פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

http://www.theannals.com/cgi/reprint/38/7/1265 זה אפשרי!!! תקראו!!!

למיכל, תודה על המיידע החשוב, אני משערת שעבור חלק מהקוראים מדובר באינפורמציה משמעותית. ברצוני להוסיף הערה קטנה-גדולה: מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע -רופא פסיכאטר באשר לכל שאלה בנושא תרופות.בעיקר בהריון בו מעורב אדם נוסף...העובר. גלית קלמנזון

אבי שוחרר מבית חולים לפני שבוע ,הובטחה לו ועדת סל שיקום האם ניתן לזרז את ההליך אני כבר יוצא מדעתי. המון תודות, ר.

האם בכלל מילאתם את הטפסים לוועדה? ואם כן והמצב לא דחוף אז זה ייקח קצת זמן אבל הסבלנות בזה משתלמת אני חיכיתי הרבה לוועדה. במקרים דחופים נעשית וועדה ממש מתוך היציאה מהאשפוז בית החולים אבל לגבי אביך זה כבר לא רלבנטי. סבלנות סבלנות בהצלחה אשמח לייעץ עוד.

אם המצב בבית קשה כדי לך לפנות לעו"ס בבי"ח בו אביך היה מאושפז לאסביר את המצב ולבקש עזרה מיידית.אני יודעת שלב"ח יש מרפאות חוץ שנשם ניתן עזרה למשפחות. בהצלחה

ל- ר (ג'וני) שלום, אני מצטערת לענות באיחור ומאוד מקווה שלא יצאת מדעתך וגם שהקשיים שנוצרו עם השחרור מביה"ח הגיעו ליידי פתרון.... אכן, המעבר ממסגרת אשפוזית לקהילה דורש התארגנות באפיקים רבים והדבר עשוי ליצור, לצד ההזדמנויות והחירות האישית גם בלבול, חששות והתמודדויות חדשות. באשר לסל השיקום, הייתי רוצה לדעת, על מנת לעזור, מהם הצרכים של אבא: האם יש לו מקום מגורים? האם ועד כמה הוא מסוגל לנהל משק בית, להיות בתעסוקה וכו'.. בנוסף, באשר לכל השאלות, עד כמה הוא מעוניין בכך. גלית קלמנזון

שלום רב אני סובלת מבעיות נפשיות כבר מגיל מאד צעיר אך פניתי לטיפול רק בגיל 19 וחצי.מאז עברתי 3 אשפוזים במחלקה פסיכיאטרית והייתי באשפוזי-יום. היום אני בת 22 ורק לפני שלושה חודשים הייתה לי ועדה של ביטוח לאומי ונקבעה לי 100 % נכות.קיבלתי רטרואקטיבית רק שנה אחורה בעוד שסבלתי עוד קודם לכן..חברה שלי קיבלה על 3 שנים אחורה אך זה היה לפני כמה שנים.רציתי לדעת אם אכן צמצמו את זה לשנה אחורה ואם כן-לפני כמה זמן? תודה מראש ענת

ענת שלום, ע"פ הנהלים של המוסד לביטוח לאומי הקיצבה משולמת מיום הגשת הבקשה. במקרים מסויימים ויוצאי דופן, כאשר מוכח כי התובע הגיש את התביעה באחור מפאת מצבו, יש התחשבות ואז ההתחשבנות נעשית רטרואקטיבית. במידה ותמציאי מכתב מפסיכיאטר האומר שמפאת מצבך בשנים האחרונות, נמנע ממך להגיש תביעה, ייתכן ותקבלי קיצבה רטרואקטיבית יותר משנה אחת. באופן אישי לא נתקלתי במקרים של למעלה מ- 2 שנים. הערה נוספת: מעבר לקיצבה, ההכרה בך כנכה היא תחילת הדרך גם בנושא ההכרה שלך עצמך במצבך וגם של החברה במצבך ובצרכייך. מכאן נגזרות זכויות והנחות רבות. בנוסף לכך, את זכאית לשרותי שיקום באמצעות המוסד לביטוח לאורמי וסל שיקום שחשוב ללמוד ולהשתמש בהם לתועלתך. גלית קלמנזון

גלית וענת שלום רציתי רק להגיד שאני קבלתי שני סכומים רטרואקטיבים פעם מסיום השירות הצבאי ופעם נוספת מגיל 18 לא סיימתי שרות צבאי אבל קבלתי רטרטואקטיבית מגיל שמונה עשרה ופעם אחת ביחשוב של 3 חודשים מסיום השירות הצבאי

היי גלית ! קודם כל תודה רבה על העדכון החשוב,אבל איך ממשמים אותו ? אבי במקור מהקריות , למי פונים ? מה מבקשים ? הוא אוטוטו משתחרר מבי"ח , אין לי את הכוחות לטפל בו......... המון תודות מראש, ר.

שאל את העובדת הסוציאלית במחלקה של אביך איך אפשר להתחיל את ההליך לקבלת סל שיקום זה לא דבר שקורה מהיום למחר אני חיכתי לוועדה שלי 3 חודשים במקרים דחופים נעשית וועדה לפני היציאה מאשפוז כדי שהחולה לא יתדרדר שוב ויחזור לבית חולים. עוד אפשרות היא ליצור קשר עם רכז שיקום צפון יוסי קנוטפוסקי 046557800

יוסי קנטופסקי רכז צפון אולי את שייך לחיפה והרכזת שם היא מוריה טייג או גיתית רינות048632934

לבן של אבא שהוא גם פגוע נפש שלום... אני מסכימה מאוד עם מב באשר לכתובת הקונקרטית למילוי סל שיקום והייתי רוצה להרחיב קצת בנושא שהעלה: מקריאת הדברים שכתבת עולה תחושה של לחץ ואחריות שרובצת בעיקר עליך. ובכן...זה אולי מרגיש כך אך לא בהכרח כך. אביך מטופל ע"י אנשי מקצוע שאמורים לשחרר אותו לכתובת מסויימת שיכולה להכיל ולתמוך בו גם למען איכות חיים מקסימלית וגם כדי שלא ישוב לאשפוז במהרה.... אני מציעה לשאול את הגורמים המטפלים שהם גם אנשי מקצוע בעלי נסיון כיצד אמורים להראות חיו של אביך בהמשך דרכו ולבקש מהם להכין אותו כמו גם את הקהילה לשחרורו. ייתכן וחלק מהסידורים נעשו ואם לא, יש להתחיל בהם טרם שחרור. יש מקום לבקש דחיית שחרור מאשפוז לשם כך במקרים מסויימים. מעבר לכך, אם התוכנית השיקומית כוללת אלמנזטים הכרוכים בועדת סל שיקום, רצוי שהמטפל שמילא את הטופס יפעל לזרוז התהליך אם יש צורך. גלית קלמנזון

לגלית שלום רב האם נכון שמטרת השיקום שהנכה יקלט בעבודה ולאט לאט יבטלו לו את הקיצבה?

שיקום יש הרבה מטרות לכל אחד יש את המטרות שלו בשיקום יש מישהו שהצדדים מסויימים אצלו לא צריך שיקום ויש כאלה שצריכים להשתקם בכל. לגבי שיקום בעבודה בסוף המטרה שהאדם יעבוד בשוק החופשי במשרה מלאה בהצלחה לך בדרכך

רציתי לשאול בקשר לקורס סוקרי איכות מתי סיימת אותו מתי אתה אמור להתחיל לעבוד בתחום איפה מציעים לך עבודות

לאיל ומתן שלום, אכן שאלה ענקית נשאלה - עבור מי ולמה כדאי להשתקם? ראשית,ברצוני להזכיר לכולנו ש"במשחק השיקומי" יש המון שחקניים: המשפחה, החברים, השכנים, המוסד לביטוח הלאומי, הפסיכיאטר, מקום התעסוקה המוגן או הלא מוגן, המטפל, חברת התרופות, קופת החולים, ביה"ח, המתמודד עצמו ובטח עוד כמה.לכל אחד מהגורמים צרכים ומשאלות משלו שהם לא בהכרח כמו של האחרים. עבור המוסד לביטוח לאומי, עבור חלק מההורים ובני המשפחה חשוב שהמתמודד יעבוד. אולי עבור חברת התרופות פחות... המתמודד עצמו יכול לעשות שיקולי רווח והפסד מעצם העבודה: הוא אולי מרויח יותר כסף, פוגש חברים ומרגיש מוערך כשהוא עובד אך יש לו פחות זמן חופשי, עליו לקום בשעה מסויימת ואולי הוא מאבד מפגשים ודרכים אחרות לבילוי זמנו. בעיני, השאלה שאיל שאל היא שאלה שמתמודדים רבים שואלים את עצמם ואת סביבתם פעמים רבות מאוד לפני ובמהלך הצעדים לעצמאות אישית תוך שהם מוותרים על הרווחים המישניים של המצבים הרגרסיביים והתלותיים. חשוב לקחת בחשבון גם את הרווחים העצומים שיש בתהליך שיקום תעסוקתי וגם להבין ולהכיר בכך שיש פה לא מעט אובדנים. גלית קלמנזון

שלום רציתי לדעת האם לפי הרפואה המערבית נמצא קשר כל שהוא בין מחלות עור כגון סבוראיק דרמטיטיס לבין מחלות מעי דלקתיות כגון קוליטיס. תודה :) שבוע נחמד.... ענבר

ענבר שלום, את נמצאת בפורום שיקום לנפגעי נפש והשאלה שייכת לתחום רפואת העור. גלית קלמנזון

ומתעניין בתחום אשמח לעזור ולייעץ לכל אחד בפורום או באופן פרטי בשיחה דרך מסנגר או איסיקיו יש לי הרבה לתת מעצמי ידע בשיקום בארץ והרבה נסיון כמעט בכל התחומים בין כלקוח ובין כנותן שירות צרו קשר אשמח לייעץ

שלום מתן, ברצוני להודות לך על הצעתך הנדיבה. ברצוני לשאול עוד לגבי הנסיון שלך, בעיקר כנותן שירות, למה הכוונה? גלית קלמנזון

עשיתי קורס של סוקרי איכות במערך של הסל שיקום אני ממתין לעבודה בזה אחרי קורס ל שמונה חודשים בעבודתי אני כבר הגעתי ואגיע עוד להרבה מקומות שיקומיים לדבר עם מי שמקבל את השירות שם . במסגרת הקורס למדנו די הרבה על השיקום כמעט מכל הנפשות הפועלות בתחום בארץ הידע שלי די גדול ואני רואה את עצמי ואת עתידי בתחום בריאות הנפש שהקורס ועוד כמה התנדבויות שעשיתי זה רק מקפצה כיום בינתיים אני עובד בדוכן של עמותת שכולו טוב שם אני גם עובד עם מתמודדים" ומתחקר" אני אוהב להקשיב ולתת עצות אני ממש טוב בזה ולכן הצעתי את עזרתי פה

מחפש חומר בעברית בנושא טראומה ופוסט טראומה כיצד מתמודדים עם התופעות לוואי של הטרואמה האם יש דרך או שיטה שעוזרת להתפטר לתמיד מתופעות הלוואי או שהצלקות נשאורות לתמיד

משה לוין שלום, שאלתך נוגעת לנושא גדול מאוד שניתן ללמוד משך שנים ע"פ גישות טיפוליות שונות. מאוד קשה לענות על שאלה כמו "תופעות לוואי" או "צלקות" בצורה כללית. אני משערת שבתוך הבקשה הכללית כל כך שלך מקופלות שאלות יותר ספציפיות שאולי לגביהן אוכל להפנות אותך לתוכן רלוונטי בעברית. אתה מוזמן לנסות ולפרט בפנינו את המקרה המסויים אליו אתה מתייחס, אם נוח לך יותר, ניתן בכינוי ולא בשמך. לילה טוב, גלית קלמנזון

בשם טראומה והחלמה, נשמע לי מקום טוב להתחיל ממנו.

במצבי טראומה יש חוויה של התפרקות בשל ארוע טראומטי, לא צפוי וקשה מנשוא. משה פנה בפורום בשאלה שאולי נועדה מבחינתו להחזיר לו סוג של שליטה במצב באמצעות חומר תיאורטי. התגובה שלי היתה אולי לא צפויה (טראומטית?), לא עניתי באופן ישיר אלא חידדתי נקודות ושאלתי שאלות נוספות. הדבר עורר 3 תגובות של המלצות לקריאה, זו אחר זו שלמעשה יצרו "פקק" מלאכותי לחסר שיצרתי. והרי לנו חומר רלוונטי בנושא פוסט טראומה.... תגובה פוסט טראומטית יכולה להיות שונה מאדם לאדם ומאוד חשוב לאבחן ולטפל נכון. היום כבר לא מומלץ להציף ולדובב אנשים בנושא הטראומה אלא בצורה מבוקרת. חלק מהאנשים מחלים וחלק אחר נושא את הסימפטומים ונזקק לטיפול לאורך שנים. הדבר קשור גם לאישיות הראשונית עליה "מתיישבת" הטראומה, חוויות חיים קודמות, כוחות והאופן בו האדם תופס את המצב החיצוני והפנימי. גלית קלמנזון

הי משה לא יודע אם זה יעזור לך, אבל יש ספר של אילן בכר שנקרא "זה מה שאני זוכר" על התמודדות עם הלם קרב. לא קראתי אותו, אז אני לא יכול להמליץ. לא ברור גם אם התכוונת לספר מקצועי, או מקצועי פופלרי, אבל יכול להיות שקריאה של מישהו שעבר טראומה תעזור לך. בברכה מיכאל

ישנם פסיכולוגים שעברו הסמכה מיוחדת לטיפול בתגובת פוסט טראומה. אחת מהגישות שמאוד כואבת אך שמעתי על תוצאות טובות אומרת שחייבים להיזכר הטראומה מחדש.תדבר עם רופא המשפחה ותבקש הפנייה לפסיכולוג קליני ואם יש לך אפשרות כלכלי תפנה לפרטי. חשוב שתפנה לעזרה ואל תנסה לעבאר לבד. בהצלחה

גלית שלום, לאחרונה אושרה לי נכות תפקודית של 75%. בעבר הייתי בעלת דירה למשך כמה שנים אך בגלל חוסר האיזון שלי, נאלצתי למכור על מנת לכסות חובות שצברתי וכיום אני מתגוררת בשכירות. השאלה שלי היא האם העובדה שהיתה לי דירה בעבר פירושה שלא אוכל לקבל סיוע בשכ"ד כי אני מאד זקוקה לכל העזרה הכלכלית שאני יכולה לקבל כי לא עובדת כבר שנים.

