פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
שלום האם אחת מהתרופות שאני לוקחת בעלת תופעת לוואי של דיכוי מיני? לפונקס,אפקסור,ווליום,קרדילוק
לירון שלום, קרדילוק אינה תרופה פסיכיאטרית- לכן לא אוכל להתייחס אליה. מבין שאר התרופות- בעיקר לאפקסור יש פוטנציאל לדיכוי מיני, כמו לרוב נוגדי הדיכאון. אם זה מאד מפריע, אפשר לשקול להחליף טיפול לציפרמיל (רסיטל) ששם הסיכוי להפרעות מיניות קטן- אם כי גם שם הוא קיים.
שלום, אני בן קרוב ל-60, וסובל זה זמן מקשיי הרדמות ויקיצה מוקדמת. בעבר אובחנה אצלי חרדה וטופלתי בתרופות נוגדות דיכאון, שרק גרמו לעוררות נוספת ולא פתרו את בעית השינה. לאחר כחצי שנה ללא תרופות אלה, לקחתי מדי פעם לוריואן לפני השינה, שעזר לי להרדם ולישון בצורה סבירה, אך ידוע לי שלא מומלץ להשתמש בה לאורך זמן בגלל השפעות לטווח ארוך. לאחרונה הומלץ לי לקחת בונדורמין לשינה, ושאלותי הן האם יש נסיון לגבי שימוש בתרופה זו לזמן ארוך, האם יש בה גם סכנת ההתמכרות, והאם היא יכולה להועיל גם נגד חרדה? ושאלה נוספת: האם נוקטורנו או זודורם עדיפות על בונדורמין? בתודה, דודי
דודי שלום, בונדורמין הינה תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים, בדיוק כמו לוריואן, כך שסכנת ההתרגלות קיימת גם כאן, ובמקרים נדירים אף התמכרות. התרופה יעילה בעיקר לשינה ואין לה אפקט נוגד חרדה כמו לוריואן. מבחינת ההתרגלות/ התמכאות, עדיף בהחלט לקחת זודורם או נוקטורנו שסיכויי ההתרגלות להן נמוכים ביותר, ובודאי נמוכים משמעותית יותר מהבונדורמין. למען הסדר הטוב, חשוב לציין כי אני מכיר אנשים רבים שנוטלים בונדורמין לשינה על בסיס יומיומי, משך שנים רבות, ללא כל בעיות מיוחדות. בעצם לרוב המטופלים בבונדורמין אין קשיים מיוחדים בשימוש ארוך טווח.
לד"ר שמגר תודה רבה על התשובה. רציתי להוסיף ולשאול: מכיוון שאני סובל מחרדה במידה מסוימת (בנוסף לקושי בהרדמות), אולי בכל זאת עדיף להשתמש בלוריואן שאמור לטפל בחרדה וגם משרה שינה? מצד שני, לפי מה שהבנתי ממקורות שונים, שימוש ממושך בלוריואן לא מומלץ לא רק בגלל סכנת ההמתכרות וההתרגלות, אלא בגלל ההשפעות ארוכות הטווח שלו, כגון, על הזיכרון, ועוד. בתודה, דודי
לוקח סירוקסט חצי כדור (10 מ"ג) בבוקר עם הארוחה. מכוון שאני בן 54 התבקשתי לקחת אספרין מסוג קרטיה שזה 100 מ"ג ואותו אני לוקח אחת ליומיים. קראתי שהשלוב של שניהם הוא לא טוב. את הקרטיה אני לוקח לפי בקשת הרופא כמניעה. אם אקח את הקרטיה אחת ליומיים בצהרים ולא בבוקר עם הסירוקסט, זה בסדר ? יש תחליף שאותו אני יכול לבקש מהרופא (בימינו אנו זהירים לעצמנו..) מה המלצתך ? תודה רבה ושנה טובה
ירון שלום, למיטב ידיעתי אין בעיה בשילוב בין התרופות. איפה קראת שיש בעיה כזו?
הבטחתי שאפסיק לכתוב כאן - זה נראה פאתטי אבל מה לעשות נהייתי אחת כזאת. כל החוויה שעברתי הוציאה לי את כל הרוח מהמפרשים...דיכאה את נשמתי ואת אהבה ושמחה לחיות, לעשייה וליצירה. המטפלת שלי היום אומרת שלעולם לא אחזור למי שהייתי קודם לכן. אז בשביל מה לי טיפול? מה הטעם? לא חבל על הכסף שאין? ניסיתי במרפאה ציבורית אבל קיבלתי עובדת סוציאלית וזה ממש לא זה. איבדתי את האומץ, התעוזה והבטחון את התשוקה העזה לחיים ולשמחה. אחרי שעברו עלי גדודים של משאיות , לבסוף כבר נשכבתי על הכביש ונכנעתי, אמרתי- יאללה!!!בבקשה, אם זה מה שעושה לכם טוב, אז קדימה... ואני כועסת על זה, על שנכנעתי וויתרתי על עצמי- התאבדות רגשית. לא רואה טעם ולא מגלה עניין והתלהבות בשום דבר...הכל כבוי ולא רוצה להידלק מחדש. כמה פאתטי- תמיד קראתי הודעות של אחרים במחשבה של רחמים על אחרים, כמה חוסר אונים, כמה מסכנות, כמה פאתטי והנה אני שם בין בתי הקברות של הפורומים האלו. לא מציעה עצמי אפילו "לשוק הבשר" מרגישה שאין לי מה לתת כרגע מלבד 25 ק"ג מיותרים שכיסיתי עצמי בהם בתקווה שיניחו לי בצורה הזאת ועכשיו אני מתחבאה בפני עצמי. לשבת אצל הפסיכולוגית וסליחה על הביטוי- אבל זה כמו לאונן. מדברים שעות על התחושות, מנסים לתת להם צבע, לדמות אותם למשהו יותר ממשי, מתפלספים, ממציאים דרכים עקלקלות לאכוף אותם, נכנסים ליער סבוך וממשיכים אחר דרכים פתלתלות בלי מצפן ואולי מסתבובבים במעגלים בתוך טיפול? פעם ראיתי עצמי מתאימה למלא תפקיד של מנהלת שיווק גדולה היום אני חושבת שאני לא יכולה יותר ממרכזנית בחצי משרה. רואה את חולשותי בכל פינה ובכל פנים. וכל זה בגלל - טעות, שטות פאטלית ברגעי חולשה שנכנעתי והמשכתי לתקוף את עצמי ללא הרף וללא גבולות. תולה היום את מסכנותי בחוסר הקשר החם המשפחתי כהוכחה לכך שאני לא שווה. רואה אותי כהוכחה לכך שאני חסרת יכולות וכישורים כשאני ניצבת בכל יום מול המרכזיה בעבודה. החוויה הקשה שמאחורי, ממש לא מאחורי- הולכת לכל אשר אלך ולא מותירה שום זכרון אחרי של רגש חיובי וחוויה של קומפוטנטיות. והכי קשה הוא- שאני עשיתי זאת לעצמי במו ידי!!!!
הילה נשמה הטעם מר, הטעם כואב או אולי אפילו הטעם תפל נראה שכאילו לשווא סבלת את כל הסבל שסבלת. אבל לא כך הוא הלוואי והיית מאמינה לדודה תמי הזקנה, שאת כל ההתנסות שעברת עוד תברכי, עוד תהני מעבודת הנפש הסיזיפית שעשית בשנים האחרונות אני מאחלת לך הכי הרבה לסלוח לעצמך. סלחי, אחותי לא יעזור לאיש אם תאשימי את עצמך, במיוחד שאינך אשמה. זו לא אשמתך חיבוק גדול תמי.
אני רק מקווה שאת צודקת ואם הרופא לא איבחן אצלי את מחלת הסכיזופרניה, זה לא אומר שזה לא קיים. עובדה לכך, שבאמת ובתמים אני מרגישה בליקויים, בירידה משמעותית ביכולות. מה אגיד ומה אומר, כן קשה לי. מאז שהתחלתי בירידה הדרגתית מסימבלטא (אנטי דכאוני) קצת יותר קשה לי. אבל אני לא ראיתי גם שהתרופות קידמו אותי הרבה אז אני מעדיפה להיות בלעדיהם כך, לפחות ארגיש את עצמי בעוצמה רבה יותר. אני חושבת שארפה קצת מהפורום על אף התמיכה הרבה שאני מקבלת כאן ממך ומד"ר שמגר, אני לא רוצה להימאס עליו. לילה טוב
שלום אם חוסר איזון ברמת הסרוטונין גורם לחרדות אז מדוע כאשר אדם נוטל תרופה ממשפחת ה SSRI והשפעתה לא מלאה למה ממליצים או על החלפת תרופה או על הוספת תרופה כגון רידזין מודאל... ולא ממליצים על הוספת תרופה ממשפחת ה SSRI בנוסף ל SSRI הקיים כי אולי צריך לאזן עוד יותר את רמת הסרוטונין? ועוד שאלה כיצד פועל מנגנון התרופות רידזין ומודאל על החרדות?
יובל שלום, "חרדה" הוא מונח שלעיתים אנשים שונים נותנים לו משמעויות שונות. מבחינה פסיכיאטרית הכוונה למתח ופחד הנובעים מאיום פנימי ולא מאיום חיצוני ממשי (למשל חרדה ממקומות סגורים נובעת מתוך פחד פנימי, מוגזם ולכן לא מציאותי, שהאדם עלול להכלא ללא אפשרות לצאת מהמקום הסגור). SSRI עוזרים להפרעות חרדה לפי מובנה הפסיכיאטרי. תרופות כמו רידזין ומודאל לא עוזרות לחרדה אלא למתח/ אי שקט. כיוון שהרבה פעמים חרדה מלווה במתח, נותנים בנוסף ל- SSRI או ל- SNRI גם תרופות להורדת מתח.
שלום אני בן 23 מעשן חצי קופסא ליום ונוטל 20 מ"ג ציפרלקס. אני מודאג מהשפעת הסיגריות על פעולת התרופה. האם יש אמת בחששותיי? ומה האפשרות למנוע זאת חוץ מלהפסיק לעשן (דבר זה לא אפשרי במצב הנפשי הקיים)
אבי שלום, מה מדאיג אותך בשילוב הזה? למיטב ידיעתי אין כל בעיה בשילוב בין ציפרלקס וסיגריות.
