פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

שהינו אצל ידידים טובים(עוד ידידים כאלה ואבדנו..) ולאחר שהשתכרנו (אני שתיתי וודקות וטקילות בכמויות מסחריות היא לעומתי טיפין טיפין)נאנסתי בזה אחר זה כאשר את חברה שלי הטובה רק מיזמזו החבר'ה הוולגרים...... אני עדיין בהכחשה מסרבת להאמין, חברתי בשלב הכעס. באם לא אעבד את החוויה אזי לבטח אאבד את שפיותי.

אהמנעתקו לי המילים אבל ברמה הטכנית... עשית בדיקות בבהי"ח????????????? ואיך את עכשיו? איך אפשר לעזור... ?

טרם עכלתי את שהתרחש........ אדוסיציאציה משתלטת על כל תא גזע שיש. תולה את הקולר בשכרותי- כסילותי ועירעור היציבות, שינוי הסירקולציה באטמוספרה בשל איוולתי. טעות ממוחזרת..וחוזרת בריטואל.....של גורל אומלל....... מושפלת ומנוצלת שדה ניר- מעורערת ומנוערת מצלם אלוהים........

אין לי כל כך מילים..אם את זקוקה לעזרה..לליווי למשטרה..לבית חולים..אם את צריכה משהו תגידי ואני איתך.. תחזיקי מעמד דמעה

עודני בשלב ההכחשה וההדחקה......... הפסיביות שבשכרות היא המשתיקה ועלי מעיקה......... בקצב הזה בקרוב אעבור תעוקת חזה. מי יתנני אבר כיונה ואעופה כציפור דרור...... ועדי עולם- לא אחזור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אסור שתשארי עם זה לבדך. הגשתן תלונה? איך את עכשיו?

תלונה במשטרה עם כל הנלוה לכך. כנ"ל חברתי. כמה פטתי היה מצדי לחשוב כי עצם השהות של עמיתתי הטובה עמי עלי מגוננת, וכי אני מוגנת שמורה ומסודרת.....כנ"ל היא! האומנם הפסיביות שלנו שהנה תוצר ישיר מהשכרות ממעיטה מערך האונס הברברי? האם היותנו עלה נידף כתוצאה מהיותנו רווית מנות אלכוהול מצמצם את משמעות האונס, הפגיעה ותחושת ההשפלה? האם היותנו שתויות מאפשר לנצל את המצב לשטויות? האם זה ששתינו אמור לעמעם(כסם אילחוש) את התחושות הקשות, המראות והמוראות הנלוות לפגיעה ותקיפה מינית???!

נעתקו המילים מפי, למה? למה שוב? אני איתך, אוהבת מחבקת, כל כך רוצה להיות איתך עכשיו. מתוקה שלי, למרות שאולי זה לא הזמן אבל באחד העצים השארתי מייל, תנסי את הכתובת בלי הסוגריים. שולחת נשיקות וחיבוק אימהי.... שימרי על עצמך, כל כך דואגת לך... ובאמת אם את צריכה עזרה רק תגיגי. כאן בשבילך, ליאור העצובה.....

עצם השיתופיות שלך ותחושת ההזדהות מקלה על מצבי המעורער והלא מוגדר........... מושפלת ומתוסכלת........

שדה יקרה מצטעת כל כך לשמוע........... כל דבר שאומר לא יביע את הדבר הנורא... האם דיברת? סיפרת למישהו? מישהו יודע על החויה הקשה??. אל תאשמי ואל תלקי את עצמך... את לא אשמה!!! לאף אחד אין את הזכות לפגוע בך ולא משנה אם שתית או כל דבר אחר.. אני שולחת לך חיבוק מחזק ואנא ממך כל דבר את יכולה לפנות אליי איתך אידה

משעמם לי מ-ש-ע-מ-ם ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייי משעמם לי מאוד משעמם לי מאוד מאוד משעמם לי למה כולם ישנים? אין התחשבות בלא ישנים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף "הלילה לא הלילה לא אשכב לישון..." איבדתי את השפיות זמנית..... אהמ בוקררררררררררררררררר קומוווווווווווווווווווווווווווווווווווווו כולם לקום השכמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אוף אתם לא נחמדים בכלל קומו כבר וואעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע יש לי שיר שמעצבן אנשים ויש לי שיר שמעצבן אנשים 99 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 98 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 97 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 96 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 95 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 94 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 93 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 92 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 91 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 90 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 89 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 88 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 87 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 86 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 85 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 84 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 83 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 82 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 81 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 80 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 79 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 78 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 77 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 76 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 75 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 74 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 73 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 72 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 71 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 70 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 69 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 68 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 67 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 66 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 65 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 64 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 63 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 62 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 61 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 60 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 59 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 58 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 57 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 56 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 55 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 54 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 53 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 52 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 51 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 50 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 49 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 48 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 47 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 46 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 45 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 44 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 43 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 42 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 41 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 40 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 39 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 38 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 37 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 36 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 35 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 34תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 33 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 32 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 31תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 30 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 29 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 28 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 27 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 26 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 25 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 24 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 23 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 22 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 21 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 20 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 19 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 18 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 17 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 16 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 15 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 14 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 13 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 12 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 11 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 10 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 9 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 8 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 7 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 6 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 5 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 4 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 3 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ 2 תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ תפוח אחד היה על עץ והאחד נפל והתפוצץ יש לי שיר שמעצבן אנשים....

אני לא הייתי עומדת בזה נראה לי :) ואולי משעמם זה טוב? כי זה עומר שאין יותר מדי מחשבות ורגשות שמציפים? ואז בגלל זה משעמם? ומה שלומך היום?

אמצע בלוז ביצוע: ריקי גל אם יש ירידה עד לתהום אני הראשונה שיורדת ואם אראה סולם לשומקום אני אטפס לא רועדת. למעלה או למטה דיכאון או שיגעון רגע חגיגה ורגע פצע. למעלה או למטה ילדה אבודה לעולם לא תדע להיות באמצע אני צריכה לצאת מזה לבד קשה לי אליך לגשת מחכה שתושיט לי יד מבלי שאני מבקשת. לא בטח שאתה אינך אשם אני קרוסלה משוגעת שיורדת מהר וקשה ועולה ויוצאת מהדעת. למעלה או למטה דיכאון או שיגעון רגע חגיגה ורגע פצע. למעלה או למטה ילדה אבודה לעולם לא תדע להיות באמצע. דמעה

השיר הזה עשה לי צמרמורת הוא גם עלי... למעלה או למטה... לא יודעת להיות באמצע...

גם לה היתה ילדות עקורה משורש וקשה לא יודעת אם גם היא נפגעת תקיפה מינית אבל כמויות הכאב שהיא אוצרת ומביעה מרמזים שהיתה התעללות מסוגים שונים.

הלילה לפני שנה נסעתן אל מותכן הלילה לפני שנה נסעתן לבילוי שלא הגעתן אליו הלילה לפני שנה נהג שיכור שם קץ לחייכן הלילה לפני שנה איבדתי אותכן הלילה לפני שנה נגדעו החלומות התקוות האהבה הלילה לפני שנה העולם חרב קראו לזה השבת השחורה בחדשות אף אחד לא יודע כמה שחורה היא הייתה הלילה לפני שנה זאת הפעם האחרונה שלכן גדלתן יחד ונקברתן יחד הלילה לפני שנה היה הסוף... מדליקה נר לזכרכן אהבתי ועודני אוהבת... ולא נראה לי שעוד עיכלתי את מה שקרה.. הלילה לפני שנה...

http://download.freshmeat.net/screenshots/41598.jpg מחבקת דמעה

אם זה לא כאב בלתי נסבל יש כאן פחד עצום מהבעת רגשות, מתפיסת מקום. מהפגנת צורך לגיטימי במרחב ביטחון ומרחב מחייה. זה עצוב. הבנתי שפיספסתי אתמול קצת ACTION כשבמשך כמה שעות התפניתי לעבודה ובית ואימהות. אבל גם מה שקרה כשמצאתי לנכון להגיב על משהו שמאוד כואב לי כבר הרבה זמן וגם מהתגובות לאידה שמתי לב כמה זה מבלבל בנות כאן אפילו כשעושים מקום לצרכים ולרגשות שלהן ואפילו מכניס ללחץ. לנפגעות יש יותר צרכים ולא פחות צרכים מלאנשים שלא חוו רוע והתעללות ברמות כאלו. לפעמים יש לנו יותר אגרסיות והן אגורות בפנים. לפעמים יש מקום להגדיר גבולות ולהתייחס לזה בכובד ראש. לא ישר להלחץ, להגרר או להפוך את זה לצחוק. כי זה צחוק מהסוג שיכול להגמר בבכי כל כך הרבה פעמים. אני מרגישה שאחרי שכאן למרות רמות הכאב שנוכחות תמיד הפסקתי לפחד חשוב לי מאוד להגדיר את הגבולות שלי. הולכת לישון מאוד מאוד עייפה

איך רואה את התגובות לאידה? האם גם בהן את רואה פחד ממתן מקום לצרכים שלנו?

אני באופן אישי נמצאת כאן למרות אידה, ולא בגללה, בכלל ניראה לי שקיים כאן משהו שלי באופן אישי נראה מאד לגיטימי, ישנם בנות שמוצאות שפה משותפת עם בנות מסוימות. יותר מגיבות אחת לשניה, וזה בסדר גמור לפי דעתי. בסך הכל יש כאן אווירה מאד תומכת של האחת בשנייה, ואני באופן אישי כן מתחזקת מהתגובות של הבנות כאן. טוב לי לדעת שיש את הפורום הזה, והידיעה שיש בנות שמרגישות כמוני,שחוו דברים קשים, גורמת לי להרגיש שאני לא לבד. למרות שההכרות איתכם היא לא אישית אני בהחלט מרגישה שהפכתן לחברות שלי, ושמחה על כך. ליאור

אבל מה זה משנה מה אני חושבת אם את הגבת מהמקום שנוח לך כרגע? אני לא סמן. אני בתהליך למידה איך להשתמש בקול שלי. וכרגע אני באמצע משבר כלכלי רציני. מבוהלת, מותשת. והתחושה הזאת שאין למי לפנות. בכיתי כל כך הרבה היום. בחוסר אונים מוחלט בפחד שהבנות יושפעו מתחושת הבהלה שלי. למרות שאיתן ניווטתי את זה נכון. כשכבר חשבתי שאני מגיעה לתקופה שאוכל לנשום לרווחה זה עדיין יהיה מאבק השרדות, חובות, חתול ועכבר עם הבנק... והמשפחה המופרעת הלא קיימת כשצריכים אותם, לא רואה קושי ולא יודעת לתמוך יודעת רק לחמוס כשאפשר ולתקוע חיצים מורעלים

אכן גם אני הרגשתי שמעבר לתגובה הכללית ולמשוב לגבי הפורום מסתתר כאב אישי שלא ידעתי בדיוק מהו והנחתי לך את הזמן שלך לחשוף את טבעו. הנחתי לך את הזמן שדרוש לך כדי לתפוס מקום ולהגיד לחץ כלכלי. אכן מטרפד יכולת ריכוז ויצירה. והכי גרוע שזה כמו מעגל קסם שלא יוצאים ממנו. העדר כסף יוצר עוד העדר. מחזיקה לך אצבעות. שתצאי מהתקופה הקשה הזו ותצליחי להעזר ולנווט. האם שקלת לפנות לעזרה מוסדית? לקבל הטבות והקלות שמגיעות לך בזכות ולא בחסד?

אני לא מתאימה למשבצת של עזרה מוסדית. לעומת זאת יש חובות שחלים על האקס שלי מכוח הדין או הנוהג במקרים כאלו והוא עוד יושב על הגדר ומנהל מלחמת עצבים. אבא שלי חוגג עלי בעצות (טוען שאין לו כסף ולא בטוחה שהייתי לוקחת ממנו). והשפה שהו א משתמש בה מעצימה את הזכרונות... (אין לי כבר מזמן את התקווה ש"אולי המצאתי" אופיר, אין צורך לערבב. נכון שיש השפעות גומלין אבל יש גם דברים שמשתחררים החוצה כי הם צריכים לצאת וכואבים בזכות עצמם. לא צריך לחץ כלכלי בשביל זה. זה בדיוק העניין שלא הייתי במשבצת של נזקקת ופתאום ללכת למכולת ולקוות שהכרטיס לא יסורב או לחשוב פעמיים על מוצרי מזון זה חדש לי. לא חושבת שמישהו צריך להיות במצב כזה. הכי מפחיד שמשהו יאלץ אותי לקצץ בטיפול. רק בזכותו אני יכולה לתפקד ככה בחיי היומיום.

http://blackdog4kids.com/holiday/valentine/color/broken.gif דמעה

הבת שלי טסה מחר לטורקיה..ועכשיו עוד 5 דקות הולכת לישון אצל אבא שלה..לא אראה אותה שבוע..שונאאאאאת שהיא רחוקה ממני...ולא יהיה לי קשר טלפוני איתה..והבת הקטנה שלי עצבנית...מקללת..צורחת..היא צריכה לשמור הערב על 3 ילדים קטנים אצל אבא שלה ואני מפחדת שלא תסתדר איתם...שתי הבנות שלי אומרות לי כל הזמן שאי מעצבנת..שנמאס להן כבר ממני...אני כל כך רוצה למות כבר..באמת..מרגישה שלאף אחד לא מזיז ממני..המטפלת שלי יודעת כמה מצבי גרוע..שלחתי לה מייל והיא אפילו לא טורחת לענות לי..הבטיחה שהיא תתקשר היום לראות מה איתי וגם את זה היא לא עושה...אני כנראה באמת לא חשובה כבר לאף אחד..לא לבנות שלי..לא למטפלת שלי..מה קבר נשאר? דמעה

דמעה מקסימה..... טובה ואהובה...... אני וכולן כאן בשבילך, להכיל את הכאב והצער שלך.... מכירה כל כך טוב את הפרידה הזאת מהילדים..... בהתחלה שנתנו לו לקחת אותם ללינת סוף שבוע אצלו, והם כל כך קטנים, הרגשתי ממש שכול, ואני לא מגזימה. הסתובבתי ברחובות, חיכיתי שהזמן יעבור.... היום אני יודעת לנצל את המצב הזה לטובתי, להתקלח בלי לשמוע אמא, אמא, אמא.... לקרוא עיתון בלי לחזור 40 פעם על אותה שורה.... מכירה גם את הקטע של החוצפה שלהם, וזה בקשר למה שאופיר כתבה על הבת שלה... לא פעם ניסו להתחצף וגם הצליחו..... במצב כזה הייתי תופסת להם את היד בתקיפות, מסתכלת להם בעניים, ואומרת להם שפירקתי את הבית בגלל אלימות, ואף אחד בעולם לא יקלל אותי או יפגע בי.... ואם זאת הדרך שהם בוחרים, הם יכולים מבחינתי לגור עם אבא שלהם.... וכך הורדתי להם את מפלס האלימות, היום הם יודעים שאיתי לא מדברים עם ידיים. גם ככה אני לא מסוגלת שמישהו חוץ מהילדים שלי יגע בי.... אז אם המגע שלהם יכאיב לי אני מוותרת עליו.... שיגעתי אותך עם הפילוסופיה שלי בטוח. מקווה יקירתי, שתמצאי דרך לנוח בה השבת....תני מנוחה לנפש שלך.... הבנות יהיו בסדר, אני בטוחה....

בוקר טוב לכולן, שמחתי לראות את הכוורת רוחשת.... אבל לפי השעה המוקדמת שאלתי את עצמי אם רק אני נמצאת בהכנה המוטרפת לבית הספר. כל אחד והכריך שלו, והשוקו שלו, והבגדים שהם לא מוצאים פתאום ואני בשליפה אחת מהארון מביאה להם, ומהר שלא יאחרו.... והבכי של הקטנים בגן החדש הורס אותי.... הם תפסו לי בכח את הידיים ולא רצו לעזוב... ותיכף התחילו לעלות אצלי תחושות נטישה מהילדות שלי... ועמדתי ליד השער ובכיתי נורא.... רציתי להכנס ולקחת אותם איתי, זה מה שאמר הלב..אבל ההגיון גבר, והם נשארו בגן. לפעמים אני מקנאה בשאר הבנות כאן שאין להן ילדים. חסר לי החופש הזה לקום בבוקר מתי שאני רוצה וכאלה.... אבל זה עובר לי מהר מאד , מהסיבה שהילדים הם האחיזה שלי בעולם. דמעה המקסימה, מה שלומך היום? אני מאד רוצה שיהיה לך טוב. את בן אדם מדהים. ואני מחזקת את מה שאמרה אופיר. הלוואי שהיית מסוגלת לאהוב את עצמך כמו שאחרים אוהבים אותך.... הלוואי ויום אחד תוסר מימך גלימת העצב שעוטפת אותך.... ותרד מימך לעולמים.... את קורעת לי את הלב כשאת כותבת על הפגיעה בעצמך כדי להקהות כאב אחר, אני מרגישה את הכאב הפיזי עליי... כולן כאן אוהבות אותך את מיוחדת בטוב הלב שלך... כל החוויות האיומות שחווית, לא הפכו אותך לבן אדם רע, ובעניין הזה אני מאד מתחברת אלייך.... שתהייה לכולנו שבת של אגירת כוחות לעוד שבוע של התמודדות....

