פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
להשתחרר מחר,במידה והיא תשאר באישפוז היא מוסרת לכולכם חג שמח,שנה טובה ושהשנה הזאת תהיה לכולם קצת יותר קלה מהשנה שעברה,היא מתגעגעת מאוד
האוכל לסור ולבקרה?!
האם ההתרגשות גואה ובשיאה??! האם לשאוג קוללולו!!!!!!!!(לו?)או קוללולולה!!!!!!!!!!!!(לה?) הילדת כבר בשעה טובה??!
שדה מה שלומך היום? האם את עדיין בסרט התורכי? אישית אני מעדיפה סרטי בורקס ישראלים של שנות השבעים. מצחיקים מאד בתמימות שלהם. מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו... מחר אתקשר לדמעה לשמוע מה שלומה.
אשמח לקבל משוב חוזר בנדון............ שבת שלום וסוף שבוע נעים לכולנו. ותעדכני אותנו בשלום דמעה היקרה ומצבה. מדוע שאני חולה אני לא זוכה לצילצול הגואל ממך?-:(
כל הזכויות שמרות לשדה ניר אף אחרי מותה. _________________________________ אין לי ארץ נהדרת- נעדרת חזון תחזית נפשי תזזית, תזוזת כוח רצון אדמתי נשמטת, שמיטת בנים לגבולם... גבול שמת בל יבורון, עיברת טבורו של עולם ואולם- טוב מותי מבליעתו של החי חיות צרי העין- חיות צרותי פה קבור הכלב- "אדם לאדם זאב" והחי על גופתי המתה- יתן אל ליבו ולא ישאפני כקורבן יורד- רדוד הקרבה, בקרביו, אל קירבו ********** חיות ראשון מלשון חיים והשני מלשון בעל-חיים.
מה קורה? אני דואגת לך! משוררת הגלות נהיית? ומה קשורה האדמה אלייך? יקירה, קודם תפתרי בעיות במיקרו... המקרו יחכה... ובחיי אני דואגת לך, תנסי לשגר לי מייל... אולי אצליח לשגר בחזרה...
בשנה האחרונה נושא המוות וההתאבדויות מהווה נתח נכבד ממחשבותי הנוגות והמלנכוליות........ופעמיים בעיתות משבר של אי אפשי, אף שלחתי יד בנפשי ולא צלחתי ונותרתי בחיים על אפי ועל חמתי. מקווה להתאזן ולא להתנוון. זה בא והולך את יודעת....... הכל מעורער, ערירי ולא יציב. מחר אשגר לך מייל מאחר ואני בסרט טורקי חדש שאני חייבת לפרוק, להיוועץ ולקבל מימד אוביקטיבי, נאמן ומהימן לכל הסיפור. סוף שבוע טוב לכולנו.
באם תתגבש בידך החלטה תציעי לי אותה כהצעת יעול. קצתי ומאסתי בחיי.
מאיים להשתלט ואני רוצה להשתיק אותו במחיר של להעביר את הכפתור של החיים למצב off אני מתאפקת בימים האחרונים לא לבצע את הכיבוי,מרגישה שהעצבות גם מוסיפה לא מעט לתחושה של לקפוץ כבר לתהום, ואני לא מייעצת הצעות ייעול כי גם אני לא ממש מצאתי את הפיתרון האופטימלי
לקורס צניחה חופשית! אבל הבעיה היא שקודם אני צריכה לחסוך כסף להמשך לימודי נהיגה וללימודי אומנות האמת היא שהייתי מעדיפה להתחיל מצניחה חופשית, אבל בגלל שזה לא תורם לשום דבר זה יחשב לסתם בזבוז כסף בעיני ההורים שלי והם פשוט יתלו אותי על עץ! למה כל דבר צריך להיות מסובך כל כך? למה אי אפשר פשוט ללמוד משהו כשרוצים? זה ממש לא בסדר שלא זכיתי ב-50 מיליון!!! זה פשוט לא הוגן! אם הייתי זוכה זה היה פותר לי את הבעיה... הייתי יכולה כבר מחר להתחיל ללמוד את כל מה שאני רוצה...
שחף יקרה אני מבינה שאת זקוקה לאדרנלין..... צניחה חופשית בהחלט מספק זאת...(עוד לא מנסיון...) אבל אולי בנתיים אפשר לספק זאת בעוד כמה דרכים...ספורט...אירובי...ספילנג???. ודרך אגב לא חייבים קורס...אפשר צניחה אחת כהתחלה... לגבי הכסף...כן ...אני מבינה אותך... לי עוזר לחשוב שהרבה כסף אולי מביא גם בעיות.... לוא דוקא אושר... 50 מליון....סחרור גדול... לא כולם יודעים להתמודד עם זה... חוץ מזה...שמרי על עצמך!!! אידה
צניחה אחת לניסיון זה לא שווה! לא בא לי להיות קשורה למדריך! רוצה להיות באוויר ולהרגיש את החופש, לא את החבלים הקושרים אותי לאדם זר ואת האדם עצמו... וספורט, ארובי וכאלה זה לא נותן את אותה ההרגשה... אין שם את האלמנט של להיתגרות בגורל... בצניחה חופשית תמיד יש את הסיכון שהמצנח לא יפתח...
שהמצנח שלי לא יפתח וזו תהיה צניחה חופשית במלא מובנה של המילה אממן לך כמיקדמה קורס צניחה חופשית מהמינוס שלי. סגרנו דיל? את תתחילי ללמוד לצנוח על מנת לדאות ואני לצנוח לשם הצניחה והנפילה הראשונה והאחרונה.
אם צונחים לבד, בלי המדריך אבל כדי לקבל פרווילגיה כזאת צריך קודם לעבור את הקורס... כי במהלך הקורס, גם אם את לא קשורה למדריך פיזית, הוא עדיין נמצא לידך ומשגיח עלייך
לליאור, שחף ואידה- קודם כל תודה רבה! באמת תודה ודבר שני אני אשמח לקבל עצה מה לעשות כדי להיות מסוגלת לקבל חיבוק ואהבה מגבר מבלי לחשוב על זה כמשהו מיני ודוחה, להיות מסוגלת לדבר עם גבר מבלי לחשוב שהדבר היחיד שהוא רוצה זה משהוא מיני, מבלי להעלב מכל דבר שאומרים לי מבלי לבכות פתאום בלי סיבה נראית לעין כשבעצם יש להפסיק לדחות גם את אלו שבאמת רוצים להכיר אותי רק כי אני חושבת שהם רוצים דבר אחד מה לעשות?!! נמאס לי לבכות מבפנים כשכלפי חוץ אני מראה שהכל וורוד נמאס לי לצעוק "הצילו!!!" בזעקה חרישית שרק אני שומעת נמאס לי לריב עם אנשים שאומרים לי שטויות (אפילו שזה באמת רק בצחוק) כשהם לא מבינים את התגובה נמאס לי.... מה לעשות? יש לכן עצה? אשמח גם לקבל שם/מס' של מטפלת, אבל בבקשה, שתהיה אישה...אני לא מסוגלת לדבר על זה עם גבר
נואשת יקרה קודם כל, כל הכבוד על ההחלטה האמיצה.... כנראה שזו הדרך.... לעבד את החויות הקשות....הטראומה , והתגובות לה... התמודדות היומיומית... התמודדויות עם מערכות יחסים... התחושות , הרגשות...הכאב...התמונות... אומנם עברו 10 שנים...אך הם לא ריפאו את הפצעים... צריך לטפל...לנקות, לחטא, אולי משחה, חבישה.... מחזקת אותך על החלטה שוב כל הכבוד אידה
יש שם של מטפלת טובה? אני אשמח לקבל מספר תודה רבה
חברה שלי, זאת שסיפרתי לה, אמרה שאולי כדאי לי להכנס לקשר, קצר ולא מחייב, מעיין אהבה קצרצרה,(או בשמו- סטוץ קצת רציני) על מנת לחוות קשר ואולי זה יסייע לי אני ממש לא חושבת שאני מסוגלת... קשר קצר או בכלל מה דעתכן?
אני חושבת שלחברה שלך היה רעיון ממש גרוע קשר לא רציני לא מאפשר הרגשה של קירבה וביטחון ויכול רק לגרום להיווצרות פצעים נוספים רק קשר עמוק שמבוסס על הבנה ותמיכה יכול לאפשר חוייה מתקנת
מה זה הבית פתוח? היכן הוא מתקיים ומתי?
הצילוווווווווווווווו!!!! זה כל מה שאני יכולה לצעוק...
מייה יקרה מה קורה? רוצה לשתף? לספר? לפרוק מעלייך? אני כאן אידה
כאן את מוזמנת לצעוק, לצרוח ולצווח! אנחנו מכילות כאן את כל התכנים הטעונים ומוריקות את כל שלל המטענים.
דייייייייייייייי!!!!!!!!!! נמאססססססססססססססססססססססססס!!!!!! לפעמים בא לי להוולד מחדש, בגלגול אחר... שלא תבינו לא נכון, אני לא חושבת על... לשים קץ... אני פשוט חושבת על חיים חדשים, על דף חלק בלי עבר ורק עם עתיד, יותר טוב
כל-כך מבינה את הרצון שלך להיוולד מחדש... דף חלק כלום לא רשום עליו... לא מכיל שום כאב, שאי אפשר להתמודד איתו... אבל אלו החיים, אי אפשר להחזיר אפילו רגע אחד לאחור, הלוואי והיה אפשר. אבל למרות שמאד קשה עכשיו, אני בטוחה שדברים יתחילו לאט לאט להסתדר... אני לא יודעת מה עבר עלייך, והאם את מטופלת. אני רק יכולה להגיד לך שאצלי הטיפול לקח את הכאב למקומות אחרים. עדיין כואב, עדיין קשה. אבל כמו בשיר המפורסם, הייאוש נעשה יותר נוח... הלוואי וגם אלייך יגיעו הימים הטובים. הם יגיעו מתי שהוא ללא ספק.... ליאור
לא בטוחה שרוצה להיות מזוהה עם עצמי. לא יודעת לעשות עם זה שמישהי חולה ואני דואגת לה, שלא מכירה וגם לעצמי. מה יקרה אם אני באמת אהיה חולה במשהו רציני? אין אף אחד שיטפל בי. אבא של הבנות יקח אותן אבל אני לא סומכת וגם לא רוצה לסמוך עליו. אני רוצה להיות נאמנה לעצמי. רוצה לבדוק ולבקר כל הזמן אבל גם פוחדת ממה שאני יודעת ורואה. נמשכת לחברה הבריאה אבל מרגישה שחונקת חלקים שיש להם זכות לצאת ולדבר את עצמם ולספר את הסיפור שלהם. פוחדת לאבד אנשים כמו בהתחלה כשממש הרגשתי אותם נעלמים. ועכשיו הקשרים האלו הם משהו קליל ולא מחייב אבל אין מי שיקח בשבילי את הסיכון הכי קטן, יסטה מהמסלול וישאל אם זקוקה לעזרה, לאוזן קשבת או ישאל איך מסתדרת. מנסה להיות גיבורה. וטכניקות ההתמודדות שלי הן קצת של בת יענה... אבל לא יכולה לטפל בכל מה שצריך טיפול בזמן. רוצה שמישהו גדול ואחראי ירצה לדאוג לי.פיס? הם באמת לקחו את אחד השירים הכי יפים וביזו אותו. לא קניתי כרטיס. לא מתקרבת לאשליות. רק רוצה עזרה עם הבלגן שפה. אימייל מחברה טובה. מישהו שאפשר לקבל ממנו חיבוק מנחם ולהתמוסס. רוצה להיות כולי.
ניכר כי הבלבול, אוזלת היד והלבד מכים בך, שוצפים בך ועוטפים אותך בתכריכים של מוכרחים. אני כאן לחבק מכל הלב. אם את חפצה לקבל ופתוחה למגע מקרב ומלבב. כואבת אותך. כואבת איתך. אני- המיוסרת וממררת בשביל כולנו.
45 יקרה הפחד ...הלבד... הבילבול... כל שינוי מזעזע, מערר, מאיים... מעורר את התחושות הקשות הכואבות... מקווה שתוכלי לקבל את החיבוק הממוסס... להרגיש יותר בטוחה ואני כאן אידה
הפחד הקיומי הזה, להיות תלויה באחרים אם יקרה לי משהו, ומה יקרה עם הילדים שלי? מי יהיה מוכן לעזור לתת מעצמו, לשבש את שגרת חייו למעני? הפחד הזה קיים אני חושבת אצל כולם, ומוקצן עוד יותר אם את אם חד הורית... אצלי הנושא הזה בהדחקה מוחלטת, לא יכולה אפילו לחשוב עליו. מעדיפה לחיות בתחושה שיהיה בסדר. עמוס לי מדיי להתמודד גם עם זה.
שוחחתי איתה היום בטלפון, היא עדיין מאושפזת, אבל מרגישה יותר טוב. אופיר מה שלומך? אם יש חדשות טובות נשמח לשמוע....
