פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

אני בשבוע 40 להריון. סובלת בימים אחרונים מטחורים חיצוניים כואבים. הרופאה נתנה בינתיים נרות ומשחה פרוקטוצורין ובנוסף הפניה למיון מחשש להשלכות של טרומבוזה.אמרה שיתכן שצריך השגחה וטיפול במדללי דם. האמנם יתכן מעבר קרישי דם מטחורים למקום אחר בגדוף באופן שמסכן אותי או את העובר? האם נראה סביר כוון של מדללי דם לפני לידה? אני מעדיפה כמובן לא להגיע לבי"ח שלא לצורך ולטפל באופן שמרני.אודה על תשובתך בהקדם.

ע שלום, חס וחלילה, לא נוטלים מדללי דם בשל טחורים טרומבוטיים, ובטח לא לפני לידה. טחורים טרומבוטיים מאד מציקים אך לא מסוכנים וחולפים בהדרגה בוך כשבוע שבועיים לאחר הלידה. אם זו אכן האבחנה ואת מאד סובלת, ואת עדיין ביום-יומיים הראשונים להתקף זה, ניתן לפנות בהקדם לכירורג או למיון ולבצע ניתוחון בהרדמה מקומית להוצאת קריש הדם. מטרת טיפול זה היא רק לקצר את משך הסבל. אם כבר עברו יותר מיומיים- המשיכי בטיפול שמרני וסבלנות. בינתיים כדאי להקפיד על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן כאמור להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה (לפחות 10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא וניתנים לשימוש גם בגמן הריון) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

האם אפיפואם לפיסורה יעיל? מהן תופעות הלוואי?

דנה שלום, למיטב ידיעתי אפיפואם אינו טיפול מקובל בפיסורה. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. אם יש לך דימום דרך פי הטבעת, לרוב אנו ממליצים לבצע בדיקה כלשהי של המעי הגס, או לפחות של חלקו הסופי, על מנת לשלול דמם ממקור זה (גם אם אכן יש פיסורה). סוג הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך וברמת הסיכון שלך לפתח ממצאים במעי הגס, כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. לעיתים אנו דוחים את הבדיקה עד שמצב הפיסורה משתפר.

בעקבות תרופות למעי רגיש שהתחלתי לקחת לאחרונה הפתחו אצלי בימים האחרונים יציאות קשות, אח"כ זה עבר לכאבים עזים בזמן היציאה כמו תחושה של פצע ועכשיו לאחר יציאה אחרונה וקשה אני מרגישה חתיכה של בשר בפי הטבעת והכאבים כל הזמן לא רק ביציאה)הכאבים היו כל כך עזים שכמעט ולא ישנתי. האם זה טחורים? ומה אפשר לעשות? האם לקנות משחה לטחורים?

מור שלום, כאבים כפי שאת מתארת יכולים להתאים לפיסורה או לטחורים טרומבוטיים (עם קרישי דם), ולעיתים נדירות לבעיות אחרות. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול הן בפיסורה והן לטחורים. פרט לכך, הטיפול לכל אחד מהמצבים שונה, ולכן הייתי ממליץ שתפני לבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה לצורך אבחנה וטיפול.

שלום לפני חמישה חודשים עברתי ניתוח טחורים, שהכאבים לא עברו נגשתי כעבור 4 חודשים לכירורג והובכן אצלי פיסורה קדמית. אני כבר חודש בטיפול שמרני הכולל משחה להרפית שריר פי הטבעת. ישנו שיפור קל קל קל בלבד. הצעד הבא שהכירורג המליץ זה זריקת בוטקס . מה החומר - בוטקס אמור לעשות, מהמעט שאני יודע על החומר שהוא משתמש בניתוחים פלסטים לצורך ניפוח שפתיים ? כיצד זה קשור לפיסורה ? תודה

בוטוקס הוא חומר משתק שרירים, בשימוש פלסטיקאים הוא משמש לשיתוק שרירי ההבעה בפנים בכדי להעלים קמטים, ובשימוש לפיסורה הוא מיועד לשתק ולהרפות את שריר הסוגר הפנימי סביב פי הטבעת. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ד"ר לפני כ-6 שנים עברתי ניתוח פיסורה ולאחר כשנה ניתוח של פיסטולה. מאז ועד היום לא סבלתי מכאבים כלשהם או מדימומים.. בשנה האחרונה שמתי לב שמדי פעם יש לי יציאות עם דם אדום. אין לי כאבים . הדימומים באים וחולפים בתדירות של כל חודשים שלושה. לא סובלת מעצירות והיציאות שלי סדירות ותקינות. )ערכתי בדיקות והבדיקות תיקונות כלולל המוגלובין וכו. אני בת 46 ונמצאת בטיפולי ivf. בגלל ההסטוריה הרפואית שלי בהריונות (הפלות,) לקראת ההחזרה הבאה אני עומדת לקבל זריקות קלקסן כתמיכה . (לא סובלת מבעיות קרישה). מה לדעתך הגורם לדימומים הללו והאם יהיה מסוכן לדעתך לקבל את זריקות הקלקסן במנון של 40 מ"ג. לתשובתך אודה.

זואי שלום, יש הרבה סיבות אפשריות לדימום דרך פי הטבעת, ובעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. טחורים אינם נדירים בגיל 46, ולעומת זאת גידול במעי הגס יותר נדיר בגיל זה. בכל זאת, לאור הדמם והצורך בקלקסאן, מומלץ לבצע בדיקה כלשהי של המעי הגס. אם הבדיקה תהיה תקינה נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה ונראה לי שהסיכון במתן קלקסאן סביר. אם הדמם ימשך או יחמיר ויפריע לך, הייתי ממליץ לך לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

שלום ד"ר זמורה! קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם לצליאק: בבקשה עזור לי להבין - TRANSGLUTAMINASE (IGA) AB קטן מ3 (האמת שזה עלה - בשנת 2002, זה היה קטן מ0.1 - האם זה תקין שזה עולה?) IMMUNOGLOBULIN A 158 (הטווח הוא 70 - 400). הרופא שלח אותי לבדוק את זה, כי יש לי דלקת חריפה במעי הדק ובקיבה ותריסריון. ובביופסיות גם ראו: קטעי רירית התריסריון במבנה שמור עם ריבוי קל מוקדי של לימפוציטים בתוך האפיתל. אין ג'יארדיה. קטעי רירית ואנטרום קיבה עם MODERATE CHRONIC ACTIVE GASTRITIS. נמצאו חיידקי ה. פילורי מעטים. לא נמצאו גרנולומות. -( אני לא מבינה - דלקת בקיבה כרונית כתוב - למה הוא אומר שהדלקת לא כרונית אלא "רק" חריפה?) ו - קטעי רירית המעי הדק עם אזורים של השטחת הוילי ודלקת חריפה בלמינה פרופריה ובאפיתל הקריפטות. נראו גם זקיקים לימפטיים היפרפלסטיים. לא נמצאו גרנולומות. וכו'. שאלותי: * הדלקת בקיבה - לא כרונית? לא קראתי טוב? * איפה זה ה"למינה" ו פרופריה ואפיתל הקריפטות? מה זה אומר זקיקים לימפטיים היפרפלסטיים? גידולים? שפירים? טרום סרטניים? מה זה? אני מבינה שהוא שלח אותי לבדיקת צליאק בגלל "השטחת הוילי" שזה יכול להיות סימן לצליאק - נכון? האם הוילי החמוד שלי לא יגבה בחזרה ? כרגע אני מסיימת פרדניזון, והכיוון שלו זה מטוטרקסט (בגלל הפרקים). תודה.

שטרודלית שלום, ישנה אכן שכיחות יתר של מחלת צליאק בחולים עם מחלת קרוהן, ולכן אם היו סימנים המחשידים למחלת צליאק יש מקום לבירור בשאלה זו. בעקרון, צליאק היא אינה מחלה המטופלת על ידי כירורגים, ולכן אני נכנס פה לטריטוריה של הגסטרואנטרולוגים, ולכן אנא קחי את דברי בנושא זה בזהירות הראויה. כעקרון רמת הנוגדנים שלך תקינות, ולכן זה מקטין את הסיכוי שאת סובלת גם ממחלת קרוהן וגם מצליאק. תשובת ביופסית הקיבה מראה דלקת כרונית ואקטיבית בינונית. מתשובה זאת לא ניתן להקיש מה גורם הדלקת, אולם נמצאו גם מספר חיידקים מסוג הליקובקטר פילורי שיכול לגרום לדלקת, ויתכן שכדאי לטפל בחיידק זה. למינה פרופריה וקריפטות הם מרכיבים של דופן המעי, ויש בהם דלקת. השטחה של הוילי יכולה להיות במצבים דלקתיים שונים כגון (אבל לא רק) צליאק, ואני בטוח שלאחר טיפול טוב הוילי המתוקים שלך יחזרו להיות גיבורים וחזקים. מעבר לכך- כדאי להתייעץ עם הגסטרואנטרולוג המטפל לגבי משמעות התוצאות. נשמע שהוא מבין עניין.

