פחד מרופאים המשך...

שוב שלום, כתבתי לפני חצי שנה בערך על הפחד הגדול שלי מרופאים... ובגלל זה אני לא הולכת גם כשצריך... לצערי אני במצב שאני חייבת ללכת לבדיקות ויש לי הרבה מצפון מ"ההזנחה" של עצמי... פשוט לפני שנתיים בערך התעלפתי, התאשפזתי וגילו אצלי גידול שפיר במח שדורש מעקבים... אני לא מקפידה על המעקב... השבוע התעלפתי שוב...והלכתי לרופא המשפחה והוא רוצה בדיקות דם ושתן, אקו לב ומעקב לחץ דם (מכשיר שמרכיבים למשך יומיים).. הלחץ דם שלי עלה ל 150/100 ודופק 121 אני לא יודעת איך להסביר את התחושה שלי... יש לי מן מחסום לעשות בדיקות... זה כבר מעבר לפחד... לא אוהבת שבודקים אותי... אפילו לחץ דם שמדדו לי נפשית היה לי קשה... קשה לי להרגיש חולה ושמטפלים בי... בדיקת שתן אני מתביישת להביא... למרות שאני יודעת שזו בדיקה מאוד נפוצה אני ממש מתביישת... אני גם לא יכולה לשים את המודד לחץ דם... שכל הסביבה תסתכל עליי כעל מישהי חולה... אקו לב אני גם מתביישת לעשות (צריך להוריד בגדים עליונים). בא לי לשכוח שאני "חולנית" ולחזור לחיות חיים רגילים... בדיקות דם אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים בגלל הגידול הזה.. ואני לא מקפידה... אני צעירה בת 27 וקשה לי המצב... אני גם יודעת שאם לי ולמישהי בגילי הלחץ דם היה עולה אז לי היו מביאים לעשות בדיקות יותר מקיפות ממנה בגלל הגידול הזה שיושב במקום בעייתי.. התעייפתי ואין לי כח.... אבל אין לי לאן לברוח בגלל שרופא המשפחה מתקשר מידי פעם לגעור בי שהוא מחכה שאני אעשה MRI שזה עוד יותר מביך אותי... רוצה שיעזבו אותי בשקט... אני מספיק בוגרת כדי להחליט מה טוב לי... בריאות הנפש גם חשובה ואני מרגישה שאני נהרסת... אני כבר לא יודעת מה לעשות... אחרי שפרקתי רציתי לשאול.. הרי אני לא קטינה... רופא המשפחה עצבני עליי רצח בגלל שהוא חושב שאני לא פועלת בהגיון ... האם הוא יכול לאשפז בכפייה אם אני לא קטינה? אני קוראת הרבה והתחלתי לפחד מזה שפתאום הסבלנות של הרופא תגמר כי מרגיש לי אחרי שביקרתי אצלו השבוע שהוא ממש קרוב לזה...

הבעיה שאין פתרונות אחרים חוץ מזה שאני אעשה את כל הבדיקות האלה.. מה זה יעזור שמישהו מהמשפחה יבוא איתי? אני מכירה את עצמי וזה יעשה לי יותר גרוע... אני רוצה שכמה שפחות אנשים ידעו על זה... המשפחה שלי יודעת שיש לי גידול אבל הם לא יודעים שאני לא עושה בדיקות שאני צריכה. הם לא היו מקבלים את זה טוב.. ואני לא כועסת על רופא המשפחה ואני כן יודעת שהוא סך הכל עושה את התפקיד שלו ויכול להיות שזה מדאגה.. אבל שוב אני חוזרת לזה שזה משהו שאני מעדיפה להתמודד איתו בעצמי וזה שהוא מנג'ס לי לא מועיל, להיפך. לדוגמה השבוע ממש התלבטתי אם ללכת אליו אבל בסוף הלכתי כי באמת לא היתה ברירה... ובגלל שהוא מתקשר כל פעם אני עוד יותר נרתעת מלבקר אצלו. קשה לי שבוחנים אותי, בודקים אותי, מוכיחים אותי, אני מובכת במצבים האלה... התרגלתי לזה שאף אחד לא מבין את מה שאני מנסה לאמר פה... לפי מה שאני קוראת אי אפשר לאשפז בכפיה מישהו שהוא בריא נפשית... רק רציתי לוודא... כמובן שאני בתקווה כן בסוף להתגבר על הקושי וכן לעשות מה שצריך...

ההודעה הקודמת שלי היא מ 1.9.17 אם זה משנה.. פשוט חיפשת..