האם היא נשמעת מעודדת יותר? מה התרחש והתרגש עליה כך בפאתוס? שלחי לה נשיקות ואיחולי החלמה מהירה- בשמי.
לא זכיתי ב-50 מילויון :(
:(( הלוואי ..............
יש פתגם ברומנית שאומר כך, כסף הולך לכסף וכינים לעניים. מכיוון שאני לא רוצה כינים, אז אין לי ברירה, אלא להמשיך לעבוד...
אני טרם בדקתי... אך לראשונה יש לי תחושה שזכיתי בסכום סימלי- מעין טלפתיה מעוררת סימפטיה- שלרוב אינה בוגדת ומהתלת בי.... לו יהי........
ניחשתי 4 מספרים זהים וזכיתי ב10 שקלים חדשים, חדישים, מבריקים, וממורקים:-) מי מעוניינת להצטרף עמי בשלל השלל המהולל????????
יווווווווווווווווווווו אני לא מאמינה .......... זכית!! איזה יופי......... טוב בא לך ללכת לקניון .. ולקנות מלא מלא מלא בגדים????? או שבא לך לטוס ? רק תגידי........... קבענו!!
שסיפרתי לאמא שלי ברגע של "משפחתיות" שאבא פגע בי התגובה שלה היתה מה את רוצה את פיתית אותו את הלכת לידו והתגרת בו ממתי אמא ילדה יכולה לפתות אבא,וממתי היא תתגרה בו כדי שהוא יפגע בה, ואם זה נכון אסוררררררררררררררררר לאבא לחצות את הקו האדום,אסוררררררררררררררררררררררררררררררררר לאבא לנצל את זה שהוא מבוגר וילדה קטנה צריכה לציית מה שאבא מבקש. בורות,אכזריות,לא יודעת להגיד על מה שהיא אמרה לי את פיתית את אבא מה את רוצה
כתם יקרה כמה שזה עצוב....... כמה עצוב שזה קורה שוב ושוב האשמה.......... חוסר היכולת לראות להגן לשמור.... האמא שהייתה צריכה לספק את אותה הגנה .... לא מצליחה....... היא לא רואה.... לא מסוגלת.. מצטערת.......
במשפחה מטורפת,שכל אחד בדרכו פגע בה בילדה חסרת האונים,התמימה שחשבה שזה בא מאהבה,במשפחה מקורי עכביש שמחכה לצוד,שמחכה לטרף,משפחה ששמה הכל לא על השולחן,אלא מתחת לשטיח,משפחה שמכחישה,שמתעלמת מהאמת ואמא אמא מנצחת על הכל ביד קשה,ביד שולטת. והמוסיקה שם צורמת מידי,והמוסיקה מחרישת אוזנים שאי אפשר כבר לשמוע והילדה היתה שם בתוך כל הטירוף הזה,ואני שונאת ואני כועסת את כל מי שפגע בה ואני צועקת בשקט עליה על התמימות שלה,ואני צועקת בשקט את הצעקה של הפחד ואמא אמא אמא מה זה בכלל אמא????????????????????
מאד מזכירה לי את "אמא" שלי בהבדל אחד שאמא שלי לא יודעת.... ואין לי כוונה לשתף אותה..... אבל תמיד האשימה אותי במה שלא יהיה.... לפעמים אני סתם חושבת אם היתה יודעת מה היה קורה?... האמת היא שהיא מסוג הסתומות האלה... מקסימום היתה מקללת אותו בעיראקית...
שלא קשובות לנו,שלא שומעות אותנו,שמאשימות,כי הם לא יכולות להתסכל על עצמם ואת כל התיסכולים הם העבירו אלינו אנחנו המקור לכל מה שקרה קורה או יקרה היא תמיד האשימה אותי שאני סיכסכתי בינה לבין אבא שבגללי אבא רב איתה, זה נורא לגדול עם תחושת אשמה כל הזמן ואני עייפה מיום עמוס היום ואני לא מצליחה לישון,אני סוערת תודה ששיתפת
שאת התכונות הנוראיות שלה, השארתי אצלה, ואני כל הזמן מתפלאה, איך לא דבק בי הרוע שלה... לפעמים פנימיות יכולות להציל ילד. למרות שהם טראומה בפני עצמם...
הטירוף בהתגלמותו! מקשר אותי אינסטנקטיבית ואסוציאטיבית לשנאה המהותית והתהומית ולאנטישמיות האוניברסאלית והאקסיומטית כלפי היהודים. ללא עילה, הצדקה וגושפנקא. כמה אירוני כי האשימו את ישראל בגרימת סופות ההוריקן באירלנד. ורק השד יכול לקשר בין "אסון טבע"(במקרה דנן: אבא שלך)לבין שיתוף פעולה וגרימה של סופות הוריקן מצד ישראל (במקרה שלך: בין הילדה הקטנה, התמה והתמימה שגירתה את אביה הפסיכופת שהיה אמור לגונן עליה). עולם של: היפכא מסתברא. תודה לאל שיש לי אמא נשמה, שמעניקה את כל כולה לזולתה ומשתדלת לתמוך, לסייע, לגונן, לפרגן ולדרבן......בדרכה שלה..... חרף פערי המנטליות ביננו. וחרף אורח החיים המאד שונה בינותנו. כתם, את אשה טובה ויקרה. אנטי תזה של אביך ואמך. . תנסי להתרחק ולהתנתק מהרוע הסובב.......והמכביד כריחיים על צווארך. והמשך הצלחה בתפקידך החדש.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3147634,00.html ואני מדמיינת לו הגיעו ארגוני הנשים לכל משפט אונס וגילוי עריות מצויידות בשלטים מוות לאנסים אונס = רצח מאסר עולם בלי חנינה וכו' ולעשות הפגנה מול בית המשפט בכל משפט ומשפט שתהיה נוכחות של מפגינות שמודיעות לכולם הוא פושע. הוא צריך להענש. אין לגיטימציה. איזה אפקט יהיה לנוכחות כזו מול כתלי בית המשפט ? כשאני קוראת את התגובות של כל החברים ש ל גולדבלט למשל עולה הרושם שהוא הקורבן. המסכן ועטף לטף שאשתו בכתה ושלפה ציפורנים וזיכתה אותו. ומרדכי הלא צדיק מתייפח איך השאירו אותו קצין ולא גנטלמן בצבא ארצנו המהולל אולי יש מקום לתיקון העיוות בראיה החברתית רק על ידי הפגנות יזומות ושינוי דעת הקהל. מה דעת הפמנסיטיות שעושות פסטיבלים? יש מצב?
פיתתה אותו..... כפתה עצמה עליו.... לא היה שימוש בכוח... והאבא הדפוק כל מה שמעניין אותו זה השידוך של שאר הילדים שנפגע בעקבות הזוועה שעברה הילדה... רק שלא יהפכו אותה למצורעת של המשפחה...(מאד מקובל במיגזר הזה) ואולי אפילו יגלו את המשפחה לאן שהוא... קיבינימאט העולם הזה שאנחנו חיים בו, ילדה בת אחת עשרה חולל גופה, ונירצחה נשמתה... ורק שבע עשרה שנות מאסר. ואני שואלת למה? ותחושת האין צדק הזאת מטריפה אותי כל פעם מחדש. התוקף הופך לקורבן, והקורבן לאשמה...
חושבת על הילדה.... מה עברה... כיצד מרגישה.. עם מה היא הייתה צריכה להתמודד אז...במשפט והיום... איזה הליך של סבל... חושבת מה זה גורם לבנות שעברו פגיעה... כיצד משתחזרת הפגיעה.... הכאב... חושבת על כלל הנשים... הגברים... אלה עם הכאב... אלה ששותקים... אלה...שמקבלים את אי הצדק... על הפוגע...שקיבל 7 שנים... 7 בלבד מקווה שהם יהיו רעות........
האיך קטינה רכה יכולה להיות בעמדה של מפתה ולכפות עצמה על מבוגר סמכותי ....באם כל נושא "היחסים שבינו לבינה" זר ומנוכר לה???! ובובות וחברות הם כל תמצית עולמה??????! האנס לוקה בנפשו ושכלו מלבד סאדיסטיותו וסטיתו. מאסר עולם היה העונש המתבקש לפדופיל הפסיכופת בנסיבות החמורות והמחמירות של ביצוע המעשים המאוסים! להיווכח באטימות ובטימטום ולסרב להאמין.........
אנחנו חושבים שמערכת המשפט תושיע אותנו? ממש לא. גם שם יש דברים שמוטב לא לפתוח כאן. ובני משפחה של מתעללים? למה מצפים מאשתו של דרוזי? אם היא לא תתמוך בו היא תמצא עצמה גרושה ונטולת זכויות ורכוש... ואולי היא חושבת על הילדים שלהם? אם השופטים הם כאלו שהפגנות צריכות לשכנע אותם אנחנו במצב נורא באמת. והשלטים? לא צריך להשוות אונס לעברות אחרות. זו עבירה נוראה בפני עצמה. ונקמה לא תורמת כלום לקורבנות. שיסתובבו עם צמיד אלקטרוני ויתייצבו כל יומיים עם דו"ח פעילות במשטרה. יבייש אותם, יחסוך הרבה כסף שישאר לטיפול בקורבנות. הליך משפטי הוא לא הליך שיקומי. טיפול וטיפול טוב ללא מגבלת זמן או שעות טיפול אלא לפי צורך סובייקטיבי על ידי טובי אנשי המקצוע צריך להיות בראש סולם העדיפויות במקרים כאלו.
שלום שמי אורטל אני קיום חיילת משוחררת כשנתיים ובמהלך שירותי הצבאי עברה עלי טראומה בלתי נסבלת על ידי מפקדי הוא אלץ אותי למצוץ את אצבעותיו ברגליים ולספק אותו בעזרת רגליי כיום יש לי פוביה מרגליים חסופות ואיני יודעת איך להתמודד עם המצב
דעי לך שאת יכולה לתבוע אותו עד חמישים אלף ש"ח פיצויים בבית משפט רגיל עד שלוש שנים מיום השחרור שלך. הכסף יוכל לשמש אותך לשיקום נפשי מאחר ורוב הסיכויים שאת סובלת מפוסט טראומה. מביאה לך ולבנות קישור בנושא טיפול נפשי איך ומה ואיך בוחרים. יתכן שטיפול קצר מועד יוכל לסייע לך. זהו טיפול מועיל עם תוצאות מדהימות לטיפול בחרדות ובפחדים. זהו טיפול הדרגתי שבו את תחשפי לגירוי המכאיב או המפחיד במקרה הזה כפות רגליים בהדרגה. עד שתוכלי לעמוד במראה ובמגע בלי חשש. פני למרפאה שמטפלת בפוביות ובפחדים. ובקשי טיפול קצר מועד. יש מי שפוחד מטיסות ממעליות מעכבישים מחתולים והטיפול הזה מרפא לחלוטין. בהצלחה. http://www.psychom.com/showpart.asp?part=75
ברוכה הבאה אורטל מוזמנת להיות חלק מאיתנו לשתף ולספר ובעיקר לא להיות לבד [ מצטערת על החויה הקשה והטראומטית שחוית האם שיתפת מישהו במה שעברת? משפחה, חברים, מפקדים? אני מקווה שכן ושאינך מתמודדת עם הכל לבד אם לא הייתי ממליצה זאת כצעד ראשון לשתף...לשבור את הסוד... לאחר מכן לפנות לעזרה מקצועית... ככל שתקדימי התוצאות יהיו מהירות ותר הטראומה פחות תושרש.... לעוד אנחנו כאן אידה
יש לה חשד לאירוע מוחי קל,הייתי אצלה היום אני אמשיך לעדכן אותכם מה קורה איתה אני אמסור לה את מה שכתבתם לה.
וואייי מדאיג מסרי לה את דאגתי ושלחי לה רפואה שלימה ממני......... ענבר.
תחזרי אלינו בשלום מתגעגעים
ובריאות איתנה! תחזיקי מעמד אנחנו אתך.
תרגישי טוב דואגים ומחכים לך..... שולחת זר של ורדים לרפואה שלמה ואורור האוירה בבית החולים אידה
מקווה שתתאוששי ותשתחררי במהירות מבית החולים, אוהבים אותך, ודואגים לך, את נהדרת, ולא מגיע לך להיות חולה. החלמה מהירה בשם כולנו אהובה.... ((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))999
אני עם דלקת חריפה בסינוסים וגם הפעוט עם אנטיביוטיקה ולא עובר לו אלרגיה חום חיידק וירוס לא יודעים מקבלים המון תרופות מרדימות היום כל היום ישנתי... והוא התעקש להשאר ער ולהתקל בחפצים מצטרפת לדרישת השלום החמה לדמעה היקרה שלנו. והרבה חיבוקים לכולכן שעוברות לא מעט תהפוכות בשבוע האחרון. לכתם המקסימה בהצלחה בתפקיד החדש איך עבר היום:? ולפיה בהצלחה במעבר הדירה וההתארגנות מחדש.
