פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים

שלום אני לקוי למידה עוד מימי היסודי ונוטל רטלין אני לומד הנדסה ומתקשה מאוד לשמור על משמעת עצמית "קוצים בישבן", יש לציין שהלחץ הנפשי מלימודים גדול. מה אפשר לעשות בעצם איך אני יכול להשטלת על עצמי ולהושיב את עצמי ללמוד?, איך מוצאים את החלוקה הנכונה של כמות שעות הלימוד לכמות שעות הפנאי ? מאוד קשה לי גם להעתיק וגם להבין מהלוח, המרצים לא מקצים זמן להעתיק מהלוח ובכלל אני לא בן אדם שעומד במסגרת לחוצה, קשה לי יהיה למצוא חברים שיעזרו לי כיוון שאני בעצמי לא יודע את החומר ככה שאיני יכול לתרום לאחרים האם שיעורים פרטיים הם המוצא האחרון ? אני מרגיש שהתחלתי את הלימודים ברגל שמאל כי עשיתי המון טעויות, ואין לי ברירה להתחיל את הסמסטר מהתחלה (אני לא עצלן) ועדיף להתחיל מחדש מאשר לגרור דברים לסמסטר הבא, כי הפער שנוצר ביני לבין הכיתה עצום מה עליי לעשות?

שלום א', פורום זה מיועד לקשיים הקשורים בנטייה חד-מינית. אנא הצב את פנייתך לפורום פסיכותרפיה השכן ואשמח לענות לך: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/402 בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין אני כבר תקופה ארוכה נאבק במצבי רוח ירודים הכל התחיל לפני חמש שנים בכיתה י"ב התחיל להיות לי קשה להתעורר וללכת ללמוד אז הייתי מאחר אבל מגיע ותמיד מתעורר לפני יום שנקבעה לי מטלה מסויימת היום אני כבר בקושי מתעורר ומרים את הראש מהמיטה רק אחרי הרבה מאבקים פנימיים עם עצמי, אני פשוט לא רוצה להתמודד יותר עם העולם והשעות הטובות ביותר שהיו לי בחיים הן כשישנתי, כל מסגרת שאני מתחיל עם הזמן אני פשוט מחפש ומחכה שהיא תגמר או שאני נוטש אותה. אין לי תיאבון לחיים גם דברים שהייתי מאוד אוהב לעשות אין לי חשק אליהם יותר. אחרי שנלחמתי שלוש שנים בדיכאון וחרדות (אולי יש לי רק חרדות והן מעוררות דיכאון) החלטתי שאין מנוס ולקחת טיפול תרופתי גררתי את עצמי בלי חשק מוחלט לפסיכאטר והתחננתי לכל כדור, קיבלתי פאקסט אבל היו לי בחילות נוראיות, ואז התחלף פסכיאטר אחר והוא חשב שאני צריך לקחת רידזין בין 10-35 ביום, הכדור עזר לי מאוד אחרי שנתיים שלא הצלחתי להירדם הצלחתי להירדם כעבור שעה ואף חצי שעה, משם המשכתי כמה חודשים אומנם הצלחתי להירדם אבל מצב רוח לא הישתנה פניתי אליו שוב ואחרי הרבה שיכנועים הוא נתן לי מרשם לרסיטל 20 מ"ג את שני הכדורים אני נוטל קבוע לפעמים גם עם ולרין, והיום אני כבר שנתיים נוטל תרופות. התרופות מצליחות לטשטש לי את הדיכאון (הייתי שוכב 5-8שעות ורק הולך לשירותים וחוזר) וגם מצליחות לטשטש לי חרדות אני מצליח להירדם, אבל אני מודה אני פשוט לא אוהב את החיים יש כל כך מעט טוב בעולם שאני מצליח לראות והיתר פשוט עצוב או רע. כל יום אני מתעורר כדי לדאוג לקיומי (ללמוד\לעבוד\לאכול) וככה כל האנשים סביבי ופשוט נמאס לי אני לא מוצא בזה עניין, אני חושב שבאיזשהו מקום איבדתי משמעות . . הדיכאון קם עלי ואין לי שום דרך להאבק בו יותר . . אני מותש ורוצה לנטוש אני מרחם נורא על משפחתי ואני מרגיש שאני נטל אליהם מצד אחד הם מנסים לדחוף אותי מצד שני אם הייתי מוותר ופורש הייתי גורם להם לצער רב, אני לא יודע אולי החיים באמת התאכזרו אלי אבל קשה לי להאמין שרק מפני שאני הומו וגרתי בסביבה נטולת הומואים (לא היה לי חיי חברה כמעט) במשך 23 שנים זו הסיבה למצב שאני נמצא בו היום. חשבתי אולי פשוט ללמוד מקצוע קל במיוחד עם עבודה קלה ופשוט להעביר את החיים בהכי קלות והכי חשוב מהר. מה שאני לא עושה אני מרגיש שאני לוחם שאין לו כוח לאחוז את חרבו ביחס לשאר האנשים שסובבים אותי. זהו זו היתה המגילה שלי ואני מחכה לתשובה בתודה רבה מראש א'

שלום א', קראתי בתשומת-לב רבה את פנייתך וצר לי שבגילך הצעיר אתה סובל כל כך. להערכתי, אינך מטופל בצורה הולמת. רידזין היא תרופה אנטי-פסיכוטית ואינני רואה במצבך זכר לפסיכוזה (אלא אם כן, היית במצב שונה לחלוטין כשהפסיכיאטר בדק אותך). הרסיטל כן אמור להיטיב עמך בלי לפגוע בעירנות, אך אין ספק שהשילוב של שתי התרופות מרדים אותך. הדבר הראשון שאני מציע לך הוא לפנות לפסיכיאטר אחר ולעשות הערכה מחודשת של הטיפול התרופתי. דבר נוסף - טיפול תרופתי מכוון רק נגד הסימפטומים של הדיכאון ואתה חייב להיות גם בטיפול פסיכולוגי. כל עוד אתה בדיכאון הייתי ממליץ לך להתחיל בטיפול התנהגותי ובהמשך להוסיף גם טיפול קוגניטיבי. כשמצבך יתייצב ניתן לחשוב גם על טיפול מעמיק יותר. הסבר קצר על שיטות הטיפול תוכל למצוא בקישור הבא: http://www.giditherapy.com/faq/faq2.html . אתה גם חייב ממש למצוא לעצמך איזו שהיא מסגרת תעסוקתית. אם תכתוב באיזו עיר אתה גר ובאיזו מסגרת אתה מטופל, אוכל אולי לכוון אותך יותר טוב. אשמח לשמוע מה קורה אתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני לומד כרגע בירושלים תחום קשה ....והלחץ הורג אותי ואני לא מצליח ללמוד ולקלוט את החומר זה בא לי בגלים בלי רידזין יש לי יותר חשק לסקס(דוקא גוזל ממני הרבה זמן) ואני לא מצליח להירדם, עם רידזין אני לא נהנה בסקס - איך אומרים אבל העיקר הבריאות :) אני מצליח להירדם אבל לקום בבוקר קשה מצד שני בלי הרידזין אולי הייתי קם בקלות אבל ב12.00 בצהרים:) כן הייתי במצב נוראי לא הצלחתי להחליט לעשות דבר אחד ביום היו אין ספור התלבטויות טיפול פסיכולוגי- אני לא יודע זה כמו להודות שנכשלת להשתלט על עצמך וגם שמעתי שזה יקר 350 שח לטיפול אני סטודנט אין לי תקציב לצערי

שלום, שמי דני ( שם בדוי ). בן 25. חילוני מאזור תל אביב, עובד בתחום ההייטק. אני נשוי ויש לי תינוק בן שנה וחצי. כבר מגיל 15 ידעתי שאני נמשך באופן זהה לנשים ולגברים. במשך 10 שנה הדחקתי את הדחפים ההומוסקסואליים, התחתנתי, עם בחורה בגילי ועשינו ילד יפיפה. התחתנתי בגיל צעיר יחסית ( 21 ) ולא הייתה לי שום התנסות מינית חוץ מעם אשתי. לא עם גברים ולא עם נשים אחרות. עד היום הייתי מסתפק באוננות מול סרטים הומוסקסואליים וסטרייטים במחשב ( בהחבא ) , ויחסי מין עם אשתי. חשבתי לעצמי שיותר חשוב לי משפחה וילדים מאשר לספק דחף מיני מטופש, שאפשר לספק בקלות באמצעות סרטים ותמונות הומוסקסואליים שהנני אוסף במחשב שנים על גבי שנים. בתקופה האחרונה, התעורר בי צורך חסר פרופורציות לשכב עם בנים. כשאני מנסה לפוגג את הצורך הזה באמצאות הפורנו במחשב, זה כבר לא עוזר!!! הצורך הזה מפריע לי לחשוב. גורם לי לעצבים. כל היום אני מוטרד מזה. נדלק מכל בחור חתיך שעובר לידי. הסקס עם אשתי החל להיות פחות אטרקטיבי. מתדירות של פעם ביומיים ירדנו מאז שהילד נולד לפעם בשבועיים. חשבתי לנסות ולשכב עם בחור כדי להבין עד כמה זה טוב לי והאם שווה לי לסכן את הנישואין ולאבד את הילד. בימים אלה אני ואשתי מתכננים לעשות ילד נוסף. אני בהתלבטות קשה, האם לפרק את החבילה? אני נראה די טוב, והייתי מאוד רוצה להתחיל לצאת למועדונים ולשכב עם בחורים ובחורות, ולחיות חיי רווק הולל. הרי ילד כבר יש. למה לסבול כל החיים??? למה למשוך את המצב עד גיל 40, ואז להבין שאני רוצה חיים של כיף ולפרק את החבילה, ולעבור את המסלול הנורא של גירושים וחילוק ממון. הרי לפחות עכשיו אין לנו שום חסכונות. מצד שני, אם אשאר לבד, כל הסטוצים שבעולם לא יעזרו. ארגיש בודד, והרי בני אנוש הם יצורים חברותיים אחרי הכל. האם בגידה עם בחור זו באמת הדרך לקדם אותי לפתרון הבעיה? אם כן, אין לי מושג איך! הרי לא אוכל ללכת למועדון גייז בלי שאשתי תשאל אותי לאן אני הולך באמצע הלילה. האם כדאי לשלם לנער ליווי? אם כן, איפה מוצאים כאלה? אני גם בטוח שהסיכוי להדבק במחלות מין עם נער ליווי גם אם משתמשים בקונדום, הוא גבוה. אני רק בן אנוש קטן מתוך מיליארדים בעולם, שרוצה לחיות את החיים הקצרים שלו בכיף. כל האופציות שאני רואה גרועות!!! אשתי יודעת שיש לי נטיות הומוסקסואליות, אבל היא לא יודעת בוודאות. סביר להניח שאם תגלה שבגדתי בה עם גבר, תעזוב אותי, גם מחשש למחלות, שכן יש כאלה שעוברות גם אם משתמשים בקונדום. מה אעשה??

שלום דני, גברים ביסקסואלים מגיעים להסדרי חיים שונים. ביניהם רבים השומרים על מסגרת הנישואין ואף נחשבים בעלים מוצלחים בעיני נשותיהם. אפשר לקיים יחסי מין עם גברים בצורה דיסקרטית. נערי ליווי אינם הפתרון היחיד, אם כי הם אינם מעבירים מחלות מין יותר מאחרים, כאשר שומרים על מין בטוח. למשל, הסאונות בת"א מלאים גברים נשואים (בעיקר בשעות היום) שיש להם בדיוק אותו אינטרס כמו שלך לשמור על דיסקרטיות. באתרי הכרויות ובצ'אטים תוכל למצוא רבים המחפשים פרטנרים מיניים לשעות היום. אני כן נוטה לחשוב שבמקרה שלך התנסות עם גבר היא רצויה, כי אחרת אני צופה תחושת החמצה הולכת וגדלה ותסכול הולך וגדל ממסגרת הנישואין. הסכנה הפוטנציאלית היחידה היא שתתאהב בגבר, אבל הדבר נכון גם לגבי סטרייטים מוחלטים שמקיימים יחסים מחוץ למסגרת הנישואין. אגב, הירידה בתדירות יחסי המין עם אשתך אינה חייבת להיות אך ורק תוצאה של משיכתך לגברים, אלא התופעה אופיינית מאוד לאחר הולדת תינוק. במאמר הבא תוכל למצוא קצת יותר פירוט לגבי צורות החיים של ביסקסואלים: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום הבעיה שלי,זה הבדידות הנוראית שאני חווה,אני בחור בן 28 גר בירושלים(עיר בעייתית מבחינת מקומות יציאה ומפגש לגייז),אין לי חבר אחד שאיתו אוכל לצאת לבלות,בעבר שיצאתי לבד לת"א הרגשתי נורא בודד ומסכן,למרות שהיו לי הרבה הצעות לסקס מזדמן וסירבתי כי זאת לא הייתה מטרתי. רוב ההומואים ואני כן עושה הכללה מנסיון רע מחפשים מפגשים חד פעמיים,(לא מעניין אותם ידידות או אופציה לקשר),ברגע שאתה נראה טוב ישר אתה הופך להיות אובייקט מיני ולכולם סרבתי( בטח חשבו שאני בא לצוד גברים וזאת לא הייתה כוונתי ,לא נסעתי עד ת"א בשביל סטוץ כי המטרה שלי זה להכיר חברה רציניים למטרות רציניות,חברות יציאות משותפות או קשר,) ולצערי לא הצלחתי למצוא את זה בת"א.חשבתי שהגברים בני 30+ יהיו יותר בוגרים מבחינה נפשית אבל התאכזבתי וגיליתי שלכולם יש מטרה אחת "להנות ללילה ושלום.",לא אוהב לצאת למועדונים סטייל האומן המוניים בלי מקום לזוז שכולם רוקדים בלי חולצות וזה לצערי האופציות היחידות בת"א. אין לי אף מקום להכיר לא בירושלים ולא בת"א והמצב שלי לא טוב,אני מאוד חברותי,אולי אני זן נדיר,אבל עדיין מחפש בנרות מקומות מפגש יותר איכותיים וגברים למטרות יותר רציניות למה כל מפגש חייב להיגמר במיטה? מה הקטע שלהם?

