... http://mouse.webby.com/images/sunshinecd.jpg שחף
לצערנו היום יש הרבה ששרות את השיר הזה מקווה שגם לך הבוקר יביא אור, כמו בציור ששלחת לי תודה
http://anatweb.com/angels_r.htm האמת לקחתי מפורום אחר... אבל מצא חן בעיניי.... אולי בגלל שצריך יכולת לראות דברים פשוטים.....כנותני כוח לילה טוב לכן בנות יקרות אידה
תביאי עוד :) לילה טוב
ממש יפה אני גם אתחיל להסתכל בדברים הפשוטים ואולי אמצע את המלאך שלי...
כבר די מזמן לקחתי לי כדור שינה וניסיתי ללכת לישון אבל אני לא נרדמת!!!! לא מסוגלת להיות במיטה, רע לי שם!!! פשוט לא מסוגלת לשכב במיטה שלי.... סונאת את ההרגשה הזאת!!!! מרגישה חסרת אונים לגמרי... ומחר יש עבודה ואין לי כוח ללכת לשם... שוב פעם לעשות את כל מה שצריך לעשות ולדבר עם הצוות אבל מדי פעם לברוח החוצה רחוק מכולם, להישאר קצת לבד עם עצמי בתירוץ שאני הולכת לעשן לנוח 5 דקות מהאנשים ושוב לחזור ולעשות את כל מה שצריך לעשות ואז בסוף היום להתמוטת מהעייפות הנפשית...
שחף יקרה תאפשרי לעצמך להיות במקום שאת מרגשה בו הכי נוח... תארגני לך את התנאים הכי מרגעים ואפילו מפנקים... מאחלת לך לילה טוב ויום חדש פורה ומאיר אידה
כבר אירגנתי לי את הכרית הענקית, שמיכת טלויזיה ומנורת מלח בסלון... בעבודה זה קצת יותר קשה...
מאז המפגש האקראי עם השופט,הכל צף לי,אתמול התגעגעתי כל כך אז ראיתי את הקלטת של היום שבו לקחתי אותו וזה נראה כל כך אמיתי רציתי לקחת אותו מהתמונה רק אותו ב15 לאוקטובר זה היה היום המאושר בחיי,היום שבו עלינו לירושלים לקחת אותו היום שבו הלב שלי התמלא בבת אחת באושר עילאי ושוב היום ויתרתי לעצמי ולא הלכתי לעבודה,ושוב המאבק של לגעת בחיים,אני לא רוצה יותר לגעת בהם, אני לא מסוגלת יותר להמשיך עם הכאב שלופת אותי,אני לא מסוגלת להאחז בחיים כל האורות הקטנים בדרך מגיחים ואז נעלמים שוב כל מה שאני מנסה למלא אני לא מצליחה לשמר רוצה לשקוע, לא לתפקד יותר, לא לעזור לעצמי ,הכאב הזה הוא יותר מידי חזק בשבילי הגעגוע לא מפסיק הוא רק מתעצם כבר לא אכפת לי כלום,לא אומרת כלום,לא מספרת כלום,נאטמת בתוכי.
תזכרי תמיד שזה כל כך קשה ובלתי נסבל היום, ברגע זה... אבל יש גם ימים אחרים כשהכל נראה אחרת, כשלא עד כדי כך כואב! צריך רק לעבור את הימים הקשים ועכשיו הם קשים במיוחד בגלל החגים, הכל מתאצם... אבל החגים לא ימשכו לנצח והחוויה עם השופט לא תמיד תישאר כל כך עוצמתית זה יעבור, תני לזה זמן... אני איתך שחף
כתם יקרה מקווה שתוכלי למרות הקושי.... לתת לעצמך את הקרדית על כל המאמצים שלך... על הכוחות והיכולות שלך להמשיך הלאה... זו תקופה אכן קשה...לאן שמסתכלם... ובכל זאת...?!!!! יש...יש גם אור איתך אידה
כתם היקרה, כל כך מבינה לליבך... כמוני כמוך נקווה לימים שבהם נראה אור... לא אמרתי נואש... אני אחזיר אותו!!! אל תאמרי נואש גם את תומכת בך
חוזרת
ותודה גם לההוצאה לפועל שטרחו ושלחו לי שוב התראה לפני מאסר...תודה גם לבנק שלי שלא טרח להודיע לי על העיקול בחשבון אבל הזדרז לשלם את הסכום ולהשאיר אותי כמעט בלי גרוש..תודה באמת מקרב לב לכל הגורמים האלה שתמיד מזכירים לי שהמצב יכול להיות אפילו יותר גרוע ממה שיכולתי לדמיין..וכל זה בתקופת החגים..וכל זה שאני לא רואה בעיין אחת..לא יכולה לרדת במדרגות מבלי ליפול..וכל זה יומיים לפני שהמטפלת שלי יוצאת לחופש...וכן..אני מרחמת על עצמי..וכן..באמת באמת נמאס לי כבר להמשיך ככה דמעה
דמעה שלי, צדק מי שאמר שצרות באות בצרורות... צר לי על כל מה שאת עוברת. חוסר ההתחשבות הזאת מצד הרשויות... האם אני יכולה לעזור במשהו? שולחת לך אהבה גדולה... תחזיקי מעמד (עד כמה שקשה לשמוע את זה...) אני איתך יקירה... מאחלת לך ימים טובים... ליאור
תודה ליאור שולחת חיבוק בחזרה דמעה
אויש מקווה שישתפר בהמשך. גם אנחנו היינו מנותקים מהטלפון כמה חודשים דווקא היה לי נעים ככה... התחפרתי לי מכל העולם היה לי שקט. מאחלת לך בריאות שלמה. יקירתי. שתי כוס תה ונסי להרגע.
רק לקרוא את זה עשה לי סחרחורת... אני לא מבינה, לא מצליחה לקלוט... איך כל זה ביחד יכול ליפול בבת אחת על בן אדם אחד?! אבל איכשהו את תמיד מצליחה לסדר את הכל בסופו של דבר! או לפחות את הרוב... יש לך כוחות וכישרונות מיוחדים!! אני מאמינה שתצליחי לצאת מזה גם הפעם יחסית בשלום... אל תתיאשי, לאט לאט... אם אני יכולה לעזור במשהו, רק תגידי!!! שלך שחף
דמעה יקרה פשוט אין את המילים.... מצטערת ....באמת...איזה תיזמון...אם יש בכלל כזה שמתאים... מקווה שהדברים הסתדרו לפני יום כיפור... ואני כאן אידה
האם יש באפשרותי ובאמצעי הדלים ומשאבי המדולדלים בכדי לסייע לך יקירה? ((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))
הצלחת בסוף לישון קצת? מקווה שכן... איך את הבוקר? שחף
לא ישנתי... דמעה עצובה
דמעה אהובה, אני מבינה אותך נורא. כמה קשה כשהכל סוגר עלייך, מציף עד כדי כך שאפילו אי אפשר לישון.... כמה לא מגיע לך הכאב הזה, לאף אחד לא מגיע, במיוחד לא לדמעה היקרה והטובה... הלוואי והייתי יכולה להוריד ממך ולו שכבה אחת של כאב וצער... שולחת לך המון חיבוקים עוטפים, מגוננים, וחוצצים מפני הכאב.... (((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))) אוהבת כל כך ליאור
התגעגעתי אליכן מאד. עדיין אני חייבת הסבר לעצמי איך הגעתי למצב שבו אני על שולחן מנתחים רופא רוסי ענק מנער ממני תינוק מתוק להפליא ואחר כך אני מסתובבת שבוע עם סיכות מתכת בבטן כמו אחרי התקפה של מסכך מטורף ומנסה לעכל בקושי רב ירקות מאודים. הקיצר אני אחרי הניתוח מחלימה נכנס בי רעיון מטורף להיניק את הרך הנולד והוא יונק אני מנסה לעכל את הפיכתי מאדם לזוג דדים מהלכים בכל שעות היממה והפעוט בן השנה וחצי מקנא ומנסה לזרוק עלינו חפצים כבדים במפתיע בכל מיני רגעים קשים שני הגדולים שפרקו כל עול בשבוע שהייתי מאושפזת מתקשים לחזור לתלם לא הלכו לבית הספר לא הכינו ישעורים וכו וכו הזוגי על סף התמוטטות עצבים אין כסף אין עבודה כמו במערכון אני חוזרת מבית החולים והבית מסריח פשוטו כמשמעו את מעט הכסף שאמי שלחה לי אני מוציאה על מנקה שמחפף אבל הריח נעלם. מאז החיים בטירוף של נקיונות עזרה לילדים שימת גבולות הנקה מתמשכת ונסיונות ללתת תשומי לפעוט אשתדל להכנס פה ושם בזמן הקרוב שולחת נשיקות אדירות וחיבוקים באמת שהתגעגעתי אליכן. תשמרו על עצמכן שתהיה שנה טובה יום כיפור בשבוע הבא מה הוא אומר לכן? מאז שנולדו הילדים הלכתי לצום ולהתפלל והרגשתי מזוככת ומטוהרת היום הזה עשה לי טוב הרבה אנרגיה חזקה מאד כיום אני סבורה שיש בזה גם הרבה פחד ומעבר לתפילות והמדהימות והיפות נראה לי שבלי פיוס בין בני האדם הקרובים לי עלי אדמות אין ליום הזה משמעות. אז...לי הוא אומר אתגר קשה מאד. זו המשמעות של היום הזה. ולמי לסלוח ועל מה? זה בפרק הבא של בועות אם יהיה לי כוח..וזמן...
