פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

הגוף שלי עושה מה שבא לו. אני רק חושבת על זה והלב שלי כואב כל כך, אני לא מצליחה לנשום, פשוט אין לי אויר והלב דופק כל כך חזק. ואתמול לאוסף נוספה גם בחילה, פשוט רציתי להקיא והפנים היו לנות כמו סיד והעיניים אדומות. ממש פחדתי מעצמי, לא הבנתי מה עובר עליי. בחיים לא כאב לי ככה ולא ראיתי את עצמי ככה.

jast to say that y know thıs fıllıngs you are not alown

נמאס לי סופית...נמאססססססססססססס...נמאס מחוסר האונים מול העולם..נמאס מאנשים שרודפים אותי..מזכרונות שרודפים אותי..נמאס שאני לא יכולה לשבת באוטובוס ליד מישהו או מישהי מבלי להכנס לפאניקה...נמאס שהטיפול כל כך קשה..נמאס כבר להיות תלויה כל כך במטפלת...נמאס לכאוב ונמאס לחלום ונמאס לשמוע את הילדה הקטנה והפגוכה שחיה בתוכי צורחת ללא הפסק...נמאס לפחד ונמאס לרעוד ונמאס לבכות רק לבד ולא לאפשר שינחמו אותי..נמאס לחיות כבר בלי חיבוק..בלי תקוה...פשוט נמאס כבר כל כך..והכי נמאס מהתחושה שיש לי שאני לא יכולה לשנות דבר... דמעה מיואשת

נמאס לי להיות חולה...נמאס לי להזריק אינסולין..כל יום כל יום פעמיים ביום....לא יודעת כבר מה לעשות...שום מקום כבר לא מרגיש לי בטוח....מצטערת שאני ככה על הבוקר... דמעה

לא יודעת אם יעזור לשפר ולו במעט את התחושות הקשות שלך, אבל נתקלתי היום באמרה נאה, ואני שולחת לך אותה, בתקווה לתקופות שלוות יותר... " התקווה תמיד דוחפת הלאה ומבטיחה לנו שהמחר יהיה טוב יותר" (טיבולוס) אגב איך ניגמר עם ההוצאה לפועל? האם הסתדר לך כפי שרצית? חיבוק אוהב ומנחם מכאן עד אלייך ליאור

אני כל כך מבינה מה שאת מרגישה ומזדהה עם כל מה שכתבת. הלוואי והייתי יודעת איך לנחם את עצמנו, איך לעזור לנו שיהיה קצת אחרת, קצת יותר טוב. אבל לצערי אין לי מושג, אני בטוחה שאופיר תדע מה להגיד הרבה יותר טוב ממני. בנתיים אני יכולה לשלוח חיבוק ענקקקקקק מלא באהבה והבנה ולקוות שיום אחד הסיוט הזה ייגמר ושנצליח להתמודד איכשהוא עם הגועל הזה.

לי פה,כואב מידי רוצה לקחת את הדברים שלי ולנתק את עצמי מהארץ הזאת שיר שמרגיש לי עכשיו כל מילה מתחברת אליי פרח משוגע רחל שפירא היא הייתה הקיסרית הלבנה של הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה היא הייתה הקיסרית של האובדים והתוהים הנודדים במרחבים של אלוהים. היא הייתה הקיסרית היחפה ושפחתם של הכאב והבדידות החשופה היא הייתה הנערה המקבצת נחמה במיתרים הניחרים שבגרונה היא כמו מי שנלחם על חייו היא שרה כמו מי שמסיר את פצעיו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה- פרח משוגע היא הייתה הקיסרית האומללה ולפעמים היא צעקה כמו ציפור מקוללה היא הייתה הקיסרית של המוכים והכמהים הנבלעים במרחבים של אלוהים. היא הייתה אולי רק פרח משוגע אבל פרחים משוגעים הופכים משל או אגדה היא חייתה מהר מדי עד שמותה חמד אותה המוות שתמיד ביקש לנסותה היא שרה כמו מי שנטש את ביתו היא שרה כמו מי שמפיל תחינתו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה- פרח משוגע.

כתם יקרה מזדהה עם כל מילה דמעה

אני שוב על הקצה,מחכה לקפוץ לתהום כבר, כל יום שמתקרב ליום הולדתו של בני אני רוצה לסגור את המעגל הזה לסגור ולא להרגיש יותר כלום. אין לי אחיזה בכלום לא מצליחה למלא את החלל הפעור הזה כמה שניסיתי שוב זה מתבטא בלא ללכת לעבודה,בלהסתגר,בלהגיע למצב של לשקוע לא מצליחה לצאת מהמעגל הזה

היום התחיל בטיפול קשה קשה...כולי הפוכה ולא טוב לי ולא רוצה יותר טיפול אבל הטיפול כמו חמצן אז אוףףףףףףףףףףףףף ועד שקצת נרגעתי דפקו לי בדלת מההוצאה לפועל ורצו לקחת דברים..ונתתי להם את כל הכסף שהיה לי בבית והם הסכימו שמחר אגיע לשם ואגיע להסדר איתם...והם דפקו בדלת חזק וצעקו..תפתחי..הוצאה לפועל...ואני רעדתי...ומאז שהם הלכו אני רק בוכה ובוכה..לא רוצה לחיות ככה כבר..לא רוצה לא רוצה לא רוצה!!!!!!!!!!!!! דמעה

ביום הבלתי אפשרי הזה... מכירה יופי את התחושה הזאת של לחזור ממפגש טיפולי, כשהכל מציף... וההרגשה היא שלא רוצים לחזור לטיפול יותר. אלו תחושות מאד קשות, אבל מביאות איתם תהליך של הרפאות הנפש. כך אני מרגישה... בקשר להוצאה לפועל, זה נורא לפי דעתי, מצב היכול לשמש טריגר, בגלל התוקפנות שלו... הלוואי דמעה יקרה, שתדעי ימים טובים יותר, מכל הבחינות... שולחת לך חיבוק של נחמה, והמון כח, היי חזקה!

תודה ליאור

אתמול כמעט נדרסתי כנהג איבד שליטה ועלה עם הרכב שלו על המדרכה שעליה עמדתי וחיכיתי לאוטובוס...קפצתי הצידה והמכונית פספסה אותי המילימטרים פורים...הימים הלאה קשים מידי בשבילי.....כמה חבל שקפצתי הצידה...:( דמעה

אל תאבדי תקווה. למרות הקושי לגעת במקומות קשים ואחר כך ההתמודדות עם ההוצאה לפועל שזו סיטואציה שקשה לכל אדם מזל שהם ויתרו והלכו קבלי חיבוק ואהבה והרבה אמונה שתצליחי לפתור את שני המצבים כאחד ולהתעלות מעל להם למקום טוב יותר. פה יצירת קשר עם הרווחה ובקשת איחוד תיקים וסיוע משפטי יכולים לתת לך דחיפה משמעותית קדימה להשתחרר מהלחץ הכלכלי הנוראי הזה.

ושוב כותבת הודעה אחרי הרבה זמן וכבר כמה ימים מנסה למצוא מילים ולנסח את עצמי ולא מצליחה ועולמות נשברים מבחוץ ומבפנים והכל מתרסק כאילו מישהו מכוון מלמעלה את התנועה וכל התאונות זורמות לי הישר ללב.. וכבוייה והכוחות אוזלים ונלחמת במחלמות שווא ואני לא יודעת מה לעשות יותר רק למות בערך מתה בחיים גם ככה.. וטוחנת מים... בעיקר וחוזרת על עצמי כמו תקליט שנשרט וחורקת והלב בוכה את הבכי שכבר לא נשארו לי דמעות בשבילו... ולא יודעת מה יהיה איתי ומה לא יהיה ואני נאבדת... :-(

התיאורים שלך חזקים מאד וההרגשה שלך עוברת בצורה ברורה. העייפות התחושה של חוסר המוצא שאין התקדמות מקווה שמחר יהיה יום חדש טוב יותר יפה יותר נעים יותר שיחזק אותך וייקח אותך למקום אחר גבוה וטוב.

http://www.holistic-pulsing.com/profile.html נשמע כמו חזרה לרחם שיכולה לעזור בטיפול בטראומות מה דעתכן? וזאת לא פירסומת,אני בעצמי עברתי פגיעה בתוך המשפחה.

ואת מוזמנת להשאר ולשתף . רצה להכי ן לי קפה. קמתי עייפה... היום לבת יש בדיקת שמיעה בבית החולים אולי י ש הרעה ואולי נוכל למצות זכויות מול ביטוח לאומי ומוסדות אחרים מוזר שכברגע שהיתה הטבה היא כבר לא זכאית לכלום ולא מקבלת שום עזרה ומצד שני הירידה שלה משמעותית איך עושים קריטריונים לדבר כזה? היא לא שומעת אבל לא מספיק גרוע כדי שתקבל סיוע. ולגבי הסיפור של ההטרדה המינית במקום העבודה כמובן שהבחורה קיבלה את האפשרויות במלואן. היא בעצמה אמרה שאין טעם להתלונן כי האיש פשוט זקן שאוטוטו הולך לעולמו. נראה לי שנוציא אותה מהבית הזה ונקבל עבורה את ההחלטה. היא עצמה התמודדה עם המצב יפה למחרת חזרה לבית ונכנסה בו הזהירה אותו שמה לו גבולות והפחידה אותו כהוגן. אבל אנחנו נלך על הקטע של התנתקות... שיסתדר לבד. וכמובן שנדווח לרווחה. שיידעו עם מי עסקינן. הוא מטופל שלהם. חוץ מזה לגבי החזרה לרחם בעיניי זו צורה של אוטו סוגסטיה ראיתי מקרוב מטפלים אלטרנטיביים והתרשמתי שאין להם מושג למה הם נכנסים לא היית הולכת לעבור ניתוח אצל מישהו לא מוסמך נכון? למה שחזור חצי היפנוטי שפותח ומציף חומרים שאין להם שום כלים או הכשרה לעבור זה פחות מסוכן? אם כבר שחזור היפנוטי רק אצל פסיכולוג קליני שיודע מה ואיך לפתוח ומה ואיך לסגור. בהצלחה. ונשימה עמוקה וריכוז גם תרגילי יוגה ביתיים מעניקים לך. תתרגלי יוגה ותשיגי אותן מטרות.

סוף הנפילה אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו, אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה, ונוגע באיש, ומפיג את ייסוריו אלוהים אינו מוחה את דמו, כי הדם איננו הנפש. אלוהים איננו מפנק את איבריו, כי האיש איננו בשר. אלוהים גוחן מעליו, מרים את ראשו ומביט בו. בעיני אלוהים האיש הוא ילד קטן, הוא קם בכבדות על ארבע, ורוצה ללכת. ואז הוא מרגיש שיש לו כנפיים, כנפיים לעוף, כנפיים לעוף. אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו. אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה, ונוגע באיש, ומפיג את ייסוריו. עדיין האיש מבולבל, ואינו יודע, שנעים יותר לרחף מאשר לזחול. אלוהים מבקש ללא הרף ללטף את ראשי, אבל הוא מתמהמה, הוא אינו רוצה להבהיל את האיש, באותות של אהבה. אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה. הערב שמה כניראה קץ לחייה משוררת רגישה ואהובה עליי במיוחד. מבין כל שיריה, זהו השיר הנוגע לי בנימי הכאב, יחד עם בובה ממוכנת. מזכיר לי את הרגישות הרבה שלי... ענייה העצובות של האשה הרגישה הזאת, מלווים אותי עכשיו. ואולי אני כואבת גם את עיני העצובות.

משוררת גדולה שהשאירה חותם בשירה הישראלית אני מאוד אוהבת את השיר שלה גאווה גם סלעים נשברים אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפייה. מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים. יהי זכרה ברוך

כמה סימבולי כי בתהליך "ההתנתקות"-בקריעה של רבבות משפחות מכור מחצבתם.... דליה רביקוביץ מתנתקת מן העולם הזה מלא הכאוס- המוקצה מחמת מיאוס וחוזרת לכור מחצבתה- העולם הבא היא כרתה לעצמה קבר אך בד בבד הותירה את חותמה בעולם התוהו ובוהו........ במכרה של פניני לשון נדירות ואדירות. דליה: יהי זכרך ברוך! ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים!

חושבת על כל השירים שיכלה עוד לכתוב... אהבתי את השיר שכתבה על עדו בנה הפעוט... פחות אהבתי את השירים הפוליטים שכתבה בהיותה אשת שמאל מובהקת ודעתנית. נראה לי שכשיוצר מתחיל להיות פוליטי הוא מפספס משהו אבל כאשת אידאלים אני מניחה שהיה לה צורך לבטא גם את החלק הזה בהוויה שלה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3131106,00.html סקרנית לגבי ילדותה כתוב שהיתה ילדת חוץ בקיבוץ שזו חוויה נוראה מלכתחילה... אולם מאיזו משפחה באה? מדוע נשלחה לקיבוץ? מישהי יודעת?

היי אופיר, בכתובת שפירסמת למעלה, מופיע סיפור שכתבה, בשם קיצור תולדות מיכל. לפי דעתי פואמה נפלאה אוטוביורפית שלה המספרת את סיפור חיי אמה, חלק מהזמן דרך עיניה שלה. כשהייתה בת שש. אין ספק שהתייסרה רבות בחייה.... חבל..... מומלץ לקרוא.

הנסיכה \ דליה רביקוביץ' שנים היא הסתתרה בחיק המשפחה ואת יופיה שמרה לא לי ולא לך בדשא הרחב, בשמש הזהב היתה כמו גרגיר של חשכה בחורף עננים הביאו לה שמחה ורק עם בוא הקור היתה פתאום בוכה בדשא הנובל, מול פרח שקמל מותה נשקף לה מן החשכה ושוב חזר אביב עם שפע הפריחה ורדים ונרקיסים השיבו את רוחה באור המלבלב בזוהר הצורב האור הטוב השיב לה את רוחה ואז הקיץ בא עם שיבולי קמה ותכלת הגלים הסעירה את גמה בלהט השרב, בדשא הרחב היתה כמתעלפת בחמה ואיש אינו מכיר את עומק בדידותה ברוח השואגת, ברוח השקטה בדשא הרחב, בשמש הזהב תמיד היא מחפשת את מותה

היו הרבה רמזים מוקדמים למשאלת המוות שלה הדיאלוג הזה בין היפה לטרגי ההבדל בין מה שרואים כלפי חוץ ומה שמכרסם מבפנים. מעניין אותי לדעת האם טופלה על ידי פסיכאטר< או פסיכולוג< האם קיבלה טיפול תרופתי אנטי דכאוני? כמו כן כמות האנשים שאהבה אותה היתה גדולה איך כל האהבה הזו לא חדרה והגיעה אליה לנשמה? ומי שיוצרת ועושה מתוך עצמה איך זה שהיא נשארת בריקנותה?< אכן תעלומה.

כמעסיקה מטעם חברה פרטית באה עובדת והתלוננה שלקוח הטריד אותה מינית מצאתי את עצמי קרועה בין הרצון שתתלונן במשטרה ובין הרצון להגן על שמה הטוב של החברה למזלי הבחירה שלה היתה להשאר בבית הזה אחרי שננהל שיחה ביחד כי היא רוצה לסיים את החודש ויש לו אשה חביבה שהיא מסמפטת. צר היה לי לראות אותה רועדת מההשפלה מההלם ומהעלבון ואף השתמשתי בכמה מילים בוטות הצעתי לה את כל האופציות החל מתלונה במשטרה וכלה ביציאה מהבית ומתן שעות בבתים אחרים. אבל פתאום מצאתי את עצמי במקום די מורכב....

אופיר האם את עובדת בחברה הנותת שרותי סיעוד לקשישים? הזכרת לי את התקופה כשמחוסר ברירה עבדתי בה גם אני בתור מטפלת בקשישים. חוויתי חוויה דומה... עם קשיש שניסה לגעת בי, נתתי לו כזאת שאגה, שהרעדתי לו את כל הבית... הסיבה שלא נתתי לו באותו רגע אגרוף לפנים והרגתי אותו היתה שאני בעצמי הרגשתי משותקת ומאובנת באותו הרגע...והתחילו לרוץ לי סרטים בראש...אשתו ששמעה את השאגות שלי באה וצעקה עליו בערבית, היא כניראה חשבה שאני לא מבינה את השפה... לפי תוכן הדברים בניהם הבנתי שאני לא הקורבן הראשון, ואותו מטופל פרובלמטי כבר הועף ממספר חברות למתן שרותי סיעוד.... כמובן שברחתי מאותו הבית, ודיווחתי מייד לע"וסית שהייתה אחראית עליי. העניין הגיע גם לעו"סית הקהילתית, וגם למוסד לביטוח לאומי, והתנאי שקבעו לו להמשך קבלת טיפול סיעודי היה שישלחו לו מטפל גבר ולא אישה, וכך היה. לא חושבת שיש טעם בסיטואציות שכאלה לפנות למשטרה. מדובר באנשים ברובם דימנטים וסניליים,( בהחלט לא עובדה המקנה להם רשות להטריד מינית) אבל הליכים משפטיים במצבים שכאלה לעיתים יכולים להרע את מצבם של הקשישים, אפילו להחיש את מותם, שלא לדבר על המבוכה בקרב הילדים והאשה. אצלי בכל אופן המקרה גרם להרגיש רע, זה קרה זמן קצר אחרי היציאה שלי מהמקלט, כשאני נמצאת במצב רגשי מאד עדין. למזלי הייתי מלווה באותה תקופה על ידי עו"סית טיפולית, ושוחחתי איתה על הנושא. מאד עזר לי אגב.