ד"ר זמורה, :))))))))) תודה רבה על ההסבר המפורט. השבוע אני מתחילה את הטיפול המטורף הזה של ההליקובקטור. תודה בשם וילי:)) שטרודלית

אני בת 50 מזה 13 שנה סובלת ממחלת פרופריה סוג ACUTE IMTENMTTEUT (AIP מזה ארבעה חודשים אני סובלת מכאבים מתאשפזת לסירוגין אני מעוניינת שאם מישהו/מישהי חולה במחלה מסוג שלי אם הוא יכול ליצור קשר כדי לעזור להתמודד עם המחלה ועם יש אנשים שחלו וטיפלו ומרגישים טוב. אני אשמח מאוד להיות בקשר אילנה

ד"ר זמורה שלום רב, האם הניתוח הנ"ל מועיל גם במקרה של prolapsing hemorrhoids? וגם האם יש יתרון לכריתת טחורים היקפית ביחס לכריתת טחורים בשיטה סגורה? האם אתה מבצע ניתוחים בשתי השיטות? תודה רבה.

Doppler-Guided Hemorroides Artery Ligation, הנקרא גם HAL או TAD, היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו, הסובלים בעיקר מטחורים פנימיים. זוהי פעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (מרבית הכירורגים מבצעים אותו בכל זאת בטשטוש במסגרת בית חולים כלשהו, בין אם ציבורי או פרטי), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. כריתה היקפית אינה ממש כריתה של הטחורים, אלא כריתה של טבעת היקפית של רקמה מעל הטחורים, בצורה המושכת את הטחורים כלפי מעלה ומונעת את צניחתם. שיטה זו נקראת PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי הנקרא סטייפלר , שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, וגם היא מתאימה לחולים על טחורים שצונחים שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים (שכינית השיטה הסגורה) הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. אכן אני מבצע את כל סוגי הניתוחים האלה, וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל מטופל בהחלטה משותפת של המטופל והרופא. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. חשוב ביותר להזכיר כי מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים.

שלום רב, עבור טיפול בפיסורה קיבלתי משחת ניפדיפין וכן פלגס. בשבוע הראשון לטיפול היתה הקלה - לאחר כשבוע החל פתאם גרד מאד מציק וטורדני באזור. האם זה יכול להיות כתוצאה מהטיפול? רגישות למשחה או לפלגס? האם מומלץ להמשיך בטיפול למרות הגרד? האם הגרד יכול להעיד על בעיה אחרת שאינה קשורה? בתודה מראש הסובלת

רותי שלום, יתכן שגרד כזה קשור לשימוש במשחת הניפדיפין ומומלץ להפסיקה למספר ימים ולראות אם יש שיפור בגרד. אם אין שיפור או שבמקביל יש החמרה בפיסורה מומלץ לפנות לכירורג המטפל לבדיקה ואיזון הטיפול.

ערב טוב ידוע לי שכשיש שינוי ביציאות משלשול לעצירות, אומרים שיש לבצע בדיקות מאחר וזהו עלול להיות סימפטום לא טוב. הבעיה שאצלי קרה פעמיים ב-3 השבועות האחרונים שיש לי קושי בלתת צואה, לא שאני לא נותן כי אין לי, אלא שהצואה קשה, גורמת להתאמצות מרובה לאחריה לפעמים יש דימום ותחושה רצופה של חוסר התרוקנות מלא, כאילו יש לי עוד יציאה ואני מלא אבל לא יוצא כלום. האם צואה קשה וקושי במתן צואה גם נקרא עצירות והאם גם לכך יש לתת את הדעת מחשש למחלה ? מה יכולה להיות הסיבה לתופעה הנ"ל ? אומנם אני שותה ביום רק כליטר (בעיקר משעות הערב ועד השינה) אבל זהו הרגל לא טוב שאיתי כבר שנים רבות ללא תוצאות כאלה. האם יש מקום ללקיחת PEGLAX לריכוך הצואה ? ובכלל מה דעתך? האם זהו סימן למשהו לא טוב ? האם עלי למהר לרופא ? מה עלי לעשות ? אם אפשר לקבל התייחסות ללא הפניה לבדיקת רופא במגבלות האפשר במדיה הנ"ל. נ.ב. מידי פעם מרגיש גם דקירות חולפות בבטן התחתונה (מימין ומשמאל ומידי פעם גם צרבת).

אבי שלום, איני יודע מה גילך ומה גורמי הסיכון האחרים שלך למחלות מעי (כגון הסטוריה משפחתית וכד'), אולם בעקרון שינויים בהרגלי היציאה ללא שינוי משמעותי בהרגלי החיים כגון תזונה ופעילות גופנית מצריך לרוב בדיקה של המעי הגס על מנת לוודא שאין בו כל בעיה, כגון דלקת, גידול שפיר או ממאיר ועוד, הדורשים טיפול. אם בדיקה זו תהיה תקינה נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. אם לאחר בירור זה אם עדיין תסבול מקושי בהתרוקנות מומלץ לפנות לבירור. בכל מקרה, מומלץ להנסות להגביר את כמות השתיה ולהקפיד על כלכלה עשירה בסיבים. עצירות לסירוגין או עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ורבים מהרופאים שאינם עוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מעאכת העיכול) לא בקיאים באפשרויות הטיפול, ולכן אם את רוצה לשפר את איכות חייך מומלץ לפנות למומחה באחד משני תחומים אלו

דוקטור יקר, אחרי שהאליוסטומה שלי מצויה מזה זמן מה בראש "גבעה" שנוצרה מבקע בדופן הבטן, שמתי לב שבימים האחרונים קצה המעי שבולט החוצה נדחף עוד יותר לצאת והחלק הגלוי התארך. האם יש אפשרות שאמצא את עצמי פתאום עם מעי ארוך שמשתלשל החוצה בשל לחץ גדול שעשוי להווצר בפנים? אם כן, עלי להקדים מאוד את ביקורי במרפאה. בגלל גדילה חוזרת ומאיימת של הגידול הראשוני ברקטום, ולאחר ששמעתי על הטכניקה של הקפאת גידולים (cryosurgery), חיפשתי מישהו שמשתמש בטכניקה הזאת לחיסול גידולי המעי הגס. מצאתי באינטרנט רופא אחד, פרוקטולוג, שאולי עושה זאת באיטליה. האם יש סיכוי לטיפול כזה בארץ? עם קצת חרדה והרבה תודה, רמה

רמה שלום קיבלתי את הודעתך במייל שלי, אעבור על החומר ואענה לך אישית בהקדם האפשרי.

בשבוע האחרון אני סובלת מחסור התרוקנות. עושה קיבה בבוקר אפילו מספר פעמים אך לא מתרוקנת והקיבה מתנפחת ,יש גזים ואני מרגישה כמו חסימה בבטן. האם יתכן שזה חסימת מעיים? לקחתי אתמול 20 טיפות של יובסלקס ובאמת בבוקר התרוקנתי מספר פעמים עם קיבה רכה אך בצהריים שוב הבטן התנפחה ושוב הרגשתי כמו חסימה בבטן. בעצם אני סבלתי מחוסר התרוקנות לפני כ-7 חודשים העניין הסתדר ושוב התחיל. תודה

אירית שלום, מתאורך נשמע סביר שאת סובלת מקושי בהתרוקנות ולא מחסימת מעיים, שבה יש חסימה מכאנית וכלום לא עובר גם אם נוטלים תכשירים משלשלים. אם הבעיה מתמידה ולא חולפת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג עם התמחות ספציפית ברצפת האגן או בתנועתיות המעי לבירור ולטיפול, ראשית על מנת לוודא שאין כל ממצא המפריע למעבר היציאה, ושנית מאחר שבמרבית המקרים ניתן לאתר את מקור הבעיה ולשפר את איכות החיים. עצירות לסרוגין או עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ורבים מהרופאים שאינם עוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מעאכת העיכול) לא בקיאים באפשרויות הטיפול, ולכן אם את רוצה לשפר את איכות חייך מומלץ לפנות למומחה באחד משני תחומים אלו

לד"ר זמורה היקר שלום רב. אני מבולבלת כמעה. אני סובלת מהבעיות שמתוארות בפורום זה, חזור ותאר, בעיקר כאבים וכיווץ באזור הרקטום, ופנימה יותר. אני יודעת שבגסטרו אפשר לעשות סיגמוסקופיה, מעבר לבדיקה שטחית, ולכן רציתי לדעת למי עדיף לפנות. תודה.

ימית שלום, קשה מהודעתך להבין מאיזו בעיה את סובלת, אבל אם אכן מדובר בבעיות הנדונות באופן תכוף בפורום זה סביר שמומלץ לפנות לכירורג קולוקרטאלי, או לגסטרואנטרולוג עם התמחות ספציפית ברצפת האגן.

אני סובלת מזה כ-2 וחצי ממספר מועט של יציאות שהפך עם הזמן לעצירות קשה. המצב הגיע לידי כך שאפילו תה לקסי לא מייצר אצלי יציאה רכה... לדאבוני אם איני מקפידה לשתות תה זה בזמן אני נכנסת למצב שהצואה לא יוצאת החוצה ובדרך לא דרך אני יוצאת מזה. (עם נרות) ואחר כך סובלת מכאבים בפי הטבעת. ניסיתי סיבים מוצויוטל. זה עבד ופתאום כבר לא עובד. מה ניתן לעשות? ומה יכול לגרום לזה שזה תקופה כל כך ממושכת.

רוני שלום, עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, כפי שאת מתארת אצלך, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ורבים מהרופאים שאינם עוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מעאכת העיכול) לא בקיאים באפשרויות הטיפול, ולכן אם את רוצה לשפר את איכות חייך מומלץ לפנות למומחה באחד משני תחומים אלו.