שלום מתן, קראתי את הודעתך בתשומת-לב רבה כדי לנסות להפריד מה שייך לסביבה החיצונית שאתה לא משתלב בה (מבחינה הומוסקסואלית) ומה שייך לעולם הפנימי שלך ביצירת כותרת קשה כל כך כמו "לבד לבד בעולם". כבחור חברותי, שגם נראה טוב ושגברים מתחילים איתו, חייב להיות משהו שמסביר את הכותרת הקשה הזו, פרט לסביבה ההומוסקסואלית, כפי שאתה מתאר אותה. כמי שיש לו מספר לא קטן של מטופלים מירושלים, שגם הם מתלוננים קצת על מחסור במקומות מפגש, אני יכול להעיד שבסופו של דבר הם בכל זאת מסתדרים יפה, איש איש לפי אישיותו. לא הייתי אומר שכל מפגש חייב להיגמר במיטה, אך רוב הקשרים הזוגיים בין גברים נוטים להתחיל במיטה ומשם או שיש או שאין המשך. בנוסף, יש כיום שלל אתרי הכרויות שאינם מחייבים אותך להגיע לאותם מועדונים שהאווירה המינית בהם בוטה (ואולי במצב המנטאלי של האנשים שמגיעים לשם הם באמת אינם מוכוונים לקשר לפחות כשהם מגיעים לשם). לסיכום, יש לי הרגשה שאתה מאוד שומר על עצמך, או ליתר דיוק, מגן על עצמך בצורה שחוסמת היווצרות קשר זוגי. את הסיבות לכך, כמו גם את הבדידות הקשה, יש לברר בייעוץ פסיכולוגי אישי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

על הבית הוורוד שמעת? יש ארגון כזה בירושלים, לא ידוע לי איפה הוא נמצא, שמיועד בין היתר לאנשים במצבך. פנה אליהם בלי בושה וגש לשיחת היכרות וברור פרטים. אני מניח שבגוגל תוכל למצוא פרטים מדוייקים.

במקום לשבת בבית מסכן ובודד ולבכות על מר גורלך תפתח קצת את העיניים ותראה שדווקא בירושלים יש לך את מקומות המפגש הכי נחמדים לגייז.... הגאוולד, הבית הפתוח, העשירון....אפילו סתם לשבת בבית הפתוח מדי פעם זה ממש נחמד- לא צריך להגיע לפעילות. אגב- הייתי באומן לא מזמן ורוב האנשים היו לבושים בחולצה. נו, טוב, היה יום קר...

כשאומרים לי "נוותר" או "לא מתאים", מעבר לתחושה הנוראית שזה נותן לי, לא תמיד אני מקבל את זה. לפעמים יוצא שאני משדל את הצד השני, אולי בכ"ז, מלטף, אפילו שהצד השני אומר לא. איך אני יכול לקבל את זה, שמישהו לא רוצה איתי שום דבר? שמישהו לא נמשך אליי? זה מכה איומה לדימוי העצמי

שלום סוקי, אני מסכים איתך לחלוטין שזו מכה לדימוי העצמי, אך התשובה לשאלה האם ובאיזו מידה היא איומה תלויה בנתוני הפתיחה של הדימוי העצמי שלך. קודם אציין שלאף אחד זה לא גורם אושר או שמחה כשדוחים אותו ורוב האנשים לוקחים זאת קשה גם אם אינם מראים זאת. יחד עם זאת, אני משער שאם המכה היא איומה עבורך עד כדי צורך להתווכח עם המציאות ולשדל את הצד השני, הדימוי העצמי ההתחלתי שלך הוא נמוך למדיי וזאת בעיה שיש להתייחס אליה בטיפול פסיכולוגי אישי. בנוסף, אני ממליץ לך לפתח את עצמך וללמוד עוד ועוד דברים, משום שמחקרים מראים שכל למידה מעלה את הדימוי העצמי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אל תשאל לפני כמה ימים החלטתי משום מה שאני מחפש סטוץ- לא ברור למה- ומישהו ראה אותי במצלמה ואמר שהוא מחפש מישהו יותר גברי. המנוול. אני לא מספיק גברי בשבילו? מה זה אמור להיות? כל העולם הזה הרי דוחה כל הזמן לא רק הומואים באינטנרט. זה גם האלפי קורות חיים שצריך לשלוח וראיונות העבודה והמבחנים באוניבריסטה והמיונים לצבא- וגם בעבודה- כל הזמן דוחים אותך ואומרים שלא מתאים. אתה נתון בבחינה מתמדת כל הזמן.... וכולם אוהבים לתת ציונים, לבחון, לשפוט ולהחליט- מתאים או לא מתאים. זו האוטונומיה המוחלטת שלנו היום- חופש הבחירה, הסינון וההחלטה- מה מתאים ומה לא מתאים. בניגוד לעבר- שבו די החליטו עבור רוב בני האדם מה מתאים להם ומה לו. במקרים לא מעטים אפילו את בני הזוג שלהם בחרו בשבילם. איך מתמודדים עם זה? לא יודע...בסופו של דבר בן אדם מוצא לעצמו את הפינה שלו. את החברים או היזיזים שלו או את הבן זוג שלו או את מקום העבודה. עד שנפרדים או מפוטרים או מה שלא יהיה וחוזרים אל ה"לא מתאים" התמידי...וחוזר חלילה...עד שבסוף כבר נמאס ולא מחפשים יותר ואז גם אף אחד לא אומר לך "לא מתאים"...מקווה שהיום הזה לא יגיע במהרה למען האמת.

שלום ד"ר רובינשטיין. לאחרונה קורה דבר לא נעים,ואני לא יודע איפה הבעיה? באים אלי לבית גברים (הבית קפוא כמו קרח) כמה שלא מחממים לא עוזר מבנה כזה תיקרות גבוהות. בכל מקרה הם לא מגיעים לזיקפה. האמת גם לי זה מפריע וגם לי לעיתים יש את הבעיה הזאת שהקור חודר לעצמות יש בעיה בזיקפה. אבל עשיו אני נכנסתי למחשבות שאולי זה לא הקור ואולי פשוט הם לא נמשכים אלי??? בעבר שהיה יותר חמים לא זכורות לי בעיות כאלה,אבל עדיין אני מעסיק את עצמי בכל מיני מחשבות שאולי אני לא מושך אותם. אשמח לתגובה. ואולי יש לך דרך איך פותרים את הבעיה הזאת חוץ מלחמם את הבית.

שלום אמיר, הדבר ההגיוני היחיד העולה בדעתי הוא לקיים את המפגש המיני בדירה של הצד השני וכך לבדוק אם הגורם הוא אכן הקור. אשמח לשמוע מה העלתה הבדיקה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

קורה לעיתים שגברים לא מגיעים לזיקפה,האם מדובר רק בחוסר משיכה מינית(כי בהתחלה זה נראה כל כך מבטיח),ופתאום שמגיעים למיטה אין זיקפה אחד פעם אמר לי שהוא בלחץ,אחד פעם לא ממש משך אותי הייתי כל כך קפוא אליו ולא נפתחתי(וחיכיתי שהוא יבין את הרמז וילך) אז לא הייתה לו זיקפה,הקור גם גורם לכך אני נפגע מאוד שדבר כזה קורה. האם חוסר זיקפה קורה לעיתים קרובות? והאם תמיד מדובר על חוסר משיכה מינית? כי בהתחלה ממש רואים את המשיכה והרצון להגיע למיטה וברגע שמגיעים פתאום לא עומד להם.

חברתי סיפרה לי שבזמן התיכון היא שכבה כמה פעמים עם החברה שלה. עד היום הן חברות מצוינות, אבל אני מאמין לה שהקשר המיני נפסק. אני מבולבל. אולי היא עדיין חושקת בה? אני לא יודע אם לקנא או לחשוש. היא אומרת שהיא סטרייטית לחלוטין וזה היה רק מתוך סקרנות. להאמין לה?

שלום חבר של, קשה לדעת מה החברה שלך מספרת לעצמה ומה היא מספרת לך על החוויה שעברה ועל תחושתה לגבי עצמה. יכול להיות שזו הייתה התנסות חד-פעמית, יכול להיות שלא (ואז נשאלת השאלה למה היא שיתפה אותך) ויכול להיות שנשים עדיין מושכות אותה. באופן עקרוני, ייתכן מצב שבו הייתה התנסות או התנסויות חד-מיניות, במיוחד בגיל ההתבגרות, והן מיצו את עצמן. עוד יש לציין שחברתך לא חייבת להיות או סטרייטית או לסבית, אלא בין שני קצוות אלו ישנן כמה דרגות ביניים, כפי שהדבר נמדד ע"י הסולם שפיתח קינסי: http://www.kinseyinstitute.org/resources/ak-hhscale.html אם חשוב לך מאוד שחברתך תהייה סטרייטית בלבד, הייתי מציע לך לבדוק את הנושא בצורה קצת יותר מתוחכמת - למשל, צפייה משותפת בסרטים כחולים שיש בהם קטעים לסביים ובדיקת תגובתה. אשמח אם תעדכן אותנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

גידי שלום בעלי סיפר לי לפני כשבועיים על נטיותיו המיניות וזאת לאחר 13 שנות נישואים 3 ילדים וחיים שלמים שהוא חי בשקר,בשניה הראשונה הייתי בהלם אבל החלטתי שאני אותו לא נוטשת את כל התהליך אעבור איתו ביחד של החשיפה וההתמודדות,למען שיהיה מאושר ושילידי יקבלו זאת .... כמובן שלא אסכים לצלע שלישית לעת עתה! שאלתי היא האם תוכל לכוון אותי לפורום או קבוצות תמיכה לנשים של....בכדי לקבל כלים,כוחות וחברה תודה רבה אני זקוקה לכך נואשות

שלום שלי, אכן מצפה לך תקופה לא קלה, אך אני יודע על משפחות לא מעטות, שבהן הבעל הוא הומוסקסואל או ביסקסואל ובני-הזוג מגיעים להסדרים שונים: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a31.html לא ידוע לי על קבוצת תמיכה של נשות הומוסקסואלים, למרות שנעשה ניסיון להקים קבוצה כזו דרך הפורום הזה בזמנו, אך אינני יודע מה עלה בגורל הניסיון הזה. הדבר הקרוב ביותר הוא קבוצה של משפחות הומוסקסואלים המיועדת להורים, אבל אני בטוח שתוכלי לקבל עזרה גם שם: http://www.tehila.org.il/ אשמח אם תעדכני אותנו מדי פעם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

בוקר טוב, בשנתיים האחרונות במקביל לעבודה התפתחתי בתחום ההוליסטי והתחלתי להעביר סדנאות במודעות. הרגשתי כי בפעם הראשונה בחיי אני מגשימה את עצמי.כך שלאחר שנתיים אזרתי אומץ ועזבתי את העבודה כדי להתפתח על הדרך החלטתי גם לעזוב את תל אביב כדי להתמקם באזור שקט וניטרלי. החלטתי לעשות עצירה של כמה חודשים בבית הורי כדי לחסוך את שכר הדירה. זה 10 שנים שאינני גרה שם. בשבוע הראשון היתה הרמוניה ואז החלו לעלות בי תחושות מוכרות נשכחות מהילדות והכעס החל מחלחל בי ובלי כל אזהרה נפתחה תיבת הפנדורה שלי. אותה תיבה שהייתי בטוחה שטופלה ונסלחה עלתה לפני השטח והעיפה אותי לתקופת הילדות. בשעה שאני אמורה לאסוף את כוחותי ולהשקיע את מרצי בהתפתחות אני מתבלבלת מפחדת חוששת עייפה ומנסה לעשות שלום עם הרגשות של הילדה שבי. הימצאות הרגשות האלו גורמת לי לפקפק בטייב המדריכה שאני. אם אני מתחרבשת בתוך עצמי איך אני יכולה להגיע לאנשים? מה גם שאני מוצאת שיש מצב שההתחרבשות הזאת היא קצת עוזרת לי לא לפרוץ קדימה מהחיים הנוחים שבניתי לעצמי ומשאירה אותי במקום שאני לא נוקטת עמדה כי אני בתהליך, במעבר. אני רוצה להתפתח עצמאית ואני יודעת שיש לי המון מה לתת ועוד המון מה ללמוד, אבל יש בי גם פחד איך אני עושה את זה? איך אני דואגת לעצמי עכשיו? איך כול האחריות עכשיו תלוייה במוטיבציה שלי ובהשקעה שלי? אני לא יודעת אם זהו תהליך טבעי, אם כל השינויים והמעברים האלו קצת שיקשקו אותי ואני צריכה להתאזן שוב. אני רוצה לעשות את השינוי הזה אבל מפחדת ונמאס לי קצת לקרוא את הביטחון העצמי שלי לסדר כל הזמן. ולפעמים כל המחשבות האלו גורמות לי קצת לחשוב שהשתגעתי. אשתח לאיזו עצה תודה

שלום דנה, פורום זה מיועד להומוסקסואלים, ביסקסואלים ולמתלבטים באשר לזהותם המינית. אנא הפני את שאלתך לפורום פסיכותרפיה הסמוך ואשמח לענות לשאלתך: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/402 בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

היי, קוראים לי רועי ואני הומו, כבר מזה זמן רב שאני רוצה לפנות לפסיכולוג עקב בעיות רבות בחיי שקשורות ברובן לנטייה המינית שלי. א. רציתי לדעת אם מלבדך קיימים מטפלים נוספים שמתמחים בטיפול בחברי הקהילה ההומוסקסואלית ואם כן היכן אפשר לאתר אותם. ב.כרגע מצבי הכלכלי לא מאפשר לי לממן טיפול פסיכולוגי ואני יודע שקופות החולים משתתפות בחלק מהעלות של הטיפול- ידוע לך אם הקופות משתתפות גם בעלות הטיפול הפסיכולוגי בקרב פסיכולוגים עם התמחות בהומוסקסואליות במידה ויש כאלה? תודה מראש על העזרה- רועי

שלום רועי, כמעט כל פסיכולוג כיום הוא גיי-פרנדלי, במיוחד אם אתה מציג את עצמך כמי ששלם עם נטייתו המינית. ההסדר שקיים עם קופות החולים אינו מאפשר החזרת כספים על טיפול פסיכולוגי רציף, אלא לכל קופה יש רשימת מטפלים הנמצאים אצלה בהסדר ואכן גובים מחיר מסובסד (כחצי מהתעריף המקובל בשוק הפרטי). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אני בן 19 וככל הנראה נמשך לגברים. הסקס הראשון והיחיד שלי היה עם גבר ואני מתחרט על כך מתוך פחד מהחברה. התנשקתי והתמזמזתי עם הרבה בחורות אך ללא משיכה. אני מגיע להתרגשות מגברים אך לא מנשים. מצד שני אני רוצה מערכת יחסים עם אישה ולא גבר והמחשבה על לנהל אורך חיים הומוסקסואלי חרוקה ממני מאוד. אני לא רואה את עצמי יוצא מהארון אך מפחד שלא אצליח לשכב עם נשים. האם זה אפשרי לקיים יחסי מין ללא משיכה? ויאגרה תגרום לי לזיקפה אבל אני חושש שהיא תיעלם במהלך האקט ושלא אוכל להישאר בבמערכת יחסים עם אישה. אני יודע שהדרך הטובה ביותר לחיים בריאים היא לקבל את מה שאני ולצאת מהארון, אבל האופציה הזאת לא קיימת מבחינתי כרגע. בבקשה ענה לי כי אני מרגיש אבוד.