יפית שלום, ע"פ הנהלים הקיימים, רק מי שלא היתה מעולם דירה בבעלותו רשאי לקבל סיוע בשכר דירה. יחד עם זאת, במצבים מיוחדים שבהם ניתן להוכיח כי כספי הדירה כבר אינם בידייך מסיבה כזאת או אחרת, ניתן להגיש בקשה לוועדת חריגים שתאשר לך סיוע בשכר דירה למרות שהייתה בבעלותך דירה. בהצלחה גלית קלמנזון

המון תודה על התשובה המהירה ואם תוכלי אשמח אם תסבירי לי היכן ואיך פונים לועדת חריגים, יש לי אישור שאני חסרת כספים לחלוטין כי עברתי בדיקה כשפניתי לקבל הבטחת הכנסה אז שווה לי לנסות.

גלית שלום, רציתי לדעת מה הן ההטבות המוענקות מטעם בטל"א או כל גוף אחר לאדם שנקבעו לו למעלה מ-40% נכות נפשית - בפרט מעניינות אותי הטבות בנוגע לדיור (האם יש סיוע בקניית דירה? במשכנתא? הנחות בתשלומי ארנונה וכדומה, או כל הטבה אחרת בדיור שאיננה דיור מוגן) כמו כן האם ניתן לקבל סיוע לשם פתיחת עסק? בתודה מראש, עו"סית לעתיד.

לעו"סית לעתיד לשאלתך לגבי אדם המוכר ב- 40% נכות נפשית בביטוח הלאומי. אני יוצאת מנקודת הנחה שאת מדברת על אדם שמוכר ב- 40% נכות רפואית על סעיפים נפשיים המזכה אותו ב- 75% נכות תיפקודית ו 100% קיצבה. אדם כזה זכאי מבחינת ארנונה להנחה בת 80%. הוא זכאי להטבות שונות מסל שיקום (כולל בדיור). הוא זכאי לתעודת זכאות בסיוע בשכר דירה במידה ואין ולא היתה דירה בבעלותו קודם לכן (625 ש"ח). באשר לרכישת דירה, חישוב נקודות המשכנתא מותנה בקריטריונים רבים ואני מציעה לבדוק ספציפית באתר האינטרנט של משרד הבינוי והשיכון. יש שם אפשרות חישוב פרטנית. באשר לפתיחת עסק: מי שמוכר ב 100% נכות זכאי לפטור ממס הכנסה. מעבר לכך ניתן להסתייע במוסד לביטוח לאומי בהכשרה מקצועית. גלית קלמנזון

הי גלית, אם יש לי 60% נכות תפקודית, האם אני זכאי לסיוע בשכר דירה? אני יודע שלהנחה בארנונה אני לא זכאי כי הייתי אצלם לפני שבוע... תודה מיכאל

למי פונים ואיך ומה מגיע

האם יש הבדל בין סל שיקום משרד הבריאות לביטוח לאומי?

האם יש הבדל בין סל שיקום משרד הבריאות לביטוח לאומי?

אבי גר בקריות והייתי מעונין לשמוע על אפשרויות שיקום לאחר אשפוז ממושך המון תודות מראש, ר.

ר. שלום, אני מבינה שאביך עומד להשתחרר בעוד שבועות ספורים מביה"ח אחרי אשפוז ממושך.על מנת לחשוב על תוכנית שיקום מסויימת לאביך, יש צורך בפרטים נוספים מעבר למקום המגורים. "סל שיקום" הוא סל שרותים, ממש כמו "סל בריאות". לכל אחד צרכים אחרים שנובעים ממצבו.חשוב לבדוק מה גילו של אביך ומה מצבו הגופני. האם יש לו מקום מגורים?במידה ויגור לבדו, האם מסוגל לתחזק את משק הבית? האם מסוגל לדאוג לעצמו בנושא הגיינה? נטילת תרופות? האם אביך מסוגל לנהל את כספיו בעצמו? האם יש לו מקום תעסוקה? האם יש לו חברים שיוכל לפגוש בצאתו מביה"ח? עד כמה המערכת המשפחתית יכולה לתמוך בו פיסית וריגשית? המקומות בהם נראה לך שיהיה לאביך קשה בשאלות ששאלתי, הם המקומות שהוא יזדקק בהם לסיוע שיקומי חיצוני.ייתכן וקיימים עוד נושאים שנראה לך שהוא יזדקק בהם לתמיכה. התחומים בהם יש קושי הם הבסיס לתוכנית וחשיבה שיקומית גם מול אביך,מול המטפלים בביה"ח וגם מול המשפחה. במידת הצורך, ניתן להתייעץ בפורום על כך. גלית קלמנזון

אבי מאושפז מזה כחודש , הוא מוכר כנכה ביטוח לאומי ברמה של 100% הוא לא קיבל סל שיקום בעבר,שאלתי היא האם הוא יכול לגשת לוועדת סל שיקום? והאם בכלל הוחזרו סליי השיקום ? (אני מאמין שבתוך מספר שבועות הוא ישוחרר) המון תודות מראש , ר.

ר. שלום, נושא הקפאת סל שיקום מאוד כאוב וככל שעובר זמן, הוא נוגע ליותר ויותר מתמודדים. ככל הידוע לי, עדיין לא מתקיימות ועדות לאנשים שאינם מוכרים בסל. יחד עם זאת, יש לזכור ש"סל שיקום" אינו הגורם היחידי שיכול לממן שיקום לנפגעי נפש. אני מציעה לבנות יחד עם הגורמים המטפלים בביה"ח תוכנית שחרור ולדאוג שהשחרור מאשפוז יהיה ככל האפשר עם תוכנית לחיים בקהילה מבחינת טיפול נפשי,דיור, תעסוקה, חברה וכו'. ככל שתוכנית כזו תהיה מקיפה ומותאמת יותר לצרכים של אביך, סיכוייו לחזור לאשפוז יירדו. במידה ואתה מעוניין, אשמח לייעץ לך בפורום בנושא אפשרויות השיקום שניתן לקבל מחוץ לסל שיקום בתחומים הרלוונטים לאביך באזור המגורים שלכם. גלית קלמנזון

מי שעבר ועדה לנכות קבועה יכול לספר איך זה? מחר יש לי ועדה וזאת פעם ראשונה יש לי נכות 100% זמנית ולא קראו לי מעולם לועדה... ועכשיו כשתמה הנכות הזמנית זימנו אותי כדי לדון על נכות קבועה. מה קורה שם בכלל?

לילדונת שלום, מהאופן בו את כותבת ומציגה את הדברים ואפילו השם שבחרת לעצמך בפורום, עולה תחושה של מישהי קטנה ואבודה שאמורה מחר להתמודד מול מישהו גדול ושתוצאת ההתמודדות הזו היא קריטית ואולי אפילו אינה ברת תיקון. ניתן להבין את החשש מעמידה מול גורם ממסדי לא מוכר וש"חוקי המשחק שלו" לא ידועים לך עדיין. החשש אולי גובר אצל אנשים מסויימים שחוו אכזבה מקשרים עם דמויות סמכות. המפגש עם ועדה שכזו יכול להחוות כקריטי מהמקום שהוועדה "מחליטה" על מצבך הרפואי/נפשי לצמיתות. מצד אחד ההכרה הזו חשובה ומצד שני האמירה שלה לא תמיד פשוטה. מבחינת המציאות: מה שקורה בדרך כלל הוא שמוסד לביטוח לאומי מתכתב עם הגורמים המטפלים ומקבל מהם חוות דעת על מצב האדם שהגיש תביעה לנכות כללית. בחלק מהמקרים מוזמן התובע לפגישה עם אנשי מקצוע בתחום,במידה ואת תובעת בגין בעיות נפשיות, סביר להניח שבוועדה שתפגוש אותך מחר יהיה רופא פסיכיאטר. את תישאלי על מצבך ובסופו של דבר תינתן לך אבחנה רפואית ושיעור נכות רפואית שיתורגם לאחוזי נכות נפשית.הוועדה מורכבת מרופאים מומחים שעוסקים באותו תחום בו סביר להניח שאת מטופלת. הראיונות דומים מאוד לראיונות המוכרים לך ממפגש עם רופאים בעבר. ובסופו של דבר חשוב לזכור שניתן לערער על החלטת הוועדה במידה וההחלטה אינה ע"פ שביעות רצונך. בהצלחה, גלית קלמנזון

כן הבקשה היא לנכות נפשית וזה בהחלט מרגיש גדול עלי בהרבה מידות... ואני עוד ילדונת ובכלל אני מרגישה שאין לי זכות לקבל קצבה קבועה גם לא יודעת איך אישרו לי תזמנית... אני חולה באשמתי.. אני בוחרת לא לאכול.. אוף זה כל כך מבלבל...

אבי מאושפז הוא ניסה להתאבד,בקרוב הוא ישתחרר (הוא מוכר בקהילה כסובל- מסכיזפרניה ומקבל קצבה) והוא לא רוצה להיות בהוסטל. שאלתי היא האם ניתן לכפות עליו לגור בהוסטל כי זה רק לטובתו.

שלום לך, בשאלתך אתה מבקש לבדוק האם יש מסגרת חליפית לאשפוז שתיקח אחריו על אביך, תטפל, תשמור ותתמוך בו. ובכן, לא נהוג לכפות על אדם תוכנית שיקומית כלשהי, בכלל זה מגורים בהוסטל. חלק ממשמעות השיקום היא קבלת אחריות של אדם למצבו. בדיונים בוועדות סל שיקום האדם חותם על טופס הבקשה לתונית שיקומית מרצונו החופשי ומביע הסכמה לתוכנית. גם במקרה של אפוטרופסות, אין בידי ההוסטלים דרך להחזיק אנשים בכפייה ואין זו מטרתם. יחד עם זה, נראה לי שמקופלת בתוך השאלה העובדה שאתה בן שחש כמי שאמור לקחת אחריות על אבא שניסה כבר להתאבד ואולי קשה לסמוך עליו שיעשה למען עצמו דברים נכונים. אולי אתה מדבר על הקושי לשאת בעול הטיפול והאחריות לאבא. משמעות של חולי אצל הורים, לאו דווקא חולי נפשי, הוא היפוך תפקידים בו אתה הופך להיות אבא של אבא וזה מקום לא פשוט, בעיקר סביב חילוקי דעות ביניכם. אני מציעה לך לזכור ששחרור מאשפוז פסיכיאטרי, בעיקר אחרי ניסיון אובדני נעשה תוך שיקול דעת ומחשבה מקצועית. האחריות על אביך נמצאת גם בידי הגורמים המטפלים וכדאי לשתף אותם בתחושותיך סביב השחרור. גלית קלמנזון

שלום רב אני רוצה לדעת מה ההטבות לגבי נכה 100 % ואני חושבת לקנות מגרש למי אפשר לפנות לגבי הנחות וזכויות נכה בקשר לקניית מגרש תודה

מיכל שלום, מדובר בשאלה משפטית ולא שיקומית. אני מציעה להפנות את השאלה לעורך דין. גלית קלמנזון

אני מעוניין לדעת האם ועדת סל שיקום פועלת למי שכבר יש לו זכאות? בתי היתה בהוסטל ועזבה. מעוניינת לעבור לדיור מוגן. צוות ההוסטל הגיש בקשה לשינוי הזכאות לועדה במחוז הצפון לפני כשבועיים ועדיין לא קבלנו תשובה. לפי מה שידוע לך כמה זמן צריך להמתין? תודה מראש על כל מידע. בנוסף אבקש לדעת, אנחנו גרים באזור המרכז ובתי מעוניינת בדיור בירושלים. האם קימת בעיה לאשר זאת. האם הזכאות היא רק לאזור בו מתגורר המבקש?

שלמה שלום, מסגרת סל שיקום משרתת בימים אלה את האנשים שהוכרו בעבר וקיבלו שרותי סל שיקום. מתוך הדברים שכתבת, נראה שהבת שלך יכולה להנות משרותי סל שיקום. ככל הידוע לי, הוגש בג"צ בנושא הקפאת סל שיקום ב- 14 לחודש ולא ידוע לי אם הוא נדון כבר. אני מזמינה את משתתפי הפורום לחדש לנו בנושא.... באשר לשאלת המעבר לדיור מוגן בירושלים- אין שום מניעה לעבור מחוז, בהתאם לרצון של הבת שלך. קיים קשר בין רכזי המחוזות והמניעה היחידה שיכולה להיות לתוכנית שכזו היא השאלה הטיפולים - שיקומית, אם יש כזו, כלומר, האם נכון עבור הבת שלך לעבור לדיור מוגן מבחינת תיפקוד ויכולות. מנסיוני, פרק זמן של שבועיים לכינוס ועדה, הינו זמן לא ארוך. במידה וקיימת דחיפות בנושא, יש לפנות בכתב לרכז סל שיקום מחוז צפון לזרוז ההליכים. רכז סל שיקום מחוז צפון: יוסי קנטופסקי לשכת בריאות מחוז צפון לשכת פסיכיאטר המחוזי/אזורי רח' המלאכה 3 נצרת 17000 מס' טלפון 04-6557876/8 מס' פקס 04-6470443 גלית קלמנזון

תודה רבה על התשובה

לגלית שלום רב האם נכה מוכר בביטוח לאומי מקבל קצבה .. התחיל לעבוד ומשכורתו היא משכורת מינימום ברור שקצבה מתבטלת השאלה אים יחד עים הקצבה מתבטלים זכויות נוספות כמו השתתשפות בשכר דירה הנכות היא 100% ואי כושר 40% לצמיתות} תודה מראש

ימית שלום, חלק מהזכויות של נכה שעובד אכן מתבטלות כאשר הוא עובד וחלק לא. הסיוע בשכר הדירה עלול להפגע ע"פ רמת ההכנסה. אני מציעה לך לבדוק באופן פרטני את מצבך באשר לתעודת הזכאות בהתאם להכנסותייך ואזור המגורים. להלן קישור לקובץ באתר משרד השיכון המכיל מידע בנושא וכן כתובות ומספרי טלפון של חברות שעוסקות בתעודת זכאות שם תוכלי לברר באופן פרטני. http://www.moch.gov.il/NR/rdonlyres/0F7E9446-CBA8-411C-858A-FB40F89D0F1F/15974/SharDiraYahidVatik.pdf גלית קלמנזון

לגלית שלום רב אני נכה 100% מקבל קיצבה אין לי הכנסה נוספת יש לי שאלה האם אני זכאי להשתתפות בתשלום לטיפולי שיניים אים כן מה הפרוצידורה אודה לך על תשובתך

דורון שלום, מהדברים שכתבת לא ברור ע"פ אילו סעיפים הוכרת כנכה ע"י המוסד לביטח הלאומי ולכן אני מתקשה להשיב לך באופן חד משמעי. אם הוכרת ע"י המוסד לביטוח לאומי היא ע"פ סעיף 33 או 34 בשיעור של 40% ומעלה, זכותך באופן עקרוני לפנות לסיוע סל שיקום. לכך יש שני סייגים: 1. כיום סל שיקום סגור בפני פונים חדשים. 2. טיפולי שיניים דרך סל שיקום נעשים כחלק מתוכנית שיקומית כוללת ורק 3 חודשים לאחר שהחלה. בכל מקרה, אפשרות נוספת שעומדת בפני אנשים שאינם זכאים לסל שיקום היא פנייה למחלקה לשרותים חברתיים באזור מגוריהם (רווחה) לצורך מימון טיפולי שיניים. במידה ואתה זקוק להכוונה נוספת, אשמח לעמוד לרשותך. גלית קלמנזון

איך אדע על איזה סעיף קיבלתי נכות מהם סעיפים אלו?

