פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

שיהיה רק קל וטוב.

תודה אופיר.... דמעה

שבת שלום לכולם שבת של מנוחה שלווה ואהבה לא כל כך מרגישה טוב... מקווה לחזור בקרוב אני איתכן אידה

תודה מכל הלב..קשה לי..מבולבלת מאוד..לא יודעת מה אני מרגישה..כמו עלה נידף ברוח..נזרקת מרגש לרגש... דמעה

איתך תמיד אל תשכחי!!

אישה לויתן \ עברי לידר "עדיין חולמת ועדיין רוצה כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה ויש לה הסכם עם עצמה תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר מי אמר שאישה לויתן זה דבר לא שביר ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי ויש בעולם מקומות נפלאים הייתי רוצה להיות שם למצוא את עצמי שוחה חופשיה בעומקים מתאימים לי לפעמים מרגישה חזקה לפעמים מתפרקת בלי כוח לדחוף את עצמי מהדחף שלי לשחות אל החוף ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי" דמעה

מאחלת לך רק ימים טובים ורגועים יותר!! ואני איתך , תמיד במסנג'ר בטלפון, איפה שרק תרצי!! חיבוק ענבר

מרגישה שאני סדוקה...כמו זכוכית דקה ושברירית..מכה קטנה נוספת ואני מתנפצת לרסיסים דקים..שקופום..חדים...סדוקה...בכל פעם שזעקתי בדממה נוצר סדק...בכל פעם שהרגשתי שאמות ללא חיבוק ...סדק.. בכל פעם שאבא שלי לחש באוזני את מה שלחש..סדק..בכל פעם שנגע בי..סדק...בכל פעם שבכיתי לתוך הכרית וחיכיתי שאמא תחזור...סדק...וכשהבנתי שהיא לא תחזור...ושהיא התאבדה..מיליון סדקים נפערו בתוכי...ואני נותרתי סדוקה...צמאה לחום..לחיבוק..לאמא...סדוקה ואין דבר בעולם שיכול לתקן אותי.. דמעה

http://btn26546.intellihost.co.nz/controlpanel/uploaded_Gallery_Images/216b.jpg דמעה

נורא עצוב מה שסיפרת. ואני חושבת בעקבות השבוע האחרון בחוויה שלי איך שאין לנו בכלל שום מקום בטוח, בשום מקום לא ממש רוצים להקשיב ולהכיל. אפילו כאן תמיד מרגיש לי שההתבטאויות מקוטעות. כאילו שכל אחת מדברת לעצמה והתגובות בעיקר מתסכלות גם כשלא מעיזים להגיד את זה והכאב והפחד בא ממידה רבה מהמקומות הפגועים. את יודעת מי מבין אצלי המון? הבנות. אבל זה מפחיד. אני בכלל לא רוצה לספר להן. הן לא בעולם כדי לתמוך בי אלא להפך. ואני לא שוכחת את זה אף לרע. ואני? רוצה לצרוח. וכאני צורחת או שלא שומעים או שאני משוגעת. לעולם אין אפשרות אחרת. הלוואי שלא הייתי רגישה כל כך, רואה כל כך, ישר מתוסכלת וכועסת. קשה לי בעולם

פרגמנט צובט את הלב...... שולחת לך חיבוק חם ואוהב. שדה נייר

הסרתי הודעה פרובוקטיבית שנועדה לפגוע ברגשות הגולשות. אין לי ספק שעכשיו אנחנו פורום רשמי לכל דבר.. יש לנו אפילו טרול משלנו... הכאב שלכן מעורר הרבה פחד וכאב ולא כל אחד יודע מה לעשות עם זה אין לי ספק שהאדם אשה או גבר מאחורי ההודעות הפוגעות זקוק לרחמים ולעזרה. שהוא או היא עצמם ילדים פגועים מאד בתוך נפשם. היו סבלניות ואל תתנו לדבר להרתיע אתכן. אני מבטיחה להעיף כל הודעה ברוח זו למקום שאליו היא מתאימה כלומר אל תהומות הנשיה. נסו לא לקחת דברים אישית הבעיה היא של התוקף או התוקפת. ואל תאכילו אותו בתגובות ובתשובות. מכסימום לך לטיפול ותו לא. אתן בסדר. גאה בכן. ליאור יקרה מכבדת את הצורך שלך בפסק זמן. מאחלת לך שתחזרי אלינו בכוחות מאוששים. ד"ש לילדים.

מה שלומך? דמעה

.

הכל בסדר? דמעה

לא יודעת אולי סתם התחרפנתי ואולי רציתי להגיד שאני עדיין קיימת אולי רציתי שמישהו יזמין אותי לכאן כי אני לבד לא מצליחה להגיע ואולי זו הייתה הדרך להביע את המצוקה שאני נמצאת בה...

לא מוצאת מילות פרידה.... אבל רגילה.... הכל ארעי בחיים שלי, תמיד וגם עכשיו..... התחושות הקשות שלי לא מגיעות מחלל ריק... תודה גדולה לאופיר ולבנות... אין לי כח להתנצחויות, לא רוצה.... עדיף לא להמשיך...

כתבתי לך את ההודעה למעלה לפני שראיתי מה את כתבת..בבקשה תחשבי שוב..את חשובה לנו כאן...מקוה שעוד נראה אותך דמעה

יש ימים שהתכתובת איתך משאירה אותי כאן. אם נוותר כל הזמן לא יהיה לנו מקום אף פעם. המקום הזה הוא בסופו של דבר בשבילנו וגם לי יש רגעים שאני צריכה להוריד את המינון וקשה לי.... ואם נתעקש מספיק בסוף יקרה כאן מה שאנחנו רוצות

מסכימה עם פיה.!! בל מילה !!

מדוע?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז מה אני יכולה לכתוב מאושפזת כבר יומיים ויש לי עד יום ראשון להיות כאן מרגישה נורא שונאת את הרגעים האלו שבהם מרגישה כלואה לא רק בכללא הפנימי של עצמך אלא גם בתוך חדר שחנוק ואפוף עשן (ופסיכים :-P ) מקווה שכבר יגיע יום ראשון ואני אשוחרר עד שאני יעבור לאישפוז שממתינה לו... הכוחות אוזלים והדמעות לא נגמרות.. אין לי כוח ככה נקרעת :-( סליחה...

שמחה לשמוע ממך. תמשיכי לספר לנו מה קורה איתך. מקווה בשבילך שתבוא ההקלה ביחד עם ההחלמה וההתאוששות לקחת צעד אחראי עבור עצמך ושמת את עצמך ואת הצרכים שלך במרכז. בהצלחה.

מה שלומך היום?? מקווה שאת כבר זיהית ויודעת מי אני... אם לא ...אנסה איכשהו להזכיר.. שולחת לך כוחות מתוקה ענבר.

שואלת את עצמי אם אני פשוט מתדרדרת לטירוף ונאחזת בסיפור המשפט הצבאי... אבל זה לא נותן לי מנוח. מחזיר אותי מחדש לרגעים מפחידים ומשפילים. אני יודעת שהרבה קוראות ולא כותבות כאן ומתחננת שלא תשתקו. תכתבו ותדברו בפורומים, בתקשורת, לשרת המשפטים לפי המידע שטרחתי לשים כאן ואולי זז לעמוד הקודם... מרכזי הסיוע אפילו לא הראו נוכחות כדי לתמוך במתלוננת בזמן המשפט. כל אחד מושך את הזרקור לכיוון שלו. אנשי המקצוע שאיכפת להם המומים. עוצרת בעצמי לא לכתוב משהו שאתחרט עליו.

עדיין אלוף בצבא מדינת ישראל? קראתי רתחתי נשארתי בלי מילים הייתי בבסיסים צבאיים החיילות בשר תותחים בתי זונות הטרדות כנורמה פשוט מגעילללל מסכימה איתך אסור שהנושא יירד מסדר היום. פשוט אסור.

לפרשה המבחילה של עאטף זאהר. ואין לך מושג כמה זה מבחיל. הרבה יותר מהפרשה שאת הזכרת.

http://ipec.co.il/ipec/default.asp

מאמינה בעבודה דרך הגוף וכמובן מרכזי האנרגיה לא יודעת אם צריך להוציא המון כספים לדעתי גם תירגול יוגה בבית יכול לתת תוצאות של שחרור הרפייה וניקוז חסימות ואולי חוג במתנס יכול לעלות פחות. מעבר לכך אין ולא יהיה תחליף לטיפול נפשי עמוק יסודי מקצועי ואמיתי אצל מישהו מומחה לדבר. פסיכאטר או פסיכולוג קליני מתחום בריאות הנפש מומחה לטראומות ולפוסט טראומות. אפשר לשלב הכול אבל הבסיס היה ונשאר תמיכה ואבחון מקצועי רצוי אצל פסיכולוג או פסיכולוגית קלינית אותנטי נעים תומך ויסודי.

על כל מילה שלך. טיפול נפשי עמוק על ידי פסיכולוג קליני מומחה לטראומות אורך זמן, לפעמים ההתקדמות מאוד איטית, יש תקופות שכואב נורא ופשוט, אין אבל אין דרך אחרת להחלמה. ובלי טיפול יש מחקרים שמראים שהסיכוי להחלמה הוא אפסי.

מצטערת שאני לא פה איתכן,, פשוט עבר ועובר עליי ימים דיי קשים... עם זה המצב הנפשי , ואם זה המצב בבית.. שלא הכי ורוד !! רק שתדעו שאני כאן איתכן .. קוראת כואבת איתכם ביחד!! שולחת לכולם את מייטב הכוחות וחיבוק גדול ממני אליכן!! אתן באמת עושות עבודה נפלאה, ומחזקות אחת את השניה באופן מדהים!! מכירה את התופעה הנפוצה של הטרולים, , , אבל אל תשימו עליהם!! אם לא מתייחסים .. הם פשוט הולכים להציק במקום אחר... מנסיון שהיה לי בפורום אחר... למרבה המזל סוף סוף עזבו אותי ונתנו לי שקט, כי ממש הציקו לי!! לילה טוב יקרות!!

אל תדאגי, דברים מסתדרים לבסוף, לכאן או לכאן.... אבל מסתדרים. מקווה שתעבור לך התקופה הקשה... ושתישארי איתנו... לילה טוב גם לך חמודה. ליאור

תודה לך ליאור היקרה!! מקווה שגם לך יעברו תקופות טובות

תחזיקי מעמד ותודה על השתתפותך הפאסיבית ובכלל על היותך.

חיבוק

חשבתי עליך הלילה כשלא הצלחתי להרדם ותהיתי מה איתך ואיך את מרגישה עכשיו..מקוה שהכל טוב אצלך.. שולחת חיבוק עוטף של בוקר טוב... http://www.all-creatures.org/aip/hug.jpg דמעה

תראו בנות, הלידה של אופיר מתקרבת. אם זה היה סתם פורום הגיגים אז היינו מתחזקות אותו בעצמנו והיה סבבה. מי מכן שכבר עברו את השלב בחיים עם תינוק קטן בבית או אפילו את התקופה שממש לפני הלידה יודעות שלדרוש מאופיר נוכחות בפורום זה לא הוגן ולא מעשי. אני בטוחה שהיא תחזור להיות יותר נוכחת אבל זה יקח זמן. רובינו כאן בהתרסקות תורנית ורוב הזמן כמעט כולנו ביחד. אידה לא רצתה את האחריות בכלל. כלומר, אופיר אם את קוראת ויכולה צריך למצא מישהו נוסף לבינתיים, איש מקצוע שיעזור, צריך מישהו מקצועי שיכנס לפורום לפחות פעם ביום ויפגין נוכחות והתייחסות אישית. אני יכולה לנסות לשאול דרך אנשים שאני מכירה אם אקבל כמה תגובות שתומכות בזה. כי אם אני לבד עם התחושות האלו אז הנה עוד דבר שיאלץ אותי להיות "ילדה גדולה" ולא לדבר על הצרכים שלי. הרגיש לי שלמרות שזה נורא מפחיד, חשוב להעלות את זה

אני לא דרשתי את נוכחותה של אופיר בפורום..אני בסך הכל שאלתי מה שלומה...עקרונית אני מסכימה שצריך פה נוכחות יומיומית של אשת מקצוע....אם זה מציק לך אני לא אפנה יותר לאופיר בינתיים פה בפורום... דמעה

מנסה למצוא מילים שקולות,להלך בין הטיפות על מנת לא לפגוע חלילה במישהי.... מאז שנכנסתי לפורום הזה, לאחר ששוטטתי בפורומים אחרים שמיועדות לנשים במצבי, היתה תקופה שרק הרשתי לעצמי לקרוא מה שנכתב כאן. מצאתי שבמקום הזה יש גרעין של בנות באמת נהדרות שתומכות אחת בשנייה ברגעים הכי קשים... וזה לדעתי ערך מוסף שיכול לתת המון מעבר לטיפול הפרטני של כל אחת אצל המטפלת או המטפל שלה. וזהו דבר נהדר לפי דעתי. ואני אישית מרגישה טוב עם התמיכה שאני מקבלת כאן. אבל גם הכנות חשובה מעבר למילים הטובות. בימים האחרונים אני מרגישה פחות בטוח, הודעות בעילום שם... ותגובות שנאמרות בקודים ובצורה שמגלה טפח ומסתירה טפחיים... הייתי רוצה שמי שמדבר על טרולים פוגעים יפרט על מנת שכל אחת תזהר בדבריה אם מישהו אחר נפגע מהם אחרי הכל זאת לא מטרת המקום, השתלחות והתלהמות... למה אני נכנסת לעמדת מגננה מדברים שאין לי חלק בהם? אולי כתוצאה מהפגיעה בי... תחושה של להיות דחויה ולא רצוייה.... אני מרגישה צורך למרות שזה לא במקום אולי להגיד שאין לי יד במעל... ולמרות זאת מרגישה שהנוכחות שלי כאן מעיקה.... אם זאת רק ההרגשה שלי? אני יודעת, אבל בכל זאת משהו מכרסם בתחושה שלי..... מאחלת לכולנו שלא נצטרך להתמודד עם תחושות לא נעימות ונרגיש מספיק בטוח להגיב בכנות ולא להסתתרבעילום שם שכן הדבר גורם ללופ לא נעים שנותן לי תחושה של רצון להפרד מהמקום הזה...