מאחלת לך המון בריאות, לך ולפעוט הבית, תשמרי על עצמך, הילדה שלי מתחילה לשדר עסקים כרגיל... אבל כשאני מבקשת ממנה ללכת לחוג לדוגמא ביחד עם אחיה, משהו משתנה במבט שלה... היא עדיין לא יצאה מזה לגמרי, ואני כבר לא מדברת על התחושות שלי... נקווה לטוב..
אני לפני כחודש בקירוב עברתי דלקת חריפה בסינוסים. ולא די בכך שזה מהווה מיטרד קיצוני ורציני האנטיביוטיקה ממוטטת ומפילה על הקרשים. חיבוקים ונשיקות. והמון בריאות!
ורציתי הבייתה והרגשתי שזה הצעד הכנון לחזור לכאן ונכשלתי.. באתי והכל התרסק ועכשיו מה עושים עכשיו? אני מפחדת..
מאחלת לך שהמצב ישתפר תמיד יש לך אפשרות לחזור לאשפוז אם תחליטי כך או לעבור טיפול יום או ללכת כמה פעמים בשבוע לשיחות יש הרבה אפשרויות תתאוששי ותקבלי החלטה למה את מתכוונת כשאת כותבת שהכול התפרק? קרה משהו ספציפי?
הייתי אמורה לחזור מחר לאישפוז ניום אבל הגעתי הבייתהב ולא הצלחתי כלום ואני מרגישה רע ואני אל יודעת מה לעשות ואני לא ורצהלחזור לאישפוז מלא
מה שלומך יקרה??
מה שלומך? איך עבר עלייך סוף השבוע?
השלום לך??????
אני אמורה מחר להתחיל תפקיד חדש בעבודה חוץ מהתפקיד הנוכחי,זה אומר יותר אחריות,זה אומר שאני בשני כובעים,ואני כל השבת ישנה קמה ישנה רוצה לברוח, אני פוחדת שאני אפשל,אני פוחדת שאני לא אעמוד בזה אני פוחדת מהתגובות של האנשים חלק מהם,אני יודעת בראש שלא סתם קידמו אותי ולא סתם נתנו לי תפקיד אחראי ,אבל הפחדים רוצים לגרום לעצור להגיד תודה שחשבתם אבל אני רוצה להמשיך בתפקיד הנוכחי בלבד. מחר אני אמורה לשבת ליד אחד מהאנשים להאזין לו לכתוב הערות לטוב ולשלילה ןלהדריך אותו כל יום למישהו אחר לותיקים ולחדשים.ולהעביר את הדוח למנהלים שלי אני מרגישה כזאת קטנה,הערכה העצמית שלי לא מאמינה בעצמי כי גדלתי בתוך היגדים שלילים כל הזמן כמה אני טיפשה,אח שלך יותר חכם,ועוד אמירות שגרמו לי להיות שלילית כלפי עצמי. על סמך מה אני אמדוד מה נכון ומה לא נכון אין לי אפילו כלים להתחיל,אייך אני אדע איפה לחזק ואיפה לתקן. שאמרתי את זה למנהלת היא אמרה לי את לא צריכה כלים כי את מהשטח את עושה את העבודה הכי טוב אז למה אני כל כך פוחדת להכשל,למה אני פוחדת שאני אאכזב,לפעמים רוצה להיות ראש קטן לא לגדול אבל קולטים אותי שם ולא מניחים לי להשאר קטנה.
כתם יקרה טבעי שתתרגשי ותפחתי לאכזב ולהכשל... טבעי ... שבכל התחלה חדשה....יש הרבה פרפרים... תעבדי על תרגילי הרפיה לקראת מחר... נשימה אחת עמוקה... הגדים חיובים.... האמיני בעצמך מגיע לך להתקדם להמשיך הלאה... תאפשרי לעצמך... בהצלחה אידה
את לא צריכה כלים כי את מהשטח את עושה את העבודה הכי טוב. שנני אותו הרבה. מישהו אמר אותו עליך. מישהו שמכיר אותך כעובדת. אני בטוחה שזה יעשה לך טוב. צריך למחוק במודע את הקולות הרעים האלו. גם אני גדלתי איתם. ומה הכי אני לא רוצה? להיות כמו אח שלי. בהתחלה לא במודע ואחר כך במודע החלטתי שהיום אני מקשיבה לאחרים. לא מקטרת. אבל רק שתדעי שגם לי יש מחר ישיבת צוות במשהו חדש שמתחילה השנה וגם אני משקשקת ...
אם לא תתרגלי(מלשון תירגול) לא תתרגלי(מלשון הרגל)! וקחי את משפט המפתח המנצח: את לא צריכה כלים, כי את מהשטח! את לא זקוקה לכישורים וקשרים כי את בעלת כישורי חיים! את בעלת רקורד מוכח! ללא צורך בהכתרת תארים והכברת תיאורים! מאחלת לך בהצלחה רבה רבה. ועם האוכל לבטח יבוא התאבון- לגדול:-)
בוקר יפה של שבת לא שמשית מדי אני והמשפחה בדרך לטיול קטן לפארק צפרות הגיעו ציפורים נדירות השבוע. לא ישנתי בלילה הפעוט עם דלקת עיניים ואף וחום גבוה וכולנו משתעלים ומחרחרים לקחתי קולדקס ולשעתיים הקרובות אני בערך מתפקדת... אתמול קראתי שלנשים מעל גיל 37 יש חמישים אחוז סיכוי ללדת עובר עם פגם והחרדות אצלי משתוללות... שלא לדבר על אין לי מושג איך הוא יוצא משם... עוד שבוע שבועיים נראה כמה הוא יתמהמה ביום שלישי אולטרא סאונד נעשה מדידות ונראה תאריך משוער.
יש הרבה סטטיסטיקות מפחידות. יש משהו בבדיקות שמבסס את החשש שלך? אולי תבררי מי בתורנות במועד הלידה המשוער ותעשי סיבוב במחלקה להגיד "שנה טובה" נראה לי שזו השקעה שווה...
הבאתי אתר נחמד לקטנטנים חשבתי על הבן של שדה אולי ייהנה להציץ http://www.freewebs.com/mychild/book.html הבדיקות לשאלתך לא הכי תקינות אבל לא המשכתי לבדוק לא עשיתי מי שפיר ולא העמסת סוכר וגם לא חלבון עוברי די זלזלתי מכמה סיבות בעיקר עומס וגם כי לא רציתי לעבור עוד ועוד דקירות לחינם ההרגשה שלי היתה טובה מלבד המשקל עכשיו...שמדיר שינה מעיניי בלילות... איך שאני לא נשכבת כואב לי... וכמובן שעכשיו אני אוכלת את הלב למה לא עשיתי בדיקות ? ומה אם? ופתאום כל הילדים הנכים והסיעודיים בעולם עוברים לי מתחת לחלון מכירה את זה? רוצה להיות אחרי זה...ומצד שני...מפחיד.
מקווה כי המצב ישתפר ויזהיר עם הפעוט הזעיר.... וכמובן עם אחיו המכביד- שבדרך........ ולגבי פגמים בעוברים אצל נשים מעל גיל 37. ישנם מאמרים ומחקרים אמפירים סותרים ומרוב שלל ממצאים החוקרים כבר החלו ממציאים..... על מנת להצדיק עצמם. והאנשים ואף הרפאים נותרים לעיתים חסרי אונים. אני קראתי כי הסיכוי של אשה(צעירה, מבוגרת, זקנה או בלה)ללדת עובר בעל פגם תלוי בהורים ובמטען הגנטי שלהם. ולזה ישנו קונצנזוס מלא ותמימות דעים אצל כל החוקרים הקלינים ושלל הרופאים, החוקרים והמדענים. כך שאם את ובעלך בריאים בגופכם, רוחכם, בנפשכם ובנשמתכם ואין לכם היסטוריה משפחתית עניפה של מחלות תורשתיות. הסירי דאגה מלבך. ותעשי השתדלות במסגרת היכולת שלך. הכי בטוח כי סטרס של האם מגביר ומחמיר את מצב העובר עד כדי מצוקה נשימתית- אקוטית. כך שתנשמי עמוק, שחררי אויר ותרפי מלחצים, פוביות ומתחים מיותרים. אחוש הקלה כאשר תלדי כבר בשעה טובה ובלידה קלה. שבוע טוב ומבורך. שדה ניר- אוהבת אותך ומעריכה ומוקירה אותך
מה שלומינו? המייל שלי עדיין דפוק לצערי... חשבתי עלייך היום, קיבלתי אתמול את המייל שלך, ושלחתי לך תשובה, למרות שהיססתי אם תגיע אלייך. שיהיה בריא הבן שלי אפילו מחשב תקין לא משאיר לי. עכשיו את שואלת אותם מי אחראי לנזק, והם, לא אני ולא אני... סבא שלי....כמה מרגיזים הם יכולים להיות לפעמים....
לפני מספר שנים עברתי הטרדה מינית, שמרתי את זה בפנים במשך שנים ורק לפני שנתיים דיברתי על זה לראשונה עם חברה. אני מפחדת לפתוח בקשר עם בחור, מצד אחד אני רוצה את החום והאהבה, את החיבוק והליטוף, אך מצד ני זה מגעיל אותי, המגע הגברי בגופי ואני גם מפחדת להיפגע. הברתי אמרה לי שאני צריכה לדבר עם איש מקצוע, ואני יודעת שהיא צודקת מצד אחד אך מצד שני אני מפחדת להיפתח כך בפני אדם זר ולא יודעת אם יהיה לי נוח לדבר על כזה דבר עם אדם זר שכלל לא מכיר אותי, ואני גם חוששת לפתוח פצעים ישנים, שאמנם לא הגלידו לגמרי אך הם גם לא בדיוק פתוחים מה לעשות?
אני מאד מבינה את ההרגשה שלך. הפחד לשתף, תחושות האשמה שמתלוות לפגיעה מהסוג הזה... החשש שמישהו ידע, ומה יגידו, אני גם מאד מבינה את אי הרצון לגשת לטיפול, הטיפול תחילתו בתהליך מתיש מייגע מתסכל לפעמים של מתן אמון מחודש בבני האדם, אותו אמון בעולם שאובד העקבות התקיפה המינית. ורק לאחר שנבנה אמון מסויים בינך לבין המטפלת, רק אז למעשה מתחיל הטיפול. אולי הפגיעה בך מרגישה לך מינורית לא רצוי להשאר לבד עם התחושות הקשות, ששבות ועולות בכל מיני הזדמנויות בחיים. מאד מומלץ מניסיון לגשת למטפלת טובה מוכרת אמפטית. ולמרות שהטיפול הוא לא תהליך פשוט, מניסיון אני אומרת לך, שאחרי זמן מה, כל הטראומה שעברת תשב אצלך במקום אחר ולא תגזול אנרגיה, שאפשר ורצוי לתעל למקומות אחרים. בהצלחה רבה, ואת מוזמנת להישאר, יש לאופיר קפה משובח... ליאור
שוב שלום, לקחתי מספר דרך קופ"ח ואני מפחדת להתקשר.... היית פעם בטיפול? אשמח לקבל המלצה... רוצה לצאת מהמצב הזה, כל פעם שאני חושבת שאני בסד והמשכתי הלאה המציאות מכה בי בפנים ואני מנסה לשכנע אותי שאין למה לדוש בזה, כבר עברו איזה 10 שנים, אבל אני לא מצליחה, זה בלתי נשכח...וכואב
היי נואשת ברוכה הבאה ההחלטה ללכת לטיפול היא לא קלה. המחשבה על זה שתשבי מול בן אדם זר ותספרי לו את הכל על עצמך, גם על הדברים הקשים לך ביותר ללא ספק מעוררת חרדה וספקות... אך למעשה הדבר שונה במציאות... כשאת באה לטיפול את והמטפלת (ואומרים שלנפגעות עדיף ללכת דווקא למטפלת ולא למטפל) קודם כל צריכות להכיר אחת את השניה. לא נכנסים מיד למים העמוקים... את מספרת את הדברים בקצב שלך, מתי שנוח לך וכמה שנוח לך... למעשה אחרי תקופה מסויימת המטפלת הופכת עבורך לאדם הכי קרוב או כמעט הכי קרוב בחיים שלך ואז את כבר לא מספרת שום דבר לאדם זר. את מספרת את הכל לאדם קרוב, תומך ומבין, שיכול להכיל אותך הרבה יותר טוב מאנשים אחרים. הטיפול הופך עבורך עם הזמן למקום בטוח ומוגן.