כתבתי לך הודעה ארוכה ונמחקה אבל אנסה שוב. תראה אני במצב מוזר , בחוסר אונים משהו וחושבת שמה שיש לי לא נמצא בספקטרום הפסיכיאטרי לכן, אנסה בקצרה להסביר כאן משהו במחשבה שאולי תוכל להבהיר לי מס' דברים ואם זה מתחום הפסיכיאטרי או הרגשי- פסיכולוגי. אני די מבולבלת, מתנהלת כזרה לעצמי וצריכה היום יותר מתמיד משהו חיצוני שיבהיר לי את הדברים. אני מאפשרת לי לכתוב כאן אליך מ-2 סיבות עיקריות: הרופא שלי חסר סבלנות ואורך רוח קצר מאוד (נו, מה אפשר לצפות ממרפאה ציבורית) ואתה מעביר בי תחושות של אדם סימפטי, אמפטי וסובלני למרות הקשר הלא אישי הוירטואלי , אני חשה אותך מאוד אישי. דבר נוסף, שהכתיבה במחשב אינה מלחיצה אותי ומאפשרת לי מרחב יריעה להתבטא בכתב כאשר הקושי שלי הוא כרגע בע"פ. אז לענייננו, עברתי דבר מאוד מוזר, ספק גלישה פסיכוטית, דפרסונליצזיה( האמת שאני כבר לא יודעת מה זה היה, אבל זה גם לא חשוב איך קוראים לזה) מה שחשוב הוא, שהייתי מבוהלת ובחרדה עצומה במשך חמישה חודשים כאשר הרגשתי את העולם עויין כלפי, תוקפני כשכל שיחת טלפון גורמת לי לחשוב שבודקים אותי ורוצים להוריד אותי מהפסים ולשגע אותי...וכל זה בגלל טיפול פסיכולוגי מוזר , תוקפני ומאשים שלא היה שם אמון. והחשפות יתר על המידה בפורום שגרם לי לחשוב שעלו עלי בעבודה ויודעים הכל עלי כל העולם, את כל הדברים הרעים, הפגיעים, השליליים עלי, החלתי לתקוף עצמי באינטרנט וכאילו דילגתי בין אמונה לאמונה- בין האמונה שאני בסדר וגדולה לבין האמונה שאני משוגעת ומשתגעת. בכל מקרה, כיום אני בכל טלפון - נחרדת מחדש...כאילו עדיין לא יצאתי מתחושת או מהזכרון שכל טלפון מזכיר לי עד כמה אני לא שווה ופסיכית. אני נמנעת מלענות לטלפונים!!! מאוד מצומצמת אני ותחושה שאני זה לא אני...האירוע או הטראומה שעברתי/ פסיכוזה השפיע עלי עמוקות ושינו את אישיותי וזהותי... זה היה מאין סיפור שנרקם כאשר אני לבדי בעולם הגדול וחשה מאויימת ובסכנה על נפשי ושפיותי. אני חסרת שמחה ובטחון... מרגישה עדיין בתוך אותן תחושות קשות כאילו האשיות תקפה את עצמה והאמינה לסיפור. אני חשה כאילו אני סובלת ממאין דחק- פוסט טראומטי. כל החלומות שלי סבות תסביב תכנים אשיותים אלו כאשר החלומות לא נעימים. אני שמננתי רבות (25 ק"ג) כאילו מתחבא ולא יודעת ממי, מפחדת ומפוחדת עדיין. הפסכיולוגית אומרת שמאחר ועברתי דבר כה משמעותי לעולם לא אחזור לעצמי. האם זה כך? בסך הכל היה זה משהו טראומטי סביב שחזור קשר עם המטפלת דאז..שתפח ויצא מכל פרופורצייה בראשי וקיבל נפח וקטסטורופליות מעבר לרגיל. כלפי חוץ אני ניראית שלווה ורגועה אך, בפנים אני עדיין כאילו בסערה, בבלאגן, בכאב שלא מבינה אותו ומהיכן מגיע..כי הכל נקשר להכל והכל כ"כ מסבוך שגם קשה לי להעביר למטפלת. הרי איך היא תבין אם אני לא מבינה ובבלאגן?! אני משתוקקת שתוכל לעזור לי בייחוד שאני יודעת כי יכולתי להירפא מזה אם היו מטפלים בי נכון בזמן..ולא נותנים לי להיות כ"כ נסערת!!!!! כ"כ הרבה זמן!!!!! לבד!!!! עם מחשבות שגדלו וגדלו למימדים בלתי ריאלים.. מה יש לי - ד"ר שמגר? הרופא לא מבין...בכל פעם אומר משהו שאותו אני מכוונת אליו. גם מרוב קריאה שלי בפסיכיאטריה, גדל הבלבול וחוסר ההתמצאות שלי. הלכתי לאיבוד, לא יודעת מי אני- דבר בפני עצמו...נשמע לי די פסיכוטי- האומנם??????? אני חושבת שירדתי מהפסים ומאחר וזה כבר נמשך די הרבה זמן הסכוי לשוב לחיים טובים קטנים. אני גם כאילו לא רוצה לנסות אפילו מכיוון שאין לי תעודת ערבות שאחזור לעצמי- ועכשיו אצלי, התחזק הרגש - של "הכל או לא כלום". לא אוכל לספוג עוד אכזבה מעבר לאינספור אכזבות שליוו תקופה זו. אני כיום יורדת מהכדור האחרון של סימבלטא...כי הגעתי למסקנה שאני סתם בולעת כדורים, אין בהם שום מזור או הקלה. אם אחטוף כמה מכות חשמל אולי משהו יתאזן בחזרה, יטעין אותי מחדש ותהיה שוב הלימה בין הרגש לקוגניצייה..מה אתה אומר? מרוב שאני כבר לא יודעת מה לעשות אם עצמי ומי אני- אני מנסה כיום להתקבל לתחום לימודים אחר לגמרי ממה שעסקתי בו היום מבלי להבין ולברר לעצמי אם זה מה שאני רוצה וצריכה...כי אני יודעת שיש לי יותר מדי זמן פנוי ואם אצליח להעסיק עצמי בריכוז ובהתמדה אולי דברים יתיישבו לבסוף כמו פאזל או לפחות תהיה רווחה פנימית, שמחה...אני לא יודעת כבר מה!!! אשמח אם תוכל להסביר לי כמה דברים האם זה מצב של דחק-פוסט טרואמה לאור ההתמוטטות שעברתי? הזכרת ליקוי תפקוד בשל דיכאון- חשוב לי מאוד להבין!!!!! ד"ר שמגר- האם מדובר בליקוי קבוע, לכל החיים כמו נזק בלתי הפיך שמותיר פסיכוזה? יש בי פגיעה עמוקה כנראה נרקסיסית מהמשבר-האם זה אומר שיש לי הפרעת אישיות נרקסיסטית? כך לפחות הותקפתי בידי המטפלת דאז כשתקפה אותי באומרה שיש לי "מיני שגעון גדלות" ואבחנה זו ממשיכה לתקוף אותי שוב ושוב
הלה שלום, לא לפי הסדר שלך- אבל אנסה לעשות סדר. ראשית לגבי הליקוי והדיכאון- גם כאן הכוונה לליקוי כמו בחולי סכיזופרניה. אבל כפי שציינתי הדעות חלוקות האם אכן יכול להופיע ליקוי או שכל מקרה של ליקוי מחייב אבחנה של סכיזופרניה. אבל כל אילו משחקי מילים והגדרות. מהות הבעיה, כפי שאני מצליח לראות אותה מהמרחק האינטרנטי, היא שאת צללת לתוך מערבולת של חרדה ופחדים, עימה התמודדת כמיטב יכולתך ועם נסיון להמשיג (לתת שם) לכל תופעה שקורית לך- בנסיון לעשות בכל הבלאגאן סדר. אבל זה לא עזר, ואולי אף החמיר את הצלילה לתוך המערבולת הזו. ככל שאת מנסה לעשות יותר סדר- את צוללת עמוק יותר. ההבנה לא מביאה לך גאולה אלא פותחת עוד ועוד שאלות. לטעמי האינטלקט שלך עומד לך לרועץ, ועושה לך שירות רע. אני הייתי ממליץ לך להפסיק לנסות להבין- ולהתחיל לעשות. דרך ההבנה לא הביאה לך עד היום שום הקלה, וכנראה גם לא תביא לך. תחליטי שהיה מה שהיה, עכשיו את רוצה להתחיל פרק חדש בחיים, עם כל זה שהדברים השתנו, שאת יותר מפוחדת, שיש המון דברים שלא ברורים. ההתעסקות בבירור המצב הנוכחי ובבדיקת העבר משאירים אותך במקום ולא נותנים לך להתקדם. הרצון להבין לא יסופק לעולם. את עברת משבר קשה. "משבר" במשמעותו בתנ"ך הוא 'כסא היולדת'. המקום ממנו נולדים דברים חדשים. אז מה לעשות? כפי שאמרתי- להתנדב. לעסוק פחות בעצמך ויותר בקשיים של אחרים. לצאת מהבית. לראות שיש עוד אנשים בעולם, וכאלו שאת יכולה לעזור להם. את צריכה ללדת את עצמך מההתחלה- וזה בהחלט בתחום יכולותיך. צריך לזכור שאחרי לידה מחדש שום דבר אינו כפי שהיה בעבר, וזה בסדר גמור. וכמו תינוק, שנהנה מצעד ראשון, ממילה ראשונה, כך את. הפסיקי להסתכל לאחור. תראי את ההווה. היום את לא עושה כמעט כלום עם חייך. זו נקודת האפס. מכאן אפשר רק לגדול. וחייים רק פעם אחת. שתהיה לך שנה הרבה יותר טובה.
מבלי להיות נודניקית...לגבי הליקויים...אני מקווה ומשערת כי דיברת באופן מאוד כללי ולא אינדיבידואלי למצבי (הרי בכל זאת לא עברתי אצלך אבחון). אני לא חשבת שיש לי ליקויים....אולי משהו בהגדרות של הליקויים אינו מובן לי. אני לא יודעת למה אתה מתכוון שאתה אומר ליקוי....? לי ליקוי נשמע כמו נכות או מגבלה קוגניטיבית שנוצרה ותוותר ותשאר לא משנה מה יעשו. אני מוכרחה להגיד לך שבמרחק האינטרנטי הזה- זה מאוד מפחיד!! אם הייתי בתקופה הסוערת שלי - ייתכן כי מידע זה היה מבהיל אותי יותר ומכיס אותי למערבולת...אבל, כל זה כבר היה וחלף. עכשיו אני אולי עדיין מנסה להבין- אתכם הרופאים....שמדברים על ליקויים, נזקים ונכויות דרך המחשב מבלי לראות את הפציינט....שהקורא עצמו יכול ישר להשליך על עצמו ולחשוש שזה מה שקרה לו. ובכל זאת, כנרראה וזו תשאר תעלומה...כי בטח כבר נמאס לך לדבר על נושא זה על אף שמעולם לא ירדת לפרטי פרטים אודותיו. מהו ליקוי? האם הוא בלתי הפיך? איך ייתכן ליקוי מדיכאון? ואם בכלל? האם נפש שדוכאה במשך זמן רב, התעללו בה, התעללה בעצמה, נפגעה...האם כל אלו ליקויים? האם אלו משאירים ליקויים? הייתיי רוצה להאמין ולחשוב שהדרך שלי עכשיו סלולה ומפה תהיה רק עליה , שיפור, התקדמות, צמיחה ושמחה רבה....אבל, כאשר אתה מדבר על ליקויים..נותר אצלי הרושם...שלא משנה מה אעשה, תמיד תשאר מגבלה או חוסר יכולת מסויימת שתעמוד בדרכי ותפריע לי למשך שארית חיי- אז, אני שואלת מה הטעם???? מה הטעם בכלל לנסות? וברמיזה קטנה- שואלת גם אותך.
היי אני בת 27 ולפני כשנתיים בעקבות מצב רוח ירוד והתקפי חרדה (פעם ראשונה בחיי) התחלתי ליטול כחצי כדור ציפרמייל בשנה האחרונה אני נוטלת רק כרבע כדור.יש לי שתי שאלות: 1.מה הערך ההשפעתי של נטילת רבע כדור? אני מאד רוצה לסיים את הטיפול אך חוששת שהתקופה " הרעה " תחזור.. 2.לאחרונה אני סובלת מנשירת שיער קלה- כבר כחודש וחצי.שאלתי היא האם יכול להיות שזו תופעת לוואי חדשה או שהאם הייתה לי תופעת לוואי כזאת הייתי סובלת ממנה כבר מתחילת הטיפול? קראתי שיש תופעת לוואי כזו בנטילת כדורים נוגדי דכאון...אני חייבת לציין לכל מי שקורא וסובל מחרדות ומפחד לקחת כדורים- הכדור הזה העמיד אותי על הרגליים והחזיר אותי לשגרה! גם אני חששתי לקחת ובאינטרנט קראתי הרבה דברים שליליים על הכדור.אולי צריך למצוא לכל גוף את הכדור המתאים...ולא להתייאש. תודה על הפורום.מיקה.)
מיקה שלום, למיטב ידיעתי אין ערך של ממש בנטילת רבע כדור, אבל ישנם מקרים יוצאי דופן שמגיבים למינונים מינימליים- כך שאי אפשר לדעת בודאות. אין קשר בין נטילת הכדור לנשירת שיער, ביחוד בהתחשב בעובדה שנטלת אותו תקופה ארוכה ללא בעיה. כדאי לפנות ליעוץ רופא עור, אבל אפשר גם לבצע בדיקות פשוטות בקופ"ח (ספירת דם, ברזל ותפקודי בלוטת התריס) בכדי לאבחן את הבעיה. לגבי הפסקת הכדור- אינני יכול לתת לך עצה חד משמעית, כיוון שאינני יודע על הבעיה המקורית (משכה ועוצמתה). כדאי להתייעץ בנושא עם הפסיכיאטרית שמכירה אותך מהתקופה בה סבלת מההפרעה הזו. שנה טובה!
