התמכרות לאדרנלין ודיכאון וחרדה
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
אני בן 25 משקל תקין אין בעיות בריאות ברקע. בגיל 20 צצו אצלי התקפי חרדה שטופלו על ידי תרופות פסיכאטריות שונות (SSRI SNRI BENZO) לאחר 3 שנים, שבהן חלפו כליל כל התקפי החרדה למינהן, הפרעתי הנפשית החליפה את עורה, והתחלתי לסבול מדיכאון עמיד בעל עוררות נמוכה עם תסמינים כגון: לאות, האטה פסיכומוטרית, עייפות, חוסר מוטיבציה, חוסר חיוניות, מחשבות שליליות, ערך נמוך וכו'. שום תרופה לא השפיעה עליי. מטבעי אני אדם שאוהב ריגושים ואוהב את החיים הטובים, ואני אוהב עיסוקים שמציפים אותך באדרנלין טבעי. אני נוטה לחשוב שהשנים בהן הותקפתי בהתקפי חרדה, דיללו את מאגר האדרנלין הטבעי בגוף עייפו את יותרת הכליה ומאז הסף הריגוש שלי מאוד גבוה, אני לא מצליח לתפקד ביום יום, לא לעשות שום פעילות שגרתית כלשהו, אני כל הזמן עסוק בלהרגיש אדרנלין זורם בגוף אז אני כל היום עסוק בספורט (5-6 שעות ביום, כולל פעילויות בעלות גוון מסוכן במקצת, אני גם מרגיש ''אושר קטן'' אחרי פעילות מסוכנת במקצת, אני לא מסוגל להנות מהדברים הקטנים והבנאליים, לא בגלל הדיכאון, אלא כי אני מרגיש שסף הריגוש שלי מאוד גבוה, ואני זקוק למצבי קצה), העיקר כדי להרגיש את האדרנלין בגוף, בשילוב עם מוזיקה, אני מקבל רגעי אופוריה טובים ואני דיי הפכתי להיות מכור לאדרנלין, העיקר רק לצאת מהעוררות הנמוכה, להרגיש חי, ולצאת מחוסר האונים שאני מרגיש, אבל זה עובד רק לאותו רגע ולא יוצר איזון ולמעשה אני כל הזמן אני במעגל כזה של עליה וירידה, כמו רכבת הרים, חי מריגוש לריגוש, בלי למעשה יכולת להחזיק שיגרה רציפה ושקטה, אני זקוק כל הזמן לריגוש גבוה כי אני מרגיש לא חי, מרגיש בעל עוררות נמוכה, מרגיש שהמוח מרוקן, אני אוהב את התחושה שהמחשבות שלי רצות בראש שאני מרגיש נמרץ וחיוני, ואני חושב שסדרת התקפי החרדה שעברתי במשך השנים..שחקה את האזור במוח שאמור לייצר את העוררות הגבוהה בצורה נורמלית וטבעית, איך יש לאבחן אדם המתאר התמכרות לאדרנלין כתוצאה מדיכאון? אני לא מסוגל לשבת וללמוד ומרגיש עייף עצל במרבית הפעילויות אך לא כך הדבר כשמדובר בפעילויות שנועדו להרגשת אדרנלין, אני כל הזמן מרגיש שאני צריך עוררות. צריך ''היי''. נ.ב מעולם לא לקחתי סמים.
שי מצער לקרוא על מצוקתך. מבלי להכיר אותך מקצועית, קשה להתייחס להשערותיך לגבי התפתחות התמכרותך לריגושים ואדרנלין. בכל מקרה, אין לי ספק שמצבך ניתן לשיפור מלא. עוצמת הסימפטומים והסבל המבוטא בדבריך מצדיקים, שתפנה בהקדם המירבי לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. במסגרת הטיפול ובמידת הצורך ניתן יהיה לברר גם הצורך והאפשרות להסתייע בטיפול פסיכיאטרי-תרופתי משלים.