שלום somebody , נדמה לי שהתשובה לשאלתך נעוצה במילה אחת שכתבת לקראת סוף פנייתך - "כרגע". אתה מאוד-מאוד צעיר והפחדים שאתה חווה טבעיים ונורמאליים מאוד לגילך הצעיר. אמנם יש היום צעירים רבים בגילך היוצאים מן הארון ומקיימים יחסי מין, אך בניגוד לך ולרבים אחרים שכמותך, הם נראים (visible) באתרי ההכרויות ובמקומות המפגש של הקהילה ההומו-לסבית. יש גם הרבה מאוד בחורים כמוך שהקצב שלהם הרבה יותר איטי. לפי תיאוריך, לא הייתי בונה על קשר זוגי עם בחורה, כאשר אין לך כל משיכה מינית לנשים. אי-אפשר לבנות יש מאין, קשר מיני עם בחורה, גם אם יצליח טכנית עם או בלי ויאגרה, לא יחזיק מעמד והדבר יפגע בקשר הזוגי ועלול בהחלט לגרום להפסקתו, מה גם שהדחף המיני נחלש עם השנים. הכיוון בהחלט צריך להיות לקבל את עצמך כהומוסקסואל ומומלץ לפנות לצורך כך למטפל גיי-פרנדלי, שיעזור לך לעבור תהליך של קבלה והשלמה עצמית. אני מזכיר לך שוב את גילך הצעיר ואת העובדה שלכל אחד יש קצב משלו. אני גם לא נבהל מהרתיעה שעוררו בך יחסי המין הראשונים עם גבר. הדבר מאוד שכיח בחברה הסטרייטית וההומופובית שבתוכה גדלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום רב. אני מעוניין לברר אם להערכתך, כפסיכולוג, אני כשיר לגיוס לצה"ל. למותר לציין כי דבריך לא יובאו לציטוט בפני כל גורם, ואסתמך עליהם אישית בלבד בשל קשיים עתידניים שאני הולך ונחשף אליהם מדי יום ביומו. בכדי שעצתך תהיה נכונה ככל האפשר בשל הנסיבות, ובכדי שאוכל לאפשר לעצמי לעשות את ההחלטה הנכונה (פנייה לקב"ן ובקשה שלא להתגייס/להתגייס), אפרוש בפניך את מרבית מסכת חיי בשורות הבאות. אני כיום בן 18. מעולם ולא העליתי ולו אות מהמילה הומו לא בכתב ולא בעל-פה, ולא בקרב אף אדם שהכרתי בהיכרות רחוקה כקרובה. החיים שלי הם משחק מתמשך, משחק של ההוא המאופק, האינטליגנטי, המרוחק מאוד, המנותק-חברתית בהרבה מקרים והמבודד חברתית במקרים אחרים. אין בכוח המילים לתאר את ההרגשה לשחק משחק שלעולם לא נגמר. אך זוהי לא הבעיה היחידה שלי, ולמען האמת היא בבחינת צרות של עשירים. כשהייתי קטן חוויתי התעללות פיזית שכללה הכאה חוזרת ונשנית של שני ההורים, שתמיד תמכו זה בזה תוך כדי הכאה; התעללות שהחלה ב"כאפת חינוך" ונגמרה בכל המקרים במקלות, סירים, חגורות או אגרופי "חינוך", במשך שעות ארוכות. ההתעללות הפיזית לוותה בהתעללות מילולית, וחייתי תוך הרגשה שימיי ספורים בשל איומים על חיי במשך שנים רבות (עד כיתה ח', עוד משאני זוכר את עצמי). בשני מקרים אחד ההורים ממש כמעט הרג אותי, אבל עצר בזמן. מעולם לא דיווחתי לרשויות ואין בכוונתי לדווח. סיבותיי עימי, והאמן לי שהן טובות. זכורים לי כשני ניסיונות התאבדות מאותה התקופה, האחד כשהייתי בן 9 לערך, השני כשהייתי בן 11. בשני המקרים בלעתי כמות רבה במיוחד של כדורים מארון התרופות, ולמזלי (?) לא היה לי הידע לבלוע את התרופות הנכונות. ההכאה פסקה בסביבות כיתה ח', ומאז מצבי הנפשי השתפר, אך עדיין פוקדים אותי הלילות הארוכים והזוועות שחוויתי. אל תוך כל זה נשלח אליי צו גיוס ראשון בתחילת השנה שעברה. הגעתי ללשכת הגיוס, ושיחקתי אדם מעורה חברתית, ממוצע ביותר, הן מבחינת השכלה והן מבחינת השייכות ל"מיינסטרים". החייל בראיון קנה בנקל את הסיפור שלי – סיפור הנער הממוצע - וכששאל כמה חברים יש לי, וסיפרתי לו כמה אני נהנה עם 7-8 חברים כל שבוע, בעיקר בימי שלישי, בביטחון שרק שנות ניסיון מקנות, כבר ראיתי ששכנעתי אותו שאין כשיר ממני לגיוס. ואכן נשלחו לי צווים שונים מאז ועברתי מיונים רבים. אני כרגע קרוב מאוד לגיוס בתפקיד עורפי במקצוע כלשהו. האור שבקצה המנהרה תמיד היה בשבילי יציאה מבית ההורים, ממקום שהוא מאוד קיצוני, מיושן וחשוך, מקום בו חוויתי דברים נוראים, למקום טוב יותר. דאגתי העיקרית היא שצה"ל לא יהיה מקום טוב יותר, וששם אצטרך גם להמשיך לשחק את אותו משחק ארור, וגם להיות מבודד חברתית במשך שלוש שנים תמימות. אני לא בטוח שאוכל לשרוד בנוסף לתלאות שכבר עברתי, ואלוהים (לבדו) עדי שעברתי, עוד אכזבה שכזאת, ואני די בטוח שאם צה"ל היה מודע לעשירית ממסכת חיי, לעולם לא הייתי מוגדר "כשיר לגיוס". איני רוצה להפוך לעוד נתון בסטטיסטיקת המתאבדים של צה"ל, אך איני רוצה גם להיות מוגדר כמשתמט. אבקש את חוות דעתך המקצועית – האם לפנות לקב"ן ולבקש שלא להתגייס, או להתגייס למרות הכול ולנסות לעבור את זה.

שלום רון, ראשית, אני מתנצל על העיכוב בתשובה. עניתי לך מייד, אך כעת אני רואה שבגלל תקלה טכנית באתר, התשובה לא הופיעה. אחזור על עיקרי הדברים. צר לי לקרוא על מהלך חייך הקשים. עם זאת, אתה מציין שתי אפשרויות, לכאורה בלעדיות בעיניך, אך הן אינן כאלו: או להסתיר את סיפור חייך מרשויות הצבא ולנסות שירות רגיל או לשתף את הרשויות בסיפור ולהשתחרר כדי לא להסתכן בפגיעה נוספת, שאתה מרגיש שעלולה להגיע להתאבדות. אין ספק שהפתרון הקל עבור המערכת הצבאית יהיה לשחרר אותך לאחר שמיעת סיפורך, אך אני דווקא הייתי מציע אפשרות שלישית והיא לבקש ריאיון אצל קב"ן, לשתף אותו בסיפורך ולעמוד על זכותך לשרת בצבא. דווקא במקרה שלך שירות צבאי בתנאים מתאימים טומן בחובו פוטנציאל ליציאה מהמשפחה הקשה בה אתה חי. אני מציע לך להתייעץ גם בפורום פסיכיאטריה שמנהלו הוא פסיכיאטר צבאי רגיש שגם מכיר את המסגרת וגם יתייחס לצרכיך ברגישות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אף פעם לא התאהבתי או קיימתי יחסים עם בחורה. אבל עולם הנשים קוסם לי, אני לא מפסיקה להסתכל ולחשוב על בחורות... בנים לא מעניינים אותי. אני מרגישה שאני עושה איתם סקס כדי לספק אותם, וכדי להבליט את העובדה שאני סטרייטית, כביכול. בזמן האחרון אני לא מפסיקה לחשוב על איזו מישהי, אני כל הזמן מחפשת אותה, טוב לי להיות ליידה.. לא מבינה מה אני מרגישה בכלל... רע לי, אני מתוסכלת. חברה שלי אמרה לי שיש סיכוי שאני מא

שלום אור, הודעתך נחתכה באמצע, אך לפי תיאורייך, אני ממליץ לך לפנות למטפלת גיי/בי-פרנדלי שאיתה תוכלי לעבד את הבלבול בזהות המינית מבחינה רגשית ושתלווה אותך בקונפליקטים שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

היי, אני מאד מבולבלת עם המיניות שלי. מצד אחד נמשכת לגברים פיסית ומצד שני נמשכת לנשים מאד רגשית. כיום אני שנה עם אישה שאני אוהבת אותה בכל ליבי אבל לא נמשכת אליה. בחודש הראשון נמשכתי מאד אבל זה הדרדר ועתה פסק. יש לי משיכה יותר לנשיקה עם אישה ורוך פחות לסקס (למרות שהסקס הכי מדהים שהיה לי היה עם אישה - אבל זה היה חד פעמי ולדעתי עוד מספר מפגשים זה היה ממצה את עצמו). לגבי סקס עם אישה אני לא רואה בזה סקס מלא (אלא משחק של אצבעות) לעומת זאת עם גבר אני מרגישה חיבור מיוחד של גוף לגוף. מה לעשות? אני לא מוצאת את עצמי רגשית עם גברים (לא מתאהבת או אוהבת) ולא מינית עם בת זוגתי שאני אוההההההההבת וקשורה אליה מאד מאד מאד!

שלום שירה, לפי תיאורייך, את נמשכת מבחינה מינית לגברים ולנשים והמשיכה המינית גרידא (בלי להיכנס לרגע להיבט הרגשי) לגברים חזקה יותר. מצב זה מגדיר אותך כביסקסואלית. אני יודע שאנשים רבים נוטים לחשוב במושגים של שחור או לבן, או הכול או לא כלום - וזה גם מהווה מקור לסבל לביסקסואלים רבים המרגישים שהם חייבים לבחור. אני סבור שאפשר ליהנות משני העולמות באיזה צירוף שלא תבחרי: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html אם את רוצה מאוד להקים משפחה במובן המסורתי של המילה, למשל, תוכלי לקשור את חייך בחייו של גבר ולהשאיר את קשרייך עם נשים ברמה של הרפתקאות מזדמנות. את יכולה גם לנהוג ההפך, אם כי כאשר התשוקה המינית פוחתת מהר כל כך, קשה לשמר את הקשר לאורך זמן. ייתכן שכדאי לך להתייעץ עם איש מקצוע פנים אל פנים כדי שיוכל להתרשם מעוד גורמים שבוודאי מעורבים בעניין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

ד"ר גידי רובינשטיין שלום רב, המון המון תודה על תגובתך המהירה והמפורטת.. התחברתי מאד ללינק של המאמר. האם ביסקסואלים מוצאים עצמם מלאים ומאושרים בקשר שהתחייבו לו (בין אם זה גבר או אישה)? או תמיד יש חוסר ורצון להשלים בחוץ עם המין השני? כי אני אדם מאד מונוגמי ואין לי עניין בהרפתקאות מזדמנות.. אני זקוקה ל קשר מלא.. כמו כן, רציתי לדעת באם תוכל להמליץ לי על אשת מקצוע שתוכל לעזור לי עם הבילבול והביסקסואליות?!

מזהה איתך מאוד, אני במצב דומה מאוד - עם אישה כבר שלוש שנים, מאורסות וחושבות על ילדים, ואני מפנטזת על גברים. אין לי משיכה רגשית לגברים כלל, זו לא אופציה מבחינתי. שכבתי עם הרבה גברים וכל המפגשים היו למטרת מין בלבד ולללא המשך(זה היה מכוון מצידי לכך). אני בחרתי לחיות על זוגתי ולהשאיר את הפנטזיות בצד. אני רואה בה את האישה של חיי, ואני רוצה לחיות עם אישה. אפשר לומר הרבה דברים על הבחירה הזו, אני רק יכולה לומר שהיא קשה מאוד ולעיתים אני מקווה שהיא בכלל אפשרית.

אם אדם שמאמין שיש לו כוחות עלכלומר ברמה ששום דבר לא יכול לפגוע בו והכוחות הללו מגינים עליו, ועוד אמונות מוזרות כדומה. לדוגמא אם לא יעשה או ילך בצורה מסוימת הוא עלול למות או להיפגע כאשר בצעם הוא אינו נמצא בסכנה ממשית וכו', אך פסיכולוג שהוא הלך אליו לפגישה אחת שלל סכיזופרניה ולכן כרגע הוא מאמין שהוא בסדר, ושזה נורמלי לחלוטין, ה"הכוחות על הטבעיים" הללו ומסרב ללכת לטיפול. מהן ההשלכות? והאם יש שם להפרעה ממנה הוא סובל? תודה מראש, אשמח לעצה מקצועית מבעל מקצוע או אדם שמבין בנושא. שוב עתודה.

שלום ורדה, בלי להיכנס לפרטי המקרה שאינם ידועים לי, התופעה שאת מתארת נשמעת על פניה כהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD). הטיפול המקובל כיום הוא שילוב של טיפול התנהגותי-קוגניטיבי עם טיפול תרופתי המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI). טיפול תרופתי כזה מיועד גם לטיפול בחרדה ובדיכאון ובמינון גבוה יותר ל-OCD. על הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי תוכלי לקבל מושג מקריאת הספר "די לאובססיה" של עדנה פואה ורייד וילסון בהוצאת "מודן". לפעמים במשך הזמן, כשהטיפול הפסיכולוגי מוכיח את יעילותו, ניתן להפחית את המינון של הטיפול התרופתי או אף להפסיקו לחלוטין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ד"ר.. יש גברים שנפגשתי איתם, היה לי נחמד, נמשכתי אליהם או הרגשתי טוב איתם, אבל הם לא רצו להיפגש איתי שוב. זה גורם לי להרגיש תחושת דחייה וגועל עצמי מאוד חזקה. היה לי טוב איתם, אבל הם לא רוצים להיפגש איתי שוב. ויש מעטים שכן רוצים אבל אליהם לא נמשכתי. אני לא יודע אם אני נמשך בכוונה לאלה שדוחים אותי, ואני לא מבין למה הם דוחים אותי. זה מדכא אותי.