שלום ד"ר זמורה, לפני כחודש וחצי נותחתי לסגירת איליאוסטומי (שאיתה הייתי כמעט שנה), עקב קרוהן. שאלתי, כמה זמן לערך הבטן תהיה עדיין נפוחה מאוד (בעיקר בשעות הערב), ריבוי גזים ושלשולים? זה עניין אינדיבידואלי או של זמן ? חשבתי שמיד לאחר הסגירה תשתפר איכות חיי, והנה אני מסתובבת עדיין נפוחה ועם אי נוחות גדולה. אשמח למילות עידוד בקשר למצב.. תודה מראש.

דבורה שלום, לכל אחד יש תגובה אחרת לניתוח, וזמן החלמה אישי, שלעיתים יכול להיות ארוך יותר (בעיקר אם המעי לא עבד במשך שנה). יחד עם זאת, איני מכיר את פרטי המקרה די הצורך בכדי לתת יעוץ אחראי ולומר "אל תדאגי, הכל בסדר". אם יש לך ספקות, מומלץ בכל זאת להתייעץ עם הכירורג/ית המנתח/ת.

ד"ר שלום שכחתי להוסיף ולשאול: הייתי אצל שני רופאים. אחד מהם נתן לי אבקת מגנזיום , למהול במים להרטיב תחבושת ולשים על הטחור. מהו המגנזיום ומהי פעילותו? האם הוא יעיל כיוון שאני לא רואה שום שיפור. הרופא השני נתן לי מלח אנגלי כשביקשתי ממנו מרשם נוסף של מגנזיום. האם הוא טעה או שהפעולה של המלח והמגנזיום הינה היינו אך? מה יותר חזק ? אודה לך מראש על תשובתך.

מגנזיום בשימוש מקומי (או במי האמבטיה) לרוב יעיל בספיגה של הבצקת הנגרמת מטחורים חיצוניים טרומבוטיים, וגם אני ממליץ עליו לעיתים קרובות. מלח אנגלי במתן דרך הפה הוא משלשל, ואיני ממליץ על משלשלים חזקים, אין לי נסיון בשימוש בו מקומית בפי הטבעת.

אני בת 26, ולאחרונה שמתי לב שמפי הטבעת שלי בולטת גבשושית והוא כבר לא חלק מספר פעמים גם ראיתי דם בעת מתן צואה. אין כאבים או אי נוחות, אבל אני חושבת שאלו טחורים. לא יכולה לשער מאיפה/ממה... למי עלי לפנות על מנת לטפל בזאת? אני חוששת שיצאו עוד. כיצד אפשר להסירם? בתודה מראש

תתחילי מרופא המשפחה, והוא יכול להפנותך הלאה לכירורג/פרוקטולוג

ליאת שלום, תאורך יכול להתאים לקפל עור, שהוא רכיב חיצוני של טחורים, שנשאר פעמים רבות לאחר שטחורים שהציקו בעבר נרגעים. אם זהו אכן הממצא, והוא אינו מציק לך, הוא חסר חשיבות. בשילוב עם מעט דמם, בהחלט יכול להיות שמדובר בטחורים, אך לא ניתן לקבוע אבחנה חד משמעית באינטרנט וללא בדיקה, ואם את בכל זאת מודאגת מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

שלום רב , לפני יום הגעתי למיון עם כאבים עזים , הכירורג איבחן טחורים עם קרישי דם. מאחר ולא נחה דעתי והכאבים היו עזים ביותר, פניתי ליעוץ פרפסור פרטי אשר איבחן פריסורה. והמליץ לטפל בפדיפין כפי שהמליצו לי גם במיון. שלוש שאלות לי אלייך 1. תוך כמה זמן ניכר השפעת הפדיפין בערך ! ( אני מודעת לעובדה שזה ענינן אינדבדואלי). 2 . האים קיים סיכוי כלשהו שהענין יפתר בטיפול משחה ולא אצתרך להגיע לזריקת בוטוקס. 3. האם אכן נכון לחכות יותר מ24 שעות (מתחילת הטיפול בפדיפין) עד למתן הזריקה ,בכדי שהנפיחות והדלקת יתפוגגו מעט. תודה מראש ויישר כח על פורום נהדר !!

רוני שלום, ראשית סליחה על האיחור בתשובה שנבע מהעדרות זמנית. אני מקוה שהתשובה כבר לא רלוונטית כי הכאב חלף... בד"כ ניפדיפין מביא להקלה תוך מספר ימים (עד שבועיים), ובשילוב עם ריכוך יציאות קפדני מביא להטבה ניכרת (בהנחה שהאבחנה אכן פיסורה) בכ 60% מהמקרים. בוטוקס יכול לעזור לכ 80% מאלו שלא הגיבו לטיפול שמרני סטנדרטי, ולדעתי מומלץ לחכול לפחות יממה, ואולי אף מספר ימים, בכדי לומר שהניפדיפין נכשל, ולהמשיך לשלב הבא. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר שלום אני סובלת מטחורים חיצוניים מתחילת ההריון. כיום אני בחודש השביעי להריוני ומצב הטחורים החמיר מאוד. הייתי היום אצל רופא כירורג שהבהיר לי שבמרכז הטחורים ישנו קריש דם, והטיפול הבא המומלץ הוא הטיפול השמרני: סיבים, ירקות, שמן פרמין, שתייה מרובה, מגנזיום על תחבושת רטובה וכדומה. אני מודאגת שכן נאמר לי שבמידה ושום דבר לא יעזור בימים הקרובים אצתרך לעבור ניתוח. שאלתי היא: האים מותר לי לעבור ניתוח בהריון, והרי אסור לי לקחת משככי כאבים. מהו סוג הניתוח? תקופת החלמה ואחוזי הצלחה? האם יש דרך אחרת שבה אוכל להמנע מניתוח? יש לי פעוטה בבית בת שנה, האם הניתוח יקשה על הטיפול בה? אודה לך מראש על תשובתך.

המונח "תצטרכי לעבור ניתוח" כמעט שלא קיים בנושא הטיפול בטחורים, שכן טחורים הם בעיקר בעיה של איכות חיים, ולכן אם את לא מצליחה להסתדר אתם, את צריכה להחליט (בעצה אחת עם רופאייך) שאת רוצה ניתוח, ואז תפקידנו לבצע אותו. נכון שאנו משתדלים שלא לנתח בזמן הריון אם רק אפשר, ולרוב הטחורים משתפרים בטיפול שמרני ומשתפרים באופן ניכר מספר שבועות לאחר הלידה. יחד עם זאת, אם הגעת למצב קיצוני שאת לא מסוגלת לתפקד ולסבול את הטחורים, ניתן לשקול ניתוח כזה גם בזמן הריון. אחרי הניתוח יכולה יהיות תקופה של שבועיים- שלשה בה תתקשי לתפקד, אולם אם כעת הטחורים גורמים לך לחוסר יכולת לתפקד, אז ניתוח יכול לאחר החלמה לשפר את המצב.

לאחר בדיקה אצל רופא כירורג אמר לי הרופא כי הדבר היחידי הוא ניתוח לכריתת הטחורים. הוא איבחן אצלי טחורים פנימיים וחיצוניים גם יחד. הוא לא הסתיר את העובדה כי מדובר בניתוח כואב שתהליך ההחלמה ממנו הוא מלא יסורים. (הוא דיבר על ניתוח בסכין) האם אין אפשרויות אחרות המתאימות למצבי? תודה

טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן ההחלטה לגבי סוג הטיפול תלויה בעיקר ברמת הסבל שלך ובמה שאתה מעוניין כטיפול. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים לטחורים, חלקם יותר "אגרסיביים" וחלקם פחות, וככלל ככל שהטיפול יותר "אגרסיבי" הוא כרוך בתקופת החלמה יותר קשה (אבל בסוף זה עובר) ולרוב גם ביעילות גבוהה יותר. סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, אני סובל כבר קרוב ל-5 שנים מתופעה די מביכה. באיזור פי הטבעת (לא בטבעת עצמה) בחלק הפנימי של הישבן השמאלי (שקרוב לפי הטבעת) יש לי מעין גוש שמדי פעם "מתמלא" ומננפח ומפריש מין נוזל לבנבן (דמוי מוגלה נוזלית). בבדיקה עצמית שעשיתי ראיתי כי במקום ממנו יוצאת ההפרשה ישנו מעין חורים קטנטנים ומדי פעם ההפרשה עוברת ממקום למקום. יש לציין כי להפרשה יש ריח לא נעים. הדבר מסב לי עוגמת נפש אדירה ואני נבוך מאוד לגשת לרופא. יש לציין שזה כלל לא כואב אם כי די מגרד. האם יש מושג מה זה יכול להיות? האם יש טיפול מונע מבלי לגשת לרופא? תודה מראש.

קוראים לזה טחורים ורצוי שתיגש לרופא ומהר. אין מה להתבייש!!!

לביישן שלום, התלונות שאתה מתאר יכולות להחשיד לפיסטולה של פי הטבעת, ואם זוהי אכן האבחנה, זה מצב מציק שאינו חולף מאליו, וניתן לטפל בו ולמנוע את הסבל הכרוך בכך, ולכן מומלץ מאד להתגבר על הבושה ולגשת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולטיפול. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. לרוב ניתן להעריך את מידת מעורבות השרירים בפיסטולה בבדיקת כירורג מנוסה, אולם אם קיים ספק לגבי מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, ניתן לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. אם הפיסטולה שלך אינה מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, זהו לרוב הניתוח המועדף. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח מחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. לגבי דבק ביולוגי, יש כיום מחקר רפואי המתבצע בבתי החולים העמק ותל השומר, במסגרתו ניתן הדבק בחינם. חומר חדיש נוסף נקרא Surgisis, וגם הוא מוכנס לתעלת הפיסטולה ומעודד את ריפויה. הנסיון הראשוני בחומר זה מראה כי שיעור ההצלחה שלו כנראה גבוה יותר משל דבק, אך עלותו גבוהה בהרבה, ולצערנו הוא אינו זמין כיום במרבית בתי החולים הציבוריים.

