כמה לשינוי חוזר בנטייה המינית
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
שלום פרופ' רובינשטיין, אני מתקרב לגיל 30 ועודני בתול. מעולם לא הייתי בקשר זוגי עם אף אחת ואף אחד. מעולם לא חוויתי אפילו נשיקה של בן או בת זוג. עד גיל 12 לערך לא חלפה בראשי מחשבה הומוסקסואלית, ולא חשתי כל משיכה גופנית לבנים. בבית הספר היסודי למדנו בכיתות נפרדות לבנים וכיתות נפרדות לבנות. בכיתה ה' או ו' התאהבתי באחת התלמידות היפות בשכבה, וניסיתי לחזר אחריה. חשבתי עליה מדי פעם כשהלכתי לישון. כתבתי לה פתקים, והייתי סקרן מאד לדעת אם היא אוהבת אותי, אך לצערי זה מעולם לא הבשיל לתקשורת הדדית בינינו. יש לי גם זכרונות בודדים שלי ושל חברים מהכיתה נכנסים לאתרי פורנו, ומחפשים תמונות של נשים עם חזה גדול. באותה תקופה, לא התעניינתי כלל בגופם של גברים, והידע שלי במיניות היה דל ביותר. הגיהנום התחיל כשעליתי לכיתה ז' ועברתי לבית ספר בו לומדים אך ורק בנים. בשנה הארורה הזו, משהו השתנה באופן שבו חשבתי על בנים. התחלתי לדמיין עצמי מתגפף עם חבר מסויים בכיתה. בשלב מסויים התחלתי לאונן עוד לפני שידעתי איך קוראים לפעולה הזו. לא הבנתי מה אני עושה. המחשבות על בנים הלכו וגברו עם הזמן. התעניינתי יותר ויותר בגופם של בנים, והתחלתי לקנא קנאה עזה בבנים שהיה להם גוף חסון רחב חזק ויפה כראות עיניי, בעוד שאני התביישתי בגופי הרזה מאד והחלש. איבדתי עניין בגופן של נשים, והמשיכה הגופנית שלי לגברים הלכה והתחזקה. לא חלקתי את מחשבותיי עם איש, לא עם ההורים ולא עם חברים. קיוויתי שבסך הכל מדובר במשהו זמני שנובע משינויים הורמונאליים של גיל ההתבגרות, ושזה יחלוף עם הזמן, ואשוב להמשך לנשים. אבל הזמן חלף, והשנים עברו, והנטייה ההומוסקסואלית הארורה נשארה בי. גם כיום כשאני מסיים את שנות ה-20 לחיי, אני נמשך רק לגברים ולא לנשים. כשאני מאונן, אני מדמיין את עצמי מקיים יחסים מיניים עם גבר אחר, כשאני הוא הצד הנחדר. לפעמים כשאני רואה בחורה עם מחשוף גדול, או חזה גדול ובולט, אני נועץ מבט בחזה שלה, אך זה לא גורם לי לזקפה. הרבה יותר קל לי לקבל זקפה מלהביט בגברים ערומים (במיוחד גברים חסונים או שמנים, ולא רזים כמוני). איבר מין גברי מחרמן אותי בעוד שאיבר מין נשי מרתיע אותי. קול גברי מחרמן אותי בעוד שקול נשי יכול להיות לכל היותר נעים לאוזניי. אפילו המילה "גבר" מזכירה לי עוצמה וכח ומדליקה בי משהו מיני, בעוד שהמילה "אישה" מזכירה לי חולשה ומשעממת אותי יותר. לפעמים אני תוהה מה היה קורה אילו הייתי ממשיך ללמוד במסגרת חינוכית עם בנות. האם הייתי ממשיך להתעניין בבנות ומשתעמם מגופם של בנים??.... אני לא רוצה לסבול כל החיים שלי מהמחלה הזו. אני לא רוצה להשאר בודד. אני רוצה להיות אדם מאושר. ואם יש משהו שיכול לגרום לי לאושר, זה שיהיו לי ילדים חמודים משלי, אך איני מוכן בשום פנים ואופן לנתק אותם מהאמא הביולוגית שלהם. חשוב לי מאד כערך עליון שלילדים שלי תהיה אמא אוהבת בבית בו הם גדלים, וחשוב לי לחיות עם ילדיי לעתיד. חשוב לי מאד שאוכל להנות מזוגיות נפלאה עם אמא שלהם. חשוב לי למצוא סיפוק מיני באמא שלהם. חשוב לי להמשך גופנית לאמא שלהם. יש בי כל כך הרבה אהבה להעניק, אך אין לי תקווה שיהיה לי למי. האם ישנה דרך שבה המיניות שלי תשוב להיות כפי שהיתה בתקופת בית הספר היסודי? האם ישנה דרך שבה אוכל להמשך גופנית לנשים, ולהעלים את המשיכה לגברים?