כתבה שלי ב- NRG מהיום... http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/425/556.html

רונן שלום, אני מאוד מודה לך על ההפניה לכתבה הכל כך אמיצה מרגשת וכנה. הכתבה שאליה הפנית אותנו מאוד מזכירה את האופן בו הצגת את עצמך לראשונה בפורום- אז סיפרת לנו על המחיר הכבד ששילמת בשל מחלת הנפש בה לקית ועד כמה אתה אמיץ ועושה למען עצמך ולמען זולתך. אכן, קיימת סטיגמה במקומות שונים כלפי מתמודדים והמחיר לכך כבד. בעיני, בזכות אנשים כמוך שמוכנים להחשף באופן כזה מתחולל שינוי לנגד עינינו בנושא. שינוי איטי, אך נראה לעין. באשר להתדיינות סביב אימוץ הילד כמו גם מול הצעתך להתנדב לצה"ל, אני מציעה לפנות לגורמים הרלוונטים ולבקש תגובה פומבית לנושא באשר למדיניות ואולי תגובה אישית לגביך. באופן אישי אני כן מכירה מי שהתנדבו לצה"ל למרות מחלת הנפש. אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף אותנו בכתיבה ובמעשים בתחום. גלית קלמנזון

לגלית שלום רב יש לי בן נכה 100% ,נמצא זכאי בסיוע בשכר דירה. יש בבעלותינו דירה ,אשר מושכרת לאנשים זרים. שאלתי אלייך ,האם בני יכול לקבל ,סיוע לשכר דירה, אם יגור בדירה שלנו. אודה על תשובתך.

רונית שלום, התמהמתי עם התשובה על מנת לבדוק את העניין. כדי לקבל את הסיוע בשכר הדירה, על בנך להמציא חוזה שכירות חתום. עקרונית אתם יכולים להשכיר לו את הדירה ואז הוא עונה על קריטריונים. גלית קלמנזון

לגלית שלום רב !!! אני מודה לך מאד ,על בירור הנושא לעומק. המון תודה,שטרחת למעני בעניין זה. אני שמחה שאכן אפשרי הדבר. תודה רבה רונית

אני אחרי התקף מאניה אני מטופל כרגע רק בליתיום ואני לא רוצה ללכת לפסיכולוג. האם זה יפגע בי בעתיד?האם אין שום אדם שהסתדר בלי עזרה פסיכולוגית והשתקם בעצמו אחרי שעבר התקף?

היי אלמוני... אני חולה במאניה דיפרסיה כבר שלוש שנים, והטיפול הפסיכולוגי מאוד עוזר לי. אני ממליץ על טיפול קוגנטיבי התנהגותי, ופחות על פסיכודינימי, כי נראה לי שבהפרעה שלנו, זה צריך להיות טיפול שעוזר בהתמודדות עם הקשיים בהווה ופחות עם נבכי העבר. אבל אתה לא חייב, ממש לא. זה רק בונוס שיכול מאוד לעזור, אבל עם הליתיום מייצב אותך אתה יכול לחיות חיים רגילים גם בלי זה. בברכה מיכאל

ערב טוב, בעיני מאוד חשוב לחשוב על הכינוי שבחרת לעצמך בפורום. הכינוי הזה נשמע באוזניים שלי כמישהו שמביא את עצמו באופן מחוק. מי שקיים באיזה שהוא אופן אבל אינו חשוב בעיני עצמו ו/או הסביבה. בטיפול נפשי אתה מאוד חשוב. אתה המרכז- ממש ההפך מהכינוי הזה. יש משהו במרכזיות שעלול להרתיע כי אז כל מיני דברים שכוסו במעטה "לא חשוב" עלולים לצאת לאור ואז.... כנראה שאתה כן חשוב כי בכל זאת אתה מטפל בעצמך תרופתית וכן מצאת לנכון להביע דעה בפורום. ולשאלה עצמה....אני מסכימה עקרונית עם מיכאל שמדובר בתוספת שיכולה לעזור. יחד עם זה, כולנו שונים ויש סוגים שונים של טיפול וסוגים רבים של מטפלים. פנייה לטיפול דורשת מוכנות ואומץ ואולי יקח זמן עד שתבשיל למקום של פתיחות מול איש מקצוע. גלית קלמנזון

שלום גלית לפני כשנה אובחנתי כסובלת מדיכאון מז'ורי (על ידי פסיכיאטר של קופ"ח). אני נמצאת בטפול פסיכולוגי,אך מתנגדת לקבל כדורים. מאז יש לי תנודות רבות. יש ימים קצת יותר קלים, וימים קשים במיוחד (עם מחשבות אובדניות אך אני מפחדת להפוך אותן למעשיות,ולכן אין כוונות מעשיות). הבעיה שלי זה - מקום העבודה. כשאני בעבודה אני עצבנית מאוד, מתפרצת וצועקת (וכבר העירו לי המנהלים על כך,אך קשה לי לשלוט בזה) בשבוע האחרון אני לא עובדת. אני לא יודעת איך אחזור לעבודה בשבוע הבא. המחשבה על עבודה ממש קשה לי. אין לי סבלנות לשום דבר, לא מתחשק לי לדבר עם אף אחד, התנתקתי מהחברות, אני לא מסוגלת לדבר בטלפון עם אף אחד, אני עצבנית ונמאס לי מהכל. לאורך כל התקופה אני משתדלת מאוד להחזיק את מקום העבודה ולא לעזוב מכיון שאין מי שיפרנס אותי. אני צריכה לשלם שכ"ד וכו', מצבה הכלכלי של משפחתי לא טוב והם לא יכולים לפרנס אותי. קשה לי. אני מאוד רוצה להרים ידיים, להתפטר מהעבודה, ושיהיה מה שיהיה, אך אני מאופקת מחשש שהמשפחה תיפגע מזה (גם בלעדי חייהם לא קלים) אני חוששת לפנות לביטוח לאומי מכיון ששמעתי שהועדות שם משפילות ואין לי כוחות להתמודד עם ועדות וראיונות. אני מניחה שהם לא יוכלו לעזור , ויכריחו אותי לבלוע כדורים. האם את חושבת שבמצבי ביטוח לאומי יוכל לסייע ? אודה לך מאוד אם תוכלי לפרט קצת מה בודקים, מה שואלים וכו'. האם צריך את חוות דעתו של הפסיכיאטר שהייתי אצלו? אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני לא מצליחה להגיע לשום פתרון או הקלה. אשמח לקבלת עצות.

טל שלום, אני מבינה שאת עוברת תקופה קשה מאוד. את מספרת לנו כמה קשה לך המחשבה להעזר בתרופות,על הקושי במפגש עם אנשים במקום העבודה ובעיקר עם המנהלים, מספרת לנו על חשש מפני ההשפעה של הפניה למוסד לביטוח לאומי. יש רושם שזה את לבדך לגמרי מול העולם. הדכאון, המנהלים בעבודה, התרופות והביטוח הלאומי. העולם נחווה כאוסף גורמים שמאוד לא מבינים ולא נענים לצרכים והרגשות שלך. מקום כזה באמת עלול ליצור תחושות בדידות ויאוש גדול עד כדי מחשבות אובדניות. את מספרת לנו אולי כמה קשה לך לסמוך ואולי הדבר נובע מאכזבות שחווית ואולי כבר אינך יכולה להרשות לעצמך להתאכזב יותר..... ההשערה שלי היא שאת כל כך מבוהלת ממצבך ומהתחושות הקשות עד כדי כך שהמגע עם החוץ, כולל מי שאמור לעזור, מצטייר כמסוכן ועלול להזיק לך. הדבר לא מאפשר למעשה מבחינתך להעזר ולהפחית את הסבל, כך שיש מעגל סגור. אני מציעה כן לנסות להעז, ככל הניתן. לחשוב מה כן, מתוך רשימת ה"לא" אולי את יכולה להרשות לעצמך לנסות קצת....? מבחינת ביטוח לאומי, הם אינם רשאים להכריח איש ליטול תרופות הם אינם גורם מטפל או מפקח. הביטוח הלאומי נכנס כגורם שנותן קיצבת נכות או אבטחת הכנסה במקרה שאדם מתקשה לפרנס את עצמו. אני מציעה לך בחום לפנות אליהם. את תמלאי טופס בקשה לקיצבת נכות כללית ותדווחי להם מי הגורם שמטפל בך. הפסיכולוג/ית יכתב/תכתוב דו"ח עם אבחנה ובביטוח הלאומי יחליטו עד כמה נפגעה יכולתך להשתכר בשל הדכאון. מעבר לקיצבה, עם ההכרה בך תוכלי להנות מהטבות והנחות בארנונה, תחבורה ציבורית וכו'. במידה ואכן תאלצי להפסיק לעבוד כרגע, יש אפשרות לקבל אבטחת הכנסה באופן מיידי עד לאישור הנכות. בהמשך אולי תוכלי להעזר במחלקת השיקום שלהם. יש משהו בדכאון שמערפל ונותן תחושה שהכל סוגר על האדם והדברים נראים מסובכים ומאיימים. מאוד קשה לראות תקווה במצב כזה כי זוהי מהות הדכאון. אני מאחלת לך שתוכלי לאזור כוחות לפרוץ את המעגל. גלית קלמנזון

גלית תודה רבה על תשובתך. אני מתחילה לחשוב יותר ברצינות על פניה לביטוח לאומי. למרות שאני מאוד מאוד חוששת. אני לא כל כך מבינה, נגיד שתאושר לי קיצבה. האם זה אומר שזו תהיה ההכנסה היחידה שלי? או הכוונה שאני אצטרך להפחית את אחוז המשרה שלי והקצבה תשלים פחות או יותר את השכר של משרה מלאה ? (השכר שלי לא גבוה ,הוא בקושי מספיק לצרכים מינימליים של שכר דירה מיסים, טפול פסיכולוגי וכו', אם ארד מסך הכנסה זה, לא אוכל להתקיים באופן מינימלי) האם זה אומר שביטוח לאומי מדווח משהו למקום העבודה? אני חוששת מאוד מכמה דברים: מטופס ויתור הסודיות שעלי לחתום לביטוח לאומי. שאאלץ לעזוב את מקום העבודה הנוכחי ולחפש אחר, ובמצבי בטוח שאף מקום עבודה לא ירצה לקבל אותי. יש לי תחושה שבסוף אפסיד מכל הכיוונים. תאושר לי קצבה נמוכה, אאלץ לעזוב את מקום העבודה, הסודיות לא תישמר, מקום העבודה יגלה את הסיבה, עקב מצבי לא אצליח להביא את עצמי לחיפוש עבודה ובסוף אשאר מופסדת מכל הכיוונים. אודה לך אם תוכלי לעשות לי קצת סדר. נכנסתי לאתר של בטוח לאומי, אך זה לא עזר לי להבין. המון תודה.

הי טל, אני אספר לך מנסיוני בביטוח לאומי. הועדות שם ממש לא היו משפילות. הראיונות והועדות, ועברתי כמה, היו יחסית מאוד קצרות. המראיינים היו די אמפאתיים. שוב, הראיונות היו מאוד קצרים. הם לא מכירים אותך ולא יודעים עליך כלום מלבד מה שכותבים מי שמטפלים בך, לכן התלות בקבלת הקצבה היא בעיקר במה שכתוב במכתב או בחוות דעת של הרופאים שלך. ואולם, בניגוד לגלית, אני ממליץ לך להיאחז בעבודה שלך בשיניים, ולעשות כל שביכולתך לעבוד בעבודה רגילה, כי זה מוסיף המון להרגשה טובה. מעבר לזה, למה לא תרופות? אם את מאוד סובלת הן יכולות מאוד לעזור לתקופה זמנית עד שתרגישי יותר טוב. בברכה מיכאל

מיכאל שלום, נראה לי שחלק מהדברים שכתבתי לא היו ברורים. המלצתי לטל לפנות למחלקת נכות בביטוח הלאומי ואני מבינה שאתה גם תומך בכך. הסברתי שכשאדם מוכר כנכה ומתקשה להתפרנס הוא זכאי לקיצבה. בכל מקרה, גם כשעובדים ואין צורך בקיצבה, נכות מקנה זכויות נוספות גם לאדם עובד כמו הנחות בארנונה, תחבורה ציבורית וכו'. גלית קלמנזון

מיכאל תודה על תשובתך. אודה לך אם תוכל להתיחס מניסיונך לתגובתי לגלית. אני מאוד חוששת מבטוח לאומי. חוששת מהפניה אליהם, חוששת מסיטגמות (יש לי תחושה שידביקו לי איזה תוית על המצח) חוששת שבסוף הכל יתפקשש ואפסיד מכל הכיוונים . אני לא יודעת מה יהיה איתי. אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד, אפילו עם המשפחה. אני יוצאת מהמיטה באחד עשרה, וכל היום יושבת על הכסא, לפעמים רואה טלויזיה ולפעמים סתם בוהה ומנסה לחשוב ולמצוא פתרונות. תודה רבה.