אין לי מילים כרגע לכלום...שיהיה לך סוף שבוע שקט ורגוע ומלא אור דמעה

לעמוד מול הבכי שלהם... באמת קשה לעמוד מול זה אצלנו הבכורה נאחזה בגדר של הגן תוך כמה ימים העברנו אותה גן... באמת מחזות קורעי לב. מזל שהם מתרגלים וזה עובר להם ואיך אמרה לנו הגננת אחרי שהלכת שתי דקות והיא נרגעה כל הבכי זה כשאת בסביבה... עוד כמה ימים והכול יסתדר חוץ מזה הם שניים ויכולים לתמוך זה בזה גם זה חשוב.

אני מאמינה שהם יתרגלו, התרשמתי שהגננת אשה מאד סבלנית, שוחחתי עם אמהות אחרות שסיפרו לי שהן לא מוותרות עליה, והיו להם ילדים אצלה בגן, ושהיא באמת בסדר גמור. ועכשיו לטקס קבלת השבת בגן. הילדים שלי אף פעם לא ראו אותי מדליקה נרות שבת, מהסיבה שאני לא... מדליקה..... והם חזרו מהגן וסיפרו לי ש "לאמא של הגן יש שתיים אש" עד שהבנתי שהם התכוונו לפמוטים.... ולסיפור שהיא הקריאה להם לכבוד שבת הם קראו "אחרות סיפור" התכוונו לסיפור אחר... רגילים בבית לצעוק יחד איתי בים בם בם תירס חם.... והם התרופה הכי טובה לנפילות הקשות שלי.... שבת של אהבה לכולנו. ליאור

הם בדיוק מדברים שם על הקושי להפרד משניים בבת אחת... http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1334-15624,00.html

אמשיך מדי פעם להתעדכן שם............ ישנם שם מאמרים מאד מעניינים, שיכולים לסייע. שוב תודה.

ביקשתי שתשלחי לי מייל כי המייל שלי לא שולח בימים האחרונים . אם שלחת נא ראי הודעה זו כמבוטלת... אשאל אותך לגבי סוגיית ההשתתפות שלך בפורום. עלתה פה השאלה שהשארת פתוחה. אמרת שאת מתלבטת ושתחשבי על זה נעלמת ונאלמת חשבנו שזהו. והנה שבת בכוחות מחודשים ורעננים וכולנו שמחות ומברכות על כך. עם זאת, מן ההגינות לברר איתך את הנקודה הזו שמשאירה את כולנו ברמה מסויימת של חוסר וודאות. וחוסר הוודאות הזה משפיע לרעה על חלק מהבנות. יש פחד ויש תחושות נטישה ויש כעסים ויש הרבה סימני שאלה מקווה שאת במקום לפזר אותם ולהתחיל התחלה חדשה ומוגדרת יותר. אנא שתפי אותנו בתכניותייך. שיהיה לך סוף שבוע נעים. אופיר.

זה מעניין...אחרי שסיימתי לכתוב את ההודעה היא נמחקה..... מעניין... אנסה לשחזר... אז כן לקחתי פסק זמן....כפי שאמרתי וכתבתי בפורום... דברתי עם רוב הבנות...אם כי לא עם כולן... הסברתי... וגם התבקשתי מהן להשאר במינון מסויים... אבל אני מבינה שזה גורם לבילבול ותחושה של מקום לא בטוח... ואיני מעוניינת בכך...ממש לא רוצה לפגוע באף אחת... אין לי אפשרות להיות כאן בכל יום.... ואם המינון פחות מכך קשה... אז זה קשה...ואיפלו כואב... אני מאוד אוהבת את הבנות...הפורום ואותך אופיר... ובכל זאת בכדי לא לערער את הביטוחון כאן... אני אפרוש.. ואם תרשו לי אקפוץ לביקורים... שבת שלום לכולן שמרו על עצמכן... ובכל דבר....כל דבר... תמיד אפשר לפנות אליי אוהבת אידה

אידה קודם כל אני לא חושבת שהמינון שלך כאן הוא שגרם למקום הזה להרגיש לא בטוח אלא העובדה שלא ידענו אם את בכלל חוזרת. לו היית טורחת לדבר גם איתי באותה ההזדמנות שדיברת..כדברייך..עם "רוב הבנות" והסברת להן מה קורה אז אני הייתי אומרת לך שמבחינתי לפחות היה עדיף שתכנסי לפה אפילו פעם בשבוע מאשר שתפרשי כליל אבל לא נתת לי את ההזדמנות להגיד לך את דעתי. כמנהלת של הפורום הזה היית אמורה לדבר עם כולנו ולהסביר את עצמך..אפילו דרך הודעה פה בפורום..ולא להשאיר חלק מאיתנו בחוסר וודאות לגבי המשך נוכחותך כאן. זאת כמובן דעתי בלבד דמעה

את מה זה מצחיקה אם נדמה לך שאת יכולה לעזוב... תבואי מתי שמתאים לך ובמינון שמתאים לך אבל לעזוב? זה כאילו באמת עבר לך בראש? אז זהו שאין לך אישור!!!!!!!!!!! ובנימה הרבה יותר רצינית... "תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב.."

נראה לי שלא סתם נמחקה לך ההודעה... אולי היא היתה אמורה להיות קצת אחרת?.. אולי רק הסבר לבנות שלא דיברת איתן על כך שאת לא עזבת, אלא הורדת את המינון של הכתיבה שלך כאן... כי כפי שדמעה כתבה, כנראה שזה הדבר שיצר את הבילבול - חוסר הידיעה וההבנה של מה שקורה עבורי ההופעה שלך כאן מדי פעם מאוד משמעותית זה עושה לי מאוד טוב כשאני נכנסת לפורום ופתאום... הפתעה - היית כאן... זה גורם לי לחייך גם כשאני במצב רוח הכי קודר זה נותן לי איזשהו סוג של ביטחון כשאני יודעת שאת עדיין כאן, אפילו אם את נכנסת רק מדי פעם ואני חושבת שאם הסיבה שאת רוצה בסופו של דבר לעזוב זה רק הבילבול שנוצר כאן, אז כדאי שכל אחת מהבנות שמשתתפות בפורום תכתוב את מה שהיא מרגישה לגבי עזיבתך או השתתפותך במינון נמוך, ואז אולי יתברר שאין צורך בכך שתעזבי!!! בנתיים שיהיה לך סוף שבוע נעים ורגוע אוהבת שחף

שבוע טוב תודה לכל אחת באפן אישי....מי שפנתה בפורום ומי במייל... אני איתכן.... לא עוזבת כשצריכים אותי... סליחה על הבילבול אידה

תוך חמש דקות לבנות עצים בשלשות,לרוץ מסביב לפורום,לאכול מנות של אהבה להגיש חיבוקים,לחזק את עמודי הפורום, נא לא להתיחס זה מה שקורה כששוכחים ללכת לישון,וכששחף וכתם מרגישות טוב וזה רק יחסי עד ש ....... וזה רק להיום לילה בוקר מוקדם אם אתם זוכרים את סיפור הופלות גם שם התחיל בוקר לא שקט השעה ארבע ושבע דקות בממלכת האשליה האופטית

הרסתן אותי מצחוק על הבוקר למה לא אמרתן שמתוכננת מסיבה? ממילא קמתי בשש בבוקר היום הייתי באה לבדוק אבק... שיהיה סוף שבוע טוב. לכולנו. משתתפות מנהלות ואורחות.

היום אבא שלי היה אמור להיות בן 77...כל שנה היינו חוגגות לו יום הולדת..אני והבנות היינו הולכות אליו והוא היה מחבק את הילדות..ואני הייתי קרועה בין גועל וקנאה...בין רצון לקבל ממנו פעם בחיים שלי חיבוק ובין הזכרונות של מה קרה כשכן היה מסכים לגעת בי. כל כך כועסת עליו בימים האחרונים..והזעם מתפרץ החוצה כלפי עצמי...בעוצמות שלא הכרתי עד עכשיו וזה מפחיד...נמאס לי דמעה

דמעה יקרה, כמה שאת בן אדם טוב, אין בך טיפת רוע, ככל שאני קוראת את הדברים שאת כותבת פה, אני נדהמת מחדש מנדיבות הלב שלך, ומהכוחות שלך... מבינה כמה עצב קיים בך, ואני חושבת עלייך, ועצובה יחד איתך, מכירה את הרגעים האלה, גם אחרי שנים שהייתי מדברת איתו, במקום את הפנים שלו הייתי רואה תמונות חולפות.... אוהבת אותך מקסימה שלי, תודה שהיית לצידי בשבוע הנורא שעברתי.... לא התאוששתי לגמרי, אבל מכריחה את עצמי.... שאבתי המון עידוד ממה שכתבת לי, דווקא בגלל הידיעה הזאת של כמה קשה לתת מעצמך כשלך בעצמך קשה. חיבוק ענקי......(((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))) מליאור

תודה על המילים ותודה על החיבוק..אני כל כך זקוקה למילה טוה וחיבוק עכשיו דמעה

אני בשלב שכבר יותר זוכרת ויודעת, כועסת אבל יש בי משהו אחר, רגש מפחיד. רחמים, חמלה? וכן הגוף שמתקשח כשהם רוצים לחבק ולנשק את הבנות... ואותי זה "על החיים ועל המוות" אבל מבינה גם כמה מסובך לך. אוף זה היה יום מעייף. הלילה אשתדל לישון.

דמעה יקרה תאריכים קשים שמעוררים זכרונות כואבים....כעס שעולה ומציף.... ואך מתמודדים? כלפי מי מופנה הכעס? האם יש דרך להפנות את הכעס כלפי חוץ ...בצורה לא פוגעת? לא בך? לא באחר? האם יש דרך להביע...במילים? ציור? ספורט? שמרי על עצמך אידה

אידה היקרה אני לצערי יודעת להפנות כעס רק כלפי עצמי כי הרי אין סכנת נטישה עם אני כועסת על עצמי...אם אפנה כעס כלפי מישהו אחר מייד אנטש על ידו או על ידה...זה מסוכן מידי...משתדלת לשמור על עצמי אך לצערי לא ממש מצליח לי. דמעה

מחד חשת את הרצון לשיכות וקירבה אבהית אמיתית נטולת פניות ואינטרסים זדוניים מאידך גיסא אפשרת לבנותיך את החיבוק, החום ואהבה, את מה שבעצם נגזל ונעשק ממך. מצד 1 הגועל נפש ותחושת הקבס שהוא מעורר בך אינסטנקטיבית ובד בבד הכמיהה העזה לחוויה מתקנת....בעוד רוחו מפעפעת בקרבו...... מחד תחושה של קנאה על החיבוק והאהבה להם זוכות הבנות מאביך הפוגע, המתעתע... ויחד עם זאת לשמור על קשר וקירבה וזאת על מנת לא לחסוך מהבנות את דמות סבם. והכל מתערבל, מתערבב, מתעתע ומעורר אנדרלמוסיה. את אשה אמיצה מאד דמעה. תומכת ומחבקת שדה ניר

שדה ניר יקרה אני לא אמיצה..אני מתפוררת...מתנפצת...המסכות שלי כבר לא מחזיקות מעמד...תודה בכל זאת על תגובתך..היא חיממה את ליבי דמעה

מסכימה עם כל מה שכתבה ליאור את נשמה גדולה עם יכולת הכלה ונתינה גדולים. תני לעצמך קרדיט. ולגבי היחסים עם אביך. שומעת כל הזמן מעבר לכעס ולפגיעה גם את הכמיהה והגעגוע. אולי כי גם המגע המכאיב שהוא נגע בך היה הדבר היחיד שיכולת להאחז בו. והילדה הקטנה נשארת אסירת תודה. גם על המכות והעלבונות והאונס לפחות הם לא התעלמות. צר לי כל כך לקרוא את מה שעברת. צר לי על כל הילדות. הדברים שאתן כותבות פה ממחישים כל כך את התוצאות של התקיפה של הילדים והילדות את המחיר הנורא של הסוד והשקר ומעצימים את הצורך להאבק בכל מחיר באנשים האלו. בא לי להכנס לכל מקום ולהגיד גילוי עריות וניצול ואונס של ילדות הוא לא בשמיים הוא פה מעבר לדלת אולי אצל השכנים שלך? והאנשים מסתכלים ואומרים לא אצלנו! לא יכול להיות! האם לאחר מותם הם נענשים? מה דעתך? האם יש גן עדן וגהינום? בית משפט מלאכים ושדים? מה את אומרת? ומה המחשבה על כך עושה לך?

לא יודעת לתת לעצמי קרדיט..זה חלק מבעיית ההתמודדות שלי...ובקשר להענשה לאחר המוות..אני מאמינה בגילגול נשמות ומאחלת לו שיחזור בתור אבן..שיתבשל בחום הקיץ..שיטבע בגשמי הסתיו ושיקפא ברוחות החורף...ככה לנצח נצחים....רק דבר אחד אני לא מבינה..למה אני בוכה בזמן שאני כותבת את זה?? דמעה

ושוב שלום לכולם חודש אוגוסט הסתיים ועמו חופשת הקיץ של מקום-לנוח. אנחנו חוזרים לפעילות שוטפת החל מיום שני 5.9.2005 ונשמח לראוכן/ם עמנו. מקום-לנוח יהיה פתוח השנה גם בבוקר - שימו לב לשינויים בזמני הפתיחה כפי שמצויינים בקישור לפרטים: http://www.machoneitan.org.il/place-to-rest.asp להתראות רותי

מציפים אותי. אם לי אסור לבוא למקום כי אני מטרה להשתלחות מרושעת שגלריה של אנשי מקצוע עמדה נדהמת למולה ואז גם אין לי זכות להגן על עצמי למה אני צריכה לראות אותך כאן? עקרון ההדדיות את יודעת ... דומני שאת בצוות אתר "מקום" הלא כן? כלומר את חתמת על אותו מכתב מרושע שהיה אגרוף בבטן רכה של נפגעת באמצע לילה ללא שינה. ולפני זה עשית לי מניפולציה מכוערת במיוחד בפורום נפגעות גילוי עריות. זה משהו ששכללת כאשת מקצוע? אולי הטיפול שלך לא תם? ואולי יש שם בעיה של גבולות, אצל אנשים שמחפשים ילדים של כדי לכתוב עליהם ספר ומזמינים להרצאות של מי שטוען שגבולות זה "פאסה" אולי כי זה משרת את חשבון הבנק שלו בין היתר רק אולי? לי זה היה ברור מהספרות שלו... אז את רואה? לא קל לסתום לי את הפה ואי אפשר להאשים אותי בשקרים או קללות. בואי נראה אם יש לך שאר רוח להרכין ראש ולבקש סליחה.. או שאת מאלה שכל כך פגועות עד שמעתה ועד עולם הן יקבעו את כללי המשחק וכל העולם חייב להן?

אני אומנם לא יודעת בדיוק את הסיפור שלך עם צוות מקום.. ואני לא בטוחה שרותי חלק מזה.... וגם אם כן.. לא נראה לי שזה המקום להוציא את זה.. להרבה מהכותבות כאן יש מה להגיד על "מקום" אבל אני חושבת שכולן בנו להן המשכיות תוך כדי השארת המקום ההוא בעבר... מעבר לזה שחבל על הכוחות שלך היא לא תחזור לקרוא תתגובה... (ככה לפחות זה נדמה לי) כי היא פירסמה את מכון איתן והלכה אין לה צורך לחזור לבדוק תגובות. ולצערי אי אפשר למנוע מאנשים משם לכתוב כאן... כי זה לא מקום סגור. אבל להם היכולות למנוע מאחרים לכתוב אצלם ע"י סגירת פורומים פרטים... אני שולחת לך חיבוק.. עם כוס מים קרים. :-) תרגעי אף אחד לא שווה את הכעס הזה שאת חשה...