ברוכה הבאה... מוזמנת להשאר ולהיות חלק מאיתנו... מקווה שעם הזמן גם תוכלי להרגיש פחות נואשת... המשיכה והדחיה למגע...לחיבוק .... הצורך להיות נאהבת ואוהבת הצורך באהבה זהו צורך בסיסי... וטביעי הוא שתיהיה זקוקה לו אבל גם שיעלה בך פחדים וחששות... וגם תחושות אחרות...לא פשוטות... להיות בטיפול ... הבנות כאן שחף וליאור אמרו דברים מאוד חשובים ביחס לטיפול ולמשמעות שהוא מקבל כאשר נמצאים בתוך התהליך... להגיע להחלטה להיות בטיפול... להרים טלפון למטפלת... להגיע לפגישה ראשונה....וגם לשנייה... אומרים שזה חצי מהטיפול... ההכרה בכך שאני זקוקה עזרה... הדרך והמחשבה עד לבקשת עזרה.... הדרך הזו דורשת הרבה מודעות וכנות עם עצמך... שהיא ההכנה לטיפול... ברגע שאת חושבת על כך...זה כבר מסמן שאת בדרך.. מקווה שתמצאי גם את האומץ לעשות צעד נוסף... בהצלחה אידה
איך קמים מטראומה? איך לא נותנים לרשע לנצח? חיים בצל הפוסט טראומה מבלי להכנע להפוך לרודף אחרי הזוועות שעוללו וחוללו והיית עד להם שהיית קורבן להם שידעת ונשבעת שאם יום אחד זה ייגמר ותשאר בחיים אתה תחזור ותתחשבן איתם אחד אחד התקווה שיש עולם בחוץ שאתה תצטרף אליו ותשנה אותו ותברא סדרי עולם והם ישלמו. למי שנותן משמעות למילים כמו צדק מוסר חוק ואנושיות. מדליקה נר לזכרו. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3146197,00.html
כבוד אחרון..... לא ידעו ולא שמעו.... מעניין אם היה מדובר (להבדיל) בחתונות של חברי מרכז ליכוד..... מעניין ששר בממשלת גרמניה כן הגיע... כמה אירוני....
דמעה מאחלת לך ערב טוב יותר.
אני עדיין בסערת רגשות, טעונה לגמרי... הילדה יותר טוב, פוחדת ללכת לבית הספר לבד........... הרשתי לעצמי לישון כמה שעות אחרי הצהריים. כי עברתי לילה קשה. הייתי אצל החזקה בבוקר. אני חושבת שמעולם לא ראתה אותי מרוסקת כך. הרגיעה אותי, עשתה כמה פרוצדורות לאפשר לילדה, מפגש עם אשת מקצוע. מאד הרגיע אותי. אני מאד מעריכה את מה שהיא עושה בשבילי. מקווה שהחיים ישובו למסלולם בהקדם, קשה לי חהפריד את מה שקרה לי, למה שקרה לילדה. כל פגיעה בילד מעוררת אצלי קטסטרופה, וכשמדובר בבת שלי שבעתיים.
הילדים שלנו כשהם נפגעים קשה להפריד מה שהיה לנו שהבטחנו שלעולם לא יצטרכו לחוות מה שאנחנו עברנו וכמו מכת גורל זה קורה. ילדי גירושין מתגרשים ילדי אלימות במשפחה חושפים את הילדים לאותן מצבים מעגל קסם מקולל. אגב פעמיים פדופיל ניסה לפגוע בילדים שלי ברחוב פעמיים הם ברחו ולא התפתו מגיל אפס אני משננת להם זהירות מזרים לצערי הם הוכו באכזריות בבתי הספר בכיתות בנוכחות המורות על ידי ילדים פסיכופאטים שהיכו בכל פעם ילד אחר ושלחו לאשפוז ילדים שונים והסיטואציה הזו הספיקה כדי להוציא אותי מדעתי. כנראה שאי אפשר באמת להגן עליהם אולי חוג הישרדות יעשה משהו. הילדה בעקבות חוג קאפוארה פעם אחת החזירה לילדה שהכתה אותה בכל הזדמנות ותקפה אותה פעם בשירותים הילדה נתנה לה בעיטה שלמדה בחוג... ההיא יצאה בוכה בהלם התלוננה והמורה נזפה בבת שלי אני אמרתי לה כל הכבוד יש לך גיבוי מלא ממני.... ההיא כבר לא התנכלה לה יותר. איזה חוג לרשום ילד בן שש:? במדינה שלנו? במצב הנוכחי? כנראה שחוג הישרדות.... שיהיה לכם ערב נעים. אני בטוחה שהיא לא תשכח את הארוע הזה אבל תזכרי שאין מה להשוות למה שאת עברת ושרדת והנה גדלת להיות אשה נהדרת. ויש מושג שנקרא החלמה ספונטאנית. יתכן מאד שהפצע ייסגר מאליו. היא תגיד לעצמה או קיי יש חלאות בעולם לא כולם כאלו יצא שנתקלתי באחד זבש"ו.
מצטערת לשמוע על מה שעברה ביתך... כמה שנרצה להגן על ילדנו .... אנחנו מוגבלות אין לנו את האפשרות להיות איתם 24 שעות... אין לנו את האפשרות להגביל אותן בדרך לעצמאות שלהן... ואין דבר קשה יותר....לחשוב על פגיעה בהם.... אין דבר קל יותר מלקחת את האשמה עליינו... עשית מה שיכול... כמו שנאמר כבר ...זה הזמן להיות איתה...לחבק... ולצמצם את הנזק... ואת רגשות האשם שלה... מקווה שתרגישו טוב יותר... שתיכן... אידה
מרגישה ממש לא טוב פיזית...כנראה שהמצב הנפשי שלי משפיע גם כל הגוף. לא רוצה לעשות כלום...לא רוצה לראות אף אחד..או לדבר...רוצה לשכב על הספה בסלון..ולישון..ולא לקום יותר...לא ממש ברור לי למה נתקפתי ביאוש כל כך תהומי... דמעה
דמעה יקרה שלי, הלוואי שהיו לי מילים מנחמות עכשיו בשבילך.... גם אני בהתרסקות.... אולי אני יכולה להציע לך מה שאני עושה עכשיו, עבודה עצמית אני קוראת לזה... מדברת אל עצמי, לקום... לא ליפול... לא שוב.... במיוחד לא כשיש סביבי בני אדם קטנים שזקוקים לי... וכל כך מפתה הנפילה.... וכל כך קשה לקום.... אבל את תקומי, כי יש לך כך, והרבה... ואת יודעת את זה ומכירה בכוחות של עצמך.... הבנתי שהמטפלת שלך בחופש, ניראה לי שיש קשר מסויים. אני לא מאמינה איזה תלות מתפתחת בהן, מצידנו, בעל כורחנו, ואני שואלת את עצמי האם זה נכון לי? מתחילה להתכונן לחיים בלעדיה, למרות שעוד חזון למועד.... יהיה טוב, את בניגוד לשאר הדמעות בעולם דמעה מתוקה...
תודה ליאור..המטפלת שלי עדיין לא יצאה לחופשה שלה אבל אני כבר בפאניקה...כולי מפוחדת...המחלה שלי תלויה מאוד במצבי הנפשי וכשרע לי נפשית אני מהר מאוד מתדרדרת פיזית... מקוה שמחר יהיה טוב יותר איך את? דמעה
אני פרקדנית מאמש...... בכיתי והתערטלתי בפני כולם בקורס ובביתי התעלפתי כבר פעמיים, מזה יומיים, כאשר באחד העלפונות בני הציל אותי כאשר נוכח שאני מתעכבת למעלה מהמשוער בשירותים ומצא אותי שרועה על הריצפה, הוא הזעיק את אמא שלי ששפכה עלי מיים וסיעה בעדי לחזור למיטת הקסם שלי. אני אתך ולו יכולתי היתי מעודדת ומנחמת אותך. תחזיקי מעמד
האם את אוכלת ושותה דייך? למען בנך החזיקי מעמד ותדאגי לצרכים הגופניים והנפשיים שלך. לכי לרופא וקחי מה שצריך כולל תוספות מזון אם צריך. מזל שאמא שלך קרובה ויכלה להושיט יד מסייעת..
דמעה יקרה מה שלומך היום? אידה
כמעט לראשונה בהיסטוריה שלי, בכיתי בהיום בהיסטריה, ללא הפוגה, קבל עם ועדה, מול כל בני הכיתה! הייתי ללעג ולקלס ושיחת היום בקורס בו אני משתלמת מטעם לשכת התעסוקה ובהחלט סיפקתי את הסחורה והתעסוקה. הגיעו מיים עד נפש, היום. והמסכה הזחוחה של שדה- ליצנית הכיתה- נמחתה מעל פני...ומעל פני האדמה.....
שדה ניר מתוקה, הינה אני... לא ניתפס אצלי מה שקרה לך, ההתרסקות שלך קשה לי מאד.... אשלך לך מייל, לאמירות יותר אישיות.... תחזיקי מעמד, ליאור
חפצה למות מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. להשבית ולהצמית את הכאב והלב הדואב! מה שלומך, ליאור?
החשיפה הרגשית גדולה. אולי מעז ייצא מתוק ויציעו לך עזרה וסיוע ממקורות חדשים? אולי יש מי שראתה והזדהתה? ורוצה להתקרב ולשאול על מה ולמה? שמחה לשמוע שאת משתתפת בקורס. ושאת רוצה לצאת לשוק העבודה. המשיכי וסיימי את הקורס. הבכי הזה בא בזמן ופרק מעלייך. לא נורא להוריד מסכות כולנו בני אדם.
ואין מי שינחם וירחם....... פסו אמונים מברי אנוש........
כמעט לראשונה.... למרות הקושי והכאב הגדול... תחושת ההשפלה ולהלעג.... (שסביר להניח שהיא מנקונדת המבט שלך בלבד!!!) נראה לי שלפעמים המסכה צריכה לרדת... הכאב זקוק לשסתום שיפתח... יתכן שלא היית מוכנה לכך.. אך זה היה נחוץ....ואולי מברוך שסוף סוף...קצת השתחרר... אידה
היום בשיעור האחרון, אני בודקת בחנים בלשון. כל הילדים סביבי, לחץ הטלפון שלי מונח על השולחן, על רטט. אין לי אפשרות לענות.... המספר חסוי גם אצלי בבית. לא ידעתי מי מתקשר. איך שאני יוצאת מהשיעור אני מקשיבה להודעה. הבת שלי בוכה ורועדת, יכולתי להרגיש את הפחד בקול שלה... אמא אם את שומעת בואי מהר הביתה. הסרטים התחילו לרוץ לי במח.... התקשרתי הביתה. המנהלת שיחררה אותם שעה קודם בלי להודיע לנו... בחמש דקות הליכה מהבית ספר לבית מישהו תפס את הילדה, שאל אותה איפה התחנה המרכזית, היא אמרה שהיא לא יודעת, הבן זונה מישש לה את החזה הקטן שלה הילדה רצה הבית מבוהלת....הרגשתי שכל הטראומות שלו נשפכות החוצה אמרתי לה שהיא לא אשמה, ואני כבר באה הביתה... רצתי בלי רגליים הביתה, היא התחננה לא לספר לאף אחד, לא רוצה לדבר על זה. אם אני תופסת אותו אני רוצחת אותו.... אלוהים כמה פחדתי מהיום הזההההההההההההה אני הולכת למות
זה קרה הקייץ בנכחותי לאחת הבנות שלי. אמנם מידי עדת פרחחים בני 11. החשוב? הגבת נכון, היית שם בשבילה, היא יודעת שזו לא אשמתה. יש הרבה סוטים בעולם שלנו... צריך להפריד בין החוויה שלנו ושלהן. עבורה זה לא יהיה אותו הדבר. בזכותך.
ניסיתי לדובב אותה..... היא לא רוצה לדבר............ לא צריך לעשות סיפור........ היא אומרת, ואני משתגעת, אם רק הייתי תופסת אותו הייתי רוצחת אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל כך שמרתי עליה וניכשלתי........................................................ אני כישלון גמור.................................................................. לא שמרתי על הבת שלי...................................................................... כמה פחדתי מהרגע הזה....................................................................... רצים לי סרטים בראש עכשיו................................................................ אוף.....................................................................................................
מצטערת לשמוע!! באמת עצוב .. עצוב נורא.. טוב שהיא באה ואמרה לך ולא שמרה את זה לעצמה ... שולחת לה ולך חיבוק ממני..
החזיקי מעמד. מסכימה עם פיה נסי להרגע ולא להעביר אליה את כל המטען שלך תני לה מרחב לעכל ולהחלים. היא לא רוצה לדבר כי זה לא נעים לה ועושה לה רע. המסר החשוב הוא כמובן שהיא לא אשמה. נסי לא להעצים את מה שקרה. ברוך השם היה יכול להיות גרוע יותר. תרגעי ותרגיעי אנחנו פה איתך.
אבל מה יכולתי לעשות.............. אם הייתי יודעת.................. לא הייתי הולכת לעבודה............................. איזה עולם מגעיל שילדה בת שתיים עשרה לא יכולה ללכת לבית הספר לבד...............