לטל, שרי, מיכאל וכל האנשים שקוראים את דברינו בדממה. לצד המשמעות הגדולה שיש לאופן בו התארגנתם לתמוך בטל, אני מעלה חומר למחשבה: איך זה שטל התחילה לדבר על כך שנמאס לה מהכל ואנחנו הגענו למצב של לשכנע אותה לפנות לביטוח הלאומי? אני בהחלט חושבת שהמוסד לביטוח לאומי יכול לתמוך בטל מהרבה בחינות, אולם בעיני אין זה בהכרח לב העניין. אולי זה החלק שיותר קל לנו התייחס אליו. אני מבינה שיש הרבה בדידות במצב הנוכחי ותחושה שאין לאן לפנות: המשפחה עסוקה בקשיים שלה וטל חשה שעלולה להפריע עוד, יותר לפי מה שכתבה, בעבודה היא מתפרצת ויש משהו שקשה לסבול...חוויה מאוד עמוקה של ניכור. כך גם באשר לאפשרות לקבל תרופות- טל מביעה חשש והתנגדות לכך. יש אולי תחושה שהכל לא מתאים ועלול להזיק. זו חוויה מאוד מרכזית שקשה לצאת ממנה כי דבר מוביל לדבר כמו מעגל סגור- העדר תרופות מנציח מצב נפשי של דכאון ופאסימיות, מכאן סיטואציות מציאותיות מתפרשות באור יותר עצוב, פאסימי ומיאש, היאוש מצטבר ועימו הכעס והתוקפנות, הכוחות מתדלדלים והסביבה אולי מגיבה לכך גם בכעס ניכור והתרחקות...לפחות במקום העבודה זה מתחיל להתרחש. אני מציעה לשקול לבדוק עם פסיכיאטר ובמקביל עם משתתפי הפורום את נושא הטיפול התרופתי, תופעות הלוואי של התרופה המסויימת שהומלץ לך ליטול וההשלכות של השימוש בה. את יודעת טל, אולי כמו שיכולת להתלבט בנושא פנייה לביטוח הלאומי, תוכלי לשקול את העניין הזה פה. בכל מקרה, הכל בידים שלך- אם ובמה להשתמש ואם ומתי להפסיק. הסבל שלך נגע פה להרבה אנשים שיכולים לתמוך ולעזור גם בזה. את מוזמנת. גלית קלמנזון

שוב שלום טל, קראתי את מה שכתבה גלית, ובעקבות זה קראתי אותך שוב. והאמת כואב הלב שאת סובלת סתם. לי היו שתי אפיזודות דיכאוניות שבשתיהן ניסיתי להתאבד, ומאוד רציתי למות. בפעם הראשונה לקחתי רסיטל, תוך חודשיים הדיכאון עבר לגמרי והפסקתי את התרופה. בפעם השנייה לקחתי סרוקסט. תוך שלושה חודשים עבר לגמרי. לציפרמיל לא היו תופעות לוואי שהרגשתי. לסרוקסט הייתה תופעת לוואי מעצבנת של השהיית אורגזמה וירידה בחשק המיני. בכל מקרה, למה לסבול? אם היית סובלת מדלקת גרון לא היית לוקחת אנטיביוטיקה? זה נשמע שאת סובלת מאוד, ואם יש פיתרון כזה פשוט בלי הרבה סיכון, אז למה לא? בברכה מיכאל

בוקר טוב, אני שמח לבשר לכם שנפתחה קומונה חדשה למל"מ - מתמודדים למען מתמודדים, ארגון נפגעי הנפש בישראל, מיסודו של צביאל רופא. אתם מוזמנים להיכנס ולהצטרף אליה, הפורום פתוח לכל מי שקשור איכשהו לפגיעה נפשית, או שהוא נפגע, או שמישהו אחר שהוא מכיר נפגע... תודה ויום נעים... http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=19376

רונן שלום, אני מאחלת הצלחה רבה לפורום החדש וסבורה שזו הזדמנות מצויינת להתאגד ולהתחזק באופן כללי ובעיקר בתקופה קשה זו. כאשר סל שיקום מוקפא וכאשר התוכניות הכל כך מרשימות של הרפורמה בבריאות הנפש מתעכבות והופכות לתוכניות שעלולות לצמצם את השרותים ולפגוע במתמודדים חשוב להכיר בכך ולהאבק - אנשי מקצוע ומתמודדים. שבת שלום, גלית קלמנזון

גלית שלום, שמי מיקה נשיא-שלם ואני אחראית יחידת משפחות בבית חולים טירת כרמל. אנו ביחידה (אני ועוד עו"ס) פועלות מזה שנתיים וחצי, וכהל היעד שלנו הוא משפחות של אנשים הסובלים מבעיה נפשית כל שהיא. חשוב לי לציין שלא רק מי שהיה מאושפז בבית החולים או מטופל שם יכול לפנות אלינו, אנו פתוחים לקהל הרחב. מספר הטלפון ביחידה הוא: 04-8559297

מיקה שלום, אני מודה לך שחשפת אותנו לאפשרות של משפחות להעזר בכם. ברצוני לשאול האם השרות כרוך בתשלום ואם כן, מה התעריף. ובנוסף, מה הקריטריונים לקבלה לטיפול אצלכם? (אזור מגורים, הורים, אחים, בני זוג...) האם מדובר בהתערבות קצרת טווח/ ארוכת טווח? טיפול פרטני, משפחתי או קבוצתי ומה ההכשרה של המטפלים. תודה, גלית קלמנזון

יש לציין שישנו מקום נוסף בעיר באר שבע שנקרא מית"ל במרכז פסיכיאטרי ומיועד לעזור למשפחות המתמודדות עם נפגעי נפש.

שלום רב שמחתי לקרא את התגובה ואת צודקת ובדיוק קלעת למצב שלנו התשובה שלך נתנה לי אור בקצה המנהרה אני לא רוצה לפרסם את האיזור שלי אבל לא מפריע לי שתצרי איתי קשר בטלפון 054 8159700 ואני רוצה עזרה תודה

סופיה שלום, אני מאוד מבינה את חוסר האונים והנזקקות שלך. יחד עם זאת גבולות הפורום הם גבולות הפורום. העזרה באיתור כתובת לייעוץ וסיוע למשפחות באזור מגורייך שהצעתי לך היתה מתוך כוונה לפרסם את המידע בפורום לתועלת כלל המשתתפים. איני נוהגת לחזור טלפונית לאנשים מחוץ לפורום. בכל מקרה, אתר האינטרנט של אנו"ש הוא http://www.enosh.org.il תוכלי למצוא בו את הכתובת הקרובה ביותר . ו...הערה יותר אישית כלפייך סופיה: פרסום הטלפון הסוללרי שלך חושף אותך הרבה יותר מאשר לכתוב לי אם את גרה בגליל המערבי, בנגב הצפוני או במרכז הארץ... את חושפת את עצמך כך לפניות של אנשים רבים שלא בטוח שאת מעוניינת ושיש לך אנרגיות כרגע לקשר עימם. במידה ואת מעוניינת למחוק את ההודעה עם מספר הטלפון, כתבי לי ואמחק אותה. גלית קלמנזון

שלוםרב תודה רבה על תשובתך הקרובה למצוקה שלי כמו שכתבתי לך רצתי לדעת על כך שבעלי נמצא במצב של יאוש ומחשבות התאבדות לא קונקרטיות אבל לא ניתן לדעת עד כמה זה אמת לא מתגלח לא מתקלח רוב הזמן נמצא בחדר ואינו מתייחס לנעשה סביבו מקבל במסגרת אישפוז יום תרופות ושיחות אבל נרגע כמה ימים ועוד פעם התפרצות יש לו גם את הפסוראזיס שמאוד מקשה עליו אני רוצה תשובה שהיא 100% לגבי מצבו ואם הוא לא מסכן את בני המשפחה בגלל מצבו אני רוצה תשובה מהירה תודה רופא פסיכיארטר שבדק אתו קבע דיכאון לא פסיכוטי

מה זאת אומרת נרגע ואיך מתבטא את ההתפרצות?

סופיה שלום, אני מבינה את הצורך שלך באבחנה של 100% לגבי מצבו של בעלך ולגבי הסיכון לבני הבית. את מתארת מצב מתמשך ועמום בו הוא שרוי בדכאון עם תפקוד נמוך, סובל מאוד ובני הבית מושפעים דואגים וסובלים גם הם. אני מניחה שבשאלות שלך התכוונת לסיכון פיזי כלפי בני המשפחה, לגבי עניין זה אני ממליצה להפנות את השאלות לרופא המטפל ביחידת טיפול היום בו הוא מטופל. יחד עם זה, עניין ה"סיכון" משמעותי גם במימד הרגשי - עלייך ועל בני הבית האחרים מוטל עומס רגשי שמייצר כאב, אשמה ותשישות מתמשכים ברמה כזו או אחרת. כאשר אדם יקר וקרוב סובל, במשפחה יש צורך להתארגן מהרבה בחינות. מצבים כאלה עלולים להעצים קשיים אחרים שהיו עוד קודם. אני ממליצה לזכור שמדובר במהלך של מחלה שמטופלת כרגע והגל הזה אמור לחלוף. בינתיים כדאי להיות בקשר עם הגורמים המטפלים, לנסות לשתף פעולה הן מבחינת מתן מידע והן מבחינת הטיפול. בנוסף, כדאי לפנות לגורמים בקהילה שתומכים במשפחות כמו אנו"ש או "בנפשנו". אם את מעוניינת וזקוקה לעזרה באיתור הגורם בסביבת מגורייך- כתבי לי באיזו עיר את גרה, ואשלח לך כתובת. גלית קלמנזון

שלום רב רציתי לדעת מה זה דיכאון לא פסיכוטי ואים הוא לא מסוכן לאדם שחולה בו ועם איזה טיפול זה עובר

סופיה שלום, אין מושג בפסיכיאטריה "דכאון לא פסיכוטי". יש דכאון ויש דכאון פסיכוטי - מצב דכאוני המלווה בסימפטומים של עיוות בתפיסת המציאות. מצב דכאוני יכול להיות מסוכן כאשר הוא מלווה במחשבות אובדניות שעלולות להתממש- אז האדם עלול לפגוע בעצמו. מצב דכאוני כולל רמה כזו או אחרת של ירידה בכוח הרצון והיוזמה, מכאן שסכנה נוספת היא כאשר הדכאון גורם לאדם להפסיק לאכול,להתקלח ולתקשר עם הסביבה. מעבר לכך, אדם השרוי בדכאון חווה סבל רב, בדידות ויאוש. הטיפול בדכאון הוא לרוב שילוב של טיפול תרופתי ושיחות, זאת בהתאם לסוג הדכאון - דכאון אנדוגני- מקורו פנימי. דכאון תגובתי - קשור לארוע חיצוני. התגובה לטיפול אינה מיידית ודורשת סבלנות הן מהמתמודד עצמו והן מסביבתו. שבוע טוב גלית קלמנזון

גם אני סובל מדכאון ובהחלט היספטומים דומים למה שתארת אני כעת מאושפז ברמבם ומקבל כדורים שונים ושיחות קבצותיות עלי לציין שנפלתי בגלל פטורים אחרי תקופה ארוכה שהייתי שפוי ותפקדתי נורמלי מה זה דכאון מגורי,

בעלי גם אח מוסמך ועבר כמעט אותו דבר. כשפרץ אצלו המחלה הוא יצא לחופש ואושפז. פוטר מעבודתו למרות שעבד שנים באותו מקום דרך אגב הם לא ידעו ממש שהוא חולה. לאחר האישפוז חיפש עבודה רחוק ממקום מגורים כדי שלא ידעו על מחלתו. הוא גם עבר ק.חולים בכדי שהרופא המטפל לא ידע. התקבל לעבודה ועבד עד שאחות שהכירה אותו קודם דיווחה למשרד הבריאות משום סיבה רק מתוך פחד. הוא עבר בדיקה בועדת פסיכיאטרית במשרד הבריאות שאישר המשך עבודתו. במקום עבודתו העבירו אותו מחלקה ובצורה יפה ביקשו התפתר. בסיכום לאחר שהוא לא התקבל לשום מקום (עולם קטן) היגיש בקשה לקבלת נכות. בשל כך היום הוא אינו עובד כלל. פגעו בדימוי עצמי שלו בשל ההפלייה. אני ממליצה לך לא לספר שאת חולה.

V שלום, סיפור כאוב ועצוב את מספרת לנו, סיפור שמדגים עד כמה הקשיים החברתיים של נפגעי נפש עולים על הקשיים שבהתמודדות עם המחלה עצמה. הסכנה שבמפגש עם סטיגמה במקום עבודה היא שהמתמודד ישתכנע שאכן אסור לו או שאינו מסוגל לעבוד והדבר עלול להנציח את מצבו כאדם שולי ולא יצרני בחברה. במקרה של בעלך הכאב, העלבון והיאוש הקשים כל כך עלולים להשאירו בבית שנים ולהביאו למצב בו לא יוכל לחזור למעגל העבודה. מבלי לגרוע במשמעות הקשה של התהליך שעבר בעלך במקומות העבודה והדיון המשמעותי שהעלת, הייתי רוצה לייעץ לכם על כיווני פעולה לשינוי מצב: אני ממליצה כן לנסות להתקבל לעבודה כלשהי שקרובה למקצועות הסיעוד כגשר להתחלה של משהו. אולי לנסות להתחיל כחונך/סומך לנפגעי נפש באחת החברות שעוסקות בכך, אולי כמדריך בהוסטל לנפגעי נפש, ושם להתקדם לתפקיד מקצועי אחרי שיוכיח את עצמו. אני מכירה נפגעי נפש שמצליחים יפה ומתקדמים דווקא במערכת של השיקום הפסיכיאטרי שפתוחה לכך יחסית. אפשרות אחרת היא לפנות למחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי לקבלת סיוע במציאת עבודה. מה דעתכם?