שלום אסי, אני רואה שתי בעיות בפניית, שתיהן קשורות לדימוי העצמי הנמוך שלך. האחת - העובדה שאתה מפנים בצורה כל כך עמוקה את היחס השלילי של אותם אנשים שלא רצו להמשיך איתך את הקשר ואתה חש גועל ודחייה מעצמך לאחר המפגש איתם. השנייה - ההתעקשות שלך על האנשים שדוחים אותך והדחייה שלך את האנשים המעוניינים בך. אין פירושו של דבר, שאתה צריך לנסות ליצור קשרים דווקא עם אנשים שאינך נמשך עליהם, אך לפי ניסיוני, רוב האנשים שמצליחים למצוא בן זוג עושים פשרות כלשהן, מי כבר בשלב הבחירה ומי בשלבים מאוחרים יותר, מתוך הכרה בכך שאין בני זוג מושלמים. אני גם מבטיח לך שחלק גדול מהאנשים שמשכו אותך, קיימו איתך יחסי מין פעם אחת ולא רצו אותך יותר נוהגים כך כלפי רוב, אם לא כל, האנשים שהם נפגשים איתם והראיה לכך היא שאין להם קשר. אולי שני המאמרים הבאים יסייעו לך להבין את מורכבות נושא בחירת בני זוג: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a22.html http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a6.html בשורה התחתונה, המלצתי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש הבעיה, הדימוי העצמי הנמוך שלך, שכאשר תיפתר - ולו חלקית - תאפשר לך לנהל מו"מ יותר מציאותי עם המציאות בכל הקשור למציאת בן זוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

ידוע כי מאוד קשה לתחזק זוגיות הומוסקסואלית. ומעטים הזוגות שכן מצליחים לנהל אורח חיים לטווח ארוך. לדעתך, למה בזוגיות הומוסקסואלית קשה לתחזק קשר לטווח ארוך לעומת זוגות סטרייטים ?

שלום דור, אני לא בטוח שיש בידינו מספיק נתונים לביסוס הקביעה שלך. אני מניח שאתה מתייחס לזוגות הומוסקסואלים נראים (visible), כלומר, שמגיעים למקומות מפגש של הומוסקסואלים (מקומות המיועדים, בעיקר, להכרויות) או שהם חלק מהסצנה באופן כזה או אחר. ייתכן בהחלט שזוגות החיים יחד זמן רב מתרחקים ממקומות אלה ועל כן אינם נראים ואינם מורגשים. עם זאת, אם אתה מדבר על זוגיות בין גברים, ידוע שגברים מחפשים ריגושים ושינויים הרבה יותר מנשים, המחפשות יציבות. כלומר, המפגש של גבר וגבר הוא בעייתי מלכתחילה מבחינה זו ואכן זוגיות של נשים לסביות שכיחה יותר ונמשכת יותר זמן. היבט נוסף הוא ההיבט הממסדי. ברוב המקרים עד כה (לפני תופעת אימוץ הילדים והורות אחרת) הדבק המחזיק זוגיות, כגון נישואין, ילדים משותפים וכד', שקיים בזוגיות סטרייטית נעדר בזוגיות הומוסקסואלית. חשוב לזכור, עם זאת, שבקרב סטרייטים אחוז הגירושין נמצא בעלייה מתמדת ומגיע כמעט ל-50%. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני יוצאת עם בחור בן 28 כבר חודש. יש לו חבר מאוד טוב שהם ממש חברי נפש ומאוד אוהבים אחד את השני. הבחור שאני יוצאת איתו חולם על החבר , ומתגעגע אליו כי הם גרים רחוק אחד מהשני. אני ממש חוששת שחבר שלי הוא דו מיני איך אני מבררת את זה? מה הסימנים לכך?

שלום סיון, כדי להיות דו-מיני על חברך לגלות, קודם כל, משיכה מינית פיזית לבני מינו. משיכה זו צריכה להיות מופנית אל גברים רבים ולא רק אל איזה חבר שיש לו איתו קשר רגשי עז. על פניו, לא נראה שיש מקום לחשוש בכיוון הזה, אם כי תמיד יש הפתעות. מדוע שלא תקיימי שיחה גלויה עם חברך, תשתפי אותו בחששותייך הלגיטימיים, אולי אפילו תראי לו את פנייתך לפורום. אני לא בעד גישה "בלשית" במקרים כאלה, אלא בעד שיחה גלויה. שוב, מה שאת מתארת אינו הדינאמיקה האופיינית לביסקסואליות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

האם זקפה מחיבוק סתמי ולא יותר מדי אינטימי מעידה על חרמנות או על רגשות יותר עמוקים??

שלום חסוי, זיקפה מעידה רק על עוררות מינית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני מבולבלת ביחס לעצמי...היו לי כמה מערכות יחסים עם גברים....ברובם הייתה משיכה מינית... ללא משיכה רגשית...אולי מעט מאוד מקרים שבהם התאהבתי אבל משהו מאוד התחלתי שלא המשיך כך שלא יודעת...ולגבי נשים....יש מישהי שאני חושבת שאני מאוהבת בה..יש אינטימיות רגשית....ואני ונמשכת אליה פיזית...וכשאני איתה אני מרגישה שאני די מתפקדת כמו בחור בהרבה מובנים ... האם אני לסבית? או דו מינית? האם יש סיכוי שאתאהב רגשית בבחור? אשמח לשמוע את דעתך

שלום רונית, מתיאורייך נשמע שאת אכן דו-מינית, הואיל ואת מתארת משיכה מינית לנשים ולגברים. אין דרך לנבא האם תתאהבי בגבר. הזמן והניסיון יתנו לך את התשובה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום שוב! בקשר לעניין HOCD או OCD מה זה בדיק והאם עניין זה מאיפיין את בעיה זו הכללית : אדם שיש לו מחשבות של נטיה הפוכה חס ושלום ואינו רוצה לחשוב על זה ואינו רוצה להיות כזה ואין לו ניסיון בזה ואינו רוצה ניסיון בעולם הנטיה ההפוכה, אלא רוצה להנשא לאישה להתחתן להקים משפחה ויש לו תחושה של משיכה לאישה גם, אך מה יעשה כדי שיוכל לצאת לשידוך בלי דאגה ושמחשבות אלו הן רק מחשבות שלא יפריעו? ושיוכל לצעוד לקראת חתונה עם אישה להגיע לליל הכלולות כהלכה כמו שהוא רוצה בכל מאודו אין לו ניסיון גם בזה תמיד שומר עצמו אחרי החתונה כיצד יעזור לעצמו? הרי מחשבות הן רק מחשבות וכדי להתגבר עלהן כך יוכל לצאת לשידוך לחשוב על חתונה כמו שהוא רוצה להקים בית עם אישה ילדים. תודה

שלום אא, אכן קיימת צורה של הפרעה כפייתית, שבה אדם שהוא סטרייט לחלוטין וללא כל משיכה מינית לגברים, חושש שמא הוא הומוסקסואל. יש להבדיל זאת הבדלה מדוייקת מהומוסקסואליות של אדם שאינו מרוצה מנטייתו המינית, אך כן ירגיש משיכה מינית לבני מינו. כמובן שההבדלה הזו צריכה להיערך בריאיון קליני ולא דרך האינטרנט. אם אתה מזהה אצל עצמך משיכה מינית לנשים (למשל, זיקפה כשאתה רואה בחורה ברחוב או אפילו בסרט פורנו או בתמונות), המחשבות על גברים לא תפרענה לך בתפקוד המיני עם אישה, בין אם הן מבטאות משיכה אמיתית לגברים ובין אם הן רק מחשבות טורדניות. אם המשיכה לנשים חלשה, או לא קיימת, הכיוון צריך להיות קבלת ההומוסקסואליות שלך. במילים אחרות, האינדיקציה צריכה להיות משיכתך לנשים ולא לגברים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום אז יכול להיות שמחשבה על אותו בני מין היא רק מחשבה מטרידה ואם כן יש משיכה לבני הנשים במחשבה גם, אז יכול להיות שמחשבה של נטיה הפוכה זה רק בדמיון וזה סתם מעכב כדי לצאת לשידוך כי בכל זאת האדם לא רוצה מחשבה של נטיה הפוכה או ניסיון בזה ולא רוצה להיות כזה,אלא רוצה להנשא לאישה אבל זקוק לבטחון עצמי כדי לצעוד לקראת חתונה שמחשבות אלו הן רק מחשבות שלא מפריעות בחיי נישואין ? תודה

שלום, אני בן 35. את מרבית שנותיי ביליתי עם גברים. הומו בארון. נסיונותי עם נשים היו מגעים מיניים כושלים - ורתיעה. לפני שנה הכרתי בחורה - ודרך משיכה אינטלקטואלית - הגענו גם למיטה. מאז אנחנו ביחד. יש לציין שבזמן חירמון אני עם זיקפה מלאה - ולעיתים לפני חדירה אני נוטל רבע כדור ויאגרה - ולמרות שהשפעתו אינה רפואית - פסיכולוגית הוא עוזר לי. אני אוהב אותה כמו שבחיים לא אהבתי - מתרגל לאשה - ולחום גופה - וכועס שלא חוויתי זאת 10-15 שנים קודם לכן.ככה הייתי פחות מבולבל - ויותר בשל. במקביל אני חווה חרדות - עצב - ולא מחוסר סיפוק וכמיהה לגברים - מפחד שזה ייפול. ממגע סקס שלא יצליח. יש לציין שאנחנו שוכבים 3-5 פעמים בשבוע -לעיתים עם רבע כדור כרשת ביטחון - מרגע החדירה - בזמן שהמחסום הזה עובר - אני בשמיים. אני אוהבאותה - רוצה אותה כאשתי. ומנגד מפחד. בבקשה תעזור לי. האם מצבי נפוץ? איך מתגברים על חרדות. בעיקר על מחשבות טורדניות בנוגע למיטה - שרק לאחרונה צצו - ויש לציין שעד חרדת הביצוע - היה סקס מעולה - וללא שום עזרים. בבקשה עזור לי. אני לא רואה את עצמי בלעדייה ורואה בה את אשר היא רואה בי - משפחתי החדשה.

שלום יאיר, לדעתי, יש להתייחס לקשייך כפי שהגדרת אותם בסוף פנייתך, כחרדת ביצוע. ייתכן שכדאי להיעזר במינון גבוה יותר של ויאגרה מדי פעם וייתכן שכדאי, בשלב זה או אחר, להוסיף טיפול סקסולוגי שלך יחד עם בת זוגך. יש טיפול סקסולוגי התנהגותי ספציפי שנועד בדיוק לטפל בחרדת ביצוע וקשיי זיקפה. באשר לביסקסואליות - קרא את המאמר הבא: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html ומצא לך את דרך החיים המתאימה ביותר לך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

סתם מענין אותי, החברה שלך מודעת לעובדה שאתה (היית) הומו?? ואין לה בעיה עם זה?

היי, אני לא ממש יודעת ממה להתחיל כי הכל כל כך מסובך ומתסכל. אני בת 27 לסבית, מגיל מאוד צעיר הרגשתי שמשהו שונה בי ובגיל 13 לערך כבר ידעתי לקרוא לזה בשם. אני שלמה לחלוטין עם היותי לסבית ולא בטוחה אם הייתי בוחרת להיוולד אחרת. ומאז ומתמיד האמנתי שיום אחד אתחתן ואביא ילד\ים לעולם. בשנתיים האחרונות התחלתי לחשוב על אופציות אחרות להביא ילד - תרומת זרע מחשבה שביטלתי ממש מהר כי זה לא משהו שאוכל לעשות. ואולי להביא ילד לעולם עם גבר סטרייט או הומו וביחד נגדל אותו (לאו דווקא לגור ביחד) המחשבות הללו ריחפו מדי פעם ולא ממש התעמקתי בהם בעיקר כי ההחלטה קשה לי מאוד. בסופו של דבר החלטתי שלא אוכל להביא ילד בצורות הללו ו"החלטתי" שהצורה הכי טובה לי ובריאה לילד היא להביא אותו בצורה המקובלת שהיא לתוך משפחה רגילה עם אבא סטרייט שלא אמור לדעת על נטייותיי (מקסימום שיחשוב שאני דו מינית). וכאן מתחילה הבעיה הרצינית ביותר... המחשבה שאני אצטרך לשכב עם גבר מעוררת בי תחושות מוזרות ולא נוחות בלשון המעטה. אני חושבת שארגיש חשופה, פגיעה, לא שייכת, כאילו אם אעשה זאת ארגיש תחושת חילול מסוימת.. ארגיש לא שייכת. עצם החשיפה הפיזית שלי לגבר במצב אינטימי תגרום לי להרגיש את כל הנ"ל. קשה לי להאמין שעצם היותי לסבית יגרום לי להרגיש כך,מלא גברים ונשים לסביות נשואים לבני המין והשני וכן מצליחים לשכב עם בני זוגם רק ללא משיכה. אצלי זה לדעתי עמוק יותר, לא חושבת שזה רק בגלל חוסר משיכה אליהם, סקס עם גברים מאוד מאוד מרתיע אותי. אני לא יודעת אם עברתי התעללות מינית מכל סוג שהוא בילדותי, לפחות לא שאני זוכרת. אני בטוחה שיש לי מיניות דפוקה באופן כללי, גם עם נשים, אני בעלת דימוי גוף מאוד נמוך, מסוגרת וביישנית אבל סקס עם אישה על אף הסגירות שלי ואפילו אם אשכב עם אישה שלא אמשך אליה כלל לא יגרמו לי להרגיש מה שרק המחשבה לשכב עם גבר גורמת לי. על אף כל מה שכתבתי הדרך היחידה שבה אני יכולה לגמור היא רק כשאני חושבת על עצמי עם גבר כאשר אני הפסיבית מבין שנינו, אני מודעת לכך שזה נובע מהצורך שלי לוותר על השליטה שתמיד קיימת אצלי בחיי ובמיטה עם נשים שמהן חשוב לי ולכן יש לי מלא עכבות והדרך היחידה שלי לבוא על סיפוקי היא לשחרר את העכבות גם אם זה רק במחשבות עם אדם שאליו אין לי שום רגש ושום משיכה - שזה מעורר אצלי עוד שאלה.. האם קיים דבר כזה - לא להימשך ולא להרגיש רגשות אהבה לאדם אבל יחד עם זאת להגיע לאורגזמה ממחשבות על אדם כזה? האם זה הופך אותי לדו מינית?? וכמובן, ממה יכולה לנבוע הרתיעה שלי מסקס עם גברים שגורמת לי להרגיש כל כך רע?? לתושבתך אודה.