ובאם מקרה זה היה חלילה מתרחש עם הבת שלך- עצמך ובשרך, האם היה לך הווה מינה של פיקפוק, צל של איפוק, ניצוץ של התלבטות והתחבטות? רצון לגמד את הסיפור ולהותירו בדלתיים סגורות? ההכרעה קשה, הרת גורל, מלחמת התשה ... אך הבחירה בטוב, בנכון- כבישת השטן- התגברות על היצר הרע המבעבע ומכלה כל חלקה טובה, מספקת ומרוממת אותנו ומעצימה את אישיותנו. הופכת אותנו לצלם אנוש, לצלם אלוהים, לאנשים מרוממים, לנשמות להבדיל אלף אלפי הבדלות- מבהמות! אני פוטרתי מעבודה אטרקטיבית ומכניסה, על רקע היותי "השטינקרית" שסיפרה לשותפה הנאיבית שהשותף שלה מועל בכספיה מתחת לאפה- בסכומים אסטרונומים ואנונימים.... אני אבדתי פרנסה בכבוד, משרה, שררה, יוקרה וחיי רווחה ועוד... אך לא אבדתי צלם אנוש. לא אבדתי את הראש! ולא אבדתי את נר אלוהים- נשמת אדם! את היותי בנבחרת, מובחרת- נזר הבריאה. את היותי בת אדם! כפי שהתרשמתי ממך אני יודעת אל-נכון שתבחרי ותבררי את הטוב והנכון. מחזקת את ידך, שדה ניר

ברבע לשש הטיסה לתורכיה עם כל החרדה האיומה שלפני ביום חמישי כמעט ביטלתי אבל בסוף טסה אהיה בבית מלון על חוף הים ליד אנטליה אחזור ביום חמישי בלילה בטח אם יהיה שם אינטרנט אציץ מדי פעם לראות מה שלומכן פה מאחלת לכן שיהיה שבוע הכי טוב שאפשר עם כמה שפחות חרדות, הצפות וכאב עם כמה שיותר שקט, רוגע ושלווה שחף

שמעתי על החופים והנופים היפהפים אנשים חזרו מעופפים מרוב שלווה שפע מים באמת מקסים ואם ייצא לך תכנסי להגיד שלום אפילו בתורכית אנחנו כבר נבין. נסיעה נעימה וטובה והרבה הנאה שתהיה לך.

חופשה נעימה שחף יקרה..מאחלתלך שתחזרי עם כוחות מחודשים שולחת לך 2 תמונות שתראי לאיזה מקום מקסים את נוסעת :))))) http://www.tgeyacht.com/images/Photos/AntalyaBeach.jpg http://www.akdeniz.edu.tr/fenedebiyat/math/symposium/antalya1a.jpg דמעה

טיסה נעימה, תעשי המון כייף... תנסי להתנתק מהכל.... מגיע לך להנות, ואל תשכחי להביא מעילי עור, לוקום וחיקויים של ארמני סתם בצחוק......

ותחזרי עם כוחות חדשים ורעננים. ועיקר העיקרים: שתהיי בעננים:- בילוי נעים! שדה ניר

נחתי השבת הזוגי יצא עם הילדים לבריכה ואני נחתי עכשיו מנסה לארגן את הבית... שתהיה שבת טובה

נננננננננניייייייייממאאאאאאאאאאאאאאאססססססססססס לי אלוהים ישמור על איזה שטויות הם רבים.......... היום הגדולים ממש הוציאו אותי מדעתי... הוא נתן לי, היא לקחה לי... הוא עשה לי... היא התחילה... העירו את הקטנים משינה...חשבתי שאני יוצאת מדעתי, אפילו נשיקת לילה טוב לא נתתי להם. שיגמר כבר החופש הזה קיבינימאט, מיציתי אותו כבר בשבוע הראשון... הולכת לתבוע נכות נפשית ממשרד החינוך...

המריבות בין האחים בלתי נמנעות מה שאפשר זה לנסות למנוע מהמריבה להשתלט על כל הבית. אני מכבה את הטלויזיה אם הם מתחילים לריב מולה אחרי כמה פעמים שעשיתי את זה הם מיתנו את המריבות ואת האלימות שמעורבת. כמו כן הם מקבלים דמי כיס יומיים שני שח כל אחד בתנאי שהם עוזרים כחצי שעה במשק הבית למדו לשטוף כלים למלא מכונה לפנות ולנגב את שולחן האוכל וכולי התעסוקה מכניסה אותם למסגרת לסדר ולמשמעת. ברוב המקרים אני עוברת אחריהם בחשאי ועושה מחדש... וחוץ מזה הרבה ים בחוץ הצווחות שלהם הרבה פחות מרשימות. אגב את שעות השינה מתחילת החופש הזזתי רק מעט. הסברתי שאנחנו עובדים וזקוקים לערב ולמנוחה לעצמנו כך שהם הולכים לישון בשמונה וחצי תשע בערב ולא שתים עשרה אחת בלילה. חוץ מהתינוק בן השנה וחצי שאתמול ראה איתנו הכפר - סרט אימה עד חצות.. סרט אגב מאד צפוי מראש ולא מבהיל. החלום שלי היה מבהיל יותר... חלמתי שאני בדרך לחדר ניתוח שוב עם הקיסרי הזה... ואמא שלי נכנסת לפני לניתוח קטן והיא מתה. אני נכנסת להיסטריה והצער על מותה של אמי מהמם אותי בכיתי ובכיתי בחלום הזה ממש לא ידעתי מה לעשות עם כל הכאב הזה. כבר כמה לילות שאני חולמת עליה או על הקיסרי הצפוי פרט פרט או על שניהם. לפני יומיים חלמתי ששתינו מפלסות לנו דרך בערפל כבד. בקיצר החלום היה יותר מפחיד מהסרט... ובחזרה למציאות... הנה התחיל שבוע אחרון לחופש אלא אם כן תהיה שביתה. השבוע נלך לחנות כלי כתיבה ונקנה את הציוד הלימודי חושבת ללכת על הזול והבסיסי מחברות חומות של דפתר עפרונות צהובים עם מחק בקצה מחקים לבנים של סדטלר הכי וותיק ואיכותי ולא נשבר הלב כשהולך לאיבוד. שתהיה שנה טובה ושנת לימודים טובה ונטולת אלימות.

שלום ,אני מנסה להבין מה ההבדל בין תקיפה מינית, הטרדה מינית, התעללות מינית, אונס. אולי נשמע קצת דבילי ואין לי מושג למה, פשוט מנסה למצוא את ההגדרה שאני נמצאת בה. חיפשתי כבר באינטרנט ולא מצאתי מקום שממש מסביר מהזה כל אחד ובטח שלא מה ההבדל בינהם. אשמח אם מישהו יסביר לי במלים שלו. תודה מראש הצילו מבולבלת

http://www.macom.org.il/definitions.asp http://www.macom.org.il/legal-dictionary.asp כנסי לכאן

הטרדה בדרך כלל אופיה מילולי בדיחות גסות לחץ לקיום יחסי מין מחמאות אישיות ועל גבול המעליבות והפורנוגרפיה תיאור גרפי של מה הייתי עושה לך וחבל שאת נשואה מעשה מגונה היא נגיעה שלא ברצון או מישהו שמתפשט במקום ציבורי כגון אוטובוס או פארק ומאונן לפנייך. זו ההגדרה לתקיפה מינית כשיש מגע כפוי נשיקה מישוש בייחוד של האזורים האינטימיים. הדגש הוא על אי ההסכמה המפורשת. נסיון לאונס הוא נסיון לחדירה לנרתיק שנכשל ולא עלה יפה מסיבות שונות. אונס הוא מעשה של חדירה לנרתיק של כל אבר או חפץ מעשה סדום הוא חדירה לפי הטבעת ויש כמובן אונס אורלי שהוא חדירה לפה. התגובה למעשה תלויה בגיל הקורבן בחינוך המקדים לכך בתמיכה שקיבל או קיבלה אחרי המעשה. ובעונש שקיבל המבצע יימח שמו. יש מי שמגיבה לאונס ברמת התאוששות מדהימה ויש מי שמגיבה עם כל הפוסט טראומה למי שהתפשט לפניה בים. כל אחת והנסיבות שלה. מניחה שלא סתם את שואלת... את מוזמנת לשתף יותר.

איזו צורה יש לו? האם הוא קשיח כמו קריסטל? או גמיש כמו גומי? או נוזלי כמו מים? או שאולי יש לו צורות שונות? האם הוא עטום או שקוף? האם יש לו טעם או ריח? איזה צבע יש לו? או שאולי הוא מחליף צבעים? האם אפשר לטפוס אותו וקרוע לגזרים? או לשרוף אותו? או אולי לשבור אותו?

אני רוצה לדמיין את הכאב כמשהו מוחשי כישות נפרדת ואז אוכל לצייר או לפסל אותו ואחרי זה אוכל לקרוע, לשבור או לשרוף אותו

אם באמת הוא היה מוחשי ואפשר היה לגעת בו ,לעשות איתו מה שרוצים לקמט,לזרוק בכוח על הקיר,למעוך,לקפוץ עליו,לקרוע לגזרים, הכאב שלי הוא משהו לא מוגדר עם זרועות שחורות שחונקות ולא משאירות אויר לנשום

בשבילי הכאב הוא כמו ים והבחירה אם לטבוע בו או רק להרטיב את הרגליים היא בחירה שלי...ויש משהו מפתה בים הזה של הכאב..יש משהו בו שקורא לי להטביע את עצמי בו..לצלול לתוכו..אבל אני נלחמת בפיתוי..אני משתדלת לא לתת לים הזה לסחוף אותי וכשהוא מאיים להציף אותי עם גלים גבוהים ומאיימים אני מזכירה לעצמי שוב ושוב שיש לי מצופים ואני לא אטבע...אני צפה על פני המים...נאבקת בזרמים אבל לא שוקעת... דמעה

http://markweisenberger.com/Gallery_San_Diego/images/Alone_At_Sea.jpg

באיזו דרך את נלחמת עם הגלים? מה את עושה עם עצמך כדי לא לטבוע?

שבר כלי! מטוטלת! סוף שבוע רעוע וקשה כמעט מכל מה שחשתי מעודי! ספגנו מכה אנושה ברמה האישית והלאומית. ומצבי רק זורה מלח על הפצעים ועל הפצועים הטריים! אני בהתמוטטות עצבים!!!!!!!!!!!!! אין לי ארץ אחרת. אך אדמתי שלי בוערת ומוקיעה מעל פניה את אזרחיה-נבחרי מובחרי אנשיה.

אהובה, ניראה לי שאת עוברת זעזוע נפשי קשה מאד כתוצאה מתהליך הפינוי. גם אני הזלתי דמעה נוכח מראות התינוקות והילדים אשר חוו טראומה קשה מנשוא. הגם את בין המפונים? שימרי על עצמך, האופטימיות ושמחת החיים שלך נחוצות כאן מאד, במיוחד לי.......... אוהבת ודואגת ליאור.

כל ישראל זה לזה ערבים. במיוחד בשותפות הגורל מול המפגעים הערבים. אינני מנויה בין הנעקרים- המפונים. אך מכירה רבים וטובים מהם שחווים טראומות איומות על לא עוול בכפם וטפם! אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי!

הנה קישור למקום שבו תוכלי לשתף ולפרוק מעט . http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-870-18090,00.html וכמובן את מוזמנת לשתף אותנו מה הקשר שלך למפונים? ומה ההתרשמות שלך לגביהם?

מנהמת הלב הדואב והמסתאב שלי.........

תורנית ערן באי סי, תורנית שאנחנו מדברות מידי פעם,דיברנו על התחושות שלי בזמן האחרון,על הגעגוע לבן שלי,ואז היא שאלה מה קרה לו ולמה הוא לא איתי,אז אמרתי לה שהאקס פגע בו מינית, ואז היא כתבה לי אייך הוא יכול לפגוע בתינוק בן כמה חודשים סוטה ומה הוא עשה? בישבן? או בבולבול? הרגשתי כאילו כל הכאב עולה בבת אחת,הזדעזתי מעצם האמירה,כאילו חטפתי נוק האוט לא צפוי, המשפט הזה עד עכשיו מהדהד לי בראש,מהדהד לי בכל הגוף,המשפט הזה זרק אותי בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח להרביץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ לעצמייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי בא לי גועלללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל הזכרונות עולים לי שובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב המחשבה שהוא פגע בו לא נותנת לי מנוחה עכשיו,ההבנה,ההתפכחות,ההכרה כואב ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

תוכלי לספר לנו מה בדיוק קרה? וחשוב לא פחות לזכור , שהפגיעה בו נפסקה. שהוא מוגן ובטוח. שאת דיווחת ועצרת ומנעת המשך פגיעה בו. ושרוב הסכויים שהוא החלים לחלוטין וגם שכח.

מסוגלת כל מילה פוצעת כל זיכרון מפרק

לא נכנסתי כבר שלושה ימים לפורום לא כתבתי ולא קראתי הרגשתי רע מדי הייתי מוצפת מדי לא הייתי מסוגלת להתחבר לאנשים אחרים ועכשיו קראתי את מה שכתבתן כל כך כאב לי לקרוא כאב לי בשבילכן כאב שכל כך כואב לכן לכל אחת מכן מסיבה שלה גם לי כאב מאוד בימים האלה ואני עדיין לא רגועה וקצת מוצפת אבל מרגישה קצת יותר טוב אני כל כך מקווה שגם לכן הוקל, לפחות קצת שיש פחות שערה בפנים מאחלת לכולכן שתהיה לכן שבת רגועה ונעימה שיהיו הרבה חיוכים על פניכן שתוכלו להרגיש את המנוחה של השבת שחף

שחף יקרה לא טוב לי עכשיו ואין לי ממש מילים אבל רציתי שתדעי שקראתי ורציתי לאחל לך גם שבת שקטה ונעימה...והנה תמונה במיוחד בשבילך ממני http://www.100megsfree4.com/scudzone/misiutaliz/faery-drgflyfey.jpg דמעה

התמונה מקסימה :) שולחת לך חיבוק גדול מקווה שמחר תוכלי להרגיש יותר טוב שחף

שלא נדע עוד תהומות של יסורי צער ומכאוב כאיוב. עד מתי???! שיהיה לך שבת שלום. שדה ניר- שבר כלי.

גם אצלי ואני מרגישה שגם אצל הבנות האחרות מדי פעם יש צורך בהפוגה במנוחה בחידוש הכוחות. זה בסדר. מקווה שנחת ושחזרת אלינו בכוחות רעננים.

החום המעיק, בתוספת התמונות הקשות בטלוויזיה............ עושים את שלהם... הלוואי ויבואו ימים טובים יותר.

ומגלים שזו רק ההתחלה. בכל אופן החלק הקשה כבר מאחורינו. מצדיעה לאלו ששמרו על איפוק והבלגה משני הצדדים.

אוי לעיני ואוזני שכך רואות ושומעות! אנשים שנתנו את תמצית טיפת דמם האחרונה למדינה מוקאים ומוקעים ממנה בצורה משפילה, וולגרית ואומללה. והשמחה לאיד של ציבור השמאלנים הקיצונים הוציאה אותי לגמרי מדעתי ושפיותי. זה ממש חורבן הבית של המדינה. ורוב המפונים, חלקם משפחות מרובות ילדים, שאת חלקם אני מכירה מצויים בתנאים לא תנאים- חלקם אצל משפחות רחומות, חלקם משוטטים, מרביתם באוהלים חלקם ישנים ברחבת הכותל, נשים טף ועוללים ללא קורת גג, ללא משענת- חסרי כל! ולרובם אין מקום נורמטיבי ומסודר להניח בו את הראש לאחר הטראומה האיומה! לא די להם ולנו בצער, בבכי ובמספד של רמיסת כל האידיאולוגיה של קברניט המדינה שהוביל למהלך המופרך, של התנגדות רוב אזרחיה למהלך, לא די למגורשים- בגירוש המחפיר שדובר בו למכביר, לא די שעשקו את ביתם, נכסיהם, מושבותיהם, חבריהם, קהילתם, פרנסתם וחממותיהם. מרפים את ידם ומשברים את רוחם הלאומית- פטריוטית והאידיאולוגית ולא מספקים להם מינימום שבמינימום של תנאים אלמנטריים וולנטריים/סניטריים. הם לא זוכים למינימום של כבוד, כבוד האדם וחירותו! זרקו אותם לרחובות ככלב חוצות. לא חוק פינוי-פיצוי שעתידו מי ישורנו, לא הבטחות פיקציוניות של שממירת המתכונת הקהילתית. לא שיכונם המאוחד כגוף מלוכד תוך שימור התנאים הקיימים. לא בתי מלון שהובטח להם כי ישוכנו בהם כפתרון זמני- לא שום פרט לבוא לקראת על מנת להקהות את כאב העקירה- עקירת השורש שערכו להם בעל כורחם. ולנו- לאחר עקירת חלק מגופנו, כריתת חלק מארצנו. לא טישטוש הטראומה לאנשים מופלאים, נשים וילדים שגוננו על המדינה בגופם, ששירתו בצבא-ביחידות מובחרות, יחידות העילית- אנשי העידית שבעידית, גאווה לאומית. שהעניקו עד טיפת נשמתם האחרונה. וקיבלו כתשורה, מתנת דורון ותפילה- סטירת לחי מצלצלת- מאחים בדם! מאויבים- מעם! הבטיחו והבטיחו והנה לא דובים ולא יער! ובשל כך הסער ותהומות של צער!!!! ולמחדל הזה אחראית מדינת ישראל- מדינתם, גאוותם, גאוות יחידתם! בושה למדינה כי גילתה את שיא כיעורה במבצע הלוגיסטי והמתוכנן ביותר מאז היווסדה ואת יחסה הקר והמנוכר לעידית שבאזרחיה בשעת פקודה! שבורה לרסיסים. ומחזקת את ידכם- אחים מפונים- גיבורי חיל שלי.