תודה רבה על התשובה המהירה..בכל אופן כנראה שאני מסוג האנשים שמגיבים טוב יותר למינימום תרופה.אני מרגישה הרבה יותר טוב עם רבע מאשר חצי..בכל אופן תודה על הפורום המדהים אתה עוזר לכולנו.שנה טובה לך ושנה קלה לכל אנשי הפורום..)))
אף פעם לא מאוחר להלחם על מחר ותמיד תוכל לבקש גם כשחשבת ששכחת איך לא צריך תמיד מילים כדי לבטא געגוע לא צריך תמיד משפטים כדי לאמר את מה שבלב לא צריך תמיד עיניים כדי להביט מספיק לב סימנים של דאגה ניתן למחות מראות של השנה שעברה אפשר לשנות לשנה הבאה כי מתחלפת לה שנה עוד מעט אז אפשר להזמין קצת התחדשות כמו שמזמינים ממלצר במסעדה סימנים של שתיקה אפשר לשיר, לצייר ולרקוד לא חייבים למחות אותה, את השתיקה אפשר גם לשתוק אותה ביחד. את החלום שליד הבית צריך להכניס הביתה אסור אף פעם לוותר כי הוא משמעותי והוא יתגשם כמו הגשם שבתפילות הגשם אחרי סוכות. בחוץ יש סימנים של זריחה וגם בפנים שמש שמאירה פנימה ושולחת אור של תקווה ונחמה לכל מי שמחפש אותה בחוץ. שנה טובה תמי.
שנה טובה תמי, ושנה טובה גם לכל חברי הפורום. שיהיה לכולנו יותר אושר, יותר בריאות, ושנדע לראות את הטוב שבעולם, גם אם הוא לעיתים נחבא מעט. שנה טובה!
רק רציתי לקפוץ להגיד שלום ולומר לך שלא שכחתי אותך ושתהיה לך שנה טובה כפי שאת. "הדרך ארוכה הביתה" ושאצליח "להתנקות" אקפוץ לבקר (אני מתה כבר לראות את הנסיך הקטן). נשיקות , מתגעגעת שימרי על עצמך- את שומעת!
שלום, ביתי, בת ה-19.5, עברה התקף פסיכוטי לפני כשנה וחצי בעקבות שמוש בסמים (כולל LSD). טופלה בפרפנאן, ריספרדאל ולאחר מכן זיפרקסה.לפני כשבוע הועלה המינון מ-10 ל-15 מ"ג. לאחר יומיים טענה שהקולות ששמעה לאורך כל התקופה (בתדירות וגובה משתנים...) נעלמו לחלוטין.אציין שבנוסף מקבלת למיקטל 200מ"ג. האם תתכן השפעה כה מהירה?? או שיותר האמונה משפיעה - כיון שנאמר לה שמינון זה יכול להעלים את הקולות?? שנוסף, קשה לה מאוד להרדם, לוקח לה 2-3 שעות. מתחילה בקרוב ללמוד והשאלה האם כדאי להוסיף משהו שיעזור בנושא זה. תודה מראש. אמא
לאמא שלום, אכן זו תגובה קצת מהירה לטיפול, אבל לאור העובדה שנטלה קודם מינון מופלת- זה יתכן. לגבי השינה- מתי היא הולכת לישון? מתי היא מתעררת? האם היא נחה בצהרים?
שלום ד"ר שמגר, הולכת לישון ב-23, אולם לא מצליחה להרדם עד 2-3 לפנות בוקר ואז ישנה עד 11 - 12 בערך.. לא נחה בצהריים. לטענתה, מאז שהעלה המינון של הזזיפרקסה, יותר קשה לה לקום. אשמח לשמוע רעיונות איך לסדר את היןם כך שיתאים ללו"ז של סטודנט שקם לכל המאוחר ב-8. תודה , אמא
אני מבחינה כי יש שוני ביכולת שלי "להכנס לעובי הקורה", אני מתכוונת לכך לאחר שהייתי שרוייה למשך תקופה ארוכה במחשבות על מחשבות, בראיית הדברים מזוית מעוותת. כיום כנראה ונחלשה היכולת לראות את הדברים כפי שהם, משהו יותר קהה, מצומצם משהו, כאילו הדברים נחלשו וזויות הראייה כבר לא במרכז של הדברים. כל זה על אף שבאופו חד- משמעי אני לא מאובחנת כחולה אך זה למה ייתכן הדבר? למה נגרעת יכולתי ממקודם? אני מאמינה גם כי חלק משמחת החיים שהיתה לעולם אינה תשוב כיוון שהיכולת לחוות אותה היא למעשה היכולת לחוות את הדברים לעומקם ולאשורם. אני מרגישה כי אני מכה על חטא, כיוון שייתכן מאוד ואי- העשייה הרבה שלה לאחר המקרה במשך שנתיים לא תרמה לנושא ואף הזיקה. האם הדבר אכן כך? מלבד זאת, מהי מידת הסיכוי אם בכלל להחזיר את אותה החיות ? מאחר והשתהתי רבות בלחזור לחיים שגרתיים עצם כך הגברתי את הפוסט טראומה וההימנעות מלהיחשף לאנשים ולעולם מוגבלת כיום עקב פחד וירידה באותן יכולות חברתיות קודמות. האם לשם כך נחשבים אלו לליקויים על אף שהגלישה לא נבעה מסכיזופרניה? ד"ר שמגר, מקווה אני כי היום לא נשמעתי לך כ"אוטומט" ותוכל לנסות לעזור לי... אני התחלתי טיפול פסיכולוגי אבל אני לא רואה איך יכול הדבר לעזור לי יותר מעשייה אמיתית והתנסויות חדשות אם כי, שוב אני גם חוששת וגם חסרת בטחון עצם הירידה ביכולות. כמו- כן, ישנה מידה של פגיעה נרקסיסטית שמקשה עלי לשוב ולחוש את חוזקי וכוחי בעצמי. תודה
הלה היקרה- כמו יין טוב את משביחה עם זמן... לא, לא חזרת על עצמך, וזה מצויין. כי זה מראה עד כמה את מסוגלת לצאת מהתקיעות הזו. ישנו ויכוח גדול האם דיכאון יכול לגרום לליקוי תפקודי. אבל ההגדרות פחות חשובות- חשוב מה עושים. וחשוב לעשות. משהו. ולו גם בקטן. דיברתי כבר בעבר על התנדבות. ישנן עמותות רבות העוזרות לנזקקים. צרי עימן קשר. עזרי לאחרים, וזה יהיה השלב הראשון בדרך לשיקום עצמי. את מסוגלת להמציא את עצמך מחדש. הדרך היא לא לבדוק מה חסר, אלא לראות את מה שיש, ולו גם מעט- ולהשתמש בו להתקדמות. שתהיה לך שנה של צעידה קדימה!
דוקטור יקר יישר כוח- שאינך מוותר שאינך מתייחס להילה כאל נודניקית שאינך מאשים אותה שאינך שופט. היו יותר מדי אנשי מקצוע ששפטו אותה שהאשימו אותה שנטשו אותה ברגע האמת ואולי גם אותי... תודה שאתה אחר שבוע טוב תמי.
שלום ד"ר שמגר לאחר סבל בלתי נסבל של חרדות ,מחשבות חוזרות כל הזמן סבל פיזי דופק מהיר חולשה ןחוסר שמחת חיים, חוסר תאבון חבל על השנים שאני מבזבזת כ-4 שנים בלחכות לנס שיעבור מעצמו, אז בבקשה תמליצו לי על פסיכיאטר טוב באיזור המרכז , ת"א , שעזר לכם והוציא אתכם ממהמצב חרדות מחשבות 24 שעות ביממה . תודה גדולה
חן שלום, אני שמח שהחלטת לקחת אחריות על המצב, ולא לתת לקשיים שלך לקלקל לך את החיים. אני אינני נוהג להמליץ על מטפלים, אבל חברי הפורום יכולים לעזור. לידיעתך- ישנן מרפאות ציבוריות במרכז, ואם את מעוניינת אוכל לכוון אותך אליהן.
שלום לחברי הפורום תכתבו לי בבקשה פסיכאטר טוב שעזר לכם באיזור המרכז תודה
הי ד"ר, לכולנו ידוע שאף אחד לא עובר את החיים מבלי לחלות לעיתים במחלות גופניות חולפות כאלה ואחרות(נזלת,שפעת,כאב גרון....).האם כך הדבר גם עם מחלות נפש? האם כל אדם בשלב זה או אחר בחייו עובר איזו מחלת נפש זמנית כמו דיכאון,חרדה או משהו אחר?
גיל שלום, כמעט כולנו עוברים משברים נפשיים- אבל אילו לא מחלות. מחלות של ממש, העונות לקריטריונים המקובלים של הפרעה נפשית, מתרחשות בערך ב15-20% מהאוכלוסיה. אצל רוב החולים הללו ההפרעה מתבטאת בצורה קלה ולכן לפחות מחציתם כלל לא מגיעית לטיפול.
שלום, רציתי לשאול על כדור לוזאפין 100 מ"ג. לוקחים אותו אנשים שהמצב הפסיכיטרי שלם קשה, קל, ניסבל? ממה הם סובלים? ועוד שלאה על כדור בשם סיפרלקס 10 מ"ג אני יודעת שהוא לחרדות. באילו סוגי חרדות מדובר? קשות קלות? האם ניתן להפסיק את השימוש בו מתי שרוצים או שצפויות תופעות לואי?
לוזאפין (=קלוזאפין, לפונקס) הינו כדור לטיפול בסכיזופרניה. בגלל שעלולים להיות לו תופעות לואי לא נעימות, זו בד"כ אינה התרופה הראשונה שנותנים אלא השלשית או הרביעית, אחרי שנכשלו תרופות אחרות. ככלל סכיזופרניה היא מחלה קשה, ובודאי אצל מי שלא מגיב לתרופות. יחד עם זאת, ישנם אנשים שתחת הטיפול בלוזאפין מתפקדים נהדר וחיים חיים טובים ומאושרים שנים רבות. ציפרלקס 10 מ"ג הינה תרופה לטיפול בחרדה וגם בדיכאון. אין קשר בין עוצמת החרדה לסוג הטיפול שניתן, ולכן לא ניתן לדעת מה חומרת המחלה לפי סוג הטיפול. ככלל לא כדאי להפסיק את הטיפול מתי שרוצים ויש להתייעץ על כך עם הפסיכיאטר.
שלום אני בן 24 ונוטל ויפאקס כבר יומיים ונתקלתי בתופעת לוואי שמאוד מדאיגה אותי - ירידה בתפקוד המיני. בהתייעצות עם הפסיכיאטר שלי הוא טען שאין קשר בין זה לבין נטילת התרופה, אך אני סבור כי קיים קשר שכן לא מוצא לנכון סיבה אחרת. אני מאוד מודאג מכך. מה לעשות? האם להפסיק את התרופה או שזה אמור לחלוף? אציין כי ניתן לי ויפאקס XR 75 מ"ג. כמו כן, יש לי נדודי שינה, ירידה מאוד דרמטית בתאבון, ובכלל הרגשה כללית לא טובה כל כך. מה זה אומר? האם זה בסדר? או שהתרופה לא מתאימה לי? אני קצת מודאג , אשמח למעט עזרה. המון תודה, איתי.
