הריון ושפיות

שלום רב שמי ציפי בת 27 בהריון שני באמצעו, הילד "הגדול" בן שנה ו3 איתי בבית עדיין ויהיה איתי עד ספטמבר, בזמן האחרון יש לי ימים איך אומר בשפה עדינה כשאומרים יום עסל ויום בסל אז הם מתחילים בסל מהבוקר, מה שאומר שאני קמה בבוקר ומרגישה בסדר גמור ובשניה הכל מתהפך מספיק שהקטנציק שלי יעשה לי פוזות כשאני מחליפה לו טיטול בבוקר כדי שאני יגיע לנקודת רתיחה אותו כנ"ל גם אם הוא עושה פוזות סביב האוכל מסרב לאכול או משו כזה או בדיוק כשאני במטבח נכנס ומתעסק עם התנור. זה לא קורה לי כ"כ הרבה אבל בימים שזה קורה אני מרגישה רע כ"כ בימים כתיקונם יש לי סבלנות ואני מרגיעה אותו מעסיקה בדברים אחרים ומסימת בזריזות את מה שצריך או מסבירה לו בעדינות ויפה שעם תנור לא מתעסקים, פשוט ביום כזה היחיד שיש לי להוציא עליו את התיסכולים זה הבונבון המלאך הזה שלא אשם בכלום ובטח לא בזה שאמא שלו חסרת סבלנות וקמה הבוקר על רגל שמאל, וכ"כ כואב לי שאני מגיעה למצב כזה שאני לא שולטת בעצבים שלי וצועקת עליו שיתרחק ממני, או שלחילופין תופסת אותו חזק כדי שלא יזוז כשאני מחליפה לו במקום פשוט להעסיק אותו עם איזה צעצוע כמו בימים רגילים שככה אני עושה בדרך כלל, אגב מה שגורם לי הכי לכעוס זה שהוא בועט בי ושורט אותי ואני מפחדת על ההריון שגם ככה הוא בסיכון, גם ההריון של הנסיך היה בסיכון ואגב למרות זה ולמרות הדאגה והאהבה והטיפול המסור שלי לילד למרות הנשיקות והחיבוקים והמשחקים והצומת לב שאני נותנת לו וזה ש6-5 חודשים ראשונים הוא היה לי רק בידים עד שהתחיל לזחול כי ככה רצה למרות כל זה הוא היום ל"א רואה אותי ממטר" וזה עוד משהו שפוגע בי מאוד, הוא פשוט לא מתייחס אלי אבא בא הביתה הוא נותן לו נשיקה וחיבוק וכשאני מבקשת הוא מפנה את הראש, אוף בקיצור אני כבר לא יודעת מה לעשות ומה בדיוק מציק לי ניראה כאילו הכל ממש הכל.. אני מנסה לאזור סבלנות אבל היא מאוד קצרה לפעמים לרוב הכל בסידר אבל ימים כאילו גומרים עלי אני מפחדת שזה יפגע בו בנפשו הרכה והעדינה של המלאך שלי מאוד מפחדת שזה יפגע בו כי כשאני נותנת צעקה כשהוא בועט בי ומכאיב לי ואני תופסת אותו חזק שלא יבעט בי שוב הוא נפגע ומתחיל לבכות מהבהלה, ואני מתחילה לבכות איתו פשוט ולספר לו שאמא עצובה שלאמא רע ושאני מבקשת סליחה ממנו אבל בדיעבד אני לא חושבת שזה ממש עוזר כי הוא פשוט מסתכל עלי ולא מחבק או משהו רק מסתכל ומחייך כאילו אני מנסה להצחיק או משהו ואז אני רק מחבקת אותו ושותקת ומקווה שהחיבוק שלי מעביר את הפגיעה שפגעתי בו בזה שאני צעקתי או הרחקתי אותו מעלי, מה עובר עלי לעזזל מה עובר עלי? האם זה רק הורמונים האם זה יעבור עד סוף ההריון הזה? האם יקח לי זמן להתאושש מהלידה כמו שלקח לי עם הבונבון לקח לי משהו כמו 3 חודשים עד שחזרתי לעצמי והפסקתי להרגיש רע ולהיות רגשנית ובוכיה? ומה יהיה אז אני ימשיך לפגוע במלאך הקטן והחף מפשע שלי? אמשיך להתנהג אליו מגעיל בכל פעם שיהיה לי יום כזה??? למזלי זה לא קורה כ"כ הרבה אבל כשזה כן קורה המצפון שלי והלב מתפוצצים.. האם אני אמא לא טובה? האם אני מאבדת את השפיות? תודה