התינוק משלשל שטפנו ושטפנו וקמנו רצוצים. הוא חולה כבר כמה ימים אבל אתמול באמת היה השיא מקווה שזה יירגע. היום מארגנים יומולדת לבת בתוך כל הבלגן הזמינה חברות וצריך קצת קנייות ונקיונות והכנות. למי יש זמן ללדת בכלל? שיחכה בסבלנות לתורו.... ולגבי הפורום. חושבת שהרבה מהמענה ומהכוח נמצא אצלכן. רואה את זה בתגובות שלכן אחת לשניה. יודעת שהלידה המתקרבת מכניסה אתכן קצת ללחץ אשתדל להמצא פה כמה שאפשר ובינתיים אידה עדיין פה. חושבת שעוד מנחה זה קצת יותר מדי. אל תמעיטו בערככן. יש לכן יכולת מדהימה לתמוך זו בזו. להגיב ואפילו לבקר כשצריך. זה אינו פורום טיפולי. לא היינו מתיימרות לתת טיפול בנט. למרות שהאלמנטים של ההקשבה של התמיכה של הנוכחות ושל האהבה יש בהם את כוח הריפוי. אבל זה לא אני ואידה. זה כל אחת מכן. וגם אנחנו. ולגבי ההודעות המוזרות לאחרונה נדמה לי שיש מישהי שיש לה מחלוקת וחוסר הסכמה עם משהו פה ואולי אצל עצמה אולי החלקים של הכאב והרגישות קשים לה והיא תוקפת בעצם את עצמה אולי אם תוכל להתייחס עניינית במקום לנסות לזרוע הרס סביבותיה יוקל עליה? אם תחשף אישית במקום לתקוף אישית ותביא את עצמה ואת הכאב שללא ספק יש בה לא יהיה לה צורך לנסות לתקן אחרים כביכול? נקודה למחשבה. אל תקחו את הדברים אליכן ועליכן השאירו אותם אצלה. היא מאד אומללה כרגע אין לי ספק בזה. ומצבה גרוע יותר משלכן.

מצטערת לשמוע שהקטן חולה.... איחולי החלמה מלאה ממני לפעוט הבית... מקור החולי הוא לדעתי הביקור במעון. זה לא סוד שמעונות יום מהווים חממה למחלות ילדות. זוכרת את זה עם הילדים שלי, יומיים במעון, חודש בבית. אבל התשלום ניגבה כרגיל... תבקשי מהמטפלות במעון שיקפידו לא להעביר מוצץ ובקבוק שלו לילדים אחרים אולי זה יקל מעט. הדבר הכי מרגיז במעונות היא התופעה של האמהות שדוחפות לילד החולה אקמול, ולא מדווחות שהוא חולה כדי לא להפסיד חלילה יום עבודה, וזה אחד המקורות להדבקות חוזרת ונישנת של הילדים במחלות... שוב החלמה מהירה לפעוט, ומזל טוב לבת....

החלמה מהירה ובריאות איתנה לבן הזקונים (לבינתיים...)בן השנתיים ומזל טוב ליום הולדתה ויום חגה של הבת, מי ייתן ויתמלאו כל משאלות לבה לטובה ולברכה ובכפל כפליים. אכן הדינמיקה הקבוצתית והאטמוספרה התמיכתית היא אבן התשתית ההגנתית כאן למעיין שואב בלתי נדלה וכלה והיא אף אבן הבוחן לקיומו ושיקומו של הפורום. שנדע ימים יפים מאלו. מחבקת את כולכן ושולחת לך אשה מקסימה: חיבוק מנחם, מחמם ומרומם.

שולחת חיבוק רך ונעים ליום ורוד, אופטימי וחמים!

מה שלומך? דמעה

ואני עייפה כל כך. ויודעת שאסור להשבר יותר עכשיו. זו שנת המבחן. והמערבולת הגדולה שנשאבתי לתוכה השבוע. אף אחד לא היה בעולם של בחוץ כדי ממש להיות ולתמוך. פחדתי כל כך. ישנתי כל כך הרבה. הגוף אילחש ואילחש ובלב כאב והיה מפחיד. רק המטפל היה והרבה. ואצלי היה מאבק בלתי פוסק לא להטריד אותו יותר מדי כי רציתי כל הזמן לשמוע קול מרגיע ותומך ומייצב אבל פחדתי שאני עוברת את הגבול וימאס לו ולא יכולתי לשאת את המחשבה על זה. יש חברות שמקטרות אבל הן כל הזמן מוקפות במשפחה וחברים ואצלי זה כל הזמן לא מתאים. קשה לי מול אנשים בנפילה. במיוחד בחיים האמיתיים. זה לא כמו כאן שכשיותר מדי אפשר לא לבוא. כל הפצעים נפתחו השבוע אחד אחרי השני. עכשיו נשארה עייפות גדולה ועצב על כמה שהעולם בחוץ לא מבין. תופסים נשים בצורה איומה. בכלל לא מבינים מה קורה לנפגעות. לכתבות על הנושאים האלו יש המון פעמים תגובות איומות. מרגישה עצובה שהקול הקטן שלי לא יישמע, שאני לא מספיק גדולה וחזקה ויכולה להרשות לעצמי להחשף ולחשוף. בסוף גם אני ארצה רק להבריא וללכת הלאה למרות שאני לא בטוחה בכלום עכשיו. רוצה לשכב במיטה ושקול נעים יגיד דברים מרגיעים ויד גדולה תחזיק את היד שלי

פיה יקרה אני מבינה שקשה....וכבר הרבה זמן... לא פעם אנחנו צריכות ומבקשות עזרה...אך פוחדות על כך...פוחדות לאבד את מי שנותן את העזרה...שימאס לו...שלא ירצה...שידחה... קשה להיות במקום של נזקק...מקום "חלש" אני חושבת שיש הרבה כוח בלבקש עזרה...בלא להשאר לבד.... לחפש את הקול המרגיע התובך.... כמה טוב ונפלא שיש לך את המטפל המתאים...שאת בוטחת , מאמינה בו... תאפשרי לעצמך לקבל עזרה כשאת צריכה...את תעברי זאת..אך בנתיים ....תאפשרי... אני מאמינה בך אידה

מרגישה שקופה..לא רואנים..לא שומעים...בלתי נראית...הילטתי לה להרגישץץלקחת חופש מהרגשות..ויש לזה גם מחיר כי אני חוסמת את עצמי לכל הרגשות..רעים אבל גם טובים..ובכל זאת עדיף ככה...לפחות בינתיים... דמעה שקופה

מישהו ביצוע: איריס פרחי מילים ולחן: איריס פרחי "מישהו מסתכל עלי מדבר עלי, מתקרב עלי מתרחק ממני, צוחק ממני נגעל ממני מישהו מתייחס אלי שם לב אלי, מצביע עלי אני כאן בכלל אני לא אי שם בחלל אני צועקת הם לא שומעים קופצת, האם הם לא רואים אני מרגישה איך לא מתעוררים אני צמאה יותר מאחרים. אני שותקת, הם רדומים מוותרת, הם חולמים נופלת, כשהם מתעוררים הולכת כשהם נשארים. נעלמת, הם שוכחים נמחקת, בזמן שהם מתפתחים ומציירים לעצמם דמות אחרת שתחליף, אני מיותרת. אני צועקת הם לא שומעים קופצת, האם הם לא רואים אני מרגישה איך לא מתעוררים אני צמאה יותר מאחרים. אני שומעת, עד בתוך הראש אני שואלת ועונה מראש במרכז ואין כלום מסביבי לבד, עם כאבים. אני שומעת, עד בתוך הראש אני שואלת ועונה מראש במרכז ואין כלום מסביבי לבד, עם כאבים. אני צועקת הם לא שומעים קופצת, האם הם לא רואים אני מרגישה איך לא מתעוררים אני צמאה יותר מאחרים." דמעה

מה שלומך יקרה? איך את היום? שמחה נורא שחזרת.... חזרתי גמורה מהעבודה הולכת לארגן את הבית.... אגב השיר מקסים. דיבר אלי במקומות מסוימים.... ובקשר להודעה שביקשת למחוק, לדעתי האישית לא יפה להביע דעה בעילום שם... מקווה שלא תצליח לערער אצלך שום מקום.... אוהבת את הבן אדם הטוב והמדהים שבך.... ליאור

להרגיש שקופה...בלתי נראת.... להרגיש כואבת....לבד... לצעוק ולא שומעים... דמעה יקרה הרגשה קשה.... אני איתך אידה

שלום רב, האם ידועים מקרים של עלילות שווא על אונס ושאר מקרים בעלי אופי מיני-פלילי? רב תודות.

מאז ומעולם היה נפוץ עניין עלילות אדם- הדם- היינו הך- שהרי הדם הוא הנפש. כנ"ל האדם. שהקשר בינם לבין המציאות הנו- להיד"ם:- החל מעלילות הדם המיתולוגיות שהעלילו הנוצרים על היהודים בהקשר של אפית המצות ועד לימנו אנו. אך דע עקא עלילות הדם הללו בטלות בשישים ואינן אמורות להציג את פרופיל הנפגעות השכיחות ולייצג את תבנית הנפגעות-הקורבנות ולמצב את דמותן ותדמיתן. כי לרוב ישנו בסיס איתן להגשת תלונה, כל שכן להגשת כתב אישום ולמיצוי וריצוי העונש עם האנס הברנש ועם כל עבריין מין שהוא- בר מינן. והשכיחות הגבוהה דווקא פועלת לרעתן של הנפגעות החוששות להתלונן ומבכרות להחשות בשל שכיחות התופעה של רמת אכיפת החוק השגויה והלקויה ברצון למזער את הפגיעה ולהביא להקלה משמעותית בעונש ובריצוי המגיע לעבריין מין והקבוע על פי חוק. הפגיעה האנושה המוסיפה חטא על פשע היא דווקא עניין האכיפה הלוקה בחסר וסוגי הענישה המגוחכים(עבודות שירות, נזיפה, מאסר על תנאי ושאר הקלות שאין עמם אות קלון והטלת דופי ואופי) וכן סגירת תיקים "שמנים" מחוסר ראיות כביכול, כאשר לא טובת העניין וטובת חיזוק מעמדה של מערכת אכיפת החוק בישראל הנה בראש מעייניהם ומוסר העל, כי אם שיקולים אינטרסנטים ודרקונים המטים את הכף לטובת הנאשם שהופך בן רגע מנאשם וודאי לנקי וזך וחף מכל אשמה ופגע. ולא בנפגעות המעלילות עלילה שפלה ומחפירה על קורבנות תמימים וחפים מפשע. ניתן לחשוב על שאלתך בעניין כשאלה פילוסופית ואנתרופולוגית במישור המאקרו וניתן לקרוא בין השורות כי שאלתך מכוונת למישור המיקרו. מה הביא אותך לחשוב על הצד השני של המטבע, מיכל?!