קודם כל, תודה רבה להתייסותך. את צדקת בתאור המצב הנוכחי: כאב, עלבון ולצאת בכלל ממעגל העבודה. הוא ניסה דרך השיקום: בעבודה נתמכת לא מצאו כלום שמתאים לו וגם לא במפעל מוגן בשל סוגי העבודה (פועל) וניצול (כספי) למרות שבעלי ניסה מספר חודשים. הוא גם ניסה לעבוד בב"ח פסיכיאטר במחשבה שהוא יכול להבין יותר את החולים (כמו נהוג אצל המסוממים שלאחר גמילה עוזרים לאחרים)אבל גם שם הסטיגמה לא הפשר את העסקתו בטענה" שיהיה לו קשה". מחלתו פגע בכל המשפחה הן כלכלי והן נפשי (כשהוא הפסיק לעבוד איכות חיינו ירד המון וילדינו היו עדיין קטנים) אתם יודעים מה בעלי אמר? עדיף כל מחלה פיזית מאשר נפשי. לי נורה כואב ליראות אותו היום בתוך יעוש טוטלי ומחוייב להשלים עם המצב. הוא לא אותו בן אדם שהכרתי ויותר כואב לי ולמשפחתי זה כי החברה באשמה ההרבה. עד היום קיים סוד בקשר מחלתו. בתודה

כמי שניסה להתקבל לעבודה במגזר הציבורי, ולאו דווקא במקצוע סיעודי, אלא בתחום התמחותי (מקצוע טכני לחלוטין), צר לי לבשר לך שאת צודקת ב- 100%. המגזר הציבורי נגוע בצורה איומה בסטיגמות על פגועי נפש. קשה מאד להתקבל לעבודה שם למי שיש לו עבר פסיכיאטרי. עד כמה שזה נשמע לא תקין, דוקא מקומות כאלה שאמורים לבוא לקראתנו בקבלה לעבודה גם כאשר הנכות נובעת כתוצאה מפגיעה בשרות צבאי או שרות אחר במגזר הציבורי, לצערי זורקים אותנו לכלבים ומתייחסים אלינו בצורה הכי מגעילה שיש. אני ממליץ לכם בחום לחפש תעסוקה ועבודה דוקא במגזר הפרטי, שם יותר פתוחים לקבל את השונה. המדינה שלנו אוכלת יושביה ביחוד במה שקשור במוסדות המדינה, אותה מדינה ששולחת אנשים להילחם להגנתה מול אויביה, זורקת אותנו לכלבים אם אנחנו נפגעים "בטעות". הגיע הזמן לעלות על בריקדות ולהילחם בתופעה הנוראית הזו !!!

רונן שלום, אכן, הסטיגמה כלפי נפגעי נפש ועימה הניכור והדחייה החברתית והתעסוקתית מאוד שכיחה בקירבנו. אני מצטרפת לקריאה לעשות ככל הניתן להאבק בתופעה. גם אני חושבת שבמגזר הפרטי יש יותר פתיחות ומשום כך הצעתי לאח המוסמך להתחיל בעבודה בהוסטל או כסומך/ חונך אצל יזם פרטי. אני רוצה להאיר עוד כוון מחשבה: ההתבצרות של החברה בדעות קדומות מול נפגע הנפש אינה תמיד ההתבצרות היחידה. נפגעי נפש רבים חשים בניכור ומשיבים בניכור שכנגד, הם חשים דחויים, נחותים וכעוסים. במצב שכזה ההדברות ושיתוף הפעולה האפשריים מאוד מינימליים וכך מונצח המצב. בעיני כדאי לעיתים לשקול לזמן מה בתחילת הדרך, עבודה בשכר נמוך יותר, בתפקיד זוטר יותר או אף בהתנדבות כשלב ביניים כדי ליצור הכרות ולהפחית את החשדנו. כאשר המעביד יכיר ויעריך, השכר והתפקיד ישתנו. גלית קלמנזון

אז בקצרה עליי, שמי רונן, אני חבר ועד במל"מ - מתמודדים למען מתמודדים, מנחה קבוצת תמיכה לעזרה עצמית במסגרת אנוש, מנהל את פורום ציפור הנפש בפורטל נכי צה"ל ועוד... אני פגוע נפש אחרי שקיבלתי התקף פסיכוטי עת הייתי מ"פ מילואים בפעילות מבצעית בשטחים והוכרתי כנכה צה"ל. אני עובד במשרה מלאה ושמח שאני מסוגל לכך. בחודשים האחרונים "יצאתי מהארון" במקביל ליציאתו לאור של ספרי הראשון - "פסיכופריחה", הופעתי בטלויזיה בתוכנית "הסיפור שלי", התחלתי לכתוב גם באתרים שונים באינטרנט כמו BEOK ו-NRG, כל זאת בעידודם ותמיכתם של אישתי המקסימה והמופלאה וצביאל ודליה רופא, חברים חדשים שהכרתי. החיים שלי קיבלו תפנית, אם בערב אחרי ההתקפים חשבתי שחרב עליי עולמי, אז בכוחותיי ובעזרתם של מי שהזכרתי, וכמובן משפחתי היקרה, לקחתי את עצמי בידיים והוצאתי מעז, מתוק. אשמח לבקר כאן מידיי פעם, ואם יש לאנשים שאלות, אשתדל לענות בשמחה...

רונן שלום, המשפט "הוצאתי עז ממתוק" אכן מסכם תהליך מרשים שיש בו כוחות נפש מרובים, אופטימיות, פירגון ונדיבות. סיפור מלמד ומעורר תקוה. אני שמחה על הרצון שאתה מביע לבקר בפורום ולענות למשתתפים. מעבר לכך, נוכחותך בפורום, באמצעות התהליך המרשים שאתה עברת ועובר תזכיר לכולנו שההתמודדות עם מחלת הנפש אכן כואבת וגובה מחיר ולצידה יש הזדמנויות ואפשרויות. גלית קלמנזון

אכן, זה לא מובן מאליו כלל וכלל, אבל אם אוכל לעזור למישהו במשהו ממה שעבר עליי ואני עדיין עובר, אז זה היה שווה הכל... סופשבוע נעים...

שלום גלית, קודם כל תודה רבה על עזרתך בעבר, אני מאוד מעריך את העבודה שאת עושה פה בפורום. אישרו לי בביטוח לאומי נכות זמנית של 50% ודרגת אי-כושר 75%, ורציתי לדעת אם זה מקנה איזשהי זכאות לסיוע בשכ"ד, או איפה אני יכול לברר את זה? תודה רבה, ליאור.

שלום ליאור (אני זוכרת את השם מההתכתבות הקודמת שלנו) , אני רואה שאתה עדיין אמיץ, עקבי ונחוש בכוון של יציאה לדרך עצמאית - כל הכבוד! זה ממש לא תהליך פשוט, גם טכנית וגם רגשית. לשאלתך- אכן אתה זכאי לסיוע בשכר דירה בסך של 650 ש"ח לחודש. על מנת לנצל את ההטבה יש להוציא תעודת זכאות לסיוע בשכר דירה. לפני הגשת הבקשה עליך לבדוק שאין ולא היתה מעולם דירה בבעלותך. גם אם המדובר באחוז קטן בדירה - תקבל תשובה שלילית. במקרה שכזה ניתן לפנות לוועדת חריגים במשרד השיכון. עד ל- 30.6.06 הכתובת שלך לכך היא הבנקים למשכנתאות, אח"כ יעסקו בכך חברות שזכו במכרזים. בכל מקרה, יש להגיע לבנק למשכנתאות (הבנק הספציפי על פי בחירתך) עם תעודת זהות, אישור על הנכות וכסף (בסביבות 60 ש"ח). כעבור כ- 3 שבועות מגיעה התעודה. כשתגיע התעודה תוכל לשכור דירה ולהציג את החוזה בבנק. הכסף יכנס מראש מדי 6 חודשים לחשבון הבנק שלך. אני מזמינה אותך להמשיך לספר לנו מה שלומך . אני משערת שהתהליך שאתה עובר יכול להוות גורם תומך, מדרבן ומאפשר לאנשים נוספים השרויים במצבים דומים. גלית קלמנזון

תודה לך התשובה המהירה, כל פעם שאני כותב פה את מצליחה להפיג את חששותיי :) סה"כ אני מרגיש קצת יותר טוב בזמן האחרון - בשבועות האחרונים התחלתי שוב טיפול פסיכולוגי ותרופתי, וביום חמישי אני מתחיל טיפול בביופידבק. יש כוחות מחודשים, ויש תקווה - זה מה שחשוב :) כבר בבוקר אלך לבנק בשביל התעודת זכאות. תודה רבה לך, ולילה טוב.

אני עו"ס שעובדת עם נפגעי נפש ורציתי לשאול האם מישהו מכיר מרצה שיוכל להרצות בנושא של התמודדות משפחות עם בני משפחה נפגעי נפש .

עידית, אני מציעה שתאמרי לאיזה אזור בארץ את מחפשת, זה יעזור לנו לעזור לך. גלית קלמנזון

לאזור חדרה

אוכל להפנות אותך למרצה מעולה תפני אלי במייל [email protected] בברכה, ברק.

אני מתמודדת הנמצאת בתהליך שיקום בתכנית יוזמה.תכנית שמסייעת לנפגעי נפש לעבוד בשוק החופשי. אני מרצה בנושא נפגעי נפש. הרצאה בלווי סיפור אישי שמתאימה לכול תחומי נפגעי הנפש כולל משפחות של.. אשמח אם תצרו איתי קשר תודה

שלום. גלית, את צודקת, וברצוני לתת עוד פרטים. העבודה נעשית על ידינו במסגרת לימודי הריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתה של ד"ר נעמי הדס לידור, שתפקידה, מעבר להיותה מרצה, הוא יו"ר המועצה לשיקום חולי הנפש ועוזרת שר הבריאות לנושא זה. העבודה הינה עבודת מחקר תאורטית, כלומר- מטרתה לסקור באופן תאורטי את מצבה של התחלואה הכללית בארץ. אנו סבורות כי בארץ אין מענה טיפולי אופטימלי לנושא זה, ועל מנת להקיף את הנושא מכל כיווניו, לא מספיק לשוחח ולהפגש עם גורמים ממשלתיים או גורמי הרווחה בארץ, אלא גם עם "הצד השני" שחי מציאות זו יוםיום, מתמודד ומבקש עזרה. מעוניינות בסיפורים אישיים, הצרכים של בעלי תחלואה כפולה וחוויות אישיות,כדי לגעת כמה שיותר בנושא, ולכתוב אותו ממקום קרוב יותר, עם מסקנות לעתיד. מעבר לכך, אנו סבורות שסקירה מקיפה בנושא זה טרם נעשתה (לצערנו) בארץ. חשוב להדגיש- אין שאלונים למלא! ווהשמות, כמובן אנונימיים. נשמח להפגש עמכם! נודה על שיתף הפעולה , ויום טוב. ענבל.

ענבל שלום, אני מסכימה עמך שיש מעט מדי פתרונות לאוכלוסייה זו. נשמע שאתן הולכות לכוון אמיתי של חקר בעיה אמיתית ואקוטית דרך נקודת המבט של הצרכנים. ד"ר נעמי- הדס לידור שמנחה אתכן היא אישה יקרה שפרצה ופורצת דרך בנושאי שיקום, בעלת ידע וחשיבה נדירים בתחום ומאוד מחוייבת לנושא שיוויון לאנשים עם מוגבלויות. אני מאחלת לכן ולנעמי הצלחה רבה ומזמינה, אם אפשר, להתעדכן בתוצאות כאשר תהיינה. גלית קלמנזון

שלום רב, האם ניתן לטפל בחולה מניה דיפרסיה בעזרת רייקי ( יש לציין שזה מרגיע מאד את החולה הנגיעות בראש ובצוואר במיוחד) - האם ישנן מגבלות מסויימות באשר ללחיצות בכף הרגל למשל שיכולות להשפיע "הפוך" על המצב ולגרום להתפרצות של התקף ? האם ייתכן שחולה שעברה התקף של מניה דיפרסיה ונוטלת תרופות לאיזון, והיא כבר אישה מבוגרת נמצאת בדיכאון כבר למעלה מחודש ימים ואינה מתקשרת עם הסביבה - למרות שבעבר היתה נירגעת לאחר מספר ימים ? האם המצב מחריף עם הגיל או שמא צריך להחליף תרופות ?