איתי שלום, ויאפקס יכול לגרום להפרות בתפקוד המיני, אבל זה די נדיר. ישנן סיבות אחרות סבירות מאד לבעיתך, כמו מצבך הנפשי. במצבי דיכון ומתח לעיתים קרובות ישנן הפרעות בתפקוד במיני. בשורה התחתונה- אם ההפרעות הללו הינן משהו שאתה יכול לשאת שבועיים-שלושה, הייתי ממליץ לך להמשיך עם הטיפול ולראות מה קורה. גם אם זה קשור לתרופה יש סיכוי טוב שזה יחלוף ככל שעובר הזמן ואתה ממשיך עם הטיפול. אם אתה חושש יותר מידי שזה מהתרופה (וכפי שציינתי זו אופציה בסבירות נמוכה)- החלף טיפול.
היי דוקטור אני כבר שבוע וחצי לוקחת 5 מ"ג ציפרלקס אני מרגישה מצויין אבל מפחדת להפסיק לגמרי כי המחשבה שיחזור לי המצב הנורא משתקת אותי השאלה שלי האם אני יכולה להמשיך להיות תקופה ארוכה על 5 מ"ג וזה ישמור על גופי מאוזן? או שבכזה מינון אין השפעה בכלל???? מילי
מילי שלום, 5 מ"ג יכול להיות מינון טיפולי, אבל מנסיון המינון המומלץ הוא המינון שעזר לך להעלים את הסימפטומים- ולא פחות ממנו. ממה את סובלת? כמה זמן את נוטלת את הטיפול? האם זו פעם ראשונה שאת מקבלת תרופות לבעיה זו?
א. זאת הפעם הראשונה שאני שקיבלתי תרופות ב. היה לי משבר וסבלתי בעיקר מחרדות ג.אני שנה וקצת נוטלת את הטיפול מילי
שלום רב. זה עתה הגעתי לאתר, די במקרה. אני מציגה את עצמי בכינוי בדוי. אינני מטופלת בבריאות הנפש, אך הנושאים שאתם מעלים, מעניינים אותי. רציתי רק להודות לך, על הענותך במתן תשובות בצורה כל כך רצופה וקולחת. בפורומים אחרים, לוקח די הרבה זמן, עד שהודעה נענית, וגם לא כל הודעה מקבלת תשובה. לכן, חשוב לי לומר לך תודה, על המאמץ שאתה עושה. מתוך סקרנות: היותך פסיכיאטר, שלקח עצמו את התשובות בפורום - האם זה נעשה בהתנדבות, התנדבות "חלקית", או בשכר מלא?... ועוד שאלה: לא קל יותר, להחליט על 2 פסיכיאטרים שעונים? (השאלה נובעת מכך, שזאת מטלה מאד קשה לדעתי לעקוב אחר ההודעות ולענות.) תודה, שרון. (כינוי)
ראשית תודה לך על הפירגון. העבודה נעשית כאן בהתנדבות מלאה, וללא שום כוונה לרווח כספי כזה או אחר. כפי שאני המלצתי בעבר במספר מקרים לפונים כאן- התנדבות יכולה לתת למתנדב לא פחות ממה שהוא נותן בעצמו, ואכן אני גיליתי שלמרות ההשקעה הרבה כאן (בממוצע שעה ביום) הנתינה מסיבה לי אושר- וזה לא מעט. אני עדיין מתלבט לגבי האפשרות לפנות לעזרה של פסיכיאטר נוסף. הסיבה העיקרית היא קושי בחלוקת האחריות וגבולות הגזרה. סכ"ה אני חדש כאן, ואני עוד לומד את העסק... ושוב, תודה.
אני די סגורה על זה שיש לי חרדה חברתית ו/או פחד מקהל. במקום שכל החברים לעבודה עומדים צוחקים מפטפטים אני בפנים "כעוסות" לא מצליחה להשתלב. בהרמות כוסית בעבודה בחגים, או סתם בפארק עם הילדים אני בדרך כלל עומדת לבד או ליד מישהו אך לא מצליחה ליצור אינטראקציה עם החברים. שיחות החולין והרכילות משעממת אותי. כשזה שיחה של אחד על אחד, זה בדרך כלל יותר טוב אך גם אז אני בפנים רציניות מאוד. יום אחד כשנתקעתי עם האוטו ומישהו עזר לי, ביתי אמרה לי, למה את כועסת עליו? - רק כך הבנתי שבעצם פניי נראים ככעוסים כנראה מרוב לחץ. מה הסימפטומים לחרדה חברתית ואיך מטפלים בזה ע"י כדורים או שיחות?
רחל שלום, אני דוקא לא משוכנע שיש לך חרדה חברתית. חרדה חברתית מתאפיינת בתחושלת חרדה (לחץ, דפיקות לב, מחנק וכו') בזמן שצריך להופיע לפני קהל, למשל לתת הרצאה, לשאת נאום וכו'. לפעמים זה יכול להתבתא באותן תחושות המתעוררות בזמן שמישהו רואה אותך אוכלת או מבצעת פעילות כלשהי בחברה. הבסיס לחרדה הזו הינו החרדה שמישהו יצחק עלי. את מתארת קושי חברתי קצת שונה. את מתארת קושי באינטראקציה עם אנשים, קושי לבצע שיחות חברתיות קטנות, קושי להעזר באנשים. נדמה לי שהקושי שלך נובע מאיזושהי רגישות ופגיעות לביקורת, אכזבה שיש לך מאנשים וקושי לתת אמון. אם אכן אני בכיוון- הפתרון לקשיים אלו הוא טיפול פסיכותרפויטי רגיל (דינמי). כדורים לא יעזרו כמעט בכלל במצב זה.
שלום יש לי כמה שאלות טיפול קוגנטיבי התנהגותי זה סוג של פסיכוטרפיה? ומה זה בכלל טיפול קוגנטיבי התנהגותי ?מה ההבדל בין פסיכולוג לעובד סוציאל?
שאלות מצויינות. טיפול קוגנטיבי התנהגותי הוא סוג של טיפול פסיכולוגי, שבניגוד לטיפול הקלאסי הוא לא מתעסק בעבר (בילדות, באמא ואבא) אלא במה שקורה כאן ועכשיו. הטיפול כמעט ולא מתעסק ברגשות אלא בדפוסי החשיבה וזאת דרך תירגול עצמי (עם הרבה שיעורי בית). למשל הטיפול מנסה לבדוק האם מחשבה של פחד מגבהים היא הגיונית, ואם לא- איך בהדרגה אפשר להקטין את הפחד ע"י שליטה של האדם עצמו במחשבות הללו. פרט לכך ישנו גם חלק התנהגותי, בו בד"כ נעשית חשיפה הדרגתית לפחד. למשל בפחד גבהים המטופל מתרגל (הרבה פעמים עם המטפל) עליה הדרגתית מגובה מטר, ל-2 מטר, 3 מטר וכן הלאה. במקביל מלמדים טכניקות הרפיה שעוזרות להוריד מתח. הטיפול יכול להתבצע ע"י כל מי שעבר הכשרה מסודרת בתחום, ומבחינה זו אין הבדל בין פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכיאטר או בעל כל מקצוע טיפולי אחר.
שמי דרור (שם בדוי) בן 17 שלום לך ד"ר עופר שמגר. אני מאד רואה שאתה נותן כאן ייחס לשאלה שאלה ואשמח מאד שאם תוכל לענות על השאלה שלי. אז ככה אני אובחנתי בילדותי שאני היפראקטיבי בגיל 4 שאני לא נח לרגע כל הזמן על הרגליים. נטלתי ריטלין מינון 5 מ"ג שהגעתי לגיל 14 החלטתי על דעת עצמי שזהו אני מפסיק את הטיפול ראיתי מלא דעות של אנשים שהריטלין פוגע מאד אז אני מא פחדתי מעניין הזה כיום אני בן 17 ואני לא יודע מה קורה איתי אני נגיד רוצה להגיד משהו ואני שוכח אותו אני לא יודע מה להגיד אני לומד משהו ואני לא מצליח להבין אותו כל כך וגם אם כן אני שוכח אותו מהר מאד אני גם ילד שקשה לזרום עם אנשים אני לא יודע איך לדבר עם אנשים עכשיו בתקופה האחרונה לפני חודש התחברתי לילדה וקבלנו על זה שאנחנו חברים לא אמרתי לה שאני נוטל ריטאלין אבל היא ידע את זה לבד אמרתי לה מה קרה" היא אמרה לי לא משנה אני לא רוצה להגיד לך עד אחרי החתונה אני יגיד לך. היא שמה לב שאני לא זורם הייתה אני ליידה אני שקט אין לי מה להגיד אני לא יודע איך לדבר איתה להצחיק אותה " עכשיו אני ילד שבכלל לא יודע לזרום אני מרגיש בדידות להיות לבד עם עצמי ולשמוע שירים נכון שיש לי פה ושם חברים אבל אני לא מצליח להתחבר אני מרגיש רייק עם עצמי. ואני לא יודע עם זה קשור לריטאלין?! ועוד שאלה יכול להיות שזה קשור לגאנים כי אבא שלי הוא אחד שלא מדבר הרבה והוא קצת סגור יכול להיות שלקחתי תאופי שלו? מצטער שעשיתי כאן בלאגן, אבקש ייחס מהיר אם אפשר בתודה מראש,
דרור היקר שלום, סיפורך אכן נוגע ללב. לא הבנתי אם אתה עדיין נוטל את הטיפול או לא. בכל מקרה, הקושי שלך ליצור קשרים כנראה אינו נוגע לטיפול בריטלין. בהחלט יכול להיות שחלק מתכונות האופי שלך עברו בתורשה מהוריך- אבל (וזה אבל גדול)- זו לא גזירת גורל. אפשר לשנות את זה. דוקא האינטרנט הוא מקום נהדר ליצור קשרים למי שמתקשה בכך. יש המון פורומים ואתרים בהם ניתן להכיר אנשים. מעבר לזה- לא ברור לי האם היית אי פעם בטיפול פסיכולוגי. אם כן- כמה זמן? אשמח גם להתייחסויות של חברי פורום אחרים.
שלום, אני נוטל ציפרלקס בצהריים וריספרדל בלילה, רציתי לשאול האם זה אפשרי לקחת את הריספרדל בשעה 5 בבוקר, האם שתית הכדור בשעה זו לא נחשבת לפיספוס יום זאת אומרת כאילו אני שותה ביום הבא ולא ביום שצריך לשתות? ועוד שאלה קטנה: האם עישון נרגילה מתנגש עם הכדורים?
נרגילה לא מפריעה לכדורים. בענין הריספרדל- כל שזמן שאתה לוקח כדור ביום, זה בסדר. השעה המדוייקת פחות קריטית. רצוי שזה יהיה בערך כל 24 שעות, אבל אם בגלל אילוץ טכני (יצאת למסיבה עד לפנות בוקר עם החברים ולא רצית להיות מטושטש מהכדור) פיספסת באופן חד פעמי את הכדור של הערב- אין בעיה שתקח אותו לפנות בוקר. רק תזכור שלעיתים זה מעט מטשטש, אז להשתדל לא לנהוג אח"כ (אם זה לא מטשטש אותך- אז אין בעיה גם לנהוג).
