פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

תמיד שומעים על כל מיני אנשים שעזבו את הבית בנעוריהם המוקדמים, אני מדברת על גילאי 16-17. החלום שלי כבר שנה וחצי [כרגע אני בת 17] הוא לעזוב את הבית בתיכנון בגיל 18 אבל זה נראה לי רחוק מדי, אני לא מסוגלת להיות עוד יום בבית, אני באה ממשפחה מאוד בעייתית שהורגת אותי פיזית ונפשית, לכן רציתי את עצתכם- מה לעשות? בקשר לדיור ולכלכלה אני אסתדר יש לי עבודה קבועה שהכסף בה יספיק לי.

רק כמה פרטים עליי שיבהירו את העניין כמו שאמרתי אני בת 17 עולה ליב' וגרה בבית מאוד בעייתי, שנוסף לכל הסבל האישי שנגרם לי גם הורס לי את הסיכויים לתעודת בגרות טובה של 90-100 כי אני מסוגלת לכך! אבל לא כל עוד אני בבית.

דניאל שלום, לא ציינת אם יש סיבה שאת פונה דווקא לפורום שלנו. אני מציעה להעלות את השאלה בפורום שעוסק בגיל התבגרות. http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2075,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה ענת

בני חולה כ 5 שנים במחלה מאז גיל 17.מאז ועד היום כל מה שהתחיל מיד הפסיק. כיון לא עובד ער בלילות ישן בעמים ומעשן כ 3 חפיסות סיגריות ביום.מה עלי לעשות? איך לגרום לו לצאת לעבוד? מסרב לכל הצעה שלנו כולל לגשת לשיקום.מרגישים שהחיים תקועים ואין לנו טיפת אור בקצה המנהרה האפלה שכל המשפחה שרויה בה

מלי שלום, ברוכה הבאה לפורום שלנו. אני בטוחה שבנך וכל המשפחה מתמודדים עם קשיים לא קטנים. אני חושבת ששלושת הדברים החשובים ביותר הם לא לוותר עליו, לא לוותר לו ולמצוא גם לשאר המשפחה מקורות תמיכה, ייעוץ וליווי. ראשית לגבי בנך. אני חושבת שאי הוויתור עליו ולו מתחיל בבית למרות הקשיים הגדולים. לדרוש ממנו לעשות דברים בבית כמו למשל שטיפת כלים, סידור וניקיון חדרו, הכנת ארוחות לפי יכולתו, קניות, תשלום חשבונות וכד'. למרות הקושי לא לוותר לו ולא לעשות דברים עבורו. זו דרך גם לשמור על היותו פעיל, גם לשמור עליו כחלק מהמתרחש בבית וגם לשפר את יכולת התיפקוד היומיומי שלו. בנושא פעילות מחוץ לבית יכול להיות שבתחילה יש צורך ללוות אותו למקומות שונים. את מציינת שהוא ישן במהלך היום. יש מועדונים חברתיים שפועלים בשעות אחר הצהריים והערב. אולי אפשר לנסות להציע לו ללוות אותו למועדון כזה שם יוכל לפגוש מתמודדים נוספים ואנשי צוות ואולי להשתתף בפעילויות. כמו כן קיים פרוייקט "עמיתים" המלווה מתמודדים בחוגים בתוך מתנסים בקהילה. אולי הוא ירצה להשתתף בחוג כלשהו במתנס. אני חושבת שלעיתים קל יותר להתחיל מפעילויות פנאי. האם בנך מטופל במרפאה כלשהי ? אם כן, ניתן להתייעץ שם עם מתאם הטיפול שלו לגבי סל שיקום ואז ניתן יהיה לחשוב גם על פעילות תעסוקתית כלשהי לפי יכולותיו הנוכחיות. גם פסיכיאטר פרטי יכול לעשות עבורו את הפניה לסל שיקום. שנית, לגבי המשפחה. בסניפי אנוש שונים יש מסגרות של ייעוץ למשפחות. אני מציעה לפנות לייעוץ כזה. כרגע אתם מקור התמיכה העיקרי עבור בנכם וחשוב שגם אתם תשמרו על הכוחות שלכם. אני מצרפת קישור לאתר של אנוש כדי שתוכלו למצוא את סניף אנוש הקרוב לביתכם וגם קישור לאתר של פרוייקט "עמיתים". אני מאחלת לכם שיהיו לכם כוחות להתמודדות הלא פשוטה ומחזיקה אצבעות. ענת הקישור לאתר של אנוש http://www.enosh.org.il/ היות ולא מצאתי קישור ישיר לפרוייקט "עמיתים" אני מצרפת קישור לפרטי הרכזת הארצית של הפרוייקט בתוך אתר המתנסים http://www.matnasim.org.il/Matnasphone/itemworker.asp?id=428

למלי, מחזק אותך לאמץ את הכיוונים שפירטה ענת בתשובתה, החיזוק שלך ובני משפחתך יאפשר לך לאזור כוח , לראות את האור בקצה המנהרה ובתקווה שגם לסייע לבנך. קיימות מסגרות תמיכה וייעוץ נוספות לבני משפחה שמרביתן מפורטות באתר ממ"נ בקישור : http://www.maman.org.il/50217/support_group כמו כן תוכלי למצוא באתר פורום ייעוץ ותמיכה למשפחות בקישור : http://www.maman.org.il/site/detail/forum/forum.asp?forum_id=7972 בהצלחה,

לכל משתתפי הפורום שלום רב, בימים אלה נערך בבית החולים באר יעקב מחקר קליני חדשני בטיפול בהזיות שמיעה אצל חולים במחלת הסכיזופרניה.מדובר בגרייה מגנטית לעומק המח המבוסס על מגנט שפותח במכון ויצמן למדע.טיפול בגרייה מגנטית שטחית קיים מזה כ-20 שנה והוכח כיעיל בטיפול בהזיות שמיעה אצל חולים במחלת הסכיזופרניה גם במצבים שתרופות אינן עוזרות (אצל אחד מכל ארבעה חולי סכיזופרניה עם הזיות שמיעה תרופות אינן יעילות כלל).על קצה המזלג ובשפה שווה לכל נפש,הטיפול מדכא את הפעילות החשמלית באיזורי המח שמייצרים את הזיות השמיעה.הגרייה העמוקה חודרת לערך פי 3 לעומק המח בהשוואה לגרייה השטחית.זהו המחקר הראשון בעולם לטיפול בהזיות שמיעה באמצעות גרייה מגנטית שאינה שטחית – כלומר באמצעות גרייה מגנטית עמוקה.עד עתה עברו בישראל כ-200 איש גרייה מגנטית עמוקה במסגרת מחקרים לטיפול במחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות.עד עתה לא נצפו כל תופעות לוואי מסוכנות ולמעשה היארעות תופעות הלוואי נמוכה ביותר.המחקר עבר אישור של משרד הבריאות כמקובל. המעוניינים להשתתף במחקר מתבקשים לפנות לד'ר פנחס דנון או לד'ר עודד רוזנברג מיחידת המחקר בבאר יעקב באמצעות הטלפון 08-9258396 או למייל : [email protected] [email protected] בברכת החלמה מלאה ד'ר רוזנברג יחידת המחקר,באר יעקב

בימים אלה מתקיים ביחידת המחקר של בית חולים לבריאות הנפש באר יעקב מחקר בגרייה מגנטית לטיפול בקולות מהם סובלים חולי סכיזופרניה.השתתפות במחקר זה אינה כרוכה בתשלום.חולי סכיזופניה שישתתפו יקבלו מימון להוצאות.עד עתה השתתפו מספר חולים והתוצאות מעודדות. בברכה ד'ר עודד רוזנברג,חוקר ראשי [email protected]

היי..אני חדשה פה ואני מקווה שזה המקום הנכון לשאלותיי.. אני אובדת עצות. מיואשת לגמרי. אתחיל מהתחלה..אני בת 31, לא נשואה, וחזרתי לגור בבית לאחר שנים של מגורים בדירות שכורות לאחר שבן זוגה של אמי עזב אותה לאחר 23 שנים ביחד. אבי נפטר לפני 28 שנים. יש לאמי היסטוריה של דכאון והיא היתה מאושפזת לאחר מות אבי במשך שבוע עד לייצוב. לאחר שבן זוגה עזב אותה (בערך לפני שנה) היא שוב שקעה בדכאון ואושפזה שוב למשך שבוע והתחילה לקבל "וייפקס" ו"לוריוון". סידרתי לה שתוכל ללכת למועדון אנו"ש והיא לוקחת בו חלק חמש פעמים בשבוע. בזמן האחרון הפסיכיאטר שלה העלה את כמות הוייפקס במעט ואז התחיל שינוי. היא התחילה לדבר לעצמה בשקט ויש לה פרצי צחוק בלתי הגיוניים ופתאומיים. מעבר לכך רמת התפקוד שלה בבית ירדה(יכולה לעבור כמה פעמים ליד קערת המים של הכלבים במידה וריקה ולא להיות מודעת לעניין החשיבות שבדבר. ניסינו לקבל סל שיקום אבל אמרו שהיא מבוגרת מדי לסל שיקום אבל צעירה מדי למטפלת לכמה שעות ביום כך שנפלנו בין הכסאות. אני ממש לא יודעת מה לעשות יותר..לקח לי כמעט שנה להבין שעל רוב המצב של אמי אין לי שליטה ויש דברים שהם לא בידיים שלי. השאלה מהן האפשרויות שעומדות בפנינו? איך אוכל לעזור לה ולהתאים לה מסגרת מתאימה מעבר למועדון אנו"ש? (דיור מוגן/אפשרויות אחרות? באמת שאין לי מושג..התפקידים ביני לבין אמא שלי התחלפו לגמרי והלחץ הנפשי נותן את אותותיו גם בי אך לא אשקוט עד שאמצא לה מסגרת מתאימה. תודה על ההקשבה למי שנשאר עד כאן...חג שמח..

לקט שלום רב, ברוכה הבאה לפורום שלנו. מדברייך נשמע שאת מתמודדת עם קשיים לא פשוטים. הליווי של אדם קרוב הסובל מדיכאון הוא כבר דבר לא פשוט ובמיוחד כאשר זהו הורה. את מציינת שאת ואימך החלפתן תפקידים שזהו קושי נוסף. ראשית, כל הכבוד לך שאת לא מרימה ידיים ומחפשת פתרונות. את כותבת שפנית כבר לכמה גופים. את מציינת שאימך נמצאת במועדון אנוש 5 פעמים בשבוע. האם ההשתתפות במועדון זה לא דורשת הכרה ע"י סל שיקום ? אם כן, אז גם דרך סל שיקום ניתן לקבל שעות סומך/סומכת. בכל זאת את מציינת שאמרו לכן שהיא מבוגרת מידי לסל שיקום. זה לא מובן לי ואשמח אם תסבירי. אם אמך מטופלת ע"י פסיכיאטר במרפאה לבריאות הנפש יש לה בודאי גם מתאם/ת טיפול. אפשר לנסות להתייעץ איתו/ה. אפשר לנסות לפנות לשרותי הרווחה במקום המגורים שלכן. לעיתים אפשר להעזר על ידם. אשמח אם תפרטי מעט יותר למי עוד פנית ואיזה תשובות קיבלת משם. מעבר לכל הנאמר, כמעט בכל סניף אנוש קיים ייעוץ למשפחות. אני מציעה לך לפנות למסגרת זו לצורך תמיכה לעצמך. חשוב שבשעה שאת מלווה את אימך במסירות כה גדולה תהיה גם לך מערכת תמיכה. חשוב שיהיה מי שילווה גם אותך ויעזור לך לשמור על כוחותייך. אשמח לשמוע ממך שוב, ופרטים נוספים. ענת

אוקיי..אני אסביר בדיוק מה היה.הפעילויות באנוש ראשל"צ הן חצי שבוע בערב וחצי שבוע בבוקר. הם אמרו לאמא שלי שלפעילות בבוקר היא לא תוכל להגיע משום שצריך ביטוח בשבילה וזה חלק מסל שיקום וכל עוד אין לה את זה היא תוכל להגיע רק בערבים למקהלה+דרמה. (בבוקר אלו שיעורי מלאכת יד ופיסול וכד'). לאחר מאמצים הצלחנו לעשות משהו גם עם הבקרים. היא נחשבת מתנדבת וכך יכולה להגיע גם בבקרים. בעניין סל השיקום..לקחתי מביטוח לאומי טפסים לקביעת אחוזי נכות משום שהעובדת הסוציאלית באנוש אמרה שאת זה בדיוק אנחנו צריכים. כשהגעתי עם הטפסים ממולאים הפקידה אמרה שאם אמי מקבלת פנסיה היא לא יכולה למסור את הטפסים האלו. שהם לא מתאימים ושאנסה לבקש עזרה סיעודית עבורה, ולא זה המצב. היא לא צריכה עזרה סיעודית. דיברתי עם הפסיכיאטר שלה לפני כשעה ואמרתי לו שאני מרגישה שיש נסיגה במצב שלה. קבענו תור ליום שני הקרוב. אני כל כך מיואשת. אני לא האפוטרופוסית שלה והיא פשוט משתוללת ומפזרת צ'קים ולא מתפקדת בבית כמעט בכלל בזמן שאני עובדת בשתי עבודות כדי שיהיה בסדר. האם כדאי לבקש להיות אפוטרופוסית שלה ואיך זה עובד? היא מטופלת אצל פסיכיאטר דרך הקופת חולים והיא בסה"כ מגיעה אליו כל חודש לקחת מרשם חדש לכדורים וזהו. המצב הוא בלתי אפשרי ואני לא רוצה לחשוב על אשפוז ומנסה למצוא פתרונות. אני יודעת שיש..אני פשוט אובדת עצות...תודה וסליחה שאני ככה דרמטית..המצב באמת בלתי אפשרי כבר.