קמתי הבוקר הפוכה..עייפה..אחרי לילה של חלומות מוזרים ולא מובנים..נכנסתי לכאן..ואני המומה מעוצמת הכאב שאני רואה כאן..כל כך הרבה כאב ואני מרגישה חסרת אונים..לא יודעת מה להגיד כדי להפחית אותו..ואלי אי אפשר להפחית כאב כזה..אולי רק הזמן יכול..ואולי זה מסוג הכאב שנשאר לתמיד וצריך ללמוד איך לחיות איתו איכשהו אם לא בשלום אז לפחות בהפסקת אש... רוצה לשלוח לכן חיבוק וירטואלי עוטף ומחזק...רוצה גם לאחל לכן שמחר הכאב יהיה קצת פחות שורף..טיפה פחות כבד מהיום... תשמרו על עצמכן דמעה

שולחת חיבוק בחזרה..... גם עלי עבר לילה לא פשוט, בכיתי המון.... הלוואי שיהיה טוב יותר....

אכן הכאב רב שמחה שיש לנו אחת את השניה כדי לפרוק לקבל תמיכה ואוזן קשבת ולב גדוש בהבנה. תמשיכו להיות כל כך נהדרות ולהושיט כתף יד ואוזן. זה המון.

לומדת לחיות לצידו ולידו,יש ימים שזה בלתי אפשרי,כל נשימה דוקרת,כל זכרון שורף,כל ילד שאני רואה בגיל שלו עכשיו,צובט לי בלב חזק,

יש דברים שבהם אני לא בסדר. ולא נעים לי עם זה. קשה להתאפק כשאני רוצה פינוק. לי, לבנות שלי. כולם במשפחה נרתמים כל כך מהר לחנך אותי. עכשיו הפחדים והשאלות וגם רגשי אשמה צפים. אני חושבת שבסוף אצא מזה אבל זה מעייף אותי. אולי את המטפל שלי. פתאום אני לא בטוחה שאני אוהבת את הגבולות. בעצם אני רוצה לשמוע הרבה יותר "מותר" מאשר "אסור" החוויות הטובות עם הבנות מרפאות פצעים שורפים ישנים אבל פתאום מול ערימות דואר, חוב בבנק שהמנהל מתקשר לנזוף בי ואני משקרת שאכניס כסף היום כשבמצב הכי טוב יהיה לי כסף רק בעוד שבוע. מכונת הכביסה משוועת לתיקון, הררי כביסה שלא בטוחה מה לעשות איתם והשיתוק והפחד שהופך אותי לילדה קטנה. נשים שמגיעות הנה ואמרות לי "תקחי עוזרת" כדי שהבית יהיה נקי ומסודר... איך לומר להן שיש לי תקציב אחר וסדרי עדיפויות אחרים משלהן? למה במשפחה שלי תמיד נרתמים לסייע לי בעצות שמסבירות איך אני לא בסדר? לבקש עזרה בא עם תווית מחיר של הרבה רעל. ומידי פעם אני מחליטה בכל זאת לעשות את זה בתנאים שלי... ואיך מרגישים שייכים בכל מקום? אפילו כאן? מה עושים עם פורום שחסום בפני ומישהי כותבת שם תחת ניק של "יד ושם"? נכון שאני לא חייבת ואולי לא צריכה ללכת לשם. אבל אני כבר יודעת ורוצה להגיד שפגועה זה לא רשיון להיות חסרת גבולות. ואולי לעצמי אני גם צריכה להגיד את המשפט הזה? או שאני בעצם מעיזה פחות מדי? לא בטוחה אפילו איך לדעת, איך למדוד את הדברים האלו.

פיה יקרה קמתי הבוקר עייפה עד מוות ולכן לא מוצאת את כל המילים שרוצה להגיד לך אבל רציתי מאוד שתדעי שאני כל כך כל כך מזדהה עם מה שכתבת...כל כל מוכר לי..כל מילה נכונה גם אצלי...את לא לבד... דמעה

כשאת מרגישה מותקפת ואין תמיכה לצד העצות והביקורת את מרגישה כמו ילדה קטנה ומי שעושה אותך ילדה קטנה כל הזמן מזיק לך. ומנגד אם לא תתני להתייחס אליך כאל ילדה קטנה זה לא יקרה. תשמרי על מתינות על קור רוח ועל שליטה עצמית הצד השני ירגיש שאין לו אחיזה בך סביר להניח שאז ינסה להמעיט בערכך בדרכים ישירות יותר ואז תוכלי להתמודד עם זה ישירות.

אני אוהבת להפר גבולות כך מרגישה יותר טוב. תנסו פעם ותרגישו איזה כייף כל מה שכולם עושים תעשו ההפיך לא ללכת בתלם לפי הכללים החברתיים רק מה שאני רוצה ומה שנוח לי. עדיף שיכעסו ובתוכם יבינו.מאשר לראותם קרוב על ידי. ורד

עוד מעט ואתה כבר לא איתי ארבע שנים,ואין יום שאתה לא בליבי,שאני לא חושבת עלייך,יום רודף יום,רק התאריך משתנה אבל בשבילי כאילו הזמן קפא ביום הארור ההוא שדרכיינו נפרדו בצורה קרה ואכזרית.כל רגע איתך אני רוצה להקפיא,התמונות שבאלבום שלב שלב בהתפתחות שלך ואז דפים ריקים מהרגע שנעלמת מחיי בלי להשאיר עקבות או סימן לחפש אותך,ברגע אחד עולמך ועולמי התהפכו,מתי הספקתי בכלל להיות אמא שלך החודשים רצו במהירות מסחררת ואז ביום אחד נקטע החיוך, האושר,תחושת המלאות תחושת הגאווה להיות אמא שלך,לעקוב אחרי כל צעד שלך,כל מילמול,חיוך,התפתחות כל יום היה להכיר אותך יותר ויותר,הייתי אוהבת לראות אייך אתה ישן רגוע שליו ידים מונפות למעלה כאילו אומר השטח שלי,צמוד אל דופן המיטה ממתיק חלום עם הציורים של המגן ראש,עוד שהיית בן כמה שבועות היית חידה בעייני הלכת לישון על הגב לאורך שהייתי קמה בבוקר שהיית קורא לי הייתי מוצאת אותך לרוחב אייך בדיוק הצלחת להסתובב רגלים קטנות שבועטות בשלבים של המיטה וככה הסתובבת כמו סביבון,שאני נזכרת בכל הרגעים האלה שאי אפשר לקחת אותם עולה לי חיוך וגעגוע וכאב,הרגע הראשון שאחזתי אותך לא מאמינה שאתה נמצא,לא האמנתי שהחלום התגשם גור אדם עם מוצץ יותר גדול ממך מסתכל אליי בעינים בוחנות כאילו מבין אני לא אשכח את המבט הזה,המבט המתבונן הסקרן החקרן שתמיד היה לך כל יום למדתי להכיר אותך, מה אתה אוהב,למדתי להקשיב לך,ידעתי אם אתה רעב,עייף למדתי לזהות את סוגי הבכי,למדתי להבין את השפה שלך,ההתרגשות שהתחלת להרים את הראש,שלמדת לשבת,להוציא קולות,לצרוח, ולצחוק,שלמדת לזהות את אמא,השן הראשונה הטעימות הראשונות של גיל חצי שנה, עברנו כברת דרך ביחד, אתה למדת להיות תינוק,ואני למדתי להיות אמא,הייתי אוהבת הרבה לקחת אותך במינשא להרגיש אותך לחבק אליי חזק,רק שם היית נרגע והיית נרדם הרגעים שלנו ביחד,המתיקות,השובבות,החיוך עם שתי שינים,הרגע לפני השינה אחרי אמבטיה שנינו בכיסא נדנדה ואתה אוכל מהבקבוק עד שאתה נרדם אוחז בשרשרת שלי רגעים שאי אפשר למחוק אותם,אי אפשר לשכוח אותם,הפרידו בינינו פיזית,אבל הלב שלי חצוי לשניים,שברו אותו לחצי, רציתי לחפש אותך אבל לא הצלחתי, מרגע שלקחו אותך ממני, לא ראיתי אותך יותר רוצה לחבק אותך שוב,רוצה לראות אותך שוב,אבל אתה רחוק ילד שלי,אין לי אפילו קצה של חוט להגיע אלייך, מנסה לדמיין אותך עכשיו בגיל ארבע,כבר לא תינוק,בטח מדבר,שובב,חכם,חייכן, רוצה להאמין שאתה מאושר,שאוהבים אותך,שמגינים עלייך,שאתה ילד אהוב ורצוי רוצה לקוות שפעם נפגש עוד פעם שתפתח אולי את התיק אימוץ,אני כל כך רוצה להגיד לך שאף פעם לא ויתרתי עלייך,שעשיתי הכל להחזיר אותך,שאף פעם לא שכחתי אותך ולא אשכח הרגעים שלנו ביחד חרוטים לי חזק בזיכרון,ולכן זה כל כך כואב לי,כי זה כל כך חי בפנים ככל שאני נזכרת אני יותר מתגעגעת אלייך,אני מרגישה את החלל שהשארת, כל שנה זה יותר קשה,כל שנה זה יותר מדמם,אתה חסר לי מאוד מאוד,הפתאומיות שיצאת מהחיים שלי,בלי להבין ,לעכל,ברגע אחד הכל מתרסק,אתה תמיד תהיה חלק ממני,החצי של הלב השבור שאולי פעם יתחבר שוב שניפגש מי יודע, אתה הבן הבכור שלי, הבן שהפך אותי להיות אמא שלך,אני תמיד אהיה שם ואחכה לך, תמיד אלווה את צעדייך מרחוק,אזכור את התאריך שנכנסת לחיי,התאריך שיצאת בסערה מחיי ותאריך הולדתך, תאריכים שחיברו אותך איתי. הלוואי ויכולתי להקפיא את הרגע או להחזיר את הזמן להתחלה לרגע שהחזקתי אותך בזרועותיי פעם ראשונה הרגע המאושר בחיי,הרגע שהפכנו למשפחה.

לא לחינם נאמר שאובדן של ילד, אין גדול וכואב ממנו... לראות אותו מתפתח וצומח לנגד ענייך, לכאוב כשהוא חולה וכואב לו..... לשמוח מכל הלב על כל הישג קטן שלו..... ועכשיו נשארת עם חלל עמוק בנשמתך..... כאב שהוא ללא גבולות............ מאחלת לך מכל הלב שיגיע היום בו תחבקי ילד משלך (ביולוגי או לא זה בכלל לא חשוב). ליאור

החלל שנשאר שום דבר לא יצליח למלא אותו,הבור שנפער בפנים לא יכול להתכסות יותר,ונכון לכאב הזה אין גבולות אין מזור,וילד שני נראה רחוק כל כך ,כל כך לא מציאותי בשבילי

את עדיין רואה בו בן לא איבדת תקווה ומשחזרת כל רגע טוב שהיה. לצד הכאב יש גם תקווה ששומרת עלייך. מאחלת לך הקלה ולבן הקטן שיהיו לו חיים הכי טובים מלאים ושיהיה אהוב ונאהב על ידי כל רואיו.

תמיד הוא יהיה הבן הבכור שלי,ומה שמחזיק אותי לא לפגוע בעצמי זה המחשבה או התקווה שפעם עוד נפגש ואני אספר לו הכל,אני אספר לו שרגע אחד לא ויתרתי עליו אני אספר לו שנלחמתי לקבל אותו בחזרה,אני אספר לו שאף פעם לא שכחתי אותו וחשבתי עליו, רק שיגיע היום הזה והלב השבור שלי יתאחד עם החלק שלו

נסעתי היום להשתלמות מקצועית, בעיר אחרת. הנסיעה עוברת במקום שפעם היו עומדות בו נשים בנות אדם שנבראו בצלם, והחיים הקשים, אבדן הכוחות, הביאו אותם לברוח דרך השימוש בסם למקומות אחרים. עולמות שבהם לכאורה לא נדרשת התמודדות עם החיים. והסם, אותו סם מוות יקר תרתי משמע, ולאותן נשים אומללות אין ברירה ועל מנת להשיג אותו הן נדרשות למכור את גופן, את נשמתן המיוסרת, לכל כלב רחוב מזדמן. אני לוקחת הפסקה.... לא מסוגלת להמשיך לכתוב מרוב כאב..... למעלה מעשר שנים לא פגשתי את אחותי, הכעס עליה היה נורא, לא הבנתי איך יכלה לוותר על הילדים המקסימים שלה.... איך לא גייסה את כל הכוחות שאין לה, על מנת להמשיך להיות אמא. לפני המון שנים בפעם האחרונה שראיתי אותה לפני למעלה מעשר שנים, עומדת במקום ההוא, הסתכלתי לרגע עליה... עור ועצמות... עלה נידף ברוח.... מחכה שם לכלב הבא שיקח את גופה, ומה שעוד נשאר מנישמתה המעונה. ומייד אחר כך תרוץ לקנות את אותו סם מוות ארור, שייתן לה עוד כמה שעות של ערפול, של נתק מזכרונות כואבים...., ואולי טוב לה בעולם הזה שהיא נמצאת בו? לא זוכרת איך הבן-זונה ( סליחה על הביטוי) "אבא" שלנו, אונס אותה, והיא בת שש... שבע.... שמונה... ואני שקטנה ממנה רק בשנתיים, שומעת ורואה הכל...למרות הסדין שמכסה את הראש. מעולם לא העזנו לדבר על העניין הזה בנינו, גם לא נדבר, כי שתינו עכשיו בעולמות שונים. ואולי טוב לך עכשיו אחותי האומללה, בחיים שבחרת לך? לברוח, לא לזכור כלום? ואני שבחרתי להשאר שפוייה למרות הכל? נשארתי להתמודד עם הכאב שלא ניגמר? ומי אמר שהדרך שלך לא ברורה? לא מקובלת? ואולי את עכשיו לא סובלת כמוני? האינטיליגנטית, המשכילה של המשפחה? אני נזכרת עכשיו איך בתקופה שהיית אמא צעירה מאד, וטרם נפלת לסם, אייך כל פעם שהייתי באה אלייך, היית מתגאה בי בפני השכנות שלך. וחוש ההומור שלך בתור ילדה קטנה, אפילו ברגעים שקיבלת מכות היית מספרת בדיחה, צוחקת, ולפעמים אפילו היית מצליחה להפסיק את המכות שלהם. ולפעמים ממש לפעמים, אני חולמת שאת מתה ממנת יתר... או נופלת קורכן לרוצח מטורף ואני בוכה עלייך, ואוהבת אותך, ומתגעגעת אלייך, אפילו שהיית מרביצה לי מכות רצח כשהם לא היו בבית. אותם מכות שלמדת להרביץ מהם. זה היה הדגם המעוות שלך, מה כבר ידעת... בחודש הבא תהיי בת ארבעים. מה כבר אפשר לאחל לך? רק על שני בקבוקי טובורג הייתי מסוגלת להוציא את הכאב הזה. אני בוכה עכשיו נורא.............................................................................. ולא מצאתי אותה היום.

ליאור המקסימה, האם ידוע לך מה עלה בגורלה של הגלמודה האומללה מאז אותו יום ארור הזכור לך לשמצה- לפני 10 שנה? יש לי ידיד נפש שהיה נרקומן פסיכואקטיבי החל מגיל 16 עד גיל 40-ברצף-שצף-קצף!! כיום הוא בן חמישים, נקי טוטאלי, איש גאה, צלם אנוש גאה, אב גאה לילדים בוגרים ומשכילים. והוא מודה בפני עם יד על הלב הדואב: שהואכיום רק בן 10. לומד לאטו לחיות. ורק אתה הוא חי, חש, נושם ובועט. ולא כבעבר חי-מת. הוא חי על אמת! את החיים שאחרי המוות! כך שעוד לא אבדה תקוותך/תקוותך/תקוותכם ההומיה. ומי ייתן ושבו בנות לגבולם ולשפיותם. לבי שסוע לגזרי גזרים..........

כשלמדתי באוניברסיטה נאמר לנו ששבעים אחוז מהזונות עברו התעללות מינית בילדותן מעניין כמה מהמכורות לסמים עברו גם הן גילוי עריות. היחס לגוף כאל חפץ זה משהו שהן מפנימות. והבריחה מהכאב הנפשי לעולם אחר גם היא מובנת. אולם מכירה גם סיפורי שיקום והחלמה אשה שנאנסה בידי אביה בילדותה התמכרה לסמים ילדה מספר בנים שנלקחו לאימוץ ואז עם הבת השתקמה הפסיקה לצרוך סמים ולעסוק בזנות נפרדה מגבר אלים והילדה כבר בת אחת עשרה האמא זקוקה להדרכה ולליווי אבל היא סיפור של הצלחה של כוח רצון אל תאבדי תקווה לאדם יש כוחות שמתגלים לפעמים רק במצבי שפל קשים ביותר. מאחלת לך ולאחותך שתחדשו קשר ותמצאו כוחות ונחמה.

קראתי קצת מה עובר עליך. חשבתי עליך אתמול בהפוגות. כעסתי על הרופאים בשבילך. בדיקות על קול הן פחות פולשניות, מסוכנות ויקרות ויכולות לאתר הרבה דברים שבודקים במי שפיר. יש הרבה שיקולים זרים בדברים האלו. רוצה להציע שתתחזקי קצת ותפני לעזרה מקצועית מסודרת. גם אצל מומחה להריון בסיכון גבוה שיעשה הערכה כוללת וגם באחת הלשכות לסיוע משפטי שיבחנו היטב את פרטי המקרה ויסיעו לפתרון הטוב ביותר עבורך. מותר לשאול אותך אם את קצת "סנדלרית יחפה"? למה בחרת לעבוד במקום שלאחותך יש עמדת שליטה עליך? מתנצלת אם עברתי גבול... הסיפור שלך הוא קצת וריאציה על "המלך ליר". את יכולה לחשוב שבסוף דברים יסתדרו?

