אני לא ממש מצליחה להכניס את ההודעה

אני כבר מזה חודשיים חווה משהו שכנראה נקרא ניתוק או לא יודעת איך לקרוא לזה.. אותה תחושה אני זו לא אני.. שאני חיה אבל מתה.. שאנשים מדברים אליי ואני מדברת אליהם אבל למעשה שואלת את עצמי מי עושה את כל זה כי אני לא מרגישה שאני עושה את כל זה... אני כבר לא יודעת מי אני. אני שואלת את עצמי שאלות כמו מה זה בן אדם ומי הייתה 21 שנה קיימת לפני אותו התקף שמבחינתי הרס לי את החיים... אז אני יודעת שיגידו לי פה שאנשים חוו את זה ועברו את אותה תחושה... אבל למה אני מרגישה ששלי הכי נורא?? בעולם??? אבל אני מרגישה שכל השמחת חיים של אורלי... לא תחזור.. אני מרגישה שאני אסיים במוסד.. כי גם כשאני חושבת על איך זה יהיה כשזה ייגמר הסיוט הזה.. אני לא מצליחה לחשוב איך אני ארגיש... 1001 מחשבות בדקה, אין לי שניה, מאית שניה של שקט נפשי, זה כל הזמן מחשבות עצבים מתחים לחץ פחד היסטריה והכל ביני לבין עצמי. בהתחלה כשזה תקף אותי פשוט החזקתי את הראש ואמרתי לאמא "אמא אני לא יודעת מי אני". ומאותו יום זה לא עזב. זה אוחז בי הכי חזק שאפשר. ואני רק שואלת את אלוהים מתי זה ייגמר? מתי אני אחזור להיות אורלי?? ואולי אני בכלל לא רוצה לחזור להיות אורלי??? למה כולם לא מרגישים את מה שאני מרגישה?? אני מתחננת לפניכם.. שמישהו יבטיח לי שזה ייגמר מתישהו בקרוב... שאני לא אמות. שאני אחזור להסתכל במראה ולזהות את עצמי. שאני אחזור לחיות. ולהרגיש את עצמי וכל רגע ורגע בחיים שלי.

אני כותבת לך לא מהסיבה שאני מבינה במקרה שלך יותר מידי אלא מהסיבה שאיני מכירה מקרה אחר-אפשר לקבל טיפול והכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך. תקשיבי אני יודעת שמה שאני אגיד לך עכשיו ישמע לך קשה ליישום ואולי אפילו לא הגיוני, אבל תשמעי לי את חייבת עזרה ומ ה ר ! ! !. אני מציעה לך ללכת באופן יזום וללא הפניה אפילו, לדר' גוז'נסקי שמטפל בבי"ח שלוותא (החדר שלו נמצא מהקבלה שמאלה וימינה)- לא להבהל !(אולי תתקשרי ותבקשי לדבר איתו באופן ישיר ותספרי לו שאת במצוקה וצריכה עזרה ושהמליצו לך עליו...). הוא יציל אותך - הוא מקצוען ועם הרבה ניסיון עם צעירים. במידה ואת לא רוצה, בכל מקרה את חייבת לפנות לקבלת עזרה בדרך אחרת כי אי אפשר לחיות ככה. רק קחי בחשבון שהתהליך דרך הרופא משפחה וההפניות לרופא מקצוע וה"תלכי תחזרי" יכול לעלות לך בסבל מיותר וחבל. את בחורה צעירה ואת צריכה לחזור לשפיות מהר מאוד!!!!!!!!