שלום , שמי ל', עברתי משבר נפשי גדול בגיל הנעורים (ללא אישפוז) ואני גם מתמודדת אם הקושי הרגשי הרב ועם חוסר הטבעיות שבהסתרה שלו מהרב המוחלט של מי שמכיר אותי(רק בגלל הסטיגמה). המשכתי בחיים נורמטיבים של בגרויות,שירות צבאי,תואר פיננסי מאונ' מוכרת והישגים יפים נוספים. כל זאת על אף הקושי ונטילת תרופות פסיכיאטריות שונות באופן רציף מגיל 16 וככל הנראה לתמיד. למרות כל המתואר למעלה, בעקבות חרם מצד קולגות במקום עבודה שהיה בנק,מה שהיה בשבילי טראומתי, נאלצתי לפני שנה להכיר בנכות הנפשית בבט"ל והכרה בצורך השיקומי (סל שיקום) ממשרד הבריאות. כיום יש לי חונכת,ורק חונכת דרך סל השיקום כחצי שנה ויהיה עליי לוותר עליה אם אני רוצה דיור מוגן לוויני. שורה תחתונה:לפני שאני מחליטה לוותר על החונכות אני רוצה לדעת כמה שיותר על מה שנקרא "דיור מוגן לוויני" ולכן אני מבקשת ממנהלי הפורום לתת לי כמה שיותר מהמידע הזה. בתודה מראש, ל'

ל-ל' שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל, אני חייב להסיר בפניך את הכובע ולהגיד כל הכבוד על ההתמודדות המאד מרשימה שלך מגיל 16 וההשגים הכל כך מרשימים שהשגת למרות כל הקשיים. לשאלתך, אם את חוששת להצטרף לדיור מוגן מכיוון שתצטרכי לוותר על החונכת, אז אין צורך לחשוש מכיוון שבדיור מוגן (גם לוויני) יהיה לך מדריך/ת שיקום שיוכלו לעשות איתך את אותם הדברים שאת עושה עם החונכת, ובנוסף תקבלי גם פגישות עם איש מקצוע שילווה אותך. דיור מוגן לוויני זה בעצם דיור מוגן עם רמת הליווי הנמוכה ביותר, כלומר מספר הפגישות עם אנשי צוות הדיור (מדריך/ה , רכז) מצומצם יותר לעומת דיור מוגן רגיל. בנוסף לא ציינת היכן את גרה (עצמאית , עם ההורים וכו'), בכל מקרה בדיור מוגן (כולל לוויני) תוכלי לגור לבד או עם שותפות לפי בחירתך ויכולותיך הכלכליות. במידה ויש לך שאלות נוספות נשמח לענות, ובכלל נשמח לראותך משתתפת בפורום, שבת שלום וסופ"ש נעים, בני

לבני אשר נמצא במשבר מסוים ניתנת תרופה אשר נקראת אם אינני טועה לרגקתיל הוא נוהג הרבה לצורך עבודתו !! האם מותר ואו רצוי לנהוג עם תרופה כזו ??? האם אין סכנה בנהיגה עם תרופה כזו .

לשרון שלום וברוך הבא לפורום, פורום זה עוסק בעיקר בשיקום לנפגעי נפש, ומנהליו אינם רופאים. בכל מה שקשור לתרופות עדיף לקבל תשובה מוסמכת של רופא, עדיף מהרופא המטפל, ואז התשובה תהיה יותר מדויקת לגבי אותו אדם, מכיון שתופעות לוואי (כמו השפעה על רמת הערנות) משתנות מאדם לאדם, ואפילו אצל אותו אדם הם יכולות להשתנות (למשל יכול ליהיות הבדל בין התקופה של תחילת הטיפול, לבין ההמשך). אם את מעונינת בתשובה כללית את יכולה להעלות את השאלה בפורום פסיכאטריה ולקבל תשובה של רופא. קשור לפורום פסיכיאטריה : http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html שבת שלום וסופ"ש נעים, בני

או שפותרת/ממעיטה מהתסמינים בלבד? אפילו עם התרופות החדשות?

לבן שלום רב וברוך הבא לפורום, קודם כל אני חייב לציין שאני לא רופא, אבל באופן כללי תרופות פסיכיאטריות, כולל החדשות, מטפלות בסימפטומים. אבל כדאי לך להעלות את השאלה גם בפורום פסיכיאטריה, על מנת לקבל תשובה מוסמכת מרופא. קשור לפורום פסיכיאטריה : http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html נשמח לראות אותך ממשיך להשתתף בפורום, וביחוד נשמח לענות על כל שאלה או התלבטות בנושאי השיקום, המשך יום נעים, בני

למה היתכוון המשורר?

כרמלה בוקר טוב, המשורר התכוון ל-בטויים רגשיים לא יציבים ועם גוון רוגזני. (ותודה לדר' אירינה רחמנייב). יום טוב ענת

שלום, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית. לאחרונה החלתי בחקר נושא התחלואה הכפולה בארצנו. וכמו כן בחקר מדיניות נותני השירות מטעם המדינה. משום שזהו נושא אשר נמצא עוד בחיתוליו במדינתנו, קשה לי למצוא חומר תיאורטי בנושא ומוסדות אשר נותנים שירות לאוכלוסייה הלוקה בתחלואה זו. אודה לכם עד מאוד אם תוכלו לעזור לי בכיוון המחקר, כלומר מהיכן אוכל להוציא חומר בנושא זה. יום טוב.

רותם שלום וברוכה הבאה לפורום, אני חושבת שהנושא אותו את בודקת הוא נושא חשוב מאוד. לא הבנתי מפנייתך איזה סוג של חומר את מחפשת. חומר תיאורטי או משהו שקשור למדיניות לגבי אנשים המתמודדים עם תחלואה כפולה. אשמח אם תפרטי יותר. מה שאני יכולה לומר בינתיים הוא שקיימת וועדה בין משרדית (שפעם הייתה בראשותו של דר' פוליאקביץ למיטב ידיעתי), שתפקידה לדון בנושא אנשים ספציפיים שמתמודדים עם תחלואה כפולה ולהחליט אם הם זכאים לשרות ממשרד הבריאות או ממשרד הרווחה. כמו-כן בפנימיית "אונים" בכפר סבא קיים הוסטל לזמן קצר שעוסק בדיוק באותה שאלה. אנשים המתמודדים עם תחלואה כפולה מתקבלים להוסטל לתקופה של כמה חודשים על-מנת לבדוק, שוב, אם הם זכאים לשרותי שיקום של משרד הבריאות או של משרד הרווחה. אני מקווה שהצלחתי במשהו להאיר את עינייך. אם יש לך עוד שאלות בנושא בהן אוכל לעזור, אשמח. בהצלחה ענת

הנושא שאת בודקת אינו מפותח בארץ. כמו כן הנתונים מצביעים שמבחינת תחלואה כפולה של התמכרויות ומחלת נפש יש אחוז נמוך בהרבה מאשר בחו"ל (ארה"ב). לדעתי ולצערי פער זה יצטמצם במשך השנים. בארץ יש מעט מאוד שירותים שמטפלים בענין. אני יודע על הוסטל אחד בצפון שעוסק במכורים "נקים" שסובלים ממחלת נפש (שכחתי את שמו), אם חשוב אני יכול לברר. בכל אופן אם את מעונינת במאמרים באנגלית לגבי תחלואה כפולה של התמכרויות ומחלה נפשית , תפני אלי במיל. יום טוב יקי

כנס ראשון בנושא סטיגמה ובריאות נפש יתקיים ב-18.6.08 באוניברסיטת חיפה. הכנס מיועד לאנשי מקצוע, קובעי מדיניות, צרכנים ובני משפחה. למי שמעוניין - פרטים מלאים והרשמה: http://hw.haifa.ac.il/mentalhealth/stigma

משה שלום, תודה רבה על האינפורמציה המאד חשובה ומענינת. נושא הסטיגמה, הוא אכן נושא מאד חשוב וקשה, כפי שעלה כבר במספר דיונים פה בפורום. כמי שמכיר את ההתמודדות הקשה הזאת גם באופן אישי, נשאר לי להגיד רק כל הכבוד ליוזמי הכנס, ובעיקר לחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה, בראשות פרופ' דיוויד רועה, שדואגים להביא לארץ את כל הידע הכי חדש בתחום מחו"ל. המשך יום נעים, ולהשתמע, בני

שלום האם מי שעובד ולא מקבל קיצבה, אבל בעל בעיה נפשית, זכאי לדיור מוגן?

ליעל שלום וברוך הבא לפורום, על מנת לקבל דיור מוגן יש צורך בסל שיקום. פרטים מלאים לגבי הזכאות לסל שיקום, ו-2 המסלולים האפשריים על מנת לקבל את הקביעה של אחוזי הנכות הרפואית מפורטים בתשובתי בדיון אחר שהיה פה, מצורף קשור : http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1553,xPG-16,xFT-9550,xFP-9555,m-Doctors,a-Forums.html במידה ויש שאלות נוספות נשמח לענות, שיהיה בהצלחה, בני

שלום האם מי שעובד ולא מקבל קיצבה, אבל הוא בעל נכות, ורוצה לשנות מקצוע, האם הוא זכאי לשרותים המקצועיים השונים כמו המקצועות שלומדים בבית לוינשטיין?

שלומית שלום, ראשית, ברוך בואך לפורום. התנאי לזכאות לשרותי שיקום אינו קבלת קצבה. 20% נכות רפואית מזכים אותך בשיקום דרך מחלקת השיקום של הביטוח הלאומי ו-40% נכות רפואית מזכים אותך לשרותי שיקום דרך סל השיקום של משרד הבריאות. נשמח לשמוע ממך שוב. בהצלחה ענת

שלום האם מי שלא מקבל קיצבה זכאי לפעילויות השיקום הנערכות בבקרים במרפאות לבריאות הנפש?

לשגית שלום רב וברוך הבא לפורום, למיטב ידיעתי, עבור הפעילויות במרפאות לבריאות הנפש אין צורך באישור של סל שיקום, ובואדי שאפשר להשתתף בהם גם אם עובדים ולא מקבלים קיצבה. כדאי לך לטלפן למרפאה ולשאול באופן ספציפי לגבי הפעילות שבה את מתענינת האם יש צורך עבורה באישור של סל שיקום. לגבי סל שיקום, יש צורך בנכות רפואית על רקע נפשי של 40% לפחות. גם מי שעובד , ולא מקבל קיצבה , ועומד בקריטריון הנ"ל יכול לקבל שרותי שיקום שיש צורך עבורם בסל שיקום. על מנת לקבל אישור על 40% נכות יש 2 אפשרויות : 1. פניה לביטוח לאומי על מנת שיקבע את אחוזי נכותך הרפואית, גם במצב בו אין זכאות לקיצבת נכות עקב השתכרות מעבודה, שלא מאפשרת לעמוד בקריטריון של אי-כושר השתכרות. 2.ניתן לפנות לפסיכיאטר , מתוך רשימה של פסיכיאטרים שפורסמה לא מזמן ע"י משרד הבריאות, אליהם ניתן לפנות לקביעת נכות רפואית לצורך החלטה על זכאות לשירותי שיקום של סל שיקום. מסלול זה נקבע בחוק על מנת לאפשר לאנשים אשר מסיבות שונות אינם מעונינים לפנות למוסד לביטוח לאומי כדי שזה יכיר בנכותם, ליהנות משרותי השיקום. במידה ואת בוחרת ללכת במסלול הזה, אני ממליץ לך לפנות לארגון בזכות-המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, ואני בטוח שהם ישמחו לעזור לך לממש זכות זו. (טל. : 02-6521308). בהצלחה, אם יש שאלות נוספות, נשמח לענות, ובכלל נשמח להמשיך לראות אותך בפורום, בני

שלום רציתי לברר עד איזה סכום יכול אדם להרוויח, כאשר הוא בעל תואר שני מאוניברסיטה, מבלי שתיפגע לו קיצבה של 2000 שקלים?

אילנית שלום וברוך הבא לפורום, אני מצרף קשור מהאתר של ביטוח לאומי שעוסק בנושא זה, התשובה לשאלתך בסעיף 3 : http://www.btl.gov.il/NR/exeres/552D89B9-1910-4165-A820-BDB315C1EF42.htm?&sFather=y המשך סופ"ש נעים, ונשמח להמשיך לראות אותך בפורום, בני

רציתי לשתף אותכם בדעתי לאחר חשבון נפש קצר שעשיתי: נפגעי נפש בוחרים לרצות ללמוד יותר מהחברה הנורמלית כי לפי דעתי יש להם בזה הכי פחות קושי,זה נשמע אבסורד אבל זה לא,אצל החברה הנורמלית בגלל שהסדר עדיפויות הוא שונה הם לא מייחסים כזאת חשיבות לנושא הלימודים,לעומת זאת אצל נפגעי הנפש, נמצא אצלם רגש מאוד עמוק לנושא הלימודים,ואם תשאלו כול אחד או לפחות את רובם, הם יגידו לך שהם רוצים או חושבים להיות רופאים,לא פחות ולא יותר.עכשיו אני יסביר את עצמי. בחברה בה אנו חיים קיימים מס' דברים שאנשים רצים אחרים: הבילויים עם חברים,דייטיים כאשר המטרה החשובה ביותר זה לצוא פרטנר לחיים,מציאת עבודה מבוקשת,למידה למקצוע למבוקש, ובכל המקצועות האלו,אנו נפגעי הנפש מוצאים קושי רב, בדברים אלו אנחנו נתונים לחסדיהם של החברה בה אנחנו יוצרים אינטראקציה והקושי עולה מהסיבה הפשוטה - הסטיגמה הנוראית שקיימת בחברה בעולם כולו, וכך פנינו מועדים לנפילה פעם אחר פעם רק בגלל זה. כי אם תחשבו על זה בלימודים שי הכי פחות אפשרויות ליפול ע"י החברה או ליפול בכלל ולכן נפגעי הנפש בוחרים בזה.

אבי שלום, חשבתי על מה שכתבת, ואני גם אשתף בדעתי הפרטית : אני לא בטוח שאם מישהו יבדוק בצורה עובדתית/מספרית את אחוז נפגעי הנפש שפונים ללימודים לעומת אחוז הפונים ללימודים ב"חברה הנורמלית", כמו שאתה קורא לזה, הוא יגיע לתוצאה שאתה חושב. הטיעון שלך, שלנפגעי נפש יש הכי פחות קושי והכי פחות אפשרויות ליפול במסגרות של לימודים, זה סוג של הכללה. לפי דעתי, זה דבר אינדיבידואלי ושונה מאדם לאדם , יש אנשים שקל להם יותר להתמודד עם מסגרות של לימודים, ויש שזה מאד קשה להם. דבר נוסף שהייתי רוצה להתייחס אליו, הוא המשפט : "אנחנו נתונים לחסדיהם של החברה......הסטיגמה...", כמי שמתמודד הרבה שנים, אני האחרון שיזלזל בקושי העצום שהסטיגמה מציבה בפני אנשים שעברו משבר/ים נפשיים, אבל אני חושב שאסור לנו לאמץ גישה שהחיים שלנו תלויים בחסדים של החברה, זכותנו המלאה (זוהי זכות ולא חסד) לקבל זכויות שוות ומלאות ככל האדם, ולהשתלב באופן מלא בקהילה ובחברה, לא שזה פשוט בחברה בה אנו חיים, אבל אנחנו חייבים לדרוש ולממש את זכיותינו (ששוב אני מדגיש ניתנות לנו בזכות ולא בחסד), ולא לחיות בהרגשה שחיינו תלויים בחסדים של החברה. סופ"ש נעים, בני

עברתי משבר נפשי והתמוטטות עצבים בגיל 15 ואני חי על כדורים וגם בלימודים לא הולך לי בגלל הטיפול הנפשי מה אני יכול לעשות?

לאוריאל שלום, האם הטיפול הנפשי שאתה מקבל כולל רק כדורים? במידה וכן, כדאי מאד שתדרוש מהגורמים שמטפלים בך גם טיפול בשיחות-פסיכותרפיה, ואולי יש עוד דברים שיכולים לעזור לך כמו למשל טיפול באמונויות ודברים נוספים. האמת שקשה מאד להתייחס להודעה שלך מכיוון שיש בה מעט מאד אינפורמציה, למשל, לא כתבת לפני כמה שנים התרחש המשבר, וזה חשוב מכיוון שאם עברת את גיל 18 , אז אולי אתה זכאי לסל שיקום שדרכו למשל תוכל להעזר בחונך. בקצור , אם תרצה לשתף אותנו ביותר אינפורמציה, ולשאול שאלות, ואולי לשתף בהתלבטויות ובקשיים, נשמח ליהיות כאן בשבילך, לנסות לעזור עד כמה שאפשר (במדיום מהסוג הזה), וגם לתמוך ולעודד. מאחל לך שתרגיש יותר טוב, שיהיה בהצלחה, וכמובן חג שמח, בני

האם יש מקרים שיש סיוע לכל החיים בנושא של מציאת עבודה? שכן אני מכירה את עצמי:בגלל שאני מאובחנת אני אדאג שאיש לא יקח אותי לעבודה בסיום סל השיקום, גם בלי להיות מאובחנת קשה לי למצוא עבודה וממש ממש קשה לי עכשיו.מה עושים?