אופיר יקירתי, אם את נרתעת מבדיקת מי שפיר שזוהי אכן בדיקה פולשנית, ולא נעימה, יש בדיקה שנקראת שקיפות עורפית זהו אולטראסאונד שנערך עד שבוע הריון מסוים בו בודקים עד כמה שקוף אזור העורף של העובר, וזה נותן אינדיקציה טובה לגבי תסמונת דאון. אבל אני כמעט בטוחה שעושים אותה בשלב מוקדם יותר של ההריון. תשמרי על עצמך.... ליאור

באמת צריכה ללכת בקרוב לרופא הנשים ולבקש בדיקות כי הוא מאד לוחץ ונראה לי שהוא רוצה לצאת מוקדם מהמתוכנן גם ביקורי הבית שאני עושה כרגע מוסיפים ללחץ והחום הכבד... תודה על הדאגה וההצעות. לגבי השאלה למה נכנסתי למקום העבודה ...האמת שזה התחיל בצורה שבה היא ביקשה את עזרתי ולמדה ממני הרבה דברים וזה התחיל בהרבה הבטחות והצהרת כוונות טובות למדתי תוך כדי העבודה איתה את הפריק קונטרול והפולשנות שלה וחוסר הגבולות ובכלל הסימביוטיות ואני מבינה מאיפה היא באה יודעת שהיא פגועה ושאין לה שליטה או מודעות למה שהיא עושה היא בעצמה חצויה מבחינתה היא עשתה רק טוב והיא הכי מושלמת והכי טהורה והכי מלאך... וזו בעיה. בכל מקרה הוקל לי מאד שאני לא צריכה לעבוד איתה ולנסות להציב לה גבולות כל הזמן. ממש מרגישה את המחיר ששילמתי בחודשים האחרונים. וחבל לי כל כך שניסיתי בכלל לעבוד איתה. הנושא הוא נושא שיש לי ידע רב בו ונסיון כבר שנים רבות והנה היתה לי הזדמנות ליזום פרוייקטים וליישם את הידע שלי בתחום ונהניתי מאד מהעבודה עצמה מההרצאות מהסדנאות מהמאמרים שחיברתי . הרגשתי תחושת שליחות וידעתי שיש לי מה לתרום מקצועית. השליתי את עצמי שלעבוד איתה זה יסתדר. עד שהתחלתי לחטוף סטירה פה צביטה שם עקיצה פה התפרצות זעם שם העברה מתפקיד פה תחרות שם ביטולים דחיות חוסר שיתוף פעולה ולבסוף הסתה ושיסוי של חברות שלה בי. פשוט הגיעו מים עד נפש. וכן...שתי האחיות שלי דאגו לקחת מאימי כל רכוש פיזי שהיה לה. כאילו כפיצוי על ילדותן העשוקה זנחו כל עקרון של הגינות או צדק בנסיון להשתיק את הכאב הנורא שמכרסם בהן. שתיהן בגיל החמישים פלוס גרושות בודדות עקורות מבית ועם ילדים פגועים מאד אני לא יכולה לשפוט אותן ולא יכולה להמשיך ולכעוס עליהן לאורך זמן. כמו שכתבה דמעה מבינה אבל לא יכולה לקבל והילדים שלי גם הם נכדים של אמא שלי...להם אין זכויות? כנראה שלא. חושבת שהרשעות מתחילה כשמישהו חושב שהוא הכי צודק בעולם עד שמותר לו לרמוס כליל זכויות של הצד השני. ומה זה עוזר אם אטען את מרשעת? הרי מבחינתה כל עוד הצליחה לשכנע את ההנהלה ואת החברות שהיא בסדר א זהיא בסדר כלומר האישור המוסרי והערכי בא אצלה רק מבחוץ ולא מבפנים. אין לה אמת מידה פנימית למה שקורה. כך שמהבחינה הזו אין עם מי לדבר.

לי פעם שעורך דין שמייצג את עצמו בוחר לו טיפש לסנגר עליו... ואני מנסה לומר שאל תלחיצי את עצמך אלא תשתמשי בעזרה המקצועית הכי טובה שאת יכולה לגייס. רפואית ומשפטית. לפעמים רופאים טועים ולפעמים יש להם ידע טכני אבל לא דרך ארץ לחולים או יכולת לתקשר כראוי. זוכרת שהמגעים עם בני המשפחה כשמצפים מהם לעזרה מאוד קשים. ונכון. קשה למלא את החלל. כשאני מדברת עם הורי ובמקרה הכי טוב עוברת שיחה סבירה בלי תלונות או טענות ואני משחררת את שרירי הבטן, או כשאני מדברת עם אחי והוא לועג לי וקורא לי מטומטמת או יכול להגיד למלצרית בפלירטוט שלא כל בני המשפחה מוצלחים כמוהו ולהחוות עלי בלגלוג, אני יודעת שיחסים נורמליים בין בני משפחה אמורים להיות אחרת והלבד הזה בלי יכולת אמיתית לשפוך את הלב סתם בלי לקבל ביקורת או השתלחות שמזכירה ימים הרבה יותר גרועים באמת קשה. צריך ללמוד להתרחק במידת האפשר גם כשלא רוצים להקצין ולנתק את הקשרים לגמרי.

כואב לי לקרוא את מה שכתבת...ואני נדהמת בכל פעם מחדש מהכוחות שלך...איך יצאה אישה כל כך אכפתית..כל כך תומכת..כל כך מדהימה מהמקום הכל קשה קשה שגדלת בו? הלוואי והייתה לי את האפשרות להכיר אותך גם ב"חיים האמיתיים" מחוץ לפורום... דמעה

גילית לפני כמה ימים שההורים שלי..ההורים המאמצים שלי..גדלו בעצמם בבתים פוגעים..עברו בעצמם השפלות ומכות כילדים..ואני מבינה עכשיו שהם לא ידעו להיות הורים..ןאני מזדהה כל כך עם הכאב של אמא שלי..מבינה כל כך למה ךקחה אקדח ושמה קץ לחיה..מבינה למה נטשה אותי..מבינה אבל עדיין לא מצליחה לסלוח..לא בטוחה שצריכה בכלל לשאוף לסלוח..כל כך כואב לי עליה..אבל יותר כואב לי על הילדה הקטנה..הפגועה והנטושה שאני הייתי.... דמעה

דמעה יקרה, עדיין קשה? חווית נטישה של אמא, אין כמוה בעוצמות הכאב, לעולם אין ממש השלמה, אבל היכולת שלך להבין אותה.... זה כח מתוקה שלי, אין לך מושג כמה כח, למחול לאדם שיש לו את ההשפעה הכי גדולה שיכולה להיות על ילד, אמא, לפעמים אני חושבת, שהאלה שהביאו אותי לעולם, הם מקור כל הצרות שלי... בעצם אני בטוחה.... הם נתנו לי חיים שלא ביקשתי, ועכשיו אני כאן, מלקקת את הפצעים.... אוי אני שונאת אותם. לא חושבת שמתי שהוא ארצה להבין אותם...

מבינה כל כך את האמביוולנטיות הזו את ההבנה למקום שבו להורים בעצם לא היו כלים ואפשרויות בחירה... שגם היו היו נפגעים ויחד עם זה לא להתכחש לכאב שלך... בעצם זה מצב של גם וגם לא של או הכאב שלהם או הכאב שלך אלא גם היא עברה מה שעברה ויכולות ההתמודדות שלה לא עמדו בזה. מאחלת לך ערב שקט יותר נדמה לי שמעה שאת כמו בבית משפט נדרשת לשפוט מי צודק ומי לא מי טעה את או היא מי האשם את או הוא ואולי אם תצאי מהתסריט הזה שבו את צריכה להחליט מי האשם יוקל לך? נדמה לי שבמצבים האלו שבו לאמא שלך לא היו חיים טובים משלך והרבה האמהות של גילוי עריות עברו בעצמן גילוי ופגיעה ניצול והתעללות אין אשמה יותר ופחות אתן לא בתחרות של מי סבלה יותר הניחי לזה נשמי עמוק והרפי. את בכל מקרה לא אשמה.

אופיר אני ל מרגישה במקום של שופטת..אני רוצה להבין את המניעים של אמא יולדת..של אמא מאמצת כי עד עכשיו הייתי בטוחה שנטשו אותי כי הייתי פגומה איכשהו. עכשיו אני מתחילה להבין שהם היו פגומות..ה"אמהות" האלה... דמעה

הדואליות הזאת כל כך אופינית למערכת יחסים מורכבים, מעושים ומאוסים בין אמא לבת. מה שחשוב דמעה שאל תנסי לשפוט, לבדוק ולהתחקות אחר הצדק ורמת סף הכאב. לאף אחת מכן אין מונופול על הכאב ועל מניעיו. לכל אחת ישנה זכות לכאוב את כאבה שלה שלה ואין אחת מעיבה על השנייה. ההבנה למניע לא מקהה את הכאב ולא מסיטה את עוצמותיו ההבנה כי דמות הפוגע הוא גם קורבן רק מצמצמת את רמת השנאה ורגשות הנקם כלפיה. שזה גם מהווה נחמא פורתא. מקווה כי הוקל לך. לילה טוב וחלומות נעימים. שדה ניר.

יקרה מה שלומך? תקראי את התגובות שלי לליאור ולאופיר..אני באמת לא מנסה לשפוט..רק להבין.. דמעה

אחי בן 46 חולה מאוד סרטן גר רחוק מכולם בארץ רחוקה עם מישפחתו ממש לא במיקרה ברח ממישפחה עם נטל קשה אחי שעשה לי מעשים מגונים בגיל 11 אחי שהאמנתי שאנחנו משחקים חולה ככ רוצה להגיד לו סלחתי לך אני כבר לא שם ככ רוצה להגיד ליפני שיהייה מאוחר ופוחדת עם זה יכאב לו או לי אם אחרי הסליחה הרגיש ריק כאילו אין שום דבר ואז ארצה למות שוב לא יודעת מה לעשות עיזרו לי.....

מוצאת שיש בך כוחות נפש גדולים להתעלות ולסלוח לו אמרי לו את זה אם כבר הגעת לנקודה שאת סולחת ומשלימה עם מה שקרה אמרי לו את זה ותסגרי חשבון לפני שהוא הולך לעולמו היי בטוחה שאכן סלחת לו ולא שהמחלה שלו עוררה אצלך רחמים...

הלב נקרע לאלפי רסיסים ברגע שנסגר המחסום בכיסופים ונדמה לי שלא משנה הדעה הפוליטית לא ניתן להישאר אדישים למול תמונות המפונים שולחת המון כוחות לאנשי הגוש לחיילים שלנו ולכל העם הזה.... ואט אט מתחילה להבין שזה קורה באמת והסרטים הכתומים יורדים מן התיקים והלב נשאר קרוע מול ההבנה למהלך הזה מול הקרע בעם מול האנשים שברגעים אלו מאבדים את הכל ובעיקר מול החיים שנגזלו שם בשטחים ההם.. והכל כאילו רחוק במרחק מסך טלויזיה והכל כל כך קרוב בפנים בלב... רק שכבר יהיה טוב... "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה ולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופיה. עוד לא אבדה תקוותינו התקוה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצינו ארץ ציון וירושלים.."

כן ...כואב.... כואב מאוד קשור? ???????????. מה משנה... בני אדם עוזבים בתים...טרואמה קשה...טרואמה קשה...לכל החיים... מה שלומך ילדונת? אידה

איך פסו אמונים מראשי ממשלות ימנים! מראות המוראות קשים לי מנשוא. לבי לבי עליהם- המפונים והמתבצרים.

להזכיר ולבקש שוב..בבקשב..לא לשכוח לכתוב " טריגר " בנושא של הודעת קשות לקריאה וזה כולל הודעות עם פירוט של דברים הקשורים לתקיפה או אפילו ל"סתם" יחסי מין רגילים..לי אישית עושה מאוד לא טוב לקרוא תיארים כאלה..אז אנא מכם..טוב? תודה דמעה

דמעה יקרה, ראשית תודה על הברכות.... אין לי ספק שגם בנותייך בורכו באמא נהדרת, רגישה ואוהבת.... אני מסכימה איתך בקשר להודעות הטריגריות, גם לי היה קשה נורא לקרוא את התאורים הקשים... אני מאד מקווה שלהבא יתחשבו בתחושות שלך\ שלנו. מאחלת לך ימים טובים...ומאושרים.... מגיע לך בהחלט... ליאור

מה שלומך דמעה יקרה?

קודם כל תודה...שלומי מבולבל....נמצאת בתהליך של השלמה עם מה שקרה עם אמא שלי...ההשלמה קצת מפחידה אותי כי הרבה יותר פשוט היה לראות רק את הנזק שעשתה בלי להבין למה היא התנהגה ככה..לא יודעת..קשה לי.. דמעה

דמעה יקרה איתך עם בקשתך גם כשלא שמים לב... לפחות הקוראים האחרים...להודיע... תקופה חשובה וקשה של תובנות לגבי אמא... אם תרצי את מוזמנת לשתף יותר.. כאן עבורך חיבוק מחזק אידה

צורם לי מאוד לשמוע נשים גרושות מכנות את עצמן "אמהות חד הוריות". אלא אם כן בעלך לשעבר נפטר (חלילה וחס) - ילדך אינו ילד חד-הורי אלא דו-הורי כמו כל הילדים, רק הוריו גרים בבתים נפרדים. אולי נראה לך שזו רק סמנטיקה אבל זה ממש לא. זה הבדל משמעותי, בעיקר איך שמציגים את התמונה הזו לילד שלך. סוף ציטוט. מה דעתכם בעניין.

אם חד הורית שבעלה לא עלינו נפטר זו עובדה שכמה שהיא מצערת מאחר והילד נותר יתום והאשה אלמנה, היא עובדה מוגמרת ומוצהרת. וגזירה על המת שישכח מהלב. (הזכרונות לרוב נעימים וישנו קבר שניתן לפרוק ולהתפרק ולהנציח את זכר המת היקר) אך כאשר ילד מאז לידתו אינו מכיר את אביו מולידו והוא נולד למציאות של אם בלבד ולהוויה לא תיקנית או שעשקו ממנו את אבא בקטנות והוא חי ללא תנאים נורמטיביים של אב ואם מחנכים ומנתבים. חסר מודל הורי תקני, וברוב המקרים עד לאלימות מילולית/פיזית/נפשית/מינית בין ההורים ומצוי בין הפטיש לסדן הוא סופג טראומות קשות מנשוא ויתרה מכך בשל הניכור הקיים בין אביו לאמו הוא לרוב בסטטוס של ילד יתום חי! במיוחד ילדים לאבות שנטשו את ילדם כעסקת חבילה עם אמם! כאשר גבר עוזב את הבית או נאלץ לעזוב את הבית הוא עושה זאת כי כלו כל הקיצין ולעיתים רבות בשל אי כשירות הורית לא רק בשל בעייה זוגית ובעצם הוא לא מהווה דמות הורית לילדו ולא דמות חינוכית שניתן לסמוך ולהשען עליה כי אם דמות רחוקה שבמקרה הטוב מגבה את הסדרי הראייה כמו דוד מאמריקה המשחד את אחינו פעם בשבוע/שבועיים וכדומה. על האמא מוטל השלמת החסר מדמות ההורית הסמכותית, מהדמות החינוכית שהיא בדרך כלל האבהית והנה אבן שואבת עבור כל ילד. ובפרקטיקת החיים עליה לשמש כאב ואם- לעטות על עצמה 2 דמויות ותפקידים ולמשול ביד רמה ב2 כתרים. וכשמדובר בילד ממין זכר, החסר מתחדד ומתעצם ומתגבר והוא חווה וחש את דבר היותו בן לאמא חד הורית ללא דמות אבהית סמכותית ויחד עם זאת חברית. אין עסקינן בסמנטיקה כי אם בעובדה קונקרטית ובדילמת חיים קשה ונוראה הן לאם ובעיקר לילד.

מה שלומך היום? דמעה

לא מצליחה לעמוד בקצב שלך... דיברתי עם דייאטנית בבית חולים בקשר לסכרת הריונית, יש לי תפריט לדוגמועוד יעוץ שלה אלייך. לא מתאים לפורום.... כנסי למייל שלי ונדבר בפרטיות... או תשאירי כתובת המייל שלך ואחזור אלייך אם תרצי כמובן... מחכה לתשובה ליאור

תודה עבור הסיוע. קניתי היום לחם טופו מיוחד לדיאטת סכרת נדהמתי בקופה שתיים עשרה ש"ח לא נשאר לי כסף לנסיעות לעבודה...

ולמי שדי לא יודעת כבר מה לעשות עם הצאצאים הנה קישור לפורום נהדר עם רעיונות מקסימים פשוטים וזולים יצירה עם ילדים שימו לב לקישורים בצד שווה להכנס http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1334-18084,00.html

מומלץ מאד הבת שלי בת עשר ועדיין נהנית מהאתרים האלו... http://www.freewebs.com/mychild/aduc.html

ילדי המחונן יעלוז לשינוי מרענן להעביר עמו את הזמן.......... הוספתי לו למועדפים כמובן

כך שנכונו לנו עוד ימים רבים- מספקים ומפרכים בצוותא............