ונשיקות ותגידי לכולם להיות נחמדים אליך כי את מלכה... יש כבר שם לתינוקי החדש? מאחלת לך החלמה ולכולם חגים שמחים. יום כיפור בשבילי הוא יום שמנסה לעבור. מאוד טעון. חושבת הרבה. לא צמה. כן עושה חשבון נפש. לבד. ולהזכיר לך בעניין הכותרת: החיים תמיד דורשים מאמץ מסויים....
מזל טוב אופיר היקרה, איך את מרגישה? הסיכות בבטן זה נורא... שלא לדבר על העייפות... מקווה שאת מחלימה , מה שלום התינוק החדש? האם אתם כבר אחרי הטקס הנורא? (ברית מילה) לא אלאה אותך בדעתי על הטקס הברברי חסר החמלה הזה שאין לו מקום בעולם נאור... זה כשתתחזקי.... וכיפור בשבילי? כפל סיגריות וכפל אוכל.... מאחלת לך ולמתנה הנפלאה שלך לשנה החדשה המון כח ובריאות... רוצה לאחל לך גם פרנסה בשפע אך פוחדת... את יודעת מה? לא פוחדת, מאחלת לך פפפרררנננסססההה בשפע, שידיך יביאו המון עבודה וכסף על מנת לאפשר קיום טוב למשפחה שלך... יום אחד כשתתחזקי אספר לך איך מצאתי אני את הבית שלי כשחזרתי מהלידה של הקטנים... בינתיים תנוחי הרבה... תאכלי טוב... תישני בכל הזדמנות ש יש לך והנקה זה דבר מעולה... אני הנקתי שניים ביחד. והרגשתי משאבה, מחלבה, מה שתרצי... אני נורא שמחה שעבר בשלום. התגעגעתי נורא.... ליאור
אני כל כך שמחה שאת כבר בבית עם התינוק החדש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נראה לי שזו המתנה הטובה ביותר שיכולת לקבל לראש השנה :) שיהיה לכם ביחד הכי טוב שבעולם!! שתהיה תהיה זו שנה נהדרת עבור שניכם ועבור כל שאר בני המשפחה! טוב שחזרת התגעגעתי :) שחף
האם הרך הנולד בריא בכל המובנים? האם את עדיין שרויה בעננים? הצטערתי לשמוע על מצבך הריגשי-הפיסי-המנטלי-הכלכלי-והנפשי. מבטיחה לך נאמנה כי זה יעבור עם הזמן והזמן יעשה את שלו. תחזיקי מעמד ותאגרי כוחות. זקוקים לך יקירה- בכל החזיתות.
התגעגעתי כל כך!! אופירי אני מכירה את ההחלמה הזאת מהניתוח..זה לא קל אבל זה עובר...גם אני הייתי מאושפזת שבוע לפני שבועיים....וגם אצלי בבית הבנות מתקשות לחזור לתלם ואני מוצאת את עצמי מציבה את כל הגבולות מחדש..שוב ושוב... מזל טוב ענקי על הולדת האפרוח החדש.. מאחלת לך רק טוב בהמון אהבה http://www.holidaydoors.com/images/bg_door_its_a_boy.jpg דמעה
התגעגענו ...אכן כן.... אבל עכשיו קחי לעצמך ולרך הנולד את הזמן הדרוש.... גם אנוכי מצאתי עצמי בלידה רביעית מתאוששת מניתוח קיסרי.... אבל למרבה הפלא היה פחות נורא....ממה שחשבתי או דמיינתי היי פעם על ניתוח... הגוף זקוק לזמן החלמה....ואת להתאושששות.... ולצד הקשיים הקיימים....אמא לגדולים ולקטנים...עם רצונות, צרכים....מרדנות ומבחנים... יש הרבה...הרבה.. מאחלת לך...המון אושר... מזל טוב יקירה אידה
הוא לסלוח לכל ברי האנוש שהטילו עלי את מימהם וכל המרעין בישין שלהם ולהשתדל לתרגל ולהתרגל לסלוח ולשכוח ולא לנקום ולנטור כמתבקש- בכוח ובמוח. להשלים עם מצבים נתונים- משונים ככל שיהיו. אך "אקסיומטים" ובלתי משתנים. יום כיפור הנו יום של פיוס עם עצמי, פיוס לאומי אחר הכיעוס והכאוס המשפחתי והסביבתי. יום של טיהור כוללני ועוצמתי. יום של הזדככות. והתחככות מכוונת ברת תכלית עם כל הקרובים הכואבים לי וקרובים רחוקים לי עלי אדמות לניקוי הטלית שאינה כולה תכלת...... יום של סגפנות ותפילות וניקוז שערי דמעות ובעיקר יום כיפור הוא יום טהור הנועד לשבירת המידות!!!! אם פגעתי באי מי מכן, שלא במתכוון, אני מתנצלת מעומק הלב. אוהבת אתכן כולכן בשל יחודיותכן ובלבדיותכן ובשל היותכן. כי רק בצוותא אנו פסיפס שלם ומושלם- גורם מאחד ומלכד.
http://words4u.mikud.org/nis31.htm
איפה ילדונת נעלמה לנו? ומה קורה אצלכן? שדה איך את מרגישה? וליאור מה שלום הבת שלך? מקווה שהיו דברים נחמדים אצלכן בזמן שנעדרתי ולא חלילה מתקפות חדשות ונוספות. ספרו לי מה חדש?
מזל טוב!!!! מוכנה לבוא לעזרתך פיזית בימים הראשונים הקשים האלו - מקוה שאת גרה במרכז... כתבי אלי למייל כדי שתכירי אותי יותר. אני באמת מתכוונת למה שאני אומרת כי אני יודעת מה זה.... חיבוק גדול [email protected]
שבת של אור ואהבה
ברוכה באה אליה מוזמנת להיות חלק מאיתנו לספר ולשתף כאן בשבילך אידה
מקווה כי תהיי אליה ואין קוץ בה:-) כאן לשרותך ולרשותך שדה ניר
אני בת 17, לפני 3 חודשים ילדתי תינוק, תינוק שנולד כתוצאה מגילוי עריות... אחי הגדול אנס אותי... ולמרות זאת החלטתי ללדת, פחדתי שאם אעשה הפלה אז יקחו לי את הילד, וגם הרגשתי שעצם ההפלה היא רצח של חלק ממני, בכל זאת- הילד שלי...ילד חף מפשע... עוד מלפני זה היינו מטופלים ע"י עו"ס ולפני חודש וקצת היא גילתה כיצד הריתי... היא הוציאה אותי מהבית אך לצערי גם לקחה לי את הילד... לא עזרו התחינונים ולא הבכי, כמה שניסיתי ובכיתי נעניתי ש"את עדיין ילדה, כל עתידך לפנייך. הנסיבות שהרית... זה ישפיע על התינוק, על ההתפתחות הנפשית... עזבי, תחיי את חייך, תתחתני ותביאי ילד כמו שצריך, אנחנו נמצא לו בית טוב ולא יחסר לו דבר. את לא מסוגלת לגדל ילד בגילך ובמצבך הנפשי-הטראומה ממה שעברת..." מה אני יכולה לעשות???!!! אני רוצה את התינוק שלי, אני האמא שלו!!!!
כמה קשה את מרגישה ועוד אחרי סחיבת כל ההריון והלידה. כואבת איתך ואין הרבה מה לומר כנגד הביוקרטיה והעו'ס שלא תמיד הצדק איתן .והן עושות את העבודה שלהן בגלל שהחוק הוא כזה. צריך לחוקק חוקים אחרים. במקרה שלך אם לקחו אין מה לעשות .ואת עוד צעירה. תוכלי ללדת עוד . אני לא יודעת אם זה עוזר לך אך גם לאחותי בת 48 לקחו את הילד. הבעל חולה בסכיזופ' והיא לא ידעה כל ההריון שזה התיכנון שלהם. ואז מהבית חולים במקום לבוא הביתה לחדר מלא צעצועים .לקחו אותו. היום כבר 4 שנים היא הסתגלה לזה קצת .היא מסיחה את דעתה בעבודה קשה ציור וכותבת יומנים ותעוד תמונות מהחיים. תשמרי על הכוחות שלך ותהיי אמיצה . חיבוקים גדולים אני שולחת לך . ורד.