לא' מהצפון שלום רב, מדבריך נשמע שאת ממש חוששת. יחד עם זה כאשר מתחילים משהו וחווים הצלחה תחושת היכולת משתפרת והחשש בדרך-כלל מופחת. סל שיקום אינו מוגבל בזמן. ניתן לקבל את השירות כל זמן שצריך אותו. הוא תלוי רק בחידושו מידי שנה באמצעות וועדת מעקב של רכזת השיקום המחוזית או אחת מרכזות המשנה. בהצלחה ענת

זוהרה, רציתי לשאול אותך: דרך איזה חברה את עובדת?

אתה מתכוון תעסוקה נתמכת? דרך הקרן למפעלי שיקום

שלום מה הן ההטבות של סל שיקום שפגועי נפש יכולים לקבל באמצעות סל השיקום. מדובר באדם שאינו ממוצא את עצמו בחייה היום יום. להת' אבנר

אבנר שלום, סל שיקום כולל הרבה מרכיבים, עבור כל נפגע נפש שעובר ועדת סל שיקום, נתפרת תוכנית שיקום אישית שכוללת את מרכיבי הסל המתאימים עבורו בהתאם ליכולותיו, צרכיו ורצונותיו. באופן כללי יש בסל : דיור ברמות שונות(מהוסטל כוללני ועד דיור מוגן לוויני), תעסוקה ברמות שונות (ממועדון תעסוקתי ועד תעסוקה נתמכת), שירותי חונכות וסמך, השכלה נתמכת, מועדונים חברתיים וטיפול שיניים. נשמח לענות על כל שאלה נוספת, ושיהיה בהצלחה, בני

שלום רב, אותי מאד מטריד הנושא של תעסוקה.הבעיה שלי היא חרדות קשות במגוון נושאים שאינן מרפות. אני מסיבות שלא אפרט כאן, לא יכולה לגור בדיור מוגן, ועליי להחזיק דירה ולהתפרנס. האם הכוונה ב"עבודה נתמכת" ל300 ש"ח? האם הליווי של פקיד השיקום הוא לכל החיים? שהרי מי יודע אם אני אצא מזה, זה הרי דפוס שמלווה אותי מנערות, רק שזה נהיה יותר גרוע. מה קורה אם יום אחד לוקחים לי את הנכות? (שהרי לדעת ביטוח לאומי ניתן לפעמים להבריא באורח פלא? מה קורה אם מפטרים אותי מהעבודה שמצאו לי? ולקחו לי את הנכות-האם אז אני שוב מוצאת את עצמי עומדת מול שוקת שבורה, או שיש מי שמסייע לי למצוא עבודה חדשה תוך הסבר למה התפוקה שלי נמוכה? ומיכאל - מה שאתה לא מוסמך להגיד-אל תייעץ.קודם תבדוק בנציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלויות. תראה מה יגידו לך. ודרך אגב-ענת לידיעה קיימות חברות השמה פרטיות לנכי נפש- הם לא רבות והן דורשות תשלום, אבל זה לפעמים כדאי. חוץ מזה רציתי לשאול על קבוצת תמיכה לאנשים עם חרדות באיזור חיפה,חוץ מרמב"ם, האם יש? ומיכאל כשאתה אומר יש שמרוויחים טוב- אתה מתכוון לכאלה שהגיעו דרך תעסוקה נתמכת?

וכמובן רהיטים מקרן שיקום.אחרי שנתיים בסל שיקום ואחרי שנה שאני מחכה לרהיטים,אני כבר ממש לא ממליצה ללכת על זה מי שטוב לו בבית ויש לו מספיק כסף לחיות שלא יתקרב לסל שיקום.הסל הזה חולה יותר ממני.דרך ארוכה מייגעת וגובלת בהתעללות. אטימות מכל המוסדות שאמורים לטפל ולעזור.והרהיטים הם ממש בדרך,לאחר שאושרו חלק מהרהיטים נפלה טעות בהקלדת הסכום,עליתי על זה ממש במקרה.ואחרי שהסכום יתוקן עדיין צריך לחכות.ואני ביקשתי רהיטים כי אין לי,וכי אין לי כסף לקנות.לא יודעת מי יושב בועדות האלו,אבל זה בטוח לא עובד.

אבנר שלום בהמשך לתשובתו המפורטת של בני , אני מניח שיתן את ברכתו והסכמתו אם אפנה אותך לאתר ממ"נ בו ניתן למצוא מידע רב על סל שיקום. (בתפריט ימני : שיקום וסל שיקום). כתובת האתר : www.maman.org.il במידה ולא תמצא מענה לשאלותיך ניתן להפנות שאלות ספציפיות גם באמצעות פורום מידע למשפחות שנמצא באתר : http://www.maman.org.il/site/detail/forum/forum.asp?forum_id=5079 אתר ממ"נ הינו מרכז למידע ושיתוף למשפחות מתמודדי נפש שהוקם ומופעל בהתנדבות ע"י בני משפחות למתמודדי נפש. בהצלחה

ביום שני 19.5.08 יתקיים כנס של תכנית עמיתים בנושא מרחב הבחירה. תכנית עמיתים הנה תוצר של שת"פ בן משרד הבריאות והחברה למתנ"סים ומסייעת בתהליך השילוב החברתי לאנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות. הכניסה חופשית אך יש להרשם מראש בטלפון: 09-7641534 בכנס: 9:30-10:00 התכנסות 10:00-10:30 ברכות 10:30-11:30 ד"ר תמי אילת-יגורי - "לבחור כמו פרפר" רעיון, החלטה, פעולה ומימוש בתהליך הבחירה 11:30-11:50 הפסקה 11:50-12:45 עטה זיו - זכות הבחירה - הלכה למעשה 12:45-13:00 מאחורי הקלעים של ההצגה "כל אחד והשריטה שלו" 13:00-13:40 ארוחת צהריים 13:40-14:40 "כל אחד והשריטה שלו" - הפקה ייחודית של חברי התאטרון הקהילתי במתנ"ס גבעת אולגה בבימויו של אורי רובין

לעדי שלום, ברוך/ה הבא/ה לפורום, ותודה רבה ששתפת אותנו באינפורמציה המאד חשובה. כמי שלקח חלק בכנס של עמיתים בשנה שעברה, אני חייב לציין שהיה מאד מעניין, ומאורגן להפליא. בקצור, ממליץ בחום. יישר כוח , לכל העושים במלאכה בתכנית עמיתים, ומקווה שתמשיכ/י לבקר אותנו בפורום, בברכה, בני

שלום לכולם וחג שמח, פרטים מלאים לגבי הערב הנ"ל בקשור הבא : http://clickit3.ort.org.il/Apps/Public/getfile.aspx?inline=yes&f=files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/9525d3d6-3d5a-4fc1-a6f2-c1b56a2e07a5/5398da72-b35f-4d3c-89dd-102c902d6c96/2f338492-6b8d-4d0d-8c02-99c5623874a9.doc בברכה, בני נ.ב. מטעמי גילוי נאות, אני מרגיש חובה לציין שאני חבר בקואליציית ארגוני המתמודדים ומשפחותיהם. שיהיה לכולנו המשך חג נעים ושקט, בני

שלום אני צריכה לשפר מיומנויות חברתיות, כמו קשר עין, ברכה לשלום וכיוצא באלה. אפוא אני יכולה למצוא קבוצת מיומנויות או משהו דומה שיעזור לי? אני גרה באיזור המרכז. (חוץ מבמרפאות לבריאות הנפש ששם אני יודעת שיש).

דנה שלום, אני לא מכירה מקומות נוספים פרט למרפאות שיש בהם קבוצות לשיפור מימנויות חברתיות ולכן לא אוכל להמליץ על מקום מסויים. . אני מציעה לכתוב בגוגל "קבוצה לשיפור מיומנויות חברתיות" כך תוכלי למצוא מקומות שונים שמציעים קבוצה כזאת. אני ניסיתי ומצאתי כמה מקורות. בנוסף, אולי מישהו מהחברים בפורום מכיר מקום שבו מתקיימת קבוצה כזו. נשמח לשמוע על כך. בהצלחה ענת

החברה למתנ"סים מפעילה מספר תכניות המסייעות לאנשים לפתח את קשריהם החברתיים. תכנית עמיתים- מיועדת לאנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות והיא מציעה הנחות משמעותיות המאפשרות שילוב בחוגי ופעילויות המתנ"ס. במקביל לפעילות, מקיימת התכנית פעילות התומכת ומסייעת בשילוב החברתי ברמה הפרטנית וברמה הקבוצתית. תכנית רעים- מציעה קבוצות חברתיות עבור אנשים המתמודדים עם לקויי למידה ו/או לקויי תקשורת. לבירור המיקום הקרוב לביתך, ניתן לפנות לרלי: 09-7641534

עדי שלום, אני מצטרפת לברכותיו של בני על בואך לפורום. המידע שנתת לגבי קבוצות בנושא כישורים חברתיים וכישורי תקשורת חשוב ביותר. אנחנו נשאלים פעמים רבות לגבי קבוצות כאלה. שוב תודה ענת

דנה שלום במרכז אפשרויות בתל אביב יש קבוצות חברתיות אשמח לענות לך על שאלות נוספות בנושא מיכל

שלום רב, הסיפור ארוך וקשה אך כרגע אני זקוקה לעצה דחופה בקשר לאחותי. היא בת 40 חוזרת בתשובה , גרושה,כאשר שני ילדיה נלקחו ממנה למשפחות אומנות בגלל אי יכולת הורית או משהו כזה. היא חיה בשכירות בישוב חרדי וכעת בעל הבית מעיף אותה מהבית, פשוטו כמשמעו. אין לה לאן ללכת, היא במצב נפשי קשה ביותר, לא מוכנה לתקשר איתי או עם אף אחד מלבד קצת עם אבי. הורי מבוגריםמאד וחולים ואין אפשרות שהיא תחזור לביתם כוון שאמי והיא רבות ללא הפסק ומכוון שהיא מנותקת רגשית לא אכפת לה להעמיס את עצמה גם כלכלית עליהם, והם מתקיימים מפנסיה זעומה של אבי. דבר שהורי לא יכולים לעמוד בו. אבי מימן לה את השכירות עד כה אך אין לא אפשרות יותר לעמוד בכך. אני עזרתי לה בעבר כספית אך לצערי גם לי אין אפשרות יותר. אחותי לא מוכנה לקבל טיפול פסיכולוגי, רשויות הרווחה בישוב שלה רק התנקלו לה ופגעו בה ומה שגרם לאנטי יותר גדול. למי פונים? מה עושים? אודה לכם על תשובה מהירה למייל

לאחות שלום, ניתן לחוש מדברייך את הדאגה הגדולה לאחותך בפרט ולמשפחתך בכלל. נראה שאחותך מיצתה את העזרה שניתנה לה בעבר וגורמת לאנשים הרוצים בטובתה לחוש חסרי אונים. אולי השתקפות של חוסר האונים שלה עצמה. אינני יודעת כיצד ניתן לעזור לאחותך מן הבחינה הכלכלית מעבר לנושא שכר הדירה. אם יש לאחותך 100% קצבת אי כושר היא יכולה לקבל סיוע בשכר דירה. מדובר בסכום לא גדול של 650 ש"ח בחודש. ניתן לקבל את תעודת הזכאות דרך עמידר, מתן-חן או מ.ג.ע.ר שהן חברות שמטפלות בנושא סיוע בשכ"ד. צריך לפנות לסניף של אחת החברות האלה במקום מגוריה. בנוסף לנושא הזה אני חושבת שאחותך צריכה לרצות ולפנות לקבלת עזרה. לצערי, אני חושבת שלא ניתן לעזור למישהו שאינו רוצה/פונה לקבלת העזרה בעצמו. בהצלחה ענת

תודה על תשובתך המהירה, אך עדין אני רוצה לעשות משהו, לא נראה לי שיש לה כושר שיפוט עצמאי היא פוגעת בעצמה ובאחרים בעוד יומיים היא תושלח לרחוב!! האם אין אפשרות לאשפז אותה בכח? האם אין איזו רשות שיכולה לטפל בה מלבד רשות הרווחה במקום מגוריה שאינה מוכנה לטפל בה יותר? האם אני צריכה לעמוד בצד ולראות את אחותי מושלחת לרחוב?? הצילו!!!!

שלום למישהו יש הצעות איך להתמודד עם ההפרעה הזו? איזה התייחסות יש לתת? איך לקדם אותו אל החברה? קבוצות מסוימות? מדובר בבן משפחה מדרגה קרובה. וכן מבקשת קישור לקרימינולוג קליני כדי לבקש ממנו התייעצות.