שלום שמי חביב, אני נוטל 15 מ"ג ציפרלקס לטיפול בדיכאון וחרדות, ומיליגרם אחד ריספרדל שאני לא יודע בדיוק מה הוא עושה, הפסיכאטר הוא מומחה שכתב לי שיש לי ocd וbdd, לפני כמה שנים התחלתי ליטול רסיטל שמאוד עזרו כי היה לי התווכחויות עם עצמי ותפיסת גוף מוטעית שהייתי מתעסק המון בתוכניות אימונים ובגוף, נטלתי רסיטל ופרפנאן והרגשתי מעולה פשוט מעולה. עד שלנקודה מסוים לא הרגשתי כל כך טוב ואני בעצמי לא יודע למה החליפו לי אותה כי אני לא זוכר ממש שסבלתי כל כך. החליפו לי טיפול והייתי פשוט על הפנים. נטלתי paxet שהוא ממש לא התאים לי ופריזמה שהם בכלל לא התאימו לי ועשו לי יותר גרוע, עברתי לריספרדל שזה כדור שאיך שאני לוקח אותו הוא פשוט מרדים ואני כבר לא יכול, אני בבוקר נעשה אדיש, אין לי כוח לכלום, אין לי חשק לכלום, אני מרגיש רע שאנשים עושים דברים.לצאת לעבוד וללכת למקומות עושים לי תחושה לא כל כך טובה. אני יושן המון המו המון ואני עייף במשך כל היום. בשבועיים האחרונים אני עייף בצורה שאי אפשר לדעת עד כדי כך שזה פוגע לי ברמת החיים ומונע ממני לעשות דברים. אפילו להתאמן אני לא יכול. הורדתי את הריספרדל לחצי מ"ג אבל זה לא עשה לי טוב אז העלתי לשלם וגם עם 1 מ"ג לא טוב לי, אני כבר לא יודע מה לעשות, אני רוצה לקבל את הטיפול של הרסיטל? האם הוא יעזור? הייתי מטופל אצל פסיכיאטרית אחרת שהיא נתנה לי רסיטל וריספרדל וכל פען שהייתי מגיע לחצי רסיטל הייתי מרגיש ממש ממש רע. כרגע לא כל כך טוב לי. האדישות העייפות והתחושות הלא טוב חוזרות לי ותופסות אותי בכל מקום. אני לחוץ מאוד לגבי הטיפול ומאוד אובססיבי לגבי הטיפול. ויש לי שאלה קטנה ? מדוע הרסיטל שהתאימו לי למשך שנה וכמה חודשיים לא מתאימים יותר? מדוע תרופה שמתאימה בהתחלה כבר לא אפקטיבית הרי אם היא מתאימה היא צריכה להתאים לכל החיים כך אני חושב? מה אני אמור לעשות אני משתגע
חביב שלום, ראשית עלי לציין כי הסרתי מהודעתך את שמות הפסיכיאטרים שטיפלו בך, כיוון שאני משתדל שבפורום לא תעבור ביקורת על מטפלים ספציפים, כיוון שהם לא יכולים להתייחס לטענות ולכן זה לא הוגן בעיני להעלות את שמותיהם כאן. לגופו של עניין- bdd הכוונה במקרה שלך כנראה ל- body dysmorphic disorder שזו בעיה הקשורה לתפיסה לא נכונה של הגוף, או גזמה בחשיבות של פרטים מסויימים במראה החיצוני, עד כדי כך שזה מפריע לתפקוד. בענין הטיפול התרופתי- אכן לא ברור מדוע נעשה השינוי. האם פנית לפסיכיאטר שביצע את השינוי לברר את סיבת ההחלפה? מה הוא ענה לך? האם ביקשת ממנו לחזור לטיפול הישן? האם ביקשת זאת מהפסיכיאטרית? כיצד הם הגיבו?
הי ד"ר, אני אנסח מחדש את שאלתי: על אילו מנגנונים בגוף חייבים לפעול(ולא באמצעות איזו תרופה משיגים את האפקט) על מנת להוריד את החרדה?האם גם כאן יש לכוון לסרוטונין,או אולי לגורם אחר? מה בעצם הגורם הפיזיולוגי שגורם למצב של חרדה?
שמואל שלום, ככלל התהליכים הפיזיולוגים המדוייקים הגורמים לתופעות נפשיות שונות אינם ידועים עד הסוף. אנחנו יודעים שכנראה קשורים לזה תהליכים באיזור גרעיני הבסיס במוח, אבל יש גם השפעה ומעורבות של חלקים אחריםבמוח. מבחינת נוירוטרנסמיטורים המעורבים במנגנון החרדה אנחנו יודעים כי ישנה מעורבות של סרוטונין, GABA (עליו פועלים הבנזודיאזפינים), אבל כנראה יש גם מעורבות של חומרים נוספים שאין לנו טיפולים ביולוגים יעילים המשפיעים עליהם.
התחלתי לקחת לפני חודש, מרגישה מאד עייפה כך שזה ממש פוגע לי בחיים בעבודה וכו...האם זה נורמלי? האם זה יעבור? אם כן אז תוך כמה זמן? האם פבוקסיל כדור נפוץ? אני לא רואה בפורומים אנשים שכותבים עליו...אני היחידה שלוקחת אותו?? אשמח אם תענה תודה
שלום רב, פאבוקסיל יכול לגרום לעייפות/ישנוניות בכרבע מהמטופלים. בד"כ זה עובר תוך ימים אחדים, אבל אם אחרי חודש זה לא עבר, וזה מפריע במידה משמעותית, יש לשקול החלפת טיפול. הטיפול לא מקובל היום בעיקר מסיבות שיווקיות- לתרופות חדשות ישנה ריווחיות רבה יותר, ולכן מופעלים לחצי שיווק חזקים יותר לגביהן. בכלל, התרופות נוגדות הדיכאון נבדלות זו מזו בעיקר בתופעות הלואי ולא ביעילות- שהיא זהה בכולן.
שלום, מזה ארבעה חודשים קשה לי לאכול. אני אמנם רעבה אבל אין חשק. אני יושבת לאכול ויש לי בחילה, הבחילה מגיעה גם בזמן הרעב וגם אחרי האכילה. אני בת 25, גובה 160 ומשקל 52, אחוז השומן בגופי הוא 18. אני בעלת תואר ראשון בחינוך גופני ומתעמלת בצורה מבוקרת, 3 פעמים בשבוע ברמה בינונית עד גבוהה. אבי חלה ונפטר מסרטן לפני חמישה חודשים. זכור לי שאבי לא אכל כמעט כלום וכשדרשתי להבין למה, הוא אמר שהאוכל לא נכנס. בזמנו, לא הבנתי איך אוכל לא נכנס, כיום אני חווה את התחושה על עצמי. אני רוצה לאכול! בגלל חוסר האכילה אני לוקחת תוספים כמו פורמולות צמחים וכדורי ברזל (יש לי אנמיה- 9, כשהטווח הוא בין 12-14).אני מרגישה חלשה ועייפה ואין לי אנרגיות וכוחות, אני גם לא ישנה טוב בלילה, הולכת לישון בחצות ונרדמת אחרי שלוש לפנות בוקר. אשמח לקבל תגובה ואולי הפניה למקום בו אוכל להעזר. בתודה מראש, אור.
אור שלום, זה ממש לא נשמע כמו הפרעת אכילה, אלא כמו דיכאון. הדיכאון נשמע תגובתי למותו של אביך. נראה לי שטיפול משולב- תרופתי ופסיכולוגי, יתן את המענה הנכון ביותר לקשייך. תהיי חזקה!
לאחרונה יש לי המון מחשבות רעות על מוות .פשוט רצון לוותר ודי.אין לי כח יותר לכלום אני לא עןשה כלום רק שוכבת במיטה ובוהה ובוכה בעיקר בלילה מתקשה להירדם,עצובה מאוד ומרגישה חוסר טעם להמשיך לחיות.שבורה לגמרי מהחיים האלה. לא יודעת מה עו לעשות.כבר הייתי במשך שנים בהרבה טיפולים פסיכולוגים,כל פעם התקדמתי רק מעט ובסןף הכל נשאר אצלי תקוע וחוזר שוב להיות יותר ויותר גרוע.אני מאבדת תקווה.אפילו אשפוז יום כבר ניסיתי למשך כחצי שנה-זה עזר לי עם הזמן...אבל מאז שסיימתי אותו המצב שוב התדרדר לגמרי ונהיה יותר גרוע אפילו. אני עדיין בטיפולים-פסיכולוגי, ופסיכיאטרי...אבל זה כבר לא זה..יש תחושה קשה מאוד של תיסכול שכבר כלום לא עור וגם לא יעזור,שכבר מציתי את החיים -לפחות את החלק הרע שלהם (והחלק הטוב לעולם לא יגיע),אני מיואשת ,אבודה,מדוכאת ורוצה למות.חשבתי ללכת למיון ולבקש אשפוז שוב אבל אשפוז מלא הפעם ,אבל אני מפחדת שאחרי איזה תקופה שאהיה שם-אני ישתפר אולי אך מאוד אכעס על עצמי שוויתרתי והבאתי עצמי למקום כזה...ואז אני ישתחרר בטח ויכעס על עצמי יותר ושוב אחזור חזק יותר לדיכאון ולכל המחשבות על התאבדות... ואני מפחדת שכך אני יחריף את המצב :כי ככל שאני מנסה יותר ויותר דברים ...והם עוזרים מעט תקופתית/או לא עוזרים ,אז לאט לאט פוחתים לי האפשרויות ונשארת תמיד רק עוד אפשרות אחת שהיא.... ואם אני לא ילך לאשפוז אז אני גם ככה לא מתקדמת לשום מקום בטיפול הנוכחי כי הכל תקוע ואני מיואשת לגמרי מהחיים והטיפול לא עוזר כבר,אז אני יפסיק אותו ואז מה? אני ישאר בלי שום דבר??? אני יודעת שאני לא יחזיק מעמד ככה ואפילו עם הטיפול הזה והכדורים אני כבר לא מצליחה לשרוד יותר. מה לעשות ??? איך אני אדע לאן להמשיך כשכל האפשרויות גרועות וקשות??.????.???? זקוקה מאוד לעזרה!
שלום לך, אכן מצב לא קל. אני מניח שיש כאן עוד שעברו חוויות דומות, ונדמה לי שעצות או התנסויות של מי שהיו במצב דומה יוכלו לעזור לך הכי הרבה.
בחיים אבל בחייים אל תתיאשי ואל תוותרי את תרגישי טוב אני מבטיח לך תדמייני שאת מרגישה טוב. ואני ממליץ לך ללכת לאישפוז כי את תרגישי יותר טוב אחרי זה. אל תדאגי מתוקה הכל יסתדר
מבין אותך ממש אני אותו מצב[email protected]
אין ספק שהחוויה של יאוש ודיכאון היא חוויה של גיהנום. אבל כתבת משהו מאד יפה, ואולי ממנו אפשר להתחיל לחזור לחיים יותר טובים- מיציתי את החיים- לפחות את החלק הרע שלהם ואם מיצית את החלק הרע, אולי יתחיל להכנס גם החלק הטוב... כי אחרי כלכך הרבה רע, מגיע לך הרבה מאד טוב. ככה זה. החיים הם כאלה. והטוב נמצא שם, רוצה להכנס... האם תתני לו מקום? ומה שהדוקטור מציע לך הוא דבר נכון- קבוצת תמיכה. אנשים שיוכלו לעודד, לתמוך, לעזור. כמו בתוכניות האלה בטלויזיה- לרדת בגדול- מן קוצ'ינג כזה של חשיבה חיובית, של דיאטת דיכאון- וספורט למחשבות טובות, ולפעילות חיובית, לא יודעת מה. יש תקווה והיא מאד מאד קרובה לייאוש וצריך לפעול למענה. היא לא פועלת אוטומטית. הדיכאון הוא האוטומט, את יודעת... מתפללת בשבילך שתצאי במהרה מהדיכאון לטובת החיים הטובים יותר שאחריו. אני גם במייל, אם את רוצה להתכתב איתי שם תרגישי טוב תמי.