שלום רב, רציתי לשאול מהו מבנה האישיות של אנס, או עברין מין. בקווים כלליים, או בראשי פרקים. אם קיימים מס' מבנים אישיותיים אשמח לקבל לפחות מושכ כללי. הנושא מאוד מאוד חשוב לי. אשמח להפנייה למקורות בספרות הרפואית. ודבר נוסף אם אפשר, איזה שהוא איפיונים של אישא שחוותה טראומה של אונס, כלומר, תגובות אופייניות. כיצד ניתן להבדיל בין עלילה לאמת כואבת? תודה מראש, מיה

שלום רב, רציתי לשאול מהו מבנה האישיות של אנס, או עברין מין. בקווים כלליים, או בראשי פרקים. אם קיימים מס' מבנים אישיותיים אשמח לקבל לפחות מושכ כללי. הנושא מאוד מאוד חשוב לי. אשמח להפנייה למקורות בספרות הרפואית. ודבר נוסף אם אפשר, מהם האיפיונים של אישה שחוותה טראומה של אונס, כלומר, תגובות אופייניות. כיצד ניתן להבדיל בין עלילה לאמת כואבת? תודה מראש, מיה

MAYTAL.CO.IL לכי למאמרים בעברית אם היית עושה חיפוש במנוע חיפוש באינטרנט היית מוצאת הרבה דברים. תדעי שכאן הפניה שלך בטח הכאיבה להרבה אבל אני מניחה שלא היתה לך כוונה רעה

איך את מרגישה? קשה לסחוב הריון בחום הזה.... זוכרת את העייפות האין סופית בתקופה הזאת. איך שהוא לא יודעת למה את מחזירה אותי לתקופת ההריונות שלי.... זוכרת את ההתרגשות העצומה.... תנוחי הרבה כמה שאת רק יכולה... תאגרי כוחות.... חלמתי שילדת בן, בחיי...

התאריך מתקרב. אני מרגישה טוב עייפה וכבדה אבל טוב שוחה בים היום עבדתי גם בהרצאות בבתי מלון ועשיתי איזה שישה ביקורי בית עליתי וירדתי מדרגות... אולי בזכות זה תהיה לי לידה קלה? אוףףףרוצה להיות איזה חודש אחרי מקווה שהדייר הקטן יהיה בריא ושלם. חוץ מזה החיים כל כך עמוסים שאין לי זמן התינוק והאמצעי משלשלים מאתמול עכשיו הזוגי הלך איתם לרופא ויש גם חום וכאבי ראש . הזוגי מתפתל כבר מעל שבוע כאבי שיניים עזים ואת הכלבה אני מנסה למסור קרציות שערות וטיפוס על ספות ועל שולחנות. די. חוץ מזה רוצה לצבוע את הבית עוד לא ראיתי תופעה כזו הילדים עוברים במסדרון חייבים לגעת בקירות שוכבים במיטה חייבים למרוח את הקיר בכפות הרגליים חושבת לצבוע את הבית בכחול כהה נדמה לי שזה יסתיר את הכתמים... חחחח הילדה עם חברה מכרסמות קורנפלקס במטבח שתיהן נולדו בשנת החזיר שתי שמנמנות...עם אפים סולדים ועיניים כחולות.... חמודות כאלו.... מה אצלך? ספרי קצת...איך עובר השבוע?

נפגשתי עם החזקה, ומדי פעם ככה מתפלק לי לרדת עליה, דיברנו על מגע בזמן הטיפול, על הצורך של מטופלות בחיבוק וקירבה, בזמן הטיפול... ובהקשר מסוים אמרתי לה שזה ביזארי לרצות חיבוק ממנה.... אין לי ספק שנעלבה.... אבל מתי היא לא נעלבת ממני? אני עושה לה דברים נוראיים..... בוחנת אותה בעיקר על ידי זה שאני פוגעת בה... והיא ממש לא יאומן, אמרה לי היום שאני מטופלת אידאלית,מאתגרת אותה, ושכייף לה לטפל בי...

את וודאי אינך זוכרת אותי. אני יודעת את הסיפור האמיתי עליך ועל בנך .... אני יודעת שאת היית אמא גרועה, לא ידעת לטפל בו, שקעת בדכאונות והתעלמת ממנו וכשעיצבן אותך אפילו מכות נתת לעולל התמים הזה. את גם ידעת והעלמת עיין לכל מה שבעלך עשה לו. הגעת לשירות בסופו של דבר רק מפני שמישהו אחר ראה מה קורה ואיים לדווח. את כל הזמן מחפשת רחמים ומצפה שכולם ירחמו עליך, ועוד ממציאה סיפורי זוועה על ילדות נוראית כששתינו יודעות שלא הכל באמת נכון. תפסיקי כבר לחפש רחמים בכל מקום. תבני לך חיים חדשים עם כוח ותפסיקי להיות אישה מסכנה שרק מחפשת כל חייה תשומת לב. עידית

בעולם הזה... איזה מגעילה העידית הזאת... כתם אני אמנם לא מכירה אותך אישית, אבל לפי איך שאת מדברת על הילד בהמון אהבה ורגישות, אין לי ספק שהיית אמא טובה. כל-כך לא במקום המכתב הזה.... חוסר טאקט משווע. מתארת לעצמי כמה כאב הביא איתו המכתב הזה... שק של מלח על פצע מדמם... לא הוגן כלפייך, ממש לא הוגן.... מקווה שיהיו לך הכוחות להתעלם ממנו..... ליאור

אם זו אשה זרה תתעלמי את יודעת מי את ומה את . אל תניחי לאף אחד לערער את בטחונך בעצמך. הילד שנלקח ממך נו יש לי שכנה דלת ליד חד הורית כל היום צעקות וילדים בוכים מהבית שלה ילדים רבים לא נלקחים מרשות הוריהם ואם על צעקות או אלימות מילולית לא לוקחים שזה לפעמים יותר גרוע מאלימות פיזית... אז כנראה שנטפלים לחלשים. ואת הרי נאבקת וערערת בכל מאודך. מרוב אהבה. אל תלקי את עצמך ואל תקשיבי למי שאין בה חסד וחמלה כנראה שגם כלפי עצמה היא נוקשה וקשה באותה מידה ואל הילדה הפנימית שבה.

סביר להניח ולהאנח כי הקנאה העבירה אותה על דעתה. ומקווה כתם מקסימה כי תתגברי על דברי ההבל וההבאי בדרגת "עידית שבעידית" של עידית, ותתעלמי מהאשמות שלה וכל מילות הגנאי שהקשר בינם לבין המציאות מקרי לחלוטין! חזקי ואמצי

כתם יקרה קודם כל תרשי לי להדגיש ולחזק אותך על האומץ לחשוף את המכתב הקשה הנ"ל... זה לא פשוט ולא מובן מאליו.... יכולת לנהוג אחרת... אך החלטת באומץ..... אין סודות...זה נגמר....לא מפחדת....(ואם כן בכל זאת...) כל הכבוד לך צר לי על המכתב הכואב.... על מה שהוא גרם לך להרגיש... איתך אידה

וזה בלתי נתפס(תרתי משמע)- גודל הזוועה! בלתי נתפס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ולחיים- הס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ידוע לי שבאתר של ISSD רשומים מספר מטפלים מישראל. אולי אחד מהם במקום קרוב לך? גם במרכזי הסיוע יש רשימות של אנשים שהם ממליצים עליהם. לפחות שיהיה מישהו מקצועי שיעזור לך להתמודד עם כל מה שעולה. מצטערת שאין לי יותר מזה. אני די מותשת ממה שעובר עלי... מאגר הכוחות שלי כנראה מדולדל.

אני שוקלת התאבדות שוב או לברוח לאן שתשא הרוח.......

אני שולחת לך מיילים והתגובה לא ברורה מבינה שקשה לך מאד... במצב הזה שאת נימצאת בו, עזרה דחופה זה הפיתרון היחיד... לבד אי אפשר!!!!!!!!!!!!!!! לפעמים לא חייבים להיות במקום ההירואי הזה של להגיד, אני יכולה לבד.... את חייבת (סליחה על הנחרצות) אבל את לא לבד יש ילד בתמונה... ואת חייבת לדאוג לעצמך כי הוא תלוי בך..... וילדים עם החיישנים שלהם, זה רק נידמה לנו שהם לא קולטים מצוקה שלנו.... תעשי עם זה משהו.... אוהבת ודואגת ליאור

אין זה ארואיות ולא עילאיות. זוהי מציאות! כאשר אני מושיטה יד כורתים לי אותה. רצוי מלכתחילה להתמודד לבד ולא להיווכח שאני לבד

מסכימה עם הבנות. את זקוקה לשפע של תמיכה. זכרי שזה עבר ונגמר. הם כבר לא שם . האם קיבלת סיוע רפואי? קודם כל ברמה הבסיסית הגופנית? ומעבר לכך. ליבי איתך. צר לי כל כך על מה שעברת. המילים באמת דלות מלתאר את מה שהאונס שעברת גרם לי להרגיש. ברמת התחושה הבסיסית אני מלאה תאוות נקם. רוצה שמישהו יעניש אותם חזק וכואב רוצה שהם יוצאו להורג. זכרי שאת לא אשמה ברוע ובשיפלות שלהם. את לא . מחבקת אותך. ואת הבן המוכשר שלך. עוד אתייחס לשאלות שהעלית בקשר אליו אבל לא עכשיו.

על התגובה הנדיבה והחביבה. אין לי שמץ של תקווה...... חיה על כרעי תרנגולת......

אחרי שלושה חודשים של מנוחה ארוכה חזרתי לארץ רעננה ומלאת כוחות חדשים. אמנם במהלך הטיול היו קצת רגעים קשים אבל למדתי המון על עצמי ועל היכולות שלי. שמחה לחזור ומאחלת לכולם שבוע נפלא!

מקווה שהטיול העלה לך את המוראל! שדה ניר בדיכאון.........

נשמע נהדר. תתקלחי תחליפי בגדים הקפה והעוגיות כבר על השולחן. התגעגענו.

אני שונאת את עצמי ברגעים האלו כשהשפיות נוזלת ואני מבינה שחולה אני שונאת את הרגעים האלו כשהשליטה נעלמת והולכת אחרי שום דבר בעיוורון מוחלט אני שונאת את עצמי כשאני מקיאה את החיים שלי אני שונאת את המחלה הזאת שלוקחת ממני את עצמי אני שונאת אותי שנותנת לה לקחת אותי :-( סליחה

ואת עושה את הדרך הנכונה אני מרגישה את זה במילים שלך. בהצלחה.

הייתי אצל ההמטלוגית ביום חמישי לביקורת,ודיברתי איתה שאני רוצה ללכת על ההריון ואז היא הסתכלה עליי ואמרה לי אני הולכת להגיד לך משפט אחד ממנו תביני את הדברים את לא תשרדי את ההריון ,ניסיתי לבדוק איתה אם יש אפשרות לעבור אותו עם שמירת הריון וזריקות וכדורים לדילול הדם,היא אמרה לי לא בגלל המורכבות של המחלה שלי ,וגם כי כבר בעברי היו אירועים בעקבות המחלה.וההריון רק מגביר את הקרישיות בעבר שדיברתי איתה היא אמרה לי שיש סיכונים,אבל הפעם שבאתי נחרצת והיא ראתה שאני רוצה ללכת על זה היא אמרה את משפט המחץ את לא תשרדי את ההריון, יצאתי משם נסערת הרגשתי כאילו היא הורידה לי מסך שחור מול העינים,האופציה שחשבתי עליה הריון גם נקטעה. אני לא יודעת אייך אני יכולה להמשיך ללכת מכאן,עם התחושה שאני לא אממש את האמהות שלי עוד פעם אייך אני יכולה לא לעמוד בפני תינוקות,או נשים בהריון שאני רואה בדרך,משהו בי חזק רוצה לקחת את הסיכון וללכת על הריון,אבל גם משהו עוצר. מרגישה חוסר אונים מול הרצון להיות אמא,מרגישה חוסר אונים מול עצמי.מרגישה שהכאב זועק,הכעס מציף,התחושה היא שכאילו עקרו לי את הרחם. כל האפשרויות להיות אמא נגמרו,מיואשת מהחיים.

תראי, הזכרת פונדקאות בחטף. זה נכון שהיום בארץ החוק מנוסח כך שלאשה בודדת לא מאפשרים להשתמש בשירותי פונדקאית (וכבר היה בג"צ שתקף את זה ולמרות שנקבע שזו גישה מפלה הסעיפים לא נפסלו...) אבל הרי זה יקר כמו בחו"ל ואולי שווה לך לבדוק דרך מקומות שעוסקים בזה (נדמה לי שמכון אופק בהרצליה והם לא היחידים) אולי יקשרו אותך לסוכנויות בחו"ל ואם בכלל את יכולה (מבחינה רפואית) לעבור הליך כמו השראת ביוץ ושאיבה אפשר להשתיל את העוברים בפונדקאית בחו"ל ולסדר שם משפטית את האימוץ. שוב, זה הליך מאוד לא זול גם בארץ וגם בארה"ב ואני מצטערת אם אני פותחת פצעים במקום שאת מנסה כבר להגיע להשלמה, קבלה וסגירת מעגל. אבל אולי חשוב לך לבדוק את זה בכל מקרה. אני לא רוצה לשים את המייל שלי באתר אבל זה בסדר אם אופיר תוכל להעביר לך אותו כי יש מידע שהייתי רוצה להעביר לך ואני לא בטוחה שאופיר תרגיש נוח עם זה שאכתוב אותו כאן.