דנה שלום, נראה שאת מתמודדת עם שאלות לא פשוטות בכלל. האם בן משפחתך מטופל במרפאה לבריאות הנפש ? במרפאות כאלה יש בדרך כלל קבוצות מסוגים שונים. כנ"ל לגבי התייעצות בנוגע לטיפול אחר. בנוגע לייעוץ עבורך, עבור ההתמודדות שלך יש אפשרות לפנות לפורום משפחות באתר ממ"נ http://www.livecity.co.il/site/index.asp?depart_id=50217 או באופן אישי לסניף אנוש. בסניפי אנוש יש בד"כ ייעוץ למשפחות http://www.enosh.org.il/ כאן תוכלי למצוא קישור לסניף הקרוב למקום מגורייך. בהצלחה ענת

שלום רב לכולם, אני נערה בת 17 ויש לי חבר בגיל18 יום אחד הלכתי אליו היינו ביחד והכל טוב ויפה אך פתאום הוא הביא לי סטירה. באותו רגע אני נבהלתי ולא ידעתי מה לעשות כי הייתי בהלם ולאחר כמה רגעים הוא בקש סליחה ואמר כך במן ליגלוג:"סורי מאמי אני לאט יודע מה לעשות". זו הייתה הבעיה עכשיו יש לי כמה שיקולים מה לעשות מצד אחד יכול להיות שאם אני אמשיך להיות איתו הוא עוד יכה אותי ואני אסתבך איתו, ומצד שני יכול להיות שהוא באמת לא התכוון לזה (אך למה הליגלוג?). ויש לי עוד בעיה שקשורה אם הוא באמת יהיה גבר מוכה אני לא יודעת איך להיפרד ממנו... בבקשה אני זקוקה לעצה זה חשוב מאוד! בתודה ממני אלמונית

אלמונית שלום, אני מציעה להעלות את השאלה בפורום שקשור לגיל ההתבגרות להלן הקישור http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2075,m-Doctors,a-Forums.html ענת

הי, כשהייתי קטנה, בתוך הבית ע"י קרוב משפחה עברתי בבמשך שנים סדרה של מעשי סדום ועמורה...ואני משתמשת בדימוי הציני הזה וחצי מחייכת... למרות שאני עדיין יכולה לשמוע את הצווחות שיצאו מהדירה.אף אחד לא עזר לי להתמודד אז וזה נשמר בסוד תקופה ארוכה.אולי כי הצלחתי בסוף להפסיק את זה בעצמי.בעקבות המלצה של בן זוג הראשון שסיפרתי לו, והראשון שהעיף אותי כי החליט שאני משוגעת...הלכתי לטיפולים אצל עובדת סוציאלית.את הטיפולים הפסקתי כי היא הביאה אותי למקומות של חוסר תפקוד והפכה אותי לחלשה מאוד.בעקבות הטיפולים הפסקתי לעבוד והפסקתי קשר עם העולם.התנתקתי.התחלתי להיות חולה, הפרעות שינה, חוסר תפקוד קיצוני,היו ימים שהייתי קמה ולא ידעתי או זכרתי איפה אני.מבחורה שקמה בבוקר לעבודה עד לבחורה שבנגיעה הכי קלה פשוט צונחת על הרצפה ומאבדת הכרה.בחיים לא סבלתי מהתקפים אפילפטיים(רק שהייתי קטנה מתוך לחץ וחרדה, לדוגמא מבחנים)וזה חזר.עזבתי את הטיפול, כי הבנתי שזה הורג אותי. אני מנסה להשתקם בכוחות עצמי, התחלתי ללמוד(פיסיקה) ואני יוצאת מהבית, מקיימת יחסים חברתיים, וחזרתי לשוק העבודה(חצי משרה בתור התחלה).הזכרון, מיומנויות של ריכוז מתאפסים על עצמם וגם היכולת של שליטה עצמית, תוך הבנה מלאה ומודעות מה מפריע לי ומחשבה איך לפתור זאת. נשארתי שקטה מאוד, ועדיין לא מסוגלת לעבוד ולתפקד ליד בנים.קבלתי סוג של התקף חרדה באמצע העבודה(אני הבת היחידה למעט הבוסית שלי).לא הייתה לי ברירה באותה הסיטואציה אלא לשתף אותה בגדול במה שקרה.אני חייבת לציין שלפני הטיפול לא היו לי דברים כאלו.אחד אני מקווה שהיא לא תפטר אותי, שניים לא מתאים לי בכלל התקף כזה שוב במהלך העבודה.איך להתמודד עם גברים? אני אמורה להיות אחראית עליהם במהלך העבודה... אני מחפשת עצות פרקטיות,חומר למחשבה ולפעולה. תודה ענת

ענת ערב טוב, אני מבינה מדברייך שהתמודדת באופן מעורר הערכה עם נושא השיקום התעסוקתי והלימודי. אני מציעה להעלות את שאלתך לגבי התמודדות עם גברים בפורום נפגעות/עי תקיפה מינית כי שאלתך נוגעת יותר לעניין זה. להלן הקישור http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1265,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה ענת

רק מנסיונכם,האם אני יחווה "בעיות" בקבלה למשרה מסוימת כאשר אני יסיים את לימודי המקצוע? ואני לא מדבר על עבודה נתמכת כי בה - יקצצו לי בשכר וזה בלשון המעטה כי זה בעצם ניצול כפי שאני רואה את זה. וממה שאני הבנתי במדרת השיקום שבה אני נמצא שיש אנשים שהלכו לעבוד בשוק החופשי והם מרוויחים טוב,עכש/יו השאלה היא כמה טוב?

הי אבי בעיותך או עברך הרפואי הם חסרי רלוונטיות למעסיק שלך, ואין שום חובה או צורך לדווח עליהם- אלא אם כן מדובר במשרה בשב"כ או בתחומים רפואיים, שנראה לי שזה לא המצב. פשוט אל תספר על זה בכלל וזהו. הכי טוב. אני עברתי חמישה מקומות עבודה ולא סיפרתי, אף אחד לא שאל ואף אחד לא העלה בדעתו. בהצלחה מ.

אבי ערב טוב, ראשית אני מסכימה עם מיכאל על כך שלא כתוב לך כלום על המצח ... שנית לגבי גובה השכר אני חושבת שזה תלוי במשרה הספציפית וכמובן בדרך בה אתה מציג את עצמך. אני מניחה שבתחילה, לאחר סיום ההכשרה, היות ועדיין אתה חסר ניסיון השכר יהיה אולי נמוך יותר מציפיותיך. אבל משתרכוש ניסיון תוכל להתקדם גם בתחום זה. באיזו הכשרה מדובר ? באיזה תחום ? בהצלחה ענת

מדובר בתכנות מחשבים,סביר מאוד להניח שאני יקבל את המימון לזה כי אני אחד הסטודנטים,לפחות ככה זה נקרא,הבולטים בקורס - קורס אפיק - שבסופו יכוונו אותי ויממנו לי קורס מקצועי

אני כרגע לומד בבר אילן ולפי ביקורתי שקבלתי אני נראה מופנם רוצה קשר אבל לא יודע איך (אני מוכר כנכה נפש בביטוח לאומי, אף אחד לא יודע את זה שם) בדקת בתמכיה של בר אילן בקשר לקבוצה אמרו לי שזה לא יתאים בשבילי אם מישהו מכיר קובצות תמיכה לשיפור יכולות חברתיות באזור הרצליה אוו המרכז ניסיתי את אתר קובצות אבל זה די יקר לי 400 שקל בחודש

יוסי שלום, אני שמחה שאתה כותב שוב ומבינה מזה שהנושא עדיין חשוב לך. יחד עם זאת אין לי בשורות חדשות. המקומות היחידים שאני מכירה שיש בהם קבוצות ללא תשלום או בתשלום סימלי הן מרפאות לבריאות הנפש. האם אתה בקשר עם מרפאה כזו ? אם כן נסה לברר שם. בתשובתו של בני בפעם הקודמת הוא הציע לך לנסות לעלות את הנושא של קשרים ומיומנויות חברתיות בטיפול פרטני. יש קליניקה בבר-אילן, במחלקה לפסיכולוגיה הנה קישור http://www.biu.ac.il/SOC/ps/h-clinic-about.html גם הטיפול שם כרוך בתשלום. אני רוצה לחזור ולהציע מה שהציע בני בעבר - חונך. זה שרות שניתן לקבל דרך סל השיקום במידה והינך מוכר בסל שיקום, או באופן פרטי. אני מסכימה עם בני שחונך עשוי לעזור באופן ישיר בהתמודדות עם נושא הקשרים והמיומנויות החברתיות. אני מצרפת קישור לחוברת שרותי השיקום של משרד הבריאות שם ניתן למצוא חברות שנותנות שרותי חונכות. אני חושבת שהחוברת לא ממש עדכנית והיום לא כל החברות הרשומות נותנות את השרות הזה אבל תוכל לברר איזו חברה עדיין נותנת את השרות. http://www.health.gov.il/Download/pages/list_rehab.doc אני מקוה שעזרתי במשהו. שיהיה בהצלחה ענת

מצ"ב עוד קישור לאתר שיכול לעזור לך למצוא לעצמך את הקבוצה שמתאימה לך. http://www.selfhelp.org.il/organizations.php מאחל לך הצלחה בכל דרך שתבחר. שבת שלום מבורכת. מחפש תשובה

שלום לכולם. קצת רקע היסטורי.... * עד היום חייתי מקיצבת נכות כללית של ביטוח לאומי בגלל הפרעה ביפולרית שהחלה לפני 3 שנים בזמן עבודה. * בעקבות הפורום הנפלא הזה וגלית בפרט פניתי לסל שיקום של משרד הבריאות. עברתי את הוועדה וזכיתי להתחיל שיקום אישי ותעסוקתי באמצעות סל השיקום. * באמצע שנה שעברה הגשתי תביעה רטרואקטיבית לא.כ.ע לחברת הביטוח של מקום העבודה שהיתה לי וגם פה זכיתי וכרגע אני מקבל גם מחברת הביטוח קיצבת א.כ.ע. מאחר וכבר התחלתי את תהליך השיקום התעסוקתי ( הייתי בכיוון של הקמת עסק פרטי ). נשארו לי מספר שאלות שאני מבקש \ מחפש תשובה עליהם. * מה יש לעשות במקרה כזה ולאיזה מוסדות יש לפנות כדי לקבל עזרה או יעוץ. * האם אני יכול להישאר במסגרת השיקום ועדיין לא להפסיד את הקצבאות והבטחון הכספי. * איזה אופצויות לדעתכם נשארו כדי שכן אוכל לעבוד. אשמח לכל מענה ענייני. תודה מראש ושבת שלום. מחפש תשובה

למחפש תשובה שלום, שמחתי מאד לקרוא שהפורום עזר לך לממש את זכויותיך, ולהיכנס לתהליך שיקום אישי ותעסוקתי. אתה בהחלט יכול להמשיך ולקבל שרותים של סל שיקום, מכיוון שסל שיקום מותנה רק ב-40% נכות רפואית, ולא תלוי בגובה אחוזי אי כושר השתכרות. (יש אנשים שלא מקבלים קצבת נכות מביטוח לאומי ויש להם סל שיקום). לגבי קבלת קצבת נכות מביטוח לאומי הסיפור שונה, במידה ותרוויח מעל לסכום מסוים, שתלוי ברמת ההשכלה שלך , במספר האנשים שתלויים בך ועוד, אתה עלול לאבד את קצבת הנכות ובנוסף גם הטבות נוספות כמו : סיוע בשכ"ד, הנחה בארנונה וכד'. מצב זה עשוי להשתנות, כאשר חוק לרון יעבור קריאה שניה ושלישית בכנסת, חוק זה שמבוסס על המסקנות של ועדת לרון שהוקמה בעקבות שביתת הנכים הגדולה לפני מספר שנים, אמור לשנות את המצב הנ"ל, אם וכאשר הוא יאושר סופית בכנסת. מקווה שהצלחתי לענות לשאלתך, נשמח לענות לכל שאלה ו/או התלבטות נוספת, שבת שלום, בני

קודם כל בני תודה רבה. ענית לי על 2 שאלות ונשארה רק לי עוד אחת :-) מתשובתך הבנתי שסל השיקום אינו קשור לקצבת ביטוח לאומי ושאר הטבות. אבל ביטוח לאומי מגדיר בפרוטוקול את מצב אחוזי אי כושר השתכרות לא ? איזה אופצויות לדעתכם נשארו כדי שכן אוכל לעבוד לפחות חלקית כהמשך כהתחלה של משהו ועדיין ישאר לי בטחון כלכלי כלשהוא. אשמח למענה נסוף בבקשה. שבוע טוב, מחפש תשובה

רציתי ברשותך לשאול אותך ענת, האם ידוע לך על חברות כוח אדם אשר עוסקות במתן שירות לאנשים עם הפרעות נפשיות שאינם מוכרים ע"י הביטוח הלאומי. אשמח אם תבררי זאת.

לא' מהצפון שלום רב ראשית ברוך בואך לפורום. שנית, אם מישהו אינו מוכר ע"י הביטוח הלאומי ולכן אינו יכול להשתמש בשרותי שיקום כמו למשל תעסוקה נתמכת אין מניעה לפניה לחב' כח אדם שנותנת שרות לכל אחד שפונה אליה. גם לאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית. מקווה שזה עונה על שאלתך. יום טוב, ענת

מצטערת, אך זו לא הייתה שאלתי. שאלתי הייתה, האם ידועות לך על חברות כ"א המטפלות באנשים בעלי הפרעה נפשית, אשר אינם מוכרים ע"י הביטוח הלאומי, שכן אינני רוצה שיווצר מצב שבו פרנסתי תהיה תלויה במצב רוחו/אבחנתו של רופא או פקיד בביטוח לאומי. אודה על תשובתך.

שלום אני מחפשת טלפון של הפסיכיאטר המחוזי תודה

שיל שלום, מצורף קישור לדף ובו כל הפרטים של לשכת הפסיכאטר המחוזי בת"א (כולל טלפון) : http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=47&catId=226&PageId=2483 כל טוב, בני

בקישור הבא מופיעים טלפונים של לשכות הפסיכיאטרים המחוזיים בכל האזורים : http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catId=29&PageId=144 פרטים אלו ונוספים ניתן למצוא בקישורים באתר המידע - ממ"נ : http://www.maman.org.il/50217/medical

זה היה ברור שלא אמצא פה תשובה. לא אמצא באף מקום תשובה. האתר שנתת, הוא מענה גרוע. מכיוון, שהאספרגרים שם .. הם .. אספרגרים מלאים. ואילו אני, רק חצי.. או משהו דומה. בין השאר זאת אומרת, שהם לא ממש רוצים לעשות סוציאליזציה עם אחרים. ו.. זה פשוט לא בראש שלהם. הם בסדר עם עולמם הבודד. אילו היה אתר ל"חנונים ילדותיים עם חרדה חברתית".. זה היה טוב. אוף. פשוט אין באף מקום תשובה לאנשים מהסוג שלי. אני תופעה נדירה מאוד , כנראה, שמרוב שהיא נדירה לא הקימו בשבילה מקום. אז .. זהו זה. שיהיה לכם המשך שהייה נעים בפורום.. ו.. אני כבר אמצא את הפתרון שיעיף את העצב מחיי (או להפך)

חושב שיש לי אותו בעיה,רק שאני סובל מסכיזופרניה....

מה קורה? אני לא הבטחתי לך שהאתר הזה יעזור לך, אלא חשבתי שאולי יכול להיות שהוא יעניין אותך. אתה מעולם לא פנית לפסיכיאטר או לפסיכולוג, ואינך מעוניין בטיפול רשמי, שזה גם לדעתי יכול להיות צעד נכון מצידך, אבל להתחיל לאבחן את עצמך בעצמך- זה ממש מסוכן! מי החליט שאתה "חצי אספרגר"? ממה שקראתי אותך נשמע לי שבאותה מידה של סבירות, אפשר להסיק שאתה לא חצי אספרגר ולא נעליים, אפשר אפילו להעלות השערה שאינך סובל משום הפרעה נפשית! למעשה, חוסר ההזדהות שלך עם מה שכתוב באתר הזה מחזקת מאוד את החשד הזה. הרבה מאוד אנשים שלא סובלים משום בעיה מאובחנת סובלים מבעיות וקשיים בחיים. להערכתי אתה צריך להפסיק לחשוב על עצמך במונחים האלה, כי הם לא רלוונטים לך. תרגיש טוב מ.

במקום להגיד אני סובל מ"חרדה חברתית" אפשר להגיד: אני קצת ביישן. במקום להגיד אני חנון, אתה יכול להגיד, אני אדם עמוק, שמתעניין במדע ופילוסופיה, ולא בשטויות. במקום להגיד "אין לי הרבה חברים" להגיד: יש לי שלושה חברים! אתה חושב שזה מעט? הרשה לי לגלות לך, שזה ממש לא מעט. במקום להגיד, אני חצי אספרגר ולכן יש לי קשיים במציאת בת זוג, להגיד- אני אדם מיוחד, ולכן זה יקח לי יותר זמן למצוא בת זוג מאדם רגיל. אבל הייחודיות שלך לא חייבת להיות מקוטלגת אוטומטית באיזו אבחנה רפואית או פסיכיאטרית!