ראשית נשמה לא את ולא בתך אשמות שניכם נשים תמות ומדהימות!...... היא לא פרח מוגן לא היא ולא שאר ילדי הגן! ואת עשית ועודך עושה את המוטל עליך בנסיבות הקימות. את אינך שולטת ומנווטת את החלאות הבהמות! אנא ממך אל תעצימי את החוויה הטראומטית שלה ותנציחי אותה. היא נטולת המטען החריג שלך. ובזכותך אמא מכילה, מגוננת ופתוחה ובזכות מערכת היחסים הפתוחים והתומכים השוררת בינכם היא תגבר על החוויה הלא נעימה בעליל, תעבד אותה ותאבד אותה כליל/קליל. תחזיקי מעמד, תדובבי אותה בקצב שלה, אל תקדימי את המאוחר ותודי לד' שבאופן המתואר הכל נגמר. תחבקי אותה ברכות ובנועם. ואל תשכחי שגיל ההתבגרות מטשטש לה את היוצרות ומעורר בה תחושות אמביולנטיות קשות. חזקי ואמצי, ליאור. שדה ניר- באחד מהימים הקשים והמתישים בחייה.
לא רוצה יותר לאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצההההההההההההההההההההההההההה מצטערת אין לי מקום אחר לצרוח דמעה
דמעה יקרה, מבינה אותך מאוד.......... שומעת את הצרחה מההודעה שלך... אני יודעת שקשה , אך אם תרצי , אני בפלא'... אוהבת ענבר.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/627062.html?more=1
מה שלומך פיה יקרה ? איך עבר יומך? חיבוק ענבר
וביצוע מעשים מגונים תוך ניצול יחסי מרות מובהקים ומתמשכים????????! צחוק הגורל! לאנס חד פעמי גוזרים כמה שנות מאסר תמימות- בפועל! לאן התדרדרנו???!
ובכל זאת הצעה חשובה ברמת העקרון: כדי לא להרגיש שוב את חוויית השליטה וחוסר האונים. שלא ימחקו כאן שרשורים אלא אם שתי מנהלות הפורום ראו אותם והסכימו ויש התראה לבנות שהשרשור ימחק תוך 24 שעות כדי שמי שרואה יכולה לשמור מה שחשוב לה לשמור. ובכלל: אולי לא ראיתי הכל. אבל הפורום הוא עבור הכותבות נכון? אז לדעתי צריך למחוק מה שמפריע להן... ומישהי מבקשת למחוק... הרי כשהמנהלות בעמדה טיפולית הן לא "מוחקות" את מי שיושבת מולן ובתהליכי העברה מביעה רגשות קשים בטיפול גם כלפיהן?
פיה נעשה הכל בכדי שיהיה כאן כמה שיותר בטוח לכולם.... ושאף אחת לא תפגע... יום טוב אידה
אולם זהו אינו פורום טיפולי. יש כללים ברורים. השמצות ועלבונות יימחקו ללא התראות ואזהרות . פשוט כי לא יתקבלו פה עלבונות . נקודה. אנחנו פורום של תמיכה לא של חיסול חשבונות. מרגישה מתוסכלת לחזור על זה שוב ושוב. למה להשמיץ אחרים? במקום להביע את הכאב והתובנות האישיות שכל אחת מגיעה אליה בדרכה? יש עולם שלם שאפשר להביא לפה למה לבדוק גבולות שוב ושוב?
לא היה בכלל עניין של "חיסול חשבונות" או "פגיעות ועלבונות" מישהי שאלה אותי למה אני כועסת, בין היתר כתבתי משהו ביקורתי על סגנון הניהול של הפורום. אגב, אני לא בטוחה שאם לא היתה נשאלת שאלה ישירה כל כך הייתי בוחרת לפתוח את זה. ואז מסתבר שלא מעט בנות בעצם התחברו למה שכתבתי. מסוכן ליצור פורום לנפגעות שמשחזר את הכוחנות שטמונה בפגיעה. אף אחד לא מצפה כאן לטיפול אבל יש הבדל משמעותי בין גבולות לסתימת פיות. אם הכתיבה הופכת להיות משהו שמבטא את החובה להיות "טובה" בכל מחיר, זה שחזור של מהות הפגיעה ברמות עקרוניות אפילו יותר מעצם הפגיעה הפיזית. הפגיעה הפיזית היא רק מכשיר. האפשרות להתאמן בהתייחסות שונה לדברים ובוויכוח ואי הסכמה היא מאוד חשובה דווקא לנפגעות שחוות כאוס פנימי ואבדן שליטה במצבים כאלו. חומר למחשבה. מקווה שביוספטל יתנו לך טיפול טוב למרות ה"מתכונת שבת" שלהם.
אבל למה ? למה היה עליי לעבור את כל הסבל הזה? ל---------מ---------ה אתה רע אתה הכי רע בעולם עשית אותי זונה ה-זונה שלך חייבת למלא אחר הפקודות שלך כל מה שתגיד אני חייבת לעשות אם לא... זה היה בכוח הייתי חייבת לשכב במיטה עירומה ולסבול בשקט להגיד לעצמי שזהו, אין מה לעשות את בידיים שלו עכשיו אז במקום שזה יהיה באלימות,באכזריות, אם הרבה סבל וכאב שתקתי... ועשיתי הכל כל מה שאמרת ......- ו-א-מ-ר-ת ואם הזמן למדתי לחיות עם זה זה... נהפך לשיגרה ממש * שכבתי במיטה עירומה ואתה עליי קפואה ושקטה ומאוד מפוחדת מחכה עד שתגמור * שכבתי במיטה עירומה ואתה עליי שומעת את הגניחות האיומות * שכבתי במיטה עירומה ואתה עליי זייפתי.... רק כדי שתגמור רק כדי שתרד ממני כבר כן בטח ממש תרד ממני * שכבתי במיטה עירומה ואתה עליי שומעת את הגניחות האיומות אתה כל כך נהנה ואני ס---------ו-------------ב------------ל-------------ת * שכבתי במיטה עירומה ואתה עליי גמרת... הייתי מוצאת את עצמי שוכבת במיטה עירומה, בודדה, עצובה, ועזובה מלאה ברוק בזרע מגעיל בעעעעעע להקיא אתה ידעת שאני לא אוהבת את זה במיוחד את זה לא אהבתי אבל אתה הקשבת לי אוווווווווווווווווווךךךךךךךךךךך מניאקקקקקקקקקקקקקק אוף דיייייייי לכתוב לא מסוגלת.. אני עצבנית ראשי מתפוצץץץץץץץ בנות יקרות, קוראת את הודעותייכן הקשות.. ומצטערת שאין לי כוחות להגיב שולחת לכן חיבוק, ואיתכן גם בכאב ..
ענבל יקרה כל כך קשה.... הזכרונות, התמונות, התחושות , הרגשות.... הכל כך כך טעון וקשה.... ואת שם עם כל זה.....לבד? אחרי אכזבה.... ותחושות של אמון שאבד... אנשים, חברה,עולם.... כל כך מאיים... מקווה שתוכלי להחזיר את האמון ולפרוק את הכאב הגדול... לפרוק מעלייך...להרגיש פחות לבד.... מחזקת אותך אידה
לא שכחתי לציין בהודעה אצלי טריגר .. וסליחה למי שזה עשה קשה ... פשוט הרגשתי צורך ... להוציא מה אני מרגישה .. !! מצטערת. תודה לך אידה ,, על המילים שמחממות את הלב .. תודה על הכל!!
לפני העבודה בדרך בחזרה מהמטפלת שלי התחשק לי גלידה אז קניתי והלכתי לחנות ליד לקנות פיתה לעבודה באתי לשלם את הכסף והגלידה התחילה לנזול היה המוכר ועוד קונה אחד, ואז הם התחילו להעיר הערות תלקקי את זה עדיף שזה יהיה לך כל הזמן בפה את תלקקי תגמרי וכל מיני אמירות וצחוקים נלווים ,ברגע הראשון היה לי חשק לקחת את הגלידה ולזרוק להם בפרצוף,והם ממשיכים עם ההערות יצאתי החוצה והגלידה הפכה להיות משהו אחר בגלל כל האמירות שלהם נגעלתי ממנה וזרקתי אותה בכעס בפח, סך הכל רציתי לאכול גלידה קצת מתוק לנשמה והנה התוצאה אני הרבה זמן לא אוכל להתקרב לגלידה וניל.
ושום דבר לא מרתיע אותם? זה מטריד נכון, וזה מאיים ואולי מעורר אסוציאציות כואבות. אבל בגלל זה להתרחק מגלידה? חבל... הזכיר לי עכשיו משהו, את תהרסי מצחוק, אבל באותם רגעים רעדתי מפחד... כשהייתי בהריון של הבת שלי נסעתי לסידורים. הייתי לקראת הסוף פילה נראתה אנורקסית ליידי. כמו שאני עומדת לחצות את הכביש עבר אותו עם חבורת ערסים, את יודעת מוזיקה מזרחית בפול ווליום וכאלה... התחילו להעיר הערות מגעילות כמו הפרצופים שלהם... איך שהתחלף הרמזור זרקתי את הסיגריה שלי בוערת לתוך האוטו. פתאום אני רואה שהם מתחילים לנסוע בזיג זג. רצתי בלי רגלים למשרד של קרוב משפחה שלי עורך דין. ואמרתי לו אני לא יוצאת מכאן עד שאתה לא לוקח אותי הבייתה. וסיפרתי לו מה היה לי. ולפעמים שאני גם היום מדליקה סיגריה אני אומרת לי בלב ערסים מטומטמים, וצוחקת... והם אמרו לי דברים יותר גרועים בחיי... אל תענישי את עצמך בגללם, הם לא שווים.... לילה טוב כתמתמה... ליאור
לאחר יום מתיש ומפרך שעברתי........יום אמביולנטי....... כאשר אני סוחבת "מטען חורג" של עמך בית ישראל........ הצחוק יפה לבריאות....... מאחלת ומיחלת שיוחזר לך בבריאות.........
לבעלי הטסטסטרון, איבר מינורי שנותן את הטון........ וצולח לשבר אף אשה מבטון........ ולמען הגיוון בחרי בגלידה בטעם כתום, כתם יקרה.....
כתם יקרה לצערי אנחנו הנשים נפגשות בכאלה אמירות פעמים כל כך רבות... את צודקת...זה מעליב ומעורר תחושות לא נעימות...ויותר... מי לא הייתה רוצה לזרוק להם את הגלידה בפרצוף? מגיע להם... אבל לא לכולם את האינסטקטים המהירים של ליאור.... חבל שהיית צריכה לוותר על פינוק קטן עבור עצמך...בגלל צמד מגעילים. אידה
בפעם הבאה תבקשי מהם שיחזרו על מה שאמרו בטון אסרטיבי וענייני תגידי סליחה??? ואם הם ימשיכו תשאלי אם יש להם בנות ואיך הם ירגישו כשהבת הקטנה שלהם תאכל גלידה? האם גם האשה או האמא שלהם גומרת מגלידה? ושהמילים לא ייתקעו לך בגרון. שייתקעו להם.
תודה קודם על כל התגובות התומכות,באותו הרגע אופיר שהם צחקו וגרמו לי לגועל לא יכולתי להגיד להם כלום,לא יכולתי להגיב הייתי כמו מאובנת,עברה דקה שתיים עד שיצאתי משם והבנתי מה הם בעצם אמרו. אני למשל מטורפת על סחלב היתה תקופה מאוד ארוכה שלא יכולתי להתקרב אליו לראות להריח ובטח לאכול כי אותי הוא לקח לאסוטיאציה אחרת,המרקם הצבע גרם לי לחשוב את זה משהו אחר, עד היום יש לי קשי לאכול את זה,וגם גלידה וניל לקח לי הרבה זמן לאכול כי גם פעם ממנה נרתעתי, גלידה עושה לי היקש עם אבא,כי זה מה שאבא אמר לי שהוא רצה שאני.... ואני האמנתי לו וגם עשיתי את זה. ועכשיו האמירה הזאת שלהם הרחיקה אותי שוב מהגלידה שאני כל כך אוהבת אייך כל דבר מקפיץ טריגר,אייך דברים בלי שנרצה מתחברים למקום הרע ההוא,
יוצרים טריגר רב עוצמה קשה להאמין שאבא יכול לעשות כזה קשר בין גלידה לבין הזוועה שהוא עושה גלידה ואבא הולך עם לונה פארק ויום כייף לא עם סוד אפל פגיעה מינית והתאכזרות לבת שלו. לא מבינה. לא מאמינה. לא נתפס אצלי. הוא עדיין חי? איזה קשר יש ביניכם? האם אי פעם התעמתת איתו?