שלום לך דר. אני כתבתי לך פה לפני כמה ימים על תופעה מוזרה שכנראה יש לי פיסטןלה בשלפוחית השתן רציתי לשאול אותך משהו,מה הסיכוי שיאשרו לי טיפול ברמיקייד? אני חולה כבר 9 שנים , תמיד אובחנתי כחולת קוליטיס עם חשד לקרוהן,לפני שנה נוצרו לי שתי פיסטולות ,אחד בנרתיק השניה בפי טבע,ואני עדיין מאובחנת כחולת קוליטיס עשיתי את כול הבדיקות האפשריות ועדיין הכל מצביע על קוליטיס.הרופאה שלי לוחצת עליי לעשות את גלולת המצלמה למרות שבבדיקת בריום ראו שיש לי הצרות במעי,אני לא רוצה לעשות את הבדיקה הזאת אך אני יכולה לקבל אישור לרמקייד? כי אף טיפול כבר לא עוזר לי,ואני כולי מיואשת ,איני אוכלת כבר שנה אלא רק מודולן כי יש לע כאבי בטן ,והדלקת תמיד פעילה אני בנתיים לא רוצה ניתוח ,חוץ מזה הרופאים לא יודעים איזה ניתוח לעשות כי הם לא יודעים מה יש לי קרוהן או קוליטיסאני רוצה לנסות לפני שאני מחליטה על ניתוח את הרמקייד!! מה אפשר לעשות? אין לי כבר כוח למחלה הזאת!!!!

דיקלה שלום, ראשית התנצלותי על האיחור בתשובה שנבע מהעדרות זמנית. שנית- אין מצב ליאוש!!! רמיקייד הוא טיפול מקובל למחלת קרוהן, ואינו מקובל לאולצרטיב קוליטיס (מחוץ למסגרות מחקריות). בכדי שתוכלי לקבל אישור לרמיקייד, סביר שיהיה צריך להגדיר את מחלתך כמחלת קרוהן, ואם יש לך פיסטולות כמתואר וגם היצרות במעי הדק, לי זה נראה מאד מאד חשוד למחלת קרוהן, אלא אם אני מפספס משהו. מעבר לכך, ההליך הבירוקרטי של אישור קופת חולים למתן רמיקייד תלוי במידה רבה בהמלצת הגסטרואנטרולוג/ית שלך לטיפול זה. אם למרות טיפול שמרני מקסימאלי את לא מצליחה מזה כשנה לחזור לחיים פעילים, עד כדי יאוש, בהחלט יש מקום לשקול גם התערבות ניתוחית, והעובדה שלא ברור בודאות מהי מחלתך אינה שוללת זאת. גם במצבים בהם יש לנו ספק אם מדובר בקרוהן או באולצרטיב קוליטיס ישן דרכי פעולה כירורגיות המקובלות במצבי אי ודאות אלו. אמנם לניתוח יש "מחיר", שיכול פעמים רבות להיות כרוך בהתקנת סטומה (לרוב זמנית!!), אך זה יכול להחזיר אותך למסלול של חיים פעילים.

שלום ד"ר בבקשה,אני מעל 50 המעיים מציקים שנים רבות ושילשלשולים נוראיים בלי אפשרות שליטה בכלל אבל כאשר אני עושה חוקן,כלומר כאשר המעי הגס ריק מאוכל יש לי שקט (לא מושלם) ואני יכול תפקד.מה זה אומר? כל הרופאים בגסטרו וכל הטיפולים לא עוזרים וזה אומר שכשיש מזון בבטן יש כאבים ולחץ על היצאה ויש רצןו להתפנות.משהו דפוק בעיצבוב של המעי ואני סובל מאוד ונכה 100 אחוז בשל כך. נסיונות תזונה ממש עוזרים במעט,כל הזמן גזים וכאבים ורצון להתפנות ושילשולים,אני צמוד לשירותי והיו לי כבר טחורים,זה נורא. מה שאני מבין שזה מחוץ למעי הגס כי המזון ממלא את המעי הגס ואז יש כאבים וחוסר שקט. מה לעשות ? יש אולטראסאונד שיכנס פנימהחוץ מקולונוסקופיה שיכול להגיד מה מסביב למעי דפוק ? למה הלחץ הזה ? אולי זה בעצמים שמוליכים משם למוח ? פסיכיאטר לא עזר לי,רק הזיק. תודה

יואל שלום, אני מבין מאד את סבלך אך בוודאי שלא אוכל לתת אבחנה באינטרנט וללא היכרות מעמיקה עם כל הפרטים, בבעיה שמספר רופאים כבר ניסו ולא הצליחו לפתור. ככלל, לא סביר בעיני שהבעיה היא מחוץ למעי. אמליץ כי תפנה לגסטרואנטרולוג המתמחה ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול (יש דבר כזה!)

אני אתחיל בתקציר, אני מטופלת שלך שסובלת (טוב, לא נראה לי שיש מישהו שנהנה מזה..) מפיסטולה פריאנלית, אחרי ניתוח של הכנסת חוט סיטון רופף, מועמדת להדבקה. לפני חודש בערך התחלתי לסבול מכאבים ונפיחות סמוך לפתח הפיסטולה, חששתי ששוב נוצר אבצס, ופניתי למיון, שם קיבלתי אוגמנטין ונאמר לי שאין צורך לנקז כיוון שמדובר באותה פיסטולה. בפניה קודמת שלי אליך כאן, המלצת לי למרוח על המקום משחה נגד תפרחת חיתולים, וכך עשיתי. המקום נראה עור מגורה, בצבע סגול, נפוח, כשמסביב העור נראה מתקלף, וכואב נורא במגע או בישיבה. מאז אתמול, גיליתי שנפער חור(!!!!) חדש.. וגם הוא מפריש.. אותו צבע הפרשה כמו מהפתח ה"ישן"...והמרחק בין שני החורים הוא בערך 2 ס"מ. ממה שאני מבינה מדובר בפיסטולה חדשה??? או בפתח שני של אותה אחת??? אני אובדת עצות.. ומתה מפחד.. אני צפויה לצאת ביום ראשון (מחר...) לקורס בן חודשיים בתנאי פנימיה, ולא רוצה לפספס אותו.. האם המצב החדש מחייב ביקור במרפאה??? מה אני יכולה לעשות כדי להקל על המצב?? (ובבקשה, אל תגיד לי אמבטיות, כי התנאים בקורס לא יאפשרו לי...) סליחה על המסר האורך, ותודה מראש... שבוע טוב!!!!

יערית שלום, סליחה על העיכוב בתשובה, שנבעה מהעדרות של מספר ימים. ראשית- ברור שאת יכולה לצאת לקורס אם את יכולה לעמוד בכך עם הפיסטולה, ולא סביר שהקורס כשלעצמו יגרום לנזק כלשהו. שנית, כדאי בכל זאת שתגיעי לבדיקה בהקדם האפשרי, גם באמצע הקורס אם אפשר. בהצלחה בקורס

לפני כשש שנים סבלתי מטחורים ופיסורה. לאחר זמן מה הבעיה נפתרהץ כיום אני חשה בקצה פי הטבעת כי קיימת בליטה, האם ייתכן כי אלו טחורים חיצוניים? חשוב לציין כי איני סובלת מדימומים בקיבה? האם ישנם מצבים בהם זה נותר קבוע ולא נעלם? תודה עם תשובתך, איילת

איילת שלום, תאורך יכול להתאים לקפל עור, שהוא רכיב חיצוני של טחורים, שנשאר פעמים רבות לאחר שטחורים שהציקו בעבר נרגעים. אם זהו אכן הממצא, והוא אינו מציק לך, הוא חסר חשיבות. אציין רק שלא ניתן לקבוע אבחנה חד משמעית באינטרנט וללא בדיקה, ואם את בכל זאת מודאגת מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

בת 34 סובלות מהתכציות חזקות של הבן פעם שלשולים עציריות ירדה במשקל של 10 קילו גם מבחילות חזקות פעם יש תאבון פעם אין אני צריכה לעבור בדיקה של המעי הגס ומפחד שאין לי סרטן אשמחלשמוע מה הספטומית של המחלה זאת ואם זה תואם לשלי

שלום לנמרה סרטן המעי הגס אינו שכיח לפני גיל 50, והסיכוי לפתח גידול ממאיר של המעי הגס בגיל 34 נמוך מאד. התלונות שאת מתארת אופייניות הרבה יותר למחלות שפירות שונות של המעי, כגון מחלות דלקתיות או תפקודיות. יחד עם זאת, בהחלט מומלץ לבצע קולונוסקופיה, הן בשביל לנסות לאבחן מחלה שפירה שיכולה להסביר את תלונותייך ולכוון את הטיפול, והן בכדי לשלול חד משמעית גידול של המעי, כך שתוכלי לישון בשקט בלילה.

אני אמור לעבור בקרוב ניתוח לקטיעת חלק מהמעי בשל תהליך גידולי בסיגמא. האם אכן יש הבדל מהותי בין שני הניתוחים? קראתי שגם בלפרוסקופי יש חתך של 5-7 ס"מ להוצאת המעי, בעוד ברגיל מדובר על 10 ס"מ. מה ההבדלים המהותיים בין השניים? תודה.