שלום לשואל, מפנייתך הכואבת אני מבין שגדלת במשפחה דתית וזה גם החינוך שקיבלת בביה"ס. לפי גודל רתיעתך מהומוסקסואליות, אני גם מסיק שאתה עדיין מנהל אורח חיים דתי(?), מה שמקשה עוד יותר לקבל את משיכתך לגברים. טיפולי המרה (Conversion/Reparative Therapy) לא זו בלבד שאינם מועילים משתי בחינות: ראשית, לכל היותר הם "מצליחים" לעורר רתיעה גדולה יותר מהמשיכה לבני אותו מין ואז קיים סיכון גבוה לפיתוח שנאה עצמית עד כדי נטיות אובדניות ו-(ב) לא ניתן ליצור יש מאין ואם כלל אין לך כיום משיכה לנשים, לא ניתן ליצור משיכה כזו בטיפול. הטיפולים הללו נערכים כיום בעיקר ע"י אנשי דת והם מוגדרים כעבירה על כללי האתיקה המקצועית ע"י כל האיגודים המקצועיים העוסקים בבריאות הנפש בעולם. במדינות רבות הן אף הוצאו אל מחוץ לחוק ובישראל הצעת חוק כזו עברה בקריאה ראשונה בכנסת. בישראל פועלים כיום ארגונים כמו "חברותא" והו"ד (הומואים דתיים) שנועדו לתמוך באנשים כמוך ולעזור להם לעבור את התהליך הקשה של קבלת נטייתם החד-מינית. ארגונים אלה מפעילים פורומי תמיכה במרשתת בהם אתה יכול להישאר אנונימי, אתה יכול להתייעץ עם רב אורתודוקסי העוזר ליישב את משיכתך המינית עם אמונתך הדתית ובהמשך קיימת גם פעילות חברתית (לא מינית) מבורכת כגון טיולים ברחבי הארץ של חברי הקבוצות הללו. צר לי לקרוא שאתה עדיין מגדיר את המשיכה לבני מינך כ"מחלה". כבר בשנת 1973 הוצאה ההומוסקסואליות ממדריך אבחון ההפרעות הנפשיות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני ובעקבותיו הלכו שאר מדריכי האבחון בעולם. נראה לי כי עוד מוקדם לחשוב על אופן גידול הילדים. יש כיום צורות שונות של "הורות אחרת", אך דיה לשמחה בשעתה. כדי להיות הורה עליך לקבל קודם כל את עצמך. אני מבין שלא לתשובה הזו פיללת, אך כאיש מקצוע חלה עליי חובת גילוי נאות: אי אפשר לשנות את נטייתו המינית של אדם והניסיון לעשות זאת גורם נזק, ללא כל תועלת. להלן קישורים לאתרים שהזכרתי: https://havruta.org.il/ https://www.guidestar.org.il/organization/580543445 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין Shrink-Friendly.co.il
מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