חולה סכיזופרניה יש לו מחשבות שווא פראנואידית ורדיפתיים חושב שאנשים שונאים אותו רודפים אתו ורוצים להזיק לו ויכול להיות גם רוצים בהרגו שומע קולות בראש שאמרים לו שצריך למות ומבקשים ממנו להרוג את עצמו אין לו הפרעה בתהליך החשיבה 1-האם מגיע לו נכות 2-אם מגיע לו כמה אחוזים

שחר שלום, לחולי סכיזופרניה מגיעה נכות. על גובה אחוזי הנכות מחליטה ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. שיהיה בהצלחה, בני

שלום אני מחפשת מספר טלפון של הפסיכיאטר המחוזי, אזור מרכז תודה

שלום אני בשלב חיפוש הוסטל לבן משפחה, אני שומע על שני סוגים של הוסטל. 1. כוללני 2 . מוגבר מה ההבדל ביניהם,? האם בכל הוסטל התשלום הוא קבוע? האם כל ההוסטלים מנוהלים על ידי יזמים פרטיים.? אצל מי יש רשימה של הוסטלים בגוש דן. להת' אבנר

אבנר שלום, ההבדל בין הוסטל כוללני למתוגבר הוא ברמת התפקוד של הדיירים ובהתאם במידת הליווי של הצוות. בהוסטל כוללני רוב הדיירים הם ברמת תפקוד יחסית נמוכה ולכן יש יותר אנשי צוות ליותר שעות. בהוסטל מתוגבר רוב הדיירים יותר עצמאיים ולכן יש פחות ליווי של הצוות. בחלק מן ההוסטלים המתוגברים יש שעות שבהן אין איש צוות כלל - בחלקם בבוקר ובחלקם בלילה. ברוב ההוסטלים התשלום הוא קבוע. כמו כן למיטב ידיעתי כל ההוסטלים מנוהלים ע"י יזמים פרטיים ויחד עם זאת נמצאים בפיקוח שוטף של משרד הבריאות. הנה קישור לרשימת שרותי השיקום במשרד הבריאות http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=204&pageid=1662 ברשימה זו תוכל למצוא לא רק הוסטלים אלא גם שרותי שיקום אחרים כמו תעסוקה, מועדונים חברתיים וכד'. בהצלחה רבה ענת

אבנר שוב שלום, כשנכנסתי לרשימת שרותי השיקום דרך הקישור שרשמתי בהודעה הקודמת גיליתי שזו רשימה ישנה מאוד. הנה קישור לרשימה יותר חדשה http://www.health.gov.il/Download/pages/list_rehab.doc למרות שרשימה זו חדשה יותר עדיין חלק ממספרי הטלפון אינם עדכניים. אני מציעה לפנות לגורם שהפנה אתכם לחפש הוסטל ולבקש ממנו את הרשימה העדכנית ביותר. שוב בהצלחה ענת

אבנר שלום, ההוסטלים מופעלים או ע"י יזמים פרטיים או ע"י עמותות (כמו אנוש), ומנוהלים ע"י אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. שיהיה בהצלחה לך ולבן משפחתך, בני

שלום אני משתפת במפגש שהיה לי עם הוסטל שונה. המקום נעים ביותר, מסגרת קטנה משפחתית וסופר מקצועית. לא מתאימה לכל אחד, אבל מי שזה בשבילו- זו נקודת מפנה בחיים... זה המייל שלהם [email protected] והטלפון- 046370220 ושיהיה בהצלחה ללי

שלום, נשמע שכדי לכם להתיעץ עם מתאם טיפול. המעבר להוסטל הוא צומת משמעותית וכדי לעשות אותו מתוך ידע על המתרחש בשטח וידע שיקומי. החלטות נכונות יש להם השלכות לטווח ארוך. כדי לבדוק ב"סל שיקום" על זכאות למתאם טיפול או לפנות למתאמי טיפול פרטים. יום טוב

שלום. אני בן 19, עד למלפני שנתיים לא היה לי כל כך רע. המודעות שלי לעצבות לאט לאט החלה לפעול כשראיתי שדברים לא קורים עבורי בחיים. ושחיי הם לא מהנים, שאני בעצם לא עושה כלום - שאין לי הרבה חברים, שאין לי אהבה ואף אחד לא באמת אוהב אותי, שיש לי שליטה עצמית גרועה(מבחינת לעשות דברים). אחלק את סיפורי לכמה קטגוריות. מאפיינים : יש לי חרדה חברתית, שנובעת בגלל גובהי בעיקר (שהוא 160) - לא מעט הושפלתי בגלל גובהי וככל שגדלתי ונראיתי יותר ילדותי יחסית לאחרים כך החרדה שלי גברה. יש לי מספר מאפיינים אוטיסטיים המשייכים אותי לכיוון האספרגר, שזה סוג של אוטיזם "מתון". ניתן להגיד שאני .. חצי אספרגר, ואם אספרגר הוא "חצי אוטיסט" אז אני "רבע אוטיסט". היני אוהב מדע ומחשבים, אני אוהב לדבר על זה, אני אוהב לחקור את זה. ניתן להגיד שאני "חנון". איני אוהב מסיבות או ספורט קבוצתי כדוגמת כדורגל (יכול להיות שאוהב עם חברים שלא מקללים בזמן שהם משחקים ויודעים להתחשב ביכולות משחק גרועות של אחרים?) שיחות חולין לא ממש מעניינות אותי; אני אוהב הומור שדומה להומור שלי, אין משהו שאני יותר אוהב מלצחוק.. אני אוהב לשחק במחשב ולגלוש באינטרנט..אני יחסית אוהב דיבורים של פילוסופיה (אוהב יותר משיחות חולין) לא סובל לדבר על חלקים מוצנעים של בנות בחברת בנים, או לדבר על מה הייתי עושה לבת מסוימת. המחשבות שלי הן מוקדשות אך ורק בשבילי ולפי דעתי לא מיועדות לאף אחד. כפי שאמרתי לא מתחבר ממש לאירועים חברתיים "מודרניים" כמו מסיבות ומועדונים. הצורך בחברים שדומים לי ובקבלתי בחברה : אין לי הרבה חברים, רק שלושה. ניתן להגיד שכולם לא נורמאליים מבחינה חברתית, כי לכולם יש פחות חברים מן הרגיל וכולם לא יוצאים למועדונים/מסיבות. הבעיה שכולם עצלנים ולא רוצים לבנות איתי דברים ולא מוכנים להשקיע זמן ומאמץ בבניית הדברים שאני הייתי רוצה לבנות, כמו רובוט וכמו דברים אחרים. פשוט אין להם את ההתלהבות שלי יש. הייתי מעוניין לפגוש כאלו שכן יש להם התלהבות, שיש להם הומור, שדומה להומור שלי. שמתעניינים באותם נושאים שאני מתעניין בהם. שיחקרו איתי ביחד את הנושאים הללו.. שילכו איתי לחוף הים ולא יתעצלו, שיעשו איתי קמפינג וכו'. הצורך באהבה ובח?ב?ר?ה ולא להיות בודד : אני לא מרגיש שיש אנשים שאוהבים אותי באמת. אף אחד לא אוהב אותי באמת. ההורים שלי - הם רק מביאים לי כסף ונותנים לי לגור בבית. למעשה כבר רצו לזרוק אותי מהבית, אך שכנעתי אותם. כבר שנים שלא קיבלתי חיבוק ממישהו/י. חוץ משלושת החברים שיש לי, אני לא מרגיש שמישהו רוצה בי בחיים. אף פעם בת נישקה אותי - אפילו לא בלחי. אף פעם בת נגעה בי. לא הייתה לי אף פעם חברה. אפילו אין לי ידידה. אני מרגיש שבנות לא רוצות בי בגלל התעניינותי במדע ובמחשבים, בגלל החרדה החברתית שלי, ובגלל הגובה שלי. למעשה לאחרונה החלו להיות מחשבות מאוד רעות על עצמי. מחשבות שאני לא שווה כלום, שאני זבל. שאין סיכוי שאי פעם תהיה לי חברה. החלו גם להיות מחשבות אובדניות. בצ'אט בחו"ל, מישהי בת 46 אמרה שהיא רוצה להיות אמי , היא אמרה שתחבק אותי במשך כל היום. באמת שתכננתי בכסף שיש לי לטוס לשם. לבסוף התברר שהיא אמרה את זה רק בשביל לגרום לי להרגיש יותר טוב. כמו כן יש בת אוטיסטית (אספרגרית) בגילי שאני מדבר איתה באינטרנט, היא הראשונה אי פעם שאמרה דברים טובים על התכונות שלי. לצערי ... שיעורי הבית שלה והאינטרנט, חשובים לה הרבה יותר מלקיים מערכת יחסים איתי. (בעוד שאצלי זה מקום ראשון בסדר העדיפויות) והיא מתנהגת די זוועה בהודעות באינטרנט.. כלומר לא עונה ועונה מילים בודדות בתור תשובות. אבל בטלפון ממה שדיברתי איתה היא הייתה שונה. נראה ש..כנראה שלא יצא שום דבר מהקשר שהתחלנו באינטרנט. כל עוד היא נותנת ללימודים מקום ראשון אצלה ולגלישה באינטרנט מקום יותר גבוה מהקשר איתי, אז אין הרבה סיכוי שיהיה משהו איתה. הצורך שלי באהבה הוא הצורך הכי גדול שיש לי כרגע. אם אמצא אהבה לא יהיו לי הרבה תלונות. אך כפי שנראה, צורך זה הוא מאוד קשה למציאת מענה.. כי הרי אין אף אחת שתרצה להיות חברה שלי. הצורך בציות עצמי גבוה (שאין לי) והצורך בלסיים דברים שהתחלתי: הלוואי שהייתי יכול להבטיח דברים לעצמי ולעמוד בהם. תמיד כשאני אומר שאלמד דברים כאלה או אחרים, לדוגמה : גרמנית. תמיד אני דוחה אותם, דוחה ודוחה.. ולבסוף .. עוזב. לימודים אצלי, זה עניין קשה. כי הדחיה משחקת תפקיד בהם גם כן. דחיה שגורמת לנזק גדול מאוד. הלוואי שיכלתי לשלוט במעשיי ולא להתעצל ללמוד מתי שצריך. לפתוח מחברת מצריך מאמץ גדול מאוד מצידי, כי מתי שאני פותח עמוד אחד .. כבר אני מתחיל לחלום, ולעיתים נופל עם הראש אל תוך הדף מרוב "עייפות" ועצלנות. (תסמין של ADHD) הדחיה משחקת תפקיד גם בכושר גופני שהייתי רוצה שיהיה לי. פתירת בעיות? הכיצד : כפי שהעלתי למעלה, ישנם מספר נושאים שהייתי רוצה לפתור אותם : הצורך בחברים שדומים לי ובקבלתי בחברה, הצורך באהבה ובח?ב?ר?ה ולא להיות בודד, הצורך בציות עצמי גבוה (שאין לי) והצורך בלסיים דברים שהתחלתי. כדי לטפל בבסיס של הבעיות נדרש פה פסיכולוג, לא? ובכן - אין פסיכולוג. ולא יהיה. הסיבה היא, שאין לי כסף לפסיכולוג - ולאף הוצאה אחרת. פסיכולוג מטעם הממשלה, הקיים בקופות חולים והניתן בחינם הוא לא טוב - משום שאז פרטי פנייתי נרשמים בתיק הרפואי שלי, שיכול להיבדק מטעם הצבא ועבודות עתידיות ולעורר מפגעים בקשר לעתידי. פסיכולוג פרטי - אין כסף לזה. קשה לי להציע את עצמי לעבודה מכיוון שיש לי מחשבות שליליות על עצמי שאני עובד גרוע ושלא כדאי שאציע את עצמי כי אף אחד לא זקוק ליכולות הגרועות שלי ולעובד בגובה שלי. כיצד אוכל לפגוש אנשים שדומים לי? שיהיו חברים שלי? כיצד אוכל לפגוש בנות שרוצות בי? לגבי בנות, איני מעוניין בבנות הביצ'יות/ המסיבות הרגילות.. אני לא יודע אפילו לרקוד. חסרים אצלי כישורים חברתיים אני מניח, הייתי מעדיף בת שתהיה במצב שלי ושנוכל לעזור אחד לשני - קשה מאוד למצוא כזאת. הייתי רוצה אחת שלא תהיה טיפשה ושיהיה לה מראה בסדר. האם זה יותר מדי לבקש?? הצעה אחת שכבר אמרו לי זה לפגוש בנות בספריות. זה ממש לא יכול לעבוד, כי אני פשוט לא יודע!!! איך להתחיל לדבר עם בנות, ואין לי את האומץ לעשות את זה. כאשר אני מדבר עם בת אני פוחד שהיא תראה בי מישהו .. נמוך ש..איך הוא בכלל מעז לדבר איתה. או מישהו לא מעניין בכלל.. שרוצה להעיף אותו כבר מעיניה. וכמו כן לא תמיד ניתן לזהות מי הסוג של הבת שאיני מעוניין להכיר (בת המסיבות) רק לפי המראה.. הלוואי שהיה מישהו שהיה מלווה אותי, במציאות, והיה עוזר לי למצוא בת ו..לדבר איתה? איני יודע מה לעשות.. אשמח לקבל הצעות בקשר לשאלותיי.. תודה לכל העונים.

לאנונ שלום רב, אכן נראה לפי תיאורך המפורט שאתה מתמודד עם דברים לא פשוטים בכלל. אתה מצליח לתאר את הקשיים איתם אתה מתמודד בצורה בהירה וברורה. לא ציינת בשאלותיך האם אתה מוכר ע"י הביטוח הלאומי וכן לא ציינת באיזה איזור בארץ אתה גר. המקום שעלה בדעתי בעקבות הבעיות שלהן אתה מציין שאתה מחפש פיתרון הוא "מרכז רב תחומי לאנשים בעלי תסמונת אספרגר" ששם ניתן לקבל מענה גם לקושי החברתי וגם לקושי התעסוקתי. להלן הקישור http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?s=130&id=255&defid=86&page=1&item=1916 אני מקווה שעזרתי במשהו ושאכן תוכל ליצור איתם קשר. שיהיה סוף שבוע נעים ענת

אני לא מוכר ע"י אף גורם או משרד בממשלה ולא במקום אחר. אף גורם לא יודע על מצבי. כפי שאמרתי, גם איני מעוניין שיכירו בי כנשא הפרעה נפש מסוימת - מאותה סיבה שאני לא הולך לפסיכולוג ממשלתי - זה יכול לפגוע בעתידי. בית אקשטיין בע"מ לא ממש יכול לעזור לי. קודם כל צריך הכרה ממשרד הרווחה. ודבר שני הוא, שאמרתי שאני לא אספרגר מלא, אלא חצי אספרגר. ז"א על הגבול בין אדם נורמאלי לאספרגר. כלומר יש בי גם מאפיינים של אדם רגיל וגם מאפיינים של אספרגר.