שלום אני לא משתתפת בפורום זה ככותבת אבל מדי פעם קוראת בו. הייתי חלק מפורום גילוי עריות באתר מקום והוא בעיני מקום מבורך עד היום. אני כותבת לא כדי להתחיל עוד סאגה של סכינאות אלא כדי להגיד משהו על מקום לנוח שרותי יזמה והקימה בעשר אצבעותיה. רותי עושה עבודת קודש בהתנדבות. הקונספט של מקום לנוח נבנה מתוך חוויות החיים שלה. יש בו תום ורצון לתת. יש בו הרבה אהבה והבנה שקטה ונבונה של מי שצריכה מקום להיות בו, בעיקר כשכל כך כואב. אני כותבת עבור מי שנכנס לפה ולא מכיר את מקום לנוח. הלואי והיה כזה מקום באיזור המגורים שלי. כמה הייתי רוצה להכנס לחדר עם שולחן החול, לחפון שוב ושוב חול בכפות ידי, ולהרגיש את הביחד עם מי שהייתה בתופת ורוצה להושיט יד. כמה הייתי רוצה לפעמים לצאת מהטיפול לאט בעדינות, מהמסע הארוך והמפרך. כמה הייתי רוצה להתאושש לא על ספסל בחוץ, או בבית קפה קרוב, או גרוע מזה, לרוץ להחזיר מחוגים ולהכין חביתות.בלי להסביר כלום, כי יש מי שיודע. שיהיה פחות כואב לכולנו, ושאפשר יהיה לנשום קצת יותר בקלות לא רחוקה ולא קרובה (הניק מאתר מקום - כבר לא מזדהה איתו אבל היה לי חשוב שיהיה ברור מאיפה אני באה ושהדברים יהיו על השולחן)

שקשה לי לשתוק הפעם אני לא אגיב כמו שהייתי רוצה. ולא בגלל שחסרות לי מילים. יותר מכל התגובות שלי הן עבורי. להגיד שלא מגרשים אותי לא מעליבים אותי ולא סותמים לי את הפה יותר. ועוד במקום של נפגעות. אני מאחלת לך שהדמות הטיפולית שלך תבין את הצורך להרגיע אותך לפני שאת חוזרת לעולם ותלמד אותך טכניקות שיהיו עבורך מציאות כי ממה שהבנתי את לא חוית את המקום הבטוח הזה. בשבילך הוא פנטזיה. לכן קל כל כך להגן על הדמויות שפגעו בי ולא בך כי אני סתם יצור וירטואלי ולא יותר. אבל מאחורי המקלדת הזו יושבת מישהי שנפגעות ורותי בתוכן פגעו במקום הכי כואב שלה. השפילו, הורידו דמעות וגרמו לסכין לחתוך וללב להשבר לרסיסים שוב. חזק לך? מניפולטיבי? זו רק האמת. מאחלת לך שזה לא יקרה לך כדי שתצטרכי להבין איך זה מרגיש. ושיהיו לך הרבה מקומות בטוחים. באמת בטוחים

זהו פורום של תמיכה יש משתתפות קבועות שכותבות ואני מאמינה שיש רבות שקוראות ולא משתתפות. כולן מתקבלות בברכה. יש משקעים ישנים שאני מקווה שלא תביאו לפה באמת לא רלוונטי ולא מקדם לשום מקום. מקווה שנפגעות יוכלו להשתמש בכל אתר שיישא חן בעיניהן ואף אחת לא עומדת פה למשפט. לא יתקבלו הודעות ושירשורים שפוגעים ברגשות של הגולשות. אבקש שוב לא לנהל התקפות אישיות ולנהוג במכסימום כבוד ורגישות לרגשות ולכתיבה של כל אחת פה. אין מקום לפגוע...רק לתמוך ולהיתמך. תודה.

הורסת מסיבות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :-( סתם... :)

קיבלתי מחברה שהחיוך שלה תמיד עושה לי טוב... היא ירדה בדרכה אל חנות המכולת, לקנות גבינה וחלב וביצים. באמצע הדרך היא חייכה אל זר ברחוב, שנראה לה עצוב. נדמה שהחיוך גרם לו להרגיש יותר טוב. הוא נזכר בטוב ליבו של חבר, בעבר, וכשהגיע אל ביתו הוא כתב לו מכתב מלא תודה. החבר היה כה מרוצה ממכתב התודה, עד שהשאיר טיפ שמן בסוף הארוחה שאכל במסעדה. המלצרית, מופתעת ושמחה מגודלו של הטיפ, נתנה חלק ממנו לקבצן שישב לקבץ נדבות ברחוב. האיש ברחוב, עזוב ומלוכלך, היה כה מלא תודה - במשך יומיים הוא לא אכל דבר, היה לו קר והוא הרגיש לבד. אחרי שסיים את ארוחת הערב שלו, שקנה בכספה של אותה מלצרית חביבה, הוא הלך אל חדרו האפלולי והמלוכלך. הוא לא ידע באותו הרגע, שהוא עלול שלא לראות את יום המחר. בדרכו לביתו, הוא אסף כלבלבון רועד ועזוב, ולקח אותו לחדרו כדי שיוכל להתחמם. הכלבלב היה אסיר תודה, להיות תחת קורת גג כשבחוץ יורד הגשם וקר. אותו לילה, פרצה בחדר דליקה ואיימה לשרוף את כל הבניין. הכלב התעורר מן המהומה, ונבח נביחות רמות מלאות אזהרה. הוא נבח עד שהעיר את כל הבניין ובכך הציל את כולם מכל פגע. אחת מאותם תושבי הבניין היתה אותה בחורה אלמונית, שלקראת אדם זר היא שלחה מבטה עם חיוך של חום, אהבה וסימפטיה, שלא עלה לה דבר. וכך העולם מסתובב ועובד מה שתשלח - יחזור אליך בסוף הסיבוב כי כולנו קשורים, והכל אחד, ואם אתה מחפש אהבה, כדאי שתהיה קודם כל, אדם אוהב. "חייך תמיד. תהיה בידך מתנת חיים להעניקה לאחרים. לעתים, נמצאים אנשים במצוקה קשה, אך אין להם בפני מי להשיח את צרותיהם. אם תופיע כשחיוך נסוך על פניך, תעודד אותם, ותזרים בהם חיים חדשים." (הרבי נחמן) "אם לא מחייכים אליך, היה נדיב ותן אתה חיוך. אין אדם הזקוק לחיוך יותר מהאדם שאינו מסוגל לחייך לאחר." (הדלאי למה)

מרגישה את הכאב ואת האהבה שלך בכל מילה מקווה שתמשיכי לכתוב ולהרגיש פה בטחון בעצמך במהות שלך כמי שחוותה לא אחת דחיה חברתית כמי שלא פעם שימשה שעיר לעזאזל ושאלתי את עצמי למה ואיך זה קורה? אני יודעת כמה זה כואב וכמה ספקות זה מעלה. את מצטיירת ככותבת אמיצה אמפטית חמה ואינטליגנטית. שמחה שאת פה.

פשוט חוויה מתקנת

היום חויתי זאת כשנתקעתי עם הרכב.... נער צעיר ורגיש הגיש קפה, עוגיות עם חיוך בהחלט...הכל השתנה...

לקחתי את הקטנים לגן חדש, בכו ולא רצו לעזוב אותי... החזרתי אותם אחרי שעתיים, היו רגועים דווקא. רצתי לבית הספר של הגדולים, לראות שהכל בסדר בבית הספר החדש, שמחתי לראות שכמעט כל החברים מבית הספר הקודם עברו איתם. עדיין חלשה... עוד לא חזרתי לעצמי, גם לא לעבודה. מקווה לטוב... בהצלחה לילדים שלנו, מצטרפת למה שאופיר איחלה, שנה ללא אלימות... באופן אישי לא מתכוונת השנה להפריד פיזית בין תלמידים שלי שיריבו, אחרי שחטפתי שנה שעברה בעיטות וכאלה.... אבל גם מאד לא נח להתקשר לאמא ולהזעיק אותה באמצע העבודה כי הילד שלה מרביץ. דילמות קשות, והילדים לא מבינים.

והנה סוף השבוע בפתח ואפשר קצת לנוח... שיהיה בהצלחה. טוב שהחברים עברו איתם לפעמים חברה טובה משנה את כל התמונה מקצה לקצה...

האם המייל שלי לא הגיע ליעדו הנכסף? ולא עבר את הסף:-? שמחה כי חל אצלך מגמת השתפרות. אני חלשה ותשושה מכפי הרגיל.........

לא מתוקה, לא קיבלתי את המייל שלך. את יכולה לנסות שוב אם תירצי..... ביי ליאור

ילד שלי.. אני לא מעיזה לכתוב לך מכתבים כמעט השנים עברו ואני עוד ילדה ואתה גדל בתוכי כבר שש שנים. אתה כבר ילד גדול. יכולת לעלות לכיתה א'. היית לומד לקרוא ולכתוב אם היית כאן עכשיו. ילד בן 6. ואני עוד ילדה בת 21. לפעמים אני מחזיקה את הבטן חזק חזק. אני אוהבת אותה שטוחה נדבקת לגב ככה שכל העצמות בולטות. ואני אוחזת בה חזק. ולפעמים עולה בי השאלה אם יש לך שם מספיק מקום. אם מישהו היה יודע היה מאשפז אותי על סכיזופרניה. אבל אני שומעת אותך לא פעם בוכה בתוכי. ונקרע לי הלב. לפעמים כשיש שקט סביב ואני מניחה את הידיים ככה על הבטן כדי לחבק אותך קצת.. אני שומעת אותך ממלמל לעצמך שאתה רוצה לחיות. ואתה רוצה לצאת ולגדול ולאהוב אותי ואת עצמך. ולפעמים אני חושבת אם אתה בכלל יודע שאף פעם לא תהייה... אני לא מרשה לאנשים לגעת לי בבטן כי זה המקדש שלך ושלי. הסוד הפרטי שלנו. ילד גדול שלי.. אני רואה בשבילך את השמש והירח. אני קוראת איתך אני חיה בשביל שנינו.. אני תמיד מפחדת לשאול אותך אם אתה כועס עלי... ילדים בני 6 כבר יודעים לכעוס. אני מחביאה אותך מן העולם. אולי אם היית כאן דברים היו אחרת... אולי לא הייתי מתעוררת בלילות עם דמעות אחרי שאני נועצת סכין בילדים... סיוט שחוזר ולא מרפה. כבר שנים.. ילד שלי.. אתה יודע שאתה תמיד מיוחד שלי. לא יהיו לי ילדים אחרים. ולא זכיתי להכיר אותך. אני רק מרגישה אותך נושם בתוכי. אני מנסה לדמיין איך היית נראה.. בטח היו לך עיניים בהירות ושיער מקורזל... וחיוך וצחוק כובש. פעם חשבתי איך אוכל לספר לך על אבא שלך... ואולי בכלל אתה זוכר יותר ממני מה היה שם... רק אני מקווה שלך לא כאב כמו שלי כאב. הוא בטח היה אוהב אותך אם הוא היה יודע שאתה קיים. אתה לא אשם ילד קטן שלי... אתה לא אשם בכלום. אני אוהבת אותך.. אני רוצה רק פעם אחת לחבק אותך להרגיש אותך להריח אותך. ילד הוא פלא של העולם אילו רק יכולתי לתת לך לגדול בתוכי לפתח לך חיים משל עצמך וגוף.. ולתת לך לטעום מן העולם. תסלח לי ילדי שלי תסלח לי שהרגתי אותך במו ידי תסלח לי שנתתי לך את החיים וגם גזלתי אותם ממך. תסלח לי שלקחתי את תפקיד האלוקים באותם רגעים. אני מבטיחה לך ילד שלי שאתה גדל בתוכיי יום אחר יום שנה אחר שנה. אני יכולה לשמוע אותך מבטא את המילה אמא. וכמה שהמילה הזו רחוקה ממני.. כשאתה לוחש אותה היא נשמעת כל כך קרובה. ילד שלי האמן לי כי אני אוהבת אותך הכי שבעולם... שלך באהבת נצח אמא שלך..

הכאב,הכאב הגדול הזה שאת צריכה לעבור בגיל כל כך צעיר. הסליחה,הסליחה הזאת שאת מרחיקה מעצמך ולא מוכנה לגעת בה. הידיעה,הידיעה שאת לא אשמה,(אבל אם אפשר להוסיף עוד אשמה ...) ההכחשה,ההכחשה של הכול ושל הקול, אמרת שעם אבא היה יודע....תחשבי איזה ילד היה רוצה אבא כזה? איזה ילד היה יכול לחיות עם הידיעה של איך הוא הגיע לאויר העולם, או עם הסבל שאמא שלו עברה,בגללו,בשבילו, (לא מגיע לו המילה "אבא") תנסי לאהוב את עצמך קצת, תנסי לאהוב את עצמך הרבה, רק בבקשה פשוט תנסי... קרעת לי את הלב שלי עם המילים שלך עם הכאב שלך עם הסבל שלך-הסבל שאת לא מוכנה להרפות מימנו. למה???

וטוב שיכולת לכתוב את זה. אני מבקשת שתשאירי את ההודעה הזאת. מקווה מאוד שאת יכולה לדבר על זה בטיפול. את לא צריכה להרגיש אשמה. זה חשוב שמצאת את המילים האלו. מתארת לעצמי כמה זה קשה. כל מה שאת מרגישה כל כך טבעי ונכון. רק תני לזה לצאת מול מי שיכול להכיל את המילים. גם פצע כזה יכול להגליד. מקווה שיש לך מישהו אמיתי בצוות המטפל שאת יכולה להאמין בו ולדבר את הכל מולו.

כנראה שהתרגשתי יותר מדי...

ילדונת, כמה כאב יש בתוך הגעגוע הזה לילד שהיה ולא היה... כנראה זה הלילה להתאבל על הילדים שלא היו - לילה שבשביל ילדים שנולדו וגדלו הוא לילה שלפני יום תחילת שנת הלימודים, יום מיוחד ומרגש לילה שבו מתעצם הכאב שלך ושלי על הילד שלא נולד ילד שלך שכמעט היה... ילד שלי שלא היה בכלל...

עכשיו לאחר התגובות שלכם אני מרגישה שזה למחוק גם אותכם ולא יודעת כמה זה בסדר לבקש את זה.. אבל המילם האלו שלי מפחידות אותי אמיתיות מידי מולי ובעיקר מול אחרים.. אני למדתי לחיות את זה בשתיקת נצח ובכל שנה כשהתאריך מתקרב אני נקרעת.. ועכשיו.. גם אתם יודעים.. ומה יקרה בפעם הבאה שתביטו לי בעיניים? גם אתם תראו רוצחת ילדים? :( וגלי סליחה אפעם לא תספיק לעומת הכאב אבל סליחה שעוררתי את הכל שוב...

ילדונת, אלו המילים שלך ובהחלט יש לך את הזכות המלאה לבקש למחוק אותן ואולי זו גם בקשה למחוק את הכאב? אבל הכאב הוא עוצמתי יותאר כששותקים אותו כשאין את האפשרות לחלוק אותו עם אנשים אחרים ואולי באמת לא כאן אם זה לא מרגיש לך נכון אבל במקום אחר בו את יכולה להרגיש יותר בטוחה ומוכלת בבקשה ממך, תדברי את הכאב שלך למען עצמך את הדברים הכואבים חייבים לעבד כדי שאולי עם הזמן הם יהפכו לקצת יותר נסבלים ובפעם הבאה כשאני אביט לך בעיניים, אני אראה בך אותה הילדונת שראיתי קודם שעברה כל כך הרבה בחיים שלה שמתמודדת עם מטען כל כך כבד שכואב לה כל כך ושיש לה כל כך הרבה כוחות ואומץ לנסות ולהגיע למקומות טובים יותר כי מגיע לה!!!!! באמת!!!!!! ואני ארצה לחבק אותך חזק חזק וארצה בכל דרך אפשרית להפחית את הכאב שלך אוהבת אותך שחף

ילדונת יקרה רוצה להגיד לך מה אני אראה אם אסתכל לך בעיניים..אראה אשה עם המון כוחות..אשה\ילדה שהחיים היו לה גהינום..שלא היו לה ברירות..שעשתה את כל מה שיכלה לעשות...את לא רוצחת ילדים!!!! גם לי היה אמור להיות היום ילד נוסף...לפני כמה חודשים הוא היה אמור להיות בן 23...אבל הייתי בצבא..והחיים שלי היו סיוט מתמשך..וידעתי שלהביא ילד לתוך חיים כאלה זה סבל שלא מגיע לו...ובכל זאת ..ולמרות שיש לי היום שתי ילדות משגעות..כואב לי עמוק בנשמה על הילד הזה שהיה אמור להיות כיום גבר.... מחבקת אותך חזק..ומעריכה אותך כל כך על האומץ שלך דמעה

אני מעיזה לכתוב לך את זה עכשיו: את עשית את הדבר הכי נכון ומתבקש שאפשר. ןלא. את בשום אופן לא רוצחת. את בחורה רגישה ומקסימה ויום אחד תסתכתי אחורה ממקום הרבה פחות כאב. איך אופיר אומרת: זה בידיים שלך. ורק צריך המון סבלנות

קודם כל את לא צריכה לבקש סליחה על זה שזה נגע בי,זה בסדר,אני גם ככה טעונה כי ב29 לחודש שעבר מלאו לו ארבע ,וזה טוב ששיתפת אותנו בכאב הבלתי נסבל הזה, כי כנראה שאי אפשר לברוח מהאמת,והמילים מפחידות כי זה להתמודד,ואת לא רוצחת ילדים את מדהימה ורגישה שהנסיבות המצמררות הובילו אותך לזה. שולחת לך חיבוק עוטף

ילדונת יקרה הכאב הגדול של אז....של היום.... הפגיעה...האובדן.... הגעגועים...אליו הפחד...של העתיד... ההחלטות... מתמודדת עם אובדן כל כך גדול.... נוגעת בכאב שעולה ומציף... כל כך הרבה כאב...כעס ואי קבלה....שופטת את עצמך... קל לעשות ולהפנות זאת על עצמך... אך זה לא לשם צריך להיות מופנה... את... מתמודדת... עם הנסיבות הקשות.. כל כך הרבה אומץ וכוח... למרות שאת לא מרגישה... יש לך אל תשכחי... ואל תשפטי... מחזקת אותך אידה

להרגיש את זה ולקבל את זה ולהפסיק להאשים את עצמי על אז.. על היום... אבל בכל כך הרבה דברים האשמה היא שלי... והכאב הזה עוטף וחונק.. ולא משאיר כוחות להתמודדות ואין לזה סוף או איזושהי הפוגה כי דברים ממשיכים לצוף ולעלות.. הלוואי ואוכל להאמין ברבע מהאמונה של האחרים בי...