תדעי שיש מישהו שמרגיש אותו דבר בדיוק .אשמח לדבר איתך בפרטיות[email protected]
שלום דר'. חבר שלי (בן 38) מזה כחודש התוודא בפניי שהוא נוטל ריטאלין בשנה האחרונה מאחר וקשה לו להתרכז בעבודה (בילדות היה היפר אקטיבי ונטל ריטאלין). עובדה זו הרתיעה אותי מאוד עד כדי כך שאני שוקלת לנתק את הקשר. הרתיעה באה גם בגלל שהוא קיבל את התרופה מפסיכיאטר. רציתי לשמוע חו"ד מקצועית וגם לדעת האם הכדור פוגע בתפקוד המיני של הגבר (למשל קושי בלגמור, זיקפה חלשה וכו'). יכול להיות שסתם יש לי דיעה קדומה ולכן אני פונה אליך לקבלת חו"ד. כמו כן, מתוך 6 פעמים, הצליח לגמור פעם אחת. לטענתו זה מהתרגשות (כיוון שאני פוטנציאל לקשר רציני) ומהרצון להרשים אותי ואם הייתי סתם סטוץ היה גומר יופי. אודה לקבלת חו"ד
ליטל שלום, טיפול בריטלין הוא טיפול מקובל להיפראקטיביות, ושימושי לעיתים גם במבוגרים שהתסמונת לא חלפה בגיל ההתבגרות שלהם. הכדור לא פוגע בתפקוד המיני. בהחלט מוכרת תופעה בה קיימים קשיים בתפקוד מיני דוקא עם בנות זוג רציניות, אותן יש רצון להרשים, ומההתרגשות נפגע התפקוד המיני. לא ברורה לי הרתיעה מהעובדה שהוא לוקח תרופות מפסיכיאטר. איך את חושבת שזה עלול להפריע לכם? באופן הקיצוני ביותר, אני יכול להבין את החרדה ממישהו שהוא סובל מהפרעה נפשית עמוקה והחשש שאיזשהו צד אפל שלו יתפרץ לפתע. זה לא המצב במקרה שלו, כיוון שהיפראקטיביות או קשיי ריכוז לא יכולים להתפרץ בשום אופן שהוא, בודאי שלא באופן מסוכן או מפחיד, וגם אין סיכוי להתדרדרות המצב, אלא רק לשיפור ספונטני עם השנים.
שלום יש בעייה עם בעלי : אנו נשואים טריים ואני מתקרבת ל 40 בעוד מס' שנים מעטות ללא ילדים כרגע. הקשר שלנו לא נקי מקונפליקטים. יצא שבשנה האחרונה היו לו כל מני לחצים אבל אין חיים בלי לחצים. וגם על המעביד שלו הוא לא צועק. יצא שהרבה מאוד פעמים בשנה האחרונה מייד עם פתיחת הנשואין ספגתי עלבונות וצעקות. אני לא אחת שמחפשת לצעוק או להעליב. מצד שני אני מאוד פגיעה, הגם שאנו בשכונה נורא שקטה עם המון משפחות שגרות קרוב קרוב אלינו. אני עדיין אוהבת אותו. ותמיד מנסה לשמור על סטריליות לא ללכת עם ידידים, לא לעזוב אותו יותר מדיי, סובלת בימי ו בערב עם המשפחה שלו שכל כך שונים ממני סוציואקונומית ותרבותית (חסר שם עומק), אילפתי את עצמי לסדר ונקיון ועוד ועוד. אני בטוחה יודעת וערה שגם לי יש שטיקים משלי. כעת לא מדברים. מפחיד אותי מה יקרה שיכנסו ילדים. הרי הוא מלבין את פניי בקביעות. "מטומטמת" נאמר מס' פעמים, "חולת נפש" כי יש לי טיפה ocd , "מסריחה" "חבל שהתחתנו - איזו שטות", "מתי תעופי מפה" "עצלנית" כששכבתי מתה מכאבי מחזור ועוד. (אלו החמורים). בעיקר דציבלים מאוד מאוד גבוהים של צעקות בבית הלבנת פנים מול השכנים. אני לא חושבת שעל ידי יציאה מהבית בכל פעם שזה קורה וחזרה לאחר מחצית השעה לשוחח על זה ייפתר משהוא. אני רואה שגם החרם לא עוזר בינתיים והוא ממשיך בצעקות. לצעוק בחזרה זו לא אני ולא לרמתי. הסברים למה אפשר גם אחרת הסברתי בלי הרף לא מקשיב. חושב שאני הבעיה וימשיך כל פעם שיימצא לי טעות כטענתו. לא מסכים לטיפול זוגי. אין ילדים עדיין והגיל שלי לא סימפטי משום בחינה (שעון ביולוגי, מבחר...). אוהבת. מה לעשות ?
שלום רב, את עוברת חוויות לא קלות. ברור לי שאסור שגם ילדים יחשפו לחוויות אלו. לטעמי כל זמן שמצב נמשך זו תהיה טעות להכנס להריון. ציינת בסוף דבריך "אוהבת"- ולא פרשת. את מי? למה הכוונה? מה לדעתך המוטיבציה שלו להשאר איתך, אם לדבריו את כל-כך בעייתית?
שלום אני מבקשת עזרה בנושא של איך לצאת ממצב של דיכאון מלווה בהפרעות חרדה. אני בת 44, רווקה , נראית מצויין ובעלת משרה בכירה. אך במישור האישי זוגי אני מרגישה כישלון כי אינני מצליחה ליצור מערכות יחסים המחזיקות מעמד. לאחרונה הייתי בקשר של חצי שנה עם גבר ודיברנו על עתיד משותף אך הקשר נותק ללא סיבה ואני נכנסתי לדיכאון וחרדות. מצד אחד אני מפחדת לאבד את הסיכוי להורות ומצד שני אני מפחדת להישאר לבד. אני מטופלת כרגע בכדורים מסוג ויפאקס מזה כשבוע אך ללא שינוי. אינני מסוגלת לתפקד ואינני עובדת מזה כשבועיים. כל היום אני במיטה ובוכה עם מחשבות שזה סוף העולם. ניסיתי דיקור סיני ועיסוי אך גם זה לא עוזר. המצב הנוכחי נמשך כבר חדשיים ואין סימן להטבה. אנא, אני מבקשת סיוע מה ניתן לעשות וכיצד אפשר לצאת מהמצב הזה משום שאינני מסוגלת להמשיך כך יותר. ברצוני לציין כי אני בד"כ בריאה בנפשי וגופי וזו פעם ראשונה שאני נכנסת למצב כזה ואין לי מושג כיצד לצאת ממנו. כמו דרך ללא מוצא. אנא תשובתכם המהירה תודה
שלום רב, ויאפקס הוא טיפול מצויין למצב בו את נמצאת. לא ציינת את המינון שאת נוטלת. בכל מקרה, תגובה לטיפול מתחילה לאחר 2-3 שבועות, ולעיתים רק אחרי חודש, כך שאת עדיין בשלב בו התרופה לא אמורה בכלל להשפיע. בכל מקרה, הטיפול יתן מענה לטווח הקרוב. לטווח הרחוק כדאי לגשת לטיפול פסיכולוגי ולברר שם עם המטפל/ת את הסיבות לקשיים הזוגיים/ בינאישיים שלך. זה יוכל לעזור לבנות את העתיד ולהקטין את הסיכוי לנפילות כאלו. אל תתיאשי- קרוב לודאי שבקרוב תתחילי לחוש שינוי לטובה!
מתי במשך היום יש ליטול את התרופה כאשר המנה היומית היא 2*15=30mg ?.יש חשיבות שתילקח אחרי האוכל או לפניו? תודה רבה מראש.
נתן שלום, אין קשר בין התרופה לאוכל. רצוי לקחת אותה כל 12 שעות, ולא חשוב בדיוק באיזו שעה.
שלום ד"ר.האם חצי כדור לוריוואן נקודתית לפני אירוע יכול להוריד חרדה חברתית מבלי לגרום לי להירדם באמצע האירוע?האם הכדור יעיל נגד הסיפטומים של חוסר הנוחות בחברה?
כפי שציינתי לפני מספר שאלות לשאלה דומה, לוריואן בהחלט יוכל לעזור. כדאי להתנסות בטיפול כשאתה בבית, מספר ימים לפני הארוע, ולראות האם זה מרדים אותך (אבל לקחת את זה נאמר בשבת בבוקר, כשאתה לא עייף, ולא בערב כשאתה גם ככה עייף ולא תוכל לדעת האם זה מהלוריואן). לא בטוח שחצי כדור זה מספיק, ויתכן בחלט שתזדקק לכדור שלם.
שלום, אני סובלת כבר למעלה מ- 20 שנה מבעיה קשה של סלידה מכפות רגליים של אדם קרוב אלי. הבעיה היא ממש מאז שאני זוכרת את עצמי. כאשר אני נחשפת לכפות הרגליים שלו, אני סובלת מתופעות של הזעה, רוק בפה, עוויתות ולחץ. הבטן מתכווצת לי ואני מרגישה לחץ ועצבים. אני גרה באותו הבית עם אותו אדם, הוא מודע לבעיה ומאוד פגוע מכל השנים הללו, ולכן לא מוכן ללכת לקראתי ולהסתיר ממני את כפות רגליו. אני מתפללת לטיפול מהיר ככל האפשר למרות שאני מודעת לכך שאין קסמים וזה תהליך ממושך. לאן לפנות? אני כבר לא יכולה להמשיך כך והחלטתי לפנות לעזרה מקצועית. הבעיה היא שאני לא יודעת למי עלי לפנות, לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר.
את מתארת תופעות חרדה בעקבות חשיפה לכפות רגליו של אותו אדם. הטיפול האידאלי הוא שילוב של טיפול אישי קוגניטיבי (ע"י פסיכולוג המתמחה בכך) וטיפול משפחתי ביחד עם אותו אדם (ע"י פסיכולוג המתמחה בטיפול משפחתי). טיפול תרופתי (ע"י פסיכיאטר) אולי יוכל להקל במעט.
ד"ר שמגר שלום, הבנתי כי תרופות נוגדות דיכאון פועלות למניעת ספיגת הסרוטונין,שהינו הכרחי למצב הרוח.על איזה מנגנונים בגוף פועלות תרופות נוגדות החרדה(אין כוונתי לתרופות להרגעה מיידית)?
שמואל שלום, מדובר בעצם על אותן תרופות (נוגדות דיכאון), שפועלות באותו מנגנון (מניעת ספיגת סרוטונין), אבל משפיעות גם על חרדה. למה הדבר דומה? לטיפול באספירין, המשמש גם להורדת חום, גם להורדת כאבים, וגם לדילול דם.
בעקבות משבר חריף - איבדתי את זהותי האישית. נשמע אולי מופרך אבל את קולי הייחודי איבדתי ובשך כך אני לא יודעת ומסןגלת היום להתחייב על כיוון בחיי ואני ילדה גדולה. האם הדבר אומר שאני סובלת מהפרעת אישיות?
נילי שלום, כתבת כל-כך מעט, ונשמע שיש לך כל כך הרבה מה לספר. בת כמה את? במה מתבטא השינוי? האם את עובדת? האם יש לך קשר זוגי? סביבה תומכת? האם פנית פעם לעזרה מקצועית? אשמח לשמוע יותר.
אבי בגיל 70 וסובל ע"פ אבחנת פסיכיאטר גריאטרי מדכאון, פחדים וחוסר רצון לחיות. המצב נמשך כבר כ-3 שנים. אציין שלפני כ-4 שנים עבר שבר בפרק הירך ולא נותח (עקב בעית לחץ דם), טופל שמרני והשתקם יפה מאוד. לדעתי האישית זה לא קשור ישירות למצב הנפשי. במהלך כשנתיים טופל ברסיטל (כשנה), ציפרמיל ולאחרונה בוויפאקס (שהופסק ע"י רופא המשפחה בהתייעצות עם הפסיכיאטר עקב תופעות כמו אי שליטה על סוגרים שיוחסה לוויפאקס). כעת שב לטיפול ברסיטל. כמו כן מקבל כדורים של B12 בגלל שהתגלתה רמה מאוד נמוכה. לפני הכדורים קיבל מספר זריקות B12 ובמספר ימים לאחר הזריקה היה שיפור מסוים אך לאחר מכן שוב היתה נסיגה. כיום הוא יושב בכיסא גלגלים (בגין השבר וחוסר מוחלט בפעילות גופנית), הדלדלות העור והשרירים, ראש שמוט (ישנם ימים בהם יושב דווקא עם ראש למעלה), פה פעור,לא מדבר כלל (לעיתים רחוקות מאוד עונה מאוד בלחש). עלי לציין שהוא מטופל היטב (ניקיון, אוכל וכו') ומוקף במשפחה אוהבת ותומכת מאוד. מה עוד ניתן לעשות?