אני לא כל כך יודעת איך להיכנס ולכתוב כשאני לא מכירה אף אחד. אני מרגישה קצת נדחפת. אבל בכל אופן...... אני אחרי קשר עם בחור שסופסוף התנהג אלי כל כך יפה הייתי כל כך מאושרת ובסוף מתברר שהרוב היה שקר והוא פשוט נהנה ממה שהיה לי לתת לו ושום דבר לא היה מהלב. כל המילים שאמר לי כנראה שלא התכוון להם ועכשיו אני מרגישה שוב מרומה ומנוצלת כבעבר. אני כל כך מנסה לא ליפול שוב למקומות האלו ואני שומרת על עצמי וכאשר נתקלת בגבר שלא מתנהג אלי יפה אני עוזבת ולא נשארת ועכשיו כשכן מתנהגים אלי בכבוד שוב הכל שקר אבדתי את כל ההגיון בעולם הזה הכל הפוך. חשבתי פעם שבן אדם עיקבי הוא נשאר עקבי ברצונותיו אך כנראה שטעיתי ועכשיו אני מרגישה כל כך פגועה ושוב מנוצלת. טוב סתם רציתי להוציא קצת מהלב.

צר לי לשמוע על שברון הלב שחווית. אני רואה שוועדת קבלת הפנים של הפורום עסוקה במסיבת יום ההולדת למטה. ואני מניחה ששמת לב למכנה המשותף של הפורום ולא במקרה נכנסת לפה את מוזמנת להשאר ולשתף.

בהחלט ראיתי מה המכנה המשותף כאן, והאמת שאני עדיין חוששת לשתף תודה על ההזמנה. אני אפילו ל יודעת מאיפה להתחיל. עבר כל כך הרבה זמן כמעט 20 שנים ועדיין זה נשאר ולא מרפה המטענים ותפיסת החיים שלי ומי שאני הכל מושפע ממה שהיה ואני לא מצליחה להשתחרר מזה. הייתי רוצה להיות יותר אופטימית ושמחה זורמת עם הדברים ולא כל כך כבדה אבל זה כל כך קשה. בכל אופן לילה טוב.

כאן למענך. בקצב שלך.

חיכה לי עיקול של החשבון שלי,על הדף מהבנק כתוב לכבוד השם משפחה אבל השם הפרטי של הגרוש ,הכתובת הישנה,ואז הכתובת שלי החדשה,התעודת זהות שלי עם השם הפרטי שלו עיקול החשבון וכל הנכסים אפשר לחשוב איזה עתירת נכסים אני, כבר עיקלו לי בעבר את כל הדברים כמעט,עד שזה נרגע ומהחלוקה של מכירת הבית בכונס נכסים נגמרו התשלומים ורוב החובות בצו בית דין למשפחה הם עליו והנה מופיע לו הדף מהבנק עם אותיות עיקול הבן אדם חגג בצקים ללא כיסוי,ואני צריכה עכשיו לחזור שוב לפחדים מכל צלצול או דפיקה בדלת יותר נכון מהלומה בדלת כי הם לא עדינים מרגישה שאין לי כוח יותר לכלום,אני בזמן האחרון חוטפת מכל הכיוונים גם לחיוב וגם לשלילה לא מצליחה לעכל דבר אחד מגיע הדבר השני, התקשרתי להוצאה לפועל אמרו לי לכתוב מכתב לראש הוצאה לפועל בישוב ליד להוסיף שם תעודת זהות שלי ותועדת גירושין שאני לא מוצאת אותה מרגישה חוסר אונים מול הכל כבר. דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

כתם יקרה, בואי נראה איך אפשר לעזור, דבר ראשון, העתק של תעודת גרושין את יכולה לקבל ברבנות בה התגרשת, תביאי אישור מעובדת סוציאלית על מצבך, פטור מאגרה מה שנקרא, כך שאם תצטרכי לשלם ושם ברבנות האגרות הם בגובה של מאות שקלים שאין לך עכשיו. לא תשלמי. בעיה שניה היא להגיע להסדר עם ההוצאה לפועל, תבקשי מהעוסית באותה הזדמנות גם מכתב להוצאה לפועל, היא תיתן לך אין סיבה שלא. תבקשי איחוד תיקים, לאור מצבך תבקשי להגיע להסדר תשלומים חודשי, יתכן שהם יערכו אצלך ביקור בית, לוודא את מצבך, אני לא יודעת על איזה סדר גודל של חובות את מדברת, אבל יכול להיות שתגיעו להסדר של 500 שקלים בחודש או משהו כזה, המון סבלנות כתם יקרה אין ברירה... למרות שקשה מאד.... מבינה, מקווה שעזרתי במשהו, השתדלתי לפחות.... בהצלחה כתם, מחזיקה לך אצבעות.... ליאור.

מדובר בצקים שחזרו על סך כמעט 3000 שח שהאקס חילק כאילו היו סתם ניירות,כיעיקרון כל החובות חולקו לפי החלטתו של בית דין למשפחה %25 אני והוא$ 75 רוב החובות עליו אני את החלק שלי שילמתי כבר אבל לא יודעת איפה יצוצו עוד כאלה,בבדיקה לפני חצי שנה בהוצאה לפועל בדקתי שאין תיקים פתוחים על שמי ואין הכל על שמו והסבלנות כבר פקעה לי ליאור מרגישה שהוא עוד נושף בעורפי כמו עניבת חנק ותודה על ההצעות מה לעשות זה עזר כי נהיה לי כבר בלאגן בראש מרוב דברים שנוחתים עלי בזמן האחרון.לטוב ולרע.

כתם, אני מבינה שבפועל המכתב מיועד לו ולא לך, נכון? אז אני מאמינה שיהיה בסדר, שתוכלי לסדר את זה ולהפנות את זה אליו. מחזיקה לך אצבעות חיבוק גדול ממני שחף

בינתיים יש לי עיקול על החשבון,זה פרוצדרה שאין לי כוח אליה,זה להוציא העתק של תעודת הגירושים וזה בטח יעלה אגרה,זה לרוץ להוצאה לפועל ולהוכיח שאני לא בן אלא בת, אני מרגישה שעדיין לא השתחררתי סופית ממנו עדיין יש דברים משותפים שצצים פוחדת כבר יש לי טראומה מהם

אף האקס המיתולוגי שלי חגג באופן אלגי על חשבוני וזייף צ'קים שהיו על שמי מאחר והוא היה לקוח מוגבל ל-3 שנים על עברות רכוש שביצע. אני התלוננתי על גניבה ועל כך שהזמין צ'קים בשמי, מאחורי גבי, וביקש קוד סודי אישי בנתינת תעודת הזהות שלי שהוא דבר שאינו חוקי כשלעצמו וחריגה אתית אסורה מצד הבנק ותכף ומייד עצרו את כל התשלומים- למפרע. כמו כן מייד עם היוודע לי דבר הגניבה (שאבא שלי התריעה על כך ואני בכסילותי ותמימותי אמרתי שלא יתכן שבעל יחמוס את כספה של אשתו) ביטלתי את הצ'קים לאלתר והוכחתי שלא היה לו זכות חתימה והוא זייף את חתימתי באופן ססטמתי. התשלומים נעצרו וכל החובות הוחלו עליו. ידוע לי כי מייד לאחר גירושי ערכו לו איחוד תיקים והוא משלם סכום זעום מידי חודש בחודשו, חרף היותו עתיר נכסים מהאשה/ הזונה החדשה שלו (שדארווין צדק בתורת התזה והגזע שלו) שנישא לה אך ורק למען הווילה, החנות ומכונית המרצדס. כאשר גם כיום אין לו ברקס והוא חוגג העבריין מועד הלזה בכל המובנים. ראשית תבדקי האם יש לאל ידך הוכחות קבילות ומקובלות להוכיח את חפותך ואת דבר היותו הגרוש- הגנב. ואם לאוו- בהליך של איחוד תיקים יתחשבו מאד במצבך הנוכחי ויפסקו לחובתך סכומים מינוריים מידי חודש בחודשו ויניחו לנפשך למשך עשרות שנים. תחזיקי מעמד, כתם. ומקווה לשמוע ממך בשורות טובות, ישועות נחמות.

מדובר בצקים בתקופה שהיינו נשואים עם חשבון בנק משותף שהוא נתן צקים ללא כיסוי למרות שהתרעתי, נכון להיום החשבון בנק סגור כל החוב שולם,התיק הוא בהוצאה לפועל והוא גם לא על שמי הדפוקים האלה עיקלו את החשבון שלי,וזה מיועד אליו אין לי מושג אייך הם עלו על החשבון שלי ועל הכתובת שלי כי היא לא רשומה במשרד הפנים מטעמי בטיחות משהו נראה לי פה לא טוב, ו מסתבר שלהתגרש האהבה הופכת לשנאה ,אני רוצה לקוות שהוא לא חתם בשמי ואם כן אני כבר אכנס בו בכל הכוח.

כבר שרדת דברים גרועים יותר... נכון ויודעת מנסיון שעיקולים זה דבר מבהיל נורא משפיל ומזעזע נסי לבקש סיוע מהעובדת ברווחה הנה משהו שהיא יכולה לסייע לך בו. ותדאגי להפריד משפטית חוקית וכלכלית את האקס שלך מהחיים שלך לא רוצה להתבטא כמו שבא לי לגבי מה שאני חושבת עליו את בטח יכולה להוסיף עוד כהנה וכהנה כינויים...

אוזניים כואב לי גם הראש אני כבר אחרי טיפות אופטלגין שלא עוזרות, ולגבי הגרוש אין לנו חשבון משותף יותר,אני לא יודעת אייך נהיה כל הבלאגן הזה השם שלו עם הכתובת שלי הנוכחית השם שלו ותעודת הזהות שלי, והרווחה לא יתסכלו עלי היום כי אני עובדת,וכמו שאמרת הם ישנים בעמידה

תאריך לא הכי נעים לחגוג יום הולדת, תשעה באב ביקש סקייטבורד, בלב רועד הלכתי לקנות לו.... נורא פוחדת שייסע עליו לחוג... אבל נותת לו את ההרגשה שאני סומכת עליו, בניגוד לאבא הדפוק שלו, שמוריד לו את הביטחון העצמי בכל הזדמנות... למרות שאני פוחדת ודואגת, אני חושבת שאסור לעשות השלכות של הפחדים שלי לילדים.... הם בני אדם בזכות עצמם, מאפשרת להם התנסויות בחיים, עד גבול מסויים, נותת להם הרגשה שגם אם ייפלו, ילמדו לקום, כל כך אוהבת אותם...

המון המון מזל טוב!!! יש לילדים שלך מזל שיש להם אמא כמוך :)

מאחלת לך שתרווי ממנו נחת אמיתית. ושיהא גאוות יחידה שלך. תני לילד להתנסות ולנסות.... זה יעניק לו אופציה להתחשלות יעניק לו ביטחון וחוסן נפשי לעין ערוך...

שדה ניר מתוקה, תודה על הברכות, אבל אני ליאור... ליאור....ליאור....ולא ליאורה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ושיזכה לשפע כלכלי נפשי רגשי ושיהיו לו חברים נאמנים והרבה אושר ושלווה. באמא נהדרת הוא כבר בורך. טוב להתגבר על דפיקות הלב ולתת להם להתנסות עד גבול מסויים. הפטנט שלי פשוט אני מסתכלת לצד השני כשהם עושים פעלול מסוכן במיוחד... בכל מקרה תכיני כמה פלסטרים בבית שיהיה...ליתר בטחון. ומשהו נגד כאבים בשבילך לא בשבילו... אגב האם את עדיין משווה את עצמך לפסיכופאט ההוא שהיה בעלך כנקודת השוואה או כמדד למשהו? קשה לי לראות בו מדד אוקנה מידה מכל בחינה שהיא חפשי מישהו או מישהי שפוי יותר ותתקדמי כלפי מעלה ... מזל טוב ואלף איחולים לך ולמשפחה. כבר הולכת למחוק כמה ליאורות מהרשימה...

לא משווה את עצמי לפסיכופאט, אבל ערה בכאב רב להשפעות ההרסניות שלו.... ופקידת סעד כלבתא, שלא מבינה שלא טוב להם בזמן הביקורים אצלו.... וטוענת שאני מסיתה אותם.... למזלי הגדולים קלטו מזמן את הדפקט שלו, וכמעט שלא הולכים אליו.... אופיר רק לא הבנתי למה התכוונת שהצעת לי למצוא מישהי ולעוף איתה למעלה....

הרבה הרבה מזל טוב. באמת קשה מאוד להרפות מילד וממישהו שאוהבים כל כך ודואגים לו כל כך ולא רוצים שיקרה לו שום דבר רע. מאחלת לך שתהני ממנו לפעמיים שמרפים מהילד הוא יכול להפתיע אותך ולטובה כמובן שלא יותר מדי. אז בכל אופן הרבה מזל טוב.

את מוזמנת להישאר איתנו..... יש ארוחת שחיתות אצל אופיר היום.... הפיתות עלייך.... אני מביאה מה שנשאר מעוגת יום ההולדת.... אל תצחקי נשאר הרבה.... והעוגה משובחת....

הולדתו של בנך,סליחה שזה באיחור

ליאור גם אני מנסה לא להשליך את הפחדים שלי על הילדות שלי..אני חושבת שזה יותר קשה כשמדובר בבנות..אני אמא מאוד היסטרית אבל נותנת לבנות שלי בכל זאת המון חופש למרות שאני מתה מפחד...מאחלת לך המון רגעי אושר עם ילדיך היקרים דמעה

מצאתי משהו יפה לתחילת השבוע מעורר מחשבה... http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=482&a=26750&c=3266&sc=0&ssc=0

האומנם?? הרי זה יום חופשי לכל דבר ועניין

נדמה לי שזה יום בחירה ומי שצם יכול לבחור בו כיום חופשי אני לא צמה ולכן מבחינתי זהו יום רגיל . אפילו התפלאתי למה סגרו מסעדות בדיזנגוף היום שמעתי ברדיו תייר אחד מתלונן היי חם לי...אנילא רוצה לאכול ברחוב...אנילא יהודי... בעצם בהרבה מובנים אנחנו די על הגבול של מדינת הלכה... זוכרת שגרתי בעיירת פיתוח ובלי אוטובוסים לא יכולנו לזוז מהשכונה על ההר המרוחק ובשבתות נכפתה עלי מנוחה בניגוד לרצוני תמיד תמהתי למה בעצם אגד המסעדות הקולנוע סגורים בשבת הרי רובנו בעצם לא שמרנו שבת...

זה לא הייתה תקיפה, אבל היה לי קטע עם מישהו מנוסה ואני די בורה ותמימה בנושא, ויש לי שאלה/חשש. הסיפור הוא כזה: נפגשתי עם בחור שאני מאד מחבבת ונמשכת אליו. אני בחורה מסורתית ובתולה, למרות שאני לא כ"כ צעירה. בשלב מסוים התחלנו להתנשק, ואז הוא דחף אצבע לנרתיק כדי לגרות אותי. ביקשתי ממנו להוציא, והוא הוציא ואח"כ הכניס שוב. הפעם לא ביקשתי ממנו, עד שזה כאב ואמרתי לו שזה כואב והוא הפסיק. החשש שלי התעורר כשמאוחר יותר גיליתי על התחתונים כתם חום קטן, כמו מה שיש לי כשאני ממש בסוף מחזור. אני לא אמורה לקבל עכשיו. האם זה מעיד על קריעת קרום הבתולים? איך אני יכולה לדעת? זה היה כתם קטן, והוא דחף רק את האצבע. אולי כדאי לציין שבעבר היה לי קטע דומה איתו שבו זה לא היה עם האצבע, אבל החדירה לא הייתה מלאה, ולא היה לי דימום אז. ממש אשמח לקבל מענה, אני לא רוצה לספר לו את זה, אבל אני רוצה לדעת מה קורה איתי. אני אמורה להיבדק? תודה מראש...

לפי החוק כל חדירה לנרתיק גם של אצבע הוא מעשה של אינוס. הייתי מציעה לך להפסיק להתראות איתו הוא נהג כחזיר של ממש. והוא אנס אותך. לגבי הבתולין את יכולה להבדק אם חשוב לך אגב לידיעתך את לא יכולה להכנס להריון כתוצאה ממה שעשה.

גם הוא הציע לי להפסיק להתראות איתו. אני יזמתי את המפגש כי התגעגעתי, ורציתי מגע. אבל בעיקר חיבוק. כבר במפגשים קודמים הוא הרגיל אותי לאט-לאט לדברים שהוא רוצה, שלא מתאימים לדרך שבה גדלתי. בפעם הראשונה שנישק אותי הרגשתי שזה לא בסדר, שזה מיני מדי עבורי וזה חסר רגש מצידו, ואמרתי לו, והוא שכנע אותי שכדאי. התנשקנו וזה היה לי נעים. כך לאט לאט זה הדרדר מפגישה לפגישה וכבר הייתי איתו במיטה, אך שמרתי על בתולי. התפתחה ביננו מערכת קשרים מאד לא בריאה, ומאד רציתי לרצות אותו, ולהרויח גם את המגע האוהב. וכן, גם נהניתי לפעמים להרגיש נחשקת. אבל זה תמיד מלווה באיזו תחושה של בזיון וגועל מעצמי אח"כ. הוא לא שולט לגמרי בעצמו אבל הוא לא אשם, אני יוזמת את המפגשים האלו. הוא גם מרגיש רע עם זה לפעמים. אני ממש הדרדרתי עם זה. אני דתיה במקור והוא מלך המתירנים. ההתנהגות שלי כשאני איתו מגעילה אותי במחשבה לאחור. והמחשבה עכשיו שמשהו דימם שם אח"כ, משהו שנשאר ממה שהיה, שלא מאפשר לזה פשוט להימחק, נותן לי תחושה של פגימות. אני כזאת טיפשה. זו באמת אני הטיפשה. זה לא סתם רגשי אשם, זו אני שלגמרי אשמה. כשאני מבקשת הוא מפסיק, אבל בטפשותי וברצון שלי לרצות אותו- אני אפילו לא תמיד אומרת. ועכשיו אולי אני פצועה שם למטה בגלל הטפשות הזאת? או שאיבדתי את בתולי? טעות שאין ממנה חזרה. פשוט טפשה... ) : לא ברור לי לאיזה סוג של תשובה אני מצפה, אבל רציתי לשפוך ואולי לקבל עידוד, למרות שלא נראה לי שיש הרבה מה לומר. חוץ מאולי להאשים אותו - אבל זה באמת לא רק הוא, זו בעיקר אני ...