שלום רעות, קראתי את מכתבך בתשומת-לב רבה ואני חייב לציין שהפתרונות שאת מנסה להגיע אליהם נשמעים לי מבולבלים לא פחות מהבלבול שגורמות לך הבעיות עצמן. ההרגשה שלי היא שאת מנסה לכפות על עצמך בצורה רציונאלית לכאורה פתרונות שהלב לא מוכן לקבל. הגרוע שביניהם הוא כלסבית, להינשא לסטרייט, להסתיר את נטיותייך, לקיים יחסי מין קשים עד בלתי-אפשריים להרגשתך - כאילו מטרת הבאת הילד לעולם מקדשת את האמצעים ולא חשוב מה יהיו יחסייך עם בעלך, הגועל והסלידה שתרגישי ביחסי המין איתו וכיוצא באלה דברים שמן הסתם גם ישפיעו לרעה על הילד עצמו. הגדרתך כלסבית או כדו-מינית פחות חשובה ומעשית הייתי ממליץ לך לפנות למרכז להורות אחרת כדי לבחון פתרונות אפשריים להבאת ילד לעולם בלי לשכב עם גבר. זכרי שאם יחסי מין עם גבר כה קשים לך, איך שהוא הדבר עלול להשפיע לרעה על הילד. את לא רוצה להביא ילד לעולם לאחר סבל שגרמת לעצמך. במקביל, הייתי ממליץ לך להתייעץ דווקא עם מטפלת לסבית, שתוכל להזדהות עם יחסך לגברים ולנשים כמו גם עם רצונך בילד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שוב שלום, תודה על התגובה. מתנצלת שלא הבהרתי את עמדתי. כולנו עושים את הבחירות שלנו בחיים, וכך גם אני. המחשבה להינשא לגבר שאליו לא תהיה לי כל משיכה פיזית ורומנטית אכן לא בריאה ולא נאה לעשותה, אך זה היה הקורבן שהייתי מוכנה להקריב על מנת להביא ילד לעולם בצורה המקובלת שתהיה בריאה לילד אבל וזה אבל ענק אין ספק בכלל שאם או כאשר כן אנסה ליזום את הצעד של להינשא לגבר ולהתנסות בפגישות עם גברים או בדרך להיכנס איתם למיטה ואראה שזה מרגיש לי בדיוק כמו שתיארתי ואף פחות גרוע אני כל כך לא אמשיך בכך. ההרגשה שתלווה אותי תהיה הרבה הרבה יותר גרועה מכדי שאוכל להביא ילד לעולם בצורה שבה רציתי ואני בהחלט אוותר על הרעיון.ואני מסכימה איתך שנפש מיוסרת תעשה נזק לילד וזה הדבר שאני הכי רוצה למנוע. אך השאלה שלי היתה אחרת... למה אני נרתעת כל כך ממגע מיני עם גברים? למה זה יגרום לי להרגיש מושפלת ונחותה מלשכב איתם? ומטפלת לסבית? איפה מוצאים אחת כזאת?

שלום לך דק', אחד לכמה גברים הוא הומו/דו?

שלום רננה, ההערכות המדעיות העדכניות מדברות על 3-4% מהגברים שהם הומוסקסואלים. זאת בניגוד לאחוז שהומוסקסואלים נוהגים לנפנף בו, 10%, שנובע ממחקרו של אלפרד קינסי על מדגם לא מייצג ובו נספר כל מי ששכב עם גבר גם פעם אחת בלבד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני בת 28 ויש לי חבר כבר שנתיים. גיליתי לאחרונה כי אני נמשכת לנשים.האם זה אומר כי אני לסבית.דו מינית ? איך אוכל לדעת אם לא התנסיתי בקשר אם אישה ?

שלום רינת, בהנחה שאת נמשכת גם לגברים, יש לשער שאת דו-מינית. עצם המשיכה לנשים מעידה על נטייה מינית הומוסקסואלית (וביסקסואלית, אם את נמשכת גם לגברים) - ולא דווקא מה שיקרה בהתנסות עם אישה כזו או אחרת. יכול להיות שהמגע הראשון לא יהיה מוצלח ויכול להיות שתיאלצי להתנסות עם כמה נשים עד שתגיעי למגע מוצלח (אגב, בדיוק כמו עם גברים). מה שמגדיר את הנטייה הוא עצם המשיכה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום שוב, אם במהלך סקס עם חברי אני חושבת גם על נשים. זה מגדיר את נטייתי ?

לד"ר גידי רובינשטיין היקר שלום, אבקש לדעת מהי הסיבה העיקרית לכך שהרבה גברים (הטרוסקסואלים) נרתעים ממגע מיני בין גברים? האם התחושה הזו היא מולדת, או שמא נרכשת עם השנים? האם הרתיעה המדוברת קשורה בזמן, בסביבה או בתקופה? האם מוכח מחקרית כי באמצעות חינוך, הסברה וסביבה ליברלית יותר, ניתן להפחית את הרתיעה מהעניין? ושאלה נוספת: האם באמת מוכח כי הומוסקסואליות היא תופעה טבעית שקיימת גם אצל בע"ח? שבת שלום! רונן

שלום רונן, גברים הטרוסקסואלים קודם כל נמשכים לנשים ואצל רובם יחסי מין עם גברים אינו עולה על דעתם כלל. זו תופעה שבפני עצמה אינה הומופובית כלל ועיקר. כאשר הם נתקלים בגברים הומוסקסואלים מתעוררים בהם רגשות שונים וחלקם אכן מגלים הומופוביה. יש משתני אישיות רבים (וגם משתנים דמוגרפיים הקשורים להם) שקשורים להומופוביה. הסבר אחר לתופעה הוא הסבר סוציוביולוגי אבולציוני, לפיו אותה רתיעה שאתה מדבר עליה נובעת מאיום באשר להמשך קיומו של המין האנושי, שאפשרי רק באמצעות יחסי מין בין גברים לנשים. הסבר זה אינו מתייחס לעובדה שגברים הרבה יותר הומופוביים מנשים ואני סבור שקיים כאן, בראש ובראשונה, איום גדול על גבריותם של אותם גברים הומופוביים, שהפנימו תפקידי מגדר נוקשים. הומוסקסואליות בהחלט קיימת בבעלי-חיים. בסרט על ההיבטים הגנטיים של הומוסקסואליות ראיתי במו עיניי שני כבשים מקיימים יחסי-מין ולפי עדות הרועה, הם עושים זאת רק עם כבשים זכרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה רבה על התייחסות, ד"ר גידי רובינשטיין. כמה הבהרות: כשאתה אומר: "גברים הטרוסקסואלים קודם כל נמשכים לנשים ואצל רובם יחסי מין עם גברים אינו עולה על דעתם כלל. זו תופעה שבפני עצמה אינה הומופובית כלל ועיקר" -האם בדבריך אלה, אתה מתכוון לכך שהעובדה שגברים רבים נגעלים מעצם המחשבה, אינה מצביעה על הומופוביה? מה קורה במדינות שבהם תפקידי המגדר אינם כה נוקשים? קנדה למשל, היא מדינה מאד מאד ליברלית, וחד-מיניים נהנים בה משוויון זכויות מלא. האם זה גורם לכך שפחות גברים מגלים שם הומופוביה? והאם רמת ההומופוביה הממוצעת שם נמוכה יותר? שאלה נוספת: במידה ויותר אנשים יקבלו הומואים, אתה צופה גם שיותר ויותר גברים ימצאו את עצמם מתנסים עם בני מינם? (בדומה לנשים רבות שאמנם מגדירות את עצמן סטרייטיות, אך בכל זאת אינן נרתעות ממגע עם אישה) שבוע טוב! רונן

אני בת 28, אמא לשני ילדים מקסימים בגילאי 3 ושנה וחודשיים. לאחרונה ניגשנו אני ובעלי לייעוץ זוגי בכדי לשפר את הזוגיות, וגילינו כי הוא נמשך לגברים ולא לנשים. אני מרגישה כי עולמי חרב עלי אחרי 6 שנים ביחד, ואין לי אפשרות לשתף אף אחד כי הוא לא מוכן לספר. ואני מכבדת את זה, אני מבינה שגם לו קשה לקבל את זה. האם יש קבוצת תמיכה או מישהי שעברה או עוברת אותו דבר ואפשר לדבר על זה אפילו במיילים?

שלום דנה, אני מבין את תחושת ההלם, ואולי גם ההונאה, שמלווה אותך נוכח הגילוי. אני גם מקווה שמישהי אכן תפנה אלייך במייל. כפי שכתבתי בתגובות אחרות, יש הומוסקסואלים רבים הנשואים לנשים ובחלק גדול מהמקרים הזוג מגיע לאיזה שהוא הסדר המאפשר לקיים יחסי מין עם גברים מחוץ לנישואין. עם זאת, במקרה שלך את כותבת שבעלך כלל לא נמשך לנשים ואת רק בת 28. במקרה כזה, כמובן לאחר שתקחי לעצמך זמן לעכל את הבשורה, נראה לי שקיים מקום לשקול פרידה ברוח טובה לטובת כל הצדדים: את, בעלך והילדים. בעלך יוכל לממש את עצמו בצורה מלאה יותר, את תוכלי למצוא בן זוג סטרייט ולילדים בסה"כ יהיו הורים יותר מאושרים. בדרך כלל במקרים כאלה ניתן להגיע לגירושין הוגנים ולחיים נפרדים סבירים ביותר, שכן לא מדובר באיזה סכסוך מתמשך אלא בכורח הנסיבות, פחות או יותר, שחייב להגיע לגירושין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

ברצוני להציג בעיה לא פשוטה שיש לי.אנסה להוציא עד כמה שאפשר פרטים מזהים בשל רגישות הענין. אני בהליכי גירושין. אמא למספר ילדים. לפני כחצי שנה פגשתי גבר גרוש שגם לו ילדים. אני אחרי נישואים שאופיינו ביחסים קשים למדי. הקשר החדש נפלא. יש בינינו אהבה אמיתית, כבוד הדדי ומין טוב מאד. הבעיה היא כזו. מיד בתחילת הקשר, החבר שלי אמר לי שברצונו להיות מאד ישר אתי וסיפר לי שסוף נישואיו אופיינו בהתלבטות שלו לגבי הזהות המינית שלו, ושהוא עבר תקופה מסוימת של נסיונות מיניים עם גברים. היחסים היו מזדמנים, כמו דרך הליכה לחוף הים, וכו,. אני אדם מאד פתוח, אבל הענין לא מפסיק להציק לי. החבר שלי כל הזמן אומר לי שחשוב לו האמון בינינו ושאם יהיה משהו דומה אתי הוא מיד יאמר לי. אבל אני לא נרגעת. הגענו למצבים טובים מאד מבחינת הקשר: הצגנו את המשפחה המורחבת ואת הילדים זה בפני זו והכל נהדר. אבל כל פעם שקורה מצב בו חברי יוצא מהבית בלי לומר לי להיכן (אנחנו לא גרים יחד כי הוא חושב שעדין לא הגיע הזמן), וקורה לא מעט מצבים כאלה,ואני פתאום מתקשרת והוא מוצא איזה הסבר לעיסוק מסויים, אני נכנסת למחשבות שהוא עדין מחפש מין מזדמן כמו פעם. אני עצמי חושבת, שיכול להיות שאם יש לו צורך כזה, אז לא משנה מה יהיה טיב היחסים בינינו- בכל מקרה שום דבר לא יעזור לי. האמת היא שהענין של הבגידה פחות מפריע לי, מה שמפריע לי מאד ומדיר שינה מעיני- הוא הסכנה הבריאותית. יש לי הרגשה שחברי לא יקפיד על מין בטוח. אגב- בתחילת הקשר הוא עבר בדיקת איידס והתוצאה היתה שלילית. אודה לתשובתך המהירה כי אני ממש חסרת מנוחה,

שלום אסנת, אמנם את כותבת שעניין הבגידה פחות מפריע לך, אך חשוב להבין שגם עם גבר סטרייט לחלוטין קיימת סכנת בגידה עם נשים אחרות. באשר לסכנה הבריאותית, יש לקוות שהוא שומר על עצמו ועלייך ומשתמש באמצעי מיגון. יחד עם זאת, במין אוראלי בין גברים לא מקובל להשתמש בקונדום וקיימת סכנת הידבקות, אם כי פחותה בהרבה מאשר במין אנאלי. טיפלתי בלא מעט הומוסקסואלים שנשואים לנשים וברוב המקרים הטיפול עלה יפה (ראי מאמר קצר בנושא: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a31.html ), אך במקרה שלך נראה לי שלא לחינם הבחור חשף את נטיותיו בפנייך. מצד אחד, יש כאן אכן גילוי נאות ומצד שני, הדבר מעיד על כוונתו להמשיך ביחסים עם גברים ולהשתמש בקשר איתך כמסגרת שתקנה לו חוף מבטחים לחזור אליו. אני בדעה שאם את יודעת על כל העניין מראש, וזה לא משהו שנתגלה תוך כדי נישואין כשיש לכם מחויבות משותפת, מוטב לך למצוא גבר סטרייט כפרק ב'. ייתכן מאוד שתוכלו להישאר ידידים מצוינים. ייתכן, אגב, שהחלטה כזו שלך גם תעזור לו לקבל את ההומוסקסואליות שלו וללכת איתה עד הסוף. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

מודה לך על תשובתך המהירה. אני רוצה להדגיש, שחברי אמר לי ואומר לי כל הזמן שתקופת ההתלבטות שלו הסתיימה, ושהיחסים שלנו מספקים אותו לחלוטין. הוא ממש מתרגז כשאני מעלה את האפשרות שהוא מקיים במקביל יחסים עם גברים. הוא טוען של ההתלבטות היתה בגלל העדר יחסים עם אשתו לשעבר וספקות לגבי גבריותו. יכול להיות שקשה לי לקבל את ההמלצה שלך מבחינה רגשית, אך האם יכול להיות שהוא באמת נאמן לי?