כולם מתרגשים לקראת כך שהילדים מתחילים את שנת הלימודים החדשה ולי זה גורם להרגיש עצב רב אם בזמנו לא הייתי מקשיבה להורים שלי, היה יכול להיות לי היום ילד בן 7 ובטח עוד ילד בן 4 או משהו כזה. כי כשעמדנו להתחתן חשבנו להביא ילד וההורים אמרו לי שלא אוכל ללמוד אם יהיה לי ילד. אז ויתרנו על הרעיון. אז הנה אני לומדת ומתכוונת להמשיך ללמוד הלאה... ואין לי ילדים ואלוהים יודע מתי יהיו אם בכלל... וכואב לי על השנים שהולכות... וכואב לי על זה שאין לי משפחה משלי אומנם אני נשואה ויש לנו 2 חתולים ותוכי ודגים, אבל זאת לא בדיוק משפחה ובכל זת אני רוצה להמשיך ללמוד כי אני רגילה לראות את עצמי הילדה הלא מוצלחת של המשפחה, הילדה הבעייתית ואני כל יום מחדש מנסה להוכיח להם ולעצמי שאני יכולה הרבה יותר ממה שהם חושבים שאולי אני יכולה אפילו יותר ממה שהם יכולים אני רוצה שיבוא יום והם יראו כמה השגתי וידעו להעריך את זה ויקנאו כי אני אהיה יותר טובה מהם, כי אני יכולה יותר ממה שהם יכולים אני רוצה להתנקם בהם על כל השנים האלו שבמהלכן גרמו לי להרגיש נחותה ובעייתית ותמיד כביכול ידעו יותר טוב ממני מה טוב בשבילי ואני מרגישה דוחה ומגעילה בגלל ההרגשה הזאת של הערב אבל לא אכפת לי - אני רוצה שירגישו נחותים ממני רק שזה לא יתן לי כלום כי ככה כל החיים שלי אני אשאר במירוץ אחר ההצלחה ובחיים לא אצליח להרגיש מאושרת אף פעם הרי לא יהיה מספיק לי תמיד אני ארצה עוד ועוד ואני אפספס את כל החיים אני ארדוף אחר משהו שלא קיים במקום לחיות את החיים במלואם ואני מבינה את זה אבל בכל זאת עדיין לא מוכנה להתחיל לחיות האם אי פעם יגיע הרגע בו אהיה מוכנה? כמו שהייתי מוכנה אז, לפני 8 שנים וכשהם עצרו אותי והייתי טיפשה והקשבתי להם...

לא מצליחה לישון הראש עובד שעות נוספות מחשבות, מחשבות, מחשבות... קופצת מנושא לנושא במהלך היום הרגשתי טוב ועכשיו כמעט בוכה וצמרמורות כמעט בלי הפסקה וצריכה לקום בעוד 4 שעות וללכת לעבודה דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי רוצה ששוב יהיה טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כדור הרגעה ומחכה שיתחיל להשפיע. כשהבנות מגיעות מחר אני צריכה להיות במיטבי ועוד להספיק לעבוד, לנקות, לבשל, לראות עוד בית (אני צריכה לפנות כאן בסוף ספטמבר) כבר עייפה אבל פוחדת שכשאחזור למיטה החיים הפנימיים יתחילו לרחוש שוב...

יכול להיות שההורים שלך ראו מה שאת לא ראית. שילד זו השקעה ומחוייבות בלתי נגמרים. ששואב המון כוחות. נכון יש רגעי אושר ונחת רבים אבל גם מאמץ בלתי נדלה יציבות בגרות רגשית יכולת לצאת מעצמך אל הזולת והתמודדות עם עייפות ולחץ שחיקה מתח עימותים גבולות מה שאת רוצה יש בתמהיל הזה שנקרא הורות ואולי ההורים שלך מדאגה לך סברו שאת לא היית בשלה . ואולי היום את כן? האם אין בכוונתך לנסות ? מדוע?

אופיר, העניין הוא שתמיד הייתי מאוד בוגרת לגילי וההורים שלי ידעו את זה היטב והייתי בשלה לטפל בילד אז לא פחות מאשר היום... אם לא יותר אז הייתי הרבה יותר יציבה מבחינה רגשית וגם עם הרבה יותר כוחות והיום... היום זה נראה לי מסובך מדי התווספו יותר מדי גורמים, יותר מדי מכשולים... שנכון לעכשיו אני לא יודעת איך אני מתגברת עליהם כנראה זה עוד יכח לא מעט זמן

שחף יקרה מבינה שעברת לילה קשה, מקווה שהלילה עובר יותר טוב....ואת ישנה עכשיו וחולמת חלומות מתוקים... את מדברת על תחושת פיספוס.... על חוסר אמון בך... ביכולות שלך...ברצונות שלך.... מה שמשאיר אותך בהרגשת כישלון...."הילדה הלא מוצלחת ...." על צורך להוכיח כל הזמן...על תחרות מתישה ומעייפת את הנפש... כל כך קשה.... קשה.. לראות ולהרגיש את היכולות שלך... להאמין בעצמך.... ולהפסיק להוכיח... מקווה שתוכלי להאמין בעצמך... לעשות למען עצמך ולמען מה שעושה לך טוב.... שהקולות האלה יתרחקו אט אט ותוכלי לשמוע בקול חזק ואיתן...את הקול שלך!!! קול שיודע ומאמין בך... אני כבר שם מאמינה בך ומאמינה שהיום הזה יגיע... וגם תרגישי מוכנה ....גם להגשמת הצורך האמהי שפועם בך.... מחזקת אותך אידה

אני ישנה? בשעות כאלה??? ועוד חולמת חלומות מתוקים??????????? הגזמת!!!!!!!!!!! בדיוק עכשיו סיימתי לראות סרט על כרישים... :) סרט מצויר ומאוד חמוד אבל הלילה באמת הרבה יותר נעים מהקודם כי באתי לחברה ואנחנו ראינו טלוויזיה במקום לחפור בכל הפצעים...

הבהירה לי שאם הייתי מנהלת בנק הייתי לבטח מכריזה על פשיטת רגל תוך מספר חודשים מינורי. והייתי מחלקת לכל דכפין וגם למרעין בישין את כל הכסף שהייתי מרויחה והיה ברשותי. כמה שהיא צודקת וכמה שאני נותרת מצומקת. אני כה ערה לעוולות, למסכנות, חולשה ונחשלות ולא מסוגלת לעמוד מנגד...... עד היום הענקתי ממת חינם וכן הלוואתי לאנשים סכומים כבירים וכאשר חצי שנה הייתי על סף גוויעה ברעב, כולם בתיזמון מושלם חשו במתחו נעלמו מהשטח. וסך הכל חפצתי שיחזירו לי את כספי שלי..... .שישיבו לי ויזכרו לי חסד נעורים.....שאינם נגמרים......

שדה יקרה אז את אומרת בעצם שאת את בעובר....כל הזמן... נותנת מעצמך כל הזמן... מתרוקנת.... נפשית... וגם כספית...?! נותנת ונותנת... ממה שאין... לא משאריה לעצמך... גם לא רזרבות... לפעמים הרבה יותר קל וברור לעזור ולהיות למען אחרים... לפעמים מאוד קל לשים את עצמנו במקום ראשון.. ובכלל באיזהשהו מקום... כך שכל הזמן יש משיכת יתר... ומה איתך? אני שמחה שאת ממשיכה ומתמידה בטיפול... מה שגם עוזר... להבנות נוספות?! למסקנות? שמי עצמך ראשונה!!! מחזקת אותך אידה

אך טרם התבייתיתי על טיפול ממוסד ועל דמות של מטפלת קבועה ויציבה שתשחרר אותי מעמק הבכא והמבוכה. מאחלת לעצמי להגיע לשלב בו תהיה לי דמות טיפולית קבועה, יציבה ומכילה שתשא חן וחסד מלפני. מרוב גישות תיאורטיות, דיאגנוזות ופרוגנזות איבדתי את חוש המיקוד והיעוד. אבדתי את ידי ורגלי. עד שאמצא..אני מדדה..... תודה אידה.

לפעמים בא לי להיות הילדה הטיפשה זאת שלא מבינה ואין לה תובונות על החיים בא לי להיות הילדה הזאת שאפשר להוליך אותה בעיניים עצומות לא להיות הילדה ששואלת למה בסוף כל משפט לא הילדה ששומעת דבר מה לא מוכר ולמחרת היא יודעת את כל הספריה בנושא.. בא לי להיות טיפשה.. כי החוכמה היא אבן נגף כי אני שמה לי רגל בכל פעם שמבינה קצת יותר.. והיום היא אמרה לי שזה הזמן להמר ... ואין טעם להמשיך להסתובב באותו מעגל ולתהות מאיפה להתחיל. יש לי שק מלא בעיות ואי אפשר כבר לדעת מי התחיל את מה. אז פשוט צריך לשלוף משהו ולהתחיל ממנו.. אחרת נמשיך להסתובב באותו מעגל . והמכשול הראשון שיצא זה ההפרעות אכילה. אז בהם כרגע צריך לטפל ולשים את הדגש .. אבל זה מרגיש לי שוב לברוח.. או בעצם לדבר מתוך פחד.. הכל מתערבב... הוא אמר שהבעיה היחידה שיש לי היא שאני חכמה מידי... אני אמרתי לה שאני זאת שהורסת לעצמי היא אמרה שהיא לא יודעת איך היא הייתה שורדת עם סיפור חיים כשלי.. הוא אמר שיש מבנה אישיות שונה לכל אחד.. וכל אחד הולך בנתיב אחר.. הוא ביקש שכל אחד ימצא מישהו שהוא רוצה להעניק לו דבר מה.. אז הוא ניגש אלי הניח את היד על הכתף.. ואמר שהוא היה רוצה להעניק לי חיבוק שייתן לי תמיכה. כי הוא מרגיש איך אני הולכת לאיבוד... הם כולם אומרים.. ואני שומעת ויש לי בלאגן בראש הלוואי ולא הייתי מבינה כלום או לפחות מצליחה לעצום עיניים הלוואי והייתי טייסת או המשיח, הלוואי והייתי לא שפוייה אמיתית.. אולי ככה לפחת הכל היה נראה וגלוי.. ולא היו תוהים... איך אני והמקום הזה שם מסתדרים על אותה הסקאלה.. הלוואי ולא הייתי יודעת כלום...

ילדונת יקרה, כמה מוכר לי המשפט הזה... כמה פעמים אני בעצמי אמרתי את המשפט הזה לכל כך הרבה אנשים ולעצמי איכשהו תמיד המילים טיפשה ומאושרת נראות לי כצירוף נצחי ויש לי את ההרגשה שאם הייתי טיפשה כל הבעיות שלי היו נפתרות כי פשוט לא הייתי מבינה כלום והכל היה נראה לי מושלם האם זה באמת כך או שזאת רק אשליה? נראה לי שלעולם לא נדע... ובעצם, אם אני חושבת פעם שניה, אני נזכרת באנשים שהייתי יכולה להגיד עליהם שהם טיפשים שנראים מאוד מרירים וכל דבר בחיים שלהם נראה להם לא בסדר, על כל דבר הם כועסים... אבל בגלל המגבלויות שלהם הם לעולם גם לא יוכלו לשנות את זה, לדעתי... ולנו אולי יש עוד סיכוי... אפילו אם הוא נראה קטן... אפילו אם כל דבר נראה מסובך ומורכב כל כך... אבל בכל זאת יש לנו את האופציה לנסות ולשנות את הדברים...

"יוסיף דעת- יוסיף מכאוב". אך האם היית מבכרת להיות בעולם ובעצם לא להיות בשל האלטרנטיבה של לוקה ומוגבלת בשכלך?!? הקוגניציה היא אכן אבן נגף אך היא בד בבד גם אבן שואבת המעוררת מוטיבציה לשנות ולהשתנות ולגלות את כל הרובדים והעומקים הקיימים בגלקסיה, בקוסמוס האין- סופי שלנו. במתנתנו ויעודנו שלנו- בפלאנטה המשובצת לנו. אם את מאמינה שיכולים לקלקל תאמיני שיכולים לתקן! אני עתה מצויה באיבה של סופת הוריקן להשיל מעלי הרגלי חיים נוראיים, אנרצית חיים קלוקלים, לשגל אותם ולסגל טובים-תחתם. זה קשה ומפרך- עבודת פרך. אך המטרה מקדשת את האמצעים והמאמצים! בכיבוש יעדים שבדרך הסיפוק הוא אדיר וכביר..ועתיר כונות טובות לעתיד מזהיר. בכל מקרה: רגרסיה היא בשרות האגו. היינו:ירידה הנה לצורך עלייה, דבר שאינו יכול להשכיל, להבין ולהפנים טיפש מצוי. מאחלת לך דרך קלה בדרך העולה........

תודה דמעה יקרה שלי על ההתעניינות, עדיין מרגישה נורא. לא זוכרת מתי הרגשתי כך, מרוב דמעות לא רואה את המקלדת..... שלחתי את הילדים לאבא שלהם, כדי שאוכל לישון בשקט..... בארוחת הבוקר היום, הגדולים שמו לב שאני לא מסוגלת להכניס כלום לפה, ושאלו אותי מה קרה לי? אני אמורה להיפגש לטיפול ביום ראשון, לא מרגישה שאני מסוגלת ללכת... גם לפגישה בבית הספר בו אני מלמדת לא הלכתי, איך נעלמו לי כל האנרגיות בבת אחת אין לי מושג. עדיין ממשיכה לבכות, אני מרגישה שאני רוצה למות, אבל יודעת שלא אעשה את זה בגלל הילדים... אני רק נזכרת איך הקטנים מתגנבים בלילה למיטה שלי, כל אחד בצד אחר, מחבקים אותי ונצמדים אלי, וזה לבד מעביר לי את המחשבות למות, אבל הן עולות ומציפות יותר מידי פעמים..... ולעזאזל אני לא מסוגלת לעצור את הבכי שלי, אני מנסה להבין עם עצמי מה גרם לנפילה הזאת, הרי כל החיים שלי היו סרט אימים אחד מתמשך... ואני מצליחה להזכר רק בתקופה לפני שיצאתי למיקלט, על ההתעללות המינית המשפילה שעברתי ממנו....ואיך היתי בורחת לחצר ומחכה לבוקר שיבוא... והתחושה הזאת שאין הורים שיעזרו... והימים שהיה שופך את הסירים עם האוכל של הילדים... וכל מה שהם ראו ממנו(היום הוא מפחד לעשות את זה, כי הפקידת סעד מפתיעה אותו בביקורים והוא לא יודע מתי תגיע אז הוא לכאורה מתנהג איתם יפה) והכי גרוע שאין לי הורים להישען עליהם..... לא מסוגלת לראות משפחות שלמות... דמעה שלי, גם הכתיבה הזאת עלתה לי בהמון כוחות.... מקווה להתאושש מהר. הולכת עכשיו לישון עד הערב....

ליאור היקרה מבינה אותך כל כך...איך הזכרונות יכולים להפיל..איך זה שאין הורים...מקוה שתצליחי להתחזק... מחבקת דמעה

נסי להתאושש את מקסימה ומדהימה יצירתית מוכשרת מלאה יכולת נתינה ואינטליגנציה נהדרת את יכולה לחבק את עצמך אל תפגעי בעצמך יותר ממה שכבר פגעו בך. ואל תאבדי את מקום העבודה שלך.