שלום, לגבי שאלה בנושא רייקי- אין לי ידע וניסיון בעניין. אני מציעה להפנות את השאלה לפורום העוסק בנושא רפואה אלטרנטיבית. המצב המתואר אכן נשמע על פניו כדכאון. המצב הנוכחי אינו מוכר לכם מעצם היותו נמשך חודש ימים. יש לזכור שזהו בערך הזמן שלוקח עד לתגובה לתרופות נוגדות דכאון. אני מציעה להתייעץ עם הרופא המטפל ולנסות לחשוב האם יש מקום להמתין עוד שבוע שבועיים עם הטיפול הנוכחי או לשנותו. אני מתארת לעצמי שעבורכם, לראות אשה קרובה ויקרה שוכבת במיטה בדיכאון עושה הרגשה מאוד כבדה, מה גם שהיא עצמה נמצאת בסבל גדול. יחד עם זאת אין מנוס מלהמתין כרגע. מצב דכאוני, מעצם היותו כזה, יוצר תחושה של יאוש גדול, גם כשיש אור בקצה המנהרה, לא רואים אותו בגלל ערפל דכאון והיאוש שמלווה אותו. אני מציעה לזכור שמדובר במחלה מוכרת וניתנת לטיפול בצורה יעילה. אני מייעצת לכם להיות סבלניים ומאמינה שהפתרון קרוב עם ההתמדה בתרופות. הרבה בריאות גלית קלמנזון

שלום לך,אני תומכת בחולת סכיזופרניה כלומר עבודתי היא להגיע לביתה ולהיות איתה שעה וחצי כל פעם,פעמיים בשבוע. מה שאני צריכה לעשות הוא להעסיק אותה,לפעמים היא משתפת פעולה ולפעמים היא חסרת סבלנות,היא רק מתייחסת אליי ל-15 דקות ולאחר מכן הולכת לחדרה בטוענה שלא מרגישה טוב. בנוסף המטרה העיקרית היא להוציאה מהבית וזו עבודה קשה כיוון שהיא לא רוצה,מפחדת,או לא מרגישה טוב,לדבריה. שאלתי היא האם יש לך הצעות כיצד לגרום לה לצאת מהבית ואיזה עוד פעילויות חוץ ממשחק בקלפים/משחק הזיכרון/דומינו וכדומה מה עוד אפשר לעשות איתה כדי להנעים את זמנה. אני לא מצפה להרבה כי אני יודעת שזו מחלה קשה .בנוסף למדתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות,אשמח לקבל תשובה כיוון שבמסגרת העבודה כרגע אין כל כך עם מי להתייעץ.תודה

ענת שלום, את מציגה את עצמך כ"תומכת"? את מתכוונת סומכת? חונכת? יש לי תחושה שתפקידך לא ברור לך עצמך ואולי גם לאשה שאת בקשר איתה. האם המטרה היא שהיא תהיה עסוקה? שלא תהיה בחדר לבד? שאת לא תהיי לבד והיא תתיחס אלייך? מה בעצם את רוצה ממנה ומה המעסיק רוצה ממך? מה יהיו הסימנים לכך שאת ממלאת את תפקידך כראוי ויש התקדמות? מה כיוון ההתקדמות הראוילך, לה, למעסיק? מה ההסכם ביניכן?- אלה הן רק מעט מהשאלות שעלו בי למקרא הודעתך. ייתכן ועל חלקן יש לך מענה מלא או חלקי. אני כותבת לך כמה מילים שהן על פי השקפת עולמי ואופן עבודתי, עצות שאת יכולה לקחת כחומר למחשבה אם תרצי: הקשר שלכן , כמו כל קשר אנושי, אמור להיות בעל כללים ומתוך הסכמה הדדית. זהו קשר מקצועי עם מטרות מקצועיות. המדובר באשה שמאוד חוששת לגבולות שלה, חשה מותקפת ע"י אפשרות פלישה מהחוץ. דבר ראשון, כדאי לעזור לה לחוש שאת מכבדת את הגבולות והרצונות שלה כדי שתהיה פחות מאויימת. את מספרת שקשה לאישה להיות בקשר אינטנסיבי איתך מעבר ל- 15 דקות - OK.- כדאי לחשוב איך לכבד ולקבל זאת - אולי תבני פעילויות לטוח כזה בהתחלה עד ליצירת אמון. תשאלי אותה מה היתה רוצה לעשות ומה היא אוהבת או אהבה. את מספרת שזו אישה שמתקשה להיות בקשר, פוחדת. אולי היא למודת אכזבות ואולי קשה לה לתת אמון- תפקידך ללכת איתה צעד צעד ולכבד את הגבולות שלה גם אם זה אומר 5 דקות אינטראקציה ו- 85 דקות של התבודדות שלה בחדר כשאת לבד בסלון. זו עבודה בה את זורעת זרעים שאולי ינבטו ואולי לא. בהצלחה רבה לשתיכן והרבה סבלנות- מהנסיון שלי, זה לרוב משתלם. גלית קלמנזון

שלום. שמנו ענבל ונעמה, ואנו סטודנטיות לריפוי בעיסוק. אנו כותבות בימים אלו עבודה סמינריונית מקיפה ורחבה בתחום התחלואה כפולה (הפרעה פסיכיאטרית המלווה בשימוש בסמים). לשם כתיבת העבודה בצורה מעמיקה,ומנקודת מבט אישית, אנו מחפשות אנשים המתמודדים עם תחלואה כפולה,או אנשים קרובים לנושא. הפרטים יישארו כמובן אנונימיים. נשמח לכל נכונות לעזרה ואיסוף כל פיסת מידע בנושא. אשמח אם תפנו אליי במייל. מקווה שזה בסדר לכתוב כאן הודעה זו. יום נעים ותודה.

ענבל ונעמה שלום, לשאלתכן, בעיני בסדר גמור לכתוב בפורום מודעה שעניינה בקשת סיוע בהעמקת הידע בנושא נפגעי נפש שצורכים סמים. יחד עם זה, חשוב שכולנו נדע מי הגוף שעומד מאחוריכן ומה טיב המחקר. ככל שתתנו יותר מידע, אני מניחה שתקבלו יותר פניות והנחקרים יחושו יותר בטוחים לפנות אליכן. אשמח מאוד אם תמצאו לנכון לחלוק עימנו את תוצאות המחקר. בהצלחה גלית קלמנזון

אשמח גם אני לשמוע פרטים על המחקר שלכן. בימים אלו זכה בית החולים אותו אני מנהל במכרז להפעלת מיטות לטיפול בחולי תחלואה כפולה נפשית וגופנית.

למתמודד שלום, הבוקר הוגשה עתירה לבג"צ בנושא. זה חלק מתהליך שעוד לא הושלם. בעיני מאוד יפה, חשוב ומרגש שמתמודדים ערים ותובעים את המגיע להם. גלית קלמנזון

אכן יוגש בג"צ בנושא כנגד המדינה על כך שלא מעמידה שירותי שיקום בקהילה על פי חוק. כמו כן, נעשת פעילות מול האוצר ומול חברי הכנסת על מנת לפתור את המצב הקטסטרופלי שאלפי אנשים מאושפזים בבתי חולים שלא לצורך, לא מקבלים שירותי תעסוקה, פנאי ועוד. אנו מקווים לפתור בעיה זו במהרה. בברכה, אמיר טל בחברה טובה - רואים מעבר

יש לי שאלה חשובה מאוד בן אדם שעבר אשפוז פסיכיאטרי האם הוא יכול לקנות דירה וללמוד באוניברסיטה או מכללה ולעבוד במקומות רגילים או שהוא חייב לעבוד במקום מוגן בתנאים מיוחדים ולעבור שיקום ולהרוויח משכורת רעב שבקושי תספיק לו לחיות השאלה תסתכם בכך האם אדם שעבר אשפוז פסיכיאטרי בבית חולים רגיל או פסיכיאטרי נחרץ גורלו???

איל שלום, מאופן ניסוח השאלה יש תחושה שהעולם נחלק לשתי קבוצות: מי שעבר אשפוז פסיכיאטרי ומי שלא עבר אשפוז פסיכיאטרי. מנקודת מבט אישית, להיסטוריה של אשפוז בבי"ח פסיכיאטרי יכולות להיות משמעויות שונות עבור אנשים שונים. עבור אדם אחד הדבר מהווה שלב משברי בחיים ממנו הוא צומח ומתפתח למקום טוב בהרבה מכפי שהיה בו קודם, ועבור אדם אחר אשפוז פסיכיאטרי נחווה כגזר דין נורא שהופך אותו בין לילה לחסר ערך, חסר תועלת וחסר תקווה. הכל בעיני המתבונן..... מובן שגם המתבוננים מבחוץ באדם שעבר אשפוז יכולים לנקוט עמדות שונות....כך שיש לנו המון אפשרויות לצד בחירה למה ולמי לתת משמעות גדולה יותר. ומבחינת המציאות- אנשים שעברו אשפוזים פסיכיאטריים נמצאים בכל מיני נקודות על פני הסקאלה- רבים מדי אכן מתקיימים בדוחק מקיצבאות ועבודה מוגנת, חלקם עובדים עבודה חלקית, חלקם רווקים, אחרים נישאים, חלק מביאים ילדים לעולם וכו'. יחד עם זאת, מי שעברו אשפוזים פסיכיאטריים נמצאים גם בפוליטיקה, במקצועות אמנות פלאסטית, מוסיקה וכתיבה, במקצועות הטכנולוגיה, יש כמותם באקדמיה ויש אחרים כגון פטרישיה דיגן - מטפלת מתמודדת מפורסמת. המצב תלוי גם בהזדמנויות שהמתמודד מעניק לעצמו. מעבר לסטיגמה החברתית החיצונית, יש גם אוייב פנימי עם דעה קדומה וחוסר אמון של הפרט בעצמו. גלית קלמנזון

כשידוע לי ישבם בעיות מסויימות בהרבה תחומים: אוניברסיטה- ישנם מקצועות מסויימות שלא יקבלו מישהו שהיה מאושפז פסיכיאטרי, אותו דבר על מקומות עבודה. בקשר לדירה אם מקבלים רק קצבה נכות שום בנק תתן לך משכנתא אולי עם נלווים טובים מאוד. לכן אני מאוד ממליצה לך לא לספר על האישפוז או טיפול.בהצלחה

כשידוע לי ישבם בעיות מסויימות בהרבה תחומים: אוניברסיטה- ישנם מקצועות מסויימות שלא יקבלו מישהו שהיה מאושפז פסיכיאטרי, אותו דבר על מקומות עבודה. בקשר לדירה אם מקבלים רק קצבה נכות שום בנק תתן לך משכנתא אולי עם נלווים טובים מאוד. לכן אני מאוד ממליצה לך לא לספר על האישפוז או טיפול.בהצלחה

V שלום, את מציגה לנו בדברייך את החלק הכאוב שבכניסה לעולם של ההתמודדות עם מחלת הנפש. אכן, מדובר במקום שיש בו אובדנים במישורים שונים. יחד עם זאת, יש פה בכל זאת עניין לבחירה: בחירה האם לשקוע באבל ניצחי על האין או לחפש בסביבה הפנימית והחיצונית הזדמנויות לצמיחה והגשמה עצמית. לעיתים מאוד מפתה לשקוע בעצב ויש הרבה על מה לכעוס ולכאוב, אלא שזה לא משתלם לאורך זמן....אפשר לכעוס על המעסיקים, על המערכת המשקמת ולהנציח את הקורבנות וניתן לנסות לגייס כוחות ככל האפשר ולהשתמש במה שיש לטובת חיים מלאים יותר. גלית קלמנזון

יש לי שאלה בן אדם שחי לבד שמצבו לא חמור מבחינה פסיכיאטרית (לא מסוכן לעצמו או לחברה) אלא רק סובל מחרדה מתמדת קשה ודיכאון מצבו לא חמור בשביל לקבל נכות מביטוח לאומי אבל נגיד יש לו תקופה רעה שהוא לא יכול לעבוד לדוגמא למשל כשהוא מנסה תרופה חדשה (צריך לחכות עד שהיא תשפיע לפחות 3 שבועות) ואם זה לא עוזר אז צריך לנסות עוד תרופה ולחכות עוד 3 שבועות או שהמצב אצלו בנסיגה האם אזרח כזה שלא צריך אשפוז נופל בין הכיסאות? איך בן אדם כזה שאין לו קרובים שיתמכו בו כלכלית יוכל להתקיים לקנות אוכל תרופות ולשלם שכר דירה שלא יכול לעבוד זמנית הוא גם לא יכול לקחת הלוואה מהבנק כי אם הוא לא יכול לעבוד איך הוא יחזיר את הכסף? האם יש עמותה שעוזרת או ארגון או שאיש זה ייזרק לרחוב כ הוא לא יכול לעבוד זמנית או שרק מסגרת של אשפוז תעזור לו להתאושש ואז הוא לא יוכל לעבוד בעבודות מסודרות כי בודקים את הרקע לאשפוזים

אורן שלום, אכן שאלה חשובה, כיוון שבמצבים נפשיים עסקינן, המצב התפקודי של המתמודד יכול להשתנות גם בתוך שעות ולא רק תוך ימים ושבועות.בכל מקרה, מצב נפשי נמדד על ידי אבחנה רפואית וגם תפקודית. אני ממליצה לפנות למוסד לביטוח לאומי ולבדוק זכאות. בהרגשה שלי, ייתכן שאותו אדם עליו אתה מדבר מתקשה לפנות לעזרה, אולי כי הוא מתקשה להכיר בקשיים שלו כחלק מחוסר היציבות. אשמח לתמוך וללוות אתכם בתהליך בפורום ומזמינה תגובות של קוראים אחרים בנושא. גלית קלמנזון

שלום גלית. ברצוני לשאול אותך לגבי עיסוק במקצוע הסיעוד לחולי מאניה דיפרסיה. אני מאובחנת מזה כשנה כחולה במחלה .היה לי התקף מאניה בזמן השירות הצבאי כאשר הייתי קצינה, לאחר מכן אושפזתי ושוחררתי מצה"ל .ולאחר מכן דיכאון קל שעבר לי בעזרת הטיפול התרופתי שאני מקבלת. במקצועי אני אחות מוסמכת למדתי את המקצוע טרם הגיוס, כעת אני משלימה תואר ראשון בסיעוד באוניברסיטה. לפני כשבוע ניסיתי להתקבל לעבודה במקצוע בבי"ח בקרבת מקום מגוריי, בריאיון הראשוני לא דיווחתי על הבעיה, ואז הסכימו לקבל אותי, אך כאשר באתי לחתום על הצהרת בריאות וכבר דיווחתי על האבחנה קיבלתי סירוב מהאחות הראשית של בית החולים. עלי לציין שתפקודי לא נפגע, אני לומדת באוניברסיטה לתואר ראשון ומנהלת אורח חיים תקין לגמרי ונמצאת במצב של רמיסיה. שאלתי היא האם יש חוקים שמגנים עלי בתור חולה אשר לא יגרמו למעסיק לדחות אותי אך ורק בגלל האבחנה שלי?

יעל שלום, ראשית ברצוני להביע צער עמוק על המחיר הכבד שאת משלמת עקב היותך נפגעת נפש. מעבר לקשיים האובייקטיביים סביב המחלה עצמה, המחיר החברתי של מחלת נפש קשה מאוד עבור רבים מדי. לא ברור לי עד כמה המחלה דומיננטית בחיי היומיום שלך ועד כמה היא עלולה לפגום בתיפקודך כאחות, יחד עם זה, כפי שאת מתארת את הדברים, הנושא כנראה לא ממש נבדק טרם הסרוב שקיבלת. אני ממליצה לך לפנות למרכז אדוה לצדק חברתי, טל: 5373703 - 03 . כתובת אינטרנט:ttp://www.adva.org/ivrit/homepage_heb.html או לעמותת "איתך"- משפטניות למען צדק חברתי אחוזת בית 3, בית יהלום תל-אביב 65143 טלפון: 03-5163936 פקס: 03-5163940 [email protected] אכן הכניסה למקום עבודה באופן בו את נאבקת במעסיקה עוד טרם התחלתן לעבוד יחד לא קל, יחד עם זאת, חשוב שתדעי את זכויותייך ותסללי דרך לאחיות נוספות. אני מאחלת לך הצלחה רבה ואשמח להתעדכן לגבי המצב.[ גלית קלמנזון

שלום רב יעל, עצוב לשמוע שעדיין מפלים לרעה אנשים על כך שהתמודדו או מתמודדים עם סימפטומים פסיכיאטריים. ועוד בבית חולים !!!! אויי לבושה . את יכולה לפנות לנציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות שבמשרד המשפטים והם ייסעו לך לפתור את הבעיה. ראי באתר הנציבות עתירה שהם הגישו בגלל אפליה מעין זו. אם תצטרכי עזרה בפנייה אליהם או בכל דבר אחר נא צרי עימי קשר במייל ואעביר לך את מספר הטלפון שלי. בברכה, אמיר טל בחברה טובה - רואים מעבר www.behevratova.co.il [email protected]

בשל טעות שלחתי הודעה כהודעה חדשה.