רוצה לתלוש את המסיכה הזאת מהפנים שלי...לתלוש אותה בכל הכוח..שהעור שלי יקרע..שירד דם..שאוכל פעם אחת להיות אמיתית..לחשוף את הכאב..את האובדן..את הבדידות..ישבתי אתמול מול המטפלת שלי כשסיפרה לי שהיא נוסעת לשבועיים וחצי..והמסיכה הייתה דבוקה חזק חזק לפניי..חייכתי..אמרתי שכיף לה..שמגיעה לה חופשה..והיא חייכה גם....ובפנים צרחתי..לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא..אל תעזבי אותיייייייייייייייייי...אל תלכייייייייייייייייייייייייייי...ובפנים בכיתי והתחננתי..אבל המסיכה נשארה במקום..ואני חייכתי...ואחר כך הלכתי הביתה..ועזרתי לבת שלי עם השיעורים..ועשיתי ארוחת ערב..והמסיכה עלי..והכל "בסדר"...ונסעתי הבוקר לשלם את חשבון החשמל..והייתי נחמדה ושקטה..והכל "בסדר"..ועכשיו אני יושבת מול המחשב..מרגישה את הבכי..את הצרחה שנלחמת לצאת והמסיכה עדיין במקום...סותמת את פי ולא נותנת לי לצרוח....המסיכה הזאת יצאה משליטתי..לא יודעת כבר איך להוריד אותה... דמעה
http://www.freewebcards.com/cards/shawn/unmask%5B2%5D_sm.jpg
לא תמיד מתאים להוריד אותה, גם כשנורא רוצים. מסכה בעבודה, כי אם ידעו איזה צרות יש לי, אז אין לי עבודה. מסכה בפני הילדים, כי אני לא רוצה להעמיס עליהם, ממילא קשה להם. מסיכה בפני חברות, כי מספיק להן עם הצרות שלהן, ומה אני צריכה להוסיף. האם יש לך מקום דמעה שבו את מרשה לעצמך להוריד את המסיכה? לא כשאת לבד? המטפלת שלך אולי? חברה אחת מבינה ובעלת יכולת כזו או אחרת להכיל את הכאב שלך, ממקום של דאגה אמיתית? הפורום אולי? כל כך מבינה את התחושה הבלתי אפשרית הזאת של לא להיות את, מה שכואב לך, אני קוראת לזה, להיות ליאור אחרת, זה אולי ישמע לך הזוי, אבל כשאני מרגישה זוועה, ולא מתאים לי באותו הרגע לבכות או משהו כזה, אני פשוט מדמיינת שאני מישהי אחרת... באותו הרגע זה עובד. כל הטוב שבעולם יקרה שלי, יהיה טוב, אין אפשרות אחרת... ליאור
דמעה יקרה כמו שליאור אמרה אנחנו כל הזמן או רוב הזמן עם מסכות.... חשוב למצוא את המקום הבטוח בכדי להוריד מסכה או אולי את רובה... את חושבת שאולי גם את היית צריכה את המסכה באותה סטואציה מול המטפלת? שאולי היא שמרה גם עלייך? איתך אידה
והפכתי נבוכה........ שדה ניר- בוכה ובוכה ובוכה.................................... וחסרת מנוחה....................
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1193-305,00.html נכון שכתבה יפה להפליא?
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1194-305-13570442,00.html מה שלומך אופיר? איך עבר יומך?
חחח איזה קטע..לכלבה שלי קוראים גילגי....:)))))))))
כן. נדיר למצא שמישהי מדברת אותי ברמה כזו
דמעה אולי הכלבה שלך כתבה את זה? אגב, קוראת עכשיו את צופן דה וינצ'י מדליק קראתן? שווה ביותר.
לקראת השנה החדשה לקחו על עצמם הפסיכולוגים של קהילת "קבוצות" אתגר קהילתי רחב היקף: לקיים ימי סדנה מרוכזים באזורים שונים בארץ בנושא התמודדות עם המצוקות שמעוררת תקופת החגים. לשם כך, פיתחנו סדנה ייעודית להתערבות מניעתית עבור אוכלוסיות בסיכון, המתבססת על שיטות קוגניטיביות-התנהגותיות, שמטרתן לפתח בפרט חוסן פנימי, העצמה ומיומנויות קונקרטיות להתמודדות. הסדנאות תתקיימנה ללא כוונות רווח, במטרה להיטיב עם מצבם של אנשים רבים בישראל המעונינים בסיוע בהתמודדות בתקופת החגים. הקהילה תקיים סדנאות בתל-אביב, בירושלים, בשרון, בבאר-שבע, בחיפה ובכרמיאל. סדנה אחת תונחה בשפה הרוסית, עבור עולים מחבר העמים, ותתקיים בתל-אביב. קהילת "קבוצות" היא יוזמה של מנחים ומטפלים בישראל, המקדמים את העבודה הקבוצתית בציבור. הקהילה שמה לעצמה למטרה לאפשר למשתתפים להצטרף לקבוצות מגוונות, ברמה מקצועית גבוהה ובעלות נמוכה. www.igroups.co.il מנהל פורום יקר, נודה לך אם לא תמחוק מודעה זו שכן הפעילות לא נועדה למטרות מסחריות.
אני חושבת שזהו רעיון מצויין הדכאון והתחושות של האובדן קשים פי כמה בערבי חג וקבוצות תמיכה יכולות להוות פתרון מעולה. שנרים כוסית? לחיים.
האיילתים באים לחופשה בתל אביב העיר הגדולה....
האיילתים באים לחופשה בתל אביב העיר הגדולה....
האיילתים באים לחופשה בתל אביב העיר הגדולה....
אבל ככה זה קורה תמיד. "תדברי" "תגידי" "את רעה, מסריחה, פויה, רעל, מכשפה, מגעילה, מגיע לך, תפסיקי לעשות מעצמך מסכנה" גם לי כואב. כן, יש לי את הצרכים שלי. ואת המילים שלי. ואת הדמעות שלי, ואת הלילות ללא שינה, ואת המלחמות. ואת הזכרונות. ואני ילדה קטנה ומפוחדת. אם אני לא אעמיד פנים שאני גדולה וגיבורה לא יהיה לי כלום. אני אאבד הכל. אבל אני מפריעה, לא שייכת. אז הולכת. עוד פצע שורף.
פיה יקרה מאוד מוכרות לי המילים שכתבת...מוכרות עד כאב...יודעת גם כמה קשה להעמיד פנים של גדולה..לשחק בכאילו שהכל בשליטה...ומזדהה היטב עם הפחד של לאבד הכל.. מקוה שתמשיכי לכתוב כאן דמעה
http://www.sitefights.com/community/graphics/fancyparrot/MyFaery_Stuff/hug_20a_20fairy_20blinkie.gif דמעה
לנו או לעצמך? את מי את מנסה לשכנע? אגב רעל בכמות קטנה ובמינון נכון הוא סם מרפא בייחוד עקרון ההומאופטיה מבוסס על זה... שולחת נשיקות וחיבוק ענקי.
אני כבר לא יודעת כלום. הייתי משוכנעת שההודעה של שחף מכוונת אלי. מרגישה רע. חושבת שנכנסתי לעוד סיבוב של דיכאון. קמה כל יום מוקדם. מארגנת את הבנות לביה"ס וחוזרת לישון אלא אם יש לי פגישה. מחכה לשיחה מהפסיכיאטרית שלי אם להעלות מינון בתרופות. בהתחלה חיכינו קצת שיעבור. אבל 10 ימים אחרי כשצריכה לארוז בית ולכתוב במרץ ולהכין קורסים? יכולה להודות לכמה אנשים על זה... אפשר להרים מישהו אנונימי על לשון הרע? ואם עומדות לי ההגנות של "אמת דיברתי" "אינטרס ציבורי בפרסום"? ולמען הסר ספק מתכוונת לאותו מקרה שעלה לכותרות לרגע וירד מהר. רק לי נפתחו כל הפצעים ומסרבים להגליד.
אמרת דברים שעל ליבך הכאב הוא אוטנתי, ויש מקום ליחודיות... שלחתי לך מספר מיילים אגב, מניחה שהיית עסוקה.
בדקתי שוב עכשיו. לא קיבלתי אף אחד. (אני לא כזאת, אם כותבים לי אני מייד עונה)
פיה את לא רעל.... לא מכשפה, רעה או חלילה מגעילה... אלו מילים קשות... ולא נכונות לגבייך... את כואבת .... הילדה הקטנה שמפחדת... אנחנו כאן עבורך גם כשקשה אידה
אתן מגיבות למה שאני כותבת ולי אין מילים להגיב לכן..להודות לכן..אני רק רוצה לשתוק..לזחול אל תוך הקונכיה שלי ולהשאר שם....להתנתק מהכל...המטפלת שלי יוצאת לחופש בחגים..שבועיים וחצי לא תהיה כאן...לי קשה לא לראות אותה יום ..איך בדיוק אשרוד שבועיים וחצי בלעדיה??? אני מפחדת... דמעה
כי את חזקה יותר ממה שאת מרשה לעצמך להודות... ולמה בעצם? למה את מחלישה את עצמך בעיני עצמך? ממעיטה בערך עצמך? האם תגמלי מההרגל להפחיד את עצמך? ואיך? שולחת לך נשיקה. יודעת שאת גיבורה. כבר הוכחת את זה לא פעם.
אופיר אני יודעת שיש בי כוחות אחרת לא הייתי שורדת עד כאן ולמרות זאת אני מאוד מפחדת כי ללא המטפלת אני מרגישה לבד מול השדים ומול הסיוטים...כאילו הולכת על חבל דק בקרקס ולקחים לי את רשת הבטחון...ואם אפול אמות כי אין מי שיתפוס אותי... דמעה
דמעה יקרה נוסף לכל את עוד מצטערת... רגשות אשם וחוסר נוחות ? בחלט מיותר ולא נחוץ עכשיו.... יש לך מספיק... תרשי לעצמך להיות אך שאת מרגישה.... אנחנו כאן איתך בכל מצב לגבי המטפלת...אני מבינה ...זה קשה.... אחת המטרות בטיפול היא להפנים דמויות חיוביות שנותנות כוח...(אמון, בטחון, ועוד) ממה שהבנתי...המטפלת עבורך היא דמות כזו והרבה יותר.... מה עוזר לך בימים שאתן לא נפגשות? בחופשות בעבר? האם את מצילחה לחשוב על תכני השיחות? מה הייתה אומרת? ממליצה? האם את יכולה לחוש את האמונה שלה בך...ביכולות שלך? מה יכול לעזור? אני יודעת שיהיה קשה ובטח תדברו על זה... אני מאמינה בך וסומכת אידה
תודה אידה....אני אחרי עוד לילה ללא שינה....מלאת פחדים..לא רוצה שהמטפלת שלי תלך...כי למרות שהפנמתי אותה..ולמרות שאני נושאת אותה בלב שלי לכל מקום הנוכחות הפיזית שלה בעולם שלי מאוד חשובה לי..היא לא יוצאת לחופשים ארוכים..זאת תהיה הפעם הראשונה..והיא תהיה מנותקת..אי אפשר יהיה לדבר איתה..ואם אני אפול מי ירים אותי??? עדיין מפחדת דמעה
מחונן בטפחות הרבה מכפי גילו? שיעודדו ויהוו לו טפיחות שכם, סיפוק והגשמה עצמית ויקנו לו ביטחון?
שחמת? משחקי חשיבה.... אני ממליצה.... גם מאתגר גם דורש חשיבה...וגם מהנה.... בהחלט טופח, מספק, מפתח ומקנה בטחון יש גם המלצות לאומנויות לחימה שונות....אומרים שזה מפתח ריכוז והרבה בטחון... לקחת בחשבון אם הוא התחיל כיתה א שזו עוד התחלה.... לא לוותר אבל לשים לב בהצלחה אידה
יש שיעורים פתוחים שיעורי נסיון ללא תשלום תקחי אותו לשיעור התנסות כזה או אחר תראי מי המדריך ומי הקבוצה יכול להיות חוג עם שם מפוצץ ובפועל הילד לא מתחבר... חפשי משהו ותני לו להחליט אחרי הכול הוא יצטרך ללכת לשם שנה שלמה מנסיוני הם בוחרים לפי הקבוצה ולפי האיכויות שמקרין המדריך ודי מפתיעים בבחירות שלהם. בהצלחה. אגב לילד שכלתני הייתי לוקחת חוג תנועתי לילד עצור רגשית הייתי לוקחת חוג אומנותי לעבוד על החלק שדורש ביטוי ולא חזק בחיי היוםיום בבית הספר וכו'.
לא תמיד ההמלצות עוזרות, אני זוכרת כשהבת שלי היתה בגן חובה, הגננת המליצה על חוג בלט כי הילדה מופנמת... רשמתי אותה לחוג בלט וזה היה משהו נורא בשבילה, לא התחברה בשום מובן... לא הבגדים הצמודים, לא התנועות, לא החיבור לילדות בזמן הריקוד. שדה מתוקה רק תוודאי שיש אפשרות להתחרט מתי שהוא וזה לא מלווה בקנסות. כמו שאני מכירה אותך בסוף הילד ילך לחוג לחזנות... או כתיבה יוצרת...
