לד"ר מאיר נעמן

שלום רב! זו פעם ראשונה שלי כאן בפורום, מקווה כי אוכל לתאר במדוייק את המצוקה בה אני נמצאת. בעקבות משבר חריף והתמוטטות, אני סובלת כיום מ2 דברים שחומרתם גדולה עלי ואין ביכולתי להתגבר, המצב נמשך כבר שנתיים ו- 7 חודשים. 1. חרדה מאוד חמורה, אינטנסיבית 24 שעות בגדר של הצפה שנובעת מהתפרקות הנפש ומייחוס גירויים סביבתיים באופן מעליב וכן איבדתי שליטה ו"השתגעתי" כיום אני בהימנעות מהכל מהפחד שהשתגע. 2. סוג של דכאון, כלומר: תחושה חזקה וכללית שאני הכל שלילית. נכנסתי למעין מעגל קסמים שלילי, תחושות קשות, אי- יכולת לתפקד מפאת חרדה מציפה ותחושת איקומפוטנטיות. אני לוקחת 40 מ"ג ציפרלקס+ כדורי הרגעה....וזה לא עוזר. מה עושים במצבים כאלו? אני שחוקה, עייפה, חסרת חיות ושמחה ושכחתי איך זה אחרת. המצוקה שלי קשה, אינטנסיבית וחזקה. הבעיה שאחד מזין את השני...הנפש המסכנה לא מאפשרת לי לסמוך על עצמי ולהתחזק והחרדות והפחדים מונעים ממני לעשות דברים. ניסיתי טיפול פסיכולוגי אך, ללא הועיל (אגב, הכל החל מטיפול פסיכולוגי כושל ועוד נסיבות חיים במקביל). אני רואה שככל שהזמן עובר הסיכויים לצאת מזה כמעט בלתי אפשרי , אם בכלל. אני מוחלשת...קיים גם הפרעת דחק פוסט טראומטי שמתגבר ומחריף. כמה תקווה יש לי כבר, ד"ר נעמן מאיר. מה עושים, המפלט היחידי שלי כרגע לצערי, זה ליטול את חיי במו ידי על אף, שאני לא הייתי רוצה לעשות כן.

עכשיו עברתי גם התקף פאניקה. אני לראשונה בחיי יודעת שאין מוצא! כבר עברתי משברים בחיי (אני מעל 30). עברתי כ"כ הרבה...המשבר הזה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל לספר, הכל היה ככדור שלג גדול שהדרדר במדרון ולא ידעתי מתי לעצור. עיקר הבעיה נובעת מפסיכוזה שעברתי בגלל שהיה איום על שפיותי בטיפול הפסיכולוגי שהיה חסר כל אמפתיה והותקפתי בו. לא נשאר לי בסיס באישיותי הפעם , שממנו תהיה תקווה. אני לא מתפקדת קרוב לשלוש שנים, סובלת מסוג של דכאון שהחל בטיפול וחרדה. אני סובלת גם מירידה קוגניטיבית ורגשית מהפסיכוזה אני משערת ולכן, אין בתודעתי יכולת או התבונה להכיל את הכל...לתת לזה להיספג, אני פשוט ללא מסוגלת. אני בחרדות גם שהפוסט פסיכוזה שלי הוא בלתי הפיך מבחינת היכולות. שמנתי מאוד מהכדורים הקודמים. אני ללא תמיכה, ללא משפחת תומכת ולכן התנתקתי. אני לא יודעת מהיכן להתחיל, נפשי כ"כ נחלשה ששכחתי כבר איך הייתי חזקה פעם. הפסיכוזה היתה למעשה כעס שהפנתי כלפי פנים ושקראתי בפורום פסיכולוגיה, יחסתי את כל הדברים הפוגעים והמעליבים כלפי,הייתי חסרת אונים ובבהלה איומה, מנותקת מעצמי וכל טלפון נראה היה לי מוזר תוכנו חשבתי שבודקים אותי, רוצים לשגע אותי, להראות לי עד כמה אני כשלון ורוצים םללעוג לי. לכן, אני מרגישה היום בלי עור, פשוט התחרפנתי וירדתי מהפסים שעד היום אני לא מסוגלת להפריד בין מה שהיה שלי לבין מה שהיה לאחר. בקיצור, מעולם לא הייתי כזו ואין בכוחי לצאת מזה. אין מוצא! זה ברור לי.

קחי טיפול תרופתי זה יעזור לך. אני לא רופאה אבל מנסין של שנים תגשי לרופא ובקשי טיפול תרופתי לפחות בהתחלה כדי לצאת מהדכאון והחרדה.