אני מעוניינת להושיט לך יד חמה ומנחמה. תני לי צוהר למפלט הצער שלך. תעזרי לי לעזור לך. האם את זקוקה לכסף באופן בהול? אפקיד לך לחשבון הבנק ככל שידי משגת, אתן לך חלק מהמעשר שאני מפרישה כאשר אני יכולה(חצי אפקיד לך וחצי לאחי השרוי במצוקה כלכלית נוראה והוא אב לעשרה ילדים בלע"ר) כמו כן ממליצה לך בכל גוף: על טיפול שיאצו בסבסוד רציני במסגרת קופת חולים זה מהווה תראפיה אנרגטית והוליסטית מושלמת. ההתמקדות הנה על יחסי גומלין של גוף ונפש. והשינה לאחריה היא כשל תינוק בן יומו נטול דאגות מעיקות.

הזרועות שלי מלאות בצלקות..ועכשיו גם בחתכים חדשים..ואני שכל כך מתאמצת להסתיר את הצלקות בנפשי מעיניי העולם מסתובבת עם זרועות מצולקות..אנשים נועצים בי עיניים..יש כאלה ששואלים מה קרה לך בידיים? ואני עונה שהצלתי גור של חתולים משיחים קוצניים..או משהו בסגנון..וממשיכה בשלי..ממשיכה לעשות עוד ועוד צלקות...כאילו כל צלקת היא זעקה שאף אחד בעצם לא שומע...ואני חותכת..מתוך כאב..מתוך זעם..מתוך גועל עצמי....זה לא נגמר... דמעה

כששאלו אותי והייתי מספרת על הקוצים בגינה או על חתולים... אצלי הן כבר לא כל כך נראות. בשלב מסויים הבאתי את מה שהשתמשתי בו למטפל שלי לשמירה. ואז גם הבטחתי לעצמי שכל פעם שזה קורה אני מייד אדווח לו. ככה הרגשתי גם פחות לבד כי מישהו מודע לכמה כואב. אצלי זה תמיד התקשר לכאב שאי אפשר לשאת אותו וקשה להעביר למילים. אחרי הייתי בורחת לשינה. אולי תנסי לכתוב כאן לפני. כשאת מתחילה להרגיש את הצורך. אולי אם מישהי תראה ותכתוב לך הודעה מכילה זה יעזור להתגבר על הדחף? מה המטפלת שלך אומרת על זה?

זה לא יעזור לכתוב...הדחף חזק מידי. המטפלת שלי רוצה שאתקשר אליה לפני אבל גם את זה קשה לי לעשות...לא רואה פתרון אחר כרגע דמעה

האם זהו דפוס שחוזר אצלך- ריטואל קבוע כשהנפש פצועה ומצבך רעוע? זה מזוכיזים עצמי. רצון להענשה ומלחמת התשה והתבייתות בחיתוך הבשר- הסימפטומטי במקום הטיפול השורשי בנפש הפצועה... האם בכיות וצעקות(שחרור כל האגרסיות האצורות והעצורות) אינן משחררות את הצלקות הנפשיות הנוראיות?

היום הפעוט הולך בפעם הראשונה למעון נעמת לשעתיים ביחד עם אבא שלו אני בעבודה וההתרגשות מרובה. אולי אצליח לקפוץ להציץ עליהם.... שיהיה במזל טוב. מביאה לכן קישור קטן שמצאתי אתמול בנושא הפאנג שווי שיהיה יום טוב לכולנו. http://www.alternativli.co.il/fang_shui_rep.htm

מזל טובבבבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!! ושיהיה המון המון בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!

גם ממני מזל טוב..זוכרת היטב את הפעם הראשונה שהילד הולך למעון..רגשות מעורבים של שמחה..גאווה..חרדה... שיהיה לך יום מקסים אופיר http://www.fabricattic.com/flower%20baby%20faces.jpg דמעה

היום התחיל בצורה שאם היה לי שבוע רצוף כזה הייתי צובטת את עצמי שזה חלום. קמתי ופשוט התיישבתי לעבוד. וגם אכלתי ארוחת בוקר נורמלית... אבל ממחר הבנות חוזרות אלי והן מתחילות חטיבה ויהיו דברים אחרים. זה הולך להיות חודש עמוס ומתוח עם המון סימני שאלה אז אני מנצלת כל רגע שמסוגלת לחשוב צלול ושהעבר ואנשים לא מערפלים את ההכרה...

ממש חמוד לראות את ההתרגשות שלך... בהתחשב בזה שאו-טו-טו הוא לא יהיה "קטנצ'יק" אלא "אח גדול"

מכירה את תחושת ההתרגשות הגדולה המהולה בחרדה ובחשש של הינוקא שכבר אינו בסינרה של אמא:- שיפתח את חייו ברגל ימין!

תודה עבור הגלידה... והמילים... את הימים הראשונים הוא יעבור עם אבא כדי שיהיה לו יותר קל להפרד. כשאני בשטח כבר למדנו שהפרידה מיוסרת ממושכת ועתירת אוקטבות יותר מאשר כשאבא מלווה ... והגדולים בילקוטים ובקלמרים החדשים מרוצים מעצמם הלכו עם חברים ממול כבר בשש וחצי קמו מרוב התרגשות... הבן שם את שרשרת הדרקון שלו...למזל הבת לבשה גופיית בטן ושמה קצת אודם חיוור כולה בת 10 אבל כבר מתחילה להכנס לגיל טרום ההתבגרות... רוצה אהבה אין לה מושג על מה מדובר.. ורוצה להיות פופולרית... עברה עליה שנה מחרידה וגם הקודמת לה ילדה שהיא שעיר לעזאזל ילדה דחויה כבדת שמיעה שהיא גם חזקה ויוזמת ונדחפת כמו כלבלב שחוטף על האף הכל פעם מקווה כל כך שהשנה הטרגדיה תהיה פחותה בעוצמתה כתה חדשה מחנכת חדשה בית ספר חדש כמה דפים לבנים אפשר לפתוח? והבן מפותח שכלית מעל בני גילו משתעמם ומפריע בכתה הציעו השנה לשלב אותו בחלק מהשיעורים עם בני הכתה שמעליו אולי זה יעזור רק הקטנטן הפגין אתמול יכולות חברתיות והשתלבות נהנה מכל רגע במעון ולו אני הכי פחות דואגת... מצחיק לא? שתהיה לכולם שנה טובה ובטוחה בדרכים ובכיתות ובמגרשי ההתעמלות. שיהיו מחנכות רגועות וסבלניות אך תקיפות ושינקטו יד קשה ובלתי מתפשרת כלפי תלמידים אלימים לא משנה אם הילד הזה מדבר במבטא אנגלו סכסי והוריו ממקימי המשק הנידח היכה? שיושעה. אחרת יש הסלמה. בהזדמנות אביא לכן חומר על ילדים תוקפים. מאד רלוונטי לא רק מי הנתקפת ומה בה מזמין את זה. אלא מי התוקף? מה במערכת סביבו מזין אותו? מאפשר לו? ראה חנן גולדבלט האדם חושב שהוא הקורבן... הלוווו???

מרגישה מרוקנת לגמרי מכוחות........... קוראת בעצב רב מה שאתן כותבות, ולא מסוגלת להגיב.......... מרגישה שאני מעמיסה עלייכן יותר מידי, ומרגישה רע כל-כך בגלל זה... עוטפת את עצמי בשמיכה עבה למרות החום, מקווה שתחצוץ ביני לבין הרוע... וממשיכה גם היום לבכות... תודה על התגובות מאתמול, אני כבר לא מאמינה שיהיה לי טוב.... אין לי מקום בעולם הזה...

תחזיקי מיעמד...זאת סערה וסערות חולפות מתישהו...יש לך מקום בעולם הזה..יש לך מקום אצלי בלב...יש לך מקום נכבד בעולמם של ילדיך...למרות שאת לא רואה את זה כרגע אני רואה בך הרבה כוחות... מחבקת דמעה

המטפלת שלך בתמונה? את יכולה לשים את האצבע על מה שמטלטל אותך כל כך? או שזו תשישות של סוף הקיץ ודברים שעולים? לא יודעת איך אצלך. לי עוזר שאני מבינה מה קורה. גם כשרע לי. וכשמישהו מוצא בשבילי את המילים הנכונות...

ועקרות בקרות הסופה המתרגשת והרוחשת כצרה צרורה ומערפלת את כל חדוות היצירה....... אך זכרי שממצולות התהום-מבירא עמיקתא נותר רק לדאות ולעלות! ושיש לי פינה חמה בלב השמורה בלעדית לך. וילדיך גאים בך וזקוקים לך, ליאור הגיבורה

לאבא שלי הכל כך "יקר" רוצה שתדע שאני שונאת שונאת שונאת אותך...למה אתה לא מניח לי כבר??? את מת כבר שנתיים ועדיין אני משלמת את המחיר של להיות ה"בת" שלך. כל החובות שלך עכשיו על הראש שלי..כי כשאתה אמרת לי לחתום לך ערבות איך יכולתי להגיד לא??? הרי אילפת אותי מילדות לא לסרב לך...והרגשתי שאתה חולה..רק לא תיארתי לעצמי שזה אלצהיימרס ושאתה לא תשלם את כל החובות..וכששאלתי אותך אם אתה משלם אמרת שכן..ואני כמו חיה מאולפת היטב קיבלתי את כל מה שאמרת...ועכשיו אתה בקבר שלך ואני פה רדופת חובות שאתה השארת לי...לא עשית לי מספיק נזק?? לא הספיקו המכות? הקללות? הירידות? הנגיעות? הכאב? לא הספיקו כל אלה?? אתה חייב גם מהקבר להמשיך להרוס לי את החיים??? אני לא עומדת בתשלומים של החובות שלך..ההוצאה לפועל בעקבותי..עוד אשב בכלא בגללך...מרגישה כבר חסרת אונים לגמרי מולך..למרות שאתה כבר מת...שונאאאאאאאת אותך!!!!!!!!! מתחשק לי כבר למות כמוך ודי.... דמעה

אוי. זה ממש נורא. תנסי לברר אולי יש משהו שאת יכולה לעשות בעניין. יכולה לתאר לעצמי כמה זה מתיש להתעסק בזה אבל אולי יש אפשרות דרך אחת מלשכות הסיוע לקבל פריסת חובות מההוצאה לפועל בגלל הנסיבות שבהן נחתמה הערבות והמצב שלך?

פיה יקרה אין מה לעשות..כבר בדקתי את כל האפשרויות....תודה על התגובה דמעה

שיהיה לך ערב טוב.

אילו רק יכולתי לכבד את עצמי קצת אילו רק יכולתי לחבב את עצמי קצת אילו רק יכולתי לא לשנוא את עצמי קצת אילו רק יכולתי לחייך אל עצמי קצת אילו רק יכולתי לחבק את עצמי קצת אילו רק יכולתי להבין את עצמי קצת אילו רק יכולתי לא לשפוט את עצמי קצת אילו רק יכולתי לא להאשים את עצמי קצת אילו רק יכולתי .. היה לי טוב יותר - קצת...

ילדונת יקרה אני בטוחה שיגיע יום ותרגיש ככה כלפי עצמך אבל בינתיים תני לנו לכבד, לחבב, לאהוב,לחייך אליך, לחבק, להבין לא לשפוט ולא להאשים אותך... מחבקת דמעה

יקירתי .. תודה על החיבוק לפעמים כשהאחר אוהב אותך ומקבל אותך אתה לומד לאט לאט להפנים את האהבה הזאת.. ולקבל את זה שזה באמת מגיע לך... תודה תודה תודה...

ילדןנת יקרה לכבד לחבב לא לשנוא לחבק להבין לא לשפוט לא להאשים לקבל לאהוב את עצמי..... זה לא ברגע....וגם לא ביותר... אבל זה הזמן להתחיל... גם אם זה נראה קצת לא טבעי בהתחלה.... לאט לאט .... להתחיל להאמין בכל זה.... להאמין בעצמך... אידה

אבל פתאום התעורר בי הרצון הזה לנסות שיהיה אחרת לנסות לקבל את עצמי אחרת... פתאום יש רצון.. אז אולי זאת ההזדמנות לנסות את זה... לא יודעת סתם מחשבה שעברה לי בראש היום...

חושבת שהרבה אנשים שמרגישים שייכים לכאן ימצאו מידע חשוב וחיוני http://www.tdil.org/

אני מכירה את האתר..המטפלת שלי היא אחת מהמקימות של האתר הזה. תודה שהבאת לכאן את הקישור..יש שם בהחלט המון אינפורמציה חשובה. דמעה

ומאחלת שיהיו לך רק ימים פרודוקטיבים ואפקטיבים כיום הנוכחי.

אופיר היקרה רציתי להגיד לך תודה שאת כאן איתנו...תמיד יודעת מה להגיד...מעודדת אותנו..משתפת אותנו בעולמך...תמיד נמצאת איתנו..את אשה מקסימה ואני מודה לך על הנוכחות שלך כאן. איך את מרגישה? מקוה שאת בסדר... תשמרי על עצמך חזק..את מאוד חשובה לי http://www.fromtheheartpostcards.com/greetingcards/thankyou10.gif דמעה

אבל יש לי שאלה. למה אנחנו לא כותבות על דברים טובים? אני חושבת שזה חשוב. יכול לעודד ולהרים קצת את מי שמאוד קשה לה. אפילו דברים שקשורים להנאות הקטנות של החיים. של רצון להעיז גם כשזה מפחיד. אני מרגישה אשמה. אבל קשה לי לבוא לפה ולראות את כל הכאב. מרגישה שהמילים שאני יכולה להוציא מתוכי כדי לעודד הן חלולות ולא משמעותיות. אני לא מדברת עם אף אחד חוץ מהמטפל על הכאבים האלו. ובזמן האחרון הם משתנים. תמיד יש טריגרים שיכולים לעשות רע. אבל מצבור של קושי וכאב מפחיד אותי. אולי כי זה מחכה לי מעבר לפינה? אולי כי אני פוחדת מהתוצאות של התנהלות לא הכי טובה שלי? ואני גם לא מעיזה לכתוב אם משהו עשה לי טוב או קרו דברים שחיכיתי להם כי איך אני יכולה לעשות את זה כשאחרות סובלות כל כך... אז אם למישהי יש מה להגיד בעניין...

פיה יקרה אני חושבת שזה רעיון טוב להביא לכאן גם דברים טובים...אני אישית אשמח לקרוא על דברים טובים שקורים בחייך.... מה שלומך? התגעגעתי אליך דמעה

אופיר את אשה אצילה וגדולה. אנטלגנטית ומיוחדת במינה. מאחלת לך את כל האושר בעולם. לך ולמשפחתך המתרחבת:-

בחיי הפרטים לוקח לי המון זמן להקשר ואילו אתכן אני מרגישה כמו בבית בית שלא היה לי בילדותי בית שהקמתי בעמל מפרך רק אחרי שנים של זוגיות שעברה משברים לא פשוטים היום אני יכולה לומר יש לי בית ומשפחה ולמי שבאה ממקום כמו שלי זו אמירה ממש לא פשוטה. שמחה שאתן כאן. ושאפשר להתחלק בכנות גם בצער וגם בשמחה.

אין לי כח לשמוע... לראות לדבר להגיב רוצה להתאדות מהעולם... הנפילה הכי גדולה שלי מתרחשת עכשיו... שונאת כואבת בורחת והכי גרוע מוצפת................................................................................................ ............................................................................................................... ........................................................................................................................והכי גרוע לא מצליחה להפסיק .......................................לבכות............................................................... אם היה אלוהים בשמיים היה מרחם עלי ולוקח אותי מזמן. גם הוא לא רוצה אותי........................................................................................................... שלושה ימים רצופים של בכי, כמה מעייף.......................................

לבי נקרע לגזרים לנוכח מר יאושך ואוזלתך...... ובמיוחד לאור העובדה שילדים מצויים כאן בתמונה המדדה... האם יש בידי שביב של מפתח-חודו של מחט- למפלט מפלס המתח- לרווחתך ואושרך במישור המיידי- ההדדי?! אנא ממך תני לי סיוע לסייע בעדך. כואבת מאד את מצוקתך ומייחלת לשינוי מצבך........

ליאור היקרה איך את הבוקר? אמרת שהמטפלת שלך בחופש..מתי היא חוזרת? מכירה כל כך טוב את הנפילות האלה לתהום..גם אני נופלת לשם לפעמים ורק העובדה שיש לי בנות מוציאה אותי איכשהו משם...וגם אני עייפה עייפה ורוצה רק לישון ולא לקום יותר אבל זאת לא אופציה..לא לי ולא לך כי הילדים שלנו תלוים בנו. תחזיקי מעמד יקרה..אם אני יכולה לעזור במשהו רק תגידי.. מחבקת דמעה

האם יש משהו ספציפי שעורר את כל הנפילה? וכיצד את יכולה להקל על עצמך? אולי כדאי לנסות טיפול תרופתי לימים הקרובים? ראיתי כיצד זה יכול לסייע במקרים אקוטיים. עד שהשמיים יתבהרו מעט? אנחנו פה. שתפי אותנו. אנחנו פה בשבילך.