ניתוח להסרת מקטע מעי גס, כגון הסיגמואיד קולון, חייב קודם כל להיות ניתוח נכון וטוב מבחינה אונקולוגית, בכדי לתת את הסיכוי המירבי להחלים מהמחלה. ניתוח כזה יכול להתבצע בשיטה פתוחה, בה מבצעים חתך בדופן הבטן המאפשר עבודה דרך החתך בתוך חלל הבטן (לרוב מדובר בחתך של כ 15-25 ס"מ), או בטכניקה לפרוסקופית, בה מבצעים מספר חתכים קטנים (של עד 12 מ"מ), דרכם מנפחים את חלל הבטן בגז, מכניסים מצלמה ומכשירי ניתוח, ומבצעים את הכריתה ללא פתיחת הבטן. בסופו של דבר צריך לבצע חתך של כ 4-5 ס"מ בכדי להוציא את המקטע שנכרת. מבחינת הכריתה או ההשקה (חיבור החלקים חזרה) שמבוצעת, אין הבדל במה שמבוצע בשתי השיטות, ולכן התועלת והסיכונים אינם שונים מהותית. הניתוח הלפרוסקופי יותר קוסמטי, ולרוב קשור בהתאוששות יותר מהירה (בעיקר ההתאוששות בבית לאחר השחרור, עד לחזרה לפעילות מלאה), אולם יותר מורכב טכנית ודורש מיומנות טובה בניתוחים אלו על מנת לבצעו כהלכה.

שלום רב. איזו פעילות ספורטיבית אינה מומלצת לחולי טחורים, כגון: ריצה, קיפופי בטן, הרמת רגליים בעמידה או שכיבה וכו'. תודה רבה, שרוליק

פעילות גופנית שיכולה להחמיר טחורים היא פעילות הקשורה בהרמת משאות כבדים, כגון הרמת משקולות (במאמץ רב). פרט לכך, פעילות גופנית בעקרון לא מחמירה את הטחורים, אולם יתכן כי תהיה לך אי נוחות מסויימת בשל הטחורים בביצוע פעילויות שונות.

שלום רב, אני בת 21 ומצאו אצלי תסמונת במעי הרגיז אני צריכה לעשות גסטרו ולא יודעת בדיוק מה זה ואיך עושים זאת. אשמח לקבל תשובה ומעבר לכך לדעת מהי בדיוק התסמונת הזו, אם יש לה טיפול וממה היא נובעת. תודה מראש

מור שלום אנא הפני שאלה זו לפורום גסטרואנטרולוגיה http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-904,m-Doctors,a-Forums.html

שלום לך ד"ר יש לי קוליטיס עם חשד לקרוהן בגגל פיסטולות בנרתיק ופי הטבעת, עברתי ניתוח סיטון לפני חצי שנה בערך עכשיו קורה לי משהו מוזר,אני מתקשה לעשות פיפי,לוקח לי זמן עד שיוצא פיפי ,אבל כשאני מתאפקת לפיפי הרבה זמן אני מקבלת כאבי בטן ולא רק זה אלא שהפפי יוצא דרך פי הטבעת (בכמות קטנה) כול המצב הזה מלחיץ אותי!1 האם יש לי פיסטולה חדשה בין המעי לשלפוחית ? או האם בזמן ניתוח סיטון פגעו באחד האיברים וזה מה שנגרם? חייבת לציין שעשיתי סי טי בחודש יוני ולא ראו שום פיסטולה (אבל אז עדיין לא הייתה לי את התופעה המוזרה) אשמח אם תסביר מה התופעה הזאת,האם זה מסוכן? האם זה יעבור לבד? או טיפול אנטיביוטי ללא ניתוחים וללא בדיקות? כי אין לי כבר כוח לכול זה!!! תודה

דיקלה שלום, ראשית- לא להתייאש!!! מחלות מעי דלקתיות כוללות את מחלת אולצרטיב קוליטיס וקרוהן, ושתיהן מחלות מעי דלקתיות שאיננו יודעים מה גורם להם. במחלת אולצרטיב קוליטיס מעורב אך ורק המעי הגס, בעוד בקרוהן יכול להיות מעורב כל קטע של מערכת העיכול, כולל פי הטבעת. לעיתים מחלת קרוהן מערבת בזמן מסויים רק את המעי הגס, מצב הנקרא קרוהן קוליטיס, ואז קשה מאד להבדיל קלינית בין 2 המחלות האלה. פיסטולות סביב פי הטבעת או בין הרקטום לנרתיק אכן לא אופייניות לאולצרטיב קוליטיס, ולכן מעלות חשד שאכן מדובר במחלת קרוהן. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלות אלו, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין (באולצרטיב קוליטיס כריתה כירורגית של כל המעי הגס למעשה מרפאת את המחלה, אך במחיר של חיים ללא מעי גס, לרוב עם פאוץ', וניתוח כזה מבוצע רק באינדיקציות של מחלה שלא נשלטת בתרופות, או חשש להתפתחות גידולי מעי). מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. לעיתים מחלת קרוהן יכולה ליצור פיסטולות בין מעי חולה ובין שלפוחית השתן, או חלקים אחרים של מערכת השתן. פיסטולות בין איזור פי הטבעת לדרכי השתן כמעט אינן אפשריות, שכן מבחינה אנטומית הנרתיק מפריד ביניהם, ולכן לא סביר גם שמדובר בפגיעה בארעה בעת הכנסת הסיטון. לרוב פיסטולה כזו תתבטא בזיהומים בדרכי השתן ובשתן מעורב באויר. לעיתים נדירות יותר יכולה להיות דליפת שתן דרך הרקטום. לרוב הפיסטולות האלה קטנות, וקשה לראות אותן בבדיקות הדמיה, אולם לעיתים ניתן לראות ב CT אויר בשלפוחית השתן, שיכול לרמז על פיסטולה כזו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המטפל לבירור. אני מבין שבטח נמאס לך מרופאים וכד', אבל בטיפול נכון ניתן לשפר את איכות חייך, וללא טיפול איכות החיים עלולה להתדרדר.

אמי בת ה-61 עשתה בדיקת דם בה התגלתה אנמיה חריפה (המוגלובין באיזור 7) פרט לערכים הקשורים בכדוריות הדם האדומות שאר הערכים היו תקינים. הרופאים מייחסים אנמיה זו לפגיעה במערכת העיכול. בדיקת הדם התבצעה באופן מקרי לגמרי ואמי מרגישה טוב. האם ייתכן כי קיים אצלה גידול ממאיר? אלו בעיות נוספות במערכת העיכול יכולות לגרום לאנמיה זו?

אנמיה מחוסר ברזל יכולה להגרם עקב דימום ממערכת העיכול, ויכולה להגרם בשל בעיות שפירות או ממאירות של דרכי העיכול. מומלץ לבצע גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה בנסיון לאתר את מקור הדמם. אם לא ימצא כל ממצא, מומלץ לבצע הדמיית מעי דק (למשל CT מכוון למעי הדק), למרות שדמם ממקור זה פחות שכיח. כמו כן, אם יש לאמך דימום נרתיקי, מומלץ להבדק על ידי גניקולוג.

תודה רבה

האם ייתכנו בעיות נוספות הגורמות לדימום במערכת העיכול שבהן החולה מרגיש טוב מלבד גידולים ממאירים ושפירים?

שלום דר' אני סובלת מכאב בפי הטבעת, בדופן לכיוון החלק הקדמי של הגוף. כאב לא ב"בשר החיצוני", כלומר אין זה טחור חיצוני(אני יודעת להגיד שלא זו הבעיה כי סבלתי מבעיה זו בעבר) אלא כאב ש"בגיד" או "בשר" שבעצם הנמצאת בדופן הקידמי. הכאב נוצר ומתחזק לאחר הליכה מאומצות לשם הספורט. אין לי בעיה עם יציאות ואין תחושת כאב בזמן יציאה פעולה שאינה חדשה לגוף, שכן אני נוהגת לעשותה שנים, בערך 3 פעמים בשבוע. ממה יכולה לנבוע הכאב?? תודה רבה ג.

כאב באיזור פי הטבעת יכול להווצר מסיבות רבות, כולל בעיות שכיחות של טחורים ופיסורה, בעיות בהרפיה ובהתכווצות של שרירי רצפת האגן, ועוד. אם זה פוגע באיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה ולבירור, שכן ברבות מהבעיות האלה ניתן לטפל ולשפר את איכות החיים.

שלום. לאחרונה (לפחות 3 שבועות. אולי יותר ולא שמתי לב) אני רואה בשתן מין שכבה דקיקה שקופה שצפה. זה לא מחומרי ניקוי בשירותים כי זה קורה רק אחרי הטלת שתן אצלי. מין שכבה דקיקה ולא אחידה ושקופה שצפה (אולי זה שומן בשתן??) - מה זה יכול להיות? לרקע כללי - יש לי קרוהן, ואני במינון יורד של פרדניזון - כרגע על 7.5 מ"ג. האם זה יכול להיות תופעת לוואי של הפרדניזון? ומה זה? אין לי כאבים בד"כ בהקשר של השתן. אודה לתשובתך - זה קצת מדאיג אותי. ואני לא רוצה סתם ללכת לרופאת המשפחה ולשמוע שוב - הכל תקין. כאילו סתם באתי.

