כל משתמשי הפורום.בבקשה היכנסו.זקוק לעזרה!!!

שלום רב! שמי א בן 22,חייל משוחרר,עבדתי לא מזמן וכרגע לומד... הבעיה היא כזו:יש לי בטחון עצמי נמוך!!! זה מתבטא בזה שאני לא בטוח בזה שאני נראה טוב,תמיד חשוב לי שהסביבה תקבל אותי ותאהב אותי...ואני ממש נעלב מאנשים או מדברים שהם אומרים ואם זה קורה אני נכנס לדכאון ומחשבות של למה הוא אמר ככה?האם יש סיבה?(אני לא מגיע לתשובה,אלא נכנס לדכאון עמוק ולמחשבות אין סוף והורס את כל היום,לא מסוגל לתפקד). בנוסף לכל זה,מה שקורה לי די הרבה(וזה הדבר שהכי פוגע בי,לכן אבקש התייחסות) זה כשאני הולך ברחוב ואם יש אנשים שהולכים ליידי וצוחקים ואולי גם מסתכלים לכיוון שלי(גם אם לא) אני נכנס לדכאון עמוק ומרגיש שהם צוחקים עליי,וזה פשוט לא עוזב אותי,אני לא מצליח להבין למה?אני תמיד הייתי מקובל,אנשים אהבו אותי.אז מה השתנה עכשיו?מה קורה?אני רואה את עצמי אחרת?או שהם רואים אותי אחרת?אולי אני פראנוייד והם לא צוחקים עליי?ואני סתם חושב כך בגלל הבטחון העצמי שלי?זה ממש פוגע וקשה לחיות ככה מהפחד הזה שהנה האדם הזה עוד שנייה צוחק עליי...אני כבר מפחד להסתכל על אנשים,כי אני פוחד להיפגע... מה לעשות?משהו בי שונה פיזית?או הכל בראש? במהלך כל חיי הייתי אדם ביישן,אך מעולם לא היה לי כל כך רע בחיים.אני אוהב את איך שאני נראה,וכל חיי אנשים אהבו אותי,הייתי מקובל,היו לי המון חברים,בצבא הצלחתי,חברות היו לי המון,יצאתי עם בנות בלי סוף.אנשים מחמיאים לי לפעמים. אבל עדיין מרגיש שחיי השתנו...מה לעשות?

אני כל כך מבינה אותך. כל כך. כל הגאווה הזו שיש לאנשים כל כך לא מובנת לי. הדרך היחידה שלי להתמודד עם דברים כאלה היא להתעלם. אני לא מציעה לך ללמוד ממני, אבל באיזושהי מידה צריך לפתח סוג של עור קשה כלפי תגובות של אנשים. התלות המרגיזה עד אימה בפחד או ציפייה לתגובות של אנשים מעייפת. בסופו של דבר כל אדם הוא לעצמו, אני חושבת. העולם הוא מקום די מנוכר, וכדי לשרוד בו כדאי להסתמך על עצמך ולהמנע ממחשבה על אחרים. ובכל מקרה, אם תרצה מישהו לדבר איתו.. אני אוליטימטיבה חלופית. התנצלות מראש על חוסר רלוונטיות התגובה, מאחר שחלפו איזה שבועיים.. הדס.