חשבתי על האופציה של הפונדקאות לא בארץ כי כאן מערימים קשיים אלא בחול בארצות הברית יש לי חברה שם, אבל ההליך יקר ואיו בידי את הסכום הנדרש, אני מרגישה פיה שכל הדרכים סגורות ואני חסרת אונים מול החיים והייתי רוצה לשמוע את המידע שרצית להעביר לי,אז תמסרי לאופיר שאם היא יכולה,למסור לי את המייל שלך תודה שוב

שתביא לשיתוף קצת יותר "רך". מה הדבר הכי חשוב שאתן מפיקות מהטיפול שלכן? ואם יש כאלו שלא בטיפול: מה מצליח לעשות לכן טוב?

היי פיה, זה ברור שאני בטיפול, בערך שנה עם המטפלת הנוכחית, ולפניה מספר חודשים עם מטפלת אחרת... מה הדברים הטובים שאני מפיקה מהטיפול? שאלה מורכבת... אני אענה לך למרות שזה עלול לסבך אותי מעט... עצם העובדה שאני נחשפת כאן בפורום במינונים שאף אחת לא מעיזה... זה כתוצאה מהטיפול. להבין מה קרה ואיך קרה? ומה אני עושה עם זה? להודות בכלל שזה קרה לי. הטיפול מביא יאתו המון הקלה מצד אחד, ומצד שני נפילות ושינויים קיצוניים במצבי הרוח שלי... תחושות עצב קשות וזה מאכזב נורא... זהו בגדול... ומטפלת עם היחודיות שלה... שמביאה לטיפול ניחוחות של פעם... (לא מפרטת יותר, פוחדת שתעיף אותי מחר לכל הרוחות... ואני זקוקה לה נורא...) מה עושה לי טוב את מתכוונת להקשר הטיפולי? אז מה שעושה לי טוב, זה הערך המוסף שאני מקבלת מהטיפול, בהקשרים אחרים שאני בוחרת לא לפרט...

לשתף. שמחה ששאלתי, כי אני בטוחה שהיא לא תעיף אותך. את יודעת... לאנשי המקצוע יש חובת סודיות. לנו לא. למרות שמבינה את המורכבות. גם אני לא הולכת לחשוף זהויות. אני מרגישה שזה המקום היחיד כלומר האדם היחיד שממש מכיר ומבין אותי (אבל אני בטיפול כבר 5 שנים) מזדהה גם עם תחושת השבירות. אולי זה מהמקום שכבר לא קהה כל כך אלא מרגיש יותר ויותר. למדתי מה זה לסמוך באמת. אבל לפחד כשזה המשאב הכי ומה יקרה אם... את יודעת, אני חייבת גם לומר לך שאת אדם מדהים. הוכחה שעם אופי נולדים ואיך שאת, האדם הנפלא שבתוכך כל מה שעברת וכל מה שלא היה לך לא הצליח להחריב. מחזק את תיאוריית הארכיטיפים... איזה כיף לילדים שלך שיש להם אמא כזאת.

שבת שלום לכולן שבת של שלום שבת של אור שלווה אהבה אופטמיות תקווה קבלה שבת.......... הזמן "אוף, הלוואי שייגמר כבר השיעור", לחש תלמיד לתלמידה. "הלוואי שייגמר כבר היום", אמרה הפקידה לחברתה. "שייגמר כבר השבוע" רטן הפועל. "מתי כבר סוף החודש?" שאל המנהל. "שיעברו כבר שלוש השנים" כתב החיל. ורק זוג הזקנים, שישב על ספסל... והסתכלו בשמש השוקעת לים הביטו ברוך זה בזה, ואמרו לעצמם, "הלוואי שהרגע הזה, לא ייגמר לעולם." שבת של חיוך וכייף שלא יגמר.... אידה

שבת שקטה ורגועה, שבת של כייף ואהבה, שבת של מנוחה ועשייה,

ומלא טענות וטרוניות כרימון. תחושת הדחיה ידועה לי זה מכבר ומוציאה אותי משלוותי. האם הר מוליד עכבר?! אלו שיטות מקובלות הנכן מכירות לרכוש חברים? (מלבד במשחקים וממתקים?!)

היי שדה-ניר, מכירה את הבעייה הזאת מהבת שלי, עוד מהתקופה שהיתה בגן הילדים... נורא כאב לי לראות אותה בודדה, אז התחלתי לשחד את מלכת הגן במדבקות, ממתקים וכאלה.... וכשיום אחד לא הבאתי, הפסיקה לשחק איתה... שברה לבת שלי את הלב... הסברתי לקטנה שמי שרוצה להיות חברה שלה תהיה גם בלי מתנות. ושמתנות אני קונה רק בימי הולדת... התחברתי לאמהות אחרות מהגן. בארות של קפה נאלצתי לשתות, בזמן שהבת שלי העבירה אחר צהריים עם הילדות, הזמנתי אליה חברות... אבל האמת היא שלפעמים עשיתי את זה רק כי לא יכולתי להבין איך הבת שלי לא ירשה ממני את האופי החברותי שלי. לאט לאט למדתי להרפות, ולהבין שהילדה בקצב שלה.... כל אחד עם האופי שלו.... לא ויתרתי כשהרימו עליה יד, כי לא מקובלת עלי האלימות. אבל נתתי לה להבין עד היום אגב, שאני לא אמורה למלא אצלה פונקציה חברתית. אני מעודדת אותה לארח ולהתארח... משקיפה מהצד. נותת לה להבין מי ילדה טובה, ומי רוצה אותה רק למטרות ניצול... התחילה לא מזמן לבקר בחוג להגנה עצמית, בהחלט מוסיף לבטחון העצמי שלה, במיוחד כשהיא מתעקשת להדגים עלי את התרגילים.... את צריכה להעצים את הילד, להרים לו את המורל... אני בטוחה שאת אמא מדהימה, והילד לאט לאט ימצא לו את החבר או החברים איתם ירגיש בנוח....

להעביר כתה למקום שבו יש אקלים חינוכי בריא יותר לפעמים המחנכת רומזת ולא עוצרת התאחדות של הקבוצה כנגד ילד אחד. ואפילו מאשימה אותו... חפשי קבוצה בריאה שהתדר בה נעים יותר עבור הבן שלך. לא להאשים אותו. שעיר לעזאזל במקום אחד הוא מנהיג חיובי במקום אחר. ראיתי את זה קורה יותר מפעם אחת. חמסה חמסה זה קורה לנו השנה הילדה והילד עברו התעללות בבית הספר של הקיבוצים ...רוצה להתבטא יותר בחריפות על בריאות החינוך הקיבוצי אבל אמנע מזה הפעם...חחחח אותי לימדו שקבוצה שיוצרת שעיר לעזאזל היא קבוצה פתולוגית וחולה. בבית הספר היסודי הקודם היה שיעור ילדים אלימים ומופרעים ביותר שההנהלה טענה שיש לספוג אותם...על גבם של הילדים הטובים התוצאה מנהיגות שלילית ושיעורי אלימות בל ייאמנו השנה עברו לבית ספר אחר והם כמו גם אני מאושרים יש חברים ולילדה חברות בשפע... אין ילדים מופרעים בכתות לא להאמין מה שוועד הורים חזק והנהלת בית ספר נחושה יכולים לעשות. אז אל תהססי. לא תמיד זו בעיה של הילד . למרות שהמערכת כולה תתגייס לשכנע אותך שכן. כולל יועצות ופסיכולוגיות שעושות עבודתן פלסתר ואפילו טיפול תרופתי ינסו למכור לך. ולגבי ממתקים ומשחקים מסכימה שלא השוחד יקנה חברים. אם יש נורמה שבכל פעם מישהו אחר מביא זה משהו אחר. אבל שרק הוא יביא ממתקים וינסה להתחבב עליהם מעבר לזה שזה פאתטי זה לא עובד. ההיפך יקחו ממנו וילעגו לו. והוא עצמו איזה מסר זה מעביר לו? בלי שוחד אתה לא שווה? אין לך מה להציע? לפעמים חבר אחד טוב משנה את כל התמונה לא חייבים שכולם יהיו חברים שלו... אחד או שניים והוא ירגיש מחובר. תשאלי אותו מי מוצא חן בעיניו ונסי לשתות בארות קפה עם האמא ההיא... אהבתי את התיאור ליאור כמה מדוייק....

בכל מקום שהוא אינו מכיר דיו והיה שותק וממלא פיו סכרים של מיים אפילו עם ילדי השכנים הממרנינים... והיה דבוק למרקע המחשב המרצד ולא נעתר לשום שכן מצודד... המצב כיום- מרנין ומרענן...... אכן לכל אחד המיקצב היחודי לו. לגבי עצתך הפרקטית והלא פרגמטית לדידי: אינני בנויה לשתות קפה(מעולם לא שתיתי ולא אשטתה ואשתה....זה מוקצה מחמת מיאוס מבחינתי)קל וחומר שלא אתפתה לשתות בארות של קפה ובן בנו של קל וחומר לא בצוותא עם אמהות של חברים פוטנציאלים או אידיאלים. לא בנויה לטקסיות הזאת.....ולהתחברות מזויפת ולא אותנטית. אני מעודדת ומדרבנת, מאיצה וממריצה אך לא כופה ואת הגבולות הברורים של בחירה אישית- לא חוצה! הנזק שאביו מולידו יצק בו הנו בלתי הפיך ולא יוכלו לו כל ציקצוקי לשוני, לדאבוני. ולא יקהו ויטשטשו כל פרסי הניחומים ומילות תנחומים.... עושה בגבולות היכולת את שמוטל עלי להרים לו את המורל. והשאר משאירה לעלא מלמעלה שיתרום את חלקו. לא די לו שישתתף ביצירתו, שיהא שותף פעיל אף בגידולו!:- משתדלת שביתו של בני יהא מבצרו מעין:" אפקט חממה", אך דואגת לו ביתר שאת ומתוחה כאשר הוא מתמודד רחוק מעיני הפקוחה.. זה חלק ממחיר הגידול ופיתוח העצמאות בילדי מחמדי יחידי......

" עוד ענף קטן בפנים נשבר - בום עוד מכה, עוד מכה ולא אוכל לקום" דמעה

הלוואי שאוכל לאחות את הענף השבור ולהוות לך משענת תומכת ולא משענת קנה רצוץ ולמחות לעד את דמעותיך. את נשמה יפה. וכל שנותר לי לשלוח לך חיבוק עצום ולא מתפורר ושחוק! אתך, שדה ניר