אני הומו בארון,יש לי קשרים עם הקהילה אולם יש לי רצון עמוק ושאיפה רצינית ללכת לטיפול אם כי כבר כתבת לי בעבר שיתכן שזה מזיק ושעדיף שאני אשלים עם עצמי, בשבוע שעבר הציגו אותי באיזה פורמט כלשהו-תוכנית באזה שהוא רדיו אזורי כהומוסקסואל מוצהר,וברצוני לתבוע אותם על הוצאת דיבה ולשון הרע,אולם בקהילה שלי מסתכלים על הומוסקסואליות כדבר נורמאלי ולגיטימי,שאלתי אם היום כשרוב הציבור מסתכל על זה כנורמאלי אולם לי אישית יש עם זה בעיה יש לי קייס לתביעה או שאם אאיים אהפוך את עצמי ללעג ולקלס לזילזול ולצחוק?

שלום יניב, השאלה שאתה שואל היא למעשה שאלה משפטית ואני אינני משפטן. למיטב הבנתי, אם הוציאו אותך מהארון בניגוד לרצונך ולא זה מה שסוכם מראש, יש לך קייס לתביעה. אינני יודע אם הדבר ייחשב תביעת דיבה או פגיעה בצנעת הפרט, אך עליך להתייעץ עם עו"ד, אפילו של אגודת ההומואים והלסביות. כמובן, שרצוי שתקבל את עצמך ותהייה שלם עם עצמך, אך עדיין שמורה לך הזכות להחליט בפני מי אתה רוצה לחשוף את חייך האישיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

לאחר שכתבתי פה את השאלה נפל לי אסימון שבעצם אמרו את אותו דבר על החבר שלי שהוא כלל אינו הומו,העניין הוא שאם אני או החברה מאמינה שאין פסול בלהיות הומו,על מה אני יכול לתבוע??? לכאורה זה כו לספר שקטפתי פרח או שחיתי בים,לא? אם זה נורמאלי ותקין רק שיש אנשים סטרייטים ויש הומואים זה לא כמו להודיע מעל גבי האתר האם אני ספרדי או אשכנזי??? הפן המשפטי צורך השקפה חברתית,ועל כן אני שואל אותך כמטפל ויועץ להומואים,האם יש בזה פסול להגיד על אדם שהוא הומו (עד כמה שזה אכן נורמאלי) יותר מהלגיד עליו שהוא רוסי/אתיופי/פרסי(בקונוטציה של קמצן...) תודה רבה מראש

ד"ר גידי רובינשטיין שלום, אני בן 30 ,הומוסקסואל בארון עמוק אשר עוסק בתחום ההוראה. בתקופה האחרונה התחלתי מעט לגמגם והגעתי למצב שאני פוחד לדבר והבטחון העצמי שלי ירד Uזה המקצוע שלי לדבר ...:-(! פניתי לפסיכולוגית למספר מפגשים שטענה כי אינני מגמגם כלל שכן באמת במהלך המפגשים שלנו לא גימגמתי בכלל והיא הסבירה לי שאני סובל מחרדה מכיוון שאני בארון עמוק ובעקבות החרדה התחלתי לחשוש מגמגום.הפתרון לכך לטענתה-הוא לצאת מהארון ואז הכל יחלוף. אני לא מרגיש מוכן נפשית לעשות זאת, האם יש לך עצה/פתרון נוספים עבורי ?

שלום רוני, רצוי מאוד לצאת מהארון באופן כללי בשביל עצמך, אך גם אם הפסיכולוגית צודקת והסיבה ל"גמגום" נובעת מצורך להסתיר את נטיותיך המיניות, יש כיום דרכים הרבה יותר ישירות לטפל בסימפטום עצמו מבלי לגעת בסיבה (המשוערת). המלצתי לך לפנות לסדנא או לקבוצה העוסקת בהתמודדות עם חרדה חברתית או לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי אישי כדי ללמוד טכניקות הרפיה שיעזרו לך להתגבר על הגמגום מול הכיתה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום אני בת 25 ויש לי חרדה לפחות זה מה שמספר פסיכולגים שהייתי אצלם אמרו לי. במהלך חיי בערך מגיל 16 שהחלו אצלי דחפים מיניים,הרגשתי משהו לא ברור ועד היום אינני יכולהלהגדיר אותו.נראה לי שכמו שגבר מרגיש שעומד לו אז ככה אני גם מרגישה ,מין הסתם זה יכול לקרות בכל מקום ולפעמים גם שאני מסתכלת על בנות.לפעמים זה קורה שאני רואה טלוויזיה או סתם בלי שאסתכל על שום דבר אבל משום מה זה מבהיל אותי כל פעם ותמיד מקשרת את זה ללסביות או למשיכה .בגיל 16 שזה רק התחיל נבהלתי מאוד כי חשבתי שאני לסבית וזה דבר שמבחינתי הוא נוראי בשביל עצמי למרות שאין לי בעיה עם אנשים שהם כאלה ואני מאוד מכבדת אותם.בעקבות זה תמיד מתחילות מחשבות.בחיים שלי לא נישקתי בחורה אפילו לא בשפתיים הייתי רוצה לדעת שבמידה ויש בחורים או בחורות שהם כאלה האם הם גם מפחדים מזה,והאם יש להם את כל המחשבות האלו.אני יכולה לפתוח טלוויזיה ולהרגיש אי נוחות לא מוסברת.זה גם כל פעם בא לי בתקופות בחיים שלי...יש תקופות שאני בכלל לא מרגישה את ההרגשות המוזרות האלו. היו לי מספר רב של בחורים בחיי ואה\ני נהנית ונמשכת לגברים כך שאין לי מושג ממה אני כל כך נבהלת..אמרו לי שאני חרדה אבל איך אני יכולה להבין אחת ולתמיד שאני לא אפילו דו מינית ולבטיח שזה לא יחזור יותר ושאני אבין אחת לתמיד.ואם כן למה זה כל כך מרתיח אותי..האם אנשים שהם כאלה כל כך נבהלים מזה כמוני? בהתחלה לא רציתי לשמוע על לנסות משהו עם בחורה אבל אני מרגישה שזה רודף אותי כל חיי ,אולי זו חרמנות יתר\.\? כמו גבר שעומד לו בלי קשר למה שהוא רואה? איך אני יכולה למצוא פתרון אחת ולתמיד ולהבין

שלום רונה, על פניו, לא נראה שיש לך סיבה לחשוש שאת דו-מינית או לסבית, משום שהעוררות המינית שאת מתארת אינה קשורה לנשים אחרות. עם זאת, נשמע שעוררות זו מעוררת אצלך חרדה ואי-נוחות גדולה מאוד וזה נושא ששווה לברר בטיפול פסיכולוגי פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום שאלה לי: אדם דתי שיש לו מחשבות שהוא לא רוצה נטיה הפוכה ואין לו נסיון בזה ואינו רוצה ניסיון בזה ,ויש לו תחושה גם למשיכה לנשים אומנם גם בזה אין לו ניסיון כל מה שהוא רוצה עכשיו זה להוציא מחשבות לא טובות מהראש של נטיה הפוכה , הוא רוצה לצאת לשידוך להתחתן עם אישה זה מה שהוא באמת רוצה השאלה היא התמודדות מהלא נודע בליל הכלולות שאכן יהיה הכל כמו שצריך כיצד יעזור לעצמו הבחירה האמיתית שלו זה להתחתן עם אישה להקים משפחה? תודה

שלום אא, אי-אפשר לעקור את המשיכה המינית לבני מינך, אך מצד שני, אין כל חובה לממש את כל הפנטזיות. גם סטרייטים שנאמנים לנשותיהם אינם מממשים את הפנטזיות שלהם על נשים אחרות שהם רואים. למזלך, אתה נמשך גם לנשים ובעזרת משיכה זו תוכל להקים משפחה. אינני יודע עד כמה זה מותר ו/או מקובל בחברה הדתית/חרדית, אך כדי להפחית את החרדה שלך לקראת ליל הכלולות, מומלץ ש"תתרגל" יחסי מין לפני הנישואין עם אישה אחרת, ככל שהדבר אפשרי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום לתרגל יחסים לפני נישואים הרי אני בחור דתי זה קצת קשה ולא מקובל אני בחור די ביישן , הבחירה שלי היא להתחתן עם אישה להביא ילדים לעולם אך המחשבות של נטיה חס ולשלום לפעמים מעכבות כדי לצאת לשידוך כי בסך הכל יש רצון לצאת לשידוך אך לדעת מה יהיה בליל הכלולות שזה יעבוד כמו שצריך ויש הרגשה של משיכה לאישה גם אבל בגלל שאין ניסיון בזה( וגם לשמחתי אין ניסיון ולא ארצה בנטיה הפוכה) אז כל הזמן עולות מחשבות האם עם אישה זה יעבוד כמו שמדמיינים בליל הכלולות האם צריך טיפול לזה פסיכולוג? תודה

גם אני, כמו חלק מהכותבות כאן בפורום גיליתי שבעלי נמשך גם לגברים. גם אני הרגשתי שעולמי חרב עלי, גם אני צריכה להחליט מה לעשות עם זה, האם יש אפשרות לפתוח קבוצת תמיכה (אמיתית או וירטואלית) לנשים כמונו? האם קיים דבר כזה?

שלום אשה של, אני חושב שזה רעיון מצוין. בזמנו כתבתי מאמר קצר בנושא: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a31.html עקב ניסיון טיפולי מצטבר בטיפול בביסקסואלים ונשותיהם. אם היה לי זמן הייתי שמח להנחות קבוצה כזו, אך תוכלו להתארגן במסגרת "עיצה" - המרכז הישראלי לעזרה עצמית: http://www.selfhelp.org.il/ המספק הכוונה ושירותים להתארגנות קבוצות תמיכה לעזרה עצמית. בינתיים אתן מוזמנות להשתמש בפורום הזה כקבוצת תמיכה וירטואלית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://shrink-friendly.co.il

מעוניינת בפורום וירטואלי לנשים כמוני!

שלום, אני נמצאת בבעיה, אני נשואה כבר שנה וחצי לאחרונה גיליתי שבעלי מסתכל באתרי פורנו של הומואים הפתיחות במערכת היחסים שלנו טובה ודיברנו על זה ובעלי התוודה שקיים יחסים פעם אחד עם גבר והוא נמשך לגברים, אך במקביל הוא אוהב אותי ונמשך אלי ורוצה להמשיך בנישואים . כרגע זו החלטה שלי ואני לא מוצאת פיתרון כי אני אוהבת אותו מאוד ויש לנו מערכת יחסים טובה והוא אבא טוב לילדה שלנו, אך הפחד הכי גדול שלי שבמשך החיים אני יכווה מזה , איך אני מגיע להחלטה? האם יש מצב שהנישואים באמת עדיפים עליו או שהוא פשוט בורח מעצמו. תודה...

שלום שרון, ביסקסואלים מוצאים לעצמם הסדרים מהסדרים שונים וברוב המקרים הם נמשכים לנשותיהם ומקיימים עימן קשר זוגי מוצלח: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html . את מתארת מערכת יחסים טובה ומגדירה את בעלך כאבא טוב לילדה. נתקלתי בלא מעט זוגות שבהם הגבר היה ביסקסואל, אשר מצאו פתרונות יצירתיים שאפשרו לבעל להגיח ליחסי מין אחראים ובטוחים. מניסיוני, זה הרבה יותר בטוח מבחינת הנישואין מאשר בעל סטרייט שפוזל לצדדים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

בהמשך העמוד מופיעות מספר שאלות שנשאלת ע"י דוד כאשר שאלה אחת מיתוכם באמת מציקה לי מאוד.המתנתי עד שתחזור אולם על כל השאלות ענית חוץ...מההודעה על הפדופילים, אשמח מאוד אם תוכל להסביר לי על פי השקפתך מדוע לא לעודד פנטזיות ומחשבות מיניות על ילדים ולאסור את הניצול-כמו שמעודדים מחשבת על בנים ולא נוגעים בהם בלי רשות או מחשבות על בנות כשכל מילה מיותרת נחשבת הטרדה? מקסימום שילך הפדופיל לטיפול שיעזור לו לפתח משמעת עצמית ואחריות למעשיו? יש שם כמה שאלות שמאוד היה מועיל לי אם הייתה יכול לענות עליהם. תודה רבה מראש!

http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1389,xPG-29,m-Doctors,a-Forums.html#17877_17650

לא נמשכת לגברים כשאני איתם אבל כשאני עם אישה אני לא נהנית.. מה לעשות? האם אני לא נמשכת לאף אחד מהם או בכלל נמשכת לשניהם?

שלום ג'ו, להרגשתי, פנייתך אינה ניתנת להתייחסות רצינית ומעמיקה דרך הפורום. המלצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי שיתייחס למכלול אישיותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני בן 32 מאז שהייתי בצבא נחשפתי למשיכה גברית שאותה מימשתי עד אז לא היה לי שום משיכה לגברים רק לנשים ומאז אני מרגיש שאני נחשף לזה יותר ורוצה לממש את כל האפשרויות של קיום יחסים עם גברים מאז ועד היום אני בתוך זה רק שאני נימשך פיזית בילבד לגברים רגשית לא עושה לי את זה אצל נשים אני נימך רגשית וגם פיזית למרות שלא התנסיתי עם נשים קיום יחסי מין מלאים היו פה ושם אבל מלא לא היה אני מאוד רוצה זוגיות עם אשה אך משהו עוצר אותי ולא יודע מה לגברים אני עדין נמשך ואני נהנה אבל בהרגשה הפנימית שלי לא טוב לי עם זה מה אני? מי אני? אנא עזרו לי

שלום לבחור מהצפון, לפי תיאוריך, על פניו אתה ביסקסואל, כלומר נמשך לבני שני המינים, אלא שמשיכה זו נושאת אופי שונה כלפי גברים ואופי שונה כלפי נשים. תופעה זו אינה נדירה וביסקסואלים אכן יוצרים סוגי יחסים שונים עם נשים וגברים: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html . ייתכן שהקושי שלך לבטא רגש כלפי גברים נובע מאיזו שהיא הומופוביה מופנמת, דהיינו, מחוסר קבלה שלך את משיכתך לגברים, למרות מימושה. מצד שני, נשים אכן מתקשרות דרך רגשות הרבה יותר מגברים ובסה"כ תוכל להשכיל ליהנות משני העולמות, אולי עם עזרה טיפולית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני מהצפון, בן 25 וחצי ואני הומו. גיליתי להורי שאני כזה ויש לי פרטנר, והורי קבלו קשה מאוד את העניין והם במשבר רציני. אני מחפש באזור כרמיאל או הקריות קבוצת תמיכה להורים. מישהו להתייעץ איתו, לדבר, ואולי גם להביא את ההורים שלי שלם, כדי שיבינו שזו לא מחלה, ואהי הבן שלהם גם אם אני הומו. תודה על העזרה.