רננה לא ממש יודעת איך להגיב...את נוגעת בהרבה מקומות כואבים אצלי.... תחזיקי מעמד דמעה
תודה על התמיכה האם אני מבינה ממך שקרה לך מקרה דומה? תסלחי לי על הבורות, אך רשמת זהירות טריגר, מה זה טריגר?
שלום חמודה, קראתי שוב ושוב את מה שכתבת... לפעמים נידמה לי ששמעתי את כל הסיפורים הקשים בעולם, אבל המציאות האכזרית עולה על כל דמיון. עם כל הכאב הבלתי אפשרי שלך, ואני מאד מבינה אותו... אני אמא בעצמי ויודעת איך זה לאהוב את הילד שלך שהוא חלק ממך מחייך, מכל ההויה שלך בעולם הזה... אבל רננה חמודה עד כמה שזה ישמע לך קשה, תני לזמן לחלוף, ותראי דברים מפרספקטיבה של זמן. אז ההגיון יתפוס מקום גדול יותר מעכשיו. כרגע את טעונה גם ההורמונים עושים את שלהם.... אם היה מדובר בתינוק שנולד מרומן עם חבר לדוגמא, זה היה סיפור אחר. כאן נולד תינוק מאחיך!!!!!!!!!!!!! זו התמודדות אחרת. עד כמה שקשה לשמוע, הילד שלך לו היית מגדלת אותו לבד מה שהיה אולי בלתי אפשרי מכל הבחינות, היה מהווה תזכורת כואבת מאין כמותה לדברים האיומים והנוראים שעברת.... תחשבי על הילד איך היה מסתדר לו שהאבא שלו הוא גם הדוד שלו? ואיזה תחושות קשות היו מלוות אותו כל החיים?... אני חושבת שכל הכעס שלך המופנה כלפי הרשויות בא ממקום מאד אמוציונאלי, אבל אני חושבת שהימצאות הילד בקירבתך היתה הופכת את תהליך הריפוי שלך לבלתי אפשרי. אני מציעה לך לגשת בהקדם, לעובדת סוציאלית במקום מגורייך, ולבקש הפנייה לטיפול נפשי, וכמה שיותר מהר יוטב לך.... ואיפה ההורים שלך רננה בכל הסיפור? האם הם יודעים? האם הם תומכים בך? מאחלת לך חיים טובים יותר. ליאור
ההורים לא ידעו בהתחלה, אך כשגילו העדיפו להסתיר לתת לאנשים לחשוב שנכנסתי להריון מרומן קצרצר ולשלוח אותי לתקופת ההריון, אנחנו ממשפחה "טובה" (כל כך מצחיק להגיד את זה... ממש!) וכנראה שיותר חשוב להם מה יחשבו בחברה האליטה שלהם מאשר הבת שלהם...אני, יש אנשים שמביאים ילדים רק כדי להגיד הייתי שם, עשיתי את זה אבל אני לא כזאת, חודש וחצי כמעט עבר מאז שהתינוק שלי דנאל (מהמילים האל דן...) נלקח ממני, והכאב לא רק שהוא נשאר הוא גם מתעצם מיום ליום, אני מבינה מה שאתן אומרות אך ליבי אומר אחרת, שלמענו אני אוכל לשכוח ולהתגבר, אני אוהבת אותו בכל מאודי, חודש וחצי הראשון לחייו הוא היה איתי, כל הזמן או בזרועותיי או שהבטתי בו בשנתו, הוא נתן לי מטרה לחיי, סיבה להמשיך ולא להתייאש- למרות כל מה שקרה!! ועכשיו אין לי כלום, לקחו ממני את הסיבה היחידה שהכניסה אוויר לאפי, ואני לא רואה עתיד, לא רוצה ללמוד, לא רוצה לעבודולא רוצה לעשות אם עצמי כלום
רננה יקרה ראשית ברוכה הבאה אליינו.... צר לי לשמוע על אשר עברת ועוברת.... כל כך הרבה דברים קשים.... גילוי עריות... אחייך.... הריון... לידה... תינוק חדש.... לעזוב בית.... להפרד מהתינוק.... כל כך הרבה.... כל דבר בפני עצמו הוא קשה וטראומטי בפני עצמו... עם מה מתחילים להתמודד...? מי איתך? מי מלווה? תמוך? מבין מה שעובר עלייך ןוכול להות בשבילך...ועבורך... אני מצטרפת להמלצה לפנות בהקדם...לרשויות הרווחה,ליועצת/עו"ס בית הספר....לטיפול.... את צריכה לעכל...לטפל ולעבד ....את אשר עברת וחווית... לעבור תהליך של קבלה... שיחזק אותך... שיהיה מי שיעזור יתמוך וגם ייעץ... מאחלת לך כל טוב ואנחנו כאן בשבילך אידה
קודם כל שלום, אני מבינה שאת מבין האחראיות כאן כרגע אני מרגישה שהטיפול היחידי, הדבר היחיד שיכול לעזור לי, ולתת לי סיבה להיות מטופלת הוא הבן שלי, אבל גם אותו, את הדבר היחיד שנתן לי כוח לחיות לאחר כל מה שעברתי, בלעדיו אני לא רואה שום סיבה לטפל בפצעים כי בלעדיו הפצע הכי גדול ישאר פעור לנצח... הוא הדבר היחיד שיגרום לי לנסות להציל את מה שנשאר ממני... אני מרגישה כל כך אומללה...בוכיה וכאובה אני שוקעת כל יום ברחמים עצמיים... האם יש דרך להחזיר אותו אלי? כי לא לקחו אותו בשל הורות לא טובה, תפקדתי מצויין, אני לא מבינה למה הוא ואני צריכים לשלם על חטאי משפחתי הארורה...שלנצח יהיו ארורים!!! אני ש-ו-נ-א-ת אותם!!! מה אני יכולה לעשות???
כפי שלא בכיתי מעודי. התערטלתי נפשית-פיסית-מנטלית ומוראלית- טוטאלית!. אכן טריגר במלא עוצמתו ונשמתו.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! והמציאות לא עלינו, עולה על כל דימיון, שיגעון ושיגיון! יקירה דברים שרואים מכאן, לא רואים משם! אף אני הריתי בגיל צעיר יחסית- כרונולוגית- 18+ הריון לאדם מאד לא רצוי- הייתי רצוצה, מושפלת, שבר כלי וכל שחפצתי היה להתאבד ולאבד את תינוקי בריחמי. איבדתי את שפיותי באופן זמני. היום אני מודה לא-ל שלא רצחתי תינוק חף מפשע ולא רחצתי את ידי בדם של חסר ישע ולא רצחתי וחמסתי לו את אמו- מולידתו. זה תובנה והבנה שניבטה וצמחה בי- שנים ! היום עם כל מנות הצער, הכאב, היגון והמרור אני גאה להיות אמא של בני יחידי מחמדי ומשתדלת להיות אמא במלא מובנה של המילה- מכילה, אכפתית, טובה, מעניקה חום ואהבה ואת כל צרכו, תומכת, מפרגנת ומדרבנת. אך בעבר הלא רחוק זה היה מעין "אגדה". חלום אוטופי. לא צלחתי לקבל את היותי אמא כתוצאה מחוויה וטעות איומה. בעודי רכה בשנים בעצמי. ללא תיכנון ראוי ורצוי, ללא כל הצדקה ומתהומות של יגון ונאקה. רננה יקרה. עברת טראומות איומות בזה אחר זה. את כעת מוצפת- שוצפת וגועשת ומאד לא כשירה לטפל בילד חמד שלך שמהווה תזכורת נמהרת לכל הטראומה המצטברת ושנולד מחוויה קשה ולהוויה אנושית- אנושה ומאד מאד לא בריאה. אם טובת ילדך הנה בראש מעיינך תשלימי עם הניתוק הזמני מהתינוק- פרי בטנך. לטובתו ולטובתך!!!ולטובת כל הצדדים הנוגעים בדבר! וכשתתבגרי ותתגברי על החוויות הקשות ותטפלי בעצמך, תהיי אמא בריאה ועוצמתית, מכילה וגדולה בשבילו ולמענו. ראשית לכל ילדה יקרה את זקוקה לטיפול בהול! ויפה שעה אחת קודם.! התקשרי בבקשה ל1202- קו התמיכה לנפגעות תמיכה מינית לצורך תמיכה והפניה לגורמים מקצועים ובמקביל תפני לעוס"ית לנוער שתתמוך בך ותדאג לסידור הולם לך ולילדך, לפיתרונות מעשיים בכל המישורים ולהסדרי ראיה תקינים ומומלצים- בינכם. תשמרי על עצמך. אני אתך. שדה ניר- מוצפת, מבולבלת וטרם מעכלת!