איני מכיר תופעת לואי כזו של טיפול בפרדניזון. לעיתים רחוקות מחלת קרוהן יכולה ליצור פיסטולות בין מעי חולה ובין שלפוחית השתן, או חלקים אחרים של מערכת השתן. לרוב זה יתבטא בזיהומים בדרכי השתן ובשתן מעורב באויר. על פניו, תלונותיך לא נשמעות מתאימות לכך, אולם אם יש ספק ניתן לגשת לרופאת המשפחה ולבקש לבצע בדיקת שתן לכללית ולתרבית.

מעניין שאתה אומר - לפעמים זה מה שיש קצת. חוץ מחוסר הצלילות המלא. מצד שני - אין לי כאבים למטה לרוב. אני לא מודאגת בטירוף מזה, אבל זה נראה לי לא רגיל כ"כ.

הובחנתי כחולת קוליטיס לפני 7 חודשים, מטופלת ברפאסל, מזה כמה חודשים יש לי כאבי בטן חזקים מצד שמאל בטן תחתונה, ומזה חודשיים דימומים רבים והפרשות דלקת שמלוווה בעצירות, האם אני צריכה לעבור שוב קולונסקופיה, (עברתי קולנקופיה לפני 7 חודשים ) והמצב הולך ומדרדר אני ממש מיואשת ומפחדת , הדם הינו דם אדום ממש.

נילי שלום, ראשית- לא להתייאש!!! מחלות מעי דלקתיות כוללות את מחלת אולצרטיב קוליטיס וקרוהן, ושתיהן מחלות מעי דלקתיות שאיננו יודעים מה גורם להם. במחלת אולצרטיב קוליטיס מעורב אך ורק המעי הגס, בעוד בקרוהן יכול להיות מעורב כל קטע של מערכת העיכול, כולל פי הטבעת. לעיתים מחלת קרוהן מערבת בזמן מסויים רק את המעי הגס, מצב הנקרא קרוהן קוליטיס, ואז קשה מאד להבדיל קלינית בין 2 המחלות האלה. מהודעתך קשה להסיק מאיזו מהמחלות נראה שאת סובלת. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלות אלו, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין (באולצרטיב קוליטיס כריתה כירורגית של כל המעי הגס למעשה מרפאת את המחלה, אך במחיר של חיים ללא מעי גס, לרוב עם פאוץ', וניתוח כזה מבוצע רק באינדיקציות של מחלה שלא נשלטת בתרופות, או חשש להתפתחות גידולי מעי). מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. להערכתי את מקבלת טיפול תרופתי מתון מאד, ואם המחלה אינה נשלטת בטיפול זה, נראה שיש לשדרג את הטיפול התרופתי. סביר שאין צורך לבצע קולונוסקופיה חוזרת, שכן האבחנה כבר קיימת, והטיפול ניתן על מנת לשלוט היטב בסימפטומים ובסבל, ולא לפי המראה הקולונוסקופי של המעי. הייתי ממליץ כי תפני לגסטרואנטרולוג המטפל בהקדם האפשרי להתאמת הטיפול התרופתי לרמת הפעילות של מחלתך.

האם ידוע לך שם של רופאה העוסקת בפרוטולוגיה

באיזור המרכז: ד"ר חגית טולצ'ינסקי ד"ר עדה רוזן באיזור הצפון: ד"ר יאנה גליס

שלום ד"ר זמורה. אני בן 35 כיום סובל לסרוגין מטוחרים פנימים צונחים ברמה 3.5 (לאחר יצאה קשה או לאחר עמידה ממשוכת או עבודה פיסית ממושכת)דימום מאוד נדיר . אך לאחר שהיה לי דימום כמה פעמים רצוף. אז קראתי על האתר של ד"ר שכטר לפני חצי שנה שמנתח בשיטת הדופלר בלי כאבים ובלי הרדמה.זה היה סיוט כאבים בלתי ניתנים לתאור כמה זה כואב וכאבי תופת במשך שבוע וחצי. אך העיקר שהיה לי לפני חודש שוב דימום והצניחה לא נפתרה בכלל. הוצע לי לעבור ניתוח סטפלר שהוא מיועד יותר לטיפול בטחורים צונחים מאשר דופלר. שאלתי כזו אם אתה ממליץ על אחד שלא יכול לסבול כאבים כשיטה הכי קרובה לפתרון או הפתרון המלא בסטפר? ד"ר שכטר אמר לי שתפר לי 3 עורקים כמה עוד אפשר לתפור האם תמיד טחורים יכולים לחזור. שוב תודה על היחס נ.ב באיזו שיטה אתה מנתח מה אתה ממליצ על בעיה כשלי

ערן שלום, מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו, ואני מצטער לשמוע שפעולה גרמה לך סבל רב. אציין רק שרוב הכירורגים העוסקים בכך מבצעים פעולה זו בחדר ניתוח עם טשטוש או הרדמה קצרה. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, וחשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה בעשור האחרון, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. אישית, אני מבצע את כל קשת הטיפולים שהוזכרו פה, והחוכמה היא לבחור נכון, במשותף עם המטופל, הטיפול הנכון למטופל הנכון. לאחר כל סוג טיפול חשוב להקפיד על הרגלי יציאה נכונים לטווח ארוך, בכדי לצמצם למינימום את הסיכוי לחזרה של הטחורים בעתיד.

ד"ר שלום האם יש שיטה עדיפה על אחרות בטחורים פנימים צונחים.אתה אומר ששיטת HAL היא טובה אך לא מתאימה לכל אחד שיטת PPH היא טובה אךלא מתאימה לכל אחד. אתה יכול בבקשה לפרט יותר מה הכוונה לא מתאים לכל אחד. לי למשל אמר הרופא שסטפלר מיועד לטחורים צונחים בעיה ממנה אני סובל. מאשר HAL שנועד יותר לעצור דימום. האם יכול להיות הסיבה שהניתוח מבחינתי לא הצליח ואני רוצה לעשות ניתוח נוסף כי צווחתי ובכיתי עד שיצא מריכוז. אגב בדוח ניתוח כתוב בהיה לי טחורים פנימים ברמה 3.5 והוא תפר לי 3 עורקים .האם יכול להיות שכל רופא יראה רמה אחרת של טחורים? תודה רבה.

בן 41,סובל מקיבה רגישה שנים רבות (יציאות מרובות במהלך היום,קיבה רגיזה).קורה שיש לי יציאות עם דם,לפעמים שטף של דם מתפרץ ולפעמים שרידי דם בנייר.אין אני סובל מטחורים.בעבר הרופאה איבחנה חיידק,טופלתי באנטיביוטיקה שפתרה תבעיה לפרק זמן קצר אך הסימפטומים חזרו במהרה.חושש מפצע מדמם בקיבה.אנא עזור לי לאבחן תבעיה. בתודה מראש.

יש הרבה סיבות אפשריות לדימום דרך פי הטבעת, ובעיקרון אנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדמם דרך פי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות, לפי מקור הדמם. כשהדמם נובע מפי הטבעת עצמו, הוא לרוב אינו מסוכן, ויכול לנבוע מגורמים שונים כגון טחורים ופיסורה. גורמים אלו פוגעים בעיקר האיכות החיים, וזו הסיבה העיקרית לטפל בהם. הקבוצה השניה היא דמם שמקורו במעי הגס, ויכול לנבוע מסיבות שונות, כולל גידולים טרום ממאירים או ממאירים של המעי הגס. במצב זה, גילוי מוקדם יכול להציל חיים. נדיר שכיב קיבה או תריסריון ("פצע מדמם בקיבה") גורם לדם טרי בפי הטבעת, ובוודאי לא לדם בעת בניגוב. אם יש לך דמם ולא בצעת בדיקה של המעי הגס בשנים האחרונות, הייתי ממליץ לבצע בדיקת קולונוסקופיה . אם היא תהייה תקינה, נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. אם הדמם ימשך הייתי ממליץ לך לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

בהמשך לשאלתי לסרטן מעי גס לבת 25. אז לסבתי התגלה סרטן מעי גס בגיל מאוחר משהו כמו גיל 70. (אולי עוד היה לפני אך לא בדקה זאת). אז כן יש סיפור במשפחה. אם כן מה פשר הדם שמופיע על נייר הטואלט לאחר יציאה? גם יש לי דימומים חומים. היציאה לא קשה ועדיין מופיע טיפה דם על נייר טואלט. זה אופייני לסרטן? כי קראתי שיש צואה עם דם וזו אחת האבחנות. אני די חרדה והבדיקה ייקח לה עוד הרבה זמן עד שתעשה. (עניין של תורים וכו). לתשובתך אודה.

גם אם סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל מבוגר, הסיכוי לסרטן מעי גס בגיל 25 נמוך מאד, ומרבית הסיכויים שהדמם נובע מבעיות שפירות שונות של איזור פי הטבעת. יש לך אינדיקציה לבדיקה של המעי הגס, ואם את בחרדה (למרות הסיכוי הנמוך) אז תנסי להקדים את התור.