גלית, האם לקבל שכר של 7 שקל לשעה במקום שהוא על תקן מפעל מוגן זה ניצול? אני חושבת שצריך לשלם לנו לפחות 50% משכר המינימום .אומנם יש התחשבות בשעות וכו ,אבל..... מה דעתך?

שלום למשתקמת, את מעלה נושא חשוב וטעון מבחינה רגשית, הן עבור המעסיקים והן עבור המועסקים (המשתקמים). אני גם מבינה מהדברים שאת חשה מנוצלת. שכר העבודה של כולנו הוא חלק מהאופן בו אנו מקבלים הערכה על פעולתנו ומבטא את הערך שלנו כעובדים. משום כך, אכן ראוי היה לאפשר למתמודדים להרויח שכר קרוב ככל הניתן לשכר הממוצע במשק. יחד עם זאת, למפעל מוגן יש הוצאות כספיות גבוהות מאשר למפעל רגיל והוא פחות רווחי , אם בכלל. בנוסף יש לזכור כי המתמודדים המועסקים בו מקבלים קצבת נכות - דבר שעובד רגיל לא מקבל. אני מאוד מבינה את העלבון והכאב שלך על השכר הנמוך, אני חושבת שהדבר יכול להגיד עלייך ועל חברייך החושבים כמוך שני דברים: א. אתם מאמינים שעבודתכם ראויה לשכר גבוה מהשכר הנוכחי. ב. אתם רואים בעצמכם עובדים יעילים ומועילים. את המחשבות הכל כך חשובות הללו ניתן אולי לבדוק עם המטפל או האחראי במפעל ולחשוב על יציאה לעבודה בשוק החופשי שם השכר אכן גבוה יותר. מפעל מוגן אינו בהכרח תחנה סופית כי אם מסגרת להתפתחות ורכישת הרגלי עבודה. גלית קלמנוזן

מפעל מוגן אין אותם הרווחים אבל הוא שייך למשרד הבריאות ומשם עו"סים, פסיכולוגים וכול.. מקבלים את משכורותם וגם משלמים את ההוצאות. לדעתי זה כן ניצול. דרך הגב המפעלים שעובדים עם השיקום גם מרוויחים יותר. ככר שמדברים על מפעל מוגן סוגי העבודות שם הם רק עבור מעט אנשים לאקדמאיים אין מה לעשות . בברכה

אני עובד במפעל מוגן 5שנים ומשתכר 8ש"ח לשעה וזה שכר מעליב לבן-אדם בגיל 60.ועלי לציין ששכר זה נחשב גבוה במפעל בו אני עובד. נוסף לזה עליי לציין שאני מבצע עבודה מקצועית בתחום החשמל ברמה הכי גבוהה לשביעות רצון ספקי העבודה. לפי דעתי עובדים במפעל מוגן צריכים להשתכר שכר מינימום כמקובל . ולהיות שווים לכל העובדים במדינה. דרך אגב שמו של המפעל הוא "שווים" בתודה מראש משה

עאלק הוצאות. איזה חרטא. אנשים תבינו, עובדות סוציאליות = נשות מכירות ולא יותר מכך. המפעל המוגן הוא חוזה בין חברה פרטית לבין המדינה, עוד חלק מתהליך ה"הפרטה" . זו פשוט פרצה בחוק שמאפשרת לעובדות סוציאליות לקבל עבודה קלה על חשבונכם, ולחברה פרטית כלשהי להעסיק אתכם בשכר של 4-10 שקל לשעה. שתארזו להם מוצרים. מעניין אם בכלל יפרסמו את התגובה שלי או יצנזרו

גלית שלום לא הבנתי למה הכוונה שאם אני יפנה לביטוח לאומי אז אני עלולה להישאר ללא מסגרת וללא זכויות בביטוח הלאומי למה בעצם?בכבוד רב ותודה מראש גלית.

גלית שלום, המוסד לביטוח לאומי מעניק שורה של זכויות שיקומיות, אך יש לזכור שהזכאות מוגבלת. למשל, אבחון ע"י פסיכולוגי תעסוקתי נעשה על פי רוב, פעם בחיים. ליווי במציאת עבודה בשוק החופשי- השמה - תעסוקה בדרך אחרת- שנתיים עד שלוש שנים לכל היותר. משום כך אני ממליצה בחום לשקול עד כמה המועמד לשיקום מוכן לכך על מנת שלא יסיים את מיצוי הזכויות בטרם עת וכך הוא עלול למצוא את עצמו, דווקא בתקופה בה הוא בשל לשיקום, במצב בו אינו זכאי לשיקום המתאים. גלית קלמנזון

גלית ובקשר למפעל מוגן זה גם לתקופה מוגבלת?

היי גלית זו שוב גלית ,סליחה אם אני מטרידה, פשוט לאחר הניסיון שעשיתי עם עבודות בחוץ החלטתי שאני באמת צריכה ריפוי בעיסוק או שיקום תעסוקתי בביטוח לאומי. רציתי להתייעץ איתך אם עדיף שיקום תעסוקתי על ריפוי בעיסוק ? כי לפי דעתי זה עדיף.מה דעתך . ולאן אני צריכה לפנות בשביל שיקום מקצועי לביטוח לאומי בחולון או תל אביב?ואני צריכה הפנייה לשם? ואם כן ממי? תודה גלית

גלית שלום, אני חושבת שהרצון העז שלך להתקדם מאוד משמעותי ומאחלת לך לשמור עליו שכן זה הבסיס להתפתחות. יחד עם זאת, אני סבורה, מההכרות המאוד מצומצמת עם המקרה שלך, כי כרגע רצוי להתחיל בקטן. מעולם לא הצלחת להתמיד בתעסוקה ולכן כרגע רצוי להתחיל בנושא הרגלי עבודה. אני חוששת שתפני לביטוח הלאומי ומקץ שנתיים, תשארי ללא מסגרת וללא זכויות שם. רצוי להתחיל מההתחלה ולזכור שבהמשך צפויים שלבים משמעותיים. אני חוששת שאם תתחילי בשלב גבוה מדי של הסולם, את עלולה ליפול...וזה הרי כבר קרה בשבוע שעבר. גלית קלמנזון

שלום רב לכל החברות והחברים נפתח הפורום של עמותת בחברה טובה בנושאים הנוגעים לסטיגמה והשלכותיה. אתם מוזמנים לשמוע ולהשמיע: www.behevratova.co.il בברכה, אמיר טל

לאמיר טל שלום, ברכות על פתיחת הפורום ואיחולי הצלחה. נושא הפורום משמעותי וחשוב ביותר. הערה קטנה: מנסיוני, אני יכולה לומר שבקרב נפגעי הנפש עצמם פגשתי עמדות מאוד קשות כלפי נפגעי נפש. הסטיגמה היא לא רק מבחוץ. אני יכולה לספר על מתמודדים שמסרבים להשתקם במסגרות בהם שוהים נפגעי נפש אחרים. מתמודדים שמסרבים להתיידד או להכנס לקשרים זוגיים עם נפגעי נפש אחרים וכו'. בעיני- הטיפול בנושא חייב להיות גם מבפנים, הדבר אולי משמעותי מיציאה החוצה משום שאנשים שנושאים את הסטיגמה בתוכם כנגד חבריהם יתקשו לשכנע- חומר למחשבה. גלית קלמנזון

גלית היקרה, אכן את צודקת ובפורום מדברים גם על הסטיגמה העצמית של המתמודדים הפוגעת רבות באיכות חייהם. את מוזמנת לצפות בדברים העולים שם. בברכה ובהערכה, אמיר טל

המכשיר נמצא במחלקה הפסיכאטרית המרכז הרפואי "בני ציון חיפה בזמנו פורסם אצלכם באתר . האם הוא יכול לעזור לאחר פגוע

איני מכירה את המכשיר

גלית היי! זאת גלית הפעם בשמי האמיתי ,רציתי לומר לך שניסיתי היום לעבוד בסופרמרקט ביום הראשון שלי ועזבתי אחריי שעתיים. בקיצור עכשיו אני בטוחה שאני לא יכולה לעבוד בחוץ. ואני רוצה לעשות את התוכנית הזאת במרפאה עם דנה כפי שדיברנו. טוב נדבר . ביי ביי

גלית שלום, אני מבינה שלא היה קל היום להשאר יום שלם בעבודה. אולי מה שהפריע לך הוא גם שיש אופציה אחרת ואולי מה שעוזר ומנחם כרגע הוא שיש אותה. אני בהחלט חושבת שרצוי ללמוד ללכת לפני שרצים - אז בואי נתחיל ללמוד. גלית קלמנזון

איך הולך הפרוצדורה של העברה של סל שיקום ? (ביצוע התהליך במקום אחר) / מי רלוונטי להנ"ל ותוך כמה זמן זה קורה

איך הולך הפרוצדורה של העברה של סל שיקום ? (ביצוע התהליך במקום אחר) / מי רלוונטי להנ"ל ותוך כמה זמן זה קורה

אני מוכרת מזה 15 שנה עי הביטוח לאומי ומקבלת קיצבת נכות יציבה של 75 אחוז.אני מטופלת בכדורים ונמצאת במעקב בבריאות הנפש.אני לא עובדת המון שנים חיי ריקים מתוכן,ויצרתי תלות בהוריי,שהיום כבר מבוגרים,ואני מודעת לזה שהם לא יהיו איתי לעד.אני רוצה לדעת לאור מה שנדון בפורום על הקשיים כרגע לקבל סל שיקום.מה עליי לעשות?למי לפנות לאיזה גורם?לרופאת המשפחה שלי.לביטוח לאומי?יש בי פחד שהם ישללו לי את הקיצבה אם אעבוד?אני גרה בקריית אתא,בת 38 .אני רוצה עזרה בללמוד משהו..תחום הקוסמטיקה מאוד מושך אותי,אני גם מציירת.אשמח אם תכווני אותי?רוצה שינוי.בוחרת לחיות.

למלי100 שלום, יש משהו מאוד משמעותי בצעד שעשית בכתיבה לפורום, את אומרת לנו שאת מעוניינת בשינוי ומכירה בכך שהמצב כרגע לא מוצא חן בעינייך. את מוכנה לפעול על מנת להשיג משמעות תוך בדיקת הזכויות בזהירות כדי לא להפגע. מאוד קשה לי לייעץ לך על כיוון לימודים או עבודה כי איני מכירה את היכולות שלך. אני ממליצה להתחיל בפנייה למוסד לביטוח לאומי באזור מגורייך, למחלקת שיקום. לקבוע פגישה עם עובד/ת שיקום שיכול לאבחן ולהמליץ על הכוון המתאים - לימודים, השמה תעסוקתית או להתחיל מאבחון שנעשה ע"י פסיכולוגים תעסוקתיים. במקביל אני מציעה לשתף את הגורם המטפל בך ואולי להעלות את תדירות הפגישות כדי להגביר את התמיכה והאחזקה בתקופת השיקום בה את נפרדת מהתלות בהורייך. לשאלתך,מותר לך לעבוד ולהרויח עד סכום מסויים בחודש (שמשתנה גם בהתאם להשכלה), אולם בעיני לא זה מהות העניין כרגע כמו משמעות האחריות שאת מעוניינת לקחת על מצבך והתהליך שאת מתכוונת להתחיל. המון הצלחה גלית קלמנזון

קשה קשה מנשוא, התאהבתי בחולה מניה דיפרסיה (58) במהלך 7 חודשים נהדרים, התגלתה המחלה, נטשתי, נבהלתי, היום לאחר ניתוק, אינני יכולה שלא לראותו ולשוחח עימו מדי פעם , אינני יכולה לתפקד, אוהבת אותו בלי גבולות, אדם משכמו ומעלה, חכם, שנון, פיקח, ער למחלתו. משפחתי מתנגדת חד משמעית לקשר, אני אלמנה בת 56 = איך להתמודד????????

רלי שלום, אני מציעה לך לקרוא את ההודעה שלך בפורום ולחשוב, אילו מישהי אחרת היתה כותבת אותה, מה היית עונה לה? את אומרת שאת תלויה ונמשכת לקשר ואילו גורמים חיצוניים מתנגדים לו. שיש לך "תלות"- כאילו לרצון שלך אין קשר לעניין. יש לי הרגשה, ואולי אני טועה, שאת קצת חוששת מקשר ותלות בנפגע נפש. אולי זה נובע מתוך חוסר יידע אולי דווקא מתוך קשר עם נפגע נפש ממנו נפגעת מאוד. בעיני חשוב לתת את הדעת לחלקים בתוכך לכאן או לכאן ולחשוב על הקשר כקשר עם אדם הלוקה במחלה - אדם עם חלק שיש לו חולי ולא אדם שכולו חולה. באותה מידה יכול היה למצוא חן בעינייך אדם הסובל מסוכרת או חולה דיאליזה.האם גם אז היתה כזו התנגדות? אני רוצה להסב את תשומת ליבך שגם לקשר שלכם, יש תכונות של גלים כמו במאניה דפרסיה- 7 חודשים מדהימים ונפלאים של מצב רוח מרומם ואופטימיות ומעבר מהם לכאב גדול, יאוש ודכאון. אז גם את הרגשת לאחרונה איך זה להיות בחוויה של התנודתיות הזו לא? אני מציעה לשקול לבדוק את הקשר ואת האדם לגופו של עניין בדיוק באופן בו כל אחד מאיתנו היה רוצה שיגשו לקשר עימו- עם מינימום של דעות קדומות ככל הניתן. גלית קלמנזון

תודה לגלית. שמחתי שנתת דעתך לענין. תשובתך ברורה לי . דעות קדומות בנושא, לא קיימות אצלי כלל ועיקר. הפחד מהתקף חוזר אחרי שעברתי חוויה לא נעימה, מפחידה עד מאד. גם לא ציינתי כי בן זוגי מתנגד ללקיחת הליתיום במינון הנדרש מחשש לאי תיפקוד מיני וכו. ועל דעת עצמו מפחית במינון, דבר שכפי הנראה יגרום להתקפים בתדירות גבוהה. ברור לי שאם הייתי נשואה לאדם כזה לא הייתי נוטשת והייתי "מתרגלת" למצב, פה העניין להיכנס מראש למערכת כזו = השאלה הנשאלת אם במצב כזה ובגיל 58 המחלה חולפת או לפחות נחלשת?