לי אני חושבת שלא הייתה בעיה עם הגובה שלך. אפילו אני חושבת שהיה לי פעם חבר נמוך ממני. אבל אני לא בכיוון מסיבות אחרות (שלא אפרט כאן באינטרנט)

היי אנונ אני צריכה עזרה דחוף דחוף ! יש לי ילד במושב שאני רוצה לשכב איתו והוא רוצה איתי ! אבל, יש לו חברה והם לא נפרדים הוא אמר לי שאם הוא יפרד מחברה שלו אז הוא ישכב איתי אבל הם לא נפרדים . מתי בערך הם יפרדו ? ומה אני צריכה לעשות כדי לסכסך בניהם . כי אני יודעת שהילדה שהוא חבר שלה היא מגעילה ונצלנית אני לא רוצה להעליב אותו אבל אני רוצה שהם יפרדו . מה אוכל לעשות בנושא ? אני צריכה עזרה דחוף דחוף !

שלום , אני יודע שזה פורום לייעוץ ותמיכה אבל אולי תוכלו לתת לי תשובה. צפיתי בסרט נפלאות התבונה, וראיתי שבשנות השישים מטפלים בחולי נפש בעזרת מכות חשמל, 5 פעמים בשבוע!!! למשך 10 שבועות!! בנוסף מזריקים לו אינסולין?! האם תוכלו להסביר לי או להפנות אותי 1. למה אינסולין? הרי זו תרופה לחולי סכרת למיטב ידיעתי. 2. מתי הפסיקו עם המכות חשמל האלה? או שלא ? ומה רצו להשיג בכך מלכתחילה? תודה, מתי

הי מתי הי מתי קודם כל תודה שהגבת לי בבלוג, אם מדובר בך... לגבי שאלותיך. "מכות חשמל" או בשמם הנוכחי "נזעי חשמל" הם טיפול שנהוג גם היום, ואפילו יחסית פופולרי. הוא נעשה בהרדמה מלאה, ושולחים בו באמת מכות חשמל קטנות למוח. משתמשים בטיפול הזה כי יש עדויות מחקריות, שזה טיפול יעיל נגד דיכאון קשה ועמיד לתרופות. הטיפול כיום נעשה בהסכמה, וצריך לחתום על טופס הסכמה נוסף ייחודי לטיפול הזה. התופעות לוואי של הטיפול הזה הם בעיקר אובדן זיכרון לטווח קצר, שהוא הפיך. לגבי אינסולין- אין לי מושג, אבל אני חושב שלא כדאי לך להשתמש בסרט הוליוודי כמקור מידע אמין, לא לגבי נאש ולא לגבי מחלות נפש והטיפול בהם בכלל. סביר להניח בהרבה שהוא קיבל תרופות אנטי פסיכוטיות מהדור הישן, שהיו קיימות בתקופתו. אגב, למרות שיש לי המון ביקורת מאוד קשה כלפי פסיכיאטריה, שזה לא המקום להיכנס אליה- דווקא בנושא של נזעי חשמל אני חושב שעושים מזה יותר מדי רעש לעומת מה שזה, כי זה נשמע כזה קשה ומפחיד, אבל זה ככל הנראה טיפול די יעיל. לא עברתי אותו בעצמי.

הי מיכאל, אכן זה אני הגבתי בבלוג שלך, הפוסט שכתבת שם מאוד יפה לדעתי. תודה על התשובה לגבי "נזעי החשמל" זה מאוד סקרו אותי וההסבר שלך ברור. נראה שיש לך הרבה ידע והבנה בנושא ואולי אני אנצל את ההזדמנות לשאול אותך עוד משהו. אני עושה תעודת הוראה כרגע ומאוד מעניין אותי איך מערכת החינוך אצלנו מתייחסת לנער/ה שלוקה במחלה נפשית זו או אחרת. האם הוא מקבל תמיכה והבנה או שהוא "נעלם" לה בין הידיים? האם אתה יודע על זה משהו? מנסיונך או ממה ששמעת? מתי

לענת ובני בהצלחה בפורום רציתי לשאול אתכם כמי שמנהלים הוסטל שאמור לתת מענה לצרכים של אנשים פגועים האם אפשר לסמוך על אנשי הצוות שיעשו את עבודתם נאמנה ? ולא יזלזלו בכבודו של האדם ? יש לי קרוב משפחה שהיה מסוגר המון שנים בבית בילדותו ובגרותו ,ללא חברים או משפחה. חסרים לו מיומנויות חברתיות וניסיון חיים,קשרים עם אנשים וכו' מה סיכוייו להשתלב בדיור מוגן או הוסטל.? האם הליווי שם הוא אינטנסיבי ומחנך או מניחים אותו לנפשו ורק כשהוא צריך עזרה יקבל ,אם בכלל .מה המדיניות הכללית? ומה המטרה שאתם שמים בראש מעניכם בכדי לעזור לאותם חוסים אצלכם. (אני מבינה שזה בתשלום וכלל לא זול ) בתודה אני

לאני ערב טוב, השאלות שנשאלו על ידך הם שאלות כבדות משקל וחשובות מאוד. על השאלה לגבי האמון שניתן לתת באנשי הצוות בתוך הוסטל היא שאלה שקשה לענות עליה באופן גורף היות ואינני מכירה את כל ההוסטלים הקיימים. ככלל אני חושבת שצריך לבקר בכמה וכמה הוסטלים עד שמחליטים היכן מתאים לגור. אולי אחת השאלות החשובות צריכה להיות לגבי האמון שמעוררים בכם אנשי הצוות שאתם פוגשים בביקורכם בהוסטל. צוות בהוסטל אכן אמור ללוות את הדיירים באופן אינטנסיבי - כל אחד לפי צרכיו. יש דיירים שצריכים ליווי יותר אינטנסיבי ויש כאלה שיותר עצמאיים. לדעתי, הוסטל הוא סוג של בית-ספר לעצמאות. אנשים מגיעים לגור בהוסטל (או בדיור מוגן) על מנת ללמוד תיפקודים של חיי יומיום עצמאיים ולאחר מכן להתקדם הלאה. ההתקדמות היא בקצב אישי של כל אחד מהדיירים. בנוסף אני מציעה לפני שהולכים לבקר ולבדוק הוסטלים להכין רשימת שאלות שאותן תירצו לשאול. כך קל יותר להחליט אחרי שמבקרים איזה מן ההוסטלים מתאים יותר. הערה נוספת: התשלום שהדיירים משלמים להוסטל הוא תשלום המשמש לכלכלתם בלבד. דהיינו זהו תשלום עבור אוכל, חשמל, מים, ארנונה וכו'. אני מקווה שעניתי על כל השאלות. בהצלחה ענת

שלום, הבן שלי שוחחר מאשפוז לאחר 3 חודשים (זו הפעם הראשונה שהוא התאשפז לאחר התקף פסיכוטי קשה בעקבות שימוש בסמים). כרגע הוא מקבל תרופות וזריקות אחת לשבועיים. כמה שאלות: 1.כרגע הבן שלי מתנהל באופן מאוד ''כבד'' ו''איטי''. אני מבינה שהתרופות משפיעות. כמה זמן יקח עד שיחזור לעצמו? 2.במשך רוב שעות היום הוא לבד בבית כי האחים לומדים ואנחנו ההורים בעבודה. אילו פעילויות מומלצות כדי לסייע לבן בשיקומו? הוא גם סובל מפגיעה בזכרון. 3.אנחנו גרים באזור עפולה. הצעתי לושנלך לבחור חוג כלשהו במתנס דרך ''עמיתים'' והוא לא כל כך מעוניין. מחכה לתשובות אם מודאגת.. תודה

לאם המודאגת שלום רב, ראשית, אני שמחה שאת פונה בשאלות הללו כי חשוב להתחיל דרך שיקומית מוקדם ככל האפשר. את השאלות בנושא התרופתי ובנושא בעיית הפגיעה בזכרון אני מציעה לשאול את הרופא המטפל הוא יוכל לענות בצורה מדוייקת יותר ממני. לגבי תעסוקה בשעות הבוקר בהן בנך שוהה לבד בבית: אם הוא כבר זכאי לסל שיקום אני מציעה לנסות לשלב אותו במקום תעסוקתי כלשהו, למשל, מועדון תעסוקתי. בעפולה קיים סניף אנוש ושם יש מועדון תעסוקתי לשעות הבוקר. http://www.enosh.org.il/Index.asp?ArticleID=36&CategoryID=70&Page=1 זה הקישור לדף הרלוונטי באתר של אנוש. אם בנך עדיין לא זכאי לסל שיקום כדאי לפנות לעו"ס או מתאם/ת הטיפול במקום בו הוא מטופל על מנת לפנות באמצעות/ה לסל שיקום. בנוסף אני מציעה, היות וכל האנשים האחרים הגרים בבית עסוקים, לשלב את בנך בעבודות ובתפקידי הבית. כך הוא גם יהיה שותף, זה גם יתן לו איזו שהיא תעסוקה וגם יוכל ללמוד תיפקודים עצמאיים (במידה ולא יודע אותם עדיין). אם הפגיעה בזכרון מפריעה גם בנושא זה ניתן לערוך עבורו רשימה מידי יום. חשוב לציין גם, שבסניף אנוש קיים גם ייעוץ למשפחות. היות ואני מבינה משאלתך שכרגע בני המשפחה הם מקור התמיכה העיקרי עבור בנך, חשוב לשמור גם עליכם ועל כוחותיכם כדי שתוכלו להמשיך ולתמוך בו. אני מקוה שעזרתי נשמח לשמוע ממך שוב יום טוב ענת

ענת וחיים שלום, ראשית,תודה על המענה המהיר והענייני. עדיין נושא ביטוח לאומי לא מוסדר כי כל העסק די ''חדש'' לנו. אני מבינה שעליי לפנות לעובדת סוציאלית עד לקבלת אישור אחוזי נכות מביטוח לאומי. ממש תמוה בעיניי שכך משחררים חולה ולא נותנים שום הכוונה למשפחה מה לעשות וכיצד לסייע לו ואני מוצאת את עצמי די אובדת עצות בתוך ים המידע הזה, ומנגד,ישנו הבן שלי הנמצא כל היום בבית. לפני שחלה הופיע ועבד כתקליטן דבר שהוא מאוד אוהב יותר מכל דבר אחר.הוא מלחין,מנגן על מספר כלי נגינה,כותב ושר. הוא מעוניין להמשיך בכיוון אך אני רואה את הקושי שלו להמשיך כעת בכיוון בגלל בעיית הזכרון שהוא שרוי בה. בנוסף,אנחנו מחכים שחלק מסוים במחשב המקצועי שלו יחזור מתיקון ונראה כיצד העיסוק בהקלטות ובמוסיקה בכלל ישתלב במצבו הנוכחי. רציתי לשאול היות והוא מעוניין שארשום אותו לחדר כושר,האם זה נכון לעשות זאת בשלב זה? זה לא מעייף וכיו'? לזרום איתו בבקשתו? לעניין תפקידים בבית יש דברים קטנים שהתחלנו בהם כמו-סידור המיטה שלו,ארגון המקלחת לאחר שהוא מסיים להתקלח,לערוך שולחן....הכל בצעדים קטנים כמו עם ''תינוק''. היום רכשתי לו ארגונית לכדורים והוא קיבל על עצמו אחריות לזכור לבלוע כדורים בערב, והאחריות של שעות הבוקר היא שלי.. אני משתדלת שבשעות אחה''צ/ערב לצאת עימו קצת לבילוי משפחתי קל היות והוא מתעייף והיכולות שלו שונות מהיכולות שלו בעבר. האם הוא יחזור להיות ה''בן'' שלי כמו ''פעם''? אני מודעת לניסוח התם של השאלה אך אין לי דרך אחרת להמליל את השאלה הזו... אשמח לקבל עוד טיפים ועצות. המון תודות לכם על הסיוע וההקשבה. זה מאוד משמעותי לי בימים אלה!!

שלום רב, זו בהחלט התמודדות מורכבת וכדי להשתמש בעזרה שניתנת להורים במסגרות שונות. בד"כ השאלה הראשונה היא: מה הוא רוצה ? לאן הוא רוצה להגיע ? מה המטרות שלו בטווח קצר ובטווח ארוך ? בהצלחה בהתמודדות

יש לי נכות רפואית מביטוח לאומי (40 אחוז נפשי) אני עומד לעבור בקרוב ועדת סל שיקום רציתי לשאול במידה ואני יעבור אותה לאלו הטבות אני זכאי חוץ מטיפולי שיניים והאם יש לי סיבסוד מלא על טיפולי שיניים ?

עופר שלום לך, דרך סל השיקום אתה יכול לקבל שרותי דיור (הוסטל לסוגיו, דיור מוגן לסוגיו), תעסוקה (מועדון תעסוקתי, מפעל מוגן, תעסוקה נתמכת), השלמת השכלה, אבחון מקצועי, שרותי סמך/חונכות, מועדון חברתי, טיפול שיניים ותיאום טיפול (במידת הצורך). הסיבסוד לטיפול השיניים הוא סיבסוד מלא פרט לצילומים שעולים כסף. יש מקרים שבהם טיפול השיניים מותנה בהתחלה של תהליך שיקום. בדרך כלל אנשים ניגשים לועדת סל השיקום עם בקשות ממוקדות. איך זה אצלך ? מה אתה רוצה לבקש בועדה ? במיקרים שאני נכחתי בועדת סל שיקום כאשר המשתקם מביע רצון ומוטיבציה לשיקום הועדה מאשרת לו את סל השיקום. לעיתים תוך כדי הדיון בועדה יחול שינוי מסויים לדוגמא: במקום מועדון תעסוקתי יציעו לו מפעל מוגן או במקום הוסטל יציעו דיור מוגן וכד'. מקווה שקיבלת את כל המידע שהיית צריך, בהצלחה ענת