עקב האונס שעברתי וסירוב של המקלטים המשטרה והעמותות שאמורים לעזור לנפגעת תקיפה מינית שהחליטו להפסיק לטפל בי ולשלוח אותי לטיפול במרפאות לטיפול בחולי נפש ולומר שהיה החלטה של כול מוסדות הצבורים לשלוח אותי לשלוותה לטיפול החלתה ושל העמותות נפגעות תקיפה מינית לעבור עיר ודירה ולא לומר לאן עברתי בשביל להיפטר מימני החלטה שלי להתחיל חיים אחרים חיים של זנות פשוט לא משני כבר כלום כנראי שאני אשמה וזה החיים שלי בן זנות לילדים שלי שאני אוכל לתת להם יותר כסף יותר אהבה כי גם כך אני כבר חייה מיתה סמרטוט מושפלת על ידי כולם גם על ידי מי שנקרה האגודה לנפגעות תקיפה מינית אז עם כבר יש בזה אמון כסף אז מה זה משני אם העצר על זנות והעבור תקיפה על ידי המשטרה זה העונש שלי סליחה שכל המדינה מתנהלת תודה בי בת אל כהן
בנות יקרות דמעה, כתם, שחף, ענבר, שחף, אופיר .... מבינה שהיה לילה קשה ובוקר לא הביא עימו בשרות טובות... רוצה לאחל לכן יום טוב מילים, צעקה, שתיקה, אטימות, חוסר אונים... שהמילים הכואבות...אלה שיצאות ואלה שלא...ימצאו בטוי ונחמה... הצעקה הכואבת והלא נשמעת תמצא את הקול לשחרר להקלה חברת החשמל....חוסר האונים מולם...האיומים הניתוקים מקווה מאוד שימצא פתרון השתיקה הרועמת... המתנ"ס המתיש..האטימות שכל האין שיהפוך ליש ...של אמון...בטחון.... יום טוב עם בשרות טובות לומר לכן שאני איתכן מקווה יותר מאוחר להגיב לכל אחת אישית רצה..... אידה
תודה לך אידה יקרה אוהבת
6:15 בבוקר..טלפון...אחרי לילה ללא שינה..על הקו איש חביב..חברת חשמל בוקר טוב הוא אומר...אנחנו באים היום לנתק אותך....מתאפקת לא לפרוץ בבכי...מתחננת..תן לי עד מחר..בבקשה..אחרי תחנונים והשפלה הוא מסכים..עד מחר בבוקר ואם לא אני בא לשם בעצמי ומנתק אותך..סוגר את הטלפון...אני רועדת..שוב הגעתי למקום המוכר והרדוף הזה מול הניתוקים..מול האיומים.. חסרת אונים בחיי שכבר אין בי כוחות דמעה
אתמול מצאתי את עצמי מתרוצצת ומתחננת בפני פקידי מתנ"ס שיתנו לילדה להכנס לחוג הגשנו השנה בקשה להנחה בחוגים הוועדה מתכנסת ביום ג והנה התקשרנו במקרה לשאול מתי נגמר החוג? והפקידה אומרת סליחה? היא לא רשומה. לא שילמתם. ולא תועבר הבקשה גם לוועדה. מי אמר לנו שצריך לשלם עבור חודש ספטמבר מראש? הרי ביקשנו הנחה בגלל שאין לנו צ'קים... והנה מתחיל קפקא במיטבו אנחנו מדברים רושמים לפנינו שעד מחר אפשר לשלם איך מהיום למחר נדרשים לשלם? הפקידה לא התקשרה אלינו אמרה לנו הייתם ברשימה שלי בדיוק התכוונתי לצלצל ובינתיים מתחננים שתכנס רק היום כדי שלא תתאכזב היא בוכה הילד בלחץ אז לקראת השנה החדשה אני מבקשת לאחל לכל הפקידים הקטנים באשר הם שתהיה להם שנת כספים כמו שלי. שירגישו איך זה להיות בצד השני זה שמבקש את ההנחה. בסוף היא נכנסה ואנחנו הבטחנו לשלם עבור ספטמבר איכשהו עד היום אחרי הצהריים ולמלא טופס שחסר לוועדה וכל הג'אז הזה אז לסיום עוד רצה אחרינו ביציאה הביתה מרוטים ותשושים הפקידה שמרכזת את החוגים עם מכתב דרישה לתשלום סליחה גבירתי המטומטמת במה בדיוק התעסקנו עד עכשיו לנגד עיניך? מה? נראה לך שלא הבנו את השיחה והסיכומים ? ואם אנחנו רמאים מכתב זה מה שיעזור? כשעברנו לידה זרקתי את המכתב דרך החלון לא יכולתי להתאפק... ואם תתגשם משאלתי אין לי ספק שזו תהיה חוויה מעשירה שתפתח מאד את עולמם המצומצם.
דמעה טובה ויקרה שלי, היה לי מאד עצוב לשמוע... הדבר הכי מפחיד אותי זה להגיע למצבים כאלה... אבל אף אחד לא מזמין אותם... מקווה שיתחשבו בך, אם כי מקומות כאלה, התחשבות זה הדבר האחרון שניתן לבקש מהם... מאד רוצה ומייחלת שגם המשבר הזה יעבור... ולאופיר, אני יודעת איך זה שהילדים כל כך מבקשים חוג, כמה הוא מועיל להם, ביכולות שלהם להשתנות לטובה ולשפר דברים... הגדולים שלי שניהם בחוג להגנה עצמית, כמעט חמש מאות שקלים כל חודש. שמיניות באוויר אני עושה כדי לאפשר להם לבקר בחוג. מוותרת על הצרכים הכי בסיסיים שלי, לפעמים גם מדלגת במשך כמה מפגשים טיפוליים, אם אני נדרשת לעבודה באותו הזמן. המחוייבות הטוטאלית שלנו אליהם, גובה מחיר עצום מאיתנו, לפעמים אני חולמת שאני זוכה בלוטו.... אבל מבחינתי לא עוזרת לחלום להתגשם. בבחינת חלומות נשארים חלומות...
לפחות אצלי לשני הילדים היא עם לקות למידה והוא עם בעיית מוטוריקה ומחוננות שמהווה בעיה לא פחות משמעותית הוא בחר בסוף המחשבים לכתות הא והוא רק בג אבל כבר מומחה ובונה אתרים וגולש בקיצר...משעמם לו בכתה. היום חזר ואמר בהתרגשות שממש ממש שיעמם לו שוב ללמוד על מחזור המים בטבע פעם שלישית ... והיא התאטרון והריקוד עושים לה טוב היא מאד גופנית ולמדה גם קאפוארה וגם התעמלות השנה בחרה ביוגה משולבת בהתעמלות אומנותית זהו הזוגי היום שילם ומחר נדע מה יוחלט בוועדת ההנחות. מסכימה איתך שמאד משמעותי עבורם וגם עבורנו הלוואי ויכולתי להרשות לעצמי לחזור לחוג תאטרון ארבע שעות בשבוע נטו לנשמה שלי ספייס בועה של התנתקות בחברת אנשים יצירתיים מצחיקים מטורפים משהו ייצריים עשה לי רק טוב.
חוסר האונים, אוזלת היד מוכר לי זה מכבר......... אטימות המערכת הבירוקרטית מכה גלים אף באלמנטים חיוניים ונחוצים....... באיזה סכום מדובר?
אין בטחון אין שלוה אין שקט אין מנוחה אין חיבוק אין מגע אין אמון אין נחמה אין אהבה אין אין שינה אין כוח אין מילים אין דמעה
יש חיבוק ונחמה פורתא ממני. יש אהבה מעומקא דליבא ולא באופן מכני יש את החוט המקשר ביננו יש את השותפות- האחדות והלכידות בין כולנו ויש את התקווה כי נצא מאפלה לאורה. משאול תחתיות לשבת אחיות מדרך עתירת חתחתים לדרך המלך עתירת התחשבות בה שכם מטים. חיבוק עצום ורם. בתקווה כי: "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" שדה ניר- בשבעה מדורי גהנום, בגיא בן הנום, מאמינה כי מגיא צלמוות ניתן רק לדאות ולא לדהות.
השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה שבי השתיקה שלי זה הכאב הכי כואב אצלי וכשהשקט יפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע אני רציתי לבכות אבל פחדתי שזה יפריע דמעה שותקת
מבינה את כאבך .. ומצטערת שאת מרגישה ככה ... חיבוק ממני אלייך
יותר מאלף מילים. אני בשתיקתי הרועמת מתעטפת לי בתכריכים! מחבקת ותומכת. את אשה אצילה, דמעה ורגישה
רוצות להאמר ושותקות,רוצות לחרוט,רוצות לחתוך,רוצות לברוח,רוצות לפגוע, מילים עפות בחלל,לא נאחזות,נשמטות,נחנקות,מילים של שקט,מילים של רעש,מילים של בדידות,מילים של פחד,מילים של כלום,מילים ריקות ,מילים שנתלשות,מילים שמאבדות,מילים שהולכות לאיבוד,לא מוצאות את השביל,לא רואות את הדרך,מילים עיוורות מילים סתומות,מילים נופלות,רוצות למות. המילים לא יודעות אייך וכמה הם מחזיקות עוד מעמד מילים שוקעות,בורחות,נעלמות מילים עייפות,אבודות,יבשות,חותכות, מילים,מילים,מילים,קמלות
שולחת לך... מילים של תמיכה מילים של אהבה מילים של הזדהות מילים של הבנה מילים של קבלה מילים של נתינה מילים של רכות מילים של רגיעה מילים של תקווה...
מתקרבת מתרחקת,מסתכלת עלייך רוצה לאחוז אותך ביד,מחביאה אותך ושוב מוציאה שאני אסתכל עלייך,ואת עלי,קוראת לי מפתה רק ככה תרגישי טוב,רק ככה תרגישי שאת קיימת שכואב לך, מקרבת אותך אליי ואת חדה מבהיקה באור,והמילים בראש מהדהדות לחתוך להרגיש רק קצת לא עמוק מידי,רק להרגיש את הכאב שמרוב כאב כבר לא מורגש,להרגיש שאני לא אויר שאני לא מחוקה, נאבקת עם עצמי לא לקחת אותך,נאבקת עם עצמי לא לתת לך לפתות,לא לתת לך לשלוט עלי, נאבקת רוצה לברוח ממך רוצה לזרוק אותך,אבל את חזקה ממני חותכת ורק הדמעות חונקות
את מצליחה להרגיש את הכאב? כי אני לא... כבר מזמן הפסקתי לצפות לכאב... סליחה, אבל לא מרגישה שאני מסוגלת להיות מספיק צבועה כדי להתחיל לשכנע אותך שזאת לא הדרך... כי את יודעת את זה בדיוק כמוני... לפחות את מצליחה לבכות.... אני תמיד מחזיקה את הסכין בקור רוח... מרגישה רק המון כעס ושביעות רצון מהדם המטפטף...
מזדהה איתך .. על כל מילה שנאמרה חיבוק אני.
כמה נשימות עוד נשארו לפורום הזה עד שהוא ימות סופית?... פורום יקר, מאחלת לך גסיסה מהירה ונטולת כאבים...
חייבת להגיד שההודעה שלך עשתה לי רע..מצטערת... דמעה
לא רציתי לפגוע בך אבל מבחינתי יותר מדי רעל נשפך פה אתמול... וקצת קשה לי לאחל חיים ארוכים למקום מורעל...
שחף יקרה, האם את רוצה ב"מותו" של הפורום? אני ממש לא, אני חושבת שנוצרו כאן באמת חברויות יפות בין הבנות, אני שמחה שהכרתי כאן בנות מקסימות, שמתוך הכאב יודעות איך ומתי להגיב, הרבה פעמים אני אישית מוצאת כאן מקום רגיעה... שותפות... אני מאחלת לפורום עוד הרבה זמן..... וזה בסדר שיש חילוקי דעות... זה לא אסור..... ואגב אופיר מה שלומך מתוקה? מתה על היכולת, שמא התבונה הזאת שלך להוריד את הראש בזמן סופה, לתת לה לחלוף.... ואז לקום במלוא המרץ... שתפי איך את מרגישה, ההתרגשות, ההכנות לקראת הדייר המוגן.... האם הילדים מתרגשים? אני זוכרת איך הגדולים שלי קישטו את העגלה של התאומים בבלונים וסרטים.... ואיך הבן שלי לא היה מבדיל בניהם בחודשים הראשונים, והיה אומר לי, אמא זה עם הכחול בוכה... ואני גם לפי הבכי הייתי מבדילה בניהם..... מאחלת לך קל ומהיר.... ואם המיילדת תגיד לך לא לצעוק...תעשי כמוני ותגידי לה אני אצעק כמה שאני רוצה... אני לא נחמדה כשכואב לי....
