לי ובן זוגי יש בעיות
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
היי. אני ובן זוגי יחד מעל 5 שנים. כשהכרנו הוא היה בן 18 לפני גיוס ואני בן 29, שנייה לפני יום הולדת 30. הקשר ביננו התחיל כקשר מיני בלבד ותוך חודש הפך לאהבה גדולה. הכי גדולה שיש. חבריי ומשפחתי הרימו גבה על הבדל הגילאים, ואני תמיד אמרתי - "הוא הגבר הכי בוגר שיצאתי איתו". שזה נכון. עברנו יחד את כל תקופת שירותו הצבאי הקרבי, ואנחנו מאוהבים מאוד. במהלך שירותו הצבאי, ראינו אחד את השני רק בסופ"שים, והוא הציע שנפתח את מע' היחסים, מה שמאוד שימח אותי (מתאים לי מאוד, גם מערכות יחסים קודמות היו פתוחות. והאמת היא שעוד לפני שפתחנו את מע' היחסים הייתי עם גבר אחר, והיה לי מאוד כיף). בשנה וחצי מאז השתחרר, ועברנו לגור יחד, חלה התדרדרות רצינית באינטימיות ביננו. בחודשים הראשונים אני הרגשתי שאני פחות ופחות נמשך אליו. התחילו להפריע לי כל מיני דברים מטופשים שלא הפריעו לי בעבר (הוא שעיר מדי, יש לו הבל פה לא טוב, האף שלו גדול נורא וכו'). יחד עם זאת, לא הייתי בטוח אם ומה להגיד לו, אז שידרתי עסקים כרגיל, והמשכנו לקיים יחסי מין בתדירות גבוהה יחסית ועם הנאה רבה. חודשיים אחרי השיחרור הוא מצא עבודה מועדפת קשה ומתישה ונכנס לסוג של דיכאון. הוא הפסיק לרצות לקיים יחסי מין בכלל, התלונן שהוא לא מרגיש מושך ולא מרגיש סקסי, והוא עייף. ניסיתי לדבר על כך יותר לעומק אבל הוא לא רצה (הוא באופן כללי לא אוהב לדבר על דברים "כבדים"). חשדתי שאולי הוא מוצא את סיפוקיו עם מאהב קבוע אחר, והצצתי לו בטלפון ובאפליקציות והכל - לא מצאתי שום רמז לרומן ארוך, רק מדי פעם לחיפוש סקס כמקובל בתוך היחסים הפתוחים שלנו. במצוקתי התחלתי יותר ויותר להיפגש עם אחרים. אני מוצא את עצמי מחוזר מאוד. הרבה גברים מאוד שונים מבן זוגי (בגיל, באופי, במצב הכלכלי, בתקשורת איתי, במראה, בהתנהגות במיטה) ואני שואל את עצמי - למה לא לוותר עליו ולעבור הלאה? למה אני "תקוע" עליו כל כך? הוא הולך להיות סטודנט עכשיו ואני בן 35, הוא תפרן, הוא לא מושך אותי כמו פעם, הוא לא רוצה סקס, הוא לא רוצה לדבר... מצד שני, בשנים האלה הוא נהיה הבנאדם שהכי מכיר, מכיל, מקבל ואוהב אותי. בכל שנות הזוגיות שלנו היה מדהים ותומך. היו תקופות כשהיה בצבא שהייתי ממש מרגיש כאב פיזי בגוף מרוב געגוע אליו. אני לא יודע אם אני מאוהב בו, לא בטוח בכלל מה זה אומר ואיך יודעים, אבל אני יודע שאני מאוד רוצה להיות איתו ורוצה שתחזור האינטימיות, המשיכה והאהבה ביננו כמו בשנים הראשונות. בחודשים האלה הוא בטיול בחו"ל. שוב אני לבד, כמו רווק, ויש משהו מאוד כייפי ומשוחרר. הוא אמנם בקשר יומיומי איתי, אבל אני מרגיש שהתקשורת מצידו קרה, מרוחקת. אני חושב שכשהוא יחזור בספטמבר מחו"ל, הוא ואני צריכים לחשב מחדש מסלול לגבי המערכת יחסים שלנו ואני מת מפחד. לא יודע בכלל איך לגשת לשיחה כזו. בעיקר כי אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי - להישאר איתו או להיפרד?
שלום קונפיוזר, אתה מתאר מערכת יחסים שנפתחה לקשרים מיניים עוד לפני ההידרדרות שחלה עם המעבר למגורים משותפים. נשמע שככל שהיחסים נעשו צפופים יותר, ירדה משיכתך אל בן זוגך. קשה מאוד להקיש ממשיכה מינית שאינם גרים יחד על מה שיקרה כשעוברים לגור יחד ורואים זה את זה כל הזמן. פער הגילים, לעומת זאת, אינו נראה לי בעייתי והוא שכיח מאוד בין זוגות גברים. מצד אחד, נשמע לי שהקשר מיצה את עצמו. מצד שני, אני חושש שקשיים דומים יופיעו גם בקשרים אחרים שלך בגלל הצורך הבסיסי שלך בגיוון. באופן אידיאלי, אנשים "בוגרים" (ללא קשר לגיל הכרונולוגי) אמורים לעשות פשרות ולהתייחס לאיזה שהוא מאזן כללי של יתרונות וחסרונות. מתיאוריך עולה צורך שאדם אחד אף פעם לא יוכל לספק (יכול מאוד להיות שגם לבן זוגך יש בעיות משלו, אך אתה זה שפונה ואני מתייחס רק אליך). במצב כזה הייתי ממליץ לפנות לייעוץ כדי להכיר טוב יותר את צרכיך ולהתאים את ציפיותיך למציאות, שכן אחרת תישאר מתוסכל. המציאות הלא נעימה היא שהאטרקטיביות החיצונית יורדת עם הגיל ולכן כדאי להנמיך ציפיות, לערוך את הפשרות המחויבות מהמציאות ולמצוא דרך לספק את עצמך בעצמך, בלי שרווחתך הנפשית תהייה תלויה כל כך במה שהצד השני מספק לך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il