בן 29 חסר ניסיון מיני ומתוסכל מהחיים
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
שלום, אני לא בטוח בדיוק מאיפה להתחיל.. בקרוב אני חוגג 30, והגעתי לגיל זה מתוסכל והכי רחוק ממה שחשבתי שאגיע אליו מבחינת הישיגים בחיים. לא אכנס כרגע לפירוט כי זה פחות רלוונטי לפורום אך מדובר בכל תחומי החיים (קריירה, משפחה, חברים וחיי חברה, זוגיות, מיניות וכו'). אתמקד בהיבט הזוגי והמיני. רק בשנה-שנתיים האחרונות הצלחתי להתחיל להכיר בעובדה שאני למעשה הומו, ניסיתי להגיד לעצמי שאני דו (ביסקסואל) אך אני כעת מבין שזה היה תירוץ מחוסר קבלה עצמית. עד היום לא הייתי בשום מערכת יחסים זוגית ויותר מכך, לא קיימתי מעולם יחסי מין. וזה נובע מכמה סיבות: א. חוסר קבלת הזהות המינית שלי (לא הייתי בהכחשה מוחלטת, כן יצא לי לדבר קצת עם אנשים באינטרנט על זה, כן צופה בפורנו של גייז וכו') אך המחשבה של לקיים יחסים עם גברים תמיד עוררה בי תחושת סלידה כלשהי. ב. גודל איבר המין - הוא די קטן (כ-12 ס"מ) ואני די נבוך ממנו, מה שגורם לי להמנע מעירום בפני אחרים (במלתחות, משתנות וכו') וכמובן כשמדובר בקיום יחסי מין זה ממש מרתיע אותי. ג. חוסר קבלה עצמית - לא שאני מכוער, אך אני מרגיש לא בנוח עם המראה שלי, הגוף שלי, וכנראה שגם בנוגע לאישיות שלי אני תוהה למה ואיך מישהו יוכל לאהוב אותי (למרות שאובייקטיבית אני יודע שיש אנשים שאוהבים אותי ושאני יצור די חביב, עדיין בתחושה שלי עם עצמי אני מתקשה לקבל את עצמי). אם כל זה לא מספיק, התאהבתי בחבר הכי טוב שלי (סטרייט אך גיי פרנדלי, הוא יודע עלי ה-כ-ל, כולל מה שכתבתי לעיל וכולל זה שפיתחתי רגשות כלפיו) ואני לא רוצה לוותר עליו כדי להתגבר על הרגשות, אני קשור אליו ואוהב אותו מאוד, אך מצד שני נפגע ממנו המון בצורה קיצונית כנראה בגלל הרגשות, והרי אין לי אפשרות לממש איתו את הרגשות האלו. אני מרגיש אבוד, מרגיש שדברים בחיים הלכו לי עקום ממש (אני חושב שזה אובייקטיבית נכון אך כנראה נתון גם לסובייקטיביות מצידי), ואני מרגיש שבתחום של הזוגיות/מיניות/אהבה אני תקוע לחלוטין וכנראה שזה מרוקן אותי לגמרי. אני תוהה בשביל מה לטרוח אם שום דבר בחיי לא זז. אציין עוד שהלכתי בעבר למטפלים מסוגים שונים, עשיתי סדנאות וקורסים ושום דבר לא הועיל יותר מידי (השתפרו לי כמה דברים בחיים כמו הבטחון העצמי ועוד, אך הדברים השורשיים שכואבים בתוכי לא השתנו). אני לא יודע מה נכון לעשות, ללכת לפסיכולוג? (גם אותך שקלתי), אך איך טיפול פסיכולוגי יטפל בבעיות הפיזיות שלי? איך אקבל פתאום אומץ להמודד עם מי ומה שאני? ולמה שהפעם זה יהיה שונה אם בפעמים הקודמות טיפולים לא ממש הועילו? גם אין לי כבר סבלנות לטיפולים ארוכים, פשוט אין. זה המקום לציין שאני חי בתחושות תסכול רבות, לא נהנה מהחיים שלי, כל הזמן חושב שכולם נהנים יותר וחיים את החיים בזמן שאני תקוע ולא מתקדם, וזה מכניס אותי לפעמים לכעסים ותסכולים כל כך עמוקים שגורמים לי להרגיש ולחשוב דברים מאוד קיצוניים ואני ממש שונא להרגיש ככה ושונא שזה קורה לי, שונא את הקנאה והתסכול ממה שאני מרגיש שאני לא מצליח להשיג בחיים, ממה שהייתי רוצה ואחרים מקבלים אך אני לא מצליח לקבל גם. בקיצור כתבתי הרבה, אך בשורה התחתונה מרגיש שאני אובד עיצות וכותב את ההודעה הזו פה בתקווה שאולי אקבל איזו פיסת מידע חדשה או רעיון חדש. אני רוצה לאהוב את החיים שלי ולהינות מהם כי אני חושב ומרגיש שמגיע לי להינות מהם, אך אני כבר יותר מידי שנים לא מצליח וזה ממש לא נעים לחיות כך, ממש אודה לך על כל סיוע או עזרה! תודה רבה.
שלום רז, אכן, כתבת הרבה, אך את הכול ניתן לסכם במשפט אחד קצר: 'חוסר קבלה עצמית' המתבטא ומושלך על תחומים רבים בחייך: איבר המין שלך, דימוי הגוף שלך, הנטייה המינית, התאהבות באדם בלתי מושג ועוד. אינני יודע באיזה טיפולים היית, אך מרוח הדברים, אני משער שמדובר במטפלים "אלטרנטיביים", לרבות סדנאות קצרות שאינן יכולות לשנות בעיה כה יסודית. לדעתי, כל טיפול קצר של 'זבנג וגמרנו' ע"י מטפלים חסרי הכשרה פורמלית מתאימה נידון לכישלון ועלול אף להזיק (ולו רק בגלל תהליך הציפיות והאכזבות). אין מנוס, לדעתי, מטיפול פסיכולוגי קונבנציונלי וניתן, אולי, לזרז את התהליך ע"י הוספת טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון במינון נמוך, בתלות בסימפטומים שאתה חש. צר לי שאינני איש בשורות, אך לא יהיה זה מציאותי להבטיח שבעיה שנמשכת שנים כה רבות והימנעות ארוכה שנלווית לה ומגבירה את החרדות תבואנה על פתרון בטיפול קצר מועד. אינני יודע אם זה מנחם אותך, אך כבר ראיתי אנשים שהחלו לקיים יחסי מין אחרי גיל 40. גם בקשר לאיבר המין, ניזונת כנראה מפורנו ומאתרי הכרויות, אך איבר המין שלך הוא בהחלט בגודל נורמלי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il