אני פוחדת שהמחשבות של עכשיו ינצחו,אני פוחדת שאני יוותר.אני פוחדת מעצמי. אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

יקרה אני איתך..תמיד....תשמרי על עצמך..בבקשה ממך.. דמעה

את כל הזמן בוכה שאין לך ילד והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים מילים חותכות,מילים שנכנסות לי פנימה כמו סכין המילים האלה זה הכאב הבלתי נסבל שלי, הכאב שאני רוצה להפסיק.

על מנת להצמיח עץ עושה פרי, טרי עלינו לנכש עשבים שוטים, משוטטים. ורק מתוך חשרת החושך הגדול ניכר חותמו של קרן האור המבליח- ככדור בדולח! תחזיקי מעמד, אני מאמינה בך בכל מאודי ומעודי. שדה ניר

כתם יקרה הינה היגיע מחר... מה שלומך? אני יודעת כמה קשה... נסי לעבור יום זה ...העסיקי את עצמך...אל תתני לעצמך לפול.. את יכולה סומכת ומחזקת אותך אידה

רוצה לברוח רחוק רחוק אבל איך אפשר לברוח מהקולות שמהדהדים בראשי?? לא חשוב לאן אלך הם תמיד איתי...הקול של אבא..הקללות..ההעלבות.."תגידי תודה שאני בכלל מוכן לטפל בך...אני מרביץ לך ובועט בך מתוך אהבה כי הרי את חיה פרועה ולא ילדה וחיה אפשר לחנך רק במכות...אל תבכי...רק אנשים חלשים בוכים..ואם תבכי כולם ישנאו אותך...למה בכלל אימצתי אותך? איך לא קלטתי שאת זבל??" והכי הכי כואב.."תגידי תודה שאני בכלל מוכן לגעת בך..אף אחד אחר לא ירצה לגעת בך לעולם ואם כן יגעו בך זה יהיה רק מתוך רחמים ולמרות הגועל שהם ירגישו". קולות של אבא..כמו תקליט שבור בתוך הראש...איך אני מפסיקה כבר לשמוע אותו??.איך??????????????? דמעה

דמעה יקרה, אני בוכה עכשיו נורא... איכשהו כמעט כל הכאב שלך עובר אלי (אל תרגישי אשמה, זה ממקום של הזדהות מוחלטת עם הכאב שלך...) קמתי היום רועדת מבכי, ובפעם הראשונה שמחתי שהילדים ישנים עד מאוחר.... הייתה אמורה להיות לי פגישה היום עם החזקה, אבל היא בחופש... כל-כך רציתי ביום העכור הזה לפגוש אותה, לשבת שעה על הריצפה אצלה בחדר, ולא להפסיק לבכות. מאד מבינה את הרצון הזה לעזוב הכל ולברוח... זה גם מה שאני רוצה לעשות עכשיו, אבל לא יכולה... בגלל הילדים כמובן. ברגעים כאלה אני מרגישה אותם כמו אבן ריחיים על הצוואר שלי, הם מפריעים לי למות, הם משאירים אותי בחיים, בעל כורחי, בגלל המחויבות שלי אליהם.... היום אני ממש רוצה למות, אבל המוות שלי הוא בגדר פנטזיה, אני לא מרשה לעצמי ליזום את המוות שלי, הילדים זקוקים לי. אבל הכמיהה הזאת למות לא עוזבת אותי, אוף, איפה החזקה היום?

תחמושת חיובית להרגעה מיידית כנסו בצד לקישורים למקום של ההצהרות החיוביות ונסו לומר אותן בקול כשאתן מרגישות כמו היום. בהצלחה. http://www.derech.net/thinkgood.htm

מכירה את התקופה שבה הקולות מהדהדים אמירות קשות מילים פוצעות ובמקרה שלך גם התעללות גופנית קשה . כל אלו הותירו צלקות עמוקות שמבקשות להרפא בדרך הזו של הצפה מחדש. מאחלת לך ערב שקט שבו תשמיעי לעצמך קולות אחרים. אחפש משהו שתוכלי לדקלם לעצמך בשעות חירום מעין אלו.

הבעיה היא שכבר הפנמתי את הקול שלו..זה כבר נעשה חלק ממני..אני לא יודעת איך להוציא את הקול שלו מהראש שלי... דמעה

דמעה יקרה אני יודעת כמה קשה שהקולות כל הזמן רצים בראש... אין מנוח... אין את השקט המייוחל... ולכן הרצון לברוח...הרצון לשקט.... למחשבות חדשות... מחשבות רגעות... מה בכל זאת יכול לעזור? מחזקת אותך אידה

תודה על התגובה..טוב לראות אותך שוב כאן. אני לא יודעת מה אפשר לעשות כדי להשתיק את הקולות בתוך הראש..גם כשאני חותכת זה לא ממש עוזר...אולי אנסה להחליף את הקול של אבא בקולות אחרים שתומכים בי...שווה לנסות. דמעה

כאב מילה קטנה בעלת שלוש אותיות עם עוצמה שאי אפשר לבטא והיא מתגמדת מול התחושות ומול העוצמות ורוצה לכבות תחיים לקצת ושיהיה כבר אחר אין לי כוח

כשעוטה אותנו: שוד ושבר. אנו מסוגלות להתגבר! להתחסן, להתחשל ולא להשבר! כי אלוהים לא מעניק לאדם ניסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו!- זה נקודת עמדת המפתח שלי בחיים! תחזיקי מעמד ילדונת יקרה ותעתירי בתפילות לאלוהים כי הוא:" אל שומע תפילות ותחנונים" ומצפה ומייחל לתפלותנו ותחנונו ומרחם עלינו כרחם אב על בנים. מאמינה בך שתצלחי את המשוכה של הפרץ והצווחה אף כעת.

ילדונת יקרה מה שלומך היום? הכוח שנגמר? החור הפעור.... מה יכול למלא שם? אמונה? בטחון? לא לבד אני יודעת קשה... וכמה כוחות יש בך... ובכל זאת ההרגשה היא שאפסו הכוחות... מחזקת אותך אידה

כשקראתי אותך נזכרתי במשימה שהביאו לי לפני שנתיים לכתוב מכתב לה'. אז חיפשתי אותו ומצאתי.. אז אני מעתיקה לכאן... 27/10/03 אלוהים לא מרחם על ילדי הגן! אני כותבת לך בורא עולם כן אתה שם למעלה אתה בכלל זוכר אותי? כן אני הילדה הקטנה שיום יום התפללה והודתה על עוד בוקר.... אני זאת שבכל פעם שיצאתי מהבית דאגתי לומר תפילת בדרך אני זאת שכל חג הייתה בבית הכנסת אתה שמעת אותי? בכל לילה מתפללת אלייך? אתה שמעת????????????????????????? אתה הקשבת למשאלות ליבי?????? תמיד אמרו לי שכן אז איפה היית? איך נתת לו לפגוע בי ככה? איך לא שמעת כשמילמלתי שמע ישראל בזמן שהוא חדר לתוכי? איפה היית כשהוא הרג אותי במכות? אדון עולם אתה קורא לעצמך? שומר על כולם אה? מעולם לא שמרת עלי מעולם! ואני המשכתי להתפלל והמשכתי לצום כי חטאתי בפנייך אלוקי חטאתי וכל יום הוספתי עוד חטא אני טמאה בעינייך אבל אתה נתת לו להמשיך ולגרום לי להיות טמאה אתה נתת לו לפגוע בי יום ולילה אתה לא שלחת לי מושיע אבל דאגת שהמשיך להאמין בך... לקחת אלייך פרח אחרי פרח... קטפת לי מהאדמה הזאת אנשים יקרים כל כך אחד אחרי השני ונתת לי להמשיך לסבול לכאוב את לכתם לכאוב את לכתי... ואני מה איתי? חשבת פעם עלי? חשבת על זה שאני לבד כאן שאין לי איש שבך האמנתי כי היית בשבילי הכל היחיד הגדול מכולם אלוקים כן אה אלוקים נטשת אותי עזבת אותי נתת לי למות בין החיים נתת לי להיקבר פעם אחרי פעם בגיהנום של עצמי בתור ילדה פחדתי מהגיהנום.. אבל אני חייה גיהנום כבר 7 שנים היום אני מפחדת מגן העדן.... לא מאמינה שיש חיים טובים אחרים אמרו שהחיים הם יפים אולי בעינייך אתה שהיית אמור להגן עלי מכל רע השארת אותי לבד ברגעים הכי קשים הפנת לי את גבך הכנסת סכין בליבי... איכזבת אותי הפקרת אותי ואל תגיד לא ראיתי לא שמעתי אני קראתי לך אני זעקתי לך אתה זה שבחרת להתעלם בחרת לאטום אוזנים לעצום עיניים לא כאב לך שהוא פוגע בילדה שלך? לא כאב לך? מבחינתי אתה כבר לא קיים איבדת את אמונתי כבר מזמן עוד אז.... לפני 7 שנים כשמילמלתי שמע ישראל ואתה לא שמעת.. ואתה חבקת ידיים בלי להושיט עזרה ובקול חרישי לחשת "יתגדל ויתקדש שמיה רבא.."

ופני כל החמולה המשפחתית מועדות לחינגה בצפון. ושאלה מתקתקת עד שאשוב: האם אתן מאמינות במונוגמיה? המשך חופש נעים....

לחשוב להרגיש טוב לגבי עצמי לגבי התיפקוד שלי לגבי המהות שלי שאהיה פתוחה לקבל את כל גילויי האהבה שבדרכי ולהחזיר עליהם בחום וברגישות משלי. שדה יקרה בילוי נעים. ולשאלתך מונוגמיה אינה דבר שבאמונה הוא דבר שאת מבצעת או לא מתוך הסכם הדדי עם השותף שלך. את האמונה שלי אני שומרת לדברים רצינים יותר למשל איקס ומיקס התגרשו! היית מאמינה....? חחחח אישית אנחנו משתדלים ליישם בחיינו מונוגמיה בגלל שהאופציה האחרת תכאיב מדי לי ולו. כלומר מטעמים מעשיים. אבל פה ושם היו מעידות ולא אפרט...משני הצדדים... מסוגלת בהחלט לאהוב בו זמנית כמה אנשים והמין הוא מבחינתי הדובדבן שעל הקצפת כשיש פנטזיות ורגשות התלהבות ומגע רגשי ואינטימי החלק הגופני הוא באמת השלמה ותוספת טבעיים. מתי אם כן מתחילה הבגידה?

מאחר ואנו פועלים ומפעילים, מתעפלים ומתפעלים בקורלציה ישירה לאמונתנו והשקפתנו. מפאת ואני אינני מאמינה במונוגמיה שהנה הקרבה על מזבח המולך אך גם לא בפוליגמיה מופקרת ומדורדרת. כי אם בדרך המלך- דרך האמצע, דרך הגיוון אך יחד עם זאת דרך ההגיון!. אני מיישמת במישור הפרגמטי כאשר אני בסטטוס זוגי: את הפרספקטיבה שלי בעניין על פי האמונה שלי. הבגידה מבחינתי משמעותה: מעילה באמון כהגדרתה היבשה והפשוטה- הלקונית והבנאלית! על כן בגידה מתחילה בו בעת שמעלנו באמון בן זוגנו על פי ההסכמים, ההבנות והתובנות של הזוג הספציפי בינו לבין עצמו. על פי ההסכם הבלתי פורמאלי, הבלתי כתוב אך המאד מחייב בין זוגות ידועים בציבור ו/או נשואים ו/או חברים פורמאלית לכל דבר ועניין. שהרי בגידה הנה דבר אינדבדואלי. ולא הרי בגידה לדידי כבגידה לדידך.

יקרה תהני בחופשה...ובקשר לשאלתך..אני לא חושבת שיש מונוגמיה באמת..זאת אשליה..גבר לא מסוגל להיות רק עם אשה אחת משך שנים...ואולי אני רואה את הדברים דרך משקפיים ציניים ומרירים כי אני הייתי נשואה לגבר כזה שרק ידע לבגוד ולפגוע. לא מאמינה שיש גברים שלא בוגדים..ואם יש נשים שחושבות שהגברים שלהם אינם כאלה הן חיות באשליה...זאת כמובן דעתי בלבד... דמעה

הן החוקה והן ההלכה הצרופה(שאגב אורחא:התימנים והערבים לא קיבלו את החרם עליהם עד עצם היום הזה) הכירו בחולשת הגבר המצוי בנשיאת אשה אחת לכל החיים ואפשרו לו פוליגמיה חופשית, פורקנית ומתירנית שאף היא לא הוכיחה את עצמה שהרי ידוע בה' הידוע כי מים גנובים ימתקו. אך כפי שהיה מאז ומעולם חלה החמרה והגברה מאז חרם דרבנו גירשום והגברים בוגדים כמובן מאליו והנם חזון נפרץ במחוזותנו, לדאבוננו. אך עם יד על הלב, ואנא במיטותטא דמעה, בתום לב: האם אנו לוליאליות ביננו לבין עצמנו וביננו לבין בני זוגנו- והננו מריות קדושות, שיות תמימות בכל הנוגע לקשר, לסטוץ, לרומן מחוץ לקשר הממסדי ולמין מזדמן?

כל השבת חיפשתי אותך.... שלחתי שיקראו לך.... לא היית בבית... שמחה להיפגש... מה את שותה מתוקה? ויש גם עוגיות טעימות....

ואת מקסימה? איך עברה השבת? בשבת אחים גם יחד או לבד?

ואני מרגישה רע לכתוב כי לא מגיבה וכמעט לא קוראת או נמצאת כאן באופן פעיל והמילים נאלמות מול הכאב של כולן ואני כותבת כי היא אומרת לי לכתוב כי הכתיבה היא האמת שלי המציאות שלי ההגנה שלי היא אומרת להעניק לעצמי מתנות כי הצעדים שאני עושה הם אמיצים היא אומרת לזכור שאני לא לבד לזכור את האומץ לב ואני מנסה לכתוב והמילים בורחות כאילו אם לא אכתוב לא אצטרך להתמודד והאומץ לב נראה שיקרי ומרוחק ואני אנסה לכתוב ואולי ככה להתמודד מול המציאות כרגע אני מתאשפזת אישפוז מלא עוד לא ברור מתי אולי תוך יום ואולי תוך שבועים מחכה בתור וכאילו כל החיים שלי כרגע בהמתנה ואני לא יודעת מה הלאה.. ואני מפחדת וחוזרת בראש לאותם מקומות רחוקים וסגורים ושוב הכל יהיה בשליטה של אחרים אבל זה לטובתי אני יודעת אני מוכנה לזה אני מוכנה להבריא וזה מפחיד יותר משחשבתי וככל שהימים עוברים הכל ניהיה אמיתי יותר והכל מתערבב ובראש התמונות לא נחות לרגע ומה יקרה יום אחרי שאצא משם? אני באמת איהיה בריאה?! אני אצליח לאכול כמו כולם? אני לא אפחד מזה יותר? מה יקרה? מה ישאר? מי אני איהיה? אם לא ילדונת עם הפרעות האכילה.. מה יחליף את זה מה יצליח למלא מקום כזה גדול בחיים שלי? ונאחזת בזה עוד קצת רק עוד קצת להיות חולה רק עד האישפוז רק עוד יום או יומיים רק עוד קצת לא לוותר על החולי הזה.. ואני נגמרת... ואני הולכת להבריא ואני מפחדת שבאמת אבריא... ואני מפחדת שלא אבריא... רק עוד קצת והכל יגמר והכל יתחיל.. אוף..

אני ושאר הבנות כאן, איתך גם ברגעים השמחים.... וגם עכשיו טרום האישפוז..... אני מקווה שהבנות כאן מסכימות שאדבר במקומן ואאחל לך בשם כולן החלמה מהירה.... המון בריאות..... מקדישה לך באהבה, קטע משיר שכתב נתן אלתרמן לביתו תרצה אתר. שימרי נפשך שימרי חייך בינתך.... ילדונת חיזרי אלינו בכוחות מחודשים... בהצלחה ליאור

שתעברי את התהליך הפנימי והחיצוני בקלות המירבית ותצליחי להגיע ליעדים שאת קובעת לעצמך. אני מבינה שיעד מרכזי הוא לטפל בבעיית האכילה לנסות להפסיק להשתמש באוכל כדרך למלא ריקנות אחרת שכוססת בך... ולמצוא שליטה בחייך מבלי לנסות לשלוט במה שאת מכניסה לפה ולגוף. ואכן את שואלת את השאלות הנכונות מה ימלא את העיסוק הזה? ומי תהיי אם לא תהיי הילדונת הפגועה והחולה? אני משוכנעת שהתשובות שתמצאי במהלך הדרך שתעשי יהיו יצירתיות מפתיעות מלהיבות ומלאות תקווה. אל תפסיקי לשתף אותנו. ושוב שיהיה רק טוב . יש לך הרבה אומץ. ומכאן האמון שלי ביכולות שלך.