שלום רב, נשמע שאביך מקבל התייחסות מלאה וטובה. במידה ובעבר הופסק כבר הרסיטל (חוסר יעילות?) עולה השאלה מדוע לחזור לתרופה זו. אמנם בגיל מבוגר האפשרויות התרופתיות דלות יותר, אבל אפשר תרופה אחרת מאותה משפחה (למשל לוסטרל) או אף טיפול בנזעי חשמל (בהנחה שאין לו בעיות גופניות קשות, פרט לשבר).
שלום ד"ר אני נוטל מספר שנים אפקסור XR . קיימת אצלי תחושת עייפות וכן עיסוק במחשבות רבותבו זמנית ולא באופן מסודר. הרופא שלי הציע על סמך נסיונו לנסות ולשלב ריטלין בטיפול התרופתי אך הסתייג מעט בשל הטענה שהוא לא רוצה שאתמכר לכך. שאלתי האם לריטלין אכן יכול להיות אפקט של טיפול בעייפות שלי וכןהאם הוא אכן ממכר. בברכה,אייל
ריטלין הוא תרופה מעוררת ממשפחת האמפטמינים. לתרופה זו סיכון גבוה להתמכרות. התרופה לא מאושרת בארץ לטיפול בעייפות אלא להפרעת קשב/ היפראקטיביות בלבד (ADHA).
שלום. ד"ר איריס מנור, מנהלת יחידת הקשב וריכוז של "שירותי בריאות כללית" (שייך למרכז הרפואי "גהה" פתח-תקוה) נלחמת במשך זמן רב נגד האמירה, שריטלין ממכר. טענתה היא, שזו דיעה רווחת הנובעת מסיבות רבות,גם בקרב הציבור הרחב וגם בקרב מטפלים, שאינם עובדים באופן רצוף עם בעיות קשב וריכוז. ולאמיתו של דבר, הריטלין לא ממכר. מעניין לקבל ממנה תגובה לנושא הריטלין, גם בפורום זה. (היא עונה בפורום של ADHD של האתר ב"שירותי בריאות כללית").
שלום אני בחור בן 27 הסובל מחרדות כבר למעלה מ5 שנים. לפני כשנה וחצי התחלתי טיפול בציפרלקס. בהתחלה 10 מ"ג ולאחר מכן 15 מ"ג ועכשיו כבר למעלה מ4 חודשים 20 מ"ג ,הבעיה היא שאני חש כל לערך תקופה של 3 חודשים ירידה חזקה במצב רוח (רצון לבכות,חוסר חשק,מועקה גדולה ערך עצמי ירוד),בלי סיבה מספיק גדולה שתגרום למצב הזה.(אינני טיפוס דיכאוני ,אך בשנה האחרונה זה השתנה והדיכאון מביא עמו חרדה ולא להיפך). בנוסף כל זמן שיש ירידה אני פונה לרופא והוא מעלה את המינון וכך הסיפור חוזר על עצמו ברצוני לציין כי הירידה החדה במצב הרוח מביאה עמה חרדה גדולה משום שאיני מבין את הסיבה לירידה במצב ברוח. שאלותי הם האם כדאי להחליף טיפול או שמא ללכת לפסיכולוג על מנת למצוא את הסיבה ? מה המינון המקסימלי לציפרלקס?
בד"כ אין יעילות גבוהה יותר לדיכאון בהעלאת המינון מעל 10 מ"ג. מינונים גבוהים יותר משמשים בעיקר לטיפול בהפרעות חרדה. לטעמי יש לשקול שינוי תרופתי. בהחלט הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. הטיפול היעיל ביותר לדיכאון הוא טיפול קוגנטיבי (רק אצל פסיכולוג שזהו תחום עיסוקו העיקרי!!!). גם סוגי פסיכותרפיה אחרים עשויים לעזור, אם כי יעילותם, סטטיסטית, פחותה.
שלום רב אני ואשתי רוצים לעשות ילד אני משתמש כבר שנתיים בציפרלקס לטיפול בחרדות שאלתי האם יש סיכון לעובר בעקבות השימוש בתרופה , והאם צריך לעשות הפסקה עם התרופהבמשך הניסיונות להיכנס להריון בתודה רבה
אין שום סיכון לעובר כשהגבר נוטל ציפרלקס. המון בהצלחה בתהליך!
שלום ד"ר שמגר.רציתי בבקשה לשאול האם לקיחת חצי כדור לוריוואן נקודתית כשעתיים לפני אירוע מוריד את רמת החרדה החברתית וגורם לאדם להרגיש יותר נינוח? האם יש בעיה בשימוש נקודתי מדי פעם ולא רציף? שאלה נוספת,ראיתי שכתבו כאן בפורום על ולריאן מול בנזודיאזפינים ובכן,האם הבנזו' נחשבים יותר חזקים מבחינת השפעה קלינית על החרדה?
לוריואן בהחלט יכול להוריד חרדה, כולל חרדה חברתית לפני ארועים מלחיצים. כאשר השימוש לא רציף הסיכוי להתרגלות אפסי- ומכאן גם שהחשש להתמכרות לא קיים. ולריאן הוא מוריד מתח, אבל אינני מכיר מחקרים על השפעתו על חרדה חברתית. בכל מקרה הולריאן הרבה יותר חלש מבנזודיאזפינים. ולסיום- כפי שאני מייעץ תמיד: ישנו טיפול טוב לחרדה חברתית שימנע (או יקטין) את הצורך בתרופות, ויכול לתת עצמאות וחופש מחרדה. הטיפול הינו טיפול קוגנטיבי-התנהגותי והוא ניתן ע"י פסיכולוגים המתמחים בכך.
שלום רב, עומדים להחליף לי את הציפרלקס בולנה, קראתי באינטרנט דברים מה זה מפחידים על הולנה שאני לא יודעת איך להגיב, כמו כן הייתי מבקשת לדעת איזה כדור טוב יותר הולנה או אפקסור כי לפעמים יש הבדלים בטיב למרות שהם אמורים להיות אותו דבר, אנא עזרתך. בתודה מראש אסתר
אסתר שלום, אני אינני מכיר הבדלים בולטים (מבחינת נסיוני הקליני במספר רב של מטופלים) בין התרופות. למרות זאת לעיתים אנשים חשים הבדל בזמן מעבר בין ונלה לאפקסור-ולהפך. ישנן תרופות אחרות בהן ההבדל בין המקור להעתק בולט יותר. זה לא המקרה כאן. אני לא הייתי מתעקש על אחד מהם לעומת האחר.
שלום, אני בחורה בת 21 סיימתי צבא לפני 3 שנים בערך עקב מחלה שקיבלתי בשירות הצבאי.אני מובטלת כרגע ומחפשת עבודה שתתאים למצבי,הבעיה שלי היא כזו:אני בחורה מאוד מדוכאת,אני עצבנית בכל יום גם כשאין סיבה מיוחדת,אני נוטה לבכות מכל דבר קטן,איני ישנה רצוף בלילות בקושי בין 3-4 שעות.אני במשך כל היום עייפה מאוד ואין לי כוח לעשות כלום,לפני שנה בערך ניתקתי קשר עם 2 חברות היחידות שהיו לי שפגעו בי מאוד,וכרגע יש לי חבר במשך שנה וחצי ואנו לא מסתדרים כלל רוב המריבות מתחילים ממני,תמיד שאנו רבים אני נוטה לבכות ולהתעצבן עליו ולנבל את פי ואני מרגישה מועקה גדולה בתוכי ולפעמים יש לי נטיות התאבדותיות,יש לי בעיות כלכליות קשות ולמשפחתי יש אינסוף צרות כמו מחלות וחובות,משפחתי אינה תומכת בי ואני מרגישה שהם רק מורידים לי את הביטחון שאין לי,אין לי חברות ואיני יוצאת כלל מהבית ורוב הזמן אני מסתגרת בחדרי הקטן ונמצאת במחשבות עד שאיני מרגישה טוב כלל,אין לי תמיכה גם מהחבר שלי הוא רק מאשים אותי במריבות ולא מבין אותי. אני מבקשת עזרה בבקשה לפתור את בעייתי הקשה שאני סובלת ממנה כבר כמה שנים אני לא ממש מעוניינת לגשת לפסיכולוג וכאלה רק יעוץ ותמיכה. תודה מראש.....
למדוכאת שלום, נשמע שאת עוברת תהפוכות לא קלות, ומאידך את מבינה שחלק גדול מהקשיים קשורים אליך ונובעים מהתנהגותך (שלא תמיד את שולטת בהן). תמיכה אכן תוכל להקל על הכאב, אבל לא לפתור אותו. אני מבין שאת מתנגדת לטיפול פסיכולוגי. לא פרטת מה הסיבות להתנגדות הזו. אשמח אם תוכלי להסביר קצת יותר בכדי שאנסה לכוון אותך יותר מדויק לפתרון.
את מזכירה לי אותי בכל מילה אשמח לדבר איתך בפרטיות [email protected]
שלום כמעט שנתיים אני מאובחנת כסובלת מהפרע דו כותבית ומטופלת באופן קבוע אצל פסיכיתר שהוא גם עושה פסיכוטרפיה אני לא יודעת אם הטיפול עובד ואני לא ודעת מתי להפסיק .הטיפול הוא יקר 400 שח לפגישה שמיתקימת לפי דרישת הרופא פעם בשבוע אני לא רואה שאני מרפא מדברים מסיומים ולהפך אני מפתחת תלות לגביו וממתינה לפגישות שלנו למרות שאני לא רוצה בהם כמה זמן לוקח טיפול מיסוג זה (פסיכוטרפיה) ואיך הוא צריך להתנהל? באמת פעם בשבוע? צריך להרגיש ולהחליט או לתת לבעל המקצוע להחליט לי את סיום הטיפול? אולי התשובה תיהיה ארוכה אבל אמת נימעס לי מלפגוש אותו (גם יקר מאוד)
אור שלום, שאלה לא פשוטה. ראשית חשוב לדעת האם העלית את תחושותיך כלפי המטפל, ומה הוא השיב. לא ברורה לי מטרת הטיפול. זה חשוב מאד בכדי להבין יותר ולענות על שאלותיך. האם נקבע בתחילת הטיפול זמן משוער למשכו של הטיפול?
בחודשים האחרונים אני סובלת מPMS קשה מאוד משהו כמו לפחות שבוע בחודש. אין לי צורך במתוק ואין לי כאבים אבל אני כל הזמן כועסת ובוכה היתה פעם שכמעט בלעתי את כל הכדורים האנטי דיכאוניים שלי. (לקחתי סרוקסט והפסכיאטרית החליפה לי לסיפורקס) כשאמרתי לפסכיאטרית על זה היא הוסיפה לי מירו שעשה לי רע מאוד! מכיוון שהתרופות לא ממש עזרו לי ורק גרמו לי להתנפח הפסקתי אותם בהדרגה. ובלי שום קשר ממשיך לי תופעת הדכאון העמוק. לא בא לי לעשות כלום אני כל הזמן בוכה רבתי כבר מס' פעמים עם הבוס והלכתי הביתה רבתי עם החברים והמשפחה. אני כל הזמן חושבת לעשות לעצמי משהו. הרופא נשים המליץ לי על אדקס פורטהבתקופה זאת. אשמח לדעת אם יש לך פתרון אחר כי שום תרופה אנטי דיכאונית לא עוזרת לי חוץ מלהשמין. האם יש כדור לPMS? אני רק בת 28 לא יכולה להיות ככה כל הזמן. תודה
אין כדור ספציפי ל- PMS. אפשר לנסות תרופות נוגדות דיכאון שונות. יש לזכור שבבמוצע יעילות כל אחת מהתרופות היא 60-70%, לכן העובדה שאת לא מגיבה לא מעידה על "בעייתיות" שלך. הפתרון היחידי הוא לנסות עד שתמצאי מה שמתאים לך.