שלום לבחור מהצפון, הנה קישור לאתר של עמותת תהל"ה בו תוכל למצוא קבוצות תמיכה ברחבי הארץ: http://www.tehila.org.il/.. אינני יודע האם הוריך יסכימו ללכת, משום שבדרך כלל ההסכמה היא כבר צעד ראשון משמעותי בקבלת הנטייה המינית של הבן, אך אולי תוכל להתייעץ איתם איך לנהוג בהוריך. אגב, הומוסקסואליות אכן אינה מחלה, אך הורים רבים מקבלים זאת קשה מסיבות מציאותיות לחלוטין, בגלל אורח החיים הקשה יותר בפניהם ניצבים הומוסקסואלים בעיקר בגילאים מבוגרים יותר. על כל פנים, פתח להם צוהר אל האתר, יש שם מספיק חומרים "מרככים" ושאלות שהורי הומוסקסואלים מתמודדים עימן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני אדם שמאוד מודע לעצמו - ויש לי תכונה, שתמיד החשבתי אותה כחלק אינטגרלי ממני ולא רציתי לשנות אותה, אבל עכשיו אני מבין שצריך לעבוד על עצמי, ולנסות למתן את הסוג התנהגות הזה. אני רוצה לציין, שמה שאני מתאר הוא לא קיצוני ולא מפריע לי לנהל חיי חברה תקינים, אבל בהחלט משהו שכדאי לי למתן בעצמי. יש לי נטייה להיות "כן" מדי, בין היתר זה כולל להגיד לאנשים דברים בפנים שלרוב לא אומרים, מין סוג של התגרות. אני אדם עם כושר הבחנה די טוב והרבה פעמים אני קורא דרך אנשים ואומר להם את זה. דברים שאנשים לא רוצים לשמוע. אותי זה מצחיק, ואני נהנה לרוב מהתגובה שלהם (אם אם היא חיובית וגם אם לא). אני חושב שבסה"כ אני מאוד מנומס ומתחשב, אבל אני פשוט לא יכול לסגור את הפה. אני חושב שאני מקבל איזשהו גירוי אינטלקטואלי כזה או אחר מלראות איך אנשים מתמודדים עם ההבחנות/ירידות קטנות/טיזינג שלי. רוב החברים הקרובים מכירים אותי ויודעים לענות לי בשנינות כזאת או אחרת, אבל הרבה אנשים אחרים נרתעים מזה ותופסים אותי כבנאדם "רע" או ציני. אני באמת בנאדם ציני, מאוד מציאותי ולא אוהב את ה"מוצי פוצי" של החיים, לא אוהב משחקים ולא אוהב דו פרצופיות - וכשאני רואה אותה מולי אני חושף אותה המלוא כיעורה - אנשים לא אוהבים את זה. כולם מעדיפים להמשיך "לשחק" את משחק העמדת הפנים. כמו שאתם מבינים הבעיה היא לא בין החברים הקרובים, אלא יותר בין אנשים חדשים שאני מכיר / הקרבות שטחית. הבעיה היא שאני מקבל איזשהו "קיק" מכל העניין וזה די נדיר בשבילי, כי רוב הקיום היומיומי לא נותן לי אתגר גדול. על פניו, הפתרון הוא מאוד פשוט - פשוט להפסיק, אבל בגלל שאני ג'ינגי (ויש לנו נטייה להיות מעצבנים) ובגלל שאני צעיר (22), זה קשה לי. הטיזינג נהיה לפעמים המהות של היחסים החברתיים שלי. כמובן שיש אנשים שמתמודדים טוב עם זה ואפילו נהנהים מהחברה שלי בגלל ה"גירוי (אם אפשר להחמיא לעצמי) האינטלקטואלי" שאני מביא לקבוצה שאני נמצא בה. אבל בסופו של דבר, אני מושך אנטגוניזם אל עצמי. איך אני ממתן את התנהגות ההרס עצמי הזו, או לפחות מתאים אותה לסיטואציות המתאימות? אם זה מעניין מישהו אני יכול להרחיב לסיבה שאני מתנהג ככה - ניתוח של העבר שלי.

שלום לך, שני דברים: (א) הייתי מבדיל בין עצם הצורך לדבר באופן כפייתי ובין התכנים שיוצאים מפיך. (ב) אני לא חושב שהבעיה ב"איך" להפסיק, אלא במה שזה נותן לך. לפי תיאוריך, אתה מתקשה לתקשר עם אנשים בצורה שיוויונית, כלומר, להעמיד את עצמך באותה רמה, תוך נטילת הסיכון שגם הם עלולים לפגוע בך. במצב הנוכחי אתה מגדיר מראש מצב של מלחמה ומתקיף לפני שיש אפשרות לתקוף אותך ובכך אתה מגן על עצמך. אתה כותב שהקיום היומיומי לא נותן לך אתגר גדול. במילים אחרות, במקום לבדוק מה מעניין בעולם שסביבך, אתה יוצר עניין מלאכותי ומעניק לעצמך פטור מהתייחסות לזולת. כשאתה מכריז מלחמה על העולם, אתה לא צריך להתייחס לצרכיו, לא צריך להיות אמפטי, לא צריך להיות מתחשב, אתה לכאורה כל-יכול. את השורשים להתנהגות זו הייתי מחפש בטיפול פסיכולוגי, אך לא בצורת חיפוש אינטלקטואלי, אלא חזרה אל הנקודה הפגיעה שמצריכה אותך להתגונן בצורה כה מאסיבית מפני העולם. הייתי מוסיף אולי גם טיפול קבוצתי כדי לראות שאפשר ליצור קשר אותנטי, להכיל את האפשרות להיפגע ולראות שעדיין נשארים בחיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין רציתי לשתף אותך בבעיה שאני עובר או שאולי זאת לא בעיה:) מצד אחד מאוד רוצה זוגיות אהבה קירבה חום ומצד שני ברגע שהיא מגיעה אני מרגיש מחנק לחץ,שכל הזמן צריך לרצות את הפרטנר. כך שלפעמים אני מוצא שהלבד עדיף.,אוהב גם להחליף פרטנרים לסקס כל פעם מישהו אחר. כך זה גם עם החברים הקרובים שלי אוהב את הקירבה עד גבול מסויים שאני קובע ואחר כך מחפש את השקט שלי והפרטיות שלי,קשה לי מאוד עם מחוייבות לטווח ארוך ומצד שני שאין לי את הקירבה והחום אני גם מתלונן מזל דלי אופייני מה לעשות:))) מה היית מייעץ לי לעשות או שפשוט לחיות עם זה ככה,מאז שאני זוכר את עצמי זה כך אוהב את הביחד עד גבול מסויים ואחר כך תן לי את השקט שלי.........

שלום תומר, קשר אכן טומן בחובו הגבלה ניכרת על המרחב הפרטי, הגבלה שאנשים שבאמת מעוניינים בקשר זוגי מוכנים לשאת אותה. כשנוסף על כך הצורך בגיוון, המאפיין בעיקר גברים באשר הם, והקשר הוא בין שני גברים, מדובר במאבק משמעותי על שמירת הקשר. אי-אפשר ליהנות מכל העולמות ולכל אחת מההנאות יש מחיר. לא אוכל להמליץ לך מה להעדיף - את הביטחון והחמימות שקשר מעניק או את החופש שמעניקים הגיוון והפרטיות. זו בחירה שלך. יחד עם זאת, במידה ואתה מרגיש שאתה נחנק במהירות רבה מדיי, קיים אולי מקום לברר את השפעת הקשרים המוקדמים בחייך על נטייה זו וזאת במסגרת טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

היי קראתי את מה שכתבת ואני ממש מבינה אותך,גם לי יש את הבעיה הזאת ואני לא יודעת מה לעשות עם זה אתה חושב שאולי זה נורמלי ויש את זה להרבה אנשים אבל הם פשוט לא מודעים לבעייה? :[

בשביל לקבל שירות מיני. אני בן 25. מה זה אומר עליי? אני יכול להשיג בחינם, ועדיין העדפתי לשלם על זה כדי שמישהו "יענג" אותי, 20 דק' של עונג עלו לי ב50 שח. אני עובד קשה בשביל הכסף, למה אני מבזבז אותו ככה? אני יכול להשיג את זה בחינם. מה לא בסדר אצלי?

שלום אסי, שום דבר לא בסדר אצלך. בסה"כ החלטת פעם אחת לעשות לעצמך "חיים קלים" תמורת סכום סמלי ממש. חיים קלים במובן זה שהיחסים לא היו הדדיים ובאופן חד-פעמי הרשית לעצמך רק להתענג. אם בגילך הצעיר היית מתמכר לנערי ליווי כדי להימנע מדחייה אפשרית בקשר שיוויוני עם בני גילך, המצב אכן היה חמור. ואולם, אם מדובר במקרה חד-פעמי, הייתי רואה זאת כסוג של ביקור אצל מסג'יסט, שגם שם ההנאה היא בין היתר מהתפקיד הפאסיבי של המטופל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום אני בחורה בת 22 , יש לי חבר כבר 5 שנים והבעיה היא שכבר כמה פעמים מצאתי את עצמי נמשכת לאנשים אחרים והפעם זאת מישהי מעבודה שהיא חברה משתופת לי ולכמה בנות. אני מכירה אותה כבר שנה אבל לא ממש אישית ,הבעיה היא שמאז הבילוי המשותף של הקבוצה שלנו מצאתי את עצמי נמשכת אליה בטירוף, אני לא יודעת מה לעשות, מילא היא הייתה בגילי אבל היא מבוגרת ממני בעשור. לבחורה ככל הידוע אין חבר והאמת שאני מרגישה משהו מהכיוון שלה אבל אני בעצם לא יודעת כי אולי אני ממציאה את זה לעצמי, כבר כמה שבועות שאני ממש מתלבטת עם עצמי מה לעשות ומוצאת את עצמי רוצה לראות אותה ולדבר איתה. נראה לי שאני מאוהבת בה. זאת הפעם השלישית שאני מרגישה משיכה לבחורה וההתאהבות הראשונה שלי הייתה בבחורה שהייתי בקשר איתה. אני טועה מה לעשות גם בקשר אלי וגם בקשר לחבר שלי שאותו אני מאוד אוהבת נדמה לי. אודה לחוות דעתך.

שלום נעמה, בהתאהבות ההיגיון אינו הצד החזק שלנו. השאלה שאני רואה כמרכזית במקרה שלך היא האם את עדיין נמשכת לגברים בכלל ולחברך בפרט. אם התשובה חיובית, הרי את ביסקסואלית ויכולה ליהנות משני העולמות: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html . זאת ועוד: גם סטרייטים לחלוטין נמשכים, ולעיתים גם מתאהבים, בנשים ובגברים אחרים. זה עדיין אינו מצדיק הפסקת קשר רגשי וזוגי עם חבר שלך לטובת הלא נודע. כל זאת, במידה ואת אכן נמשכת גם אליו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

האם לספר לבחורה שאני מרגישה כך, או לשמור זאת לעצמי תודה!

לאחר שגיליתי כי בעלי הומוסוקסואל ?? (למרות הכחשותיו הנמרצות) עזבתי את הבית לאחר 34 שנות נישואים איני מסוגלת לראות אותו. הוא היום יוצא עם בחורה על מנת להוכיח לי כי אינו כזה, אך לי היו מספיק הוכחות שהוא אכן הומו.

אני בסיפור דומה.34 שנים נשואים.הבעל מכחיש.חדרים נפרדים.אין לי אומץ לקום וללכת.אני בדכאון .כל הזמן בוכה.כל הזמן עצובה.לא יודעת מה לעשות?

שלום ליוי, אינני חושב שכל עולמך חרב עלייך. את נשמעת אישה חזקה שלא הייתה מוכנה לחיות בשקר ולהעלים עין. אם בעלך אכן הומוסקסואל והוא היה מודה בפנייך בעובדה זו, היה לכם על מה לעבוד בטיפול זוגי ולבחון אפשרויות לחיות עם התופעה במקום לזרוק לפח 34 שנות נישואין. ואולם, כנראה בעלך אינו אמיץ כמוך. נראה לי שלאור אחוז הגירושין הגבוה, פרידה אחרי 34 שנות נישואין אינה צריכה למוטט אותך, אלא נהפוך הוא, לראות בכך הזדמנות לקשר אמיתי יותר עם שותף אמיתי וכן למצוא משמעויות נוספות בחייך. עולמך יכול להחרב עלייך רק אם את מתעקשת לחיוך דרך בעלך ואם נפרדת ממנו, לא נראה שזה המקרה, עם כל הכאב המובן שהדבר גורם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין. אני יודעת שאתה לא כאן עד חודש הבא,אבל המכתב הזה חשוב לי אז החלטתי לכתוב,אני מקווה שתוכל לענות לי. אני בת 16,לומדת בכתה יא',בת יחידה ולסבית עמוק בארון. אני יודעת על הנטייה המינית שלי מגיל 13 ואין לי שום בעיה אם זה,אני לגמרי שלמה עם עצמי. הבעיה היא שאני לא יכולה לספר לאף אחד,ההורים שלי לגמרי הומופובים [שמעתי מהם עשרות הערות הומופוביות] וזה תקף על שאר המשפחה המורחבת. אמא שלי וגם דודות שלי מאוד רוצות שאני אצא עם בחור ובעתיד אתחתן,כמובן. כל הזמן יש שאלות "נו,יש לך חבר?". התכנון שלי הוא לעבור לגור במרכז כשאסיים צבא ואז ההסתרה תהיה פחות בעייתית. אך זה לא פתרון,הרי תמיד יהיו שאלות ודאגות לגבי בן זוג. בנוסף לזה,אמא שלי מאוד מגוננת,לדוגמא,כשאני יוצאת היא תמיד שואלת לאן ומתקשרת עשרות פעמים.. -לגבי החברות,אני לא בטוחה מה היחס שלהן לקהילה ומה הדעות שלהן ואני מאוד רוצה לספר להן אבל אני פשוט לא מסוגלת,יש יותר מדי פחד שמה הן יירתעו ויתרחקו ממני. בשנה האחרונה,בעיקר,אני מרגישה מאוד לבד,עניין הנטייה המינית וההסתרה מלווה אותי לאורך כל היום,כל יום וזה הדבר העיקרי שעליו אני חושבת. אני לא יכולה לחיות בארון לנצח,אבל אני גם לא יכולה להתמודד עם כך שהמשפחה לא תדבר איתי [ובגיל הזה זה לא בא בחשבון,כי אני לא עצמאית..] או להשאר בלי חברות. אני מאוד שלמה עם היותי לסבית,אבל אני פשוט לא אוכל לחיות ככה! אני לא יכולה להכיל את כל הדברים האלו בתוכי! אני אומנם צעירה,אבל אני מרגישה שיש בי כל כך הרבה דברים ורגשות שפשוט רוצים לפרוץ,אבל אין עם מי לדבר ואין כתף לבכות עליה.. יש עוד חלק להרגשת הבדידות,אני מאוד רוצה אהבה. בגיל הזה חווים אהבה ראשונה ולי אין את זה! אני ילדה מאוד סגורה וביישנית,מה שמקשה עוד יותר. אהבה זה הדבר העיקרי שאני רוצה! ואני לא יודעת מה לעשות,איך להשיג את זה. אני יודעת שאם תהיה לי זוגיות אני ארגיש הרבה יותר טוב ואולי היציאה מהארון תהפוך לקלה יותר. חוץ מזה,שאני מרגישה שיש לי כל-כך הרבה לתת. מה אפשר לעשות בנוגע למשפחה ולעובדה שאני לסבית [ובת יחידה..]? האם יש דרך קלה לספר לחברות? מה אפשר לעשות עם תחושת הבדידות? עם התחושה שאין טעם לקיום שלי? עם העובדה שאין אף אחד שאפשר לחלוק איתו את כל הדברים שעוברים עליי? האם יש דרך למצוא מישהי כשאני נמצאת כל כך עמוק בארון? הודעה ארוכה וקצת מסורבלת.. אני מקווה שתוכל להשיב לי. תודה רבה ולילה טוב.