הבה נבדיל בין השניים: אונס זה החדרת אבר המין/פין אל אבר מינה של האשה קרי: בעילה שאינה בהסכמה. ואילו הכנסת אצבע משמעה מעשה מגונה. הניסיון לחדור אליה משמעו ניסיון לאונס. באם השתמש באמצעים נוספים או החדיר את אצבעו ו/או איבר מינו אל פי הטבעת שלה הוא כפה עליה מציצת אבר מינו הוא עבר על עברת: מעשה סדום. אם היא קטינה זה איסור חמור שמעצים את כל המעשה המחליא שלו כלפיה.

בבקשה בבקשה לא לשכוח לכתוב טריגר על הודעת קשות ו\או מפורטות כל כך תודה דמעה

שדה יקרה לא יודעת בדיוק מתי התחיל החוק החדש להכנס לתוקף. יודעת שזו ההגדרה לפחות מזה שנה פלוס.

עד מחר הייתי צריכה לנתח 8 טקסטים בשביל הסמינריון שאני עושה עם החברה שלי ועד עכשיו אפילו לא התחלתי אומנם דחינו את זה ממחר ליום שלישי אבל כל ניתוח לוקח מלא זמן אין לי מושג איך אני מצליחה עכשיו להשטלת על כל הטקסטים נהייתי איומה השנה!!! בשנים הקודמות תמיד עשיתי את הכל בזמן ואפילו לפני הזמן והשנה אני ממש לא מצליחה להושיב את עצמי

מהו הקונספט והקונטקסט המדובר?

זה לא משהו שמישהו אחר יכול לעזור לי זו עבודה על טקסטים אישיים שכתבנו במהלך השנה

נשמח לקרוא מפרי עטך ואם תרצי שננתח לפי מדדים מסויימים הביאי את המדדים ונוכל לעזור בניתוח. אם לא סתם...בשביל הכייף נשמח לקרוא. שנסי מותניים יקרה אולי יש משהו בטקסטים שמאיים או מפחיד אותך? מה? הביאי את החשש למודעות והתגברי עליו.

לפחות בטקסטים שלי - החיים שלי יש 3 טקסטים שלי ו-5 של החברה שלי להביא לכם לקרוא? זה אפשרי... לפחות 2 מתוכם כי זה יותר סיפורים קצרים השלישי סתם קטע מיומן...

זה חייב להיות ניתוח שלי, אין מנוס מכך :)

לחורבן הבית שלי,הבית שבניתי ממקום הרוס ממשפחה שבשבילם אני אויר ממשפחה שפגעה בי והותירה פצעים וחתכים בנפש שלי,בית שחשבתי ששם זה לא יהיה יותר,חייתי עם בן זוג שבעצם לא הכרתי שידע להסתיר ,הכנסתי לשם ילד, רציתי לבנות קן משפחתי קטן וחמים, ואז כמו בסופת טורנדו הכל נהרס במחי יד אחת,כל מה שהיה לי אבד לעד, כמו באפקט הדומינו אבן אחרי אבן נפלו כל החומות שבניתי,עד שהכל נמחק מהתמונה המשפחתית שלי יצאו כולם,נשארתי לבד, הרגע הכי קשה היה שבאו המובילים לקחת את כל התכולה של הבית שהיה לי, הרגע שבו אני לא יכולה יותר להכנס הביתה,כי זה כבר לא הבית שלי, מבט אחרון על הדלת על השלט כאן גרים אמא ...אבא... וילד ..... שהוצאתי אותו מהדלת הבית שגרתי בו 12 שנים, הבית שקנינו אותו על הניר,וראינו שלב שלב אייך הוא מתחיל לקבל צורה של בית, עד הרגע שקיבלנו מפתח,מי יכול היה לתאר לעצמו שיום אחד הכל מתהפך מתרסק אייך הדברים התגלגלו במהירות שלא היה זמן אפילו לעצור לרגע להבין מה קורה זה התחיל בזה שגיליתי את הגרוש שלי פוגע בילד,דיווחתי ולקחו לי את הילד,משם כבר לא רציתי להמשיך לחיות אם אותו בן הזוג ורציתי להתגרש,התגרשנו ובגלל חובות על הבית נאלצנו למכור אותו,ובזה לא נגמרה מסכת היסורים,הגרוש לא גר שם יותר אני נשארתי עד הצו פינוי ובינתיים הוצאה לפועל החליטה לקחת הכל,והם הצליחו חלק גדול לקחת, זה להשאר בלי ילד בלי בית עם חובות והוצאה לפועל שמאיימים ומבצעים, לא עבדתי באותה תקופה ובקצב ההתדרדרות הזה הגעתי לרווחה שדאגו לי לארוחות חמות פעמים בשבוע,מהמשפחה לא היה מה לנסות לבקש כי הם לא משפחה בכלל וכבר היה לי נסיון מר איתם בעבר בעניין הזה, זה לנסות להשאר שפויה בחיים לא שפווים,זה לאבד את כל מה שהכרת,זה להגיע לפגיעה בדברים הכי בסיסים בחיים,זה לאבד במידה מסוימת צלם אנוש,זה לאבד את האמון,זה לאבד את עצמך ערב תשעה באב וכל התחושות האלה חוזרות לי שוב,בית מילה כל כך רחבה, שמכילה כל כך הרבה.

ועכשיו שוב הגלגל חוזר על עצמו,שוב מתדרדרת

מעניין שבדיוק אני קוראת מאמר על הטיפול באמצעות דימוי של הבית. על כך שהמטופל וכל אדם רואה בבית את עצמו את הדימוי הגופני שלו בעיצוב משחזרים פינות בבית או בתים של מי שהיה טוב אצלם בבתים שהיה בהם רע המטפל לא אוהב את העיצוב ומנסה להמנע מלרכוש בית שיהיה דומה לבית הילדות שלו. לא אחת קורה שמי שנדד ברחובות בלי תחושת בית מתקשה מאד להקים בבגרותו בית יציב. זוכרת שבילדותי עברתי יותר מעשרה בתים בגיל שש נשלחתי לגור אצל אחותי הבכורה שהוציאה עלי כעסים שהופנו כלפי אמא שלי שלקחה אותי למפגשים עם המאהב שלה ודנה אותי לקונפליקט נאמנויות עם דמות האב היחדיה שאהבתי וידעתי בילדותי עם בעלה. שהכריחה אותי לאכול. ועוד ועוד. בכתה ד נדדתי ברחובות רעבה ובודדה כי אמי עבדה משמרות ושעות רבות גם בלילות אחרי חצות ולפנות בוקר למדתי להכיר את צפון תל אביב של חיי הלילה...פגשתי כמה אנשים מענינים ככה... בכלל הייתי מה שנקרא ילדה שקופה לא רואים את הצרכים שלה ובוודאי שלא מספקים אותם. זוכרת שגרתי בגיל שתיים עשרה בקיבוץ כילדת חוץ ואת ההשפלות שיש במקום הזה תיארה יפה סופרת ילדים בספר ששמו ילדת חוץ. הניכור והזרות החשדנות והאמירה הגלויה את לא משלנו! כשבגרתי ונישאתי אחד הדברים הראשונים שעשינו היה לרכוש בית קרקע יפה בעיירת פיתוח שתלתי עץ דובדבן ונרקיסים בית חדש מרווח יפה שהיה סוף סוף שלי חשבתי שמפה לא נזוז אבל האבטלה והמצב הכלכלי גרמו לנו למכור את הבית ולעבור מאז עברנו מעיר לעיר בעקבות הלימודים והפרנסה שוב נדודים. והמשבר של אובדן הבית ההוא היה מקביל לאובדן יישות חלום בטחון אמון השבר הזה לא נשכח כשנה אחרי כן התגרשנו התחלתי ללמוד מקצוע ותואר הבנתי שאם לא אהיה עצמאית איש לא יעזור לי לספק את הצורך שלי בבית גם לא הוא...ושהבית האמיתי הוא אצל האדם עצמו אולי בגלל זה אני אוהבת צבים לוקחים איתם את הבית שלהם עליהם. חושבת שחורבן הבית הוא לא בהכרח חורבן המשפחה אצלך שני הדברים הלכו ביחד ואני מניחה שהטראומה כפולה ומכופלת. לאבד ילד בנוסף לאובדן הבית נשמע לי נורא מכדי לתאר. גם אני לא ראיתי ולא רואה במשפחה שלי שלוש הגורגונות כלומר משהו שיושיט יד כדי לתת רק כדי לקחת. מאחלת לך כתם שתרגישי מתישהו די בטחון כדי להתארגן על בית משלך. מה קורה עם דירת עמידר? את לא זכאית? ניסית?

הזדהתי ונזעקתי עד עומק נפשי. בנוגע לבנך יחידך/יקירך: סוככת וגוננת עליו, דיווחת לרשויות המתאימות מאחר וטובת הילד היתה מונחת על הכף ונזקף זכות זאת לרעתך?! ונטלו אותו מחזקתך ומעמדת האופטרופוס שלוך עליו המוקנת לך מתוקף החוק? האומנם אין דרך חזרה במדינה תיקנית, סוציאלית ונאורה?

פותחת עץ לסיכום השבוע מהזוית החיובית שלו אז...קחו עוגת שוקולד למי שמותר לאכול דאבל סירופ ותנסו להביא משהו חיובי שקרה לכן השבוע שחשבתן או שהרגשתן איזה ליטוף של מלאך... http://www.wisehearts.com/yaam.html

להתחבר לדברים החיוביים בסוף שבוע הזה כמו שבעצם כמעט בכל סופי שבוע כנראה, אופיר, האיטוי שלך היה לא הכי מוצלך ובכל זאת שתהיה לכולם שבת נעימה ורגועה (למרות שאני לא מצליחה להתחבר גם למילים האלה, אבל שיהיה...) שבת שלום שחף

הרי לפי המציאות האמיתית היה שבוע מנחוס ומגעיל מלא שנאה קנאה תיעוב מרירות בכי ואלימות היו זכרונות רעים מריבות ואלימות נפשית בואו נדבר על זה תשרשרו מה הדברים הכי מגעילים רעים שלילים כואבים שהיו לנו השבוע? אני ראשונה אחותי המגעילה שלחה לי מכתב פיטורין בדואר!! אפילו לא טרחה לומר לי בעל פה היא חושבת שאני חייבת לה שהיא עשתה לי טובה כשהיא השתמשה בי לבניית פרוייקטים שכיום היא יורשת היא והאחות הבכורה ששונאת אותי מרגע שנולדתי ומשמיצה אותי בכל הזדמנות שכנעו את אמא שלנו לתת לה את כל רכושה עלי אדמות כולל זכויות על בית ילדותי רק כדי להראות לי שאני הזרה הלא שייכת שנוספה לןמשפחה בלי רשותן ובניגוד לרצונן אמא שלי מאשימה אותי עכשיו שאני לא באה לבקר אותה ולא מפסיקה ללחוץ ואני מגישה נורא אשמה מצד אחד היא התעללה בי נפשית מילולית ופיזית עד שברחתי מהבית בגיל העשרה ומצד שני לא נשאר לה הרבה זמן לחיות. אמא שלי ואחיותיי בשנים האחרונות מעבירות לי מסר חד משמעי שאני אשמה כל מה שהתחרבן להן בחיים כל הפחדים וכל התיסכולים אני פח הזבל המשפחתי. וכמה שניסיתי להתנתק מהן אני לא מצליחה. כל קירבה אליהן רק מזיקה לי. אחותי גם שכנעה את כל מי שמכיר את שתינו שפגעתי בה. ומסתירה יפה את החלקים שלה היא המסכנה שלא מבינה בכלל מה רע בלפטר את אחותך בחודש השביעי להריונה ולעשות את זה בדואר... חוץ מזה הזוגי שלי והילדה הבכורה רבו אתמול עד כדי אלימות ביניהם היא ילדה פרובוקטיבית וחכמה והוא עייף ושחוק היא קיללה אותו הוא דחף אותה לחדר ואני חוזרת מהעבודה ושניהם מתחילים שוב לריב באמצע של כל זה החלטתי לא להתערב שיתמודדו בעצמם בלי שאני אהיה הקהל והשופט וחבר המושבעים. שיילכו לטיפול היא והוא ויפתרו את מה שקורה להם. וגם זה רובץ עלינו. מבחינה כלכלית השבוע היה מחריד. חובות מכל עבר. בקופה אתמול החזרנו חצי עגלה למדפים אין תקציב. השבוע רוב הזמן המקרר ריק לא צריכה לספר לכן מה זה. ואיך ההרגשה. ועדיין הטלפון מנותק ואין כסף להצטיידות בתי הספר לא יודעת איך נצא מזה. השבוע גם התבשרתי שאני חייבת לעשות בדיקת העמסת סוכר מלאה כי הבדיקה הראשונית יצאה פתולוגית ייתכן אם כן שחליתי בסכרת. אני דוחה את הבדיקה. אבל לא תהיה לי ברירה העובר בסיכון כנראה שאצטרך לעבור ניתוח קיסרי נוסף כמעט כל לילה אני מתעוררת שטופת זיעה מרוב סיוטים. אה כן השבוע היה לי סיוט חי מאד שבו חייתי כל רגע בניתוח הקיסרי התעוררתי רועדת. לפני שנה וחצי עברתי קיסרי והטראומה עדיין חיה מאד בזכרוני ובגופי. והפחד שמא יהיה לי תינוק עם מום. כי לא עשיתי בדיקת מי שפיר והרופא בעצבים מזה ... כך שמבחינה רפואית אני מאמצת את עצמי מעל ומעבר. בגלל הפיטורין הפתאומיים התחלתי לעבוד במקום שיש בו פחות שכר והרבה עבודה פיזית הרבה ביקורי בית באוגוסט באילת עם בטן כבדה ולחץ של חפיפה. אני שוקלת לתבוע את מרכז הסיוע ואתייעץ עם עורך דין אבל אני לא אוהבת תביעות משפטיות ומאבקים עכשיו הן עושות שרירים שלא לשלם לי את חודש אוגוסט משכורת כי התחלתי עבודה חדשה בחצי משרה. נשים מגעילות. גם פיטרו וגם מתלוננות למה מצאתי במהירות תחליף. נראה לי שאת כל הכעס הזה באמת אתעל לתביעה משפטית. הן טוענות שבגלל שחתמו איתי חוזה רק באפריל לא התקיימו יחסי עובד עובדת אבל מנובמבר היינו בקשרי עבודה של פרי לאנס אם העובדה שאני ביצעתי הרצאות סדנאות ופרוייקטים והם שילמו לי לפי שעה תופס כיחסי עבודה בבית משפט הן אכלו אותה בגדול. נבל'ס. זהו זה הסיכום השלילי של השבוע האחרון. מי ממשיכה? איזה כייף. אני ממש נהנית מזה. תודה.

לאחר מאבק מפרך של שנתיים ובהליך של גישור ופישור משני הצדדים המצודדים לצד אחר של המטבע...זכיתי לשיפוי חלקי ביותר- החזר חלקי מהכסף שחמסו ממני בחברת הביטוח בה עבדתי כסוכנת ביטוח לפני כ-3 שנים ופוטרתי על רקע יחסים בן אישיים- קנאיים- פתולוגיים של מנהלת המכירות שלי שראתה בי מתחרה פוטנציאלית וחרה לי על רף המכירות הגבוה שלי אצל בני המעמד הגבוה ועל היותי אהודה במשרד ולדאבוני הרב: אף יפה במיוחד... סכום הפשרה אינו אסטרונומי..אך במצב קטסרופלי של אבטלה וחוסר משרה ושררה זה ניצחון עצום מבחינתי. כסף שהגיע בזמנו ובעיתו והעלה את המוראל ובכלל.

ברור לי שאם יש בסיס משפטי לתביעה אז הם ישלמו. הבעיה היא לעבור שנתיים של מיקוח וויכוח והתדיינות. אבל אם לא ישלמו לי את חודש אוגוסט שזה השלושים יום של ההפסקת עבודה בשיא השחצנות והיהירות והטמטום שלהן. אז רק כדי להוכיח להן שהן לא מעל לחוק אני אלך על תביעה ואז כל התיק מבסס על השאלה האם היו או לא יחסי עובד מעביד? ואם כן הם יצטרכו לשלם גם בגין פיטורין לא חוקיים. תאמיני לי שכדאי להן לשלם את אוגוסט ולהניח לי ללכת בלי לנסות לדרוך עלי עוד קצת. אני שוחרת שלום מטבעי אבל יש גבול לרשעות שאני מוכנה לספוג.

