משיכה בלתי נשלטת ורצון למין

שלום איתמר, על אף שהשיקול הראשוני בבחירת בני זוג היא המראה החיצוני ומידת המשיכה המינית, מרגע שהזוגיות מתפתחת ומתמסדת, חלה ירידה בתשוקה המינית נטו ומנגנונים אחרים אחראים להתמשכות הקשר, כמו שפה משותפת, מידת הדמיון באישיות וברקע התרבותי ועוד. יתר על כן, המניע ליחסי מין עובר מהמראה החיצוני לרגש והמין אמור להוות ביטוי לקשר הרגשי. עם זאת, גברים בכלל, וזוגות גברים בפרט, מתקשים לשמור על מונוגמיה (כלומר, קיום יחסי מין אך ורק עם בן הזוג): https://www.shrink-friendly.co.il/monogamy/ בשנים האחרונות קיימת אפילו מגמה להתחיל את הקשר מהסכמה על יחסים פתוחים או על צירוף שותף שלישי ליחסי המין הזוגיים. בעוד הקשר הרגשי בזוגיות מכוון להשגת ביטחון ויציבות (איזון = הומיאוסטאזיס), הרי שהדחף המיני עצמו שואף לריגושים, חידושים וגיוון (דחף הטרוסטטי). מונוגמיה היא הסדר חברתי-תרבותי הדורש יכולת לעידון (sublimation), מנגנון ההגנה הנשגב ביותר שציין פרויד - במקרה זה, ניסיון לקיים יחסי מין מתוך קרבה ורגש, רצון להעניק ולענג את בן הזוג. מחקרים רבים נערכו על ההסדרים המיניים השונים אליהם מגיעים זוגות גברים בגלל הקושי לשמור על מונוגמיה. הואיל ומדובר בתופעה אינטימית ודיסקרטית, התוקף של המחקרים נתון בספק. אמנם בשנים האחרונות התרבו המחקרים הנערכים בצורה מקוונת, כך שניתן לשער שתשובות הנבדקים אמינות יותר, ובכל זאת... ממה שידוע הן ממחקרים על זוגות הומואים והן ממחקרים על זוגות הטרוסקסואלים - צירוף שותף שלישי ליחסי המין הזוגיים הוא הכי פחות מסוכן להמשך היחסים, בעוד פתיחת מערכת היחסים לחלוטין, כך שכל אחד מבני הזוג מקיים יחסי מין עם גבר אחר בנפרד עלולים לסכן את המשך הקשר הזוגי. מין עשוי להוביל להתפתחות קשר זוגי אחר הפוגע בקשר הזוגי הקיים וכמו כן, קיימת נטייה של בני זוג לשתף/לדווח על יחסי המין עם השותפים האחרים בשם ה"כנות" וה"פתיחות" ביחסים ומניסיוני המקצועי, הדבר מוביל לתחרותיות ומריבות שלא היו מביישות אף טלנובלה. בפועל, רבים עוברים מקשר מונוגמי ממושך אחד לקשר מונוגמי ממושך אחר, תופעה הידועה בשם "מונוגמיה סדרתית", כלומר הנמכת רמת הציפיות מ"קשר לכל החיים" לקשר מוגבל בזמן. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.Shrink-Friendly.co.il