בחברת בנות יקרות כדוגמתכן. האמת שחף, היתה חייבת להאמר ולהשתחרר (לדעתי זה עידן ועידנים באופן עדין ומתון ולא בעת התפרצות של לבה מעומקא דליבא). נכון שלא באופן המתריסני והפוגע בו הוא נאמר, אך באופן אותנטי וחד משמעי. ומאחר והרעל כדבריך כבר נשפך. הוא נגמר ומוגר. ועתה ניתן להפיק את הלקחים הדרושים לדרך חדשה וסלולה ולא תלולה. רק טוב ושבוע טוב לכולנו שדה ניר
אבל מבטיחה להסתכל עכשיו ולבדוק במה מדובר. סערות באות והולכות. מן הסתם הרגשות והמטענים עזים. ואולי גם זה מעיד על רמת אינטימיות שאנשים הגיעו אליה? מייד בודקת על מה מדובר? חושבת שזה בידיים של כל אחת איך ומה לכתוב ואולי באמת לחשוב פעמיים לפני ששולחים אנטר? לחשוב איך זה להיות בצד השני?
לא רוצה..לא יכולה..לא מסוגלת להמשיך ככה פשוט לא דמעה
איך את היום? תחזיקי מעמד, רצה לרחוץ את הקטנים, חזרו מהגן מלאים חול, ומזיעים כמו סוסים....
אולי תנסי לחשוב על מה ישפר את ההרגשה? אולי תציבי יעד אחד או שניים אפילו קטנים ביותר וכשתשלימי אותם תרגישי הקלה מסויימת? שולחת חיבוק.
חזרתי היום לעבודה בבית-הספר, ואיזו קבלת פנים.... מדהים איך ילדים זוכרים שנתיים ושלוש לאחור.... והקריאות האלה של המורה המורה, את זוכרת אותי? התמימות של הילדים, אין כמוהה בעולם. חבל שהיא לא נשארת לכל החיים....
ליאור איזה כיף!!! אני שמחה שחזרת ושמחה שזכית לכזאת קבלת פנים...זה נותן המון כוחות..לא? דמעה
ילדים הם עם אמיתי ואותנטי וזה אומר לגביך- הכל, בכל, מכל כל. המשך שנה פוריה שתהא לך.
כל כך משמעותי... הליטוף הזה שאת יכולה לתת להם... שתהיה לך ולתלמידייך שנה נהדרת עם הרבה סבלנות וסובלנות
מאחלת לכולם בוקר נפלא....בוקר עם אויר צח.... שמש ושמיים בהירים... בוקר של התחדשות... שיבא עימו שבוע נפלא מלא כוחות וחויות טובות וממלאות רק בדברים טובים אידה
תודה..... http://parentsofbpkids.freeservers.com/Words/gmorningbluefairy.gif דמעה
אין לי כבר כוחות.. אני מתמוטטת!! מרגישה כמו בובה על חוטים בובה כזו עירומה שמוצגת בפני כולם כולם יכולים לגעת כולם יכולים להרגיש כולם יכולים לעשות מה שהם רוצים כי אני בסה"כ בובה בובה על חוטים כשאני אומרת בובה של כולם אני מתכוננת גם אלייך וגם לעוד 5 שהיו איתך... אומנם לא בו זמנית... למזלי. אבל עשית אותי שיפכת מין לכל מי שרק רוצה כי כמו שאמרתי בבובה על חוטים כולם יכולים לגעת גם אתה וגם הם בובה על חוטים .. אין לה זכויות על עצמה... אסור לה להגיד לא בובה על חוטים צריכה לעשות רק מה שמבקשים ממנה, כי הם מכוונים אותה... הם מביאים הוראות ואני זו שצריכה למלא אותם כי אחרי הכל אני בובה בובה על חוטים נמאס לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ענבר יקרה, כמה כאב....חוסר אונים....ובטח עוד רגשות קשים אחרים.. להיות בובה ....בובה על חוט... כל אחד נוגע ופוגע... עצב שמתמלא.... מקווה שהזמן יטיב עימך בעזרת אנשים אוהבים ותומכים...אנשים אמיתיים.... חזרת הבייתה.. למקום בטוח... יודעת כמה קשה..... מחזקת אותך... אידה
תודה לך .. הימים מאוד קשים עבורי.. אני מנסה לסחובאת עצמי אך לשווא..
ענברי יקרה אני יודעת כמה קשה..תנסי לזכור שהיום את כבר ירדת מהחוטים...היום את כבר לא בובה של אף אחד..היום את ענבר שעומדת על שתי רגליה...שמתפקדת למרות הזכרונות הקשים..שיש בה כוחות לתמוך באחרים ולתת מעצמה.... אני איתך דמעה
תודה .. את צודקת.. אך לפעמים כשאני חושבת על זה ... שהייתי שם בשביל מלא ... זו ההרגשה תודה לך מתוקה
לאלה שכתבו כך וגם כך.... זה בסדר לכעוס...ובסדר לומר דברים שמפרעים...גם ביקורת כשהיא בונה היא מבורכת.... אולם, בשרשור שנמחק נחצו גבולות... והפגיעה היא אולי בי אך גם בחלק גדול מהפורום.... יש מי שמנסה לחבל ולפגוע.....- זו לא מטרת הפורום הזה...!!!! אני אחת ממנהלות הפורום הזה ובפורום הזה יש כללים ברורים ומי שלא יכול לעמוד בהם לא חייב להשאר כאן!!!! אחד הכללים בפורום הינו לכבד את הזולת. מצד אחד לא חייבים לאהוב את כולם, מצד שני הודעות לא מכבדות ימחקו לאלתר! אידה
לילה טוב http://www.stationarydreams.de/sigani_fantasy/sigani_moonfairy-goodnight.gif דמעה
נקי וטהור.... חלומות חשבות שינה ערבה ומתוקה ואין על התמונות שלך דמעה.... אידה
אייה את?!!!!!!!!!!!!! מדוע זה נעלמת ונאלמת לנו??! הותירי אות וסימן לחיים.
מה שלומך? התגעגעתי....
שהיתי אמש אצל ידיד נפש שלי. אדם שתדיר היה שם בשבילי כנ"ל אני בשבילו. והוא בעט בי בבטן הרכה בעקב אכילס שלי ללא תקנה והכל תחת מעטה של מחווה נדיבה: פרץ הטובל בשרץ- של רצון טוב. הוא הבהיר לי ללא כחל וסרק כי לאחר שעברתי אונס לפני 8 חודשים בידי אדם זר-לא מוכר. עלי להפיק לקח ולהפסיק להתרועע לי בחברת גברים. כי הליברליות והפלורליסטיות שלי הנה בעוכרי. וכי היה עלי להמנע מלסוע לידידים לא מוכרים לי שאמורים להתגלות כעמי ארצות מפוקפקים ורצוי שבעניין זה אנהג כמו הדוסיות ואתנזר מכל מגע ואינטראקציה עם גברים זרים. מאחר והרצון לבילוי ושיקוי של חוויה מתקנת הופך אצלי לסיוט מחודש ובלתי מתאחה ואני ממיטה על עצמי את היצורים המפוקפקים הללו וכי אני בכבודי ובעצמי: שותפה לפשע!!! (אינני קורבן תורן שנוצלה בידי חבורה ברברית וולגרית כי אם שותפה לפשע!) לדבריו: הם פושעים הזקוקים לסירוס איבר מינם אך אני שותפה לפשע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני לא יתפלא כי ביום מן הימים יונף לעברי סכין ואתמודד אף עם ניסיון לרצח לאחר שהאנס יחפוץ לטשטש את זהותו לאחר מעשה הפשע ולטמון את סודו בדומן האדמה. בקשר שבדממה. וכי בו בעת שיונף לצווארי הסכין החדה אנצור את אשר הוא אמר לי בפרץ של רצון טוב ואהבת אמת ודבריו יהדהדו בי ויכו בי בפרץ של הכרה! וכשהטחתי בו כי דעתו שובינסטית ואף במאה שערים מצויים אנשים ליברלים ממנו. וכי הוא מעניק גושפנקא לגברים אנסים ודעתו פונדמנטליסטית ופנאטית, חשוכה וחשוכת מרפא לאור הנסיבות. וכי כל פשעי מתבטא בכך ששתיתי לשוכרה ותו לא. הוא זעק לעברי תסעי לך שוב לעיר הגדולה (נקב בשם העיר בה הייתי בשבת הארורה ההיא הידוע לשמצה) ותאנסי להנאתך שוב ושוב!!!! אני אינני מאמין בחז"ל אך אני מאמין בחוכמתם של חז"ל והם ציינו כי עם הארץ אינו מתחשב בדעתה של האשה ומסוגל לעולל לה ככל אשר עולה ברוחו- על לבו ומצוי בקרבו(נקב בפסוק מסוים שאינו זכור לי בשל להט הדברים והמסרים) אותי תזכרי רק כאשר יונף לעברך סכין חדה כתער ואז תספקי ידיים בצער. אך זה יהא מאוחר! מאוחר מידי!!!!!!!!!!!!!! וכשציינתי כי אני זקוקה לטיפול על מנת להציל את עצמי מלשמוע דברי הבל והבאי ודמגוגיה זולה כדבריו. הוא זרק פצצה חדשה לאויר והפטיר: בשביל לקחת ממך כסף- טבין ותקילין כל המטפלים יהיו נחמדים אתך. ירחמו עליך וילטפו לך את האגו שנרמס ונחמס. העיקר לא יאמרו לך את האמת בפנים כדוגמתי! מאחר ולהם לא אכפת ממך באמת ובתמים! חשוב להם הכסף, הפרנסה שלהם. וכל עוד הם ילטפו לך את האגו את תיהי שפוטה שלהם ותלויה בהם!!!!!! ואני שבורה ללא תקנה. וממררת ואומרת: כי "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות"! אלוהי שמור אותי מאוהבי כי משונאי אשמר בעצמי. שדה ניר- שבר כלי.
שבוע טוב יפה שלי, שמונה מאות מיילים שיגרתי השבת, רוצה להגיד לך שהידיד הזה שלך, איך לאמר... אדיוט מוחלט. את אשמה? במה? שדה את יודעת כמה את חשובה לי. אז תעשי לי טובה, כי הידידים האלה שלך עולים לי על העצבים... לא יכולה להגיד לך להעיף אותם לכל הרוחות, כי הם שלך... אבל קחי מה שהם אומרים לך בערבון מוגבל, או שבעצם אל תקחי בכלל... כנסי למייל, ואם בא לך תגיבי....
ושיהיה לנו שבוע נעים וחמים.
כנראה שכוונותיו היו טובות.... אך פוגעות עד מאוד... אין לאיש את הזכות לפגוע בך! ואת לא שותפה לפשע!!!! הם הפושעים, הם אלה שניצלו את מצבך... מה רצית? לשכוח... להנות...לצחוק...לא את זה ביקשת... אחד הדברים שהכי קל זה להוסיף לרגשות האשם.... זה לא מה שאת צריכה.... בטוחה שיש לך מספיק...ולא שאני מצדיקה אותם אבל מתארת לעצמי.. מאוד קל לומר דברים אלה מהצד.... לא פעם אני שומעת אמירות מעין אלה....מאנשים קרובים ואוהבים....ללא כוונה לפגוע..להפך לעזור....לתמוך..... זה לא בדיוק עושה את זה.... אידה
במקום להטיח בעצמך שאת אשמה והרי זה מגוחך להפליא ואין אף אחת שרוצה לעבור אונס התעללות אכזריות בהמיות לשמה זה האופי של חלאות האדם עמי הארץ הפושעים הנתעבים ללא צל של ספק ודו משמעיות זה הם האשמים. נקודה. אולם כן הייתי לוקחת את דבריו של הידיד הזה שנאמרו אולי מתוך כאב שלו על מצבך למקום שבו הוא שואל אותך מה החלק שלך במה שקרה? ואולי הוא סבור שהטעם וחוש הניווט שלך בגברים לוקה בחסר? שעלייך להשמר ולהזהר שלא להשתכר או לפתוח פתח כלשהו שמסכן אותך והוא לקח את זה למקום קיצוני מאד אולי מסר מעודן יותר היה יכול להועיל לך יותר בסגנון של תזהרי. תשמרי על עצמך. אל תבטחי בכל אחד. יש חלאות בעולם ואת כבר יודעת את זה לצערך על בשרך. משהו כזה.
המילה אחראית או אשמה היא שינוי שבסמנטיקה גרידא. ואינה מוסיפה או גורעת מרגשות האשמה. הוא אינו קבל על שהשתכרתי בחברת זרים כי אם על עצם הליברליות שלי להתרועע ולהמצא בחברת גברים זרים. ובאם נבעלתי ונמעלתי(מלשון מעילה) ונבהלתי מאון לאון האם עלי להתנזר לצמיתות- מבעלי הטסטסטורון?