מרגישה לא טוב פיזית...וכרגיל כשאני חלשה פיזית הזכרונות צפים ומכים כל כך חזק...קראתי מחקר באינטרנט על ילדים מאומצים ועל הטראומה של האובדן של האמא הביולוגית..שזה פצע שמשפיע על המשך החיים כי זאת נטישה נטו..ואני חושבת לעצמי שאותי נטשה גם האמא שילדה אותי...וגם האמא שאימצה אותי...שבעצם אין פלא שחיי מנוהלים לגמרי על ידי פחד נטישה...ואני חושבת על כך שגדלתי בבית כל כך מסוכן..שאם הייתי אומרת מילה לא במקום..אם הייתי מעיזה לצעוק או לבכות..הייתי מקבלת עונשים קשים..פיזיים ונפשיים..מכות והעלבות..קללות...ולא ברור לי איך אני המשכתי ואיך אני ממשיכה לשרוד כי גם היום העולם שלי מרגיש כמו מקום כל כך לא בטוח... לא יודעת...קשה לי..החיים האלה נמאסו עלי... דמעה

דמעה יקרה שלי, האם יש בנינו טלאפתיה? כל הערב הרגשתי רע, כאבי ראש נוראיים. ורק עכשיו הצלחתי להרדים את כולם... כואב לי נורא מה שכתבת... ובהחלט עורר אצלי טריגר כואב מאד... אני שנולדתי ל"הורים" ביולוגים, חוויתי את אותם דברים שאת מתארת, אני לא יודעת אם להעיז ולהגיד לך שאפילו יותר גרוע... גם מהמקום ממנו באתי לא היה מקום לרצונות שלי, לחלומות שלי, כל אמירה שלי זכתה לתגובה של מכות. וכמה משפיל זה לקבל מכות...וכשמכות הופכות להיות חלק משגרת החיים שלך... אני בטוחה היום שהצורך להכות אותנו היה צורך קיומי של אלה שהביאו אותנו לעולם, כמו הצורך שיש לכל אדם באוכל שתייה שינה, כל צורך אחר... ואחר כך כשלקחו אותנו לפנימיות, בתור ילדה קטנה, אני רואה איך הבית מתרוקן מהאחים הקטנים שלי... יודעת שגם יומי יגיע, אבל לא ממש יודעת מה משמעות הדבר... ואחר כך בפנימיה הרחוקה, עומדת שעות ליד השער... בוכה דם, מחכה לאמא השקרנית שמבטיחה כל יום שאם אפסיק לבכות אז מחר היא תבוא... בטח שלא באה... וההתפכחות הכל כך כואבת, שאת למעשה לבד בעולם הזה למרות המשפחה הגדולה, ועל הנפש המרוסקת הזאת, לא יכולה להמשיך מצטערת.... רק תראי שאין שום דבר בטוח בחיים האלה גם לא אמא ואבא.... ולעומת זאת חברה טובה שלי שאימצה שני ילדים, ואת הנשמה נותת להם... בחיים האלה צריך שיהיה מזל יותר מכל דבר אחר. לילה טוב מתוקה, מצטערת שהלאתי אותך פשוט עוררת בי טריגר לאחד הפצעים היותר כואבים שלי, וזה בסדר, אל תרגישי אשמה....

ליאור עוררת בי צמרמורת עם משהו שכתבת...אני זוכרת את עצמי בגיל 5..אמא עזבה ואני הייתי מחכה כל סוף שבוע מהבוקר עד הערב ליד החלון כי אבא שקרן אמר שאם אהיה ילדה טובה אז מחר אמא חוזרת..חיכיתי כל סוף שבוע מול החלון הארור הזה משך יותר משנה אבל אמא לא חזרה..ובהסוף אבא אמר שהיא לא תחזור אף פעם כי אני ילדת זבל והיא לא מעוניינת להמשיך ולגדל אותי....אלוהים..כמה כאב... מקוה שאת ישנה עכשיו..אני לא מצליחה להרדם דמעה

ישנתי מאתמול 24 שעות עם הפסקה של שעה באמצע

הייתי צריכה ללמוד היום ומחר היום כבר עבוד מרגישה רע מדי אלוהים יודע מה יהיה מחר

" לא קמתי ועזבתי, הרי היית עוזבת אותי תוך שנה ואני הייתי נשארת לבד לעת זקנה-, בדיוק כמו שעזבת אותי עכשיו" אז נתת לי להיאנס שוב ושוב ושוב.. כדי לא להישאר לבד בעתיד... שאלת אותי למה היית צריכה לעבוד כל החיים כדי ללכת לעבר לא נודע... אז אני הלכתי אמא.. אני הלכתי לרחוב... העיקר שלך יש וילה מזדיינת עם גינה. וכאן תמו התהיות וכאן תם הכל וצרחות יוצאות מתוכי בלי שארצה ונותר רק למות

ילדונת, אני מבינה שקשה לך... אבל מוות זאת לא התשובה,לכולנו אמאות כאלה ואחרות,לצערנו הן לא מושלמות ולא מה שהיינו רוצים שהן יהיו. אומרים שבשביל אמא הייתי עושה הכל-צריך לשים את הגבול!למות בשביל או בגלל אמא? זה לא שווה את זה(וסליחה מראש...אולי היא לא שווה את זה!?) וצרחות,זה טוב ונותר רק לחיות...

ילדונת יקרה לפעמים אמא זה פצע בלתי נתפס..פצע אין סופי...אמא שאמורה להגן..לנחם..לגונן..ובמקום זה... אני כל כך מבינה את הכאב שלך...הלוואי והיו לי את המילים להרגיע אותך..לעטוף אותך..לנחם אותך.. מחבקת דמעה

http://hometown.aol.com/aiibrat/images/polar%20bear%20hug.gif

בהמשך לסוגיה על אמי והמעשה המוזר... באמת כל מה שכתבת על הסיבמיוזה הזו מדבר אליי מאד. אכן אמי מנסה ליצור את הרושם שהיא היחידה הדואגת אם כי , ייתכן שזה נכון.. אך באמת רואים שהיא משתדלת נורא להדגיש זאת ואפילו ליצור מלכתחילה מצב שבו היא תהיה הדואגת הבלעדית ( למשל להרחיק את אבי ולהדגיש בפנינו את הדברים הרעים שבו). כמו כן ,אמנם אני עוד לא נשואה, אך יש לי בן זוג, ואכן יש לי הרבה בעיות איתו, ובמקום שתעזור היא אכן רק רוצה שאני אספר לה ואשתף אותה. יש עוד משהו נוסף שמטריד אותי דווקא בשלב זה של החיים בקשר אליה, וייתכן שזה מתקשר לסימביוזה הזו שאת מדברת עליה, יש לי הרגשה שלמרות כל העזרה שלה והדאגה שלה היא בכוונה עושה לי ולאחיי חיים קשים מבחינה כספית, כלומר לא עוזרת למרות שיכולה, וממש נותנת לנו לשרוד לבד , לעבוד קשה מאד וכו', למרות שיכולה לעזור, אני ממש לא מבינה את זה.. האם יכול להיות שזו הדרך שלה להשאיר אותנו תלויים בה? שנחייה בבית למשל? ובכל זאת ,לגבי השאלה המקורית.. נראה לי שזה קצת יותר מסימביוזה, כלומר איך הסימביוזה מסבירה את זה? שהיא חושבת שאם תגע בי אז זה מאחד אותנו? או שאם תגע בי אני לא אתפתח ואוכל להשאר איתה? או ..? אני קצת מבולבלת. וגם בקשר למה לעשות עם זה עכשיו לא ענית לי. כלומר אני מבינה שאין הרבה מה לעשות.. אבל קשה ככה להתעלם. ומה אם היא תעשה את זה גם לילדים שלי? למרות שאני עוד לא נשואה אפילו עדיין אבל אני משום מה חושבת על זה...

הבעיה המרכזית בחיי כרגע היא קושי להחליט החלטות. ממש כל החלטה אני משתגעת ולא מגיעה לשום מסקנה. זה ממש הורס לי את החיים לאט לאט. האם ייתכן שזה קרה בגלל הסימביוזה הזו עם אמי? איך אפשר לתקן זאת? אני נמצאת בטיפול וזה לא ממש עוזר בינתיים, אבל מה שאת כתבת דווקא נשמע לי נורא נכון ודיבר אליי, אז חשבתי שאולי זה גם המקור לבעיה המרכזית הזו. ולמרות מה שכתבת היום אני הכי שואפת בעולם להיות עצמאית, אלא שאיני יכולה עוד, כי אין לי את האמצעים, אבל אני ממש לא שואפת להיות תלויה בה או להשאר איתה, אז אולי זה בתת מודע או משהו? אולי בגלל זה אני מתקשה להחליט על מקצוע ? אני יודעת שבפסיכולוגיה נחשב שכשמבינים את מקור הבעיה אמורים להרגיש הקלה ושיפור , אבל למרות שאני מתחילה להבין את מקור הבעיה זה ממש לא פותר לי אותה בשום צורה, האם יש דרך שזה יעזור? איך?

כמו שאני התכוונתי זה שהמגע שלה בך בא ממקום שהיא לא רואה אותך כאדם נפרד ממנה. לכן היא לא מרגישה שהיא צריכה אישור ממך לחדור לפרטיות שלך. כמעט בטוח שהיא לא מודעת לכך ורואה את היחסים שלכן כאילו היא אוהבת ונותנת ואת פוגעת בה כשאת מנסה להיות עצמאית. כאילו את נוטשת או בוגדת בה. תלות כלכלית היא בהחלט דרך להעניש לאיים ולסחוט. וכשאין זהות אישית מובחנת וברורה אי אפשר לקבל החלטות. אין מי שיקבל את ההחלטה.... דברי על כך עם המטפלת שלך. תקראי את הורים מרעילים בהוצאת מטר ותנשמי עמוק אגב, הסימביוזה שואבת בלעדיה את עלולה לחוש כאילו את בודדה מפוחדת ונידונה למוות . תרגעי יש חיים אחרי ההפרדות והם נהדרים.

סוף שבוע מקסים לכולנו, בלי דאגות מיותרות.... להיות עם מי שאוהבים..... מחשבות חיוביות.... והרגשה שמביאה רק טוב.... אגב כתם מאחלת לך החלמה מהירה....ושההרגשה הרעה תעזוב אותך ותנדוד הלאה.... ושבת שלום גם לאופיר כמובן.... ולשדה ניר חמדתי....

שבת שלום גם לך ליאור....ולכולכם http://seezohar.brinkster.net/seezohar/Download/eingedi04-3cs3.jpg דמעה

הייתי מעורבת היום כמעט בתאונת דרכים בדרך חזרה מהעבודה הביתה,נסענו באוטובוס בכביש מהיר ומכונית עקפה אותנו ותוך כדי עקיפתה מכונית נוספת ניסתה לעקוף ואז היא פגעה חזק במכונית הראשונה כתוצאה מהמכה המכונית נזרקה אליינו לאוטובוס,ומזל שהנהגת היתה עם אינסטינקטים טובים היא הסיטה ימינה במהירות את האוטובוס כדי שלא נפגע מהמכונית שנפגעה , עד עכשיו אני מנסה לקלוט שזה היה יכול להגמר רע,תודה לאלוהים ששמר עלינו הנהג הפוגע ברח,המכונית שנפגעה החלק האחורי שלה מעוך ממש מפחיד אייך ברגע אחד יכולת להיות נפגע בעצמך

שהיה עלול לקרות הכניסה אותי לחרדה.

שלך מציל אותך מכל פגע רע, מפגע ונגע! ואף תאונת פגע וברח לא יכולה לך:- ניצלת מאחר ואת בעלת זכויות. זכות היא לך לזכות בנס ועליך להתרגש, להנציחו ולהעלותו על נס! ברכת הגומל הנה הכרח המציאות! תהיי עתירת תודה, תעתרי להמשך המזל ותתעודדי! זקוקים לך עדיין בקוסמוס. אוף אנו זקוקות לך כאן ברדיוס! תתאוששי, תתעשתי ותתעודדי!

שמחה שנגמר בטוב....יש לך כנראה מלאך ששומר עליך ( או אולי מלאכית)...מקוה שהבוקר את רגועה יותר מחבקת דמעה

תודה דמעה,אני מנסה להרגע,אבל התחושה של הפחד עדיין קיימת,התחושה של כמה החיים שברירים התחושה של החוסר אונים ,שברגע אחד הכל יכול להתהפך רק לחשוב אייך זה היה יכול להסתיים מכניס לחרדה,

גם אני עברתי תאונת דרכים ויצאתי ממנה דיי בזול רק עם כמה שברים ולא יותר יותר. בימים הראשוניים הייתי דיי בהלם וגם בשבועות אח"כ והתחלתי לנסוע בזהירות אבל עם הזמן ההלם הראשוני עובר. מחזקת אותך ובטוחה שהשוק הראשוני יעבור ותרגישי טוב יותר.

תודה דניאל,גם לך היה מזל גדול ,ובאמת זה מכניס למצב של הלם, ופחד לנסוע אתמול רציתי לנסוע למצפה רמון לראות ואולי לצלם את מטר המטאורים אבל המחשבה על להיות בדרכים השאירה אותי רק בגדר רצון בלי עשייה, ונשארתי בבית,ואני מצטערת כי הפסדתי מראה מדהים אני גם חובבת ומתעניינת באסטרונומיה אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו והחוסר ברירה לצאת מהבית יחזיר לי את הבטחון שוב

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3125923,00.html

אופירה (לא אכפת לך נכון?, זה ברוח ההתנתקות....) קראתי, אבל גם הייתי המומה מהתגובות של האנשים שם... שחלקם לא מאמינים לקורבנות, איזה אינטרס יש לנערות שחלקן לא מכירות אפילו אחת את השנייה להעליל עליו... אני מאמינה להן. אבל שואלת את עצמי איפה היו ההורים של אותן נערות? האם תאוות הפרסום סימאה אותם עד כדי כך שנתנו אמון עיוור באדם מבוגר והפקידו את הנפש היקרה להם אצלו? ואיך הילדות לא סיפרו בבית מה קורה? האם לא היתה מספיק ערנות מצד ההורים? סתם שאלות למחשבה... ואפשר שהורים אחרים ילמדו לקח מהמקרה הקשה הזה ויתעקשו ללוות את הילדות שחולמות להיות דוגמניות שחקניות וכו... ומי שבאמת טובה וראויה תתפרסם, ללא צורך לשלם בגופה... ואולי עלינו ההורים מוטלת האחריות להכניס את הרצונות והחלומות של הילדות\ ילדים שלנו לפרופורציה ולהסביר להם שעולם הפרסום הוא אשליה... ולא כל אחד מתאים להיות חלק ממנו... זה עדיף לדעתי על התפכחות כואבת דוגמת הבנות במקרה הזה... ועוד משהו שאני רוצה להגיד לשופטת שביטלה חלק מהתלונות בגלל התישנות, אין התיישנות לכאב לתחושות ההשפלה, ולכל מה שמתלווה לפגיעה מהסוג הזה. חבל....

גם אני תוהה אודות שיקולי השופטת. לא מבינה את הקטע הזה. מסכימה איתך לגמרי לגבי החינוך של הילדות נערות האלו הכול בשביל הטלנובלה? כדי להיות כמו בר זוהר או אגם רודברג שכל המדינה מציצה איך גדלים לה הציצים משנה לשנה בפרסומות הגסות שהיא משתתפת בהן? זו משאת הנפש? זה החלום? הורים דוחפים את הילדות להיות דוגמניות ולחשוף חתיכת תחת ? זה האידאל? מה קורה כאן? מאד מקווה שהבת שלי בנסיבות כאלו תביא נאגחה לתוך הפרצוף המבוגר והמדושן של המטריד ותדע להגיד לעזאזל הכול אני קודם. אני והנאמנות שלי לעצמי. לא חושבת שהוא השתמש בכוח נדמה לי שהוא התחיל כאילו בסצנה פשוטה והתחיל לגעת על אמת. יודעת שזה מאד מבלבל בתאטרון שבו הייתי הבמאי נהג לגעת בי ובשחקניות אחרות במהלך תרגילים לא תמיד ידענו מתי הוא נוגע כאדם פרטי ומתי זה מקצועי לכן ביקשתי ממנו מתישהו שלא ייגע בי בכלל. הוא עשה מזה דרמה שלמה והמשיך לגעת. מתישהו עזבתי את החוג. אי אפשר היה לסבול את זה יותר.

ואני אחרה ואומר: אוננות באומנות(בערבון מוגבל)??? רצוי למות!!! עצם החשיפה המשפילה והמבחילה וההתערטלות הבוטה באיצטלת סצינת "המפתה" לכל זב חוטם וריר מתועבת ומשוקצת בעיניי. האומנם הן מוכנות למען רגע אחד של תהילה בדימוס- לרמוס את כל העקרונות?! ולהיות שפנות ניסיון ושפנפנות מין קטנות?

שלום לכל חברי הפורום היקרים, במסגרת לימודי לתואר ראשון בפסיכולוגיה, אני עורכת מחקר על חלומות. אשמח מאוד אם תוכלו לשתף אותי בחלומות שלכם.כל שעליכם לעשות הוא לכתוב לי חלום שחלמתם ואסוציאציות שעולות ממנו, גיל, מין ותקופה בה חלמתם את החלום. אנונימיות מובטחת. תהיו חזקים תודה רבה, נטעלי [email protected]

הנו להיוולד מחדש לעולם בו הטוב והרע משמשים בערבוביה ולא רק הרע שלט! להעניק לנו שיוויון הזדמנויות!