אני בן 23 וכבר שנתיים - שלוש פעם בחודשים או יותר אני מתעורר באמצע הלילה מכאב בישבן. ההרגשה היא כמו עצירות. אחרי 30 דק' ההרגשה עוברת. לפני מספר שנים קראתי בספר רפואי כי מדובר בתופעה לא מוסברת שקיימת אצל גברים בגיליים 20 עד 24 - סוג של "גדילה" אשמח אם תסביר לי על הבעיה אם היא קיימת

יש תופעה של כאבים התקפיים בישבן (שלא אפיניים דווקא ללילה), מסיבה שאינה ידועה (ונקראת בשפה מקצועית proctalgia fugax), ולא ידוע לי שהיא קשורה בגדילה. הייתי ממליץ שתפנה לכירורג קולורקטאלי לבירור ושלילת כל סיבה אחרת. אם אכן זו האבחנה, היא אינה מסוכנת אך יכולה להיות מציקה, וניתן לנסות לטפל בה במשחה המכילה תרופה מרפת שרירים ולעיתים אף בתרופות בהן מטפלים לעיתים באסטמה (המנגנון בו זה עוזר לא לגמרי ברור).

תודה רבה

תודה רבה

תודה רבה

אני בת 25 ואני חוששת מסרטן מעי גס , אני סובלת מכאבי בטן, נפיחויות וגזים ולאחרונה הגזים מסריחים ביותר. כמו כן יש לי עצירות כרונית ולאחרונה יש לי דם בנייר טואלט לאחר יציאה. יש לציין שאני סובלת מפיסורה אך לעולם לא יצא לי דם מהפיסורה. אני מאוד מוטרדת. אני אעשה כמובן קולונוסקופיה אך מאוד לחוצה בנתיים ומעוניינת לחוות דעת. אני כבר שנים סובלת מעצירות ומקיבה רגישה, אבל הדם והגזים די מטרידים אותי.

חלי שלום, סרטן המעי הגס בגיל הצעיר נדיר מאד, והסיכוי לבחורה בת 25 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס לפתח גידול כזה נמוך. אם את מאד חרדה אז כדאי לבצע קולונוסקופיה, ואם היא תהיה תקינה תוכלי לישון בשקט. לגבי העצירות, ניתן לנסות לרככן באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 10-12 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין ופגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם לא תהיה הטבה מספקת כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המתמחה בתנועתיות מערכת העיכול לבירור העצירות, שכן ברוב המקרים ניתן לעזור, ולשפר את איכות החיים.

שלום רב ד"ר זמורה. ראשית תודה לך על התייחסותך. אני מצטערת על הפרטים המבולבלים בהודעתי הקודמת. אכן בן זוגי עבר כריתה חלקית של המעי בניתוח חירום שבוצע לפני שלושה חודשים. ויש לו אליאוסטמה זמנית. הוא עבר את הניתוח בארצות הברית. יש לו דימומים מפי הטבעת וגם אל תוך השקית התקועה לו בבטן. רופא בדק אותו אתמול ואמר לו שהדימומים אל השקית הם כתוצאה ממזון שאכל. כעת הוא צריך לעבור את השלב השני בניתוח - כריתה מלאה של המעי. ובסופו של דבר ניתוח שלישי שהוא סגירה סופית. השאלה שלי היא - על מנת לכרות את שארית המעי הגס כמה זמן מומלץ לחכות עד לביצוע הניתוח השני? (הניתוח הראשון בוצע לפני שלושה חודשים) האם הדימומים הם חלק מהתהליך? בן זוגי בירר ונאמר לו שבית החולים קליבלנד קליניק באוהיו הוא המומלץ ביותר עבורו (ד"ר ויקטור פאזיו). האם תוכל להמליץ לנו על רופאים נוספים בארצות הברית שיוכלו לבצע את הניתוח השני? תודה מראש

חנה שלום, לרוב אנו מחכים לפחות 3 חודשים מניתוח לכריתת חלק מהמעי הגס ועד לניתוח השלמת הכריתה והתקנת פאוץ'. אם הוא היה על סטרואידים במינון גבוה וירד מהם לאחרונה, אז לעיתים אנו ממתינים עוד מספר שבועות בכדי להתרחק מהם. אם הדמם קל ואינו גורם לחולשה או אנמיה, זה לא נראה לי בעייתי במיוחד. לגבי הדמם מהסטומה עצמה, הוא לרוב מהגבול בין הסטומה לעור, ויש להקפיד על הדבקה הדוקה של השקית. לגבי דמם מהרקטום, סביר שהוא בשל הרקטום המודלק שנשאר, וניתן לשקול לטפל בו בחוקנים, אך מומלץ כי רופא מומחה לתחום הבקיא בכל פרטי המקרה יחליט על כך. ישנם בארה"ב מספר מרכזים מאד מנוסים בניתוח זה, וקליבלנד קליניק באוהיו וכן קליבלנד קליניק פלורידה ומאונט סיני בניו יורק הם רק כמה דוגמאות. הניתוח גם מבוצע כשגרה על ידי מספר כירורגים קולורקטאליים בארץ. בהצלחה.

המון תודה לך

שלום רב, שאלה לגבי טחורים והחמרה בהריון: מאז ההריון הקודם שלי, מלפני 4 שנים אני סובלת מטחורים חיצוניים. אבל מלבד כאב או אי נוחות נדירים ביותר - מעבר ל"מפגע האסטטי" לא סבלתי מהם יותר מדי בשנים שעברו, ומכיוון שהנחתי שהם עלולים לצאת שוב בהריון נוסף החלטתי לא לנתח או לטפל. כעת אני נמצאת בשבוע 19 להריון השני ומזה כחודש יש החמרה משמעותית במצבם. התחלתי להשתמש במשחות הפרוקטו שניתן לקנות ללא מרשם, ולהזהר מאוד בכל מגע באזור, כולל מגבונים מיוחדים וכו', אולם בשבועיים האחרונים זה די מבהיל, יש דימום קבוע מהמקום, לא רק בעת "שפשוף" אלה סתם כך במהלך היום. אני קצת מבוהלת מזה ואשמח להמלצה איך אפשר להתמודד עם זה בהנחה שזה גם יחמיר ככל שיתקדם ההריון והלחץ על האזור יגבר. תודה מראש. K

K שלום, טחורים אכן נוטים להחמיר בזמן הריון וכן יכולים להחמיר בזמן לידה וגינאלית (אך אינם מהווים סיבה ללידה קיסרית, אלא אם את מעדיפה זאת בכדי לצמצם את הסבל מהטחורים לאחר הלידה). הסבל הנוכחי שלך מובן וצריך לנסות לצמצם אותו ככל הניתן בטיפול שמרני, מאחר שאנו משתדלים להמנע מטיפולים כירורגיים בזמן ההריון אם אפשר. הטחורים בד"כ משתפרים כשבועיים-שלשה לאחר הלידה. בינתיים כדאי להקפיד על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן כאמור להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה (לפחות 10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא וניתנים לשימוש גם בגמן הריון) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים. ניתן גם לעשות אמבטיותבמים נעימים. אם עדיין אין הקלה מספקת מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

האם הוא מנוסה בתחום הניתוחים הלפרוסקופיים?

פורום זה מיועד לספק מידע רפואי ואינו מיועד לחוות דעה על רופאים ספציפיים.

בזמן האחרון קשה לי עם הצואה...יש חתיכות גדולות של צואה ואני מרגיש לחץ גדול מידי בזמן ההוצאה של הצואה..ואז יש חתיכות צואה די גדולות והצבע שלהם בהיר וגם קהה..יש לי בעיות של חרדות ואני יודה אם תוכלו לעזור לי בבעיה זו.אני בן 28 לידע כללי.

אם אתה סובל מעצירות, ובעיקר אם סבלת בעבר מטחורים (שכנראה כיום אינם פעילים במיוחד), מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה (לפחות 10 כוסות שתייה ליום). ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא). אם אין שיפור מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג ליעוץ.

אני מבין אבל רשמתי עוד מידע למעלה...מבקש שתסתכל בתוספות שרשמתי...יודה על כל עזרה.

שלום רב. בן זוגי מאובחן כחולה קוליטיס. הוא נטל תרופות מזה כשלוש שנים עד אשר חש ברע ונאלץ לעבור את הניתוח ללפני כשלושה חודשים. הרופא המנתח אמר שזהו רק השלב הראשון בניתוח. התקינו לו פאוץ'. בקרוב הוא צריך לעבור ניתוח שני בו יסירו לו את יתר המעי החולה. הבעיה היא שכחודש לאחר הניתוח החל בן זוגי לדמם מפי הטבעת ומהפאוץ'. הדימומים מופיעים כמה פעמים בשבוע. אנו חוששים מאוד ולא יודים מדוע הוא מדמם משני המקומות. אנא עזרתך.

אם לא ציינתי הוא עבר קולונוסקופיה ולא נמצא שום דבר חריג. אבל הדימומים נמשכים גם מפי הטבעת וגם מהפאוץ'

חנה שלום, קשה לי קצת להבין איזה ניתוח עבר בן זוגך, מאחר שניתוח פאוץ' באולצרטיב קוליטיס מבצעים רק לאחר שנכרת כל המעי הגס והרקטום, ולא הגיוני שבצעו פאוץ' ועדיין יהיה צריך בהמשך לכרות מקטע מעי נגוע. יתכן שבצעו כריתה חלקית וסטומה ובעתיד יהיה צורך לכרות את שארית המעי הגס והרקטום וליצור פאוץ'? או שכל המעי הגס והרקטום נכרתו, בוצע פאוץ' עם אילאוסטומי זמנית, וצריך רק לסגור אותה? קשה לי לייעץ מבלי להבין מה בדיוק בוצע ומה נשאר. כעקרון, אם נשאר עדיין חלק מהמעי הגס, סביר שיש ממנו דימום. אם נכרת כולו ובוצע פאוץ'- לא אמור להיות דמם משמעותי, ויש לחפש את הסיבה לכך.