לכבוד : שרת המשפטים ציפי לבני עצומת תמיכה בחוק למניעת כפיה מינית בשנה האחרונה חשפה התקשורת מספר מדאיג של החלטות שיפוטיות מקוממות ביחס לעבירות מין. ההחלטות המחפירות האחרונות בענייניהם של יוסף נוי ועאטף זאהר, בהן שופטים מסרבים להרשיע נאשמים בעבירות חמורות שהם עצמם מתארים שביצעו, מצטרפות להחלטות קשות נוספות בסוגיות שהופכות למכת מדינה, כמו אונס בין קטינים, בין מכרים ובמצבי שכרות. חלק מהבעיה נעוץ בהעדר השכלה של שופטים ושופטות בישראל ביחס לעבירות מין, לרבות הדינמיקה של יחסי ניצול מרות ותלות, וההיבטים הנפשיים וההתנהגותיים של טראומת קורבנות. אנו תובעות ותובעים כי שופטי ישראל יועברו ימי עיון והשתלמות בתחום חשוב זה, כדי שיוכלו להתמודד עם העבירות הקשות אשר באות בפניהם. חלק אחר של הבעיה נעוץ בעבירות המין כפי שהן מוגדרות היום בחוק העונשין. עבירות אלה הן שריד מיושן של תקופות ארכאיות, בהן עבירות מין היו "עבירות נגד המוסר". העבירות אינן קובעות מהו הערך המוגן, ואינן מכוונות את השופטים ברמה הערכית, העקרונית; הגבולות המדויקים בין "אונס", "בעילה אסורה בהסכמה", "מעשה מגונה" ו"מעשה סדום" אינם ברורים, אינם הגיוניים, ואינם קוהרנטיים, דבר המבלבל את הציבור הרחב אף את השופטים; המושגים בהם מנוסחות העבירות הם מוסרניים ואינם מעבירים את המסר הערכי הנדרש; מושג המפתח "הסכמה" אינו מוגדר והוא פרוץ לפרשנויות משתנות; היסוד הנפשי הנדרש לעבירת האינוס הוא גבוה לאין שיעור מאשר בשאר ארצות המשפט המקובל, והוא מקל על הנאשמים להתחמק מאחריות; אין בחוק הליך מוסדר לתביעה אזרחית, נזיקית, בגין נזק שנגרם עקב תקיפה מינית ולא סכום פיצוי ללא הוכחת נזק (כפי שיש לגבי הטרדה מינית). לפני מספר חודשים הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק למניעת כפיה מינית, התשס"ה - 2005 (פ/3629). הצעת החוק, שהונחה על ידי ח"הכ אתי לבני, מסתמכת על כתיבה אקדמית בתחום, ונתמכת על ידי איגוד נפגעות תקיפה מינית, שדולת הנשים בישראל, והמרכז הישראלי לכבוד האדם. ההצעה מתמודדת ביסודיות מרבית עם כל נקודות התורפה של עבירות המין בישראל, ומציעה רפורמה יסודית העולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, הכתיבה אקדמית וחקיקה בשאר מדינות המשפט המקובל (ובמיוחד אנגליה וקנדה). ההצעה מחליפה את שלל העבירות הארכאיות בעבירה ברורה אחת של "כפיה מינית", שכל חלופותיה ההתנהגותיות מוגדרות, ערכית, כפוגעות בכבוד האדם. הצעת החוק מגדירה במדויק מהי הסכמה ומתי אין היא מתקיימת, וקובעת כאבן יסוד את העקרון הברור שאין חודרים לגופו של אדם בלא שמבקשים את רשותו. תפיסה זו מחליפה את חוסר הבהירות השורר כיום בחוק בדבר הבעת העדר הסכמה מצד מתלוננת, ובדבר חובתה להתנגד לתקיפה המינית. היא מטילה נטל של התחשבות אנושית מינימלית על כל אדם הבא במגע מיני עם זולתו, ויוצרת נורמות התנהגות לחברה המכבדת את בניה ובנותיה. ההצעה מאפשרת הערכות מקיפה לחינוך והסברה רחבי היקף, הנחוצים מאד במציאות הישראלית העכשווית. בימים אלה מצויה ההצעה בבחינה במשרד המשפטים. אנו דורשות שהמשרד יאמץ את ההצעה, ויקדם אותה במהירות האפשרית, כדי למנוע השנותם של פסקי דין תמוהים ומעוררי שאט נפש אשר מעודדים פגיעה בנשים בישראל וחותרים תחת הנורמות הראויות בתחום המיני. זהו מכתב תמיכה בחוק למניעת כפיה מינית, אותו מובילות אורית קמיר, איגוד מרכזי סיוע והשדולה, מצורף אף לינק למאמר של אורית קמיר הנותן רקע נוסף להצעת החוק http://www.notes.co.il/orit/ כרגע הצעת החוק ניצבת על שולחנה של שרת המשפטים הרעיון הוא לשלוח כמה שיותר אימליים ופקסים למשרדה כדי להשפיע הכתובת של השרה ציפי לבני: האימיל - [email protected] הפקס- 02-6753709 אנא שילחו והשפיעו!!!

הצעת החוק מעבירה את האחריות לתוקפן ומסירה מעל הנפגעת את הצורך לומר לא? המממ צריכה לחשוב על זה. נדמה לי שבמשפט שומרת היה תקדים שפסק שבמקרי אונס קבוצתי אין לחפש שיקול דעת אצל הנפגעת. ואין לבקש ממנה לבטא חוסר הסכמה כי ברור שהיא לא מסכימה. אולם במקרים בתחום האפור בהם אשה וגבר מתחילים לקיים יחסי מין ובאמצע היא לא מבקשת ממנו בצורה חד משמעית להפסיק? נכון שמבחינה נפשית בוצע בה אונס וכל התגובות שלה אחר כך יעידו על כך אולם האם עליו להענש את המכסימום האפשרי? ומה לגבי נער שאין לו נסיון רב והוא לא עצר? והיא לא אמרה לא? האם עליו להענש במלוא חומרת הדין? האם הבנתי נכון את הצעת החוק? מה שעלול לקרות אם החוק יחמיר וראינו את זה במקרים אחרים של חקיקה ענישתית זה שהמשטרה תסגור יותר תלונות כלומר הרשות המבצעת תתחיל לסנן מקרים והפרקליטות שגם כך מעכבת מקרים כדי למנוע מצבים אפורים מול השופט. ואז גם הרישום הפלילי כנגד אנסים פוטנציאליים ייפסק.

אופיר, את מבינה שהמצב לא תקין? קראי בעצמך את פסק הדין הצבאי באתר נבו והתרשמי (עוצרת בעדי לא לכתוב "והתחלחלי" על כמה מקרים שמעת שהאנס הוא נער מבולבל והוגש כתב אישום? לפרקליטות יש שיקול דעת. אולי יש מקום לשקול תיקונים. אבל האם לא ברור לך שהמצב כיום הוא בלתי נסבל? ראי עם מה התמודדנו אנחנו בפורום שלנו. חישבי על מה שעבר על אותה חיילת. לעיתים רחוקות אני נזקקת לטיעונים כאלו. בנות עדתו של הנאשם אינן נחשפות בכלל למצבים כאלו. ואם כן, מי היה משלם את המחיר? הרי כשברור שיש הסכמה זה לא מגיע לזה. שני הצדדים נהנים. נערות לא "סתם" מגישות תלונה על אונס. הליך החקירה הוא מתיש, משפיל. והמשפט? אצלי כמו שכתבתי פער הסיפור הזה את כל הפצעים כולם... יש הרבה דברים שאני מנועה לכתוב באתר ואכתוב לך אישית אם המייל שלך תקין ותגיבי לי. אולי אז תביני כמה אני יודעת וכמה זה בוער בעצמותי. אני אישית מתכוונת לעשות כל מה שאני יכולה כדי שפסק הדין יתהפך בערעור ואל חשש: לא דרך התקשורת. בצורה הרבה יותר יסודית ודרך הגורמים המתאימים. אני את שלב הקורבנות בחיי סיימתי. לפחות לא אשתף פעולה יותר.

חיה את חיי בתוך תהמות בנפילות אל תוך בורות חשוכים בניסיונות לטפס החוצה לאור במאבקים אינסופיים ממשיכה לטפס וליפול ואם מצליחה לראות את קו האופק בא מישהו ומפיל אותי שוב ואני שוב צונחת למעמקים שוב כלואה בתחתית התהום ושומעת את גלי הים קוראים הגלים אלי בואי הם לוחשים בואי נעטוף אותך ברחמים בואי ניקח אותך מהמקום הכואב הזה מהמקום החשוך הזה מהמקום הנוטש הזה קשה לי לעמוד בפניהם המלחמה הזאת מתישה אותי כבר אזלו כוחותיי יושבת עכשיו התחתית התהום מנסה למצוא את הכוחות להתחיל את הטיפוס האיטי שוב למעלה דמעה

איך את היום?יהיה טוב.... גם אחד הקטנים שיושב לי עכשיו על הברכיים ומפריע לי לכתוב, שולח לך נשיקה גדולה.

אני טובעת....מקוה שסוף השבוע יביא איתו קצת שקט דמעה

הלוואי שיביא איתו רגיעה. מה לשבת? הילדות בבית? יש תיכנונים?

הקטנה יוצאת הערב..הגדולה חוזרת מחר בערב מטורקיה...אני מתכננת לשבת בבית..לא רוצה לראות אף אחד...רוצה לשקוע לי בשקט... דמעה

תודה על קבלת הפנים... האמת אני לא יודעת כל כך איך להגדיר את המקום הזה.. מה שכן הבטיחו לי שינקו אותי מהכל.. ואני יהיה מאושרת, וכאחת במצב קשה מאוד,"קניתי" את זה,,, ונפלתי לבור. אני מקווה שהדברים יסתדרו לי ... ושאני אמצא משהי טובה ושאני יוכל לסמוך עליה. שבת שלום לכן,,, אני.

מוטב מאוחר מלעולם לא... מבינה שהתאכזבת מטיפול שקיבלת יכולות להיות לכך סיבות רבות ראשית ציפיות מופרזות ורבות שנית חוסר סבלנות להשלים את התהליך כולל משך הזמן שנדרש כולל לעבור את החלקים הקשים המכאיבים והמתישים שלישית חוסר הבנה וכימיה עם המטפלת יכול בהחלט לקרות... רביעית הציפיה שמישהו אחר יעשה עבורך את העבודה... נכסי את עצמך לעצמך היי מחוייבת את ראשית לעצמך ולתהליך זו נקודת פתיחה טובה לקבל מה שמציעים לך כמותית ואיכותית מה שנקרא אם יש לך לימון תעשי לימונדה. בהצלחה ואת מוזמנת להשאר ולשתף.

האמת שמאוד התאכזבתי.... כי שיקרו ורימו אותי, רצו רק את כספי מאשר את ההחלמה שלי ,, אני אמצא מטפלת טובה יותר ,,, ומקווה שהרגיש טוב יותר כשאהיה בידיים טובות. תודה לך ושבוע טוב ענבר.

את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,את לא תשרדי את ההריון,

אין לי מילים, מבינה שאת בסערת רגשות נוראית.... בואי מתוקה, תנסי להרגע... מבינה שהשמים נפלו עליך היום... כואב לי ועצוב לי נורא, לראות אותך בתוך מעמקים של כאב... הלוואי והיו לי מילים מנחמות בשבילך... אולי כשיחלוף מעט הזמן, הדברים יכנסו לפרופורציה... אני איתך עכשיו, ברגעים הכואבים מנשוא.... ליאור

מצטערת לשמוע נשמה, ונותר לי לאחל לך רק טוב... ואני איתך..

אנחנו איתך ידיעה קשה. בשורה שמוציאה אותך מהמקום של חוסר הוודאות למקום שבו ההחלטה התקבלה עבורך. השארי איתנו. ספרי לנו עוד מה זה אומר ועושה לך. הוציאי את הכאב והאכזבה פה איתנו. אנחנו מבינות ומקשיבות . שולחת לך חיבוק והרבה עידוד.

לכשירווח לך ויוקל לך אנא שתפי אותנו בכל התהליך עד להכרעה הקשה מנשוא... של סתימת הגולל על חלום לעולל- שלך, עצמך ובשרך...... אני אתך ובאם זה סופי- וודאי, אבדוק למענך את האופציה המשנית!

http://livecity.co.il/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=56632&depart_id=11245 היה לי יום הולדת מתי שהוא. האם מישהי מוכנה להתנדב לרכוש בעבורי את אחד הפריטים האליטיסטים רצוי מענף התכשיטים?:-

לא הייתי בקשיים כלכליים כאלו....

שלחתי במונית ספיישל מספר פריטים, תבחרי אחד מהם, לא את היקר מבניהם................. את השאר תחזירי לחנות, התשלום עלי.............. כשתופסים אותי במצב רוח טוב, אני ממש המקבילה הנשית של יצפאן.... שבת של אהבה וראש נקי מדאגות לכולן....

עדיף שתאגרי ותחסכי פרוטה לפרוטה על מנת לרכוש לי פריט בשנה הבאה:- שבת שלום, מתוקה

לא מתפקדת שבוע.....כוח האינרציה בוגד בי........ומתעתע..... ישנה ושוב ישנה, פרקדנית שרועה......... בשיאה של שואה......... נטלתי 5 כדורי אקמול בו זמנית על מנת לישון ולישון- להקהות את הכאב המצמית.... לברוח, לשכוח, לא להתמודד....כשה בודד.......... ישנתי 24 שעות בקירוב ועוד ידי נטויה. חייבת לנקות את הבית לשבת ולחזור לסחרחרת השינה שאינה יודעת שבעה....... מסוחררת, חלשה, מותשת ונואשת על סף תהום פעורה........

מה שלומך היום מתוקה? מוצאת בשינה מפלט? את חייבת לדבר על מה שקרה לך עם אשת מקצוע, זה לא לטובתך שאת מתמודדת לבד... תזהרי בבקשה עם התרופות, אקמול לא נועד לשכך כאב נפשי, ואת עלולה לפגוע בכבד שלך ולגרום לו נזק בלתי הפיך... החזרתי לך מייל אתמול האם קיבלת?

לא קיבלתי את המייל של אמש..... אך את המייל של היום-כן וגודלו כחרמש:- אני מודעת לכך שאקמול עלול לעולל נזק בלתי הפיך לכבד אך הלב הכבד שחדל ללבלב ותכף יחדל מלפעום חשוב לי יותר מהכבד.....