ערב טוב , באמת לא יודעת מאיפה להתחיל או אפילו האם כדאי להתחיל ? החיים קשיים , מסובכים , אין להם טעם , ללא ערך , ... אז בו אתחיל כך , אני סובלת מכמה בעיות בחיי כמו : - אם אני בבית , אז אני בחדרי החשוך והקטן ורוב הזמן שוכבת על המטה חושבת , על מה ?! אולהים יודע !!! ( החדר שלי די גדול מבחינת הגודל 6:6מ' , יש בו הכל כמו מחשב , טלוויזיה , מערכת , ספרייה שמלאה בספרים ואגודות שמעולם ולעולם לא אחשוב לשים קריאתם ,יותר ממאה בובה שתלויות על הקיר וחלק מונח על השטח ... - חוסר תיאבון , לפעמים יעבור עלי יומיים או שלושה בלי להכניס משהו לפה חוץ משתיה מעטה . ( גובה 158ס"מ ומשקל 42ק"ג ) . - אם מתעניינת במשהו , אז זה זמני לא לתקופה ארוכה . - פסימית רוב הזמן . - עייפות רוב הזמן . - מרגישה בנוח כשמזיקה לעצמי !!! זה חלק קטן מהבעיות שלי שבחיי לא חשבתי להוציא אותם , אבל ... !!! זה התחיל אחרי שסיימתי תיכון , למרות שאני לומדת באונ' ההההה... מה לא תאמין לי כבר חמשה שנים לומדת באונ' , מצליחה בלימודים ועוברת לשנה הבאה , אבל קורה משהו שעוצר אותי מלהמשיך , מה ולמה ? אין לי מושג !!! למדתי שנה מדעי המוח , ושנה ריפוי בעיסוק , ושנה אחרת מדעי המחשב והשנה הזאתי הפרעה בתקשורת שסיימתי אותה בממוצע טוב מאוד אבל אתמול שניתי את המסלול לחינוך מיוחד . זאת הבעיה הכי גדולה שמפריעה לי שגוררת אחריה את שאר הבעיות למרות שלפעמים חושבת אחרת ! לא מעניין אותי לשים את הלימודים עם תואר או לא . וגם כן יש בעיה נוספת שאולי היא הבעיה המרכזית , כשהייתי תינוקת נכוויתי מאש גלויה כש- 70% מגופי דרגה 3 . ועד עכשיו אני סובלת כמובן מצלקות ועוברת מפעם לפעם ניתוחים פלסטים . מה ... יש עוד בעיות ותסכולים בחיי יום יום ? !!! בטח שכן ומלא מלא מלא ... יש דבר אחד שנותן לי לפעמים קצת אופטימיות , זה המשפחה שלי , שתמיד אוהבים אותי ותומכים בי , מעריכים אותי , גאים בי , נותנים לי כל הזדמנות בחיים ... שכחתי לציין שאני בת 23 שנים , גרה עם הוריי , אני הבת הכי קטנה במשפחה , יש לי 3 אחיום ו- 3 אחיות כולם נישואים , מצב כללי טוב , ... אוקי זה הסיפור שלי בקצרה , ומקווה שיש משהו שכן יכול לעזור ! מבלי להגיד שצריך לייעץ עם פסיכולוג או אפילו פסיכיאטר !!! אני כן מודע לבעייתי ומקווה יעוץ , תמיכה , ...
שלום רב, אין לי ספק שקבוצת תמיכה תוכל לעזור לך הרבה. למרות שאת לא אוהבת את זה- גם טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור (יש במסגרת השרות הפסיכולוגי באוניברסיטה). אם למי מחברי הפורום יש הצעות נוספות- אשמח לשמוע.
קחי את הכל בפרופורציה, צאי מהבית, תנשמי אויר נקי, תבקרי חברות, תקני בגד חדש. תעשי דברים שלא עשית אף פעם. אולי תרשמי לאתר הכרויות ותכירי בחור חדש. אני מכירה את התחושה של "לא בא לי לעשות כלום" אני גם קצת במצב הזה, גם אני לא ממש אוכלת, לא ממש נהנת, אבל היי, אלו החיים, רגע את למטה ורגע את למעלה. תחשבי על אלו דברים יעשו אותך שמחה ושימי לך למטרה להגיע אליהם. לגבי הלימודים, את אולי אינטלגנטית ומרבלים אותך לכל מקום שאת רוצה אבל כדאי שקודם תבררי עם עצמך אם זה באמת מה שאת רוצה לעשוק בו. אולי גם זה מדכא אותך..היה מישהו חכם שאמר שהאנשים הכי חכמים שהוא מכיר עדיין לא יודעים מה הם רוצים לעשות שיהיו גדולים. את צעירה, קחי את הזמן, אל תילחצי ואל תתני לאף אחד להלחיץ אותך. אף אחד לא מבטיח חיים לאחר המוות, מה שיש כאן ועכשיו הוא מציאותי, הוא קיים. קחי את מה שאת יכולה לקחת, תהיי קנאית אלו, תשמרי עלו. מקווה שנתתי לך טיפה חומר למחשבה ואולי גם קרן אור קטנה. אור.
שלום, בנה של חברתי בן 14 והוא נוטל 50 מ"ג ריטלין משום שהוא סובל מ-ADHD. היא הייתה מעוניינת לדעת האם ניתן לשלב ריטלין עם כדורים אנטי דיכאוניים, משום שהילד נתון במשבר נפשי. תודה על העזרה, אילה
אין בעיה לשלב את הריטלין עם תרופות ממשפחת ה- SSRI כמו פרוזאק ודומיו. למיטב ידיעתי בילדים מעדיפים תמיד לתת טיפול פסיכולוגי לפני תרופות נוגדות דיכאון.
שלום רב, בעברי נטלתי לוסטראל 50 מ"ג לתקופה של כ-3 שנים בתפזורת עקב התקפי חרדה קשים. אינני נוטלת את התרופה בפיקוח פסיכיאטר מזה שנה. בשבוע האחרון נודע לי ולבעלי שאנחנו בהריון ראשון. (ההריון היה מתוכנן). כאמור, מרגע הבשורה שבדיעווד אמורה להיות משמחת, אני בחרדות עד כדי שהפסקתי לאכול ואני מרבה לבכות. ראשי מתמלא בפחדים שממש משתקים אותי ומונעים ממני להמשיך בחיי היום יום. שוחחתי עם בעלי על אפשרות להתייעץ עם הפסיכאטר ולחזור לתרופה, אך זה מתנגד בכל התוקף עקב חשש לשלום העובר. היכן ניתן לקבל חומרי עיוני על מחקרים שנעשו בנושא ולהחכים? האם יש למשיהו מושג מה אחוזי הפגיעה בעובר? באיזה שליש ממולץ להתחיל אם בכלל? יפעת
ניתן למצוא חומר בעיברית באתרים רבים, למשל infomed. באנגלית יש ריכוז טוב של חומר באתר .mentalhealth.com עקרונית יש עליה במומים מסויימים בעובר עם תרופות מאותה משפחה. בכל מקרה, משליש שני אין שום בעיה עם הטיפול.
ד"ר שמגר שלום! מאחר ואני לא מצליחה לקבל תשובות מהרופא שלי מלבד דכאון אני פונה אליך...בתקווה שהנך אולי מכיר תופעות ותחושות אלו. אני מדברת על תחושה כאילו "אין אף אחד" בפנים , מאחורי העיניים, תחשה שאני רק הקליפה שלי ולכן אני לא מחוברת לרגשות שמחה וחיות ובטח שלא למוטיבציה. אולי זה לחילופין סוג של ריקנות, ריקנות כזו רחבת היקף שמכילה את כל הוויתי. אך נכון לתאר זאת יותר כאילו אין אף אחד בפנים. לדבי דפרוסנליזציה אני לא משוכנעת שזה זה והרמה שלה...אני לא חושבת שאני מרגישה מחוץ לגופי אלא, חלולה בתוכי והכל שגרתי ויבש. האם זה דכאון לדעתך? כבר חוויתי דכאון בעברי ולא היה זה "כאילו אין אף אחד בבית" אלא יותר עצב. האם זה דפרוסונליצזיה לדעתך? בכל אופן, האם תופעות אלו עלולות להיוותר כרוניות לכל החיים או למשך זמן ממושך...? מה הדרך הטובה ביותר לטפל בכך לדעתך? אני די עיפה מלסחוב, ולא לחוש שיש לי שליטה ויד מכוונת בחיים. אלא, רק עוד יום ועוד יום שעובר ללא טעם וריח.
אכן נשמע שזה סוג של דפרסונליזציה. אם זה נמשך מעבר לימים אחדים, זה בעל סיכוי גבוה להיות כרוני. ישנם פסיכולוגים המתמחים בטיפול בתופעות אלו. תרופות בד"כ לא עוזרות לזה.
ד"ר שמגר...קרה לך משהו? לאן נעלמה האופטימיות שלך? :) כשאתה כותב לי תגובות מאין אלו, אני לא יודעת איך להתייחס אליהן מלבד ציניות ופסיכולוגיה "הפוך על הפוך" אבל שוב אולי אלו רק מחשבות יחס שלי. אני מעולם לא יודעת אם אתה עונה לי ברצינות או שאתה מתרמן אותי. בכל מקרה שיהיה לילה טוב הלה
מצב נפשי של פוסט טרומה ממצב מסויים שנקלעים אליו,יחשב או נקרה כמחלת נפש והא זה תורשתי מההורים? תודה
אם מדובר בפוסט- טראומה, יש סוג של הפרעות שניתן לראות לפעמים גם בילדים, כמו שרואים בדור שני של ניצולי שואה. זה לא תורשתי אלא קשור לחינוך ולהתנהגות ההורים. בד"כ פוסט-טראומה אינה תורשתית בכלל וקשורה לחשיפה לטראומה של החולה עצמו, ללא קשר להוריו.
ביקשתי מהרופאה שלי את התיק הרפואי שלי והיא טוענת שצריכים לשבת לתת הסבר הגיוני למה אני רוצה לעיין בתיק ואם הם בכל זאת מסכימים ישנה ועדה בירושלים שצריך לעבור עד שאני מקבל את התיק. האם ככה עובד המדיניות בקשר לתיק הרפואי שלי הפרטי שאני מבקש אותו? אנא ענה לי במהרה בתודה מראש איציק
ממש לא! כל מטופל רשאי לעיין בתיקו הרפואי ואף לקבל צילום של התיק (תמורת תשלום עבור העבודה, לפי תעריף של משרד הבריאות). החוק קובע שמקרים נדירים של חולי נפש שיש חשש שהחשיפה לרשום בתיק תחמיר את מצבו הנפשי של המטופל- ניתן להעביר את התיק לבא-כוחו של המטופל שיחליט האם לחשוף אותו בפני המטופל.
אז מה שאמרה לי הרופאה זה לא נכון?
אני לוקח כל לילה תרופת יוניסם-UNISOM שזה נמכר כעוזר שינה שהוא במקור נגד אלרגיות אבל הוא מרדים מאוד. ושאני קם בבוקר אני אדיש מאוד וחסר רגשות, אני לא מרגיש עצב לא פחד לא כעס לא מתח, כלום ממש. סקרן אותי לדעת אם זה בגלל השינה אז יום אחד לקחתי את זה בבוקר למשך היום וראיתי שבמשך כל היום לא הרגשתי דבר, שוב לא הייתי מוטרד משום דבר ולא הרגשתי רגשות חיוביים או שלילים. האם זו תופעת לוואי הגיונית או שאינני מתאים לתרופה? אולי זה מעיד על בעיה שיש לי? רק לציין שבלי התרופה אני מרגיש את הרגשות טוב מאוד.
צחי שלום, אתה מתאר תופעה שבד"כ לא נצפית עם התרופה הזו, אבל הניסוי שערכת בעצמך מוכיח שאצלך זו אכן תופעה של התרופה. נשמע שזה מפריע לך. האם שקלת להחליף תרופת שינה? האם אתה בטוח שאתה זקוק לתרופת שינה?
