היי..

היי לכולם, אחרי שגיששתי קצת בפורום הזה וראיתי תגובות והתעניינות מצד האנשים כאן החלטתי לספר קצת על עצמי(בעצתה של יערה): קוראים לי רותם כפי ששמתם בטח לב..ואני בת 20 ממרכז הארץ.. יש לי בן דוד בן 18 שנורא קרוב אליי[כמו אח בשבילי] ואנחנו בקשר מעולה.. לפני כחודש וחצי הוא עשה בדיקות דם והפנו אותו בדחיפות לבית חולים בטענה שיש לו אנמיה חריפה מאוד.. יום אחרי זה בישרו לו שגילו אצלו סרטן..לוקמיה. המישפחה הייתה בהלם מכיוון שאמא שלו[דודה שלי] ניפטרה לפני שנים מסרטן בריאות.. הוא מנסה להראות שהכל בסדר אבל מההיכרות איתו אני מבחינה בקושי ובפחד שלו.. האחים שלו ואני נימצאים איתו כל הזמן[אבא שלו ניפטר גם לפני כמה שנים מדום לב..]. אנחנו מדברים המון ואני שמחה על כך שלפחות הוא מדבר ומוציא דברים במקום לשמור אותם בפנים.. לא רק הוא, גם 3 מהאחים שלו מדברים איתי על מה שיש לו ושופכים אצלי את הלב.. אין לי תלונות..אני שמחה שהם מדברים..כי בכל זאת-זה לא קל להם בעיקר מפני שזאת פעם שניה שהסרטן חודר למישפחה.. אבל.. לפעמים אני מרגישה שאולי הכל גדול עליי.. קשה לי לישון בלילות מכל המחשבות..וכשאני מגיעה אליהם הכל ממשיך.. קשה לי להתמודד עם כל זה.. אבל אני גם כועסת על עצמי. מי אני שתדבר ככה ותגיד שהכל גדול עליה ושהיא לא מסוגלת להתמודד כשבנדוד שלי עצמו סובל יותר מכולם?איזו זכות יש לי? אני לא יודעת מה לחשוב..אבל מה שאני יודעת בטוח זה שאני אמשיך להיות שם..לא אעלם חס וחלילה..אני שם רק בשבילו..תמיד. סליחה אבל הייתי פשוט חייבת להוציא.

ראשית, אני שמחה לראות כי כתבת מעט על עצמך בכדי שהחברים כאן בפורום ידעו עלייך מעט... כאב לי מאוד לקרוא על בן דוד שלך ובכלל על ההיסטוריה המשפחתית, וכולי תקווה שהוא יחלים כמה שיותר מהר! אין לך שום סיבה לכעוס על עצמך! אני מבינה את התחושה, בטח את אומרת לעצמך "אני, מה יש לי להתלונן? הרי לי אין את "המחלה"! אני לא חווה שום כאב פיזי!" אמנם את לא חווה הכל על בשרך אבל כל עוד יש לך קרבה אני בטוחה שגם לך זה מאוד קשה וגם לך יש רגעים שאת מרגישה פחד נוראי/חששות/תסכול וכדומה. זה לא אומר שאת צריכה לכעוס על עצמך! זה אומר שאת אנושית! שאת בנאדם עם רגשות וזה ראוי להערכה! כשהמחלה הזו פוקדת בנאדם מסויים, היא משפיעה גם על סביבתו. מדבריך הבנתי שבן דודך ואחיו מרגישים שהם יכולים לדבר איתך. אם את מרגישה שאת יכולה להקל עליהם, ולו מעט (כגון בדיבור ולשפוך את הלב) ואת מרגישה שאת מסוגלת לעשות את זה תעשי את זה. את עושה עימם חסד ועוזרת להם, וכן אני בטוחה שגם את תצאי מחוזקת. אולם דעי שגם לך, בתור בנאדם אנושי, במיוחד כש"המכה" קרובה אליך יש רגעי משבר ובכי, אבל מהרגעים האלה בסופו של דבר רק יוצאים מחוזקים ותוכלי לעלות מעלה מעלה! את מוזמנת לקחת חלק פעיל בפורום. אמנם שמו של הפורום הוא "תמיכה וסיוע לבני נוער חולי סרט" אך הוא מיועד גם לקרוביהם. אדרבה, זה יכול רק להוסיף אם תוסיפי את הפן הלאוו דווקא אישי (=נושא המחלה) אלא כמי שמסתכל עליה מהצד, מישהו שקרוב לו חלה. זה יוכל לעזור לאחרים- אני בטוחה בכך! שנזכה רק לבריאות ואושר (זה שווה יותר מ50 מיליון...) יערה (=

אני חייבת לפני הכל לומר שאת נשמעת לי בן אדם מדהים! קראתי פה כמה תגובות שלך ודברים שכתבת ולא היה קשה להבחין בזה :) בנוגע למה שכתבת לגבי זה שאני יכולה לתרום לפורום בפן אחד,לא של החולה-אם זה יעזור ויתרום למישהו זה נורא ישמח אותי.. תודה על החיזוקים מאמי..

היי..נעים מאוד (: באמת הכל עדיין חדש וטרי לבנדוד שלי ולכל המשפחה..ונכון, כמה שזה עצוב מתרגלים..אין לנו ברירה אחרת..רק להיות חזקים ולקוות לטוב שיגיע בעז"ה..

תודה על המילים החמות שכתבת.. איפה נימצאת הכתבה שהזכרת לגבי גיא אפשטיין? בקשר למייל-תודה רבה..אני אשמח לשמוע ממך ייעוץ ואפשרויות..זה נורא חשוב לי.. אה..ו..נעים להכיר :)