שאלה לגבי פרויד

שלום אורי, Joseph Nicolosi הוא אכן פסיכולוג המצדד בטיפולי המרה. הוא אפילו בחר להסיק מאחד המחקרים שלי (בו מצאתי שרמת הנרקיסיזם של הומואים גבוהה מזו של סטרייטים) כאילו גם אני מצדד בטיפולים אלה ושלח לי ברכה חמה על כך, בלי לדעת שהוא טועה בכתובת. פרויד ראה בהומוסקסואליות תוצאה של קיבעון בשלב הפאלי, שהוא שלב התפתחותי מתקדם מאוד (אין קיבעון בשלבים מאוחרים יותר). ככל שהשלב שבו ישנו קיבעון מוקדם יותר, ההפרעה הנפשית קשה יותר, כך שפרויד בהחלט ראה בהומוסקסואליות כשלעצמה הפרעה נפשית קלה יחסית (הפרעות נוספות שמקורן, לפי פרויד, בקיבעון בשלב זה הן הפרעת חרדה או פוביות). מדובר, לדעתו, בהפרעה בתהליכי ההזדהות של הבן עם אביו (תסביך אדיפוס שלילי) או הבת עם אימה (תסביך אלקטרה שלילי). בוודאי שיחסית לתקופתו, אך גם יחסית לפסיכואליטיקאים מאוחרים יותר, גישה זו נחשבת ליבראלית ומתירנית מאוד ומסקנתו החד-משמעית של פרויד, כפי שבאה לביטוי במכתבו המפורסם לאם אמריקנית משנת 1935, שאין לנסות ולשנות את הנטייה המינית בפסיכואנליזה, אלא להפחית מסבלו של ההומוסקסואל, קרי, לעזור לו לקבל את עצמו. לצערנו, חלק מפסיכואנליטיקאים המאוחים יותר, ובעיקר אלה שפעלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת בארה"ב, ראו בהומוסקסוליות הפרעת אישיות שמקורה בשלב המוקדם ביותר (השלב האוראלי) ועקב כך פתולוגיה קשה שיש "לרפאה" בעזרת פסיכואנליזה. למרות שבין הפסיכואנליזה והדת היו קיימים מאז ומעולם יחסים קשים (פרויד אף ראה בטקסים דתיים מקרה פרטי של הפרעה כפייתית), גייסו אנשי כמורה קתוליים מחד ורבנים מאידך את התפיסה הזו של אותם פסיכואנליטיקאים לצורך טיפולי המרה, במסגרתם לכאורה מועצמת הגבריות. ה-DSM אינו מתגבש בצורה מנותקת מהחברה שבתוכה הוא נוצר ואכן הוצאת ההומוסקסואליות היא גם תוצאה של מאבק מקצועי-פוליטי של פסיכיאטרים ופסיכולוגים הומוסקסואלים, אשר לצורך כך גייסו ממצאים מחקריים המצביעים על כך שהומוסקסואים אינם סובלים מיותר הפרעות נפשיות מאשר הטרוסקסואלים. אחד המחקרים שמרבים לצטט בהקשר זה הוא ניסוי שבו פסיכולוגים לא הצליחו לנחש את הנטייה המינית של האדם בעזרת מבחן רורשך (מבחן אישיות) שאמור בין היתר לזהות נטייה מינית. התפתותן של הפרעות נפשיות שונות ואבחונן קשורים, בין היתר, לנורמות חברתיות ותרבותיות. למשל, אידיאל הרזון שמציבים ירחוני האופנה מעודד אנורקסיה ואבחון התופעה נעשה בעזרת ה-DSM. המצטטים מה-DSM מצטטים בעיקר את הקריטריונים לאבחון, אך כדאי לשים לב שכל הפרעה המופיעה ב-DSM כוללת התייחסות גם לרקע החברתי-תרבותי. קריאה נוספת: מה בדיוק פרויד אמר על זה? מכתבו של פרויד לאם אמריקנית: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=179 בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il