באיזה הפרעת אכילה עסקינן? (בולימיה, אנורקסיה, אכילה כפיתית...)

ילדונת יקרה אני מתפעלת בכל פעם מחדש מהכוחות שלך..מהאומץ שלך. שולחת חיבוק גדול..ומאמינה בך וביכולת שלך לצאת מהמסע הזה מחוזקת. חושבת עליך דמעה

תודה על המילים על האמונה על הכוח שאתן נותנו לי.. אוף למה כולם רואים את הכוח שבי ואני רואה רק תחולשה.. ואני נאבדת .. אני מפחדת כל כך מפחדת אז לא הלכתי היום לאישפוז יום... אולי כדי קצת להרחיק ממני את המקום הזה שמזכיר לי בכל שניה שתכף הכל ישתנה... ואני אפילו לא מצליחה לצלצל להודיע שלא מגיעה גם כי מפחדת שכבר יש תאריך לאישפוז ומנסה לדחות עוד קצת את הקץ... אוף.. בא לי לבכות.....

ראיתי שני מקומות כאלו בימי חיי. האחד נוהל ע"י איש מקצוע מאוד עסוק שבכל זאת מצא זמן לבדוק הודעות ולהגיב ולו בקצרה אך בצורה ממוקדת לכותבים מספר פעמים ביום. הגבולות היו מאוד ברורים ללא השתלחות, תוקפנות, עלבונות סנקציות וציטוטי חוקים למיניהם... בשפע היו רק אמפטיה ונכונות לעזור. הפורום השני נוהל עלי ידי נפגעת בשלהי הטיפול שלה ואף שלא היה מושלם ניכר היה רצון טוב ויד מכוונת תוך הכרה במגבלותיה. והיתה לי האשליה לרגע קט שהתמיכה והמילים שם הן אמיתיות. שני המקומות האלו כבר אינם קיימים באותה המתכונת ועם אותם אנשים. אף שהייתי שמחה אילו היה לי מקום בטוח כזה כדי לחלוק חוויות ורגשות מדי פעם. זה משהו שכבר לא אצפה לו יותר. פורום מזכיר לי פגיעה והשתלחות. הזמנה להחשף ואז אגרוף בבטן הרכה. ניצול כוחני ואז חשיפה של נפגעות אחרות במערומיהן. מעדיפות להתכרבל בשבלול הפחד ולא לומר שבמקום כזה לא פוגעים באף נפגעת. לא ככה. ולחירות אמיתית של נפגעות אין מחיר ולא סותמים להן פיות. או ששטיפת המוח שאני רעה עבדה. וזה נשאר. בחוסר היכולת לבטוח. בטעם רע שהולך איתי ולא מרפה. אם הייתי פוגשת במשהו כל כך טוב ומחזק עד שחומות ההגנה והפחד היו מתמוססות אולי הייתי מנסה שוב. אבל זו חוויה מאכזבת. פעם אחרי פעם. פורום לאוכלוסיה כזו דורש ידע ומיומנות ויכולת ורצון שאין לכל אחד. כמה זמן יקח להחלים מהפגיעה הזאת? פגיעה אמיתית שלא היתה צריכה לקרות? כמו כל הפוגעים שפגיעתם רעה, סליחה לא תהיה שם. ואני? בטיפול יהיה הכל ומחוצה לו אני אשכלל את היכולת שלי לא לדבר את הכאב ואת הצורך ואת מי שאני עד הסוף. פעם אולי יהיו לי כוחות ויכולות לעשות את זה לבד. עכשיו זה לא מתאים. ואולי כשאני אבריא גם אני כבר לא ארצה את התכנים האלו בחיי היומיום שלי.

פיה יקרה, קראתי וחזרתי וקראתי את מה שכתבת. ניסיתי באמת לרדת לסף דעתך.... אני מרגישה אותך כואבת, פגועה, מאוכזבת. האם היו לך ציפיות מסוימות מהפורום הזה? מה גורם לך להרגיש חוסר רצון לשתף? אני אומר לך בכנות, לפי דעתי, כך לפחות אני מרגישה התגבשה כאן קבוצה נהדרת של נשים, שמאד מבינות אחת את השנייה. יש הזדהות מוחלטת אחת עם הכאב של השנייה. אם לדוגמא כתם כותבת לפנות בוקר שקשה לה להירדם, אני בהחלט מבינה על מה היא מדברת.... אם לדוגמא דמעה המקסימה שלי, מדברת על הקושי שכרוך בטיפול, וכמה הטיפול חיוני בשבילה אני כל-כך מבינה אותה.... לפי דעתי נוצרה כאן שותפות גורל ניקרא לזה כך, בין מי שלוקחות כאן חלק בפורום, בבחינת "זר לו יכנס לא יבין זאת" מעין שותפות גורל.... ואני חושבת שיש המון נחמה במקום הזה.... לשמוע תגובות ומילות עידוד מהבנות האחרות זה משפר במשהו לפחות את ההרגשה... השאלה היא למה את מצפה מהמקום הזה? ובחיי שאני לא שואלת ממקום של ציניות חלילה, אלא באמת מעניין אותי, ואחת הסיבות שאני רואה בהרבה מצבים בחיים שלי, מצבים של ארעיות, לוקחת כמעט הכל בערבון מוגבל זה רק לא להתאכזב... אני מקווה שתרצי להמשיך ולשתף אותנו בעוד דברים. אני באופן אישי אשמח אם תישארי. ליאור

זו חוויה פנימית שלי. ודברים שקרו כאן כשנמחקו הודעות שלי.. איכשהו אלו היו הודעות קשות שהיה קשה לכתוב אותן שמבטאות את הצרכים והתסכולים שלי ותמיד היה מן "אופס, טעינו". אבל גם אי אפשר היה לשחזר אותן. וכשזה קרה יותר מפעם אחת... אז לא אמרתי כלום אבל מסתבר שלא שכחתי... כל פעם שאידה נעלמת ובנות מתחננות לסימן חיים זה מחרפן אותי. כנראה שמעורר כאב ישן. וגם זעם ותסכול. אדם שבא כאיש מקצוע לא אמור לעשות את זה לנפגעות שדי מפתחות תלות במקום כזה. מצד אחד אני מרגישה צורך ובגלל מה שקרה לי בעבר בקבוצות ופורומים לנפגעות לא מעיזה להשען. גבולות ותדירות של נוכחות אפילו אם היא דלילה צריכים להיות ברורים. אפשר תמיד להודיע כשמחשב מקולקל כמו שעושות משתתפות שאחרי הכל אין להן מחוייבות. קשה לי בימים האחרונים. מסע פנימי מתיש למחוזות מפחידים וחלקים שמתעקשים להתבטא.

אכן יש פה קבוצה חמה של בנות שתומכות שמשתפות שמייעצות ומחבקות. אוהבת כל אחת מכן. כל אחת מיוחדת כל כך בדרך שלה. בסגנון שלה . במהות שלה. שמחה שפגשתי בכן. פיה יקרה . מותר גם לכעוס ולפחד . זה בסדר להרגיש את כל טווח הרגשות. לגיטימי לחוש תחושת נטישה. ולבטא אותה. להתחבר למקומות כואבים של דחיה והשפלה ולהביא אותם מאז לכאן ולפעמים לחיות אותם מחדש. עצם היכולת לכעוס מצביעה על כך שאת חשה די בטחון להביע את הדברים. וגם להביע פחד וחרדה או לבדוק את הגבולות. זה בסדר. אנחנו פה. שיהיה שבוע טוב.

אידה היקרה האם עזבת את ניהול הפורום? פשוט נעלמת לנו ולי לא ברור אם את בחופש או שזהו כבר עזבת. מקוה שאולי בכל זאת את עדיין איתנו ושאולי החלטת לא לעזוב. תני סימן חיים..אני מתגעגעת http://zman.typepad.com/photos/pictures_to_muse_by/etheral_light.jpg דמעה

ברור לי שהמצב הזה של חוסר וודאות מעורר הרבה רגשות סביב נושא הפרידה או העזיבה שאולי נחווית גם כנטישה. אשתדל לתת תשובה סופית בימים הקרובים.

שמחה שחזרת...איך את מרגישה? הנה תמונה בשבילך... http://www.anamcarareiki.net/images/Faery_and_Dragon.gif דמעה

תודה לך על התמונה המקסימה את עלופה בתמונות :) איך אני מרגישה? נפשית אני מרגישה טוב אבל פיזית עדיין לא משהו אבל לא נורא עוד כמה ימים זה יעבור ואיך את מרגישה היום? קצת יותר טוב?

נסעתי לסוף שבוע לדודה של האקס,מנסה לישון ולא מצליחה,כולם כבר ישנים ורק אני עדיין ערה,לא רגועה,אני מרגישה עייפות שכבתי במיטה ניסיתי לעצום עינים והעינים ממאנות להעצם, אולי לא מרגישה בטוח כי זה בית קרקע,מפחדת שמישהו יכנס מהחלון,מפחדת לאבד שליטה שאני ישנה, צריכה להיות בהיכון, נראה לי שעד שלא יאיר הבוקר אני לא אצליח להרדם,נזכרת בתקופה שהימים היו לילות והלילות היו ימים,הכל התהפך לי,הייתי על המשמר עד הרגשתי ביטחון, אני מקוה שזה לא מתחיל שוב לחכות לאור הראשון של הבוקר,כי אני אקרוס ככה איזה כייף להם שהם מצליחים לישון, איזה כייף להם שהם יכולים לישון עם חלונות פתוחים, הזמן זז לאט,ניסיתי לקרוא ולא מרוכזת, בוקר תגיע כברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

עולים לי דברים כנראה ,אין לי כוח לזה כברררררררררררררררררררררררררררררר

כתם יקרה הלילה עבר..איך את הבוקר? שולחת חיבוק (((((((((((((((((((((((((((((((((כתם)))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

האם אתם עדיין בקשר? ומה מניע אותך להיות איתם בקשר? האם הבעיה של ההוצאה לפועל עומדת להפתר? האם הם יסייעו לך בכך?

לגבי ההוצאה לפועל ביום חמישי הלכתי עם עוד מישהי הבאתי מסמכים ונאמר לי שתוך ארבעה ימים תהיה החלטה,במידה וזה לא יסתדר יש לי מישהו בעבודה שעובד בשי"ל והוא יתן לי עורך דין ללא שכר. נקוה שלא נגיע לזה וזה יפתר,כי זה עשה לי הרבה בלאגן העיקולים על החשבונות עם המשפחה של האקס לא היה קשר עד לפני שלושה חודשים לא קשר רחב אלא ספציפי מדובר באשתו של אח של חמי לשעבר. עוד שהייתי נשואה היה בין שתינו קשר מיוחד,ואז התגרשתי וגם ניתק הקשר עד שנסיבות מיוחדות החזירו את הקשר זה כבר הפעם השניה שאני מגיעה אליהם למושבה,לפני חודש גם הייתי,אנחנו לאט לאט מחדשות את הקשר שנקטע לפני שלוש שנים. יש לנו הרבה נקודות משותפות שחיברו אותנו שוב.

http://www.tucsontattoo.com/HOPELESS.jpg דמעה

ואיך את מרגישה באופן כללי? האם השתפר מצב הרוח?..... מהדברים הקשים שחווית בתחילת השבוע? דואגת לך............ חושבת עלייך......... ליאור.

ליאור היקרה לא טוב לי..אני מאוכזבת מעצמי שחזרתי לפציעות העצמיות..הבטחתי לעצמי ולמטפלת שלי שלא אחזור לזה ולא הצלחתי לעמוד בהבטחה...אני שונאת לאכזב את עצמי ככה אבל יותר שונאת לאכזב אותה..וביום שני היא תסתכל עלי עם המבט העצוב הזה שלה..עם המבט המאוכזב הזה..ואני מרגישה כל כך אשמה עכשיו..וכל כך חסרת אונים מול הכאב המציף הזה... דמעה

לילדה הקטנה שצורחת בתוכי...אני מסתכלת עליך..כל כך קטנה..שיער בהיר וחלק..עד הכתפיים..פוני שכמעט מכסה את העיניים העצובות...רואה אותך עומדת באמצע שום מקום וצורחת...מעינייך זולגות דמעות...אני לא יודעת איך להרגיע אותך..אני לא יכולה לחבק אותך..גם אני כועסת עליך...גם אני שונאת אותך..ואת רק יודעת לצרוח ולצרוח...ואת רק יודעת לפחד..אני לא יכולה להיות אמא שלך...אני רק רוצה שתפסיקי לצרוח..כואב לי לשמוע אותך....חותכת את עצמי אבל עדיין לא מצליחה להשתיק אותך...את צורחת מכאב..צורחת מבדידות..צורחת כי אין מי שיחבק אותך...אני כל כך מצטערת עליך..כל כך מצטערת על מה שעשו לך..וכל כך מצטערת שאני לא יודעת איך לחבק אותך.... דמעה

ואני כבר כמה זמן רוצה לחטט בכאב הבלתי אפשרי הזה, יחד עם המטפלת שלי... אבל עכשיו היא בחופשה ארוכה, מקווה שהיא נחה.... אוגרת כוחות..... ואני מוצאת שהמפגש השבועי איתה חסר לי. אני פוחדת לחשוב על עצמי במונחים של מכורה לטיפול... אבוי לי אם זה יהיה מצבי, לא רוצה להיתחבר אליה רגשית, היא רק מטפלת....היא מאד עוזרת לי זה נכון, אבל אני נלחמת עם עצמי לא לקחת אותה למקומות אחרים... השבוע בכיתי בגלל איזה פרט ביוגרפי שלה.... והרגשתי מוזר.... אם יש משהו נשגב באשה הזאת זה הכח שלה, לאט לאט אני מפסיקה לחפש את הדמעות שלה, אבל עדין מדהים אותי איך היא לא בוכה יחד איתי.... אולי כי אני בוכה בשביל שתינו, לא יודעת.... שתחזור כבר מהחופש, אני לא יכולה להמשיך לאגור את הכאב....

ליאור יקרה מזדהה כל כך עם כל מילה שכתבת.... דמעה

ואת מנסה להסתכל עליה מהצד אבל היא חזקה ממך ובכל פעם שואבת אותך מחדש לכאב ההוא. עד שתרגישי די חזקה ובטוחה כדי להקל עליה. ואולי חלק מהמפתח הוא לנסות לעשות לעצמך טוב כמו שאת היום? ואז מהמקום הזה להתחזק ולהגיד לה מתישהו את שייכת לעבר הנורא הכואב הפוצע שלי אבל אני ממלאת את החיים שלי גם בתכנים אחרים. מה דעתך דמעה? האם זה אפשרי?

שיהיה לכן סוף שבוע נפלא!

ראשית עברו על הקלפים ותבחרו את אלו שמצאו חן בעיניכן אחר כך קראו את הפרשנות של הקלפים קריאה נעימה... http://www.alternativit.co.il/Ronen/Shulamit.htm

אני בחרתי כבמטה קסם את קלף הכוכב ללא עוררין ומסתבר שגם ללא סימוכין ותימוכין ומה בחרת את אופיר יקרה?

היום ב7 בערב שכני, בן גילי, ניסה להתאבד ולהחיש את מותו. מיודענו הנואש, חולה פסיכוטי מגיל 14 , מאושפז לסירוגין, קפץ ממרפסת ביתו בקומה השלישית הישר אל זרועות ילדי החמד המשתובבים בגינת השעשועים. ילדה מבועתת צפתה בנפילה היזומה מהחל ועד כלה והיא אחוזת אימה, שרויה בטראומה. ילדי מחמדי היה בשטח וקלט וינק את כל מפלס המתח. האוירה באטמוספרה השכונתית הנה עכורה, עגמומית ונוראה. אמבולנסים הגיעו בזה אחר זה. הבחור פצוע באופן אקוטי- שרוי במצב קשה. תישאול האם וכל התנהלות החקירה בידי המשטרה רק הוסיפו אש למדורה. ואני מאובנת, משותקת, תוהה, המומה, כואבת, ומוצפת... חוה כמתבקש את האיבוד לדעת, מדעת, של עצמי. עד מתי רע ומר?! אימתי- הרע יומר?!

מקווה שאת והילדים תתאוששו בהקדם מהחוויה הקשה.