דכאון וכל מה שמתלווה אליו זה מה שיש לי. אני חלשת אופי מזה כמה שנים חוויתי עליות וירידות בחיי. למען האמת אין לי בשביל מה לחיות אף אחד לא יודע מה זה שדכאון אכל כל פינה בגופי הכל. אז אני בגירה בת 28 לא קיימת בתכלס מסתגרת בבית מזה כמה חודשיים טובים הפכתי לאסירה בחיי הקצרים אסירה על זה שאני לא מסוגלת לחיות כמו אנשים נורמליים. אז מה אם יש לי מאניה דיפרסיה זה לא סוף העולם אבל מבחינתי כן מבחינתי אני שבורה גמורה הרוסה וכל מה שמתלווה לזה. הייתי מאוד רוצה לא להיות קיימת ואני מניחה שאני לא מחדשת לאף אחד כאן כלום לגבי התחושות שאנשים חווים כאשר הם בדכאון. אני יודעת איפה שהוא שאני אשמה שלא טיפלתי בעצמי בזמן שהיייתי צעירה תמיד ידעתי שאני עצובה מאוד מבפנים שאני לא מדברת לא מתקשרת עם אחרים. את הצבא עברתי בשיניים כל יום שהייתי הולכת לצבא היתי סובלת מקללת את הרגע שקמתי מהמיטה. זה בערך המצב גם כיום אני מתפללת לבורא עולם שיקח אותי ממש ככה שאני לא יתעורר כי בשביל מה אני חיה בשביל להיות עצובה כל הזמן. לבכות בלי סוף כמה שרע לי ורע לי ורע לי בעור של עצמי. אז ההורים שלי אומרים לי ללכת לטפל בעצמי ואני מתעלמת בשביל מה אחרי שעושים כ"כ הרבה טעויות בחיים הללו לאן אני יכולה להמשיך. אני מרגישה שאני בת 100 לא בת 28. וכמה שאני איך שהוא מנסה להגיד לעצמי אולי בכל זאת תנסי משהו קצת אולי אין הרוח שלי מתה. אני יודעת כבר מה אנשים יגידו לי שאני מרחמת על עצמי ואני בעצם לא שונה מאף אחד אחר על כדור הארץ הזה וזה שאני עצובה ודכאונית זה בגלל שאני לא מטפלת בעצמי. אבל אני לא יכולה להעביר לאף אחד את התחושה שכל יום שאני כבר קמה מהמיטה לריקנות נוראית אני רוצה להעלם פשוט להעלם. אני מודעת לבעיותי לא מסוגלת וגם לא רוצה למען האמת לטפל בעצמי אז את מי אני יכולה להאשים את הורי את העולם לא רק את עצמי. מבחינתי אין לי בשביל מה לחיות פשוט אין לי אני סתם קיימת הינני אוויר בעולם. וזה גם לא משנה לי שאומרים לי שיש אנשים במצב גרוע יותר ממני מה זה משנה אני מבחינתי גוססת מבפנים. אפילו אני לא יודעת למה אני משתפת את הפורום הזה בשיט שלי מה זה כבר משנה אף פעם לא אהבתי את החיים ואף פעם אני לא יואהב את החיים כשאתה מבפנים שבור עם עצמך אין לך לאן ללכת. וגם אם אני יפנה לגורמים רלוונטים את מי זה מעניין שאני סןבלת מעצם קיומי את אף אחד זה לא מעניין אני חושבת שכולם סובלים מעצם הקיום שלהם אבל הם מתמודדים אני כבר לא זוכרת מתי הרגשתי קצת טוב מתי עלה חיך על פני כי אין ימים כאלו. רק בערבים אני אומרת לעצמי הנה עוד יום עבר עוד יום שהלך לו ואת לא משפרת את מצבך את רק הולכת ונגמרת. עצבות זו קללה זה ממש ככה. סה"כ אני צריכה לסבול את עצמי וגם את זה אני לא מסוגלת לעשות אני ממש מגעילה ממש ככה. וכולם סביבי הולכים לעבודה מתקדמים בחייהם עושים יוצאים מבלים ומה אני סגורה בבית ל א קיימת וגם לא מעוניינת להיות קיימת כי בשביל מה עוד פעם לנסות דברים עוד הפעם להתמוטט עוד הפעם לאכזב את כולם. מרוב שכ"כ הרבה חודשים לא יצאתי מהבית הגוף כ"כ כואב לי ממש כואב לי כל עצם ועצם אני מרגישה אותה ממש אבל זה לא אמור לעניין אף אחד אני אשמה. אף אחד לא יכול לעזור לאדם שלא מעוניין לעזור לעצמו. אף אחד לא אמור לחת אותי ביד ולעזור לי אין דבר כזה היום אין. אז בטח תגידו לי ללכת לרופאת המשפחה ולבקש הפניה לפסיכיאטר או לאשפז את עצמי. מה כבר יכולות להיות התשובות. אני פשוט שונאת לחיות ועוד יותר שונאת להיות קיימת. הנה עוד וידוי למחשב על כמה שחיי עלובים ומגעילים ושאף אחד לא יודע מה זה לשנוא את עצמך ברמות שאי אפשר לתאר אני פשוט שונאת את עצמי ממש. אם בן אדם אל אוהב את עצמו הוא מת. אני לא חושבת שאני יכולה להעביר את עוצמת השנאה שאני חשה כלפי עצמי אין לי מילים לתאר את זה.

אני רוצה להתעקב על משפט אחד מתוך ההודעה הארוכה שלך: "וכולם סביבי הולכים לעבודה מתקדמים בחייהם עושים יוצאים מבלים". את יודעת מה כולם חושבים לפני שהם הולכים לישון? את יודעת על מה מתבססים החיים שלהם? האם את באמת בטוחה שיש לך מה לקנא בהם? להערכתי האישית אי אפשר לחשוב בצורה עמוקה על העולם הזה ולהתייחס אליו ברצינות מבלי לשקוע בדיכאון עמוק או במאניה דיפרסיה. המחשבה על שאלות כמו מה הטעם של החיים שלי, או מה המשמעות של כל זה, כשנשאלות ברצינות מובילות בהכרח למבוי סתום, למסקנה שאין טעם, שהכל חסר משמעות. קאמי שואל את השאלה הזו ב"מיתוס של סיזיפוס". הוא מגיע בסופו של דבר לחיוב החיים, אבל עדיין הוא לא נחלץ מהמבוי הסתום שבעצם השאלות האלה, אלא מתעקש שלמרות שהחיים הם מעין גלגל של קושי ומאמץ עדיין אנחנו חייבים לבחור בהם. כאשר באמת מבינים את זה, שהחיים הם בעצם מעין מאבק תמידי חסר טעם שלא משיגים בו כלום, יכולים מצד אחד להבין את השחרור האדיר כתוצאה מכך, שמתבטא במאניה, או את חוסר האונים המוחלט של המצב הזה, שמתבטא בדיכאון. השיטה של רוב האנשים לא להיקלע למצבים האלה, היא בכך שהם פשוט לא מתייחסים לשאלות האלה ומדחיקים אותם. נו, את הרי כבר יודעת מה יכתבו לך כאן, שאת צריכה לטפל בעצמך וללכת לפסיכיאטר ולטיפול פסיכולוגי ולעשות צעדים קטנים ואולי נציע לך אחרי זה גם סל שיקום ועובדות סוציאליות שיעזרו לך. ואולי נכתוב לך שרוב האנשים יוצאים בסוף מדיכאון...ואת מראש פוסלת את כל הפיתרונות האלה, כי אכן את צודקת הם חסרי טעם כמו כל השאר, הם לא יפתרו את הבעיה העמוקה יותר, שאין לה פיתרון. ובכל זאת אני מציע לך ללכת לפסיכיאטר, לקחת תרופות ולעבור טיפול פסיכולוגי ועובדות סוציאליות וכל זה. יש משל מפורסם שאני לא זוכר של מי הוא כרגע, על האדם ששוקע בביצה טובענית ומנסה להיחלץ ממנו על ידי שהוא מושך בשיערות ראשו. זה בדיוק המצב שאת נמצאת בו עכשיו, ואין לך שום ברירה אחרת אלא לצעוק למישהו אחר שיגיע וימשוך אותך מהביצה. האנשים האלה בעולם שלנו הם כל אנשי מערך בריאות הנפש. תרגישי טוב מ.

עצבות תמידית, נשמע מדברייך אכן עצב תהומי וקושי גדול מאוד. אולי אפילו ניסיון לומר לנו אני ויתרתי, ותרו עלי גם אתם. אבל, אני חושבת שעצם העובדה שבחרת לכתוב לפורום, בצורה כה מפורטת בכל זאת מאותתת שלא ויתרת לגמרי. אני לא אומר מילה על פסיכיאטרים, על תרופות ועל צעדים קטנים (כמו שמיכאל ציין) אבל, אולי יש אי שם בתוכך איזו פינה שבכל זאת רוצה אחרת. לא מקבלת את המצב הקיים. אני מקוה שאכן תחליטי להתחבר לפינה הזאת ושתוכלי למצוא כוחות לחוש אחרת. מיכאל, לא רק אנשים ממערך בריאות הנפש הם כאלה שמושכים אנשים מן הביצה בשערות ראשם, גם אנשים כמוך. שמקשיבים ושמתייחסים ברגישות ואמפטיות. תודה על תשובתך ענת

שלום סובל מסכיזופרניה שאובחנה רשמית לפני כ8 שנים עם עליות וירידות ובעיקר סבל רב לאורך השנים לפני מס' חודשים התקף פסיכוטי חריף (כמה חברה נחמדים החליטו שזה יהיה משעשע לשים לי אקסטזי בקולה ואני בטיפשותי הסתובבתי (תרתי משמע) עם חברה כאלה) היו לי הזיות שמיעה וראיה חריפות ואיבוד קשר מוחלט עם המציאות עליתי למינון מקסימלי של תרופות למשך תקופה מסויימת - ממש פורמט של ההרד דיסק כיום ב"ה ההתקף חלף אבל שרידי ההזיות ומחשבות השוא מלוות אותי ומקשות עליי אפילו לקנות סיגריות במכולת מה ההמלצה לשיקום?

חיים שלום, ראשית, אני שמחה על השאלה כי היא מאותתת על כך שיש לך רצון למרות הסבל הגדול שאתה מתאר לקחת את חייך למקום טוב יותר עבורך. שנית, שיקום לא מתחיל בהכרח בצעדים גדולים. אם עוד אין לך סל שיקום אתה יכול לפנות לעו"ס במקום בו אתה נמצא במעקב ולבקש זאת. אם כבר יש לך סל שיקום אפשר להתחיל למשל מחונך או חונכת שתוכל להפגש איתם פעם או פעמיים בשבוע כדי להתחיל איזו שהיא דרך. אתה יכול גם לפנות למועדון חברתי של אנוש במקום מגוריך כדי לצאת מהבית ולפגוש אנשים. יש מועדונים כאלה ברחבי הארץ ואם תכתוב היכן אתה גר אוכל לומר לך היכן יש מועדון קרוב. בהצלחה ענת

תודה על התשובה! אני גר באיזור הקריות

אם זה נורמלי למחלה הזאת שאני חשדן יותר מרגיל וחושב שאנשים משקרים לי או מנסים להתחמק ממני כלמור בהגיון שלי אני יודע שזה לא נכון ,אך עדיין אני לא מסגול להעביר את התחושה

יוסי שלום, אני מציעה להעלות את השאלה בפורום פסיכיאטריה http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html יום טוב ענת

מזה חצי שנה העובדת הסוציאלית שנתנו לי מבית החולים מבריזה לי, הבעיה היא שהתחצפתי בועדת השיקום ומאז היא החליטה לעשות עלי חרם ולא לדבר איתי, וכך גם הבית חולים, מזה יוצא שאני בבית כבר חצי שנה ולא יודעת מה לעשות ולמי לפנות במצב שכזה, אני כבר מיואשת מלשבת בבית יש לכם הצעה בשבילי מה לעשות, כי כבר התחרפנתי במצב של לא עבודה, הייתי בשיקום שנה, וזה הלך עם עליות ומורדות, הייתי במפעל שיקום שבו בתחילה עבדתי ואחר כך קודמתי לצערי התלוננתי על היחס של העוסים כלפי הנכים וינוצולם כך שפיטרו אותי מיידית, וגם הפעילו שקרים נגדי, מה עלי לעשות כדי לזכות שוב בסל שיקום והאם הם יכולים להחזיר אותי למפעל או לעבודה שיקומית?

לילך שלום, האמת שלא הצלחתי להבין מדבריך בדיוק את המצב. אם הייתה לך איזושהי עו"ס מבית החולים שמסרבת להמשיך לטפל בך, ולא משנה מאיזה סיבה, את צריכה לגשת למרפאה באזור מגוריך ולבקש עו"ס אחרת שתטפל בך. אם הבעיה היא שהיתה איזושהי החלטה בועדת סל שיקום האחרונה שהיתה לך, שנראה לך שהיא לא צודקת ו/או התקבלה מטעמים לא ראויים, כדאי לך להגיש ערור על ההחלטה לועדת הערור המחוזית (שלשמחתנו הוקמה לאחרונה לאחר בג"צ שהיה בענין). במידה ומה שכתבתי לא תואם לסיטואציה שאת נמצאת, אשמח לשמוע פרטים נוספים, על מנת שאוכל להתייחס בצורה יותר מדויקת. שבוע טוב, ובהצלחה, בני

בני העוסית אינה מוכנה לטפל בי, וזה תוקע אותי בבית, לאחר אזהרה של ועדת סל השיקום הם ממש לוקחים את הזמן שלהם אף על פי שאני יצאתי צודקת בוועדה, כי הם לא היו מוכנים לתת לי דיור מוגן אלא לשלוח אותי לשוק הפתוח, אבל זו לא הבעיה, הבעיה עימה היא שהיא לא מוכנה לדבר איתי ואני בבית כבר חצי שנה.

שלום, אני בעלת תואר B.A בחינוך מיוחד ואמנות (ללא תעודת הוראה) ורוצה ללמוד משהו ש"יפתח לי דלתות" מבחינה תעסוקתית. יש לי נסיון של יותר מחמש שנים בהדרכת אוכלוסיות מיוחדות (פיגור, נפש, נוער בסיכון), בעלת ראש גדול וכו' ואני לא יודעת מה ללמוד לתואר שני כדי שאוכל להתקדם... תודה מקרב לב, רוית.

רוית שבוע טוב, את כותבת לנו מה למדת לתואר ראשון ובמה עסקת בעבר. השאלה החשובה היא במה את רוצה לעסוק בעתיד. לאיזה כיוון את רוצה "לפתוח דלתות" ? התשובה לשאלה הזאת תאפשר לך למצוא כיוון ללימודים לתואר שני. בהצלחה ענת

לא ברור איזו דלתות את מחפשת לפתוח. במידה ומדובר בתעסוקה בשיקום , יש מסלול באוניברסיטת חיפה בחוג "בריאות נפש בקהילה". בהצלחה

נכנסתי לפורם הזה לשאול שאלה אחרת אבל אני כבר אענה לאבי ששאל על נפגעי נפש באקדמיה (ויש לי כנראה אותה בעיה כמו לו) שאני נפגע נפש (עברתי שיקום בבית לונשטיין)באותו זמן שפרתי בגרות ואחרי זה התחלתי ללמוד בבר אילן ויש לי קשיים עם המחלה באקדמיה (יותר במובן החברתי חשוב שלא רוצים אותי או אומרים אלי דברים מאחורי הגב) מה שבאתי לשאול בפורם אם מישהו מכיר קובצת תמיכה שעוזרת בקשר של מגע בין אנשים אני לא מדבר על מגע מיני על מגע בסיסי שאני די לא מסגול פוחד שאפגע במישהו שזה לא מקובל או משהו כזה וכיום שאני באונברסטיה אני רואה שזה די מקובל אך אני פוחד מזה (אני אפילו לא רגיל ללחוץ יד)או לשים יד על כתף בטעות שלחצתי יד של מישהי נבהלתי והתנצלתי ונראתי (אני מניח)מבוהל . ואם יש תמיכה בבר אילן?(לפי מה שאני יודע אין)

יוסי שלום, מיומנויות חברתיות זה דבר שאפשר לעבוד עליו ולשפר עם הזמן. ניתן לעשות זאת גם בקבוצה וגם פרטנית. לא ידוע לי על קבוצה ממוקדת שעוסקת אך ורק בנושא הזה. לא כתבת אם אתה מטופל באיזושהי מסגרת, במידה וכן אני מציע לך לעבוד על הזה גם בטיפול הפרטני, וגם אולי להצטרף לקבוצה שעוסקת במכלול רחב יותר של נושאים, ולקחת את היוזמה ולהעלות את הנושא הזה בקבוצה. לגבי התמיכה בבר אילן, זה נכון שאין שם תכנית של השכלה אקדמית נתמכת בצורה מסודרת כמו שיש רק באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה, אבל אני מכיר למשל סטודנט באוניברסיטה אחרת שגם בה אין את השרות הזה בצורה מסודרת שבכל זאת קבל חונך (סטודנט בשנים מתקדמות יותר). אם זה מענין אותך , תכתוב ואני אנסה לברר עבורך בדיוק איך לעשות את זה. בהצלחה, בני