איך את מרגישה עכשיו? אני מקווה שיותר טוב.. בבקשה ממך, אל תקחי סתם כדורים... זה לא בריא .. וזה מיותר.. אל תזיקי לעצמך.... החיים יפים, אומנם עכשיו לא רואים אותם,, אבל, כשנתחיל לראות, נתחרט על מה שעשינו.. לא כדאי. ימים טובים עוד יגיעו ואני איתך נשמה שלך אני.

מחבקת אותך מכל הלב ומאחלת לך רק טוב. יודעת שקשה. שכמעט בלתי אפשרי. ושאת נאחזת בשיניים מבינה ...ומקווה שיש בנוכחות שלנו משהו שיכול לסייע. ולו במעט.

אתמהה........

אפילו קשר עם קול אנושי שיוכל לתמוך יעזור. תיזהרי עם אקמול. אקמול במינונים גבוהים מדי עלול לפגוע בכבד. עדיף כבר להצטייד במשהו חלש ממשפחת הווליום כמו לניטין או אולי לוריוון. שיחה עם רופא/ת משפחה יכולה להקל ולכוון אותך לעוד מקום עזרה...

את לוריון אני מכירה מקרוב אך חוששת לפתח תלות ולהתמכר אליו בשל היותו מקבוצת הבנדוזיאזפינים הממכרים....... הלוריון נועד לדידי למקרי חירום- מצבים אקוטים בלבד.

נא ספרי איך עבר עלייך השבוע? ואיך את מרגישה באופן כללי? שדה יקרה וגם את במחשבותיי לדעת איך את מתמודדת יודעת שבוודאי קשה מאד. מחזיקה לשתיכן אצבעות.

אופיר ראיתי תהודעה כבר כשכתבת וכל פעם לא ידעתי מה לכתוב קורים בחיים שלי המון דברים גם טובים גם קשים אני מרגישה כל הזמן מול ראי שמשקף לי תמציאות ואני בורחת ממנה ואני לא רוצה לברוח רק מפחדת להתמודד והאמת עם כל הפחד שקיים כבר סופרת תימים לאישפוז כי ברור לי שאי אפשר להמשיך ככה ואי אפשר להחריב את עצמי יותר והדרך שבחרתי בה לחיות היא לא מציאותית וישנם נזקים בלתי הפיכים אבל יש כאלה שעוד אפשר לתקן ואני רוצה לתקן גם את הנזקים הפיזים אולי אותם בעיקר.. ולאט לאט מנסה להבין שאיבדתי שליטה מזמן.. והכוח הוא לא אצלי היום.. והשהגיע הזמן להניח ולתת לאנשים להוביל אותי ולהראות לי את הדרך. ולאט לאט מקבלת שאת העבר אי אפשר למחוק ואולי אפעם הוא לא ייתן לי מנוח אבל כמו שאמר הרופא שלי יש לי עוד הרבה שנים לחיות ולעבר שלי תתצטרף עוד היסטוריה רבה. ולי יש את היכולת שההיסטוריה שתצטרף תיהייה אחרת... ויש בי צורך לסגור מעגלים ואולי אפילו תמעגל הכי גדול ולשים סוף לפגיעה ולהרחיק אותו ממני לתמיד.... והכל בגדר אפשרויות... אבל כרגע אני רק רוצה שקט ומנוחה מהטירוף הזה בפנים ואני כבר רוצה להרגיש טיפה יותר בריאה... ואולי אפילו לללמוד לאכול.. ולקבל את העובדה הזאת שזה בסדר לאכול ולהפסיק לפחד מזה.... אז מחכה שיקרה השינוי הזה למרות שבכל דרך מנסה להרחיק את זה ממני וגם את המחשבות הללו... את המחשבות הבריאות.. כי מפחדת... אבל אין דרך אחרת היום ברור לי מתמיד.... ותודה...

לטפל בעצמך והצעד הראשון שנקטת בו היה להכיר בכך שאת לא יכולה הכול לבד ושמותר לך להשען על כוחם נסיונם ידיעותיהם ואהבתם של האחרים. מבחינה התפתחותית יש פה צעד אדיר קדימה מהניכור לחיבור ומהשליטה להענות ולקבלת הסיוע מהבידוד לאמת כל כך מאמינה שאת על הדרך הנכונה. רבות רבות מסרבות לקבל את העובדה שמשהו לא בסדר ושצריך טיפול רבות מתקשות להאמין שיש עתיד טוב יותר שיש אמון ותקווה ואילו את מאמינה ויודעת שיש אופק למרות שכרגע את עצמך לא יודעת כמה אמונה וכוח את מפעילה בהחלטה הזו שלך. מחזקת אותך. שבת שלום יקרה.

לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל... יש לי ככ הרבה... אבל ממש רע לי עכשוי.. אני ללא טיפול... הייתי עד לפני שבוע.. שגילתי שהייתי בכת נורא מסוכנת... והחלטתי להפסיק. אפשר לאמר שזה פגע בי ..כי כל כך האמנתי להם, כל כך בטחתי וסיפרתי את הכל למטפלת שלי ... ונקשרתי אליה.. ועכשיו... הם שיקרו אותי... אני מרגישה מגעיל. ועכשיו.. שוב.. להתחיל הכל מחדש... למצוא מטפלת, לבנות מערכת יחסים, ולהתחיל לספר את הכל שוב.. מההתחלה.. :((( עצוב לי :(

ענבר יקרה ברוכה הבאה טוב לראותך מצטרפת אליינו.... מה שלומך? אני מבינה שעברת חויה קשה ופוגעת במסגרת הטיפול שהיית בה? כת? אני מצטערת לשמוע... אם כל זה יש בך את הכוחות להתחיל מחדש וזה נפלא... את צודקת...צריך להתחיל מחדש... ללכת למי שמתמחה בתחום... מקווה שתרגישי בנוח בפורום... מוזמנת לשתף בקצב שלך... כאן בשבילך אידה

מבינה כל -כך את ההרגשה שלך, לתת אמון במטפלת, מצריך המון כוחות נפש מצידך.... זה לגמרי לא פשוט. ולאחר מיכן לגלות שבמקום לעזור לך היא פוגעת בך עוד יותר..... אין כאב גדול מזה..... זה לא כל-כך פשוט לתת עצה למישהי שנפגעה כך ע"י המטפלת שלה... רציתי לשאול אותך ברשותך, האם היית בטיפול במקום ציבורי? הנמצא תחת פיקוח? מאד חשוב שניגשים לטיפול במיוחד על הרקע הזה לבדוק היטב... אני מאחלת לך הצלחה בחיים... ואת מוזמנת להישאר איתנו.... ליאור

שתפי אותנו בקצב שלך.

לא יודעתי איך מחזירים תגובות. אבל עכישו אנייודעת... תודה רבה לכן יקרות .. אני.

ושוב שליח של בית המשפט..ושוב הגישו תביעה נגדי..שוב אני חייבת כסף..אין מצב לשלם את כל זה..וזה לא נגמר..אין לזה סוף...לא מסוגלת לחיות ככה...לא מסוגלתתתתתתתתתתתת....לא רוצה...לא יכולה...נמאססססססססס לי..הבנתי כבר שלא יהיה טוב..אף פעם כבר לא יהיה טוב...אז מה הטעם בלהלחם לקום בבוקר ומה הטעם בלהזריק אינסולין ומה הטעם בללכת לטיפול ומה הטעם בכלל כי עוד מעט שוב לא יהיה כסף לאוכל ושוב ארגיש את חוסר האונים הנורא הזה מול מקרר ריק..ובאמת באמת אין לי כוחות להיות שוב בסרט הזה....למה זה לא נגמר כבר?????????????????????.. דמעה

דמעה יקרה ברור שיש הקלה במקרר ובמזווה מלאים כל טוב אולם שואלת את עצמי האם המקרר הריק לא מכביד על הנפש כסמל למצב שבו אין מה לתת. היום חזרתי בצהריים הזוגי הכין פשטידה משאריות של אתמול ודג בקלה מטוגן אורז עם כמה ירקות דווקא בסדר לא? והנה הילדה מתייפחת בחדרה בלב שבור מה קרה? לא אוהבת את מה שהוא הכין... והסנביץ היום לא היה מלחמניה אלא מלחם ולכן לא אכלה אותו והיא מתוסכלת ומאוכזבת ורעבה... הרגעתי אותה ניחמתי בסוף אכלה קורנפלקס עם חלב. הבעיה לא באוכל כמו ביחסים שביניהם מתוחים לאחרונה שניהם דומים קצרי מזג אולי הפרעת קשב אימפולסיביים יורים קודם ופוגעים ואחר כך נרגעים. אין לי איך לפתור את זה. רק להרגיע אותה כמיטב יכולתי ולא בזה שהמקרר יהיה מלא.... שואלת את עצמי הערב מה להכין להם לארוחת ערב. חוץ מקוביות קרח בפריזר אין מה להכין כמה אפרסקים שלוש ביצים אול כמה פרוסות גבינה או פסטרמה חצי כיכר לחם גם החלב נגמר.. ומרק פטריות מהיר הכנה נאלתר משהו... התחושה מרגיזה . אבל לא של ייאוש. יאכלו מה שיאכלו פיזית מה יותר חשוב שיש התייחסות רגשית ונוכחות אנרגטית הם אמורים לחזור משיעור נסיון של תאטרון. בטח יחזרו נלהבים ומרוצים. נדבר קצת נתחבק נראה טלויזיה יהיה בסדר. גם אצלך. נסי להתרומם מעל למישור הפיזי יודעת שאני מבקשת ממך דבר ענקי אני עצמי כשאני חייבת כספים אני נכנסת ללחצים. אולם אל ייאוש. האם הרווחה לא יכולה לפעול למענך בהוצל"פ? להצהיר על העדר אמצעים? לךשלם חמישים שח לחודש ולעשות איחוד תיקים? תבדקי את זה. ויש לך המון מה לתת לבנות שלך המון אהבה וחמלה ורגישות. תתחילי משם.

איך יתכן (שואלת בתום לב ומלב אל לב) כי חרף היות המקרר מושבת וריק, כנ"ל המזווה והמיזנון ניתן להוריק מהכיס ירוקים לצורך שיעורי תאטרון?! אותי למדו מאז ומעולם שאוכל הוא צורך אוכל נפש! מזון לצרי הנפש...... והוא בעל קדימות עליונה-ראשון במעלה!

לדאבוני מכירה את התחושה הקשה מקרוב ממש! נא בקשי איחוד תיקים האם הנך בעלת נכסים? מחבקת ותומכת. חזקי ואמצי, מתוקה שלי. שדה ניר

עברתי את זה, ועדיין עוברת.. דמעה מתוקה יש כל כך הרבה הגיון בדברים שאופיר כתבה, כל החיים שלנו אנחנו במלחמת קיום יום יומית... וזה כפי שאופיר כתבה לא פוסח גם על זוגות נשואים, קל וחומר על אמהות חד הוריות. מאחלת לך שלא תדעי עוד תקופות קשות, אני כאן איתך. הלוואי ויכולתי לעזור לך כלכלית... אבל גם מצבי דומה... אופיר מה שכתבת על בן הזוג שלך מזכיר לי אותי, גם אני ברגעי מצוקה מאלתרת מכל הבא ליד... הקטנים אוהבים גמדים, אז כשאין לי לקנות להם אני לוקחת פרי בשל מהמקרר, מגרדת על פומפיה עם מעט סוכר ואומרת להם שזה גמדים.... מקרונים באין ספור וריאציות... לפעמים גם סופגת מהם דברים קשים כמו למשל לראות את הכריך שהכנתי להם לבית הספר זרוק במדרגות, כי האבא הדפוק שלהם קונה להם סופגנייה במקום.... והם בהחלט יודעים שלא תמיד יקבלו מה שרוצים, אבל אני אישית רועדת מפחד למראה מקרר ריק... מתקשר לי מייד לחסכים שלי מהעבר...

דמעה יקרה מצטערת לשמוע שחזרת אל הסרט הזה... לא מגיע לך להיות שם.. מגיע לך הרבה יותר... ואת תמיד ממקומות כל כך קשים מראה לכולם אך מתמודדים... מתמודדת בגבורה בכוחות עזים... אני יודעת כמה קשה ... העליות והירדות... ההפתעות ....הלא משמחות... מקווה ומאחלת שהכל יסתדר במהרה כך שתוכלי להתחיל את השנה ... עם הרגשה הרבה יותר טובה. איתך מחזקת אידה

מהי תסמונת המטרה הנייחת? איך מרגישה נאנסת כשהיא אחוזת אימה והקול בקושי יוצא? מבקשת את נפשה למות. רוצה להיות במקום אחר, ללכת משם, להתנקות, לשכוח החליטו: האמנתם לה או לא? אם היא לא השתוללה ובגדיה לא נקרעו מעליה זה לא אונס? היכן אתם חיים בדיוק? פסק דין כזה, במדינה מתוקנת צריך להוציא את כולנו לרחובות. יש לה זכות ערעור גם לבית הצבאי לערעורים ואם הוא לא יתקן את העוול לבית המשפט העליון. אני מקווה שיהיה לה כוח לעמוד בכך. הדרגה הגבוהה שלו ועברו צריכים להוות שיקול לחומרה ואת קלון נוסף. האם דבר לא השתנה כאן?