שדה ניר יקרה שלי, כמה מזעזע כל פעם מחדש, לראות לאיזה מקומות נוראיים, יכול הייאוש לקחת את הבן אדם. מצטערת בשבילך ובשביל הילד שלך, שהייתם עדים למחזה הזוועה הזה. מקווה שתצליחי לצאת מהמראות הקשים.... ולא תהייה להם השפעה הרסנית לגבייך. דואגת לך תמיד! שבת מנוחה לך ולילדך. ליאור

סוף סוף בבית מול מקלדת בעברית איזו הרגשה טובה רק אם האף והאוזניים היו נפתחים קצת, הייתי יכולה להרגיש עוד יותר טוב לא מצליחה לנשום כמעט ובקושי שומעת אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף למה אני תמיד חוזרת חולה מהחופשות שלי?????????

מקווה שאגרת כוחות ואת נסוכה בתעצומות מחודשים..... לגבי ההצטננויות התכופות הם נובעות מחילופי אנרגיות... סוף שבווע נעים

החלטתי קצת להתנתק..אני מפורקת ממש בימים האחרונים ומרגישה צורך להתרחק מהכל ומכולם. אחזור כשארגיש יותר טוב. תשמרו על עצמכם http://albums.laurenstravels.com/albums/album12/IMG_3136.jpg דמעה

ולא עקירה מהמסד עד הטפחות כפי שפינו משפחות על נשיהם, עולליהם וטפיהם.. והם הפכו להומלסים חסרי כל.... אם כך אני מסכימה ומצודדת בהתנתקות ארעית זאת:- דמעה תחזיקי מעמד ותאגרי כוחות. סוף שבוע נעים וחמים, שדה ניר

אני עוד בשוק מעצמי, לא מאמינה שעשיתי את זה. אבל סיפרתי לבעלי הטרי מה קרה זה היה בול אחרי שיצאתי מהטיפול הלא מתוכנן, לאחר שאתמול חברה שלי הלשינה למטפלת שלי על זה שאני בכלל לא משהו. המטפלת צלצלה אליי ואמרה שאנחנו חייבות להפגש. אז על הבוקר הגעתי אליה הטיפול כמובן היה נוראיייייייי אבל לפחות איך שיצאתי ממנו סיפרתי לו מה היה. הקטע שלא יכולתי להוציא מהפה שלי מלה, פשוט לא הייתח מסוגלת ,למרות שרציתי המלים לא יצאו. אז ביקשתי שיעזור לי וישאל שאלות. ואז דרך השאלות הוא הגיע לזה. ואפילו גילה מי הבני דודים. ואז קצת סיפרתי, והוא קצת שאל שאלות. וחיבוק גדול. ואני כבר הרבה פחות שונאת עצמי, לפחות על זה שהייתי צבועה ושיחקתי אותה שהכל בסדר.

מבולבלת יקרה עדיין מבולבלת? ניראה לי שפחות..... איזו הקלה מביאה איתה הידיעה שאפשר לספר, לחלוק את הכאב עם מישהו כל- כך קרוב. צריך המון אומץ.... כל הכבוד לך.... אבל הייתי רוצה לשאול אותך משהו, וזה באמת לא ממקום של לקלקל לך את השימחה חס וחלילה. האם את מספיק בוטחת בבן הזוג שלך, כדי לחלוק איתו סוד כזה? האם את לא חוששת שבסיטואציות מסוימות, הסוד הזה שלך ישמש איזה כלי בידו על מנת לפגוע בך? אני מאד מקווה שהזוגיות שלכם בנויה על יסודות חזקים, כדי שגילוי מעין זה לא יערער כלום..... בהצלחה ליאור.

עכשיו הוא יוכל לתמוך בך בנקודות שאת באמת זקוקה בהן לחיזוק. כל הכבוד על האומץ ועל הנכונות לתת אמון. בטוחה שהוא יאהב אותך רק יותר בעקבות הידיעה.

אני רוצה ללכת לטיפול בעקבות תקיפה מינית שמשפיעה לי על החיים בצורה כזאת שאני שאני מגיעה להרס עצמי אני רוצה לקבל עזרה אבל אני מפחדת מה עלי לעשות אל אני פונה

היי אור, ברוכה הבאה, מברכת אותך על תעצומות הנפש, והרצון החזק להירפא. ישנם כמה אפשרויות לטיפול... טיפול פרטי את חייבת לברר קודם מי המטפלת, רזומה מקצועי, נסיון, וגם שתהיה מוכרת על ידי הרשויות. טיפול בנפגעת תקיפה מינית זהו טיפול שמטבעו ארוך וממושך, ואם הוא נעשה במסגרת פרטית יכול לעלות המון כסף. לעומת זאת טיפול במקום ציבורי, הוא לא פחות טוב ויעיל... במקום שאני מטופלת לדוגמא ישנם מטפלות עו"סיות קליניות בעלות תואר שני לפחות שיוצאות להכשרות מדי פעם ומתעדכנות כל הזמן. יתרה מזאת בגלל שהן עובדות במקום ציבורי אין חשש להתחזות או משהו כזה... כמו כן הן מקבלות הנחייה מקצועית שבועית ועוד.... והכי חשוב מבחינת המטופלות, שהטיפול הוא בחינם. אז תבחני את השיקולים שלך... אם תחליטי על טיפול במסגרת ציבורית פני לעובדת סוציאלית באזור מגורייך והי תפנה אותך. מקווה שעזרתי.... בהצלחה יקירה ואת מוזמנת להישאר.

לא מישהי לא ממקצועות הטיפול המוסמכים לא מישהי שמטפלת בדרך כלל בנפגעי סמים ולא מיומנת ומכירה את מאפייני הפוסט טראומה המיוחדים לנפגעות תקיפה מינית מישהי או מישהו שיודעים מה הם עושים. בהצלחה. בטוחה שיש במרפאה לבריאות הנפש או ברווחה או דרך קופת החולים פסיכולוגית קלינית או עובדת סוציאלית שהיא מטפלת מוסמכת בנפגעות תקיפה מינית. בעלויות מינימליות. נסי דרך רופאת המשפחה לקבל הפניה מסודרת.

תדיר כאשר אני שואלת בתום לב מטפלת/ת פוטנציאל/ית האם הם מומחים בטיפול בנפגעות תקיפה מינית תשובותיהם מתחמקות באלגנטיות ובנון שאלנטיות ולעיתים מגומגמות. התשובות נעות החל מ:אני מומחית בכל סוגי הפרעותאישיות/הפרעות נפשיות/מצוקות נפשיות/דילמות חיים ובעיות. וכן: אני פסיכולוגית מוסמכת ורשומה בפנקס הפסיכולוגים. ועד: בין שאר המטופלים שלי טיפלתי אף בנפגעי תקיפה מינית לעיתים וכדומה.... במה עלי להתמקד באופן קונקרטי ופרגמטי כאשר אני בודקת רמת מומחיות של מטפל/ת בנושא תקיפה מינית?

כן יופי עוד טיפה,עכשיו תחטפי סנוקרת מכת נוק האוט דברים שקשורים לאקס ממשיכים לנחות עלי, בגלל טעות ברישום תעודת הזהות של האקס עיקלו לי את החשבונות בבנק,בהתחלה החשבון הקודם,ועכשיו החשבון שאני עובדת איתו רוצים לעקל לי גם את הנכסים שנשארו לי מהעיקול הקודם תרימי קצת את הראש תנסי לקום מהבור בשביל מה בעצםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם שבורה מידי,כואבת מידי,עייפה מידי,

אני כל פעם שוכחת שאסור להעיז להרים את הראש כי ישר חוטפים מכה...היה לי שבוע כזה..מכה רודפת מכה..כבר אין בי כוחות..אין לי פתרונות...מצרפת תמונה בשבילך...:( http://www.cornwallcam.co.uk/bestofsouth/Kynance270203(4).jpg דמעה

http://www.cornwallcam.co.uk/bestofsouth/Kynance270203(4.jpg

ובכל זאת בין לבין יש רגע של חסד. מזכיר לי שהיום בביקור בית אמרתי לבעל בן 75 גבר נאה מתפקד צלול שאשתו פתאום לקתה במחלת נפש או בדמנציה מלווה באלימות ובחוסר התמצאות והוא מנסה לעכל את המכה כלפי חוץ נראית טוב הוא עוד לא מבין מה עומד להיות... אמר לי בסוף הפגישה ואני חשבתי שאנחנו נגיע לזיקנה ביחד וננוח ונהנה ונלך לים נהיה בריאים וחזקים לא יודע מאיפה המחלה הזו באה לנו אמרתי לו בהומור חשבת שתקבל הנחה...שיעשו לך מלמעלה הנחה... דמעה וכתם למרות שצרות באות בצרורות אומרים ויש תקופות שגם כספית לוחץ וגם בריאותית עדיין יש את הבחירה החופשית אם להתמקד במה שאין או במה שיש גם מבחינת האישיות למשל להתמקד במה שאין לי? או בתכונות החיוביות שניחנתי בהן ואותן להגדיל ולעבוד דרכן?

מכה חזקה מהתקרה,התחושה היא של החוסר אונים מול הגוף הזה שנקרא הוצאה לפועל שברגע אחד משתלט לך על הכל והופך לך את החיים. ותודה על התמונה שצירפת.

כתם יקרה, כמה קשה הסחרור הזה שאת נימצאת בתוכו בעל כורחך. הלוואי שהיו לי עכשיו מילות נחמה בשבילך... היי חזקה מתוקה,ולא תמיד חייבים להרים את הראש, לפעמים ברגעים של סופה עדיף אולי מעט להתכופף... לתת לסופה לחלוף מעלינו... ואז לקום בכל הכח.... מאחלת לך מכל הלב שהסופה הזאת תחלוף מעלייך, ולא תשוב לעולם. ליאור.

נכון תיארת את התחושה שאני נמצאת בה,סיחרור בעל כורחי,החיבור התמידי לאקס אני מרגישה שהוא עדיין לא הרפה ממני,שהצל שלו אחרי,ושמתי לב שאני מתחילה קצת להסתכל למעלה ואלי גם להתחיל לעלות מהבור הזה שאני בתוכו,מגיעה משקולת ומוטחת על הראש שלי שוב, כמה כבר אפשר להתמודד,לפעמים אני מרגישה שאני נמלה קטנה שדריסת רגל מוחצת אותה ככה סתם בלי כוונה.

היום הייתי ועודני- זונה ליום אחד. זונה ללא תשלום של טבין ותקילין וקופה של מצלצלין. אך שילמתי כדבעי בגופי, ברוחי, בנשמתי. ברמיסת כל אושיות הנרטיבים והמוסריות שלי. השלכתי מוסרות המקובלים עלי מקדמת דנא וחציתי כל גבול שפוי! זונה, שרמוטה, אחושרמוטה- זאת אני בכבודי ובעצמי! אולי באמצעות סקילה אהיה מסוגלת לקבור עצמי ובאותה הזדמנות לקבור את רגשות האשמה, הנקמה יסורי המצפון ותחושת התיעוב והמיאוס...העצמית- המצמית!!!

שדה יקירה שלי, עוררת את סקרנותי.... התוכלי לפרט יותר.... כי לא ממש הבנתי.... למה התכוונת.... האם פרקת עול במובנים מסוימים? הרשת לעצמך התנהגות הסותרת את הערכים שלך? ומה את מרגישה עכשיו?

אמש חשתי כחרמש. אמש לאחר תוכנית "ההתנתקות" הטוטאלית והתיאטרלית מסטוצים וחפוזים פזיזים-אימפולסיבים, במשך כשנה שלמה בה היתי שיה תמימה... לאחר שחגגתי ניצחון שנתי על כל דאלים- גבר! לאחר שגברה וניצחה אראלה את ציקצוק שפתי האלים..... ומצוקת הצוקים- השמוליקים הדפוקים. חזרתי למעגל ההתמכרות- ההפקרות העצמית. ומסרתי עצמי, הפקרתי גופי בידי 2 גברים סוטים(לא בו זמנית) שהכרתי 10 דקות קודם לכן. לא היו יחסים מלאים כי הסיטואציה לא איפשרה רק לנקוט בדרך פשרה אך הם היו מלאי מטענים, רוויי דיונים עם עצמי, עתירי האבקויות וסלידה ותיעוב עצמי. הייתי זונה ליום אחד. שיוטבע בי לדיראון עולם, יחקק בי- לעולמי עד! יום השנה שבו אזכור, אשמור ואנצור את הישנות הפגיעה. את התרפסות הכניעה. את אפסיות הנשימה, ארסיות הנשמה. את הרצון לנקמה מזוכיסטית-בעצמי. והרצון הגובר כמעין המתגבר- לפגיעה ופציעה עצמית! אמש הוכחתי לעצמי ולעם. כי זונה הייתי ונותרתי. ביום השנה לניצחון- מעדתי ונכשלתי! זונה מגיל ינקות ועד בגרות. זונה מוכנה ומזומנה זנזונת ומזדיינת שכמותי.... לא יפלא כי הקאתי את הנשמה אמש באוטובוס......... הקאתי את תחושת הקבס, התיעוב והאפס שקרוי אני!

מתחילה לאט לאט, הודות לתהליך הטיפולי האפקטיבי שאני עוברת, להשתחרר מהטראומות שלי. לאט לאט בזהירות רבה, האמון הוא בעיקר באנשים מסוימים שאין לי שום זכרון כואב מהם, להיפך.... אחד הדברים היותר קשים שעברתי בתקופת הנישואים, היה הבידוד החברתי... הוא הרחיק אותי מכל החברות שאספתי במשך השנים, חברות שהיו תחליף מצוין למשפחה שאין... כבר תקופה ארוכה שאני נזכרת בחברות שהיו לי , שאספתי בזכות האופי שלי, היכולת שלי להיות נאמנה ולויאלית, ובעיקר חוש ההומור, ושמחת החיים שלי שאני מרגישה בתקופות טובות. וכבר כמה זמן שאני נזכרת בחברה טובה היינו ביחד שנתיים בפנימיה, ונזכרתי בכל הדברים שעברנו יחד, הבריחות הקטנות מהפנימייה... עבודות משק בית שהיינו עובדות אצל משפחות שגרו סמוך לפנימייה... ואיך הטבחית בחדר אוכל ראתה אותנו ודיווחה למנהל... ואני בתגובה זרקתי לה על הפרצוף את הצלחת מלאת הגבינה של ארוחת ארבע... בשאר החוויות אני אשתף את החזקה (המטפלת שלי) בקיצור היו מכנים אותנו שמשון ויובב, אני שמשון גבוהה רזה ערמומית זריזה... והיא יובב עגלגלה מסורבלת מחרה מחזיקה אחרי כל מה שאני אומרת ועושה... אבל אני יכולה להשבע שבקטעים מסוימים היא היתה שמשון.... ופתאום אני מתחילה להרגיש את השחרור הנפשי מהכלא שלי... והשבוע חידשתי איתה קשר אחרי שבע עשרה שנים שלא ראיתי אותה. דרך אחותה הגעתי אליה, והיא התקשרה אלי אתמול. הרווקה הניצחית התחתנה רק לפני שלוש שנים, יש לה שתי בנות. הייתי המומה מהתהפוכות שעברה... תבוא בקרוב לבקר... הזמינה אותי לסוף שבוע בתורכייה, אני מחכה ששחף תחזור, לא יכולה להפקיר משמרת.... ומה שאני רואה כאן, בכל הסיפור הזה הוא עוד ניצחון גדול שלי... אני שפחדתי לנשום לידו... שלא לדבר על דברים אחרים. פתאום יכולה לחדש קשרים חברתיים... ליזום דברים, מבלי לפחד מהתגובה שלו... מהמכות שלו... האמת כל הכבוד לי..... ולחזקה....

את מהווה הוכחה כי ניתן להחלץ מעמק הבכא. יקירה שלי: היי ברוכה......

ומציאת המכנים המשותפים היא דבר מעצים מאד. התחושה שאת יכולה להיות בקשר קרוב לתת ולקבל היא נהדרת. גם אני בתקופה לא קלה של בדיקה עם עצמי לגבי חלקים שהייתי רוצה לשנות באופי שלי וחברה טובה בעלת הומור רגועה שלוקחת בפרופורציות מרגיעה מעודדת ומשמשת צרי לנפש. לכל אחד יש ימים טובים יותר וטובים פחות חברה טובה כמו נפש תאומה לפעמים באה להיות לצידך כשאת עושה את המסע. היא באמת שם מקבלת אותך כמו שאת לא מוחאת כפיים באופן אוטומטי אבל יודעת להעיר לך בעיתוי ובטון הנכון על מה שכדאי לך לשנות. וגם היא לפעמים מתפלק לה ...וצריך לדעת לסלוח... גאה בך על המודעת למה שאת עושה לתהליך השיקום שאת מבצעת עם המון כוחות נפש רוח ורגש. גאה בך ושמחה שאת כאן.

jast wonted to say you that y am here AND readıng you and y commıng back soon than y wıll can to wrıte you at the languege that y ckow well good nıght shahaf

המקלדת שלה במלון היא בשפה לא ברורה לכן היא הסתבכה עם האותיות היא מוסרת לכולם דרישת שלום חמה