אכן סיפור קשה ומעורר שדים מתוך הבקבוק, אף אני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי... אגב קיבלתי את המסרים שלך, שקלתי אותם לחיוב, לשמחתך כי רבה... אוהבת אותך ליאור
קודם כל ליבי בצערך, אני כל כך מצטערת על שגרמתי לך צער בהזכרות בעברך הכואב, הלוואי ויכולתי להמנע מכך... אני כל כך שמחה בשבילך שלפחות זכית בחסד לראות את בנך גדל, מחייך, הולך...חי ולגדלו, לפחות זכית בנחמה זו אני מודעת לעובדה שעברתי טראומה, אני מרגישה את זה על נפשי שבעבר הייתה חייכנית צוחקת...ומאושרת, אך אני לא יכולה בלי בני, לא האמנתי כמה מהר ניתן להתאהב ביצור קטן ועדין, לאהוב מישהו יותר מאשר את עצמך וחייך, לרצות להקריב למענו את חייך,לא האמנתי שדבר כה קטן ועדין ישכיח ממני את צרותיי, יחזיר את האור לעניי, חיוכי לשפתיי ואת האושר לחיי... אך מאז נלקח ממני דנאל שלי חזרתי למצב שלפני, לכאב, האומללות, הבכי הלא פוסק, הרצון להפסיק לחיות... ובוודאי שטובת ילדי היא בראש מעיניי, אך מה יותר טוב מאימו שכה אוהבת אותו ודואבת אליו??!! הלוואי והייתי יודעת שבבוא היום אקבלו בחזרה ושלבינתיים אוכל לראות אותו, לחבקו ולנשקו, אפילו הצהרתי שאלך לטיפול, שאעשה הכל רק שלא ינתקו אותו מחיי, אך חודש וחצי עבר מאז הוא נלקח ממני ומאז לא ראיתי אותו.... והבנתי שהוא בהליכי אימוץ... למה? מה עשיתי? הלא סבלתי מספיק, כל חטאיי היו ששתקתי, שסבלתי.... האם אני אדם כל כך נורא, כל כך רע ופוגע שזה מגיע לי? האם לא סבלתי מספיק כדי לכפר שצריך גם לקחת לי את הסיבה היחידה לחיי?? זה כל כך כואב, אני לא יכולה להסביר... רוצה לצרוח, לזעוק...אבל זה לא מקל, אני רק בוכה מנסה.... זה כל כך כואב!!!!
אני כבר כמה ימים רוצה להגיב לך ואני לא מצליחה,רק רוצה להגיד שקראתי וליבי איתך זה נגע במקומות רגישים אצלי אני אדבר עליהם בהמשך כרגע לא מסוגלת טוב שבאת לכאן וברוכה הבאה
תודה על קבלת הפנים החמימה אני רוצה לציין שפה מצאתי אוזן קשבת, מה שלא מצאתי אצל משפחתי- מקום לפרוק את הכאב,לבכות ולזעוק, לספר ודאגה... אני כאן בשבילך כשתרצי- אני תמיד מוכנה להקשיב
רננה אולי זה יכול לעזור לא מבטיחה כלום אבל תנסי עוללים בשבי ארגון של משפחות אשר ילדיהם נחטפו על ידי עובדים סוציאלים ופקידי סעד 04-9882574 055-387594 : [email protected] :e-mail
תודה, תודה, תודה...תודה!! תודה שנתת לי כיוון, עד כה לא היה לי שם או מספר- תודה
רננה יקרה, ראשית אני רוצה לאמר לך שליבי איתך באמת ובתמים, ואהבת אם לילד אף אחד לא ילמד אותי מה היא!!! אולי אני עכשיו בתפקיד הרעה, המוכיחה בשער... אבל אני חושבת שהחיזוקים מכאן אלייך לא צריכים לבוא ממקום של לעזור לך לחפש את הילד... היום את לא יכולה לראות את זה, ואולי התגובה שלי אפילו נשמעת מקוממת ואנטי... אולי אפילו פדגוגית (אני מורה...) אבל אין לי ספק,(מכירה את התנהלות הדברים מבפנים) שהאפשרות שיוחזר לך בנך יקירך היא לא ראלית. עד כמה ש קשה לשמוע את זה, ואני חושבת שיש משהו חסר אחריות בזה שמעודדים אותך כאן לכיוון הזה, כי המצב אצלך מאד מורכב!!!!!!!!!!! הילד שלך נולד כתוצאה מגילוי עריות. ולטובתך שלך לטובתו של התינוק מוטב כך... ואני לא אומרת דברים ממקום של ריחוק או חוסר רגישות... החברה הכי טובה שלי, חברת ילדות מגיל אפס. ילדה בת מחוץ לנישואים כשהייתה בגילך... עברתי איתה את יסורי התופת את ההתלבטויות... את הגעגועים לילדה שאינה... לאחר מכן אותה חברה שלי נישאה, והפכה בעצמה אם לשלושה ילדים מקסימים. האובדו הזה של הילדה מלווה אותה לאורך השנים. אבל עובדה שהיא הצליחה להשתקם ולנהל חיים בצל הטרגדיה. ולא מזמן דיברנו בטלפון והעלינו את הנושא הזה, והיא אמרה לי בפרוש שהיום היא לא מצטערת כמו בהתחלה שכן גידול ילדה בגיל הזה היה מונע ממנה הרבה חוויות כאלה ואחרות שעברה... זה נקרא פרספקטיבה, השקפה ממקום של זמן אחר... אין לי ספק שיגיע היום גם את תיראי דברים ממקום פחות כואב, יותר ראציונלי... כמה שזה נשמע בלתי אפשרי עכשיו... מתוקה ויקרה, הרפי מהחיפוש אחר הילד (אני לא נטולת רגשות כמו שזה נשמע). קחי לך את הזמן שלך להתאבל להפרד, לכאוב. את חיבת לעבד את הדברים עם אשת מקצוע, לבד בלתי אפשרי... הפני את כל האנרגיה שלך להחלמתך הנפשית. מאחלת לך חיים טובים, כמו כל בת נעורים בגילך. ליאור
אני מבינה את מה שאת אומרת אך כיצד אוכל להפרד לנצח מבני, שאותו נשאתי ברחמי 9 חודשים, הרגשתי אותו זז, שמעתי וראיתי את ליבו פועם, ילד שהענקתי לו חיים והוא העניק לי את חיי בחזרה... אני לא מסרתי אותו מרצוני, הוא נלקח ממני ללא כל סיבה מוצדקת, טיפלתי בו כראוי ולקחו לי אותו ללא אפשרות אפילו להפרד כראוי ליבי אומר לי שאני חייבת לעשות כל שביכולתי על מנת להחזיר אותו אלי, ולפחות, בתור התחלה, שיתנו לי להיות בקשר איתו כל מחשבותיי נתונות כל יום וכל היום רק אליו... הלוואי ויכולתי לדעת שבעתיד ארגיש אחרת, אך כרגע אינני רואה עתיד... לא בלעדיו...
כתבתי לך בשירשור של למה אני שברח לעמוד הקודם... מקווה שתקראי...
אולי יש מי שכבר מכירה.....אבל בכל זאת המסר חשוב ומרגש..... שבת שלום היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית, בשעה 0830 לערך. איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 0900. התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין, מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה. ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו, מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי. הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה. הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע. תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו, "לאן הוא ממהר, האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא"? האיש ענה לי לא, איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול א???ה ארוחת בוקר. שאלתי את האיש מה מחלת אשתו? והוא ענה "כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת "האלצהיימר". בתום הטיפול שאלתי את האיש, האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת? והוא ענה לי "לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים". התפלאתי מאד ושאלתי אותו, ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה? האיש חייך, הניח ידו על ידי ואמר "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה". והוא יצא מהמרפאה לדרכו. בשמעי את דבריו, התאפקתי שלא לפרוץ בבכי וכל גופי רעד. אמרתי לעצמי, "זו היא אהבה שאני רוצה בחיי". אהבת אמת, לא פיסית, לא רומנטית. אהבת אמת היא לקבל את השני בכל, במה שהיה, במה שהוא כיום ובמה שיהיה בעתיד.
סיפור מרגש... שבת שלום
שבת שלום אידה יקרה, הסיפור מאד ריגש אותי, הזכיר לי סיפור מתוך הספר של מריאן רבינוביץ, פרופסור המטפל בחולים סופניים, בספר הוא מספר על חולה אלצהיימר, שהתאלמן מאישתו אחרי עשרות שנים... הבן שלו שכר לו דירה בקרבת ביתו על מנת להשגיח על האב... וכל בוקר היה האב נעלם מביתו לכמה שעות...הבן החליט לעקוב אחריו, וגילה שהאבא הולך לבית הישן מחפש את אשתו המתה... מדבר איתה ויושב "לאכול" איתה ארוחת בוקר, לאחר מיכן חוזר אל הבית החדש... מאד מרגש לאור השאלה האם יש כאלה אהבות אמתיות גם היום? ומי יחפש אותי לאחר מותי? תמשיכי להביא סיפורים מרגשים... ליאור
רק לחזק את המסר שדיבר אליי... אהבת אמת היא לקבל את השני בכל, במה שהיה, במה שהוא כיום ובמה שיהיה בעתיד.
את מתגרה בי????????????? אוהבת אותך בכל תנאי...