לא ממש מבינים. נסי להסביר לגבר מה זה ללדת. אולי אונס הוא יוכל להבין אם עבר משהו דומה בעצמו. קוראת עכשיו את 24 הפנים של בילי מיליגן..מכירה? כתם יקרה שאלת לגבי סוגיית ההריון וההורות. הרגשות שלך חזקים מכל שיקול הגיוני. את מוכנה לסכן את בריאותך. מצטרפת לדעה שעלייך להיוועץ ברופא וגם לעבור את כל התהליך בליווי של ייעוץ נפשי צמוד. כדי למנוע נפילה שעלולה לפגוע הפעם לא רק בך אלא בנפש נוספת. וזו בגדול משמעות ההורות האחריות שלך לטפל בעצמך. כי עוד מישהו תלוי בך. שיהיה לך בהצלחה. יכול להיות שאם תעשי את ההליכים נכון תמצאי נחמה גדולה? מי יודע?

23 שנים אחורה. מאז הפרסום. בתוספת לכל מה שקרה השבוע, הפצעים שנפערו ב5 השנים האחרונות ומה שאני כבר יודעת ולא יכולה להדחיק. רוצה לדבר. יש כמה אנשים שיצטרכו לרדת למקלט ואף אחד לא יעשה ממני משוגעת.

כל הלילה לא ישנתי..למטה ילל גור חתולים עזוב ונטוש ואני ביליתי את השעות הקטנות של הלילה בניסיונות להרגיע אותו. האכלתי אותו..ניסיתי לנחם אותו..והוא המשיך בזעקותיו לאמא שלו..והרגשתי איך אני מזדהה עם הגור הקטן והעזוב והנטוש הזה...איך הוא הזכיר לי את הילדה הקטנה שהייתי..זו שעדיין צורחת בתוך הראש שלי ורק רוצה את אמא שנטשה...לפנות בוקר הגור נרדם ואני עליתי הביתה ומאז לא שומעת אותו מילל..מקוה שאמא שלו חזרה למרות שאני יודעת שבדרך כלל אימהות לא חוזרות אם הן כבר נטשו... דמעה

תראי איזה אנושיות קימת בך....... איך אפשר שלא לאהוב אותך? מקווה בשביל הגור, שאמא שלו תחזור...

יוצאים מגדר הרגיל! אדם גדול ניכר בדברים הקטנים! אדם משכמו ומעלה נמדד באלמנטים מינורים! את אשה גדולה, דמעה. שדה ניר

מה עושים כשמרגישים שמשהו הולך להתמוטת? כשמרגישים שנגמרים הכוחות להחזיק מעמד ולא ליפול? האם פשוט מתאלמים מזה וממשיכים הלאה כאילו שלא מרגישים כלום? ואז פשוט נופלים למטה בעוצמה המירבית כשהכוחות באמת נגמרים עד הטיפה האחרונה? כלומר, לפי ההנחה אם אני אחשוב חיובי ואאמין שהכל יהיה בסדר אז הכל באמת יהיה בסדר... אבל בשביל שהכל יהיה בסדר אני משקיעה המון כוחות בניסיון להישאר באיזון מסויים... והכוחות האלו אינם אינסופיים... הם אמורים להיגמר מתישהו ואני מרגישה שמיום ליום זה נהיה יותר ויותר קשה... אז אני מוצאת את עצמי במילקוד - לא רוצה להיכנע לחששות ולא רוצה ליפול ומרגישה שהכוחות נגמרים... מנסה להישאר כל הזמן בשליטה, אך יודעת שהשליטה הזאת יכולה לעלות לי ביוקר בהמשך... ולמה אני מסתבכת עם עצמי כל הזמן???????????????? למה אני לא יכולה פשוט להאמין שהכל יהיה בסדר???????? אולי כי הניסיון שלי אומר לי שזה לא קורה ככה? כי מניסיון אני יודעת שכשאני בשליטה יותר מדי זמן, אחר כך לוקח לי עוד יותר זמן להתאושש מהנפילה הכואבת שבאה בעקבות כך...

שחף יקרה אולי במקום להיות בשליטה כל הזמן אפשר גם להרפות לפעמים? להשען קצת על מישהו אחר? בטוח? לנוח קצת מהמאמץ הזה של לשמור כל הזמן על שליטה? סתם רעיון...ואני מאוד מבינה את החשש הזה מפני הנפילה הבאה.... מחבקת חיבוק של בוקר דמעה

מתמקדים בהווה העכשווי, האביבי והלא שרבי ולא מדשדשים במצב הרוח הסתווי........ ולא מנבאים הלך רוח קרבי עדיף להיות בני אדם על פני הנביא:- תתמקדי בכאן ועכשיו ותוכלי אף לעונת הסתוו:- לילה טוב, רצוף ועטוף בממלכת מלאכי השינה.........

אני מנסה להרדים את הרגשות האלה,אבל אני לא מצליחה,זה חזק ממני,הרגשות סוערים אצלי,הכמיהה לחבוק תינוק שוב,אני יודעת שבדרכים אחרות אני לא אצליח כי יש המון מכשולים בדרך,וגם יש לי טעם מאוד מר מזה. גמלה בפניי החלטה ללכת על הריון,למרות הסיכון הגבוה שאני עלולה לא לשרוד,אני עושה עכשיו שיעורים ללמוד יותר את המחלה ואת השפעת ההריון עליה,אני יודעת בדיוק מה מצפה לי אני יודעת את כובד ההחלטה אבל אני לא יכולה לוותר על מימוש האמהות שלי שוב אני שוקלת לעשות את זה בלי בן זוג כי אני פוחדת מקשר עם גבר,אני יודעת שהתהליך ההזרעה יהיה בעייתי כי אני לא מסוגלת לעמוד בזה רגשית ,כי זה מחזיר אותי לכל הגועל שבזה. יש בפני שלושה מכשולים שאני צריכה לעבור,לעשות עבודת הכנה על המחלה ולראות עד כמה אני יכולה לשרוד את ההריון ואחריו להגיע למצב של להיות אצל גניקולגית שתעשה לי את התהליך וכל ההריון התחושה של משהו שצומח לי בתוך הגוף גדל בלי אפשרות לשלוט בזה אני פוחדת אני לא אגיד שלא אבל הרגש מרדים את ההגיון אני רוצה לחבוק שוב ילד בזרועותיי ילד שלא יקחו לי אותו,ילד שיהיה מהרחם שלי ילד שאני כמהה אליו כל כך הילד הוא יהיה ילדי השני למתן שמורה זכות ראשונים הוא הבכור שלי.

מעוררות אצלי סערה גדולה. אין לי כל כך אומץ לכתוב לך את מה שהייתי רוצה וגם את לא מגלה הרבה ואני לא רוצה לשער דברים באויר אבל רגשית זה כל כך נוגע בי עד שקשה לי לנשום. את הכמיהה למדתי להכיר על בשרי.

כל-כך מבינה את תחושת האובדן שלך, יודעת שבמצבך את בטוחה שילד יכול למלא במצבך המון פונקציות... הרשי לי להתלבט יחד איתך.... ולהאיר או לחדד לך מקומות מסויימים. ראשית קחי בחשבון את עצמך ראשונה, אגב גם הרופאים רואים את זה כך. אם האשה חולה המגמה היא להציל את החיים שלה קודם. אני לא יודעת מאיזו מחלה את סובלת, אבל יתכן ותצליחי לשלב הריון עם השגחה צמודה וגם תלדי בשלום. קחי בחשבון שינוי במצבי הרוח בזמן הריון, במיוחד אם אין תמיכה רגשית ואם בחרת ללדת לבד. לעיתים הריון מהווה טריגר להתפרצויות ולהחמרה של מצוקה נפשית. מבחינה כלכלית את חייבת להיות במצב כזה שתהיה לך אפשרות לקבל תמיכה כלכלית במיוחד אם אין לך מקום עבודה מסודר.... לא תמיד התכנון לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה אכן מסתדר, צריך למצוא מסגרת לילד וכו... ולילדים יש נטייה להיות חולים המון במיוחד בתקופת החיים הראשונה, וזה מצריך המון כוחות מצידך.... והכי הכי חשוב, הנתינה לעולם היא חד צדדית מצידך כמובן... זהו מהפך שלם בחיים, אבל יש גם המון דברים נהדרים. במיוחד תחושת השיכות שילדים נותנים לך.... תמיד אני אומרת שאני אף פעם לא לבד כי יש לי ילדים.... והחיבוק התמים שלהם והאהבה האמיתית שלהם.... מאחלת לך מכל הלב שתממשי את הכמיהה הכל כך אנושית להיות אמא. ליאור

אני מצטערת אם אני מחוללת אצלך בדברים שכתבתי סערה גדולה,אני החלטתי ללכת על ההריון כי בעצם ראיתי ששום דרך אחרת לא תגרום לי להיות אמא שוב,בגלל שאני גרושה סגורות בפניי פונדקאות,אימוץ בארץ אני לא מתקרבת כי הם אלה שלקחו ממני את הבן שלי,אימוץ בחול גם כן לא כי זה עולה כסף וגם שם האישור הסופי הוא מהארץ. אז הברירה היחידה היא להרות בעצמי,כי כאן אף אחד לא יכול לקחת לי את הילד שלי אף אחד. אני מפחדת מהתהליך והמורכבות שלו,אני צריכה לקחת בחשבון את כל האפשרויות כדי להצליח לשרוד ולהשאר התינוק ואני,אבל שהלב והרחם זועקים לילד שום דבר כבר לא יכול לעצור את זה. מזמינה אותך לשתף אם תרצי

כולי תקווה כי ההכרעה שלבסוף תוכרע תהא לטובת האם ועוברה. הזלתי דמעות כתנין למול גזילת גוזלך ועורלת לבבם.......

אני הולכת נגד הרוח,הראש והלב כבר מוכנים לזה,רק צריך אור ירוק ומה שלומך את היום? פנית לאן שהיפניתי אותך? זוכרת את העיסקה שלנו:-)

שמחתי מאד מאד..... אבל מישום מה לא מופיעה לי כתובת לחזרה אליך... שילחי לי בבקשה, אני כרגע צריכה לצאת כשאחזור אשיב לך בשימחה.... ((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

שלחתי... תודה על החיבוקים..אני מאוד זקוקה להם היום דמעה

מה שלומך? איך את מרגישה? האם הכל בסדר? מחכה לשמוע ממך שולחת חיבוק http://www.chw.org/applications/images/Hugs2.gif דמעה

אופירי מה שלומך? איך את מרגישה? הנוכחות הנינוחה שלך מעט חסרה.... העצות הנבונות שלך. האפקט המרגיע של האמירות הברורות שלך. אני חיבת להגיד לך שאני מאד מפנימה דברים שאת כותבת לי במיוחד בקשר לילדים. מאחלת לך המון כוחות. ליאור

ואני עדיין מנסה להתאושש מהאונס האכזרי של שדה ניר. מתלבטת עם עצמי איך וכיצד לסייע. ולעכל את ההתרחשות הנוראה מאד כועסת...על המנוולים... קוראת אתכן אבל מתרוצצת לפה ולשם והילד השתלט על המחשב...התינוק נודניק מתמיד מנסה להסתגל בדרך שלו למעון ובעבודה מנסה להספיק הכול לפני הלידה המון ביקורי בית... ומעל לכל היום יום הולדת... חגגתי ברכישת כמה בגדים ובעוגה טובה עם המשפחה. הערב הולכת לחוג תאטרון שנפתח חדש ונראה איך נצליח לממן את החוג הזה... אולי אפרוק מעט מתחים בייחוד לקראת הלידה שצפויה.

חיבוק ענקי, מכאן עד הבית שלך... שתהיה לך שנה , ושנים מאושרות.... שתהיי אהובה ונאהבת.... שתלדי בשלום, ילד בריא.... כל שתבקשי לו יהי..... אוהבת אותך....ליאור נ.ב מקווה שקנית עוגה משובחת, על הכשרות לא מתעקשת... תגידי לילדים שאני כאן.... שישאירו פרורים...