אז עזבתי ביום השלישי - היום ,באמצע היום את הקורס,אני הגעתי למסקנה שזה לא בשבילי, לא מתאים לי האנשים שם,אתם יודעים הקשת של נגעי הנפש למיניהם היא מאוד רחבה ואף כואב כמה שהיא רחבה אבל עם זאת אני לא מוצא את עצמי בין האנשים,רמת האיזון הכימי במוח שלי הרבה יותר טובה משלהם ולפעמים אני מוצא את עצמי לא עסוק בתכנים של הקורס אלא יותר באנשים שלומדים איתי ואני מוצא את זה כדבר מטריד.יותר נוח לי עכשיו לגשת לקורס המקצועי,לעבוד ולדאוג למימון של הלימודים האקדמים שלי אח"כ - מי שעושה את הקורס ונמצא כמתאים להיות במסגרת אקדמית מקבל מימון חלקי,למרות שגם בלי אפשר לקבל.כשיצאתי ממכללת אפיק הלכתי למש"ק -המקום בו השתקמתי עד עכשיו, ודיברתי עם אחד הסטודנטיות,היא עזרה לי בקבלת פרופורציות ובהאטה של ההחלטה האימפולסיבית הזאת והבטחתי לה שאני י חשוב על זה בסוף השבוע. אני יקבע שיחה עם המרפאה בעיסוק לשעבר שלי - ליבי,היא איש הקשר שלי בקורס, היא מאוד רצתה שאני יכנס לקורס לכן זה חשוב לי לקבוע איתה שיחה ולדסקס בעינייני הקורס.חוצמזה אני די אופטימי לגבי המשך דרכי השיקומית וגם קצת חושש,כי לא חשבתי שאני יגיע למצב הזה עקב ההמלצות שקיבלתי על הקורס מכל מיני אנשי צוות בשיקום שלי.אבל אני בטוח שיהיה בסדר,הוכחתי כבר את היכולות שלי בשנה שהייתי בשיקום, הוכחתי שאני יכול להתמיד ולעמוד בלחצים שעשיתי את הבגרות ומאוד מעריכים אותי בשיקום מהסיבה הפשוטה שאני בוחר לעשות כל מה שמציעים לי ולא מסרב רק אם זה מאוד מפריע לי, כמו שקרה עכשיו.אני בטוח שביטוח לאומי יתחיל לעשות פוליטיקה מהעיניין שאני עזבתי בטרם הודעתי אבל זה לא מפריע לי כי אני את שלי עשיתי, וגם בגלל שזה לא שנשרתי אלא פשוט לאחר כמה ימים של התנסות החלטתי שאני לא רוצה להישאר בקורס מהסיבות האישיות שלי

הי אבי, אני שמחה שחזרת אלינו לספר מה קורה איתך. אני חושבת שההתנסות היתה חשובה ואם בעקבותיה החלטת שלא מתאים לך אז זו החלטה שמבוססת על התנסות ולא על שמועות או מחשבות בלבד. חשיבותו של תהליך שיקום היא ראשית בעצם קיומו של התהליך. לעיתים יש צורך בניסוי וטעיה על-מנת למצוא את הדרך הנכונה. נשמע שאתה יודע ורואה את המשך הדרך שלך וזה מה שהכי חשוב. אתה גם מתייעץ עם אנשים שמכירים אותך ואת הדרך שעשית עד עכשו ויכולים לעזור בקבלת החלטות. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בהמשך הדרך ומקוה ששוב תחזור ותספר לנו מה קורה איתך. שבת שלום ענת

לגבי התגובה של בני,העובדה שאני מתמקד באנשים שם ולא בתכנים לא בדיוק מעיד על חוסר ריכוז אלא אולי על חוסר התעניינות מצדי,ואני אחרי פגישה עם החונך קיבלתי החלטה להישאר באפיק למרות שאני לא רוצה כי מה לעשות לא תמיד החיים ורודים ומקבלים בדיוק מה שרוצים.אני מתכתב גם באתר אמריקאי שמיועד לכל נפגעי הנפש למיניהם,אני מצרף קישור: http://www.mytherapy.com/discussion/ לכל מי שבעל יכולות בסיסית באנגלית ולא מפחד מזה,וכמובן לכל אלה שיודעים טוב אנגלית.

אבי שלום, אני חושב שאני מסכים עם הסטודנטית מהמש"ק, ויש משהו קצת אימפולסיבי בלקום באמצע היום ולעזוב את הקורס. מכיון שאתה מתכוון להקדיש לזה מחשבה נוספת, אני חושב ששאלה מרכזית שאתה צריך לחשוב עליה היא האם התכנים של הקורס הם כאלה שיכולים לקדם אותך ולעזור לך בהמשך הדרך. במידה וכן, אז אני חושב שהעובדה שלא מתאים לך עם האנשים שלומדים איתך צריכה לקבל פחות משקל. בנוסף צריך לבדוק, האם העובדה שאתה מוצא עצמך לא עסוק בתכנים של הקורס אלא יותר באנשים שלומדים איתך, מעידה (אולי?) על קשיים בריכוז. נקודה נוספת שרציתי להתייחס אליה היא שאתה כותב שאתה רוצה ללמוד בקורס מקצועי ובמקביל לעבוד למימון לימודיך האקדמיים בהמשך. במידה ואתה מתכוון לצאת לקורס דרך השיקום המקצועי של ביטוח לאומי, אזי מדובר בלימודים במשרה מלאה, למשל במרכז להכשרה של בית לווינשטיין הלימודים הם כל יום מ-8:00 עד 15:00 , ואני לא בטוח שזה ישאיר לך זמן וכוחות גם לעבודה. מקווה שהצלחתי לתת לך קצת חומר למחשבה, במידה ואחרי שתחשוב בשקט על כל הדברים, ותתיעץ גם עם האנשים שכתבת , ועדיין תחליט שלא מתאים לך באפיק, אז אני חושב שזה באמת החלטה נכונה, שהתקבלה מתוך שקול דעת. בהצלחה, נשמח להמשיך ולהתעדכן, בני

שלום! היום חזרתי בשלום לקורס,ואם מקודם זלזתי בביטוח לאומי,בטיפשות אם אפשר להגיד, הים כאשר עשיתי את הסוויצ' אני מודה לאלוהים שיש את המוסד הזה שתומך כל כך ועוזר לך להיכנס לתפקוד. אני חושב שלפעמים,בתור משתקם,קשה מאוד להסתגל לחיים הנורמטיבים כמצופה כל כך ממך,לפחות אני חושב שמצופה,ולהתנהג כאילו לא קרה דבר, למרות שמחלת הנפש היא מחלה קשה והתקופה הפסיכוטית היא לא כל כך נעימה בלשון המטה. אז לפעמים אני מוצא את עצמי ברגע שמגיע משהו חשוב,מחפש תירוצים איך לא להתמודד ולברוח מהמציאות שבעצם מתבקשת.

שלום רב, אני בחורה בת 23, אני רוצה לשאול שאלה לגבי דיור מוגן\הוסטל וכו... מכיוון שאני גרה בבית חולה מאד (מכל מיני בחינות) והייתי צריכה לעזוב אותו כבר מזמן אבל זה כבר הגיע לשיא שהבנתי שאם אני לא עוזבת מיד את הבית אני לעולם לא אבריא או לא אתקרב לזה אפילו! אני בטיפולים (פסיכולוגים, פסיכיאטריים) ולדעתי שום דבר לא יזוז כל עוד אשאר במקום הלא שפוי הזה. שאלתי היא: לצערי כל מה שיש לי זה 2650 שקל (מביטוח לאומי+סיוע בדיור) ואני גם מממנת את הפסיכולוג וגם עכשיו התחלתי ללכת לפסיכיאטר פרטי אז בכלל כל הכסף הולך לי! [העניין הוא שאני ח-י-י-ב-ת לעזוב את הבית וכמה שיותר מהר! מה עושים במצב כזה? איך אצליח לממן דיור מוגן?מה האפשרויות? אני ממש מיואשת, ממש קשה לי בבית! אשמח לשמוע על כל דרך אפשרית שיכולה לעזור... תודה :((

ענת שלום, מתוך דברייך נשמע שממש ממש קשה לך. אני חושבת שההחלטה לעזוב את הבית אינה פשוטה אך נשמע שהחלטת. האפשרות שעומדת בפנייך על מנת להגיע להוסטל/דיור מוגן היא דרך סל השיקום (בהנחה שהוכרת בביטוח לאומי ב-40% נכות רפואית פסיכיאטרית ומעלה). אם כבר פנית לועדת סל שיקום את יכולה לבקש ממי שפנית דרכו לעשות עבורך שינוי החלטה לכיוון כזה. אם עדיין לא פנית את יכולה לפנות. הפנייה יכולה להעשות דרך הפסיכיאטר/המטפל הפרטי או אם את מטופת במקום ציבורי דרך מתאם הטיפול שלך שם. יש באפשרותך גם לפנות לסל השיקום באופן עצמאי. אם תכתבי באיזה איזור את מתגוררת אוכל לצייד אותך במספר הטלפון ובכתובת הרלוונטית של משרדי סל השיקום באיזורך. את טופס הפניה ניתן להוריד באינטרנט. בהצלחה ענת

ענת שלום, בהתייחס לנושא המימון , ממה שכתבת אני מבין שאת נמצאת בטיפול פרטי של פסיכולוג וגם פסיכיאטר. מההכרות שלי עם המחירים בסקטור הפרטי, זה אומר , כמו שכתבת, שמההכנסות שיש לך , לא נשאר כסף לשום דבר אחר. בהנחה שאת מרוצה מהטיפול שאת מקבלת ומרגישה שהוא עוזר לך ומקדם אותך, את ניצבת בפני בחירה לא פשוטה לחלוטין. מצד אחד את יכולה להשאר עם הטיפול הזה, שזה אומר שלא יהיה לך אפשרות לעבור לדיור מוגן/הוסטל מכיוון ששם את תצטרכי לממן את הוצאות הכלכלה (אוכל, תשלום חשבונות וכו') ואחרי התשלום למטפלים הפרטיים לא ישאר לך מספיק כסף עבור זה. מצד שני, את יכולה לנסות לעבור לטיפול בסקטור הציבורי (למשל פסיכיאטר של קופ"ח, במידה שהקופה שאת שייכת אליה מאפשרת זאת, או במרפאה ציבורית לבריאות הנפש), ואז בהחלט יהיה ברשותך מספיק כסף על מנת לגור בדיור מוגן/הוסטל, שבמסגרות האלו תקבלי גם שיחות עם איש מקצוע. כמו שכבר אמרתי הבחירה לא קלה, לכל אחת מהאפשרויות יתרונות וחסרונות, ואני חושב שאת צריכה לשקול את הענין בכובד ראש, להתייעץ עם המטפלים שלך, ובסוף ללכת עם מה שאת מרגישה שהכי נכון עבורך, ויכול לקדם אותך בצורה הטובה ביותר. שיהיה לך בהצלחה, נשמח לענות על כל שאלה ו/או התלבטות נוספת, ונשמח להתעדכן בכל מה שקורה, בני

שלום לכולם, אני מצרף קישור לכתבה שפורסמה היום על מחקר חדש שפורסם בנושא תרופות נוגדות דיכאון. http://news.walla.co.il/?w=//1240356 בני

עוד לא יצא לי לקרוא את המאמר אך מודה לך על ההפנייה. דיכאון זה לא המקרה שלי, אבל מכיר חברים שמתמודדים, עפ הפרעת דיכאון ומקווה שייעזרו בשיפור התרופות הקיימות.

פורום משפחות - עולם ומלואו : בני משפחה אשר חווים מצב של חולי נפשי במשפחה מתמודדים במשך שנים עם שאלות מורכבות רבות וקשות. שאלות כמו : לספר ?, מתי לספר ?, מה לספר ?,איך לעזור לילדים הבריאים לחיות לצד המחלה ?, איך לבנות את חיי בתנאים המשתנים ?,מהו השינוי הרצוי והאם הוא מצוי ?,איך מתמודדים עם הפער בין הרצוי למצוי ?,איך לבחור מטפל ?,אם התרופות לא "מועילות", האם יש סיכוי לשינוי ?. אין פתרונות של "זבנג וגמרנו" ואין פתרונות של קסם, אולם הפורום ינסה לתת מענה לשאלותיכם, כמו גם יאפשר דיאלוג ביניכם. אתם מוזמנים להעלות שאלות המעסיקות אתכם בנושא "המשפחה ואני" כמו : יחסים, תקשורת, קשרים, גבולות, קרבה-מרחק, היררכיה וחלוקת תפקידים ועוד. הפורום בהנחיית תמי קויפמן, m.s.w , מטפלת משפחתית ומנחת קבוצות, בעלת נסיון בשיקום ובטיפול בנפגעי נפש ובבני משפחותיהם. לפורום : http://www.maman.org.il/site/detail/forum/forum.asp?forum_id=7972

משה ערב טוב, תודה לך על המידע. הפורום שאתה מציג נראה חשוב ופותח פתח לאנשים רבים לשאול על נושאים שלעיתים קרובות נותרים ללא מענה במסגרות אחרות. אני מאחלת הצלחה רבה לפורום ומקוה שאנשים רבים יוכלו להעזר. ענת

למשה שלום, אני מצטרף לברכות של ענת, שיהיה בהצלחה, ואני מקווה שתמשיך לתרום לנו גם בפורום הזה. בני

האתר של ערן,יש שם אפשרות אפילו לדבר בICQ למעוניינים: http://www.eran.org.il/

לאבי, תודה רבה על צרוף הקישור החשוב הזה. שבוע טוב, שקט ונפלא, בני כהן

שלום אני נמצא מזה חודש ימים בחופשת מחלה עקב התקפי חרדה ודיכאון, הופניתי לפסכיאטר והוא נתן לי כדורי סרוקסט במינון של 3 כדורים ליום וגם כדורי אסיול גם כן במינון של 3 כדורים ליום בהדרגה, ההתקפים אומנם פחתו אך אינני מסוגל לחזור לעבודה כי אני מרגיש מאוד חלש ומנומנם במשך רוב היום, שאלתי היא האם אני יכול להוציא נכות עקב המצב כי אני ממש לא מסוגל לעבוד במצב הזה תודה מראש חיים ג'

חיים שלום, הפורום הזה הוא לא פורום רפואי, והוא מתרכז בנושאי שיקום. אבל לדעתי, גם בפורום רפואי, לא ניתן דרך הפורום לדעת בדיוק מה מצבך, ולכן כדאי לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שמטפל בך. בכל מקרה , תמיד ניתן להגיש בקשה לביטוח הלאומי, בצרוף כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, ואז תוזמן לוועדה רפואית שתקבע מהי דרגת נכותך אם בכלל. יש מצבים בהם מאשרים לאנשים גם נכות זמנית. תרגיש טוב, בני כהן