השארות באניגמה בעידן האאוטינג

מהתבוננות בתרבות היציאה מהארונות בעיקר אומנים ואחריהם לא מפורסמים שחוגגים את ההכרזה והיציאה. נוכחתי שזה תהליך שום נקודה אינה יציאה. אבל מתחת לגלוי ברוורס מתגלה שהיציאה כלפי בסביבה היא בעיקר בתוך הראש של היוצא. כי בדיעבד כמעט כל מי שיצא שמע שהסביבה ממש הבינה גם ככה. לכן להוציא אומנים חובבי לייקים לזמן קצר. ושערי עיתונים או פרסונות מקדמות אג'נדה חברתית וזכיות כאוחובסקי. כוחה של העדר אמירה שמירה על אניגמתיות היא נוסחת פלא. היא ארוכת טווח משמרת עניין. המיסתורין סביב העדר הגדרה הוא אחד האלמנטים הכי מענינים באדם. כולם רוצים הגדרה. שלא לדבר על זה שמגדר ומין זה דבר שעד היום מליוני ערסים בכלל לא מבינים מזה. אז מורכבות של אדם מעבר לאקט הפיסי היא בכלל משהו שקשה להסברה. ישנם גברים שפיסית אולי חיים ואולי נמשכים לנשים אבל הנפששלהם היא נשית פגשתי אחד כזה שאמר שהוא לא רוצה שהילד שלו יהיה גיי. הוא נשוי שאלתי אותו למה. אתה הומו שאתה יודע מזה? בכל מקרה הרב בורים בעלכורחם. לא מעמיקים בכלום ובוודאי בנפש האדם. אז מה בכלל החשיבות לפול במלכודת הצהרת ההגדרות? החד ערכית הזו. האניגמתיות פועלת הרבה יותר טוב גם למי שמחפש פרסום לא? כי הלייק מספק לרגע והאניגמה נשארת כל הזמן. בכל מקרה מצאתי שאי הגדרה ומיסתורין הם מפתח חשוב בחיים וגם בהגדרת האדם. תן להם להתבלבל למי שרוצה להגדיר. מה דעתך?