מאחלת לך שתצליחי להגיע לכל דבר שתרצי... שיהיו לך הרבה רגעים של רוגע ושלווה... ושהחיים שלך יהיו מלאים באושר, שמחה ואהבה!!!! שחף

ויום נפלא.

המון המון מזל טוב..שחייך יהיו תמיד מלאים באור ושתמיד תהיי מוקפת באנשים שאוהבים אותך http://img.photobucket.com/albums/1003/Joy_CA/PSP%20Tutorials/Happy%20Birhtday/HB2/hb_fairy_purp1_ani.gif דמעה

שיתמלאו כל משאלות לבך לטובה ולברכה! שתלדי במל טוב ילד בריא, יפה, טוב לב ומחונן! רק בבריאות, בשמחות ובשורות טובות. תשמרי על עצמך ועל המשפחה המתרחבת:-

אופיר היקרה המון מזל טוב ליום הולדתך מאחלת לך המון אושר בריאות רוגע ושלווה הצלחה הגשמת כל משאלות ליבך... ו.....כמובן: לידה קלה!!!!!! שאיתה יוולדו רק דברים טובים מזל טוב באהבה אידה

המון מזל טוב ליום ההולדת,אהבה,שלווה,בריאות,ושדברים יסתדרו לך על הצד הטוב ביותר וכמובן לידה קלה ושהכל יעבור בשלום. שולחת לך שפע של פרחים ריחנים בשלל צבעים,ובלונים ((((((((((((((((((((((((אופיר)))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ודרך אגב גם אני בקטע של תיאטרון אבל כרגע אני בתרדמה.

קצתי בחיי!!!!!!!!!!!!!! די!!!

מה גם שלפי תגובתו הוא נוקט בשיטה פטריארכלית יתרה מכך אף אחד אינו באזור הטריטוריאלי שלי. תודה על הנכונות והמוכנות לסייע, כתם יקרה. אני לא צולחת לחזור לעצמי. לא סולחת לעצמי.

שדה יקרה אני מאוד מבינה את הקושי לישון, למצוא מרגוע... מתמודדת באומץ.. עם תחושות ודברים כל כך קשים... מאמינה שקצת מתחושות אלה, מהתמודדות שאת זקוקה לשקט ורוגע... מאחלת שתוכלי לחוש ברוגע הנפשי הזה בקרוב... שהשינה תחזור אלייך במהרה... שינה טובה , רגועה.... ואני כאן אידה

שיש כזה חלאה שיתעלל בך שחבריו יצטרפו אליו במקום למנוע בעדו איפה מעט ההגינות האנושית? אני כל כך כועסת עליהם. חלאות. כל מילה לא תבטא את הבוז והזעם שאני רוחשת לזוחלי אדם לשרצים מעין אלו. שדה יקרה הלוואי והיית יותר קרובה כדי שהייתי יכולה לבקר אותך ולחבק אותך.

חושבת על כולכן, דואגת ועייפה גם מהדאגות מבית, וגם מה שקורה כאן. ניראה לי שרוב הבנות כאן כולל אני במלחמת התשה יום יומית.... עייפה מכדי להגיב אפילו. לא הספקתי להתאושש, ואחד הקטנים עם מורסה מתחת לשן, לא יכולה לעמוד בסבל של ילד קטן. וכל הלילה ישבתי איתו, מנסה להרגיע, ואי אפשר. אחזור בכוחות מחודשים..... שדה ניר מתוקה, את מוזמנת ליצור קשר, את יודעת איך.... עוד יגיעו הימים הטובים.... צריך רק להאמין.

תנסי קנקה (אם כי יתכן שזה רק במרשם)... לרגע זה מאוד חריף ואז מתקשה ואוטם ומאלחש את האזור. באמת קשה לעמוד מול הכאב שלהם...

ואם תוכלי להסביר לי איך משתמשים? מוכנה לנסות הכל כדי להפסיק את הכאב.... הוא מבקש לאכול ואז נתקף עוויתות כאב, והלוואי והייתי כואבת במקומו....

יודעת מניסיון כמה מתיש להיות אמא לפעמים...אני איתך..תחזיקי מעמד..ושהקטנצ'יק ירגיש טוב כמה שיותר מהר..שולחת לו ולך בלון עם ברכת החלמה מהירה http://www.funktions.co.uk/images/highres/0238301.jpg דמעה

סבורני כמדומני שנושא האימל זר לך ועדיין לא רכשת מיומנויות ואין לך אורינטציה בתחום. אני משגרת לך אימלים וכתגובה של מחווה נדיבה:- אני זוכה לקבל את האימלים שלי ככתבם וכלשונם בחזרה! מקווה כי בקרוב ממש תתגברי על המשוכה ועל כל צרותיך- בבטחה. שדה ניר חוזרת לקונכיה הידועה.........

היי מה שלומך היום? אני כן חושבת שחלק מהמיילים את כן מקבלת... שאלת אותי מתי את יכולה להתקשר, וגם עניתי לך... את מוזמנת ליצור קשר מתי שנוח לך... ליאור

אני נפגעת. קוראים לפגיעה הזאת בכל מיני שמות. לפעמים יש לה ראשי תיבות. אני כבר לא מתביישת להגיד את זה. רק לא רוצה להיות כולי נפגעת. רוצה לדבר על דברים אחרים. לא על הפגיעה. לא על מה שהם עשו. לא על איך שהם השפילו ודיברו. לא על הדברים הנוראים שהמשיכו לקרות מגיל כל כך קטן כשיצאתי לעולם. והמשיכו והמשיכו. אז אולי אני אשמה? לא. בשום אופן לא. במה אני אשמה. שרציתי להיות אני? שהרגשתי נבגדת? שרציתי חברה? שרציתי שיבינו אותי? שיאהבו אותי כמו שאני? אולי אפילו נפגעות אחרות חושבות שאני מוזרה? ואנוכית? ורעה? אני לא מגיבה. כמעט ולא. כי כשאני קוראת על מה שקורה למי שנאנסת פעם אחר פעם רק כי רצתה לחיות ולשמוח משהו בי נקרע והמילים מתגמדות. הן לא יכולות להביע כלום ואני לא בטוחה איך קוראים לדברים שהן רוצות להביע. וכשמקומות "בטוחים" הם לא בטוחים ואחרי כמה נסיונות היום כבר החלטתי. לקבוצה הזאת אני אומרת לא. לא רוצה לנסות יותר. עמוס לי, כואב לי , מבולבל לי. אמא ואבא ואח גדול גמרו לנצל אותי אז היום הם שפעו עיצות אבל עזרה איין. "לכי למנהל הבנק" הם חושבים שהפרעת האישיות עם השם רב הרושם היא מהשמיים. לא. היא מהרוע והמופרעות שלהם. ואני לא רוצה לספר על מה שהם עשו. רק שאתמול עמדתי מול רופא שיניים שחושב שיש לו זכות להעליב פציינטית פרטית בגלל שהיא חווה התקף חרדה כשמשאירים אותה חצי שעה בפה פעור ובעל בית שמנסה לרמות קצת לפני חתימת חוזה ולסחוט עוד קצת כסף והפחד שחוזרים צ'קים. וכל אחד מהדברים האלו מחזיר מחדש לרגעי האימה. שהמפלט היחיד מהחיים התובעניים האלו שאסור אסור אסור להסגיר כלום לאף אחד כי העולם לא רוצה לשמוע על התואר של הפגיעה או השם של ההפרעה הוא שעות הטיפול. אדם אחד בעולם שלא בגד (עדיין) והוא אומר שאני אולי אמשיך לפחד עד סוף הטיפול.

הזדהתי מכל הלב. האם להפרעת האישיות קוראים- בורדורליין?

ואת יודעת שבקרב אנשי מקצוע האבחנה הזו מאבדת מהפופולריות שלה כי הרבה חולים שנהגו פעם לאבחן כך הסתבר בדיעבד לאחר שהגיעו לטיפול מתאים שסבלו מטראומה כרונית ותסמינים אחרים שלא פורשו כהלכה?

במגעיהן עם רופאי שיניים ורופאי נשים. הטיפולים החודרניים מהווים סוג של טריגר. כך שאת לא לבד עם זה....

דמעה יקרה מה קורה? אך את מרגישה? בוקר חדש תנסי לצאת קצת להתאורר אולי זה יעזור? איתך אידה

נקרעת בין הכמיהה האינסופית שלי למגע מנחם לבין הפחד האין סופי שלי מאותו המגע..מרגישה שאני מאבדת את שפיותי לאט אבל בטוח....קשההההההההה ליייייייייי דמעה

עדיין לא טוב לך אני יודעת..... מתוך העייפות האין סופית שלי שולחת לך חיבוק הכי גדול..... יותר גדול אפילו מהכאב שלך................. הנה תיראי.... (((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

אם רק הייתי יודעת איך לקבל חיבוקים גם בחיים ולא רק במחשב... דמעה

מה קורה איתך היום? שתפי אותנו. מחכה לשמוע ממך.

אך כמו מכת ארבה אין זה מרפה...............

איך את מרגישה? אוי אחד גדול...... אני מציעה לך להישאר כאן דווקא עכשיו כשקשה לך.... תומכת , מעודדת, מחזקת..... מאחלת לך שתעברי את הנורא הזה... אין לי מילים לתאר כמה אני מצטערת על מה שקרה לך.... את חיבת לדעתי לפגוש אשת מקצוע, אולי תשאירי מייל נדבר בפרטיות.... אולי אתווך בינך לבין החזקה. (המטפלת שלי) אם תרצי....

אם הדבר דורש ממך כוחות שאין לך כרגע. שמרי על עצמך וקבלי את כל התמיכה שאת זקוקה לה. הראיות והעדויות מטבע הדברים מיטשטשים ככל שהזמן חולף. סיפרת שמדובר בכמה ידידים. האם תרצי לספר איך וכיצד הכרת אותם? מה היו הנסיבות שהובילו לאונס? האם הידידה שהיתה איתך היתה שותפה למעשה ? האם היא תומכת בך כרגע? חבקי את עצמך חזק ותני לעצמך להרגע קמעא ככל שניתן.

רק עכשיו קראתי על מה שעברת אתמול נשארתי משותקת לא מוצאת מילים רק רציתי שתדעי שאני איתך מחבקת חזק חזק שחף

http://www.lisavictoria.net/Images/Fantasy/Medium/DragonDreamingmed.jpg http://mhm.sprayblogg.no/images/boris_vallejo__dragon_fairy_3_215634484.jpg תהני דמעה

באמת מאוד אהבתי ונהנתי :)

http://register.freeze.com/(irkuyd553mgjku45m411ha45)/index.aspx?s=dolphin&f=105494&reftrid=682562&fn=myfreeze

http://my.freeze.com

בוקר סתוי משהו אז... מה אומרת לכם המילה סתיו? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3137300,00.html

סתיו תמיד מעורר אצלי געגוע..לא יודעת געגוע למה בדיוק אבל תחושה של עצב..לא תהומי אבל עצב עדין כזה...אני אישית מחכה כבר בקוצר רוח לחורף..כמה שיותר קר וכמה שיותר מהר... שבוע טוב דמעה

שבוע נפלא לכולם.... שבוע שיבא פתח לחויות חדשות של אושר ושלווה... אני דוקא בעניין של קייץ.... נעשת אפילו עצובה בפרידה ממנו... אבל לאט לאט לומדת להנות מהאויר של הסתיו... שבוע טוב אידה

במדור פלילים, ודיווחו שם על "אבא" מהרצליה שנהג לאנוס את הבת שלו מילדות, סימם אותה ... שם לה כדורים בחלב..... קראתי .............. הזדעזעתי.......................................................... הוצפתי...............................................................................................................................................................................................................................ועכשיו לא טוב לי............................................................................................. בוכה...... בוכה............. בוכה..................... בוכה................... בוכה....................

והחלטתי שלא להביא אותו לפורום היום. באמת יש גבול עם כמה אפשר להתמודד פה השבוע. ליאור נסי יקרה שלי להתנתק כמה שקשה לומר את זה. אבל יש לך את החלק שלך להתמודד איתו ולילדה הזו זה לא יסייע. נסי להתרחק מטריגרים. לשמור על שלוות נפשך ככל הניתן. שמחה שהפורום הזה מספק לך תמיכה נוספת. לך ולכל המשתתפות בו.

אני מקווה שכולם ישנים טוב טוב.. ושהלילה הזה עובר רגוע

להודעה שלי כנראה העייפות עושה את שלה אני עוד שעה צריכה להתארגן ליום חדש שיהיה שבוע טוב

הייתי ערה כל הלילה גם אבל לא חשבתי להכנס לכאן..חבל..יכולתי לשעשע אותך כדי שלא יהיה לך משעמם כל כך...מקוה שהכל בסדר איתך הבוקר מחבקת דמעה