שלום רב, לאמא שלי (בת 67) היה גידול סרטני במעי הגס (קרוב לפי התבעת) ולפני כחודש עברה את הניתוח (את תיפולי הכימיוטרפיה והקרנות עברה לפני הניתוח). בימים של ההיתוששות חיברו לה קטתר במשך 7 או 8 ימים. השלפוחית הפכה להיות עצלה ומאז ( כבר שבועיים)היא לא מצליחה להתפנות לבד בלי הקטתר. היא מקבלת תרופות שאמורות לעזור לשלפוחית לחזור לתפקד. בינתיים כל 6 ימים מוצאים את הקטתר, ובגלל שהיא אינה מצליחה להתפנות, לאחר חצי יום או יום מחזירים לה את הקטתר. תגידו לי בבקשה, כמה זמן זה יכול להימשך עד שהשלפוחית תחזור לתפקד? חודש, שנה? יש מצב שבכלל לא תחזור לתפקד? ולאחר שהשלפוחית תחזור לתפקד, לא יכולים להיות לה בעיות של בריחת שתן בגלל שהיתה עם קטתר כל כך הרבה זמן? איך אפשר לעזור לה? מה אני יכולה לעשות? תודה

יוהנה שלום, קושי במתן שתן ובגמילה מקטטר הוא סיבוך ידוע של ניתוח לכריתת גידול בחלק התחתון של הרקטום, ויכול לקרות ממספר סיבות, כגון שינוי תנוחת שלפוחית השתן והרצועות התומכות בה לאחר ניתוח באיזור זה, ופגיעה בעצבים המעצבבים את השלפוחית ועוברים סמוך מאד לרקטום. לרוב בהעיה בכל זאת מסתדרת עם סבלנות ותרופות, אך לא בכל המקרים. תופעה זו שכיחה יותר אצל גברים, שם פרוסטטה מוגדלת יכולה להחמיר את ההפרעה לזרימת השתן. נדיר שאחרי הגמילה מקטטר ישנה בעיה של בריחת שתן.

שלום,אני חברת קופת חולים הסתדרות.שנים סובלת מטחורים.שמעתי שיש ניתוח/אולטראסאונד חדש שמוציא את הטחורים והם לא חוזרים לעולם.קוראים לזה "הל".זה מה שידוע לי.האם הקופה שלי מכסה ניתוח/טיפול כזה והאם יש סכוי בטיפולים חדשניים לגמור טחורים לעולם.תודה

ציפי שלום, הטיפול שאת מתארת נקרא HAL דופלר, והוא אחד ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, וכנראה טוב לחולים שמתאימים לפעולה זו. זוהיא פעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (מרבית הכירורגים מבצעים אותו בכל זאת בטשטוש במסגרת בית חולים כלשהו, בין אם ציבורי או פרטי), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים לרוב אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים או כירורגים כללים בארץ, ומאחר שאיני עובד עם קופת חולים הכללית איני יודע אם היא מכסה את עלות הטיפול. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש יחסית והוסבר בתחילת תשובה זו. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, אני חולת קרוהן מזה כתשע שנים, והוחלט לנתח אותי עקב פיסטולה בין המעי לשריר הפסואס. אתמול הודיעו לי, שבניגוד למה שחשבו, לא תהיה פתיחת בטן אלא לפרוסקופיה. מהו זמן ההחלמה מלפרוסקופיה? בכמה זמן אישפוז מדובר? האם אהיה מחוברת לזונדה וקטטר? ושאלה נוספת- מה כוללת ההכנה לניתוח? יש צורך לשתות סופודקס? תודה רבה!

ניתוח מעי לפרוסקופי הוא ניתוח בו לא מבוצע חתך ארוך בדופן הבטן, אלא מבוצעים מספר חתכים קטנים דרכם מוחדרים מצלמה ומכשירי ניתוח, וכריתת המעי מבוצעת בתוך הבטן תחת הנחיית המצלמה. לבסוף מבוצע בכל זאת חתך של מספר סנטימטרים, דרכו מוצא המקטע שנכרת ולרוב מבוצע דרכו גם חיבור קצוות המעי. ניתוח לפרוסקופי הוא ללא ספק יותר קוסמטי, ולרוב גם כרוך בהתאוששות מעט יותר מהירה, ובעיקר יותר מהירה ההתאוששות בבית עד לחזרה לפעילות יומיומית מלאה. יחד עם זאת, הניתוח יותר מורכב טכנית ודורש מיומנות בסוג ניתוח זה. מבחינת מה שמבוצע בתוך הבטן אין הבדל בין ניתוח פתוח לניתוח לפרוסקופי, ולכן התועלת שבניתוח זהה וגם הסיכון אינו שונה מהותית. משך האשפוז תלוי בקצב ההתאוששות האישי וברוטינות של המחלקה המנתחת, ולרוב עומד סביב 5-10 ימים. ההכנה לניתוח והטיפול לאחריו תלוי מאד ברוטינות של המחלקה המנתחת, ואין בכך אחידות. אנו לרוב לא נותנים לניתוח כריתת מעי דק סופי הכנה בסופודקס, לא משאירים זונדה, ומוציאים את הקטטר בבוקר למחרת הניתוח, אולם ישנן גם מחלקות יותר שמרניות מאתנו, וגם הרוטינות שלהם נכונות. בהצלחה!

תודה רבה על האינפורמציה! תוכל לומר לי כמה זמן בערך אורך הניתוח?

אני בן 34 יש לי טחורים לעתים רחוקות ואני מטפל בעזרת משחה ועובר לי ברוב הבעיה שמגרד לי רק בטבעת כימעט כל יום כבר יותר משנה או שנתיים מגרד חזק עד שמרגיע . עשיתי בדיקה בבי"ח רמב"ם ששם אני עובד בדיקה עם מוט מנורה לתוך הטבעת עמוק הרגשה לא נעימה והבדיקה היתה תקינה . האם יש חשד שקשור לסרטן? מה ניתן לעשות? תודה

חיים שלום, גרד כמו שאתה מתאר יכול לעיתים להיות קשור לטחורים שגורמים להפרשה רירית סביב פי הטבעת, אולפ יכול להיות קשור גם לסיבות רבות אחרות, רובם שפירות. לעיתים נדירות יש גם גידולים של העור סביב פי הטבעת היכולים לגרום לגרד. לעיתים מסתבר שמדובר במצב הנקרא גרד אנאלי (ובלשון מקצועית פרוריטוס אני) והוא נגרם מסיבה לא ידועה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. הטיפול כולל ארבעה מרכיבים עקריים: •להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא. לא לשפשף את האזור. להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות. להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. •להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה להימנע משמוש באבקות מבושמות •להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם (מומלץ לנסות!). מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. •להימנע משתייה מוגברת, ולנסות להמנע לתקופה מסויימת ממאכלים שיכולים להגביר גרד כמתואר למעלה ולראות אם יש שיפור. רב האנשים מרגישים הקלה מסוימת בגרד תוך שבוע. ריפוי מלא לוקח כ4-6 שבועות. אם אתה עובד ברמב"ם הייתי מציע לך לפנות למרפאה לכירורגיה קולורקטאלית של ד"ר דני דואק להבדק.

אני בשלבי החלמה מפיסורה אחרי זריקת בוטוקס אחת, כרגע עם ניפידיפין (הרופא אמר שנותרה שריטה קטנה מאוד ושאשתמש בנפידיפין). אני לוקח כרגע כף פגלקס פעמיים ביום. היום היתה לי יציאה קשה יחסית, הרגשתי מתיחה של המקום, לא היו כאבים בזמן היציאה, אך המקום רגיש וכואב במקצת לאחר מכן - עם זאת, לא ראיתי דימום. - עד כמה צריך להיות מודאג? אני משוכנע שהיציאה הקשה היתה בגלל שכנראה לא שתיתי מספיק אתמול, למרות ששתיתי כהרגלי (ואני רגיל לשתות הרבה), השתן היה צהוב רוב היום. יצא לי לתהות - האם דווקא הפתחת כמות הפגלקס יכולה לשפר את היעילות (אני מבין שלא מספיק מים על 'יותר מדי' פלגקס - זה לא טוב.) או שדווקא על מנת to play it safe כדאי להוסיף עוד מנה שלישית של כף באמצע היום. כמה אני צריך לשתות בכלל בשביל להיות בטוח? [ושאלה נוספת: כמה זמן לוקח לנפידיפין להספג מרגע שמרחתי את המשחה? - למשל כמה זמן אחרי מריחת משחה אוכל להתקלח?] תודה משה

משה שלום, כדאי להקפיד על שתיה של מעל 2 ליטר, לפחות 10-12 כוסות ליום. לא הייתי מוריד את מינון הפגלקס אלא להיפך- אם היציאה אינה רכה מספיק אז כדאי באופן זמני לעלות. לא ידוע מהו זמן הספיגה המדוייק של ניפדיפין אולם שמן הפעילות שלה אינו ארוך ולכן מומלץ למרוח אותה 4 פעמים ביום (ללא קשר לזמן היציאות או לכאב) ולהערכתי כשעה אח"כ אתה יכול להתקלח.

מה הסיבוכים לאחר כריתת מעיים והשתלת שקית בחלל הבטן

אביב שלום, השאלה הרבה יותר מדי כללית ואינה מאפשרת לתת תשובה רצינית. איני יודע למה אתה מתכוון במונח "השתלת שקית בחלל הבטן".