לגבי השאלות שלכם, אני לא יודעת.. אני לא חושבת שאלה אתרי פדופילים ממש, אין שם ילדים קטנים או משהו, אבל יש נערות שאולי הן בנות 13 ואולי בנות 18 בעיקר לפי השמות של הקבצים אני החלטתי שהן קטנות, אי אפשר לדעת.. כששאלתי אותו הוא אמר שאין כזה דבר אתרים שמציגים מתחת לגיל 18 כי זה לא חוקי, ושהן אולי צעירות, אך לא קטנות וכו', וממש לא הבין למה אני רואה את זה בכזו חומרה ואמר שבכלל לא קורא איך הקבצים נקראים או מה הסיפור מסביב. האמת שבכלל הוא אמר דברים די מפגרים לדעתי, למשל כמו שהאתרים של האבא ובת זה לא באמת אבא ובת... ברור שלא! אבל מה הקשר? אני ממש לא מבינה את זה. לגבי החיים שלי איתו, אני חושבת שאני לא מספקת אותו, אני בן אדם שמרן ,ואני לא אוהבת הרבה מין, אז אולי חסר לו.. לא יודעת, אבל אני יודעת שהוא עשה את זה גם לפני שפגש אותי. איך זה מהווה אינדיקציה? ואיך זה אם אני בטוחה או בחרדה איתו מהווה אינידקציה? אחרי שראיתי את זה אני כל הזמן בחרדה, כי זה מטריד אותי, מצד אחד אני נוטה להאמין לו ולכבד את זה שהוא זרק הכל רק בשבילי ( כי הוא לא סובר שיש בזה משהו רע), וגם שמקבל אותי למרות שמאד חשוב לו המין ואני לא אוהבת, אבל מצד שני אני מכירה את עצמי כאדם תמים מאד ולא רוצה להפגע... אין לי הרבה למה להשוות, זה הקשר הרציני היחידי וארוך מאד. אני ממש מרגישה אבודה ולא יודעת מה נכון לעשות . האם יש פה משהו ברור? אני מפחדת לעשות טעות לכאן או לכאן... מה את היית עושה לו היית במקומי?

אולם אם יש לך תחושה לא טובה לגבי הקשר איתו לא הייתי מתעלמת מאיתותי האזהרה הללו. האם חוסר ההנאה שלך מיחסי מין נובע ממנו? ממשהו שהוא עושה?מהגישה שלו? או שאת דורשת מעצמך לעמוד בדרישות הביצועיות שלו? למה את אומרת על עצמך שאת אדם שמרן למשל? האם הוא מבקש ממך לעשות דברים שאת לא אוהבת? האם את מרגישה אפילו לחץ מצידו? כל אלו רמזים מאד משמעותיים. מין טוב אמור להיות משחרר ומשוחרר מביקורת ומלחץ מדרישות ומתחושה של אי נוחות ברור שאם דורשת מעצמך רמות ביצוע של כוכבת פורנו את תחושי תסכול ואכזבה ותאשימי את עצמך שאת לא מספיק. וזה יוצר מעגל קסמים שכבר מוריד מהחשק ומהמוטיבציה כי זה הופך למעשה שהוא מעין מבחן עם ציונים בסופו .

הילדים היו אצל אבא שלהם, אז ירדתי העירה, קניתי לי ג"ינס מקסימים וגם גופיה חצופה, מחירים של סוף עונה אז הרשתי לעצמי.... בדרך פגשתי מורה שאני עובדת איתה, לא מהסוג שמנהלים איתה שיחות נפש בעבודה, אבל ישבנו איזה שעה ביחד, ודיברנו, והיא סיפרה לי שהיא שמעה שאני גרושה... מעבר לזה אף אחד לא יודע כלום עלי, מפחדת נורא לאבד את מקור הפרנסה שלי... היא שיבחה אותי על האומץ, לקום ולעזוב הכל עם ארבעה ילדים. ואני חשבתי לי בתוך הלב, אם היא היתה יודעת הכל עלי מה היא היתה אומרת... וזהו היה ערב נחמד, ואחר כך הלכתי לבקר קשישה מקסימה שטיפלתי בה לפני המון זמן, למרות שלא האמנתי שתזהה אותי בגלל האלצהיימר... אבל היא זיהתה ועוד איך... היא אמרה לפיליפינית שלה שאני הבת שלה... וערב כזה שיכול אולי להראות שגרתי, בשבילי הוא משהו יוצא דופן, בגלל הפחדים שלי לצאת מהבית, מהמקום הכי מגונן עלי... אני מתחילה לראות תוצאות לטיפול. לפעמים אני רוצה לעזוב את הטיפול כי הוא מציף אותי, ולא נותן לי תוצאות מהירות כמו שאני מקווה. אבל ימים כמו היום, כך אני מרגישה הם בהחלט תגובה לטיפול יעיל.

אכן ניכרים אותות התקדמות......כיאה וכיאות להליך הטיפול. באם יש לך חשש מצמית מיציאה ממגננת הבית, ולדידך ביתך הוא מבצרך, איך את צולחת לנהל חיים תפקודיים תקינים? האם את עובדת במתחם הבית? קניות את עורכת טלפונית? בשמחות את משתתפת בלב? ריגשת אותי, ליאור!

אוי ה' סוף סוף בבית ופתאום יש דמעות מסתכלת מסביב על המיטה על החלון על הנוף על הבית על עצמי והכל זר ופתאום הכל מתחלף בשניות כבר אין קירות של בית חולים וכבר לא בודקים כל שעה נוכחות ופתאום מותר לי לעשות הכל ואני רוצה לעשות ואני לא יודעת מה כאילו לא יודעת מה עושים בחוץ ורק 4 ימים במחלקה סגורה רק 4 רגרסיה מטורפת לפעם הכל מאיים מפחיד ודמעות וחיוך וניירת ובלאגן בראש ומלא מילים של הרבה מטפלים שחצי מהם לא ברור מי נתן להם תעודות מה שבטוח שתעודה ביחסי אנוש אין להם ופתאום שקט ולבד ואין אפחד שמסתובב בלי מטרה או צורח או חושב שהוא תכף ממריא פתאום הסיגריה יש לה טעם של בית והקפה מיוחד במינו ופתאום הכל כל כך שונה 4 ימים ששינו כל כך הרבה. וזאת רק ההתחלה כי כלום לא ברור ואולי שוב חוזרים ושוב אורזים תכרית ותשמיכה האהובה וחוזרים לשבת בין קירות לבנים ( או נכון יותר בצבע אפרסק חיוור) והכל מאיים מידי השפיות מפחידה לפעמים יותר מהחוסר שפיות... ויש לי היום יומולדת... ומרגישה שאיבדתי הכל וקיבלתי הכל ושאין לי כלום ואני מחייכת וצוחקת ובוכה והלב בוכה והשפתיים מחייכות ואני מפחדת ואני מאושפזת בכלא של עצמי....

את מחפשת להשתייך והמעברים האלו לא פשוטים מחזקת אותך את מוציאה המון כוח ואנרגיה על ההסתגלות המחודשת ועל השאלה איך להקל על עצמך מזל טוב ליום ההולדת שיהיה לך רק טוב והרבה בריאות ותמיכה אמיתית

שלום לכולם, חשבתי הרבה מאוד זמן וחששתי אם להצטרף לפורום כזה ולהשתתף או לא. אני עדיין חוששת ואפילו לא יודעת למה. אני עברתי הרבה מאז מה שקרה והתמודדתי עם זה בכל הצורות והדרכים שיכולתי ואני היום במצב דיי טוב אך למרות כל זה זה עדיין נשאר שם ולא מרפה. אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר על הנושא הזה אני מרגישה כ"כ לבד החבריםשלי מאוד מאוימים מהנושא הזה וקשה להם לשמוע חוץ מאחד חשבתי שאולי כאן תהייה לי אוזן קשבת לקישקושים שלי. אז ביי בנתיים.

שלום דניאל, רציתי רק לומר שהבעת ממש את רגשותיי. אתמול החלטתי להצטרף וזה בדיוק מה שהרגשתי וכתבתי שזה לא מרפה. לילה טוב, תקווה לימים פחות כאובים.

מקווה שתרגישי בנוח לשתף ולהוציא. ושתרגישי שזה המקום שלך. שבו מקבלים אותך כמו שאת. תורידי נעליים יש מים על האש קפה או תה? ראיתי שגם ליאור בסביבה אולי יש עליה עוגת שוקולד אז בכלל נעביר לנו ערב בכייף ערב של אמצע שבוע....

מצטרפת לברכות שלך אופיר..... ברוכות הבאות דניאל ויפעת, אופיר נמצאת כאן, אז רק דברים טובים יכולים לקרות... אופיר את יודעת אני שותה נס על חלב וכפית סוכר בבקשה...

רגע, רגע, אל תשכחו גם אותי. אומנם באתי קצת מאוחר, אבל הבאתי נרות עם ריח וניל-לבנדר... זה יכול מאוד להוסיף לאווירה! והלילה אני אעדיף לשתות יין אדום יבש מסוג מרלו. במקרה הבאתי איתי את הבקבוק... היום אני במצב רוח טוב אז מבטיחה לא להרוס את האווירה... וכמובן ברוכות הבאות לדניאל וליפעת תרגישו בבית

הגעת למושב הבטוח ביותר בישראל. מוזמנת להצטרף וכשחשה בצורך להתנדף וחוזר חלילה. כאן למענך....... שדה ניר- מוכת גורל ושותפת גורל.

היי תודה רבה לכולם התרגשתי מאוד לקבלת הפנים ואקבע שאצליח לשתף ולהרגיש בנוח מקווה שכולם מרגישים בסדר.

אין מילים אין רצון אין חשק אין אוויר אין כוח אין כלום דמעה

מחבקת אותך עם הידיים העסוקות והעייפות שלי.. המטפלת שלי אומרת לי לא להכנס לפורום הזה, כי הוא גורם לי עומס רגשי מעבר לזה שאני נתונה בו... אז אמרתי לה שלהפך אני שומעת חוויות של נשים אחרות וזה מכניס אותי לפרופורציה. סיפרתי לה על אופיר המקסימה... ןעל החברות לצרה שמצאתי כאן, ובכל זאת היא לא בעד, אז אמרתי לה מי שואל אותך? אז היא ענתה שאני אף פעם לא שואלת... יש לה כוחות אדירים לאשה הזאת אני ניזונה מהכוחות שלה, לפעמים אני מבקשת ממנה שתבכה איתי והיא לא מוכנה. אמרתי לה שאני מוכנה לעשות לא יודעת מה רק כדי לראות אותה בוכה ואין כלום... אני מכנה אותה "מכוחה" שזה במרוקאית קשה חזקה, והיא מתה מצחוק... כשאין לי כח לדבר על דברים כואבים אני מצחיקה אותה. היא אומרת שזה גם חלק מהטיפול. לפעמים אני עושה גם דברים אכזריים כדי לברוח מהטיפול. לדוגמא יורדת על איך שהיא נראית , או אייך היא מתלבשת. אחר כך מתקשרת לבקש סליחה, והיא סולחת ואומרת שאת ניצוץ החיים אף אחד לא הצליח לקחת ממני...מעניין אותי אם גם אתן עושות דברים כאלה למטפלות שלכן? אין לי מושג כמה זמן היא תמשיך לסבול אותי, ומכאן אני מבקשת ממנה סליחה...

ומצד שני לעומת הדיסטאנס ... הבדיחה מה טוב בפסיכאטר יהודי? שהוא כן נותן עצות... כלומר יהודי חייב להתערב..לחוות דעה אישית...למרות שמבחינה מקצועית צריך להיות לוח לבן חלק ורק לשקף ולתת בחירה חופשית למטופל... קראתי מאמר מצויין על מטפלות בגישה הפמניסטית והתרומה של הגישה הזו בניגוד לפסיכואנליטית שהקרינה על מטפלים עד היום. נדמה לי שעיקר התרומה היא הראיה הדי שיוויונית של יחסי מטפל מטופל. מתן אמון ותמיכה ממקום של הקשבה למטופלת ולא ממקום של שיפוטיות והתיימרות לדעת מה עומד לפניה ומהו המסלול הצפוי ומהי הסטיגמה למשל לא מגדירים מטופלת כבעלת הפרעת אישיות מאחר וברור שהטראומה גרמה לפוסט טראומה ולא האישיות הבסיסית שנפגעה בילדות. ברור שצורה כזו של הסתכלות מעצימה את המטופלת. חשוב לזכור בהקשר הזה שאנחנו פורום של תמיכה ולא פורום טיפולי. זה מקום שנועד להתחלקות ולהעצמה ליצירה וגם להודעות קלילות יותר ולהתייעצויות ברמה היום יומית על דברים שלא קשורים לפגיעה המינית בהכרח. באופן כללי לא חושבת שטיפול בנט יכול להחליף מקום של קשר טיפולי רב עוצמה ויציב של אחת לאחת. ולכן לא רואה שזה מקום טיפולי. מהו קשר טיפולי בעיניי? קשר של השפעה ויחסי גומלין שהוא קשר הדדי. מכל מטופלת שהיתה לי למדתי בעצמי על עצמי על העולם על הערכים ועל המגבלות כמו גם על היכולות שלי. הנסיון להעמיד פנים שזהו קשר חד סטרי הוא לא אותנטי. השבוע התפרסמה כתבה בנושא הטיפול האלטרנטיבי לעומת הטיפול הפסיכולוגי די ירדו על הצורך של הפסיכולוגים לשמור על שליטה ומונופול אבל גם על העובדה שיש העדר גבולות ברור בטיפול אלטרנטיבי אני צפיתי בנסיון לטפל בנפגעות תקיפה מינית באמצעות רפלקסולוגיה. האמת שדעתי חלוקה. מצד אחד נשים שלא התמידו בטיפול נפשי רגיל לא התמידו גם ברפלקסולוגיה. מצד שני אלו שהתמידו טענו לשיפור בתחושה הכללית שלהן. המגע הועיל להן. הגופניות התאימה להן. השליטה והבקרה היו שלהן. והיתה להן יותר יכולת לזייף..להגיע עד גבול מסויים ומעבר לו לא לשתף פעולה ולא ממש להתמסר עד הסוף.. גם האלמנט המיסטי כביכול הוריד מעליהן אחריות להצלחת הטיפול קצת דומה לקטע של יחסי מין שהן הכירו להיות פאסיבית לבוא לתת את הגוף כי זה מה שמכירים ולקוות לטוב... וכל האחריות על הצד השני. המתלמדות ברפלקסולוגיה בעצמן לא ידעו למה הן נכנסות. חלקן נכנסו למשבר אישי שלהן בייחוד אלו שנפגשו לראשונה עם הפצע שיש בכל אשה בחברה מאצואיסטית פאטריאכלית ופתאום הן קלטו שלהיות אשה זה לשלם מחירים הן נזכרו בכאבים ובפצעים שלהן עצמן ונכנסו למקומות די כואבים מבחינת עצמן. דבר שאולי למטפלת מקצועית מנוסה לא היה קורה. נראה לי שהסיכום של הכתבה היה די במקום אף נייר לא מעיד על היכולת של האדם בסופו של דבר להקשיב להיות אמפטי ולתת מעצמו בלי פחד לגעת בכאב. מטפלת שנרתעת מכאב לא יכולה לעזור למטופלת שלה למצות את תהומות הנפש שלה כי היא תעצור אותה בכל פעם בגלל הפחד שלה עצמה. טוענים לפעמים שנפגעות גילוי עריות נוטות להתאבדות ולכן נמנעים להכנס לנישה טיפולית מדיי לבל יתעורר טריגר שיגרום להתאבדות. כאשר חשוב כל הזמן להדגיש שבמרכזי הסיוע הסיוע הוא זמני בידי מתנדבות שאינן נשות מקצוע. לא מדובר בטיפול. מדובר בסיוע לא מקצועי בגדר עזרה ראשונה תמיכה והקשבה ותו לא. במקביל מומלץ תמיד לפנות למטפלת מוסמכת רצינית ומנוסה בתחום. נראה לי שהמחסום הזה אצל המטפלות מונע טיפול שורש כנה שרק הוא יכול באמת להיות חוויה מתקנת. כדי לשחרר את המורסה. ואמר לי הפסיכאטר פעם כשהתייעצתי איתו לגבי מקרה זכותו של האדם להתאבד. והוא יעשה את זה אם הוא נחוש. וזה פסיכאטר שטיפל בהרבה אנשים אובדניים שחלקם באמת התאבד. הגישה שלו היתה לא לפחד מהמטופל ומהרגשות שלו. הם אינם מחלה. לא חייבים להרגיע כל הזמן מותר גם לתת לשחרר ולהשתחרר. בגלל המחסור באנשי מקצוע מיומנים בתחום התקיפה המינית הנפגעות שפונות לטיפול מתבלבלות ולא סתם עלו פה בפורום לא אחת שאלות לגבי טיפול נפשי לנפגעת. איפה ואיזה מומלץ ולמה טיפולים נכשלים ומה יוצא מכל אחת מול המטפלת ומה יוצא מהמטפלת מול המטופלת. יש כזה שפע של גישות שבאמת רק מכון או מטפלת מאד משופשפת בתחום הם המומלצים. דמעה מאחלת לך שתרגישי טוב יותר . מחזיקה לך אצבעות.

החוויה אקסטזית, ארואית ועילאית. שיחרר אותי מכאבי השרירים האקוטים שהנם נחלתי לאחרונה- באופן כרוני והעניק לי איזון אנרגטי -משמעותי. זה מחבר אותנו אל הנפש באמצעות הגוף ומגביר בנו את המודעות האישית, התודעתית והתרפויטית.

כל הכבוד שדה ניר אולי זה נשמע מובן מאליו...אבל לא אני רואה אותך מנסה לעזור ולחזק את עצמך בכל דרך... בוחנת ומנסה.... פתוחה לקבלת עזרה... הדרך לשינוי כרוכה ברצון ובעשייה וכמובן באמונה עצמית מעריכה את העבודה הקשה שאת משקיעה... מאמינה בך אידה

אכן. מנסיון אישי וגם של הילדים אחרי הטיפולים ריחפתי ממש. בעיקר בנושא של כאבי גב ואלרגיות. מאד הועיל לנו. טוב שבחרת במישהי טובה שיודעת מה היא עושה.

וכמובן האמונה שלך בי, מלבד היותה מעודדת- מחייבת. מקווה להצדיק זאת.