זוגיות הומוסקסואלית לעומת זוגיות הטֶרוסקסואליות

שלום רב, אינני יודע איפה קראת את מה שקראת, אך מחקרים כמותיים על מדגמים מייצגים אינם ניתנים לעריכה על קבוצות מיעוטים מיניים. כאשר שיעור הגירושין בקרב הטרוסקסואלים עומדים על קרוב ל-40% ונמצאים במגמת עלייה מתמדת, 10-5 שנים לקשר זוגי הוא הישג לא מבוטל. לא הייתי מתייחס לגברים הומואים ולנשים לסביות כמקשה אחת. גברים (כולל הטרוסקסואלים) זקוקים לריגושים ולגיוון הרבה יותר מנשים באשר הן ולעומתם נשים בכלל מבקשות ביטחון ושייכות בקשריהן הזוגיים. מכאן שכאשר שני גברים הזקוקים לגיוון חוברים יחד, מונוגמיה היא "גזירה" שקשה לעמוד בה והפרתה גורמת לעתים קרובות לפרידה: https://www.shrink-friendly.co.il/?p=1048. קושי זה גורר הסדרים שונים ביחסי מין בקרב זוגות גברים, החל ממונוגמיה, דרך מונוגמיה "כמעט-מונוגמיה" (monogamish) שבה בני הזוג מקיימים יחסי מין עם צד שלישי (לרוב חד-פעמי) בנוכחות שני בני הזוג (שלישיות) וכלה ביחסים פתוחים לחלוטין שבהם כל אחד מבני הזוג מקיים יחסי מין עם שותף מיני כל אחד לחוד. הן בקרב הטרוסקסואלים והן בקרב הומואים מצביעים המחקרים על כך שיחסים מהסוג האחרון מועדים לפורענות הן מבחינת הסיכוי לפרידה והן מבחינת בריאותם הנפשית של בני הזוג, בעוד בקרב בני זוג המגיעים להסדר מהסוג השני הסיכויים לאריכות ימים של הקשר דומה לסיכוי לכך בקרב זוגות השומרים על מונוגמיה. היכולת להכליל מהמדגמים הסלקטיביים מאוד שבהם נעשה שימוש במחקרים אלה לכלל האוכלוסייה נמוך למדי. מחקרים שיטתיים שנערכו על הרקע המשפחתי של הומואים אינם מצביעים על החסך שאתה מדבר עליו, אם כי ניסיוני הקליני תומך בטענה הפסיכואנליטית שגברים הומואים מקיימים קשר רגשי הדוק עם אימותיהם יותר מאשר עם אבותיהם ופחות מאשר גברים הטרוסקסואלים. לסיכום, לא הייתי מציע לאף אחד, ללא קשר לנטייתו המינית ולמינו, לחפש בקשר זוגי "חברת ביטוח לכל החיים", אלא לפתח קודם כל את קיומם כאנשים נפרדים ועצמאים היכולים לחיות גם לבד בלי לסבול יותר מדי ולגשת לחיפוש זוגיות מתוך עמדה של עצמאות ולא מעמדה של תלותיות נואשת של קושי לחיות לבד. עמדה כזו גם תורמת לאריכות ימיו של הקשר הזוגי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין Shrink-Friendly.co.il