והמסר לדידי, אידה הוא לא לנטור לשני ולנסות בכל מאודי ומעודי-לסלוח ולהשתדל את העבר ואת הרוע של בני אנוש שהוא נושא בקרבו- לשכוח! כי איזהו גיבור? הכובש את יצרו. רק כך ניתן להגיע למעלה כה נשגבה ודרגה כה מופלאה של אהבת אמת! שנה טובה, אידה
לבד בבית...מרגישה נטושה..מאוימת...כל הפחדים המוכרים צפים לשתח..זוכרת כשאמא שלי עזבה..הייתי קטנה..היא הסתכלה אל תוך עיניי והבטיחה שהיא תחזור..וכמה חיכיתי אבל היא לא חזרה...לא סומכת כבר כשאומרים לי שיחזרו..לא מאמינה כבר..והמטפלת שלי נוסעת ביום שלישי ומשהו בי מפחד שהיא לא תחזור..כי אמהות עוזבות ולא חוזרות..הן רק נוטשות..אני מפחדת דמעה
הלילה החושך מביא את כל הפחדים הישנים...חדשים.... חרדות... פחד להיות לבד... להנטש.... מקווה שהבוקר והאור יגעו עבורך מהר... שיסלקו את החושך והפחד... אחד הדברים החשובים בטיפול הוא לחוות חוויות מתקנות לעבר.... ומקווה שכך תרגישי כשהמטפלת שלך תחזור... שאת יכולה קצת יותר לסמוך... קצת יותר להפרד... להרגיש קצת יותר בטוחה לילה טוב אידה
אני יודעת שאת צודקת לגבי החוויה המתקנת של הטיפול אבל עכשיו..בחושך..קשה לי לראות את האפשרות שהפעם זה יגמר אחרת ושהפעם אני לא אנטש ושב...מרגישה בדיוק כמו הדמות הקטנה בתמונה http://images2.deviantart.com/i/2004/08/3/3/please_don__t_leave.jpg דמעה קטנה ומפוחדת
מקווה שהלילה עבר, אספת כוחות לעוד יום... תהיי חזקה, למענך ולמען הבנות שלך, המטפלת תחזור אני בטוחה. גם היא זקוקה לחידוש הכוחות שלה... אני רוצה להגיד לך משהו, וזה לא ממקום שיפוטי חלילה, אבל אני חושבת שאם תשימי את המטפלת שלך במקום בו היא צריכה להיות זאת אומרת מטפלת ולא דמות אימהית... הפרדה ממנה תהיה הרבה יותר קלה עבורך,אני רואה איך את מתייסרת כל פעם ש יש הפסקה בטיפול, ויודעת כמה זה קשה, אבל אני מבינה ש יש מה שנקרא השלכה בזמן הטיפול, עברתי את זה, עכשיו כל ההשלכות שאני עושה בטיפול הם השלכות של כעס, לזכותה יאמר שהיא סופגת... עד לאן השד יודע.... זה עדיף לדעתי מאשר לראות בה את האמא שאין לי... הלוואי ויגיעו אלייך ימים טובים ושקטים יותר... ליאור
ליאור לא יודעת איך להגיב למה שכתבת..אין בי כוחות להתחיל להסביר לך..מצטערת...רק רוצה לבקש שלא תשפטי רגשות של אחרים..לא כל אחד מרגיש כמוך..ולא לכולם יש את השליטה שיש לך על מה שאת רוצה או לא רוצה להרגיש בטיפול דמעה
דמעה יקרה וחשובה, כתבתי מראש שאני לא אומרת דברים ממקום שיפוטי, להיפך... רציתי לתת לך עוד מקום של נקודה למחשבה... לא היתה בשום מקום כוונה לפגיעה, חלילה, ואת יודעת כמה שאני דואגת לך... מבינה אותך... וגם לי יש ימים איומים, לא תמיד יש לי כח...
מעניין מה שלום אופיר, ואיך היא מרגישה? האם ילדה בשעה טובה?
האניגמטיות בדבר אופיר המקסימה- אופפת אף אותי. מקווה לשמוע ממנה רק בשורות טובות.
גם לך איך לא, שיגרתי מייל, לא יודעת למה לא מגיע???.... מה שלומך מתוקה? איך עבר החג? אני בלסתי ללא הפסקה, ואחר כך אני בוכה שבגדים מהעונה הקודמת לא עולים עלי.... והיום חגיגת קרמבואים, והבן שלי אומר לי, אמא לא יודע מי אכל את כל הקרמבו, אל תאשימי אותי, ואני עוד עונה לו שאני לא מאשימה אם לא ראיתי מי עשה..... איזה אמא משוגעת אני.....חחחחחחחחחחחחחח
את בטח לא מכאן, כי הבנות כאן לא נוהגות לכתוב בעילום שם...זאת אומרת כל אחת כותבת תחת השם שבחרה לה... כי אנו כאן מכירות אחת את השניה יודעות ש יש כאב גדול, בלתי אפשרי אפילו שמאחד את כולנו.... לכל משתתפת כאן בפורום, יש תקופות בלתי נסבלות בהם אין אפילו רצון לחיות. ממש כך, ואם מישהי בוחרת לשתף אותנו, זה בסדר גמור מבחינתנו, כי המקום הזה מיועד לתמיכה ולהכלת הכאב אחת של השנייה, כל אחת לפי יכולתה, לפי הכוחות שלה ונסיונה... אמירות כאלה כמו שלך, פגעו נורא ועובדה שקיבלת תגובה שבאה ממקום מאד כואב... ואני רוצה להגיד למי שהגיבה לך, ובאמת לא משנה מי זו, שזה בסדר גמור להרגיש רע, ועוד יותר בסדר להביא את זה לכאן. ואנחנו כאן (מקווה שזה בסדר שאני מדברת בשם הבנות) על מנת להקשיב לעודד, לתמוך, ולעזור לקום חזרה, כי החיים בסופו של דבר חזקים מהכל.
...
תגידי לי אם הגיע אלייך, אם לא אנסה שוב.... ערב מצוין שיהיה לכולנו.
רע לע..רע לי..רע לי... בטח כבר נמאס לכם לשמוע אותי..אני יודעת שלי כבר ממש נמאס לשמוע את עצמי דמעה
(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) מתוקה אני חלשה בגרפיקה, העיקר הכוונה. ולא נמאס מימך.... לעולם לא. אתקשר מאוחר יותר. אוהבת ליאור
דמעה יקרה שולחת לך חיבוק אמיתי מחזק... שיתן מעט מהכוחות שאת זקוקה להם... איתך אידה
(((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ותוסיפי עוד כהנה וכהנה חיבוקים כיד הדימיון הטובה!
לא נמאס, כמו כולנו כאן חווית כאב עצום וזכותך ומותר לך לצעוק שרע לך מתי שבא לך ולבכות, בשביל זה אנחנו כאן, אנחנו הכתף אחת של השנייה
דמעה וכתם יקרות אני מאוד מקווה שהבוקר יוכל להביא איתו גם חיוך ושהיום החדש יביא איתו הרבה כוחות חדשים והרבה רגשות חיוביים אוהבת שחף http://img166.imageshack.us/img166/7721/goodmorning5ke.jpg http://russellconnection.tripod.com/images/sunlovemyurl.gif
שחף יקרה תמונות מדהימות..תודה מתוקה..איך את הבוקר? דמעה
אני הבוקר מרגישה מוזר... נרדמתי היום ב-3, התעוררתי ב-6.30 ולא הצלחתי להירדם בחזרה וגם אתמול ישנתי רק 4 שעות... ואני מתכוונת לבוא אליך היום לעזור לך עם הקניות :) אז תתכונני...
נאנסתי.... אני לא יודעת מה לעשות.... זה כל כך כאב שם... וזה כל כך כואב בלב, בנפש רוצה למות אבל אין את האומץ....לא רוצה לפגוע במשפחה
אני כל כך מצטארת לשמוע על מה שעברת... הכאב הוא כל כך גדול שכמעט ובלתי אפשרי להביע אותו במילים האם יש מישהו שאת יכולה לשתף? מישהו שיתמוך בך ויהיה לידך? אני כאן איתך מחבקת שחף
אני מתביישת... מרגישה אשמה... אבל יודעת שלא צריכה מפחדת ולא רוצה שאנשים יסתכלו אחרת, יתנהגו אחרת וידברו אחרת, שיפחדו לצחוק ולדבר איתי ולידי
כמדומני כי אין זה ינחם אותך דיו: "צרת רבים, חצי נחמה". אך לשם הידיעה וההבנה: כל בחורה שלישית בישראל עוברת מקרה אונס או התעללות מינית. וכל בחורה שניה עוברת הטרדה מינית. אנחנו כאן להתחלק עמך במכסת תחושות: הצער, הבילבול, האשמה, האימבולנטיות, והיגון.