למר שאול ולגב' גלית היקרים! רציתי להודות לכם מקרב לב על תשובתכם המפורטת בעניין "אמא חולת נפש" ואני רוצה להגיד לכם שהמצב כרגע יותר טוב , אכן אמי לא הייתה מאוזנת עם הכדורים ועכשיו לאחר טיפול ומעקבים בבריאות הנפש היא מתחילה לחזור לעצמה והיא הרבה יותר רגועה ועייפה , גלית בדיוק תיארת את הרגשתי כרגע אני מעין אמא שלה והיא הבת שלי תודה רבה רבה לכם על תשובתכם , היא מאוד חיזקה אותי , עצם העובדה שמישהו שמע אותי וענה לי עוזרת מאוד מאוד , אי אפשר לתאר עד כמה , באשר לגילי , אז אני בת 27 ונשואה , אבל כפי שראיתם עדיים המצב משפיע עלי אם לא יותר למרות שאינני מתגוררת בבית וכבר "ילדה גדולה" , אולי יותר קשה אפילו להיות בחוץ ולא לדעת מה הולך "שם" וגם הבושה מבעלי . . . אבל תודה לאל עכשיו המצה הרבה הרבה יותר טוב ועזרתם לי מאוד ומכתבכם אף גרם לי להזיל דמעות מהתרגשות . . . תודה רבה לכם שוב , פשוט אין לי מילים אוהבת סיון

סיון שלום, אני שמחה אם הקלתי ולו במעט מעל המשא הכבד שאת נושאת שנים כה רבות. אני מפנה אותך למכתב התשובה ששלחתי לשאול, שם יש גם התייחסויות אלייך ולמצבך. משמח אותי מאוד השיפור המשמעותי במצבה של אימך ומשמעות הדבר שהיא מגיבה יפה לטיפול ויש מקום לאופטימיות. אני מזמינה אותך להמשיך ולעדכן אותנו במצבך ובמצבה ולתרום מנסיונך בפורום שלנו בהמשך. שבת שלום, גלית קלמנזון

לגלית שלום רב, תודה לך על התיחסותך לדבריי בפניה הקודמת. התשובה שנתתי לסיון היתה פרקטית מעשית , ללא ראיה של הצד הרגשי של המצב. אני מודע לכל הבעייתיות הכרוכה בטיפול בקרוב משפחה פגוע נפש ואינני כותב רק מהגיגי ליבי. לצערי חויתי את הנושא לפני שנים עם אשתי ז"ל שהיתה חולת סכיזופרניה. באותה תקופה חויתי את אותן דילמות וקשיים (כן לאשפז, לא לאשפז, חוסר שיתןף פעולה, וכו'). זו הסיבה שאני עונה לעיתים כאן בפורום בניסיון לעזור לפונים הנתקלים בבעיות כאלה. הנושא מאוד נוגע לליבי אישית. תודה לך שהערת את תשומת ליבי לצד הרגשי של ההתמודדות הזו. ישר כוח על עבודתך בפורום ותשובותייך לפונים.

שאול שלום, אני מזמינה אותך להמשיך ולחלוק עימנו מנסיונך ומודה לך על העצות הפרקטיות- זה חלק מהעניין לא? לפעמים, במצבים קשים ומבלבלים, זה הדבר הכי משמעותי. שבת שלום. גלית קלמנזון

היי גלית אני נמצאת במצב נפשי קשה מאד מכיוון שאמי חולת נפש שנוטלת כדורים באופן קבוע אבל למרות זאת לפעמים יש ירידות חדות . . . היא סובלת מהפרעות כלשהן שבהן היא נתקפת בקניות ומעשים בלתי אחראים ומדברת המון אין לה ברקסים על הפה ומתנהגת כמו נערה בגיל העשרה , ובזמן הזה היא בעודץ מרץ מטורף וישנה מאוחר וקמה נורא נורא מוקדם לפנות בוקר ותקשרת לאנשים וכו' וכו' אולי תוכלי לומר לי לפי כל זה ממה היא סובלת ? אני בת יחידה וזה מקשה כפי שאת מתארת לעצמך . . . ולפעמים אבי משתמש באלימות ממש אתה על מנת לרסן אותה כי היא מאוד מעליבה אותו ומדמיינת שיש לו מאהבת וגם זונות . . . אז המצב קשה לי בגלל שני הוריי ולא יודעת מה לשעות , מצד אחד הוא לא נורמלי כשהוא אלים איתה ומצד שני היא "חולה" אז אני שרויה בסטרס לא נורמלי בתקופה הזו , תני לי עצה בבקשה ממך מה לעשות וכיצד להתמודד , אני מאוד נבוכה ברחוב כולם מכירים אותה היא נכנסת לחנויות ועושה סקנדלים ולבנקים ולכל מקום גם בבריאות הנפש אפילו , מעין סקנדל : תזכור את החלון , תפתח חלון , תנמיך את הרדיו , יש כוס מים , הכוס מלוכלכת וכו' וכו' ואני אובדת עצות וכל כך מתביישת, אנא עזרי לי , מחכה לתשובתך , תודה מראש. אוהבת סיון

במצב שאת מתארת יתכן והטיפול התרופתי שאימך מקבלת איננו מאוזן. האם היא נמצאת במעקב תרופתי ויש פסיכיאטר שמטפל בה? אולי צריך לשנות את התרופות או את המינון? האם היא במצב המחייב אשפוז והאם שקלתם את האפשרות הזו? אם היא גורמת נזקים לסביבה יתכן ואפשר לאשפזה ע"י פניה לפסיכיאטר המחוזי להוצאת צו אשפוז. באשר אלייך, לא כתבת בת כמה את, אבל האם יש אפשרות שתגורי מחוץ לבית אם אינך קטינה. מצבה של אימך הוא קשה אבל אין שום סיבה שתסבלי בגללה ותקריבי את חייך.

שאול שלום, אני מאוד מסכימה עם הדברים שכתבת, הן במישור של הבדיקה האם הטיפול באמא של סיון מותאם לצרכיה והן במישור של בדיקה של אופציות אשפוזיות. ברצוני להרחיב את נושא המשמעות של בן משפחה נפגע נפש באופן כללי ואת נושא הורה נפגע נפש בפרט. כשבן משפחה חולה, בכל מחלה שהיא, יש צורך להתגייס למענו באופן כזה או אחר. כשמדובר במחלה כרונית, הדבר הופך גם למתמשך ומעמיס מבחינה פיסית וגם רגשית. במצבים סוערים כמו אצל אמא של סיון, כשהמתמודד עצמו אינו מודע ואינו מכיר במצב, הקושי הוא כפול שכן ההתמודדות היא גם מול המחלה וגם מולו. מאוד לא פשוט לצאת כנגד רצונו של קרוב יקר. בנוסף לכך, כשמדובר בהורה, מאוד לא נעים ואולי אפילו מפחיד להפעיל סמכות ולהאבק ברצונותיו. כשסיון מתבוננת באימה ואומרת לאם שההתנהגות שלה אינה מותאמת, שהיא מתנהגת בחוסר שיפוט ומביישת אותה, היא מאבדת את מקומה כבת באותו רגע והופכת לאמא של אמא שלה. באותו רגע אין לה אמא. זה מצב שעשוי לעורר חרדה ובהלה. משום כך אני ממליצה ל"ילדים" להתמך במסגרות השונות הקיימות כדי לקבל לגיטימציה מבפנים ומבחוץ להתנהלות מול ההורים ולעבד את תחושות הקושי והאשמה באופן המותאם לצרכיהם. הקושי הרגשי והפיסי גדול ואני מסכימה שעדיף היה להמנע מלפגוש אותו.אולם, קשה לי להאמין שהדבר אפשרי. גם יציאה למגורים מחוץ לבית לא פותרת את הדאגה ואולי מגבירה את האשמה והדאגה. בעיני יש לראות כל מקרה לגופו ולהזכיר לכולנו שמצבים הסוערים הם לרוב קצרים יחסית ובמצבי רגיעה, ההורים, האחים, הילדים הם עדיין האנשים היקרים והאהובים במשפחות רבות. שבת שלום, גלית קלמנזון .

היי גלית אני נמצאת במצב נפשי קשה מאד מכיוון שאמי חולת נפש שנוטלת כדורים באופן קבוע אבל למרות זאת לפעמים יש ירידות חדות . . . היא סובלת מהפרעות כלשהן שבהן היא נתקפת בקניות ומעשים בלתי אחראים ומדברת המון אין לה ברקסים על הפה ומתנהגת כמו נערה בגיל העשרה , ובזמן הזה היא בעודץ מרץ מטורף וישנה מאוחר וקמה נורא נורא מוקדם לפנות בוקר ותקשרת לאנשים וכו' וכו' אולי תוכלי לומר לי לפי כל זה ממה היא סובלת ? אני בת יחידה וזה מקשה כפי שאת מתארת לעצמך . . . ולפעמים אבי משתמש באלימות ממש אתה על מנת לרסן אותה כי היא מאוד מעליבה אותו ומדמיינת שיש לו מאהבת וגם זונות . . . אז המצב קשה לי בגלל שני הוריי ולא יודעת מה לשעות , מצד אחד הוא לא נורמלי כשהוא אלים איתה ומצד שני היא "חולה" אז אני שרויה בסטרס לא נורמלי בתקופה הזו , תני לי עצה בבקשה ממך מה לעשות וכיצד להתמודד , אני מאוד נבוכה ברחוב כולם מכירים אותה היא נכנסת לחנויות ועושה סקנדלים ולבנקים ולכל מקום גם בבריאות הנפש אפילו , מעין סקנדל : תזכור את החלון , תפתח חלון , תנמיך את הרדיו , יש כוס מים , הכוס מלוכלכת וכו' וכו' ואני אובדת עצות וכל כך מתביישת, אנא עזרי לי , מחכה לתשובתך , תודה מראש. אוהבת סיון

סיון שלום. סיפרת לנו עד כמה קשה להיות בת של מי שסובלת מבעיות נפשיות ועד כמה קשים עבורך ועבור אביך הזמנים בהם אמא שרויה בהתקף.את מתארת דברים מאוד לא פשוטים כמו תחושה מתמשכת של אי שקט, בושה, חרדה מפני ההתנהגויות של אמא, חוסר שליטה וההעדר מודעות שלה למעשיה והתוצאות של הדברים. את מתארת מצב של בדידות גדולה מעצם היותך בת יחידה וגם אולי בדידות מול אמא שעסוקה בדברים שאינך מבינה ומשאירה אותך לבד. את רואה שאמא גם נשאת לבדה כשהיא לא רגועה וניכר שהיא סובלת . דבר נוסף שנראה שמתרחש הוא חילוף התפקידים ביניכן: היא הופכת ל"בת עשרה" ומשתוללת ומביישת ואת מנסה לפייס אותה, להרגיע ולמתן. בזמנים כאלה היא הופכת למעין בת שלך ואת נשארת בלי אמא כפי שאת זקוקה לה. גם אבא עסוק ב"לעשות סדר" בבית ולשם כך משתמש באמצעים שלא תמיד קל לראות. אני בטוחה שמתמודדים רבים ובני משפחות יכולים למצוא בסיפור שלך חלקים של הסיפור שלהם. יחד עם זה, אנו דומים ושונים ואולי מתוך כך כדאי לחשוב על האופן בו הכי מתאים לך לקבל תמיכה. יש אנשים שמעדיפים שיח דיסקרטי עם איש מקצוע, אחרים יעדיפו שיח קבוצתי. יש מי שסיפורים דומים מנחמים אותו ויעדיף לחבור לאנשים המתמודדים עם דברים דומים. אחרים יחושו כי עיסוק בסיפורים של אחרים מגביר את הקושי. לא כתבת לנו בת כמה את אולם נראה לי שלא רק אימך זקוקה כרגע לסיוע. את עוברת דברים קשים מאוד וזקוקה, גם לפי דברייך לסיוע. אני ממליצה לפנות, אם את במסגרת בית ספר ליועצת, בנוסף ניתן לפנות לסניף אנו"ש באזור המגורים שלכם, לעמותת "בנפשנו" ולגורמים נוספים באזורים שונים. חשוב שתפני מרחב לטיפול והחזקה של עצמך ותזכרי כי אמא מקבלת טיפול בבריאות הנפש וגם לך מגיעה התייחסות... אם את זקוקה לסיוע באיתור מסויים של גורמים תומכים במשפחות באזור שלכם, אנא כתבי לי ואעזור לך ולאביך בכך. גלית קלמנזון

אמא שלי מתנהגת כמו חולת נפש היא היתאשפזה פעמיים כבר בנס ציונה היא מקבלת זריקה כול חודש ואני אומר לכם זה לא עוזר לה ביכלל היא צועקת מאיימת היא רוצה ליזרוק אותי מהביית דוחפת את סבתה שלי זורקת אותה מהחדר מאיימת לישלוח אותי למשפחה אומנת היא הזמינה לי לא מזמן מישטרה ביגלל שלא רציתי שהכלבה שלי תיצא לטייל בחוץ כי הכלבה שלי הייתה צולעת אני סובל מאוד כבר שנים אני מבקש ואפילו מתחנן אם אפשר להגדיל לה את המינון של החיסון דברו איתי באימייל אני אתן לכת את הת''ז של אמא שלי ואני מבקש שהיא לא תדע שאני ביקשתי עזרה או שמישהוא היתלונן.