שלום בתאל, המכתב שלך מאוד מרשים מבחינה זו שהוא מעיד על ראייה מפוכחת ומציאותית מאוד ומתייחס לניואנסים שונים במצבך. כמובן, בגלל שאת לא מדחיקה ורואה את המציאות בצורה נכוחה, את סובלת יותר. את מאוד צעירה וכמו שאת כותבת, כל עוד את תלויה בהורים כלכלית, לא הייתי מציע לקחת סיכון ע"י יציאה מהארון. עם זאת, את צודקת שקשה מאוד להכיל את הסוד הגדול בתוכך בלי להתחלק בו עם אף אחד. בגלל גיל ההתבגרות הקשה בפני עצמו, גם לחברותייך, לא הייתי מציע לך לקחת סיכון גם בתחום זה. לעומת זאת, בהחלט הייתי ממליץ להיעזר באחת מקבוצות התמיכה של איגי www.igy.co.il באזורך, שם תוכלי להתוודע אל בני ובנות נוער במצבך, להפחית במידה ניכרת את הבדידות ואף להתייעץ עם אנשי מקצוע הפועלים בהתנדבות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום דוקטור אני בחורה סטרייטית. ב-3 שנים האחרונות בקשר עם בחורה לסבית. אנחנו מאוד מאושרות ומאוהבות. הבעיה היא איתי-אני לא מצליחה לגמור יש הנאה וריגוש אבל זה לא הולך עד הסוף לבד או עם גברים אין לי בעיה. יצא לי לקרוא על חומרים-פרומונים שגורמים למשיכה וחשבתי לקנות פרומונים גבריים ולראות אם זה יעזור להגביר את המשיכה. מה דעתך בנושא? חבל לי לפרק את הקשר כי אני אוהבת אותה תודה

שלום לך, קשה לי לקבל את הקביעה שאת בחורה סטרייטית המאוהבת בלסבית ומקיימת איתה יחסי מין. דווקא הצורך להגדיר את עצמך כסטרייטית מצביע על קושי לממש את משיכתך לנשים, המתבטא בקושי להגיע לאורגזמה. המלצתי לך היא להבהיר את יחסך לגברים ולנשים ואת הזהות המינית שלך במסגרת טיפול פסיכולוגי. לא הייתי תוקף את הנושא מבחינה הורמונאלית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

יש לנו בן הומו אנחנו לא משוכנעים שזה מה שהוא היה רוצה לחיות במסגרת הזו האם ידוע לך רופא מאבחן שיכול לסייע

שלום משה, הומוסקסואליות אינה עניין של בחירה ואין רופא או מטפל אחר שיכול להכחיד אצל בנך את המשיכה לבני מינו ולהחליפה במשיכה לנשים. זאת, גם אם לבנך יש מוטיבציה חזקה לשנות את נטייתו המינית. הכיוון צריך להיות קבלה של הנטייה המינית, לרבות תמיכה משפחתית שבנך יזדקק לה. הייתי מציע להשאיר לבנך "דלת פתוחה" בלי להעלות את הנושא וכאשר הוא ירצה, יוכל לפנות אליכם ולבקש טיפול פסיכולוגי. חשוב מאוד שתבהירו לו (ותעמדו מאחורי זה) שאתם מקבלים אותו בכל מצב ונשארים הורים תומכים ודואגים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

ד"ר רובינשטיין שלום, בן 30. סובל מחרדה. מטופל בתרופות. (ציפרלקס וסורבון). את הסורבון התחלתי לקחת בימים אלה לאחר שהטיפול בציפרלקס לא היה מספיק אני עדיין לא יודע להגדיר את המשיכה "האמיתית" שלי שמתי לב שכשאני רגוע לחלוטין אני נמשך יותר לבנות. "פוחד" מהן פחות. לעומת זאת , ככל שאני חרד יותר - אני נמשך יותר לבנים אשמח לשמוע מה דעתך בנושא והאם נתקלת בעוד אנשים עם תופעה דומה. תודה

שלום שלומי, יש לי הרגשה שהפכת קצת את הקשר בין הסיבה לתוצאה. קשה לי להאמין שחרדה גורמת למשיכה לגברים, אלא הרבה יותר סביר להניח שהמשיכה לגברים גורמת לך חרדה לעומת המשיכה לנשים שמרגיעה אותך הן משום שמעורב בה רגש והן משום שכולנו גודלנו להימשך לנשים כברירת מחדל. לא כתבת מדוע אתה מטופל בתרופות, האם אתה מטופל גם פסיכולוגית (בשיחות) וכיו"ב גורמים שהיו אמורים לעזור לי להבין את המצב. באופן כללי, בחלק הביסקסואלי הייתי מציע לראות אפשרות ליהנות משני העולמות: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html אך נראה שאתה סובל מקשיים נוספים שבגללם הוחלט על הטיפול התרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום, אני בן 23. לפני 8 חודשים הכרתי בחור בן 21 בצ'ט וקבענו להיפגש לסטוץ. לאחר שקיימתי איתו יחסי מין כולל חדירה אליו ומציצות ללא קונדום הוא סיפר לי שהוא היה נער ליווי במשך מס' שנים. הרגשתי הלם מוחלט, ומאז אני פשוט לא מסוגל להיפגש עם גברים זרים, ואני מרגיש בחילה מעצם האפשרות של קיום יחסי מין עם מישהו זר. בעיקרון, אני מקיים יחסי מין מוגנים, זה היה חד פעמי בלהט הרגע. מאז נפגשתי עם 2 גברים שכבר הייתי איתם בעבר, ולא הייתה בעיה של תפקוד מיני. למזלי גם לא נדבקתי במחלות מיניות כלשהן. אודה לך אם תוכל להסביר לי איך להתמודד עם המצב הזה.

שלום דני, אמנם הצד הנחדר ביחסי מין ללא קונדום הוא הצד שסיכוייו להידבק באיידס גבוהים יותר במידה ניכרת, אך קיימת גם סכנה לצד החודר, במיוחד אם יש חתך על איבר המין הגברי. גם מין אוראלי טומן בחובו סיכון, אם כי נמוך מזה שבמין אנאלי. גם כאן חתכים בפה, דלקת חניכיים (שחלק גדול מהאוכלוסייה סובל ממנה בלי לדעת זאת) - כל אלה מקדמים את הסיכון. אני ממליץ לך לחכות 3 חודשים מיום המגע החשוד, לעבור בדיקת איידס ולחזור עליה כעבור 3 חודשים נוספים. מעתה, כמובן, הקפד להשתמש בקונדום. הבעיה אינה עם העובדה שהאנשים הם זרים, אלא שלא הגנת על עצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

דר' רובינשטיין שלום, אני בת 25 ונשואה זה שנה וחצי לגבר בין 30 לאחר הכרות של חמש שנים. יש לנו קשר בינאישי טוב ואהבה פורחת כך גם יחסי המין. לאחרונה הרגשתי שבעלי מתרחק ממני ומבלה שעות ארוכות מול המחשב, עד השעות הקטנות של הלילה טענותיו היו כי הכל בסדר ואין מקום לדאגה ושאין אחרת בחייו מלבדי, אך מכיוון שהרגשתי כי משהו אינו כשורה חקרתי את הנושא והגעתי למייל תמוהה שבעלי משתמש בו ליצירת קשר עם גברים ונשים לקיום יחסי מין אוראליים נטו. נדהמתי ממה שראיתי והרגשתי כי העולם כולו מתמוטט מעלי, לא רק מהעובדה עצמה אלא מהבוטות בה כתב והתבטא במיילים ששלח וקיבל. התעמתי איתו והוא מצידו לא הכחיש את הקשר עם גברים אך טען כי לא היה במגע עם נשים ואני מאמינה לו. עוד טען כי לא ידע איך לספר לי על נטיותיו מפחד לאבד אותי. בהתחלה הייתי נחושה לסיים את הנישואין שלנו מהסיבה הפשוטה שאני לא יכולה לשאת את הנטיות שלו לגברים ואת המעשים שלו מאחורי גבי. אך אחרי שיחה ארוכה שניהלנו הוא גלגל לי את סודותיו הכמוסים וגילה לי שהוא נאנס בגיל 8. בגיל מאוחר יותר חבר שלו יזם איתו מין אוראלי ומפה הכל התחיל. בעלי הגיע למסקנה כי החיים הזוגיים חשובים לו יותר מהנטיות המיניות שלו לגברים ושהוא ינסה להתרחק מהמחשב ומהעולם הוירטואלי המהווה פיתוי רב והינה הדרך היחידה שהוא יצר בה קשר עם גברים. שינינו אורח חיים שלנו ואנחנו מבלים כמה שיותר יחד וכמה שפחות מול מחשב ולבד. השאלה שלי היא האם עברו של בעלי גרם לו לפתח את הנטיות אליהם הגיע? המלצתי לו שנלך לטיפול פסיכולוגי על מנת לטפל בפצעיו מהעבר וגם כדי שנעבור את המשבר בדרך הכי נכונה. לאיזה טיפול מומלץ שנפנה? האם מדעית אדם דו מיני יכול להתעלם מנטיותיו לבני מינו? תודה מראש ושנה טובה האישה שלו

פני לעמותה "נפגעי התעללות מינית גברים" .

שלום לאישה שאיתו, את נמצאת, ללא ספק, במצב קשה. הייתי מפריד בין שני נושאים: (א) משיכתו המינית של בעלך לגברים. (ב) יחסי האמון במערכת הזוגית שלכם. לגבי הנושא הראשון - אי אפשר לחסל את המשיכה המינית לבני אותו מין, אך אם קיימת משיכה לבני שני המינים, ניתן למצוא איזה שהוא הסדר שעימו שניכם תוכלו לחיות בשלום. ההסבר שבעלך מציע (ויכול להיות שהוא מאמין בו) על אונס בגיל 8 אינו יכול להיות הגורם להומוסקסואליות שמתפתחת בגיל צעיר הרבה יותר. יכול להיות שהיה אונס והוא גרם לצלקות נפשיות, אך אין לזה קשר למשיכה לגברים אחרים. לגבי המערכת הזוגית - כאן כן הייתי ממליץ על טיפול זוגי אצל מטפל גיי/בי-פרנדלי כדי לנסות לשקם את האמון שנפגע. שוב, אדגיש שאין טיפול שיעקור מבעלך את המשיכה לבני מינו, אך אפשר לבדוק האם את מוכנה לחיות עם מימוש חלק מהמשיכה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friednly

שלום לך אני בת 30 ומתלבטת, היו לי בעבר לא הרבה מערכות יחסים עם גברים, היה לי חבר שנתיים שלא אהבתי אותו ולא הייתה לי משיכה רגשית אליו, אבל כן נמשכתי אליו פיזית והיה לי סקס נהדר איתו, ויצאתי עם עוד המון המון בחורים נוספים לחלקם הייתה לי משיכה פיזית אבל לא הרגשתי משיכה רגשית,והיו כמה בחורים שהרגשתי ניצוץ כלשהו גם פיזי וגם רגשי אבל הקשר לא המשיך מהצד שלהם...אז קשה לי להגיד על סמך פגישה אחת או שתיים... והיו לי מערכות יחסים עם שתי בחורות את שתיהן אהבתי מאוד ונמשכתי אליהן רגשית, אבל פיזית לא הרגשתי כמו שאני מרגישה לבחורים. וניסיתי לבוא איתם במגע וזה היה לי מוזר ולא נעים... ושאלתי היא האם אפשר לחוש רק אחד משני הדברים? רק משיכה רגשית או רק משיכה פיזית? האם יכול להיות מצב שיש לי רק משיכה רגשית לנשים ללא משיכה פיזית? או רק משיכה פיזית לגברים ללא משיכה רגשית? ואיך זה מגדיר אותי? בי סקסואלית? סטרייטית לסבית? אודה לך על התשובה עדי

שלום עדי, אינני יודע אם הייתי מגדיר אותך כביסקסואלית, משום שלפי תיאורייך, אינך נמשכת פיזית לנשים ואינך מתארת איך נקלעת למערכות יחסים עם נשים. ביסקסואליות יכולה לשאת צורות שונות, אך משיכה מינית מסוימת לשני המינים היא תנאי הכרחי בהגדרה: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html ייתכן מאוד שאת מפרידה, שלא מדעת, בין מין ורגש ומסיבות שצריכות להתברר בטיפול, קשה לך לאחד אותם באובייקט אחד. תופעה זו שכיחה יותר אצל גברים הנמשכים למישהו או למישהי ועם היווצרות זיקה רגשית הם מאבדים מהר מאוד את העניין המיני ומחפשים אובייקטים אחרים. הייתי ממליץ לך לברר את העניין בטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com