השתחררתי מוקדם היום מהעבודה כי לא הרגשתי טוב היה לי טרמפ עם המנהלת שלי ועצרתי בקניון לקנות בבית מרקחת,הרגשתי סחרחורת והלכתי לאכול משהו קטן שאני לא אתעלף אני יושבת שם על אחד השולחנות ואז אני רואה דמות מוכרת חולפת על פני ונגשת לדלפק אחר,הסתכלתי לא מאמינה הדמות שחלפה על פני היה השופט שנתן לי את הילד והשופט שגם לקח אותו,השופט שבלי הגלימה נראה אדם רגיל שחורץ גורלות האדם הזה שהתחננתי אליו בדיונים שיחזיר לי את הבן שלי,האדם הזה שרחשתי לו כבוד ונזהרתי בסערת הרגשות אז לא לבזות את בית המשפט,רציתי לגשת אליו לשולחן שהוא אכל בו ולהגיד לו תודה רבה לך על שלקחת ממני את הילד שלי אבל ידעתי שיכולות להיות לזה תוצאות של משהו שלילי אז תפסתי מרחק וברחתי משם התאפקתי לא להגיד לו כלום, מרגישה עכשיו שאני לא יכולה להכיל יותר כלום,לא יכולה יותר להסתובב מחוץ למיטה שלי לדירה שלי, לא רוצה לצאת יותר החוצה כואב מידיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
למה כל הדברים הקשים האלה נופלים עלייך יום אחרי יום.... אתמול הטיול עם הפעוט שעורר אצלך חוויות קשות..... והיום השופט..... פלא שאת מרגישה נורא.... האמת גם אני לו הייתי במקומך הייתי מרגישה שעולמי חרב עליי, והתחושות שלך הן של כאב אמיתי.... מה אני אגיד לך? חיבוק יעזור? קבלי ((((((((((((((((((((((((כתמתמה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))
מצטערת שהכל כל כך קשה...אני איתך אם זה עוזר שולחת חיבוק עוטף ומרגיע לילה טוב דמעה
כתם יקרה לצד דברים טובים שקורים כיום יש גם מפגש כנראה בלתי נמנע עם עוד דברים קשים מהעבר.... וזה נמצא בכל מקום...כמעט.... אני יודעת כמה קשה...כמה כואב.... מפגש כזה עם אדם שהשפיע כמו רבות על חייך.... איזה מילים יכולות לנחם את הכאב הזה.... ובכל זאת למרות הרצון...הדחף.... אין מקום להסתגר ולהתנתק.... יש הרבה אנשים שאת חשובה להם....שהם לך.... אנשים קרובים....אנשים במקום העבודה.... שאוהבים...דואגים....מחבקים... שולחת חיבוק מחזק אידה
אני מתלבטת אם לכתוב לך משהו שחושבת עליו בהקשר שלך כבר חודשים. סילחי לי אם אני פוגעת. זו לא הכוונה שלי. אני מבינה כמה כואב ורוצה לעזור. האם זה יעזור לנסות לחשוב שלילד הזה יש חיים ואולי אפילו חיים טובים?ברור לי שהפצע שלך הוא מאוד כואב אבל זה נראה לפעמים כאילו שאת נלחמת בתהליך ההגלדה שיכול להיות לפצע הזה. לראות אדם כמו השופט הזה במצב בו את נמצאת כואב נורא. אני יכולה לחשוב איך טריגרים זורקים אותי למקומות מאוד כואבים שוב ושוב. אבל לשנה החדשה אני מאחלת לך במיוחד שתאחזי בחיים, שיקרו לך דברים שיגרמו לך לחייך ולחשוב שלפעמים טוב.
תודה לכל מי שהגיבה לי אני רוצה לברוח מכאן רחוק למקום שבו אין כאב,אין סבל,אין תזכורות,אני רוצה לברוח לארץ רחוקה רחוק מהכל רחוק מכל הזיכרונות המכאיבים. בארץ הזאת אני כבר לא יכולה להמשיך.
לא קיימת ארץ כזאת לכל מקום אליו את בורחת את תקחי איתך את כל הזכרונות, את כל הכאבים בכל מקום יהיו את כל אותם הדברים שיהוו עבורך טריגרים אין ארץ כזאת בה למשל אין ילדים קטנים... או אין שופטים... אולי זה לא בדיוק מה שאת נתקלת בו בארץ, אבל זב עדיין יזכיר כי הזכרונות הם חלק ממך!
http://www.inliquid.com/features/ainl2/artists/pictures/Crying_Girl_final_1.jpg
http://www.angliacampus.com/public/feat/books/9912/hug.jpg דמעה
http://www.skfriends.com/monkey-hugging-dog-photo.jpg
לא מסוגלת לצאת מהבית..לא רואה טוב ואין לי שיווי משקל בכלל..ואין כבר כמעט אוכל בבית..ואני לא יכולה ללכת לעשות קניות..חסרת אונים לגמרי..נמאס לי כבר כל כך להיות ככה...בא לי לבכות עד שיגמר לי האוויר דמעה
דמעה יקרה מצטערת לשמוע כמה קשה וחסר אונים את מרגישה.... הרגשה קשה המוגבלות, ראיה, שווי המשקל... האם יש מי שיעזור לפחות בקניות? יצאה קצרה לאוויר העולם? מקווה שמחר יהיה יותר טוב לילה טוב לילה של חלומות רגועים ונעימים... כמו התמונות המקסימות שאת שולחת... איתך אידה
אידה אין ממש מי שעוזר..לא יכולה לצאת לאוויר העולם כי אני נופלת ואין מי שיבוא איתי..מרגישה איך אני מרחמת על עצמי ושונאת כל כך להרגיש ככה...אבל הכי גרוע זאת ההרגשה הנוראית הזאת של הלבד...מרגישה נטושה.. דמעה
מנסה לשמור על אופטימיות למרות שמותשת ממעברים ונספחיהם. מאוד לא קל. במאה ה21 אישה בישראל ללא גבר מסמלת לשכבות שלמות: כושי של העולם... בואו נשפיל וננצל ונהפוך אותה לפריירית. (גם עבור נשים אחרות...) ובקשה: ראיתי שזה לא מופיע במכתבי הפתיחה. כתיבה על התאבדות באמת מקשה על הכותבות והקוראות כאן שנמצאות במצב לא קל. זה משהו שצריך למצוא מקום בטיפול או בקוי החירום. גם אני דיסוציאטיבית, גבולית. גם אני בוכה ומרגישה הרבה שמאוד קשה. אבל אלו לא כל החיים, נכון? שתהיה לכן שנה טובה באמת. עם הרבה צמיחה והחלמה וקימה מנפילות בכוחות מחודשים. ושהשיר בלב ישאר לתמיד. הוא מה ששמר על כולנו ברגעים הכי קשים...
לא הבנתי למה לא שומעים ממך, שכחתי שאת במעברים.... איך הבית החדש? הבנות הסתגלו? פחות או יותר, מאחלת לך בית קבוע שלא תעברי יותר דירות. שתהיה לך שנה מאושרת, בכל המובנים... התגעגעתי.... היית חסרה.
פיה יקרה טוב לראותך מאחלת לך את השנה הכי טובה עד כה והכי פחות להמשך השנים... שרק ילך ויהיה יותר ויותר טוב... מאמינה בהתחלות חדשות....דירות חדשות ...פתח לדברים טובים... מצטרפת לברכותייך בהצלחה ושנה טובה אידה
שנה של סתגלנות, צבירת כוחות ומשאבים ויצירת חידושים יפים ומרגיעים. שנה שבה יתגשמו כל משאלות לבך- לטובה ולברכה.
תודה. גמורה מעייפות. אשתדל לכתוב לך יותר ארוך כראוי בקרוב.
לא מצליחה לישון..לא רוצה כבר כלום... דמעה
שם מתחילות התחושות...... מקווה למענך כי יהיו המה אך תחושות נעימות ותראפויטיות....... לילה טוב וחלומות פז, דמעה יקרה.
נו ניחא. שיהיה לבריאות ולבדיחה.....
http://rorschachentertainment.com/projects/jtprints/anguish2.jpg דמעה
שלחתי אלייך מייל לשנה החדשה, לא יודעת אם הגיע אלייך, חושבת עלייך... מקווה שהיום יהיה טוב מקודמו. ליאור
שלום לכולם, איך היה החג? אני רוצה לספר לכן שאני נמצאת בימים יותר טובים שלי, ימים אופטימיים שיהיה בסדר, שאני אתגבר ואמשיך הלאה ואחייה כמו שבחורה בגילי צריכה... מעניין מדוע לעיתים אנחנו אופטימיות ופתאום בבת אחת נהיות פסימיות... רוצה להיות רק אופטימית, רק לחייך!!!!!!! מאחלת לכן רק ימים כאלו
אולי הגיע העת לשנות את שמך? שהרי שם זה מהות. ושם יכול להוות בבחינת: נבואה שמגשימה את עצמה. תמשיכי להיות אופטימית ומלאת תקווה ונחמה.
יקרה.... אני בהחלט מצטרפת לדבריה של שדה. שנה חדשה... תקוות חדשות אופטימיות ותקווה... מה את אומרת? אידה
אז הייתי בחג היו רגעים של רוגע, היו רגעים של רצון לברוח,אבל היום זה כבר היה מעל לגבול היכולת שלי עד שפיתחתי כאב ראש חזק ,הלכנו עם הנכד שלה לספארי כי הבת שלה היתה צריכה לשבת על עבודות,ניסיתי לנטרל את הרגשות שגאו בי, כל הזמן דימיינתי את הבן שלי ואת הנכד שההבדל ביניהם חצי שנה אייך הם היו ביחד היה לי גם קשה כי לקחתי את הבן שלי לספארי שהיה קטן וזה הזכיר לי והתגעגע ואני הולכת ומלא ילדים ותינוקות ועגלות ומתאפקת לא לבכות שלא ירגישו כי לא רציתי להעכיר להם את האוירה,אז המשכתי ללכת כאילו הכל עובר לידי ורציתי רק שנצא משם כבר,וזה המשיך והמשיך גם ראינו מחזמר בחוץ כחלק מהגן חיות,רציתי כבר לצעוק שאני רוצה ללכת משם כל כך כאב לי לראות את כל המשפחתיות את כל הילדים מרגישה כאילו התרוקנה לי הסוללה לגמרי,התרוקן לי הרצון לנשום,התרוקן לי הרצון לגעת בחיים האלה הכל כאבבבבבבבבבבבבבב אחדדדדדדדדדדד גדולללללללללללללללללללללללל
אני מנסה לבחור מילים... אני רק יכולה להגיד לך שאני מבינה את הכאב שלך על אובדן הילד (זה גם סוג של אבדן לדעתי) מרגישה את הרגש האימהי שלך גואה בך, ושולח לי אותות של כאב והזדהות. הלוואי באמת כתם יקרה שיגיע היום בו תחבקי ילד משלך. אני בטוחה בטוב הלב שלך, וברגשות המופלאים שלך, ואין לי ספק שאם יום אחד יהיה לך ילד הוא יהיה המאושר באדם. שלך ליאור
תודה ליאור ,אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך כבר ככה,ושהמציאות מנגנת כל הזמן על מיתרי הכאב,שמשהו בפנים רוצה להתכבות,כל נשימה חונקת,כל נשימה כואבת,אני כבר לא חזקה יותר,אני גם לא רוצה להעמיד פנים יותר,אני רוצה להפסיק לתפקד,אני רוצה להפסיק לנסות,אני רוצה להפסיק לנגן על המיתרים של החיים אני לא עומדת בזה יותר,אני כבר לא יכולה לעמוד יותר אני כושלת.
כואבת את כאבך העמוק. ונאלמת יען כל מילה שלי תגמד את החוויה וההויה הקשה והמתישה שלך. מקווה כי למרות הכל תחבקי ילד משלך. אתך. שדה ניר.
תודה שדה ניר,ילד משלי נראה לי לא מציאותי,נראה לי לא אפשרי,כי המציאות שלי עקומה,אני כבר לא רוצה להמשיך,אני כבר לא רוצה כלום.אני רוצה להסתגר ולא לעשות כלום,לא אומרת כלום,לא מספרת כלום,כמו בשיר רוצה להיות בתוך הבועה
כתם היקרה, קודם כל אני מצטערת שאת חשה כאב כה גדול, והוא נשמע ככאב עצום שמפלח את ליבך אני לא יודעת בדיוק על מה מדובר (אני די חדש באתר) ואשמח לשמוע ממך, אולי יהיה לי מה להגיד/ לייעץ לך
שהלילה יעבור בשקט.. http://flock-of-fairies.com/assets/images/HeartsFaeGOODNIGHT.gif דמעה
תודה דמעה נשמה על הבול קליעה. ולילה טוב אף לך.
יש לי הרושם שהיצליחו לסדר לי את המחשב.... רוצה להודות לכן בנות יקרות על הברכות לשנה החדשה... מאחלת לכולכן שנה מאושרת, מוצלחת, מלאת כוחות..להתמודדות שנה של התחדשות והתפייסות... שנה של קבלה, עזרה הדדית ואהבה שנה של בריאות ופרנסה... הכל מהלב ובאהבה ממני דבר נוסף.....ממייל שקבלתי.... כשאתה עושה משהו שפוגע באנשים גם שלא בכוונה תחילה. אתה משאיר צלקת, בדיוק כמו חור של מסמר בקיר. פצע מילולי הוא גרוע בדיוק כמו פצע פיזי...(לפעמים אף יותר) חברים הם כמו יהלומים יקרים, הם גורמים לך לחייך ומעודדים אותך להצליח, הם קשובים לך, הם תמיד שם בשבילנו, אנא סלח/י לי אם איפעם השארתי לך חור בגדר..... שנה טובה אידה
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם...(פוחדת לפרט....) מה שתבחרי אמן שיתגשם... ואם אי פעם נפגעת מאמירה כזו או אחרת שלי, מתנצלת מעומק הלב.... וכל איחול שלי אלייך, כל ברכה , באה ממקום של הערכה גדולה.... ליאור
ושנה טובה ומבורכת במיטב הברכות
מאחלת לפתיחה של עידן חדש בפורום איתכן וכאן בשבילכן אידה
אני ערה..מרגישה רע..משהו בלהיות שוב בבית קשה לי מאוד..אני עם שילשולים והקאות...כאב ראש..לא טוב לי....רוצה כבר להרגיש אחרת דמעה
מבינה שקשה החג.... ארוך ולא נגמר.... נוסף למגבלות שלך יש עם מי להיות? לדבר? שמרי על עצמך יקירה!!! אידה
שנה טובה
http://img.photobucket.com/albums/v192/my_photos_are_in_here/snaggables/GoodMorningBiertempfelFairy.gif דמעה
דמעה יקרה, בוקר נהדר... מקווה שהבעיה בראייה תסתדר לך, ותשובי לאיתנך.... שתהיה לך התחלה של שנה חדשה עם המון בריאות... האהבה ליאור.
מה שלומך- עתה???????????!
אני לא נמצאת בבית ולכן לא מצליחה להרדם ניסיתי כמה פעמים ללכת לישון ולא הצלחתי לעצום עינים כל רחש קטן מקפיץ אותי אני אחכה לבוקר לאור ראשון ואז אני ארגיש רגועה ואולי אצליח להרדם אני לא יודעת אייך אני אעבור עוד לילה כזה.
מקוה שישינת... שולחת חיבוק מחמם ועוטף ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((כתם)))))))))))))))))))))))))))) http://leszek.uncp.edu/csp150/1996/warriax/DOLPHIN.JPG דמעה
איך עבר הלילה? מקווה שאיכשהו הצלחת להירדם מעט ולחדש כוחות... גם אני לא מסוגלת לישון במקומות אחרים, האם במצב כזה אין לך אפשרות לחזור הביתה אם את רוצה? מקווה שבכל זאת יעבור עלייך החג בנעימים... ליאור
לראשונה מאז הפכתי לאם אביו מולידו לקח אותו לחג ל-3 ימים שלמים ותמימים. (ממש היסטוריה שהכניסה אותי להיסטריה...) והחלל בהעדר העולל- עצום ורם הוא. ברם כולי תקווה כי יהא זה לטובת בני מחמדי, לשינוי אוירה וליצירת קירבה בינהם. תחזיקי מעמד ותנסי לדלות אלמנטים חיובים משינוי האוירה והסביבה הקרובה.
אתמול למרות שהחג הזה הילדים היו אמורים לבלות עם חמור הגרם הלא הוא אביהם. הם בחרו לחגוג את החג איתי, והיה שמח מאד.... העלינו זכרונות מתקופות חיים שונות בצורה הומוריסטית.... לאחר הארוחה הילדים חיבקו אותי ואמרו לי, אמא אף פעם לא נשאיר אותך לבד. והבנתי שהאהבה הרבה שלי אליהם חוזרת אלי, וזה היה מרגש מאד. איך עבר לך החג ללא הילד האהוב? בטח לא היה לך קל....
שדה יקרה אני שמחה לשמוע שלמרות הקושי... ויש... את מאחלת להם שינוי אוירה והתקרבות... אין ספק שהעולל זקוק לשנייכם... שיעבור בקלות ובאופטימיות... שנה טובה אידה
מקוה שאת ישנה או לפחות אחרי שינה טובה ורגועה..... הבוקר היגע......ויחד עימו מקווה בשרות חדשות של התחדשות.... של ביחד.... וכן שהלילה הבא יהיה נעים ובטוח יותר.... אידה
רע לי אני לא רוצה לחיות את החיים האלה יותר
איך את הבוקר? איך עבר הלילה? מקוה מאוד שאת בסדר. את חשובה לי..תשמרי על עצמך http://www.irtc.org/ftp/pub/stills/2004-02-29/trcdrago.jpg דמעה
תודה, דמעה אני קצת יותר טוב
האם ארע ארוע כלשהוא שהיווה טריגר מעורר ומזעזע? או שמא נחת עליך מצב רוח קודר ללא בדל של הסבר?!? שולחת לך חיבוק, עוטף מחמם ומנחם. ((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))) חזקי ואמצי
לא קרה שום דבר יוצא דופן רק ביקרתי את ההורים והלכתי לארוחת חג למשדפחה של בעלי גם ככה אני בתקופה לא קלה והיום הזה היה המוס מדי בשבילי
שחף יקרה מבינה שכל החג היה יותר מדי... משפחה מכאן ומכאן והרבה לחץ... תזכרי תמיד שיש לך את זכות הבחירה!!!! לא חייבים שום דבר.... רק לעצמך ולמה שמקל עלייך ושעושה לך טוב מקווה שאת יותר טוב שנה טובה אידה
טוב יעשה לי רק כדור בראש אולי אני ממשיכה לחיות בגלל שאני מרגישה שאני חייבת תורידי את החייבת ואני אעלם מהעולם הזה מהר מאוד
בקושי רואה את המקלדת אבל רציתי להןדיע רק שאני בבית... תשמרו על עצמכם אוהבת דמעה
דמעה יקרה ואהובה, כמה טוב ששבת הביתה... איך את מרגישה? אני מאחלת לך שנה טובה, שנה של המון בריאות, חוסן פיזי ונפשי, שפע כלכלי... שקט ושלווה בנפשך... וכל הטוב שבעולם אהובה... מצרפת את שדה ניר לברכה, היא תשמח... ליאור
תודה ליאור..אני לא מרגישה טוב עדיין אבל יהיה בסדר...אני לא ממש רואה כמו שצריך ולכן קשה לי לכתוב כאן... מקוה שהחג עובר לך בטוב מחבקת דמעה
ערכתי את מיטב ה"סימנים" לחג, חפצה לטעום ממעשה ידי? או שתסתפקי במעשי ידיה ופרי הילוליה של ליאור היקרה?
זה בסדר מבחינתי... אבל למה את מבטיחה לה אוכל משובח? אני לא יודעת לבשל........ סתם בצחוק, דמעה מתוקה יש המון אוכל, לא תאמיני, אבל החזקה מלמדת אותי גם לבשל, באמת! וכל פעם שיוצא טעים הילדים שואלים אותי אם זה האוכל של החזקה? הזוי לגמרי....
היית כל כך חסרה מקווה שתרגישי יותר טוב בקרוב מאוד... שנה טובה שנה של בריאות ועוד הרבה דברים טובים..... אידה
שלא יהיו חגים בכלל!!!!!!!!! שלא יהיה צריך ללכת לאף מקום לחגוג אותם!!!!!!!!!!!!!!!
עד לא מזמן אולי אפילו גם קצת היום, חגים מעוררים אצלי הרבה כאב. נתק, וזכרונות מרים. עד כדי כך שהייתי שולחת את הילדים למשפחה של האקס, כדי שיפנימו אווירה של חג ומסורת. הייתי יושבת לבד בבית משכנעת את עצמי שטוב להם שם. ויודעת באיזה שהוא מקום שאני מרמה את עצמי. הייתי יושבת ובוכה מכאב על איך אני לא יודעת לתת לילדים שלי, משהו שאני בעצם לא יודעת מהו, ומה שאני כן מכירה, נשבעתי שהילדים שלי לעולם לא יכירו... והמציאות טפחה לי על הפנים והבנתי שלא ממש טוב שם לילדים בלעדי, כי הם יודעים שאני נשארתי לבד.( אוי אני בוכה עכשיו) . בעזרת המטפלת שלי ועוד חברות טובות למדתי לעשות את החוויה המתקנת הזאת לי ולילדים שלי. והיום ניקינו יחד את הבית, עכשיו אני באמצע הבישולים. אני שלא יודעת להכין חביתה.( טוב אולי חביתה כן...) מוצאת את עצמי חוגגת לילדים כמיטב המסורת, למרות שאמונה כבר אין לי בכלום לאור מה שעברתי בחיים. אבל השמחה הזאת שאני גורמת לילדים, כשאני חוגגת איתם שבתות וחגים. גורמת לי להרגשה עילאית. למרות שבפנים זה מאד קשה לי ומעורר זכרונות... אני יודעת שאני נותת לילדים שלי צידה לדרך. ויגיע היום שהם יהיו הורים בעצמם, ואני אדע שעשיתי הכל על מנת לתת להם תחושה של בית חם ואוהב. הרמוני ושליו. כתם יקרה אני מאחלת לך שהחג יעבור עלייך באווירה רגועה ושלווה. ושהשנה הבאה תהיה טובה בכל המובנים. ליאור
שיש לה בעיה במחשב ושהיא מקווה שתצליח להיכנס לאחל שנה טובה
אני מנסה.... ונראה לי שצליח.... אז אכן...יש לי בעיה.... בכל פעם שאני נכנסת לפורום מנסה להכנס להודעות המחשב נתקע או שהמסך נסגר... אז איתכן הסליחה הייתי מעדיפה להכנס מחר לאחל שנה טובה... אבל לא ניקח סיכון.... לכל בנות הפורום שנה טובה שנה של הגשמה אופטמיות תקווה מודעות ועזרה עצמית הגשמת משאלות ליבכן... מכל הלב כאן איתכן אידה
שגם לך תהיה שנה נהדרת!!!
שנה טובה ומתוקה שנה בה יתמלאו כל משאלות לבך לטובה.
גם לך שנה טובה ומתוקה
תודה שנה טובה ומתוקה שתהיה מלאה באהבה, בריאות, אושר והצלחה
תודה שנה טובה ומתוקה שתהיה מלאה באהבה, בריאות, אושר והצלחה
תודה שנה טובה ומתוקה שתהיה מלאה באהבה, בריאות, אושר והצלחה
אידה , שתהיה לך שנה של בריאות, ופרנסה בשפע.
http://annvaneps.com/art/images/LightFairyFallsfull.jpg דמעה
שככה יהיה לי טוב שאני מתיחסת ברצינות לכל מייל שלך. אפילו הזעקתי את הבן של השכנה, גאון מחשבים בפני עצמו. שאמר שקיים וירוס שמשבש לי את שיגור המיילים. אני קוראת את המיילים שלך בכובד ומגיבה לכולם כולל האחרונים, תשובות מנומקות. מתסכל אותי לא פחות מימך שהם לא מגיעים אלייך. אני מבינה שאת טעונה לגמרי...את מוזמנת להיתקשר אפילו עכשיו. יקירת נפשי שתהיה לך שנה טובה וגמר חתימה טובה. ליאור
אין כמו מדית הוורבאליזציה המתובלת באינטונציה להשקיט הרוחות הסוערות, לברבר ולבדר ולהדליק המשואות:-). שנה טובה ומתוקה, נשמתי. אוהבת אותך ושוחרת טובתך הצרופה. מאחלת שד' ימלא כל משאלות לבך לטובה ולברכה. אמן. ד"ש לילדים החמודים.
אני מאחלת לך את הכל בחזרה, ואפילו יותר... המשואות יודלקו ביום העצמאות... למה תמיד את מקדימה את המאוחר, קושיות בראש השנה, משואות גם .... בראש השנה משואות?...
אתמול כשכתבתי פה הודעות הייתה כתובה שעה לא נכונה - שעה פחות ממה שהיה כשכתבתי אז מסקרן אותי לבדוק אם זה הסתדר היום או שנשאר אותו דבר
עדיין מופיעה שעה אחת פחות
מקווה שהשנה תהיה יותר רגועה ונעימה, עם פחות סערות נפש ועם יותר תקווה, עם הרבה אמונה בעצמינו ובסובבים אותנו... http://www.zooloo.co.il/love/FLAregards.asp?FN=flash/NextYear.swf (לפתוח רמקולים) שחף
שנת בריאות ושמחה. נחמה, אושר ועושר ופריחה. שנה של פתיחות ובריאות- שתעלה לכולנו ארוכה. מי ייתן כי: "תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה"
במה נברך את השנה החדשה? בביטוי הכי בנאלי- שנה טובה, בביטוי הכי סנטימנטלי-שנה של אהבה. אולי בביטוי פוליטי- שנה של שלום. אולי בביטוי נאיבי- שנה של חלום. בביטוי קצת תנכי- שנה של שפע. או בביטוי של סלנג- שנה על א כיפאק. ביטוי כלכלי- שנת שגשוג ופריחה. או בביטוי כללי- שנה של ברכה. אז תגידו זאת כך- תגידו אחרת. העיקר שתהיה זו שנה נהדרת. מוקדש לכל הבנות כאן, ולדמעה החלמה מהירה.... ליאור.
בערוב השנה הקודמת שאורבת לפתחה של השנה החדשה ומבשרת ישועות ונחמות?
להשתחרר מחר,במידה והיא תשאר באישפוז היא מוסרת לכולכם חג שמח,שנה טובה ושהשנה הזאת תהיה לכולם קצת יותר קלה מהשנה שעברה,היא מתגעגעת מאוד
האוכל לסור ולבקרה?!
